הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 61978-09-17

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקש:

אחמד ח'וטבא

נגד

המשיבה:
משרד המשפטים-רשם המקרקעין

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
רקע והשתלשלות ההליך
ביום 28.9.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בגין גביית כספים ביתר. זאת עקב חיוב ב"אגרת רישום צו ירושה" של מי שפנה לרשם המקרקעין וביקש לרשום בספרי המקרקעין פעולת מכר במקרה בו אחד הצדדים לעסקה נפטר בטרם השלמת ההעברה, ולא ניתן היה להחתימו על שטר המכר ( לכן מי שחתם על שטר המכר הוא אחד מיורשיו של הצד או יורש חדש לו, על פי צו ירושה ניתן) (להלן: "בקשת האישור").
תמצית בקשת האישור - עסקת מכר במקרקעין מסתיימת ברישום במשרדי רשם המקרקעין. פעולת הרישום כרוכה בתשלום אגרה לפי סעיף 1 בתוספת לתקנות המקרקעין ( אגרות), התשל"ה-1974 (להלן: "תקנות האגרות") בסכום של 37 ₪ ( עד יום 10.9.7 מחיר האגרה עמד על 27 ₪, ר' תקנות המקרקעין ( אגרות) (תיקון) התשע"ז-2017 (להלן: "תיקון תשע"ז")). במקרים בהם אחד הצדדים לעסקה נפטר בטרם נרשמה העסקה, שטר המכר הנחוץ לביצוע פעולת הרישום נחתם על ידי אחד מיורשיו ( כשמדובר בקונה) או כל יורשיו ( כשמדובר במוכר) לפי צו ירושה שניתן כדין. במקרים אלו, מחייב רשם המקרקעין את מבקש הרישום ( קונה, מוכר או עו"ד מייצג) לשלם אגרת " בקשה לרישום ירושה על פי דין או על פי צוואה" כדי להשלים את ההעברה, וזאת על אף שלא נדרש בנסיבות המקרה רישום של צו ירושה או של צו קיום צווה ולא נרשם צו מעין זה בפועל ( להלן: "אגרת רישום ירושה"). (עלות רישום ירושה עומדת כיום על 57 ₪ ( עד לתיקון תשע"ז העלות עמדה על 152 ₪ - 27 ₪ אגרת בקשה לפי סעיף 16 (9 א לתוספת ( שבוטל בתיקון תשע"ז) ו-125 ₪ בגין רישום ירושה).
המבקש הגיש בקשה לרישום פעולת מכר בה היה מעורב כקונה יחד עם אחיו מוחמד ז"ל שנפטר ובנו יורשו חתם על שטר המכר במקומו וצורף צו ירושה שתכליתו אימות זהות החותם בלבד. מכיוון שגם המוכרת נפטרה ( וחלק מיורשיה נפטרו) היה צורך בהחתמת כל היורשים ויורשיהם, כך שצורפו 7 צווי ירושה נוספים לשם אימות זהות החותמים בלבד. המבקש נדרש לשלם בגין כל צו מ-8 הצווים שצורפו לבקשה לרישום פעולת מכר סכום כול של 1,216 ₪ ( שגדל לאחר תיקון תשע"ז ל-1,256 ₪) (נספחים 3 ו-4 לבקשת האישור). הובהר כי המבקש לא ביקש לרשום את צווי הירושה, לא הגיש בקשה לרושמם ולא נדרש על ידי רשם המקרקעין להגיש בקשה לרישומם.
הסמכות לגביית אגרת רישום ירושה קבועה בסעיף 3 לתוספת לתקנות האגרות. בסעיף 3( א) נקבע "בקשה לרישום ירושה על פי דין או על פי מצווה – 157 שקלים חדשים". לפי נוסח התקנה, גביית אגרת רישום ירושה בנסיבות העניין אינה מכוח הדין.
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שפנה לרשם המקרקעין וביקש לרשום בספרי המקרקעין פעולת מכר כאשר אחד מהצדדים לעסקה ( קונה או מוכר) נפטר בטרם השלמת ההעברה ולא ניתן היה להחתימו על שטר מכר. ולכן, מי שחתם על שטר המכר במקום אותו צד שנפטר הוא אחד מיורשיו ( כמדובר בקונה) או כל יורשיו ( כמדובר במוכר) ע"פ צו ירושה שניתן כדין. רשם המקרקעין בקש מאותו פונה לשלם אגרת ' רישום צו ירושה' כדי להשלים את ההעברה. וזאת, אף שלא נדרש בנסיבות המקרה רישום של צו ירושה, לא הוגשה קשה לרישומו, ולא נרשם צו כזה בפועל (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
ביום 17.6.18 הגישה המשיבה הודעת חדילה סופית ( חדילה זמנית בגביית האגרה החלה ב-10/09/17) בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו-"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה), אשר נתמכה בתצהירה של גב' שיאחי עשיה, מנהלת תחום ניהול ידע ותמיכה באגף רישום והסדר מקרקעין החל משנת 2008.
ביום 24.06.18 אישרתי בפסק דין את הודעת החדילה של המשיבה ובהתאם נדחתה בקשת האישור ( להלן: "פסק הדין"). כמו כן, הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו לפי סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
ביום 2.7.18 קבעתי שאין לחייב את המשיבה בהמצאת נתוני גביית היתר. עם זאת, קבעתי כי המבקש יוכל לטעון לסכומים וככל שהמשיבה לא תמציא נתונים, יחליט בית המשפט כיצד וממה לגזור את הגמול ושכר הטרחה.

גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו
תמצית טיעוני המבקש
שיקולי תשומה - בדיון שהתקיים בבקשת האישור הודיעה המשיבה על כוונתה לחדש הגבייה בתום הפסקתה הזמנית, לה נדרשה, עקב התקנת גרסה חדשה למערכת המחשוב, ורק לאחר שבית המשפט הביע עמדתו באשר להמשך גביית האגרה, מסרה המשיבה הודעתה בדבר חדילה סופית מגבייתה.
שיקולי תפוקה - המדובר בסוגיה משפטית, שהמבקש ובא כוחו הביאו לפתחו של בית המשפט, כאשר השפעתו הינה על משקי בית רבים בישראל, שאינם משתייכים דווקא לשטח מוניציפלי מוגדר ומסוים.
יש לפסוק שכ"ט במקרה של חדילה לפי שיטת האחוזים, קרי: אחוז מסוים מן התועלת שהפיק הציבור, תוך מדרג בהתאם להיקף הגביה. די בפריווילגיה לה זכתה המשיבה לאור הקבוע בס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ועל כן אין לזכותה בזכות נוספת בהפחתת סכומי גמול ושכ"ט על בסיס הטענה של " הגנה על הקופה הציבורית".
המשיבה לא גילתה את הנתונים הכספיים לגבי היקף הגביה של תשלום אגרת " רישום ירושה" בכלל ( להבדיל מנתוני גבייה כלליים שסיפקה) והם בידיעתה בלבד. משכך, התירה הפסיקה לעשות שימוש בנתונים סטטיסטיים. בשנת 2016, עפ"י פרסום רשמי באתר האינטרנט של משרד המשפטים מס' פעולות הרישום עמד על 732,731. בהנחה הסבירה כי ב-5% מהפעולות שולמה " אגרת רישום ירושה" שלא כדין ובהינתן כי האגרה עמדה על 152 ₪, סה"כ גביית היתר בשנה אחת היא: 5,568,755 ₪ (5%*732,731*152 ₪) ובשנתיים; 11,137,511 ₪. לחילופין בלבד, בית המשפט מתבקש לגזור גמול ושכר טרחה מ-6 מיליון ₪, סכום התובענה הייצוגית כפי שהוערך ע"י המבקש ושלא נסתר ע"י המשיבה.
בית המשפט מתבקש להורות על תשלום גמול בגובה 1% מן התרומה הישירה לציבור, דהיינו: 111,000 ₪ ושכ"ט בגובה 12% קרי: 1,336,000 ₪ + מע"מ - ( יחס של 1:12 ביניהם) - בהתאם לקבוע בת"צ 16306-04-13 פטרסקו נ' משרד התחבורה מ"י.
פנייה מוקדמת- יש בתצהיר שצורף לבקשת האישור אזכור של מתלונן אחר, בשל גביית האגרה ממנו שלא כדין, אשר לא זכתה למענה מהמשיבה. מכאן, על כן ברור כי גם פנייה מצדו של המבקש למשיבה, לא הייתה מייתרת הליך זה.

בתשובה לטיעוני המשיבה הוסיף המבקש:
העילה האישית- המועד הקובע לקיומה של העילה האישית, הוא מועד הגשת בקשת האישור, ולא מועד מאוחר יותר.
הוכח כי המשיבה לא פעלה לפי הנהלים שקבעה- המלצת בית המשפט למשיבה להגיש הודעת חדילה סופית מהגביה נובעת מכך שהמשיבה לא פעלה לפי נהליה היא.
היעדר " פנייה מוקדמת"- אין לזקוף העדר פניה מוקדמת לחובת המבקש בנסיבות העניין. מכל מקום, המדובר בשיקול אחד בלבד מתוך מס' שיקולים . ראה תוצאת פסה"ד בת"צ 63172-06-16.
הלכה היא, כי החדילה היא הודאה באי חוקיות הגביה.
הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד המשפטים מסר רק נתוני גביה כלליים של גביית האגף לרישום על כל פעולותיו, כאשר לא הייתה כל מניעה לקבל נתונים המתייחסים לאגרת " רישום ירושה" דווקא, אם כי ללא הפרדה בין הסכומים שנגבו בגין אגרה זו שלא כדין.
תמצית טיעוני המשיבה
המשיבה חדלה מגביית האגרה עוד ב10.09.17, קרי לפני 28.09.17 – הוא מועד הגשת בקשת האישור על ידי המבקש. הודעה זו ניתנה במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה. הודעה על חדילה סופית ניתנה לבית המשפט ב-17.06.18.
ועוד, רישום פעולת המכר של המבקש נעשה ביום 21.12.17 לאחר שהמבקש ביצע השלמות ותיקונים. הוא נדרש לשלם אגרת רישום אחת בסכום של 37 ₪. כי ביתר אגרות הרישום שנרכשו יוכל לעשות שימוש בתיקים אחרים או יוכל לקבל החזר כספי בגינן. לכן אין לו תביעה אישית.
המשיבה, פעלה בסבירות ובהתאם לנהלים שנקבעו ופורסמו. נהלים אלה נועדו להקל על הציבור בזמן ובמשאבים הכרוכים בהגשת בקשה נפרדת לרישום הורשה בטרם הגשת בקשה לרישום מכר, כאשר באותם מקרים שצד לעסקה נפטר בטרם רישום העסקה בלשכת רישום המקרקעין והמוכר לא הותיר ייפוי כוח בלתי חוזר.
לא נעשתה פניה מוקדמת.
אין לפסוק גמול ושכ"ט למבקש ובא כוחו, ודאי לא בסכומים גבוהים, שכן יהא בכך משום הכבדה על הציבור. יש להגן על הקופה הציבורית מטעמים אלה. לכל היותר, יש להשית סכומים נמוכים ממה שנקבע בפסיקה במקרים שהתביעה אושרה. כספי האגרות נגבים לטובת הציבור כולו כאשר למשיבה אין טובת הנאה ישירה מכספים אלה.
חישוב המבקשים לעניין הגמול ושכה"ט חסר בסיס ועל כן יש לדחותו וזאת בהיעדר נזק אישי למבקש, כנטען לעיל ע"י המשיבה ו/או העדר נזק קבוצתי.
למשיבה אין דרך לדלות נתונים ממערכת המחשוב שלה, אודות מספר המקרים בהם לא הותיר אחריו המנוח/צד לעסקה ייפוי כוח בלתי חוזר ובכל מקרה, המדובר במקרים מועטים ביותר שהרי ברוב רובם של המקרים הצדדים לעסקה חותמים על ייפוי כוח בלתי חוזר.
נתוני משרד המשפטים שנמסרו באשר להיקף הגבייה הכולל של האגרות באגף הרישום מכל סוג של אגרה, אין בהם כדי להשליך על מס' המקרים בהם לא ניתנו ע"י צדדים לעסקה שנפטרו ייפויי כוח בלתי חוזרים, שכן אלה מקרים מועטים ביותר.
עפ"י הערכת אגף הרישום בלשכות השונות, המדובר בכ-2,500 מקרים של גביית האגרה נשוא תביעה זו X 157 ₪ , קרי: כ-392,500 ₪, קרי: סכם נמוך משמעותית מהערכת ב"כ המבקש על הנזק הקבוצתי העולה לשיטתו כדי כ-6 מיליון. הערכת המשיבה נתמכה בתצהירה של רשמת מקרקעין לשעבר בנצרת.
דיון
סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן ( ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22( ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
סעיף 9( ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22( ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, שיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית.

בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22( ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ ההדגשות שלי – א.ש.].
 30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון ( ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)" (שם, בפסקאות 30-29).
לעניין שכר הטרחה בתביעת השבה נגד רשות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) כך:
"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". ( ההדגשה שלי – מ' נ').
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים ( ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת ( ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ').
בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.07.15) ( להלן: "עניין מי הגליל") המאוחר לפסיקה בעניין ברקאי, נקבע:
"בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות ובכך שהמדובר בכספי ציבור" ( ההדגשות שלי – מ' נ') (שם, בפסקה ס"ג).
משמע שיטת האחוזים היא אחת הדרכים לפסיקת גמול ושכר טרחה אולם אינה היחידה ובית המשפט רשאי לפסוק גמול ושכר טרחה על פי שיקול דעתו.
ולענייננו.
אינני מקבלת את טענת המשיבה כי פעלה כדין. אין לקבל טענה זו במסגרת הדיון בהודעת חדילה ובפסיקת גמול ושכר טרחה בעקבות קבלתה.
בעניין מי הגליל דן בית המשפט העליון, בין היתר, באופן בו תמדד התועלת לקבוצה בעקבות חדילה לצורך פסיקת גמול ושכר טרחה וקבע "...אכן, בהודעת חדילה אין התביעה מתבררת לגופה, ויתכן כי הנתבעת חולקת על היקף הפגיעה הנטען – הן ביחס לאורך תקופת הגביה והן ביחס לגובה הסכומים שנגבו שלא כדין; אך תוצאת החדילה בפועל היא הפסקת הגביה בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, פעולה המהוה הודאה – אם גם לא מפורשת – באי-חוקיות הגביה" (שם, בפסקה נ"ד). מהאמור עולה כי לצורך פסיקת גמול ושכר טרחה בעקבות הודעת חדילה, רואים בהודעת החדילה גם כהודאה באי חוקיות הגבייה.
גם השופטת רות רונן קבעה כי על בית המשפט להתייחס להודעת הרשות לעניין חדילה כ"הודאה" בכך שהגביה לא הייתה חוקית ככל שמדובר בסוגיית הגמול לתובע ושכר הטרחה לעורכי דינו. שכן אין לאפשר לרשות להודיע על חדילה ובו בזמן לטעון שלא גבתה ביתר ושעל כן אין עליה לשלם גמול ושכר טרחה לתובע ולבא כוחו ( ר' בש"א ( מח'-ת"א) 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.09)).
בעניין ת"צ ( מח'-מרכז) 27755-06-11 אדרי נ' המועצה המקומית שהם (13.11.11) ות"צ ( מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה צורן (21.3.12) התייחסתי לכך שבהודאת החדילה יש משום הודאת בעל דין כי הגביה אינה חוקית, וזאת בהתייחס ובהקשר לשאלת חיובה של הרשות לחדול מגביה של חובות העבר, במקרה של חדילה יזומה ובמקרה של חדילה סטטוטורית.
שיקולי תפוקה - התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. התובענה הביאה לחדילה מהגבייה שלא כדין של אגרה בגין רישום פעולת מכר במקרים שאחד הצדדים נפטר.
שיקולי תשומה - השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו. המבקש ובא כוחו נדרשו בענייננו לאתר את התקלה ולערוך את הבקשה, וכן נטלו סיכון שהדיון בתובענה יתנהל עד תומו נוכח הודעת המשיבה כי חדלה זמנית מן הגבייה אך יש בכוונתה לחדשה.
שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית בענייננו יש בה לקדם את ערך שלטון החוק. הגשת התובענה תרמה לחדילה מלאה מגביית האגרה, שלא כדין, על ידי המשיבה. הבקשה היא שהביאה לחדילה הסופית שכן כאמור בתשובה עמדה המשיבה על זכותה להמשיך ולגבות את האגרה.
נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי בקשת האישור שהוגשה היא בקשת אישור ראויה.

הפנייה המוקדמת
בעניין מי הגליל נקבע, כי חובה לפנות לרשות בפנייה מוקדמת בטרם הגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה. וכך נקבע שם בין היתר:
"לא רק שיש לעודד פניה מקדימה לרשות, אלא הכלל הוא פניה כזאת בנתון למספר הסתייגויות והערות שיפורטו בהמשך; ...אין פירוש הדבר שהתובע שבעקבות פנייתו היתה חדילה לא יתוגמל כל עיקר, והדבר תלוי נסיבות והשקעה" ( שם, בפסקה י"ד).
בין יתר ההנמקות לקיומה של חובת הפנייה המוקדמת והרציונליים העומדים בבסיסה, נכתב שם כך:
"לטעמי בנסיבות של גביה בלתי-חוקית לכאורה של הרשות, ההגינות כלפיה תחייב , בטרם הגשת תובענה ייצוגית פניה שתיתן הזדמנות לתקן את העוול מבלי הצורך בקיומו של הליך משפטי" ( ההדגשה שלי - מ' נ') (שם, בפסקה ל"ב).
ולסיכום:
"מסקנה – ככלל, יש לערוך פניה מוקדמת לרשות המינהלית
מא. לגישתי איפוא, חרף העלויות המתוארות, חובה כללית להקדים פניה לרשות מוצדקת בעליל מתוך שילוב הסיבות השונות – הן בשל מאפייניה של התובענה הייצוגית בכלל, כמכשיר חברתי הנועד להשיג את טובתם של הצדדים ביעילות המרבית, ונוכח החובות הדיוניות המוטלות במסגרתה על התובע המייצג ובא כוחו; הן בשל מאפייניה של התובענה הייצוגית המוגשת כנגד הרשות, אשר מכוונת בעיקר לאכיפת הדין ומניעת המשך גביה בלתי-חוקית, דבר המשתקף כאמור, בין היתר, באפשרות החדילה ובהגבלת סעד ההשבה; והן בשל מאפייניה המינהליים של התובענה הייצוגית המוגשת כנגד הרשות – תובענה מינהלית – שמהם ניתן לגזור את חובתו של הפרט למצות הליכים למול הרשות. החובה לערוך פניה מקדימה לרשות היא אחותה של החובה לפעול בהגינות מולה.
...
מד. ... אכן, נקודת המוצא היא, ככלל, שיש להקדים פניה לרשות בטרם הגשת התובענה, והיעדר פניה עשוי לבוא לידי ביטוי בגדרי ההליך הייצוגי, בעיקר ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחה. ואולם, לעתים יגלה בית המשפט כי אין בפניה מוקדמת כדי לייתר את ההליך הייצוגי, ואזי לא ייזקף הדבר – כמובן – לחובת התובע הייצוגי ובא כוחו. על בית המשפט לברר, בין היתר, האם פניה מוקדמת היתה מעלה חשש, בנסיבות, להיענות סלקטיבית כלפי התובע הייצוגי; אילו משאבים נדרשו הימנו לערוך פניה מוקדמת; והאם היה בה כדי להגשים את טובת הקבוצה. בנוסף, על פי רוב היעדר יביא הפניה להפחתה בסכומי גמול ושכר טרחה שייפסקו, ולעתים כאמור, אף לשלילת זכאותם של התובע הייצוגי ובא כוחו לקבלתם של אלה". (ההדגשות שלי – מ' נ') (שם, בפסקאות מ"א ו-מ"ד).
המבקש ובא כוחו אמנם לא פנו למשיבה בפנייה מוקדמת עובר להגשת בקשת האישור. בת"צ ( מרכז) 53534-07-12 כן לזקן- לקידום זכויות הותיקים נ' עירית ירושלים (18.8.15)כבר קבעתי כי "לטעמי, פנייה מוקדמת על מנת שתעמוד בחובת תום הלב וההגינות סביר שתיעשה בכתב, באופן מפורט ובהיר, ותעלה את הסוגיה נושא התובענה העתידית, דהיינו תשטח בפני הרשות בקליפת אגוז את התובענה העתידית". (ר' גם עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני (21.2.18) שם צוין כי פניה של עובדת החברה אינה מהווה פניה מוקדמת). בענייננו פניה של אזרח אחר בעניין האגרה, שאינה מפורטת, ואינה מזכירה עניינה של תובענה ייצוגית איננה פנייה מוקדמת. עם זאת אני סבורה שבענייננו לא היה בפנייה מוקדמת כדי ליתר את התובענה שכן גם לאחר הגשתה ובכתב התשובה עדיין עמדה המשיבה על זכותה לגבות את האגרה וטענה כי חדלה חדילה זמנית וכי: "יחד עם זאת, בעתיד, עם שכלול מערכת המחשוב בכוונת אגף הרישום להחזיר את גביית האגרות בגין פעולת בדיקת מסמכי ההורשה, כחלק מבקשות לרישום מכר".
על כן אין לזקוף לחובת המבקש את אי הפניה המוקדמת בענייננו.
הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהיקף גביית היתר משך 24 חודשים לכל היותר ( ר' עניין אבוטבול, ועניין מי הגליל). האמור גם עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט מן העת האחרונה לפיה תביעת השבה נגד רשות לא תעלה על 24 חודשים ( עע"מ 7741/15 מנירב נ' מדינת ישראל-רשות המיסים (22.10.17)).
גביית היתר - להערכת המשיבה שנסמכה על תצהירה של איילת קלפון, רשמת מקרקעין לשעבר, אשר התבססה על הערכות רשמי המקרקעין במספר לשכות רישום, סך גביית האגרה לשנה מוערך בכ-392,500 ₪, על כן סכום גביית היתר במשך 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור עומד על כ- 785,000 ש"ח. אני סבורה כי יהיה ראוי לגזור את שכר הטרחה והגמול מסכום זה ולא מהסכומים בהם נקב ב"כ המבקש.
בנסיבות העניין בהתחשב בכל האמור לעיל, אני פוסקת למבקש גמול בסכום של 14,000 ₪ ( כולל מע"מ) ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 138,000 ₪ ( כולל מע"מ).

סוף דבר
אני פוסקת למבקש גמול בסכום של 14,000 ₪ ( כולל מע"מ) ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 138,000 ₪ ( כולל מע"מ).
ניתנה היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.