הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 36735-11-15

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקשות:

  1. אלונה ישראלי כהן
  2. שרה וינברג
  3. קרן חדד טאוב
  4. ענבר קפלן
  5. קרן צוקר
  6. לאה מרילוס
  7. שרה חרפוף
  8. נגה כץ
  9. עתים – ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי

נגד

המשיבות:

  1. המועצה הדתית ירושלים
  2. המועצה הדתית מבשרת ציון
  3. המועצה הדתית הרצליה
  4. עיריית בני ברק
  5. המועצה הדתית רמת השרון
  6. המועצה הדתית חולון
  7. המועצה הדתית רחובות
  8. המועצה הדתית רעננה
  9. המועצה הדתית רמלה
  10. המועצה הדתית נתניה
  11. מודיעין מכבים רעות
  12. המועצה הדתית ראשון לציון
  13. המועצה הדתית קרית מוצקין
  14. המועצה הדתית רכסים
  15. מועצה אזורית משגב
  16. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה
בעניין שבין מבקשת 4 לבין משיבה 5

ביום 2.6.16 ניתן פסק דין המאשר את הודעת החדילה מגבייה שמסרה משיבה 5 בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה). לפניי טיעוני הצדדים לפסיקת גמול לתובעת המייצגת, מבקשת 4, ושכר טרחה לבא כוחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
ביום 17.11.15 הגישה מבקשת 4 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה 5 להשבת כספים שנגבו ביתר תוך חריגה מתעריפי האגרות שנקבעו בתקנות שירותי הדת היהודיים, (אגרות שירותים), התשע"ד-2013 (להלן: " המבקשת", "בקשת האישור", "המשיבה", "האגרות" ו"תקנות שירותי הדת", בהתאמה).
אציין כי בקשת האישור הוגשה על ידי מספר מבקשות כנגד מספר רשויות מקומיות ומועצות דתיות.
תמצית בקשת האישור - המשיבה היא מועצה דתית הפועלת מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [ נוסח משולב], התשל"א-1971 ותפקידה לספק שירותי דת לתושבים היהודיים בתחום הרשות המקומית בה היא פועלת, לרבות הקמת והפעלת מקוואות ( להלן: "חוק שירותי הדת"). המשיבה רשאית לגבות תשלומים תמורת שירותי הדת מכוח סעיף 7( ב) בחוק שירותי הדת. מכוח סעיף זה, הותקנו ונכנסו לתוקף ביום 6.11.13 תקנות שירותי הדת. תקנות אלה עדכנו ושינו את תעריפי הטבילה במקווה שהיו בתוקף עד לאותו מועד. ואלו תעריפי אגרת הטבילה שמועצה דתית רשאית לגבות לפי התוספת בתקנות שירותי הדת:
סוג השירות בשקלים חדשים
5. שימוש במקוואות
(א) נשים
טבילה במקווה כללית לנשים כולל מקלחת 15
טבילה במקווה כללית לנשים כולל אמבטיה 30
טבילה בתא מיוחד (מקווה כלות) 50
טבילה שלא בשעות הפעילות הרגילות של מקווה הנשים 50
כלות בשנה הראשונה לנישואיהן פטור
במהלך שנת 2014 הוציא המשרד לשירותי דת את " חוזר המנהל הכללי עד/1, ניסן התשע"ד אפריל 2014" אשר מבהיר כי יש לגבות אגרות בגין טבילה במקוואות בהתאם לתעריפים שנקבעו בתקנות שירותי הדת ( להלן: "חוזר המנכ"ל") (נספח ב' לבקשת האישור).
המשיבה מפעילה 2 מקוואות בתחומי העיר רמת השרון וגובה ביתר אגרות בגין טבילה במקוואות בחריגה מהאגרות שנקבעו בתקנות שירותי הדת. במהלך חודש אפריל 2015 טבלה המבקשת במקווה שברחוב הפרדס ושילמה בגין הטבילה סכום של 20 ₪ למרות שעשתה שימוש במקלחת בלבד ולכן אמורה הייתה לשלם 15 ₪ בלבד.
לפי בדיקות טלפוניות שערכו המכון לאסטרטגיה ציונית ועמותת עתים, מבקשת 10, עולה כי המשיבה גובה סכום של 20 ₪ עבור טבילה עם מקלחת ( ר' נספח כ"ג, תמליל השיחה שערכה נציגת מבקשת 10). לפי הבדיקות הטלפוניות שנערכו, הממצאים הם כדלקמן:
מיקום המקווה
ממצאי עיתים

מקלחת
אמבטיה
פטור לכלה
רחוב הפרדס
20
30
רק לתושבת המקום
רחוב השחל
20
-
יש
מבקשת 10, עמותת עתים, פנתה ביום 6.8.15 למשיבה ועמדה על תופעת גביית היתר. עד למועד הגשת בקשת האישור לא התקבלה תגובת המשיבה לפנייה ( נספח כד' לבקשת האישור).
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל הנשים ששילמו אגרת טבילה ביתר עבור טבילה במקוואות השייכות ו/או המופעלות על ידי המשיבות, בין בדרך של תשלום סכום אגרה הגבוה מסכום האגרה שנקבע בדין, ובין בדרך של תשלום אגרה על ידי כלה בשנה הראשונה לנישואיה..., חרף הפטור מתשלום בשנה זו כקבוע בתקנות..., וכל זאת בתקופה שתחילתה ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית" ( סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן – גביית אגרת טבילה בחוסר סמכות, הפרת חובה חקוקה ( הפרת חוק שירותי הדת, תקנות שירותי הדת וחוק יסוד: משק המדינה), רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, תרמית, הפרת עיקרון תום הלב ופגיעה בזכות הקניין.
ביום 14.2.16 הגישה המשיבה הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות.
הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר מנשה מדמון, המכהן כראש המשיבה, (להלן: "יו"ר המשיבה") שהצהיר כי " המשיבה גובה 15 ₪ בלבד מכל טובלת, בין אם היא משתמשת במקלחת ובין אם היא משתמשת באמבטיה... האגרה אינה כוללת שימוש במגבת אשר עלותו 5 ₪. הטובלת רשאית לשלם בנפרד עבור שימוש במגבת לפי בחירתה" ( סעיפים 4-5 בתצהיר). המשיבה צרפה אסמכתאות בדמות קבלות המוצאות בנפרד בגין כל אחד מן הסכומים. המשיבה הצהירה עוד כי היא גובה סכום של 15 ₪ בלבד בגין שימוש במקלחת כמו גם בגין שימוש באמבטיה.
עוד הצהיר יו"ר המשיבה כי " המשיבה מעניקה פטור לכלות בשנה הראשונה. פטור זה מוענק לכל כלה באשר היא ובתנאי שהכלה נושאת עימה אישור פטור תקף." (סעיף 6 בתצהיר). ביום 6.4.16 הגישה המשיבה תצהיר נוסף ( להלן: "התצהיר הנוסף") בו הצהיר יו"ר המשיבה, כי "6. אין מאומה בין הגשת התובענה לבין אופן גבית האגרות על ידי המשיבה; כאמור בהודעה ובתצהיר התומך בה החדילה החלה לכל המאוחר ביום 1.4.14. ... 8. ... אם, ורק אם, טובלת מציגה אסמכתא אחרת לכך שהיא כלה בשנתה הראשונה – זכאית הטובלת לטבילה חינם בהתאם לתקנות, וכך נעשה בפועל על ידי המשיבה מקדמת דנא." (סעיפים 6 ו-8 בתצהיר הנוסף).
בדיון קדם משפט שהתקיים לפניי ביום 2.6.16 הצהיר ב"כ המבקשת כי הוא מסכים להודעת החדילה ( פר' עמ' 7 ש' 5). בתום הדיון ולאחר ששמעתי את הצדדים קיבלתי את הודעת החדילה של המשיבה וקבעתי שאינני מאשרת את התובענה בעניינה (להלן: "פסק הדין"). עוד קבעתי בפסק הדין כי הצדדים יגישו טיעוניהם לפסיקת גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה לפי סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
פסיקת גמול לתובעת המייצגת ושכר טרחה לבא כוחה
תמצית טיעוני המבקשת
שיקולי תפוקה - הגשת בקשת האישור הביאה לתועלת ותרומה ממשית לציבור הטובלות. המשיבה עדכנה את התעריף לטבילה עם מקלחת לפי הקבוע בתקנות והסדירה הפטור מאגרה לכלות. כמו כן, בעקבות בקשת האישור רועננו נהלי הגבייה במקוואות והוצבו מחירונים המיידעים את ציבור הטובלות בדבר התעריפים הנכונים והפטור המוקנה לכלות.
שיקולי תשומה - בבקשת האישור הושקעו משאבים רבים, עבודה מקיפה על פני זמן ארוך וכוח אדם (כגון- ביצוע הקלטות, תמלול, איסוף חומר וכיו"ב); מדובר על תובענה ייצוגית ראשונה בנושא תעריפי אגרות הטבילה ולכן היא נושאת עמה סיכון למבקשת.
שיקולי הכוונה ציבורית - בקשת האישור הביאה בפעם הראשונה להסדרת סוגיית גביית התעריפים ויידוע ציבור הטובלות בדבר זכויותיהן וכן לשמירת שלטון החוק.
המבקשת 10 פנתה למשיבה בפנייה מוקדמת, אך לא נענתה.
גביית היתר היא בסכום של 34,000 ₪ לפחות. יש לפסוק למבקשת גמול בסכום של 2,500 ₪ ולבא כוחה שכר טרחה בסכום של 22,700 ₪.
בהליכים המסתיימים בחדילה, סכומי הגמול ושכר הטרחה יכולים להיקבע על פי אחוז מכלל הסכום שנגבה ביתר. בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: " עניין ברקאי") נקבע כי ככל שמדובר על בקשה אישור ראויה אך בסכום נמוך יחסית שהסתיימה בחדילה אין ליישם את שיטת האחוזים בצורה מחמירה.
בטיעוני התשובה הוסיפה המבקשת כי טענת המשיבה להענקת שירות נוסף קודם לבקשת האישור היא טענה חדשה שלא נזכרה בהודעת החדילה, כי התניית מתן שירות בשירות היא פרקטיקה פסולה וכן כי המבקשת הצהירה שהשתמשה רק במקלחת (ס' 15 לתצהירה).
תמצית טיעוני המשיבה
המבקשת טענה כי המשיבה גבתה גביה ביתר למרות שעשו שימוש במקלחת בלבד. המשיבה גבתה את ה- 5 ₪ הנוספים בגין שירות נוסף שהעניקה לטובלות בהתאם לתקנות שירותי הדת ובהתאם לסמכותה.
המבקשת אינה תושבת רמת השרון ולא הציגה אסמכתא לפיה אכן שילמה אגרה וטבלה במקוואות שבתחום המשיבה ולכן אין למבקשת עילת תביעה אישית כנ גד המשיבה והיא אינה זכאית לגמול.
בקשת האישור לא הביאה כל תועלת לקבוצה ולא היה בה לתרום לשלטון החוק, ולפיכך אין כל תועלת ציבורית בתובענה. המבקשת גם לא הצביעה על שיקולי תשומה ראויים ויתכן כי פנייה מוקדמת הולמת היה בה לייתר את ההליך כולו. למשיבה עומדת "הגנת התקציב" בהתאם לסעיף 20(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.
בקשת החדילה הוגשה על מנת להגן על הקופה הציבורית. לפני הודעת החדילה הוזמנו הטובלות לקבל חזרה כל ששילמו ביתר, בפועל לא היו פניות.
הודאת חדילה אינה מהווה הודאה באי חוקיות הגביה.
גביית היתר אם הייתה כזו אינה עולה על 17,500 ₪.
דיון
סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22( ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.
סעיף 22( ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".
סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון (ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)" (שם, בפסקאות 30-29).

ולענייננו.
לעניין החדילה והודאה בגביית היתר – אני סבורה כי ניתן לראות בהודעת חדילה כ"הודאה" בגביית היתר וזאת לעניין הסוגייה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה.
(לעניין הודעת חדילה כ'הודאה' בגביית היתר וזאת לעניין הסוגייה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה, ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, בפסקה נ"ד (23.07.15) הש' רונן בבש"א(מח'-ת"א) 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.09) והחלטותיי בת"צ (מח'-מרכז) 27755-06-11 אדרי נ' המועצה המקומית שהם (13.11.11) ות"צ ( מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה צורן (21.3.12) ולאחרונה בת"צ ( מח'-מרכז) 15807-07-16 צדיק נ' מדינת ישראל – רשות האכיפה והגבייה, בפסקה 12 (2.12.16) וכן בת"צ ( מח'-מרכז) 63172-06-16 שגב נ' הנהלת בתי המשפט, בפסקה 13 (2.12.16)) .
בענייננו המשיבה טענה כי הודעת החדילה לא הביאה תועלת לקבוצה וכי החדילה אינה מהווה הודאה בגבייה.
המבקשת הצהירה בתצהירה שצורף לבקשת האישור, כי "עבור הטבילה שילמתי 20 ₪ למרות שעשיתי שימוש רק במקלחת והייתי אמורה לשלם 15 ₪ בלבד" (סעיף 15 לתצהיר המבקשת). המבקשת לא הצהירה כי לא השתמשה גם במגבת (הביטוי "רק במקלחת" אפשר שמשמעו גם לא במגבת או שמשמעו להבדיל מאמבטיה) ואף לא צירפה קבלה ממנה ניתן אולי היה ללמוד כי אכן לא השתמשה במגבת.
משיחות טלפוניות, עולה כי המשיבה גבתה 20 ₪ עבור שימוש במקלחת וכן כי לא ניתן פטור לכלה שהתחתנה שלא בתחומי רמת השרון (ר' תמליל השיחה הטלפוני שקיימה נציגת מבקשת 10 עם נציגת המקווה ברחוב הפרדס, נספח כ"ג, וכן ס' 15 לתצהיר אותה נציגה, גב' נעמי פוס; וכן ס' 10 לתצהירה של גב' מיכל אחרק-ויין, נציגת המכון לאסטרטגיה ציונית, בדבר שיחות טלפוניות שקיימה עם מקוואות המשיבה (התמליל והתצהירים צורפו לבקשת האישור)).
אני סבורה כי לצורך הדיון בפסיקת גמול ושכר טרחה ובהינתן שטענות הצדדים אינן מתבררות בשלב זה עד תום, עלה בידי המבקשת להוכיח לכאורה כי המשיבה גבתה ביתר כספים בגין טבילה במקוואותיה, מעבר לתעריפים הקבועים בתקנות שירותי הדת. משכך אין לקבל את טענת המשיבה כי חדלה מגביית היתר זמן רב בטרם הוגשה בקשת האישור ובטרם פניית מבקשת 10 אליה בעניין זה.
שיקולי תפוקה - התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הגשת בקשת האישור הביאה להסדרת נושא אגרות הטבילה באופן שלמצער, הובהרו התעריפים, והוסדר מתן הפטור ופרסום מחירוני הטבילה.
התועלת של התובענה היא לכל חברות הקבוצה ואף למשלמות אגרת הטבילה העתידיות לגבי השנים הבאות אשר ישלמו אגרה, בהתאם להוראות התקנות.
התועלת לקבוצה היא גם בכך שיש להניח שרוב הטובלות לא היו פועלות בדרך של פנייה או השגה אישית למשיבה על מנת לעמוד על זכותן. הגשת התובענה על ידי המבקשת הועילה לכלל לציבור הנזקק לשירותי המשיבה.
שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלה על עצמה המבקשת ובא כוחה. הגשת בקשת אישור כרוכה בסיכון ככל בקשת אישור, לחיוב בהוצאות. המבקשת ובא כוחה נטלו את הסיכון שהמשיבה לא תודיע על חדילה, ולאחר שינהלו את ההליך, תידחה בקשת האישור. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן סבירה בחשיבה ובאיתור הכשל הנטען, באופן שהביא להודעת החדילה.
שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. הגשת בקשת האישור תרמה לשינוי אופן גביית אגרת הטבילה ולגבייה של האגרה המגיעה למשיבה בהתאם לתקנות שירותי הדת.
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) קבע בית המשפט העליון כך:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה , בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה , בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ'). (שם, בפסקה 5).
גביית היתר – המבקשת טוענת, בהסתמך על דוחותיה הכספיים של המשיבה לשנת 2014 ובהסתמך על הערכותיה, כי מדובר בגביית יתר של כ-34,000 ₪ בשנתיים שקדמו לבקשת האישור. מנגד טוענת המשיבה, כי מדובר בגביית יתר, לכל היותר, של כ-17,500 ₪ בלבד (נתון זה מתבסס בחלקו על הערכה ובחלקו על מספר הטבילות בתחומה).
סוף דבר
לאור האמור עד כאן אני פוסקת לב"כ המבקשת שכר טרחה בסכום של 4,000 ₪ (כולל מע"מ) וגמול למבקשת בסכום של 800 ₪.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ז, 01 מאי 2017, בהעדר הצדדים.