הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 36735-11-15

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקשות:

  1. אלונה ישראלי כהן
  2. שרה וינברג
  3. קרן חדד טאוב
  4. אפרת שפוגנין
  5. ענבר קפלן
  6. קרן צוקר
  7. לאה מרילוס
  8. שרה חרפוף
  9. נגה כץ
  10. עתים – ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי

נגד

המשיבות:

  1. המועצה הדתית ירושלים
  2. המועצה הדתית מבשרת ציון
  3. המועצה הדתית הרצליה
  4. עיריית בני ברק
  5. המועצה הדתית רמת השרון
  6. המועצה הדתית חולון
  7. המועצה הדתית רחובות
  8. המועצה הדתית רעננה
  9. המועצה הדתית רמלה
  10. המועצה הדתית נתניה
  11. מודיעין מכבים רעות
  12. המועצה הדתית ראשון לציון
  13. המועצה הדתית קרית מוצקין
  14. המועצה הדתית רכסים
  15. מועצה אזורית משגב
  16. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה
בעניין שבין מבקשת 10 לבין משיבה 11

ביום 2.6.16 ניתן פסק דין המאשר את הודעת החדילה מגבייה שמסרה משיבה 11 בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה). לפניי טיעוני הצדדים לפסיקת גמול לתובעת המייצגת, היא מבקשת 10, ושכר טרחה לבא כוחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
ביום 17.11.15 הגישה מבקשת 10 בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה 11 להשבת כספים שנגבו ביתר תוך חריגה מתעריפי האגרות שנקבעו בתקנות שירותי הדת היהודיים, (אגרות שירותים), התשע"ד-2013 (להלן: "המבקשת", "בקשת האישור", "המשיבה", "האגרות" ו"תקנות שירותי הדת", בהתאמה).
המבקשת היא עמותה ללא מטרת רווח שהוקמה בשנת 2002 שמטרתה לטענתה לסייע לציבור בישראל במפגשו עם הגופים האמונים על מתן שירותי הדת היהודיים.
אציין כי בקשת האישור הוגשה על ידי מספר מבקשות כנגד מספר רשויות מקומיות ומועצות דתיות.
תמצית בקשת האישור - המשיבה היא מועצה דתית הפועלת מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [ נוסח משולב], התשל"א-1971 ותפקידה לספק שירותי דת לתושבים היהודיים בתחום הרשות המקומית בה היא פועלת, לרבות הקמת והפעלת מקוואות ( להלן: "חוק שירותי הדת"). המשיבה רשאית לגבות תשלומים תמורת שירותי הדת מכוח סעיף 7( ב) בחוק שירותי הדת. מכוח סעיף זה, הותקנו ונכנסו לתוקף ביום 6.11.13 תקנות שירותי הדת. תקנות אלה עדכנו ושינו את תעריפי הטבילה במקווה שהיו בתוקף עד לאותו מועד. ואלו תעריפי אגרת הטבילה שמועצה דתית רשאית לגבות לפי התוספת בתקנות שירותי הדת:
סוג השירות בשקלים חדשים
5. שימוש במקוואות
(א) נשים
טבילה במקווה כללית לנשים כולל מקלחת 15
טבילה במקווה כללית לנשים כולל אמבטיה 30
טבילה בתא מיוחד (מקווה כלות) 50
טבילה שלא בשעות הפעילות הרגילות של מקווה הנשים 50
כלות בשנה הראשונה לנישואיהן פטור
במהלך שנת 2014 הוציא המשרד לשירותי דת את " חוזר המנהל הכללי עד/1, ניסן התשע"ד אפריל 2014" אשר מבהיר כי יש לגבות אגרות בגין טבילה במקוואות בהתאם לתעריפים שנקבעו בתקנות שירותי הדת ( להלן: "חוזר המנכ"ל") (נספח ב' לבקשת האישור).
המשיבה מפעילה 12 מקוואות נשים בתחומי העיר נתניה. לפי בדיקות טלפוניות שנערכו על ידי המכון לאסטרטגיה ציונית והמבקשת, עולה כי המשיבה אינה מעניקה פטור גורף לכלות מתשלום אגרה בשנת נישואיהן הראשונה וכן גובה תשלום ביתר בגין טבילה עם מקלחת. ואלו ממצאי הבדיקות:
מיקום המקווה
ממצאי המכון לאסטרטגיה
15.11.14
ממצאי עיתים 2.6.15
ממצאי עתים
12.10.15

מקלחת
אמבטיה
פטור כלה
מקלחת
אמבטיה
פטור לכלה
מקלחת
אמבטיה
פטור כלה
רחוב אלנקווה
16
16
אין
-
-
-
16

לתושבות נתניה
רחוב שמואל
16
16
אין
-
-
-

רחוב החרצית
16
-
אין
-
-
-

רחוב הרב זוארץ
16
16
אין
-
-
-

רחוב שפירא
16
16
אין
16
-
-
16

עם אישור
רחוב בר נתן
16
16
אין
-
-
-

רחוב רוטנברג
16
16
אין
16
-
אין
16

יש
רחוב גליקסון
16
16
אין
-
-
-

רחוב דברי חיים
16
16
אין
-
-
-

רחוב אלחריזי
16
16
אין
-
-
-
16

לא ידעו
רחוב יהודה הלוי
16
16
אין
-
-
-

רחוב סביון
16
-
אין
-
-
-

המבקשת פנתה ביום 6.8.15 למשיבה ועמדה על תופעת גביית היתר מכלות. ביום 28.9.15 השיבה המשיבה במכתב כי " אנו מכבדים את ההוראה. מנפיקים אישור בעת הרישום". ביום 13.10.15 השיבה המבקשת למשיבה במכתב בו שאלה האם הפטור ניתן גם לכלות שלא נרשמו במשיבה וכן ביקשה לקבל התייחסות לגבייה ביתר (16 ₪ במקום 15 ₪). למכתב זה לא התקבלה תגובת המשיבה עד למועד הגשת בקשת האישור ( נספח מ"א לבקשת האישור).
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל הנשים ששילמו אגרת טבילה ביתר עבור טבילה במקוואות השייכות ו/או המופעלות על ידי המשיבות, בין בדרך של תשלום סכום אגרה הגבוה מסכום האגרה שנקבע בדין, ובין בדרך של תשלום אגרה על ידי כלה בשנה הראשונה לנישואיה..., חרף הפטור מתשלום בשנה זו כקבוע בתקנות..., וכל זאת בתקופה שתחילתה ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית" ( סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן – גביית אגרת טבילה בחוסר סמכות, הפרת חובה חקוקה ( הפרת חוק שירותי הדת, תקנות שירותי הדת וחוק יסוד: משק המדינה), רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, תרמית, הפרת עיקרון תום הלב ופגיעה בזכות הקניין.
ביום 15.2.16 הגישה המשיבה הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).
הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר אשר אלמליח, אחראי על המקוואות במשיבה, (להלן: "נציג המשיבה") שהצהיר כדלקמן:
"3. ... המשיבה גובה אגרות שימוש במקוואות בהתאם לאמור בתוספת לתקנות שירותי הדת...
4. המשיבה גובה 15 ₪ בלבד מטובלת המשתמשת במקלחת.
...
6. ... אגרת הכניסה למקווה כוללת ערכה לשימוש הטובלת. האגרה אינה כוללת שימוש במגבת אשר עלותו 5 ₪. הטובלת רשאית לשלם בנפרד עבור שימוש במגבת לפי בחירתה.
7. ... המשיבה מעניקה פטור לכלות בשנה הראשונה. פטור זה מוענק לכל כלה באשר היא ובתנאי שהכלה נושאת עימה אישור פטור תקף.
8. למען הסר ספר הורתה המשיבה על רענון נהלי הגבייה בכל המקוואות, לרבות הדרכות ייעודיות בנושא גבייה לבלניות חדשות, והנחתה את כל המקוואות להציב שלט ' הודעה לטובלת' בכניסה לכל מקווה.
9. לאחר בדיקת הטענות לא נמצא אף לא מקרה אחד בו שולמו אגרות בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל 2014. אף על פי כן יובהר כי בהודעה לטובלות אף נמסר לציבור הטובלות במקווה כי ככל ששילמו בעבר תשלומים העולים על האמור בהודעה לטובלות עליהן לפנות למשיבה לקבלת החזר כספי מלא" (סעיפים 9-3 בתצהיר).
ביום 6.4.16 הגישה המשיבה תצהיר נוסף בו הצהיר נציג המשיבה, כי החדילה החלה לכל המאוחר ביום 1.4.14 וכן כי " אם, ורק אם, טובלת מציגה אסמכתא אחרת לכך שהיא כלה בשנתה הראשונה – זכאית הטובלת לטבילה חינם בהתאם לתקנות, וכך נעשה בפועל על ידי המשיבה מקדמת דנא." (סעיפים 6 ו-10 בתצהיר הנוסף).
בדיון קדם משפט שהתקיים לפניי ביום 2.6.16 הצהיר ב"כ המבקשת כי הוא מסכים להודעת החדילה ( פר' עמ' 7 ש' 5). בתום הדיון ולאחר ששמעתי את הצדדים קיבלתי את הודעת החדילה של המשיבה וקבעתי שאינני מאשרת את התובענה בעניינה (להלן: " פסק הדין"). עוד קבעתי בפסק הדין כי הצדדים יגישו טיעוניהם לפסיקת גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה לפי סעיף 9( ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
פסיקת גמול לתובעת המייצגת ושכר טרחה לבא כוחה
תמצית טיעוני המבקשת
המשיבה החלה לגבות 15 ₪ עבור טבילה ומקלחת רק לאחר הגשת בקשת האישור. הגשת בקשת האישור הביאה תועלת ותרומה ממשית לציבור הטובלות. בקשת האישור הביאה לשינוי התנהלות המשיבה בעדכון התעריף לטבילה עם מקלחת לפי הקבוע בתקנות ובהסדרת הפטור מאגרה לכלות. כמו כן, בעקבות בקשת האישור הוצבו מחירונים המיידעים את ציבור הטובלות בתעריפים הנכונים ובפטור המוקנה לכלות ואף רועננו נהלי הגבייה במקוואות.
בבקשת האישור הושקעו משאבים רבים, עבודה מקיפה על פני זמן ארוך וכוח אדם (כגון- ביצוע הקלטות, תמלול, איסוף חומר וכיו"ב); מדובר על תובענה ייצוגית ראשונה בנושא תעריפי אגרות הטבילה ולכן היא נושאת עמה סיכון למבקשת; בקשת האישור הביאה בפעם הראשונה להסדרת סוגיית גביית התעריפים ויידוע ציבור הטובלות בדבר זכויותיהן; הבקשה הביאה לתרומה ממשית לשמירת שלטון החוק.
בהליכים המסתיימים בחדילה, סכומי הגמול ושכר הטרחה יכולים להיקבע על פי אחוז מכלל הסכום שנגבה ביתר. בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: " עניין ברקאי") נקבע כי ככל שמדובר על בקשה אישור ראויה אך בסכום נמוך יחסית שהסתיימה בחדילה אין ליישם את שיטת האחוזים בצורה מחמירה.
תמצית טיעוני המשיבה
המשיבה גבתה תשלום נוסף בגין שירות נוסף שהעניקה לטובלות בהתאם לתקנות שירותי הדת ובהתאם לסמכות המשיבה. וכן הוכח כי ניתן פטור לכלות בשנה הראשונה לנישואיהן.
המבקשת לא תמכה את טענותיה באסמכתא אשר מוכיחה כי אכן כלות בשנתן הראשונה שילמו אגרה ביתר. המבקשת אינה כלה בשנתה הראשונה לנישואין. למבקשת אין עילת תביעה אישית כנגד המשיבה ולכן אינה זכאית לגמול.
בקשת האישור לא הביאה כל תועלת לקבוצה ולפיכך אין כל תועלת ציבורית בתובענה. עד הגשת הבקשה נהגה המשיבה לגבות 16 ₪ בלבד עבור טבילה באמבטיה אך לאחר הגשת הבקשה נאלצה לגבות 30 ₪ וכך ציבור הטובלות יצא נפסד מהתובענה. המבקשת גם לא הצביעה על שיקולי תשומה ראויים. למשיבה עומדת "הגנת התקציב" בהתאם לסעיף 20(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.
דיון
סעיף 9( ג) בחוק קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
סעיף 9( ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22( ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.
סעיף 22( ב) בחוק קובע:
"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".
סעיף 23 בחוק קובע:
"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון (ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)" (שם, בפסקאות 30-29).

ולענייננו.
לעניין החדילה והודאה בגביית היתר – אני סבורה כי ניתן לראות בהודעת חדילה כ"הודאה" בגביית היתר וזאת לעניין הסוגייה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה.
(לעניין הודעת חדילה כ'הודאה' בגביית היתר וזאת לעניין הסוגייה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, בפסקה נ"ד (23.07.15) הש' רונן בבש"א ( מח'-ת"א) 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.09) והחלטותיי בת"צ (מח'-מרכז) 27755-06-11 אדרי נ' המועצה המקומית שהם (13.11.11) ות"צ ( מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה צורן (21.3.12) ולאחרונה בת"צ ( מח'-מרכז) 15807-07-16 צדיק נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה, בפסקה 12 (2.12.16) וכן בת"צ ( מח'-מרכז) 63172-06-16 שגב נ' הנהלת בתי המשפט, בפסקה 13 (2.12.16)).
בענייננו המשיבה טענה כאמור כי הודעת החדילה לא הביאה תועלת לקבוצה וכי החדילה אינה מהווה הודאה בגבייה.
משיחות טלפוניות שקיימה נציגת המבקשת עם מקוואות שונים של המשיבה ביום 2.6.15 וביום 12.10.15 [יצוין כי בשיחות עם אותם מקוואות ביום 12.10.15 נאמר כי ניתן פטור לכלות ולא משנה היכן הן התחתנו], עולה כי בחלק מהמקוואות, גם לאחר 1.4.14 לא ניתן פטור לכלה או שלא ניתן פטור לכלה שלא התחתנה בתחומי המשיבה וכן כי המשיבה גובה 16 ₪ עבור טבילה עם מקלחת (ר' תמלילי השיחות, נספח ל"ט, וכן ס' 27 לתצהיר אותה נציגה, גב' נעמי פוס; תמלילי השיחות, נספח מ', וכן ס' 10 לתצהיר אותה נציגה, גב' אופירה פוקס; וכן ס' 16 לתצהירה של גב' מיכל אחרק-ויין, נציגת המכון לאסטרטגיה ציונית, בדבר שיחות טלפוניות שקיימה עם מקוואות המשיבה (התמליל והתצהירים צורפו לבקשת האישור)).
לצורך הדיון בפסיקת גמול ושכר טרחה ובהינתן שטענות הצדדים אינן מתבררות בשלב זה עד תום, עלה בידי המבקשת להוכיח לכאורה כי המשיבה גבתה ביתר כספים בגין טבילה במקוואותיה, מעבר לתעריפים הקבועים בתקנות שירותי הדת.
שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הגשת בקשת האישור הביאה להסדרת נושא אגרות הטבילה באופן שהתעריפים יהיו בהתאם לתקנות שירותי הדת, הובהרה זכאותן של כלות לפטור מתשלום בשנת נישואיהן הראשונה וכן פורסמו ורועננו נהלי הגבייה.
התועלת של התובענה היא לכל חברות הקבוצה ואף למשלמות אגרת הטבילה העתידיות לגבי השנים הבאות אשר ישלמו אגרה, בהתאם להוראות התקנות. התועלת לקבוצה היא גם בכך שיש להניח שרוב הטובלות לא היו פועלות בדרך של פנייה או השגה אישית למשיבה על מנת לעמוד על זכותן.
שיקולי תשומה - השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשת ובא כוחה. הגשת בקשת אישור כרוכה בסיכון ככל בקשת אישור, לחיוב בהוצאות. המבקשת ובא כוחה נטלו את הסיכון שהמשיבה לא תודיע על חדילה, ולאחר שינהלו את ההליך (על כל ההוצאות המשתמעות מכך עבורם), תידחה בקשת האישור. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן סבירה בחשיבה ובאיתור הכשל, באופן שהביא להודעת החדילה. עם זאת יש להתחשב בכך שכל מאמציה של המשיבה הסתכמו בפנייה בכתב ובבדיקה טלפונית.
שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית בענייננו יש בה לקדם את ערך שלטון החוק, חובת הציות לחוק מרשויות השלטון ואף יש בה כדי להרתיע רשויות מאי קיום הדין.
בעניין ברקאי קבע בית המשפט העליון כך:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה , בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה , בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ'). (שם, בפסקה 5).
גביית היתר – המבקשת טוענת, בהסתמך על דוחותיה הכספיים של המשיבה לשנת 2014 ובהסתמך על הערכותיה, כי מדובר על גביית יתר בסך של כ-206,200 ₪. מנגד טוענת המשיבה, כי מדובר בגביית יתר, לכל היותר, של כ-61,275 ₪ בלבד (נתון זה מתבסס בחלקו על הערכה ובחלקו על מספר הזוגות הנרשמים אצלה מדי שנה לנישואין).
סוף דבר
לאור השיקולים שהובאו לעיל, ובהתחשב בכך שכל שעשתה המבקשת היא לפנות בפנייה טלפונית, וכן נוכח העובדה שיש אפשרות שאילו התבררה התובענה היה נקבע כי המבקשת אינה עונה על תנאי הסף של סעיף 4(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, אני פוסקת לב"כ המבקשת שכר טרחה בסכום של 7,000 ₪ (כולל מע"מ) וגמול למבקשת בסכום של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ז, 01 מאי 2017, בהעדר הצדדים.