הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 34664-06-11

לפני
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקש

אשר ברנדט
ע"י ב"כ עו"ד חיים פינץ

נגד

המשיבה

עירית חולון
ע"י ב"כ עו"ד גיורא בן-טל

פסק דין

נושא החלטה זו, על פי הסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 20.1.2019, הוא תחולת ההלכה שנקבעה ברע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה (14.4.2015) ותיקון 16 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: " חוק ההסדרים").
רקע עובדתי, השתלשלות ההליך
ביום 21.6.2011 הגיש המבקש, מר אשר ברנדט, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, עיריית חולון, לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). בבקשה עתר להשבת ארנונה ששולמה ביתר עקב כך שהמשיבה חייבה את הנישומים בארנונה לאחר שעיגלה כלפי מעלה את שטחי הנכסים שבתחומה (להלן: " בקשת האישור").
תמצית בקשת האישור
המבקש הוא בעל נכס בתחום שיפוט המשיבה, אשר חויב בארנונה בגין שטח של 130 מ"ר על אף ששטח הנכס בפועל הוא 129.12 מ"ר.
סעיף 8 בחוק ההסדרים קובע כי רשות מקומית תטיל ארנונה לפי "יחידת שטח". סעיף 9(ב) בחוק ההסדרים קובע כי "סכום הארנונה הכללית בשל מטר רבוע שתטיל מועצה... יהיה הסכום שמגיע כדין בשל מטר רבוע של אותו נכס...". תקנה 2(א) בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993), התשנ"ג-1993 קובעת כי "חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים...".
בצו הארנונה של המשיבה לשנת המס 1985/6 הוגדרה "יחידת שטח" כ: "יחידת שטח פרושה כל מ"ר שלם, או חלק ממנו". הגדרה זו מופיעה ברציפות בצווי הארנונה של המשיבה עד לשנת 2006.
בשנת 2007 הצטרפו להגדרה המילים הבאות: "כל חלק של מ"ר יעוגל למ"ר השלם הקרוב". שינוי ההגדרה אושר ביום 29.10.2007 באישור חריג של שרי האוצר והפנים דאז (נספח 6 לבקשת האישור).
לטענת המבקש, המועצה הנבחרת של המשיבה רשאית להטיל ארנונה אך ורק בהתאם לסמכות שהוקנתה לה בחוק. סעיף 8 בחוק ההסדרים המסמיך את הרשות להטיל ארנונה וסעיף 9 בחוק קובע כי ארנונה תוטל "בשל מטר רבוע". המועצה אינה רשאית להטיל ארנונה בגין חלק ממטר רבוע. אותו החלק העודף שנמדד בנכס, המהווה שבר של מטר רבוע שלם, אינו בר חיוב כלל. עיגול החלק העודף של המ"ר השלם האחרון שנמדד בנכס לכדי מ"ר שלם, מביא לידי חיוב ביתר של 1 מ"ר, בכל נכס בו בוצע עיגול שטחים כאמור בצו הארנונה של העירייה. פעולה זו אינה חוקית והיא מהווה חריגה מסמכות שתוצאתה גביית יתר של ארנונה.
הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור: "כל הנישומים ששילמו לעירייה ארנונה ביתר, החל משנתיים שקדמו להגשת התובענה, בעטייה של שיטת החישוב שכללה עיגול שטחים כלפי מעלה, כלפי המטר הרבוע השלם."
העילות שבבסיס בקשת האישור: עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות; הפרת חובה חקוקה.
הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור: השבה של הכספים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה. סכום אומדן ההשבה הכולל הוערך בסך של 7,862,640 ₪.
יצוין כי בקשת האישור זו היא אחת מיני בקשות אישור רבות שהוגשו באותה תקופה, באותו עניין, לבית משפט זה ולבתי משפט אחרים.
ביום 9.11.2011 הודיעה המשיבה על חדילה מגביית היתר בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "החדילה הראשונה") וזאת רטרואקטיבית מיום 1.1.2011.
על פי האמור בהודעת החדילה, התברר למשיבה כי עקב טעות בעדכון תוכנת העירייה התבצע עיגול במטר האחרון בשטח הנכס כלפי מעלה ב-14,436 נכסים בשטחי המשיבה (מתוך 70,971). עם קבלת בקשת האישור, המשיבה זיכתה רטרואקטיבית את הנישומים המחזיקים בנכסים בהם התבצעה הגבייה נושא בקשת האישור, וזאת לתקופה שמיום 1.1.2011 ועד ליום 31.8.2011 בסכום כולל של 489,042 ₪. הזיכוי התבצע בחשבון הארנונה מיום 1.9.2011.
זאת ועוד, המשיבה עדכנה את שטחי הנכסים, תוך שעיגלה מטה את שטחם, כלפי המטר הרבוע השלם. כך שמי שחויב בעבר כלפי מעלה – מחויב, החל ממועד החדילה מהגבייה, בפחות משטחו.
הודעת החדילה נתמכה בתצהירה של גב' אושרית לוי, מנהלת מחלקת שומה בעירייה.
ביום 26.1.2012 הגישה המשיבה הודעת חדילה נוספת, נוכח אי הבנה שנפלה בינה לבין באי כוחה ("החדילה השנייה"). בניגוד לאמור בהודעת החדילה הראשונה, העיגול אותו מבצעת המשיבה לאחר הודעת החדילה הראשונה מתבצע בהתאם לצו הארנונה, קרי – השטח עד חצי מטר מעוגל כלפי מטה ואילו השטח שמעל חצי מטר מעוגל כלפי מעלה.
הודעת החדילה השנייה נמסרה ללא תצהיר תומך.
לא ניתנה החלטה בעניין הודעות החדילה.
ביום 19.9.2012 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור.
המשיבה טענה כי יש לדחות את בקשת האישור מהטעם שלגבי נכסים שבהם שטח המ"ר האחרון עולה על חצי מ"ר – נעשה עיגול כלפי מעלה על פי דין, ואילו מקום בו שטח המ"ר האחרון נמוך מחצי מ"ר ונעשה עיגול כלפי מעלה – חדלה המשיבה מן הגבייה הנטענת.
ביחס לנכסים בעלי סיווג "מגורים" – הוגשו דוגמאות המוכיחות חדילה בנכסי "מגורים" שבהם שטח המ"ר האחרון קטן מחצי מ"ר.
ביחס לנכסים בעלי סיווג "מסחרי" – המשיבה החלה לבצע עדכון גם עבור נכסים בעלי סיווג "מסחרי" שבהם שטח המ"ר האחרון קטן מחצי מ"ר, באופן שבו שטח חלק המ"ר האחרון מעוגל כלפי מטה, במקום כלפי מעלה, כאשר בכל מקרה מועד החדילה הינו יום 1.1.2011, נוכח זיכוי שניתן החל מאותו מועד.
ביצוע עדכון השטחים עבור הנכסים בעלי סיווג "מסחרי" אורך זמן נוכח קשיים טכניים ביצועיים. שכן, בניגוד לעניינם של הנכסים בעלי סיווג "מגורים", בהם איתור הנכסים התבצע באופן ממוחשב, בעניינים של הנכסים בעלי סיווג "מסחרי", בשל האופן בו בנויה מערכת הגבייה אצל המשיבה, והאופן בו הוזנו נתוני הנכסים מלכתחילה במערכת הגבייה, איתור הנכסים ועדכון מערכת הגבייה הינו ידני. על כן, מתוך רצון טוב, המשיבה מזכה את הנישומים בעלי נכסי מסוג "מסחרי" מיום 1.1.2011 ועד למועד הקובע (20.9.2011 – חלוף 90 ימים מיום קבלת בקשת האישור אצל המשיבה), וכן מן המועד הקובע ועד ליום עדכון השטח במערכת הגבייה בפועל.
ביום 15.5.2014 הוריתי על עיכוב הדיון בבקשת האישור וכן בבקשות אישור נוספות באותו עניין עד להכרעת בית המשפט העליון ברע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה (14.4.2015) (להלן: " פס"ד עמר" ו/או "הלכת עמר").
הלכת עמר –
בפס"ד עמר נדונה שאלת חוקיות עיגול שטחי נכסים לצורך חיוב בארנונה, שאלה שהתעוררה כאמור בתובענות ייצוגיות רבות שהוגשו נגד רשויות שונות.
ביום 14.4.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עמר, שם נקבע כי:
"השילוב בין התכליות הפרטניות של דיני ההקפאה בתחום הארנונה לבין התכליות הכלליות של דיני המס מוביל למסקנה, כי פרשנותה הראויה של תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים היא שעל כל הרשויות המקומיות לפעול לפי השיטה המדויקת. במילים אחרות, עליהן לחשב את הארנונה לתשלום בגין הנכסים שבתחומן על בסיס נתון השטח המדויק שנמדד עבור כל נכס, כולל חלקי מטרים רבועים. לאור מסקנה פרשנית זו, גבייה לפי שיטה אחרת – עיגול תמיד למעלה, עיגול תמיד למטה, או עיגול מעלה-מטה לסירוגין – היא גבייה בלתי חוקית" (ההדגשות שלי – מ' נ') ( שם, בפסקה 37).
עוד נקבע שם:
"נוכח העמימות לגבי המצב המשפטי, אין יסוד להניח שהרשויות המקומיות שנוקטות את שיטת העיגול מעלה-מטה נוהגות בחוסר תום לב (למשקלו של תום הלב של הרשות בהגנות מפני השבה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, השוו דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, פיסקה 50 לפסק דיני (14.4.2015) (להלן – דנ"א עיריית ירושלים)). שונים פני הדברים לגבי הרשויות שנקטו בשיטת העיגול כלפי מעלה תמיד, שהן ככל הנראה מיעוט הרשויות, שכן קשה לטעון ששיטה זו נשענת על פרשנות סבירה של תקנות ההסדרים. ברם, עניינן של רשויות אלה אינו עומד בפנינו" (ההדגשות שלי – מ' נ') (שם, בפסקה 43).
לעניין תחולת ההלכה נקבע כדלקמן:
"לפיכך, אנו מחליטים כדלקמן: השיטה המדויקת היא השיטה המחייבת לפי תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים. הלכה זו תחול פרוספקטיבית בלבד. בנוסף, מועד תחילתה של ההלכה מושהה, כך שהיא תיכנס לתוקף ביום 1.1.2018. יחד עם זאת, החל מיום 1.1.2016, על רשויות מקומיות שיש בידיהן נתונים מדויקים בדבר שטחי הנכסים שבתחומן או חלקם לחייבם בארנונה לפי השיטה המדויקת. כמו כן, החל ממועד זה, רשויות מקומיות שלא מצויים בידיהן הנתונים המדויקים לגבי כל הנכסים או חלקם, אך יבצעו מדידות חדשות של נכסים קיימים, ימדדו נכסים חדשים או יקבלו נתונים בדבר השטח המדויק של נכסים שבתחומן בדרך אחרת, יקבעו את שומת הארנונה עבור נכסים אלו לפי השיטה המדויקת . נדגיש, כי ההוראה לגבי תקופת המעבר תחול רק על שומות עתידיות, שיוצאו לשנת 2016. היא לא תחול על חובות ארנונה שלא שולמו על פי שומות עבר" (ההדגשות שלי – מ' נ') ( שם, בפסקה 47).
ביום 20.4.2015 הוריתי למבקש להבהיר האם בכוונתו להמשיך בהליך, נוכח הקביעות שבפס"ד עמר.
בדיון שנערך בפניי ביום 13.7.2015 טען ב"כ המבקש כי הקביעה בעניין עמר, לפיה יש להחיל את השיטה המדויקת באופן פרוספקטיבי, אינה חלה על רשויות שנהגו בשיטת עיגול כלפי מעלה בלבד, כדוגמת המשיבה בענייננו:
"אני מסכים שאם ייקבע שהלכת עמר בפן של התחולה הזמן, חלה גם על עירייה שנהגה בעיגול כלפי מעלה בלבד, כי אז דין התביעה להימחק ולא תהיה רלוונטיות עוד לשאלת החדילה. ככל שייקבע שהלכת עמר אינה חלה על העירייה, בעניין של התחולה בזמן, כי אז תהיה רלוונטיות לשאלת החדילה" (פר' בעמ' 35 ש' 6-3).
בסיום הדיון הוריתי למשיבה להגיש תצהיר מטעמה, בו יינתן הסבר לגבי כל סוגי הנכסים כל המועדים שבהם נעשו שינויים וכל צורות הגביה ממועד הגשת התובענה או מיום 1.1.11 ועד לאותו מועד (כאמור בפר' עמ' 34 ש' 29-28).
ביום 20.8.2015 הגישה המשיבה תצהיר נוסף מאת הגב' אושרית לוי.
מתצהירה של הגב' לוי עולה כי החל מחודש יולי 2013 עברה המשיבה לחייב את הארנונה לפי השיטה המדויקת (היינו לפי גודל השטח כולל הנקודה העשרונית), בנכסים לגביהם קיימים בידיה נתונים. כמו כן, המשיבה החלה בביצוע סקר נכסים, עוד טרם פס"ד עמר, על מנת להחיל את השיטה המדויקת על כלל הנכסים שבשטח שיפוטה. נציגת המשיבה הוסיפה כי עד לשנת 2018 יושלם סקר הנכסים, והארנונה ביחס לכלל נכסי העירייה תחושב בהתאם לשיטה המדויקת, בהתאם להלכת עמר.
בדיון שנערך בפניי ביום 6.3.2016 הצעתי לצדדים כי לגבי נכסים שבהם בוצע עיגול כלפי מעלה ושטחם כולל שארית שעולה על חצי מטר, לא תהיה השבה ויחול העיקרון שנקבע בהלכת עמר. לגבי נכסים שבוצע בהם עיגול כלפי מעלה ושטחם כולל שארית שקטנה מחצי מטר, תבוצע השבה לגבי המטר השלם. ההשבה תבוצע ל- 24 חודשים שקדמו לתובענה ואילך, והיא תתבצע באופן עליו יסכימו הצדדים של קיזוז מחובות ארנונה בגין נכסים אלה בתקופה שתיקבע ובאופן שייקבע.
ב"כ המבקש הסכים להצעת הפשרה.
ב"כ המשיבה לא קיבל את ההצעה.
ביום 19.9.2016 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן כיצד חויבו הנכסים בתחומה של המשיבה בשנתיים שקדמו להגשת התובענה (דהיינו, מיוני 2009) – האם בעיגול מעלה-מטה או רק בעיגול כלפי מעלה.
עוד התבקש המומחה לבחון את שיעור החיוב בגין עיגול כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית שקטנה מחצי מטר וכן על שיעור החיוב בגין עיגול נכסים כלפי מעלה ששטחם כלל שארית גדולה מחצי מטר.
ביום 31.10.2016 מונה רו"ח דוד קאופמן כמומחה מטעם בית המשפט.
ביום 27.9.2017 הגיש המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו שאלה עיקריה:
ביחס לנכסים בעלי סיווג "מגורים" – המומחה מצא בחוות דעתו כי כל נכסי המגורים בתקופה הנבדקת (כ-60,000 נכסים) עוגלו מעלה-מטה (עמ' 12 בחוות הדעת):
נכסים שנרשמו בעירייה לפני שנת 1985 ולא נעשתה להם מדידה חדשה מאוחרת – אלה עוגלו מעלה-מטה על פי שטחן בכרטיסיות הידניות במעבר למחשוב בעירייה.
נכסים שנרשמו בעירייה לפני שנת 1985 ונעשתה להם מדידה מאוחרת עד וכולל 2007 – אלה עוגלו מעלה על פי צו הארנונה ונעשתה בעניינם חדילה והשבה בשנת 2011.
נכסים שנרשמו בעירייה משנת 1985 ועד כולל שנת 2007 – אלה עוגלו מעלה על פי צו הארנונה ונעשתה בעניינם חדילה והשבה בשנת 2011.
נכסים שנרשמו בעירייה משנת 2008 ועד שנת 2011 – אלה עוגלו מעלה-מטה על פי צו הארנונה החדש משנת 2007 שאושר ובוצע החל משנת 2008.
המומחה מסכם: "מכאן ששטח כל נכסי המגורים בתקופה הנבדקת עוגלו מעלה-מטה".
ביחס לנכסים בעלי סיווג "מסחרי" – המומחה מצא בחוות דעתו כי מתוך 8,084 נכסים עם סיווג מסחרי, 255 נכסים עוגלו מעלה-מטה. 7,829 הנכסים האחרים, שנרשמו עד וכולל שנת 2007 – עוגלו מעלה בלבד:
נכסים שנרשמו בעירייה לפני שנת 1985 ולא נעשתה להם מדידה חדשה מאוחרת – המומחה ציין בחוות דעתו כי לא קיבל נתונים והוכחה כיצד עוגלו הנכסים הללו במעבר למיחשוב בעירייה.
נכסים שנרשמו בעירייה לפני שנת 1985 ונעשתה להם מדידה מאוחרת עד וכולל 2007 – המומחה ציין בחוות דעתו כי לא קיבל נתונים והוכחה להימצאותם של נכסים כאלה.
נכסים שנרשמו בעירייה משנת 1985 ועד כולל שנת 2007 – המומחה ציין בחוות דעתו כי לא קיבל נתונים והוכחה ולכן הוא מתבסס על צווי הארנונה בשנים אלו הקובעים עיגול כלפי מעלה בלבד.
נכסים שנרשמו בעירייה משנת 2008 ועד שנת 2011 – אלה עוגלו מעלה-מטה על פי צו הארנונה החדש משנת 2007 שאושרה ובוצע החל משנת 2008. מדובר ב-255 נכסים בלבד.
המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו כי בהעדר נתונים לא היה ביכולתו לאמוד את שיעור החיוב בגין עיגול כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית שקטנה מחצי, וכן על שיעור החיוב בגין עיגול נכסים כלפי מעלה ששטחם כלל שארית גדולה מחצי מטר.
ביום 18.10.2017, בעקבות החלטתי מיום 1.10.2017, הוסיף המומחה והבהיר את חוות דעתו:
בנכסים בעלי סיווג "מגורים", ששטחם עם שארית עשרונית (30,692 נכסים) – שיעור החיוב בגין עיגול כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית שקטנה מחצי מטר הוא 47% (14,437 נכסים מתוך 30,692 נכסים). לנכסים אלו נעשתה חדילה והשבה בשנת 2011.
שיעור החיוב כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית גדולה מחצי מטר הוא 53% (16,255 נכסים מתוך 30,692 נכסים).
בנכסים בעלי סיווג "מגורים", ששטחם מעוגל (29,126 נכסים) – 26,407 נכסים נרשמו בעירייה לפני שנת 1984, ועל פי הבדיקות המדגמיות שערך המומחה עולה כי שטחם של נכסים אלו נמדד עם שארית ועוגל מעלה-מטה בשנת 1985 בהזנה מכרטיסיות ידניות למחשוב העירייה. מכאן שבנכסים ששטחם עגול בהם השארית לפי שטחם בכרטיסיות הידניות קטנה מחצי ועוגלו כלפי מעלה – שיעור החיוב הוא 0%. (כך בעמ' השני בחוות הדעת).
על פי מדגם שני של 526 נכסים ששטחם מעוגל, המומחה מצא כי שיעור החיוב כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית גדולה מחצי מטר עומד על 54%.
בנכסים בעלי סיווג "מסחרי" – שב המומחה וציין כי בהעדר נתונים אין ביכולתו לאמוד את שיעור החיוב בגין עיגול כלפי מעלה בנכסים ששטחם כלל שארית שקטנה מחצי וכן על שיעור החיוב בגין עיגול נכסים כלפי מעלה ששטחם כלל שארית גדולה מחצי מטר.
על אף ניסיון להגיע להסכמות בין הצדדים, ביחס לנתונים שמסרה המשיבה אודות הנכסים המסחריים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 21.12.2017), לא הגיעו הצדדים להבנות ביניהם.
ביום 6.9.2017 עדכנה המשיבה את בית המשפט אודות פרסומו של תיקון 16 לחוק ההסדרים מיום 7.8.2017 (להלן: "התיקון"), תיקון לסעיף 8 בחוק. זה נוסח התיקון:
"(ב1) (1) חישוב שטחו של נכס לעניין הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים; הארנונה הכללית שתוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע;
(2) בחישוב שטחו של נכס לפי פסקה (1) יעוגל כל חלק של מטר רבוע למטר השלם הקרוב; מחצית מטר רבוע תעוגל כלפי מטה;
(3) על אף האמור בפסקה (2), חישבה רשות מקומית, ערב פרסומו של חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז-2017 (בפסקה זו – תיקון מס' 16), את שטח הנכסים שבתחומה, כולם או חלקם, לעניין הטלת ארנונה כללית, כך שכל חלק של מטר רבוע חויב באופן יחסי לפי מספר הסנטימטרים או כך שכל חלק של מטר רבוע עוגל למטר השלם כלפי מטה (בפסקה זו – דרך חישוב שונה), תמשיך לחשב את שטח הנכסים שבתחומה באותה דרך, אלא אם כן קבעה מועצת הרשות המקומית בהחלטתה בדבר הטלת ארנונה כללית כי הרשות המקומית תחשב את שטח הנכסים שבתחומה בדרך האמורה בפסקה (2); רשות מקומית שלא החליטה כאמור רשאית לחשב את שטחם של נכסים שבתחומה בדרך החישוב השונה אף אם שטחם לא חושב כאמור ערב יום פרסומו של תיקון מס' 16, ואולם החל משנת הכספים 2022 יחושב שטחם של כל הנכסים שבתחומה בדרך האמורה בפסקה (2) או בדרך החישוב השונה בלבד".
בתיקון נקבעה גם הוראת מעבר שזו לשונה:
""2. (א) על אף האמור בסעיף 8(ב1)(2) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, חישבה רשות מקומית, ערב פרסומו של חוק זה, את שטח הנכסים שבתחומה, כולם או חלקם, לעניין הטלת ארנונה כללית, כך שכל חלק של מטר רבוע עוגל למטר השלם כלפי מעלה, רשאית מועצת הרשות המקומית לקבוע בהחלטתה בדבר הטלת ארנונה כללית כי תמשיך לחשב את שטחי הנכסים שבתחומה, שחושבו כאמור, באותה דרך, עד תום שנת הכספים 2021.
(ב) על אף האמור בכל דין, לעניין הטלת ארנונה כללית בשנת הכספים 2018 רשאית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 8(ב1)(3) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, או מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף קטן (א), לפי העניין, להחליט על דרך חישוב שטח הנכסים שבתחומה, כאמור באותם סעיפים, עד ליום י"ב בחשוון התשע"ח (1 בנובמבר 2017)." ( להלן: "הוראת המעבר").
לטענת המשיבה, משמעות תיקון 16 בחוק ההסדרים לענייננו היא כי יש לדחות את בקשת האישור.
בדיון שנערך בפניי ביום 20.1.2019 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:
"אנו מסכימים שבשלב ראשון תידון שאלת תחולת הלכת עמר והתיקון לחוק ההסדרים שהרחיב את ההלכה, תיקון 16 לחוק ההסדרים.
ככל שיידחו טענות המשיבה בעניין זה, מוסכם כי תערך בדיקה של הנכסים המסחריים בתחום שיפוט המשיבה ולגב י נכסים שיימצא בהם שהם חויבו בשנים הרלוונטיות בעיגול כלפי מעלה למרות ששארית השטח קטנה מחצי מטר, יבוצע עדכון ותבוצע השבה של חיוב היתר בגין שנתיים.
האמור יבוצע בתוך 3 חודשים מיום החלטת בית המשפט.
תקופת ההשבה הרלוונטית היא בהתאם להלכת מנירב – 24 חודשים לפני הגשת התובענה הייצוגיות לרבות ריבית והצמדה לפי חוק רשויות מקומיות." (ההדגשה אינה במקור – מ' נ').
להלן אדון במוסכם כמפורט לעיל.

תחולת הלכת עמר
תמצית טענות המבקש
המשיבה נהגה בשיטת עיגול שטחים כלפי מעלה בלבד, לפני הגשת התובענה ולאחריה.
בפס"ד עמר הוחרגו הרשויות שנהגו בשיטת עיגול כלפי מעלה בלבד, ולא חלות עליהן הקביעות המקלות בפסק הדין (סעיף 43 בפסה"ד). בית המשפט קבע כי שיטת עיגול כלפי מעלה בלבד אינה סבירה ואף חסרת תום לב. היועמ"ש בעניין עמר היה נחרץ יותר וקבע כי על הרשויות שפעלו בדרך זו להשיב את שגבו ביתר. בית המשפט העליון נמנע מקביעה בעניינן של רשויות אלו מכיוון שלא היו בפניו ומשום שהן מיעוט לעומת כלל הרשויות.
יש להבחין בין תחולת ההכרעה בסוגיה הפרשנית לבין סוגיית ההשבה והמשך ההליכים: בית המשפט התייחס במספר מקומות לרשויות שפעלו בשיטת עיגול כלפי מעלה בלבד (פסקאות 9, 10, 29 ו-43). נקבע כי אין עילת השבה כנגד רשויות שנקטו בשיטת העיגול המתמטית (עיגול כלפי מעלה ומטה) נוכח העובדה שפעלו בתום לב ובמצב משפטי עגום. עם זאת נקבע כי "שונים הדברים" בעניינן של הרשויות שעיגלו כלפי מעלה בלבד כי פעלו בניגוד לתכלית דיני הארנונה ופעולתן עולה כדי חוסר תום לב.
בת"א (שלום-רשל"צ) 1632/09 ג. ויליפוד אינטרנשיונל נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (13.5.15) קבע בית המשפט כי ההלכה בעניין עמר אינה חלה על רשויות שעיגלו כלפי מעלה בלבד. המבקש מפנה לקריטריונים שצוינו בפסקאות 80 ו-96 שם, לקביעת תחולה פרוספקטיבית להלכה חדשה או להימנעות מהשבה.
במועד הגשת התובענה המשיבה עיגלה את שטח הנכסים לצורך החיוב בארנונה, כך שכ-75% מהנכסים למגורים עוגלו כלפי מעלה בלבד (לפי ההסכמה בפרוטוקול מיום 20.1.19 נראה כי הנכסים למגורים אינם עוד בדיון – מ' נ') ובנכסים מסחריים עוגלו כ-97% מהנכסים כלפי מעלה בלבד. על כן, התעשרות המשיבה בעטיה של שיטת העיגול כלפי מעלה בלבד לא קוזזה על ידי העיגול מטה וברי כי עניינה של המשיבה שונה מעניינן של הרשויות שעיגלו מעלה-מטה ואשר התביעות שהוגשו כנגדן נמחקו לאחר שניתנה הלכת עמר.
הלכת עמר סימנה את חובת המשיבה להשיב כספים שגבתה ביתר.

תמצית טענות המשיבה
בעניין עמר נקבעה הלכה מחייבת החלה על כלל הרשויות המקומיות מכאן ואילך.
על אף הכרתו של בית המשפט העליון בכך שייתכן וישנן רשויות שנקטו שיטת עיגול כלפי מעלה בלבד (סעיף 43 לפסה"ד) בית המשפט אינו מחריג, במפורש או מכללא, את ההלכה כלפי רשויות אלו.
בית המשפט סוקר בסעיף 23 בפס"ד עמר את שיטות החיוב השונות וקובע כי יש לקבוע כלל אחיד לכל הרשויות כדי לפתור את בעיית אי האחידות.
בית המשפט מדגיש לעניין המשיבה שם כי למרות שהגבייה לא חוקית תחולת ההלכה תהיה פרוספקטיבית (פסקה 48).
המשיבה חייבה בשיטה של מעלה-מטה, למצער את החלק הארי של הנכסים בתחומה, ואף החילה על עצמה את השיטה המדויקת עוד בטרם הלכת עמר. דברים אלה קיבלו אשרור בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט.
דיון
בקשות אישור רבות, שהוגשו בעניין דומה לזה שנבחן בפס"ד עמר ונידונו בפניי, נדחו (ת"צ 34138-05-12 ברזובסקי נ' עיריית ראשון לציון (30.8.2015); ת"צ 22518-02-12 ביטרן נ' מועצה מקומית קדימה-צורן (11.9.2015); ת"צ 2036-11-11 משתלת הכפר בע"מ נ' עיריית רמת גן (30.8.2015); ת"צ 20879-10-11 מוסך פתח תקווה נ' עיריית פתח תקווה (30.8.2015); ת"צ 5609-12-11 עמו נ' מועצה אזורית דרום השרון (9.8.2015)) או הסתיימו בחדילה (ת"צ 11380-02-12 אלאלוף נ' מועצה מקומית תל מונד (7.7.2015)).
המבקש טוען כי עניינה של בקשת אישור זו שונה מעניינן של בקשות האישור שצוינו לעיל, נוכח האמור בסעיף 43 בפס"ד עמר, הקובע כדלקמן (נוכח חשיבות הדברים אביא נוסח הסעיף במלואו):
"במקרה דנא, משך שנים ארוכות לא דן בית משפט זה וממילא לא הכריע בשאלה כיצד יש לנהוג בחלקי מטרים רבועים לצורך חיוב בארנונה. כל אותה העת, נהגו רשויות מקומיות רבות על פי השיטה של עיגול מעלה-מטה, בהתבסס על ההנחה שזוהי פרשנות חוקית של תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים. כזכור, מהמידע שהובא בפנינו עולה, כי ב-80% מהרשויות המקומיות שפרסמו את צווי הארנונה שלהן באינטרנט, כולל העירייה והמבקשת להצטרף בהליך דנא, נוהגת כיום השיטה של עיגול מעלה-מטה. נעיר, כי ייתכן שחלו שינויים בנתון זה, בעקבות הודעות החדילה שניתנו בינתיים בהליכים דומים בבתי המשפט לעניינים מינהליים. נוכח העמימות לגבי המצב המשפטי, אין יסוד להניח שהרשויות המקומיות שנוקטות את שיטת העיגול מעלה-מטה נוהגות בחוסר תום לב (למשקלו של תום הלב של הרשות בהגנות מפני השבה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, השוו דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פיסקה 50 לפסק דיני (14.4.2015) (להלן – דנ"א עיריית ירושלים)). שונים פני הדברים לגבי הרשויות שנקטו בשיטת העיגול כלפי מעלה תמיד, שהן ככל הנראה מיעוט הרשויות, שכן קשה לטעון ששיטה זו נשענת על פרשנות סבירה של תקנות ההסדרים. ברם, עניינן של רשויות אלה אינו עומד בפנינו. " (ההדגשה שלי, מ' נ')
בית המשפט העליון יצר בסעיף זה הבחנה בין רשויות מקומיות, אשר עיגלו את שטחי הנכסים בשטחן במשך השנים מעלה-מטה (ולגביהן נקבע כי אין בכך משום חוסר תום לב מצדן), לבין רשויות מקומיות, שהן מעטות לטעמו, אשר נקטו בשיטת העיגול מעלה תמיד. בית המשפט העליון קבע כי שיטת העיגול מעלה תמיד אינה יכולה להתקבל כפרשנות סבירה של תקנות ההסדרים והוסיף כי עניינן של אותן רשויות "אינו עומד בפנינו".
הלכה היא כי פירושם של פסקי דין צריך להיעשות כפי שנעשה פירושם של טקסטים משפטיים מכל סוג שהוא:
"אכן, עניין לנו כאן בפרשנותו של פסק-דין. פרשנות זו נעשית על-פי אותן אמות מידה וכללים לפיהם מתפרשים "טקסטים" משפטיים אחרים. פסק-דין הוא "טקסט", ויש לפרשו על-פי כללי הפרשנות הרגילים לפירושם של "טקסטים" משפטיים... על-כן יש לפרש פסק-דין בהתחשב בלשונו ובתכליתו. על תכלית פסק הדין יש ללמוד, בראש ובראשונה, מלשונו וכן ממקורות חיצוניים, כגון ההיסטוריה של ההלכה השיפוטית, המבנה הנורמאטיבי הכללי ועקרונות היסוד של השיטה". (דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בבג"צ 3406/91 דן בבלי, רו"ח ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מה (5) 1, 7).
עלינו לבחון את לשונו של הטקסט הנזקק לפרשנות, ועלינו להתחקות גם אחר תכליתו:
"כל נורמה משפטית היא נורמה תכליתית, ועל כן טעון הטקסט המעגן אותה פירוש על-פי תכליתה. מכאן, שכללי הפרשנות המכוונים לחשיפת תכליתה של הנורמה המשפטית המתפרשת, משותפים לכל הטקסטים המשפטיים" (א' ברק, פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית (1992), 128).
על אותה התכלית המבוקשת ניתן ללמוד מתוך עיון ולימוד שאר חלקיו של פסק הדין (ת"א (י-ם) 7162/05 יגאל רבני נ' יוסף כדורי (16.1.2006)), ובעיקר – נוכח הקשרם של הדברים הטעונים פרשנות.
עיון בסעיפים 42-41 בפס"ד עמר, הקודמים לאותו סעיף 43 נושא מחלוקת זו, עוסקים בקביעתו של בית המשפט העליון כי ההלכה היוצאת מלפני פסק דין זה (השיטה הנכונה לחישוב השטחים היא השיטה המדויקת) – תחול פרוספקטיבית בלבד ויש להשהות את כניסתה לתוקף. בית המשפט העליון מפרט ומסביר שם מדוע נקבעה קביעה חריגה זו (שהרי הכלל הוא כי הלכה חדשה, המפרשת את הוראת הדין, תחול הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית). כבוד הנשיא (בדימוס) א' גרוניס הסביר כי:
"בסוגיה זו, נוטה אני לגישה כי במקרים מסוימים, יהא זה מוצדק לקבוע כי הלכה חדשה תחול פרוספקטיבית בלבד, אף בהיעדר הלכה סותרת קודמת באותו עניין. זאת, בפרט, כאשר הייתה הסתמכות ממושכת של רשות ציבורית על פרשנות מסוימת של המצב המשפטי בסוגייה נתונה, שבנסיבות העניין יש לראותה כסבירה. יש אף לזכור, כי תובענה ייצוגית היא מקרה טיפוסי שבו הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה אינו משמעותי. במקרים אלו, כפי שילמד המקרה שלפנינו, גישה של "ייקוב הדין את ההר" מעוררת קשיים ניכרים. יש בגישה כזו כדי להקשות על אימוץ הלכה ראויה, מחשש שיהיו לכך השלכות מעשיות מרחיקות לכת" (פסקה 42 בפס"ד עמר, ההדגשות שלי – מ' נ')
בית המשפט העליון קובע כי משום "העמימות לגבי המצב המשפטי" רשויות שנהגו בשיטת מעלה-מטה נהגו בתום לב, מאחר שהסתמכו על פרשנות משפטית סבירה. זו הסיבה שבית המשפט העליון הורה, על תחולה פרוספקטיבית של החיוב במעבר לשיטה המדויקת.
אשר לרשויות שנהגו לחייב בעיגול כלפי מעלה בלבד, כאמור נקבע בעניין עמר כי "שונים פני הדברים לגבי הרשויות שנקטו בשיטת העיגול כלפי מעלה תמיד, שהן ככל הנראה מיעוט הרשויות, שכן קשה לטעון ששיטה זו נשענת על פרשנות סבירה של חוק ההסדרים" (ההדגשה שלי – מ' נ') (ר' סיפא של סעיף 43 בפס"ד עמר).
בית המשפט אינו קובע מה דינה של רשות שפעלה כאמור אלא אך מציין כי עניינן של רשויות מעטות אלה אינו עומד לפניו.
אני סבורה כי בענייננו לא חל החריג להלכת עמר וזאת משום שמחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי המשיבה לא נקטה "בשיטת עיגול כלפי מעלה תמיד". מחוות הדעת עולה כי נכסים שנרשמו בעירייה לפני שנת 1985 ולא נעשתה להם מדידה חדשה, עוגלו מעלה – מטה. עוד עולה כי נכסים שנרשמו בעירייה משנת 2008 ועד 2011 גם הם עוגלו מעלה – מטה.
בנוסף יש לזכור כי המשיבה הודיעה בהודעת החדילה הראשונה כי עקב טעות בעדכון התוכנה של העירייה התבצע עיגול כלפי מעלה ב-14,436 נכסים וכי המשיבה כבר זיכתה בגינם. על כן נוכח הודאת המשיבה כי מדובר בטעות יש לראות בנכסים אלה ככאלה שחויבו לפי העקרון של מעלה- מטה.
אני סבורה כי יש להתייחס למכלול הנכסים שבתחום המשיבה, מגורים ומסחרי כאחד לצורך תחולת הלכת עמר.
מהאמור עולה כי המשיבה לא חייבה בשיטת העיגול כלפי מעלה, תמיד, ועל כן אין להחריג אותה מתחולת הלכת עמר.
די באמור עד כאן כדי לדחות את בקשת האישור.
מעבר לדרוש אתייחס בקצרה לתחולת התיקון על ענייננו.
תחולת תיקון 16 לחוק ההסדרים
תמצית טענות המבקש
קביעת המחוקק בתיקון 16 לחוק ההסדרים, כי שיטת העיגול מעלה – מטה תהיה שיטה לגיטימית, אינה משפיעה על שאלת ההשבה.
המחוקק בתיקון 16 לחוק ההסדרים קבע כי שיטת העיגול מעלה לא תהיה חוקית החל משנת 2022 ושהיא אפשרית רק ברשות שבה הופעלה השיטה לפני התיקון, ולאחר התיקון התקבלה החלטה פוזיטיבית להמשיך בה. שני תנאים אלו אינם מתקיימים בעניינה של המשיבה, שכן ערב פרסום התיקון קבע צו הארנונה חיוב לפי השיטה המדויקת, וכן לא נקבעה החלטה במועצת העיר המאפשרת במשך חיוב לפי שיטת העיגול מעלה בלבד.
גם אם המחוקק נתן לרשות פלונית זמן נוסף להשלמת המעבר משיטת העיגול מעלה בלבד לשיטה אחרת (עד לסוף 2021), אין הדבר משמיע כי מדובר בשיטה המקובלת על המחוקק. אין בכך כדי לקבוע שרשות הממשיכה לעגל מעלה בלבד לא תחויב בהשבה. פרשנות זו מקיימת הרמוניה עם הלכת עמר וקביעות בית המשפט בנוגע לאי החוקיות שדבקה בשיטת העיגול כלפי מעלה בלבד.
בענייננו אין משמעות לדחיית מועד סיום ההתארגנות של רשויות שעיגלו מעלה בלבד משום שעיריית חולון, על פי צו הארנונה ועל פי הצהרותיה, כבר אינה אמורה לעגל מעלה בלבד ביום 7.8.17 ועל כן סעיף 2(א) לתיקון החקיקה אינו חל עליה.
גם אם המשיבה לא סיימה את תיקון השומות לפי החלטת מועצת העיר וצו הארנונה שלה, אין בכך כדי לקבל את טענתה היום, בשנת 2019, כי תיקון 16 לחוק ההסדרים מאפשר לה להמשיך בעיגול מעלה בלבד או בשיטה המתמטית, למרות האמור בצו הארנונה שלה. התיקון בעניין המשך יישום שיטת העיגול מעלה (באופן זמני, לשם התארגנות בלבד, וללא השפעה על שאלת ההשבה המתבקשת של המס שנגבה ביתר) לא יכול להתפרש בניגוד לצו הארנונה של הרשות.
תיקון 16 לחוק ההסדרים מאפשר לרשות המעוניינת בכך לקבל או לשנות את החלטתה בנוגע לנוסח שיטת החיוב שבצו הארנונה, אך אין בתיקון זה כדי לאפשר לרשות המקומית להתנהל בניגוד לצו הארנונה שלה. לפיכך, המשיבה לא יכולה להיחשב כמי ש"ערב פרסומו של" התיקון, חישבה את שטח הנכסים לפי מעלה בלבד, ולכן הארכה שהעניקה המחוקק לרשויות שעיגלו מעלה בלבד אינה רלוונטית עבורה.
תמצית טענות המשיבה
תיקון 16 לחוק ההסדרים מכשיר, הלכה למעשה, את חיוב הארנונה בכל השיטות, כאשר ביחס לשיטת עיגול מעלה בלבד החוק מאפשר לעשות כן עד לסוף שנת 2021.
תיקון 16 לחוק ההסדרים מביא לתוצאה לפי יש לדחות את התובענה, שעה שאף אם הלכת עמר לא חלה על תובענה זו התיקון לחוק מכשיר אף חיוב מעלה בלבד, ובלבד זה יופסק עד לסוף שנת 2021.
כעולה מדברי ההסבר, התיקון לחוק בא להחיל את מרכיב החסינות שבהלכת עמר על כל שיטות המדידה ועל כל הרשויות כך שתוקנה חסינות בעניין זה (כך שההיתר לחיוב כלפי מעלה בלבד מוגבל בזמן האמור, עד לסוף שנת 2021).
דיון
ביום 7.8.2017 פורסם ברשומות התיקון כפי שהובא לעיל, עם הוראת המעבר.
בדברי ההסבר לתיקון, נכתב כי אכן, בית המשפט העליון קבע בפס"ד עמר כי הפרשנות הראויה של תקנות ההסדרים היא שעל כל הרשויות המקומיות לפעול לפי השיטה המדויקת, וכי גבייה לפי שיטה אחרת (עיגול כלפי מעלה, עיגול כלפי מטה או עיגול למטר השלם הקרוב) היא גבייה בלתי חוקית.
אולם, המחוקק מצא כי יישומה של הלכה זו מביא להטלת עלויות גבוהות על הרשויות, באופן שרב הנזק על התועלת. על כן, הוא מוצא לנכון לתקן את חוק ההסדרים כך שיבטל, הלכה למעשה, את הלכת עמר:
"יש בשינוי שיטת חישוב שטח הנכס באופן שנקבע בפסק הדין כדי להשפיע על מנגנון גביית הארנונה הכללית באופן שעשוי להטיל נטל על הרשויות המקומיות, שכן יהיה עליהן למדוד מחדש את שטחי הנכסים שבתחומן באופן שיאפשר את חישוב שטח הנכס על פי השיטה המדויקת. שינוי זה מעורר שאלות ובעיות נוספות (ובכלל זה, באיזו ספרה אחרי הנקודה יש לעצור כשמחשבים את שטח הנכס – סנטימטרים או מילימטרים).
נוכח האמור, מוצע לקבוע כי בחישוב שטח נכס לעניין הטלת ארנונה כללית יעוגל כל חלק של מטר רבוע למטר השלם הקרוב, ומחצית מטר רבוע תעוגל כלפי מטה. עם זאת, מוצע לאפשר לרשות מקומית שערב פרסום התיקון המוצע חישבה את הנכסים שבתחומה לפי השיטה המדויקת או לפי שיטה של עיגול כל חלק של מטר רבוע כלפי מטה להמשיך ולחשב את הנכסים בתחומה באותה שיטה. רשות מקומית שחישבה את הנכסים שבתחומה בשיטה של עיגול כל חלק של מטר רבוע כלפי מעלה תוכל להמשיך בשיטה זו עד תום שנת הכספים 2021. " (ראו: הצעות חוק הכנסת – 730, א' באב התשע"ז, 24.7.2017)
הסעיף המתוקן קובע כי ככלל, השיטה לפיה יחושבו שטחים לצורכי ארנונה היא שיטת מעלה-מטה. רשות שערב התיקון חייבה לפי מדידה מדויקת או בעיגול כלפי מטה ("דרך חישוב שונה") תמשיך לחשב על פי אותה דרך אלא אם מועצת הרשות המקומית קבעה בהחלטה בדבר הטלת ארנונה שהחיוב יהיה מעלה-מטה. החל מ-2022 על הרשות לבחור אם לחשב את השטחים בדרך מעלה-מטה או בדרך חישוב שונה.
הוראת המעבר קובעת כי רשות שחייבה בשיטת העיגול כלפי מעלה רשאית להמשיך בדרך זו בדרך של החלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה וזאת עד תום 2021.
נראה שמטרת התיקון והוראת המעבר הייתה לאפשר לרשויות זמן התארגנות לשינוי שיטת החישוב, ככל שזו תשונה בהתאם להוראות התיקון.
ולענייננו.
בענייננו עסקינן בגבייה של ארנונה על ידי המשיבה בשנים 2011-2009. ענייננו אינו נוגע במישרין לתיקון לרבות הוראת המעבר שבתיקון 16. על כן כל טענות ב"כ המבקש לעניין התנאים שבתיקון להטלת ארנונה בשיטה כלשהי אינן רלבנטיות לנושא הדיון.
עם זאת, יש משמעות לרוח התיקון ולעמדת המחוקק. בהוראת המעבר אישר המחוקק לרשות שנהגה לגבות בשיטת העיגול כלפי מעלה ערב התיקון, להמשיך לגבות ארנונה לפי שיטת החיוב מעלה בלבד עד לסוף שנת הכספים של שנת 2021.
המחוקק סבר בתיקון, כי רשות שגבתה בשיטת עיגול מעלה כל השנים רשאית להמשיך בדרך זו עד שנת 2021. על כן, ככל שהמשיבה נהגה בשיטת העיגול מעלה בשנים נושא התביעה, אילו הייתה ממשיכה בדרכה ולא הייתה חדלה, הרי שהייתה רשאית להמשיך לעשות כן עד שנת 2021. ספק בעיניי , אם אכן הייתה נוהגת כך , שהייתה קמה לנישומים בתחומיה עילת תביעה בגין השנים שקדמו לתיקון. המחוקק אמר את דברו, דהיינו – שיש לאפשר לרשויות תקופת התארגנות משמעותית עד לשינוי שיטת החיוב בהתאם לתיקון.
לא סביר בעיניי שרשות שמעגלת את החיובים כלפי מעלה בשנים של תקופת המעבר תזכה לחסינות על ידי המחוקק, בעוד שרשות שעשתה כן מספר שנים קודם לכן, ואף חדלה מלעשות כן, תהיה חייבת בהשבה.
לאור כל האמור עד כאן אני סבורה כי אין אפשרות סבירה שהשאלות העובדתיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה ועל כן בקשת האישור נדחית.

סוף דבר
נוכח כל המפורט לעיל, בקשת האישור נדחית.
למרות התוצאה האמורה, אני מתירה לצדדים להגיש טענות לעניין גמול ושכר טרחה, נוכח תועלת לכאורית שהביאה התובענה לחברי הקבוצה הנטענת. הטענות לא יעלו על 2 עמודים ברווח וחצי גופן דיויד 12, ללא הערות שוליים. ככל שיגיעו הצדדים להסכמות, יודיעו בהודעה משותפת.

טענות המבקש יוגשו עד ליום 5.3. 2020 וטענות המשיבה יוגשו עד ליום 5.4. 2020.
ת.פ. 6.4.2020.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.