הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 32313-02-20

לפני
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקש

עופר אבקסיס
ע"י ב"כ עו"ד עדי כהן ועו"ד שחר ארביב

נגד

המשיבה
עיריית כפר יונה
ע"י ב"כ עו"ד שולמית גבע ועו"ד דותן בלטמן

פסק דין

לפני הודעת המשיבה על חדילה מגבייה לפי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות ההליך
ביום 18.2.20 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בגין גביה ביתר של אגרות הקבועות בחוק עזר לכפר יונה (אגרת תעודת אישור) תשכ"ט- 1969 (תיקון), ובחוק עזר לכפר יונה (אגרת תעודת אישור) התשמ"ט-1989 (להלן: "בקשת האישור" ו"חוק העזר אגרה" בהתאמה).

תמצית בקשת האישור
סעיף 250 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מסמיך את העיריה לחוקק חוקי עזר לשם ביצוע פעולות הנדרשות לה למילוי תפקידה כרשות ציבורית.
לפי סעיף 324 בפקודה, נקבע שלא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס אלא אם הוצגה לפני הרשם או עוזרו תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה ומדין אחר – סולקו במלואם או שאין חובות כאלה.
בפקודת העיריות נקבע כי המשיבה רשאית לקבוע הוראות בדבר תשלום אגרות והיטלים או דמי השתתפות הקשורים לחוקי עזר.
המשיבה התקינה את חוק העזר בעניין אגרת תעודת אישור ללשכת רישום המקרקעין וחוק העזר מסדיר את תעריפי הנפקת התעודות השונות הנחוצות לשם ביצוע רישום מקרקעין.
בתוספת לחוק העזר נקבעו התעריפים בגין תעודה בעניין הנוגע לקרקעות לבניינים או לירושות; בעניין רישום דירה בבית משותף; בכל עניין אחר; והעתק תעודה.
על התעריפים שבחוק העזר, חל חוק העזר לכפר יונה (הצמדה למדד) התשנ"א-1991 (להלן: "חוק ההצמדה") על פי חוק העזר הזה: "סכומי האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, לפי העניין, שהוטלו בחוקי העזר של העיריה המפורטים בתוספת, יעלו ב-1 בכל חודש (להלן – יום ההעלאה) לפי שיעור עליית המדד, מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה הקודם עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום ההעלאה".
סעיף 1 בחוק ההצמדה קובע את תחולתו גם על חוק העזר בעניין אגרת תעודת רישוי.
המשיבה נהגה שלא כדין וגבתה תעריפים מעבר לסכומים המתבקשים מחוק העזר אגרה בצירוף חוק ההצמדה.
הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור: "כל אדם ו/או כל אישיות משפטית אשר שילמו עבור אגרת תעודה כפי שזו מוגדרת בחוק העזר לכפר יונה (אגרת תעודת אישור), תשכ"ט-1969, למשיבה, במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה דנן, ותוך תשלום ביתר בתעריף גבוה יותר מהתעריפים שמותר למשיבה לגבות".
ביום 11.5.20 הגישה המשיבה הודעת חדילה מגביה לפי סעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 לפיה חדלה מהגביה החל מיום 21.2.20 (להלן: "הודעת החדילה" ו- חוק תובענות ייצוגיות" בהתאמה).
ביום 2.6.20 הגישו ב"כ המבקש תגובה להודעת החדילה, בה הודיעו שהם אינם מתנגדים לחדילה ואולם הם טענו כי התעריפים כפי שהוצמדו על ידי המשיבה, כעולה מהודעת החדילה ומהתצהיר התומך בה, גם הם אינם תואמים את חוקי העזר.
בתגובת המשיבה מיום 15.6.20, אישרה המשיבה, כי אכן תעריפי האגרות המוצמדים הם התעריפים שנקבו בהם ב"כ המבקש בתגובה להודעת החדילה. בתצהיר שצורף לתגובה הצהירה הגב' ענבל דרור היימן, גזברית העיריה, כי התעריפים יתוקנו בהתאם לתעריפים הנכונים כפי שעמדו עליהם ב"כ המבקש וכי המשיבה מצהירה שהיא תשיב את ההפרש בגין 158 בקשות למתן אישורים שהוגשו לאחר הודעת החדילה, בדרך של זיכוי או בהודעת קיזוז לכל 158 המשלמים ממועד הודעת החדילה.
נוכח תגובת העיריה לתגובה להודעת החדילה, הודיעו ב"כ המבקש כי הם מסכימים להודעת החדילה.
דיון בחדילה
עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות לפי פרט 11 בתוספת השנייה ב חוק תובענות ייצוגיות, שעל כן חל על ענייננו סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כדלקמן:
"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) ...".
בענייננו המשיבה הודיעה על חדילה מגביה החל מיום 21.2.20 .
בהתאם לסעיף 9(א) בחוק תובענות ייצוגיות "המועד הקובע", חל 90 יום לאחר הגשת בקשת האישור. בענייננו הודעת החדילה הוגשה ביום 12.2.20 ולפיה המשיבה תחדל מגביית היתר החל מיום 21.2.20, היינו בטרם חלף המועד הקובע. על כן הודעת החדילה ניתנה בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות.
משנתקיים האמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר את בקשת האישור ולכן היא נדחית.

גמול ושכ"ט
תמצית טענות ב"כ המבקש
למשיבה נשלח מכתב התראה בחודש דצמבר 2019 וניתנה למשיבה הזדמנות לתקן. המשיבה לא טרחה להשיב למכתב.
לאחר קבלת התביעה ביום 18.2.20 טענה המשיבה בחוסר תום לב שהיא אינה יודעת במה מדובר וכי בדקה את הסכומים שנגבים על פי חוק העזר ללא קשר, עקב חברת גבייה חדשה שהעסיקה.
גם לאחר החדילה חלה טעות בחישוב האגרות והמשיבה נאלצה לתקן את סכומי האגרות בשנית בהתאם לתגובת ב"כ המבקש.
ב"כ המבקש לא חלק על סכומי גביית היתר כפי שטענה להם המשיבה.
ב"כ המבקש עתר לפסוק שכ"ט "בערך של הגשת תובענה מינהלית וגמול לתובע הייצוגי בהתאם".
תמצית טענות המשיבה
המכתב של ב"כ המבקש הגיע ללשכה המשפטית ביום 1.1.20 ולא בחודש דצמבר.
כשהגיעה חברת גבייה חדשה ניתנה הוראה לבדוק את כל האגרות ולא רק את האגרות נושא הדיון.
היה מדובר בתהליך.
ב"כ המשיבה אישר שאכן לאחר הודעת החדילה היתה טעות בסכומי האגרות והיא תוקנה ונעשו השבות לגבי 158 בקשות נוספות שנגבו ביתר.
ב"כ המשיבה הפנה לפסקי דין שבהם נפסק גמול ושכ"ט בסדר גודל של 10 אחוזים בעניינים דומים.
לא היה מקום להגשת התובענה הייצוגית.

דיון
סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, שיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית.
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון (ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)" (שם, בפסקאות 30-29).
לעניין שכר הטרחה בתביעת השבה נגד רשות נקבע בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: " עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול" (ההדגשה שלי – מ' נ').
בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס ( (23.07.15 , המאוחר לפסיקה בעניין ברקאי, נקבע:
"בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות ובכך שהמדובר בכספי ציבור" (שם, בפסקה ס"ג; בדיון הנוסף שהתקיים על פס"ד זה, דנ"מ 5519/15 לא שונתה קביעה זו).
משמע, שיטת האחוזים היא אחת הדרכים לפסיקת גמול ושכר טרחה אולם אינה היחידה ובית המשפט רשאי לפסוק גמול ושכר טרחה על פי שיקול דעתו.
ולענייננו –
שיקולי תפוקה - התועלת שהביאה בקשת האישור לקבוצה המיוצגת – התובענה הביאה לתיקון תעריפי האגרות בהתאם לחוק ההצמדה.
שיקולי תשומה - השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובאי כוחה. המבקשים ובאי כוחה נטלו את הסיכון שהמשיבה לא תודיע על חדילה, ולאחר שינהלו את ההליך תידחה בקשת האישור. הגשת הבקשה הצריכה השקעת זמן סבירה. התובענה הסתיימה בשלב מוקדם (הודעת החדילה הוגשה עוד טרם הוגשה תגובה מטעם המשיבה).
שיקולי הכוונה ציבורית - חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. מנסיבות העניין עולה כי בקשת האישור הביאה לחדילה מגביית יתר עקב התאמת ההצמדה לחוק ההצמדה, עם זאת נוכח סכומי גביית היתר (ב-24 חודשים) שאינם במחלוקת (20,000- 30,000 ₪) הרי שחשיבותה של התובענה מוגבלת.
לאור כל האמור לעיל - בהתחשב בסכום גביית היתר, ומצד שני בכך שנשלח מכתב דרישה עובר להגשת התובענה (ביום שינוי הלכת מי הגליל), בכך שהתובענה הייצוגית שהיא שהביאה לשינוי, והראייה - התיקון הנוסף שלאחר הודעת החדילה - אני פוסקת שכר טרחה לב"כ התובע המייצג בסכום של 8775 ₪ (כולל מע"מ), וגמול לתובע הייצוגי 750 ₪. אני מורה כי המשיבה תישא בסכום האגרה ששילם המבקש.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"א, 01 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.