הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 10179-12-18

לפני
כבוד ה שופטת מיכל נד"ב

המבקש

אשרף יאסין
ע"י ב"כ עו"ד פארס גאנם

נגד

המשיבה
מועצה מקומית זמר
ע"י ב"כ עו"ד וליד מצארווה

פסק דין

הצדדים הגישו במשותף בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית, לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"חוק תובענות ייצוגיות" בהתאמה).
ההסכמה היא להסתלקות ולאישור תשלום גמול ושכר טרחה.

רקע
המבקש, מר אשרף יאסין, הגיש ביום 5.12.2018 בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד מועצה מקומית זמר, שעניינה חיובי יתר בגין פעולות אכיפה בניגוד לתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות), תשע"א-2011.
המבקש טען כי המשיבה גבתה הוצאות אכיפה בגין פעולת "עיקול ברישום" בסכום העולה על הסכום המקסימלי הקבוע בתקנות. עוד טען המבקש כי המשיבה חייבה אותו ואת יתר חברי הקבוצה בהוצאות גבייה כפולות ובגין פעולות אכיפה שלא בוצעו, וכי המשיבה אף הוסיפה מרכיב מע"מ על ההוצאות שנגבו ו/או חויבו בניגוד לתקנות.
על יסוד האמור טען המבקש לעילות תביעה שונות: עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; עילת תביעה מדיני חובת תום הלב ומתחום המשפט המנהלי.
המשיבה בתגובתה מיום 7.4.2019 טענה כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף:
יש לדחות את בקשת האישור בשל היעדר פנייה מוקדמת.
המבקש נעדר עילת תביעה אישית.
ביחס לטענה לגבייה בגין פעולות / עיקולים שלא בוצעו – החיובים כנגד המבקש בוטלו עוד טרם הגשת התביעה. המבקש שילם עבור פעולות עיקול אחת, שבוצעה בפועל.
ביחס לטענה לגבייה מעבר לסכומים המקסימליים הקבועים בתקנות – הסכום בגין עיקול ברישום מורכב משתי פעולות: האחת, עיקול באמצעות רישום בסך של 167 ₪. השניה, בגין איתור כתובת לסרבן בסך של 125 ₪. סכומן המצטבר של שתי הפעולות, בצירוף מע"מ כדין, עומד על סך של 341 ₪. המשיבה אינה גובה יותר מע"מ בגין פעולות אכיפה, וזאת בעקבות תיקוני חקיקה בעניין. הסכומים שצוינו בכתב התביעה מתייחסים לתקופה בה מותר היה למשיבה לגבות מע"מ בגין ביצוע פעולות אכיפה.
ביחס לטענה לחיוב כפול אוטומטי – מדובר בתקלה טכנית במערכות הגבייה, אשר תוקנה בעניינו של המבקש ובעניינם של יתר החייבים.
ביחס לטענה כי המשיבה מוסיפה מע"מ בגין חלק מפעולות האכיפה בניגוד להוראות הדין – המשיבה אינה מוסיפה עוד מרכיב מע"מ לפעולות האכיפה, וזאת החל מיום 20.3.2018 מועד כניסתו לתוקף של התיקון לתקנות המסים (גבייה)(קביעת הוצאות מירביות)(תיקון), התשע"ח-2018 בעניין איסור הוספת מרכיב מע"מ להוצאות הגבייה.
למבקש לא קמה עילת תביעה מכוח הוראת חוק מפורשת אחרת.
בקשת האישור אינה עומדת בתנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית.
בקשת האישור הוגשה בחוסר תום לב.
ביום 29.9.2019, ולאור החלטתי מיום 31.7.2019, הגיש המבקש בקשה אישור מתוקנת באופן שהקבוצה צומצמה.
בסיומו של הדיון, שהתקיים בפניי ביום 11.11.2019, הוריתי לצדדים כדקלמן:
"הדיון נקבע להוכחות ליום 14.06.20 בשעה 09:30.
הצדדים יהיו ערוכים לסכם טענותיהם בעל פה במועד זה.
ככל שיגיעו הצדדים להסכמות לגבי חדילה עתידית (לא במובן סעיף 9 מאחר והמועד חלף) ותנוח דעת ב"כ המבקשים כי בוצעה השבה כנטען לכאורה לגבי טעויות שנעשו לפחות בשנתיים שקדמו לתובענה, כי אז יגישו בקשה משותפת למתן פסק דין מוסכם בתובענה ולאחר מכן יינתנו הוראות לסיכומים קצרים לעניין שכר טרחה וגמול."

בקשת ההסתלקות
ביום 14.6.2020 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות.
לטענת הצדדים, לאחר ששקלו את הסיכונים והסיכויים שהליך, הגיעו למסקנה כי אין טעם להשקיע את המאמצים והמשאבים הניכרים הכרוכים בניהול התביעה האישית ובקשת האישור, וכי אין הצדקה להמשך ההליכים בתיק. מסקנה זו של הצדדים נעוצה גם בעובדות שלהלן:
המשיבה אינה נוקטת בפעולות אכיפה של עיקול ברישום מזה כשנתיים. המשיבה פועלת לעדכון מערכותיה באופן שהחיוב בגין פעולת עיקול ברישום לא יורכב משתי פעולות (עיקול ברישום ואיתור כתובת סרבן) והסכום שייגבה בגינה יהיה בהתאם לתעריף הקבוע בגינה בתקנות הגבייה.
המשיבה תיקנה את התקלות שאירעו במערכות הגבייה, כך שלא בוצע חיוב כפול בגין פעולות אכיפה.
המשיבה אינה מוסיפה מרכיב מע"מ בגין פעולות אכיפה.
המשיבה הסכימה, מבלי להכיר באף טענה מטענותיו של המבקש, לשלם גמול למבקש בסך 1,000 ₪ כולל מע"מ וכן שכר טרחה לבא כוחו בסך 11,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין לבקשת ההסתלקות. סכומים אלו משקפים, לשיטת הצדדים, את היקף ההשקעה וההוצאות של המבקש לרבות שכ"ט בא-כוחו עד כה.
הסכמת המשיבה ניתנת מבלי להודות בכל טענה ו/או עילה שהועלו בתביעה האישית ובבקשת האישור, בהן היא כופרת, מבלי שיהיה בה משום ויתור כלשהוא על איזו מטענותיה ביחס לעילות והטענות בתביעה ובבקשת האישור, וכן כנגד הצהרות המבקש ובא כוחו. היא נועדה, בין היתר, לשים קץ להתדיינויות, ולחסוך זמן שיפוטי והוצאות כספיות הכרוכות בהמשך ניהול ההליך.
המבקש ובא כוחו הצהירו שלא קיבלו ושלא יקבלו טובת הנאה כלשהיא, בקשר להסתלקות המבקש מההליך דנא.

דיון
בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (להלן: "הלכת מרקיט") נדרש בית המשפט העליון לסוגייה של בקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת, לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות.
בית המשפט עמד על כך כי מנגנון ההסתלקות נועד לאפשר לבית משפט למחוק תובענות שמתברר כבר על פני הדברים שסיכוייהן להצליח נמוכים, או שמטעם אחר אין עוד תועלת בהמשך ניהול ההליך. כן עמד על כך שפסיקת גמול ושכר טרחה אגב הסתלקות עלולה ליתן תמריץ למייצגי הקבוצה למחוק תביעה מוצדקת – וזאת מתוך רצון של המייצגים לגרוף רווח קל ומהיר לכיסם הפרטי על חשבון טובתה של הקבוצה. בית המשפט אף ציין כי הסתלקות מתוגמלת עלולה לעודד תביעות סרק שכל מטרתן ללחוץ על הגוף הנתבע להגיע להסדר הסתלקות. בית המשפט הוסיף ועמד על הנזק שעלול להיגרם מתביעות סרק, באופן שאלה עלולות לגרום להעלאת מחירים או למדיניות מתגוננת של נותני השירות ואף פגיעה בתחרות.
בשנת 2016 תוקן סעיף 16(א) בחוק תובענות ייצוגיות וזו לשונו:

"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה".

(הקטע המודגש הוא שהוסף במסגרת תיקון 10 לחוק-מ' נ').

בית המשפט העליון בהלכת מרקיט עמד על כך שבהתאם לתיקון לחוק, בבואו להכריע בבקשה להסתלקות מתוגמלת, שומה על בית משפט לבחון אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה. דהיינו שאין מדובר בתביעת סרק. כן עליו לתת דעתו לתועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. על כן שומה על בית המשפט להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה.

מסקנת בית המשפט בעניין מרקיט הייתה:
"הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים מתאימים.

על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, בבוא בית משפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת של הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, שומה עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה...

בצד האמור, הכרעה בבקשת הסתלקות מתוגמלת מחייבת את בית המשפט לשקול גם "שיקולי רוחב" – ובפרט את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו, כפי שפורטו לעיל, על מנת ששכרו של ההליך הייצוגי לא ייצא בהפסדו. כידוע, גמול ושכר טרחה הם מהכלים החשובים והמשפיעים המסורים בידי בית משפט בעולם התובענות הייצוגיות, ויש אפוא לעשות בהם שימוש מושכל לשם התוויית מדיניות ראויה בהגשה וניהול של הליכים ייצוגיים (וראו דבריי בנדון גם בעניין נסאר, פסקה 14)" (פסקאות 26- 27, ההדגשות שלי – מ' נ')

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את בקשת ההסתלקות ולנוכח הצהרות המבקש ובאי כוחו – מצאתי לאשר את ההסתלקות.
אשר לפסיקת גמול ושכר טרחה - עיון בבקשה מלמד כי לכאורה כי אין לקבוע שלא הייתה עילה לכאורה, שעה שעולה כי אכן נפלו טעויות של חיוב שגוי על ידי המשיבה, ועל כן אין מדובר לכאורה בבקשת סרק.
נוכח התחייבויות המשיבה כי תיקנה את התקלות הקיימות במערכות הגבייה כך שלא יבוצע עוד חיוב כפול בגין פעולות אכיפה, וכי החיוב בגין פעולת עיקול ברישום לא יורכב עוד משתי פעולות (עיקול ברישום ואיתור כתובת סרבן) הרי שצומחת לצרכני המשיבה, חברי קבוצה עתידיים, תועלת.
הסכמת הצדדים לעניין גמול ושכר טרחה היא בבחינת המלצה בלבד. בענייננו, לא מצאתי להתערב בהסכמה לאור התועלת שהביאה התובענה כפי שפורט לעיל.
בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. התביעה האישית של המבקש נדחית.
המשיבה תשלם גמול למבקש בסך 1,000 ₪ כולל מע"מ וכן שכר טרחה לבאי-כוחם בסך 12,870 ₪ (הסכום המומלץ כשהוא כולל מע"מ).
אני מורה כי המבקש פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
לא מצאתי נימוק ראוי להורות על השבת החלק הראשון של האגרה.

הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.