הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 7044-10-16

בפני
כבוד ה שופט, סג"נ אחיקם סטולר

עותרים

1.מחמד ראבי
2.קייס ערבאס
3.יוסף ראבי
ע"י ב"כ עוה"ד בצלאל גרוס

נגד

משיבה

הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז
ע"י ב"כ עוה"ד לירן פאר מפרקליטות מחוז
מרכז(אזרחי)

פסק דין

בפניי עתירה מנהלית שבמסגרתה ביקש העותר מבית המשפט ליתן צו המורה למשיבים לנמק מדוע לא יבוטלו חותמות " מתן תוקף" של המשיבה 1 (" הועדה המחוזית") על גבי מסמכי התכנית מח/ 255 תכנית מתאר ג'לג'וליה לשנת 2020 (" התכנית") וזאת מאחר שמתן תוקף למסמכים שגויים אלו ( כך בלשון העותר) עומד בסתירה להחלטות מוסדות התכנון לאישור התכנית.

בסיכומים שינה העותר טעמו וביקש מבית המשפט ליתן צו לפיו על הוועדה המחוזית להורות למגיש תכנית המתאר מח/255 לכפר ג'לג'וליה, אדריכל אהוד יוסטמן, יו"ר ועדת ההיגוי הבינמשרדית, ולעורך התכנית, אדריכל אדיב דאוד נאקש, לבצע את החלטות מוסדות התכנון, קרי: לתקן את מסמכי התכנית מח/255 המופקדת בסימוני שינוי היעוד משצ"פ ושב"צ למגורים, שבוצעו במתחם 7 ( השטח הבנוי של הכפר) בתשריט התכנית שהוגשו על ידם ביום 9.6.16 למתן תוקף.
זאת, לאחר שמסמכי התכנית ייבדקו ע"י רשות ממשלתית מוסמכת, אשר תאשר ותאמץ את מסמכי התכנית ותחתום עליהם כמגיש נוסף של התכנית, כמתחייב עפ"י החלטות ועדת המשנה להתנגדויות של המשיבה מיום 11.01.2015 (" החלטת הועדה המחוזית") וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתו"ב מיום 14.05.2015 בערר 5/15 (" החלטת המועצה הארצית").

הרקע

התכנית עליה נסובה עתירה זו, היא תכנית המתאר מח/255 ליישוב ג'לג'וליה. בהחלטה מיום 11/01/2015 נתנה הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז תוקף לתכנית מח/255, תכנית מתאר ג'לג'וליה ( להלן: "התכנית" או " ההחלטה" או " תכנית המתאר"), שהגישה ועדת ההיגוי הבינמשרדית בראשות משרד הפנים (" הוועדה הבינמשרדית").
תכנית המתאר לישוב ג'לג'וליה קודמה בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2000 לקידום תכניות מתאר בישובים הערביים, במטרה לתת מענה למצוקת הדיור והכלכלה ולשיפור איכות החיים בישובים הערביים ( ר' החלטת ממשלה "תוכנית רב שנתית לפיתוח ישובי המגזר הערבי" מספר 2467 מיום 22/10/2000 ).
הישוב ג'לג'וליה נמצא באזור המשולש הדרומי, בין הכבישים 6 ממזרח, 444 ממערב ו-531 מדרום. שטח השיפוט של הישוב משתרע על כ- 1,900 דונם המוקף בשטחי המועצה האזורית דרום השרון. כמו כן קיימים כיום שטחים מבונים וכן שטחים מיועדים לבנייה בהיקף נרחב המשויכים מוניציפלית לתחום השיפוט ומרחב התכנון של דרום השרון.
עפ''י נתוני הלמ''ס משנת 2013, הישוב ג'לג'וליה מונה כ- 9,100 נפש, עם קצב גידול של 2% בשנה. האוכלוסייה המתגוררת בישוב נמצאת בדרוג הסוציו - אקונומי אשכול 3 הנמוך מהחציון, וגודל משק בית ממוצע עומד על כ- 4.1 הגבוה מהממוצע הארצי.
בהיבט התכנוני - לישוב ג'לג'וליה לא היתה עד לשנת 2016 תכנית מתאר, ותכנון הישוב נעשה עפ''י תכניות מפורטות נקודתיות שאושרו מעת לעת. חלק מתכניות אלו קודמו ע''י הרשות המקומית וחלקן ע''י יזמים פרטיים.
תכנית המתאר שאישרה הוועדה המחוזית מציעה מדיניות תכנון ופיתוח לישוב כולו והיא מתווה את המשך הפיתוח תוך יצירת הזדמנות לשיפור דמותו ולחיזוק אוכלוסייתו, ובכללה תוספת שכונות, הקצאת שטחים פתוחים והקצאת קרקע לצרכי ציבור, הקצאת קרקע לאזור תעסוקה, יצירת מערך תנועה המשתלב במערך האזורי וחיזוק והדגשת המבנה של הישוב באמצעות האלמנטים הטבעיים וההיסטוריים הקיימים בתוכו ( סביבת נחל קנה והכניסה באזור החאן). כל זאת, לצורך פיתוח הישוב לצפי אוכלוסייה של כ-14,000 נפש.
שטחה של התכנית כ-2,463 דונם, והיא גובלת במזרח בדרך ארצית מספר 6, בצפון בשטח בתחום המועצה האזורית דרום השרון, במערב בכביש 444 וכביש 531 ובדרום בכביש 531/5233. התכנית מציעה תוספת של כ-1,440 יחידות דיור, תוספת מסחר ותעסוקה בהיקף של כ-80,000 מ"ר, ומבני ציבור בהיקף של 32,000 מ"ר.
התכנית נדונה בוועדה המחוזית ביום 13/11/2006 והוחלט להפקידה בתנאים. לאחר מספר דיונים במועצה הארצית בגריעת שטחים מתמ"א/8 ובשינוי תמ"מ 21/3, פורסמה התכנית להפקדה ביום 06/06/2014 והוגשו התנגדויות. ביום 09/11/2014 קיימה ועדת המשנה להתנגדויות דיון בתכנית וביום 11/01/2015 קיימה הוועדה דיון פנימי נוסף בתכנית וניתנה ההחלטה המאשרת את התכנית למתן תוקף בתנאים.

דיון והכרעה

עיקר התרעומת של העותרים מופנה כלפי מתכנני התכנית אשר לא מילאו, לטענתם, את הנחיית הוועדה ולא סימנו את המצב הקיים בהתאם לתכניות המאושרות.
לטענת העותרים אין להסתפק בכך שנקבעה בהוראות התכנית הוראה מפורשת, לפיה במידה שיש סתירה בין המצב הקיים בתכנית למצב המאושר, כי אז המצב הסטטוטורי המאושר יגבר, וכן ירשם במסמכי התכנית כי תשריט המצב המאושר הינו מנחה בלבד.
האמור בסעיף 5 להחלטת ועדת המשנה להתנגדויות הוא העומד במרכז העתירה דנן, על כן אביא את תוכנו במלואו:
"לעניין הסתירה בסימון המצב הקיים לעומת המצב המאושר בפועל, מצינת הוועדה כי על מתכנני התכנית לסמן את המצב הקיים בהתאם לתכניות המאושרות ובכל מקרה ייקבע בהוראות התכנית כי במידה וישנה סתירה בין המצב הקיים בתכנית למצב המאושר בתכניות, המצב הסטטוטורי המאושר יגבר, וירשם במסמכי התכנית כי תשריט מצב מאושר הינו מנחה בלבד."
על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות הוגש ערר 5/15 לוועדת המשנה לעררים (" ועדת המשנה לעררים"), על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון. לערר הוגשו תשובות מטעם הוועדה המחוזית והמועצה המקומית ג'לג'וליה (" מועצת ג'לג'וליה" או " המועצה").
ועדת המשנה לעררים דנה במספר רב של עניינים לרבות העניין המצוי במרכזה של העתירה דנן, ונתנה החלטה מפורטת כדלקמן:
"הטענה בדבר פגמים בסימון מצב קיים בתכנית:
79. העוררת טוענת לפגמים בסימון מצב קיים. אכן במסגרת תגובת הועדה המחוזית וכן במעמד הדיון בערר הועלו הקושי והמורכבות בסימון מצב קיים וזאת לאור ריבוין של התכניות השונות החלות על השטח.
80. יחד עם זאת לטעמנו, הועדה המחוזית מספקת מענה ראוי לכך בהחלטתה כשהורתה ראשית, כי יש לסמן את המצב הקיים בהתאם לתכניות המאושרות ושנית, עת הורתה למען הסר כל ספק, להוסיף לתכנית הנחיה לפיה ככל שתהיה סתירה המצב הקיים בתכנית המאושרת הוא שיגבר.
81. על כן נראה כי בכל הנוגע לנקודה זו אין למעשה מחלוקת בין הצדדים וההבהרה ברוח הדברים שמבקשת העוררת נעשתה."
העתירה דנן הוגשה ביום 06/10/2016. במסגרתה מבקשים העותרים הלכה למעשה לבטל את התכנית מאחר ושלפי טענתם היא אינה יכולה לעמוד בקנה המידה הדרוש למתן תוקף על פי החוק.
תשריט " המצב המאושר" מטרתו לסמן את ייעודי הקרקע המאושרים נכון לערב אישורה של תכנית המתאר המוצעת, וככזה, הוא תשריט רקע בלבד שאיננו מחייב סטטוטורית. לעומת זאת תשריט " מצב מוצע" מטרתו להגדיר את מדיניות התכנון והפיתוח של הישוב לטווח שנקבע בתכנית, והוא יחד עם הוראות התכנית, מהווים את המסמכים המחייבים של התכנית ( יתר המסמכים מוגדרים כנספחים מנחים).
דהיינו, מאחר שתכנית המתאר איננה תכנית מפורטת כי אז תשריט " מצב מוצע" מציג כאמור יעודים מוכללים המשקפים את מדיניות הפיתוח העתידית ואשר פרטיה ייקבעו במסגרת תכניות מפורטות. כל עוד לא הוגשה תכנית מפורטת חדשה, חלות בשטח התכניות התקפות.
תכנית המתאר לישוב ג'לג'וליה קודמה בהתאם להחלטות הממשלה משנת 2000 לקידום תכניות מתאר בישובים הערביים במטרה לתת מענה למצוקת הדיור והכלכלה ולשיפור איכות החיים בישובים הערביים. על מנת להדגיש את חשיבות התכנית ראיתי לצטט מתוך החלטת ממשלה מספר 2467 מיום 22/10/2000, כדלקמן:
"א) ממשלת ישראל רואה חובה לעצמה לפעול למתן תנאים שווים והוגנים לערביי ישראל בתחום החברתי-כלכלי ובפרט בחינוך, דיור ותעסוקה.
ב) ממשלת ישראל רואה בפיתוח חברתי-כלכלי של יישובי המגזר הערבי בישראל תרומה לצמיחה והתפתחות כלל החברה והמשק בישראל.
ג) הממשלה תפעל לפיתוח ולקידום חברתי- כלכלי של יישובי המגזר הערבי ולצמצום הפערים בינם לבין הישובים במגזר היהודי...."
התכנית המדוברת היא מתארית לכלל ג'לג'וליה, וכפי שהובהר לי, יש בה עשרות רבות ( ואף מאות) של תוכניות מאושרות, אשר לא ניתן למפות את כולן בתשריט " המצב המאושר" (ראו תגובת המשיבה וסיכומיה).
ועדת המשנה לקחה זאת בחשבון וקבעה, כאמור, ביחס לתשריט " המצב המאושר", כי במקרה של סתירה בין התכניות המסומנות ע"ג תשריט " המצב המאושר" לבין התוכניות אשר מאושרות בפועל ( המצב הסטטוטורי), תיקבע בתקנון התכנית הוראה כי התוכניות המאושרות בפועל ( הסטטוטורי) גוברות על תשריט " המצב המאושר".
באשר לטענת העותרים שקיימים פגמים בסימון המצב המאושר ע"ג " תשריט מצב מאושר": בסעיף 5 הנ"ל להחלטת ועדת המשנה להתנגדויות נקבע כי יש לסמן את המצב הקיים בהתאם לתכנית המאושרת ע"ג " תשריט מצב מאושר". לטענת העותרים לא כל התוכניות המאושרות מצאו את ביטוין ע"ג " תשריט מצב מאושר".
אין לקבל טענה זו של העותרים. החלטת ועדת המשנה להתנגדויות התייחסה לקושי האינהרנטי בסימון מלוא התוכניות המאושרות ע"ג " תשריט מצב מאושר" ולכן קבעה באופן מפורש כי בכל מקרה יקבע בהוראות התכנית כי ככל שיש סתירה ( בין "תשריט מצב מאושר" לבין המצב המאושר בתוכניות) - המצב בתכניות המאושרות הוא שייגבר.
הוראה זו ברורה והטעם לה פשוט, בתחום היישוב קיימות תכניות מאושרות רבות, חלקן תכניות נקודתיות, ומטבע הדברים לא ניתן לסמן את כולן בתכנית מתאר לכלל הישוב. לפיכך, סומנו בתשריט מצב מאושר היעודים העיקריים, במידת הכללה המתאימה לתשריט המוצע. ובהשלמה נקבע בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות כי " בכל מקרה" - בו לא יסומנו על תשריט המצב הקיים כל התוכניות המאושרות - הרי שהמצב הסטטוטורי המאושר הוא שיגבר. יתרה מזו, התשריט האמור מצוי במעמד " מסמך רקע" בלבד.
כאמור, ועדת המשנה לעררים קיבלה את עמדת הוועדה המחוזית ואת הדיון שעמד בבסיס ההחלטה מיום 11/01/2015. מאחר שיש ריבוי תכניות שונות החלות על השטח ניתן מענה ראוי ומספק בכך שככל שתהיה סתירה בין המצב הקיים בתכנית המתאר לבין המצב הקיים בתכניות מאושרות, יגבר המצב המאושר.
החלטת ועדת המשנה לעררים מבטאת הגיון פשוט, כנהוג וכמקובל בתכנון מתארי מחוזי, כי תשריט מן הסוג שעומד לדיוננו מהווה נספח רקע כנקודת מוצא של התכנון העתידי והוא אינו צריך ( או יכול) לשקף כל תכנית ותכנית שהתאשרה בעבר באותו תא שטח ישובי. תשריטים מן הסוג דנן מקבלים מעמד של " מסמך רקע" לעומת הוראות התוכנית ותשריט התכנית אשר להן מעמד " מחייב".
כך למשל, בתכנית הנדונה, יש שינוי מיעוד חקלאי לתעסוקה. השינוי המוצע ימצא את ביטויו בתשריט, אולם אין הדבר אומר שתכנית המתאר ביטלה את כל התוכניות המאושרות באותו תא שטח, ללא קשר אם סומנו בתשריט מצב קיים או לא. מעמדן של תכניות קודמות מוסדר בהוראות המעבר, או הוראות היחס, שקבעה התכנית החדשה לגבי התוכניות המאושרות בתחומה. רק עיון בהוראות היחס יעניק לנו תשובה הולמת לגבי אותן תכניות מאושרות.
תכנית המתאר מתווה את עתיד הפיתוח של היישוב, היא מסמנת את כיווני הפיתוח מחד ואת המגבלות על הפיתוח מאידך. על מנת לממש את הפיתוח המתארי יש להכין תכניות מתאר מפורטות.
ועדת המשנה להתנגדויות וגם ועדת המשנה לעררים לקחו בחשבון כי מאחר ומדובר בתכנית מתארית לכלל הישוב, שיש בה עשרות רבות ( ואף מאות) של תוכניות מאושרות - לא ניתן למפות את כולן בתשריט מצב קיים, ולפיכך קיימת הוראת יחס מפורשת בתוכנית.
ראו לדוגמא: סעיף 1.6.2 בהוראות התוכנית קובע כי התכנית איננה משנה תכניות שאושרו לפני תחילתה של תכנית זו למעט האמור בטבלת סעיף 1.6.1 וראו גם סעיף 1.6.3 אשר קובע את ההנחיות לתכנון המפורט מכוח התכנית, מה שיאפשר בעתיד שינוי המצב המאושר במקומות הרלוונטיים:
" 1.6.3. בתכנית מפורטת שתאושר מכוחה של תכנית זו ( להלן: "התכנית המפורטת") ניתן לקבוע כי כל תכנית קודמת, כמשמעה בתכנית זו, החלה על שטח התכנית המפורטת, למעט תכנית זו- בטלה"
ויודגש, מעמדו של " תשריט מצב מאושר" בתכנית הוא מעמד של "מסמך רקע" ולא של מסמך מחייב. משמעות הדבר היא ש"תשריט מצב מאושר" מהווה רקע להבנת התכנית ונקודת המוצא שלה לתכנון וכי הוא לכשעצמו לא מחולל כל שינוי סטטוטורי במעמדן של התכניות המאושרות.
סעיף 1.4 בהוראות התכנית מגדיר את התכנית כתכנית שמכוחה לא ניתן להוציא היתרים או הרשאות. סעיף זה מגובה בסעיף 6.1.2 א. הקובע כי לא יוצא היתר במתחם אלא בכפוף לאישור תכנית מפורטת כאמור לעיל. סעיף 6.1.1 ה.2) בהוראות התכנית קובע במפורש כי התכנית איננה מבטלת שטחים שנקבעו לצרכי ציבור בתכנית בת תוקף. זאת, בנוסף לדרישה כי גם במסגרת התכנון המפורט שיבוא בעקבותיה לא יופחתו שטחי הציבור המאושרים ויינתן מענה מלא לשטחי הציבור הנדרשים.
עולה מהמקובץ שהוראות התכנית מבטיחות כי ככל ש"תשריט מצב מאושר" אינו משקף באופן מלא את המצב המאושר בפועל, כי אז המצב המאושר הסטטוטורי שקדם לתכנית גובר על התשריט.
שוכנעתי מהסברי המשיבה שמאחר ש"תשריט מצב מאושר" לא יכול להכיל עשרות רבות של תכניות ברמת המגרש והוא מציג מצב כללי בלבד, לכן המצב המאושר סטטוטורית יגבר: גם אם תכנית מפורטת כלשהי לא מצאה את ביטוייה בכתם המוצע, אולם עדיין מה שקדם קובע ותכניות תקפות לא יפגעו. מה שמסומן על התשריט הוא הרובד הכללי והרובד מתחת, על אף שאינו מסומן, תקף וקיים.

התערבות בית המשפט המינהלי בהחלטות מוסדות התכנון

לטענת העותרים מגישי התוכנית לא פעלו בהתאם להחלטות ועדת המשנה ו-ועדת המשנה לעררים ( ר' פרוטוקול 22.1.18, עמ' 10 שר' 2-1; סיכומי העותרים בפתיח; סע' 9(ב); 17) ואולם, כפי שהוסבר ארוכות בדיונים ובכתבי הטענות מטעם מוסד התכנון, הכל נעשה בהתאם להוראות מוסדות התכנון וכי תיקון המסמכים נעשה כנדרש ואין בהם כל פגם.
העותרים טוענים לסתירה בין תקנון התכנית לתשריט. במקרה של סתירה כאמור יש לדון בסוגיה מה משמעות הסתירה. אין לקבל את דברי העותרים. שכן, העתירה דנן לא מגלה שאלה בדבר פרשנותה של התכנית, גם לא עולה בה הצורך בבירור או הצורך להתחקות אחר מטרת התכנית ותכליתה. אין מדובר במצב בו קיימות בתכנית שתי הוראות שונות בעלות מעמד שווה, אשר סותרות אחת את חברתה, באופן הדורש מבית המשפט סיוע בפרשנות.
בעניינו מדובר במצב פשוט, שבו מוסד התכנון אישר כי הדברים נעשו בהתאם להחלטותיו. עניין לנו בשתי הוראות בעלות מדרג היררכי שונה: התקנון במעמד " מחייב", אל מול תשריט " המצב המאושר" במעמד " מסמך רקע"; הוראות התקנון בהקשר זה הן ברורות ופשוטות ואין להן פרשנות נוספת או נסתרת. לא מדובר בהוראות סותרות אלא משלימות האחת את רעותה. הוראות אלו נקבעו מאחר שקיים, כאמור, קושי בסימון התכניות הרבות החלות על שטח התכנית. כך קבעו שני מוסדות התכנון במעמד ההיררכי הגבוה במדינה - המועצה הארצית והוועדה המחוזית.
יש ליתן עדיפות לעמדה של הרשות המינהלית, בייחוד בענייננו כאשר עמדת הרשות עניינה בהפעלת סמכותה ובמומחיות המיוחדת שלה כמוסד תכנון.
המלומד פרופ' יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית (כרך א, נבו הוצאה לאור, 1996), בעמ' 145 כתב כדלקמן:
"...במתן הפירוש, בית-המשפט מייחס משקל לפירוש שנתנה הרשות המנהלית. הוא לוקח בחשבון שהחוק הפקיד את הסמכות בידי הרשות, כחלק מן הרשות המבצעת, והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות, לעתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על ניסיון מעשי. הוא מעריך את העובדה שהיא פועלת מתוך היכרות קרובה עם המצב בשטח, כדי לממש מדיניות במסגרת המשאבים העומדים לרשותה...".
אליבא דפרופ' זמיר על בית המשפט לנטות להעדיף את המתווה בו בחרה הרשות המינהלית גם אם קיים מתווה אחר ראוי יותר:
"...אם הפירוש שניתן על-ידי הרשות המינהלית נמצא בתוך המתחם של פירושים אפשריים וסבירים, לא יהיה בית המשפט נוטה ( אף כי הוא רשאי) לבטלו ולהחליפו בפירוש אחר, אפילו הוא פירוש ראוי יותר" (שם, בעמ' 147).
לעניין אי סימון ע"ג תשריט ניתן לשאוב אסמכתא מפסק הדין בעתמ ( ת"א) 27901-01-10‏ חברת דניאל יצחקי תעשיות עץ בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ועדת ‏המשנה לעררים ( נבו, 30/11/2011), שם נקבע כדלקמן:
" עם זאת, ברצוני לציין, למעלה מן הצורך, כי מצאתי טעם בטענת העותרת, לפיה לא הייתה כל כוונה בתמ"מ/21/3 לבטל אזורי תעשייה שנקבעו בהתאם לתוכניות קודמות, והעובדה שהמתחם לא סומן בתשריט שצורף לתמ"מ/21/3, מוסברת בכך כי לא סומנו קטעים קטנים מ-100 דונם. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בקביעת הולנת"ע, לפיה אין בתמ"מ/21/3 כדי לפגוע באזורי תעשייה מאושרים ".
מדובר בעניין מקצועי גרידא ומטבעו מצוי הוא בידיהם של גורמי התכנון והם אלו אשר מוסמכים להכריע בעניינים תכנוניים, ואין דרכו של בית המשפט להתערב בעניינים אלה. כפי שהובהר לעיל, על פי הפסיקה, בית המשפט סומך ידו על החלטת הוועדות ( של המועצה הארצית ושל המחוזית), שהן הגורמים המקצועיים המוסמכים להכריע בעניינים תכנוניים.
ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט לא יתערב במסקנות מוסדות התכנון אלא אם קיימת עילת התערבות מתחום המשפט המינהלי ( ר' כבוד השופט י. עמית בעעמ 6944/11 ‏ המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' שי זלצר ( פורסם בנבו, 16/08/2015)):
" אף בכל האמור במישור התכנוני, מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא כי בהעדר טענה לקיומה של טעות חמורה העולה כדי חוסר סבירות או מתן משקל לשיקולים בלתי רלוונטיים, אין מקום להתערב במסקנותיהן של הוועדה המחוזית וועדת המשנה. נקודת המוצא היא שאין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד נתקבלה החלטתה של הרשות כדין ואין היא בלתי סבירה, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה ( ראו בין היתר, שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (19.6.2006); עע"ם 7357/03 ‏ רשות הנמלים נ' צומת ".

התייחסות לשאר טענות העותרים
כאמור, הטענה העיקרית של העותרים הייתה הטענה כנגד התשריט, כפי שהובהר בהרחבה לעיל. יחד עם זאת העותרים העלו עוד שלל טענות כנגד התכנית והליכי אישורה. העותרים טענו טענות רבות כנגד התכנית והכל במטרה לבטלה, שכן הסעד לו הם עתרו הוא ביטול " מתן התוקף" לתכנית. אתייחס להלן לטענות העיקריות:

הטענה בדבר כתב התשובה והיעדר תצהיר ( סעיף 5 לסיכומי העותרים) –
העותרים טענו שבסעיף א' לכתב התשובה ביקשה הפרקליטות לראות את כתב התגובה ככתב תשובה. כתב התשובה לא נתמך בתצהיר, כמתחייב עפ"י תקנות בתי המשפט לעניינים מינהלים ( סדרי דין), על אף הטענות העובדתיות הנוספות בסעיף ג' לתשובה ( שאינן נכונות, לטענת העותרים).
אין ממש בטענת העותרים, ביום 09.02.17 הגישה המשיבה כתב תגובה נתמך בתצהיר וביום 20.03.17 ביקשה מבית המשפט לראותו ככתב תשובה מטעמה. על כן יש לראות את כתב התשובה כנתמך בתצהיר. פרק ג' לכתב התשובה לא הוסיף טענות עובדתיות, אלא ציין את שרשום על התשריט, תשריט שהוא חלק מתכנית שקיבלה תוקף ולכן הוא בגדר דין והדבר אינו מצריך תמיכה בתצהיר.

הטענה בדבר אי קיומו של מגיש תכנית נוסף ( סעיף 5 ( ג) לסיכומי העותרים) –
העותרים שואלים הכיצד אישרה לשכת התכנון של הועדה המחוזית את פרסום התכנית למתן תוקף, על אף שלא קיים " מגיש נוסף העומד מאחורי התכנית ונכנס בגדרי סעיף 61 לחוק", ומדוע הסתפקה בחותמת " הודעה על אי התנגדות" של רמ"י, שקיבל עורך התכנית על גבי מסמכי התכנית, חותמת הניתנת כדבר שבשגרה על תכנית או היתר, המובא בפניה ע"י בעל זכות בקרקע בבעלות רשות מקרקעי ישראל (" רמ"י").
לעניין זה ראיתי לאמץ את תגובת המשיבה לפיה הוסבר ואף נתמך בתצהיר כי רמ"י מהווה מגיש תוכנית נוסף והדבר עולה מתוך החלטת ועדת המשנה לעררים. ניתן לדחות טענה זו משני טעמים שכל אחד עומד בפני עצמו:
טעם ראשון - השתק, מניעות, שיהוי ומעשה עשוי. לו הייתה לעותרים טרוניה על פגמים לכאורה בדבר מגיש התכנית, מדוע לא פעלה על אתר והגישה עתירה יחד עם בקשה למתן צו ביניים. כפי שפורט לעיל, ביום 24/08/2016 פורסמה התכנית ברשומות למתן תוקף. העותרים מצידם כבשו טענותיהם ולא עשו מאומה על מנת לעכב את המשך התקדמות הליכי התכנית.
נוכח העובדה שתכנית הופכת לדין עם פרסומה ברשומות למתן תוקף ולכן יש לדחות את טענת העותרים בעניין זה ( ראה עע"ם 7759/06 יאסו ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב ( לא פורסם, נמצא באתר הרשות השופטת, פסק דין מיום 10/12/2008); עת"מ ( תא) 1832/07 חווילות כפר סבא בע"מ ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מרכז ואח' ( פורסם בנבו, 18/01/2011)).
טעם שני - את התכנית הגישה הוועדה הבינמשרדית ובהקשר זה הועלתה בפני ועדת המשנה לעררים הטענה כי הוועדה הבינמשרדית לא הייתה מוסמכת להגיש את התכנית לנוכח הוראת סעיף 61 ( ב) לחוק התכנון והבניה, הקובע כדלקמן:
" (ב) משרד ממשלתי, רשות שהוקמה לפי חוק, חברה ממשלתית שעיקר עיסוקה הוא בפיתוח מבנים ותשתיות, ועדה מקומית או רשות מקומית, כל אחת בתחום מרחבה, וכן בעל קרקע או מי שיש לו ענין בקרקע ( להלן – מגיש התכנית), רשאים להכין תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת ולהגישה לועדה המקומית; היתה התכנית בסמכות הועדה המחוזית, יעביר מגיש התכנית עותק לועדה המחוזית ".
ועדת המשנה לעררים קבעה כי הוועדה הבינמשרדית אינה מנויה בין הגורמים המפורטים בסעיף 61 ( ב) לחוק התכנון והבניה כגורמים הרשאים להגיש תכנית. אולם, לטענתה, הוועדה הבינמשרדית היא גוף אשר מרכז ומתכלל אינטרסים ותכליות הנובעות מעצם היותו גוף המורכב מנציגי כמה וכמה גופים ממשלתיים כיאה לגוף רב-תחומי.
עוד הוסיפה ועדת המשנה לעררים כי אין לקבל את הפרשנות לפיה אין לאפשר לוועדה הבינמשרדית להגיש תכניות מתאר מאחר ופרשנות זו אינה פרשנות שהדעת יכולה לשאת מהיות הוועדה הבינמשרדית הכוח המניע מאחורי תכניות דוגמת תכנית מח/255. על כן נקבע בסעיף 70 להחלטת ועדת המשנה לעררים, פתרון לפיו רמ"י תתווסף כמגיש נוסף.
רמ"י לא חברה בועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית ואף לא בוועדה להשלמת תכניות. רמ"י גם לא הייתה חברה בהרכב ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית שדנה בערר על תכנית המתאר.
רמ"י מקיימת אפוא את הגדרת " מגיש תכנית" בהתאם להוראות סעיף 61 לחוק התכנון והבניה. אין בעובדה כי רמ"י, המנהלת כ-97 אחוזים מקרקעות המדינה, כדי למנוע ממנה להגיש תכניות. קבלת טענה זו תוביל אותנו אל מחוזות האבסורד, שהרי חלק בלתי נפרד מתפקידה של רמ"י בניהול קרקעות הוא שיווקן של קרקעות מתוכננות, ומשכך לרמ"י יש תפקיד מרכזי בתכנון וביזום תכנון על קרקעות מדינה המנוהלות על ידה או המצויות בבעלות המדינה.
וועדת המשנה לעררים מצאה את הפתרון ראוי מאחר ומדובר בפגם הניתן לתיקון במסגרת עקרון הבטלות היחסית, וכי אין מדובר בליקוי הפוסל את הליכי התכנון ומאיינם ( ר' גם י.זמיר " הסמכות המנהלית" מהדורה ראשונה, תשנ"ו, עמ' 830, אליו הפנתה ועדת המשנה לעררים). על כן בהמשך להחלטת ועדת המשנה לעררים, רמ"י התווספה כמגיש נוסף לתכנית וחתימתה מופיעה בגוף ההוראות וע"ג תשריט מוצע.
לטענת העותרים אין בטענה, כי התכנית קובעת רק " יעוד מתארי", כדי לפתור את הכשל המהותי במתן תוקף למסמכי תכנית מתאר פגומים, כי אם להחריפו: בעקבות סימוני היעוד השגויים בתשריט, עלולים גורמים הנוגעים לשטחי הקרקע המסומנים בטעות למגורים להגיש תכניות מפורטות לקביעת היעוד למגורים בהסתמך על שינוי היעוד המתארי המאושר המוטעה של השטח, כמפורט בתשריט התכנית.
אינני סבור כי יש ממש בטענה זו – שכן, התכנית היא בסמכות ועדה מחוזית ולא ניתן להוציא מכוחה היתרים. על מנת להוציא היתרי בניה יש לאשר קודם לכן תכניות מפורטות שמופקדות לעיון הציבור כחלק מהליך אישורן. שאלת הסמכות נגזרת מחוק התכנון והבניה וכל תכנית תבחן לגופו של עניין. מענה לחששם של העותרים מצוי בכך שכל תכנית מפורטת תעמוד לעיון הציבור וכי הם יוכלו להתנגד לה ככל שימצאו לנכון.
עוד נטען ע"י העותרים בסעיפים 15-11 לסיכומיהם שהמשיבים או מי מטעמם לא הציגו מסמכים או אסמכתאות.
מדובר בטענה שיש לדחותה. העותרים ביקשו מסמכים במסגרת בקשה לפרטים נוספים ( מיום 13.02.17 ומיום 26.03.17) ובית המשפט קבע כי בקשה לפרטים נוספים תידון בדיון ( ר' לדג' החלטה מיום 26.04.17). לאחר מכן שינו העותרים את בקשתם והגישו בקשה לפרטים נוספים עדכנית (15.10.17, בקשה 3). בקשה זו קיבלה מענה מפורט על ידי המשיבה ( ביום 30.11.17).
במסגרת המענה הוסבר כי המסמכים שמבקשים העותרים אינם מקיימים את תקנה 11( א) לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים ( סדרי דין) התשס"א – 2001, מאחר ואין מדובר במסמכים הנחוצים לצורך הכרעה בהליך ואין בכך כדי לצמצם את המחלוקת שכן מדובר בבקשה מכבידה שמסרבלת את ההליך. עוד הוסבר כי לא מדובר בדרישה לפרטים נוספים.
בדיון האחרון שהתקיים ( ביום 22.01.18) שהיה דיון בעתירה גופה ( שכן הוא התקיים לאחר הגשת כתב תשובה) והאחרון טרם מתן פסק דין, ב"כ העותרים ויתר על הבקשה לפרטים נוספים מאחר שלא עמד על בקשתו לפרטים נוספים ואף לא הביא זכרה בדיון. משלא עמדו העותרים על בקשתם לפרטים נוספים בדיון האחרון הם מושתקים מלהעלות עניין זה במסגרת כתב הסיכומים.

סוף דבר

הלכה היא, כי בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתו של מוסד התכנון בשיקול דעתו, באשר לו ניתנה על פי הדין סמכות ההחלטה, וכל זאת במשנה תוקף משמדובר בגוף מקצועי, המרכז את הידע בענייני תכנון ובניה. לעניין זה ראו למשל דברי כב' השופט מ' חשין בבג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פד"י נ (3) 441, 444:
"לעניין זה נזכור, בראש ובראשונה, כי אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות לתכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שפועלים הם בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים הם אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתם. אנו, כבית משפט, לא נתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם תמצא בה סירכה מאלו סירכות המצדיקות התערבותנו, כעשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה."
ועוד יפים לעניין דברי בית המשפט העליון בעע"ם 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז ( פורסם בנבו, 29/06/2009, עמ' 14):
"בית משפט זה חזר ופסק כי סמכות התכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק. במרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שהם פועלים בתוך לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתם. בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או חוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות".
דברים אלו יפים ביתר שאת, מקום בו עסקינן בעניין אשר נדון בפני ועדת המשנה לעררים, שהיא הטריבונל המעין שיפוטי של מוסד התכנון העליון במדינת ישראל, היא המועצה הארצית לתכנון ובניה ( ר' בעניין זה, בשינויים המחוייבים, עע"ם 9057/09 איגנר ואח' נ' השמורה בע"מ ואח' ( פורסם בנבו, 20/10/2010)).
המדובר בהחלטות סבירות ומאוזנות של גופי התכנון, וודאי שאין לומר כי הן לוקות באיזה מן הפגמים המצדיקים התערבותו של בית המשפט. העותרים לא העלו טענה להתקיימותה של עילה, מתחומי המשפט המנהלי, להתערבות בהחלטת ועדת המשנה לעררים.
המדובר בתכנית חיונית שנותנת תוקף להחלטת הממשלה משנת 2000 לקידום תכניות מתאר בישובים הערביים, במטרה לתת מענה למצוקת הדיור והכלכלה ולשיפור איכות החיים בישובים הערביים, ולכן כל עיכוב שלה יש בו רק להחמיר את המצוקה של אזרחי ישראל בישובים הערביים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

העותרים ישלמו הוצאות ושכר טרחת עו"ד למשיבה בסך של 5,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.