הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 54445-07-17

בפני
כבוד ה שופטת דפנה בלטמן קדראי

עותרים

1.ריטה דהן
2.שי שגיא ו - 98 אחרים

נגד

משיבים

1.ועדה מקומית לתכנון ובנייה - מצפה אפק
2.מועצה מקומית גני תקוה

פסק דין

העתירה:

1. העותרים נמנים על קבוצת רוכשי דירות בבתים אשר נבנו ונבנים בתחום המועצה המקומית גני תקווה, המשיבה 2 (להלן: "המועצה") ועתירתם מכוונת לביטול תוכנית בינוי והיתרי בניה מכוחם מקימה המועצה בימים אלה מגרש כדורגל במתחם החינוך הצמוד לבתי העותרים.

2. העתירה הוגשה ביום 24.7.2017. בקשה לצו ביניים במעמד צד אחד, אשר הוגשה במסגרתה לא נעתרה, ובדיון במעמד הצדדים בבקשה זו, ביום 22.8.2017, חזר בהם העותרים מבקשתם לצו בינתיים תוך שאף הוסכם על ניהול ההליך העיקרי ביעילות. בהתאם לכך קודמה השלמת הגשת כתבי הטענות בעתירה גופה, נשמעו חקירות מצהירים ביום 13.9.2017, לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים. לאחר כל אלה ניתן פסק זה.

טענות הצדדים:
3. לטענת העותרים, הופתעו לגלות בעת שקדמה להגשת העתירה, כי המועצה שוקדת על הקמת אצטדיון כדורגל תקני (שמתאים במידותיו למשחקי ליגה ג') במגרש הגובל בבתי המגורים בשכונת מגורים שקטה, וזאת תוך פגיעה צפויה, לא מידתית ולא סבירה באיכות חייהם. לטענתם, לאחר שבחנו נושא זה גילו כי נפלו פגמים בהליך התכנוני של מתקן זה – היות היתר הבניה להקמתו, אשר התקבל ביום 25.1.2017 (להלן: " ההיתר"), ניתן תוך סטייה ניכרת מתוכנית ממ/5142 (להלן: "התוכנית") ומקו הבניין שנקבע בנספח הבינוי בה, וכן מכוח תוכנית בינוי ופיתוח, מיום 25.6.2014 (להלן: "תוכנית הבינוי"), המנוגדת אף היא לתוכנית.

4. ביסוד העתירה טענה לפיה משיקולים שאינם ענייניים, והקשורים להסכם קואליציוני שבין ראשת המועצה למר דורון בן דקון, מונה האחרון ליו"ר דירקטוריון תאגיד הספורט העירוני, באופן שסידר לו "ג'וב" ופגע בצפור הנפש של מנהל תקין, והביא להחלטת המועצה לשנות את נספח הבינוי שבתוכנית ב אמצעות תוכנית הבינוי, שבה תוכנן אצטדיון כדורגל תקני, והכל ללא פרסום מתחייב. אצטדיון זה הוא בן כ – 6,800 מ"ר, שבו דשא סינטטי על פי תיקני הפדרציה הבינלאומית לכדורגל, כולל טריבונות ל – 451 אנשים בשטח של כ – 250 מ"ר (מלכתחילה נטען ל – 300 מקומות ובסיכומים נטען ל -451 מקומות) , מוקף גדר לא תקנית בגובה 6 מ"ר, שטח של 1,600 מ"ר המיועד לכ – 60 מקומות חנייה (טיעון לעניין זה החניות אמנם לא נכלל מלכתחילה בעתירה) , הכל כולל תאורת לילה מסיבית.
על פי הנטען, אין מקומו של מתקן כאמור, המיועד לפעילות ארצית ואף בינלאומית בתוככי שכונת מגורים שקטה. הקמתו כאמור מנוגדת לתכלית התוכנית, שמטרתה הקמת שכונת מגורים שלווה, בעלת אופי קהילתי שקט, אשר קריית החינוך המתוכננת בה, בשטח של כ – 30 דונם (שבקוויה תוכנן האצטדיון) , נועדה להקמת מבני חינוך, בית כנסת, גני ילדים, מעונות יום ומתקני ספורט בעלי אופי שכונתי, בית ספרי ובו ודאי לא בעלי אופי ארצי.

5. העותרים טוענים בעתירתם, כי היה על המועצה לפרסם את תוכנית הבינוי, שדינה לעניין זה כדין תוכנית בניין, וכי חדלה משלא עשתה כן. בסיכומיהם אף טענו כי תוכנית הבינוי שינתה באופן מהותי את התוכנית, תוך ששינתה את אופי סביבתה הקרובה, ועל כן ומכ וח הפסיקה בערר 6092/16 בעלי זכויות במקרקעין בישוב להבים נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה להבים , ערר 6024/17 שוורץ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה באר שבע , ערר 6017/15 וקנין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון ועוד, חלה על המשיבות את החובה לפרסמה. כן טענו כי בהעדר פרסום נשללה מהם הזכות להתנגד לה. עוד הינם טוענים כי בתוכנית נקבעו קווי בניין מחייבים , וכי תוכנית הבינוי ואף ההיתר סוטים מקווי בניין אלה, שכן חלק ממתקני הכדורגל, לרבות הדשא הסינטטי וכל המתקנים הקשורים להתקנתו, מגדלי התאורה והגדר, ממוקמים מחוץ לקו הבניין. בכך יש משום סטיה ניכרת מתוכנית, כפי שנקבע בתוכנית עצמה. על כן תוכנית הבינוי כמו גם ההיתר נתנו ללא סמכות ושלא כדין ויש להורות על ביטולם.

6. העותרים טענו כי גילו את דבר הבנייה המתוכננת רק כחודש לפני הגשת העתירה, כי לקח להם זמן להתארגן ולהגיש את העתירה, כמקובל בעניינים דומים, הכל אף כאשר ענייננו בקבוצת רוכשים גדולה, שחלקם עדיין אינם גרים בתחומי המועצה. על כן טענו כי אין שיהוי במועד הגשת העתירה ואף טענו כי בנסיבות העתירה, נוכח אי החוקיות והפגיעה הרבה, אין למנוע את בירור העתירה מטעמי שיהוי. יוער כי טיעון זה לא נזכר בעתירה, אך עלה במהלך הדיון בה ובסיכומי העותרים. העותרים אף טענו כי פנו למועצה בניסיון למנוע את הקמת האצטדיון, אך משלא עלה הדבר בידם, שכן המועצה סירבה לשנות מתכניותיה ורק הציעה מתן התחייבות לגבי הגבלת השימושים במגרש, נאלצו להגיש את העתירה.

7. המשיבות מבקשות לדחות את העתירה הן מטעמי שיהוי, הן מהטעם של "מעשה עשוי", והן לגופה. טוענות הן אף להעדר תום לב וניקיון כפיים בהגשתה. מכחישות הן את הטענות העובדתיות הכלולות בעתירה, לרבות את השימוש המיועד במתקן הכדורגל הנמצא בהקמה ואף טוענות לחוקיות תוכנית הבינוי וההיתר וחוקיות ההחלטה אודות הקמת המתקן, שנעשתה לרווחת תושבי המועצה, משיקולים ענייניים ובתחום שיקול הדעת של מקבלי ההחלטה. הטענה העומדת בבסיס העתירה, לשיטת המשיבות היא מסוג " NIMBY", היות והעותרים מנסים להעביר את פעילות הספורט המתוכננת רחוק משכונת מגוריהן, אך מטעמים אנוכיים שאינם לגיטימיים. המשיבות אף עתרו למנוע מהעותרים שינויי חזית והרחבות שנכללו בסיכומיהם.

8. בפי שתי המשיבות טענת שיהוי, הן מהבחינה הסובייקטיבית והן מהבחינה האובייקטיבית. מפנות הן להוראת סעיף 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000 (להלן: " התקנות"), לפיה עתירה מנהלית יש להגיש ללא שיהוי ולא יאוחר מ – 45 יום ממועד פרסום החלטה או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה. בענייננו העתירה היא נגד תוכנית בינוי שאושרה למעלה משלוש שנים לפני מועד הגשת העתירה והיתר בניה אשר ניתן למעלה מחצי שנה לפני הגשת העתירה. בתקופה זו נעשו פעולות רבות ומשמעותיות בתחום התכנון, בהתקשרות עם קבלן ובתחילת בניה, ואין זה סביר להיעתר עתה לעתירה. המשיבות אף טענו כי העותרים רכשו את דירותיהם לאחר אישור תוכנית הבינוי, כי קבלת היתרים לבניינים בהן הדירות אשר רכשו, תלויה היתה באישור תוכנית הבינוי, אשר לא היה בה שינוי מהותי מהתוכנית עצמה, בה נקבע מתחם בן 30 דונם, לקריית חינוך וספורט יישובית, וכי בנסיבות אלה מנועים התובעים מלטעון למצב תכנוני שונה מזה הקבוע בתוכנית הבינוי.

9. המשיבות דחו את הטיעון לגבי פגמים בתוכנית הבינוי ובהיתר. לשיטתן אין הכרח לפרסם תוכנית בינוי, וההיתר ותוכנית הבינוי תואמים את הוראות התוכנית ואינן חורגות מהוראותיה. טוענות הן כי טענת ה"סטייה הניכרת" אינה כלל לעניין, וכי מכל מקום כל שנבנה במגרש הכדורגל הוא בתחום קווי הבניין. מכך יש להוציא את הגדר, אשר הקמתה מוסדרת כחוק בהוראת סעיף 4.09(2) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל – 1970 (להלן: " התוספת"). על פי הנטען, גובה הגדר , שאמנם חורג משלושה מטר, חושב כדין בזיקה לשינויי הגבהים בין המגרשים הרלבנטיים ונבנה על פי המותר בסעיף זה. טוענות הן אף כי להיתר, שאינו אלה שינוי להיתר קיים, קדם כבר ה היתר הקודם, שגם בו שורטט המגרש במתכונתו הנוכחית (היתר 67047 שאושר ביום 21.10.2015), מכוחו נבנו המבנים לקריית החינוך, וכי הוצאת ההיתר נשוא העתירה , שאינו אלא אישור לבקשת שינויים להיתר 67047, נעשתה במועד הראוי והמתאים לקראת תחילת העבודות במגרש.

10. המשיבות טוענות כי תכנון מגרש לרווחת היישוב נעשה בהתאם לתוכנית שמטרתה, בין היתר הקמת קרית חינוך וספורט יישובית בגני תקווה, ובהתאם למידות שנקבעו כבר בתוכנית הבינוי, שהקביעות בה מחייבות לפי הוראת סעיף 4.2.2 ו – 6.11 ל תקנון התוכנית. קיים אמנם שוני בין מתווה בנייני מרכז החינוך והמתקנים שה ותווה בנספח הבינוי המנחה שצורף לתוכנית לבין זה שנכלל בתוכנית הבינוי, ואולם התכנון המחייב, כקבוע בתוכנית עצמה, הוא זה שפורט בתוכנית הבינוי, שמכוחה נבנו כאמור גם בנייני העותרים ויתר מבני קריית החינוך. המשיבה 1 אף טענה כי הקמת מגרש הספורט הודעה לתושבי המועצה, בפרסומים שונים מאת המועצה: במפת הישוב המוצגת באתר האינטרנט של המועצה ובדו"ח לתושב, פרסומים אשר עותקים מהם אף צורפו כנספחים לתגובה לעתירה.

11. המשיבות מכחישות את הטיעון העובדתי של העותרים, לגבי היות מתקן הספורט הנבנה בגדר אצטדיון כדורגל המיועד למשחקי הליגה, וטוענות כי אין הוא אלא מגרש כדורגל, אמנם רחב ממדים שמידותיו (ורק הן, להבדיל מיתר מתקניו) מתאימות למשחקי ליגה שכן חסרים בו מתקני תאורה, שירותי קהל, די מושבי קהל, מזנונים, גדר מפרידה ועוד , אך הינו מיועד רק לשימוש קהילתי – לקריית החינוך של היישוב. לטענתן, מגרש זה אינו עומד בתקנים למשחקי הליגה ואף הפנו להתחייבות שהיתה נכונה ראשת המועצה לי תן במו"מ מוקדם אשר ניהלה עם העותרים, לפיה יישמר הציביון והשימוש המקומי של המגרש ולפיה המגרש לא יועמד להשכרה, המגרש לא יהיה פעיל בשבתות וחגים, המגרש ישמש את תושבי המועצה בלבד וישמש למשחקי ילדים ונועד בלבד, לרבות חוגי כדורגל, שיעורי ספורט של חטיבת הביניים, התיכון ומגמת הספורט (נספח 7 לעתירה).

12. בקשת העותרים להגיש תשובה לתגובות המשיבות לעתירה נדחתה בהחלטה מנומקת.

שמיעת ההליך:

13. לבקשת העותרים, נשמעו ראיות בדרך של חקירת המצהירים, ולאחר שמיעתם הוגשו סיכומי הצדדים.

14. מטעם המבקשים נחקר העותר2, אשר העיד כי רכש את דירתו לאחר אישור תוכנית הבינוי, ו כי היה הרוכש השישי מבין העותרים. טען הוא כי לא בחן בעצמו את התוכניות שבתוקף במשרדי המשיבות וכי הסתפק במצגים שהוצגו לו על ידי הקבלן, אשר לשיטתו הציג בפניו רק את נספח הבינוי שצורף לתוכנית ובו שורטט מגרש בהיקף קטן בה רבה מזה נשוא העתירה. מטעם המשיבות נחקרו ראשת המועצה ומהנדס הרשות. אלה עמדו על כך שכל ההחלטות בעניין המגרש התקבלו ברשות באופן ענייני, על פי חוות דעת של אנשי המקצוע הרלבנטיים, ומתוך שסברו הם כי יהיו לרווחת תושבי המועצה. מהנדס הרשות העיד כי אין לשיטתו כל חריגה מקווי הבניה, באשר בניית הגדר מתאפשרת על פי התוספת, נוכח הפרשי הגבהים וכי ניתן ומתחייב להניח תשתיות כדשא ומתקנים תת קרקעיים אף מחוץ לקווי הבניין.

15. הצדדים חזרו על טיעוניהם בסיכומים. ב"כ העותרים הוסיף לאלו שלו מקצת טענות אשר לא נכללו מלכתחילה, לפחות לא במפורש , בטיעוניו, ושם כלל התייחסות להפרת ההיתר בבניית חניות ומושבים ול היות תוכנית הבינוי משנה שינוי מהותי את התוכנית. ב"כ המשיבים התנגדו לשינויי חזית אלה. בסיכומי תשובה שהותרו לעותרים, טען בא כוחם כי לא הרחיב חזית בסיכומיו וכי חלק מהעותרים רכשו דירותיהם עוד קודם לכניסתה לתוקף של תוכנית הבינוי.

16. לאחר כל אלה יש להכריע בעתירה.

דיון והכרעה

17. מתקן הכדורגל נושא העתירה (יכונה להלן: "המתקן") תוכנן ומוקם על פי תיקון להיתר בניה, הוא ההיתר, אשר תואם את תוכנית הבינוי, אשר הוצאה מכוח התוכנית.
מטרת התוכנית, כרשום בסעיף 2.1 לתקנונה (להלן: "התקנון"), היא "יצירת מסגרת תכנונית להקמת שכונת מגורים בת 764 יחידות דיור בשטח עיקרי ממוצע... והקצאת קרקע להקמת קרית חינוך וספורט ישובית בגני תקווה". שטח קרית החינוך והספורט, כקבוע בסעיף 2.3 לתקנון הוא כשלושים דונם.
בסעיף 1.7 לתקנון פורטו מסמכי התוכנית, ושם נקבע כי נספח הבינוי אשר צורף לה, בקנ"מ 1:250,000 הוא מנחה בלבד, ובהערה נרשם כי הינו מחייב לעניין קווי בניה.
בסעיף 4.2.1 לתקנון נקבע כי השימושים בשטח המיועד ל"מבנים ומוסדות ציבור" הם : "קרית חינוך, גני ילדים... מתקני ספורט". מתקן ספורט, יוער, מוגדר בתקנה 1 ל תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו, אגרות) התש"ל – 1970 כ"אולם או מגרש ספורט".
בסעיפים 4.2.2 ו – 6.1 לתקנון נקבע כי תנאי להוצאת היתרי בניה לכלל המבנים בתוכנית הוא אישור הועדה המקומית לתוכנית בינוי ועיצוב אדריכלי, פיתוח נוף ותשתיות, בקנ"מ 1:500 שתתואם עם מהנדס המועצה. תוכנית הבינוי הנזכרת לעיל היא תוכנית הבינוי שהוצאה בהתאם להוראה זו.
בסעיף 6.11 לתקנון נקבע כי שינוי קווי הבניין ביחס למצוי בנספח הבינוי יהווה סטייה ניכרת.

18. מכאן למדנו כי אין ממש בטיעוני העותרים לפיהם מטרת התוכנית היא תכנון שכונת מגורים שקטה ושלווה. מטרתה תכנון שכונת מגורים, שבה יחידות דיור רבות, הגובלת במתחם ציבורי יישובי נרחב , שבו ייכללו מבני חינוך ומתקני ספורט.

19. מכאן אף למדנו כי התוכנית המחייבת לגבי הקמת כל המבנים היא תוכנית הבינ וי. תוכנית כאמור אין הכרח לפרסם (וראה לעניין זה בג"ץ 697/80 גלמונד נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, אזור ת" א, פ"ד ל"ו (1) 817, ופסקי דין הנזכרים בו). על כן, דין טיעוני העותרים בעתירתם, לפיהם נפל פגם באי פרסום תוכנית הבינוי, להידחות.

20. בסיכומי העותרים אף טענה לפיה חובת פרסום תוכנית הבינוי קמה נוכח השינוי המהותי והניכר אשר שינתה תוכנית הבינוי את נספח הבינוי שבתוכנית. לא קיבלתי גם טיעון זה. זאת הן מחמת שיש בו משום הרחבת חזית לנטען מלכתחילה בעתירה, והן לגופו של עניין. בתוכנית נקבע מתחם רחב ידיים למתקני חינו ך וספורט יישוביים. מגרש ספורט שתוכנן לטובת צרכי היישוב , אף אם הינו רחב ממדים, אינו שינוי ניכר או מהותי מהתוכנית. בנספח הבינוי אמנם שורטט מגרש שממדיו קטנים מאלו של המתקן, ואולם, נספח זה מנחה בלבד לעניין כל המבנים המשורטטים בו, ולא סברתי כי שינוי המידות ומיקום המבנים במתחם קריית החינוך והספורט, כל עוד לא נשתנו השימושים המיועדים בה, מהווים שינוי מהותי.
למעלה מהצורך אף אציין כי לא מצאתי בין פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ העותרים בסיכומיו הלכה מחייבת לפיה שינוי מהותי של נספח בינוי מנחה בתוכנית בינוי מחייבת מחייב תמיד פרסום.

21. על כן, לא קיבלתי את טיעוני העותרים לפיהם נפל פגם בתוכנית הבינוי משלא פורסמה. להלן ייבחנו יתר טיעוניהם.

22. העתירה הוגשה מאוחר. כך בוודאי בכל הקשור להשגה כלפי תוכנית הבינוי, אשר נתקבלה למעלה משלוש שנים לפני הגשת העתירה. כך גם בעניין ההיתר, אשר אושר למעלה מחצי שנה לפני הגשתה. כך גם בהתחשב במועד שבו נודע לעותרים , לכל המאוחר, אודות הקמתו הצפויה של המגרש, כשלושה חודשים לפני הגשת העתירה – וראה התייחסות בסעיף 23 לתגובת המשיבה 2 והנספחים הרלבנט יים, הכוללים תגובות של נציגי העותרים לפרסומים בדבר זכיית קבלן במכרז לעבודות הקמת המתקן עוד מחודש אפריל 2017 .
לפיכך קיים טעם בטענת השיהוי, והכל בהתחשב בהוראת סעיף 3(ב) ל תקנות, לפיה עתירה מנהלית יש להגיש ללא שיהוי ובמועדים הנזכרים שם.
העותרים לא טענו דבר לעניין מועד ידיעתם אודות עילות העתירה או יתר הנסיבות הרלבנטיות לידיעותיהם (נתונים אודות מועדי רכישת הדירות, מועד חשיפתם לתוכנית הבינוי, לתכנון ולהקמת המתקן וכיוב'). בסיכומיהם השיבו לטיעון השיהוי בטענה כי מלאכת ריכוז שמות העותרים, אשר בחלקם עדיין אינם מתגוררים ביישוב , היתה מורכבת וכי ההתארגנות ארכה זמן. ניתן כמ ובן להבין הסבר זה, ואולם אין הוא נותן מענה לדרישות החוקיות באשר לתקיפת המעשה המנהלי במועד מוקדם מתחייב, שהגיונה בצידה.

23. משכך, הוכח שיהוי אובייקטיבי – חלוף זמן משמעותי ממועד תוכנית הבינוי ואף ממועד ההיתר , ובפעולות התכנוניות והאופרטיביות אשר פעלה מאז המועצה – כמפורט בסעיפים 49 ו – 50 לתגובתה, שלא נסתרה.
אף הוכח שיהוי סובייקטיבי נוכח המועד בו ידעו כבר העותרים או לפחות נציגיהם אודות התוכנית להקמת המתקן ואף היערכות המועצה להקמתו, לרבות התקשרותה בהסכם מכוח מכרז שהוצא. ודאי הוכח אף שיהוי כאמור מהעת בה רכשו רוב רובם של העותרים את דירותיהם, שעה שכבר תוכנית הבינוי היתה בתוקף (ראה חקירתו של העותר 2), ומהעת בה צפוי היה כי כל העותרים יבררו את מצב התוכניות המאושרות מכוחן הוצאו היתרי הביניה לדירותיהם.

24. בדין טוען ב"כ העותרים כי כאשר ענייננו בפגמים מהותיים אשר יש בהם משום הפרות משמעותיות, נדרשים בתי המשפט בכל זאת לעתירות, גם כאשר נגועות הן בשיהוי. על כן אדרש להלן לפגמים הנטענים ולשאלה באם הוכחו ובאם מצדיקים הם הגשתה המאוחרת של העתירה.

25. זעקתם הראשונה של המבקשים היא כי בלב שכונת מגורים שקטה עומד להיות מוקם אצטדיון כדורגל למשחקי ליגה, אשר צפויים להתקיים בו משחק ים ארציים, ואשר יגרום למטרדים בהיקפים בלתי סבירים. טענה זו תוקפת את סבירות שיקול הדעת המנהלי ואת תקינות דרך קבלת ההחלטה, אשר לא איזנה נכון את שיקולי הקניין של העותרים ויתר השיקולים הנדרשים, ואשר עירבה שיקולים זרים.
אולם, טענה זו לא הוכחה כנדרש, ולמעשה אף נסתרה. העותרים לא השתיתו טענותיהם אלה על דבר, פרט לחששותיהם נוכח מידות המתקן וחוסר הסבי רות לשיטתם מכך שיוקם בסמיכות לדירותיהם. אולם, הוכח כי לצד שכ ונת המגורים תוכננה מלכתחילה קריית חינוך יישובית הכוללת מתקני ספורט יישוביים. בנוסף, הגם שמידותיו של המגרש מתאימות למגרשי ליגה, וכך אמנם אף נרשם בתוכנית הבינוי, לא מצאתי להטיל דופי בהצהרותיהם החוזרות של פרנסי היישוב, לפיהם עתיד הוא לשמש רק את תושבי המועצה. חיזוק לכך נמצא הן בהעדר סממנים נוספים של מגרשי ליגה – תאורה, מספר מושבים ועוד ו הן בהצהרות והתחייבויות אשר הייתה נכונה ראשת המועצה ליתן בהקשר זה.

26. העותרים ביקשו אף להוכיח את טענתם לגבי מטרתו הארצית של המתקן, על פי מידותיו, מספר המושבים בקרבתו, מספר החניות המתוכנן, ואי הסבי רות כי אלה ישמשו למטרה מקומית. אולם, הטענה לפי מטרות המתקן, ברמת היישוב, אינן מחייבות בניה בהיקף המתוכנן, היא טענה לגוף שיקול הדעת המקצועי של המתכננים ושל מקבלי ההחלטות. טענות אלה, כמו גם הטענות לפיהם ראוי היה לבנות מגרש בפאתי היישוב, פולשות לתחום שיקול הדעת המנהלי אשר בתי המשפט אינם מתערבים בו. לא הוכח כי נפל פגם של יושר בשיקול דעת זה, אף לא הוכחה חוסר ענייניות בקבלתו. דווקא סביר כי מגרש כדורגל יוקם בתחום קריית חינוך יישובית, וקביעת מידותיו, לאח ר שנעשתה על ידי אנשי המקצוע הנוגעים בדבר והתקבלה על דעת מהנדס הרשות וראשת המועצה , אינה עניין שבית המשפט יתערב בו.
למעלה מהצורך יצוין, כי גם לשיטת העותרים לא יכללו הטריבונות אלה מאות ספורות של מקומות ישיבה ובאזור החניה יהיה מקום לחניית מספר עשרות מכוניות בלבד. נראה לפיכך כי אין מדובר בהכנה לפעילות העולה על פעילות ברמה יישובית סבירה.

27. על כן מצאתי כי זעקת העותרים, לגבי המטרד הצפוי לדירותיהם בגין משחקי כדורגל ארציים, תאורה לתוך הלילה, הגעת המונים למשחקים בשבת וכיוב' לא הוכחה ואף נסתרה מתוך הגנת המשיבים. אף מצאתי כי שאלת גודלו של המגרש ומיקומו אינם עניין שנמצא בתחומי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מנהליות ממין זה.

28. העותרים עותרים להתערבות שיפוטית בהעדר סבירות להחלטה אודות הקמת המגרש ונוכח שיקולים זרים . לא מצאתי כי הוכחה אי סבירות כאמור, במיוחד אף לא הוכחו שיקולים זרים. שאיפתם של העותרים לפיה לא י בנה מגרש גדל ממדים בסמוך לדירותיהם מובנת, ואולם לא מצאתי בה כשלעצמה ערך הראוי להגנה משפטית. אך מובן הוא כי תוכניות בניין משפיעות על זכויות קניין של בעלי הזכויות במגרשים גובלים. לא הוכחה בענייננו בראיות מתחייבות (לרבות חוות דעת) פגיעה חריגה, בלתי סבירה או בלתי מידתית, אשר תצדיק התערבות שיפוטית.

29. העותרים טוענים אף להפרת דיני התכנון והבניה ולבניה לא חוקית נוכח כך שהמתקן המתואר בתוכנית הבינוי, חורג מקווי הבניין שנקבעו בתוכנית. לעניין זה אין מחלוקת כי כר הדשא הסינטטי חורג מעבר לקווי הבניין שבתוכנית וכי הגדר המקיפה את המתחם חורגת אף היא מקו הבניין.

30. הצדדים חלוקים בשאלת חוקיות התקנת משטחי הדשא של המגרש מחוץ לקו ה בניין. התובעים טוענים כי דשא סינטטי, שלא כמו דשא טבעי, מחייב התקנת תשתיות, ואלה הן בגדר בניה אשר אסור שתחרוג מחוץ לקו הבניין. המשיבות, לרבות המשיבה 1, אשר אישרה את ההיתר, ואשר נהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי, טוענות כי אין מניעה להתקין משטחים שונים מחוץ לקו הבניין, לרבות דק עץ וכיוב', וכי קיים הכרח להתקין מתקני תשתית שונים מחוץ לקו הבניין, לרבות צנרות כיוב', וכי אין בכך כל הפרה. העותרים לא הביאו חוות דעת מומחים לעניין זה, ואף לא הציגו פסיקה בנושא. לאחר שבחנתי הטיעונים, מצאתי כי טיעונן של המשיבות סביר והגיוני. סביר בעיני כי תשתיות תת קרקעיות אינן בגדר בניה אשר פוגמת בתכלית קביעת קווי הבניין, וראה לעניין זה גם הוראת סעיף 4.09(6) שבתוספת. על כן לא שוכנעתי בטיעוני העותרים לפיהם יש בהתקנת דשא סינטטי מחוץ לקוי הבניין משום הפרת החוק או התוכנית. אף אם לא כך, אזי סברתי כי פרשנות המשיבות לנושא קו הבניין אפשרית, וכי על כן ממילא לא הוכחה בנושא זה הפרה בוטה אשר תצדיק התערבותו המאוחרת של בית המשפט בנושא העתירה.

31. העותרים טוענים כי על פי ההיתר מוקמת סביב המגרש גדר היקפית אשר נבנית אף היא מחוץ לקו הבניין, שלא כדין. המשיבות, שלא חלקו על כך שגובה הגדר עולה על גובה 3 מטר המותרים בתוכנית ועל כך שהגדר נבנית במרווח שבין קו הבניין לגבול החלקה, טענו כי נבנית היא על פי אישור כדין שבהיתר וזאת בהתאם להוראת סעיף 4.09(2) לתוספת, ואף בהתחשב בהפרשי הגבהים הנלמדים מחתך 3-3 בנספח 8 לתגובת המועצה.
בסעיף 4.09(2) לתוספת נקבע כך: "ועדה מקומית תהיה רשאית להתיר את בנייתם של המפורטים להלן במרווח: ... (2) קיר תומך ובלבד שלגבי קיר תומך שבגבול מגרשים שגובלים זה עם זה, לא יעלה צירוף גובהו עם גובה הגדר הבנויה עליו מפני הקרקע הגובלת עמם על 3 מטרים; ואולם אם בשל הפרש גבהים שבין אותם מגרשים, יש לבנות קיר כאמור בגובה העולה על 3 מטרים – לא יהיה הקיר רצוף, אלא מדורג בקפיצות אופקיות של 0.6 מטרים."
מהנדס המועצה הבהיר בתצהירו ובחקירתו, כי לשיטתו עמד ההיתר בנדרש בסעיף זה, שכן קיימים בשטח הפרשי גבהים אשר מחייבים הקמת קיר תומך, הפרשים של 4 מטר, וכי הגדר מוקמת באופן מדורג, כמתחייב, בקפיצות של 0.6 מטר. ב"כ העותרים מבקש לדחות עדות זו, מפנה הוא למידות גובה המופיעות בתוכנית וטוען כי אישור הגדר אינו בא בגדר המותר בסעיף. לאחר ששמעתי את חקירת המהנדס וע יינתי בנספחים לכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, מצאתי כי גם בעניין זה לא הוכחה העתירה. בהעדר חוות דעת מומחה המנתחת את פערי הגבהים הנטענים שבין המגרשים ואת הטעות הנטענת ביישומו של הסעיף האמור בתוספת, לא ראיתי טעם לפסול את הניתוח המקצועי של מהנדס המועצה. משלא הוכחה טענת העותרים, משלא מצאתי כי נסתרה עמדת מהנדס הרשות ואף בהתחשב בחזקת תקינות המעשה המנהלי, לא קיבלתי גם בעניין זה את טיעוני העותרים לפיהם הגדר המתוכננת והמוקמת חורגת מהמותר על פי התוכנית.

32. על כן, בסופו של יום, לא הוכיחו העותרים את חריגות הבניה בהקמת המתקן , כנטען בעתירה. בכך לא הוכחה העתירה לגופה, ואף לא הוכחו טעמים מהותיים אשר יצדיקו קבלת העתירה למרות השיהוי שבהגשתה.

33. למעלה מהצורך אף אקבע כי מצאתי ממש בחלק מטיעוני המשיבות לעניין העדר ניקיון הכפיים וחוסר תום הלב, שבטיעון החסר בעתירה. כך, כאשר החסיר הטיעון התייחסות לכך שעל פי התוכנית אמורה לקום קריית חינוך הכוללת מתקני ספורט יישוביים, כך כאשר לא בוארו בעתירה מלכתחילה מועדי רכישת הדירות של העותרים ועוד מועדים חשובים לבירור טענות השיהוי, ועוד.

34. על כן הנני מורה על דחיית העתירה. נדחתה היא הן לגופה, משלא הוכחו טענותיה העובדתיות, משלא מצאתי כי נפלו פגמים בתוכנית הבינוי ובהיתר והן מטעמים של שיהוי.

35. קביעותי לגופו של עניין נסמכו גם על השימושים אשר בכוונת המועצה לעשות במגרש, ובעיקר לאחר שקבלתי את טענות המשיבות, לפיהן השימוש המתוכנן במ תקן יהיה זה אשר נקבע בתוכנית. על כן, הנני מורה כי שימושים מוצהרים אלה יחייבו את המועצה, וכי יש לראות את ההיתר מכוחו אושרה הקמת המתקן , ככולל את מגבלות השימוש בו, אשר פורטו בנספח 7 לעתירה ובסעיף 11 לפסק הדין: הגבלות אשר על פיהן המגרש לא יועמד להשכרה, המגרש לא יהיה פעיל בשבתות וחגים, המגרש ישמש את תושבי המוע צה בלבד וישמש למשחקי ילדים ונוער בלבד, לרבות חוגי כדורגל, שיעורי ספורט של חטיבת הביניים, התיכון ומגמת הספורט . שינוי במגבלות אלה יחייב הליך של שינוי ותיקון היתר הבניה.

36. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.