הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 51561-03-16

בפני
כבוד ה שופטת זהבה בוסתן

עותרים

1.דב ספיר
2.רחל ספיר
3.אברהם אילן
4.שלומית אילן
ע"י עו"ד ענת בירן

נגד

משיבים

1.הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון
2.עיריית הוד השרון
ע"י עו"ד עזרא קוקיה

פסק דין

עניינה של עתירה זו הוא בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון ( להלן " הוועדה המקומית") לדחות ולא לקדם את תכנית הר/4/53 (שהיא הגרסה המקוונת של תכנית הר/3/53, שקדמה לה, ללא שינוי בתכנית) שמטרתה " ביטול הפקעות בעורף חלקה 209, כפי שנקבעו בתכנית הר/במ/18/7/6/600 מיום 18.7.92 ובתכנית הר/1/53 מיום 9.11.88 כדרך ושטח ציבורי פתוח והגדלת זכויות הבניה עקב הגדלת שטח המגרש למגורים".

העובדות הרלוונטיות:
1. העותרים הם בעלי הזכויות במקרקעין בשטח של 1,012 מ"ר, הידועים כחלקה 209 בגוש 6442 הנמצאים ברח' המנחם 5 בהוד השרון. על המקרקעין בנויים בתי מגוריהם של העותרים, שניבנו בהתאם להיתר בניה שניתן להם בשנת 1985.
המקרקעין מצויים בתחומה של חטיבת קרקע שגבולותיה הם: רח' המנחם בצפון; דרך כפר הדר בדרום; רחוב האורנים במזרח; רח' העבודה במערב ( להלן " המתחם").
2. התכניות החלות על המתחם הן תג"פ 279 שפורסמה למתן תוקף ביום 29.3.50 ( להלן " תכנית 279 "); הר/1/53 שפורסמה למתן תוקף ביום 9.11.88 ( להלן " תכנית 53 ") ו- הר/במ/18/7/6/600 שפורסמה למתן תוקף ביום 18.7.92 ( להלן " תכנית 18 ").
תכנית 279 נועדה לשיכון פועלים מקומיים ויצרה מגרשי בניה מחלקות המקור בגוש 6442. התכנית כללה הפקעות בשיעור של 25% מהחלקות המקוריות ( שיעור ההפקעה המקסימלי המותר באותה עת) ויצרה במרכז המתחם שצ"פ (= שטח ציבורי פתוח). בתכנית 279, הגבול הדרומי של מגרש 11, שהפך למגרש 209 ( מגרש העותרים) נמצא בקו ישר לגבול הדרומי של המגרש הסמוך למגרש העותרים, מגרש 12 ( כיום מגרש 210).

תכנית 53 היתה במקורה תכנית שמטרתה שינוי יעוד השצ"פ לשב"צ (= שטח לבנייני ציבור) וסומנו בה הפקעות מכל המגרשים הסובבים את השב"צ, לרבות סימון הפקעה רעיונית ממגרשים שנמצאו סביב השב"צ אך מחוץ לתחום התכנית ( מחוץ לקו הכחול המסמן את גבולות התכנית). תכנית זו הוסיפה זכויות בניה למגרשי המגורים ( ובכלל זה מגרש העותרים) ובמקביל קבעה הפקעות ממגרשים אלה.
העותרים הגישו התנגדות לשינוי היעוד משצ"פ לשב"צ ולהגדלת ההפקעות מהמקרקעין שבבעלותם. ההתנגדות התקבלה בחלקה באופן שיעוד השצ"פ נשאר בעינו אך ההפקעות מהחלקות שסובבות את השצ"פ, הן אלה שבתוך הקו הכחול והן אלה שמחוץ לתכנית ובהם סומנה הפקעה רעיונית, נותרו בעינן.
לטענת העותרים, משנשמט הצורך בהרחבת ההפקעות שנועדו לשרת את השב"צ, שתוכנן ובוטל, הותרת ההפקעות על כנן מקורו בטעות. טעות נטענת זו, והניסיונות לתיקונה, עומדים בבסיס העתירה שבפני.
תכנית 18 מטרותיה, בין היתר, קביעת אזורי מגורים, אזורים לשב"צ ולשצ"פ הרחבת דרכים קיימות וקביעת דרכים חדשות. לטענת העותרים, בהחלטת ההפקדה של תכנית זו לא נכללו מקרקעי העותרים, ולא ברור כיצד השתרבבה חלקת העותרים וחלקות נוספות שלא נכללו בהחלטת ההפקדה לנוסח פרסום ההפקדה.
יתרה מכך, לטענת העותרים, תכנית 18 הותירה על כנה את היעוד לשצ"פ ולדרך בחלקה 209, בעוד שביתר החלקות בתחום התכנית, בוטלו או צומצמו השטחים שהיו מיועדים להפקעה, ובכך הם הופלו לרעה.

פעולות העותרים לביטול ההפקעה והגדלת זכויות הבניה
3. החל משנות ה- 90 של המאה הקודמת, ובהתבסס על הטענה כי הסימונים להרחבת השצ"פ ולדרך בתכניות 18 ו- 53 בטעות יסודן החלו העותרים לפנות אל נציגי המשיבות במטרה לבטל את ההפקעה. הועדה המקומית, ערכה ברורים ובדיקות מקיפים בנושא – היסטורית, משפטית ומול הועדה המחוזית – וקיבלה מספר החלטות ( בשנים 1995, 2009, 2013) להכין תכנית לביטול היעודים לשצ"פ ולדרך והמרתם חזרה למגורים, ולהמליץ עליה בפני הוועדה המחוזית לצורך אישורה.
4. הפעולות שנעשו במהלך השנים על ידי העותרים ועל ידי הועדה המקומית, לביטול ההפקעה והוספת זכויות בניה הם כמפורט להלן:
א. ביום 8.1.95 פנו העותרים ליו"ר הועדה המקומית בבקשה לתקן את הטעות הנטענת, ולהגיש תכנית מתקנת שתחזיר את המצב לקדמותו. ביום 20.12.95 החליטה הועדה המקומית " לאשר הכנת תב"ע להקטנת השטח המיועד לשצ"פ והחזרתו לבעליו".
במכתב, מיום 28.10.98, שהפנתה הועדה המקומית לוועדה המחוזית נאמר כי הועדה המקומית החליטה להמליץ על תכנית הר/25 שמטרתה "1 . ביטול דרך; 2. שינוי יעוד מדרך למגורים א'; 3. שינוי יעוד משצ"פ לדרך".
ביום 8.3.99 דחתה הוועדה המחוזית את תכנית הר/25 בנימוק ש"אין הצדקה תכנונית או פרוגרמטית לגריעת שצ"פ והעברתו ליעוד מגורים". העותרים תולים את הסיבה לדחיית תכנית הר/25 על ידי הועדה המחוזית בכך שהוועדה המקומית לא השכילה לצרף מכתב הסבר לוועדה המחוזית.
ב. בהמשך, ולאחר פניות, פגישות והתכתבויות בין ב"כ העותרים לגורמים שונים בוועדה המקומית ( כמפורט בסעיפים 32 – 38 ובנספחים 14 – 19 לעתירה המקורית), התקבלה ביום 17.2.09 החלטה בועדה המקומית בה נקבע: "לשוב ולדון לאחר חוו"ד המקצועית כולל יועמ"ש לענין ההיסטוריה התכנונית".
ביום 5.4.09 קיבלה ועדת המשנה של הועדה המקומית החלטה במסגרתה צוין כי עקב הסירוב הקודם של הועדה המחוזית, ולאור חוסר סמכות הועדה המקומית, יש לשוב ולדון בתכנית לאחר התייעצות עם הוועדה המחוזית.
ג. ביום 31.1.12, קיבלו העותרים הודעה, ממנהלת מחלקת נכסים בעיריה, כי בהתאם לתכנית 18 " הוחלט לנקוט בהליכים להפקעת המקרקעין". עוד קודם לכן, ביום 17.1.12, פורסמה ברשומות הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי ציבור) 1943 (י.פ. 6362 עמ' 2022- 2021).
בעקבות ההודעה מיום 31.1.12 פנו העותרים למנהלת הנכסים בעיריה, וסוכם כי ב"כ העותרים ימציא לאדריכלית העיריה את כל המסמכים התומכים בטענה כי רק מחמת טעות השצ"פ לא בוטל. כן סוכם כי, ככל שימצא כי קיימת טעות, תתבצע פניה משותפת של ב"כ העותרים ואדריכלית הוועדה המקומית לוועדה המחוזית לבירור עמדתם בנושא. בעקבות כך התקיים בוועדה המקומית דיון חוזר בנוגע להפקדת תכנית הר/3/53 וביום 2.1.13 הוחלט " לשוב ולדון לאחר בדיקת הוועדה המחוזית לעניין התב"ע שסורבה בעבר על אותה חלקה ונימוקי הסירוב".
ביום 3.1.13 נערך סיור במקרקעי העותרים בהשתתפות העותרים, ונציגים מהעיריה. במהלך הסיור מסרה מנהלת מחלקת נכסים בעיריה למשתתפים כי מעיון בתכנית הסדרי התנועה והחניה העדכנית עולה כי אין כל כוונה ו/או צורך בביצוע ההפקעה וכי מגרש החניה המתוכנן נמצא במרחק של כ- 5 מטרים מגבול המקרקעין לכיוון השצ"פ, כך שאף לא תידרש עקירת עצים בוגרים.
ד. ביום 27.2.13 קיימה ועדת המשנה של הועדה המקומית דיון חוזר בתכנית. במהלך הדיון קיבלו לידיהם גורמי המקצוע בוועדה המקומית את פרוטוקול הדיון של הועדה המחוזית משנת 1994 בו נידונה תכנית הר/1/53א המתייחסת לחלקה 206 בגוש 6442. מתוך הפרוטוקול עלה כי הועדה המחוזית אישרה בזמנו ביטול שצ"פ בחלקה זו והמרתו למגורים. בהתבסס על הפרוטוקול שהתייחס לחלקה 206 קבעה הועדה המקומית:
"[ו]היות ומדובר בהפקעה על פי אותה תכנית ולאור התקדים, מוצע להמליץ לוועדה המחוזית על ביטול השצ"פ והפיכתו למגורים גם במקרה שלפנינו. כמו כן, מוצע לכלול בקו הכחול של התכנית גם את המשך הדרך ללא מוצא לצורך לשינוי יעוד מדרך לשצ"פ.
יש להכין התכנית בנוהל מקוון.
הבעלים יחתמו על כתב שיפוי כלפי הועדה המקומית כתנאי להפקדת התכנית".
לאחר התכתבות ענפה בין ב"כ העותרים לבין נציגי העיריה והוועדה המקומית בקשר להכנת תכנית הר/3/53 והגורמים שיישאו בהוצאות הכנתה, הוחלט כי התכנית תוכן על ידי אגף התכנון בעיריה.
לאחר מספר פניות נוספות של העותרים לנציגי הועדה המקומית התקבלה ביום 25.2.14 הודעת דוא"ל ממנהלת אגף תיאום ובקרה במינהל ההנדסה של העיריה בה צוין:
"בכל מקרה התכנית בהכנה ע"י אגף תכנון. בשל העומס באגף, הכנת התכנית לפי דרישות מבא"ת, תסתיים בעוד כחודש וחצי חודשיים. אנא התאזרו בסבלנות".
הכנת התכנית התמהמהה ובמגעים שבין העותרים לבין נציגי הועדה המקומית הוצע לעותרים ( על ידי הגב' יולזרי, מנהלת מחלקת ייעודי קרקע בעיריה) לפנות לאדריכל שיכין את התכנית וכך יקודם הנושא באופן מהיר יותר.
העותרים פנו לאדריכל ( בני נדלסטיצ'ר) אשר ביום 15.12.14 שלח להם את ההודעה הבאה:
"לאחר בדיקה ולימוד הנושא נפגשתי עם נציגי הועדה ונאמר לי שהתחילו לעבוד על הכנת התב"ע.
זאת אומרת שהועדה המקומית תיזום ותכין את התב"ע ( דיברתי ישירות עם רוחמה ונאמר לי שהתחילה להכין את התשריטים וכל מסמכי התכנית). לאור הבשורות הטובות עבורכם, אתם לא חייבים את שירותי ומאחל לכם הרבה הצלחה"
בחודש יולי 2015, קיבלו העותרים הודעה ( מהגב' יולזרי) בה נאמר כי מהנדס העיר ואדריכל העיריה ( שבינתיים התחלפו) קיימו ישיבה פנימית בנושא אך טרם התקבלה החלטה.
ביום 9.8.15, שלח מהנדס העיריה לעותרים הודעת דוא"ל בה נאמר כי " הנושא נמצא בבדיקה. נחזור אליכם בהקדם".
ה. בתחילת חודש אוקטובר 2015 התברר לעותרים כי אמורה להתקיים ישיבה של הוועדה המקומית כשעל סדר יומה, ביטול החלטת הוועדה מיום 27.2.13. ב"כ העותרים פנה ביום 8.10.15 לעו"ד שירלי תומר והפנה תשומת לבה לכך שמאז ההחלטה מיום 27.2.13, טרם הוכנה התכנית. עו"ד שירלי תומר השיבה לב"כ העותרים עוד באותו יום כי " הטיפול בנושא הועבר ליועץ המשפטי לעיריה והתשובה תשלח לעותרים לאחר השלמת הבדיקה".
משנודע לעותרים כי מתוכננת ישיבת ועדה ביום 25.10.15 בה תידון בין היתר תכנית הר/3/53, פנה שוב ב"כ העותרים ליועצים המשפטיים של הועדה המקומית והבהיר כי ככל שמתקיים דיון בנושא התכנית בתאריך הנ"ל מבוקש לדחותו כיוון שעו"ד בירן, המטפלת בנושא מטעם העותרים, תימצא בחו"ל.
ביום 25.10.15 קיבלה ועדת המשנה החלטה לדחות את הדיון לישיבה הבאה ולזמן את עו"ד בירן.
העותרים טוענים כי מה"דראפט" שהוכן לישיבה ביום 25.10.15, התברר להם כי ביום 11.1.15 התקיימה ישיבה של ועדת המשנה ועל פי מה שנרשם בדראפט שהוכן לקראתה המליצו היועצים המקצועיים להמליץ על התכנית בפני הועדה המחוזית. חרף המלצתם הוחלט בישיבה כי התכנית יורדת מסדר היום וייבדקו המגרשים הסמוכים ובמידת הצורך התכנית תורחב לחלקות נוספות. לטענת העותרים המלצה הגורמים המקצועיים שניתנה לקראת הישיבה מיום 11.1.15 לא צוינה בדראפט שהוכן לישיבה מיום 25.10.15.
5. משנקפו הימים ולא התקבלה הזמנה לדיון, פנתה ב"כ העותרים לעו"ד שירלי תומר, סגנית היועמ"ש של הוועדה המקומית וביקשה לדעת מתי אמורה להתכנס הוועדה ולדון בנושא.
תשובתה של עו"ד שירלי תומר מיום 7.2.16 היא ההחלטה נושא העתירה המקורית וכך נאמר בה:
"כידוע לכם, יוזמת התכנית הינה הועדה המקומית. על כן קידום התכנית הינו בשיקול דעת הועדה.
כפי שניתן לראות, הועדה החליטה בשלב זה שלא לכלול את התכנית בסדר היום של דיוניה.
מובן שאם בעתיד תחליט הועדה לדון בתכנית, אנו נעביר התייחסותנו גם לגופן של הטענות הכלולות במכתבכם".

טענות העותרים בעתירה המקורית
6. לטענת העותרים, ההבנות והסיכומים אליהם הגיעו הצדדים, מהווים הבטחה שלטוניות, עליה, בין היתר, הם הסתמכו.
לטענת העותרים התשריטים של תכנית 53 ותכנית 18 אינם מותירים מקום לספק כי הוועדה המקומית זנחה את ההפקעות מהחלקות הסובבות את השצ"פ. הם מפנים לדוגמא, לחלקה 210 ממנה היתה אמורה להיות מופקעת רצועה ברוחב זהה להפקעה שסומנה בחלקתם (209) אך בתשריט תכנית 18 לא מסומנת הפקעה לטובת השצ"פ. עוד הם מפנים לחלקות 201,202,203 בהן צומצמה ההפקעה מרצועה ברוחב 9 מ' לרצועה ברוחב 4 מ' ובחלקה 203 בוטלה הפקעה למטרת שביל.

(המשך בעמוד 8)

(המשך בעמ' 9)

7. בתמיכה לטענותיהם מפני העותרים לתכנית הר/1/53/א ( פורסמה למתן תוקף ביום 27.8.95), שחלה על חלקה 206 בגוש 6442, הסמוכה לחלקתם. מטרת תכנית הר/1/53/א היא " שינוי יעוד משצ"פ לאזור מגורים א'". תכנית זו ביטלה שצ"פ בשטח של 135 מ"ר שתוכנן על חלקה 206 מכח תכנית 53, והמירה שטח זה למגורים.
8. לטענת העותרים, במהלך שנת 2015 מונו לעיריה מהנדס עיר ואדריכלית עיר חדשים אשר המליצו " להפוך את הקערה על פיה", וסרבו לקדם את תכנית הר/4/53, שנועדה לתקן את הטעות ההיסטורית, ללא כל הצדקה ומנימוקים שאינם מדויקים וחלקם אף שגויים ובכך להתעלם באופן מוחלט מהחלטות שרירות וקיימות של ועדת המשנה של הועדה המקומית ומההבנות והסיכומים שהושגו.
9. עוד טוענים העותרים כי הם גילו ( במקרה) שזכותם להתנגד, במועד הרלוונטי, לתכנית מכוחה מבוקשת ההפקעה ( תכנית 18) נפגעה שכן מקרקעיהם לא נכללו בהחלטת ההפקדה של התכנית, ולהודעת ההפקעה שפורסמה בשנת 2012, לא צורפה החלטה של הועדה המקומית ממנה ניתן להבין מהו המקור החוקי להפקעה ומהם הצרכים הדחופים, והשיקולים שעמדו בבסיס החלטה זו.
עובדות אלה, כך לטענת העותרים, מהוות כשלעצמן פגמים היורדים לשורשי חוקיות ההפקעה ודי בהם כדי להביא לביטול הליכי ההפקעה.

ההליכים לאחר הגשת העתירה והעתירה המתוקנת
10. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 16.6.16 קיבלו הצדדים את הצעתי לפיה תכנית הר/4/53 תובא לדיון בישיבת הועדה המקומית הקרובה אליה תוזמן עו"ד בירן על מנת ש תציג את טענות העותרים ועמדתם בפני הוועדה .
לישיבה שהתקיימה ביום 10.7.16 הוזמנה עו"ד בירן והיא שטחה את טענותיה בפני הוועדה המקומית, שלאחר מכן קיבלה את ההחלטה הבאה:
"הוועדה שמעה בקשב רב את עו"ד ענת בירן ב"כ בעלי החלקה. הועדה מחליטה לדחות ולא לקדם את התכנית, זאת למרות שהנושא נידון בעבר בועדה המקומית ואף התקבלה המלצת הועדה המקומית להעביר תכנית לוועדה המחוזית עם המלצה להפקדה מיום 27.2.13. הוועדה סבורה כי אין הצדקה לקידום התכנית ולביטול ההפקעה לשצ"פ ולדרך שנקבעו בתכנית הר/1/53 ותג"פ 279, כל זאת מהנימוקים המצויינים בפרוטוקול המלצות זה".
11. הנימוקים שצוינו בפרוטוקול ההמלצות ועמדו על פי הנטען בבסיס ההחלטה הם:
"1. תכנית הר/1/53 קבעה זכויות בניה מוגדלות לחלקה זו ונלקחה הפקעה בגינם. מבדיקה מקיפה של המגרשים המקיפים את השצ"פ המדובר, הרי שמדובר במס' מגרשים בהם נלקחה הפקעה לטובת הרחבת השצ"פ. ולכן לא נמצא כי הפקעת השטחים הציבוריים מחלקה זו הינם טעות או חריג. שיעורי ההפקעה בחלקה 209 דומים לשיעורי ההפקעה במגרשים הסמוכים. ודאי שאין מקום לטענת קיפוח.
2. תכנית הר/25, אשר קודמה בעבר לביטול ההפקעה, נדחתה על ידי הוועדה המחוזית דיון מיום 8.3.99.
3. הועדה המחוזית כבר נתנה דעתה לטענות הבעלים נגד ההפקעה במסגרת התנגדות הבעלים לתכנית המפקיעה הר/1/53, ודחתה את התנגדותם, בהחלטה מיום 17.4.88 בדיון בהתנגדות.
4. קידום התכנית עלול להוות תקדים לביטול הפקעות לשטחי ציבור ברחבי העיר.
5. כמו כן חלקה 206, בה קודמה ואושרה תכנית לביטול רצועת השצ"פ והחזרתו למגרש המגורים, הרי שמדובר במקרה שונה. מדובר בחלקה המהווה רצף של 3 מגרשים ביעוד ובמידות דומים ( חלקות 204-205-206), חלקה 206 הוחרגה מתכנית הר/במ/18/7/6/600, ועל כן לא ניתן להסיק ממקרה זה לענייננו.
6. מטרת ההפקעה לא ניזנחה – קיים צורך בהרחבת השצ"פ ושטח החנייה, ועל כן אין הצדקה תכנונית לביטול ההפקעה ושינוי יעודה למגורים כמבוקש".
בעקבות ההחלטה מיום 10.7.16, ביקשו העותרים לתקן את עתירתם והגישו עתירה מתוקנת בה הם מבקשים להורות לוועדה המקומית לקדם את תכנית הר/4/53 ולהמליץ לוועדה המחוזית על הפקדתה וכן להכריז על בטלות ההפקעה או על ביטולה לאור העובדה כי היא בלתי סבירה, מטרתה נזנחה, ולנוכח אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של העותרים והפגיעה הקשה והבלתי מידתית בזכויות הקניין שלהם וכן בשל האפליה שתיגרם להם אם לא תקודם התכנית.

הפניה לקבל את העתקי הפרוטוקולים והתמלילים
12. בעתירה המתוקנת הקדישו העותרים פרק נכבד לטענה כי הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המשנה המפורסמים באתר האינטרנט של הוועדה המקומית אינם משקפים את הליכי הדיונים שהתקיימו. פנייתם ליו"ר הועדה המקומית וליו"ר ועדת המשנה לקבל את ההקלטות והתמלילים של הישיבות שהתקיימו ב- 11.1.15, 11.10.15 25.10.15 וכן מיום 10.7.16 לא נענתה במלואה. על כן , כחלק מהסעדים הם ביקשו להורות למשיבות להעביר לידיהם את התמלילים והקלטות של דיוני הישיבות בנוגע לתכניות הר/4/53.
13. בפתח הדיון ביום 16.2.17 הודיעה עו"ד בירן כי קיבלה לידיה את הפרוטוקולים וביקשה לקבל את ההקלטות שבוצעו.
עו"ד קוקיא, ב"כ המשיבים, הסכים אתה כי החוק מתיר להקשיב לקלטות ואני יוצאת מתוך הנחה כי ענין זה בא על פתרונו והצד הטכני כיצד יבוצע השמע נפתר בין הצדדים ללא צורך בהתערבות בית המשפט.

התייחסות העותרים לנימוקי הדחיה
14. החלטת ועדת המשנה, לדחות את קידום התכנית, היא החלטה שגויה שהתקבלה בחוסר סבירות קיצוני תוך פגיעה בזכות ההסתמכות של העותרים ותוך שינוי קיצוני מההחלטות הקודמות מבלי שהוכח כי חל שינוי נסיבות המצדיק זאת ועל כן ההחלטה בטלה.
15. ההחלטה שהתקבלה ביום 10.7.16 היתה החלטה ידועה מראש והתקבלה באופן שרירותי ובסטייה קיצונית ממתחם הסבירות. חברי ועדת המשנה אימצו באופן אוטומטי את המלצות מהנדס הוועדה המקומית מבלי שהפעילו שיקול דעת בנושא, או קיימו דיון אמיתי בטענות שהועלו על ידי ב"כ העותרים, כאשר כל הנימוקים שהיוו את הבסיס לדחיית קידום התכנית היו בפני ועדת המשנה כבר בישיבתה ביום 27.2.13 עת החליטה להמליץ על הפקדת תכנית הר/4/53.
16. בהתייחס לנימוקי הדחיה לגופם טוענים העותרים:
א. אין זה נכון כי שיעורי ההפקעה בחלקות סמוכות לחלקת העותרים דומים לשיעורי ההפקעה מחלקת העותרים. מרבית החלקות בהן בוצעה הפקעה כלל לא היו מבונות בעת אישור התכניות וניתן היה לתכנן בהן את הבנייה בהתחשב בהפקעה העתידית, בהבדל מהפקעת חלק מהחצר בבית העותרים שבנו את ביתם לפני כניסתה לתוקף של התכנית המפקיעה.
השטח המיועד להפקעה מחצר העותרים עומד על 168 מ"ר בעוד שמכל אחת מהחלקות הסמוכות מיועדים להפקעה בין 67 מ"ר ל- 139 מ"ר.
ב. תכנית 18 לא רק שצמצמה את השטחים המיועדים להפקעה מחלקות עליהן היא חלה אלא גם הגדילה את זכויות הבניה בהן בכך שהאזור בו הן נכללות שונה מאזור מגורים א' לאזור מגורים ב'.
ג. באשר לנימוק שקידומה של התכנית יהווה תקדים לביטול הפקעות לשטחי ציבור ברחבי העיר, וזאת בהבדל מחלקה 206 אשר הוחרגה מהתכנית, נטען כי חלקה 206 אמנם הוחרגה מתכנית 18 אך לא הוחרגה מתכנית 53 בה מסומנים השטחים להפקעה. תכנית 18 רק חזרה וסימנה הפקעות אלה. על כן תכנית 53 שאושרה בשנת 95 היוותה כבר תקדים לביטול הפקעות לשטחי ציבור.
ד. הנימוק שבעבר דחתה הועדה המחוזית את תכנית הר/25 הוא נימוק שגוי שכן, הדחיה נבעה מהמכתב הלקוני ששוגר לוועדה המחוזית, ללא פרוט והסבר מצד הוועדה המקומית לנסיבות שבעטיין מבוקש שינוי היעוד. לו הנסיבות בעטיין הוגשה התכנית לוועדה המחוזית היו מובאות לפתחה, אין ספק שהיתה מקבלת החלטה אחרת וקובעת כי יש לקדם את תכנית הר/4/53.
ה. בהתייחס לנימוק שמטרת ההפקעה לא נזנחה נטען כי מאז שאושרה ההפקעה ובמשך 30 שנה לא נעשה דבר בשטח המיועד להפקעה, כמו גם מהמועד בו הוגשה העתירה המקורית ועד להגשת העתירה המתוקנת.
17. בניגוד לקבוע בפסיקה, הועדה המקומית לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ולא בחנה אם קיימות חלופות ראויות פוגעניות פחות לביצוע ההפקעה, או אם ניתן לבצע את מטרת ההפקעה באופן מידתי יותר.
18. נטען כי ההחלטה מהווה פגיעה קשה מאד באינטרס ההסתמכות של העותרים שנבע, בין היתר, מההחלטה שהתקבלה ביום 27.2.13 ומההבנות והסיכומים בנושא בין הצדדים בעבר.
שינוי החלטה של רשות תכנון יכול להיעשות רק כאשר השתנו הנסיבות ובכל מקרה עליה להיעשות בזהירות ומטעמים כבדי משקל.
בנסיבות הענין, ההבנות והסיכומים שהושגו בין הצדדים לאורך כל השנים עולים גם כדי הבטחה שלטונית מחייבת. הסתמכות העותרים על ההבטחות השלטוניות הובילה אותם לשנות את מצבם לרעה בין היתר מאחר ועל יסוד ההבטחות הללו הפסיקו העותרים את קידומה של תכנית לביטול ההפקעה על ידי בעלי מקצוע מטעמם.

תגובת המשיבות
19. קידומה של תכנית שיזמה והגישה הוועדה המקומית מצויה בסמכותה ובשקול דעתה הבלעדי והיא רשאית שלא לקדם את התכנית ולגנוז אותה.
אמנם בהחלטת ועדת המשנה, מיום 25.10.15 , נקבע כי הדיון בתכנית יידחה לישיבה הבאה וב"כ העותרים תזומן לדיון, אך החלטה זו תקפה למצב בו יתקיים דיון בתכנית. לאחר הדיון ביום 25.10.15 קיים מהנדס העיר סדרת ישיבות פנימיות עם אנשי הצוות המקצועי והייעוץ המשפטי והגיע למסקנה כי אין כלל מקום לקדם את התכנית, שכן קידום התכנית יהווה בכיה לדורות ועלול לגרום נזק לעיר. החלטה זו היא בלב סמכותם של מהנדס הועדה המקומית ויו"ר הועדה מכח הסמכות שניתנה לו על ידי הועדה המקומית הוד השרון לקבוע את סדר יומה של הוועדה.
20. בעקבות הדיון המוקדם שהתקיים בבית המשפט קיימה וועדת המשנה דיון בתכנית והוחלט על דחייתה.
21. יש לדחות את טענת העותרים כאילו קיימת הבטחה שלטונית של הועדה המקומית לביטול ההפקעה, שכן בכל ההחלטות של ועדת המשנה בנוגע לתכנית הר/4/53 לא התקבלה החלטה אשר משמעותה כי הועדה תומכת באישור התכנית. מה גם שמוסד תכנון אינו כבול להחלטות והמלצות קודמות, גם כאשר השינוי מונע משינויים פרסונליים במוסד התכנון או בצוות המקצועי ( עת"מ 12215-04-15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה).
22. ועדת המשנה שמעה בקשב רב את ב"כ העותרים ודחתה את טיעוניה בצורה מנומקת. אין בכך כדי להצביע על " משחק מכור" כטענת העותרים. מדובר בביטול שטחי ציבור שיועדו במסגרת תכנית בנין עיר שהעניקה לעותרים זכויות בניה כך שדווקא ביטול שטחי הציבור בנסיבות שכאלה היתה החלטה חריגה ביותר, וכך אף סברה בעבר הועדה המחוזית.
23. אין המדובר בהפקעה שנעשתה בטעות. אין כל תימוכין לטענת העותרים כי שינוי היעוד משב"צ בגרסה המופקדת לשצ"פ ייתרה את ההפקעה. נהפוך הוא. תכנית 53 הוסיפה זכויות בניה למגרשי המגורים, ובכלל זה לחלקת העותרים וכנגד זאת נקבעו בה הפקעות מהמגרשים הללו לשטחי ציבור, כפי שנעשה במרבית התוכניות בהם נוספים שטחי בניה. הועדה המחוזית קיבלה את התנגדות העותרים לענין המרת יעוד השטח הציבורי במרכז המתחם ליעוד של שטח ציבורי פתוח, אך דחתה במפורש את התנגדותם לענין ביטול ההפקעה, כפי שהמליצה לה הוועדה המקומית.
24. טענת העותרים כי חלקתם אינה כלולה בתחום תכנית 18 אינה מדויקת. התכנית כוללת בתחומה את שטח ההפקעה מחלקה 209, והיא שבה ומבססת את ההחלטה להפקיע רצועה ברוחב 4 מטר מחלקת העותרים עובדה המעידה כי אין המדובר בטעות.
אין ממש בטענת העותרים לפיה ההפקעה מהחלקות המשיקות למגרש השצ"פ מצידו המערבי ( חלקות 201,202, 203) צומצמה מ-9 מ' ל-4 מ'. ההפקעה ברוחב 9 מ' מעולם לא נקבעה סטטוטורית ורק הופיעה כסימון רעיוני שצורף לתכנית 53. בנוסף לכך , גם ההפקעה מחלקת העותרים היא ברוחב 4 מטרים.
25. באשר לחלקה 206, זו מצויה מחוץ לגבולות תכנית 53 ונסיבותיה שונות מנסיבות חלקת העותרים, כמוסבר בנספח 35 לעתירה המקורית.
26. אין ממש בטענת העותרים לפיה מטרת ההפקעה נזנחה. טרם אישורה של תכנית 18 שאושרה בשנת 1992, לא ניתן היה כלל לפתח את השצ"פ. קיים צורך בהרחבת השצ"פ ושטח החניה ועל כן אין הצדקה תכנונית לביטול ההפקעה ושינוי יעודה למגורים.
גם אם היה שיהוי במימוש מטרת ההפקעה, הרי שבהתאם לפסיקה לא מדובר על זניחת המטרה ואין ספק שהנזק לציבור אם תבוטל ההפקעה עולה על הנזק לעותרים שזכו מכח אותה הפקעה להגדלת בזכויות הבניה ולהשבחה של מקרקעיהם.
27. טענת העותרים כי ויתרו על המקרקעין בחינם, דינה להידחות. העותרים קיבלו בתכנית 53 זכויות בניה משמעותיות, ולכאורה שולמו פיצויים לבעלים. אם תבוטל ההפקעה יחול סעיף 195 לחוק התכנון והבניה ועל העותרים להשיב את כל התמורה שקיבלו.

דיון והכרעה
28. אני דוחה את טענת המשיבה לפיה מהנדס העיר ויו"ר הוועדה המקומית היו מוסמכים, לבדם, לגנוז את תכנית הר/4/53 ולא לזמן את ב"כ העותרים לדיון בפני הועדה, כפי שקבעה הועדה המקומית בישיבתה מיום 25.10.13.
סעיף 44( א) לחוק התכנון והבניה קובע כי ישיבות של מוסד תכנון ינוהלו בידי היו"ר שלו. שאר סדרי העבודה והדיונים, לרבות סדרי העבודה והדיון בוועדת משנה ייקבעו על ידי המוסד עצמו ככל שלא נקבעו בתקנות או בחוק.
לטענת הועדה המקומית היא קבעה בנהליה שקביעת סדר היום היא באחריות מהנדס העיר ובתאום עם יו"ר הועדה. בהינתן שזה המצב הרי שמדובר בסמכות טכנית לקביעת סדר יום ולא בסמכות מהותית לגניזת תכנית. משקבעה הועדה המקומית ביום 25.10.15 כי " הדיון יידחה לישיבה הבאה וב"כ העותרים תזומן לדיון.." אין, ולא היתה, סמכות למהנדס העיר ( אף אם הדבר נעשה בתאום עם יו"ר הוועדה) לקבוע, בניגוד להחלטת הוועדה, שהנושא לא יהיה על סדר יומה של הועדה באותה ישיבה, קל וחומר שלא היה בסמכותו לקבוע כי התכנית תיגנז והנושא כלל לא יבוא לדיון בפני הועדה המקומית. ההחלטה לאשר תכנית או לדחותה היא החלטה מהותית המסורה לוועדה עצמה ( או לוועדת המשנה) ולא למהנדס הוועדה המקומית. החלטת מהנדס הוועדה המקומית לגנוז את התכנית חרגה מסמכותו וטוב עשתה הועדה המקומית שקיבלה המלצתי והביאה את התכנית לדיון בפניה.
29. ומכאן לגוף העתירה. הטענה המרכזית של העותרים היא כי מדובר בהפקעה שסומנה בטעות. משום כך, ההחלטה שלא לקדם את תכנית הר/4/53 מהווה שינוי קיצוני מהחלטות קודמות של הועדה המקומית שיש לראות בהם הבטחה שלטונית ששונתה מבלי שחל שינוי נסיבות המצדיק זאת. ההחלטה פוגעת באינטרס ההסתמכות שלהם, ומהווה לטענתם החלטה בלתי סבירה.
בצד הטענה המרכזית טוענים העותרים כי חלקה 209 אינה מופיעה בהחלטה על הפקדת תכנית 18, ובכך נפגעה זכותם להתנגדות; מטרת ההפקעה נזנחה; הם זכו לייחס מפלה לעומת בעלי מגרשים אחרים; והחלטת ההפקעה מהווה פגיעה בלתי מידתית בקניינם.

היקף התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים
30. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו משמש כטריבונל על לתכנון, והוא אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של מוסדות התכנון שחברים בהם אנשי מקצוע רלוונטיים בעלי הידע והמומחיות הנדרשים בנושאים הנידונים בפניהם. בית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטות מוסד תכנון רק מקום בו התקבלה החלטה בחריגה מכללי המנהל התקין, בחוסר תום לב, תוך אפליה, משיקולים זרים או בחריגה קיצונית ממתחם הסבירות. אפנה בענין זה לעע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה:
"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (ראה גם בר"מ 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה " שורקות" נ' מימי גרמנוב [ פורסם בנבו]; 5216/12 הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' כנס הבפטיסטים בישראל בע"מ [ פורסם בנבו] ועוד רבים אחרים).
אינני סבורה כי פגם מהפגמים האמורים דבק בהחלטת הועדה המקומית, כפי שאפרט להלן ועל כן אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה .

טעות האומנם?
31. בכל מגעיהם של העותרים עם הועדה המקומית נטענה על ידם הטענה כי רק מתוך טעות לא בוטלה ההפקעה שסומנה בתכנית 53 . טענה זו נסמכה על דברי העותרים עצמם ואינה מוצאת ביטוי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות מהם עולה כי ההפקעה נותרה על כנה במודע.
העותרים לא צרפו לעתירתם ( המתוקנת או המקורית) את ההתנגדות שהגישו לתכנית 53 כך שלא ניתן לראות את טיעוניהם בהתנגדות, אך בתגובה להתנגדות ( נספח ב' לתגובת הועדה המקומית) ציינה הועדה המקומית כי לאחר ששמעה את המתנגדים ( העותרים – ז.ב.) היא ממליצה לוועדה המחוזית לקבל חלק מההתנגדות כך ש"השב"צ יסומן כשצ"פ". אין המלצה על ביטול ההפקעה לא במפורש ולא במשתמע.
לעומת הועדה המקומית, הועדה המחוזית התייחסה בהחלטתה באופן מפורש להפקעות ותחמה את השטח הציבורי כשקבעה " לקבל ההתנגדות לשינוי יעוד השטח משצ"פ לבנייני ציבור, ולהחזירו כהמלצת הועדה המקומית ליעוד שצ"פ. מדובר בשטח עד לגבולות בית הכנסת בדרום, הגבול החדש של החלקה 209 בצפון וגבול חדש לחלקות 189, 196, 164 במזרח.
לדחות ההתנגדות ההפקעה המצומצמת לצורך יצירת מבוי סתום המאפשר גישה לגינה הציבורית. ולצורך הרחבה של רח' מנחם ב- 1 מטר".
לאור האמור אני קובעת כי אין בסיס לטענת העותרים לפיה אך מתוך טעות לא בוטלה ההפקעה.

הבטחה שילטונית ואינטרס ההסתמכות
32. אין מחלוקת כי הועדה המקומית החליטה עוד ביום 28.10.98 להמליץ בפני הועדה המחוזית לאשר את תכנית הר/25 ולבטל את ההפקעה ( אך לא מהטעם שמדובר בהפקעה שלא בוטלה מתוך טעות).
לאור מסקנתי כי אי ביטול ההפקעה בתכנית 53 לא נבע מטעות אלא מהחלטה מושכלת של הועדה המחוזית הרי שלא היה מקום לצרף מכתב המלצה המסביר כי מדובר בטעות שלא ארעה. לפיכך אני דוחה את טענת העותרים כי המלצת הוועדה המקומית מיום 28.10.98, נדחתה מכיוון שהועדה המקומית לא צרפה כל הסבר לוועדה המחוזית, טענה זו אין לה על מה שתסמוך. הועדה המחוזית דחתה את התכנית ונימקה כי אין הצדקה תכנונית או פרוגרמטית לגריעת שצ"פ והעברתו ליעוד מגורים.
33. לאחר שהועדה המחוזית דחתה את תכנית הר/25, בדקה הועדה המקומית, מול הועדה המחוזית את אפשרות ביטול ההפקעה, והחליטה פעם נוספת , ביום 27.2.13, לאור תקדים שהיה בחלקה סמוכה (206) " להמליץ לוועדה המחוזית על ביטול השצ"פ והפיכתו למגורים גם במקרה שלפנינו".
34. בהמשך, ולמרות המגעים בין הצדדים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, יישום ההחלטה לא התקדם והתקבלו החלטות שמשמען להסיר את התכנית מסדר היום, לרבות ההחלטה האחרונה מיום 10.7.16 לאחר שעו"ד בירן שטחה טיעוניה בפני הועדה.
35. אינני סבורה כי יש לראות בהליכים שננקטו או בהחלטת הועדה המקומית מיום 27.2.13 כהבטחה שילטונית שהועדה אינה יכולה לחזור בה ממנה.
מוסד תכנון אינו כבול להחלטות והמלצות קודמות שלו והוא רשאי לעיין מחדש בהחלטות שהתקבלו על ידו ולשנות אותן, שכן עקרון מעשה בית דין אינו חל עליו. יחד עם זאת מקום שמוסד התכנון מבקש לבצע שינוי בהחלטתו עליו לשקול את השינוי בזהירות תוך שהוא נותן דעתו לא לפגוע במי שהסתמך על ההחלטה הקודמת ופעל על פיה. בבג"צ 9717/03 נעלה - עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האווירית לישראל נ' המנהל האזרחי ליהודה ושומרון, מועצת התכנון העליונה - ועדת המשנה לכרייה וחציבה ואח' , נאמר על ידי כב' השופט גרוניס ( כתוארו אז):
"מטבע הדברים ששינוי נתונים או נסיבות יכול להביא, ולעתים חייב להביא, לשינויה של החלטה מינהלית. סטייה מהחלטה מינהלית קודמת יכול שתבוא אף עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים, בלא שינוי נסיבות ( לגבי שינוי נסיבות והערכה מחדש: בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"ד ל(2) 133, 137; בג"ץ 795/79 המועצה האיזורית גזר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד לו(1) 561, 571; זמיר, בעמ' 1010-1008). העקרונות האמורים יפים במיוחד באחד מענפיו של המשפט המינהלי - תכנון ובנייה. בענף זה, העוסק בעיקר בתכנון הפיזי של סביבתו של האדם, יש חשיבות גדולה למתן שיקול דעת רחב לרשות המינהלית בלא שזו תהא קשורה יתר על המידה בהחלטותיה הקודמות. לאינטרס ההסתמכות יש משקל נמוך יחסית בתחום זה" (ההדגשה שלי – ז.ב.).
36. בענייננו נראה לכאורה כי השינוי במדיניות נבע ממינויים של מהנדס עיר ואדריכלית חדשה לעירי אשר בשונה מקודמיהם סברו כי השצ"פ דרוש לטובת הציבור. הפסיקה הכירה גם בשינוי פרסונלי שהתרחש במוסד תכנון כסיבה ראויה לשינוי החלטת מוסד התכנון, אך גם זאת לא כגמחה גרידא אלא כמדיונית אותה מבקשים קובעי המדיניות החדשה לקבוע.
בעת"מ (ת"א) 12215-04-15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ולבניה התייחס ביהמ"ש לאפשרות של שינוי מדיניות תכנון עקב שינוי פרסונלי בראשות העיריה:
"אני סבורה, כי כל ניסיון "לקבע" את הוועדה המקומית ולהגביל את יכולתה לחזור בה מתמיכתה בתכנית, גם אם החזרה הונעה על ידי שינוי פרסונאלי בראשות העיר, אינו מוצדק.
ראש עיר חדש המתמנה לתפקידו, רשאי ואף חייב לבחון את התכנית בראייה רחבה ולהנחות את הוועדה המקומית להתנגד לתכנית, אם הנסיבות מצדיקות זאת ולשם הגשמת האינטרס הציבורי, ובלבד שהדבר נעשה מנימוקים מוצדקים. במיוחד נכונים הדברים, כאשר התכנית טרם אושרה והדיון בה הוחזר לוועדה המחוזית, על פי החלטת בית המשפט בעתירה קודמת, כבמקרה דנן".
הדברים יפים לא רק לשינוי במדיניות התכנון של ראש עיר חדש שמתמנה אלא גם בתפיסת תכנון שונה של מהנדס עיר שמביא את גישתו המקצועית השונה בפני חברי מוסד התכנון.
כאמור, וכנחזה מתוך המסמכים, מהנדס העיר החדש ואדריכלית העיר החדשה סברו כי קידום התכנית עלול להוות תקדים לביטול הפקעות לשטחי ציבור ברחבי העיר ואין הצדקה תכנונית לביטול ההפקעה ושינוי היעוד למגורים כיוון שקיים צורך בהרחבת השצ"פ ושטח החנייה. שיקולים אלה הם שיקולים תכנוניים מובהקים שבית המשפט לא יתערב בהם. לא נעלם מעיני כי עמדה זו היא בניגוד לדעתה של מנהלת מחלקת נכסים בעיריה כפי שנמסרה למשתתפים בסיום ביום 3.1.13, שהבה ירה כי על פי הסדרי התנועה והחניה העדכנית אין כל כוונה ו/או צורך בביצוע ההפקעה וכי מגרש החניה המתוכנן נמצא במרחק של כ- 5 מטרים מגבול המקרקעין לכיוון השצ"פ. ואולם, חילוקי דעות אינם סיבה להתערבות בית המשפט ובלבד שהדעה שהתקבלה על ידי מוסד התכנון התקבלה משיקולים ענייניים.
37. לכך יש להוסיף כי העותרים לא שינו מצבם לרעה ולא נגרם להם כל נזק בעקבות שינוי ההחלטה. העותרים המשיכו בכל הזמן שחלף לעשות שימוש במקרקעין כחלק מהחצר שלהם כבעבר.

זניחת מטרת ההפקעה
38. משנקבע בתכנית כי מקרקעין מיועדים להפקעה, על הרשות לפעול בשקידה ראויה ותוך פרק זמן סביר למימוש מטרת ההפקעה. כאשר הרשות משתהה מעבר לזמן סביר במימוש מטרת ההפקעה באופן המעיד על זניחת מטרת ההפקעה/ הצורך הציבורי בהפקעה תבוטל והמקרקעין יוחזרו לבעליהם המקוריים ( עע"מ 10398/02 וייס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רשל"צ; עע"מ 5841/06 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה נ' קוטלר). הפסיקה גם קבעה כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם השיהוי שחל מצדיק מתן סעד לבעלי הקרקע עליו לבחון מחד את הנזק שנגרם לבעל הזכויות במקרקעין שהופקעו ומהו הנזק הצפוי להיגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטול ההפקעה.
בעע"מ 4231/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' יחזקאל מזובר סקר ביהמ"ש את החוק וההלכות לענין שיהוי במימוש הפקעה ובין השאר קבע:
"לעילת השיהוי שני פנים: ראייתי ומהותי. אשר לפן הראייתי, לעיתים מצביע השיהוי, כשלעצמו, על זניחת מטרת ההפקעה. רשות שקבעה בתכנית כי קרקע פלונית תופקע למטרה מסויימת, אולם שנים ארוכות אין הרשות מפקיעה את הקרקע וממילא אינה עושה בה שימוש, מעלה במעשיה ובמחדליה אלה ספק האומנם הפקעה היא אמצעי מידתי בנסיבות העניין, האם הרשות נזקקה למקרקעין מלכתחילה, והאם היא נזקקת להם כעת ( בג"ץ 7579/07 דהאמשה נ' מינהל מקרקעי ישראל פסקה 18 [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.11.2009); בג"ץ 11159/05 מח'ול נ' שר האוצר פסקה 15 [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.6.2009); עניין הלביץ הנ"ל, בפסקה 63). הפן המהותי מתבטא בכך שרשות אשר אינה פועלת במהירות הראויה, מפרה בכך את חובת הנאמנות וההגינות שלה כלפי הציבור. מעבר לפגיעה בבעל המקרקעין ובאמונו ברשויות השלטון, פוגע השיהוי באמון הציבור בכללותו ובתדמיתה של הרשות הציבורית. זאת ועוד, אם אמנם צורך ציבורי הוא שעמד בבסיס ההפקעה, מורה האינטרס הציבורי כי צורך זה יבוא על סיפוקו בזמן המינימאלי האפשרי ( עניין מח'ול הנ"ל, בפסקאות 16-17). הנה כי כן, עוד בימים קדמונים נקבע כי שיהוי בלתי סביר במימוש וזניחת מטרת ההפקעה עלול להביא, במצבים חריגים, לביטול ההפקעה ( ע"א 522/64 בוהקוב נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד יט(1) 593,589 (1965); עניין הלביץ הנ"ל, בפסקה 66). סעד כזה, אשר ינתן במצבים המתאימים, עשוי להמריץ את הרשות לפעול בשקידה ובמהירות ראויה למימוש ההפקעה, ולשקול לעומק את הצורך בהפקעה מלכתחילה.
השאלה מתי יֵחשב שיהוי לבלתי סביר תלויה בנסיבותיו הקונקרטיות של כל עניין ועניין ( פרשת טריידט, בעמוד 6). במסגרת בחינה זו יש ליתן את הדעת על מספר שיקולים, ובין היתר, להתנהלות הרשות; היקף האמצעים העומדים לרשותה; הסיבות שבעטיין התעכב ביצוע ההפקעה; היקף השטח המופקע; מידת המורכבות והקשיים הכרוכים בהליכי התכנון; וקצב התקדמות יישומן של מטרות ההפקעה בחלקות אחרות בתחום המקרקעין המופקעים ( פרשת מחו'ל הנ"ל, בפסקה 20 והאסמכתאות שם)".
39. בענייננו היעוד לשצ"פ ולדרך נקבע מכח תכניות 53 ו- 18 ויעוד זה נקבע כבר לפני 25 שנה. הודעה בהתאם לסעיף 5 ו- 7 התפרסמה ברשומות כבר ביום 7.1.12 ומאז חלפו שמונה שנים. במשך שנים רבות ובמספר הזדמנויות הביעה הועדה המקומית את דעתה כי אין יותר צורך במטרה לשמה נקבעה ההפקעה. דעה זו באה לידי ביטוי בפעולות שנקטה הועדה המקומית לביטול ההפקעה על ידי קידום תכנית מתאימה. רק לאחר שהתמנו מהנדס עיר חדש ואדריכלית עיר חדשה השתנתה הדעה והדרג המקצועי הציג בפני הועדה את עמדתו לפיה "קיים צורך בהרחבת השצ"פ ושטח החנייה". למרות האמור, לא נטען כי ננקטו צעדים למימוש המטרה לשמה הופקעו המקרקעין, חרף שינוי הדעה שהתרחש כבר לפני למעלה משנתיים. בנסיבות אלה אני סבורה כי אם לא ינקטו צעדים למימוש ההפקעה תוך פרק זמן קצר, שלא יעלה על שנה, המסקנה המתבקשת תהיה שאין צורך בהפקעה והחלטת הועדה המקומית התקבלה שלא על בסיס ממשי.

פגיעה בלתי מידתית בזכויות הקנין של העותרים
40. הותרת היעוד לשצ"פ ולדרך על כנם, יביא לטענת המערערים להקטנה דרמטית בחצרות בתיהם של העותרים, אותם הם מטפחים מזה יותר משלושים שנה, דבר שיביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות הקנין שלהם. אין המדובר בלקיחת חלק משטח מגרש שטרם הוקם עליו מבנה אלא בלקיחת חלק מהחצר אותה מטפחים העותרים מזה שנים.
41. הפקעה לעולם פוגעת בקניינו של הנפקע. בעת אישור תכניות 53 ו-18 בהן נקבעה השטח להפקעה היה ידוע כי ההפקעה נוטלת חלק ממגרשם של העותרים. לכן, לא ניתן לומר כי באיזון הכולל, בין הצורך הציבורי בהפקעה לצורך הגדלת שטח החניה לבין פגיעה בקניין העותרים הפגיעה בעותרים היא בלתי מידתית.

אפליה
42. העותרים טוענים כי מימוש ההפקעה תהווה הפליה בלתי סבירה ובלתי מידתית כלפיהם, בהשוואה לבעלי חלקות סמוכות, בהן נוספו במשך השנים זכויות בניה והשטחים המיועדים להפקעה צומצמו.
43. הועדה המקומית דחתה טענה זו והבהירה כי ההפקעה ברוחב 9 מ' שסומנה בחלקות 201,202, 203 לא נקבעה סטטוטורית אלא כסימון רעיוני בלבד ובסופו של דבר הופקעו מחלקות אלה 4 מ' כפי שהופקעו מחלקת העותרים.
באשר לחלקה 206, בה בוטל השצ"פ, הדבר לא נעלם מהועדה המקומית ובישיבתה מיום 25.10.15 היא התייחסה לענין זה וקבע כי מדובר במקרה שונה (ראה נספח 35 לעתירה המקורית).

הזכות להתנגד לתכנית 18
44. בטענה זו אין ממש. הזכות להתנגדות קמה לעותרים מתוקף פרסום ההודעה על הפקדת התכנית ולא מתוקף החלטת הועדה המקומית. ככל שסברו העותרים כי חלקתם לא נכללת בהחלטתה על הפקדת תכנית 18 היה עליהם להגיש התנגדות במועד המתאים.
אך גם לגופו של ענן הם אינם צודקים בטענתם כיוון ששטח ההפקעה כלול בתכנית.

סוף דבר
45. על יסוד מכלול הטעמים האמורים אני דוחה את העתירה, בכפוף לקביעה שככל שתוך שנה מהיום לא יחלו במימוש מטרת ההפקעה, ההפקעה תבוטל והשטח יושב לעותרים.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.