הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 39668-06-16

לפני כבוד השופטת ורדה מרוז - סג"נ

העותר
1. יוסף כהן
ע"י ב"כ עוה"ד שחר אגמון

נגד

המשיבים

  1. מר איתמר פנחס,מנהל שדה התעופה בהרצליה
  2. רשות שדות התעופה

ע"י ב"כ עוה"ד משה עפר דרורי ומלי זיסמן ממשרד עוה"ד
משה ניסים, רינקוב, סנדרוביץ ואח'

פסק דין

בתאריך 19.6.16 הגיש העותר עתירה בגדרה עתר להצהיר ולקבוע כי הוא "רשאי וזכאי על פי כל דין להחנות את מטוסו חניית קבע בשדה התעופה בהרצליה".
בנוסף, עתר ליתן כל סעד אחר שיראה לבית המשפט כצודק, נכון ומתאים בנסיבות העניין.

בעתירתו, פירט העותר את העוול שנעשה לו לכאורה על ידי המשיבים, בין היתר בהימנעם מלקדמו ברשימת המתנה לחניית קבע בשדה התעופה בהרצליה (להלן: "שדה התעופה"). העותר טוען כי קיים שטח פנוי לחנייה בשדה התעופה שמאפשר את חניית מטוסו מבלי לפגוע בפעילותם או חנייתם של מטוסים אחרים.

בדיון מוקדם שנערך ביום 25.9.16 ניתנה החלטה כדלקמן: "יש מקום לשוב ולבדוק את הרשימה ולו לנוכח ההערות שהעיר ב"כ העותר, הגם שאלו לא גובו בתצהיר, אף לא הונחו על שולחנו של בית המשפט טרם הדיון". עוד צוין וביתר שאת, כי "הסעד המבוקש על פי העתירה, על פניו מקים עילה לדחייה על הסף שכן אין מחלוקת כי לעותר קנויה זכות להחנות את מטוסו בשדה התעופה בחיפה שהוכר כ'שדה אם' עבור העותר ולפיכך בקשתו להצהיר ולקבוע כי הוא "רשאי וזכאי על פי כל דין להחנות את מטוסו חניית קבע בשדה התעופה בהרצליה" – אף לשיטתו אינה נסמכת על עובדות או זכויות שהוכרו על פי דין". כן צוין, כי טענות נוספות שהעלה העותר ביחס לשיטת החנייה ומקומות חנייה בשדה התעופה – מקומן להידון בבית המשפט העליון, הוא בית המשפט המוסמך (להלן: "ההחלטה").
בנסיבות אלו, חויב העותר להודיע בתוך 14 יום אם הוא עומד על עתירתו.

בעקבות ההחלטה דלעיל, הצהיר העותר ב -"הודעה ובקשה" שהגיש כי הוא עומד על עתירתו וכן צירף תצהיר משלים ובו התייחס לטענות המשיבה בתגובתה (ביחס לרשימת המטוסים המצוים בהמתנה לקבלת מקום חניית קבע בשדה התעופה ). בסיפא להודעתו, עתר לתיקון העתירה כדלקמן (סעיף 5) :

"בשים לב להערתו של בית המשפט הנכב ד ולפיה הסעד המבוקש, על פניו , מקים עילה לדחיית על הסף , והגם שהדברים הובהרו במסגרת הדיון, מתבקש בית המשפט הנכבד לאפשר לעותר לתקן את הסעד המנוי בעתירתו באופן בו הוא ינוסח באופן הבא:
"בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת על-ידי העותר כדלקמן:

  1. לחייב את המשיבים לפעול בתום לב ובשוויוניות על מנת לעדכן ולקדם את רשימת ההמתנה המנוהלת על-ידם לשם קבלת הרשאה לחניית לילה למטוסים בשדה התעופה בהרצליה בהתאם למדיניות עליה הצהירה המשיבה בבג"ץ 3218/11.
  2. להצהיר כי מיקומו של מטוסו של העותר (4X-CDJ) ברשימת ההמתנה ייקבע בהתאם לתאריך הגשה הבקשה הראשונה על-ידי העותר, אשר הוגשה ביום 2.1.11.
  3. ליתן כל סעד אחר שיראה לבית המשפט צודק, נכון ומתאים בנסיבות העניין".

(רשימת ההמתנה תכונה להלן: "רשימת ההמתנה").

המשיבים מתנגדים בתוקף לתיקון העתירה וטוענים כי דין הבקשה כמו העתירה להידחות. בתגובתם מכוונים המשיבים אצבע מאשימה לעבר העותר על התנהלותו חסרת תום הלב אשר לוקה בחוסר ניקיון כפיים. כך, לטענתם, העותר מחנה את מטוסו בשדה התעופה שלא כדין ותוך הפרת פסק דין לפינוי שהוצא נגדו (ואושר בבית המשפט העליון) ב'אמתלה' כי נדרש לטיפולי מוסך לכאורה – עובדה המופרכת על פניה לנוכח 'מהות' הטיפולים שציין (החלפת שמן או הוספת אוויר לצמיגים – טיפול שניתן לבצע בכל שדה תעופה). בנוסף, העותר חתם מלכתחילה על הסכם טיפול במטוסו במכון בשדה התעופה הרצליה כדי לאפשר את חנייתו במקום. בפועל משמשים ה'טיפולים' לכאורה כסות לחניותיו שלא כדין – הא ותו לא. כן צוין, כי העותר מקיים בשדה התעופה פעילות מסחרית כמדריך טיסה אשר אף אותה הסתיר – בהיותה בלתי חוקית וללא הרשאה ככל שהיא מתבצעת בשדה התעופה הרצליה, אף לא שולמו דמי הרשאה עבור פעילות זו.

בהתייחסם להשגות העותר ביחס לרשימת ההמתנה של מטוסים לחניית לילה בשדה התעופה, הציגו המשיבים הסברים שונים בהדגישם כי כך או כך, בסיס האם של העותר מצוי חיפה וממילא, אין לו הרשאה כדין ל החנות את מטוסו דרך קבע בשדה התעופה הרצליה.

בהתייחסם לבקשה לתיקון העתירה, טוענים המשיבים כי אין בה כדי להעמיד הפלוגתא האמיתית בין הצדדים, מה גם שה עותר השתהה שיהוי כבד ביחס לטענות אותן מבקש להוסיף לעתירתו. בנוסף, ידיו אינן נקיות 'בלשון המעטה' כדבריהם, הואיל ופנייתו לבית המשפט נעשית אגב הפרת צווים והחלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו, אף לעניין רשימת ההמתנה ותוך הסתרתן מעיני בית המשפט.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי אין להתיר את תיקון העתירה המבוקש. להלן נימוקי:

ביחס לסעיף 1 לתיקון המבוקש – חובת המשיבות לנהוג בשיוויוניות ובתום לב חלה על כל רשות מנהלית באשר היא – בבחינת נשמת אפו של המשפט המנהלי. אין להוסיף חובה זו כסעד ספציפי ובוודאי שאין להתיר תיקון העתירה לשם כך.

ביחס לסעיף 2 לתיקון המבוקש – רשימת ההמתנה ידועה לעותר זה מכבר ואף צוינה אגב אורחא בטיעוניו בעתירה. דא עקא – בעתירתו בחר העותר ולא בכדי, שלא לכללה כסעד מסעדיו המבוקשים והעדיף להעמיד את זכותו הנטענת להחניית מטוסו דרך קבע בשדה התעופה הרצליה כסעד יחיד, אגב ' עקיפת' רשימת ההמתנה. לנוכח ה'חומה' הבצורה שקמה ל פניו במהלך הדיון, על יסוד טיעוני המשיבים והערות בית המשפט – הוא שינה 'לפתע' את טעמו ומבקש לשנו ת הסעדים שבעתירתו שינוי מפליג. תחת העתירה להכיר בזכותו הנטענת להחנות את מטוסו בשדה התעופה, הוא מבקש להורות על שינוי מיקומו ברשימת ההמתנה אגב תיקון מועד כניסתו לרשימה זו. זוהי עתירה שונה במהותה ומתכונתה עם סעדים ונימוקים חדשים.

ביחס לסעיף 3 לתיקון המבוקש – מדובר ב'סעיף סל' הקיים גם בעתירה המקורית.

הגם שהעותר הצהיר כי הוא עומד על עתירתו, עולה מבקשתו לתיקון העתירה הודאה כי העתירה כמות שהיא נעדרת יסוד. מהטעם הזה עתר לתקנה. ברי, כי אין למבקש זכות קנויה להחנות את מטוסו בשדה התעופה. להיפך, בסיס האם שלו בחיפה – עובדה עליה אין עוררין. משכך, נשמט אפוא היסוד לעתירתו כמות שהיא ודינה להידחות על הסף.

יתירה מזו, שאלת זכותו של העותר להחנות את מטוסו בשדה התעופה הרצליה נבחנה בערכאות שונות, לרבות על ידי בית המשפט העליון. פסק דין ראשון שניתן בסוגיית חניית מטוסו בשדה התעופה הרצליה מיום 9.12.2010 (תא"ק (ת"א) 12426-06-10 רשות שדות התעופה נ. יוסי כהן) הורה על סילוק מטוסו של העותר משדה התעופה. אז הגיש העותר עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ 3128/11) אשר נדחתה ביום 7.3.2013. בין היתר, נקבע בפסק הדין כי "העותר לא השיג בערכאות הערעור על הקביעה לפיה אין הרשאה שבדין מכוחה זכאי הוא להחנות מטוסו בהרצליה". כן נקבע , כי עוד בתאריך 10.9.2012 הגישו המשיבים הודעת עדכון בדבר יישום מדיניות חדשה ביחס להיתרי חניה בשדה התעופה ובגדרה פורסמה רשימת ההמתנה. חרף זאת, בעתירתו נמנע העותר מלהשיג על הרשימה ובחר לעתור לסעד של חניית קבע, תוך עקיפת רשימת ההתנה.

קיים אפוא פסק דין חלוט הדוחה את טענת העותר בדבר זכותו לחניית קבע בשדה התעופה הרצליה. העתירה דנן הוגשה בחלוף 3 שנים (!), והבקשה לתיקון העתירה הוגשה בימים אלו – קרוב ל-4 שנים ממועד מתן פסק הדין אשר אגב הינתנו יושמה מדיניות החניית מטוסים בשדה התעופה ועמה, רשימת ההמתנה. חל שיהוי ניכר בהגשת העתירה והבקשה. הגיעה העת שהעותר ישלים עם פסק הדין שניתן בעניינו.

בפועל, מדובר בעתירה 'חדשה' שעילתה נולדה לפני קרוב ל-4 שנים. השיהוי הכבד כשלעצמו מקים עילה לדחיית הבקשה.

לסיכום - הבקשה לת יקון העתירה נדחית בשתי עילות; דחייה לג וף הבקשה שכן התיקון המבוקש כמוהו כהגשת עתירה בעילה חדשה ודחייה בגין שיהוי רב בהגשתה. באשר לעתירה התלויה ועומדת – בהעדר עילה המבססת ותומכת בקיומה – אני מורה על סילוקה על הסף.

העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים סך 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ז, 21 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.