הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 39003-04-21

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ

עותר

ראמי חדיג'ה
ע"י עו"ד דן צפריר

נגד

משיבים

  1. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה
  2. מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה

ע"י עו"ד מוהנד גבארה
3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז
4. המשרד להגנת הסביבה – מדינת ישראל
ע"י עו"ד אילת גופמן ועו"ד גלי גפן
5. עיריית טייבה
ע"י עו"ד מוהנד גבארה
6. עיריית קלנסוואה

פסק דין

הרקע לעתירה

1. עניינה של העתירה שלפניי בבור רחב ידיים שמצוי בחלקות 88 ו – 90 בגוש 7824 (להלן: הבור). חלקו האחד של הבור מצוי בתחום שיפוטה המוניציפלי של עיריית טייבה וחלקו האחר צמוד לתחום שיפוטה המוניציפלי של עיריית קלנסוואה. העותר הוא בעל הזכויות בחלק הצפוני של הבור והוא מעוניין למלא את חלקו של הבור בעודפי עפר. העותר פעל אפוא והגיש בקשה לרישוי בכדי שיתאפשר לו להקים מערך דיפון לבור באמצעות מילוי קרקע ועפר נקי אשר יתמוך במדרונות הקיימים וימנע התמוטטות השטחים שקרובים לדפנות. הואיל ומוסד הרישוי המקומי לא הגיב לבקשה, הוגשה העתירה דנן, במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב את הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה להתכנס ולקבל החלטה בבקשה להיתר בניה ולשימוש שהוגשה על ידי העותר בעניין הבור.

עיקר טענות העותר

2. הבור שעומקו כ-30 מטרים נכרה לפני כעשרים שנים בהתאם להיתר כרייה של המפקח על המכרות. בעל היתר הכרייה התריע על הסכנה הבטיחותית אשר נובעת מקיומו של בור פתוח. סכנה בטיחותית זו ידועה גם למוסדות התכנון. בעל היתר הכרייה ביקש למלא את הבור באדמה. אולם בשנת 2013 נדחתה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן – הוועדה המחוזית) תכנית מפורטת נקודתית למלא את הבור בחומר נקי. בנסיבות אלה הוגשה בקשה נפרדת לשיקום חלקו הצפוני של הבור באמצעות הטמנה. הדבר נבחן מעת לעת על ידי המשרד להגנת הסביבה. ברם, בסופו של יום דבר לא נעשה, זולת הגשת כתב אישום כנגד חשודים שמתגוררים בסביבת הבור וכנגד מי שנחשד בהשלכת פסולת בתוכו .

3. על פי חוות דעת הנדסית שנערכה בשנת 2017, קיים חשש שדפנות הבור יתמוטטו. חשש זה מוכר לשתי הרשויות המקומיות אשר בשטחן מצוי הבור: עיריית טייבה ועיריית קלנסוואה. העותר רכש את הזכויות בחלקה 90. העותר פנה לעיריית טייבה על מנת שתקדם את הטיפול בבור. בכלל זה הגיש העותר בקשה להיתר בנייה לביצוע עבודות דיפון של חלק מהבור בחל קה 90 בצירוף מפרט טכני.

4. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טייבה (להלן – הוועדה המקומית) לא נדרשה לבקשה. בנסיבות אלה יש לחייב את הוועדה המקומית להתכנס, לאשר את היתר הבנייה ולאפשר לעותר לבצע מערך דיפון באמצעות מילוי קרקע ועפר נקיים אשר יתמכו במדרונות הקיימים של הבור וימנעו התמוטטות של דפנות הבור ואת סיכון הציבור .

עיקר טענות המשיבות

5. העותר הוא מי שבא בנעליהם של עברייני בנייה שכרו את הבור לפני כ- 20 שנה ללא היתר בנייה וללא היתר חפירה. עברייני בנייה אלה יצרו במו ידם סכנה לציבור. העותר הפיק רווחים של מיליוני שקלים מהבור וכיום הוא מחפש "אליבי" באמצעות עתירה מנהלית בכדי להניח את הבעיה אותה יצר אל פתחה של הוועדה המקומית. אולם, הוועדה המקומית אינה בעלת סמכות ליתן היתר בנייה שעולה בניגוד לייעוד התכנוני במקרקעין – הוא ייעוד חקלאי.

6. בקשת רישוי דומה הובאה לפני הוועדה המקומית כבר ביום 29.01.2013. בקשה זו נדחתה מחמת חוסר סמכות. בחלוף יותר משבע שנים מאז אותה החלטה הוגשה בקשה חוזרת להיתר בנייה, למרות שסוגיית חוסר הסמכות של הוועדה המקומית נותרה על כנה. יתר על כן, ככל שהעותר סבור כי יש לחייב את הוועדה המקומית במתן היתר בנייה, עליו לפנות לוועדת הערר בהתאם לסעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק התכנון והבניה). לא ניתן "לדלג" על ועדת הערר ולפנות במישרין לבית המשפט לעניינים מנהליים.
עיריית קלנסוואה טענה בתגובתה כי אין לה סמכויות אכיפה או סמכויות פיקוח באשר לבור. עם זאת, עיריית קלנסוואה הסכימה שהבור מהווה מזה תקופה ארוכה מטרד סביבתי קשה ביותר ו"סכנת חיים גדולה" לתושבי קלנסוואה שגרים מסביב לבור.

7. הוועדה המחוזית והמשרד להגנת הסביבה הצטרפו לעמדת הוועדה המקומית. המשרד להגנת הסביבה הדגיש שכל פעולה בבור מחייבת בראש ובראשונה להוציא את הפסולת הקיימת שהוטמנה שלא כחוק. פסולת זו גורמת לזיהום אוויר חמור כתוצאה משריפות שמוצתות בבור . בקרבת הבור קיימים 25 קידוחי מי תהום שעלולים להזדהם. השארת הפסולת בבור אף יוצרת סיכון לזיהום מי תהום מאחר שתחתית הבור נמצאת כשלושה מטרים מתחת למפלס מי התהום באזור.

8. המשרד להגנת הסביבה מנהל הליכים פליליים כנגד מספר נאשמים שמעורבים במפגע הסביבתי שקיים בבור. בין יתר הנאשמים מצויים אותם בני משפחה מהם רכש העותר את הזכויות בחלקה 90 (חלקו הצפוני של הבור). לצד ההליך הפלילי מתנהל הליך נוסף שעניינו צו שיפוטי אשר מכוחו יחויבו המעורבים בכריית הבור ובשימוש בו להפסיק את השלכת הפסולת באזור וכן לפנותה מתוך הבור. עמדת המשרד להגנת הסביבה שוללת את מילוי הבור בעודפי עפר כל עוד לא פונתה ממנו הפסולת במלואה.

9. הוועדה המחוזית סבורה כי עבודות למילוי הבור בעפר או עבודות לדיפון הבור הן עבודות שטעונות היתר בנייה כקבוע בסעיף 145(א) – (ב) לחוק התכנון והבניה . בהיעדר תכנית מאושרת לאתר הטמנה לא ניתן ליתן היתר להטמנת חומרי מילוי בבור. בכל מקרה, בקשה לשימוש חורג שמכוחה ניתן לשקול מילוי בחומרי עפר אינה מצויה בסמכותה של הוועדה המקומית, אלא טעונה אישור של הוועדה המחוזית.

10. ככל שקיימת טענה לסכנה מיידית, יש לבחון את הדבר באמצעות מומחים מטעם הוועדות המקומיות. בהתאם, על הוועדות המקומיות לשקול אם לנקוט בפעולות מנהליות כגון פינוי מבנים או גידור הבור.

11. לאחר שהוגשה העתירה נקבע דיון דחוף בעתירה ביום 06.06.2021.
לאחר הדיון בעתירה הוריתי למשיבות להגיש כתב תשובה בו יתייחסו להליכים הפליליים אשר ננקטים בעניין הבור. כן נדרשה התייחסות לסוגיות הבאות: סמכויות הרשויות המקומיות בעניין גידור סביבת הבור וסמכויות הרישוי של הוועדות המקומיות ליתן היתרי בנייה למילוי הבור או חלקו בקרקע חקלאית.
בדיון הנוסף שנערך בעתירה ביום 14.09.2021 הציגו המשיבות את עמדותיהן באשר לסוגיות אלה כדלקמן:

ביום 21.12.2017 ניתן צו שיפוטי בבית משפט השלום בפתח תקוה בהליך צ"א 55249-11-17 מדינת ישראל נ' מ.פ.ע.ת 1965 (1987) בע"מ, מכוחו נאסרה המשך כל פעילות שהיא בבור נשוא הבקשה.
ביום 16.06.2021 נערך סיור בשטח הבור בהשתתפות מנהלת תחום תשתיות במשרד להגנת הסביבה, מרכזת בכירה לפסולת יבשה במחוז המרכז ומפקח של המשטרה הירוקה. בסיור נמצא כי בדפנות המזרחית והצפונית של הבור בחלקה 90 קיימת פסולת שהושלכה טרם מועד הסיור.
לגישת המשרד להגנת הסביבה, בטרם פינוי הפסולת יש לבצע סקר לגבי כל שטח הבור אשר יכלול התייחסות לסוגיות הבאות: סקר בעירות, סקר לצורך אפיון הפסולת וכמותה, בחינת הימצאותם של תשטיפים. רק לאחר ביצוע הבדיקות הללו ניתן להכין תכנית פינוי מסודרת שטעונה אישור של גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה. בכפוף לכל אלה, ניתן יהיה להביא לאישור מוסדות התכנון הרלוונטיים את הסדרת מילוי הבור באדמה חקלאית.
ביום 24.08.2021 חתם ראש עיריית טייבה על צו לפי פקודת בריאות העם בעניין המפגע בתחומי הבור לפיו הורה לעותר על סילוק המפגעים, ניקוי הקרקע, פינוי הפסולת לאתר מורשה של המשרד להגנת הסביבה והשבת המצב לקדמותו .
לאחר בחינת היועץ המשפטי בלשכת התכנון בוועדה המחוזית נמצא כי "פרשנות תכליתית" תאפשר את שיקום הבור באמצעות מילוי באדמה חקלאית. באופן זה, יחשב הדבר לשימוש חקלאי תואם תכנית. בכל מקרה מדובר בשיקום של הבור ולא בשימוש מסחרי של הטמנת עודפי עפר.
לפי עמדת מהנדס העיר טייבה, הוועדה המקומית רשאית ליתן היתר בנייה לגדר רשת שגובהה עד 1.80 מטר. הקמת גדר נמוכה יותר אינה טעונת היתר, אלא כרוכה במסירת הצהרה. נציגי הוועדה המחוזית לא חלקו על עמדה זו.

12. הצדדים מיצו במסגרת הדיון השני בעתירה את זכות הטיעון בעל-פה. בא כוחו של העותר ביקש להגיש במעמד הדיון חוות דעת עדכנית מכוח תקנה 12 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, תשס"א-2000. אינני רואה לנכון לאפשר הגשת חוות דעת נוספת מעבר לזו שצורפה לעתירה. חוות הדעת החדשה ממילא לא הובאה לפני הרשויות המנהליות ואין הצדקה להציגה לראשונה במסגרת הדיון השני בעתירה עובר למתן פסק הדין [עע"ם 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד, פסקה 6 (נבו, 30.10.2016)].

דיון והכרעה

13. הבור נשוא העתירה נכרה במקרקעין שמצויים בגוש 7824 חלקות 88 ו – 90. הבור מצוי בתחום שיפוטה של העיר טייבה ובצמוד לתחום השיפוט של העיר קלנסוואה. בהתאם לתכנית מתאר מחוזי ת, היא תמ"מ 3/21, ייעוד המקרקעין הוא "נחל וסביבותיו".
לפי תכנית מתאר מקומית טב/1/25/560 שאושרה למתן תוקף בשנת 1988, מקרקעי הבור מצויים בשטח חקלאי.
על פי תכנית מתאר מקומית טב/3400, היא תכנית המתאר לעיר טייבה שאושרה בשנת 2015, ייעוד המקרקעין הוא "נחל וסביבותיו".
השימוש המותר אפוא על פי הוראות התכנית המפורטת הוא שימוש חקלאי בלבד, כגון: חממות, בתי אריזה לפרחים, צמחי נוי ותות שדה, דיר צאן, רפתות, לולים וגדר רשת שגובהה המקסימלי אינו עולה על 1.80 מטר.

14. הואיל ומקרקעי הבור הם בגדר "קרקע חקלאית", הרי שלמוסדות התכנון המקומיים (של טייבה ושל קלנסוואה) אין סמכות ליתן היתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית או ליתן היתר בנייה שאינם תואמים את הייעוד התכנוני של המקרקעין [סעיפים 6 – 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבנייה]. הסמכות ליתן היתר לשימוש חורג במקרקעין מצויה אפוא בידי הוועדה המחוזית בלבד .

15. כעולה מנספח 1 לעתירה, ביום 09.07.2002 ניתן למר עבדול כרים חדיג'ה אישור לפיו לא חלה עליו חובת קבלת רישיון חציבה כל זמן שהוא משתמש בחומר הנחצב לכיסוי באתר הפסולת והחומר אינו נמכר. האישור הותנה בכך שהבור ממנו נחצב החומר יכוסה באדמה, כאשר לא ניתן יהיה לנצל עוד את עתודות החול והחמרה שנמצאות בו.
כתוצאה מפעילות החציבה שבוצעה במקרקעין נוצר הבור, ששטחו כ – 17 דונם. עומק הבור מגיע ל –30 מטרים מתחת לפני הקרקע בחלקו הדרומי. על פי המובא בכתבי הטענות וכעולה מכתב האישום שהוגש בגין השימוש בבור, גורמים שונים עושים שימוש בבור לצורך השלכת פסולת מסוגים שונים. בין היתר, הושלכה אל הבור פסולת של חומרי פלסטיק, עצים וגזם, פסולת בניין, ברזל ועפר. כעולה מכתב האישום, מדובר בפעילות עניפה של השלכת פסולת, כאשר חלקה מפוזרת ומהודקת באמצעות ציוד מכני הנדסי כבד. יתר על כן, גורמים שונים נוהגים להבעיר את הפסולת שהצטברה בבור ולאחר מכן לכסות את הבעירה בפסולת נוספת. כתוצאה מכך נגרמים מפגעים תברואתיים קשים בסביבה שקרובה לבור.

16. מיקומו הפיזי של הבור הוא מעל אקוויפר החוף.
הקרקע באזור הבור היא קרקע חולית וחולית חרסיתית. קרקע מסוג זה היא בעלת מוליכות גבוהה למים. תחתית הבור באזור טייבה נמצאת כשלושה מטרים מתחת למפלס מי התהום. כתוצאה מכך נקווים מי תהום בתחתית הבור. ברדיוס של חמישה קילומטרים מהבור ישנם 25 קידוחים של מי תהום. כעולה מכתב האישום, קידוחים אלה נתונים לסכנת זיהום כתוצאה מחלחול מזהמים דרך הבור.
הבור מצוי בתחום אגן ההיקוות של נחל אלכסנדר והוא גובל מדרום באגן ההיקוות של נחל ורד שזורם אל נחל אלכסנדר ממערב. מיקום זה מעצים את הסיכון לזיהום המים והסביבה.

17. לימים ביקש בעל היתר הכרייה למלא את הבור בפסולת יבשה. לפיכך הוגשה לוועדה המחוזית תכנית טב/3228 שעניינה ייעוד שטח להטמנת פסולת יבשה בתחום שיפוט העיר טייבה ומדרום למבנה מגורים בעיר קלנסוואה.
ביום 22.09.2005 החליטה הוועדה המחוזית כי התכנית תסורב. הטעם לכך היה קרבה לשימושים רגישים וצמידות לבתי מגורים של קלנסוואה. הוועדה המחוזית הדגישה כי הפטור מקבלת היתר כרייה אינו תחליף להיתר בנייה ואינו יכול להכשיר "פעולה בלתי חוקית זו". הוועדה המחוזית הפנתה את תשומת לב יחידת הפיקוח המחוזי ת לעבירת הבנייה שמתבצעת במקום ולצורך בנקיטת הליכים בעניין זה [נספח 2 לעתירה].
ביום 29.01.2013 הובאה לפני הוועדה המקומית טייבה בקשה לשיקום המחפורת על ידי מילוי בחומרים אינרטיים כולל התקנת גידור. בקשה זו סורבה מחמת חוסר סמכות [נספח 7 לעתירה].

18. ביום 23.04.2015 רכש העותר את זכויותיהם של יורשי המנוחים חוסין חטיב ועאיישה חטיב ז"ל בחלק מחלקה 90 בגוש 7824. הסכם המכר צורף כנספח 8 לעתירה וממנו עולה כי שניים מתוך המוכרים נמנים על הנאשמים בהליך הפלילי בעניין הבור .
בסעיפים 20 – 21 להסכם המכר אישר הקונה כי הוא מודע לכך שבמקרקעין "נכרה חול בכמויות גדולות וכי הושלכה לתוכו פסולת על ידי גורמים שונים". כן אישר הקונה כי ידוע לו כי הנכס מהווה "קרקע חקלאית", אך לא ניתן לעבדו בשל מצבו.

19. בראשית שנת 2017 יזם מר עבד חדיג'ה וחברת כ.ח. תעשיות מחזור בע"מ הליכים שונים בכדי לשכנע את הרשויות למלא את הבור בחומרי מילוי ולהדקם כך שתימנע התמוטטות של דפנות הבור [ראו חוות דעתו של אינג' מ.יונגר, נספח 9 לעתירה]. פנייה זו הובאה לפני המשרד להגנת הסביבה. בעמדה זו תמך גם מנכ"ל עיריית קלנסוואה, אשר הדגיש את דבר קיומם של מפגעים סביבתיים ומטרדים קשים בגין הבור. מנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה השיב כי עמדת המשרד היא שיש לפעול מול מוסדות התכנון להסדרה חוקית של מילוי הבור, כאשר יש לחייב את מי שהשליך את הפסולת בבור להוציאה בטרם הוא ימולא מחדש [נספח 12 לעתירה]. פנייה דומה הוגשה גם מצדו של העותר למהנדס הוועדה המקומית [נספח 13 לעתירה].

20. בינתיים, הוגש כתב אישום בגין הפעילות בבור וזאת בת"פ 22481-04-17 מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה נ' מ.פ.ע.ת 1965 (1987) בע"מ ואח' (להלן – כתב האישום).
כתב האישום הוגש כנגד 24 נאשמים, להם יוחסו עבירות על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן – חוק רישוי עסקים), תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח – 1998, חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד – 1984 (להלן – חוק שמירת הניקיון). חוק המים, תשי"ט – 1959, חוק אוויר נקי, תשס"ח – 2008 ותקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן – 1990. כעולה מכתב האישום, חלק מהנאשמים מעורבים בהשלכה שיטתית ומתמשכת של אשפה ופסולת וקבירתם בבור, בניגוד לכל דין ובסמוך לבתי מגורים. פעילות זו גורמת למפגעים סביבתיים חמורים, זיהום אוויר, חשש לזיהום מקורות מים ומפגע חזותי קשה.

21. לצד ההליך הפלילי הגיש המשרד להגנת הסביבה בקשה למתן צו שיפוטי מכוח סעיף 17 לחוק רישוי עסקים ומכוח סעיף 14א' לחוק שמירת הניקיון שכולל בין היתר צו שאוסר על המשך הפעילות העבריינית בבור וסגירת תחנת המעבר לפינוי הפסולת. בנוסף לכך, נתבקש "צו ניקוי" מידי של כל הפסולת שהושלכה בבור [צ"א (שלום פתח תקוה) 55249-11-17 מדינת ישראל נ' מ.פ.ע.ת 1965 (1987) בע"מ (להלן – צו הניקוי)]. במסגרת ההחלטה מיום 21.12.2017 ניתן צו (בהסכמת הצדדים) לפיו תיאסר כל פעילות שהיא בבור. כפי שעלה מכתב התשובה של המדינה ה בקשה בכללותה טרם הוכרעה על ידי בית המשפט .

22. בשלהי שנת 2020 הגיש העותר בקשה לרשות הרישוי טייבה לפיה יתאפשר לו לבצע עבודות עפר ודיפון בעודפי עפר נקי וכן הצבת גדר איסכורית בגובה של עד 1.80 מטר בשטח חלקה 90. הבקשה נתמכה ב"פרשה טכנית" בה צוין הצורך לביצוע עבודות ואופן ביצוען [נספח 16 לעתירה]. בקשה זו לא נענתה ומכאן העתירה שלפניי.

23. בראש ובראשונה יש להידרש לסוגיית מיצוי ההליכים על ידי העותר. בחינת מהות הבקשה שהגיש העותר מלמדת כי עסקינן בבקשה להיתר בנייה שנדרש לביצוע עבודה בקרקע באזור הבור [סעיף 145(א)(3) לחוק התכנון והבניה]. מוסד הרישוי המקומי לא השיב לבקשה. אי קבלת החלטה על ידי מוסד הרישוי בתוך פרק זמן סביר מקנה סמכות למוסד התכנון בעל ההיררכיה הגבוהה יותר להיכנס לנעליו [בג"ץ 18/82 חברה קדיש"א גחש"א ת"א נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, פ"ד לח(1) 701, 714-715 (1984)]. ואכן, בהקשר זה נקבע הסדר סטטוטורי שמקנה לוועדת הערר סמכות ל החליט בבקשה להיתר חלף רשות הרישוי המקומית. וכך קובע סעיף 157(א) לחוק התכנון והבניה:

"157. (א) לא החליטה רשות רישוי מקומית בבקשה לתת היתר בתוך התקופה האמורה בסעיף 145(ב1), יראו זאת כסירוב לתת היתר ורשאי המבקש להגיש את בקשתו לועדת הערר; ועדת הערר תחליט בבקשתו בתוך שלושים ימים מהיום שהוגשה לה; שר הפנים יקבע הוראות מיוחדות בדבר הנוהל בבקשות להיתרים ובמתן ההיתרים, לביצוע התאמות נגישות כאמור, במוסדות חינוך."

אף אם נראה בעמדת הוועדה המקומית כסירוב משתמע לבקשה, הרי שבמקרה כזה רשאי הנפגע להגיש ערר כקבוע בסעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה, שזו לשונו:

"הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149(3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה בדבר הסירוב או הדחיה."

כך או כך, היה על העותר להתכבד ולפנות אל ועדת הערר. העותר בחר שלא לעשות כן ופנה בעתירה דנן ישירות אל בית המשפט לעניינים מינהליים . הכלל הוא "במצב שבו עמדה למערערים שלפנינו אפשרות להגיש ערר, לכאורה לא היה מקום להגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים לפני שמוצו ההליכים המינהליים שעמדו לרשותם" [ עע"ם 7171/11 העמותה למען איכות חיים וסביבה בנהריה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פסקה 23 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (נבו 12.08.2013); ראו גם: עע"ם 317/10 שפר נ' סקאל יניב, פסקה 8 פסק דינו של השופט י' עמית (נבו 23.08.2012)]. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה.

24. לא זו אף זו - קיימת מורכבות משפטית בשאלה האם הוראות התכנית שקובעות את ייעודם החקלאי של המקרקעין מונעות את שיקום הבור באמצעות מילויו באדמה חקלאית מובאת. זוהי סוגיה מורכבת שכוללת גם היבטים מקצועיים בתחום התכנוני ובתחום הסביבתי. ביטוי למורכבות זו מצוי בכתב התשובה מצד המדינה. אינני סבור שנכון הוא כי בית המשפט יבחן סוגיה זו מבלי שהובאה קודם לכן לפתחם של מוסדות התכנון המוסמכים. יפים לכך הדברים שקבעה השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור בעע"ם 9264/10 חברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ נ' עיריית גבעת שמואל, פסקה 3 (פורסם בנבו, 30.05.2012): "הנה כי כן, ככלל, בבית המשפט לעניינים מינהליים יש לתחום את הדיונים בעניינים תכנוניים רק למה שעלה בהתנגדות ואין להרחיב מעבר לכך, לא בסיכומים בבית המשפט לעניינים מינהליים ולא בערעור לבית משפט זה" [וכן ראו: עע"ם 6856/13 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' ועדת ערר לתכנון ולבניה מחוז מרכז (נבו, 04.08.2014); עע"ם 5937/14 אברישמי נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (נבו, 19. 07.2015)]. גם בכך יש כדי ללמד עד כמה חמור הפגם בעתירה בשל אי-מיצוי ההליכים המינהליים.

25. לשיקולים אלה יש להוסיף גם שיקולים מוסדיים. ואפרט.
לעת הזו מתנהלים הליכים פליליים ואחרים בעניין הבור בבית משפט השלום בפתח תקוה. בין היתר, עותרת המדינה לסעד של "צו ניקוי", קרי – סילוק הפסולת מהבור כתנאי למילויו באדמה נקיה. מבלי לקבוע מסמרות, גישה זו מתיישבת עם דוח סיור מיום 16.06.2021 שצורף לכתב התשובה מצד המשרד להג נת הסביבה. לדוח הסיור צורפו תמונות והסברים באשר לנעשה בבור. בחינת הדוח מלמדת כי מצויה בבור פסולת בכמות לא מועטה. אולם העותר טען כי "בשטחו" יש פסולת מועטה ועל כן אין מניעה לבצע עבודות לדיפון הבור באמצעות מילויו באדמה מובאת. עניין זה נתון במחלוקת. על פי גורמי המשרד להגנת הסביבה, קיימת באזור פסולת רבה שיש לפנותה בטרם ביצוע עבודות דיפון או מילוי. יתר על כן, המשרד להגנת הסביבה אינו רואה בעין יפה פינוי חלקי של הבור, אלא מעדיף פתרון כוללני של ניקוי הבור ועריכת תסקירים שונים למיפוי הנזק הסביבתי שנגרם. לשיטת המשרד להגנת הסביבה, רק לאחר מכן ניתן למלא את הבור באדמה מובאת. זוהי מחלוקת עובדתית ומקצועית שיש להכריע בה.

26. המהלך המשפטי שנקט העותר במסגרת העתירה דנן עלול לעקר מתוכן את אותם הליכים שמתנהלים לפני בית משפט השלום בפתח תקוה במסגרת ההליך הפלילי ובמסגרת צו הניקוי. מן הראוי שהליכים אלה, של מציאת האחראים לנזק הסביבתי ושיקום הבור, ימוצו בראש ובראשונה לפני ערכאה דיונית אשר לה הסמכות המקורית לדון בסעדים מכוח חוק רישוי עסקים ומכוח חוק שמירת הניקיון. הערכאה הדיונית מוסמכת לשמוע עדים, לבחון חוות דעת מקצועיות ולהכריע במחלוקות עובדתיות , בשונה מבית המשפט לעניינים מנהליים שבעיקר מעמיד לביקורת את מעשיה או מחדליה של הרשות.

27. המשרד להגנת הסביבה פועל למיצוי הדין מול הנאשמים, בין אם באמצעות הליכים פליליים ובין באמצעות הליכים שנועדו להשיב את המצב ל קדמותו. אף ראש עיריית טייבה חתם על צו לפי פקודת בריאות העם שמחייב את העותר לפעול לניקוי הבור ולהשיב את המצב לקדמותו [נספח א לכתב התשובה של עיריית טייבה].
בנסיבות אלה אין מקום לקיצורי דרך באמצעות בית המשפט לעניינים מנהליים ומן הראוי שהצעדים שנקטו הרשויות השונות יבואו לידי מיצוי בתו ך פרק זמן סביר .

28. העותר הדגיש את הסיכון שעלול להיגרם מהמשך המצב שבו קיים בור פתוח בקרבה לבתי מגורים ועוברי אורח. יש ממש בטענה זו. אולם, על פניו נראה כי ניתן לנקוט כבר כעת באמצעי חירום בהליכי רישוי מזורזים בכל הנוגע להצבת גדר בקרבת הבור. כך, כפי שציין מהנדס הוועדה המקומית טייבה, אין מניעה להקמת גדר רשת בגובה 1.5 מטר (בכפוף להגשת הצהרה מתאימה לרשות הרישוי). אף ניתן להציב גדר רשת בגובה 1.8 מטר תוך קבלת היתר בהליך מהיר. טוב יעשה העותר אם יפעל בדרך זו ובכך יקטין בצורה משמעותית את הסכנה הנשקפת לציבור מהבור.

29. לא מצאתי ממש ביתר טענות העותר והן נדחות.

30. סוף דבר – העתירה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בכך שהתקיימו שני דיונים בעתירה, אני רואה לנכון לחייב את העותר בשכר טרחת ב"כ המדינה בסך 10,000 ₪ וסכום זהה לזכות הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה ועיריית טייבה. אינני פוסק הוצאות לזכות עיריית קלנסוואה מאחר שזו לא התייצבה לדיון לפניי, הגם שהגישה תשובה קצרה לעתירה.

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ב, 11 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.