הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 35-05-19

בפני
כבוד ה שופט מנחם פינקלשטיין

העותר

דוד בלולו
באמצעות ב"כ עו"ד עומר יעבץ

נגד

המשיב

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
באמצעות ב"כ עו"ד אסנת הראל וינשטיין

פסק דין

עתירה זו עניינה בהחלטת ו עדת חריגים לרכב רפואי (להלן: "ועדת החריגים"), מיום 25.3.19, לאשר לעותר סיוע לרכב מותאם מסוג טויוטה לנד קרוזר בנפח מנוע של 2,800 סמ"ק, או רכב מסוג פורד אקספלורר בנפח מנוע של 3,500 סמ"ק. זאת, בעוד העותר מבקש אישורו של רכב מרצדס GLE בנפח מנוע 3,000 סמ"ק (להלן: "רכב המרצדס"), שהוא המתאים לצרכיו לטענתו.

העותר הוא נכה צה"ל בדרגת נכות מיוחדת (100%+) בגין פגימות שונות, לרבות קטיעת גפיים תחתונות (קטיעה מתחת לברך של הגפה השמאלית, וקטיעה מעל הברך של הגפה הימנית).

העותר זכאי לרכב פרטי או מסחרי בבעלות המדינה בנפח מנוע של 3,800 סמ"ק, בעלות של 320,000 ₪, בהתאם לדרגת נכותו ולהוראות המשיב. כיום מחזיק העותר ברכב מסוג ניסאן אינפיניטי QX70, אשר נרכש עבורו בחודש יוני 2015, במחיר של 420,000 ₪ (העותר השלים ממקורותיו את הפער בגובה 100,000 ₪ שבין זכאותו לבין מחיר הרכב שנרכש בפועל).

יצוין כי במסגרת זכאותו מקבל העותר מן המשיב תשלומים חודשיים בגובה של כ-27,000 ₪ בגין תגמולים, תשלום צרכים מיוחדים, אחזקה וניידות של רכב מדינה, הטבות שנתיות נוספות וכן זכאות לליווי.
ביום 14.6.18 פנה העותר בבקשה להתאמת רכב. הוא הופנה לבדיקת מהנדס רכב, מר זאב אפרים (להלן: "המהנדס אפרים" ). לבקשת העותר, הוא נבדק ברכב המרצדס, שעלותו 600,000 ₪, ונמצא כי הרכב מתאים למגבלותיו. המהנדס אפרים הבהיר לעותר כי עליו להיבדק בכלי רכב נוספים, וכי אם לא ייבדק יהיה עליו להשלים את ההפרש בין מחיר הרכב היציג לבין מחיר רכב המרצדס. ברם, העותר סירב לביצוע בדיקות נוספות.

ביום 21.6.18 הופנה העותר לבדיקה בכלי רכב נוספים. בבדיקה זו, שביצע המהנדס אפרים, נבדקו 7 כלי רכב נוספים. כל כלי הרכב שנבדקו נמצאו כבלתי מתאימים למגבלות העותר, שכן התותבת ברגלו הימנית נתקעה בהגה (יצוין כי אחד מהם היה רכב אינפיניטי QX70, שבו מחזיק העותר כיום).

ביום 3.9.18 פנה העותר למשיב וטען כי רכב המרצדס הוא היחיד שמתאים לנכותו, הואיל ובכלי הרכב האחרים נתקעת התותבת בהגה, ואין באפשרותו להיכנס לרכב ולצאת ממנו בצורה חלקה. העותר ציין כי את הפער שבין גובה זכאותו לבין עלות רכב המרצדס (280,000 ₪) אין ביכולתו לממן בכוחות עצמו, ועל כן ביקש מהמשיב לאשר את הגדלת הסיוע באמצעות ועדת החריגים.

ביום 9.10.18 השיב המשיב 3, ראש היחידה לרכב רפואי באגף השיקום (להלן: "מר סבן") לפניית העותר, כי המשיבים מבקשים לבצע בדיקת התאמה נוספת על ידי מהנדס אחר. זאת הואיל ורכב המרצדס חורג באופן משמעותי מן הרכב הרפואי בבעלות המדינה שלו זכאי העותר.

ביום 17.10.18 הועבר עניינו של העותר לדיון בפני ועדת חריגים, אשר החליטה להפנות את העותר לבדיקת התאמה נוספת על ידי מהנדס רכב אחר.

ביום 21.11.18 נבדק העותר בבדיקה הנדסית על ידי מהנדס נוסף, מר שלמה נצר (להלן: "המהנדס נצר"), על כלֵי רכב מסוג פורד אקספלורר, טויוטה לנד קרוזר, רכב המרצדס ושני כלי רכב נוספים. לאחר הבדיקה, נתן המהנדס את המלצתו, שלפיה "ניתן להתאים את האקספלורר ואת הלנד קרוזר (וכנראה גם את הטראוורס) ע"י הארכת מסילות מושב הנהג לאחור בהתאמה אישית, או הרמת גלגל ההגה או החלפת גלגל ההגה בקטן יותר (פחות רצוי)".

ביום 28.11.18 אישרה ועדת החריגים, פה אחד ולפי המלצת המהנדס נצר, 2 כלי רכב מתאימים לבחירת העותר: טויוטה לנד קרוזר (להלן: "לנד קרוזר") או פורד אקספלורר.

ביום 4.12.18 הגיש העותר תלונה למחלקת פניות הציבור במשרד הביטחון, ובתשובה לפנייה זו צוין כי צפויה להתבצע לעותר בדיקה נוספת, בהשתתפותו של מר סבן. זמן קצר לאחר מכן, ביום 6.1.19, שלח העותר למשיבים חוות דעת של מהנדס מטעמו, מר נחמיה גולן (להלן: "המהנדס גולן"), שבה נקבע כי שני כלי הרכב שהציעו המשיבים – אינם מתאימים לעותר.
לפנייה זו מיום 6.1.19 השיבו מר סבן (ביום 24.1.19) והמהנדס נצר (ביום 17.1.19).

ביום 3.3.19 נבדק העותר פעם נוספת על ידי המהנדס נצר, בנוכחות אנשים נוספים מטעם שני הצדדים. בפגישה הוצג רכב לנד קרוזר השייך למאגר המשיבים, שבוצעה בו הארכה מקסימלית לאחור של מסילות מושב הנהג (להלן: "הארכת המסילות" או "הארכה מקסימלית של המסילות" ), כדי להחליט איזו הארכה תידרש עבור העותר. בבדיקה לא הצליח העותר להיכנס לרכב באופן שבו הוא ניסה. המהנדס נצר ציין כי הראה לעותר את התנועות שיש לבצע, ושלמיטב הבנתו יכול העותר לבצע אותן, ואולם העותר ובא כוחו טענו כי העותר אינו יכול לבצע תנועות אלה. המהנדס נצר התרשם כי העותר לא ביצע את הנדרש ממנו, וגם גורמי משרד הביטחון שצפו בבדיקה התרשמו באופן דומה. המהנדס נצר מצא כי הבעיה היחידה בכניסה לרכב היא "העברת הרגל (פרוטזה) ימין את ההגה". הוא מוכן היה להתעלם מכך שנמסר לו ממשרד הביטחון שהפרוטזה היא כזו שניתן להטות אותה, וציין כי קיימות עדיין שלוש אפשרויות להתאמת הטיוטה לנד קרוזר: (1) גלגל הגה קטן יותר; (2) הארכת המסילות; (3) הגבהה ההגה. צוין כי הארכה המסילות היא האופציה הפשוטה ביותר, ולכן בחר בה המהנדס נצר.
צילום הבדיקה הוגש לתיק בית המשפט.

ביום 25.3.19 ניתנה החלטת המשיבים שלא לשנות מהחלטת ועדת החריגים מיום 28.11.18. בהחלטה צוין, בין היתר, כי לעמדת הגורמים המקצועיים שנכחו בפגישה מטעם המשיבים, הארכת המסילות מאפשרת לעותר להעביר את ברך ימין מעבר לגלגל ההגה, וכי לצורך התאמה אידיאלית של המסילות לעותר נדרש שיתוף פעולה מצידו. לשיטתו של המהנדס נצר, זו החלופה הטובה ביותר עבור העותר, ואולם, ככל שהעותר עומד על דעתו כי אינו יכול להכניס את רגלו מעבר לגלגל ההגה, ניתן להתאים לו את הרכב על פי חלופות אחרות, כגון הגבהת ההגה או הקטנת גלגל ההגה. זוהי כאמור ההחלטה נושא העתירה.
בעתירה זו התקיימו שני דיונים. במהלך הדיון הראשון (28.10.19) הסביר המהנדס נצר, בין היתר, כי ניתן להאריך את מוט ההגה ב-10 ס"מ, באופן המגביה את גלגל ההגה. הוסכם כי תבוצע בדיקה נוספת, שבמסגרתה יוארך מוט ההגה של הרכב המוצע לעותר, כדי לבחון האם כניסתו לרכב אפשרית לאחר ביצוע התאמה זו.

ביום 5.11.19 נערכה לעותר בדיקה מקדימה ברכב לנד קרוזר לצורך ביצוע מדידות לפני ביצוע השינוי ברכב. במסגרת בדיקה זו הדגים העותר גם את אופן כניסתו לרכב הנוכחי שברשותו. בהמשך, ביום 5.12.19, נבדק העותר ברכב לנד קרוזר, וזאת לאחר הארכת מוט ההגה ב-10 ס"מ, תוך הגבהת גלגל ההגה ב-4 ס"מ (בנוסף להארכת המסילות שכבר הייתה קיימת ברכב). בבדיקה נכחו מטעם המשיבים מר סבן והמהנדס נצר, וכן מר דוד שפיצברג, יועץ חיצוני האחראי על הליך אבזור כלי הרכב לנכי צה"ל באגף שיקום נכים, ומר דוד הראל, יועץ חיצוני המפקח על ספקים המתקינים אבזור בכלי רכב של נכי צה"ל. במעמד הבדיקה לא הצליח העותר להעביר את רגלו הימנית מתחת לגלגל ההגה ולהיכנס לרכב הלנד קרוזר. לדעת הגורמים המקצועיים שנכחו בבדיקה, ההתאמות שבוצעו ברכב מאפשרות לעותר להעביר את רגלו הימנית מתחת לגלגל ההגה ולהיכנס לרכב, והעובדה שהוא לא הצליח לעשות כן במהלך הבדיקה נובעת מחוסר שיתוף פעולה מצדו.
במעמד הבדיקה הוצע לעותר להיבדק על רכב נוסף (ואן מסוג פולקסווגן קראוול), אך העותר סירב לכך.
צילומי שתי הבדיקות הנ"ל הוגשו לתיק בית המשפט, והם יפורטו בהמשך הדברים.

דיון שני בעתירה התקיים ביום 3.2.20. בדיון זה עדכנו הצדדים את בית המשפט בדבר הבדיקות שבוצעו, וב"כ הצדדים חידדו את טענותיהם. לקראת תום הדיון הדגיש ב"כ העותר כי העתירה מתמצה בנקודה אחת, והיא: "האם אחרי כל השינויים שעשה המשיב, האם העותר מצליח להיכנס לרכב והאם הוא משתף פעולה".

טענות העותר

העותר טוען כי החלטת המשיבים לאשר לעותר את שני כלי הרכב שצוינו לעיל, ולא את רכב המרצדס שהו א ביקש – חורגת ממתחם הסבירות. לפי הטענה, ההחלטה מתעלמת ממגבלותיו של העותר ומצרכיו, ומבוססת על שיקולים כלכליים גרידא. צוין כי בבדיקה ביום 5.12.19, שבה נבדק העותר ברכב שבו הוארכה המסילה למרחק המקסימלי וכן הוארך מוט ההגה, לא הצליח העותר להיכנס לרכב הלנד קרוזר, משום שהפרוטזה ברגלו הימנית פגעה בגלגל ההגה. העותר טוען כי שיתף פעולה באופן מלא בבדיקה, והדגיש את היותו גבה קומה (1.90 מ') – דבר המוסיף קושי על הכניסה לרכב. עוד צוין כי העותר הוא אב לשלושה ילדים, בגילאים 6.5, 3.5 ושנה. העותר מבקש להסיע בעצמו את שלושת ילדיו, אך הוא לא יוכל לעשות כן ברכבים שאושרו בהחלטת המשיבים (ואף ברכבו הנוכחי), משום שבמושב האחורי יושב ילד, ובמצב זה לא ניתן לפי הטענה להסיט את מושב הנהג לאחור באמצעות הארכת המסילות, או להשכיב את המשענת של מושב הנהג (השכבת המשענת הודגמה על ידי העותר בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19). כיום העותר ורעייתו נוסעים בשני כלי רכב כדי להסיע את שלושת ילדיהם, אך העותר מבקש להסיע את שלושת ילדיו בעצמו ולאפשר לרעייתו להגיע למקום עבודתה בבקרים.

כן הועלתה הטענה כי המשיבים מפלים את העותר לרעה ביחס לנכים אחרים בדרגת נכות מיוחדת 100+, אשר להם בוצעה התאמת רכב גם בסכומים גבוהים יותר.

אשר לטענת המשיבים, כי גובה ההגה מתחתית הרכב זהה ברכב המרצדס וברכב הלנד קרוזר (לאחר הארכת מוט ההגה), טוען העותר כי שיטת המדידה שבה נעשה שימוש אינה נכונה.

כן צוין כי העותר סירב להיבדק על רכב מסוג ואן משום שהוא אינו מעוניין ברכב מסוג זה. העותר מבקש לנסוע ברכב היציג (ג'יפ), ולא ברכב שלשיטתו הוא גדול, מגושם ומוגבל לתנאים מסוימים של נסיעה (אינו מתאים לנסיעה בתנאי שטח או בחוף הים).

טענה נוספת שהעלה העותר היא כי השינויים שבוצעו ברכב הלנד קרוזר מחייבים אישור יצרן או אישור מטעם מכון התקנים, וכי אישורים אלה לא ניתנו. יצוין כבר עתה כי בתגובה לעתירה נטען שמדובר בשינויים המבוצעים מעת לעת בכלי רכב, על פי חוק ותוך קבלת האישורים הנחוצים מהגורמים הרלוונטיים. וכך, במהלך הדיון השני בעתירה, הגישה ב"כ המשיבים אישור של מעבדת רכב מוסמכת, שניתן לאחר בדיקה של שינוי המבנה שבוצע ברכב. לפי האישור, תואם השינוי את דרישות משרד התחבורה ותקנות התעבורה. נראה כי בכך מוצה הדיון בטענה זו (כך גם לפי "מיקוד המחלוקת" על ידי ב"כ העותר, לעיל בפסקה 16).

במהלך הבדיקה ביום 5.12.19 טענו העותר ובא כוחו כי בית המשפט פסל את הפתרון של הארכת המסילות. ב"כ העותר לא עמד על טענתו זו במהלך הדיון השני בעתירה, וטוב שכך.

טענות המשיבים
המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות, הואיל והחלטת ועדת החריגים היא החלטה סבירה וראויה, אשר התקבלה על סמך השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין, ואינה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט. בכתב התגובה לעתירה נטען כי לעמדת הגורמים המקצועיים אשר נכחו בבדיקה שנערכה ביום 3.3.19, הארכת המסילות ברכב מאפשרת לעותר להעביר את רגלו ולהיכנס לרכב. לדעת אותם גורמים, לא התקיים שיתוף פעולה מצידו של העותר במהלך אותה בדיקה. גם בבדיקה ביום 5.12.19, שנערכה כאמור על רכב שבו הוארך מוט ההגה ב-10 ס"מ תוך הגבהת ההגה ב-4 ס"מ (בנוסף להארכת המסילות), סברו הגורמים המקצועיים כי ההתאמות שבוצעו מאפשרות לעותר להעביר את רגלו מתחת לגלגל ההגה ולהיכנס לרכב. ואולם, להתרשמותם של אותם גורמים, העותר לא שיתף פעולה במהלך הבדיקה, ולכן לא הצליח להיכנס לרכב. הווה אומר, המשיבים טוענים כי ההתאמות שבוצעו ברכב הלנד קרוזר מתאימות למוגבלות של העותר, והבעיה בענייננו נעוצה בהיעדר שיתוף פעולה מצדו.

המשיבים ציינו כי בעת מתן ההחלטה מנחים אותם שני שיקולים עיקריים. השיקול האחד הוא מתן מענה מספק לצרכיו של הנכה לנוכח מגבלותיו הגופניות. במהלך הדיון בעתירה הבהירו המשיבים כי במסגרת שיקול זה אינם נלקחים בחשבון אורח חייו של הנכה ומצבו המשפחתי. השיקול השני הוא השיקול התקציבי – הצורך לעשות שימוש זהיר ומדוקדק בכספי ציבור. נטען כי השיקול התקציבי הוא שיקול לגיטימי, ואף מתחייב מכוח היותו של המשיב אמון על כספי הציבור. קופת אגף השיקום קצובה, ואמורה לשמש לסיוע לנכי צה"ל רבים אשר יש לנהוג בהם בשוויון.

המשיבים ציינו כי המהנדס נצר ביצע מדידה נוספת ברכב המרצדס, שממנה עולה כי גובה ההגה מֵרִצפת הרכב ברכב המרצדס הוא 57 ס"מ (מדידה אנכית), וכי זהו גובה ההגה גם ברכב הלנד קרוזר לאחר הארכת מוט ההגה והגבהת גלגל ההגה. הוסבר כי בבדיקה קודמת של רכב המרצדס אופן המדידה היה שונה, ולכן צוינה בשעתו מידה של 62 ס"מ. קרי, גובה ההגה זהה ברכב המרצדס וברכב הלנד קרוזר לאחר התאמתו.

צוין כי המשיבים נכונים לשוב ולבדוק את העותר על כלי רכב נוספים שעשויים לשיטת הגורמים המקצועיים להתאים לעותר, כגון רכבים מסוג ואן, שבהם גובה גלגל ההגה מרצפת הרכב עומד על 66-65 ס"מ.

המשיבים הגישו רשימה של כלי הרכב אשר אושרו לזכאֵי רכב רפואי בבעלות המדינה, קטועי שתי רגליים הנמצאים ברמת זכאותו של העותר. על פי הרשימה נטען כי לאף נכה צה"ל ברמת זכאותו של העותר לא אושר רכב רפואי בבעלות המדינה בְּעלות כה גבוהה אשר מתקרבת לְעלות רכב המרצדס שאת אישורו מבקש העותר. כמו כן, ברוב המוחלט של המקרים שבהם אושרו כלי רכב בעלות העולה על הזכאות, השלים הזכאי את הפער ממקורותיו. המשיבים ציינו שלושה מקרים יוצאי דופן שבהם אושרו כלי רכב בעלות גבוהה מן הזכאות ללא השתתפות עצמית (כלי רכב בעלות של 370,000 ₪; 415,000 ₪; 470,000 ₪), ופירטו מדוע באותם מקרים התאמת כלי הרכב הייתה מורכבת יותר. הודגש כי העלות שאושרה אינה מתקרבת לזו של רכב המרצדס (600,000 ₪).

המשיבים הוסיפו כי לאחר הגשת העתירה, ביום 29.7.19, הגיש העותר בקשה לקבלת סיוע כספי לפנים משורת הדין לוועדה המייעצת למנכ"ל משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין (להלן: "ועדת למ"ד"). ועדה זו הוקמה במשרד הביטחון כדי לבחון מתן סיוע לזכאי אגף השיקום, במקרים חריגים שבהם אין בהטבות המוענקות על פי חוקי השיקום והוראות האגף כדי לפתור מצוקה קשה וספציפית שאליה נקלע זכאי אגף השיקום נושא הבקשה לסיוע, וזאת לפנים משורת הדין. במסגרת בקשתו, ביקש העותר סיוע במענק בגובה 100,000 ₪ (בנוסף לזכאותו על פי ההוראות) לצורך רכישת רכב מדינה מסוג מרצדס. הוועדה דנה בבקשתו של העותר ביום 7.8.19, והמליצה, פה אחד, לדחות אותה. הוועדה השתכנעה כי העותר יכול לקבל רכב הכולל את ההתאמות הנדרשות בעלות שהיא במסגרת זכאותו, ואין הצדקה לאשר מימון רכב יוקרה כמבוקש על ידו. עוד צוין, כי כפי העולה ממהלך הדיון בוועדת למ"ד, הוצע לעותר רכב יד שנייה מסוג מרצדס GLE, שנת ייצור 2019, אשר מחירו 500,000 ₪, כאשר את ההפרש ממחיר הרכב היציג ישלים העותר ממקורותיו. ואולם, העותר הודיע כי הוא עומד על קבלת רכב חדש.

דיון והכרעה

השתכנעתי כי דין העתירה להידחות. אפרט להלן את הנימוקים לכך.

זכויותיהם של נכי צה"ל קבועות בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים") ובתקנות שהותקנו מכוחו. ככלל קובע חוק נכים את זכאותם של נכי צה"ל לתגמולים חודשיים ולקבלת טיפול רפואי בנכות המוכרת. לצד הקבוע בחוק הנכים ובתקנותיו, קבע משרד הביטחון בהוראותיו הפנימיות שורה של הטבות הניתנות לנכי צה"ל, וזאת לפנים משורת הדין. הוראת אגף השיקום מס' 56.02 – "רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום לנכי צה"ל" (להלן: "הוראת רכב רפואי") קובעת את תנאי זכאותו של נכה לסיוע כספי לרכישת רכב, כמו גם סיוע באחזקתו ובהחלפתו.

"רכב רפואי" מוגדר בסעיף 7 להוראה זו כ"רכב המשמש את הנכה לצורך ניידותו. אגף השיקום מסייע ברכישתו, אחזקתו והחלפתו". סעיף 19 להוראה קובע כי "הרכב הרפואי נועד לשמש את הנכה לנסיעות לכל מטרה שהיא לרבות נסיעות לטיפולים וצרכים רפואיים...".

סעיף 30 להוראת רכב רפואי, שעניינו בזכאות לרכב רפואי לנכים בעלי נכות קבועה, קובע:

"זכאות לרכב רפואי תיקבע על פי הפגימות ודרגת הנכות המוכרת כמוגדר להלן...".

בהמשך הסעיף ישנן חמש קטגוריות שונות של זכאות, ובכל קטגוריה מפורטים סוגי הפגימות ודרגת הנכות. אין בסעיף 30 (או בחלק אחר של ההוראה) התייחסות למצבו המשפחתי של הנכה ולמספר ילדיו. נקודת המוצא בהתאם להוראת רכב רפואי, אפוא, היא כי זכאותו של נכה צה"ל בעל נכות קבועה, לרכב רפואי, נקבעת בהתאם לפגימות המוכרות בעניינו ולדרגת הנכות המוכרת שלו.

אשר לזכאות לקבלת סיוע לרכישת רכב רפואי שמחירו עולה על מחיר "הרכב היציג" (המוגדר בסעיף 9 להוראה כ"דגם רכב אשר מחירו כשהוא חדש וערכו לאחר שימוש מהווים אמת מידה כספית למתן סיוע לרכישת רכב רפואי, או החלפתו..."), קובע סעיף 56 להוראה:

נכה יקבל סיוע לרכישת רכב רפואי שמחירו עולה על מחיר הרכב היציג לו הוא זכאי אך ורק כאשר לא ניתן להתאים לו אחד מדגמי הרכב הקיימים בשוק בנפח מנוע לו זכאי הנכה ובמחיר שאינו עולה על הרכב היציג. סיוע זה מותנה בהחלטת ועדת חריגים.

ועדת החריגים מוסמכת להחליט על מתן סיוע לרכישת רכב רפואי יקר יותר מהרכב היציג בהתאם לזכאות, כאשר הרכב היציג אינו מתאים למגבלותיו של הנכה, לאחר בדיקה והמלצה להתאמת רכב על ידי מהנדס רכב (כך לפי "ועדת חריגים לרכב רפואי – קריטריונים ונהלי עבודה – עדכון לתאריך 5.10.11", נספח 19 לתגובת המשיבים, ע' 2 בסעיף 4).
ככל שהוועדה מחליטה לאשר לנכה את הרכב שהומלץ על ידי המהנדס, הרי שבהתאם לסעיף 60 להוראת רכב רפואי, מדובר באישור חד פעמי, המתייחס להחלפה הקונקרטית של הרכב ואינו יוצר זכאות קבועה לאותו הרכב מכאן ואילך.

החלטת ועדת החריגים נשענת כאמור על חוות הדעת של המהנדס נצר, שעל פי המלצתו ניתן להתאים את רכב הלנד קרוזר לצרכיו של העותר, ולכן אין לאשר לעותר סיוע העולה על המחיר היציג. הבדיקות שערך המהנדס בתאריכים 3.3.19, 5.11.19 ו-5.12.19 הוסרטו בווידאו והוגשו לתיק בית המשפט. לאחר שעיינתי בכל החומר (לרבות חוות הדעת של המהנדסים אפרים וגולן, מטעם העותר), וצפיתי בסרטונים, סבור אני כי עמדת המשיבים מבוססת די צרכה, ואין מקום לכך שבית המשפט יתערב בה.

העותר נבדק על ידי המהנדס נצר מספר פעמים (בדיקה ביום 21.11.18; בדיקה ביום 3.3.19; בדיקה מקדימה ביום 5.11.19 ובדיקה מיום 5.12.19 – ניתן למעשה לראות בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19 ובבדיקה מיום 5.12.19 – בדיקה אחת, להלן: "הבדיקה האחרונה"). בכל הבדיקות התרשם נצר כי ניתן להתאים את רכב הלנד קרוזר, וכן את רכב האקספלורר, לצרכיו של העותר. בבדיקה מיום 3.3.19 ובבדיקה מיום 5.12.19, לאחר ביצוע התאמות, התרשם נצר כי אין שיתוף פעולה מצד העותר, וכי מסיבה זו לא הצליח העותר להיכנס לרכב. אתייחס להלן לסרטונים מהבדיקה האחרונה, שבמרכזה רכב לנד קרוזר שעבר שני סוגים של התאמות – הארכת מסילות והגבהת גלגל ההגה באמצעות הארכת מוט ההגה.

בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19 הדגים העותר, כאמור, את הכניסה לרכב שבו הוא מחזיק כיום (ניסאן אינפיניטי). בסרטון ניתן לראות את העותר נכנס לרכב, כשמושב הנהג מוסט לאחור לנקודה האחורית ביותר על המסילה ומשענת הנהג "מושכבת" אחורה ומטה ("הכי אחורה הכי למטה", כפי שתיאר זאת העותר). העותר התיישב כשרגליו מחוץ לרכב, סובב מעט את גבו, הרים את עצמו בעזרת ידיו, הגביה את גופו כדי למקם את רגל ימין, ולאחר מכן הוריד את עצמו באופן שרגל ימין ממוקמת מימין להגה ("שֹם ככה, שֹם את הרגל, ומטפס, ויורד, מחליק חזרה"). הסרטון צולם בזווית שממנה ניתן לראות את פלג גופו העליון של העותר ולא את רגליו, ולכן לא ניתן לראות כיצד בדיוק הזיז את רגליו. יחד עם זאת, ניתן להתרשם שהעותר נכנס לרכב, מטה את גבו, מטפס כשהוא מרים את עצמו בעזרת ידיו המחזיקות בידיות המושב, יורד, ומחליק חזרה למקום.

באותו יום, 5.11.19, נערכה בדיקה מקדימה גם על רכב לנד קרוזר (שבו הוארכו כבר המסילות), לפני ביצוע הארכת מוט ההגה, כפי שסוכם בדיון מיום 28.10.19. העותר נכנס לרכב באותו אופן שבו נכנס לרכב הניסאן – כשהמושב מוסט לנקודת האחורית ביותר על המסילה ומשענת הנהג "מושכבת" לגמרי לאחור. העותר הצליח להתיישב באותו האופן שבו התיישב ברכב הניסאן, אך ציין לאחר שהתיישב כי רגלו הימנית צמודה להגה, באופן שלא ניתן להזיז את ההגה. כשהציע אדם שנכח בבדיקה (העונה לשם "אלי") כי "אפשר לעשות פה כמה דברים", קטע אותו העותר ואמר: "אין כמה דברים, השופט אמר הארכה של 10 ס"מ". העותר חוזר ואומר בסרטון כי בית המשפט אסר על הארכת המסילות ("השופט לא מסכים לקחת את הכיסא אחורה, אין כיסא אחורה").
קרי, העותר הצליח ביום 5.11.19 להיכנס לרכב הלנד קרוזר, לפני הארכת מוט ההגה, אך רגלו הימנית הייתה צמודה מדי לגלגל ההגה. הפתרון שהוצע לכך היה הארכת מוט ההגה ב-10 ס"מ.

הבדיקה מיום 5.12.19 נערכה, כאמור, ברכב לנד קרוזר שבו בוצעו הארכת מסילות וכן הארכת מוט ההגה ב-10 ס"מ. מושב הנהג הוסט לאחור עד לקצה המסילה, והעותר התבקש להתיישב כשרגליו מחוץ לרכב ולסובב מעט את גבו כלפי המשענת, כדי לאפשר את מעבר רגלו הימנית מתחת לגלגל ההגה (יצוין כי משענת הגב לא הושכבה לאחור). העותר טען כי אינו מסוגל לסובב את גבו כלפי משענת הגב, ואינו מסוגל להעביר את רגלו הימנית מתחת לגלגל ההגה. המהנדס נצר הדגים את התנועה של סיבוב הגב, וכשנאמר לו (על ידי העותר ואחיו) שהעותר אינו מסוגל לבצע את התנועה, הדגיש כי הוא נעזר בידיו לביצוע התנועה, ולא ברגליו. ואולם, בבדיקה זו העותר לא הצליח להתיישב ברכב.
יצוין כי בבדיקה זו לא ניסה העותר להיכנס לרכב בשיטה שהדגים בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19, תוך השכבת משענת המושב לאחור. לא ניתן הסבר לכך. אילו ניסה העותר להיכנס לרכב ולהתיישב בשיטה זו, נראה כי הבעיה שהתעוררה בבדיקה המקדימה מיום 5.11.19 הייתה נפתרת בזכות הארכת מוט ההגה.
אשר לטענתו של העותר בדבר הבעייתיות בהשכבת משענת המושב לאחור, זו תידון בנפרד להלן.

לאחר שצפיתי בסרטונים, חזרתי וקראתי את חוות הדעת שעליהן מסתמך העותר – חוות הדעת של המהנדס אפרים וחוות הדעת של המהנדס גולן.
העותר נבדק פעמיים על ידי המהנדס אפרים – בפעם הראשונה על רכב מרצדס בלבד ובפעם השנייה על כלי רכב נוספים. המהנדס אפרים קבע אומנם כי כלי הרכב הנוספים אינם מתאימים לעותר, אך הוא לא התייחס לאפשרות לבצע בכלי הרכב הנוספים התאמות עבור העותר. חוות הדעת של המהנדס אפרים אינן מסייעות לעותר אפוא.

המהנדס גולן התייחס אל ההתאמות שהציע המהנדס נצר כ"בלתי בטיחותיות", וציין כי לא ידוע אם ההתאמות יסייעו ואם נערכה פנייה ליצרן לבקש את אישורו להתאמות. המהנדס גולן בדק בין היתר את צורת הכניסה של העותר לרכב לנד קרוזר, וכך ציין: "בדקתי את צורת כניסת דוד בלולו לרכב טויוטה לנד קרוזר כאשר הוא נכנס עם גבו לרכב ולאחר שהתיישב הוא מכניס רגל ימין ואחריה את רגל שמאל, וזה במאמץ ואי נוחות רבה. מצב הישיבה בנהיגה לא בטיחותי ולא נוח... רכב זה אינו מתאים לדוד בלולו". מדברים אלה עולה, אם כן, כי בבדיקה שביצע המהנדס מטעם העותר, הצליח העותר להיכנס (גם אם במאמץ) לרכב לנד קרוזר, שלא עבר התאמות כלל. אשר להצעת המהנדס נצר להאריך את מסילת הכיסא, ציין המהנדס גולן כי הצעה זו אינה מעשית והיא מחייבת אישור יצרן, וכי השינוי יביא לפגיעה ביכולת השימוש בהגה "וככל הנראה לא יפתור את הבעיה, כי לאחר הכניסה לרכב, לא יוכל הנכה, להגיע למצב נהיגה סביר לאחר החזרת הכסא". אשר להחלפת גלגל ההגה או הגבהתו צוין כי אלה לא יעזרו (ללא הסבר נוסף), וכי גם יש לקבל בגינן אישור יצרן.
לחוות הדעת של המהנדס גולן צורפו תמונות שצולמו במהלך הבדיקה. בנוגע לרכב הניסאן אינפיניטי ניתן לראות בתמונה כי משענת הכיסא הושכבה לאחור. בנוגע לרכב פורד אקספלורר צוין כי "גם לאחר שרגל הנהג הועברה לימין ההגה (לאחר שגב מושב הנהג "הושכב" לאחור ובמאמץ רב)...". דהיינו במהלך הבדיקה שנערכה על ידי המהנדס גולן, הושכב מושב הגב של הנהג, והדבר איפשר את כניסתו של העותר לכלי הרכב.
המהנדס גולן הדגיש בחוות דעתו את הצורך לקבל אישור יצרן לשינויים. זוהי סוגיה שאינה עומדת עוד להכרעה. כמו כן, המהנדס גולן לא הסביר מדוע הגבהת ההגה לא תעזור. זאת ועוד, לא ברור מחוות דעתו מדוע לא יוכל העותר לחזור למצב נהיגה סביר לאחר החזרת הכיסא למקומו. ייאמר שוב, כי מחוות הדעת של המהנדס גולן עולה עובדה פשוטה אך חשובה – העותר הצליח להיכנס לרכב טויוטה לנד קרוזר שלא בוצעו בו התאמות.

החלטת המשיבים בעניינו של העותר מבוססת על חוות דעתו המקצועית של המהנדס נצר, שסבור כי הרכב שבו בוצעו ההתאמות מתאים למגבלותיו של העותר. בבדיקה מיום 5.12.19 העותר לא הצליח אומנם להיכנס לרכב, ואולם המהנדס התרשם שהדבר נובע מחוסר שיתוף פעולה מצד העותר. התרשמות זו מתחזקת על ידי מספר נתונים: העובדה כי בבדיקה המקדימה הצליח העותר להיכנס לאותו רכב לפני הארכת מוט ההגה (באמצעות השכבת משענת מושב הנהג); העובדה כי בבדיקה שבוצעה על ידי המהנדס גולן הצליח העותר להיכנס לרכב לנד קרוזר שלא עבר התאמות כלל; העובדה כי גובה ההגה מתחתית הרכב זהה ברכב הלנד קרוזר (לאחר הארכת מוט ההגה) וברכב המרצדס (יצוין כי טענת העותר בדבר פגם בשיטת המדידה לא בוססה). בנסיבות אלה, איני סבור כי יש מקום להתערב במסקנתו של המהנדס ובהחלטת המשיבים המבוססת עליה. אכן לנוכח מכלול הנתונים שפורטו לעיל, זהו לדעתי מקרה מובהק שבו אין יכול בית משפט לומר כי נפל פגם בשיקול דעתה של הרשות המינהלית.

לטענת העותר, הסעת מושב הנהג לאחור והשכבת משענת מושב הנהג מפריעות לנוסע במושב האחורי באופן שאינו מאפשר לו להסיע את שלושת ילדיו. בעניין זה יש לומר כי בהתאם להוראת רכב רפואי, הזכאות לרכב רפואי נקבעת לפי הפגימות ודרגת הנכות המוכרת, ולא לפי מצב משפחתי.
כמו כן, נראה לדייק ולציין בעניין זה, כי סוג הרכב מתאים אומנם למצבו המשפחתי של העותר (משפחה בת חמש נפשות), אלא שהטענה היא כי ההתאמות הנדרשות ברכב גורמות לפגיעה בילד היושב במושב מאחורי הנהג. ברם, מן הראוי לציין כי הזזת מושב הנהג לאחור או השכבתו, נדרשות רק לשלב הכניסה והיציאה מהרכב, ודומה כי ניתן למצוא פתרון לאי הנוחות הנגרמת בשלב הכניסה והיציאה לילד במושב האחורי; למשל, שהילד הבכור יסייע בכך. והרי במהלך כל הנסיעה שלאחר שלב הכניסה ועד לשלב היציאה, מושב הנהג נמצא במקומו הרגיל, והילד יכול לשבת בנוחות במושבו. מכל מקום, נראה לי כי טענה זו בדבר אותה הפרעה הזמנית כאמור, אינה יכולה להכריע את הכף במקרה זה, בהתחשב בכל השיקולים שצוינו.
לפיכך, יש לדחות את טענת העותר גם בעניין זה.

גם בטענת האפליה לא מצאתי ממש. העותר טען כי המשיבים אישרו לנכים אחרים בדרגת הנכות שלו התאמת רכב גם בסכומים גבוהים יותר. העותר לא הציג כל ביסוס לטענתו זו. לעומת זאת, המשיבים הגישו רשימה של כלי הרכב אשר אושרו לזכאי רכב רפואי בבעלות המדינה, קטועי שתי רגליים, הנמצאים ברמת זכאותו של העותר. המשיבים הסבירו את הנסיבות הספציפיות של שלושה מקרים יוצאי דופן שבהם התאמת הרכבים הייתה מורכבת יותר ולכן אושרו כלי רכב בעלות גבוהה מן הזכאות ללא השתתפות עצמית (וגם אז, בְּעלות שאינה מתקרבת לעלותו של רכב המרצדס). הסבר זה, המצביע על שוני רלוונטי בין אותם מקרים לבין המקרה שלפניי, מקובל עליי, ובנסיבות אלה יש לדחות את טענת האפליה.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן ביום י"א ניסן תש"פ, 05 אפריל 2020, והמזכירות תעביר אותו לב"כ הצדדים.