הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 26536-04-18

בפני
כבוד ה שופט צבי דותן

העותרות

1.בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ
2.תל - דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' רון שפירא
נגד

המשיבה

עיריית רחובות
ע"י ב"כ עוה"ד אשר אילוביץ'

פסק דין

1. זוהי עתירה נגד דרישת המשיבה מיום 15.2.18 לתשלום היטל שצ"פ בסך 2,030,482ש"ח.

2. העותרות היו הבעלים של חלק מחלקה 30 וחלקה 28 בגוש 3654 ברחובות (קניון "אמריקן סיטי", בדרך הים 1), ומכרו ביום 19.12.17 את זכויותיהן במקרקעין אלה.
העותרות ביקשו מעיריית רחובות אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות ("אישור עירייה לטאבו"), ואזי קיבלו דרישה לתשלום היטל שצ"פ, בסכום שנזכר לעיל. הפירוט בדרישת התשלום הוא: 35,081 מ"ר קרקע, לפי תעריף של 30 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 1,052,430 ש"ח; 29,283 מ"ר בנין, לפי תעריף של 33.40 ש"ח למ"ר, ובסה"כ 978,052 ש"ח. כמו כן נאמר בדרישת התשלום, כי "העילה לחיוב בהיטל שטחים ציבוריים פתוחים הנה תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ ו/או אישור בנייה חדשה כמובנה בסעיף 2 לחוק העזר הנ"ל". בתכתובת שבין העותרות לעירייה ציין ב"כ העירייה כי הנכס של העותרות מצוי ברובע ב', וכי בהתאם להכרזת מהנדס העירייה, נעשו ברובע ב' עבודות פיתוח להקמת שצ"פים רבים, וביניהם חורשת הותיקים, גן הבנים, ועוד, אשר משרתים באופן ישיר את נכס העותרות. לא נחה דעתן של העותרות מהתשובות שנתקבלו מהעירייה, ועל כן הוגשה עתירה זו.

טענה כי השצ"פים אינם מיועדים לשמש את הנכס
3. טענתן העיקרית של העותרות היא, כי לא קמה עילה לחייבן בהיטל שצ"פ, הואיל ולא נקבעה קביעה של מהנדס העירייה, כי השצ"פים שמדובר בהם (חורשת הותיקים, גן הבנים) מיועדים לשמש את הנכס של העותרות, והם אכן לא משמשים ולא מיועדים לשמש את נכס העותרות. הטענה נסמכת על סעיף 2 לחוק עזר לרחובות (שטחים ציבוריים פתוחים) התשע"א-2010, הקובע:

2. (א) היטל שטחים ציבוריים פתוחים נועד למימון הוצאות העירייה בשל הקמת שצ"פ שכונתיים או רובעיים בשטח העירייה, או קנייתם, בלא זיקה לעלות של הקמתם או קנייתם של שטחים ציבוריים פתוחים המשמשים את הנכס נשוא החיוב דווקא; בסעיף זה, "שצ"פ שכונתיים או רובעיים" שצ"פ המיועד לשמש את הנכסים המצויים בשכונה או ברובע שבו הוקם השצ"פ, לפי קביעת המהנדס; החליט המהנדס על קביעת שצ"פ שכונתי או רובעי תונח החלטתו במשרדי העירייה ותהיה פתוחה לעיון הציבור; הודעה על החלטת המהנדס תפורסם בעיתונות בדרך הקבועה בסעיף 1א לחוק התכנון והבניה.

(ב) היטל שטחים ציבוריים פתוחים יוטל על בעל נכס בהתקיים אחד מהמקרים האלה:

תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ המיועד לשמש את הנכס; בסעיף זה, "תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ" – גמר תכניות להקמת השצ"פ בהתאם לאישורו של המהנדס בנוסח שבטופס 1 לתוספת השנייה, וכן אישור המהנדס לפי הטופס האמור ולפיו בכוונת העירייה לצאת למכרז לביצוע עבודות הקמת השצ"פ או להתקשר כדין בדרך אחרת לביצוע העבודות כאמור, בתוך 12 חודשים ממועד מתן האישור; לעניין זה, "שצ"פ המיועד לשמש את הנכס" – שצ"פ שקבע לגביו המהנדס כי הוא מיועד לשמש את הנכס;

אישור בנייה חדשה; לא קיים שצ"פ המיועד לשימושו של בעל הנכס או לא החלו עבודות לפיתוח שצ"פ המיועד לשימושו של בעל הנכס, בעת אישור הבנייה החדשה כאמור, יאשר המהנדס, לפי הנוסח של טופס 2 שבתוספת השנייה, כי הליך תכנון העבודות מצוי בעיצומו ותחילת ביצוע העבודות צפויה בתוך 12 חודשים ממועד מתן האישור;
בנייה חורגת כמשמעה בסעיף 4 לחוק עזר זה, ובלבד שבמועד דרישת התשלום קיים שצ"פ המשמש את הנכס, או שהתחילו לבצע עבודות להקמת שצ"פ המיועד לשמש את הנכס, לפי קביעת המהנדס בהתאם לאישורו לפי טופס 2 לתוספת השנייה. ".

4. במקרה שלפניי אין מחלוקת כי עילת החיוב היא בסעיף 2(ב)(1) לחוק העזר, קרי, תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ המיועד לשמש את הנכס.
טוענות העותרות, כי סעיף 2 מדבר בשני אישורים שונים שעל מהנדס העירייה להוציא תחת ידיו, האחד – זה הנזכר בסעיף 2(א), החלטת המהנדס על קביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים; והשני – זה הנזכר בסעיף 2(ב)(1), קביעת המהנדס כי שצ"פ פלוני מיועד לשמש את הנכס (אותו נכס ספציפי שאותו מבקשים לחייב בהיטל שצ"פ). מדובר, לטענת העותרות, בשני אישורים שונים ונפרדים, בניסוחם, במהותם, במטרתם, במעמדם המשפטי.

5. והנה, במקרה זה, המהנדס אכן קיבל, ביום 9.11.10, החלטה על קביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים (נספח 2 לכתב התשובה לעתירה), אולם אין לטענתן כל החלטה של המהנדס הקובעת כי השצ"פים נשוא דיוננו "מיועדים לשמש את הנכס" של העותרות, ולכן לא קמה עילת החיוב הקבועה בסעיף 2(ב)(1) לחוק העזר.
במקרה כזה, לטענתן, ניתן לחייב היטל שצ"פ רק לפי סעיף 2(ב)(2) (בני יה חדשה), ובמקרה דנן אין בנייה חדשה בנכס של העותרות (ר' פרו', עמ' 2, ש' 35-31, ועמ' 3, 20-15).

6. העותרות מוסיפות, כי בפועל, שצ"פ חורשת הותיקים ושצ"פ גן הבנים אינם משמשים את הנכס של העותרות. הנכס הוא מבנה מסחרי גדול, שיש אליו גישה מציר תנועה מרכזי, ואילו שני השצ"פים הם גנים ציבוריים ותיקים בשכונת מגורים סמוכה, שבהם גינות כלבים ומתקני משחק לילדים.

תשובת העירייה לטענה זו
7. העירייה משיבה, כי היא ביצעה עבודות נרחבות להקמת שצ"פים בתחומו של רובע ב' בין השנים 2015-2011. העירייה בתגובתה מפרטת חמישה שצ"פים שונים, אולם מאחר שבהחלטת המהנדס על קביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים נכללו (ברובע ב') רק שניים מהם (גן הבנים וחורשת ותיקים), הודיע ב"כ העירייה במהלך הדיון (פרו' עמ' 7) כי הוא מסתפק בשני שצ"פים אלה לבדם, אולם אין בכך כל הבדל מבחינת גובה החיוב המוטל על העותרות. שכן, די בכך שמתבצעות עבודות להקמת שצ"פ אחד המיועד לשמש את הנכס, כדי שיקום חיוב בהיטל שצ"פ, והתעריף הוא תעריף קבוע, המופיע בתוספת לחוק העזר, לפי שטח הקרקע ושטח הבנין.

8. מהנדס העירייה חילק את כל העיר לששה רובעים, וקבע כי השצ"פים המפורטים ברשימה (נספח 2 לכתב התשובה) הם שצ"פים המיועדים לשמש את הנכסים המצויים ברובעים השונים. בכל רובע, שבו הוקם שצ"פ, ניתן לחייב בהיטל את כל הנכסים ברובע, הואיל והשצ"פ משמש את כל הנכסים ברובע. העירייה סבורה כי החלטת המהנדס על קביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים, מספקת גם את דרישת סעיף 2(ב)(1) לחוק העזר, אשר מצריך קביעה של המהנדס כי השצ"פ "מיועד לשמש את הנכס".

9. יתר על כן, בנוסף לאישור הנ"ל, הוציאה מהנדסת העירייה, ביחס לכל אחד מהשצ"פים נשוא דיוננו, אישור על "קיום הליך תכנון וביצוע עבודות להקמת שטחים ציבוריים פתוחים וביצוע עבודות (להלן: שצ"פ), במסגרת הקמת שצ"פ ... ברובע ב', גוש ... חלקה ... בין השנים ..." (ר' נספחים 3, 5 לכתב התשובה.
דיון בטענה זו
10. אינני מקבל את טענת העותרות כי אין במקרה זה קביעה של מהנדס העירייה, לפיה השצ"פים (חורשת ותיקים, גן הבנים) מיועדים לשמש את הנכס של העותרות.
החלטת המהנדס על קביעת שצ"פ שכונתי או רובעי משמעותה (כך לפי סעיף 2(א) לחוק העזר) כי השצ"פ הזה "מיועד לשמש את הנכסים המצויים בשכונה או ברובע שבו הוקם השצ"פ", כלומר – את כל הנכסים באותו רובע, וממילא גם את הנכס נושא דיוננו, שאין מחלוקת כי הוא מצוי ברובע ב'.
אפשר שמלכתחילה ראוי היה, לפי לשונו ומבנהו של חוק העזר, שמהנדס העיריה ייתן שתי החלטות שונות ונפרדות, האחת – לפי סעיף 2(א), והשנייה – לפי סעיף 2(ב)(1), ואפשר שזו היתה כוונתו של חוק העזר.
אולם העירייה פירשה את קביעת המהנדס, כי השצ"פים מיועדים לשמש את הנכסים המצויים ברובעים השונים, כקביעה שהיא מספקת גם לצורך סעיף 2(ב)(1) לחוק העזר ("שצ"פ המיועד לשמש את הנכס"). אינני סבור כי העירייה נהגה בענין זה באופן בלתי סביר, בוודאי לא עד כדי התערבות של בית המשפט, או עד כדי ביטול החיוב הכספי שהוטל על העותרות. אם שצ"פ גן הבנים, למשל, מיועד לשמש את כל הנכסים ברובע ב', ממילא הוא מיועד לשמש את הנכס של העותרות, המצוי ברובע ב'.

11. לכך יש להוסיף כי מהנדס העירייה לא הסתפק רק בקביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים, אלא הוציא גם, ביחס לכל שצ"פ ושצ"פ בנפרד, הודעה פרטנית, כמצוטט בפיסקה 9 לעיל. שילוב ההודעה הכללית בדבר שצ"פים שכונתיים או רובעיים, יחד עם ההודעות הפרטניות הללו, ממלא אחר דרישת סעיף 2(ב)(1) לחוק העזר.

12. אינני מקבל את טענת העותרות כי השצ"פים נשוא דיוננו אינם מיועדים לשמש את נכס העותרות. ראשית, חוק העזר בא למנוע מחלוקת אפשרית לגבי כל שצ"פ ושצ"פ ולגבי כל נכס ונכס, בקובעו כי קביעת המהנדס היא הקובעת.
"אין המדובר בבדיקה בפועל האם בעל הנכס או מי מטעמו משתמשים בשצ"פ שהמשיבה פיתחה, אלא האם המהנדס קבע כי השצ"פ אותו מפתחת העירייה מיועד לשמש את הנכס הרלוונטי" (עת"מ (חי) 41549-06-16 תשתיות נפט ואנרגיה נ' עיריית חיפה (להלן: " ענין תשתיות נפט"), בפיסקה 18).

13. ושנית, גם לגופו של ענין נראה כי אין בסיס לטענת העותרות, כי השצ"פים הללו אינם מיועדים לשמש את הנכס.
באופן כללי, בשיטת ההיטלים, "הזיקה בין התשלום לתמורה רופפת, לעיתים רופפת ביותר" (עע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי נ' צרפתי, בפיסקה ט"ו, ובפיסקה כ"א). "די בזיקה הרופפת המתקיימת בשיטת ההיטלים, בכדי להוציאה מגדר מס" (שם, בפיסקה כ"ב).

"לא נקבע כי צריכה להיות זיקת הנאה ישירה להוכחת שימוש בפועל שעושה בעל הנכס בשצ"פ". "אין צורך בזיקה פיזית בין הנכס המחויב בהיטל לבין העבודות המבוצעות בגינן מחויב הנכס בהיטל, ומידת הזיקה הנדרשת הינה זיקה רופפת..." (ענין תשתיות נפט, בפיסקאות 18, 20).

"היטל שצ"פ דומה במהותו להיטל תיעול, ודי בזיקת שימוש רחוקה שתענה על הדרישה לפיה השצ"פ ישמשו את הנכס" (עת"מ (מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן נ' עיריית רחובות, ניתן 17.6.18, בפיסקה 19, עת"מ (מרכז) 12674-02-16 קופ"ח מאוחדת נ' עיריית רחובות, בפיסקה 65).

14. המלומד ע' שפיר בספרו (ע' שפיר, "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", הוצאת נבו, מהד' 3, תשע"ו-2016, כרך א', בעמ' 280) מציין כי "מערכת השצ"פ נועדה בעיקרה לייחד שטחי גינה, משחק ובילוי לטובת הציבור, ולפיכך תיווצר הזיקה הנדרשת לכשיפותח שטח שכזה במרחק סביר מהנכס מושא החיוב".

בענייננו, די לעיין במפת הרבעים והגושים, נספח 2 לכתב התשובה, כדי להיווכח כי השצ"פים נשוא ענייננו נמצאים במרחק סביר מהנכס של העותרות. ובבדיקה באמצעות google maps מצאתי, כי המרחק מנכס העותר ות ועד חורשת/גן ותיקים הוא 1 ק"מ, והמרחק מנכס העותרות ועד גן הבנים הוא 1.6 ק"מ. על כן, קביעת המהנדס כי השצ"פים הללו מיועדים לשמש את הנכס היא קביעה נכונה לגופה (והשווה, בענין המרחק – דברי ביהמ"ש בענין קופ"ח מאוחדת הנ"ל, בפיסקה 64). אין צורך בגינה סמוכה לבית. די, כאמור, בזיקה רופפת, או זיקה רחוקה, ודרישה זו בוודאי מתקיימת במקרה דנן.

הטענה כי היטל שצ"פ אינו חל על בנייה קיימת
15. הטענה העיקרית השנייה שבפי העותרות היא, כי חוק העזר חל רק על בנייה חדשה, ולא על בנייה קיימת, וכי כך גם נאמר מפורשות לחברי מועצת העירייה, בעת שחוק העזר נדון ואושר על ידה. כך, בישיבת המועצה מיום 15.7.09 (נספח ט' לעתירה, בעמ' 34 לפרוטוקול ישיבת המועצה) אמר רו"ח בוכניק (שהוא זה שערך את התחשיב שבבסיס חוק העזר), כי חוק העזר חל על כל הבנייה החדשה בעיר. ובישיבת המועצה מיום 1.8.12 (נספח י' לעתירה, בעמ' 17 לפרוטוקול ישיבת המועצה) אמר ראש העירייה, כי חוק העזר מתמקד רק בבנייה חדשה, ולא גובים את ההיטל ממבנים ישנים.
העותרות מוסיפות וטוענות, כי גם בתחשיב ההיטל, שנערך כאמור ע"י רו"ח בוכניק (נספח י"א לעתירה, בעמ' 4) צוין כי בעלי נכסים אשר יחויבו בהיטל הם בעלי נכסים בנייה חדשה, או שמבצעים הרחבה/תוספת לבנייה קיימת. התחשיב מבוסס, לפי הטענה, על חלוקת סך כל שטחי השצ"פ בסך כל הבנייה החדשה. ואולם, אם ההיטל מוטל גם על הבנייה הקיימת, הרי שצריך היה לחלק את שטחי השצ"פ בכלל שטחי הבנייה הקיימת. באופן זה, המכנה של השבר היה גדול בהרבה, ועל כן התעריף היה נמוך בהרבה מכפי שנקבע.

תגובת העירייה לטענה זו
16. תגובת העירייה לטענה זו היא כי לא נתקבלה כל החלטה ע"י מועצת העירייה לגבות היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה או תוספות בנייה, ובכל מקרה, נוסחו של חוק העזר הוא הקובע והמחייב, ולא אמירה כזו או אחרת שנאמרה בדיוני מועצת העירייה. השתת היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה עומדת בניגוד לחוק העז ר, וגם בניגוד לחוות דעת שנתקבלה ממשרד המשפטים כי הטלת היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה פוגעת בעקרון השוויון. העירייה מוסיפה וטוענת כי התחשיב, שנערך ע"י רו"ח בוכניק, לא הפריד בין בנייה קיימת לבנייה חדשה, ואף צירפה חוות דעת של מר בוכניק לענין זה (נספח 9 לכתב התשובה).

דיון בטענה זו
17. אני דוחה את טענת העותרות כי חוק העזר מטיל היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה, ולא על בנייה קיימת.
אכן, אחת העילות אשר מקימות חיוב בהיטל שצ"פ לפי חוק העזר היא – "אישור בנייה חדשה". אך זו רק אחת העילות. מעצם העובדה שקיימות עילות חיוב נוספות אתה למד, שלא ייתכן כלל לקבל הטענה, כי ההיטל חל רק על בנייה חדשה. עילת החיוב הרלוונטית לענייננו היא תחילת ביצוע עבודות להקמת שצ"פ המיועד לשמש את הנכס. אין כל אינדיקציה ואף לא רמז לתחולה על בנייה חדשה בלבד. ההיטל מוטל על כל "בעל נכס", ו"נכס", כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות, הוא כל בנין וקרקע שבתחום העירייה, תפוס או פנוי, ציבורי או פרטי, למעט רחוב.
(הערת אגב: ציינתי "למעט רחוב", מכיוון שכך מופיע בהגדרת "נכסים" בסעיף 269 לפקודת העיריות, אשר סעיף ההגדרות בחוק העזר מפנה אליו, אולם בסעיף ההגדרות בחוק העזר מופיע: " לרבות דרכי מעבר שאינן ציבוריות").

18. אינני רואה גם מה ההיגיון בטענה, שבעליו של בית קיים לא ישלם היטל שצ"פ, כאשר ברובע שלו, או בשכונה שלו, מתבצעות כיום עבודות להקמת שצ"פ, אשר יש לו זיקה, גם אם רופפת, לאותו בית. החשוב בעיניי הוא מתי מקימים או מפתחים את השצ"פ (שהרי לכך נועד ההיטל), ולא מתי נבנה הבית, שהשצ"פ מיועד לשמש אותו.

19. נכון שהיו אמירות כאלה ואחרות בישיבות מועצת העירייה, ואמירות אלה אינן חסרות משמעות, ובמקרים המתאימים ניתן להסתייע בהן לצורך פרשנות החוק, מקום שיש צורך בפרשנות. אולם בשאלה העומדת עתה לדיון – האם חוק העזר חל גם על בנייה קיימת – חוק העזר בשאלה זו הוא ברור, אין צורך לפרשו על פי דברים שנאמרו בדיונים שקדמו לקבלתו, ואין אפשרות להגיע, על פי פרשנות כאמור, לתוצאה פרשנית אשר עומדת בסתירה לאמור בחוק העזר.

20. נכון שבחוות הדעת של רו"ח בוכניק מחודש מאי 2013 (נספח י"א לעתירה) נאמר ב"תקציר המנהלים" (בעמ' 4) כי יחויבו בעלי נכסים – בנייה חדשה, אולם עיון בגוף חוות הדעת מלמד, כי נלקחה בחשבון כל הבנייה, הקיימת והעתידית, בתחומן של אותן תב"עות שנבחרו להיכלל במדגם, לצורך התחשיב. כך, למשל, בעמ' 8 לחוות הדעת מצוין, כי קיימים שני בסיסים עיקריים לחיוב: שטח המגרש במ"ר, ושטח הבנייה – השטח הבנוי במ"ר. וכן כי על מנת לחשב את ההיטל, יש לאמוד את כלל עלויות הפיתוח, ולחלק אותן בסך השטח הכולל את שטח הבנייה ואת שטח המגרש.
העירייה אף צירפה לתשובתה לעתירה חוות דעת של רו"ח בוכניק (שהוגשה על ידה בתיק אחר), ובו נתן רו"ח בוכניק מענה לשורת טענות שהופנתה, באותו תיק, כלפי התחשיב. לענייננו כאן אומר רו"ח בוכניק באותה חוות דעת (נספח 9 לכתב התשובה, בעמ' 18), שבסיס החיוב, שחושב על ידי עורך התחשיב, מתבסס על מדגם מייצג של תב"עות שמייצגות את כלל העיר רחובות, ונותן התייחסות לבנייה הקיימת והעתידית של העיר רחובות. לכן ניתן לגבות היטל שצ"פ ממבנים קיימים ומהרחבות בנייה במבנים קיימים שלא נכללו בבסיס החיוב. בנוסף לכך, התחשיב אושר בחברת ג'יגה – חברת הבקרה של משרד הפנים, והוכן בהתאם לכללי משרד הפנים, המאפשרים הוצאת חיובים על כלל בעלי הנכסים ולא רק על בנייה חדשה, בהתאם להוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק העזר לשצ"פ.

21. בבג"ץ 6249/96 התאחדות הקבלנים נ' ששון, ראש עיריית חולון פ"ד נב(2)42, נדון חוק עזר לחולון (היטל מבני ציבור) תשנ"ו-1996, כאשר באותו מקרה, שר הפנים אישר את החלת ההיטל רק על שני מתחמים בעיר, שנועדו לבנייה חדשה למגורים, ולא על כל העיר. בג"ץ קבע (שם, בעמ' 47), כי הדבר פוגע בעקרון השוויון, שכן, ההיטל " גורם להפליה בין בעלי הזכויות במקרקעין, במתחמים שעליהם הוא חל, הנדרשים לממן בכוחות עצמם את התשתית הציבורית שתשרת אותם, לבין שאר בעלי הזכויות בעיר חולון, ואף ברחבי המדינה כולה, אשר אינם נדרשים לעשות כן". (וכן היה שם היבט נוסף של הפליה, שאינו נוגע לענייננו). בג"ץ קיבל את העתירה, ופסל את חוק העזר.

22. בחוות דעת של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, מיום 30.11.09, שהופנתה אל היועמ"ש של משרד הפנים (נספח 15 לכתב התשובה לעתירה) הובעה הדעה, כי הטלת היטל שצ"פ רק על בנייה חדשה מהווה פגיעה בשוויון, ולכן מוצע שלא לבצע את האבחנה הבעייתית בין תושבי בנייה חדשה לתושבי בנייה קיימת. היטלי שצ"פ יוטלו גם בשכונות קיימות, ולא רק בבנייה חדשה, אולם זאת אך ורק אם מוקם שצ"פ חדש בשכונה הקיימת. באופן זה, כלל התושבים זוכים בהקשר זה לאותו מעמד, אך ההיטל נקבע רק בגין פיתוח שצ"פים חדשים.

23. ולבסוף אציין כי השאלה נדונה כבר מספר פעמים בפסיקת בתי המשפט לעניינים מנהליים, ובפסקי דין אלה נקבע, כי היטל שצ"פ חל גם על בנייה קיימת, שכן, הבחנה בין בנייה חדשה לבנייה קיימת היא בלתי שוויונית ובלתי צודקת. שניים מפסקי הדין הללו עסקו בחוק העזר של רחובות (ענין קופ"ח מאוחדת הנ"ל, בפיסקה 68, וכן עת"מ 16085-09-16 מכון ויצמן נ' עיריית רחובות, ניתן 6.1.19, בפיסקאות 25-23), ואחד מהם עסק בחוק העזר של חיפה (ענין תשתיות נפט, בפיסקאות 22-21).

24. לסיכום, וכפי שכבר ציינתי, אני דוחה את הטענה כי היטל השצ"פ, לפי חוק העזר לרחובות, חל רק על בנייה חדשה.

טענות נוספות
25. העותרות העלו מספר טענות נוספות, שאעמוד עליהן בקיצור רב.
טענה אחת היא כי החלטת המהנדס על קביעת שצ"פים שכונתיים או רובעיים לא נתפרסמה בעיתונות, כדרישת סעיף 2(א) לחוק העזר.
בענין זה הגיש ב"כ העירייה הודעה המוכיחה כי ההחלטה אכן פורסמה בעיתונות כנדרש.

26. טענה נוספת היא, כי חוק העזר יכול לחול רק על שצ"פים שהוקמו לאחר מועד כניסתו לתוקף (21.9.10), ואילו השצ"פים נשוא דיוננו (חורשת ותיקים וגן הבנים) הוקמו ופותחו לפני חוק העזר, ולפני בניית הנכס של העותרות.
טענה זו אינה נכונה עובדתית. לפי המסמכים שצורפו לכתב התשובה לעתירה, הקמת גן הבנים נעשתה בשנים 2012-2011, והקמת חורשת ותיקים נעשתה בשנים 2013-2012 (ר' נספחים 3, 5 לכתב התשובה), משמע – אחרי חקיקתו של חוק העזר.

27. טוענות העותרות כי על פי חוק העזר, אין העירייה רשאית לכלול בתחשיב ההיטל את שטח הקרקע המהווה דרכי מעבר ציבוריות ורחוב, ובסה"כ שטח של 19,500 מ"ר.
ב"כ העותרות, בסיכום טענותיו בע"פ, לא חזר ולא הזכיר טענה זו ולו ברמז, וההלכה היא כידוע כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל פ"ד מט(2) 102, 107).
לגופו של עניין, חוק העזר לרחובות קובע מפורשות, בסעיף ההגדרות, כי "נכס", החב בתשלום היטל שצ"פ, כולל גם דרכי מעבר שאינן ציבוריות. המעברים בתוך קניון הם הם דרכי מעבר שאינן ציבוריות. יתר על כן, כבר נפסק (לענין ארנונה) כי המעברים בשטחו של קניון אינם בגדר "רחוב", שכן, בעלת ומחזיקת הקניון היא הנהנית העיקרית מן השירותים שמספקת העירייה לקניון (ע"א 9368/96 מליסרון נ' עיריית קרית ביאליק פ"ד נה(1)156), וכך נקבע גם בהקשר להיטל שצ"פ (עת"מ (מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן נ' עיריית רחובות, ניתן 6.1.19, בפיסקה 17).

28. נטען עוד, כי יש להפחית מסכום ההיטל את השטחים הבנויים שנמכרו ע"י העותרות בעבר לצדדים שלישיים, ואינם שייכים לעותרות כיום, ובסה"כ 10,538 מ"ר. גם טענה זו נזנחה בטיעוני העותרות לפניי, ולא בכדי, שכן, מדרישת התשלום שנשלחה אל העותרות עולה בבירור, כי שטח בנוי של 10,538 מ"ר, שנמכר לצדדים שלישיים, אכן הופחת מהחיוב.

29. ועוד נטען, כי יש להפחית או לקזז מסכום החיוב את עלויות הפיתוח, שהעותרות נשאו בהן בעצמן. לטענת העותרות, כתנאי לקבלת היתר הבנייה לבניית הנכס, הן חוייבו בפיתוח השצ"פים על חשבונן. ביום 25.7.00 נחתם בין העותרות לעירייה הסכם, שלפיו העותרות תבצענה את כל עבודות הפיתוח והתשתית הציבורית במקרקעין נשוא הדרישה, והעותרות אכן שילמו עבור עבודות אלה סכום העולה על 5 מיליון ש"ח.
גם טענה זו נזנחה בטיעוני העותרות לפניי, ועל כן, אין צורך לדון בה. לגופו של ענין, ספק אם תשלומים שונים ששילמו העותרות בגין עבודות תשתיות ציבוריות עפ"י הסכם בינן לבין העירייה משנת 2000, עשויים להביא להפחתת סכום החיוב המוטל לפי חוק העזר, שנחתם 10 שנים מאוחר יותר, ואשר תכליתו להטיל חיוב שוויוני על כלל תושבי העיר, לצורך מימון הקמת שצ"פים בכלל רחבי העיר. יצוין כי הסעיף הרלוונטי לענין זה, הוא סעיף 3(ג) לחוק העזר, פוטר או מפחית את ההיטל, רק במקרה ששולם בעבר היטל שצ"פ לפי חוק העזר, והעותרות הרי לא שילמו ואינן טוענות ששילמו בעבר היטל שצ"פ לפי חוק העזר. מלבד זאת, הטענה הועלתה באופן כללי ומעורפל, בלא שהעותרות טרחו להבהיר, ובוודאי לא הוכיחו, מהו, לשיטתן, הסכום שיש להפחית. ההסכם שנעשה בינן לבין העירייה (נספח ב' לעתירה) נסב סביב עבודות: כבישים, מדרכות, דרכים משולבות, קווי מים, ביוב ותיעול, גינון ותאורה של השטחים הציבוריים. רק חלק מכלל העבודות הללו הן עבודות להקמת שצ"פים. לא ניתן כל פירוט מהו החלק הזה, ומהם הסכומים המתייחסים לכך. העותרות לא הראו כי יש חפיפה או כפל חיוב בין הסכומים ששילמו בזמנו לפי ההסכם הנ"ל, ובין היטל השצ"פ שהן נדרשות לשלם כיום בגין הקמת השצ"פים ברובע ב'. וכל זאת לא אמרתי אלא למעלה מן הצורך, שכן כאמור הטענה נזנחה, ואין צורך לדון ולהכריע בה.

30. שתי טענות נוספות ואחרונות שהעלו העותרות הן טענת קיזוז של סך 1,269,000 ש"ח וטענת קיזוז נוספת של סך 50,000 ש"ח הכול כמפורט בעתירה, טענות שאין צורך להתייחס אליהן, הואיל וב"כ העותרות הודיע במהלך הדיון (פרו', עמ' 4 למטה) כי העותרות חוזרות בהן, בעתירה זו, מטענות אלה.

סיכום
31. לסיכום, אני דוחה את העתירה.

הסכומים, שהפקידו העותרות בקופת ביהמ"ש, יועברו אל העירייה.

העותרות תישאנה בשכ"ט עו"ד העירייה בסך 25,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

צבי דותן, שופט