הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 20073-06-18

נבפני
כבוד ה שופט צבי דותן

העותר

פלוני

נגד

המשיב

משרד הביטחון-אגף שיקום נכים
ע"י ב"כ עו"ד אורי קידר

פסק דין

העותר נפצע בשנת 2007, בהיותו חייל בצה"ל, בהיתקלות עם מחבלים. הוא נפגע מ-5 כדורי ירי, שלושה בבטן, ושניים ברגל ימין. בגין אירוע זה הוכר העותר כנכה צה"ל.

ביום 18.12.16 התגלה, בסמוך לפצע הירי ברגל ימין, גידול סרטני ממאיר ונדיר מסוג רבדומי וסרקומה. בעקבות זאת עבר העותר טיפולים כימותרפיים אגרסיביים קשים, והקרנות לאזור הנגוע, וסבל מתופעות לוואי קשות ביותר. במאי 2017 עבר העותר ניתוח לכריתה של הרגל הפגועה, מתחת לברך, וזאת כטיפול מציל חיים וכמוצא אחרון, בשל כישלון הטיפולים. בהמשך הדרך, התפתחה גרורה חדשה ברגל ימין, והעותר המשיך לקבל טיפולים קשים והקרנות. ביוני 2018 עבר העותר שוב ניתוח להסרת הגידול, ואח"כ - המשך הטיפולים הכימותרפיים.

העותר טוען כי במקביל לגילוי מחלת הסרטן (18.12.16) ותחילת הטיפולים, פנה אל המשיב, אולם המשיב לטענתו התנער מכל אחריות, וטען כי אין קשר בין הפציעה הקרבית לבין הגידול הממאיר.

ביום 15.2.17 הגיש העותר בקשה להכרה בנכות מוסבת לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969.
ביום 2.4.17 דנה הועדה הרפואית בעניינו של העותר. הועדה הכירה בקשר הסיבתי, וקבעה לעותר נכות בשיעור 100%, וזאת בתוקף מיום 19.2.17 (יום הגשת הבקשה).

ביום 25.4.17 הגיש העותר בקשה לליווי לפי תקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד - 1954, והבקשה אושרה, בהיקף של 4 שעות ליווי ליום. העותר קיבל את הליווי, כבקשתו, בדרך של תגמול כספי, וזאת בתקופה 10.5.17 - 9.10.17.

בחודש יולי 2017 פנה הרופא המוסמך המחוזי אל קצינת התגמולים, וביקש לשקול להכיר בנכותו של העותר בגין הגידול הסרטני, באופן רטרואקטיבי ממועד גילוי המחלה , ולא ממועד הגשת התביעה. ואכן, קצינת התגמולים הכירה בכך, והודיעה לעותר, ביום 23.8.17, כי דר גת הנכות של 100% תהיה בתוקף מיום 14.12.16.

ביום 17.9.17 הגיש העותר בקשה נוספת לליווי (מש/4), ואושרו לו 2 שעות ליווי ליום, לתקופה של שנה (מש/5). העותר לא קיבל החלטה זו, ערער עליה בפני הרופא המוסמך הראשי, וביקש כי יאושרו לו 4 שעות ליווי ביום (מש/6). הרופא המוסמך הראשי אישר את בקשתו ל- 4 שעות ליווי (נספח י"א לעתירה, מיום 8.2.18).

ביום 22.2.18 הגיש העותר "בקשה להכרה רטרואקטיבית", ובה ביקש לאשר לו ליווי, בדרך של תגמול כספי, בשיעור של 8 שעות ביום, למשך חמשת חודשי הטיפולים הכימותרפיים, קרי, החל מ- 26.12.16 ועד יום 31.5.17 (ר' סע' 54 – 55 לעתירה).

ביום 15.3.18 דחה הרופא המוסמך הראשי את הבקשה, והבהיר כי לא ניתן לאשר ליווי רטרואקטיבי. יחד עם זאת, נאמר בהחלטה, כי אם יש ברשות העותר הוכחה כי שילם למלווה עבור סיוע בתקופה המבוקשת, כי אז ניתן יהיה לבחון מתן החזר כספי לפנים משורת הדין.

יצוין כי מלוויו של העותר הם אשתו, אחיו וחמיו, והוא כמובן לא שילם ולא נדרש לשלם להם מעולם, ועל כן, אין באפשרותו להמציא למשיב הוכחה כי שילם להם עבור סיועם.

על החלטה זו, מיום 15.3.18, הגיש העותר את עתירתו.

תמצית טענות העותר
טוען העותר כי לא ייתכן שהמשיב הכיר בנכותו בתוקף רטרואקטיבי מיום 14.12.16, אך שולל את זכותו לליווי עבור פרק זמן (26.12.16 - 31.5.17) הכלול בתקופת הנכות.

אילו הכיר המשיב, בסמוך למועד גילוי הגידול הממאיר, בנכותו ובקשר הסיבתי לפציעה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות, לא היה העותר נאלץ לפנות בבקשת ליווי רטרואקטיבית, כשנה לאחר המועד.

העותר טוען בכתב העתירה כי בני משפחתו ליוו אותו לסירוגין 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, וחגו בתורנות סביבו. אשתו התפטרה מעבודתה לצורך כך, כדי ללוותו בזמן הטיפולים והניתוחים. אחיו סגר את עסקו והיה מגיע ללוותו לטיפולים או כדי לעזור כשכאביו היו בלתי נסבלים. חמיו היה בא ועוזר כל אימת שהאחרים לא יכלו לעשות זאת.

העותר טוען כי בבקשתו מיום 22.2.18 ביקש 8 שעות ליווי, משום שבאגף השיקו ם הטעו אותו ואמרו לו שמגיעות לו 8 שעות. בדיעבד, לאחר שבדק משפטית, הוברר לו כי מגיעות לו 24 שעות. לטענתו, 8 שעות ליווי אינן משקפות את הצרכים האמיתיים שהיו באותה תקופה.

העותר מבקש לאשר לו ליווי, בדרך של תשלום כספי, ל -24 שעות ביממה, ביחס לתקופה 26.12.16 - 31.5.17, ובסה"כ - סכום של 150,720 ₪.

תמצית טענות המשיב
רק לפנים משורת הדין הוכרה נכותו של העותר בתוקף מיום 14.12.16, אך, כאמור, הדבר נעשה לפנים משורת הדין, ואין מקום לחייב את המשיב לאשר גם ליווי באופן רטרואקטיבי.

ככלל, תגמול עבור ליווי אינו משולם באופן רטרואקטיבי. יום הגשת הבקשה הוא המועד הקובע לתחילת התשלומים לכלל הזכאויות, ובכלל זה ליווי. כך לפי הוראת סעיף 18(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (נוסח משולב).

עם זאת, לפנים משורת הדין נכון המשיב לבחון תשלום עבור ליווי באופן רטרואקטיבי ביחס לתקופה נושא העתירה, ככל שהעותר ימציא אסמכתאות מתאימות, לרבות תצהירים, מצד גורמים שטיפלו בו.
בפנייתו מיום 22.2.18 ביקש העותר ליווי רטרואקטיבי בהיקף של 8 שעות ביום, ואילו בעתירתו הוא מבקש ליווי בהיקף של 24 שעות ביום. לא ניתן להיעתר לסעד החורג מבקשתו של העותר עצמו.

התפתחויות לאחר הגשת כתב התשובה
לאחר הדיון הראשון בעתירה, ולאור האמור בכתב התשובה בענין הגשת תצהירים, הגיש העותר תצהירים, של אשתו, אחיו, וחמיו, בענין מעגל הליווי שליווה את העותר 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הליווי כלל תמיכה, טיפול ועזרה לעותר בתקופת הטיפולים הכימותרפיים, ולאחר קטיעת הרגל הפצועה.

לאחר הגשת התצהירים על ידי העותר, הודיע המשיב כי הרופא המוסמך המחוזי באגף השיקום, על בסיס התצהירים, ועל פי היכרותו האישית עם העותר בתקופה הרלוונטית לעתירה, המליץ לאשר לעותר באופן רטרואקטיבי ליווי בהיקף של 4 שעות ליממה, אולם העותר דחה הצעה זו.

להודעתו זו של המשיב צורף מכתבו של הרופא המוסמך המחוזי, ד"ר אברהם ריגלר. במכתבו כותב ד"ר ריגלר כי:
"...בתקופה מתאריך 22.12.16 עד לתאריך 6.4.17 הזכאי עבר איבחון של המחלה, שכללה ביופסיה מהגוש, ולאחר האיבחון החל טיפולי כימותרפיה. לאורך התקופה לא היתה הגבלה פיזית כלשהי בניידות ובפעילות הפיזית היום יומית של הזכאי, ללא בעיית נגישות כלשהי, וללא כיסא גלגלים.
בנוסף לכך, לזכאי לא היה קושי בנושא אכילה, שתייה, היגיינה אישית, רחצה או הלבשה, והנ"ל לא ביצע שימוש בעזרים או מיכשור רפואי.
לזכאי לא היתה הגבלה בניידות, מעברים ממיטה או לשירותים או אמבטיה. לזכאי היתה נהיגה עצמאית, וללא הפרעה במצב הקוגניטיבי.
יש לי רושם שהזכאי מערב ליווי עם עזרה ביתית ומשפחתית.
אי לכך, איני רואה מקום לליווי מעל 4 שעות יומיות לעזרה לאחר הטיפולים הכימותרפיים
...............
הזכאי היה זקוק לעזרה בהכנת מזון ובשליחויות למתן תרופות בתקופה הנ"ל, אי לכך איני רואה מקום לליווי מעל 4 שעות יומיות רטרואקטיבית לתקופה הנ"ל".

מיד לאחר הגשת חוות הדעת הנ"ל של ד"ר ריגלר, הזדרז העותר והגיש תגובה נזעמת, בה הוא טוען כי הרופא המוסמך הגיש "תצהיר" שקרי ובלתי מבוסס;
כי המצב המתואר על ידי הרופא הוא בבחינת פלא רפואי, שחולה אונקולוגי בזמן טיפולים כימותרפיים יכול לשתות, לאכול, ומצבו הפיזי טוב;
הנכון הוא, טוען העותר, שמשקלו צנח בעשרות קילוגרמים, גופו נחלש כל כך שלא היה מסוגל ימים ללכת, והיה מרותק למיטה. אלמלא המלווים שלו הוא אינו יודע כיצד היה מתקיים; הוא מפנה למסמך רפואי מיום 3.6.18 (נספח י"ב לעתירה) שם צוין כי "הטיפולים הכימותרפיים שאותם קיבל ב - 2017 טרם ניתוח האמפטוציה הינם מהקשים שישנם. מדובר בשילוב של חמש תרופות שונות עם תופעות לוואי רבות. תופעות אלו פגעו בתפקוד היומיומי של המטופל ובניידותו";
העותר מציין כי בזמן הטיפולים הכימותרפיים לא ניתן להתנהל בצורה תקינה, ויש להיעזר במלווים.

לתגובתו הנ"ל צירף העותר מכתב של סגן מנהל המערך האונקולוגי בבי"ח איכילוב, פרופ' עפר מרימסקי. במכתבו כותב פרופ' מרימסקי כי:
"... תופעות הלוואי מהן סבל היו קשות ומסכנות חיים ... ... פרט לכך סבל מחולשה קשה, בחילות והקאות, ירידה במשקל, הגבלה בפעילות פיסית יומית, הגבלה בניידות, הפרעות ריכוז וזיכרון. בשל התופעות הקשות נזקק למלווה בעת האשפוז ולעזרה בחיי היומיום בבית ובהגעה לביקורות תכופות במרפאה ובאשפוז יום, ולבדיקות הדמיה (פט ו-CT). לכל הפגישות במרפאה הגיע עם ליווי על ידי גב' ציפי מוסקוביץ (אחות ראשית באיכילוב), ובאשפוזים ובטיפולים היו בני משפחתו עמו
................
הדיון נסוב על מצב של סבל מרעילות הטיפול, עם ירידה בכושר התפקודי לאחר כל טיפול, ולמעשה ברצף של 16 שבועות של כימותרפיה, ולאחר מכן בתקופת הקטיעה..."

בדיון השני בעתירה הוברר כי קיימת נכונות מצד המשיב לאשר לעותר ליווי רטרואקטיבי, והמחלוקת האמיתית היא למעשה בשאלת מספר שעות הליווי. עשיתי כל מאמץ להביא את הצדדים לידי פשרה, אולם הדבר לא צלח. יחד עם זאת, ב"כ המשיב הודיע לפרוטוקול כי המשיב מתחייב לתת לעותר ליווי (בדרך של תשלום כספי) בהיקף של 4 שעות ביממה, ביחס לכל התקופה נושא העתירה (פרו', עמ' 5, ש' 9-6. ועמ' 7, ש' 33 - 34).

דיון והכרעה
שאלת הרטרואקטיביות
הזכאות למתן ליווי לנכה צה"ל מוסדרת בתקנה 24 לתקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד -1954, שזו לשונה:
24. "(א) רופא מוסמך מחוזי רשאי לקבוע כי נכה זקוק עקב נכותו למלווה או למלווים וכן לקבוע את היקף הליווי הנדרש, ובלבד שתקופת הליווי לא תעלה על שלושה חודשים.
(ב) רופא מוסמך מרחבי רשאי להאריך את תקופת הליווי לפי תקנת משנה (א) לתקופה של תעלה על חודשיים נוספים.
(ג) הרופא המוסמך הראשי או סגן הרופא המוסמך הראשי רשאים לאשר ליווי לתקופה העולה על חמישה חודשים.
(ד) נקבע הצורך במלווה או במלווים כאמור בתקנת משנה (א) עד (ג), זכאי הנכה,
לפי בחירתו, לסיוע במימון ההוצאות להעסקת המלווה, ובלבד שלא יעלה על התעריפים שיקבע משרד הביטחון, או להסתייע בליווי לפי ההסדרים שייקבעו בידי משרד הביטחון."

במקרה שבפניי, אין מחלוקת כי העותר זכאי לליווי. ואכן, החל מיום 10.5.17 ועד היום (עם הפסקה קצרה ביותר באמצע) מקבל העותר ליווי (בדרך של תגמול כספי, מכוחה של תקנה 24(ד)), בהיקף של 4 שעות ביום. זאת מכוח המלצה של צוות רב מקצועי (צר"מ) לליווי, החלטת הרופא המוסמך המחוזי, והחלטת הרופא המוסמך הראשי בערעור (ראה מש/3, מש/5, ונספח י"א לעתירה). המחלוקת נוגעת לבקשתו של העותר, מיום 22.2.18, לאשר לו ליווי, רטרואקטיבית לתקופה 26.12.16 - 31.5.17. מחלוקת נוספת היא בענין היקף שעות הליווי.

המחלוקת המשפטית בענין סוגיית הרטרואקטיביות נעוצה בהוראת סעיף 18(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (נוסח משולב), הקובע כך:
"תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משרותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו;
בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר ".

בית המשפט העליון "חזר ועמד על כך שחוק הנכים קובע במפורש הסדר המגביל באופן כמעט מוחלט פסיקת תגמולים באופן רטרואקטיבי מעבר לתקופה של שנה .... ... הגבלה זו משקפת את האיזון שנעשה על ידי המחוקק בין המטרה הסוציאלית של חוק הנכים לבין ההגבלות התקציביות הקיימות ביישומה ....... ... בהקשר רחב זה, נקבע כי אי-ההכרה בתשלום רטרואקטיבי של תגמולים תחול גם במצבים של החלטה המבוססת על טעות חמורה ואף נפשעת" (רע"א 4302/14 פלוני נ' קצין התגמולים, בפיסקה 18).
כאשר מדובר במי שהגיש תביעה/בקשה להכרה כנכה צה"ל, ובמועד מאוחר יותר הגיש בקשה לקבלת תגמול ספציפי זה או אחר, אני נוטה לדעה, כי הביטוי "מיום הגשת התביעה", בסעיף 18(א) לחוק, מתייחס ליום הגשת הבקשה לתגמול הספציפי, ולא ליום הגשת הבקשה להכרה כנכה צה"ל. כך לפי הגיונם של דברים, וכך גם מן הצד הלשוני, שהרי הסעיף מתייחס לתביעה "לתשלומים אלה". כך גם נפסק במספר מקרים (אמנם, לא בהקשר לליווי) - ראה רע"א 1357/06 פלוני נ' קצין התגמולים, ע"ו (חי') 7383-02-15 פלוני נ' קצין התגמולים, בפיסקאות 27, 31, 35, 36, עת"מ (מרכז) 6516-10-17 פלונית נ' מ"י, בפיסקה 21), ודברים שנאמרו שם, יפים גם לענייננו. במקרה שלפניי, הבקשה נושא עתירה זו לליווי הוגשה על ידי העותר ביום 22.2.18, ולא ניתן אפוא לחייב את המשיב לאשר את הבקשה באופן רטרואקטיבי, לתקופה שקדמה למועד הגשתה.

העובדה שבמקרה שלפניי הכיר המשיב בזכאותו של העותר כנכה צה"ל בגין הגידול הסרטני באופן רטרואקטיבי מיום 14.12.16, אינה משנה את האמור לעיל. הכרה לפנים משורת הדין איננה מחייבת את המשיב להכיר לפנים משורת הדין גם בדרישות כספיות נוספות (גם אם אולי ראוי היה לעשות כן). והשווה בנקודה זו לנאמר ברע"א 1357/06, בפ יסקה 9, כי "גם אם יוכיח הנכה, ואפילו אם יאושר הדבר על ידי הועדה הרפואית, כי ההחמרה שנמצאה בו החלה זמן ניכר קודם לכן - המועד לתחילת תשלום התגמולים, בגין דרגת הנכות המוגדלת, לא יוקדם מיום הגשת התביעה החדשה".

היקף שעות הליווי
עיקר המחלוקת, או ליתר דיוק עיקר השקלא וטריא בבית המשפט, היה סביב השאלה של היקף הליווי שיינתן לעותר, ביחס לתקופה נושא העתירה. עמדת העותר היא: 24 שעות ביממה. עמדת המשיב היא: 4 שעות ביממה.

בענין זה יש לומר תחילה כי באופן עקרוני, מסגרת הדיון צריכה להיות 8 שעות ביממה, שכן, בקשתו של העותר הייתה לקבל ליווי רטרואקטיבי בהיקף של 8 שעות ליממה (מש/7), והעתירה מכוונת כלפי החלטת הרופא המוסמך הראשי לדחות את הבקשה הזאת. ככלל, לא ניתן בעתירה מנהלית לבקש סעד החורג מזה שנתבקש ונדון על ידי הרשות המנהלית. יחד עם זאת, טוען העותר כי מאן דהוא באגף השיקום אמר לו שמגיעות לו 8 שעות ליווי (הוא לא פירט טענתו ולא ציין מי אמר לו כדברים האלה), וזו הסיבה לכך שביקש רק 8 שעות. בדיעבד, הוברר לו לטענתו כי "ייעוץ" זה היה מוטעה ומטעה, וכי הוא זכאי ל- 24 שעות. אני מוכן להניח לצורך הדיון שאכן כך הוא, ולדון באופן פתוח בדרישתו של העותר לקבל 24 שעות ליווי.
תקנה 24(ד) (שצוטטה לעיל) מאפשרת לנכה, אם רצונו בכך, לקבל "סיוע במימון ההוצאות להעסקת המלווה" או במילים אחרות לקבל את הליווי בדרך של תשלום כספי. המשיב, בדחותו את בקשתו של העותר לליווי רטרואקטיבי, ציין, עם זאת, כי אם בר שות העותר הוכחות כי שילם למלווה (קבלה/חשבוניות מקוריות) עבור סיוע בתקופה המבוקשת, כי אז תיבחן בקשתו לפנים משורת הדין. בכתב התשובה לעתירה, ולנוכח העובדה שבמקרה דנן אין מדובר בהעסקת מלווה בשכר, אלא בבני משפחתו של העותר שליוו אותו, ללא כל תשלום כמובן, הסתפק המשיב בכך שהעותר יגיש תצהירים מתאימים מצד הגורמים שטיפלו בו , וכך הוחלט.

דא עקא, העותר הגיש שלושה תצהירים זהים, של אשתו, של אחיו, ושל חמיו, שכל שנאמר בהם הוא, שהם, שלושתם יחד, יצרו מעגל ליווי של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, ובמסגרת זו, כל אחד מהם תמך, טיפל ועזר לעותר. הא ותו לא. אין כל פירוט עובדתי מעבר לכך. אין בתצהירים אימות של טענת העותר (סעיף 8 לעתירה) כי אשתו עזבה את מקום עבודתה, או כי אחיו סגר את עסקו. אין כל פירוט (גם לא כללי ביותר) מהן הפעולות שבהן סייעו וליוו את העותר, ומהן פחות או יותר השעות שכל אחד מהם הקדיש לכך.

יש לציין, עם זאת, כי לנוכח התצהירים הללו, וחרף הפירוט הפחות-ממינימלי המופיע בהם, שינה המשיב את עמדתו העקרונית, והודיע כי הוא מאשר לעותר 4 שעות ליווי רטרואקטיבי.

אולם, עדיין אני סבור כי התצהירים הם חסרי תוכן של ממש, ואין די בהם כדי לערער או להרהר אחר החלטתו של המשיב לאשר באופן רטרואקטיבי 4 שעות ליווי. אזכיר כי העותר עצמו, ביום 25.12.17, הגיש בקשה לקבלת 4 שעות ליווי (מש/6), תוך שהוא מפרט כי נזקק לעזרה של שעתיים ביום (כדוגמת עזרה באוכל ולבוש , ליווי לטיפולים וחזור) ושעתיים בערב (עזרה באוכל, רחצה וכו'). באותה פנייה הוא מציין גם, כי הוא נעזר כיום אך ורק באשתו. ואגב אשתו - הטענה כי עזבה את מקום עבודתה כדי לטפל בעותר, היא נכונה אך לא רלוונטית לתקופה נושא העתירה (26.12.16 - 31.5.17), שכן, היא התפטרה רק ביום 9.7.17 (נספח ח' לעתירה).

החלטה על הצורך בליווי, והיקף שעות הליווי הנדרשות, היא החלטה שבמומחיות, המתקבלת על ידי הרופא המוסמך המרחבי או סגן הרופא המוסמך הראשי (ראה סעיף 40 וסעיף 62 של טיוטת הוראת אגף שיקום נכים מס' 50.14 (נספח מש/9), וזאת לאחר שקיבל חוות דעת של הצוות הרב-מקצועי לליווי (ראה סעיף 56 להוראה 50.14 הנ"ל). במקרה דנן, אכן ניתנה המלצת הצוות הרב מקצועי, ונתקבלה החלטת הרופא המוסמך (ראה מש/5), ולבסוף - החלטת הרופא המוסמך הראשי, שאישר 4 שעות ליווי ביום (נספח י"א לעתירה). אחר הדברים האלה, דחה הרופא המוסמך הראשי את בקשת העותר לקבל ליווי רטרואקטיבי בגין התקופה נושא עתירה זו. ולאחר הגשת העתירה, ובעקבות התצהירים, אישרו הרופא המוסמך המחוזי והרופא המוסמך הראשי את הבקשה הרטרואקטיבית, בהיקף של 4 שעות ביום. בשים לב לכך שמדובר בהכרה לתקופה רטרואקטיבית, שניתנה למעשה לפנים משורת הדין, די לדעתי בהחלטת הרופא המוסמך המחוזי והרופא המוסמך הראשי, ולא היה צורך להתחיל מחדש בתהליך של צוות רב מקצועי וכו' (וגם לא נטען בפניי אחרת). לתמיכה בהחלטה שנתקבלה בסופו של דבר (4 שעות, רטרואקטיבית) הגיש המשיב את חוות דעתו של הרופא המוסמך המחוזי, ד"ר ריגלר, ומנגד, הגיש העותר חוות דעת נגדית, מאת פרופ' מרימסקי.

כאמור לעיל, ההחלטה בענין הצורך בליווי, והיקף שעות הליווי, היא שאלה שבמומחיות , ואין לבית המשפט הכלים והידע המקצועי להכריע בשאלה מקצועית זו, והוא גם אינו אמור להכריע בה, שהרי שיקול הדעת וההחלטה בענין זה נתונה בידי המשיב, הנסמך על אנשי מקצוע ומומחים, גם אם קיימים מומחים אחרים שלהם דעה אחרת (ראה בג"צ 13/80 נון תעשיות שימורים נ' מ"י, משרד הבריאות פ"ד לד (2) 693).

כפי שנקבע לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון:
"כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מנהלית סבירה היתה יכולה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה ... ... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המנהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוו"ד מקצועית של גורמים מקצועיים (ראו לענין זה את פסק דינו של השופט מ' חשין, בבג"ץ 5785/ 03 גדבאן נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות [16] והאסמכתאות שם). מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית המשפט מומחה, וודאי שלא ימנה מומחה תחתיו כדי להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. יתכן אף שבי ת המשפט ייטה אחר החלטה המבכרת פתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בי ת המשפט להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו" (בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין צור פ"ד נח(4) 754, בעמ' 766).

וכן בהמשך (שם, בעמ' 767):
"אם לא נפל פסול מסוג הפגמים שיש בהם כדי לפסול החלטה מנהלית - מקצועית של הרשות, לא ישים עצמו בית המשפט מומחה תחת מומחי הרשות".

וכך גם בבג"ץ 6271/11 דלק חב' הדלק הישראלית נ' שר האוצר (בפיסקה 11):
"נקודת המוצא הכללית היא במושכלות היסוד של הביקורת השיפוטית, שעליהן ועל הטעמים העומדים בבסיסם למותר להרחיב את הדיבור. בית משפט זה אינו משמש ערכאה המחליטה במקומה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או יעילותה של ההחלטה; הוא לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו, ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם במישור החוקיות המקים עילה להתערבות במעשה המנהלי .... ...
כאשר מדובר בשאלה מקצועית רגולטורית – הכרוכה בשיקולים מקצועיים מובהקים ששקילתם מצריכה מומחיות מיוחדת והם מצויים בגרעין שיקול הדעת הרגולטורי המוקנה לרשות המוסמכת - מתחם שיקול הדעת המוקנה לרשות הוא רחב ביותר. ככל שמתחם הסבירות רחב יותר, נכונותו של ביהמ"ש להתערב במעשה המנהלי מצומצמת יותר. אכן, "כרוחב הסמכות כן רוחבו של מתחם הסבירות".

לפסיקה נוספת בענין הנטיה שלא להתערב בהכרעת הרשות, המעוגנת בחוות דעת מקצועית, אף אם קיימת חוות דעת נוגדת מטעם מאן דהוא, ראה בג"ץ 1554/95 עמותת שוחרי גילת נ' שר החינוך פ"ד נ (3) 2, בעמ' 21 - 22, והאסמכתאות הנזכרות שם. וכן בג"ץ 6474/10 עיריית ראשל"צ נ' שר הפנים, בפיסקה 13.

יתר על כן, אם נעיין היטב בחוות הדעת שהוגשו לקראת הדיון, על ידי המשיב מצד אחד, ועל ידי העותר מצד שני, ניווכח כי אין בהן ניגוד, בשאלה הספציפית העומדת על הפרק, והיא – היקף שעות הליווי. ד"ר ריגלר מפרט בחוות דעתו מדוע, לדעתו, מגיעות לעותר 4 שעות ליווי, ולא מעבר לכך. פרופ' מרימסקי מתאר את מצבו הרפואי הקשה ביותר של העותר, מבקר קשות את חוות דעתו של ד"ר ריגלר, קובע כי העותר נזקק למלווה בעת האשפוז, ולעזרה בחיי היומיום בבית, ובהגעה לביקורות תכופות במרפאה, ובאשפוז יום, ובבדיקות ההדמיה, אך אינו מחווה דעתו מהו היקף שעות הליווי שהעותר זקוק להן לדעתו. במובן זה, פרופ' מרימסקי אינו מפריך ואינו סותר את קביעתו של ד"ר ריגלר.

לסיכום, אינני רואה כל עילה להתערב בהחלטה, כפי שנתקבלה בסופו של דבר , לאשר לעותר ליווי, בהיקף של 4 שעות ביממה, לתקופה 26.12.16 - 31.5.17. לא ניתן לומר כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות, או כי היא בלתי סבירה באופן קיצוני, או כי נפל בה פגם אחר מן הפגמים המוכרים במשפט המנהלי ככאלה המצדיקים התערבותו של בית המשפט.

למותר לציין את המובן מאליו, כי פסק דין זה נוגע אך ורק לתקופה הרלוונטית לעתירה, ולא לזכויותיו של העותר בעתיד.

אני מחייב את המשיב, על פי הסכמתו והתחייבותו, לתת לעותר ליווי - בתגמול כספי - בהיקף של 4 שעות ביום, בגין התקופה 26.12.16 – 31.5.17 .

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ט, 05 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.