הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 1664-01-17

בפני
כבוד ה שופט צבי דותן

העותר

אברהם דוכן

נגד

המשיבים

1.יצחק ברוורמן -ראש העיר פתח תקוה
2.עיריית פתח תקוה
3.אגף אחזקה ופיתוח מוסדות גני ילדים- עיריית פתח תקוה
4.הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה

פסק דין

העובדות, וטענות העותר בכתב העתירה
1. העותר הגיש עתירה זו, בה הוא מציין כי הוא יו"ר ועדת שכונת קרול בפתח תקוה, וכי הוא נבחר כחוק כנציגם החוקי של כל תושבי השכונה.

2. עניינה של העתירה הוא בעיקר בגן ילדים, המיועד לילדי הורים פליטי סודן ואריתריאה. הגן הוקם בתחילה בשכונת עמישב שבפתח תקוה , ונפתח שם ביום 1.9.16. העותר טוען כי מאחר שקמה התנגדות לכך מצד תושבי עמישב, החליט המשיב 1, בחלוף כשלושה חודשים מפתיחת הגן בעמישב, להעתיק את הגן אל שטח ציבורי פתוח ברחוב דב ימיני 15 בשכונת קרול.

3. העותר טוען כי המשיבה 2 הקימה את המבנים לגן הילדים ברחוב דב ימיני, בסוף נובמבר/תחילת דצמבר 2016, ללא היתר בניה; בשכנותם ובקרבת ביתם של העותר ושל תושבי השכונה אותם הוא מייצג; וכאשר השטח הזה הוא עתודת הקרקע האחרונה בשכונת קרול, שבה משוועים התושבים להקים מתנ"ס לטובת השכונה.

4. העותר טוען כי המשיב 1 פועל שנים רבות לרווחת תושבי עמישב, והוא אף העיד על עצמו כי הוא קשור מאוד לת ושבי עמישב והדר גנים (נספח י"ב2 לעתירה). לטענתו, המשיב 1 הפלה לרעה את תושבי שכונת קרול בהשוואה לתושבי עמישב והדר גנים, משום שאלה האחרונים בחרו בו לראשות העיר בצורה מאורגנת ומוצהרת. אולם, טוען העותר, חובתו של ראש העיר היא לדאוג לרווחתם של כל תושבי העיר (ותושבי שכונת קרול בכללם) בשוויון וללא קיפוח או אפליה.

5. העותר מציין, כי ביום 8.12.16 הוציאה מהנדסת העיר צו להפסקת העבודה ברח' דב ימיני 15, והצו נתלה על שער הכניסה למבנה, אולם, לטענת העותר, הוסר ע"י עובד מטעם המשיב 3.
העותר מוסיף וטוען כי, חרף הצו שניתן, ותוך הפרתו, הגיעו עובדים מטעם המשיבים 1 – 3 או מי מהם לשטח, ביום 9.12.16, והמשיכו לבצע עבודות במבנים היבילים (תמונות נספח י"ג, י"ג1 לעתירה) . כן הוא טוען, כי הצו המשיך להיות מופר גם אחרי תאריך זה, ע"י עובדים מטעם המשיבים 1 – 3, שביצעו עבודות במבנים, כמו גם ע"י עצם אכלוס הגן, והפעלתו ע"י הגננות , בתוך מבנים שהוקמו כאמור ללא היתר בניה.

6. העותר טוען אף זאת, שהמשיבים פעלו בחוסר תום לב מובהק, שבא לידי ביטוי בכך שהסתירו במכוון את פעולותיהם הבלתי חוקיות, בהקימם את מבנה הגן מאחורי גן פרטי קיים ובצמוד אליו, ותוך הקמת גדר מפח אטום ומגולוון, על מנת שלא ניתן יהיה להבחין דרכ ה בעבודות הבניה הבלתי חוקי ות (צילום נספח י"ד1 לעתירה).

7. העותר טוען, כי המשיבים 1 - 3 נמנעים מלממש את סמכויותיהם לאכיפת החוק ולפעול להריסת המבנים , שנבנו כולם ללא היתר בניה, וכי התנהגותם מהווה התנערות מלאה מאכיפת החוק, הלוקה בחוסר סבירות קיצוני. וכן הוא טוען , כי ענייננו באכיפ ה בררנית של החוק, אשר נוגדת באופן חריף את עקרון השוויון בפני החוק.

8. העותר טוען, כי בניה בשטח ציבורי של שכונת קרול, שבה יש אוכלוסיה מוחלשת, לצורך הקמת מבני ציבור לטובת תושבי שכונות אחרות, שבהן אוכלוסיה חזקה, היא מדיניות בלתי שוויונית, המפלה את שכונת קרול לרעה. חובתם של המשיבים 1 – 3 היא לפעול להנחת תשתית תכנונית ראויה בשטחים הציבוריים של שכונת קרול, באופן שיענה על צרכיהם של תושבי השכונה. תחת זאת, המשיבים פועלים באופן שאינו נותן מענה לצרכים הציבוריים של תושבי השכונה. הם בנו ובונים מבני ציבור רחבים ומפוארים לטובת תושבי השכונות החדשות, שזה עתה הוקמו, וזאת בתוך השטחים הציבוריים של שכונת קרול, מבנים שאינם משרתים את תושבי שכונת קרול, ותוך התעלמות מצרכי הציבור שלהם.

9. ובאופן ספציפי לענייננו – השטח שבו הוקם גן הילדים נ ושא עתירה זו הוא לטענת העותר שטח ציבורי פתוח השייך לשכונת קרול, ואשר שימש את ילדי התושבים בשכונה כמגרש לכדורגל ולכדורסל מזה שנים רבות. המשיבים גידרו את השטח בגדרות מסיביות וגבוהות, עם שערים נעולים (צילומים נספחים ג', ד' לעתירה), באופן המונע מתושבי השכונה לעשות שימוש בשטח.

10. כמו כן, ההחלטה להקים במקום גן ילדים ולסגור את השטח בגדרות גבוהות ונעולות, סותמת את הגולל על תכניתם של תושבי השכונה להקים בשטח הזה, שהוא עתודת ה קרקע האחרונה בשכונת קרול, מתנ"ס, ולקבל פעילויות שוטפות של תרבות, חברה וספורט, במהלך כל השנ ה בשכונתם, שזוהי זכותם, כמו כל יתר השכונות. התוצאה היא, שילדי השכונה משחקים היום משחקי כדור בכבישים, המבוגרים והגמלאים ספונים בבתיהם בחוסר מעש וללא פעילות תרבותית וחברתית, ונוצר ת פגיעה קשה בזכויותיהם ואיכות חייהם של העותר ושל אלפי תושבים בשכונה.

11. הסעדים המבוקשים בעתירה, בגין כל האמור והנטען לעיל , הם: להורות למשיבים 1, 2, 4 לעשות שימוש בסמכויותיהם לפי חוק התכנון והבניה, ולהרוס את כל המבנים, שנבנו ללא היתר ברח' דב ימיני 15; לקבוע כי העותר ותושבי השכונה הם האמורים לקבל למימושם את השטח, בהיותו שטח ציבורי בשכונתם; להורות למשיבים 1, 2 להסיר את המנעולים א שר מונעים מהתושבים להשתמש במגרשי הכדורגל והכדורסל בשטח בדב ימיני 15; לחלופין, לקבוע כי יש לסלק את המבנים מהשטח הציבורי לאלתר ; ולחלופי חלופין, לקבוע כי יש להשאיר את המבנים לשימושם של תושבי השכונה, כדי שיהוו בסיס ראשוני לפעילות תרבותית, חברתית וספורטיבית לתושבים, עד לסיום הקמתו של מתנ"ס לתושבי השכונה.

תגובת המשיבים לעתירה
12. המשיבים בתגובתם המקדמית לעתירה העלו תחילה מספר טענות סף.
ראשית, כי אין מקום לנהל הליך אישי נגד ראש העיר (המשיב 1), ו יש להורות על מחיקתו מהעתירה, שכן, כל פעולותיו נעשו במסגרת עבודתו ומילוי תפקידו בעיריה.
שנית, כי הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא לאכוף עשיית שימוש בסמכויות שבחוק התכנון והבניה בגין ביצוע עבירות בניה ללא היתר. הסמכויות הללו נתונות רק בידי הועדה המקומית, ולא בידי העיריה, ועל כן אין כל יריבות בהקשר זה בין העותר לבין המשיבים 2, 3.
ושלישית, כי העותר מבקש להרוס את גן הילדים, אולם הוא לא צירף לעתירה את הורי הילדים הלומדים בגן, שהם אלה עלולים להיפגע, אם תתקבל העתירה, ולכן חובה היתה עליו לצרפם ולתת להם פתחון פה כלפי דרישותיו.

13. לגופו של ענין, טוענים המשיבים כי אכן ביום 8.12.16 התקבלה תלונה במחלקת פיקוח של הועדה המקומית על הצבת מבנים ללא היתר בניה ברחוב דב ימיני 15.
בו ביום בוצעה ביקורת במקום ע"י מפקח בניה מטעם הועדה המקומית, ובדו"ח של המפקח מיום 8.12.16 נכתב:
"עם קבלת מכתב תלונה שהועבר אליי על בניה ללא היתר בגוש 6361 חלקה 470 בקרתי במקרקעין שפרטיה לעיל ונמצא ש:
בשטח שייעודו שב"צ שופץ מבנה בגודל של כ-15מ' * 4מ' והוצב מבנה לשירותים בגודל של כ- 2.5מ' * 2.5מ'.
נמצאו עובדים המניחים מתקנים לגן ילדים.
משיחה עם אחד העובדים שאלתי עבור מי מבוצעת העבודה, ונאמר לי עבור העיריה . שאלתי ומה השימוש השיב גן ילדים.
שאלתי אם יש היתר השיב לא יודע.
הגעתי למשרד ומבדיקה במערכת הממוחשבת לא נמצא שיש היתר לעבודה זו.
התחלתי בפעולות להוצאת צו הפסקה ופתיחת תיק פיקוח.
נפתח תיק פיקוח מס' 201600415 והוצא צו הפסקה מנהלי אשר נחתם ע"י מהנדסת העיר. ניגשתי עם הצו אל משרד של המנכ"ל באותו היום בשעה 16:30.
המשרד היה סגור".

באותו יום, 8.12.16, ניתן ונחתם ע"י מהנדסת העיר צו מנהלי להפסקת העבודה, אשר מתייחס לעבודות האלה: "הכשרת מבנה קיים לשימוש + הצבת מבנה שירותים ללא היתר". הצו הודבק בכניסה לגן הילדים.
ביום 9.12.16 בוצעה ביקורת חוזרת בשטח, ונמצא כי לא מבוצעת עבודה ללא היתר, ואין הפרה של הצו.
ביום 9.12.16 הוגשה ע"י תושבת שכונת קרול בשם רות קוליאן בקשה לצו מניעה בהול במעמד צד אחד למניעת אכלוס הגן, שאמור להיות מאוכלס ביום ראשון, 11.12.16.
בקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט (נספח 3 לכתב התגובה), וגן הילדים פועל בשטח.
ביום 12.12.16 נערכה ביקורת נוספת במקום ע"י מפקח הבניה. בדו"ח המפקח נכתב כי המקום היה סגור.
לאחר גיבוש הראיות בתיק, הועבר תיק הפיקוח לטיפולו של התובע העירוני. התיק הוחזר לעת עתה אל מחלקת הפיקוח, לצורך השלמת החקירה.

14. מן האמור עולה – כך לטענת המשיבה 4 – כי היא פעלה כראוי ונקטה בפעולות אכיפה כדי למנוע את עבירות הבניה. הכלל בנדון, כפי שנקבע בפסיק ה, הוא, שביהמ"ש אינו מתערב בענין כגון דא, ויתערב רק במקרים שהרשות המוסמכת מתנערת לחלוטין או באופן בלתי סביר מ חובתה לאכוף את החוק. במקרה זה, המשיבה 4 פעלה כנגד עבירות הבניה, ולא "התנערה" לחלוטין או באופן בלתי סביר מאכיפת החוק, ועל כן יש לדחות העתירה.
15. ביחס לטענות הקיפוח והאפליה של תושבי שכונת קרול בהשוואה לשכונות אחרות בפתח תקוה, טוענים המשיבים, כי שכונת קרול היא חלק מהמרקם העירוני, וכי העיריה משתמשת בשטחים הציבוריים שברשותה בהתאם לצרכיה, כאשר השטחים הציבוריים בשכונה משמשים בעיקר כגני ילדים לטובת תושבי השכונה.
כמו כן, בכל שכונה בעיר פתח תקוה ישנם שטחים ציבוריים המשמשים את תושבי השכונה, וישנם שטחים ציבוריים הנותנים מענה כלל עירוני (דוגמאות בסעיף 44 לכתב התגובה של המשיבים).
המשיבים טוענים כי אין ממש בטענות בדבר אפליה. הם מוסיפים וטוענים גם, כי השטח נושא העתירה הוא בבעלות העירי ה, וייעודו לבנייני ציבור, וכי העיריה שומרת על זכותה לעשות שימוש במגרשים שבבעלותה בהתאם לשיקוליה.

16. המשיבים צירפו לתגובתם לעתירה מסמך שכותרתו "חוות דעת לגבי שטחי הציבור בקרול", ואשר הוכן ע"י האגף לתכנון אסטרטגי בעיריה. מסקנתה של חוות הדעת היא, כי "על כל שכונה בעיר לתת מענה גם לצרכים כלל עירוניים, וכך גם נעשה. אנו רואים בשימוש הקיים בשטחי הציבור בשכונה (שכונת קרול) כשימוש המיטבי ביותר. אנו פועלים וגם נפעל בעתיד בשיתוף תושבי העיר בכלל ושכונת קרול בפרט בגיבוש הצרכים המיטביים לכל שכונה ואזור".

הדיון ביום 23.3.17
17. בבקשה לקבלת מידע ומסמכים, שהגיש העותר ביום 21.3.17 (בסעיף 18 לבקשה), כמו גם בדיון בעתירה ביום 23.3.17, טען העורר בין היתר כי בשכונת קרול ישנה שורה ארוכה של מוסדות ומבני ציבור, המשרתים לא את השכונה, כי אם את כלל תושבי העיר ומחוצה לה, וזאת ללא כל פרופורצי ה למספר מבני הציבור שישנם בשכונות האחרות.
באשר לגן הילדים שהוקם ברח' דב ימיני, נוש א העתירה, טען כי אין בשכונת קרול עובדים זרים, וכי הגן משמש, לכן , אך ורק ילדים הבאים מחוץ לשכונה.

18. ב"כ המשיבים טען בדיון הנ"ל כי הגן הועבר משכונת עמישב לשכונת קרול בגלל צורך של העיריה, " ואין לי תשובה ברורה לענין הצורך" (פרו', עמ' 4, ש' 15). כמו כן טען כי התיק הוחזר למחלקת הפיקוח, לצורך השלמת החקירה, ובתום השלמת החקירה, יעבור התיק לתובע העירוני, שיחליט לפי שיקול דעתו העצמאי כיצד לפעול. הועדה המקומית עשתה, לטענתו, את המקסימום מבחינתה, ומכאן ואילך, הענין בידיו של התובע העירוני.

19. כמו כן טען ב"כ המשיבים כי השטח בדב ימיני אינו מיועד לשצ"פ, כי אם לשב"צ, וכי העיריה , שהשטח בבעלותה, ר שאית לגדרו, ומכל מקום, הג דרות התוחמות את המגרשים נמצאות שם מזה שנים . על כ ך הגיב העותר, כי הגדרות הן חדשות.

20. לטענת ב"כ המשיבים, שכונת קרול איננה מופלית לרעה, ומתייחסים אליה כאל כל שכונה אחרת בעיר, וטענות העותר הן טענות בעלמא.

21. ובאשר להקמת מתנ"ס, טען כי מתנ"ס מתוכנן על פי שיקולים תכנוניים ששוקלת הועדה המקומית. לא בכל שכונה קיים מתנ"ס, והעיריה איננה יכולה להתחייב שיוקם בשכונה מתנ"ס.

22. בסיום הישיבה הנ"ל המלצתי לקבוע תזכורת פנימית לעוד ארבעה חודשים, שבמהלכם יודיע ב"כ המשיבים איזה פעולות אכיפה ממשיות נעשו כלפי הבניה הבלתי חוקית בדב ימיני 15, ואם יתברר שהועדה המקומית אכן פעלה או פועלת באופן אקטיבי כלפי הבניה הזאת, ימשוך העותר את העתירה. העותר הסכים לכך, ונקבעה תזכורת פנימית בהתאם.

23. והנה, ביום 25.7.17 הגיש ב"כ המשיבים את ההודעה שהיה עליו להגיש, כמוסכם בישיבה הנ"ל. ההודעה אינה מציינת איזה פעולות אכיפה ממשיות נעשו כלפי הבניה הבלתי חוקית בדב ימ יני 15. זאת משום שלא נעשו פעולות כאלה כלל ועיקר. תחת זאת מודיע ב"כ המשיבים, בהודעתו הנ"ל, "כי עוד בחודש נובמבר 2016, טרם שהוגשה העתירה דנן, פעלה העיריה להכשרת גן הילדים נשוא העתירה דנן, ובמסגרת פעילות זו נפתחה בקשה שמספרה 20161158, אשר עודכנה בהמשך באמצעות בקשה 20170817, והעיריה מקדמת את הוצאת היתר הבניה לגני הילדים נשוא העתירה דנן, על מנת שתהיה אפשרות (ככל ויהא צורך בכך) לממש את השטח הציבורי, שהינו כאמור בבעלות העירי ה, וייעודו הוא לבנייני ציבור".

24. ביום 8.8.17 הגיש העותר בקשה לקבל את העתירה על כל סעדיה, שכן, לא רק שלא נעשות פעולות אכיפה ממשיות כלשהן ע"י התובע העירוני או ע"י המשיבים או מי מהם, בנוגע לבניה הבלתי חוקית בדב ימיני 15, אלא נעשו אף פעולות בניה בלתי חוקיות חדשות בשטח נושא העתירה, והן הצבת " בוטקה" לשומר, עמודי חשמל , והצבת מבנה יביל גדול למשרדים , וכן צי של מכוניות של עובדי העיריה.
כמו כן, צירף העותר לבקשתו זו, מכתב מאת מנכ"ל העיריה משה ספקטור מיום 4.10.99, המופנה אל העותר כיו"ר שכונת קרול, ובו הוא מודיע לעותר, בשמו של ראש העיר דאז, אוחיון, כי אכן יש כוונה להקים מתנ"ס במגרש ברחוב דב ימיני, וכן כי העיריה תעשה מאמץ אמיתי לממש את בקשות התושבים במהלך הקדנציה הנוכחית.

25. ב"כ המשיבים מצדו הגיש ביום 5.9.17 בקשה לדחיית העתירה, ולחלופין דחיית מועד הדיון, בנימוק שהעיריה פועלת לקבלת היתר בניה לעבודות שנעשו בגני הילדים בדב ימיני, ולצורך כך נפתח ה בקשה להיתר שמספרה 20171096 שעתידה להיכנס לדיון בפני הועדה המקומית.

26. העותר, ביום 6.9.17, הגיב לבקשות אלה של ב"כ המשיבים. בתגובתו התייחס תחילה לטענת ב"כ המשיבים, אותה העלה מספר פעמים, כי העותר מייצג את עצמו בלבד. העותר טוען בהקשר זה בתגובתו, כי הוא מייצג את תושבי שכונת קרול בעתירה ובכלל. לראיה צירף העותר לתגובתו הנ"ל, עצומה מיום 12.6.17, עליה חתמו למעלה משבעים איש, ובה הם מצהירים (בין היתר) כי העותר נבחר על ידם כחוק, וכי הוא מייצגם מול בית המשפט בעתירה זו, ובכלל.
כמו כן ציין העותר בתגובתו, כי המשיבים לא מילאו אחר החלטת ביהמ"ש כי עליהם לפעול פעולות אכיפה נגד הבניה הבלתי חוקית בדב ימיני, ולהיפך, אף בנו מבנים בלתי חוקיים נוספים, בשטח נושא העתירה, בעוד העתירה תלויה ועומדת.

הדיון מיום 7.9.17
27. בדיון זה טען ב"כ המשיבים שוב (פרו', עמ' 11) כי העותר הגיש את העתירה בשמו בל בד, ואף אחד מתושבי השכונה, המקופחים כביכול, לא הצטרף כצד לעתירה. על כך הגיב העותר, כי יביא יפוי כ וח מאת התושבים (פרו', עמ' 8). בהמשך הדיון אמר מר רמי גרינברג, חבר אופוזיציה במועצת העיר, כי "זו שכונה של אנשים קשי יום, שחששו מהוצאות משפט. לכן הם לא הצטרפו לעתירה, אבל הם תומכים בה תמיכה מלאה".

28. לגופו של ענין, בסוגיית פעולות אכיפה שנעשו או לא נעשו כלפי הבניה הבלתי חוקית, ב"כ המשיבים אישר בדיון זה (עמ' 9, ש' 4) כי כתב אישום עדיין לא הוגש, אך ציין כי כן "נעשתה פעילות", והפנה בהקשר זה (עמ' 10, ש' 25) לדו"ח ביקור של מפקח הבניה, מיום 13.8.17, שבו נאמר כי אין שינוי במקרקעין, והגן פעיל; וכן לדו"ח ביקור נוסף, מיום 31.8.17, שבו נאמר כי התיק הוחזר להשלמת חקירה, והועבר היום שוב ליועצת המשפטית לבדיקתה , והיא ביקשה מהמפקח להשלים מספר נתונים.
עוד ציין ב"כ המשיבים, בישיבה זו, כי בכוונת העירי ה להגיש בקשה להיתר בניה, וכי יישלח אל העותר בכל מקרה זימון לדיון בבקשה, ותינתן לו הזכות להתנגד (אם הבקשה תכלול הקלה), וכן (לפנים משורת הדין) להביע עמדתו (גם אם הבקשה לא תכלול הקלה).
ב"כ המשיבים טען (בעמ' 11) כי השבצ"ים הקיימים בשכונת קרול הם כמו בכל העיר, משמע – חלקם משמשים את תושבי השכונה, וחלקם נותנים מע נה לתושבי שכונות אחרות. לדבריו, האגף לתכנון אסטרטגי של העיריה חיווה דעתו, כי החלוקה של השב"צים בשכונת קרול היא שימוש מיטבי ולא מפ לה.

29. העותר בדיון זה חזר על טענותיו, וכן הזכיר שוב (בעמ' 11) את המסמך שבו לדבריו ראש העיר הקודם אוחיון נתן לו הבטחה כי בשטח הזה יקום מתנ"ס.

30. בסיום הדיון המלצתי לזמן פגישה של העותר עם ראש העיר ומנכ"ל העיריה, על מנת ללבן את הסוגיה העיקרית העולה בעתירה (מלבד סוגיית ההיתר) , היינו , תחושת הקיפוח והאפליה בהקצאת השטח הציבורי נ ושא העתירה לטובת שכונות אחרות, על חשבון תושבי שכונת קרול, בניסיון למצוא פתרון מעשי לטענה זו , לטובת תושבי השכונה.

31. ביום 21.12.17 נתקיימה ישיבה של ועדת המשנה להתנגדויות , כשעל סדר היום היתה "בקשה להסדרת שימוש קיים בגן ילדים + הקמת שירותים + מכולה למשרדי הרכב הקל". בקשת ההיתר כללה גם בקשה להקלה, והעותר השמיע את התנגדותו, בעל פה ובכתב. מהלך הדיון בועדה מפורט בפרוטוקול, ובסופו של דבר נתקבלה החלטה לדחות את טענות המתנגד ( הוא העותר), ולאשר הבקשה לגן ילדים , בתנאי מילוי דרישות מהנדסת העיר.

32. ביום 1.1.18 הגיש העותר "הודעת עדכון" לבית המשפט, בה הוא מעלה טענות מטענות שונות כלפי הדיון שהתנהל בועדת ההתנגדויות. כמו כן טען העותר בהודעתו, כי המשיב 1 (חרף המלצת בית המשפט בדיון הקודם) סירב ומסרב להיפגש עמו כדי לקדם הקמת מתנ"ס ועל מנת לפתור את הבעיות של תושבי השכונה.

הדיון ביום 2.1.18
33. בדיון זה חזר העותר על טענותיו ביחס לדיון בועדת ההתנגדויות, וכן על כך שראש העיר מזה ארבע שנים מסרב להיפגש אתו.
בשאלת ייצוג התושבים, אמר העותר בדיון זה כי הוא יגיש לביהמ"ש יפוי כוח מכל תושבי השכונה שהוא מייצגם (פרו' עמ' 18, ש' 25, עמ' 19 ש' 14, ש' 29).

34. ב"כ המשיבים אמר בדיון (בעמ' 17) כי השימוש במגרש נושא העתירה הוא שימוש תואם תב"ע (לפי התב"ע, הי יעוד הוא שב"צ), וזאת לילדיהם של עובדים זרים הגרים בקרבת מקום. הם גרים באזור מרכז העיר, ושכונת קרול היא חלק ממרכז העיר, ולא ניתן לומר כי החלטה זו של העיריה היא בלתי סבירה , או שיש מקום להתערבות בית המשפט. כמו כן, טען כי העותר מנסה באמצעות עתירתו זו "לתכנן את העיר פתח תקוה", וכי תכנונה של עיר אינו דבר שניתן לה יעשות באמצעות בית המשפט.
ב"כ המשיבים הפנה בדיון את תשומת לבו של העותר לכך, שבאפשרותו להגיש ערר לועדת הערר, וכן הוסיף כי תתקיים פגישה, בת חצי שעה, בין העותר לבין ראש העיר (לאחר שייאספו כל הנתונים הרלוונטיים לצורך אותה פגישה) , והעותר יוכל להשמיע כל טענותיו בפני ראש העיר.
העותר השיב על כך, כי אכן בכוונתו להגיש ערר על החלטת ועדת ההתנגדויות, וכן להיפגש עם ראש העיר.

35. בסיום הדיון הוריתי כי העותר יגיש תוך 30 יום יפוי כוח מתושבי שכונת קרול, אשר לדבריו הוא מייצג אותם בביהמ"ש בעתירה זו. וכן הוריתי כי בתוך אותו פרק זמן תתקיים פגישה אישית בין העותר לבין ראש העיר.

36. ביום 28.1.18 הגיש העותר לבית המשפט הודעה, ובה דיווח על עיקרי הדברים שנאמרו בפגישתו עם ראש העיר ביום 24.1.18. לטענת העותר, הפגישה עם ראש העיר היתה (מבחינתו של ראש העיר) רק כדי "לצאת ידי חובה" למלא אחר החלטת ביהמ"ש, ותו לא.
כמו כן העלה העותר טענות שונות ביחס להתנהלות בועדת ההתנגדויות, וציין כי ביום 14.1.18 הגיש ערר על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 21.12.17.

37. כמו כן צירף העותר להודעתו הנ"ל 151 יפויי כ וח, חתומים ע"י תושבים בשכונת קרול, ובהם הם מייפים את כוחו לייצגם בעתירה שבפניי. יצוין, עם זאת, כי עד עתה לא הוגשה בקשה לצירופם של אלה כעותרים בעתירה זו.

38. ביום 6.5.18, אחרי הגשת סיכומי הצדדים, הוריתי לב"כ המשיבים לבדוק ולהודיע לבית המשפט מהו מספר הילדים בגן הילדים נושא העתירה, וכמה מהם מתגוררים בשכונת קרול.

בעקבות החלטה זו, הגישה העיריה הודעה לביהמ"ש, כי בגן הילדים (מדובר למעשה ב שני גנים, "גן לואיזה" ו"גן נענע") לומדים 62 ילדים, וכולם תושבי שכונת קרול.
העותר הגיב על הודעה זו, וטען כי היא כוזבת ולא נכונה. לאחר מכן הוגשו הודעות נוספות, תגובות ותגובות שכנגד. בסופו של דבר, הנתונים שהתבררו מתוך הודעות הצדדים בנושא זה הם אלה:

מ"תגובת העותר על הודעת המצאת נתונים/בקשה", שהוגשה על ידו ביום 6.6.18, על נספחיה, עולה כי 19 מתוך 62 ילד י הגן (לואיזה + נענע) הינם ילדי עובדי זרים המתגוררים בשכונת קרול, או בסמוך מאוד אליה, לפי החלוקה הרשמית (שאיננה סטטוטורית) של גבולות השכונה השונות בעיר פתח תקוה.
19 הילדים ההלו נחלקים כך: חמשה ילדים מרחוב אורלוב, ילד אחד מרחוב קרול, שמונה מבר כוכבא, שניים מרוטשילד, שלושה מפינסקר. בספירה זו כללתי כל רחוב שנמצא כולו או חלקו בתוך שכונת קרול. כך לדוגמא רח' רוטשילד, לפי ה מפות שהגיש העותר, נמצא בחלקו בשכונת קרול, על כן כללתי בספירה זו את שני ילדי הגן המתגוררים ברוטשילד 48 וברוטשילד 78, שהמרחק מהם ועד הגן הוא כ- 1 ק"מ (לפי בדיק תי ב גוגל מפות). לא כללתי בספירה ילד, המתגורר ברוטשילד 113, שהמרחק ממנו ועד הגן הוא כ- 1.8 ק"מ.

לעומת זאת, מ"הודעה על המצאת נתונים", שהגישה העיריה ביום 28.6.18 , עולה כי 29 מתוך 62 ילדי הגן הינם ילדי עובדים זרים המתגוררים בשכונת קרול, או בסמוך מאוד אליה. ההבדל נובע מכך, שמספר רחובות (פרומקין – 2 ילדים, גולדמן -2, ליברכט – 1, סטרומה -1, רבינזון – 4) אינם מצויים אמנם בתוך גבולותיה של שכונת קרול, אולם הם קרובים מאוד ( עפ"י בדיקה בגוגל מפות – מרחקים של 350 מטר, 450 מטר וכד') לשכונת קרול, ואגף גני ילדים בעיריה החליט לשייך אותם בין היתר על פי מרחק כתובתו של כל ילד לגן.

בנוסף, צירפה העיריה להודעתה הנ"ל מכתב מאת מנהלת אגף גני הילדים, בו היא מציינת (בין היתר) כי כאשר הגן היה בשכונת עמישב, הגיעו הילדים אליו באמצעות הסעות, בעוד שלגן במיקומו הנוכחי (דב ימיני 15) הם מגיעים בכוחות עצמם, ללא הסעות.

דיון והכרעה

39. עניינה העיקרי של עתירה זו הוא לסלק את גן הילדים ויתר השימושים הנעשים ע"י העיריה בשטח שברחוב דב ימיני 15, ולגרום לכך שיקימו במקום הזה מתנ"ס לטובתם ולרווחתם של תושבי השכונה.

בניה בלתי חוקית
40. אחד הנדבכים העיקריים בעתירה הוא העובדה , שנראה כי לא ניתן לחלוק עליה – שהמבנים נבנו או הוכשרו לשימוש הנוכחי שלהם ללא היתר בניה. הא ראיה, שמהנדסת העיר הוציאה ביום 8.12.16 צו מנהלי להפסקת העבודה. הצו חל, לפי האמור בו, הן על הכשרת המבנה הקיים לשימוש גן ילדים, והן על הצבת מבנה השרותים.
העותר טוען כי הועדה המקומית "מתנערת לחלוטין או באופן בלתי סביר מאכיפת החוק" (בג"צ 8806/10 רגבים נ' ראש הממשלה , בפיסקה 7), ועל כן, לטענתו, יש מקום כי ביהמ"ש יורה לה לעשות שימוש בסמכויות הנ תונות לה בחוק.
אני נוטה לדעה, שהועדה המקומית אכן התנערה באופן בלתי סביר מחובתה לאכוף את החוק :
לועדה המקומית נודע על הבניה הבלתי חוקית, ביום 8.12.16. כעולה מסע' 17 – 18 לכתב התגובה לעתירה, תיק הפיקוח הועבר לטיפול התובע העירוני, והתובע העירוני החזיר התיק למחלקת הפיקוח, לצורך "השלמת חקירה ". וכעולה מדו"ח ביקור של מפקח הבניה מיום 31.8.17 , ביום 31.8.17 מחלקת הפיקוח העבירה את התיק ליועצת המשפטית, לבדיקתה, והשלב הבא היה, שזו והאחרונה הורתה לפיקוח להשלים עוד מספר נתונים.
הנה כי כן, משך כתשעה חודשים מיום שנודע לועדה המקומית על עבירות הבניה, לא נעשתה כל פעולת אכיפה ממשית. אכן, הוצא צו מנהלי להפסקת העבודה (שלא קוים), אך מלבד זאת, כל שנעשה הוא – העברת התיק "הלוך ושוב" ממחלקת הפיקוח לתובע העירוני , וממנו ל יועצת המשפטית, וחוזר חלילה. כל זאת אף שאין מדובר (בלשון המעטה) בחקירה מסועפת ומסובכת, המצריכה ימים מרובים, ואף שביום 23.3.17 הוריתי למשיבים להודיע בתוך ארבעה חודשים האם ואיזה פעולות אכיפה ממשיות נעשו כלפי הבניה הבלתי חוקית נ ושא העתירה. מתברר , אם כן , כי לא נעשו שום פעולות אכיפה כאלה.
ולא זו בלבד, אלא שהמשיבים או מי מהם הגדילו לעשות, ובעוד העתירה תלויה ועומדת , הציבו , בשטח נושא העתירה, ביום 31.7.17, מבנה יביל גדול למשרדים, וכן העמידו שם ריכוז רכבים של עובדי העיריה. ולמותר לציין, כי גם הפעולות הללו נעשו ללא כל היתר (ראה דו"ח פיקוח של מפקח הבניה, מס' תיק פיקוח 201700259, מיום 13.8.17).

41. על אף האמור לעיל, לא ניתן כיום להושיט לעותר את הסעד הראשון המבוקש בעתירה (להורות לועדה המקומית לעשות שימוש בסמכויות האכיפה שלה ולהרוס את המבנים שבנויים ללא היתר ברח' דב ימ יני 15), וזאת מהטעם שביום 21.12.17 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות לאשר את הבקשה להיתר בניה (שהוגשה בדיעבד).
ככל שבפי העותר טענות כלפי ההתנהלות ב ועדת המשנה להתנגדויות, הרי מקומן של טענות אלה בערר, והעותר אכן הגיש ערר, וטענותיו בענין זה תתבררנה שם.
אם ההחלטה בועדת הערר לא תהיה לשביעות רצונו של העותר, יוכל אז להגיש עתירה, כנגד ההחלטה של ועדת הערר. ואם ההחלטה שם כן תהיה לשביעות רצונו (כלומר, דחיית הבקשה להיתר), והועדה המקומית לא תפעל באופן ממשי ואפקטיבי ובתוך זמן סביר לסילוק הבניה הבלתי חוקית, כי אז יוכל העותר להגיש עתירה חדשה לאכוף על הועדה להפעיל סמכויותיה.
אולם, כיום, וכל עוד לא הוחלט בועדת הערר אחרת, הוכשרו המבנים , וברור שבמצב דברים זה, לא ניתן להושיט לעותר את הסעד המבוקש כאמור לעיל.
המתנ"ס – הבטחה מנהלית?
42. בפסיקה נקבעו מספר תנאים להיותה של הבטחה מנהלית הבטחה מחייבת, ואמנה רק חלק מהם.
"הלכה היא כי הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד משמעית. כך, על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה, וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא" (בג"צ 5853/04 אמנה תנועת התיישבות של גוש אמונים נ' ראש ממשלת ישראל פ "ד נט(2) 289, בעמ' 293).
וכן: "כדי לכבול את הרשות בשיקול דעתה, היה על המשיבים להוכיח קיומה של התחייבות שלמה, מחייבת ומגובשת , על כל פרטיה החשובים" (ע"א 2019/92 משרד הבינוי והשיכון נ' זיסר פ"ד נב(3) 208, בעמ' 222).
וכן: "מקום שטוען העותר שרשות שלטונית התנתה והגבילה את סמכותה השלטונית הנורמטיבית, עליו להראות התחייבות מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים מצד אותה רשות שלטונית" (בג"צ 5941/91 החברה האמריקאית ישראלית לגז נ' משרד האנרגיה והתשתית פ"ד מו(2) 806, בעמ' 813, בג"צ 3246/92 הר עוז נ' שר הבטחון פ"ד מו(5) 301, בעמ' 307, בג"צ 4713/93 גולן נ' הועדה המיוחדת פ"ד מח(2) 638, בעמ' 648, ע"א 4228/11 מנצור נ' מ"י, בפיסקה 20, ע"א 2181/11 מ"י נ' בני דרום מושב שיתופי, בפיסקה 24, עע"מ 7275/10 הועדה המיוחדת נ' שקד, בפיסקה ל"ה, בג"צ 8350/12 פרחי גן יבנה נ' מינהל מקרקעי ישראל, בפיסקה 3).

תנאי נוסף הוא, שההבטחה "ניתנה בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי, והצד השני מקבל אותה בצורה זו" (בג"צ 580/83 אטלנטיק נ' שר התעשיה והמסחר פ"ד לט(1) 29, בעמ' 36, רע"א 6797/12 פרדס בחסכון נ' מ"י, בפ יסקה י"ב, עע"מ 7275/10 הועדה המיוחדת נ' שקד, בפיסקה ל"ה, ע"א 6620/93 עירית רמת גן נ' גולומב, פ"ד נא(2) 363, בעמ' 370).

43. במקרה שלפניי, מה שנאמר במכתב מנכ"ל העיריה מיום 4.10.99, בכל ה נוגע למתנ"ס, הוא ש "נותרו לא מעט דברים שיש לעשותם, ואנו מקווים לטפל בהם בהקדם" ; וכן כי "יש כוונה להקימו (את המתנ"ס – צ ' ד') במגרש .... ברחוב דב ימיני"; וכן "שהעיריה תעשה מאמץ אמיתי לממש בקשותי כם במהלך הקדנציה הזו".
נקל לראות מה יש בו, במכתב זה, ומה אין בו.
יש בו תקוה לטפל, כוונה להקים, מאמץ לממש את בקשות התושבים.
אין בו התחייבות, מפורשת, ברורה, חד משמעית, ואין בו כוונה להקנות לדברים תוקף משפטי.
על כן, אינני מקבל את טענת העותר כי המכתב הנ"ל מגלם הבטחה מנהלית בעלת תוקף משפטי מחייב.
44. אעיר, בנוסף לאמור לעיל, כי מחוות דעת של האגף לתכנון אסטרטגי בעיריה (שצורפה לסיכומים ללא נטילת רשות, אך ללא התנג דות העותר) עולה, כי אין צורך בהקמת מתנ"ס בשכונת קרול, הואיל וקיים מתנ"ס, בשכונת נווה גן, במרחק 900 מטר בקו אוירי מבית ספר קרול , ו מתנ"ס נוסף, בשכונת שפיר, במרחק 700 מטר בקו אוירי.

טענת אפליה וקיפוח של שכונת קרול
45. טוען העותר כי הגן ברח' דב ימיני 15 אינו משרת כלל את תושבי שכונת קרול, אלא רק ילדים המתגוררים בשכונות אחרות, וזאת תוך התעלמות מצורכי הציבור של תושבי השכונה, קיפוחם ואפלייתם בהשוואה לשכונות אחרות, שבהן אוכלוסיה חזקה, שראש העיר חפץ ביקרה. טענה זו מבוססת בראש ובראשונה על טענתו העובדתית, כי בשכונת קרול אין עובדים זרים, וכי כל ילדי הגן באים משכונות אחרות.

46. דא עקא, מתוך החומר שהוגש על ידי הצדדים (כמפורט בפ יסקה 38 לעיל), עולה, כי הטענה העובדתית פשוט אינה נכונה. הנתונים העולים מהודעות העיריה מיום 5.6.18 ומיום 28.6.18 (ר' פיסקה 38 לעיל) הם כי 29 מתוך 62 ילדים בשני הגנים (משמע, קרוב מאוד למחצית הילדים ) מתגוררים בשכונת קרול או בסמוך מאוד אליה. אני מקבל את מדיניות אגף גני הילדים בעיריה לשבץ ילדים בגנים השונים לאו דווקא ולא בהכרח לפי הגבולות ה"רשמיים" של כל שכונה, אלא גם ואולי בעיקר תוך שימת לב למרחק כתובתו של כל ילד אל הגן, ובוודאי אינני סבור כי זוהי החלטה, הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, שבית המשפט צריך להתערב בה.

יתר עלכן, גם אם אלך לפי הנתונים העולים מהודעתו של העותר מיום 6.6.18 (ר' בפיסקה 38 לעיל), גם אז, 19 מתוך 62 ילדים (משמע, 30% מילדי הגן ) מתגוררים בשכונת קרול או בסמוך מאוד אליה.

כך או כך, מדובר באחוז גבוה עד גבוה מאוד של ילדי הגן, שהם תושבי השכונה או בסמוך מאוד אליה , ודי בכך כדי לדחות את טענת העותר בנושא זה.

47. ובאשר לטענת העותר, כי לא ניתן כל הסבר מדוע הועבר הגן משכונת עמישב אל שכונת קרול, אציין את מכתב ה של מנהלת אגף גני ילדי ם בעיריה, כי שכונת עמישב איננה אזור המגורים של הילדים הללו, והם נאלצ ו להגיע משם אל הגן באמצעות הסעות, בעוד שכיום, במיקומו החדש של הגן, הם מגיעים בכוחות עצמם, ללא הסעות.

התוצאה
48. תוצאת כל האמור לעיל היא, כי דין העתירה להידחות.
הוצאות
49. חרף דחיית העתירה, סבורני כי התנהלות המשיבים או מי מהם, הן בפרשה עצמה, והן ההתנהלות בביהמ"ש, היתה התנהלות המצדיקה לחייב אותם או מי מהם לשאת בהוצאותיו של העותר.

אפתח בכך, שהעיריה ביצעה ברח' דב ימיני 15 עבודות הטעונות היתר, בלא שהיה לה היתר, התנהלות, שכשמדובר בעיריה, היא לא פחות משערורייתית.

הגדילה העיריה לעשות, ולאחר שהוצא צו מנהלי להפסקת העבודה, צו שהודבק בכניסה לגן, המשיכו עובדי העיריה לבצע עבודות תוך הפרת הצו (ראה התמונות נספח ים י "ג, י"ג1 לכתב העתירה).

ואם לא די בכך, העיריה אף אכלסה והפעילה את שני הגנים, ביודעה שאין היתר בניה.

לפי החלטתי מיום 23.3.17, שניתנה בדיון במעמד הצדדים, הוריתי לב"כ המשיבים להודיע עד יום 25.7.17 האם ואיזה פעולות אכיפה ממשיות נעשו כלפי הבניה הבלתי חוקית נ ושא העתיר ה. ב"כ המשיבים לא ציין בדיון כי אין להם כל כוונה לבצע פעולות כאמור, וכי בפועל כבר החלו בפעולות להכשרת הבניה בדיעבד.

ובדיון בועדת המשנה להתנגדויות, ביום 21.12.17, שבסופה הוחלט לאשר הבקשה להיתר לגן ילדים, מסר ב"כ המשיבים לועדה, כי הוגשה עתירה זו, וכי " בית המשפט דרש הכשרת המבנה", אמירה שאינה משקפת את המציאות כלל ועיקר.

אני נוטה לדעה כי הועדה המקומית במקרה זה לא ביצעה על פעולות אכיפה ממשיות, והתנערה באופן בלתי סביר מחובתה לאכוף את החוק.

והעיריה, בעוד העתירה תלויה ועומדת, הוסיפה וביצעה פעולות נוספות הטעונות היתר (ר' פ יסקה 40 סיפא לעיל), אף הן, כמובן, ללא היתר.

לסיכומיהם צירפו המשיבים – ללא נטילת רשות – "חוות דעת" של האגף לתכנון אסטרטגי של העיריה מיום 5.3.18.

כאשר הוריתי לעיריה, בהחלטתי מיום 6.5.18, להודיע כמה ילדים בגן וכמה מהם מתגוררים בשכונת קרול, הודיעה העיריה הודעה כוזבת , כי כל הילדים בגן הם תושבי שכונת קרול.
סבורני כי די בדוגמאות שהבאתי כדי להבהיר את דעתי על התנהלותם הבלתי ראויה (בלשון המעטה) של המשיבים וב"כ במקרה זה, התנהלות אשר מצדיק ה השתת הוצאות עליהם או מי מהם, ולא על העותר.

לסיכום
50. העתירה נדחית.
העיריה תישא בהוצאות העותר בסך 20,000ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.