הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 13157-11-17

בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

העותרים

1.יחזקאל סלומון
2.שושנה סלומון
ע"י ב"כ עו"ד משה קמר

נגד

המשיבות

1.עיריית פתח תקווה
2.הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקוה
ע"י ב"כ עו"ד אדוה זגון

פסק דין

הרקע לעתירה

1. עניינה של העתירה שלפניי במתחם קרקע אשר הופקע בזמנו וייעודו התכנוני הוא שטח ציבורי פתוח. אליבא העותרים, אשר מפעילים חניון פרטי בסמוך, עיריית פתח תקווה מבצעת במתחם עבודות פיתוח להכשרתו כחניון ציבורי. ייעוד זה אינו מתיישב עם הוראות התכנית שחלה על המקרקעין. מכאן העתירה שלפניי במסגרתה ביקשו העותרים להפסיק את עבודות הכשרת החניון וכן לאסור על המשיבות לאפשר חניית כלי רכב בשטחו.
עיקר טענות העותרים

2. העותרים הם בעלי הזכויות ה רשומים בחלקה 36 בגוש 6368 ששטחה הוא 3,789 מ"ר. עיריית פתח תקווה היא הבעלים של חלקה 35, אשר סמוכה למקרקעי העותרים. בשנת 2000 אושרה למתן תוקף תכנית פת/מק/32/1151 (להלן – תכנית 32 ). תכנית 32 כללה הוראות של איחוד וחלוקה וכתוצאה ממנה הוקצה לעותרים מגרש מס' 7 בשטח של 2,291 מ"ר בייעוד לתעשייה ואילו לעירייה הוקצו מגרש מס' 5 ששטחו 2,966 מ"ר וכן מגרש מס' 6 ששטחו הוא 1,229 מ"ר (להלן, ביחד - מגרשי העירייה). ייעודם התכנוני של מגרשי העירייה הוא לשטח ציבורי פתוח.

3. בתכנית 32 אין הוראה שמגדירה מהם השימושים המותרים ב"שטח ציבורי פתוח" (שצ"פ). אולם, סעיף 12 לתקנון תכנית 32 מפנה אל הוראות תכנית פת/2000. על פי תכנית זו, לא ניתן לעשות שימוש בשטח בייעוד ציבורי פתוח לצרכי חניון. יתר על כן, חנייה במסגרת שטח בייעוד ציבורי פתוח אפשרית רק כשימוש נלווה לשימושים המותרים, כגון: גנים ציבוריים, מגרשי ספורט, שבילים, רצועות ירק וכיו"ב. מאידך, שימוש לחניה לכלי רכב אפשרי בשטח פרטי פתוח או בשטח המיועד לתעש ייה, כדוגמת מגרש העותרים. הפועל היוצא הוא שהכשרת מגרשי העירייה כחניון ציבורי לכלי רכב אינה חוקית מבחינת הוראות תכנית 32 ותכנית פת/2000. לפיכך יש לאסור על עיריית פתח תקווה את המשך עבודות הפיתוח וכן לצוות עליה לאסור חניה ציבורית במגרשיה.

עיקר טענות המשיבות

4. העבודות במגרשים 5 ו-6 הן עבודות שיטוח וניקוי הקרקע שמיועדת לשצ"פ, טרם פיתוחו בהתאם לשימושים אשר מותרים מכוח תכנית פת/2000. עבודות אלה החלו בחודש ספטמבר 2017 וכבר הסתיימו. המטרה המרכזית בביצוע העבודות הייתה ניקוי השטח בכדי למנוע מטרד והזנחה בסמוך לשכונות המגורים שגובלות בו.

5. העותרים פלשו אל מגרשי העירייה והפעילו חניון פרטי בתשלום ( במאוחד עם המגרש שבבעלותם). גם לאחר ביצוע עבודות הניקיון והפיתוח במגרשי העירייה וחרף תיחומם באמצעות סלעים, המשיכו העותרים בהפעלת החניון בתשלום במגרשי העירייה. במהלך חודש דצמבר 2017 הוצבו " בטונדות" שיצרו הפרדה מוחלטת בין המגרשים ובכך נמנע המשך השימוש במגרשי העירייה לצורך החניון הפרטי שהפעילו העותרים.
תכלית העתירה היא אפוא למנוע אפשרות של חניה ציבורית במגרשי העירייה, דבר שיגרע מהביקוש לחניון הפרטי של העותרים. בנסיבות אלה, לוקים העותרים בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב ויש לדחות את עתירתם.

6. תכלית עבודות הפיתוח שנעשו במגרשי העירייה לשמש כשלב מקדמי לפיתוח השצ"פ. התכנון התיאורטי הוא לטעת שדרת עצי נוי למטרות גינון, כאשר לצידם יהיו גם מקומות חניה. לפיכך, העתירה מוקדמת ודינה להידחות גם בשל טעם זה.
גם לגופם של דברים אין ממש בטענות העותרים מאחר שמקומות החניה שמתכננת העירייה להקים ישרתו את השצ"פ בחלקה 33, שם קיים גן ציבורי שנמצא בסמוך למגרשי העירייה אשר נעדר מקומות חניה.

ההליכים בעתירה

7. סמוך לאחר הגשת העתירה הגישו העותרים בקשה לצו ביניים, במסגרתו בקשו לאסור על העירייה לאפשר שימוש ציבורי חופשי לחניה במגרשי העירייה. לנוכח השיהוי בו הוגשה הבקשה לצו ביניים והשימוש שעשו העותרים במגרשי העירייה לצרכיהם, לא ראיתי לנכון ליתן צו ביניים. חלף זאת נקבע כי מכלול טענות הצדדים יתבררו בדיון המוקדם בעתירה.
במסגרת הדיון המוקדם התברר כי עבודות הפיתוח במגרשי העירייה כבר הושלמו. העירייה אף הודיעה כי השימוש במגרשיה ייעשה כשצ"פ בהתאם לתכנית מאושרת. למרות זאת, וחרף טענות הסף שעלו בעניינם, הודיעו העותרים כי הם עומדים על מלוא טענותיהם. בנסיבות אלה ראיתי לנכון לקבוע דיון בעתירה.
עוד יצוין, כי על פי הסכמת הצדדים הותר לעותרים להגיש תשובה וחוות דעת מטעמם במענה לתגובת העירייה וכן הותר למשיבות להגיב לאותה חוות דעת.
במסגרת הדיון בעתירה, חזרו הצדדים על טיעוניהם. העותרים הדגישו כי אין צורך באותם מקומות חניה לשימוש הגן הציבורי שבחלקה 33 וזאת על פי התקנים הרלבנטיים.
מאידך, המשיבות הדגישו את כוונתן העתידית להקים גינה באזור וכן הדגישו כי אין מניעה שמקומות החנייה במגרשי העירייה ישרתו את הגינה הציבורית שתוקם ואת השצ"פ הצפוני.

דיון והכרעה

רקע תכנוני

8. המקרקעין מושא העתירה הם חלק מחלקות 35 ו-36 בגוש 6368 בפתח תקווה.
חלקה 35 היא בשטח 3,188 מ"ר ורשומה בבעלות מספר גורמים פרטיים. על חלקה זו רשומה הערה בדבר הפקעה לפי סעיף 19 מיום 09.06.2016.
חלקה 36 היא בשטח 3,789 מ"ר ורשומה בבעלות העותרים. גם לגבי חלקה זו נרשמה הערה לפי סעיף 19 מיום 09.06.2016.
ביום 04.07.1985 פורסמה למתן תוקף תכנית פת/15/1151. מכוחה של תכנית זו שונה ייעודה של חלקה 35 מחקלאי לשצ"פ ולדרך, ואילו ייעודה של חלקה 36 שונה מחקלאי לתעשייה, לשצ"פ ולדרך.

9. ביום 23.01.2000 פורסמה למתן תוקף תכנית 32, אשר נערכה ביוזמת בעלי הקרקע וכללה גם הוראות איחוד וחלוקה. התוכנית הביאה לכך שחלק מחלקה 35 יועד אף לתעשייה. על פי תקנון תכנית 32 נקבע כי השטחים שמיועדים לצרכי ציבור יפקעו וירשמו על שם הרשות המקומית.
ביום 11.08.2009 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – הפקודה), באשר לשטח של 222 מ"ר לדרך ו – 2,121 לשצ"פ מתוך חלקה 35 וכן 269 לדרך ו- 2,074 מ"ר לשצ"פ מחלקה 36.
ביום 09.06.2016 פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודה וביום 19.07.2016 נרשמה ההפקעה על חלק מחלקות 35 ו – 36.

10. כתוצאה מהליכי האיחוד והחלוקה והליכי ההפקעה דלעיל התקבלו שלושה מגרשים:
מגרש מס' 5 שהוקצה לעירייה ושטחו 2,966 מ"ר ביעוד לשצ"פ;
מגרש מס' 6 שהוקצה לעירייה ושטחו 1,229 מ"ר ביעוד לשצ"פ;
מגרש מס' 7 שהוקצה לעותרים ושטחו 2,291 מ"ר בייעוד לתעשייה.

השימוש במתחם

11. העותרים מפעילים במגרש מס' 7 חניון בתשלום, שפתוח לקהל הרחב אשר מגיע לאזור התעשייה " רמת סיב" אשר בעיר פתח תקווה.
כפי שעלה מהראיות המינהליות שהובאו לפניי ( תמונות צבעוניות, תצלומי אוויר והדמיות של המגרשים על גבי תצלומים) העותרים עשו במשך שנים שימוש במגרשי העירייה כחלק מהחניון שהם מפעילים בתשלום.
בעקבות פגישה שנערכה בנושא זה, הורתה מנהלת אגף נכסי העירייה ביום 22.03.2017 לעותרים לפנות את השטח הציבורי, בתוך 14 ימים [ נספח 9 לתגובה לצו ביניים].
ברם, כפי שעולה מתגובת העירייה העותרים המשיכו לעשות במגרשי העירייה שימוש כחניון פרטי בתשלום. גם בא כוחם המלומד של העותרים אישר במסגרת הדיון במוקדם בעתירה כי " יכול להיות שמכוניות גלשו לשטח המופקע, לא היה גידור בין שני החלקים" [פר' עמ' 1, ש' 19-18].

12. בחודש ספטמבר בשנת 2017 בוצעו מטעם העירייה עבודות אחזקה ופיתוח במתחם, במובן זה שהמגרשים נוקו מפסולת ועל פני הקרקע הונח מצע של שברי אבן ועודפי מחצבה, בעובי של כ – 10 ס"מ [ הנתונים מתוך חוו"ד שמאי המקרקעין חיים בן-ארי, שהוגשה על ידי העותרים]. כפי שעולה מתמונות שצורפו לתגובת העירייה, גם לאחר שהונחו סלעים גדולים (" בולדרים") בכדי לסמן את קו הגבול בין מגרש העותרים לבין מגרשי העירייה, המשיכו העותרים להפעיל את החניון גם בשטח המופקע שבבעלות העירייה. שימוש זה המשיך עד לחודש דצמבר 2017, אז בוצעה חציצה פיזית מלאה בין המגרשים באמצעות " בטונדות".

13. בעתירה דנן מלינים העותרים על השימוש כחניון אשר מתאפשר במגרשי העירייה, לאחר שבוצעו בהם עבודות הפיתוח. לשיטתם, מדובר בשימוש בלתי חוקי על פי הייעוד התכנוני הסטטוטורי ומכאן דרישתם לאסור את השימוש שמאפשרות המשיבות במגרשי העירייה. אני סבור כי יש בטענה זו, עת היא מועלית מצד מי שבמשך שנים עשו במגרשי העירייה שימוש לא להם, חוסר תום לב עד כדי חוסר ניקיון כפיים של ממש.

14. ובמה דברים אמורים?

כפי שעולה מהראיות המינהליות שהובאו לפניי, כבר מראשית שנת 2017 עושים העותרים שימוש במקרקעי העירייה לצורך הפקת רווחים – הפעלת חניון פרטי בתשלום. העותרים נדרשו בחודש מרץ בשנת 2017 להתפנות ממגרשי העירייה. אולם, כפי שעולה מתמונות שהציגו המשיבות, הם המשיכו לעשות שימוש בחלק ממגרשי העירייה בכדי להעצים את רווחיהם. שימוש זה נמשך גם לאחר שהעירייה ביצעה עבודות פיתוח במגרשי העירייה שכללו את סימון הגבולות בינם לבין מגרש העותרים. העותרים לא טרחו לגלות ביוזמתם במסגרת העתירה דנן את השימוש שנעשה במקרקעין שמיועדים לשצ"פ.

למעשה, השימוש במגרשי העירייה על ידי העותרים פסק רק לאחר שהוצבו מחסומים פיזיים, כאשר העתירה דנן כבר הייתה תלויה ועומדת לפני בית המשפט. בכל אלה יש ללמד על חוסר ניקיון כפיים של ממש, הנוגע בלב-ליבה של העתירה [בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל אביב יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976); עע"ם 8087/05 אזולאי נ' מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית חולון (פורסם בנבו, 08.08.2006); בר"ם 6493/11 קסיופיאה אירועים בע"מ נ' יעל גרמן - ראש עיריית הרצליה (פורסם בנבו, 12.09.2011); עע"ם 876/17 אוחיון נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, פסקה 20 בפסק דינו של השופט ד' מינץ (פורסם בנבו, 03.05.2018); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד' – משפט מינהלי דיוני 378 (2017)].

די בכך בכדי להביא לדחיית העתירה.

15. אף בהתעלם משיקולי תום לב וחוסר ניקיון כפיים, אני סבור כי לעת הזו העותרים אינם זכאים לסעד מבית המשפט.
כפי שעלה מתגובת המשיבות, עבודות הפיתוח שנעשו במגרשי העירייה לא נועדו להכשירם למטרת מגרשי חניה ציבוריים, אלא נועדו לנקות את השטח ולמנוע מטרד משכונת המגורים הקרובה, כשלב ביניים לקראת תכנון עתידי. כפי שעלה מתגובת המשיבות לעתירה: "העבודות אשר בוצעו במקרקעים הן עבודות שיטוח וניקיון הקרקע המיועדת לשצ"פ, עבודות המהוות שלב מקדמי לפיתוחו של השצ"פ, כפי שייעשה בהתאם לשימושים המותרים בשצ"פ עפ"י הוראות תכנית פת/2000" [סעיף 40 לתגובת המשיבות לעתירה; האמור בסעיף זה נתמך בתצהירו של מר שלמה בנימין, מנהל מינהלת אזורי תעשיה בעיריית פתח תקווה].

16. הלכה היא כי הרשות בפעולתה נהנית מכלל התקינות המינהלית, קרי – נקודת המוצא היא שלא נפל פגם במעשיה של הרשות במסגרת סמכויותיה [ עע"ם 4072/11‏ עיריית בת-ים נ' לוי, פסקה 30 בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (פורסם בנבו, 06.11.2012) (להלן – עניין עיריית בת-ים); עע"ם 803/15 עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ (פורסם בנבו, 13.09.2017)].
העותרים ביקשו לסדוק את חזקת התקינות, והגיעו להסדר דיוני עם המשיבות מכוחו הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, כאשר למשיבות התאפשר להגיב לאותה חוות דעת [לעניין דרכי ההתמודדות של הפרט עם חזקת התקינות, ראו: רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419 (1990); יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (1993)].
על פי חוות דעתו של השמאי בן ארי "המצע שבוצע אינו מתאים להוות תשתית לגן ציבורי". הטעם לכך הוא שהמצע מורכב בשברי אבן ועודפי מחצבה בגובה 10 ס"מ, דבר שאינו מתיישב עם קיומה של תשתית לגן ציבורי.

17. בתגובתן, הדגישו המשיבות כי עבודות הפיתוח שבוצעו בשצ"פ: "הנן עבודות תשתית בסיסיות, אשר הסתיימו בחודש דצמבר 2017 ... מדובר בעבודות שמטרתן הייתה לשטח ולנקות את הקרקע, הנמצאת בקרבת אזור מגורים, למניעת מטרדים (הצפות, הצטברות עריבות אשפה וכיו"ב)". המשיבות תמכו את תגובתן בתמונות ותצלומי אוויר שמלמדים על הקרבה לשכונת מגורים ועל הצורך בניקוי השצ"פ ושמירתו במצב הולם, כמתחייב מחובותיה של העירייה כרשות מקומית. ראיות מינהליות אלה מחזקות את טענות המשיבות באשר לתכלית עבודות הפיתוח במגרשי השצ"פ.

גם בכך שטרם חלף זמן רב ממועד ביצוע עבודות הפיתוח בשצ"פ יש כדי לתמוך בחזקת התקינות. ברי כי אם היה מדובר בנסיבות בהן חלפו כבר שנים ממועד עבודות הפיתוח במגרשי השצ"פ וטרם היה מוקם גן ציבורי כלשהו או שדרת עצים , היה בכך לערער את חזקת התקינות (עניין עיריית בת-ים, פסקה 31]. לעת הזו, מדובר בתקופה סבירה ביותר וטעמיה של העירייה בעניין מניעת מטרדים ושמירה על סביבה נקיה של השצ"פ (כמו גם הגנה עליו מפני פולשים) נחזים בעיני כטעמים סבירים וראויים להצדקת עבודות הפיתוח, במתכונת בה בוצעו. על פניו נראה כי אין עסקינן בהכשרת מגרשי חניה ציבוריים, אלא בעבודות פיתוח זמניות למניעת מטרדים ואחזקת השצ"פ.
אין מקום אפוא, לקבל את טענת העותרים כאילו עסקינן בעבודות בלתי חוקיות שכוסו על ידי המשיבות באצטלא חוקית למהדרין.

18. אכן, בין העותרים כמי שמפעילים לפרנסתם חניון פרטי בתשלום לבין המשיבות כמי שרוצות בטובת הציבור קיים ניגוד אינטרסים – ככל שמצוקת החניה תגבר כך יעלה הביקוש לשירותי החנייה של העותרים ולהיפך.
ניגוד אינטרסים זה הוא שעומד ביסוד טענת העותרים לפיה, לא ניתן להקים חניה, אלא לצורך השימושים שמותרים כשצ"פ, קרי – כשימוש נלווה אך לא כשימוש עיקרי ועצמאי. העותרים תוקעים יתדותיהם בהוראת סעיף 3.9.2(ז) לתקנון תכנית פת/2000 אשר חלה על תכנית 32.

מאידך, המשיבות מחזיקות בדעה כי אין מניעה שהשימוש הנלווה של חניון יהיה לצד הגן הציבורי שעתידה העירייה להקים במגרשי השצ"פ וכן לשרת גן ציבורי אחר שנמצא במרחק של כ – 35 מטרים בחלקה 33 ו אין בו מקומות חניה [סעיף 47 לתגובת המשיבות וכן התגובה לחוות דעת השמאי בן ארי. לעניין יצירת מרקם תכנוני של שטח ירוק ושצ"פ, ראו לאחרונה: עע"ם 7879/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' בראל, פסקה 16 בפסק דינה של הנשיאה א' חיות (פורסם בנבו, 28.08.2018)].
עוד הוסיפו המשיבות, כי אם יהא בכך צורך ינקטו בהליך תכנוני מתאים בכדי להגדיל את תקן החניה באשר לשצ"פ ששטחו עד 10 דונם, כפי סמכותן במסגרת תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983.

19. משנמצא כי עבודות הפיתוח מושא העתירה אינן מכוונות לשימוש קבוע ועצמאי של מגרשי חניה ציבוריים בשצ"פ, ממילא מתייתרת העתירה אף מחמת היותה מוקדמת, שכן טרם הגיעה העת להפעלת ביקורת שיפוטית על מעשי הרשות [עע"ם 2141/09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, פסקאות 13-12 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 31.12.2009)].
עם זאת, ראוי לציין כבר כעת כי חזקה על המשיבות כי תפעלנה בהתאם להוראות התכנית הרלבנטיות וכפי שהותר להן במסגרת סמכותן. יתר על כן, לנוכח המחלוקת התכנונית שבין הצדדים, חזקה על המשיבות כי זמן סביר בטרם יחל ביצוע עבודות הפיתוח להקמת הגן הציבורי ומקומות החניה שיתווספו לצדו, תינתן לעותרים זכות השימוע (בכתב או בעל-פה).

20. על יסוד הטעמים דלעיל אני רואה לנכון לדחות את העתירה.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב בהיקף ההליכים בעתירה ולנוכח חוסר ניקיון הכפיים בו לקו העותרים, אני רואה לנכון לחייבם בשכר טרחת באי כוח המשיבות בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, 03 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.