הדפסה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 16250-12-13

בפני
כבוד ה שופטת זהבה בוסתן

מערערים בעמ" נ 16250-12-13

המערערים בעמ"נ 193-01-14

יעל ורון יעקב ו-53 אחרים
ע"י ב"כ עוה"ד שחר הררי ו/או עודד פלג ו/או גל תורג'מן ו/או סיון גוטהולץ

מטעי שרונה בע"מ ח.פ. 510224975
ע"י ב"כ עו"ד עודד ישראלי ושות'

נגד

משיבים
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה- נס ציונה
ע"י ב"כ משרד הררי טויסטר ושות', עו"ד יצחק ברוש ו/או עו"ד מירב קנזי-נאמן
(בכל התיקים)

2. א.דורי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד הדר טל ואח'
(בעמ"נ 16250-03-11)

3. מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה
באמצעות עו"ד נורית טביב – פמת"א
(משיבה פורמאלית בחלק מהערעורים

החלטה

בפני בקשה שהוגשה על ידי המשיבה 1 (להלן "הועדה המקומית") לעיון מחדש ולתיקון פסק הדין שניתן על ידי ביום 14.12.17 בהתייחס לעמ"נ 16250-12-13 (להלן " ערעור יעקב") ולעמ"נ 193-01-14 (להלן "ערעור מטעי שרונה"), שהיוו חלק מפס"ד כולל שניתן בערעורים רבים ועסק בשאלת "הפוטנציאל התכנוני".
ערעור יעקב התקבל וערעור מטעי שרונה התקבל בחלקו. התוצאה האופרטיבית של פסקי הדין היתה להעביר את שתי התביעות, שהוגשו לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, לשמאי מכריע.

הוועדה המקומית מבקשת כי חלף העברת התביעות לשמאי מכריע הן יוחזרו לוועדת הערר מאחר וועדת הערר טרם הכריעה בטענות הנוספות שהועלו על ידי הועדה המקומית בתשובתה לערר .
לטענת הוועדה המקומית, בעקרי הטעון מטעמה, היא הבהירה כי היא מתמקדת רק בסוגיית הציפיות אשר על בסיסה דחתה ועדת הערר את העררים על הסף וכי בפיה טענות רבות נוספות – הן טענות סף והן טענות לגופם של דברים- המצדיקות את דחיית העררים מכל וכל. על כן, ככל שהערעורים יתקבלו היא שומרת לעצמה את הזכות לטעון כל טענה המצדיקה דחיית העררים מטעמים אחרים.
הוועדה המקומית מפנה לסעיף 26 לעיקרי הטעון מטעמה , ולסעיפים 178-179 שם טענה באופן ספציפי בהתייחס לערעור מטעי שרונה ולסעיף 191 שם טענה באופן ספציפי לענין ערעור יעקב.

עוד היא טוענת, כי אם יוחזר הדיון לוועדת הערר, תוכל האחרונה לדון בכל טענותיה של הוועדה המקומית וככל שתמצא לנכון תוכל למנות שמאי מכריע כפי שבסמכותה לעשות.
לגבי מטעי שרונה טוענת הועדה המקומית, בנוסף , כי לאחרונה הגיעו המערערים להסדר עם נתיבי ישראל לקבלת פיצויי הפקעה בגין הכביש, ובעקבות כך הוגשה בקשה לדחיית הערר המתייחס לירידת ערך הנובעת מ אישור תכנית מח/174 (התכנית המפורטת לכביש). לטענת ועדת הערר דחיית הערר סותמת את הגולל על תביעת הפיצוי לירידת ערך בגין אישורה של תמ"מ 21/3 , שכן התביעה לירידת ערך בגין תכנית מח/174 התבססה על ההנחה כי תביעת ירידת הערך בגין תמ"מ 21/3 תדחה.

קבוצת א. דורי מסכימה ומצטרפת לבקשת הוועדה המקומית. לטענתה, ועדת הערר דחתה את תביעת יעקב על בסיס הקביעה כי "אין בתמ"מ21/3 את רמת הדיוק והמסוימות הנדרשת להגשת תביעה מכח סעיף 197 בגין סלילת הכביש". מסיבה זו, כך לטענת א .דורי בחרה ועדת הערר שלא להמשיך ולדון בטענות הנוספות שהועלו על ידה ועל ידי הועדה המקומית. במסגרת עקרי הטעון חזרה א. דורי על טענותיה הנוספות. בנסיבות אלה ומשלא התבררו מלוא טענות הצדדים מינוי שמאי מכריע, הוא מינו מוקדם.

יעקב ומטעי שרונה מתנגדים לבקשה.

לטענת מטעי שרונה הנימוק אותו מעלה הוועדה המקומית בהתייחס להסדר אליו הגיעה מטעי שרונה עם נתיבי ישראל הוא כי הסדר זה מהווה "שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת". לטענת מטעי שרונה ההסדר אינו נוגע לירידת ערך כתוצאה מאישור תמ"מ 21/3 ואין לו כל קשר לפסק הדין.
בקשת הוועדה המקומית להחזיר את הדיון לוועדת הערר נועדה לרוקן את פסק דינו של בית המשפט.

לטענת יעקב הועדה המקומית אינה מעלה בבקשתה כל טענה של שינוי נסיבות או טעות טכנית ברורה בפסק הדין, העילות שהוכרו בפסיקה כעילות בגינן ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר. על פי טענת הועדה המקומית וא.דורי הן שמרו על זכותן, במסגרת עקרי הטעון בערעור, להעלות טענות מדוע יש לדחות את הערעור. לפיכך, גם לטענתן ניתנה להן ההזדמנות להעלות טענות אלה שלא נמצאו על ידי בית המשפט כטענות שיש בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין.
יעקב טוענת בנוסף כי אף לגופו של ענין אין בטענות הנוספות של הוועדה המקומית כדי להשפיע על פסק הדין.

דיון והכרעה
הדרך לערור על פסק דינו של בית המשפט היא בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור.
הגשת בקשה לעיון חוזר היא חריגה והיא תעשה רק במקרים חריגים כאשר חל שינוי בנסיבות או כאשר ארעה טעות טכנית בפסק הדין:

"ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]" (רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן. ראה גם רע"א 7869/17 איאר.אמנכסים בע"מ נ' דניאל אור).

בענייננו טוענת הוועדה המקומית כי בפסק הדין נפלה "טעות טכנית" ברורה שכן במקום להורות על החזרת הדיון לו ועדת ערר על מנת שהאחרונה תדון בטענותיה הנוספות של הוועדה המקומית מאחר והיא "הודיעה" בהודעת הערעור כי שומרת על זכותה לטעון כל טענה, הורה בית המשפט למנות שמאי מכריע. לגבי מטעי שרונה טוענת הועדה המקומית כי בנוסף לטעות הטכנית חל גם "שינוי נסיבות" מעצם ההסדר אליו הגיע ה עם נתיבי ישראל בהתייחס לפיצוי בגין תכנית הר/174.

אינני סבורה כי "הודעתה" של הוועדה המקומית כי היא שומרת לעצמה את הזכות לטעון כל טענה חייבה את החזרת הדיון לו ועדת הערר כדי שתדון בטענות הנוספות. לטעמי אין המדובר כלל בטעות וודאי שלא טכנית. ככל שקיימת טעות בפסק הדין המקום לברורה הוא בהגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוועדה המקומית לא פרטה בהודעת הערעור מהן הטענות הנוספות שנטענו על ידה ולא נידונו על ידי ועדת הער ר, היא גם לא ביקשה בהודעת הערעור כי ככל שהוא יתקבל יוחזר הדיון לוועדת הערר כדי שזו תדון בהם. לו היתה ועדת הערר מפרטת את טענותיה הנוספות ניתן היה להתייחס אליהם ולקבוע אם יש מקום לדון בהם במסגרת הערעור או להחזיר הדיון לועדת הערר כדי שיושלם הדיון בהם. הטענה בעלמא כי היא שומרת על זכותה, לא הצדיקה התייחסות כלשהיא מצד בית המשפט, ובוודאי שלא להחזיר הדיון לועדת הערר על מנת שתדון בטענות שהיו נסתרות מעיני בית המשפט.

באשר לטענה כי בעניין מטעי שרונה קיים שינוי נסיבות, אין לקבל את הטענה במסגרת זו. בית המשפט בחן את מצב הדברים בהתאם לעובדות במועד הגשת הערעור וככל שהמערערים כבר פוצו הרי שהדבר ייבחן במסגרת חוות דעתו של השמאי המכריע.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ח, 10 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה