הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

מספר בקשה:8

התובעת/המבקשת בבקשת האישור:

מלי אביעוז
ע"י ב"כ עוה"ד דוד מנע

נגד

הנתבעת/המשיבה בבקשת האישור:
מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י ב"כ עוה"ד לירון שי ועה"ד זוהר בר-אל
פרקליטות מחוז דרום - אזרחי

פסק דין

עניינה של החלטה זו בבקשת המשיבה, מדינת ישראל - משרד הבריאות, לסלק על הסף את הבקשה שהגישה המבקשת לאישור ניהול תובענה זו כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), מחמת שורה של כשלים, כך לטענתה, שנפלו בתביעה ובבקשת האישור.

העובדות בקצרה
המבקשת הגישה בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית, בהתאם לסעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות"), כאשר התובענה מופנית כנגד משרד הבריאות. במסגרת בקשת האישור התבקש צו עשה, צו הצהרתי, דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית וסעד כספי המוערך ב -650 מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו, כך נטען, לכלל דיירי בתי האבות, הדיור המוגן והמוסדות הגריאטריים במדינת ישראל, הן נזקים ישירים והן עקיפים, והכל כתוצאה מהמדיניות שננקטה ועודנה ננקטת על ידי מדינת ישראל בהתמודדות עם מגפת הקורונה, אשר פקדה את תושבי המדינה.
במילים אחרות: נטען כי קיימת אחריות של מדינת ישראל לנזקים שנגרמו לכלל אוכלוסיית הגיל השלישי כתוצאה מהתנהלות קלוקלת של המדינה בטיפול במגפת הקורונה.

אשר למדיניות 'הקלוקלת' של המשיבה נטען כי זו באה לידי ביטוי בכאוס מושלם לגבי ההנחיות בכמות הבדיקות לגילוי נגיף הקורונה שיש לבצע, חוסר האחידות בדעות כיצד לטפל במשבר הקורונה והסברה כי הקשישים היו מתים בכל מקרה מזקנה ולכן אין להפנות משאבים יקרים לטובת הטיפול בציבור זה, התנהלות שלטענת המבקשת אינה אנושית, אינה מוסרית, אינה ערכית ואינה אתית, ועומדת בניגוד לערכי הדמוקרטיה הנהוגים במדינה ובניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והם שהובילו לנזק העצום שנגרם לאוכלוסיית הקשישים במדינת ישראל.
לטענת המבקשת, המשיבה כשלה ועודנה כושלת בניהול משבר הקורונה כשל אשר הוביל למספר רב של נפטרים וחולים בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי ולעוגמת נפש וסבל רב לחולים ו/או לנשאים ו/או למאושפזים מבין אוכלוסיית הקשישים בפרט.
בהתאם, טענה המבקשת לאחריות המשיבה לנזקים הנטענים, מכוח שורה של עילות משפטיות, בין השאר מכוח עילות נזיקיות של רשלנות, תרמית והפרת חובות חקוקות בהוראות פקודת בריאות העם, כמו גם, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, הפרות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן עילות חוזיות.
המבקשת טענה לאחריות ישירה ו/או שילוחית של המשיבה לאירועים מושא כתב התביעה בהיות המשיבה ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה בעלי הכח והשררה ומתווי המדיניות, ו/או המנהלים, ו/או האחראים על התנהלות זו, ועל כן יש לחייבה בפיצוי המבקשת וקבוצת הקשישים אותה היא מבקשת לייצג.

ביתר פירוט נטען, כי העובדות המתוארות בבקשת האישור מגבשות את עוולת התרמית וההטעיה, מאחר והמשיבה הציגה לציבור בישראל מצגי שווא בידיעה מראש שאין ביכולתה או בכוונתה לסייע למבקשת ולציבור הקשישים, ו/או לשנות את המדיניות הנהוגה להתמודדות עם מחלת הקורונה בקרב הקשישים במוסדות הממשלתיים במדינה. נטען, כי התנהלות זו אף עולה כדי הפרת חובות חקוקות של הוראות פקודת בריאות העם, עוולת התרמית וכן תחבולה במשמעות עבירה בחוק העונשין, לרבות רשלנות משלא נקטה המשיבה בזהירות סבירה כלפי ציבור הקשישים, והכל בהינתן חובת זהירות מושגית וקונקרטית שחלה על המשיבה כלפי ציבור הקשישים.
ועוד טענה המבקשת להתנהלות העולה כדי עשיית עושר ולא במשפט, משלא הקצתה המשיבה משאבים ראויים ונדרשים לטובת ציבור הקשישים.

אשר לסוג הנזק, התבקש פיצוי יחיד בגין כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה והוצאות כלליות כאשר אלה נאמדו בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.

טענות המשיבה
לטענת המשיבה יש לדחות התביעה ובקשת האישור שלצידה על הסף משורה של טעמים, בין השאר מן הטעם, כי המבקשת לא שילמה את אגרת בית המשפט; כי בניגוד לדרישה שבסעיף 3(א) לחוק אין בבקשת האישור ה תייחסות לשאלה לגדר אילו מהפרטים המצויים בתוספת השניה לחוק נכנסת התובענה; כי הטענות הנטענות מהוות תקיפה עקיפה של מדיניות, נהלים, צווים ותקנות; כי נטענות טענות כנגד משרד הבריאות, המבקשות לתקוף מדיניות ו/או הפעלה ו/או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, טענות שלא ניתן להעלותן במסגרת תובענה ייצוגית; כי קיימת שונות מהותית בין חברי הקבוצה באופן שאינו מקיים את תנאי ההומוגניות; וכן בשל העדר תשתית ראיתית המבססת עילת תביעה אישית למבקשת.

תגובת המבקשת
המבקשת בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף חזרה ארוכות על הדברים אותם העלתה בבקשת האישור, המהווים בתמצית "כתב האשמה" קשה ומשתלח כנגד המשיבה, מבלי שמצאתי מענה ענייני שיש בו כדי להתמודד עם טענות המשיבה הטוענת כי הליך של תובענה ייצוגית אינו מתאים לבירור טענות המבקשת.
המבקשת האריכה דברים אודות הדין הנוהג ולפיו אין להקדים דיון בבקשה לסילוק על הסף, בהליך של תובענה ייצוגית, בנפרד מדיון בבקשת האישור, וטענה כי אין כל הצדקה לפצל הדיון ולהקדים דיון בבקשת הסילוק אלא יש לברר הטענות במסגרת בקשת האישור.
המבקשת בתשובתה לבקשה אף הגדילה והרחיבה את קבוצת הנפגעים אותה היא מבקשת לייצג כשהיא מוסיפה וטוענת גם בשם בני המשפחות של חברי הקבוצה שנכללו בבקשת האישור. אשר להתאמת ההליך לבירור, בתואם להוראות התוספת השניה, לחוק וכן עילתה האישית לא סיפקה המבקשת כל מענה ענייני.

דיון והכרעה
אקדים ואומר כי ראיתי לנכון לקבל הבקשה ולסלק את התביעה ובקשת האישור שלצידה על הסף מחמת העדר עילה ו/או בהעדר סמכות עניינית לדון בעילת תביעה זו שעניינה תקיפה עקיפה של מדיניות הרשות ו/או בהעדר אפשרות לתקוף הרשות בטענות של העדר פיקוח במסגרת תובענה ייצוגית. אפרט:

כידוע, התובענה הייצוגית היא כלי דיוני חשוב שנועד לקדם מספר תכליות שעניינן הגנה על ערכים ועל זכויות משפטיות מהותיות, בין השאר הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע, הגנה לאינטרס הציבורי בדבר אכיפה יעילה והתמודדות עם הפרות החוק, והכרעה בסכסוך בדרך יעלה והוגנת.
בהקשר זה, חשיבותו של הליך התובענה הייצוגית נועד לאפשר התמודדות עם בעיית "האדישות" הרציונלית, והיא מקום בו שיעור הנזק אשר נגרם לניזוק הבודד כתוצאה מפעילות מזיקה, אינו מצדיק כלכלית נקיטת הליך משפטי אשר עלות בצדו. התובענה הייצוגית מאפשרת אפוא לאגד תחת תביעה אחת קבוצה של ניזוקים אשר יישאו בהוצאות ההליכים המשפטיים יחדיו, באופן ההופך את תביעתם לכדאית.

לצד כל האמור קבע המחוקק שורה של מגבלות אשר נועדו לחסוך דיון מיותר ולסלק על הסף בקשות אשר אינן מתאימות להתברר כתובענה ייצוגית. סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, יעשה במשורה ויעשה רק במקרים בהם ברור על פני הדברים שהבקשה איננה אלא בקשת סרק, או מקום בו מועלות טענות השומטות הקרקע תחת העילה כולה, שהרי בקשת האישור מהווה לכשעצמה גורם מסנן של הליכים המתאימים להתברר בהליך של תובענה ייצוגית.
לפיכך, סילוק על הסף יעשה במשורה ויכול שיעשה למשל במקרה בו מועלות טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט וקצר ושיש בהם כדי להשמיט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה, כבר בתחילת הדרך [רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (פורסם בנבו 13.1016 ); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.07)].

עיון בבקשת האישור הנדונה מגלה, כי על אף ריבוי המלל שעיקרו ביקורת קשה על התנהלות משרד הבריאות בניהול משבר הקורונה, כמו גם העילות הגלומות בה, היא אינה עומדת בתנאי הסף לצורך תחילת דיון בבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית. אסביר:

העדר עילה
סעיף 3(א) לחוק התובענות הייצוגיות מגדיר את העילות אשר מכוחן ניתן להגיש תובענה ייצוגית כאשר רק העילות המפורטות בתוספת השניה לחוק או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת, יוכלו להיכנס בגדרה של תובענה ייצוגית.
תכליתה של הוראת סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות היא להגביל את העילות בגינן ניתן לתבוע בתובענה ייצוגית ולמנוע את הצורך בהתדיינות מיותרות, סרבול הליכים ויצירת עומס מיותר על בית המשפט.

במקרה שלפנינו, בקשת האישור איננה נוקבת בצורה מפורשת, לא בבקשה ולא בתשובת המבקשת לבקשה לסילוק על הסף, על איזה מהפרטים בתוספת השניה לחוק מבוססת עילת התביעה. לשון הבקשה הינה כללית, כאשר המבקשת טוענת לעילות תביעה מתחום החוזים, עשיית עושר ולא במשפט, והנזיקין, מבלי להפנות באופן מפורש לפרטים הרלבנטיים בתוספת השניה לחוק או להוראת חוק מפורשת אחרת.
לפיכך, ובהינתן האמור, ומשלא מצאתי כי עילות התביעה מנויות בתוספת השניה לחוק, אזי ניתן לומר כי מתקיימות נסיבות המצדיקות בחינת הבקשה לסילוק על הסף [ראו לענין זה רע"א 5154/08 קוסט פורר, גבאי, קסירר רו"ח נ' קדמי)]. ובנסיבות העניין בהעדר כל הסתמכות על אחת מן העילות המפורטות בתוספת השנייה לחוק אין לי אלא לסלק התביעה על הסף.

זה המקום לציין, כי בעת שנפתח ההליך בבית משפט, הגדירה המבקשת את תביעתה כתביעה "בקשר למפגע סביבתי נגד גורם מפגע", ובהתאם זכתה בפטור מתשלום אגרת בית משפט. אלא, שבחינת טענותיה של המבקשת מלמדת, כי אין בין הנטען בכתב תביעתה לבין היות התביעה בבחינת תביעה כנגד מפגע בשל מפגע סביבתי, דבר וחצי דבר.
לפיכך, על פניו, בהעדר תשלום אגרת בית המשפט נכון היה להדרש תחילה לסוגיית תשום אגרת בית המשפט ואף להמתין עם הדיון בבקשה זו עד אשר תסדיר המבקשת את תשלום האגרה. ואולם, משהגעתי לכלל מסקנה, כי דין תביעה זו לדחיה על הסף לא ראיתי עוד לנכון להוסיף ול עכב ההכרעה בנדון.
כך בהתאם, גם שקלתי ובחנתי השאלה עד כמה תביעה זו מהווה תביעה "בקשר למפגע סביבתי נגד גורם מפגע", עילת תביעה המוסדרת בתוספת השניה לחוק. והגעתי לכלל מסקנה שלא כך.
כאמור, תביעתה של המבקשת עניינה בניהול משבר מגפת הקורונה בארץ על ידי משרד הבריאות. המדובר במגיפה ויראלית עולמית שאינה מהווה מפגע סביבתי מקומי בישראל אשר נגרם על ידי מפגע כלשהו ובוודאי שלא נגרם על ידי המדינה.
הנה כי כן, אין תביעה זו נופלת לגדר התוספת השניה לחוק ועל כן בהעדר כל עילה על פי החוק דין התביעה סילוק על הסף.

העדר סמכות עניינית
מעבר לאמור, וכפי שציינתי לעיל, במסגרת תובענה זו תוקפת המבקשת את מדיניות הממשלה ככלל ומשרד הבריאות בפרט בכל הקשור באופן הטיפול במגפת הקורונה ובקשר לאוכלוסיית הקשישים. כך נטען לשיקולים זרים שהובילו למדיניות הנהוגה (סעיף 111 לבקשה), אי ביצוע בדיקות במועד (סעיף 74 ו-87 לבקשה), אי ביצוע בדיקות בבתי האבות (סעיף 87 , 100-106 לבקשה), העדר מדיניות ואסטרטגיה כיצד יש לפעול מול בתי האבות (סעיף 108 לבקשה), העדר תקצוב בציוד וכח אדם (סעיף 79, 87, 11, 114 ו-115 לבקשה). בהתאם נטען, כי היה על המדינה לנהוג במדיניות תקיפה והרמטית, לבצע בדיקות קורונה לכל הצוות הרפואי והסעודי הבא במגע עם אוכלוסיית הגיל השלישי, לבדוק בבדיקת קורונה את כל אוכלוסיית הגיל השלישי הנמצאת במוסדות הדיור המוגן, בבתי אבות ובמוסדות הגריאטריים (סעיף 84 לבקשה). הכנסת קשישים לבידוד לאחר שדייר אחד נמצא חיובי לבדיקת קורונה, אינה מספיקה ויש לבדוק את כל חולי המוסד בבדיקת קורונה (סעיף 106 לבקשה). ועוד נטען כי לא שונו ההנחיות, לא ניתנה כל התייחסות לבני הגיל השלישי ולא ניתנו כל הנחיות, לא כלליות ולא מיוחדות, לשמירה על מצבם הרפואי של הקשישים (סעיף 21 לבקשה).

טענות אלו, כולן כאחת, מהוות תקיפה עקיפה של מדיניות ו/או החלטה מינהלית ו/או העדר החלטה של הרשות ומקומן בתקיפה ישירה ובזמן אמת במסגרת ההליך המינהלי המתאים ולא בהליך שעניינו תקיפה עקיפה של מעשה הרשות [ ראו דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נגד שירותי בריאות כללית ואח' ( ניתן ביום 14.4.15); וכן ת"א (ב"ש) עמק הסליקורניה בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.11.2018); רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל; רע"א 2933/18 עיריית אור עקיבא נגד מקורות חב' מים בע"מ (ניתן ביום 1.8.19)].
שורה של טעמים יש לכך, בין השאר טעמים של יעילות הדיון כאשר תוצאה של תקיפה ישירה מספקת הכרעה ברורה וודאית אל מול תוצאתה של התקיפה העקיפה, בקיאותם של השופטים המינהלים במשפט המינהלי, המהותי והדיוני ושימוש במנגנונים מינהליים לקביעת תוצאת ההכרעה אשר יש בה כדי להשליך באופן רחב על כל תקיפה תוצאתית מכוחה.
דברים אלה מקבלים משנה תוקף במסגרת הליך זה בו דורשת המבקשת, הלכה למעשה, את שינוי המדיניות המותווית על ידי משרד הממשלה באשר להתמודדות עם משבר הקורונה וקבלת פיצוי מכח המדיניות הנהוגה.

בהינתן האמור, אני סבורה כי תקיפה עקיפה שכזו אינה אפשרית בהליך של תובענה ייצוגית מאחר ותקיפת מדיניות המדינה ו/או הרשויות הפועלות מטעמה, מן הראוי שתיעשה במסגרת בית המשפט לעניינים מינהליים או בבג"צ, על פי העניין, בזמן אמת וזאת כדי להבטיח אחידות וודאות משפטית, בין השאר בהינתן סוגיה מורכבת זו הנוגעת להתנהלות המדינה, על רשויותיה , במשבר הקורונה, בהקשר לטיפול באוכלוסיית הקשישים. ואכן, הצביעה המשיבה כי בעניין זה הוגשה לבית המשפט העליון עתירה (בג"צ 2710/20) על ידי עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל ואח', שם נתבקש בית המשפט, כחלק מהסעדים שהתבקשו, להורות לשר הבריאות או בעל תפקיד מטעמו, להסביר מדוע לא יורה על ביצוע בדיקות מעבדה לכלל דיירי הדיור המוגן בתוך 3 ימים ויקבע הוראות מחייבות להגנה על דיירי הדיור המוגן מפני נגיף הקורונה. ועוד הופנתה תשומת לבי לבג"צ 2466/20 שהוגש על ידי איגוד בתי האבות בדיור המוגן בישראל ועוד 23 עותרים נוספים, שם התבקש צו שיורה על ביצוע בדיקות מעבדה לנגיף הקורונה לכל דייר ועובד במוסד סיעודי או מוסד לדיור מוגן וזאת במקרה בו מתגלה תחלואה בקורונה של עובד או דייר באותו מוסד, וזאת בתוך 24 שעות מגילוי התחלואה.
עתירות אלו מהוות עדות לכך, כי הזירה הנכונה והמתאימה לצורך תקיפת התנהלות ו/או החלטות הרשות בנושא זה, מן הראוי כי תבוצענה במישור המינהלי של תקיפה ישירה ובוודאי שלא מסגרת תובענה ייצוגית כאשר במסגרת התובענה חוזרת ותוקפת המבקשת את המדיניות שננקטה ועודנה ננקטת על ידי הממשלה בהתמודדות עם מגפת הקורונה ובכלל זה תוקפת צווים, תקנות והחלטות מינהליות.

זאת ועוד, נמצא כי בפועל הגיש ב"כ המבקשת שבפני שורה של תביעות אזרחיות לדמי נזק בשם מספר ניזוקים ו/או בני משפחותיהם בגין נזקים אשר נגרמו להם או ליקיריהם בנסיבות המתוארות בפני. נדמה על פניו, כי זו הזירה הראויה לבירור הטענות הנטענות, בין השאר גם בשל השונות הרבה שבין חברי הקבוצה הנטענת, שונות הנוגעת לשאלת הקשר סיבתי וקיומו של נזק.

יתר על כן, תקיפה עקיפה של מדיניות הרשות בהליך של תובענה ייצוגית אינה מהווה הדרך היעילה וההוגנת להכריע בשאלת חוקיות דבר חקיקה או החלטה מינהלית, על פי הוראות סעיף 8(א)(2) לחוק התובענות הייצוגיות [ראו ע"א 4291/17, עו"ד אלפריח נגד עיריית חיפה (ניתן ביום 6.3.19), שם קבע בית המשפט כי יש לקדם הליך של תקיפה ישירה בבית משפט מינהלי מוסמך וכי תובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת כנדרש בסעיף 8(א)(2) לחוק)].

לאור כל האמור לעיל, יש אף בטעם זה כדי להביא לסילוק על הסף של הבקשה לאישור ניהול התובענה כתובענה ייצוגית.

העדר פיקוח
מעבר לנדרש, יש לסלק התובענה על הסף, בין השאר בהינתן טענות המבקשת כלפי משרד הבריאות בכובעו כמפקח על בתי האבות או כמפקח על מערכת הבריאות במדינת ישראל (ראו סעיף 157 לבקשה), וכמי שאחראי על תקצוב המוסדות הרפואיים והסיעודיים בארץ בהם מתגוררים בני הגיל השלישי.
בעניין זה קובע סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כי לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או א י הפעלה של סמכויות פיקוח, הסברה, או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי. סעיף זה חוסם בפועל את האפשרות לנהל נגד רשויות ציבוריות הליכים ייצוגיים בעילה נזיקית בשל התרשלות בהפעלת הסמכויות השלטוניות המפורטות בסעיף, ומכאן, מקום שב ו מבססת המבקשת תביעתה על העדר פיקוח מצד הרשות ונזקים שנגרמו עקב כך, דין בקשת האשור להידחות על הסף גם מטעם זה [ראה ת"צ (ב"ש) 12017-12-14 צדוק לוי פירסק נ' חברת קצא"א (ניתן ביום 6.12.2015)].

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי זה המקרה המצדיק סילוק התובענה על הסף. לא נעלמו מעיני נימוקים נוספים אותם הביאה המשיבה בפני, בתמיכה לבקשתה לסילוק התובענה על הסף, בין השאר העדר קבוצה והעדר שאלה משותפת לכלל חברי הקבוצה, כמו גם העדר פרטים המבססים עילת תביעה אישית וכן העדר תשתית ראייתית מינימלית אשר היה מקום לבססה בחוות דעת מומחה. אלא, שלא ראיתי לנכון להוסיף ולהידרש לטענות אלו, לאור נימוקי לעיל והתוצאה אליה הגעתי. מה גם שספק בעיני אם טענות בדבר שונות הקבוצה ו/או התאמת המבקשת לייצג הקבוצה ו/או תמיכת ההליך בחוות דעת מומחה, מן הראוי לברר במסגרת בקשה לסילוק על הסף. על פניו, מן הראוי לבררן במסגרת הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית.

בטרם סיום ראיתי לנכון להתייחס לאופן התנסחות המבקשת בבקשת האישור, התנסחות שנקטה בלשון משתלחת כלפי המשיבה וכלפי העומדים בראשה.
מדינת ישראל, כמו גם כל מדינות העולם, מתמודדים בימים אלו, בתקופה מורכבת ומאתגרת של מגפת הקורונה אשר הפילה והמיתה חולים רבים כמו גם הכתה במשק הכלכלי בארץ ובעולם. אין מחלוקת שאוכלוסיית הקשישים במדינת ישראל חווה קשיים לא פשוטים עקב מגפת הקורונה וגם אם חולקת המבקשת על המדיניות שננקטה כלפי אוכלוסיית הקשישים וסבורה כי בידיה כל התשובות והפתרונות להתמודדות עם מגפת הקורונה, יש דרך להשמיע ביקורת, המהווה אמצעי לגיטימי בחברה דמוקרטית. ואולם, ביקורת בלשון שיש בה כדי להכפיש באופן גורף איננה מכבדת את הכותב ובוודאי שלא תכרנה במסגרת כתבי בית דין המוגשים לבית המשפט.

המבקשת, היא התובעת בבקשת אישור ניהול התובענה בהליך של תובענה ייצוגית, תישא בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.