הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

מספר בקשה:2

המבקשים:
(הנתבעים)

  1. מולטי-נשיונל דיאמונדס בע'מ
  2. מרק שרייבר

ע"י ב"כ עוה"ד עיני

נגד

המשיב:
(התובע)
יצחק ברק
ע"י ב"כ עוה"ד טויטו

החלטה

בפניי מונחת בקשת המבקשים (הנתבעים בהליך העיקרי) לסילוק על הסף של התביעה שהגיש נגדם המשיב (התובע) מחמת העדר עילה ושיהוי בהגשת התביעה.

העובדות בקצרה
המשיב, יצחק ברק (להלן: "המשיב"), כך נטען, עוסק כקניין ומשווק בתחום היהלומים המלוטשים, הגיש כנגד המבקשים, חברת מולטי נשיונל דיאמונדס בע"מ ומרק שרייבר (להלן: "המבקשים"), שהם בהתאמה חברה ליצוא יהלומים ומנהלה ובעליה, תביעה שהינה במהותה תביעה למתן חשבונות (אף כי הוגדרה כתביעה למתן צו עשה).
המשיב עתר כי בית המשפט יורה למבקשים ליתן פירוט של מחזור העסקאות שנעשו בין השנים 2009-2017 כולל בין המבקשים לבין חברתCHOW TAI FOOK מהונג קונג (להלן: "החברה הסינית"), ובכלל זאת את כרטסת הנהלת החשבונות בו מפורטות כל העיסקאות מול החברה הסינית שבוצעו על ידי המבקשים או מי מטעמם.
לצד זאת, עתר המשיב לצו האוסר על המבקשים או מי מטעמם לשווק ולמכור יהלומים או תכשיטים לחברה הסינית.

יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום, אך הועברה לבית משפט זה, בהתאם להחלטה מיום 3.12.17 , בשל הקביעה כי לבית המשפט המחוזי הסמכות העניינית לדון בתביעה למתן חשבונות.

בתביעתו טוען המשיב, כי החברה הסינית, המהווה רשת גדולה לממכר תכשיטים ויהלומים בהונג קונג וסין, הייתה לקוחה משמעותית שלו.
החל משנת 2007, החל המשיב לעבוד עם המבקשים, כשהוא הביא את החברה הסינית כלקוחה, והמבקשים סיפקו לה את הסחורה.
לטענתו, בתחילה עמד שכרו החודשי על אלפי דולרים בודדים ובהמשך הגיע עד לסך של 12,000 $ לחודש.
לטענתו, בשנת 2009 הפרו המבקשים את ההסכם בין הצדדים, חדלו לשלם לו באופן סדיר והחלו לפעול ישירות מול החברה הסינית בניגוד לנהוג בענף היהלומים בו כשסוחר אחד עובד עם לקוח שאר הסוחרים אינם עוקפים אותו. עוד לטענתו, המבקשים רצו לשלם לו סכום חד פעמי של 100,000 $ תמורת הזכויות מול החברה הסינית, אך הוא סירב להצעה מאחר וסבר ש הסכום המוצע נמוך.
בעקבות זאת, פנה המשיב, כך על פי כתב התביעה, בתביעה כנגד המבקשים לפני בית הדין של העדה החרדית, אשר בסופו של יום פסק כדלקמן: "עפ"י דין הנתבע הר"ר שרייבר היו"ו פטור מלשלם לתובע הר"ר יצחק ברק הי"ו".
פסק דין זה בוטל במסגרת בקשה לביטול פסק בורר (הפ"ב (י-ם) 1278-04-13 ) שהגיש המשיב, כאשר בית המשפט קיבל את טענת המשיב לפיה בית הדין לא הכריע בטענת המשיב הנוגעת לאיסור על המבקשים לסחור עם החברה הסינית.

המשיב טען בתביעתו, כי בכוונתו להגיש תביעה כספית כנגד המבקשים, ואולם אין בידו כל מידע באשר להיקף המכירות והרווח, ועל כן הקדים והגיש את התובענה הנוכחית למתן חשבונות , ביחד עם בקשה לפיצול סעדים (שהתקבלה בהחלטה מיום 6.2.18).

מנגד, טענו המבקשים בכתב הגנתם (שהוגש עוד בבית משפט השלום), כי כתב התביעה מעורפל ואינו ברור, ולא נטענת בו כל טענה באשר לטיב מערכת היחסים בין הצדדים וגם אין כל טענה המבססת זכותו של המשיב ולו לכאורה, לקבל את החשבונות המבוקשים.

נטען, כי בשנים 2007-2009 המשיב הועסק על ידם כשכיר, והיה אמון על הקשר עם החברה הסינית, כאשר משכורתו החודשית נגזרה מהיקף העסקאות עם החברה הסינית. המבקשים כפרו בקיומה של שותפות כלשהי עם המשיב וטענו כי עבד אצלם כשכיר עם תוספת שכר אשר נגזרה מהיקף העסקאות שביצע מול החברה הסינית.

נטען כי בשנת 2009 פקד משבר את ענף היהלומים ובהתאם היקף המכירות אל מול ה חברה הסינית היה נמוך וכמעט אפסי. באותה שנה הופסקה העסקתו של המשיב, לאחר שזה ביקש להיות שותף ברווחים בשיעור של 50% והמבקשים סרבו לכך .

המבקשים הכחישו טענות לבלעדיות של המשיב אל מול החברה הסינית, וטענו כי מדובר בחברה גדולה הפועלת מול סוחרים רבים בארץ ובחו"ל וכי עוד עובר להעסקתו של המשיב היתה היא בקשרים עם החברה הסינית.

הבקשה לסילוק על הסף
הן במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת הבקשה המונחת בפניי (שהוגשה עוד בפני בית משפט השלום), טענו המבקשים, כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף לפי תקנות 100 או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וזאת בהעדר עילה ושיהוי (יצוין כי נטען גם להעדר סמכות עניינית, טענה שהתקבלה והתובענה הועברה לבית משפט זה).

לטענת המבקשים, המשיב לא עמד בנטל להוכיח התנאים בתביעה למתן חשבונות, ולא הוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין המבקשים, וכן לא הוכיח קיומה של זכות תביעה, ולו לכאורה, לגבי הכספים מושא החשבונות המבוקשים. נטען, כי המשיב כלל לא הוכיח את הבסיס לקיומה של מערכת יחסים בין הצדדים, לא פירט מהו ההסדר הנטען על ידו שהיה קיים לטענתו בין הצדדים, ודי בכך כדי להורות על מחיקת התביעה על הסף.

עוד טענו המבקשים, כי יש לסלק התובענה על הסף בשל הגשתה בשיהוי ניכר, כאשר ההליך בבית הדין של העדה החרדית הוגש רק בשנת 2012, כשלוש שנים לאחר ההפרה הנטענת בשנת 2009, וכאשר התובענה הנוכחית הוגשה רק בשנת 2017, כ-3 שנים לאחר ביטול פסק הבוררות של בית הדין של העדה החרדית.

לאחר שהתקיים בפניי דיון ביום 28.10.18, ניתנה למשיב, לפנים משורת הדין, ארכה להגשת תגובתו לבקשה לסילוק על הסף.
במסגרת התגובה, טען המשיב ארוכות טענות אשר לא נטענו בכתב תביעתו, תוך הפניה לעדויות בהליך שהתקיים בפני בית הדין של העדה החרדית.
כך נטען, כי בין הצדדים נכרת הסכם לפיו תחילה הועסק כשכיר בסך של 3,000 $ לחודש עבור תיקון יהלומים, וכי בהמשך סוכם כי המשיב יהיה אחראי לקשר עם החברה סינית איתה היה לו קשר מוקדם ובלעדי, לקוחה אותה הביא אל המבקשים, ומעמדו שודרג ל שותף ברווחים מהעסקאות אל מול החברה הסינית.
נטען, כי הסכם זה נכרת בכתב אך אינו מצוי בידו, אף כי ניתן ללמוד על תוכנו הן מהתנהגות הצדדים והן ממכתבו של מר ויזל, שותפו לשעבר של המבקש 2, לבית הדין של העדה החרדית (נספח א' לתגובה). נטען, כי די בכך כדי לבסס את עילת תביעה.
עוד נטען, כי גם מהפרוטוקולים של ההליך בפני בית הדין של העדה החרדית עולה, כי המבקשים ערכו עסקאות עם החברה הסינית באמצעות המשיב בלבד, שקיבל על כך שכר שנגזר מאחוזים מהעסקה . נטען כי המבקשים הפרו את ההסכם בין הצדדים, בכך שלאחר שעזב עבודתו אצל המבקשים, הם המשיכו לעבוד אל מול החברה הסינית, אותה ייצג בארץ, מבלי לשלם לו את חלקו המגיע לו, לטענתו, על פי ההסכם.
יוער כבר עתה, כי טענות אלו לא נטענו בכתב התביעה. לא הוצג כל מצג המבסס מעמדו של המשיב כמייצג בלעדי של החברה הסינית, לא נאמר דבר לגבי ההסכם אל מול המבקשים ותוכנו וגם לא אודות היקף העמלות להן היה זכאי.

המשיב הוסיף וטען, כי אין לקבל את טענת השיהוי, כשלטענתו הוא פעל מול המבקשים להסדרת סוגיית הבלעדיות ועל כן אין לראות שיהוי בזמן שעד לפנייה לבית הדין של העדה החרדית. באשר למועד הגשת התביעה הנוכחית, טוען המשיב כי לא יכול היה מטעמים כלכליים להגיש התביעה קודם לכן.

עוד טען המשיב, כי אכן בשלב מסוים מסר למבקשים מכתב המתיר להם לפעול מול החברה הסינית (נספח ו' לתגובה), אך אין משמעות הדבר שהמבקשים אינם צריכים לשלם עבור כך. עוד טען כי אומדן המכירות של המבקשים לחברה הסינית עומד על כ-100 - 150 מיליון דולר; כי אומדן הרווחים הוא 10% מכך, וכי הוא זכאי למחצית הרווחים.

בתשובתם לתגובת המשיב, טענו המבקשים, כי תגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף מהווה "מקצה שיפורים" והרחבת חזית פסולה, כך לגבי הטענה, כי נערך בין הצדדים הסכם בכתב (שלא צורף), וכך לגבי הטענה כי הוא היה שותף ברווחים של המבקשים.

נטען, כי אין בתגובה מענה ענייני לטענתם כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, אלא תחת זאת הועלו טענות עובדתיות חדשות, שאינן מגובות בתצהיר ולא נטענו בכתב התביעה , שנועדו ליצור עילה, אך גם בהן אין כדי להועיל למשיב.

נטען, כי משהמשיב לא עתר לתיקון כתב טענותיו, הרי שאינו יכול להעלות טענות חדשות במסגרת התגובה לבקשה לסילוק. לטענת המבקשים, זה המקרה בו על בית המשפט להורות על סילוק התובענה.

דיון והכרעה
אקדים ואומר כי לאחר ששבתי והפכתי בטענות הצדדים ולאחר שהזהרתי עצמי מפני השימוש בכלי זה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל ויש למחוק התביעה על הסף מאחר וכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה.

תקנות 100 ו-101 לתקנות מסדירות את המקרים בהם יורה בית המשפט על סילוק תובענה על הסף, וקובעות כדלקמן:
"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה
נ גד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.
101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה
נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם
נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט".

הלכה היא כי סילוק תובענה על הסף הוא הליך חריג, שיש להשתמש בו באופן זהיר, ורק "במקרים יוצאי דופן בלבד, כאשר אין ולו אפשרות קלושה שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 342 (מהדורה 12, 2015)).
כך נקבע גם בפסיקה, כי לאור התוצאות הקשות של סילוק תובענה על הסף לתובע, על בית המשפט לנהוג "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" ( ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724). ככלל, "יעדיף בית המשפט [...] שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח (1) 577; ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668).
בתוך כך, בהתייחס לטענה של העדר עילה נקבע, כי על מנת שתתקבל בקשה למחיקתה על הסף של תביעה, על המבקש (הנתבע) לשכנע כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהמשיב (התובע) יזכה בסעד לו עתר (רע"א 10091/02 Siemens Aktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (פורסם בנבו, 14.3.2004).

עוד נקבע בעניין זה:
[...] סעד הסילוק על הסף הוא קיצוני וקשה, והוא שמור למקרים נדירים בלבד:
"בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו... ]רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (פורסם בנבו, 29.12.2014)].

ומן הכלל אל הפרט; על פניו, בחינת טענות הצדדים בענייננו, מובילה למסקנה, כי כתב התביעה לוקה בחסר, וכי מוטב היה לו היה כולל כתב התביעה פרטים נוספים באשר למערכת היחסים בין הצדדים, ובכלל זאת צירוף ההסכמות להן טוען התובע. וככל שאין בידי המבקש עותק של מסמך הסכמות זה היה עליו להתכבד ולפרט את מהות היחסים שבינו לבין המבקשים, כבסיס לזכאותו לקבלת חשבונות מהמבקשים. מעמדו כמי יצג לטענתו את החברה הסינית, היקף ההסכמות שבינו לבין המבקשים עובר לעזיבתו ולאחר עזיבתו, שמא הוסכם, כפי שטוענים המבקש ים כי לה ם הזכות להמשיך לעבוד אל מול החברה הסינית.

נקבע לא אחת כי כדי שתובע יהיה זכאי לקבל סעד בתביעה למתן חשבונות עליו להוכיח כי קיימת לו זכות תביעה ולו לכאורה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות. עליו להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן סעד זה, כגון שותפות, נאמנות או שליחות, והרשימה אינה סגורה.

על כך נקבע בפסיקה כדלקמן:
"תביעה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון מתבררת השאלה אם התובע זכאי לסעד של מתן חשבונות. השלב הראשון נחלק לשתי שאלות משנה: הראשונה - האם התקיימה מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (למשל, מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות)... השנייה - האם התובע הוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות... אם מתקיימים שני התנאים הללו, ובהיעדר סיבה המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות (כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי), ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות.
בשלב השני, קובע בית המשפט אם החשבונות שנמסרו נאותים, ומהו הסכום שחייב הנתבע לשלם לתובע, בעקבות בירור החשבונות ..." [ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 20.8.2017)].

במקרה דנן כתב התביעה של המשיב לוקה בחוסר רב ואין בו לכשעצמו כדי לגבש עילת תביעתו. גיבוב הטענות והראיות אותן הגיש בתגובתו לבקשת המבקשים לדחיה על הסף אין ב הן כדי לתקן המחדל הקיים בניסוח כתב התביעה. התביעה עצמה נעדרת כל פירוט אודות מערכת היחסים בין המשיב לבין החברה הסינית, מערכת היחסים בינו לבין המבקשים והסכמות , ככל שגובשו, עת עזב עבודתו אצל המבקש ים. ככל שטוען הוא לשותפות ברווחי המבקשים לא נטענה כל טענה מפורשת בנדון, משמעותה והיקפה והשלכות שיש לכך עם עזיבתו את עבודתו אצל המבקשים. טענותיו בתגובתו מהוות הרחבת חזית אסורה.

שקלתי לאפשר למשיב לתקן תביעתו כבר עתה ואולם, לא ראיתי לנכון לאפשר לו זאת כעת. בקשה זו לדחיה על הסף, היתה תלויה ועומדת חודשים ארוכים, הן בבית המשפט השלום והן לפני ועל אף זאת, ואף בהינתן תגובתו לבקשה אשר הוגשה לאחרונה ובה גיבוב של טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה, לא השכיל המשיב להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה, מקום שהיה עליו לעשות כן כדי למקד תביעתו ולגבש עילת תביעתו.
משלא עשה כן לא ראיתי לנכון לסלול בפניו הדרך כעת לתיקון כתב התביעה.
תביעתו זו נמחקת ושמורה לו הזכות להגיש תביעה חדשה בתקווה כי זו תיהיה מנוסחת כהלכה.

באשר לטענת השיהוי, מקובלים עליי הסבריו של המשיב, ולא מצאתי כי מדובר בשיהוי המצדיק סילוק על הסף, כאשר הלכה היא כי סילוק על הסף בשל שיהוי יעשה בנסיבות חריגות וכאשר הוא מלווה לחוסר תום לב מצד התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה על זכותו [ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433)]. אין זה המצב בענייננו.

לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף – מתקבלת והתביעה נמחקת.
בית המשפט לא ישחית זמנו על ניהול תביעה הלוקה כל כך בחסר ואשר אין בה כדי לבסס עילת תביעה .
ככל שמבקש המשיב לחזור ולקדם תביעתו יתכבד ויגיש תביעה המפרטת כדבעי טענותיו אשר יהא בהן כדי לבסס עילת תביעתו.

המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך של 3,000 ₪ .
תשלום ההוצאות יהווה תנאי לחידוש התביעה.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.