הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

המבקשים: 1. לירון מקירי
2. שירן מקירי
3. נופר מקירי
ע"י ב"כ עו"ד משה פרסיק

נ ג ד

המשיבים: 1. יחזקאל אהרוני
2. אריאלה שחר
3. עובדיה מקירי
ע"י ב"כ עו"ד ינון שרעבי ( כונס נכסים)

4. נורית לוי

5. אורה רוסייר
6. חווה דואר
7. רונן מזרחי
8. לאה אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד ערן צור ( כונס נכסים)

9. צמח אהרוני
10. סהר אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד אבירם מזיוב ( כונס נכסים)

פסק דין

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו ( כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 23.10.17 , בת"א 33316-07-12, אשר דחה את בקשת המבקשים להירשם כבעלי זכויות בקרקע, ובקשתם כי ייקבע כי פסק הדין שניתן בהליך, לעניין פירוק השיתוף בחלקה, לא חל עליהם .

המשיבים 9-10, שהם התובעים בהליך בבית משפט קמא, הגישו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נגד המשיבים 1-8. לתביעה זו התווספה תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ( להלן: "התביעה").
על מחצית מחלקת המקרקעין נשוא התביעה, נבנה לפני שנים ארוכות בנין השייך למשיבים 1-4 (המחצית השנייה של המקרקעין נותרה ריקה).

המשיבים 9-10 עתרו לפירוק השיתוף של החלקה על דרך של מכירה למרבה במחיר. המשיבים 5-8 הסכימו לפירוק בדרך זו, אך המשיבים 1-4 התנגדו וביקשו שפירוק השיתוף יעשה בעין כך שהם יקבלו את מחצית מהקרקע שעליה קיים הבניין ושאר בעלי הזכויות יקבלו את מחצית הקרקע הריקה. המשיבים 1-4 הסתמכו, בין היתר, על הסכם שיתוף שנכרת בין ארבעת האחים שהיו הבעלים ההיסטוריים של החלקה והמשיבים 1-4 הם היורשים של חלק מהם.

מאחר ולא כל בעלי הזכויות הרשומים היו בן החיים, בעת הגשת התביעה, הורה בית המשפט קמא לצדדים להגיש טבלה המרכזת את כל בעלי זכויות הרשומים בלשכת רישום המקרקעין, וככל שבעל זכות נפטר, התבקשו הצדדים לציין את יורשיו.

המשיבים 9-10 הגישו טבלה מרכזת כאמור, במסגרתה ציינו בין היתר שהיורש של הגב' רויטל מקירי ז"ל הוא בעלה בלבד, המשיב 3, מבלי שציינו את ילדיהם, הם המבקשים כיורשים.

ביום 30.8.16 ניתן פסק דין בתביעה שבו נקבע ביחס לתביעת פירוק השיתוף, כי לא ניתן לפרק את השיתוף בעין ויש לפרק את השיתוף על דרך של מכירה וכמפורט בפסק הדין ( להלן: "פסק הדין").

המשיבים 1-3 הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. ביום 3.7.17 ניתן פסק הדין בערעור (ע"א 50752-09-16 – מפי כב' השופטים שבח, אטדגי ואניסמן-עמית) שלפיו הערעור ביחס לתביעת פירוק השיתוף נדחה. עוד נקבע בפסק הדין בערעור, כי הוראות בדבר ביצוע פירוק השיתוף יינתנו על ידי הערכאה הדיונית, קרי, בית משפט קמא.

ביום 3.9.17 מינה בית המשפט קמא את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים במשותף לצורך ביצוע פירוק השיתוף על דרך של מכירת הנכס.

ביום 17.9.17, הגישו המבקשים בקשה לתקן את צו הכינוס והערת מינוי הכונסים כך שלא תחול על זכויות המבקשים בחלקה, מכוח היותם בעלי זכויות כיורשי אמם המנוחה הגב' מקירי רויטל ז"ל ויורשי סבתם המנוחה הגב' שרה אהרוני ז"ל, ומאחר שפסק הדין שניתן לא חל עליהם משלא היו צד להליך ( להלן: "הבקשה").

בהחלטה, מיום 6.10.17 , עיכב בית המשפט קמא את הליכי הכינוס וקבע את הבקשה לדיון.

ביום 22.10.17 התקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט קמא. במהלך הדיון ציין ב"כ המבקשים כי המבקשים ידעו על ההליך. המבקש 1 אף הודה כי נכח באחד הדיונים.

בהחלטה מיום 23.10.17, קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות את הבקשה משהוגשה בחוסר תום לב ובעיקר מהטעמים המפורטים להלן: כי המבקשים לא היו צד להליך, אך אביהם המשיב 3 היה בעל דין בהליך. המבקשים ידעו על ההליך כפי שהצהיר ב"כ בפרוטוקול הדיון וכפי שהצהיר המבקש 1. ההליך מתנהל כבר חמש שנים והיה משמעותי לצדדים לו, לרבות אביהם של המבקשים, כאמור המשיב 3, שנאלץ למכור את ביתו במסגרת ההליך. חלקם של המבקשים במקרקעין נלקח בחשבון כחלקו של המשיב 3. ככל שגורעים את חלקם של המבקשים מחלקו של המשיב 3, שיעור חלקם של המבקשים הוא 2.5%. למבקשים אין טענות חדשות שלא הועלו על ידי אביהם במסגרת ההליך. כל טענותיהם הן מקצה שיפורים בטענות שהועלו ונדחו.
נוכח האמור מצא בית המשפט קמא להחיל את פסק הדין על המבקשים מכוח החריגים של "יחסי הקרבה המשפטית" ו"כלל ההזדמנות".
עוד ציין בית המשפט קמא, כי נראה שפניית המבקשים לבית המשפט לא נעשתה מיוזמתם אלא מיוזמת המשיב 3 אשר התקשה להשלים עם תוצאות פסק הדין. בית המשפט קמא תמך מסקנה זו מצידוד עו"ד שרעבי, ב"כ המשיב 3, בבקשה.
עוד בהקשר זה ציין בית משפט קמא שעו"ד שרעבי הלין על אי צירופם של יורשים אחרים להליך אך לא טען, כי יש לצרף את המבקשים להליך. עו"ד שרעבי לא טרח לציין מיהם יורשי הגב' רויטל מקירי ז"ל. גם כאשר הוגש ע"י עו"ד מזיוב נסח שלפיו יורש הגב' מקירי הוא המשיב 3, לא תיקן אותו עו"ד שרעבי או המשיב 3.
משכך עולה כי המשיב 3 וכך גם המבקשים סברו כי האינטרסים של המבקשים מיוצגים על ידי המשיב 3 ואין צורך בצירופם לתביעה.

המבקשים מבקשים להשיג אחר החלטה זו.
לטענת המבקשים, בית המשפט קמא אינו יכול למנוע את רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין, זכויות שהן מכוח צו הירושה שאינו שנוי במחלוקת. עוד לטענת המבקשים לא ניתן למנוע את רישום זכויותיהם משלא היו צד להליך או לפסק הדין. המבקשים טוענים שכונסי הנכסים אינם יכולים למכור את כל הזכויות בנכס כל עוד שלא צורף עיזבון הגב' מקירי ז"ל להליך. בהקשר זה מוסיפים וטוענים המבקשים שכל עוד העיזבון לא צורף כצד לתביעה זכויותיו ייוותרו נקיות מכל מגבלה.
לטענת המבקשים שגה בית המשפט קמא כאשר החיל את הפסיקתא שקובעת צו הכינוס על המבקשים. לטענתם, הפסיקתא אינה יכולה לחול עליהם משלא היו צד להליך ומשלא צורפו אליו על ידי אחד הצדדים או על ידי בית המשפט קמא. המבקשים טוענים שהחלת צו הכינוס עליהם מהווה פגיעה בזכות הגנת הקניין.
עוד טוענים המבקשים בהקשר זה, שאין מקום להחיל חריג משום שהמשיבים 9-10, התובעים, בחרו במודע שלא לצרף אותם כצד לתביעה. ובכל אופן טוענים המבקשים שבשום שלב זכויות הגב' מקירי ז"ל, אמם, לא היו בסכנה ולא עמדו להכרעת בית המשפט קמא, כך שלא קם צורך לצרף אותם להליך.
המבקשים סבורים שבית המשפט קמא שגה בכך שקבע שמתקיים לגביהם מעשה בית דין, בטרם צורפו להליך ובטרם הוגשה הגנתם ונדחתה.
המבקשים טוענים שככל שיתבקש צירופם יהיה על בית משפט קמא קודם להכריע בשאלת הסמכות העניינית, מאחר שמדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בין יורשים בני משפחה מדרגה ראשונה ובקשר לזכויות שקיבלו בירושה.
המבקשים טוענים שבית המשפט קמא שגה בכך שהחיל את החריגים בדבר "כלל ההזדמנות" ו"כלל הקרבה המשפטית", כאשר המשיבים 9-10, התובעים, ויתרו על הגשת תביעה נגדם ובית המשפט קמא לא עורר אותם לבדוק את בעלי הזכויות.
לטענת המבקשים אין די בקרבה המשפחתית כדי להחיל מעשה בית דין על המבקשים. אין די שעניין המבקשים יהיה מיוצג על ידי המשיב 3, אביהם, אלא נדרשת הסכמה להרשאה מפורשת לייצוג.
עוד טוענים המבקשים שבית המשפט קמא שגה בכך שייחס למבקשים את תוצאות מעשי ומחדלי בעלי הדין, וקבע שהמבקשים " ממחזרים" טענות וייחס להם חוסר תום לב.
המבקשים טוענים ששגה בית המשפט קמא כאשר ייחס את המניע לבקשתם במשיב 3, הוא אביהם, שהביע את כאבו מתוצאות פסק הדין.
עוד טוענים המבקשים ששגה בית המשפט כאשר חיזק את מסקנתו בצידוד עו"ד שרעבי, שכן בקשתם במקור היתה לזכויות מכוח הסבתא, הגב' שרה אהרוני ז"ל, ולאור התנגדות עו"ד שרעבי חזרו המבקשים מחלק זה של הבקשה.

לבסוף הודיעו המבקשים כי הם מסכימים להליך פירוק השיתוף אך עומדים על רישום זכויותיהם בנכס.
המבקשים התחייבו לשתף פעולה עם כל רוכש פוטנציאלי.
עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בכך שהשית עליהם הוצאות וגובהן של אלו מהטעמים המפורטים לעיל.

המשיבים 9-10 מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בהליך סרק נוסף של המבקשים, שנעשה בשיתוף פעולה מלא של אביהם ודודיהם, המשיבים 1-3, לעכב את הליך כינוס הנכסים, לאחר שנערכה התמחרות ונבחרה הצעה זוכה.
לטענתם, מדובר בחוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי המשפט. עוד מצוין כי לא משולמים דמי שימוש ראויים עבור השימוש במקרקעין וזאת לאור ההסכמה בהליך הערעור.
המשיבים 9-10 מציינים כי המבקשים היו מודעים להליך המשפטי שמתנהל ואף היו נוכחים בהליך בבית המשפט, ובקשתם הוגשה בשיהוי ניכר.
עוד טוענים המשיבים 9-10 שהמשיבים 1-3 לא ציינו את עובדת קיומם של צווי הירושה ובכך גרמו לבית המשפט קמא להבין כי המשיב 3 הוא היורש היחיד של אם המבקשים, וזאת לאחר מספר פניות ותיקונים שנעשו בטבלת בעלי הזכויות.
לעמדת המשיבים 9-10 הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד או שאלה משפטית, שכן המבקשים ידעו על ההליך המתנהל משנת 2012 וגם על האפשרות שאביהם יאלץ למכור את ביתו במסגרת ההליך. המשיבים 9-10 מפנים לדברי המבקש 1 וב"כ המבקשים שהודו שהמבקשים ידעו על התיק המתנהל.
המשיבים 9-10 מצטרפים לקביעות בית המשפט קמא, כי למבקשים אין טענות חדשות שלא נידונו במסגרת ההליך, והשתק המבקשים מכוח דוקטרינת יחסי הקרבה המשפחתית והחריג של כלל ההזדמנות.

המשיבים 5-8 מתנגדים גם הם לבקשה. חלק מטענותיהם חוזרות על טענות המשיבים 9-10 .
המשיבים 5-8 הוסיפו וטענו את הדברים הבאים: המשיבים 1-3 עושים שימוש אישי במקרקעין וכן משכירים חלקים ממנו וגובים דמי שכירות לכיסם.
התנהל הליך ערעור לפסק הדין אשר נדחה.
שיהוי המבקשים אינו רק בהצטרפותם להליך, אלא גם ברישום זכויותיהם במקרקעין מכוח צו הירושה.
לבקשת המבקשים, בבית המשפט קמא, לא צורף תצהיר ולכן גם לא היה מקום לקבל אותה.
אין מקום לרשום את זכויות המבקשים במקרקעין לאור שתמורת הנכס תגיע אל כונסי הנכסים.

כונס הנכסים עו"ד שרעבי, מצדד בעמדת המבקשים וטוען, כי יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולאפשר את רישום זכויות המבקשים בלשכת רישום המקרקעין, ובהתאם לצרפם להליך המכר בכינוס.

אל מול הודעת המבקשים כי יש לקבל הערעור ולאפשר רישום זכויותיהם בנכס כאשר הליכי פירוק השיתוף ימשכו, טענו המשיבים כי אין כל בסיס להיעתר לבקשה זו מקום שעלול הדבר לחבל בהליכי כינוס הנכסים, עת יגרע חלקם בנכס מצו הכינוס שהוצא.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שקלתי את טענותיהם ויישמתי את הוראות הדין הרלוונטיות, הגעתי לידי מסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, נוכח השאלה העומדת לדיון.
אשר לערעור עצמו , מצאתי לנכון לדחותו. (להלן יקראו המבקשים – המערערים. )
להלן נימוקיי:

השאלה המהותית הינה החלת פסק הדין שניתן בעניין פירוק השיתוף במקרקעין על המערערים.
בעניין זה לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא אשר נימק כדבעי ובאופן מקיף את נסיבות ואת חוסר תום הלב של המערערים. אין לי אלא לחזור על הדברים ולחדד אותם .

הגב' רויטל מקירי, אם המערערים, נפטרה בשנת 2005. צו הירושה, שצורף לבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא, ניתן ביום 2.5.06.
הליך התביעה לפירוק השיתוף בבית המשפט קמא נפתח בשנת 2012, קרי, זמן רב לאחר פטירת האם ומתן צו הירושה. כ- 6 שנים לאחר מכן.
מנתונים אלה ניתן להסיק כי המערערים, בהיותם יורשי אמם יחד עם האב – המשיב 3 - ידעו על זכויותיהם בירושה עוד בשנת 2006, ובכל אופן לא נטען אחרת.

טבלת הזכויות במקרקעין הוגשה על ידי ב"כ המשיבים 9-10 , ביום 8.2.15. עת שהוגשה הטבלה לא נטען דבר על ידי המשיב 3, אביהם של המערערים, על היות ילדיו יורשים מכוח צוואת האם וכן לא ביקש את צירופם להליך.
להיפך, המשיב 3 ניכס לעצמו גם את חלקם של המערערים, כאילו מייצג הוא את האינטרסים שלהם. כפי שיובהר בהמשך, האינטרסים של המשיב 3 ושל המערערים נדמים כזהים.

אין ספק שהמערערים ידעו על ההליך: אביהם היה צד להליך; המדובר בהליך שהיה משמעותי עבורו נוכח האיום במכירת ביתו, איום אשר התממש. יתרה מכך, המערער 1 הודה כי נכח באחד הדיונים בבית המשפט וב"כ המערערים הצהיר כי המערערים ידעו על ההליכים.

לא היה דבר שיימנע מהמערערים לבקש להצטרף כצדדים פורמליים להליך, הן מכוח הטענות שהעלו בבקשתם והן מכוח היותם בעלי זכויות במקרקעין מכוח צו הירושה.

בית המשפט קמא בחן את טענות המערערים גם לגופן וקבע שטענות אלו הועלו על ידי הצדדים האחרים להליך ונדחו על ידו. עוד יש לקחת בחשבון את משקל טענות המערערים בהינתן שיעור חלקם במקרקעין, שהוא 2.5%, חלק מינורי במקרקעין.

בית המשפט קמא החיל, נכונה, את פסק הדין על המערערים מכוח מעשה בית דין ולפי החריגים הקרבה המשפטית וכלל הזדמנות. אפנה בהקשר זה לפסק הדין אשר הפנה אליו בית המשפט קמא, ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות (פורסם בנבו, 05.01.2011) , פסקאות 27-28, 32-33.

בהקשר זה אציין שחריג הקרבה המשפחתית לצורך מעשה בית דין עשוי להיווצר כתוצאה מקשרים משפחתיים או מכוח זיקה משותפת לעניין כספי משותף. אין ספק שבענייננו למערערים היה קשר משפחתי למשיב 3, אביהם, וכן קשר כספי ישיר לעניין, מהיותם חלק מיורשי האם במקרקעין.

למערערים כאמור היתה הזדמנות להצטרף להליך ואף עניין ברור בתוצאותיו, שכן אלו משליכ ים על זכויותיהם במקרקעין. המערערים הם שנמנעו במודע מלהצטרף להליך ובכך גילו עמדתם שהם מקבלים את תוצאת ההתדיינות אף אם זו נגדם. עוד יש להדגיש את זהות האינטרסים הרכושיים בין המשיב 3, אבי המערערים, לבין המערערים, גם בכך טעם לדחיית טענות המערערים.

התנהלותם של המערערים אף מעידה על חוסר תום לב במשולב עם חוסר תום לב אותו יש ליחס לאב - המשיב 3 וב"כ עו"ד שרעבי.
המערערים בכך שהגישו את בקשתם בשלב כה מאוחר בהליך ולאחר שהיו מודעים לו זה מכבר וכמפורט לעיל .
המשיב 3, כאמור לא הפנה את תשומת לב בית המשפט להיות ילדיו בעלי זכויות במקרקעין ולטעות בטבלת הזכויות, ולא ביקש את צירופם של המערערים להליך.
עו"ד שרעבי, ב"כ המשיב 3, לא טען כי יש לצרף את המערערים להליך, למרות שהלין על אי צירוף יורשים שונים להליך. בנוסף, לא ראה לנכון להמציא עותק מצו הירושה המאשר את יורשיה של הגב' רויטל מקירי ז"ל.

נוכח דברים אלו לא מצאתי כל שגגה בפי בית המשפט קמא עת החיל על המערערים את פסק הדין מכוח מעשה בית דין .
אשר לרישום זכויות המערערים בלשכת רישום המקרקעין. המערערים הם בעלי 2.5% מהזכויות במקרקעין נשוא בקשת רשות הערעור, לפי צו הירושה, ולכן אין למנוע רישום זכויות קנייניות בלשכת רישום המקרקעין.

אשר לרישום זכויות המערערים בלשכת רישום המקרקעין. המערערים הם בעלי 2.5% מהזכויות במקרקעין נשוא בקשת רשות הערעור, לפי צו הירושה, ולכן לכאורה אין למנוע רישום זכויות קנייניות בלשכת רישום המקרקעין. ואולם, יש להותיר מלאכה זו, ככל ש ידרש הדבר, בידי כונסי הנכסים, שמא רישום עצמאי של זכויות המערערים בנכס, יחבל בהליכי הכינוס ופירוק השיתוף .

סוף דבר
בקשת רשות הערעור מתקבלת.
הערעור נדחה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 5-10 בסך של 10,000 כך שלכל משיב ישולם סך של 2000 ₪.
ההוצאות ישולמו מתוך הפיקדון שהופקד על ידי המערערים, ויועבר למשיבים 5-10 באמצעות ב"כ.

הצו שניתן לעיכוב הליכי גביית ההוצאות בהן חוייבו המערערים בערכאה דלמטה, מבוטל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.