הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

מספר בקשה:22

המבקשת (התובעת):

שירה ויינרמן
ע"י ב"כ עוה"ד שחר ארביב ועדי כהן

נגד

המשיבה (הנתבעת):

עיריית יהוד-מונסון
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו מלך ואביעד כהן

פסק דין

בפני הודעת חדילה מוסכמת שהגישו הצדדים בהתאם להוראות סעיף 9(ב) ל חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

ביום 12.9.17 הגישה המבקשת, הגב' שירה ויינרמן (להלן: "המבקשת"), כנגד המשיבה, עיריית יהוד-מונסון (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, שעילתה גבייה ביתר של סכומי הוצאות אכיפה בגין שליחת מכתבי התראה בדבר אי תשלום חובות בדואר רגיל ובדואר רשום, מעבר לסכום ההוצאות הישירות הכרוכות בנקיטת ההליך ובניגוד לתקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011 (להלן: "תקנות הגביה"). נטען, כי התנהלות זו מהווה התעשרות שלא כדין של העירייה על חשבון הנישומים.

המבקשת ביקשה לייצג "כל אדם אשר שילם לעירייה בעבור הוצאות אכיפה ו/או פעולות אכיפה ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה מעבר להוצאות הישירות שהוצאה העירייה יהוד-מונסון בגין הוצאות האכיפה".

ביום 28.2.18 הגישה העירייה את תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה טענה כי הסכומים שהיא גובה אינם עולים על הסכומים המקסימליים הקבועים בתקנות הגבייה, ובכל מקרה מדובר בסכומים הנמוכים מהוצאות הישירות של העירייה.

ברקע להודעת החדילה המוסכמת, שני פסקי דין של בית המשפט העליון אשר ניתנו בסוגיית גביית עלויות אכיפה: עע"מ 6192/13 שרה אברהם נ' עיריית טבריה (פורסם בנבו, 26.2.17) (להלן: "פס"ד שרה אברהם"), שניתן מספר חודשים עובר להגשת התובענה שבפניי, ולפיו הרשות אינה רשאית לגבות אוטומטית את הסכומים המקסימליים בגין הוצאות הגביה והאכיפה הקבועים בתקנות הגבייה, אלא עליה לבחון מהם ההוצאות הישירות, העלויות בפועל, הכרוכות בהפעלת פעולת הגביה והאכיפה; עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ (פורסם בנבו, 1.9.19) (להלן: "פס"ד ליבוביץ"), שניתן לאחר הגשת התובענה שבפניי, ולפיו נקבע, כי במסגרת העלויות הישירות ניתן לכלול גם את שכר העובד ששולם לו בזיקה ישירה לביצוע הפעולה הכרוכה בהפעלת אמצעי האכיפה, וכי מקום בו קיים קושי לקבוע את שיעור ההוצאות הישירות, ניתן לקבוע עלות ממוצעת.

בעקבות פסקי דין אלו, בהמלצת בית המשפט, וברוח הסדרים דומים שאושרו בעניין ואומצו בפסיקה, ובתוך כך הסדר פשרה בת"צ 25462-01-13 שרוני נ' עיריית נהריה (פורסם בנבו, 6.6.16), במסגרתו העמידו הצדדים את תעריפי העלות הישירה, כולל שכר עובדים, של שליחת מכתבי התראה על סך של 12.48 ₪ למכתב רגיל ו-18.84 ₪ למכתב רשום (נכון לשנת 2012), סכומים שעודכנו בהמשך ל-13.31 ₪ למכתב רגיל ו-19.7 ₪ למכתב רשום, הגיעו הצדדים לשורה של הסכמות.

בהתאם, ביום 23.6.21 הגישה המשיבה, בהסכמת המבקשת, הודעת חדילה מוסכמת, במסגרתה ביקשו הצדדים, כי בית המשפט יאשר את הודעת החדילה וידחה את תביעת ה האישית ובקשת האישור מטעם המבקשת [זאת לאחר שבית המשפט סבר כי בקשת ההסתלקות המתוגמלת שהגישו הצדדים ביום 21.3.21, בהמשך להליך גישור שניהלו, אינה הדרך הראויה לסיום ההליך, בין השאר בהעדר התייחסות לסכומי הגבייה המופחתים לעבר ולעתיד; ראו החלטתי מיום 22.4.21].

עיקרי הודעת החדילה והסכמות הצדדים:

המשיבה הודיעה על חדילה רטרואקטיבית, בהתאם לתקופה המוגדרת בחוק, מהסכומים אותם גבתה בעבר , וכי בעקבות הודעת החדילה, תגבה הן רטרואקטיבית והן לעתיד, את הסכומים המופחתים כדלקמן: בגין משלוח דרישה בדואר רגיל תגבה סך של 13.31 ₪ (יצוין כי הסכום המקסימלי לגביה הוא 16 ₪); בגין דרישה בדואר רשום תגבה סך של 19.70 ₪ (יצוין כי הסכום המקסימלי הוא 23 ₪).

הצדדים ציינו, כי בהתאם לתחשיב שנערך והוסכם על ידם, הפער בין סכום הגבייה בפועל מספטמבר 2015 ועד החדילה בפועל וגבייתה, סך כל התעריפים המופחתים עומד על סך של כ-125,000 ₪.

לאור הקושי והעלות הכלכלית הגבוהה הכרוכה באיתור חברי הקבוצה ובביצוע השבה אישית של הגבייה ביתר, הסכימו הצדדים, כי העירייה תקצה סך של 200,000 ₪ (להלן: "סכום ההשבה") כפיצוי בגין גביית היתר בעבר תחת ההשבה לחברי הקבוצה, וזאת על ידי העברת הסכום לתב"ר (תקציב בלתי רגיל) מיוחד שעניינו רווחת הציבור בתחומי הפיתוח הציבורי, ובכלל זאת פיתוח גנים, מבני ציבור, פתרונות חניה וכל תכלית ציבורית אחרת.

הצדדים ביקשו, כי בית המשפט יאשר העברת הסכום הנ"ל כמפורט, וציינו כי מדובר במטרה ציבורית ראויה, שתתרום לרווחת הציבור, הן של תושבי העיר והן של מבקריה מחד גיסא, ותחסוך עלויות רבות לקופה הציבורית לשם איתור החייבים לביצוע השבה אישית מאידך גיסא.

הצדדים הצהירו, כי לאחר אישור המתווה הנ"ל, יועבר סכום ההשבה רישומית לתקציב תב"ר נפרד לשנת 2021 לצורך מטרה זו, והעירייה התחייבה להעביר את הסכום בפועל לתב"ר לכל המאוחר בתוך 45 יום, וכי לאחר מכן ינוצל התקציב לשם ביצוע פיתוח גנים, מבני ציבור, פתרונות חניה ותכליות ציבוריות אחרות.

גמול ושכ"ט - הצדדים אינם חלוקים על זכאות המבקשת ובא כוחה לגמול ושכ"ט, ולאור התועלת לקבוצה, ונוכח סכום ההשבה כמפורט לעיל, עתרו במשותף לפסיקת גמול למבקשת, בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. הצדדים ציינו כי סכומים אלו סבירים וראויים בנסיבות המקרה.

הצדדים ציינו כי המשיבה תישא במלוא עלויות הגישור.

לבסוף, ביקשו הצדדים, כי בנסיבות העניין בהן נמצאה הסוגיה תלויה ועומדת בשאלה העקרונית בפני בית המשפט העליון, זמן רב, תינתן ארכה בדיעבד להודעת החדילה.

דיון והכרעה
נתתי דעתי לטענות הצדדים וראיתי לנכון בנסיבות העניין, בהן עוכב הדיון בהליך זה עד להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה, להאריך המועד להגשת הודעת החדילה, כפי שביקשו הצדדים. בהתאם, סבורה אני כי יש מקום לאשרה על כל חלקיה.

כך, בהינתן הפסיקה הרלוונטית, מצאתי לנכון לאשר את שיעור סכומי הגבייה המופחתים, כפי שפורטו לעיל , העולים בקנה אחד עם סכומים שאושרו בהסדרים אחרים ואשר יש בהם כדי למלא אחר הלכות בית המשפט העליון בפס"ד שרה אברהם ובפס"ד ליבוביץ (לעיל). הנתבעת אישרה כי סכומים אלו יגבו גם לעתיד (ראו סעיף 8 להודעת החדילה)

כך גם מאשרת אנכי כי סכום ההשבה לתקופת העבר בשווי של 200,000 ₪ יועבר במלואו בדרך של תב"ר לטובת מטרה ציבורית לרווחת הציבור בתחומי הפיתוח הציבורי, ובכלל זאת פיתוח גנים, מבני ציבור, פתרונות חניה וכל תכלית ציבורית אחרת. השבה פרטנית לכל אחד מחברי הקבוצה נמוך מאד ועל כן אינו יעיל נוכח העלות הגבוהה הכרוכה באיתור חברי הקבוצה. בנסיבות אלה, העברת סכום ההשבה לצורך מטרה ציבורית עולה בקנה אחד עם דברי בית המשפט העליון בפס"ד ליבוביץ, שציין כי מכוח סעיף 20(ג)(1) לחוק, גם במסגרת תביעת השבה נגד רשות לפי פרט 11 לתוספת הראשונה לחוק, לבית המשפט סמכות בשיקול דעת לאפשר את העברת כספי ההשבה למטרה ציבורית, וזאת כאשר לא מעשי לפסוק פיצוי לחברי הקבוצה, כפי שזה בענייננו (ראו סעיף 40 לפסק דינו של כב' השופט עמית, פס"ד ליבוביץ).

כדי לוודא ביצוע התחייבות העירייה להשקעת סכום ההשבה במטרה הציבורית כפי שפורטה לעיל, תגיש העירייה לבית המשפט, עם העתק לב"כ המבקשת, תוך 45 יום ממתן פסק דין זה, תצהיר גזבר העיריה המאשר, כי סכום ההשבה הועבר בפועל לתב"ר, וכי סכום זה הינו מעבר לתקציב השנתי שהוקצה על פי תקציב העיריה למטרות אלו.
זאת ועוד, עד ליום 15.1.22 יוגש תצהיר נוסף המפרט הפעולות שבוצעו בפועל באמצעות התב"ר למטרות המפרטות לעיל.

גמול ושכ"ט - בהינתן השיקולים הרלוונטיים לפסיקת גמול ושכ"ט ולאור העקרונות שנפסקו לפסיקת גמול ושכ"ט, מצאתי לנכון לאשר את סכומי הגמול ושכה"ט המבוקשים, אשר הינם סבירים והולמים את התועלת שהביאה תובענה זו לחברי הקבוצה, הן במישור הציבורי ההרתעתי, והן במישור הממוני, כאשר העירייה התחייבה להחיל את סכומי הגביה המופחתים גם לעתיד ולא רק רטרואקטיבית לתקופת החדילה על פי החוק.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הודעת החדילה ונותנת לה תוקף של פסק דין.
התובענה האישית של התובעת ובקשת האישור - נדחות.
אני מאשרת את סכום הגמול ושכר הטרחה המוסכם, כמפורט לעיל. סכומים אלו ישולמו בשני תשלומים שווים האחד בתוך 30 ימים מהיום והשני בכפוף לאישור בית המשפט שיינתן רק לאחר שהמשיבה תשלים הגשת שני תצהירים כדלקמן: האחד - יוגש עד ליום 15.8.21 המאשר העברת סכום ההשבה לתב"ר, והשני - עד ליום 15.1.2 2 המאשר השלמת ביצוע ההשקעה כמתחייב בהודעת החדילה.
נקבע לתז"פ ליום 20.1.22 לקבלת הודעת המשיבה.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"א, 28 יוני 2021, בהעדר הצדדים.