הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

המבקשת
HOLLAND AMERICA Ltd
ע"י ב"כ עו"ד ג'ון הריס

נגד

המשיבים
1.חיים ולנר
2.נירה ולנר
3.אסתר פת
4.אורי פת
5.אברהם שטרן
6.לאה שטרן
7.ישעיהו גיבור
8.גאולה קזנובסקי
ע"י ב"כ עו"ד אריה לוי

9.אשת טורס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בועז שולמן

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת נאווה ברוורמן) מיום 27.2.2017 בת.א. 55904-09-16, במסגרתה התירה המצאה של כתבי בי דין למבקשת, שהינה חברה זרה, באמצעות חברה ישראלית "אראי סיטונאי נסיעות בע"מ" (להלן: "חברת אראי"), עת ראתה בה מורשה לצורך קבלת כתבי טענות עבור המבקשת.

1. המשיבים 1-8 הגישו תביעה להשבת כספים אותם שילמו בגין סבל פיזי ובריאותי כמו גם עוגמת נפש אשר נגרמו להם, לטענתם, בעקבות כשלים בשייט שאורגן באוניה אותה מפעילה ו/או מנהלת המבקשת. לטענתם, האניה היתה נגועה בוירוס שתקף את נוסעי האניה שהשתתפו בשייט הקודם באוניה וכי לא ניתנה להם כל הודעה מוקדמת על כך, טרם עליתם על האוניה, לפיכך נמנעה מהם האפשרות לבטל השייט. עוד נטען כי, עת עלו על האוניה נדרשו הם לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים וכן קוצרה ההפלגה ביום אחד ובוטלה העגינה ב- 2 נמלים. בכך, נמנעה מהם האפשרות לטייל בכל האתרים עליהם התחייבה המבקשת ונגרמה להם עוגמת נפש.

2. המשיבים 1-8 הזמינו שירותי תיירות מהמשיבה 9 (להלן: "אשת טורס") הכוללים טיסות ללונדון ושהייה במלון וכן שייט על אוניה של המבקשת. אשת הזמינה את שירותי השייט מחברת אראי, אשר פעלה עבור המבקשת לצורך ביצוע ההזמנות וגביית הכספים.

3. המשיבים 1-8 בתביעתם תבעו את חברת אשת טורס וכן את המבקשת.
המשיבים 1-8 ביצעו מסירה של כתבי הטענות אל המבקשת באמצעות חברת אראי.

4. בית המשפט קמא נדרש לשאלת ההמצאה נוכח בקשת המשיבים 1-8 למתן פסק דין כנגד המבקשת, בהעדר כתב הגנה מטעמה.
כפי שצוין לעיל, בית המשפט קמא בחן מקרוב את שאלת אינטנסיביות הקשר בין המבקשת לבין חברת אראי וקבע כי קשר אינטנסיבי אכן קיים בין השתיים המבוסס על היחסים החוזיים שביניהם, על המצג לציבור, כפי שמופיע באתר האינטרנט של המבקשת , המציג את חברת אראי כנציגה שלה בישראל וכן אופן הפעילות אותה מבצעת חברת אראי עבור המבקשת, פעילות עסקית המקדמת את ענייניה העסקיים של המבקשת על דרך של ביצוע הזמנות שייט באוניות המבקשת וגביית כספים אותה היא מעבירה אליה.
בית המשפט קמא לא ראה לנכון ליתן משקל לעובדה כי חברת אראי אינה המשווקת הבלעדית של המבקשת בארץ וסבר כי מבחן אינטנסיביות הקשר מתקיים גם כך.

5. במסגרת בקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי טעה בית המשפט קמא עת קבע קביעה זו כשהיא חוזרת וסוקרת את ההלכות המשפטיות בנדון וחשיבות השימוש בהוראות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: " תקנות סד"א"), כאשר מתבקשת קביעת סמכות בינלאומית.
לגופם של דברים טענה המבקשת, כי אין בינה לבין חברת אראי כל קשר תאגידי, ארגוני או ניהולי ועל כן אין לראות את חברת אראי "מורשה בניהול עסקים" של המבקשת.

6. המשיבים 1-8 וכן חברת אשת טורס תמכו בטענותיהם בקביעותיו של בית המשפט קמא כשהם חוזרים ומדגישים את טיב הקשר העסקי בין המבקשת לבין חברת אראי .
עוד נטען, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור שלא במסגרת המועדים הקבועים בתקנות. כך נטען כי החלטת בית המשפט קמא נמסרה למבקשת באמצעות חברת אראי ביום 9.3.2017 וכי לרשות המבקשת עמד פרק זמן של 30 יום להגיש בקשת רשות הערעור, בהתאם להוראת תקנה 399 לתקנות סד"א, (עד ליום 9.4.2017) ומקום שבפועל הוגשה בקשת רשות הערעור רק ביום 27.4.17 יש לדחות הבקשה על הסף.

7. בתשובה לטענה אחרונה זו בדבר האיחור במועדים השיבה המבקשת, כי מסירה של החלטת בית המשפט קמא בוצעה אל משרדה רק ביום 22.3.17 ובהינתן פגרת חג הפסח אין בהגשת הבקשה לבית המשפט ביום 26.4.17 משום איחור בהגשה.

8. לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא ובהינתן סוגיית הסמכות המהותית להמשך דיון בתובענה ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור וראיתי בבקשה זו כערעור שהוגש על פי רשות שניתנה. ואולם, לגופו של עניין הערעור גופו נדחה. אנמק:

המישור המשפטי
9. השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה האם בוצעה מסירה כדין של כתבי הטענות למבקשת, לפי תקנה 482(א) לתקנות סד"א.

המצאה כתבי בי דין אינה עניין טכני גרידא כי אם קביעת סמכות שיפוט. על כן, יש לבחון בקפידה התנאים המאפשרים קניית סמכות שיפוט על נתבע זר.
כעקרון, קניית סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע זר תעשה על דרך תקנה 500 לתקנות סד"א. ואולם, לימים הורחבה תחולתה של תקנה 482 לתקנות סד"א (אשר במקור התיחסה לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל.) ובית המשפט הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע.

10. תקנה 482(א) לתקנות סד"א קובעת כדלקמן:
"(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט."

הוראות התקנה מאפשרות לבעל דין לבצע המצאה לנתבע שהוא תושב חוץ או חברת חוץ, ללא צורך בצו המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, כי אם באמצעות מורשה בארץ של אותו תושב חוץ, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי הוא " מורשה" של הנתבע.
כדי לקבוע קיומו של מורשה בארץ של נתבע שהוא תושב חוץ, לעניין ההמצאה יש לבחון שניים: א. האם מתקיים קשר אינטנסיבי בין המורשה הנטען, לבין בעל הדין ( והאם האינטנסיביות היא ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה), כאשר דרגת האינטנסיביות של הקשר בין המורשה לבעל הדין תיבחן בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות;
ב. התנהלות פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע, בישראל באותו העסק או באותה העבודה של האדם שאותו מבקשים להחשיב כמורשה בישראל. תנאי זה הוא המשני בחשיבותו.

נוסחה של התקנה בנוגע לתנאי זה שוּנה במסגרת תיקון מיום 21.11.13, והובהר כי המצאה למנהל או למורשה אפשרית אך במקום שבו עיסוקו של אותו עוסק באותו הזמן הוא בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה שנגדם הוגשה התובענה.
מכאן שהדגש הושם על כך שהמורשה יהיה מורשה בניהול אותו תחום פעילות.
ראו את האמור במסגרת דברי ההסבר:
"...מוצע להבהיר כי ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם אל מחוץ לתחום המדינה, למנהל או למורשה באותו אזור שיפוט, ובלבד שהוא עוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה העובדה העבודה שנגדם הוגשה התובענה. דהיינו, אם למשל הוגשה תובענה נגד חברה X, ואותה חברה עוסקת במספר תחומי פעילות ( מכירת רכבים - מחד, ומכירת משחקי מחשב - מאידך), הרי שלא ניתן להמציא את התביעה למורשה מטעם העסק למכירת רכבים אם התובענה הוגשה נגד החברה בשל משחק מחשב פגום"

(דברי הסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2) התשע"ג-2013)

המחוקק ביקש אפוא להבהיר, כי כדי שאדם יהיה מורשה, עליו לעסוק באותו עסק מושא התובענה.

הנטל להוכיח התקיימות שני התנאים רובץ לפתחה של המבקשת.

11. בית המשפט קמא בחן מקרוב את גרסאות הצדדים באשר לטיב הקשר בין המבקשת לבין חברת אראי וכאמור הגיע למסקנה, כי המדובר בקשר עיסקי קרוב עד כי יש לראות בחברת אראי בבחינת מורשה לקבלת כתי בי דין עבור המבקשת.
סבורתני כי אין מקום להתערב במסקנתו העובדתית של בית המשפט קמא בנדון אשר בחן מקרוב את גרסאות הצדדים בנדון והשתית מסקנתו על טיב הקשר העסקי בין המבקשת לחברת אראי.
המבקשת מינתה את חברת אראי כסוכן למכירת כרטיסי שיט על אוניותיה ואין בעובדה כי חברת אראי אינה הסוכן הבלעדי בנדון כדי לשנות מסקנה זו. חברת אראי פועלת בשמה של המבקשת בכל הנוגע לשווק והפצה ואף גובה עבורה כספים ומעבירה אותם אליה. כתובתה של חברת אראי בישראל מופיעה באתר המבקשת ככתובתה של המבקשת בישראל.
חברת אראי עוסקת באותו תחום עסקי בו עוסקת בין השאר המבקשת ובפועל מקדמת ענייניה של המבקשת בתיירות בארץ.
לאור כל האמור עליל, סבורה אני כי החלטת בית המשפט קמא מבוססת איתן בדין ובעובדה ואין להתערב בה.

12. יוער, כי בפני המבקשת נטענו טענות רבות נוספות אשר אינן מן העניין ונוגעות לשאלת היריבות בין המשיבים 1-8 לבינה ו/או לטענות הנוגעות ל היותו של הפורום נאות לבירור התובענה.
טענות אלו אינן מושא החלטת בית המשפט קמא ואינני נדרשת להן.

13. הערעור נדחה - המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ₪ אשר יחולק בחלקים שווים בין המשיבים 1-8 לבין המשיבה 9.
סכום העירבון שהופקד על ידי המבקשת יחולט לטובת ההוצאות ויועבר למשיבים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ידי"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.