הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

המערערת:
שולטן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אילן סדאו ואריאל שריג

נגד

המשיבים:
1.זאב נחמה
2.גל הדני
3.יורם פויזנר
4. אייל גולן
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר יוסי כהן ואוהד מחרז

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת של בית משפט זה (השופטת יעל בלכר), מיום 2.7.18, במסגרתה דחתה את בקשת המערערת ליתן פסק דין כמבוקש בהעדר הגנה בתביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבים (ת.א. 30795-04-18).

העובדות בתמצית
1. המערערת, חברת שולטן בע"מ (להלן: "המערערת") הינה חברה בע"מ שבבעלות משותפת ושווה של המשיב 1, מר זאב נחמה, ושל ה"ה דרור ותמיר קליסקי.

המשיבים 1 - 3 הינם שותפות בלתי רשומה הפועלת כלהקה מוסיקלית תחת השם המסחרי "אתניקס" הרשום כסימן מסחר, הרשום בבעלות המערערת.
יצוין, כי עד ליום 14.9.16 כללה להקת "אתניקס" גם את מר תמיר קליסקי (שהינו כמפורט לעיל אחת מבעלי ומנהלי המערערת), ואולם זה סולק מהלהקה בהתאם למכתב מיום 11.9.16 (נספח ח' לכתב התביעה, ת.א. 30795-04-18).

המשיב 4, מר אייל גולן, הינו זמר מוכר, לקוח של המערערת, אשר בין השאר, קיים מופעים משותפים עם להקת "אתניקס".

2. ביום 17.4.18 הגישה המערערת כנגד המשיבים, זאב נחמה, גל הדני, יורם פויזנר ואייל גולן (להלן: "המשיבים"), תביעה (ת.א. 30795-04-18) למתן חשבונות במסגרתה עתרו לחייב את המשיבים ליתן למערערת דו"ח של הרווחים שהיו ויהיו מהמופעים המשותפים שערכו להקת "אתניקס" ומשיב 4 החל מיום 4.1.18; להעביר 60% מהרווחים המפורטים בדו"ח למערערת; ולמנות כונס נכסים קבוע על ההכנסות מהמופעים המשותפים.
המערערת העמידה את תביעתה, לצרכי אגרה, על סך של 2,550,000 ₪.

3. בבסיס כתב התביעה, הסכם מיום 31.5.12 אשר נחתם בין זאב נחמה, לבין דרור קליסקי, לבין תמיר קליסקי, לבין התובעת, לבין חברה נוספת המחזיקה בשליש ממניות המערערת. הסכם זה נועד להסדיר את מערכת הזכויות והחובות בין הצדדים לו. לענייננו, מפנה התובעת לסעיף 15 להסכם, העוסק בחלוקת הרווחים בין הצדדים, ולפיו: "ההכנסות מהופעות משותפות של להקת אתניקס עם לקוחות של שולטן יחולקו בהתאם לחלוקה שהייתה נהוגה ערב הסכם זה". לטענת המערערת, החלוקה שהייתה נהוגה ערב ההסכם היא 60% מההכנסות למערערת, ו-40% למשיב 4, אייל גולן.
לפיכך, טוענת המערערת כי משלא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב 4 הינו לקוח שלה, הרי שהיא זכאית ל-60% מההכנסות מהמופעים המשותפים שערכו להקת "אתניקס" ומשיב 4 במהלך שנת 2018. להערכתה, הרווחים מההופעות להם היא זכאית עומדים על סך של 2,550,000 ₪, כשהסכום המדוייק יתברר לאחר מסירת דו"ח ההכנסות שימסרו המשיבים כפי ש יחוייבו על ידי בית המשפט המחוזי.

4. ביום 17.5.18 הגישו המשיבים בקשה לסילוק התובענה על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק על הסף. בתמצית, טוענים המשיבים בבקשה לסילוק, כי הכוח המניע מאחורי התובענה הם האחים תמיר ודרור קליסקי, אשר עושים שימוש לרעה במערערת ונוהגים בחוסר תום לב. בבסיס הבקשה פרטו המשיבים את טענותיהם כדלקמן: המערערת לא צירפה את כל הנתבעים הנכונים ומשכך לא ניתן להיעתר לסעדים המבוקשים, ובפרט לסעד של מינוי כונס נכסים; לא הוכח התנאי של "יחסים מיוחדים" לשם קבלת תביעה למתן חשבונות. עוד נטען בהקשר זה להעדר יריבות בין המערערת לבין המשיב 4; העדר עילה לאור קביעה שיפוטית כי לא הוכח שהמשיב 4 היה לקוח של המערערת, כפי שקבע כב' השופט מאור בהחלטתו מיום 23.1.18; המערערת מושתקת ומנועה מלעתור לסעדים הנוגדים את הסעדים שביקש תמיר קליסקי בהליך אחר.

עוד באותו היום ( החלטה מיום 17.5.18), קבעה כב' הרשמת, כי יש להגיש בקשות נפרדות, האחת לסילוק על הסף, והשנייה להארכת מועד להגשת כתב הגנה , וכי הבקשה שהוגשה תשמש כבקשה לסילוק על הסף בלבד. כב' הרשמת הורתה על קבלת תשובת המערערת בתוך 20 יום.

5. לטענת המערערת, המשיבים לא טרחו להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד להגשת כתב ההגנה, ולא הגישו את כתב ההגנה במועד הקבוע בתקנות. לאור זאת, הגישה המערערת, ביום 20.6.18, עם חלוף המועד להגשת כתב ההגנה, בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

6. ביום 2.7.18 דחתה כב' הרשמת את הבקשה, וקבעה:

"בנסיבות כמתואר לא ראיתי ליתן פסק דין בהעדר הגנה. אין זאת אלא שבמקום לקצר את ההליך הדבר רק יסבכו יאריכו, שכן על אף המחדל, אין לטעות ולחשוב כי הנתבעים מסכימים לקבל את התביעה או שהם זנחו אותה נוכח קיומה של בקשה לסילוק על הסף, ייתכן גם שיש מקום לחייב בהוצאות בגין כך.
מוטב כי תוגש בקשה להורות על הגשת כתב הגנה לאלתר".

החלטה זו היא מושא הערעור שבפניי.

7. ביום 5.7.18 דחתה כב' הרשמת בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 2.7.18, וקבעה:

"לא מצאתי שקיימת עילה לעיון מחדש.
איני יושבת כערכאת ערעור על החלטותיי.
אציין כי נראה לכאורה שההחלטה מיום 17.5.18 (בקשה 1) לא באה לידיעת ב"כ הנתבעים.
אוסיף עוד כי בכתב התביעה לא הונחה תשתית לאומדן הנזק שנתבע למעט הערכה בלבד".

8. יצוין, כי בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים שונים בערכאות השונות.

טענות הצדדים בערעור
טענות המערערת
9. לטענת המערערת, שגתה כב' הרשמת בהחלטתה משלא נעתרה לבקשתה ונתנה פסק דין כמבוקש בהעדר הגנה זאת נוכח הוראת תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") או לדרוש מהמערערת, בטרם מתן פסק דין, הוכחה מלאה או חלקית של ה תביעה. לטענתה, החלטת כב' הרשמת והנחותיה כי המשיבים אינם מסכימים לתביעה אינה מבוססת, ובכל מקרה אינה בגדר האפשרויות העומדות לפי תקנה 97(א) לתקנות.

10. במסגרת עיקרי הטיעון הרחיבה המערערת וטענה כנגד ההחלטה מיום 5.7.18 בבקשה לעיון מחדש. נטען, כי לא ברור על בסיס מה נקבע כי ההחלטה מיום 17.5.18 לא הגיע לידי המשיבים, ובכל מקרה אין זה רלוונטי שכן לא ניתנה כל החלטה המאפשרת ארכה להגשת כתב הגנה, שכאמור לא הוגש. עוד נטען, כי שגתה כב' הרשמת כשציינה, כי בכתב התביעה לא הונחה תשתית לאומדן הנזק הנתבע למעט הערכה, שכן המדובר בתביעה למתן חשבונות.

11. המערערת הוסיפה וטענה, כי בכל מקרה סיכויי הבקשה המקדמית להארכת מועד להגשת כתב הגנה לאור הבקשה לסילוק על הסף - נמוכים, שכן על פי הפסיקה, ארכה שכזו ניתנת במקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: סיכוי סביר לקבלת הטענה המקדמית ונסיבות בהן הגשת כתב ההגנה כרוך בהשקעת משאבים רבים - תנאים שאינם מתקיימים במקרה זה.

טענות המשיבים
12. מנגד, טוענים המשיבים, כי דין הערעור להידחות. לטענתם, הרציונל של פסק דין בהעדר הגנה אינו מתקיים במקרה זה כאשר ברור כי המשיבים לא זנחו את התביעה, וכאשר תובענה דומה שהגישה המערערת נמחקה (ה"פ 42463-12-17).

13. לטענת המשיבים, כב' הרשמת קבעה מועדים לבירור הבקשה לסילוק על הסף שהגישו, כאשר על פי החלטתה הם היו צריכים להגיש את תגובתם לתשובת המערערת לאחר תום פגרת הקיץ.
לטענתם, הבקשה לסילוק על הסף, והבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, הוגשו בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה.
עוד לטענתם, רק עם הגשת הערעור הנוכחי, התברר להם כי הוגשו בקשות שנות על ידי המערערת וניתנו החלטות, שלא הומצאו להם, ובתוך כך גם ההחלטה מיום 17.5.18 במסגרתה הורתה כב' הרשמת למערערת להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד להגשת כתב ההגנה. לטענתם, לאחר שנודע להם דבר הגשת הערעור הנוכחי, הגישו במסגרת התביעה העיקרית בקשה נפרדת למתן ארכה להגשת כתב הגנה, כשבסופו של יום קבעה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 6.9.18, כי ככל שיידחה הערעור הנוכחי תידרש לבקשה (נספחים 5 - 7 לתיק מוצגי המשיבים).

14. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי נוכח הטענות שהעלו בבקשה לסילוק על הסף (למשל טענה כי המשיבים אינם בעלי הדין הדרושים), ברור כי אין זה המקום לעמוד על הגשת כתב הגנה עובר להכרעה בבקשה לסילוק.

דיון והכרעה

15. לאחר ששבתי ובחנתי טענות הצדדים, בדין ובפסיקה, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

16. הלכה היא כי יש חשיבות רבה בקיום הוראות הדין בעניין מועדים להגשת כתבי בי דין (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה(4)198).

17. תקנה 97(א) לתקנות, עליה מתבססת המערערת בטיעוניה, מורה כדלקמן:
"נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין; היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט...".

לשון התקנה ברורה ולפיה על בית המשפט ליתן פסק דין כנגד נתבע שלא הגיש כתב הגנה במועד [רע"א 8712/04 בן טוב נ' אורות הגליל אחזקות בע"מ, פ"ד נט(5)693], לכאורה ללא הותרת שיקול דעת בידי בית המשפט, מלבד האפשרות להורות לתובע בתביעה לסכום קצוב להמציא הוכחות לתביעתו, וזאת מטעמים מיוחדים שנרשמו.

18. ואולם, כבר נקבע לא אחת כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3)477).

19. אף בהתייחס ליישום תקנה 97(א) לתקנות נקבע, כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, שומה עליו להתחשב בנסיבות המיוחדות למקרה המונח בפניו, וקיימים מקרים בהם על אף שלא הוגש כתב הגנה במועד יש לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר, אם לאו, הכל על פי נסיבות המקרה [ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 6.4.08) (להלן: "פס"ד סולל בונה"); רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4)61 (להלן: "פס"ד אריעד מבנים"); ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ' ישראל נחושתן, פ"ד לט(3)240]. כך למשל, נקבע בפסקי הדין הנ"ל, כי לא יינתן פסק דין בהעדר הגנה אם הוגש כתב הגנה לפני שהוגשה בקשה לקבלת פסק דין או לפני שבית המשפט עיין ודן בבקשה זו.

יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בפס"ד סולל בונה כדלקמן:
"אכן, מן הראוי שלא להיצמד לאמות מידה פורמאליות בלבד ויש להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת במקרים בהם מכלול הנסיבות מחייב גמישות של כללי הפרוצדורה האזרחית. בהתאם, אין זה מן הנמנע כי במקרים המתאימים לא ניתן יהיה להתעלם מכתב הגנה שהוגש לאחר שניתנה החלטה לאפשר לנתבע להגיב על בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אף מבלי שבית המשפט קיבל את נימוקי האיחור. כך, למשל, מקום בו מדובר באיחור קצר, אשר ברור על פניו כי אינו נגוע בזלזול בהליך השיפוטי. במקרה זה, התרופה המתאימה תימצא בהטלת הוצאות לחובת הנתבע בגין האיחור...".

דברים דומים נקבעו כבר בפס"ד אריעד מבנים:
"... אין לקבל את הגישה שלפיה גורל ההליך ועצם קיומו יוכרעו על-פי אמת-מידה פורמאלית בלבד. אין חולק על החשיבות הרבה שיש ליתן למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין... אולם מול אינטרס זה, המצדיק במקרים מסוימים קבלת פסק-דין בהיעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי על-אף הלשון החד-משמעית של תקנה 97(א) לתקנות... אין להתעלם מכתב-הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה... אכן 'נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה ענין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק-דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבעת מתגונן נגד התביעה'...".

ועוד נקבע שם בהמשך:
"... על בית-המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה, ואין לקבוע כלל מוקשה בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי-דין לנהל הליך שיפוטי... יש לבחון את מלכלול נסיבות המקרה... בית-המשפט מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תיפגע מעבר לנדרש. על בית-המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה הטלת הוצאות על הצד המפר...".

20. ומן הכלל אל הפרט; אומנם בענייננו אין המדובר במקרה בו כתב ההגנה הוגש באיחור, כפי שהתעורר במקרים שאוזכרו לעיל, ואולם העקרונות שנקבעו בפסיקה המפורטת לעיל, מלמדים כי על אף לשון תקנה 97(א) לתקנות הזכות לקבל פסק דין בהעדר הגנה אינה זכות מוחלטת, אלא קיימת נטייה בפסיקת בית המשפט העליון שלא להיצמד לכללים נוקשים, אלא לנקוט במידה מסויימת של גמישות, להתחשב במכלול הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה בטרם יינתן פסק דין בהעדר הגנה.

21. אין מחלוקת בענייננו, כי בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה במקביל. אומנם כל עוד לא ניתנה החלטה המעניקה הארכת מועד, הרי שהמערערת לא הייתה רשאית לפעול כאילו ניתנה לה ארכה, ולא הייתה רשאית להסתפק בעצם הגשת הבקשה כאסמכתא לארכה , אלא היה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה נוספת להסדרת העניין או לחילופין לוודא קיומה של החלטה בנדון בטרם חלוף המועד להגשת כתב הגנה .
בנסיבות העניין, כאשר הוגשה בקשה לסילוק על הסף ביחד עם בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וכאשר נמצא כי החלטת בית המשפט, מיום 17.5.18 , לא הומצאה למשיבים, וכאשר עם היוודע הדבר למשיבים (עם הגשת הערעור דנן) הם פעלו מיידית להגשת בקשה נפרדת להארכת מועד להגשת כתב הגנה (אשר כב' הרשמת קבעה כי תדון בה במידת הצורך ובהתאם לתוצאות ערעור זה) - מקובלת עליי עמדת כב' הרשמת לפיה אין זה המקום המתאים ליתן פסק דין בהעדר הגנה , בטרם קיום דיון בבקשת המשיבים לארכה להגשת כתב הגנה.
בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי זה המקרה בו על בית המשפט להיצמד לכללי הפרוצדורה בדרך של "ייקוב הדין את ההר", אלא יש לבחון את התמונה הרחבה, את יעילות ניהול ההליך ואת זכותם של המשיבים להשמיע טענותיהם, כאשר כפי שקבעה כב' הרשמת, אכן עולה מנסיבות העניין כי המשיבים לא זנחו את ההליך והתנהלותם אינה נובעת מזלזול בבית המשפט והרי, המשיבים הגישו בקשה ארוכה ומפורטת לסילוק תביעת המערערים על הסף.
כפי שציינה כב' הרשמת, דווקא קבלת הבקשה למתן פסק דין בהעדר מבלי לשמוע את בקשת המשיבים לארכה להגשת הגנה, עלולה לסרבל את המשך ההליך .

22. לבסוף, אין להתעלם גם מהעובדה שמדובר בהחלטה דיונית המצויה בשיקול דעת הערכאה בפניה מתברר ההליך וכבר נקבע לא אחת כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שכאלה [רע"א 9286/07 א.ט. שירותים המשפטיים בע"מ נ' י. גרוס ובניו בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.07)].

על כן, ומשלא מצאתי כל פגם בשיקול הדעת אותו הפעילה כב' הרשמת לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטותיה.

סוף דבר
23. הערעור נדחה.
חרף דחיית הערעור לא מצאתי לעשות צו להוצאות, וזאת לאור הפגם שנפל גם בהתנהגות המשיבים שלא עמדו על המשמר ולא דאגו כי תינתן החלטה בבקשתם לארכה להגשת כתב הגנה בטרם חלוף המועד.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.