הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

מספר בקשה:8

המבקש/התובע:

אופיר פרימר
ע"י ב"כ עוה"ד שירלי פורר

נגד

המשיבות/הנתבעות:
1.מגה קמעונאות בע"מ
2.ישרכארט בע"מ
משיבות 1-2 ע"י ב"כ עוה"ד קובי בר און
3.ביתן פיננסים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד טל מישר

פסק דין

מונחת בפני בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות , תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") ולהוראות תקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), וכן בקשה לדחיית תביעתו האישית של המבקש ללא צו להוצאות.

העובדות הצריכות לעניין
ביום 27.5.19 הגיש המבקש, אופיר פרימר (להלן: "המבקש"), תביעה כנגד המשיבות, ולצידה בקשה לאשר ניהולה כתביעה ייצוגית, במרכזן עמדה הטענה, כי חברי מועדון לקוחות אשראי Daily+ (להלן: "המועדון" ), אשר זכאים למגוון הנחות והטבות בעת השימוש בכרטיס האשראי של המועדון בביצוע רכישות ברשת מגה - לא מקבלים את אותן הנחות או הטבות עת הם מבצעים את התשלום בקופות בשירות עצמי.
המבקש טען, כי הדבר נעשה בניגוד לתקנון המועדון ובניגוד לפרסומים הייעודים ולעלוני המבצעים החודשיים, אשר אינם קובעים הבחנה בין תשלום עבור המוצרים בקופה מאוישת לבין תשלום בקופת שירות עצמי.
עוד טען המבקש, כי המשיבות, המודעות לכשל זה, לא טרחו להזהיר את חברי המועדון על כך ולא פועלות לתיקון הכשל, וממילא גם אינן מזכות, בדיעבד, את חברי המועדון.

לאחר שהמשיבות לא הגישו תשובה לבקשה לאישור, ולאחר שהמבקש פנה בהודעה בעניין זה לבית המשפט, הגישו המשיבות ביום 22.1.2020 התייחסותן להודעת המבקש, במסגרתה אף התייחסו לגופה של בקשת האישור.
לטענת המשיבות, לא מדובר בהפרת הסכם שכן ניתן היה לקבל את ההנחות וההטבות בקופות המאוישות, והיעדר היכולת לקבל את ההטבות בקופות בשירות עצמי אינו עניין מהותי שיש לציין בהסכם.

עוד טענו המשיבות, כי מדובר בתופעה מצומצמת, כאשר רק בארבעה סניפים קיימות קופות בשירות עצמי ובכל מקרה באותן קופות הופיע שילוט המיידע את הלקוחות שלא ניתן לממש את מבצעי המועדון בקופות בשירות עצמי, וכי על פי התקנון רשאיות המשיבות להודיע על כל שינוי בנוגע לזכאות חברי המועדון באמצעות שילוט בסניפים, ועל כן אין עילת תביעה.

בנוסף, טענו המשיבות, כי לאחר הגשת הבקשה לאישור, ערכו הן בדיקה וגילו, כי 445 חברי מועדון עשו שימוש בקופות בשירות עצמי ולא קיבלו את ההנחות מושא הדיון, המסתכמות בסך של 6,300 ₪. המשיבות הודיעו, כי לפנים משורת הדין, הן החליטו להשיב לחברי המועדון את הסכום הנ"ל, כך שכל הנזק הנטען בבקשת האישור שולם לחברי הקבוצה.

עוד טענו המשיבות, כי בדצמבר 2019 הושלם הפיתוח הטכנולוגי של הקופות בשירות עצמי כך שממועד זה ניתן לקבל את ההנחות וההטבות של מבצעי המועדון גם כאשר עושים שימוש בקופות בשירות עצמי, וטענו, כי בקשת האישור לא הביאה לפיתוח הטכנולוגי, לא קידמה אותו ולא זירזה אותו.

המשיבות הוסיפו וטענו, כי גם אם היה ממש בטענות המבקש, הרי שהוא לא עשה דבר כדי להקטין את נזקיו,למשל על ידי שימוש בקופות מאויישות וכך לקבל את ההנחות. עוד הן טענו, כי מלבד תלונתו של המבקש לא התקבלה בידיה אף תלונה נוספות.

ביום 11.2.2020 השיב המבקש לטענות המשיבות, וטען כי תיקון פעולת הקופות בשירות עצמי, כמו גם השבת סכומי ההנחות וההטבות נוכח מבצעי המועדון שלא ניתנו לחברי המועדון נעשו בעקבות הגשת בקשת האישור, חרף ניסיון המשיבות להציג את הדברים אחרת. המבקש ציין, כי הגם שהמשיבות צירפו מסמך בודד מתאריך קודם לבקשת האישור המתייחס לפיתוח הקופות בשירות עצמי, הרי שמלבד מסמך זה לא הסבירו הכיצד דווקא לאחר הגשת בקשת האישור הושלם לפתע הפיתוח הטכנולוי לאחר שבמשך כשנה וחצי לא נעשה דבר. המבקש הוסיף וטען, כי אי קבלת ההנחות בקופות בשירות עצמי היא דבר מהותי שהיה על המשיבות לציין בהסכם, שכן חלק מהותי בחברות במועדון צרכני הוא קבלת מבצעיים ייחודיים. עוד לטענתו, בניגוד לנטען על ידי המשיבות, לא היה קיים שילוט בסניפים לפיו לא ניתן לקבל את מבצעי המועדון בקופות בשירות עצמי.

בהמלצת בית המשפט באו הצדדים בדברים, והגיעו להסכמות, כי נוכח העובדה שהכספים הושבו לחברי המועדון והשימוש בקופות בשירות עצמי תוקן כך שגם באמצעותן ניתן להינות ממבצעי המועדון, הרי שמטרת התובענה הושגה, המשיבות תקנו המחדלים, נעשה לחברי המועדון – הם חברי הקבוצה- שירות טוב ומועיל, ומשכך ראוי ונכון לסיים את ההליך בהסדר הסתלקות מתוגמלת, תוך חיסכון זמן שיפוטי יקר.
משכך, מבקשים הצדדים מבית המשפט לאשר את ההסתלקות ללא צו להוצאות, ולהורות על דחיית תביעתו האישית של המבקש.

עוד הסכימו הצדדים, מבלי להודות בעילת התביעה או בטענה כלשהי, כי נוכח הטרחה שטרחו המבקש ובאת כוחו, נוכח הסיכון שנטלו על עצמם, ונוכח העובדה שלאחר בקשת האישור תוקנו ההפרות שנטענו וצמחה תועלת לקבוצה הן בכך שהקופות בשירות עצמי תוקנו והן בהשבת הכספים, ונוכח ההלכות הידועות בעניין, תשלמנה המשיבות גמול למבקש ושכר טרחה לבאת כוחו, כדלקמן:

גמול למבקש בסך של 8,625 ₪, הכולל את השבת המחצית הראשונה של האגרה ששילם המבקש בסך של 5,500 ₪;
שכר טרחה לבאת כוח המבקש בסך של 9,375 ₪ בצירוף מע"מ כדין כנגד חשבונית כדין.
תשלום הגמול ושכה"ט ישולמו למשיבות בהתאם לחלוקה להלן: המשיבה 3 תשלם סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לב"כ המבקש; יתרת הסכומים - הן יתרת שכה"ט והן תשלום הגמול כמפורט לעיל - תשולם על ידי משיבות 1-2; התשלומים ייעשו תוך 20 ימים ממועד אישור בקשת ההסתלקות;
המבקש ובאת כוחו הצהירו כי למעט המפורט לעיל, ככל שיאושר על ידי בית המשפט, לא קיבלו כל טובת הנאה מהמשיבות.

עוד הוסכם במסגרת בקשת ההסתלקות, כי המבקש מוותר באופן מוחלט ובלתי חוזר על כל תביעה, זכות, טענה או דרישה, מכל מין וסוג שהוא, בכל הקשור לטענות בבקשת האישור, ובכתבי בי-הדין הנוספים שהוגשו מטעמו, וכי המבקש ובאת כוחו התחייבו שלא להיות מעורבים, במישרין או בעקיפין, בכל תובענה אחרת, אישית או ייצוגית, נגד המשיבות, בכל הקשור לעניינים מושא בקשת האישור.

הצדדים ביקשו, כי בנסיבות המקרה, לא יפעל בית המשפט למינוי תובע מייצג או ב"כ מייצג חלופי, בהתאם להוראות סעיף 16 (ד)(1) לחוק, וכן כי בית המשפט לא יורה על פרסום לפי סעיף 16(ד)(2) לחוק או תקנה 11(ב) לתקנות.

במסגרת בקשת ההסתלקות, ביקשו הצדדים, כי בית המשפט ייתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה בהתאם לסעיף 7א(א)(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), תוך שטענו, כי ביסוד התובענה עילת תביעה ממשית שתוצאות הגשת התובענה ובקשת האישור הביאו לתועלת ולתרומה לחברי הקבוצה, ונוכח השלב המוקדם של ההליך, ההסכמות אליהן הגיעו בהמלצת בית המשפט והחיסכון בזמן שיפוטי יקר. הצדדים הפנו לפסיקה במסגרתה קבעו בתי המשפט, כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הפטור כאשר הוגשה תובענה שביסודה עילת תביעה ממשית שהביאה לתועלת ציבורית וכאשר הצדדים השכילו להביאה לסיום במהירות וביעילות.
עוד ציינו הצדדים, כי נוכח סכום הגמול הנמוך שנפסק למבקש, הרי שאי מתן הפטור יגרום לכך שהמבקש יצא בחסר, בעוד שבקשת האישור שהגיש תרמה ותתרום לחברי הקבוצה.

לבסוף, הסכימו הצדדים, כי אם בית המשפט לא יאשר את בקשת ההסתלקות על כל חלקיה, ימשכו ההליכים כסדרם, ובמקרה כזה, לא ניתן יהיה לראות באמור בבקשה זו כטענה שתשמש לחובת מי מהצדדים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, לרבות הסכמות הצדדים ובקשת ההסתלקות עצמה, מצאתי לנכון לאשר את בקשת ההסתלקות, ותביעתו האישית של המבקש נדחית, תוך אישור פסיקת גמול למבקשים ושכ"ט לבא כוחו כמבוקש.

בנסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה להשתמש בסמכותי כדי לפעול לאיתור תובע חלופי, תוך פרסום הודעת הסתלקות, כמתחייב מהוראות סעיף 16 (ד)(1) ל חוק או משלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה כעולה מהוראת תקנה 11(ב) לתקנות , וזאת בעיקר נוכח העובדה שאין תכלית להמשך ההליך בהינתן העובדה כי המחדל המיוחס למשיבות הוסר וכי המשיבות החזירו הכספים לחברי הקבוצה, הם חברי המועדון, עת עשו שימוש בקופות בשירות עצמי, וכן נוכח העובדה שרישום ההסתלקות ממילא יירשם בפנקס התובענות הייצוגיות כאשר הוראה בדבר ביצוע פרסום רק תוסיף הוצאות מיותרות.

אשר לתשלום הגמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם, ראיתי לנכון לאשרם בהינתן העובדה כי המבקש הניח בסיס ראיתי לקיומה של עילת תביעה לכאורה ואין עוד חולק כי תביעתו הביאה לתיקון מחדלי המשיבות והשבת כספים לחברי הקבוצה ובהתאם, ל תועלת לחברי הקבוצה.

לאור הטרחה של המבקש ובאת כוחו הן בהגשת הבקשה לאישור וכתבי הטענות הנוספים, והן בניהול המשא ומתן עם המשיבות, ולאור הסיכונים שנטלו על עצמם, ומשסכומי הגמול ושכה"ט הינם סבירים, מצאתי לנכון לאשר את הסכמת הצדדים באשר לתשלום הגמול ושכה"ט כמבוקש.

אשר לבקשת הצדדים, כי בנסיבות המקרה יפטור אותם בית המשפט מתשלום החלק השני של האגרה, בהתאם להוראות תקנה 7א(א)(4) לתקנות האגרות -
ככלל, בית המשפט נעדר שיקול דעת בכל הנוגע לתשלום אגרה, אשר חובת תשלומה מעוגנת במסגרת תקנה 2 לתקנות האגרות. ראו גם דברי כב' השופט עמית ברע"א 3640/15 Bio-Engineering Project נ' מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 12.10.15), לפיהם:
"... ענייני אגרה והשבת אגרה, הינם עניינים טכניים שהוסדרו על ידי מחוקק המשנה באופן ברור על מנת ליצור וודאות אצל הצדדים. המקרים בהם זכאי בעל דין להשבת אגרה הם בגדר רשימה סגורה, ולמעט מקרים שבהם צוין במפורש, עניינים אלו אינם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט".

יחד עם זאת, הכיר מחוקק המשנה בקיומו של חריג בהתייחס להשבה, שיפוי ופטור מתשלום אגרות בהליכים ייצוגיים. בתוך כך, קובעת תקנה 7א(א)(4) לתקנות האגרות, כפי שהוספה לתקנות האגרות במסגרת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), תשע"ח-2018 (להלן: "תיקון 2018"), כי ככלל, עם אישור הסדר הסתלקות, המבקש ישלם את חלקה השני של האגרה, ואולם, בית המשפט רשאי להורות, כי המשיב הוא שישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם עבור החלק הראשון, או להורות על מתן פטור למבקש מתשלום החלק השני של האגרה "מטעמים מיוחדים שירשמו".

עוד יש להביא בחשבון את העובדה, כי בכל הנוגע לתשלום אגרה בתובענות ייצוגיות נקבע במסגרת תיקון 2018 הסדר מיוחד הן לעניין שיעור האגרות ומועדי תשלומן, והן לעניין מתן פטורים ושיפוי. על פי דברי ההסבר לתיקון 2018 סכומי האגרות בתובענות ייצוגיות נועדו הן לשם כיסוי העלויות הגבוהות של הליך התובענות הייצוגיות, והן לשם הפחתת תביעות הסרק הרבות שהוגשו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בנדון והבאתי בחשבון את מטרות תקנות האגרות ככל שזה נוגע להליכים של תובענות ייצוגיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי במקרה דנן אין מקום לפטור באופן גורף מתשלום חלקה השני של האגרה. ואפרט.

ערה אני לפסיקה אליה הפנו הצדדים במסגרת בקשת ההסתלקות ולפיה פטרו בתי המשפט ב מקרים מסויימים מתשלום חלקה השני של האגרה, תוך שציינו, כי הגעה להסדר בשלב מוקדם תוך חיסכון בזמן שיפוטי, כמו גם כאשר לא מדובר בתביעת סרק אלא הוכחה עילת תביעה לכאורה – מהווים "טעמים מיוחדים" ה מצדיקים מתן הפטור.
אלא שלטעמי, אין בטעמים שפורטו משום "טעמים מיוחדים". לא ניתן לראות בעצם קיומו של הסדר הסתלקות, גם לא בשלב מוקדם של ההליך, כ"טעם מיוחד" המזכה בפטור מתשלום אגרה, בהליך של תובענה ייצוגית. שהרי אם סבר מחוקק המשנה כי המדובר בטעם ראוי היה מונה זאת במסגרת רשימת הפטורים הקבועה, בדומה לפטור מאגרה הניתן בנסיבות של הסדר שהושג בהליך של גישור.
"טעם מיוחד" כשמו כן הוא ונדרשות קיומן של נסיבות מיוחדות לשם הכרה בו. כך למשל, כאשר מדובר בשאלה פרשנית שבאה לראשונה לפתחו של בית המשפט במסגרת התובענה הייצוגית ייתכן וניתן לראות בכך "טעם מיוחד" [ראו למשל ת"צ (ת"א) 15112-08-18 מאור בשן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 3.8.2020)], או כאשר הצדדים הסכימו כי המשיבה תישא באגרה, אך המשיבה הינה גוף ציבורי שמצבו הכלכלי אינו איתן ועשתה מאמצים רבים לתקן את המחדל והטלת האגרה תפגע באופן עקיף בציבור [ראו למשל ת"צ 40588-08-18 איאד זייד נ' עיריית אום אל פחם (פורסם בנבו, 2.8.2020)].

זאת ועוד, העובדה שתביעת המבקש לא הייתה תביעת סרק והוכחה עילת תביעה לכאורה, גם בה אין לטעמי כדי להצדיק מתן פטור "מטעם מיוחד" , וזאת לאור המטרות שלמשמן נקבעו האגרות בהליכים ייצוגיים. יחד עם זאת, יכולה היא להוות נימוק טוב לחיוב המשיבות בתשלום חלקה השני של האגרה (תחת חיובו של המבקש), כהוראת תקנה 7א(4)(א) לתקנות. יפים בהקשר זה הדברים שצויינו בדברי ההסבר לתיקון 2018:
"המחצית הראשונה של סכום האגרה תשולם על ידי התובע הייצוגי עם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והמחצית השניה תשולם עם סיום ההליך. חלוקת האגרה לשני שלבים נועדה על מנת שלא ליצור הרתעה של תובעים ייצוגיים אשר ימנעו מהגשת תובענות ייצוגיות טובות בשל עלות האגרה. אומנם נטל האגרה מוטל לכאורה על התובע בלבד, אולם ככל שעילת תביעתו של התובע הייצוגי טובה ובהתאם להצלחתו בהליכים המתנהלים בבית המשפט, הרי שנטל זה עשוי לעבור אל הנתבע. כמו כן, לבית המשפט סמכות לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מטעמים אלו, מצאתי לנכון שלא לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה.

לצד כל האמור, ראיתי לנכון לחייב את המשיבות לשאת בחלקה השני של האגרה, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח הוראות תקנה 7א(א)(4)(א) לתקנות האגרות, בפרט בנסיבות בהן הונחה תשתית ראיתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה, וכאשר המשיבות הסכימו לתועלת שבהליך זה עת נתנו הסכמתם לתשלום גמול ושכ"ט וכן לקחו על עצמן את תשלום חלקה הראשון של האגרה.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.
התביעה האישית של המבקש - נדחית.
נוכח העובדה שהמבקש ובאת כוחו השקיעו זמן, טרחה ומשאבים בהכנת בקשת האישור, ומשנמצא, כי ההליך הביא לתועלת לקבוצה ולציבור משהושלם תיקון טכנולוגי המאפשר להינות מהטבות והנחות המועדון גם בעת השימוש בקופות בשירות עצמי, ומשהושבו הכספים ללקוחות שלא נהנו מההטבות נוכח השימוש בקופות בשירות עצמי - ראיתי לנכון לאשר גמול ושכ"ט כמבוקש.
באשר לחלקה השני של האגרה - המשיבות ישאו בתשלום זה .

בנסיבות ההסתלקות דנן, לא ראיתי לנכון לחייב הצדדים בפרסום ובמשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה.
לצד זאת, אני מורה כי תועבר הודעה מתאימה לפנקס התובענות הייצוגיות.
5129371

ניתן היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.