הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

מספר בקשה:9

המבקשות:
(הנתבעות)

  1. באטמ תקשורת מתקדמת בע"מ (התובעת שכנגד)
  2. כט טכנולוגיות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יהושע ליברמן

נגד

המשיבות:
(התובעות)
1. יזום ופיתוח בארות יצחק אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (הנתבעת שכנגד)
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק גולדברג
2. ריפיד טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רלו לוי ב"כ המנהל המיוחד, עו"ד רן כהן

החלטה

בפני בקשת המבקשות, הנתבעות בהליך העיקרי, לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט על פי הוראות סעיף 353 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ולחייב המשיבה 1 בהפקדת ערובה בסך של לפחות 750,000 ₪, המהווה 5% מסכום התביעה העומד על סך של 15 מיליון ₪ , או לחילופין סכום ריאלי לפי שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד, וזאת לשם הבטחת הוצאותיה בהינתן שהתביעה שהגישה תדחה.
כן מבוקש לחייב המשיבה בהוצאות בקשה זו ובשכר טרחת עורכי הדין.
אין חולק בין הצדדים כי על המשיבה 1 חלה הוראת סעיף 353 לחוק החברות בהינתן שהמשיבה אגודה המאוגדת בערבון מוגבל.

המשיבה 1, ייזום ופיתוח בארות יצחק אגודה שיתופית חקלאית (להלן: "האגודה"), הינה אגודה שיתופית חקלאית הפועלת בקיבוץ בארות יצחק.
המשיבה 2, ריפיד טכנולוגיות בע"מ (להלן: "ריפיד"), הנה חברה פרטית הרשומה בישראל אשר הוקמה בשנת 2017 בכדי להתקשר יחד עם האגודה בהסכמים עם המבקשות לשם הפעלה מסחרי ת של מערכות אותן תספקנה המבקשות למשיבות.
משיבה 1 מחזיקה ב40% מהון המניות הנפרע והמונפק של משיבה 2.

המבקשת 1, באטמ תקשורת מתקדמת בע"מ (להלן: "באטמ"), הנה חברה ציבורית, הרשומה בישראל ומניותיה נסחרות בבורסות של לונדון ותל אביב. זו עוסקת בתחומי הביומד והסייבר.
המבקשת 2, כט טכנולוגיות בע"מ (להלן: "כט טכנולוגיות"), הנה חברה פרטית הרשומה בישראל, המצויה באשכול החברות שבשליטת המבקשת 1.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב הסכמים שנכרתו ביניהן לאספקה של מערכת ניידת ומערכת נייחת לטיפול בפסדים. המדובר בעסקאות בשווי של 3.6 מיליון דולר ארה"ב.

לטענת המשיבות, הן התובעות בתביעה העיקרית, הציגו בפניהן המבקשות מצגי ש ווא אודות טיבן של המערכות אשר יש ביכולתן לבצע ההמתה של בעלי חיים הנגועים במחלות וכן לבצע טיפול בפסדים באופן המאפשר להפוך את הפסדים של בעלי החיים לתוספי מזון, דבר שלא רק מ פחית עלויות אלא גם יוצר רווחים.
נטען, כי לא רק שהמבקשות לא סיפקו את המערכות בזמן שנקבע אלא גם מתברר שאחת מן המערכות, המערכת הניידת, כלל איננה פועלת ואיננה מסוגלת לספק את המובטח. ועוד נטען כי בניגוד למוסכם, המבקשות לא השיגו את האישורים הרגולטורים הנדרשים לשם הפעלת המערכת דנן.
המשיבות טענו כי השבת הערבות הבנקאית להבטחת ביצוע העסקה הושבה אל המבקשות אך בעקבות הלחצים שהפעילו המבקשות.
לבסוף, המשיבות שבו וטענו כי התנהלות זו מצד המבקשות עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכמים בין בעלי הדין אשר הסבה להם נזק כלכלי ותדמיתי רב, כאשר הסתמכותם על הסכמים אלו אף הצריכה מהם השקעת משאבים מיותרת לשם קיום פעולות הכנה מקדימות. נוכח ההפרות היסודיות הנטענות שלחו המשיבות הודעת ביטול למבקשות.

המבקשות הכחישו טענות המשיבות והגישו תביעה שכנגד אותה העמידו על סך של 9 מיליון₪, כשלטענתן המשיבות הן אלה המפרות את ההסכם משלא עמדו בפירעון יתרת התשלומים. המבקשות עמדו על תקינות המערכות שסופקו למשיבות כשלטענתן הודעת הביטול ששלחו נעשתה שלא כדין.
נטען, כי המערכת הנייחת לא סופקה למשיבות נוכח סירובן של המשיבות לשלם את יתרת התמורה עבור המערכת הניידת וכן בשל המאבקים הכלכליים הפנימיים בין המשיבות לבין עצמן אשר העידו על אי יכולת כלכלית של המשיבות לעמוד בהתחייבויותיהן.
המבקשות דחו את טענות המשיבות בכל הנוגע לתקינות המערכת הניידת שסופקה וטענו כי מדובר בטענת סרק בהינתן העובדה כי נציגים מטעם המשיבות היו עדים להפעלתה הראשונית והמוצלחת וזו גם הסיבה שבחרו להשיב להן את הערבות הבנקאית. עוד חזרו ודחו את טענות המשיבות כנגדן לרבות התחייבותן להשיג אישורים רגולטורים נוספים ועוד ציינו כי למרות זאת, עשו כל שלאל ידם ומתוך רצון טוב להשיג האישורים הנדרשים.
לבסוף, טענו המבקשות כי המשיבות הן אלו שלא עמדו בהתחייבויותיהן החוזיות ככלל והתחייבויותיהן הכלכליות בפרט, כי התנהלותן עולה לכדי הפרת חובה חוזית לקיום הסכמים בתום לב מה גם שבחירת המשיבות לפרסם בעיתונות כתבות מכפישות כנגד המבקשות עולה לכדי לשון הרע פגיעה במוניטין ותיאור כוזב.

עמדות הצדדים
במסגרת בקשה זו עותרות המבקשות לחייב המשיבות בהפקדת ערובה בסך של לפחות 750,000 ₪ לפי סעיף 353א לחוק החברות. המבקשות מנו מספר נימוקים לאישור בקשת הערובה.

איתנות פיננסית – נטען, כי קיימות אינדיקציות על העדר יציבות פיננסית מצד האגודה, דבר שמחזק את חיוניות הפקדת הערובה להבטחת ההוצאות (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פס' 5 (נבו, 23.5.11)).
בעניין זה הפנו המבקשות למסמכי המשיבה 1 אצל ענף השעבודים מהם עולה, כי רשום לחובתה שעבוד בדרגה ראשונה, ללא מגבלה בסכום לכל זכויות האגודה במניות החברה לפיתוח מקרקעי בארות יצחק בע"מ. באופן המלמד כי לא ניתן יהיה לגבות מנכסים אלו אילו יפסקו הוצאות לחובת המשיבה 1 בסוף ה הליך (ת"א (מחוזי חי') 4424-01-16 א. ניסים תעשיות מתכת בע"מ נ' אופל אספקת מכונות בע"מ, פס' 12 (פורסם בנבו, 06.03.2017)).
כמו כן, צויין כי קיימים למשיבה 1 שעבודים רבים נוספים על זכויות במקרקעין או על אג"חים לדוגמא. מה גם, כי נמצא שהיא לא שילמה אגרה שנתית לרשם החברות דבר המעיד על קשייה הכלכליים כמו גם מצביע עליה כחברה מפרת חוק.

העדר סיכויי הצלחה בתובענה- המבקשות טענו כי סיכויי הצלחת המשיבות בתביעתן מצטיירים כקלושים וזאת מכמה טעמים. ראשית, בהעדר יריבות בין המבקשת 1 (באטמ) ל משיבות , מאחר ולא הייתה כל התקשרות חוזית או מעורבות של המבקשת 1 ו/או אנשים מטעמה בעסקאות מושא התביעה.
כן נטען, כי כתב התביעה אינו אלא מקבץ של סילופי עובדות ולא מוצגות בו עובדות חיוניות לביסוס התביעה (כגון חוות דעת מקצועית אודות אי תקינות המערכות) באופן השומט הקרקע תחת התביעה כולה. נטען כי המבקשות עמדו בכל התחייבויותיהן החוזיות.

אשר לגובה הערובה, ביקשו המבקשות כי זו תעמוד על סך של 750,000 ₪ סכום המשקף 5% משווי התביעה, וזאת בהינתן כי מדובר בהיקף ריאלי הולם בהתייחס לסכום התביעה ולהיקף ההוצאות הדרושות להתגוננות מפניה (ע"א (מחוזי-ים) 11257/07 עיריית אילת נ' קנדרה (ישראל) בע"מ, פס' 5 (פורסם בנבו, 24.7.2008)). עוד נטען, כי בירור התביעה עשוי לדרוש מימון חוות דעת מומחים, בירורים עובדתיים ומשפטיים, שמיעת עדויות רבות והשקעה של שעות עבודה מרובות. מה גם שמדובר בסכום העולה לכדי סכום סביר וראלי ומשקף את היקף ההוצאות הצפויות בפועל (בש"א (מחוזי ת"א) 12825/07 איי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ נ' Decell Inc. ,(פורסם בנבו, 10.09.2007)).

המשיבה 1 מסרה התנגדותה לבקשה וטענה לחוסן כלכלי כשהיא מציינת כי נכסיה מוערכים בעשרות מיליוני ₪ וצרפה לתגובתה מסמכים התומכים בטענתה זו. עוד צויין כי המשיבה 1 הינה בעלת מניות בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה ששווין עשרות מיליוני ₪.
בהמשך לדברים אלו, ביקשה המשיבה לציין, כי אין בשעבוד הראשון בדרגה שקיים על מניותיה כדי להעיד על חוסר יציבות כלכלית, מאחר ואין זה מונע ממנה לקבל דיבידנדים על מניות אלו.
אשר לסיכויי התביעה חזרה המשיבה וטענה לאיתנות תביעתה כשלטענתה המבקשות הציגו בפניה מצגי שווא אודות טיבן של המערכות אשר בפועל הוכח כי אין הן מספקות את המובטח.
המשיבה דחתה את טענות המבקשות בדבר העדר יריבות עם המבקשת 1 בטענה כי זו לקחה חלק פעיל בגיבוש הצעת המחיר והסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים וכן נוכח הודאת המבקשת 1, במסגרת ה התכתבויות ביניהן, על פיה קיימת יריבות משפטית.
המשיבה ביקשה להוסיף כי גם הטענה על פיה המערכת הניידת פועלת כשורה איננה יכולה להתקבל על הדעת שכן אין המערכת מספקת את המובטח בהצעת מחיר.

באשר לגובה הערובה טענה המשיבה, כי זה איננו מידתי ותכליתו לחסום את דרכה של משיבה 1 מבירור טענותיה בבית המשפט הנכבד.

דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית
סעיף 353א ל חוק החברות קובע, כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה "אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין".
לשון הסעיף ברורה וחד משמעית ולפיה די שתוכיח החברה התובעת את אחד התנאים הנקובים בסעיף, כדי להביא למסקנה שאין לחייבה בהפקדת ערובה (ראה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09).
זאת, למרות הלך הרוח על פיו המשיבות הן אלו שכלל נדרשות להוכיח ולשכנע את ביהמ"ש, כי יש מקום לסטות מהחזקה לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להבטחת תשלום הוצאות (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, פס' 5 (נבו, 23.5.11); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ ואח', פס' 6 (פורסם בנבו, 29.12.11)) וכי אכן יש להכיל את החריג לפטור במקום את כלל החיוב בערובה.
לפיכך, בית המשפט הנדרש לבחון בקשה להפקדת ערובה, בהתאם להוראות סעיף 353א ל חוק החברות, עושה כן בשלבים.
בשלב הראשון יבחן מצבה הכלכלי של החברה, ורק אם נוכח בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, יבחן השלב השני שבמסגרתו ייבחן האם נסיבות העניין מצדיקות את החיוב בהפקדת ערובה, ובכלל זאת יבדקו סיכויי הצלחת התביעה.
ראו לעניין דברי בית המשפט ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.16):
"בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ... בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".

מן המסגרת הנורמטיבית למקרה דנן
בעניינו, לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, הבקשות והנספחים להן, אני קובעת כי על פניו המשיבות בתגובתם לבקשה הניחו את הדעת בכל הנוגע לשאלת יציבותן וחוסנן הכלכלי, ככל שידרשו לשלם את ההוצאות, ככל שיפסקו לחובתן בתום ההליך .
הדברים באים לידי ביטוי בתצהיר מנהל המשיבה 1 אליו צורפו הדוחות הכספיים לשנת המס 2019, המלמדים על פניו על איתנות פיננסית, ראיה אותה לא סתרו המבקשות בהעדר כל תגובה נוגדת מטעמן.
די באמור כדי לדחות הבקשה.
מעבר לאמור, גם בהינתן קיומה של מחלוקת עובדתית עמוקה בשאלה מי מהצדדים הפר את ההסכם עד כי לא ניתן לקבוע בבירור העדר סיכויי הצלחה בתביעת המשיבה 1, ובהינתן קיומן של תביעות נגדיות אינני רואה לנכון לחייב בהפקדת ערובה.
לאור כל האמור הבקשה נדחית.
המבקשות ישאו בהוצאות הבקשה שנגרמו למשיבה בסך של 3000 ₪ .

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשפ"א, 29 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.