הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב -

המבקשת
עיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון

נגד

המשיבה

אליהו נתניאלוב
ע"י ב"כ עו"ד אריה הבר

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום תל אביב יפו (כב' השופטת רחל בת ערקובי), מיום 18.10.17, בת.א. 11607-05-14, אשר דחתה את בקשתה של המבקשת לתיקון שני של כתב התביעה.

1. ביום 12.5.14 הגישה המבקשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיב לתשלום חוב ארנונה.
כתב התביעה לא פירט את זהות הנכס ותקופת החוב.
בהעדר פרטים מהותיים הנוגעים לחוב הנטען והמיוחס, וכן לתקופה הנטענת להצטברותו של החוב לרבות זהות הנכס, ניתנה למבקשת הרשות לתקן את כתב התביעה, במסגרת החלטה מיום 8.9.14.
המבקשת עמדה על טענותיה בכתב התביעה ובחרה שלא לתקן תביעתה.
לאור הסירוב האמור הורה בית המשפט קמא, במסגרת החלטתו מיום 28.9.14, על מחיקת כותרת בסדר דין מקוצר.

2. המשיב הגיש כתב הגנה וחזר וטען, כי כתב התביעה נעדר עילת תביעה ופרטים מהותיים וכן נטענה טענת התיישנות.
המבקשת טענה בכתב התשובה, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מאחר ומדובר בחוב נטען בתוך תקופת ההתיישנות. עוד נטען , כי ממילא מתקיים בענייננו חריג ההודאה שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות, לאור העובדה שהנתבע הגיע בין השנים 2005-2009 מספר פעמים למשרדי המבקשת וסוכמו עימו 4 הסדרי חוב שונים.
גם בכתב התשובה לא מסרה המבקשת פרטים מהותיים המגבשים את עילת התביעה.

3. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, ביום 29.12.14, קבע בית המשפט קמא כי התביעה בנוסחה נעדרת עילה ועל כן אפשר למבקשת לתקן את כתב התביעה.

4. בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה וציינה, כי חוב התביעה מתי יחס לחוב ארנונה לגבי שני נכסים לתקופה שמיום 1.1.08 – ועד 1.1.09.
במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בית המשפט קמא ביום 19.7.15, חזרה וטענה המבקשת כי חוב הארנונה הינו בגין שני נכסים כאשר תקופת החוב המיוחסת הינה מיום 1.1.08- 1.1.09.
המבקשת חזרה על עמדה זו לעניין תקופת החוב גם בתצהירי עדות ראשית שהגישה.

5. המשיב חזר וטען בכתב ההגנה המתוקן להתיישנות התביעה והוסיף וציין, כי המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה המתוקן אינם ברורים היות ועולה מהם לכאורה כי מדובר ביתרות חוב משנת 2003.

6. במועד אשר נקבע לשמיעת הראיות, ביום 17.3.17, היתה אמורה להעיד עדת המבקשת, הגב' חן אלין, אשר לא התייצבה לדיון והדיון נדחה למועד אחר.
בסמוך לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשה לאפשר לה להחליף מצהיר ולהגיש תצהיר חלופי של הגב' ריי קופר, אשר צורף לבקשה.
לטענתה, הגב' אלין הפסיקה עבודתה אצל המבקשת ועל כן התבקש בית המשפט קמא לאשר האמור.
עוד נטען, כי מדובר בתצהירים זהים למעט הסבר מפורט בקשר לאי התאמה כביכול בין דפי החשבון ומועד היווצרות החוב , וכי מטרת התצהיר החדש הינה להראות כי המשיב הגיע להסדרים עם המבקשת אשר הופרו על ידו בשנת 2008.

7. בית המשפט קמא לא התיר הבקשה ועמד על השוני המהותי בגרסאה המובאת בתצהיר החדש וזאת בשונה מעמדה אותה החזיקה המבקשת לאורך כל הדיונים שהתקיימו בתיק כי מדובר בחוב ארנונה לתקופה שמיום 1.1.08- 1.1.09.
בית המשפט קמא עמד על המועד בו מבוקש שינוי הגירסה, לאחר שהוגשו כל התצהירים בתיק, הן תצהירי המבקשת כתובעת והן תצהירי המשיב כנתבע.
בית המשפט קמא עמד על התנהלותה הכושלת של המבקשת לאורך השנים בהן מתנהלים הליכים מקדמים בתיק וכן לעובדה, כי מדובר במידע שהיה מצוי בחזקת המבקשת ועל כן קבע כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות הצגת הראיה הנוספת.
בית המשפט עמד על הצורך לעיתים להגמיש הפרוצדורה אך סבר, כי נסיבות אלו לא מתקיימות במקרה דנן.
עוד הוסיף והעיר בית המשפט קמא, כי מקום שהתיקון המבוקש יורש לשורשה של עילת התביעה של המבקשת כנגד המשיב, ובהינתן כוונתה של המבקשת להרחיב החזית הדיונית ולטעון לחוב שכלל לא נטען במסגרת כתב תביעתה, ובהעדר בקשה בנדון לתקן כתב התביעה אין להתיר הגשת התצהיר החדש. בהתאם, הורה על משיכתו מתיק בית המשפט.

8. בעקבות זאת הגישה המבקשת בקשה לתקן את כתב התביעה בשנית כאשר התיקון המבוקש נוגע למועד היווצרות החוב – כך שבניגוד לאמור בכתב התביעה המתוקן הראשון שם נטען לחוב לגבי שני נכסים לתקופה שמיום 1.1.08- 1.1.09, נטען כעת לתקופת היווצרות חוב משנת 2006 ועד ליום 1.1.09 .
בהתאם נטען כי בנסיבות העניין אין התיישנות, מאחר והמשיב מסר שיקים לפירעון החובות לשנים 2006-2007 ואלה חוללו רק החל משנת 2008.

8. בית המשפט קמא דחה הבקשה לתיקון חוזר (בשנית) של כתב התביעה בנימוק כי:
"אין מדובר בבקשה לתיקון עקב עובדות חדשות או גילוי מאוחר של עובדות אלא תיקון הנוגע למועד יצירת החוב, עובדות המבוססות על מידע המצוי ברשותה ובשליטתה של התובעת"

בית המשפט קמא חזר ופירט את השתלשלות העניינים בתובענה זו עת ניתנו למבקשת הזדמנויות חוזרות לתקן תביעתה ולהעמיד דברים על דיוקם.
בית המשפט קמא ציין, כי על אף שנוהג הוא במידת הלבראליות בתיקון כתבי טענות הרי שבנסיבות דנן אין המדובר בבקשה לתיקון עקב עובדות חדשות או גילוי מאוחר של עובדות אלא תיקון הנוגע למועד יצירת החוב, עובדות המבוססות על מידע שהיה מצוי ברשותה ובשליטתה של התובעת מהרגע הראשון.
עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין המדובר בשינוי טכני כי אם בשינוי מהותי של כתב התביעה אשר יש בו כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב מאחר ויש בתיקון המבוקש כדי לשנות את עילת התביעה בהינתן שהתיקון מבקש לייחס חוב ארנונה משנת 2006, שעל פי הטענה הנתבע הודה בה בשנת 2008 , ו כי במתן רשות לתקן את כתב התביעה המשיב אינו יכול עוד להעלות טענת התיישנות.
במילים אחרות קובע בית המשפט קמא, כי קבלת ה בקשה לתיקון, יש ב ה משום קיפוח זכותו של המשיב בהעלאת טענת התיישנות .

9. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ראיתי לנכון לדחות את בקשת הערעור.
ראשית, הלכה היא משכבר הימים כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות בית משפט קמא שעניינן פרוצדורה, אלא אם כן הוצג טעם מיוחד המצדיק התערבות ערכאת הערעור, שמא מדובר בפגיעה אנושה בזכויות המבקש. טעם שכזה לא הוצג בפני.

לגופו של עניין - גישת בית המשפט בכל הקשור לתיקון כתבי טענות הינה גישה ליברלית במטרה לייעל את ההליך הדיוני ולאפשר גיבוש המחלוקת בצורה נכונה ויעילה, כאשר האיזון מנגד נעשה על דרך של פסיקת הוצאות משפט לטובת הצד שכנגד.
אולם, לגישה זו סייגים בין השאר כי על המבקש תיקון כתב טענות לנהוג בתום לב וביעילות שלא יהא בה כדי לשבש את מהלך הדיונים של בית המשפט ומבלי שזכויותיו של הנתבע תיפגענה.
ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשתו לתיקון כתב התביעה, מבלי שבידיו טעם סביר לאיחור בהגשה, פוחת הסיכוי שבית המשפט יעתר לבקשתו (ר' ע.א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו (3) 214)

במקרה דנן, התנהלותה של המבקשת במישור הדיוני לוקה ובלתי ראויה, שמא אף חסרת תום לב. שהרי, כבר בתחילת ההליכים עמד בית המשפט קמא על החסר שבכתב התביעה ואיפשר למבקשת לתקן כתב תביעתה.
המבקשת לא נענתה לכך בתחילה ורק בהמשך התרצתה ועשתה כן ואולם, בחרה במודע שלא ליתן מענה עובדתי לנטען על ידי המשיב בכל הנוגע להתיישנות החוב הנטען.
משנקבע התיק לשמיעת הראיות חלחל בליבה של המבקשת החשש שמא אין די בנטען בתצהיר עדות ראשית וביקשה התיקון המבוקש על דרך של הגשת תצהיר חדש המור גירסה חדשה אשר לא נטענה בכתבי הטענות. משלא נענתה בקשתה להגיש התבצהיר החדש פנתה בבקשתה לתקן כתב התביעה בשנית.

כזכור, אין המדובר בבקשה ראשונה לתיקון כתב טענות כי אם בקשה שניה כאשר כבר בשלבים המקדמיים של ההליך הייתה מודעת המבקשת להערותיו של בית משפט קמא ולחסר הקיים בכתב התביעה.
העובדות אותן מבקשת המבקשת לפרט כעת בכתב תביעתה המתוקן בשנית הינן עובדות שהיו ידועות לה בעת הגשת התביעה ואולם זו בחרה לכלכל צעדיה באופן שמעיד לכאורה על התנהלות בלתי ראויה.
בקשה לתיקון שני של כתב תביעה המוגשת בשלב בו קבוע התיק לשמיעת ראיות צריכה להיבחן בקפידה על ידי בית המשפט וכך גם נעשה.
החלטת בית משפט קמא, כי התיקון עלול לשבש סדרי דין ואף לגרום לעיוות דין למשיב בהארכת ההליכים ואף בקיפוח זכויותיו הינה קביעה נכונה וראויה ולא ראיתי לנכון להתיר רשות ערעור בשלה .

מקום שבו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה בשלב כה מתקדם של ההליך ובהינתן התראותיו של בית משפט קמא בפני המבקשת, כי כתב התביעה אינו מפורט דיו ואין בו כדי לפרט את תקופת היווצרות העילה ומקום בו בחרה המבקשת שלא לפרט ולחדד הסוגיה במסגרת כתב התביעה המתוקן, אותו הגישה , אין לה זכות מוקנית לתיקון חוזר של כתב התביעה בנדון.
בנסיבות שנוצרו אין למבקשת להלין אלא על עצמה.
אמנם נקבע לא אחת, כי הפרוצדורה איננה מיטת סדום ובית המשפט יכול שיגמיש גישתו בנדון בנסיבות מיוחדות ואולם במקרה דנן הרשאת התיקון יהא בה משום הכבדה רבה והארכת הדיון שלא לצורך, כאשר מעבר לכל יגרום התיקון המבוקש לעוול למשיב מאחר ויהא בו כדי ל"עקוף" את תקופת ההתיישנות.
המדובר בתביעה פשוטה התלויה ועומדת בפני בית המשפט קמא מזה 4 שנים. יש להניח כי אלמלא התנהלות המבקשת היתה תביעה זו מסתיימת זה מכבר.

סוף דבר
10. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו למשיב מתוך כספי הפקדון שהופקדו, באמצעות בא כוחו.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.