הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 31

בקשה מס'
2

בפני
כב' השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי
מבקשים

1. אבי סבן
ע"י ב"כ עו"ד גד טיכו ועו"ד אלון קנטי

נגד

משיבים

1. תנועת הצופים העבריים בישראל
ע"י ב"כ עו"ד רפאל יולזרי ועו"ד אלון אלשלום

החלטה

בבקשה לצו מניעה זמני

פתח דבר

ביום 3.5.16 הגיש המבקש, מר אבי סבן, המרצת פתיחה ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבה, תנועת הצופים העבריים בישראל ( להלן: "התנועה" או: "המשיבה") לקיים בחירות לתפקיד יו"ר התנועה- בחירות אשר עתידות להתקיים ביום 23.6.15 - עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה.

לטענת המבקש, ביום 21.4.16 הודיעה לו המשיבה, כי הוא אינו רשאי להתמודד על תפקיד יו"ר התנועה, שעה שאינו חבר בעמותה, ואף סירבה למסור לו את פנקס חברי העמותה ואת תקנון העמותה.

ביום 3.5.16 ניתנה החלטתי לפיה, לאור העובדה שהמבקש לא עתר לקבלת צו ארעי וכן לאור העובדה שהבחירות אמורות להתקיים רק ביום 23.6.15, אין מקום ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. לפיכך, הוריתי למשיבה להמציא תגובתה לבקשה תוך 10 ימים מיום קבלת הבקשה.

ביום 19.5.16 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה למתן צו מניעה זמני, וביום 25.5.16 הוגשה תשובת המבקש לתגובת המשיבה. דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם התקיים ביום 29.5.16 וההחלטה ניתנה במהירות האפשרית, מתוך התחשבות במועד הבחירות.

עיקרי טענות המבקש
המבקש כיהן במשך כארבע שנים בתפקיד ראש שבט " רמת חן" בתנועת הצופים ברמת גן ( להלן: "השבט"). ביום 31.3.16 הודיע ראש הנהגת צופי רמת גן, מר רז פרל ( להלן: "פרל") למבקש על סיום תפקידו כראש השבט החל מיום 1.4.16.
המבקש ציין, כי בהתאם לתקנון המשיבה, הוא ביקש לקיים דיון בפני ועדת הערר על ההחלטה לסיים את כהונתו, אך דיון שכזה טרם נקבע.

לטענת המבקש, יש לו השגות קשות על ההחלטה לסיים את תפקידו, אך טענות אלה, כך לדבריו, אינן רלבנטיות לבקשה דנן או להמרצת הפתיחה שהגיש, שכן סעיף 16.2 לתקנון קובע כך:

"כל אדם מן הציבור רשאי להציע את עצמו כמועמד לתפקיד בעמותה ובתנועה כאשר מתכנסת האסיפה הכללית לבחירת בעלי התפקידים השונים".

ביום 31.3.16 הודיע המבקש למשיבה על כוונתו להתמודד באסיפה הכללית לתפקיד יו"ר המשיבה. המבקש פנה למשיבה באמצעות ב"כ דאז, בדרישה לקבל את פנקס חברי התנועה, על מנת שיוכל לפנות אליהם כחלק מניסיונותיו להיבחר לתפקיד יו"ר המשיבה.

במענה לפנייתו הודיע ב"כ המשיבה למבקש, כי הוא " כלל לא רשאי להתמודד לתפקיד של יו"ר התנועה שעה שהוא אינו חבר בעמותה עוד מרגע שהודח מתפקידו כראש שבט. אי לכך, הרי שבקשת מרשך לקבל את פנקס חברי העמותה ו/או תקנון העמותה נדחית בזאת".

לטענת המבקש, הזכות להיבחר כוללת בתוכה את הזכות לנהל מסע בחירות דמוקרטי. ללא קבלת רשימת כל המצביעים ופרטי ההתקשרות עימם נפגעת זכות זו של המבקש, שהינו מתמודד חיצוני, ובכך ניתנת עדיפות למועמדים מכהנים, אשר " מחוברים למנגנון", ויש להם גישה לפנקס חברי העמותה.

המבקש טוען, כי יש לו עילת תביעה טובה וסיכוייה להתקבל גבוהים, שכן סעיף 16.2 לתקנון אינו משתמע לשתי פנים וקובע במפורש, כי כל אדם רשאי להתמודד על כל תפקיד בתנועה. לחילופין טוען המבקש, כי כל עוד לא הסתיימו הליכי הערר בענייננו, הרי שהוא נחשב עדיין כחבר בעמותה.

המבקש מוסיף וטוען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ומצדיק את מתן הצו המבוקש. ללא מתן הצו המבוקש, תוכל המשיבה לקיים את הבחירות כמתוכנן, ללא השתתפותו של המבקש. מאידך, לא צפוי להיגרם למשיבה כל נזק מדחיית הבחירות במספר חודשים, שכן ממילא אמור יו"ר המשיבה הנוכחי להתמודד לקדנציה נוספת בבחירות הקרובות.

עיקרי תגובת המשיבה
המשיבה טענה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן המבקש בחר להסתיר מעיני בית המשפט את האירועים, אשר הובילו לסילוקו משורות המשיבה- סילוק אשר הפקיע את חברותו בעמותה, והוא אינו רשאי להתמודד בבחירות לתפקיד יו"ר התנועה.

לטענת המשיבה, ביום 1.7.15 נחתם הסכם בין שבט צופי רמת חן לבין חברה קבלנית, אשר התחייבה לשפץ את מבנה השבט. תחילה, ביקש המבקש מהמשיבה אישור לחרוג מהתקציב שהוקצב לטובת השיפוץ, אלא שלאחר מכן התברר למשיבה, כי המבקש אישר בעצמו, על פי שיקול דעתו, חריגה נוספת ומשמעותית בתקציב, מבלי לקבל את אישור הגורמים המוסמכים לכך אצל המשיבה.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי כאשר נדרש המבקש לדווח על התנהלות כספית זו, דיווח על הדברים בצורה שלא שיקפה את המצב הריאלי של ההתנהלות מול הקבלן והתקדמות השיפוץ.

לטענת המשיבה, עקב התנהלותו הפסולה של המבקש, פנה הקבלן למשיבה, בדרישה לתשלום סך של 200,000 ₪ נוספים בגין חובות שנותרו עבור עבודות השיפוץ.

לאור התנהלותו זו של המבקש, הודיע לו מר פרל, יו"ר הנהגת צופי רמת גן, ביום 25.2.16 על סיום תפקידו במשיבה. את המכתב חתם פרל באמירה, לפיה המבקש רשאי לפנות לוועדת הערר של התנועה.

לטענת המשיבה, הגשת המרצת הפתיחה והבקשה לצו מניעה זמני נועדו " להקדים תרופה למכה", שכן, בדעתה להגיש נגד המבקש תביעה בעקבות דרישת הקבלן לתשלום החוב שנותר. המשיבה צירפה לתגובתה את מכתבי ההתראה שנשלחו למבקש, שבהם נדרש להסדיר את תשלום החוב בסך 200,000 ₪ לקבלן.

המשיבה סבורה כי תמוהה העובדה ש"לפתע החליט המבקש להתמודד על ראשות המשיבה - ארבעה ימים בלבד לאחר שקיבל מכתב התראה בגין חובות כספיים שנוצרו עקב התנהלותו הפסולה" (סעיף 3.4.14 לתגובה).

בהתייחס להסתמכות המבקש על האמור בסעיף 16.2 לתקנון, טענה המשיבה, כי המבקש אינו חבר עמותה עוד, ועל כן התקנון אינו חל בעניינו. יתרה מזאת, לא ניתן לקבל מצב שבו אדם שסולק בבושת פנים מחברותו במשיבה, יוכל לשוב ולהתמודד לראשות הנהגתה.

המשיבה הפנתה לסעיף 18.5 לתקנון לפיו, המבקש לא רשאי כלל להגיש בקשה לחברות בעמותה, אלא בחלוף שנתיים מיום הוצאתו מן העמותה.

תשובת המבקש
בתשובתו טען המבקש, כי לא העלים את טענות המשיבה כנגדו שהובילו להפסקת תפקידו. המבקש הזכיר כי צירף את מכתב המשיבה מיום 21.4.16 לבקשה, שם פורטו בהרחבה טענות המשיבה כלפיו.

לגישת המבקש, הוא עודנו חבר בתנועה. תקנון המשיבה יוצר שני מסלולים לסיום חברותו של חבר בתנועה: האחד - בדרך של הדחה, לאור שניתנה לחבר הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, כאמור בסעיף 18.3 לתקנון ( דבר שלא אירע בעניינו); השני – בדרך של הודעה בעל פה ובכתב, לאחר קבלת אישור יו"ר התנועה ומזכ"ל התנועה, בהתאם לנספח א' לתקנון. על פי האמור בתקנון, המבקש רשאי לפנות בבקשה לוועדת הערר כדי שתשקול מחדש את הפסקת כהונתו. לטענת המבקש, כל עוד לא התכנסה ועדת הערר, המבקש עודנו חבר בתנועה, ולכן אין בסיס לטענת המשיבה.

דיון והכרעה
הגשת ערר על ידי המבקש
בדיון שהתקיים לפניי התברר, כי המבקש הודיע על רצונו לערור על ההחלטה בפני ועדת הערר, שהייתה אמורה להתכנס ביום 17.3.16. אלא, שביום 10.3.16 פנה המבקש למנהלת לשכת מזכ"ל התנועה וביקש לדחות את הדיון בערר " בערך בשבוע לפחות", כדי להיערך ולהציג את כל המסמכים הרלבנטיים לנושא. כמו כן, ביקש המבקש להודיע לו מיהם חברי ועדת הערר שידונו בעניינו ( מש/1).

בתגובה, השיבה מנהלת הלשכה למבקש, כי לאור העובדה שהוא צפוי לסיים את תפקידו ביום 1.4.16, רצוי שהוועדה תתכנס במועד שנקבע.

בהמשך, ביום 15.3.16 הגיש ב"כ המבקש דאז בקשה לדחיית ישיבת הערר ( מש/2). בבקשה העלה המבקש טיעונים שונים המצדיקים לטעמו את דחיית ישיבת ועדת הערר. בין השאר, טען במכתבו, כי שלושת חברי ועדת הערר פסולים מלדון בסיום תפקידו: יו"ר ההנהגה הארצית היה מעורב בעניינו קודם לכן, וכך גם מזכ"ל התנועה. לגבי יו"ר ועדת הביקורת נטען, כי הוא התבקש לבצע בדיקה בעניין הטענות שהופנו נגד המבקש, ולכן אף הוא פסול מלדון בערר שהגיש המבקש.

בסופו של יום לא נשמע עררו של המבקש. בדיון שנערך בפניי נשאל המבקש אם יהיה מוכן להופיע בפני ועדת הערר בהרכבה המקורי והשיב בחיוב. לפיכך, הצעתי לצדדים, כי יקוים דיון בהקדם בפני ועדת הערר, אשר לפניה יטען המבקש את טענותיו בנוגע להחלטה לסיים את תפקידו כראש השבט. ב"כ המבקש לא הסכים להצעה ולפיכך קבעתי, כי הדיון בבקשה יתקיים תוך הנחה מוסכמת, כי המבקש סיים את תפקידו כראש השבט ומבקש להתמודד לתפקיד יו"ר התנועה.

משכך, יתמקד הדיון בהחלטה זו בפרשנות שיש ליתן לתקנון התנועה על רקע הזכות לבחור ולהיבחר, ותוך התייחסות לשאלה, אם צדקה המשיבה בהחלטתה לחסום את דרכו של המבקש מלהתמודד בבחירות לראשות התנועה, ההולכות וקרבות.

הפרשנות שיש ליתן לסעיף 16.2 לתקנון
כאמור, הצדדים חלוקים באשר לאופן שבו יש לפרש את סעיף 16.2 לתקנון העמותה.
המבקש טוען, כזכור, כי הסעיף מאפשר לכל אדם להתמודד לתפקיד בתנועה, וחברות בתנועה אינה תנאי לכך, שכן בחירתו של האדם לתפקיד היא זו שתהפוך אותו בהתאם לחבר בתנועה, אם הוא לא היה חבר עובר להתמודדותו. המשיבה טוענת, כי הפרשנות שהמבקש מבקש ליתן להוראות סעיף 16.2 לתקנון אינה סבירה ואף הוסיפה: "היעלה על הדעת שכל אדם, לרבות עבריין מורשע ( למשל: פדופיל), יוכל למלא תפקיד במשיבה- תנועת נוער, המכילה אלפי ילדים ונוער?! ברור שלא".

מדובר בהשוואה שטוב היה שלא לעשותה בנסיבות העניין, כאשר אין מדובר בעבריין מורשע ואין חשד לביצוע עבירה מהסוג הנ"ל. מכל מקום, סבורני, כי הפרשנות שנותנת המשיבה לסעיף 16.2 לתקנון היא שגויה. הסעיף קובע מפורשות, כי " כל אדם מן הציבור רשאי להציע את עצמו לבחירות כמועמד לתפקיד בעמותה ובתנועה כאשר מתכנסת האסיפה הכללית לבחירת בעלי התפקידים השונים" (ההדגשה שלי- ד.א.).

איני רואה כיצד ניתן לפרש הוראה זו באופן החוסם את דרכו של המבקש מלהתמודד בבחירות לראשות יו"ר המשיבה, בנסיבות הענין. ב"כ המשיבה התקשה להתמודד עם שאלת בית המשפט מהו הסטטוס של המבקש בימים אלה, כאשר המשיבה סבורה כי הוא כבר אינו חבר עמותה. ב"כ המשיבה השיב: "אם הוא לא חבר עמותה אז הוא חלק מהציבור" ( עמ' 8, שו' 6-7). בהמשך השיב ב"כ המשיבה, כי: "סעיף 16.2 הוא תקנון והחוק לא חל על מר סבן כי הוא לא חבר עמותה". חוסר העקביות וחוסר ההיגיון בהעלאת טענה זו מזדקרים לעין ולא עלה בידי ב"כ המשיבה להסבירם.

בדיון שהתקיים בפניי דבק ב"כ המשיבה בטענתו, לפיה המבקש כבר אינו חבר עמותה, מרגע שסיים את תפקידו כראש השבט. לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המשיבה, כי הוא אינו סבור שהיה על המשיבה להודיע לו שהוא כבר אינו חבר עמותה. גם כאן סתר ב"כ המשיבה את עצמו כאשר קרא למבקש להופיע בפני ועדת הערר להשמיע את טיעוניו, שכן " אם הוא יצליח להניח את דעתם שהסיום כהונה שלו היה לא בצדק, אז יכול להיות שהיום הוא נשאר חבר עמותה והכל בסדר" (עמ' 8, שו' 1-2).

המשיבה ניסתה להיתלות בנימוקים שונים המצדיקים את החלטתה, כגון הסתמכות המבקש על תקנון העמותה לא עדכני; אי הגשת מועמדות המבקש בזמן וכו', אולם אין בכוחם של נימוקים אלה כדי לסייע לה. צודק המבקש בטיעוניו, לפיהם המשיבה " ערבבה" בין שני ה"מסלולים" הקבועים בתקנון לסיום חברותו של חבר בעמותה. סעיף 18.5 אליו הפנתה המשיבה מתייחס להחלטה על הוצאת חבר מן העמותה או השעייתו, לאחר שניתנה לו זכות לטעון טענותיו – דבר שלא אירע במקרה דנן ואינו רלבנטי לבקשה. סעיף 16.1 לתקנון מתווה את הדרכים להצטרף לעמותה, ואף הוא אינו רלבנטי לענייננו, שכן המבקש נסמך על סעיף 16.2 לתקנון, המאפשר לכל אדם מן הציבור ( אף אם אינו חבר בעמותה), להציע עצמו לבחירות כמועמד לתפקיד בעמותה ובתנועה.

הזכות לבחור ולהיבחר- זכות יסוד
רבות דובר בפסיקה על מעמדה וחשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר- זכות שהוכרה כזכות יסוד של האזרח בישראל:
"הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד של כל אדם בחברה דמוקרטית. '...הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, אשר בה באים לידי ביטוי רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות, ומכאן כי זכות זו היא מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית'... זכות זו אינה מוגבלת אך לבחירות הלאומיות. זכות היסוד של אדם בחברה דמוקרטית משתרעת גם על זכות התושב לבחור ולהיבחר למוסדות הממשל המקומי." (בג"צ 753/87 בורשטיין ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462, 473 (1989)).

בפסק הדין בא"ב 1095/15 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים נ' ח"כ חנין זועבי (10.12.15) עמד בית המשפט העליון על הקשר שבין מניעת אפשרות להתמודד בבחירות, לבין פגיעה אפשרית בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר. אמנם שם נאמרו הדברים על רקע החלטת ועדת הבחירות, למנוע השתתפות בבחירות לכנסת, אולם הדברים יפים גם לענייננו:
"מניעת האפשרות להתמודד בבחירות לכנסת פוגעת, בראש ובראשונה, בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר, אשר היא אחת מהזכויות החשובות ביותר במדינה דמוקרטית (ראו, בין היתר: בג"ץ 5095/07 שורת הדין Israel Law Center נ' פרס, [פורסם בנבו] פסקה 5 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (12.6.2007); רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 45, 59 (1996) (להלן: עניין יאסין)). זכות זו, ככל זכות, היא יחסית וניתנת להגבלה, אך "ההגבלות המוטלות על זכות זו צריכות להיות מינימאליות, ועליהן להגן על אינטרסים חיוניים ביותר" (בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1) 758, 800 (1995) (להלן: עניין ולנר))... זאת ועוד, פסילתו של מועמד מלהתמודד בבחירות פוגעת גם בחופש הביטוי, שכן היא מסמנת עמדה מסוימת כעמדה בלתי לגיטימית ומונעת מראש את הדיון בה; כן פוגעת היא בשוויון, משום שהיא יוצרת הבחנה בין המועמדים אשר התמודדותם אינה נמנעת, לבין מועמדים אשר מנועים מלהעמיד עצמם לבחירת הציבור...".

ראו גם פסק דיני בה"פ 46576-12-14 שהין ואח' נ' האגודה למען החייל ואח' (24.12.14) וכן פסק הדין שניתן לאחרונה בבג"צ 3195/16 זידאן נ' שר הפנים ואח' (25.4.16).

גם אם סבורה המשיבה, כי המבקש ביצע מעשים חמורים והוא אינו ראוי, לשיטתה, להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה, עדיין יש לאפשר לו להתמודד בבחירות, וזאת משני טעמים: הראשון, כפי שפורט בהרחבה לעיל- לשונו הברורה של סעיף 16.2 לתקנון, הקובע כי " כל אדם מן הציבור" רשאי להתמודד בבחירות. הטעם השני קשור קשר בל ינתק לזכות היסוד לבחור ולהיבחר. מעשיו ומחדליו של המבקש, להם טוענת המשיבה, יועמדו למבחן הגוף הבוחר ( האסיפה הכללית), והוא זה שיקבע בסופו של יום מי יזכה בבחירות.

טענות המשיבה בדבר התנהגותו חסרת תום הלב של המבקש

באשר לטענה, כי המבקש פעל בחוסר תום לב בהגישו את הבקשה, צודקת המשיבה באומרה כי המבקש לא חשף את מלוא התמונה העובדתית, שקדמה להחלטה לסיים את תפקידו כראש השבט. יתרה מזאת, בדיון שהתקיים בבית המשפט התברר, כי עוד בשנת 2014 קיבל המבקש הודעה, כי עליו לסיים את תפקידו כראש השבט מסיבות דומות, אולם חזר לתפקידו כעבור 30 יום. המבקש נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא ציין עובדה זו בתצהירו, והשיב: " לא חשבתי שזה שופך אור. אין לי תשובה למה לא ציינתי את זה" (עמ' 3-4).

הכלל הוא, כי על המבקש סעד מן הצדק, וצו מניעה זמני בכללו, לבוא לבית המשפט בידיים נקיות. העלמת עובדות רלבנטיות מעיני בית המשפט יכולה להוות, כשלעצמה, נימוק לדחיית בקשה למתן צו מניעה זמני.
שקלתי בכובד ראש את טענות המשיבה בנושא ולבסוף הגעתי לכלל מסקנה כי, אין לקבל את הטענה שהתנהלותו של המבקש מצדיקה את דחיית הבקשה, במיוחד לאור העובדה שהמבקש הוחזר בפעם הראשונה לתפקידו בתום 30 יום, כפי שציין נציג המשיבה, מר רז פרל. בענין זה גובר השיקול, לפיו תקנון העמותה קובע כי כל אדם מן הציבור רשאי להתמודד בבחירות, על אחת כמה וכמה המבקש – שלא הודח מחברותו בעמותה ומבקש לממש את זכותו להתמודד לתפקיד, כמו כל אדם מן הציבור, כפי שמאפשר סעיף 16.2 לתקנון.

מאזן הנוחות וסיכויי התביעה להתקבל
מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, הרוצה לממש את זכותו להתמודד בבחירות לתפקיד יו"ר התנועה. מאליו מובן, כי אם לא ינתן צו המורה למשיבה לאפשר למבקש לממש את זכותו, והבחירות תתקיימנה בלעדיו, יהפוך הדבר ל"מעשה עשוי" ולא יהיה עוד טעם לדון בתביעה. כך גם בנוגע לסיכויי התביעה להתקבל, לאור הקביעה שהמשיבה מנסה למנוע שלא כדין את התמודדותו של המבקש בבחירות.
יחד עם זאת, לא מצאתי מקום למתן צו מניעה שתוקפו יהיה עד להכרעה בתובענה עצמה, ומשמעותו המעשית היא דחיית מועד הבחירות.
המבקש אישר, ושוב רק במהלך הדיון, כי החל בקמפיין ושלח את " האני מאמין" שלו לגורמים שונים, כפי שמצא לנכון ( מש/1-מש/3). במענה לשאלות ב"כ המשיבה אישר, כי פנה ל"צוגרים" ( צופים בוגרים) "במיילים, טלפונים, כל מה שאפשר" (עמ' 6 שו' 4). לדבריו, לא פנה לבעלי תפקידים במשיבה, מאחר שאין לו מידע, אך אני מתקשה לקבל טענה זו מפיו של אדם, שכיהן מספר שנים כראש שבט רמת חן, כפי שציין בבקשתו. בנוסף, אני מתקשה לקבל את הטענה, שהועלתה אף היא לראשונה במהלך הדיון, כי ניסה לקבוע פגישות ונאמר לו שיש הוראה מראש התנועה שלא להיפגש אתו. המבקש לא מצא לנכון לפרט במה מדובר, והטענה נותרה תלויה בחלל האוויר.

המבקש הודיע על כוונתו להתמודד על תפקיד יו"ר התנועה רק לאחר שהודע לו על סיום תפקידו כראש שבט רמת – חן, ולכן גם בעניין התקופה שעמדה לרשותו, אין לו מה להלין על המשיבה. לפיכך, לא מצאתי כל הצדקה להורות על דחיית מועד הבחירות ואני מורה כי הן תתקיימנה במועדן (23.6.15).

סוף דבר
המשיבה ניסתה לחסום את דרכו של המבקש להתמודדות בבחירות לתפקיד יו"ר התנועה, שלא כדין.
משכך, ניתן בזאת צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לקיים בחירות לתפקיד יו"ר המשיבה, אלא אם תאפשר למבקש להתמודד בבחירות הקרובות, כמו " כל אדם מן הציבור".

לא מצאתי לנכון להורות על דחיית מועד הבחירות, והן תתקיימנה במועד שנקבע, קרי בתאריך 23.6.16.

אני מורה למשיבה להעביר לידי המבקש, אם יחפוץ בכך, את פנקס חברי העמותה.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......