הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 19

מספר בקשה:21
לפני
כבוד ה שופטת חנה פלינר

מבקש

רפאל כהן
ע"י ב"כ עו"ד ד. קירשנבוים

נגד

משיבים
1. רשם המקרקעין בתל אביב
ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

2. מלכה אברמוביץ
ע"י ב"כ עו"ד אבישג כרמלי

3. עו"ד פזית סדן
ע"י ב"כ עו"ד שושנה גלס

פסק דין לעניין הנתבעת 2 ( מלכה אברמוביץ)
מונחת בפני בקשת הנתבעת 2- מלכה אברמוביץ ( להלן: "מלכה") לדחיית התביעה דנן על הסף אשר הוגשה כנגדה ע"י רפאל כהן ( להלן: "רפאל"), הואיל ולא ניתן לרפאל היתר לפיצול סעדים ובשל הליך תלוי ועומד המתנהל בית משפט השלום אשר החל ביום 18.10.2015 ( במסגרת ת"א 33139-10-15, להלן: "התביעה בשלום").

התביעות שנפתחו בבתי המשפט השלום והמחוזי
התביעה בבימ"ש שלום
התביעה המנוהלת בבית המשפט השלום נפתחה ביום 18.10.2015 ע"י רפאל כנגד מלכה ומהותה על פי הגדרת רפאל – "כספית, חוזית- השבה- פיצויים". על פי המתואר בכתב התביעה עולה כי ביום 21.9.2014 נחתם הסכם מכר בין המוכרת- מלכה לבין הרוכשים- רפאל, יוסף לוי ויעקב ויעל פוגלמן באשר לזכויות החכירה לדורות בדירה הממוקמת בקומה השניה של בניין המצוי ברחוב ויזל 20 בתל אביב והידוע כחלק מחלקה 183, גוש 6215 כאשר בדירה מצוי פולש אותו יש לפנות ( להלן: "הסכם המכר" ו- "הדירה" בהתאמה). יצוין כי מלכה ירשה את הדירה מהוריה המנוחים עקיבא ועליזה גורדון ( להלן: "ההורים" או "המנוחים"). בימים 1.7.2015 ו- 7.7.2015 נחתמו הסכמי מכר במסגרתם רכש רפאל את זכויות יתר הרוכשים ( יוסף לוי ויעקב ויעל פוגלמן) כך שרפאל הוא בעל הזכויות הבלעדי בדירה.

במסגרת התביעה בשלום, טוען רפאל כי על בסיס ההצהרות המוכרת ( מלכה) ובפרט הצהרתה כי היא זכאית להירשם כחוכרת לדורות בדירה שולמה תמורת המכר בסך 400,000 ₪. לטענת רפאל, גילה הוא כי למלכה אין זכויות חכירה כלשהן בדירה וכי כל הדירות בבניין הינן בבעלות שלימה של חברת נוה ויזל 20 בע"מ ( להלן: "חברת ויזל") וכי בדירה נשוא שתי התביעות מתגוררת הגברת צופיה ברקמן ( להלן: "צופיה") אשר רשומה כחוכרת לדורות של הדירה ואילו יצחק ברמן רשום כחוכר מישנה על זכויותיה של צופיה בדירה. כמו כן, צופיה הינה בעלים של 118 מניות רגילות בחברת ויזל; כי עסקת החכירה בין הוריה של מלכה ז"ל לגבי הדירה בוטלה על פי בקשת ההורים בשנת 1961 ונותרה החכירה לגבי המחסן והגרז' בלבד. בסעיף 14 לכתב התביעה בביהמ"ש השלום טוען רפאל כי "נוכח הפרתה היסודית של הנתבעת את הסכם המכר כמתואר לעיל, תוך כדי ביצוע מעשה של הונאה ו-"עוקץ" כלפי התובע ושותפיו ( דאז) נאלץ היה התובע להודיע באמצעות פרקליטו, במכתב מיום 15.7.15, על ביטול הסכם המכר". בסעיף 16 לכתב התביעה מפרט רפאל את סעדיו ובמסגרת זו טוען להשבה של מלוא התמורה החוזית ופיצוי מוסכם הקבוע בסעיף 10 להסכם המכר בסך כולל של 440,000 ₪. במסגרת כתב הגנה מכחישה מלכה את טענות רפאל. כמו כן, טוענת מלכה כי רפאל הוא מומחה למציאת נכסים מסוג זה וכי הוא רכש את הדירה במצבה " AS-IS"; כי העסקה משתלמת במיוחד כאשר השווי של הדירה הוא פי 10 ממחיר השוק.

התביעה בבית משפט מחוזי

התביעה שלפני נפתחה במקור ביום 19.1.2016, ע"י רפאל כנגד מלכה ורשם המקרקעין תל אביב ( להלן: "רשם המקרקעין") ומהותה הוגדר ע"י רפאל כתביעה "כספית-נזיקין". ביום 7.3.2017 הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו נוספה הנתבעת היא עו"ד פזית סדן ( להלן: "עו"ד סדן"). במסגרת תביעה זו טוען רפאל כי רשם המקרקעין ועו"ד סדן התרשלו בתפקידם עת בה לא בדקו כי זכויות החכירה שניתנו להוריה של מלכה בוטלו כבר ביום 29.3.1961 ומשכך לא ניתן היה לרשום את מלכה כבעלת זכויות חכירה בדירה וכי כפועל יוצא מכך הוטעה רפאל ונגרם לו נזק ממוני הנובע מהפסד הרווח שהיה צפוי לקבל מהעסקה בהסתמך על הרישום ועל הצהרות המוכרת- מלכה. בסעיף 19 לכתב התביעה המתוקן מפרט רפאל את סעדיו בסך כולל של 2,800,000 ₪.

במסגרת כתב ההגנה המתוקן טוען רשם המקרקעין כי יש לדחות את התביעה כנגדו, בסעיף 4 לכתב ההגנה המתוקן מתאר רשם המקרקעין אודות התביעה בבימ"ש שלום וגורס כי "במסגרתה דן בית המשפט באותו מקרה דנן ובאותן נסיבות. ביום 21.3.2016 ניתן פסק דין בתביעה הנוספת, המורה, בין היתר, לנתבעת 2, להשיב את התמורה החוזית ששולמה לה על פי הסכם המכר- 400,000 ₪, ובנוסף, את סכום הפיצוי המוסכם, המופיע בהסכם המכר שעליו חתמו התובע ונתבעת 2". ובסעיף 6 נכתב כי "מדובר בתביעה לסעדים שונים בגין אותה מערכת עובדתית, אשר קיימת ביניהם סתירה מהותית הסותרת את ההנחה שעליה מבקש התובע להסתמך בתביעתו האחרת. היינו, בתביעה הראשונה מבקש התובע את השבת המצב לקדמותו, ובתביעה השנייה תובע את הרווח העתידי שיכול היה להפיק לטענתו אילו העסקה התבצעה. כמו כן, תביעה לסעדים שונים אשר קיימת ביניהם סתירה מהותית שכזו, משמעה תביעה כפל פיצוי על אותו נזק".

בנוסף, מעלה רשם המקרקעין טענות מקדמיות וביניהן: התיישנות התביעה כנגד המדינה; שיהוי בהגשת התביעה ( המדינה פעלה בהתאם להחלטה של גורם שיפוטי); היעדר עילה; היעדר יריבות; חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; היזק ראייתי; השתק שיפוטי.
לגופו של עניין, טוען רשם המקרקעין כי התביעה נגועה בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; כי התמורה ששולמה בגין הדירה מחשידה לנוכח שווי הדירה 3,350,000 ₪; כי לרפאל אשם תורם מאחר ולא פעל לצמצם נזקים, כי לא הוכחה קשר סיבתי בין מעשה רשם המקרקעין לבין הנזק הנטען; כי פעולתו לא חרגה ממתחם הסבירות. כמו כן, מפרט רשם המקרקעין את התיאור העובדתי ( ראה: סעיפים 12-24 לכתב הגנה המתוקן) במסגרתו אין מדובר בבית משותף אלא בבעלים במשותף; כי עניין זכויותיה של הגב' עליזה גורדון בחניה המקורה נבחן במסגרת הליכים שונים ( ה"פ 1799/96, ה"פ 178/01); כי מונה לחברת ויזל כונס נכסים לשם חתימה על פיצול החכירה; כי רכישת הדירה ע"י רפאל מיתר הרוכשים אינו מתבטא ברישום; כי רפאל ומלכה התרשלו עת לא בדקו מי מתגורר בדירה. אציין כי רשם המקרקעין שיגר הודעת צד שלישי כלפי מלכה והאחרונה שיגרה הודעת צד רביעי כלפי רפי לוי, מפאת קוצר היריעה לא אפרט טענותיהם במסגרת הבקשה דכאן.

במסגרת כתב הגנתה מכחישה עו"ד סדן את התביעה וטוענת כי יש לדחותה על הסף בשל טענות מקדמיות וביניהן היעדר עילה ( לטענת עו"ד סדן היא לא הייתה מעורבת כלל במו"מ בעניין רכישת הנכס ולא יצגה צד להסכם אלא הגישה בקשה לרשום את הסכם היורשים והתוספת לו שם אין זכר לדירה נשוא התביעה); היעדר יריבות ( עו"ד סדן שהתה בחו"ל בין התאריכים 7.9.2014 עד ליום 22.9.2014- כאשר החוזה נחתם ביום 21.9.2014); מעשה בי-דין ( רשם המקרקעין פעל בהתאם להחלטה מיום 6.5.2001 במסגרתה נמונה עו"ד יוסף תמיר ככונס נכסים של חברת ויזל); תביעה קנטרנית וחסרת תום לב. כמו כן, לשיטת עו"ד סדן יש לתמוהה מדוע רפאל אינו תובע את עורך הדין אשר ייצג אותו בתביעה.

לשם השלמת הרקע המקדים, זה המקום להביא את החלטת כב' השופטת כוכבה לוי מיום 18.9.2017 במסגרתה נדחתה בקשת רפאל לפיצול סעדים שהוגשה בבימ"ש השלום: "מעיון חוזר בתיק שבפני עולה המסקנה החד משמעית כי התובע עותר " להשבה" בעקבות ביטול העסקה נשוא התביעה. מאידך מעיון בתיק הממוחשב המתנהל בבית המשפט המחוזי עולה כי התביעה שם, שהוגשה כ-3 חודשים לאחר התביעה שבפני, ובטרם הוגשה בקשה לפיצול סעדים כוללת בין היתר תביעה לפיצוי קיום- "שווי הדירה כפנויה..". דומה כי שתי תביעות אלה אינן יכולות לעמוד זו לצד זו באשר הן כוללות סתירה וליתר הדיוק עתירה לקבלת סעדים סותרים. למעלה מן הדרוש אעיר כי גם לשיטת התובע, עסקינן בתביעות בעילות שונות. אשר על כן דוחה הבקשה" ( ההדגשה אינה במקור, ח.פ) (ראה: החלטת כב' השופטת כוכבה לוי שניתנה בתביעה המקבילה ביום 18.9.2017).

טענות הצדדים במסגרת בקשה מס' 21:
לטענת מלכה, נוכח החלטת ביהמ"ש השלום מיום 18.9.2017 הרי שיש לדחות את התביעה דנן על הסף, היות והמדובר בסעדים אשר סותרים האחד את השני. לשיטת מלכה, התביעה בבית המשפט השלום עניינה ביטול עסקה ואילו התביעה בבימ"ש המחוזי עוסקת בפיצויי קיום, משכך, טוענת מלכה, כי ניהול ההליכים השונים בגין אותה הפרשה יגרום להשחתת זמנו של ביהמ"ש, יגבה מחיר כלכלי מבעלי הדין ומהקופה הציבורית וזאת בניגוד לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות"). עוד מציינת מלכה כי ישנם פערים לעניין הערכת שווי הנכס כמפורט בסעיפים 7-8 לבקשה, על כן סבורה מלכה כי יש לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות ותשלום שכ"ט עו"ד.

מנגד טוען רפאל כי אין לדחות את התביעה שבפניי " באופן אוטומטי"; כי לא ניתן לומר שכתב התביעה לא מראה עילת תביעה כנגד מלכה ויש לאפשר את שמיעת התביעה לגופה וניהול חקירות. לגופו של עניין טוען רפאל כי התביעה בבימ"ש שלום אינה תביעה לביטול עסקה אלא תביעה להשבת כספים, ששולמו עבור רכישת הדירה ותשלום פיצוי מוסכם נוכח הפרת החוזה. לשיטת רפאל, עילת התביעה שמתנהלת בשלום היא הפרת חיוב חוזי ואילו התביעה במחוזי נזיקית כלפי רשם המקרקעין, המבקשת ועו"ד סדן כאשר נטען כי המדובר ברשלנות מצדם. על כן, טוען רפאל כי ניתן לנהל את התביעות השונות בנפרד ללא צורך במתן רשות לפיצול סעדים וכי הבקשה שהוגשה מטעמו נעשתה " למען הזהירות" (ראו סעיף 5 לתגובת רפאל). עוד מוסיף וטוען רפאל כי ככל שתתקבל בקשת מלכה, הרי שבתביעה שבפניי ישנם צדדים נוספים כלפיהם מופנית טענת רשלנות ולא עומדת טענה של הגשת תביעות סותרות. בנוסף, טוען רפאל כי מאחר שרשם המקרקעין שיגר הודעת צד ג' כנגד מלכה הרי שאם תתקבל בקשה מס' 21, תיוותר מלכה צד ג' בתובענה דכאן.

בתשובתה חזרה מלכה על המתואר בבקשה והוסיפה וטענה כי יש לסלק את התביעה כולה על הסף כי "ברור מראש שלא תצלח וסיכוייה קלושים הם" מאחר ולשיטת מלכה ברור שרכישת דירה בסך של 400,000 ₪ אינה יכולה להוליד נזק בשווי של 2,800,000 ₪; כי רפאל אינו יכול לטעון שלמלכה אין זכויות בדירה ובאותה הנשימה, לדרוש פיצוי עבור נזק תאורטי בגין רכישת אותה הדירה; כי לפי תקנות 44-45 לתקנות היה על רפאל לכלול בתביעה בשלום את מלוא הסעדים, אלא אם ביהמ"ש התיר לו לפצל סעדיו ולכן לשיטת מלכה יש לדחות את טענת רפאל כי לא היה עליו להגיש כלל בקשה לפיצול סעדים וכי זוהי הוגשה למען הזהירות בלבד. בנוסף גורסת מלכה כי פיצול סעדים הינו החריג לכלל לפיו יש לכלול בתביעה אחת את מלוא הסעדים וכי החריג אינו מתקיים בעניינו היות ובית המשפט השלום דחה את הבקשה לפיצול הסעדים; כי כל רצונו של רפאל בהגשת תביעות נפרדות ( כמפורט בסעיף 11 על תתי סעיפיו לתשובת מלכה) הוא הטרדת מלכה בלבד; כי כתב התביעה אינו מעלה עילה כנגד מלכה ולא מגלה אחריות מצידה לרישום בלשכת המקרקעין; כי רפאל לא ביצע בדיקות שהיה עליו לבצע ככל קונה סביר; כי על בית המשפט המחוזי לסרב לדון בתביעה בטרם ינתן פסק דין סופי בבית המשפט השלום.

מסגרת נורמטיבית
פרק ה' לתקנות שכותרתו " עילות, תביעות ואיחודן" קובע במסגרת תקנות מס' 44 ו-45 כי " תובענה תכיל מלוא הסעד" וכיצד יש לפעול מצב בו התובע " לא תבע סעד אחד מרבים" וזו לשון התקנות:
"44. (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.
(ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.

45. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

(ראה: תקנות 44-45 לתקנות).

בית המשפט העליון קבע בע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ , מ (4) 781, 784 ( פורסם במאגרים המשפטיים, 28.12.1986) (להלן: "עניין פרץ") מהו האינטרס הציבורי אחר תקנה מס' 45 לפיו יש לבצע "... ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה. גם המתדיין האינדיווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות. ייתכן שתובע פלוני יראה, בנסיבות מסוימות, תועלת בפיצול הדיון כדי להכביד עולו על הנתבע, אך בית המשפט אינו צריך להושיט לו עזר בכגון דא, ומכאן מגמתה וכוונתה של תקנה 45" (ראה: עניין פרץ, בעמוד 784).

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ( הן בבית משפט זה והן בבית המשפט השלום); בבקשה מס' 21; בתגובת רפאל ובתשובה לה, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל באופן שתידחה התביעה כנגד מלכה. אנמק את טעמי.

ראשית, ייאמר כי איני רואה עין בעין עם רפאל, באשר לטענה כי המדובר בתביעות נפרדות אשר יכולות להתקיים זו לצד זו. איני מקבלת את טענת רפאל לפיה כל שהתבקש בהליך בשלום הינו השבה – השבה אינה מתקיימת בחלל ריק כי אם זו נגזרת מביטול העסקה. לא ניתן לתבוע מחד השבה עקב ביטול (בשלום) ובמחוזי לדרוש פיצויי קיום. מפנה בעניין זה גם להחלטת בית המשפט השלום לפיה:
"דומה כי שתי תביעות אלה אינן יכולות לעמוד זו לצד זו באשר הן כוללות סתירה וליתר הדיוק עתירה לסעדים סותרים." .

שנית, כבר במסגרת החלטתי שניתנה בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 25.1.2017 קבעתי כי "...סבורני כי בניגוד לדעתו של ב"כ התובע אין מדובר בעילות שונות אלא לכל היותר בסעדים שונים כאשר התביעה אשר נדונה בבית המשפט השלום נסבה על אותה מערכת עובדתית ועל אותה עילה, היא עסקת המכר שבין הצדדים מיום 21.9.14. לפיכך לכאורה לא ניתן היה להגיש את התביעה הנדונה נגד הנתבע (צ"ל הנתבעת) 2 ללא אישור לפיצול סעדים" (ראה: פרוטוקול הדיון מיום 25.1.2017, בעמוד 5, שורות 5-8). משנדחתה הבקשה לפיצול סעדים, ונדחתה הטענה שמדובר בעילות שונות (להבדיל מסעדים שונים הנובעים מאותה עילה), יש לדחות את התביעה המאוחרת יותר גם מהטעם הזה.

לא נעלמה מעיני טענת רפאל לפיה ככל שתתקבל בקשת מלכה הרי שהתביעה תמשיך להתנהל כנגד הנתבע 1 ( רשם המקרקעין) וממילא האחרון שיגר הודעת צד ג' כלפי מלכה אברמוביץ כך שאין בקבלת הבקשה כדי להוציא את מלכה "מחוץ למשוואה" בכל הנוגע לתיק המתברר בפניי. בעניין זה מפנה אני להחלטתי מיום 25.1.2017 שם הבהרתי כי "... עדיין ההליכים אמורים להתנהל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי וההלכות המתחייבות. הדבר עשוי גם להשפיע על נטלי ההוכחה בתיק זה" (ראה: פרוטוקול הדיון מיום 25.1.2017, בעמוד 5, שורות 11-13). אומנם טענת רפאל נכונה היא, אולם אין באמור כדי לדחות את הבקשה דנן כלפי הנתבעת 2 ( מלכה אברמוביץ) או לסתור את קביעת בית המשפט השלום שניתנה במסגרת החלטתו מיום 18.10.2015 שם דחה את הבקשה לפיצול סעדים.

סוף דבר
נוכח האמור לעיל, התביעה דנן כנגד הנתבעת 2 ( מלכה אברמוביץ) נדחית בזאת- בהתאם לתקנה 101( א)(3) לתקנות. היות והתביעה ממשיכה להתנהל כנגד הנתבע 1 הוא רשם המקרקעין בתל אביב והעובדה שהאחרון שיגר הודעת צד שלישי כנגד מלכה הרי שהתביעה תמשיך להתנהל כנגד מלכה במעמדה כצד שלישי בתיק זה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לאור דברים שנאמרו על ידי בין היתר בדיון מיום 10/7/17, ראו עמ' 9 שו' 20-29, סבורה אני כי יש לעכב את ההליכים בתובענה דנא עד לסיום ההליכים בבית המשפט השלום. סבורה אני כי ניהול שני ההליכים במקביל עלול לייצר הכרעות סותרות ולגרום לבזבוז זמן שיפוטי. יש להמתין בין היתר לממצאים בנוגע לעסקת המכר שנכרתה; האם יש מקום לבטלה; האם יש מקום להשבה; יש להמתין לקביעות לגבי היקף הממכר. לכל השאלות הללו עשויות להיות השלכה על התיק שבפנינו.

מכל הטעמים הללו, הנני מורה על מחיקת הנתבעת 2 מכתב התביעה. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הדיון בתובענה מעוכב עד למתן ההכרעה בתביעה בשלום. לתזכורת פנימית ליום 31/5/18.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.