הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תפ"ח 53698-03-17

לפני כב' השופט רענן בן-יוסף, אב"ד
כב' השופט ציון קאפח
כב' השופטת אירית קלמן ברום

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד חגי בנימין ומיכאל כהן

נגד

הנאשמים
.1 אבישי בן דוד (עציר) – הובא באמצעות שב"ס
ע"י ב"כ עו "ד שי רודה
.2 אבנר הררי (עציר) – הובא באמצעות שב"ס
ע"י ב"כ עוה"ד איתן סבג, אלון דוידוב ו צ'רלי סבג

הכרעת דין

השופט ר' בן-יוסף, אב"ד:

כתב האישום:
בתאריך 24.03.17 הוגש נגד שני הנאשמים כתב אישום רחב יריעה המייחס לנאשם 1 חמישה אישומים ולנאשם 2 שני אישומים מהם.
כתב האישום יפורט במידת האפשר בקצירת האומר כנדרש לפתיח הכרעת דין.
בחלק הכללי לכתב האישום נטען כי ממועד לא ידוע עובר ליום 08.12.16 עד 17.02.2017 (להלן: "התקופה") קשרו שני הנאשמים קשר ביניהם ו/או עם אחרים שזהותם לא ידועה ולפיו יפעל נאשם 1 יחד עם נאשם 2 ואחרים לייצר, להרכיב, להניח ולהפעיל מטעני חבלה כנגד קורבנות שונים על פי הזמנה מוקדמת של אחרים ובתמורה לתשלום כספי.
במסגרת הקשר הנטען ולשם קידומו חקר ולמד נאשם 1 את תחום הכנת חומרי הנפץ וחומרי חבלה ברשת האינטרנט, רכש חומרים לצורך כך והכין והרכיב את המטענים בדירת מסתור בבניין מגוריו בעיר ראשון לציון.

באישום הראשון המיוחס לנאשם 1 בלבד, נטען נגדו כי במסגרת הקשר במהלך התקופה הכין מטען שהרכיב מצינור פלסטיק באורך 123 מ"מ ובקוטר 50 מ"מ בתוכו תערובת נפץ פירוטכנית מאולתרת ובשני קצותיו הברגות תואמות אליו הוצמד בקבוק ובו ליטר וחצי בנזין ואמצעי ייזום חשמלי ואליו הוצמדו דיסקיות במשקל 146 גרם כתוספת רסס.
הנאשם 1 הפעיל את המטען כנגד איש העסקים מאיר שמיר (להלן: "המתלונן"). ביום 08.12.16. בין השעות 09:30 ו-10:30 הניח הנאשם 1 את המטען במרזב שמשת הרכב הקדמית של המתלונן, רכב ב.מ.וו מ.ר 21-456-76 שחנה בחניון בניין "מגדל האור" ברח' הברזל 27 בתל אביב שבו ממוקמים משרדי חברה שבניהול המתלונן.
הנאשם 1 הפעיל את מטען החבלה מרחוק באמצעות משדר אלחוטי תואם שנשא, המטען התפוצץ על רכב המתלונן וגרם לו נזק. בכוחו של מטען החבלה להזיק לאדם בעת התפוצצותו.

לאישום הראשון מיוחסות לנאשם 1 העבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע [עבירות בנשק ובחומרי נפץ] – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: " חוק העונשין" או "החוק").
ייצור נשק – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
נשיאת נשק – לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
החזקת נשק – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ – לפי סעיף 456 לחוק.

באישום השני המיוחס אף הוא לנאשם 1 לבד מסופר כי הנאשם 1, במסגרת הקשר ביום 19.12.16 הרכיב "מטען צינור" מהחומרים שרכש, עשוי גליל מתכתי באורך 15 ס"מ ובקוטר 1 צול, בצדיו שני פקקי פליז ששימשו כרסס להגברת עוצמת מטען החבלה בעת התפוצצותו; למטען חוברה מערכת ייזום חשמלי זהה לזאת שבאישום הראשון.
הנאשם 1 הניח את המטען ביום 19.12.16 בשעות הערב על חומת ביתו של המתלונן מאיר שמיר ברח' יואב 23 בתל אביב באופן מוסווה ובשעה 22:32 לערך הפעיל את המטען מרחוק באמצעות משדר אלחוטי תואם שנשא באמתחתו.
כתוצאה מהפעלתו המתוארת בידי נאשם 1, התפוצץ מטען החבלה על גבי חומות הבית, כאשר עוצמת הפיצוץ וההדף כתוצאתו, גרמו להטחת רסיסי מתכת רבים אשר התפזרו וגרמו לנזק ברדיוס של כ-10 מטרים, לרבות בבית הסמוך שברח' יואב 21. כתוצאה מכך, נזק נגרם לקיר הבית ולתריסו. בכוחו של מטען החבלה שהפעיל נאשם 1 להמית אדם בעת התפוצצותו.
במעשיו המתוארים לעיל, קשר הנאשם 1 קשר עם אחרים לביצוע פשע [עבירות בנשק ובחומרי חבלה]; ייצור נשק, החזקתו ונשאו; וכן הניח שלא כדין חומר נפץ בכוונה להרוס נכס ו/או להזיק לו.

בשל העובדות המתוארות הואשם נאשם 1 בכתב האישום בעבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע [עבירות בנשק ובחומרי נפץ] – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
ייצור נשק – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
נשיאת נשק – לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
החזקת נשק – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ – לפי סעיף 456 לחוק.

באישום השלישי מואשמים שני הנאשמים יחדיו בעבירות:
קשירת קשר לביצוע פשע [עבירות בנשק, בחומרי נפץ ובסחיטה באיומים] – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
ייצור נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
נשיאת נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
החזקת נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ [בצוותא חדא] – לפי סעיף 456 לחוק.
סחיטה באיומים [בצוותא חדא] – לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 29 לחוק.
איום בכתב לרצוח [בצוותא חדא] – לפי סעיף307 לחוק יחד עם סעיף 29 לחוק.
על פי עובדות אישום זה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסק נאשם 2, בין היתר, בזמר ובמסגרת זו, הקליט באחרונה מספר שירים (להלן: "סינגלים"), שהושמעו מעת לעת בתחנות רדיו שונות, וביניהן בתחנת הרדיו הארצית 91FM "רדיו לב המדינה", אשר בניהולו של מר אבי בן בסט (להלן: " תחנת הרדיו" ו"מנהל תחנת הרדיו", לפי העניין).
בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הועסקה הזמרת הגב' מרגלית צנעני (להלן: "המתלוננת") כשדרנית בתחנת הרדיו, בעלת תכנית יומית ששמה "פה זה לא אירופה", המשודרת מדי שבוע בימים א'-ד', בין השעות 12:00 ל-14:00 (להלן: "התכנית"). במסגרת תכנית זו, הזוכה לתפוצה וחשיפה ארצית כאמור, נוהגת המתלוננת להשמיע שירים ממגוון ז'אנרים שונים, וביניהם הז'אנר הים-תיכוני.
במסגרת הקשר הכללי, בתקופה שעובר ליום 10.01.17, קשרו הנאשמים קשר, לפיו נאשם 1 יפעל להכנה, הרכבה והפעלת מטען חבלה נגד המתלוננת, וזאת לאחר שהאחרונה מיאנה להשמיע את הסינגלים של נאשם 2, ועל מנת לאיים ו/או להטיל עליה ו/או על מנהל תחנת הרדיו, אימה מפני פגיעה שלא כדין בגופם ו/או בגוף אחרים ו/או ברכושם, ובכך להניעם להשמיע את הסינגלים במסגרת התכנית (להלן: "הקשר").
במסגרת הקשר ולשם קידומו, ותחת הנחייתו של נאשם 2, פעל נאשם 1 בצוותא חדא עם נאשם 2, ללמידה, הכנה, רכישה, הזמנה והרכבה של כלל החומרים הדרושים לשם הרכבת מטען חבלה "מאולתר" המהווה "נשק", ובכלל זה, הרכיב את החומרים השונים שרכש באופן המתואר כדלהלן:
כ"מטען העיקרי" שימש צינור מתכתי ישר באורך כ-15 ס"מ ובקוטר של 3/4 צול, בעל שני פקקי פליז תואמים אשר שימשו לסגירת הצינור משני צדיו.
גוף המטען העיקרי וכן הפקקים התואמים לו המתוארים לעיל, שימשו כרסס להגברת עוצמת מטען החבלה בעת התפוצצותו.
החומר העיקרי של המטען, אשר הוכנס לתוך הצינור האמור ["המטען העיקרי"], כלל תערובת נפץ פירוטכנית מאולתרת מסוג ובכמות שאינם ידועים למאשימה.
אמצעי הייזום של מטען החבלה, אשר הוכנס אף הוא לתוך הצינור האמור, שימש ראש גפרור חשמלי אחד לפחות, בעל ציפוי פלסטיק בצבע כתום.
כמערכת ההפעלה האלחוטית של המטען, שימש מקלט אלחוטי מסוג "A-08 firing system" מתוצרת סין, המשמש בתעשיית הזיקוקין האזרחית, ואשר מופעל בלחיצה מרחוק באמצעות משדר ייעודי התואם לו (להלן: "המשדר האלחוטי התואם").
כמקור המתח למטען החבלה, שימשו 4 סוללות V1.5 [AA] בצבע כסף תוצרת חברת "אנרג'ייזר", בנות תוקף 12-2025, אשר היוו מקור מתח למקלט האלחוטי האמור ולמטען החבלה.
מטען החבלה, על כלל חלקיו המתוארים לעיל, אוגד יחדיו באמצעות מרק אפוקסי בצבע אפור (להלן: "מטען החבלה").
לשם קידום הקשר, ביום 10.01.17 בין השעות 14:00 ל-14:32, הגיע נאשם 1, על דעת נאשם 2 ובהנחייתו, כשבאמתחתו מטען החבלה, לחניון "סנטר פרל סאדאב" שברח' העלייה באזור (להלן: "החניון"), שבו חנה אותה העת רכב מסוג ביואיק בצבע לבן, מ.ר 44-000-72 השייך למתלוננת (להלן: "הרכב"), אשר שהתה אותה שעה במסעדה סמוכה.
במעמד זה, בהתאם לקשר ולשם מימושו, על דעתו של נאשם 2 ובהסכמתו, ניגש נאשם 1 לרכב והניח את מטען החבלה במרזב שמשת הרכב הקדמית, ברווח שבין השמשה הקדמית למכסה המנוע.
מיד בסמוך לאחר המתואר ולאחר שהתרחק מעט מן המקום, בשעה 14:32 או בסמוך לכך, הפעיל נאשם 1 את מטען החבלה מרחוק באמצעות המשדר האלחוטי התואם אשר נשא באמתחתו.
כתוצאה מהפעלתו המתוארת בידי נאשם 1, התפוצץ מטען החבלה על גבי רכבה של המתלוננת, כאשר עוצמת הפיצוץ וההדף כתוצאתו, גרמו להטחת רסיסים אשר התפזרו וגרמו לנזק ולעיוות במכסה המנוע של הרכב, שברים וסדקים בשמשה הקדמית, שברים בפלסטיק ונזקים נוספים. בכוחו של מטען החבלה שהופעל בידי הנאשמים, בצוותא חדא, להמית אדם בעת התפוצצותו.
בהמשך למתואר לעיל, ובמסגרת מימוש המטרה שלשמה נקשר הקשר, לאחר תכנון ותיאום מוקדם ביניהם, רכש נאשם 1 והפעיל במכשיר טלפון סלולרי שברשותו כרטיס סים חדש ללא בעלות, אשר מספרו 053-XXXX636 (להלן: "הפרי-פייד). בסמוך לאחר מכן, על דעת נאשם 2 ובהנחייתו, בשעה 18:57 שיגר נאשם 1 באמצעות הפרי-פייד מסרון למספר הטלפון של מנהל תחנת הרדיו, במסגרתו נקט בזו הלשון:
"אבי ערב טוב, שתדע שאנחנו אוהבים אותך אבל אם מרגלית תמשיך להגיע לרדיו אנחנו נעשה אותה ואת כל העובדים אוכל לעורבים! זה יהיה סדרתי! אתם לא תעשו אייפה ואייפה עם זמרים" (כך במקור).
כשתי דקות לאחר המתואר לעיל, ובמסגרת התכנון והתיאום המוקדם בין הנאשמים, בשעה 18:59 שיגר נאשם 1 באמצעות הפרי-פייד מסרון למספר הטלפון של המתלוננת, במסגרתו נקט בזו הלשון:
"פה זה לא אירופה פה זה ישראל! זה היה פרומו. אם תגיעי לרדיו את והבן שלך מתים!"
הנאשמים פעלו כמתואר לעיל, בצוותא חדא, על מנת לאיים ו/או להטיל אימה על המתלוננת ו/או על מנהל תחנת הרדיו מפני פגיעה ו/או בגוף אחרים.
במעשיהם המתוארים לעיל, קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע; וכן בצוותא חדא, ייצרו, החזיקו ונשאו נשק; והניחו, בצוותא חדא, חומר נפץ שלא כדין בכוונה להרוס נכס ו/או להזיק לו.
כמו כן, במעשיהם המתוארים לעיל, איימו הנאשמים, בצוותא חדא, בפגיעה שלא כדין בגופם וברכושם של המתלוננת ו/או של אחרים ו/או הטילו עליהם אימה, הכל כדי להניעם לעשות מעשה; וכן גרמו, בצוותא חדא, לכך שאדם יקבל כתב איום ברצח.

באישום הרביעי המיוחס לשני הנאשמים בצוותא חדא קובע כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הועסק מר קובי מוסא כשחקן כדורגל (להלן: "המתלונן") במועדון הכדורגל "הפועל ניר רמת השרון", אשר ברשותו מתחם אצטדיון הכדורגל "טוטו על שם גרונדמן" (להלן: "אצטדיון גרונדמן"), השוכן ברח' החרושת 10 ברמת השרון, ואשר בו עורך המועדון האמור את משחקיו ואימוניו.
במסגרת הקשר הכללי, במועד שאיננו ידוע למאשימה עובר ליום 01.02.17, קשרו הנאשמים קשר בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים, אשר זהותם איננה ידועה למאשימה, לפיו יפעלו הנאשמים, בצוותא חדא, לגרום למותו של המתלונן, על רקע שאיננו ידוע למאשימה (להלן: "הקשר").
על פי מתווה הקשר שנקשר, על דעת נאשם 2 ובהנחייתו, פעל נאשם 1 לרכישה, הכנה, הצמדה והפעלה של מטען חבלה המהווה "נשק", כנגד המתלונן, ובכלל זה, הרכיב את החומרים השונים שרכש באופן המתואר כדלהלן:
"מטען העיקרי" ו"החומר עיקרי" כלל חומר נפץ בעל תכונות מרסקות במשקל כללי של 643.3 גרם, בהתאם למפורט כדלקמן: חומר נפץ מרסק מסוג TNT במשקל 307 גרם – לבנת חבלה "מספר 4", ללא עטיפתה, חומר נפץ מרסק מסוג RDX ["ציקלוניט] במשקל 327 גרם – חומר נפץ פלסטי, אשר בתוכו הוטבעה לבנת החבלה המתוארת לעיל.
אמצעי הייזום של מטען החבלה, כלל נפץ "רגיל" מספר 8 אשר הוסב לחשמלי באמצעות שני ראשי גפרור חשמליים בעלי מוליכים חשמליים בציפוי פלסטיק בצבע כתום, המשמשים בין היתר בתעשיית הזיקוקין האזרחית.
כמערכת ההפעלה האלחוטית של המטען, שימש מקלט אלחוטי מסוג "A-08 firing system" מתוצרת סין, המשמש בתעשיית הזיקוקין האזרחית, ואשר מופעל בלחיצה מרחוק באמצעות משדר ייעודי התואם לו (להלן: "המשדר האלחוטי התואם").
כמקור המתח למטען החבלה, שימשו 4 סוללות V1.5 [AA] בצבע כסף תוצרת חברת "אנרג'ייזר", בנות תוקף 12-2025, אשר היוו מקור מתח למקלט האלחוטי. כאמצעי הצמדה של מטען החבלה לאובייקט מתכתי, שימש מגנט כסף מסוג "נאונידיום" בקוטר של כ-40 מ"מ, בעל קדח מרכזי, אשר עליו הודבק דבק אפוקסי בצבע אפור ודבק חם שקוף.
מטען החבלה, על כלל חלקיו המתוארים לעיל, ולרבות המקלט האלחוטי והמגנט, אוגד יחדיו באמצעות סרט דביק רחב בצבע שחור (להלן: "מטען החבלה").
בהמשך למתואר לעיל, במסגרת הקשר ולשם קידומו, במהלך התקופה שבין 01.02.17 ועד ליום 17.02.17, ביצע נאשם 1, על דעת נאשם 2 ובהתאם להנחיותיו, הכנות, תצפיות, סיורים מקדימים ומעקבים אחרי המתלונן, במטרה לגרום למותו על ידי הנחת המטען והפעלתו, ובכלל זה, ביצע נאשם 1, על דעת נאשם 2 ובהנחייתו, מעקבים וניסיונות שונים להנחת מטען החבלה.
ביום 17.02.17 במסגרת הקשר שנקשר ולשם מימושו, בשעה 08:22 או בסמוך לכך, על דעת נאשם 2 ובהנחייתו, הצטייד נאשם 1 במטען החבלה ונסע ברכב מיקרה שכור, לאחר שהרכיב על גביו לוחיות זיהוי מזויפות.
בסמוך לאחר המתואר לעיל, בשעה 09:00 או בסמוך לכך, על דעתו של נאשם 2, הגיע נאשם 1 ברכב המיקרה לאצטדיון גרונדמן, בחיפוש נוסף אחר המתלונן, ומשאיתרו, נעצר בסמוך לרכבו. במעמד זה, ולאחר שהדליק את מתג המקלט האלחוטי המוצמד למטען החבלה, יצא נאשם 1 מרכב המיקרה, כשבאמתחתו מטען החבלה, ניגש אל רכבו של המתלונן האמור, התכופף אל מתחת למיקום מושב הנהג והניח את מטען החבלה, כשהוא מוכן להפעלה, מתחת לגחון הרכב, זאת בכוונה לגרום למותו של המתלונן.
מיד בסמוך לאחר המתואר, ומשהשלים את הפעולות המתוארות, שב נאשם 1 בצעידה לכיוון רכב המיקרה, בו החזיק אותה העת את המשדר האלחוטי התואם לצורך הפעלת מטען החבלה. או אז, ובטרם סיפק בידו לשוב לתוך רכב המיקרה, נעצר נאשם 1 בידי כוח משטרה אשר היה נוכח במקום.
במעשיהם המתוארים לעיל, קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע; ניסו, בצוותא חדא, שלא כדין לגרום למותו של אדם; ייצרו, בצוותא חדא, נשק, החזיקוהו ונשאוהו; וכן הניחו, בצוותא חדא, חומר נפץ שלא כדין בכוונה להרוס נכס ו/או להזיק לו.

הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים באישום זה:
ניסיון רצח [בצוותא חדא] – לפי סעיף 305 יחד עם סעיף 29 לחוק.
קשירת קשר לביצוע פשע [רצח, עבירות בנשק ובחומרי נפץ] – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.
ייצור נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
נשיאת נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
החזקת נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ [בצוותא חדא] – לפי סעיף 456 לחוק.
האישום החמישי מיוחס לנאשם 1 בלבד במסגרת הקשר נשוא כתב האישום. על פיו, נהנה הנאשם 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מגישה חופשית לדירת מסתור השוכנת בבניין שבו התגורר ברח' מאירוביץ' 6 בראשון לציון, ואשר שייכת לגב' קלרה בן-יצחק, אשר דרה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום בבית אבות, ובכך הותירה את הדירה האמורה כשהיא ריקה ממגורי אדם (להלן: "דירת האמל"ח"). במסגרת גישתו החופשית לדירת האמל"ח, החזיק נאשם 1, במקומות מסתור שונים בדירה, אמצעי נשק שונים, חומרי חבלה וחומרים נוספים אשר שימשו אותו ואת נאשם 2 במסגרת הקשר הכללי, לשם מימושו ולצורך הכנה, הרכבה ובניית מטעני חבלה שונים, וביניהם מטעני החבלה בהם נעשה שימוש במסגרת האירועים המתוארים בכתב האישום.
בהתאם למתואר לעיל, בתקופה שעובר ליום 21.02.17, החזיק נאשם 2 בדירת האמל"ח ציוד וחומרים רבים הדרושים לשם הרכבת מטעני החבלה, ובכלל זה, החזיק את החומרים כדלהלן: בתוך ארון בחדר המטבח שבדירת האמל"ח, הסליק נאשם 1 מטען חבלה "מאולתר" המהווה "נשק", אשר הכין והרכיב במועד מוקדם שאיננו ידוע למאשימה, בהתאם למתואר כדלהלן:
כ"מטען העיקרי" שימש צינור מתכתי ישר באורך כ-15 ס"מ ובקוטר כ-צול, בעל שני פקקי פליז תואמים אשר שימשו לסגירת הצינור משני צדיו ואשר הודבקו באמצעות דבק אפוקסי בצבע אפור לצורך חיזוק הסגירה.
גוף "המטען העיקרי" משמש כרסס להגברת עוצמת מטען החבלה בעת התפוצצותו.
החומר העיקרי של המטען, אשר הוכנס לתוך הצינור האמור ["המטען העיקרי"], כלל תערובת נפץ פירוטכנית מאולתרת מסוג ובכמות שאינם ידועים למאשימה.
אמצעי הייזום של מטען החבלה, אשר הוכנס אף הוא לתוך הצינור האמור, שימש ראש גפרור חשמלי אחד לפחות, בעל ציפוי פלסטיק בצבע כתום.
כמערכת ההפעלה האלחוטית של המטען, שימש מקלט אלחוטי מסוג "A-08 firing system" מתוצרת סין, המשמש בתעשיית הזיקוקין האזרחית, ואשר מופעל בלחיצה מרחוק באמצעות משדר ייעודי התואם לו (להלן: "המשדר האלחוטי התואם").
כמקור המתח למטען החבלה, שימשו 4 סוללות V1.5 [AA] בצבע כסף תוצרת חברת "אנרג'ייזר", בנות תוקף 12-2025, אשר היוו מקור מתח למקלט האלחוטי האמור ולמטען החבלה.
מטען החבלה, על כלל חלקיו המתוארים לעיל, אוגד יחדיו באמצעות מרק אפוקסי בצבע אפור (להלן: "מטען החבלה").
בתוך מזוודה בצבע שחור שבדירת האמל"ח (להלן: "המזוודה"), הסליק נאשם 1 מארז פלסטיק המכיל 4 מקלטים אלחוטיים מסוג "A-08 firing system" מתוצרת סין, המשמש בתעשיית הזיקוקין האזרחית, ואשר שימשו להכנת מטעני החבלה, כמתואר בכתב האישום, בהתאם לחלוקה הבאה:
2 מקלטים AO8-A, כשלתוך כל מקלט הוכנסו 8 סוללות 1.5V [ AA] בצבע כסף תוצרת חברת "אנרג'ייזר", בנות תוקף 12-2025, אשר היוו מקור מתח למקלט.
2 מקלטים AO8-D, כשלתוך כל מקלט הוכנסו 8 סוללות 1.5V [ AA] בצבע כסף תוצרת חברת "אנרג'ייזר", בנות תוקף 12-2025, אשר היוו מקור מתח למקלט.
משדר אלחוטי תואם בצבע לבן, בעל אנטנה טלסקופית קשיחה ו-4 לחצנים בצבע אדום ועליהם כיתוב האותיות הלועזיות A, B, C, D, התואמים למקלטים המפורטים לעיל, בהתאמה לחלוקת הלחצנים, ואשר תואמים למקלטים נוספים שבהם נעשה שימוש במסגרת האירועים המתוארים בכתב האישום. המשדר האלחוטי הוסלק בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
89 ראשי גפרור חשמליים בעלי ראש גפרור, כיסוי פלסטיק ומוליכים חשמליים בציפוי פלסטיק בצבע כתום, אשר בהם נעשה שימוש במסגרת האירועים המתוארים בכתב האישום – אשר הוסלקו בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
שקית ניילון שקופה המכילה חומר נפץ פלסטי מסוג PX-64 ( RDX או "ציקלונים") במשקל של כ-4.1 גרם – אשר הוסלקה בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
מעטפת דואר ארה"ב המכילה 4 שקיות קירור של חברת CVS PHARMACY ארה"ב, המכילות בתוכן חומר מסוג אמוניום ניטראט המהווה חומר נפץ – אשר הוסלקה בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
2 חזיזי הדלקה מס' 5 ("בונגילה") בעלי פתיל הדלקה בצבע ירוק אשר בכוחם להזיק לאדם בעת התפוצצותם – אשר הוסלקו בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
שקית בצבע תכלת המכילה 2 כוורות זיקוקי דינור של 25 יריות כל אחת, המכילות חומר בעירה פירוטכני, בעלות קוטר קנה של כ-20 מ"מ מתוצרת סין, המופעלות באמצעות פתיל השהייה; וכן 2 אבוקות אש המכילות חומר בעירה פירוטכני, בקוטר של כ-40 מ"מ ובאורך 120 מ"מ, המופעלות באמצעות ראש גפרור חשמלי.
הכוורות והאבוקות האמורות, אשר בכוחן להזיק לאדם בעת התפוצצותן, הוסלקו בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
קופסת פלסטיק בצבע לבן המכילה חומר מסוג "אבקת אלומיניום" במשקל 1.046 ק"ג, המהווה חומר מחזר לתערובות חומר נפץ מאולתרות – אשר הוסלקה בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
קופסת פלסטיק בצבע לבן המכילה חומר מסוג "אמוניום ניטראט" ברמת ניקיון של כ-95%, במשקל 984 גרם, המהווה חומר נפץ – אשר הוסלקה בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
שקית לבנה ובתוכה נייר מקופל המכיל תערובת נפץ פירוטכנית מאולתרת, לרבות חומר מחמצן לתערובת נפץ מאולתרת מסוג מלח פרכלוראטי וכן חומר מסוג דיפניל אמין, במשקל כולל של כ-15 גרם. השקית האמורה הוסלקה בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
אקדח "תופי" תוצרת 'קולט', קליבר 38 special, בעל מספר סידורי שהושחת, המהווה "נשק" אשר בכוחו להמית אדם; 6 כדורים בקליבר 38 special; וכן 13 כדורים בקליבר 9 מ". הנשק והתחמושת האמורים הוסלקו בידי נאשם 1 בתוך המזוודה.
מזומן בסך 10,000 ₪ אשר התקבל כשכר על ידי נאשם 2 – אשר הוסלק בידי נאשם 2 בתוך תיק צד חום.
במעשיו המתוארים לעיל, ייצר נאשם 1 "נשק" מסוגים שונים; החזיק נשק שלא כדין וללא היתר, וזאת בכוונה לעשות בהם פשע או עוון; וכן ניסה לייצר נשק נוסף ולהניח חומר נפץ שלא כדין בכוונה להרוס נכס ו/או להזיק לו.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם נאשם 1 באישום זה:
ייצור נשק – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
נשיאת נשק – לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
החזקת נשק – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.
הכנת עבירה בחומרים מסוכנים – לפי סעיף 497 לחוק.
ניסיון לייצר נשק – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) וסעיף 25 לחוק.
ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ – לפי סעיף 456 לחוק.

תשובת הנאשמים לכתב האישום:
נאשם 1 כפר בכתב האישום והכחיש את כל המיוחס לו בו.
אמנם היה לו קשר ומפגש עם נאשם 2 במסגרת העבודה ושלא במסגרתה בחנות "הפרי והשפע" של נאשם 2 אך לא למטרה עבריינית כלשהי. בתגובתו בישיבת 17.09.17 לכתב האישום ובתשובתו המפורטת בכתב עמד על כך שלא קשר עם איש קשר לצורך רכישה, ייצור, הכנה, לימוד, הרכבה של מטעני חבלה ולא עסק בכך בעצמו. הוא לא היה נוכח במקום ביצוע העבירות הקשורות במתלונן שמיר לא במקום עבודתו ולא בביתו ולא ערך במקומות הללו סיורים או גיחות. כן לא נכח במקום הפיצוץ ברכבה של מרגלית צנעני, לא שלח לה או לאחר מסרונים ואין לו יד בכל הקשור לאישום השלישי.
אף לאישום הרביעי כפר הנאשם בכל המיוחס לו. אמנם נכתב בתגובה "הנאשם מודה כי נכח ביום 16.02.17 בסמוך לאצטדיון גרונדמן", אך לא פירט מעבר לכך. לא עסק ברכישת, הכנה והרכבה של מטען חבלה או כל דבר הקשור באלה.
לאישום החמישי הודה הנאשם כי הייתה לו גישה לדירה המצוינת בכתב האישום, אך לא עשה בה דבר הקשור במטעני חבלה או בנשק או בהחזקת חומרים לצורך כך. לאישום זה טען הנאשם שהודאתו בחקירה ביום 22.02.17 הוצאה ממנו שלא כדין שלא מרצונו החופשי, אלא נגבתה "תוך שימוש בשיטות חקירה בלתי הוגנות במטרה לשבור את רוחו פיתוי והשאה".

נאשם 2 אישר כי היו יחסי עבודה בינו לבין נאשם 1 והם נפגשו לא רק בהקשרה של חנות הירקות והפירות שבבעלותו, אך לא הייתה כל קשירת קשר ביניהם ועם אחרים למעשה פלילי.
לעניין האישום השלישי, נאשם 2 הודה כי עסק בזמר והקליט שירים, אך הכחיש כל איום או ניסיון פגיעה במתלוננת וככל שהיה פיצוץ ברכבה אין לנאשם 2 קשר לכך.
לאישום הרביעי הכחיש הנאשם 2 כל קשר למתלונן קובי מוסא או כל מעשה או קשירת קשר שנעשה נגדו.

תיקון 137 לחוק העונשין

במסגרת התיקון המצוין לחוק העונשין בוטלה הוראת החיקוק שבסעיף 307 לחוק העונשין עבירת איום בכתב לרצח שיוחסה לשני הנאשמים באישום השלישי. בהתאם לסעיף 4 לחוק משבטלה האחריות הפלילית לעשייתה נפסיק ההליכים בעניינה.

גדר המחלוקת והימשכות ההליכים
תשובת הנאשמים לעובדות כתב האישום יצרה מחלוקת רחבת היקף מקיר אל קיר, לכל רכיבי העובדות וסעיפי האישום, ואילצה את המדינה להעיד כ-130 עדים. בנוסף לכך הועדו הנאשמים (נאשם 1 באופן חלקי בלבד) ועדי הגנה לא מעטים.
התקיימו כ-80 ישיבות בית משפט בתיק זה, מהן למעלה מ-50 ישיבות לשמיעת ראיות ושמיעתו של המשפט נמשכה לאורך זמן ניכר. אציין שאינני משוכנע כי שמיעתם של כל העדים הייתה מחויבת המציאות, אך בשיטתנו המשפטית לא היה מנוס מכך.

ראיות התביעה דיון קביעות ומסקנות:
בעיקרן, לשני הנאשמים ביקשה המדינה להוכיח את כתב האישום על סמך ראיות נסיבתיות. למעט הודאות שמסר הנאשם 1 במיוחס לו באישום החמישי בדבר החזקת דירת האמל"ח (ראה ת/64, ת/65, ת/33) כמעט ולא הוצגו ראיות ישירות כלשהן. יצוין שעיונית אף ראיות מבוססות השוואת טביעות אצבעות, ראיה שנמצאה לאישום החמישי ועוד, ממצאי השוואת דנ"א שנמצאה בזירת אצטדיון הכדורגל ברמת השרון (אישום רביעי) ועל חם צוואר שנמצא בדירת האמל"ח בראשל"צ ושרידי חומר הנפץ הפלסטי שנמצאו על הכפפות באצטדיון – הן ראיות נסיבתיות אף שמשקלן רב ודי בהן כראיה יחידה בהיעדר הסבר הנאשם להרשעה בדין (ראו ע"פ 1982/20 איגור כוגן נ' מדינת ישראל וד.ש המתלוננת (22.04.21)).
כך אף החזקה הראייתית בדבר ה"חזקה התכופה" למוצגי החבלה בדירה בראשל"צ ובמוצגים שנתפסו עם מעצר הנאשם 1 באצטדיון – היא על פי טיבה "ראיה" נסיבתית ממנה ניתן להסיק ממצא עובדתי.

פירוט הראיות – תוצרי מצלמות אבטחה:
המדינה הציגה שורת ראיות, חלקן כלליות לכלל האישומים, המבוססות על הממצאים שנמצאו בדירת שכנת הנאשם 1 בבניין מגוריו, בזירות המטענים ומחקרי התקשורת וחלקן לאישומים ספציפיים.
לאישומים הקשורים בהנחת המטענים למתלונן שמיר אישומים 1 ו-2, הוצגו קבצי מצלמות אבטחה שמהן הופקו ראיות השוואתיות – ראיות אלה הן ראיות דיגיטליות שעל טיבן בהיבט קבילות ובהיבט המשקל אעמוד בהמשך.

ת/81 נערך על ידי עד התביעה רס"מ סרגיי אלבין – דו"ח השוואה דיגיטלי אשר השווה בין צילומים (לכידות מסך) מתוך סרטוני מצלמות האבטחה לבין תמונות שצולמו במסגרת החקירה המשטרתית. ביניהן תמונות מוצגים שנתפסו בדירת האמל"ח ותמונות שצולמו על ידי עוקבים שעקבו אחר הנאשם 1 מאוחר לפגיעות במתלונן שמיר וצילמו את כלי הרכב שבהם עשה הנאשם 1 שימוש בעת הנחת המטענים ובהפעלתם, מכונית טריוס ואופנוע טימקס. כן נעשתה השוואה מול קסדת האופנוע של נאשם 1 ואף הנעליים שנעל והנראות בצילומי העיקוב.
ת/44 שערך עד התביעה פקד ניר שדה מתעד בטבלת השוואה את מקור התמונות ששימשו להשוואת תוצרי מצלמות האבטחה (ראו עדותו מעמ' 60 לפרוט').

ת/260 ו-ת/261 ועדות העד פקד שי זולברג (עמ' 1675 לפרוט') הם תיעוד של שחזור שנערך על ידי המשטרה כאשר המשחזר לבוש במעיל הרכיבה של נאשם 1 וקסדתו שנתפסו בדירה ברח' מאירוביץ' 6 בראשל"צ (דירת האמל"ח). אלה הושוו בדו"ח ת/82 על ידי העד רס"מ סרגיי אלבין ללכידות תמונות מסרטי האבטחה שצולמו בשכונת מגוריו של מאיר שמיר ביום 19.12.16 ו-20.12.16 ערב לפני ביצוע העבירה הנטענת שם וביום ביצוען.

דו"חות ההשוואה הדיגיטליים וקבצי מצלמות האבטחה ת/198 ו-ת/47 מניחים לפתחו של בית המשפט סיורים מקדימים ופעולת ביצוע שערך נאשם 1 מזירת הפיגוע נשוא אישום שני. קביעה זאת מבוססת על דמיון רב בין מעיל הרכיבה של הרוכב הנראה בסרטונים לבין המעיל שנתפס בדירה ברח' מאירוביץ', דמיון רב בין הקסדה שנראית בסרטון וזו שנתפסה במזוודה בדירת המסתור (תמונה בת/263א), דמיון רב בין רכב הטריוס של הנאשם 1 על סמך סימנים ייחודיים בשמשה הקדמית של הרכב ודמיון רב העולה מהאופנועים הדומים (ת/44, ת/297 ו-ת/16).

בסרטונים המתעדים את יום הנחת המטען והפעלתו יום 20.12.16 בין השעות 22:16 ו-22:35, נראה רכב טריוס הדומה לזה של הנאשם 1 מבצע מספר גיחות סמוך לביתו של המתלונן. בגיחה שלפני האחרונה נראה הרכב עוצר, יוצא ממנו הנהג, השב כעבור שניות לרכב, ובגיחה האחרונה במקביל למעברו ליד הבית נראה פיצוץ.
בקבצי מצלמות האבטחה ת/198 ו-ת/47 (דו"חות צפייה בקבצים) על פי עדותו של פקד ניר שדה (עמ' 54 ש' 33 לפרוט') נראה במצלמות שונות מבתים בכתובות שכנות למקום מגורי מאיר שמיר ברח' יואב 23 בצהלה, ברח' צה"ל 49, יואב 14 ואחרות נראה הנאשם 1 ביום 19.12.16 בין השעות 20:00-20:15 סובב עם אופנועו ליד ביתו של המתלונן. באחת מהן בשעה 20:09 לערך הרוכב נראה ליד הכניסה לבית במקום שלמחרת הונח המטען ואחר כך עולה עליו וממשיך בנסיעה ברחוב (ת/145, ת/159).
ביום 20.12.16 בין השעות 10:00 ו-10:20 על פי מצלמות ברח' צה"ל 42, 49, 71, יהונתן 31, יואב 26, 14 ואבנר 15, 24 ו-29, נראה רוכב קטנוע טימקס בצבע שחור לבוש חליפה שחורה, מעונב בעניבה שחורה וחבוש קסדה שחורה נוסע בסמוך לבית הקרבן ובין היתר בשעה 10:17 לערך עוצר ליד הבית וצופה אליו.
במצלמה הממוקמת בבית ברח' יואב 14 נצפה מס' הקטנוע 49-119-70 שעל פי עדות העד שניר עמירה (עמ' 1406 לפרוט') אין לו קשר לפרשה (ההגנה חולקת על כך) ומשכך עסקינן בלוחית זיהוי מזויפת, עובדה המהווה כשלעצמה (ככל שבית המשפט יאמין לעד עמירה) ראיה נסיבתית רבת משקל.
כאמור לעיל בפתיח לסעיף זה בהכרעת הדין, הפיצוץ על חומת ביתו של המתלונן תועד אף הוא במצלמות האבטחה.
ביום 20.12.16 בין השעות 22:16 ו-22:35 נראה רכב הטריוס במצלמות מבתים ברח' צה"ל 49, 81, יהונתן 31, יהונתן פינת אהוד ויואב 24, 26 מספר פעמים מבצע נסיעות סמוך לבית המתלונן כאשר בנסיעה הלפני אחרונה עובר הרכב סמוך לבית המתלונן, עוצר, הנהג יוצא ממנו, מספר שניות אחר כך חוזר אליו וממשיך בנסיעה.
בסמוך לשעה 22:32 חולף הטריוס ליד בית המתלונן ובמקביל מתרחש הפיצוץ.

תוצרי המצלמות הוגשו לבית המשפט ע"י שורת עדים, אזרחים ושוטרים עמיחי בן אביר, אילן מליקר, כפיר גרין, אבי ויסמן, ניר עומר, ערן מימרן ועוד רבים בשרשרת מוצגים אין סופית שלא מצאתי מקום לפרטם. בחנתי את צווי בית המשפט הקשורים להם ושרשרת העברתם ולא מצאתי בהם פגמים שיש בהם להשפיע על קבילותם או אמינותם. אף אם יש חוסר באותן ראיות ופערים ואיננו קובע שכך אזי אין בכך לפגוע בתמונה הראייתית הכוללת. בנוסף אציין שלאחר צפיות חוזרות ונשנות בסרטונים בהם נראה אדם אף שדמותו אינה ברורה מאוד הדמות דומה לחזותו של נאשם 1 שנראה לעינינו ישיבות רבות.
ואפנה לנקודה זו לע"פ 3834/20 אליהו קלפון נ' מדינת ישראל (29.07.21):
"הלכה למעשה, הערעור דנן נסוב בעיקרו על זיהויו של המערער כמבצע העבירה, ובתוך כך, על זיהויו בתור הדמות הנראית בסרטוני מצלמות האבטחה שבמחלוקת. לא אחת נפסק כי אף שנדרש מבית המשפט לנהוג זהירות יתרה בעשותו כן, רשאי הוא לסמוך על מראה עיניו ועל התרשמותו ממראהו של נאשם לשם זיהויו, וזאת, בין היתר "מתוך השוואה לראיה חפצית כלשהי כגון תמונה, סרט וידיאו או הקלטת קול". בתוך כך, נקבע כי "כל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול" (ראו: ע"פ 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.10.08); וראו גם: ע"פ6244/12 סבאענה נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (11.11.15); ע"פ 7679/14 זהאדה נ' מדינת ישראל, פסקה 63 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (15.08.16); ע"פ 3162/17 זייצב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (19.10.17); ע"פ 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (05.09.18))".

לבית המשפט הוגשו קבצי המצלמות מיום 08.12.16 שתיים במספר משתי מצלמות אבטחה בבניין מגדלי אור ברח' הברזל 27 תל אביב, מגדל המשרדים בו שוכן משרדו של המתלונן שמיר. מצלמה B7 הצופה אל הנכנסים לחניון הבניין והיוצאים ממנו ו- B4 מצלמה החולשת על החניה השמורה למתלונן.
בסרטון (ת/198א זמן מצלמה 01:25) נראה אופנוע דומה לזה שנראה בסרטונים המתעדים את הפגיעה בביתו של המתלונן כאשר רכוב עליו רוכב שחובש קסדה כהה ולבוש מעיל שלרוחב כתפיו פס בהיר. הרוכב נוסע לקומת החניון התחתונה, בשלב מסוים עוצר סמוך לחניון רכבו של המתלונן ועומד שם. אחר כך האופנוע נוסע מהמקום וכעבור שניה מתועד הבזק אור במצלמה. קבצי המצלמה הוגשו באמצעות העד אלכסנדר קורדון, קב"ט הבניין שמסר הקבצים למשטרה.
אודות האירוע הועדו המתלונן ואיש אחזקה בבניין המשרדים בנימין הרשקוביץ (אמרתו שהוגשה כחקירה ראשית ת/251).

המשטרה בחקירתה תפסה את מכשיר ה-D.V.R שבחנות הירקות של נאשם 2 באמצעות צו שיפוטי ( ת/300). העדים עידו אבניאלי, יוחאי קמיל ועמיחי בן-אביר תפסו (ת/104ב) בחיפוש בחנות (ת/113) והעבירו את הקבצים שבו לדיסק קשיח (ת/179, ת/73 ו-ת/198) שהוגשו לבית המשפט.
מוצג דיגיטלי זה הציג בפני בית המשפט את התנהלותם של הנאשמים (ואף של עדים) בחנות הפרי והשפע של נאשם 2 בהרצליה והוגש בעיקר לסתור את טענת ההגנה המשותפת לשני הנאשמים לפיה התקיימו בין הנאשמים יחסי עבודה כשרים בלבד.

חלק ניכר מהגנת הנאשמים, בעיקר של נאשם 1 הן בחקירותיהם את עדי התביעה והן בהתנגדותם מטעמים שונים לקבילות תוצרי מצלמות האבטחה והן בסיכומיהם נסבה על נושא קבצי המצלמות ומן הראוי שאף בשלב זה של פירוט ראיות התביעה ייזרק אור לעבר טענת ההגנה של נאשם 2 בדבר מחדל החקירה הממשי לשיטתו, שבאי תפיסת תוצרי מצלמות האבטחה באצטדיון גרונדמן ברמת השרון, זירת האירוע באישום הרביעי.
על פי הטענה שגובתה ב"חוות דעת" של עד ההגנה, איש המשטרה לשעבר אליהו סבג – מצלמות האבטחה באצטדיון פעלו בעת התרחשות אירוע האישום הרביעי, ותיעדו גם את מקום חניית רכבו של המתלונן באותה פרשה קובי מוסא.
אי-תפיסת תוצרי המצלמות גרם, כך נטען, לפגיעה ממשית ביכולתו של נאשם 1 ובאמצעותו ליכולתו של נאשם 2 להתגונן בכך שתוצרי המצלמות היו מוכיחים את חפותם.
בפריזמת טענת מחדלי חקירה תיבחן הסוגיה בהמשך הרצאת הדברים, בשלב זה ייאמר שעל פי עדותו של ראש צוות החקירה פקד שלומי גיא אכן הנחה לתפוס גם מצלמות אבטחה מתאימות גם באצטדיון, אך על פי עדותו (עמ' 1859 מש' 1 לפרוט') לא נמצאו כאלה אף המתלונן בעדותו שהושמעה בהיוועדות חזותית מחו"ל (עמ' 1774 לפרוט') אמר שרכבו חנה במקום שמצלמות מגרש הכדורגל אינן מתעדות.

פעולות העיקוב – דו"חות ועדויות העוקבים
יעד יחידת העיקוב בתיק היה נאשם 1 אשר במקביל להאזנות שנעשו למכשירי הטלפון שלו ושל נאשם 2 פעלו עוקבים לבלוש אחריו עובר להכנות הנאשמים לקראת ביצוע ניסיון הפיצוץ ברכבו של קובי מוסא – קרבן האישום הרביעי שבכתב האישום.
פעולות העיקוב החלו ביום 01.02.17 והסתיימו ביום הנחת המטען יום 17.02.17, במהלכם תועד הנאשם 1 על ידי העוקבים כאשר הדו"חות והעדויות מלמדים על התנהלות מפלילה במספר מישורים של נאשם 1 בהתנהלותו הכללית בכלל ובהקשרו של אישום רביעי בפרט.
מדו"ח העיקוב מיום 01.02.17 (ת/117 + לוח צילומים ת/117א) התגלה כי הנאשם 1 שהה בסמוך לאחר השעה 10:10 בחניון כלי הרכב ליד אצטדיון גרונדמן ברמת השרון. בשעה 11:52 מגיע נאשם 1 לחנותו של נאשם 2, אך נפגש עמו בחניון הסמוך לחנות הירקות, אינו עובד בה ונוסע מהמקום על אופנועו.
ביום 02.02.17 לא נצפה נאשם 1 על ידי העיקוב מגיע למקום עבודתו – החנות, אך כן נצפה נפגש עם נאשם 2 סמוך לביתו בגני תקווה.
ביום 05.02.17 (דו"ח עיקוב ת/121) בסמוך לשעה 09:09 מגיע נאשם 1 לחנות הפרי והשפע אך עוזב אותה בשעה 09:54 ונוסע על פי דו"ח עיקוב ת/136 לרמת השרון, בשעה 10:14 הוא מתצפת בכניסה לאצטדיון ובשעה 10:30 שוב הוא נראה סמוך לחנות נפגש עם נאשם 2 ומשם הוא נוסע בסמוך לשעה 13:53.
על פי ת/121 (פסקה 3) לוחית הזיהוי של אופנוע הטימקס של נאשם 1 בשהותה ברמת השרון – מורמת.
בשעה 16:27 לוחית הזיהוי חסרה ונראית אחוזה דקה אח"כ בידו של נאשם 1. ואז בשעה 16:31 נראה הנאשם 1 מרכיב את לוחית הזיהוי של האופנוע וזאת על ידי עוקב 5031 (ת/133).
ביום 06.02.17 מתעדת יחידת העיקוב (העוקב 5044) ב-ת/125 את מכונית הטריוס של נאשם 1 מגיעה לחנות בהרצליה בסמוך לשעה 19:03, יוצא עם רכבו כעבור 20 דקות מן החניון ומשעה 19:56 עד 20:02 שוהה ליד האצטדיון ברמת השרון.
כל אותה עת על פי דו"ח העוקב מספר הרישוי של המכונית לא נראה בשל שהוא מכוסה בבד ירוק כפי הנראה בצילום.
ביום 07.02.17 בשעה 09:15 לערך (על פי דו"ח עיקוב ת/132 של העוקב 305) מגיע הנאשם 1 לחנות הפרי והשפע נפגש עם נאשם 2, אך עוזב את המקום על אופנועו בסמוך לשעה 09:23.
על פי דו"חות העיקוב ת/116 ו-ת/132, באותו היום בין השעות 09:46 ו-09:49 מסייר הנאשם 1 ומתצפת סמוך לביתו של קובי מוסא ובשעה 12:15 ברח' החרושת ליד אצטדיון הכדורגל ברמת השרון.
על פי עדותו של הבלש צוער עידו אבניאלי, עובר לפעולתו בתיק זה אשר תצפת את אזור אצטדיון רמת השרון ביום זה, ביצע נאשם 1 סיורים במקום ושוב כאשר לוחית הרישוי של האופנוע מורמת (ת/114, עדותו עמ' 342 ש' 16).
ביום 08.02.17 מגיע הנאשם 1 ברכב הטריוס (דו"ח עוקב 5028, ת/124) לחנות הירקות בסמוך לשעה 10:23 ובשעה 12:50 עוזב אותה.
בשל תאונת דרכים שאירעה לנאשם 1 בעת שעזב את האצטדיון ביום 07.02.17, נפגעה ניידותו ומטבע הדברים העיקוב כלפיו הצטמצם.
ביום 15.02.17 תועדה בדו"ח העוקב 576 (ת/120) מכונית הטריוס של נאשם 1 ליד החנות של נאשם 2 ברח' בני בנימין בהרצליה ובסמוך לשעה 11:48 נסעו בה שני הנאשמים. בשעה 11:53 נראה נאשם 2 יורד מהרכב עם ארגז קטן וביצע משלוח לבניין ברח' סוקולוב, כאשר הנאשם 1 ממתין לו ברכב.
באותו יום בסמוך לשעה 13:25 לקח הנאשם 1 (בלוויית אשתו קטרין) את הרכב השכור (ניסאן מיקרה) מנס ציונה (דו"ח עיקוב ת/128).
ביום 16.02.17 על פי דו"ח עוקב 314 (ת/123) הנאשם 1 בלוויית נאשם 2 נוסעים במכונית המיקרה השכורה החל משעה 10:13. בסמוך לשעה 13:38 הם מצויים ליד חנותו של נאשם 2 בהרצליה. בסמוך לשעה 12:13 הנאשם 1 נראה נוהג במכונית המיקרה כאשר מספרה הוחלף למספר רישוי 33-486-20 כאשר הוא מסייר ומתצפת סמוך לביתו של קובי מוסא.
עוקב אחר (מס' 112) ב-ת/129 מתעד אותם סיורים ותצפיות שעורך נאשם 1 ברכב המיקרה במספר המזויף החל משעה 14:27 ביום 16.12.17 (מכונית המיקרה עם המספר המזויף מתועדת בצילומים ת/129א). אותה לוחית רישוי הורדה מהרכב לאחר שנעצר הנאשם 1 ביום 17.02.17 (ת/115).
גם העוקב מס' 593 ב-ת/131ב' מתעד התנהלות דומה של נאשם 1 החל משעה 13:58 דהיינו: תצפיות וסיורים בסביבת מקום מגוריו של קובי מוסא במכונית המיקרה שעל גביה לוחית הזיהוי המזויפת. בהמשך אותו יום בשעה 18:24 מסייר הנאשם 1 סמוך לאצטדיון הכדורגל ברמת השרון, בין לבין פוגש נאשם 1 את נאשם 2 בגני תקווה, מגיע לחנות הירקות והפירות אך אינו מבצע שם, כהרגלו, כל פעולה המעידה על עבודה בה.
ביום 17.02.17 ערך העוקב 5026 את דו"ח העיקוב האחרון ת/118א'.
בשעה 08:22 עולה הנאשם 1 סמוך לביתו בראשל"צ על רכב המיקרה כאשר מספר הזיהוי החוקי עליה. בשעה 08:53 המכונית ובה הנאשם 1 ברמת השרון כאשר עליה כבר מספר הרישוי של מיצובישי לנסר (הלוחית המזויפת) ופניו לעבר אצטדיון הכדורגל לשם הוא מגיע בשעה 09:02, חונה ליד רכבו של קובי מוסא ובשעה 09:10 "נראה מתכופף לעבר חלקו התחתון של מכונית המרצדס, מיד עזב המקום, הולך בשטח החניון".
בשעה 09:11 עוכב נאשם 1 על ידי אנשי הימ"ר לעיני העוקב.

האזנות הסתר:
את התרחשות ימי העיקוב יש לקרוא יחדיו עם האזנות הסתר שעשתה החקירה לטלפונים של שני הנאשמים.
תוצרי האזנות ת/200ב.1 ו-ת/200ב הוגשו באמצעות עדי התביעה רפ"ק לילך חבקוק, רפ"ק דנה בהירי ורס"מ נילי גיבור ממחלקת הסיגנט והאזנות הסתר ואשר היו ממונות על עמדות ההאזנה וזיהוי קולות הדוברים ופעלו על פי צווי בתי המשפט (ת/200, ת/200א, ת/200ב ו-ת/208).
האזנות בוצעו לטלפונים של נאשם 1, 0543722223 ו-0545272222 ושל נאשם 2, 05039999549 ו-0505637070.
ביום 01.02.17 על פי מחקרי התקשורת אליהם התייחסתי לעיל (ת/256) במקביל ליציאתו של נאשם 1 לאצטדיון משעה 09:52 מופסקת פעילותו הטלפונית של הנאשם 1, הפסקה הכוללת קבלת או הוצאת שיחות ומסרונים.
משיחה 259 (עמדת האזנה 704) בה מתקשר נאשם 2 לאשת נאשם 1 עלה כי בעלה יצא את ביתו ללא הטלפון הסלולרי שלו. בשעה 10:46 מתקשר נאשם 1 לנאשם 2 (שיחה 256 עמדת האזנה 704) ובו הם מתאמים פגישה ביניהם. באותה שיחה מעדכן נאשם 2 את נאשם 1 כי היה "אצל החבר הזה", הוא על פי שיחות נוספות "החבר מרמת גן", שזהותו הברורה לא נמסרה על ידי נאשם 2 בחקירותיו ובעדותו בפנינו, אך באופן כבוש נטען שמדובר ב מומי עמר, עד ההגנה . באותו היום מתקיימות בין הנאשמים שיחות נוספות: שיחה 277 ו-544 בהן מתאמים ביניהם הנאשמים מפגש בחנייתו של נאשם 2 והם אכן נפגשים בחניון שבחצר החנות כפי שעולה מדו"ח עוקב ת/117 (צילומים ת/117א'). לאחר המפגש, נאשם 1 עוזב את החנות מבלי שיעבוד בה ומבלי שיהיה בה כל היום.
ביום 2.02.17 בסמוך לשעה 15:12 משוחחים הנאשמים (שיחה 307 עמדה 704) ובה נאשם 1 מבקש להיפגש עם נאשם 2, כדי לדבר "כמה מילים", אלא שנאשם 2 אומר לו כי הוא בדרכו לביתו ואומר לו "...יש מצב שאתה עובר אליי או שאתה ממשיך הלאה? זה כבר מסודר, נכון?". הנאשם 1 אינו מגיע לחנות באותו יום והשניים נפגשים בו ביום לאחר מכן בגני תקווה, מקום מגוריו של הנאשם 2. לפני כן בין השעות 15:11-16:30 נאשם 1 שוב בהפסקה סלולרית.
בעדותו בבית המשפט משהתבקש נאשם 2 להסביר מדוע היה צורך במפגש כדי להחליף כמה מילים – לא ידע להסביר זאת, לבד מאמירה סתמית שלא כל דבר הוא לטלפון (עמ' 1972 מש' 20 לפרוט').
ביום 05.02.17 בשעה 07:56 (שיחה 344 מעמדה 704) בה שואל נאשם 2 את נאשם 1 "מה קורה עם התותים", "יש תותים בשטח?" ונאשם 1 משיב כי "היה יבש" וכי "לא עשו קטיף בגלל הקור" – השניים קובעים להיפגש בחנות ובשיחה בשעה 09:40 (שיחה 350, עמדה 703) מודיע נאשם 1 לנאשם 2 כי הוא "אצלך בעסק". מאוחר יותר בין השעות 09:17 ו-10:56 נאשם 1 בהפסקה סלולרית ובמקביל על פי דו"חות עוקבים (ת/136, ת/121) הוא מצוי בסביבת אצטדיון הכדורגל.
בשעה 17:04 מתקשר נאשם 1 לנאשם 2 בשיחה מתועדת 362 (עמדה 704) ומעדכן אותו "הבחור שלך בא בלי המשאית". בין השעות 12:24 ו-17:04 נאשם 1 אינו נמצא בחנות – ברור ממהלך עניינים זה שהנאשם 1 מעדכן את נאשם 2 באשר לקורותיו, ללא קשר לעיסוק בחנות "הפרי והשפע".
ביום 06.02.17 מתקשר נאשם 1 לנאשם 2 ומספר לו על כך (שיחה 373 עמדה 704) שהגיעו לביתו מעקלי הביטוח הלאומי – ונאשם 2 מעודדו באומרו "בעזרת השם יקבל משכורת", ומשוחח עמו על "רואה החשבון" איתו יסדר העניין (רואה החשבון טיירי כלל לא ערך את משכורותיו של נאשם 1). בהמשך אותו יום בשעה 17:17 (שיחה 400 עמדה 704) אומר נאשם 2 לנאשם 1 כי הכסף מתעכב "כאילו עד מחר, זהו, זה הדד ליין שלו, אם הוא לא יביא את הכסף של התותים הבן זונה הזה, נגמר הסרט שלו...". בשיחה זאת אומר נאשם 2 לנאשם 1 כאילו מדובר בכסף שחייב לו פנחס מוהבן – ספק התותים – עמדה שאינה מתיישבת עם יחסי המסחר בין נאשם 2 לבין ספק התותים שלו. בין לבין מנהל נאשם 2 שיחות עם נאשם 1 וגורמים נוספים בהן שיחות 379 (עמדה 704) עם נאשם 1 בשעה 11:10, בה הוא מדווח לו כי הוא נסע לראות מה קורה עם החבר מפתח תקווה (לעמדת התביעה מדובר בדני לוי) עמו נאשם 2 משוחח גם טלפונית – בעקבותיה הוא שוב מעדכן את נאשם 1 בשיחה 393 (עמדה 704) בשעה 15:03 כי "מחר הוא משחרר לי כסף בשבע בערב הבחור שלנו". באותו יום משוחח נאשם 2 גם עם ספק התותים עד ההגנה פנחס מוהבן על ענייני התותים האמיתיים, שם הוא מבקש הנחה במחירם.
בשיחה משעה 15:03 שואל נאשם 1 את נאשם 2 אם להגיע "לעשות סגירה" – אין ספק שאין עסקינן בסגירה הנוגעת לקופת החנות – נאשם 1 אינו יודע לעשות זאת (אמרתו ת/32א, עמ' 11 ש' 9) ועדויות עובדי החנות עוזי ודרור.
בין השעות 17:15 ו-20:47 על פי ת/256, נאשם 1 שוב בהפסקה סלולרית. אשתו אומרת לנאשם 1 בשיחות 403, 404 (עמדה 704) כי בעלה השאיר את הטלפון שלו בבית. בשעה 19:03 מגיע נאשם 1 לחנות בהרצליה, נשאר שם 20 דקות ועוזב (דו"ח עוקב ת/125), משם הוא נוסע עם רכב הטריוס מוסווית מספר הרישוי לאצטדיון (ת/117, ת/125).
עם שובו של נאשם 1 מפעולתו המבצעית באצטדיון בשעה 22:56 הוא משוחח עם נאשם 2 (שיחה 408 עמדה 704) ומעדכן אותו כי "היה בעבודה" וכי "...העובד שלך דפק ברז, הוא בא לעבודה בלי אוטו". ברור בהינתן העובדה שהנאשם 1 כמעט לא היה בחנות באותו יום כי אין כוונתו לעובד בחנות או עבודה בה. באותה שיחה שואל נאשם 2 את נאשם 1 "טוב אתה מחר תלך להביא תותים בבוקר מוקדם?...".
ביום 07.02.17 בבוקר, בין השעות 07:57 ו-08:27 מאוכן דווקא נאשם 2 בקדימה, מקום גידול ורכישת התותים – נאשם 2 לא יכול היה להסביר בעדותו בבית המשפט (עמ' 1997-1994 לפרוט') איך ידע נאשם 1 לא לנסוע לרכשם לפי העובדה שלא שוחחו טרם הנסיעה. נאשם 1 הגיע לחנות בשעה 09:15 לערך ועזב אותה בשעה 09:23 (דו"ח עוקב ת/132), ומיד נכנס להפסקה סלולרית בין השעה 09:17 עד לשעה 10:04 ונראה באותם זמנים על פי דו"חות העוקבים ת/116 ו-ת/132 מסייר ומתצפת ליד ביתו של קובי מוסא ועורך חיפוש בקשר אליו ובקשר לקבוצת הכדורגל שלו באינטרנט (ת/178 עמ' 296-298). לאחר שהנאשם 1 משוחח עם אשתו בטלפון בשעה 11:33 (שיחה 181 עמ' 516) הוא נראה על פי דו"ח עוקב ת/132 בסיור רגלי ברח' החרושת רמת השרון ליד האצטדיון – כשהטלפון אינו פעיל. אח"כ נאשם 1 מסייר עם הטימקס באזור כשלוחית הרישוי מורמת (עמ' 341 ש' 25 לפרוט' ו-ת/114).
בהמשך אותו יום עבר נאשם 1 תאונת דרכים בה נפצע.
ביום 08.02.17 נראה נאשם 1 על ידי עוקב 5028 (ת/124) בשעה 10:20 מגיע לחנות הירקות, משנאשם 2 אינו נמצא שם מדברים הם בטלפון – נאשם 1 מדווח לנאשם 2 שבא לקחת את המכשיר הסלולרי שלו שנשאר בחנות ובנסותם לתאם פגישה ביניהם מודיע נאשם 1 כי ייסע לביתו לפי ש"מה אני אעשה פה?" – בחנות מקום עבודתו הלכאורי.
נאשם 2 מציע לנאשם 1 להמתין כדי "שאני אביא לך זה...כמה לירות?" ואז מתרצה נאשם 1 ואומר שיישאר בחנות.
בימים הבאים לאחר פציעתו של נאשם 1 בתאונה מתנהלות שיחות שונות בין הנאשמים ובהן שיחות 1432 (עמדה 703), 1513 מאותה עמדה, שיחה 1617 בימים 12.02.17, 13.02.17 ו-14.02.17 מתנהלות בין הנאשמים שיחות באשר להחלמתו של נאשם 1 ובאשר ל"חבר מרמת גן" ופגישות עמו, בצורך לכאורה להחליף את העובד עוזי בחנות ואת דרור, עובד נוסף שברור מאופן ניהולן שהן שיחות קוד – שיחות שמכסות עובדות מאוזן השומע שאינו צד לשיחה.
בין היתר אומר נאשם 2 לנאשם 1 "...אם אתה לא מרגיש טוב ולא יכול ללכת על הרגל אל תלך למה זה יעכב את העבודה, אני צריך להעיף אותו מהר משם" ברור לחלוטין שאין השיחה נסובה על עבודה בחנות כלל ועיקר – בעיקר ברורים הדברים מדו"חות העיקוב על פיהם נאשם 1 ממשיך בימים שלאחריו בסיורים ובתצפיות הקשורות בקובי מוסא.
באותן שיחות עוברים השניים לשוחח על שכירות (שיחה 1513) וכאמור על עובדים בחנות הירקות – שיחות שאין להן פשר של ממש, אלא אם הן שיחות קוד.
בשיחה 1617 (עמדה 703) מיום 14.02.17 בערב מבשר נאשם 2 לנאשם 1 כי "גם ההוא שולח לנו תניירת מחר..." ומשמבטיח נאשם 1 שיגיע למחרת מאשר נאשם 2 הדברים ואומר לנאשם 1 שיביא לו "...את הכסף...של החלוקה שעשית של תותים..." אמרה מוזרה של מעביד לעובדו על תשלום מיוחד על מעשה שהוא חלק מעבודתו היום יומית.
בשיחה 1618 (עמדה 703) מתואם בין השניים כי ביום 15.02.17 ייקח נאשם 1 את נאשם 2 לפגישה בפתח תקווה ומשם על פי דו"חות העוקבים חזרו להרצליה, שם דווקא נאשם 2 ביצע משלוח של קרטון כשנאשם 2 ממתין ברכב (דו"חות ת/128, ת/120).
בשיחות נוספות שמתקיימות באותו יום 15.02.17 מתעדכנים ומעדכנים הנאשמים זה את זה על פגישות שבין נאשם 2 והחבר מפתח תקווה – שיחות המתנהלות בהתייחסות לאנשים כ"הוא" או "חבר מ..." שברור מהן שהן מבקשות להסתיר את תוכנן (שיחות 1679, 1685, 1686, 1696, 1698).
עולה אף מההתנהלות כי נאשם 1 כמעט ולא מצוי בחנות אלא מגיע לשם כאל תחנת ביניים, נקודת מפגש.
16.02.17 הוא יום לפני ניסיון הפיגוע בקובי מוסא. בשיחה 1747 (עמדה 703) בשעה 08:45 מתקשר נאשם 2 לנאשם 1 ומבקש ממנו לאסוף אותו ברכבו השכור, נאשם 1 אומר לו בין היתר כי "אתמול עבדו עד מאוחר" – ומובן שזה לא היה בחנות הירקות – ואכן הנאשם 1 אוספו מגני תקווה. בשיחה עם אשתו (שיחה 591 עמדה 516) מדווח לה נאשם 1 כי הוא נוסע לאסוף את הטנדר של העבודה כדי לקנות תותים בצפון, ואכן הוא נוסע לחנות – אך משם הוא יוצא לביתו של קובי מוסא והטלפון שלו נותר בחנות. בשיחה 1607 (עמדה 516) העובד עוזי משיב לטלפון, הנאשם 1 חוזר לחנות לזמן קצר, שוב מותיר הטלפון שם ושוב יוצא להתחקות אחר קובי מוסא. בכל אחת מיציאותיו מהחנות לעבר רכב המיקרה המשמש אותו אין הוא נושא עמו משלוחים.
בהמשך אותו יום בין השעות 13:52 ו-15:52 נאשם 1 ללא הטלפון שנשאר בחנות – הפסקה סלולרית שבמקביל לה הוא נוסע עם המיקרה לסביבת ביתו של קובי מוסא (דו"ח עוקב ת/129). בשעה 15:49 עם שובו אל החנות הוא נוטל את מכשיר הטלפון שלו (ת/131ב, דו"ח עיקוב ומצלמה 1 של החנות) ונכנס לאינטרנט להתעניין בקובי מוסא ובקבוצת הכדורגל (עמ' 248 ל-ת/178).
בשעה 16:17 במצלמות החנות נראה נאשם 1 יוצא לרכבו ויוצא שוב לסביבת ביתו של קובי מוסא (דו"ח עוקב ת/131) משם הוא חוזר בשעה 17:33 ולוקח את המכשיר הסלולרי שלו.
בשעה 17:48 מתקיימת בין הנאשמים שיחה 679 (עמדה 704):

"אבנר: אה אחי, מה קורה?
אבישי: מה איפה אתה?
אבנר: נסעתי הביתה מה זה קר עשיתי כמה סידורים הלכתי לסידורים מה אני אעשה, הלכתי לחברת חשמל הייתי ב.. ב.. אצל רואה חשבון איפה לא הייתי כמה סידורים עשיתי היום, קופת חולים ראית מה
אבישי: אני גם איזה ארבע פעמים שמה
אבנר: אה.. היית בא.. שמת לה את זה.. היית שם לה את זה בדלת את המשלוח מה, החזרת את זה לחנות את המשלוח?
אבישי: כן ברור שהחזרתי אני אגיד לך למה כי הייתי.
אבנר: נו היא תבוא עוד מעט, היא בטח בסידורים נביא לה את זה
אבישי: אני אסביר לך, לא.. אני הייתי אצלה שמה אצל הבחורה הזאתי והיא.. הבנתי שהם כל פעם.. קיצר סיפור אצלה היא חולת נפש, מתי אני יכול לראות אותך?
אבנר: אני בבית, אבל תחזור לשם עוד פעם תשלח את הקרטונים שלא.. חראם על הסחורה מה.. תשלח עוד פעם..
אבישי: כן
אבנר: בטוח היא תהיה בבית, תביא.. תשים לה את זה בדלת היא לא עונה גם אני ניסיתי להשיג אותה מהטלפון של החנות
אבישי: טוב ביי
אבנר: אתה הולך אליה?
אבישי: כן
אבנר: בטוח היא תצא, כאילו תגיע הביתה.. תגיד לה שהיינו כמה פעמים ולא רצינו להשאיר את הסחורה ליד הדלת למה אם יעברו ויגנבו את הסחורה היא תגיד לך איך לא קיבלתי אתה מבין? כנראה היא במספרה משהו, טוב אחי?
אבישי: לא איזה במספרה אחי אני..
אבנר: אין מצב שלא.. תשמע לי אח שלי חראם, לא לא חראם בשש מאות שבע מאות שקל?
אבישי: טוב ביי, ביי
אבישי: ביי אחי".

על רקע מעשיו של נאשם 1 והתנהלותו ביום זה, 16.02.17, ברור לחלוטין שעסקינן בשיחת קוד, ברור שהנאשם 1 לבד משקית תותים קטנה עבור אשתו לא לקח מהחנות שום משלוח. ברור שהנאשם 1 היה במעקבים אחרי קובי מוסא באותו יום ומשמעות הדברים זועקת לשמיים – השניים משוחחים על דבר אחד ושניהם יודעים שהדובר מסתיר תוכן שונה.
לאחר שיחה זו בין השניים יוצא נאשם 1 שוב לביתו של קובי מוסא (ת/129א) ומשם לאצטדיון (דו"חות עוקבים ת/131ב, ת/134).
בהמשך של אותו יום מקיימים ביניהם הנאשמים עוד שתי שיחות שחשוב לצטט כאן:

האחת שיחה 1827 (עמדה 703):

"..אבנר: אה יופי. הכל בסדר?
אבישי: כן. יש כמה התפתחויות לגבי העסקה.
אבנר: וואלה מה?
אבישי: אהה.. לא לטלפון.
אבנר: טוב, משהו טוב?
אבישי: אהה.. אתה יכול להגיד ש.. תלוי איך אתה מסתכל על זה.
אבנר: וואלה הלוואי
אבישי: אתה מבין?
אבנר: כן, אבל.. [ל.ב-נקטע על ידי אבישי]
אבישי: אתה יכול להסתכל על זה כמשהו לא טוב.. לא כמשהו לא טוב, כמשהו שלא שמנו לב לפרטים ב.. במה שרשמו לנו בכל ה.. בכל החוזה
אבנר: למה?
אבישי: כי זה פרטים לא נכונים מה שהיה בחוזה הזה.
אבנר: נראה לך?
אבישי: הם שכחו שם הרבה סעיפים. אני אומר לך בדוק. לא.. לא עכשיו אני ממציא משהו. אתה מבין? ומצד שני יש גם דברים טובים שמה
אבנר: נו.. איפה אתה עכשיו?
אבישי: אני עכשיו איפה שהוא. הלכתי לאיזה פגישה
אבנר: אתה בא?
אבישי: אה...אני לא יודע אם אני אספיק
אבנר: [ל.ב] העורך דין יכול לסדר את זה העורך דין?
אבישי: העורך דין יכול לסדר את זה, אבל.. אבל הוא אמר.. הוא אמר שהיום הוא מקווה, אם לא, מחר הוא מסדר לנו את זה.
אבנר: יאללה תגיד ..[ל.ב] שילך לפני שיסגור ת'משרד עד שעה שבע וחצי הוא שמה היום. הוא אמר יש לו פגישה ..[ל.ב]
אבישי: אתה מבין?
אבנר: שבע ורבע, אז בשבע וחצי הוא.. הוא אמר עד שבע וחצי תעשה טובה. בחייאת זה.
אבישי: טוב. אתה אל תדאג, תפסיק להיות לחוץ
אבנר: לא לא לחוץ הלוואי..[ל.ב-נקטע על ידי אבישי]
אבישי: תפסיק להיות לחוץ כפרה עליך, תקשיב, ה.. ה.. השטח הזה שלנו. מה שלא יהיה הוא שלנו, אתה מבין? תן לי לסגור את החוזה כמו שצריך.
אבנר: אם אתה כבר שמה תלך תקפוץ אליו עכשיו למשרד, אם אתה כבר שמה.
אבישי: נשמה שלי בסדר תקשיב
אבנר: נגמר היום, חבל.. [ל.ב-מדברים ביחד]
אבישי: כפרה עליך אל תהיה לחוץ, היום אני תשע שעות על החרא הזה, תשע שעות.
אבנר:..[ל.ב]
אבישי: צמח לי כבר דשא על הראש צמח לי
אבנר: עכשיו אתה נוסע לאיפה אתה נוסע, למשרד שלו?
אבישי: אני נוסע למשרד, פגישה, ואז אני הולך הביתה למה אשתי כבר משגעת אותי
אבנר: יאללה תחזור אלי אני הולך להוד השרון לסדר את הפלאפון
אבישי: ביי..".

השנייה שיחה 1829 (עמדה 703) בשעה 19:07:
".. אבנר: אתה רוצה שאני אבוא אליך?
אבישי: לא לא לא
אבנר: טוב, נסעתי לדודי
אבישי: תסיים את ה.. תסיים את ה..
אבנר: תגיד לו.. תגיד לעורך דין שאפילו ניתן לו חמש אחוז יותר אפילו, אין שום בעיה תגיד לו, רק שיגמור לנו את העסקה שמה בשטח הזה
אבישי: תקשיב תקשיב
אבנר: ..[ל.ב] יביא יזם ירים שמה איזה 10.15 קומות אחי שאפשר להרים שם
אבישי: הלוואי..
אבישי: בכל מקרה תקשיב, אתה כמה זמן אתה בבית?
[...]
אבישי: טוב.. שאתה.. שאתה בבית תתקשר אליי..."

עולה משיחות אלה שנאשם 2 מאיץ בנאשם 1 לסיים עם ה"משלוח" או העסקה.

מטעני החבלה
בכל זירות חמשת האישומים המונחות לפני בית המשפט, מטעני חבלה. שלושה מהם התפוצצו, האחד נתפס בארון המטבח בדירת האמל"ח ברח' מאירוביץ' 6 בראשל"צ, האחר מתחת לרכבו של קובי מוסא.
המדינה הציגה בפנינו באמצעות מומחי חבלה וחומרים אבי זלקוביץ (ת/246), ניב פדידה (ת/163) ובעיקר רס"ב אורן בירנבאום באמצעות שורת חוות דעת שערכו (ת/154, ת/146, ת/153 ונוספות) ועל ידי עדותם בבית המשפט (החל מעמ' 949 לפרוט', עדות בירנבאום) את מאפייני מטעני החבלה. בחוות דעתו ת/157 שלא נסתרה על ידי ההגנה (למעשה לא נעשה ניסיון של ממש לסתרה לבד מחקירתו הנגדית). עמד המומחה על הדמיון בין מטעני החבלה ולא פסח על השוני שביניהם.
אכן במטען הצינור אשר הוטמן ברכבו של מאיר שמיר נעשה שימוש בצינור פלסטיק ובאחרים הצינור היה עשוי מתכת וכן במטען שהוטמן ברכבו של קובי מוסא נעשה שימוש בחומר נפץ מרסק TNT וחומר מרסק פלסטי RDX ובכל האחרים נעשה שימוש בתערובת נפץ פירוטכנית, אך בכל המטענים נמצא דמיון רב המצביע על יד אחת העומדת אחר הרכבתם.
המומחה הצביע על הדמיון בחומר הנפיץ העיקרי כנאמר ב-ת/157 במרב המטענים, זהות במערכת ההפעלה, שימוש במקלטים אלחוטיים מסוג AO8 – שארבעה נוספים כמוה נמצאו בדירת האמל"ח. במקור מתח בכל האירועים נעשה שימוש בסוללות אנרג'ייזר AA 1.5 וולט בצבע כסוף בעלות תאריך תפוגה 12-2025.
בכל המטענים (למעט המטען שבו לא אותר היזם באירוע אישום שני) נעשה שימוש באמצעי ייזום זהה.
ראש גפרור חשמלי בעל מוליכים חשמליים בצבע כתום המשמש בתעשיית הזיקוקים האזרחית – 89 ראשי גפרורים זהים נמצאו גם בדירת האמל"ח.
רס"ב בירנבאום הצביע אף על ההתאמה האלחוטית בין המשדרים והמקלטים ששימשו להפעלת המטענים בינם לבין עצמם לבין אלה שנמצאו בדירת האמל"ח (לנושא זה הוקדשו חוות דעת נוספות ומפורטות של המומחה רפ"ק אבנר ולר).
עולה מחוות הדעת שערך רס"ב בירנבאום ומעדותו, כי מכין המטענים למד תוך כדי תנועה ושיפר את מטעניו וה"שיפורים" אין בהם כדי להצביע על חולשה בדמיון שבין המטענים אלא על מגמת השתדרגות. צינור פלסטיק ובקבוק בנזין שלא התלקח במטען הראשון (רכבו של שמיר( הפך למטעני צינור מתכתיים, ללא תוספת בנזין, דבק אפוקסי לחיזוק פקקי הצינור כפי שנמצא במטען בדירת האמל"ח, במטען נשוא האישום השלישי ובמטען שהוטמן תחת רכבו של קובי מוסא באישום הרביעי.
חומר הנפץ השונה שהותקן במטען שיועד לקובי מוסא מעיד על מטרה שונה בפיצוץ המיועד ולהזכיר כי חומר נפץ פלסטי מסוג RDX שהושם במטען ברמת השרון נמצא גם בדירת האמל"ח בכמות זעירה (4.1 גרם).
אציין לעניין הדמיון בין המטענים את הפריט המצוי בכל בית, הסוללות ששימשו להפעלת המטענים בשמשן כמקור המתח. לכאורה הדמיון והזהות בהן אינו משמעותי ראייתית, אבל יחד עם נקודות דמיון נוספות, העובדה שבכל המטענים נמצאו אותן סוללות בעלות תאריך תפוגה זהה, רק כאלה, יוצרות משקל ראייתי נסיבתי רב משמעות.
העד רס"ב בירנבאום העיד על כך (עמ' 971 ש' 30 ועמ' 952 ש' 23 לפרוט') שמערכות ההפעלה מדגם AO8 המיובאות מארץ ייצורן סין, מיובאות כאשר מצורפות להן סוללות פשוטות (חד פעמיות) אם בכלל ולכן החלפתן כולן בסוללות זהות בכל הפרשות מקבלת משקל ראייתי ממשי, אף אם לא הובאה ראיה שהסוללות יוצרו באותה סדרה ואף אם לא הובאה עדות מהיצרן.
כך על פי עדות המומחה (מעמ' 959 ש' 13 לפרוט') וחוות דעתו באשר לאמצעי הייזום של המטענים, ראש גפרור חשמלי בעל מוליכים חשמליים כתומים. אמצעי ייזום זהה זה המשמש בתעשיית הזיקוקים נמצא בכל המטענים (למעט באישום השני שם לא התגלה אמצעי היזום, כאמור) ובמקביל ובנוסף נמצאו 89 ראשי גפרור זהים בדירת האמל"ח באריזה פתוחה המעידה על שימוש שנעשה בתכולתה (ת/159 תמונה 695).
לשם מראה עיניים הוצגו לבית המשפט להשוואה ב-ת/159, ב-ת/167 ו-ת/177ב תמונות המוליכים הכתומים במטענים בהם שרדו.
למעט באישום שעניינו ניסיון הרצח של קובי מוסא נעשה שימוש למטען העיקרי, מטען הצינור, בתערובת חומרים המשמשים את תעשיית הזיקוקים – זיקוקים נמצאו בדירת האמל"ח חלקם מפורקים בשל שנלקח מהם תוכנם (תמונה 724 מ-ת/159).
אכן כראיה עצמאית חזקה להוכחת קשר ראייתי בין מי מהנאשמים לבין התפיסה בדירת האמל"ח עסקינן בעניין של מה בכך, אך הצטברות הדמיון והזהות בין שלל הראיות יוצאות בהשתלבותן יחדיו עוצמה ראייתית בעלת משקל מצטבר וייחודי.

רפ"ק אבנר ולר ראש המעבדה לחקר מערכות ההפעלה באגף השיטור והביטחון במטה הארצי של משטרת ישראל ערך את חוות הדעת ת/160 ו-ת/161 ואף העיד בפנינו (ראה מעמ' 994 לפרוט'). העד, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, קבע לאחר בדיקת המשדרים והמקלטים שנתפסו ברכבו של נאשם 1 בעת מעצרו ליד מגרש הכדורגל ברמת השרון, במטען שהונח מתחת לרכבו של המתלונן קובי מוסא ובדירת האמל"ח (משדר ארבעה לחצנים) וקבע כי קיימת בין מקלטים ומשדרים אלה התאמה אלקטרונית על פי הקידוד שנעשה להם ברמה של 1 למיליון.
התאמה זו נכונה להתאמה האלקטרונית בין הקידוד של המשדר – שלט המאסטר – שנתפס במכונית הנאשם 1 באצטדיון ברמת השרון למקלט המטען שהופעל נגד המתלוננת באישום השלישי וכך גם למשדר שנתפס בדירת האמל"ח.
בנוסף כנקבע ב-ת/160 נמצאה התאמה אלקטרונית בין קידוד המשדר שנתפס ברכב השכור שהחזיק נאשם 1 לבין מקלט מטען הצינור שנתפס בארון המטבח בדירה ברח' מאירוביץ' בראשל"צ. ממצאים אלו הומחשו לבית המשפט על ידי העד בתמונות ת/159.
ההגנה יצאה נגד מומחיותו של העד ולר, הספרות בה נעזר וה"מדעיות" של עדותו וחוות דעתו, אך לא הציגה כל חוות דעת סותרת או בכלל.
תנא דמסייע לעדות רפ"ק ולר באה בדמות עדות אסף לוי (מעמ' 1694 לפרוט') העוסק בסחר במערכות ההפעלה מדגם AO8 מערכת להפעלת אמצעים פירוטכניים הנמכרת לציבור. מעדותו עלה אף שהוא עסק במכירת מערכות כאלה לפני תחילת הפרשה נשוא משפטנו באמצעות אתר "יד 2". בין התאריכים 06.12.16 ו-15.12.16 מעט לפני תחילת אירועי התיק שבפנינו קיים העד 7 שיחות טלפון עם נאשם 1 (ת/256 פלטי התקשורת). אף הנאשם 1 באמרתו ת/43ב בעמ' 19 תיקן אמירה אחרת שלו כי רכש את מערכות ההפעלה מחברת זיקוקין, לכך שרכשן באמצעות אתר יד 2.
בנוסף אושרה רכישת המערכות על ידי נאשם 1 מהעד באמצעות ת/203 ו-ת/279 המלמדות על מציאת טביעת אצבעותיו של אסף לוי על מארז מקלטים שנתפס בדירת האמל"ח.
עולה מעדותו של רפ"ק ולר כי שלט (משדר) של מערכת אחת לא יפעיל מקלט של מערכת אחרת, אלא באפשרות של אחד למיליון (עמ' 996 ש' 15 לפרוט'). העד בחן את מערכת ההפעלה AO8 על רקע ניסיונו בעבודתו במחלקת החבלה כמהנדס, בספרות הקיימת ואף הפעיל אלגוריתם שיצר לבדיקת הקודים הקיימים במערכת כדי לבדוק את נתוני יצרן המערכת לאישור ממצאיו כאמור.
המסקנה העולה מהעדויות שבאו לפני בית המשפט על טיבה של מערכת ההפעלה האלקטרונית היא שקיימת אפשרות ברמה של 1 ל-1,000,000 שמי שהחזיק את המשדר (השלט) במכונית המיקרה שבה הגיע נאשם 1 לאצטדיון הכדורגל ושם נתפס, הוא לא אותו אדם שהניח את המקלטים במטעני האישומים השלישי, הרביעי והחמישי (המטען בארון המטבח) – ואידך זיל גמור.
ברמת ודאות נמוכה מכך כמובן, יש משמעות ראייתית לעובדה שהנאשם 1 ניהל את שיחות הטלפון עם העד לוי, השיחה הראשונה ביום 06.12.16 שעה 10:17:09, דהיינו טרם הונח המטען הראשון בפרשות שבפנינו.
כך גם לעובדה שכל חמשת המטענים שבכל אחד מן האישומים נעשה שימוש במערכת ההפעלה AO8 (ראה ת/157) אף לה כשלעצמה ערך ראייתי נסיבתי.

ההגנה בסיכומיה יצאה נגד "מומחיותם", "מקצועיותם" של מומחי התביעה בתחומים השונים ומשקלן של הראיות ההשוואתיות. בעניין זה נפנה לע"פ 3834/20 אליהו קלפון נ' מדינת ישראל (29.07.21) פסקה 21, כבר נקבע:

"כבר נקבע כי מומחה המסייע לבית המשפט אינו מחויב להיות בהכרח בעל השכלה פורמלית בתחום הנדון, ולעיתים הוא עשוי להיות אדם שרכש את השכלתו, בין היתר, בדרך של התנסות מעשית בתחום זה. נקבע עוד כי ההכרעה בעניין מומחיותו של עד שמורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית".

ראיות מחקרי התקשורת

נדבך נוסף לראיות הנסיבתיות שהציגה התביעה הוא ראיות הנובעות ממחקרי תקשורת שנערכו לטלפונים של הנאשמים. מחקרי התקשורת סיפקו ראיות במישורים שונים ולמשקלן של ראיות אלה בכל מישור ומישור תהיה חשיבות של ממש להכרעת הדין בתיקנו.
יצוין שמחקרי התקשורת הוגשו לבית המשפט בהסכמה ת/256, ואף בהיעדר הסכמה לתוכן, לא באה להן כל ראיה סותרת.
ברשותו של נאשם 1 נתפסו שני מכשירי טלפון. הראשון טלפון מסוג נוט 5 מספר פריט 78774131 נתפס בחיפוש בביתו ביום 25.01.17, והשני מספר פריט 78975230 נתפס עת נעצר הנאשם ביום 17.02.17 ליד האצטדיון ברמת השרון.

חיפושים הקשורים בהכנת ורכישת ידע וחומרים להכנת מטעני חבלה ופריטים נלווים הללו מתועדים ב-ת/71א ובחוות הדעת של אבי זליקוביץ ת/245 – הסבר על משמעות החומרים וטיבם.
בין היתר עולה מראיות אלה כי בתאריך 06.12.16 חיפש נאשם 1 באינטרנט (באתר ויקיפדיה) ערכים שונים ובהם "מטען חבלה", "חומר נפץ" ו"טריאצטון" אחר המונח מתחקה הנאשם 1 גם למחרת בשעה 17:56 (ביום 07.12.16 – יום לפני הנחת המטען הראשון על רכבו של המתלונן שמיר). בשעות הקטנות של הלילה, אחר חצות ביום 08.12.16 חיפש הנאשם 1 שוב את המונח "טריאצטון" וכן "איפה אפשר לקנות חומצת מלח". בנוסף הוא מחפש אחר חומר הנפץ RET (על פי ת/245) ועושה חיפוש בספרי כימיה מקוונים ודפי אינטרנט בתחום.
ביום 13.12.16 נכנס נאשם 1 לערכים כגון "אמוניום חנקתי", "אבקת אלומיניום", "שקיות קירור" כשהאחרונות על פי ת/245 מכילות חומר המשמש להכנת חומר נפץ.
חיפושים דומים על חומרים המשמשים לייצור חומרי נפץ ומקורות לרכישתם ערך הנאשם 1 באינטרנט בימים 14.12.16, 15.12.16, 18.12.16. בעקבות אותם חיפושים, בין היתר, ביום 18.12.16 על פי ראיות נוספות ובהן ת/219 מסמכים להוכחת רכישה שעשה הנאשם מחברת "חן שמואל כימיקלים", עדות סמנכ"ל החברה גיא חן, ת/256 (מחקרי התקשורת) ובהן שיחות שערך הנאשם עם החנות בחיפה ואף אמרת אשת הנאשם קטרין (ת/268א) שנסעה עם בעלה לרכוש כפפות חד-פעמיות וחומרים בקרטון שלא ידעה את תכולתו (אמוניום ניטראט) – רכש הנאשם חומרים ל"עבודתו".
מחקרי התקשורת מלמדים שבימים 19.12.16, 21.12.16, 29.12.16, חיפש הנאשם 1 באתר "ויקיפדיה" מונחים כגון "חומר נפץ", "אשלגן חנקתי", "אמוניה ניטראט" ואחרים.
בטלפון שנתפס ברשות הנאשם 1 ברכב המיקרה ביום מעצרו אותרו חיפושים דומים אחר מרכיבי מטענים "אמונים חנקתי", "אמוניה" ואחרים בחודשים דצמבר 2016 וינואר 2017 (ת/178).
ללימוד, הכנה והתארגנות הנאשם 1 להכנת מטעני החבלה ראיות משלימות: בעמ' 39 ש' 3 לתמליל חקירתה של קטרין אשת הנאשם 1 אישרה כי בעלה ביקש ממנה להזמין עבורו שקיות קירור לצורך טיפול בבעיות גב. באמרתו ת/64א הודה הנאשם 1 כי הזמין אמוניום מחו"ל לאחר שלמד כי ערבוב חומר זה עם אבקת אלומיניום גורם לפיצוץ.
חומרים מהסוג שהנאשם חיפש אחריהם באינטרנט נתפסו בחיפוש בבית הנאשם 1 – שק אמוניום גופרית של 25 ק"ג ועוד, ביום 17.02.17 (ת/221, ת/221א ועדות עדן אלהרר עמ' 1274 ש' 20-29 לפרוט').

החקירה העלתה כי הנאשם 1 עובר לכל פעולה המיוחסת לו באישומים לומד וחוקר באינטרנט אחר קרבנותיו.
במחקרי התקשורת עלה כי במקביל לסיוריו והתחקותו אחר תנועותיו של קובי מוסא (אישום רביעי) נכנס הנאשם 1 לאתר של קבוצת הכדורגל רמת השרון בה שיחק המתלונן (ת/178 עמ' 248, 296-298) וכן מבצע חיפושים הקשורים לקובי מוסא עצמו (ביום 16.02.17 שעה 16:02 וביום 13.02.17).
ביום 01.01.17 בערך בשעה 15:45 ו-03.01.17 לאחר שעה 13:42 ביצע הנאשם 1 חיפושים באינטרנט אחר תחנת הרדיו "לב המדינה" (ת/71, ת/71א), התכנית "פה זה לא אירופה" של מרגלית צנעני ואחר הדמות עצמה.
ביום 08.12.16 ולאחריו התעניין הנאשם 1 באינטרנט פעמים רבות בקרבנו הנוסף מאיר שמיר.

אותם מחקרי תקשורת מגלים כי הנאשם 1 בוחן לאחר כל פעולה ופעולה את דיווחי התקשורת על האירועים. כך ביום 08.12.16 נכנס הנאשם 1 פעמים רבות לאחר הפיצוץ ברכבו של שמיר לאתר החדשות "פוסטה", ל"חדשות משטרה מבזקים" ולאתרי חדשות שסיקרו את אירוע הפיצוץ ברמת החייל (ת/71א). כן עלה מאותו מוצג שהנאשם 1 מתעניין באינטרנט גם אודות הפיצוץ ברכבה של המתלוננת מרגלית צנעני, הוא בוחן את אתר רדיו לב המדינה ואת אתר החדשות "פוסטה" ומחפש מבזקים פליליים.

כמי שפעיל באינטרנט ומפעיל את המכשיר הסלולרי שברשותו בולטת היעדרן של ראיות איכון מכשיר הנאשם 1 בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו באירועי שלושת האישומים הראשונים, זאת להבדיל ממועדים קודמים להם ואחריהם. על פי הראיות שהוצגו בפנינו חוסר זה מקורו בהפסקה בשימוש בטלפון אותה מבצע הנאשם 1 באופן עקבי בכל פעולותיו הקשורות בביצוע העבירות לרבות ההכנה להן, כגון הסיורים המקדימים והתצפיות במקום הביצוע. לעתים הוא אף משאיר, כאמור, את מכשיר הטלפון בחנות או בביתו.
על פי ת/256 ביום 08.12.16 יום התרחשות אירועי האישום הראשון מאוכן הנאשם 1 לאחרונה ברח' הירקון 65 בבני ברק, בקרבת רמת החייל בו ממוקם משרדו של המתלונן שמיר בשעה 10:05, ומאז מכשיר הטלפון שלו מושבת ע ד שעה 10:49 (עדיין לפני ההשבתה ולאחריה – המכשיר מאוכן באזור רמת החייל, כאמור).
במקביל לסיורים שמבצע הנאשם 1 סמוך לביתו של המתלונן שמיר לצורך פיצוץ המטען ביום 20.12.16, ביום 19.12.16 מבצע הנאשם 1 שיחה אחרונה בטלפון הסלולרי בשעה 16:04 והקשר עם המכשיר מתחדש רק בשעה 20:06.
ביום 20.12.16 יום ביצוע העבירות נשוא האישום השני, מתרחשת הפסקה סלולרית בפעילותו של נאשם 1 ומופעל מכשירו רק בשעה 11:51 בראשל"צ עיר מגוריו בשל סיורים בסביבת בית המתלונן ובשעות הלילה. החל משעה 19:05 מתקיימת הפסקה סלולרית עד השעה 23:01, כל זאת בזמן החופף להנחת המטען ופיצוצו באותו יום.
כך ביום 10.01.17 יום הפיצוץ ברכבה של מרגלית צנעני מאוכן הטלפון של נאשם 1 (054-XXXX222) לאחרונה בשעה 12:49:08 ברח' הכרמל 23 בראשל"צ הקרוב לבית מגוריו, ומתחדש הקשר עמו באיכון ברח' חלוצי יסוד המעלה 5 בראשל"צ בשעה 15:08:42, אף שם במרחק קצר מכתובתו שלו.
הפיצוץ ברכבה של מרגלית צנעני התרחש בשעה 14:32 ביום 10.01.17.

עדויות המתלוננים
שלושה מתלוננים העידו בפנינו. איש מהם לא יכול היה להצביע על זהות מי שפגע בו. באופן מובהק לא ידע איש מהם להצביע על מניע ברור לניסיון הפגיעה בו.
מאיר שמיר העיד על מקום מגוריו ברח' יואב 23 בתל אביב ועל הרכב שבבעלותו מ"ר 27-456-76 בו נעשה הפיגוע.
אחרי הפיצוץ ברכבו סבר כלל שעסקינן בטעות (עמ' 1509 לפרוט') אחרי הפיצוץ בביתו הבין שהוא מטרה. אמנם העלה השערות באשר לזהות האדם העומד מאחורי ניסיונות הפגיעה בו, אך לא יכול היה לומר מעבר לכך. בעמ' 1519 ש' 19-28 הבהיר את הנזק שגרמו האירועים בעיקר לתדמיתו כאיש עסקים מכובד.

קובי מוסא קרבן ניסיון הרצח באישום הרביעי הועד באמצעות מערכת היוועדות חזותית ממקום מושבו בחו"ל (מעמ' 1766 לפרוט'). אף עדותו כעדות יתר המתלוננים לא סייעה בפתרון המחלוקת שבפרשה שבפנינו. אין לו ידיעה על זהות מי שביקש לפגוע בו לבד מהשערות.
בעת האירוע היה שחקן כדורגל פעיל באגודת "ניר רמת השרון" שהאצטדיון בה היא משחקת ומתאמנת הוא אצטדיון "גרונדמן" בעיר. ביום האירוע הסיע ברכבו את ילדיו לבית הספר ולאחר שעבר בתחנות אחרות הגיע לאצטדיון, שם החנה את הרכב בחנייה חיצונית. לקראת תחילת האימון הודע לו ע"י שוטר על ההתרחשויות הקשורות בו. לדברי העד בשל האירוע הפסיק לשחק כדורגל כיוון שמאמנים העדיפו שהוא לא יהיה בקבוצתם (עמ' 1770 ש' 24 לפרוט').
מרגלית צנעני העידה בפנינו ביום 17.06.19 ועדותה משתרעת מעמ' 1569 לפרוט'. בעדותה האינטליגנטית תיארה את עבודתה בתחנת הרדיו 91FM – אופייה של התכנית היומית בת השעתיים, יחסי הגומלין עם מנהל התחנה אבי בן בסט והעורך המוזיקלי עופר ויינשטיין ואחרים. עולה בבירור מעדותה כי הכירה בכך שתכניתה היא תכנית מובילה במוזיקה הים-תיכונית במדינה.
ביום האירוע 10.01.17 בסמוך לאחר השעה 14:00 עת הסתיימה תכניתה ביושבה במסעדה בקניון סאדאב באזור שמעה פיצוץ שרק בדיעבד הסתבר לה שהתרחש במכוניתה, המכונית הורדה על ידי חברת הביטוח מהכביש.
אף העדה בפרשה זו לא יכלה להצביע על זהות מי שירצה לפגוע בה. סכסוכים אין לה. היא מכירה ומוקירה את נאשם 2 ולא הצביעה עליו כמבצע העבירה.
באשר להשפעת האירוע עליה חשוב במקרה זה לצטט מדבריה הכנים בפנינו בעמ' 1576 ש' 30 לפרוט':

"לבית המשפט:
ש. ואז דיווחת למשטרה על ההודעה?
ת. כן, התקשרתי לחמו, לחיים. אמרתי לו – תשמע, יש לי איזשהו מסרון, וזהו.
....

ש. עברת תקופה לא פשוטה. אני רוצה שתספרי לבית המשפט מה היו תחושותייך ומצבך הנפשי והפיזי בעקבות אותו אירוע ובתקופה שלאחריו?
ת. תשמע, זה אירוע קשה, אני חייבת לומר. זה לא נעים, זה מקפיא עורקים. אין לי הגדרה אחרת. ולהיות מוכרזת כמאוימת, כי המשטרה באו ו"את מאוימת", "את זה", "לבדוק את האוטו" – היה לי זר. זה היה קשה מאוד. עם הזמן זה התעמעם ולבבי התרגל אל עצמו.
לבית המשפט:
ש. ומבחינת השידורים אחרי האזהרות?
ת. האמת שכמה ימים אני סירבתי לבוא כי פחדתי, אבל התעשתי מהר. אני חייבת לומר, פחדנית אני לא, אבל אשרי אדם ירא תמיד.
המשך חקירה:
ש. ומדוע רצית להתפטר מהרדיו?
ת. הייתה לי מועקה בלב, לא רציתי להתפטר מהרדיו. לא. אבל אמרתי שאני אקח כמה ימים עד שאני אירגע, וחזרתי אח"כ.
ש. ומה לגבי נזקים תדמיתיים?
ת. תשמע, להיות נשאלת "למה זה קרה לך?" כאילו אני הזמנתי את זה, זה לא נעים.
ש. מי שאל אותך את זה?
ת. שואלים, שאלו אותי גם במשטרה "למה זה קרה לך?" זו שאלה שהייתי מתבאסת לאללה, אבל בסדר, אח"כ הוכחתי שאין לי שום קצה, אני אפילו לא יודעת מה ומי ואפילו במשטרה הבינו את זה.
ש. ומה מבחנת התקשורת?
ת. התקשורת לצערי אוהבת דברים כאלה.
ש. מה הם גרמו לך?
ת. לעגמת נפש".

יחד עם זאת העידה נפגעת העבירה בפרשה זו על המסרון שנשלח אליה ישירות וזה שהועבר לה מהעד בן-בסט, אך הדגישה שאין היא מקשרת את קבלתם לזהותו של אדם זה או אחר שביקש לפגוע בה. לבד ממסרונים אלה לא נשלחה לה כל הודעה או פניה הקשורה בחבלה ברכבה, עובדה זאת יש לה משקל ראייתי מסוים בהינתן שמסר הפיצוץ ברכבה צריך שיהיה מלווה בשיוך לגורם המאוים.

ביום 21.02.17 לאחר מעצרו של הנאשם 1 נערך חיפוש בדירת שכנתו של הנאשם ואשתו קטרין, הגב' בן-יצחק. בחיפוש זה נמצאו ונתפסו מוצגים רבים ובהם מטען חבלה מוכן להפעלה (בארון המטבח), אקדח תופי, חומר נפץ RDX במשקל 4.1 גרם, זיקוקים וכוורות זיקוקים, ערכת מקלטים של מערכות הפעלה ועוד. חלקם של המוצגים נתפסו בתוך מזוודה שחורה שאוכסנה באחד החדרים בדירה, בה בין היתר היו האקדח והכדורים, חומר נפץ פלסטי, זיקוקים וכוורות, חומרים כימיים שונים ולוחיות זיהוי של רכב השייך לעד התביעה ערן בן משה.
תיעוד המוצגים, דו"חות תפיסתם וחוות דעת על טיבם הוגשו לבית המשפט וחלקם של עורכיהם הועדו בבית המשפט. ת/152, ת/153, ת/26, ת/89, ת/93 – דו"חות תפיסה. ת/159 תמונות התפוסים. ת/24 דו"ח המסכם את חקירת מז"פ בדיקה. ת/221ב הוא דו"ח של השוטר יובל גרוס אשר הבחין במטען אליו הייתה מחוברת מערכת הפעלה במצב מכובה. ת/281 חוות הדעת של המומחה עזרא שושני באשר לאקדח התופי והיותו "כלי נשק".
חשיבות המוצגים שנתפסו בדירה לראיות התביעה היא משולשת. האחד סוג וטיב המוצגים בעיקר בשל קישורם באופן חד-משמעי למטענים אשר נאשם 1 מואשם בהנחתם הן בשל חומר הנפץ מסוג RDX, הן בשל "המוצרים" הפירוטכניים שנמצאו, מערכת ההפעלה ואף משקף הקסדה שנמצא במזוודה, הן בשל המטען, מטען הצינור שנתפס ועוד.
השני, העובדה שעל פריטים בדירה, לרבות במזוודה נמצאו טביעות אצבעותיו של נאשם 1 – ראו מוצגים המלמדים על מציאת ט"א של הנאשם 1 על זיקוקים וכוורות זיקוקים, מקלטי הפעלה ומשקף קסדה ת/153, ת/202, ת/25, ת/254 (חוות דעת בעניין זהות טביעות האצבעות) ודנ"א של נאשם זה על חם צוואר שהיה בתוך המזוודה (ת/250) ועדות המומחה נפתלי עיינות.
השלישי היא העובדה שבנוסף לראיות אחרות כמו העדויות של אשת הנאשם 1 קטרין, בתה של בעלת הדירה, ועוד, הופך הדיון בשאלת קבילות ומשקל הודאות הנאשם שיוחדו רק לעניין התפוסים בדירה לדיון תאורטי חסר חשיבות גרידא, לטעמי.
הודאתו של הנאשם 1 ודרך קבלתה אשר רק לגביה העיד הוא להגנתו בטענו כי נגבו ממנו ב"פיתוי והשאה" ותחת לחץ בלתי הוגן שנגרם בעימות בינו לבין קטרין, אין לה ערך מוסף ראייתי ממשי. הקשר של הנאשם 1 לממצאים שנמצאו בדירת האמל"ח הוכח בדרכים אחרות, מדעיות ונוספות.
באשר לזהות טביעות האצבעות שנמצאו בדירה לטביעות אצבעותיו של הנאשם 1 העלתה ההגנה שורת טענות, טכניות בעיקרן, בין היתר באשר למומחיות טכנאי המז"פ גונן שם טוב אשר נטלן, בין היתר מיומנות עדת התביעה רייצ'ל מקורסין שנטלה את טביעות האצבע של הנאשם 1 במהלך החקירה, או אי נטילת טביעת אצבע מן הנאשם 1 פעם נוספת לצורך עריכת חוות דעת – לעניין זה אומר שדי שמוצג שנתפס בזירה מוכנס למעטפה של מז"פ כאשר היא מסומנת ונאטמת כדי שיוכח שהנבדק הוא המוצג שנתפס מבלי שזוהם אלא אם יש טענה ספציפית מוכחת המצביעה אחרת – ואין.
טענה אחרונה זו, "טענת הקוזאק הנגזל" – הנאשם 1 סירב לאפשר נטילת טביעת אצבעותיו פעם נוספת על פי עדות רפ"ק שלומי גיא (עמ' 1805 לפרוט') ועדויות פבל ודרינקוב ו-ת/232 (עומרי דוד), התביעה עותרת ליתן לסירוב זה משקל ראייתי על פי סעיף 11(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) התשנ"ו – 1996.
חם הצוואר שהוזכר לעיל הוא פריט לבוש יוצא דופן בנוף הישראלי, חם צוואר דומה לזה שנמצא במזוודה נראה על צווארו של נאשם 1 על ידי עוקבים ביום 06.02.17 (ת/117, ת/125).
בין הפריטים שנמצאו ונתפסו בדירת המסתור פריטים שבשילוב עם ראיות אחרות מחזקים עד מאוד את שייכותם לנאשם 1 ואסביר:
כאמור בחיפושיו באינטרנט חיפש הנאשם מוצרים כימיים שונים שעל פי חוות דעת המומחה שהובאה לעיל משמשים בבניית חומרי נפץ ומטענים. בין החומרים שנתפסו בדירה נתפסו קופסת אבקת אלומיניום, קופסה ובה חומר מסוג אמוניום ניטראט, שקיות חימום – כל אלה ואחרים מוצרים שהנאשם 1 חיפש באינטרנט ונמצאו בדירה. במקביל כאמור, נתפסו 89 ראשי גפרורים כתומים, מערכות הפעלה – דומות לאלו שנמצאו במטענים שהוטמנו בזירות.
על סמך מידע שהעבירה הגב' אילנית בן יצחק בתה של בעלת דירת האמל"ח למשטרה, כך על פי עדותה ובכך ניתנה רשותה אף לחיפוש שנערך בדירה שבהחזקתה – מבלי שיהיה צורך כלל בצו שיפוטי לעניין זה – ידעה המשטרה על גישה, גישה בלעדית על פי עדות הגב' בן יצחק לנאשם 1 ואשתו קטרין לדירה – מפתח לה ניתן להם על ידה כבר בינואר 2016 (עמ' 17-18 לפרוט'). אשת הנאשם אפשרה על פי אמרותיה בחקירה לאחיה ובת זוגו לישון בסופי שבוע בדירה למספר שבועות. על פי תמלול חקירתה במשטרה ת/273 בתקופה שלפני מעצרו על ידי המשטרה נאשם 1 הוא זה שנהג לרדת לדירת השכנה, להאכיל את חתולתה ולעסוק בענייני דיג – כך על פי ידיעתה (עמ' 35, 38 לתמלול). באמרתה זו אישרה קטרין כי המזוודה השחורה שלהם, כי הייתה בדירה קסדת אופנוע של בעלה ונעלי ספורט.

הנאשם 1 מסר בחקירתו המשטרתית אמרות רבות – בכולן שמר באדיקות על זכות השתיקה וסירב להשיב לשאלות החוקרים בכל דבר ועניין הקשור לחשדות נגדו, במיוחד ב-ת/64, ת/64ב, אמרות שעניינן דירת האמל"ח.
יוצאות מן הכלל אמרותיו של נאשם 1 בחקירתו הפרונטלית ובעימות שנערך בינו לבין אשתו קטרין הקשורות בממצאים שנמצאו בדירת השכנה בבית מגוריו, הן הראיות ת/64א, ת/65 ו-ת/33.
בתשובתו לאישום כמצוין לעיל טען הנאשם 1 כי כל אמרותיו ובהן הודאתו אינן קבילות כראיה בשל כך שהוצאו ממנו "תוך שימוש בשיטות חקירה בלתי הוגנות במטרה לשבור את רוחו פיתוי והשאה".
הוסכם דיונית כי לא יתקיים "משפט זוטא", אלא ההגנה תתקוף את קבילות ההודאות תוך כדי חקירת העדים הרלוונטיים לכך במסגרת שמיעת הראיות הכוללת – הנאשם 1 העיד לעניין קבילות האמרות בלבד בפתח ראיות ההגנה בתום ראיות התביעה.
יצוין כי הנאשם 1 בחר להעיד בחקירה ראשית והסכים להיחקר בחקירה נגדית על ידי התביעה רק לעניין קבילות האמרות ותו לא. תוך כדי שסנגורו מבהיר שהוא מודע למשמעות הדברים וההשלכות לצורך סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ").
"פיתוי והשאה" טען הנאשם 1 באומרו כי מחוץ לחדרי החקירה מבלי שהדבר תועד הובטח לו על ידי החוקרים כי אם יודה בחקירתו אשתו קטרין, שנעצרה יחד עמו תשוחרר ממעצרה. שיטת החקירה הבלתי הוגנת, התבטאה בכך שעומת עם אשתו קטרין בחקירה באופן שהיה ברור לו ולה שאי הודאה שלו במיוחס לו תביא להמשך מעצרה.
אקדים ואומר כי הנני דוחה על אתר את טענת הנאשם 1 כי הובטח לו "בארבע עיניים" כי אם יודה אשתו תשוחרר. הנאשם בעדותו בפנינו לעניין זה, אף לא טען להם בחקירתו הראשית, אינני מוצא להאמין לגרסתו זו שהוכחשה על ידי חוקריו כולם לרבות ראש צוות החקירה, רפ"ק שלומי גיא, שהוא זה שלטענת נאשם 1 הבטיח לו אותה הבטחה. קטרין לא שוחררה לאחר מסירת הודאותיו, אלא חמישה ימים אח"כ ובמהלך חקירותיו עד אז אף לא שאל את חוקריו מדוע אשתו עצורה למרות ההבטחות (ת/65, ת/33).
הנאשם 1 ואשתו נעצרו ביום 17.02.17. ההודאה בעימות היא הודאתו הראשונה של נאשם 1 שניתנה ביום 22.02.17, למרות זאת ולמרות שידע הנאשם 1 בשל מה עצורה אשתו, לא שיתף פעולה בחקירותיו עד אותו יום. ניסיונות בית המשפט והתביעה לקבל תשובה מאת הנאשם 1 על דוכן העדים בעניין זה העלו חרס (עמ' 1895 ש' 31 לפרוט'). מעל ומעבר בעימות עצמו לא חוזר הנאשם 1, לא באוזני חוקריו ולא באוזני אשתו ואומר לה במצוקתה ראי אני מודה כי הובטח לי שתמורת הודאה את תשוחררי ממעצר. בסיטואציה שבה התקיים העימות, עם כל ההיסטריה והלחץ בו הייתה נתונה קטרין – אי אמירת הדברים ע"י נאשם 1 אומרת דרשני.
באשר לטענת ההשאה והפיתוי, שבירת הנאשם באמצעות העימות שנערך בינו לבין אשתו קטרין, מקובלת עליי עמדת התביעה כי במצב שבו הנאשם 1 מכחיש או שותק בחקירותיו בכל הקשור לתפוסים שבדירת האמל"ח ואילו אשתו מפנה כלפיו אצבע מאשימה כפי שעשתה בחקירה ואף בעימות גופו – העימות היה חיוני לחקירה ואי עריכתו הייתה מהווה מחדל חקירתי חמור.
תוצאות הלוואי של העימות בנסיבות אהבתו הגדולה של הנאשם 1 לאשתו בהינתן מצבה (היריון לאחר טיפולי פוריות ממושכים) היו ללא ספק לחץ פנימי על הנאשם, לחץ שהשפיע עליו ליטול אחריות על החפצים שנמצאו בדירה – לחץ בלתי הוגן מצד החוקרים לא היה. הנאשם משיקולים שלו, מהבנתו שלו שאם ייטול אחריות אשתו תינקה – בחר סובייקטיבית למסור הודאה מרצונו החופשי – זאת כמובן לשאלת הקבילות, שאלת המשקל צריך ותיבחן בכלים אחרים.
במהלך העימות (ת/64א) בעמ' 15-17 סיפר הנאשם 1 מיוזמתו על אקדח התופי שהחביא במזוודה בתוך חולצה אפורה – את האקדח מצא לדבריו בחוף פלמחים (ראה גם ב-ת/33ב), ידע לספר שעם האקדח מצויים כדורים תואמים ולא תואמים. באשר למטען הסביר הנאשם 1 מיוזמתו את הסיבה מדוע הוא הוחבא בארון המטבח במקום שאשתו אינה מנקה, אף ידע לומר לחוקרו חיים חמו ב-ת/64א עמ' 20 ש' 38 שמדובר ב"מטען קטן" – "מטען פירוטכני שאינו מסוגל להרוג" (עמ' 19 ל-ת/65).
באמרות ידע הנאשם 1 לומר פרטים מוכמנים כמו שקנה משדרים מחברת זיקוקים, שניתן לקנות אותם במארז ולא בודדים, בחקירתו בבית המשפט בעמ' 1900-1901 משנשאל על אמירותיו אלה בחקירה איך ידע ליתן פרטים אלה לולא הם אמיתיים השיב "ואני שואל אותך את זה. אין לי תשובה, אני אומר לך אמת".

ההלכה בדבר קבילות הודאה ומשקלה סוכמה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 3880/17 ראמי זידיאת נ' מדינת ישראל (31.01.19):
"בתי המשפט הרי מודעים לאפשרות כי נאשם יודה במעשים שלא ביצע. דיו רב נשפך הן בספרות והן בפסיקתו של בית משפט זה על החשש מפני הודאות שווא, גם במקרים בהם ההודאה אינה פרי השפעתן של אמצעים פסולים (ראו, בין רבים: ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, מה(4) 441 (1991); דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' אל עביד, נא(1) 736 (1998) (להלן: עניין אל עביד); רע"פ 4142/04 זדורוב נ' מדינת ישראל, בפסקאות 126-127 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (23.12.15) (להלן: עניין זדורוב); ע"פ 4109/15 מירז נ' מדינת ישראל (09.07.17)). חשש זה מפני הודאות-שווא הביא לעיצובם של "מחסומים ובלמים" לבחינת משקלן של הודאות (כלשונו של הנשיא א' ברק בעניין אל עביד, בעמ' 865).

כך, נבחן משקלה של הודאה באמצעות שני מבחנים: מבחן פנימי, בגדרו נבחן משקל ההודאה עצמה לנוכח סימני האמת העולים ממנה, ובהם הגיונה, מידת הפירוט שבה, רציפותה, עקביותה "וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת (1979)). ומבחן חיצוני, הדורש לתמוך את ההודאה בתוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף" – ראייה חיצונית המצביעה על אמיתות ההודאה – שנועדה להפיג את החשש שהנאשם הודה במעשים שלא ביצע (ראו, בעת האחרונה, ע"פ 4855/16 שוויקי נ' מדינת ישראל, בפסקה 28 (11.11.18); ע"פ 2868/13 חייבטוב נ' מדינת ישראל, בפסקה 86 (02.08.18)). בין שני המבחנים קיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שההודאה זוכה למשקל גדול יותר, כך יידרש "דבר מה" בעל משקל קטן יותר, ולהיפך (ראו עניין מילשטיין, פסקה 20 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי והאסמכתאות שם)".
לאחר עיון שוכנעתי בכך שהודאות הנאשם קבילות במקרה שבפנינו וכי משקלן רב.

טלפון המסרונים ושליחתם
ביום 25.01.17 נערך חיפוש בביתו של נאשם 1 על פי צו בית משפט שהוגש בתיקנו. במסגרת החיפוש נתפס מכשיר טלפון מסוג נוקיה ישן (מכשיר לא חכם) על ידי עד התביעה גיל אלון (ת/1) – בדו"ח פורט מספר הברזל של המכשיר 1351869078336586ME.
הנאשם 1 אישר בחקירתו ביום 25.01.17 כי מדובר במכשיר שנתפס בביתו מכשיר שקיבל מחבר (ת/59, ת/59א). פלט מחקר תקשורת של חברת הוט מובייל (ת/256 ו-ת/217, חוות דעת מומחה התקשורת של "הוט מובייל" חיים קלוש) מורה כי ממכשיר טלפון זה שיושב בו הסים שבאמצעותו נשלחו הודעות SMS – כרטיס סים פריפייד נשלחו לטלפונים הניידים של בן בסט ומרגלית צנעני בטלפונים שלהם 054-XXXX028 ו-050-XXXX510 (בהתאמה) – הודעות SMS מאיימות:
הראשונה שנשלחה לבן בסט בשעה 18:57 ביום 10.01.17 לשונה הייתה " אבי ערב טוב. שתדע שאנחנו אוהבים אותך אבל אם מרגלית תמשיך להגיע לרדיו אנחנו נעשה אותה ואת כל העובדים אוכל לעורבים! זה יהיה סידרתי! אתם לא תעשו אייפה ואייפה עם זמרים!".
בשנייה בשעה 18:59 נאמר "פה זה לא אירופה פה זה ישראל! זה היה פרומו אם תגיעי לרדיו את והבן שלך מתים!"
שני המסרונים נתקבלו מטלפון שמספרו 97253-7854636+ מספר המשויך למספר הברזל של טלפון הנוקיה שהוחזק ונתפס בידי נאשם 1. שניהם נשלחו מאזור ראשל"צ.
נראה על פניו שאין צורך לעמוד על התוכן המאיים של המסרונים, מטרתם והקשר הברור העולה מתוכנם לפגיעה ברכבה של מרגלית צנעני כארבע שעות קודם לכן. שני מקבלי הודעות המסרונים העידו בפנינו על קבלת המסרונים והעתקם המצולם בידי עד התביעה יעקב זרבאילוב והוגש (ת/91, ת/92).
חיזוק לקשר שבין משלוח המסרונים לנאשם 1 ניתן למצוא ללא ספק בחילופי ההודעות שנשלחו בין הנאשם 1 לגיסו צוגי לפני ששלח את ההודעות שאלו המאיימות. נאשם 1 שאל את גיסו "לוקח מכשיר נוקיה ישן ושולח הודעה ושובר הכרטיס ומכניס כרטיס אחר", "נראה לך שגם מכשיר מסומן או רק כרטיס טוקמן" – שאלה כזאת מעט לפני משלוח ההודעות מהווה ראיה ניצחת לזהות שולח המסרונים, כשלעצמה.

אישום 3 – נאשם 2 – ראיות:
במהלך הרצאת הדברים עד כאן פורטו, בין היתר, ראיות רוחביות כנגד נאשם 1 לכלל האישומים המופנים נגדו בכתב האישום.
לאישום השלישי, הפגיעה ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני רלוונטיות הראיות הקשורות במטעני החבלה שהותקנו כנגד כלל הקורבנות וזה שנתפס בדירת האמל"ח – תפיסת טלפון הנוקיה הישן אצל נאשם 1, משלוח ההודעות בין נאשם 1 לגיסו צוגי, עליהם עמדתי לעיל.
על מטען החבלה שהופעל ברכב הביואיק (מ.ר 44-000-72) של המתלוננת ערך המומחה דניאל בינדר חוות דעת (ת/177 + תמונות ת/177ב) והעיד בבית המשפט. מטען צינור ברזל בקוטר 3/4 צול מצדיו מוברגים פקקי פליז. המטען הופעל באמצעות מערכת ההפעלה (8AO) שהופעלה בכלל המטענים, אותן סוללות ואותה מערכת הפעלה וייזום ודבק אפוקסי וחומר נפץ, תערובת פירוטכנית, בהתאם לחוות הדעת ועדות המומחה בינדר, אין ספק שעסקינן במטען שמסוגל להמית אדם בוודאי להזיק לו.
נאשם 1 נכנס להפסקה סלולרית כדרכו במקביל להפעלת המטען בין השעות 12:49 ועד 14:51 כאשר איכוניו לפני ואחרי ההפסקה הסלולרית מלמדים כי הוא שהה קרוב לביתו בראשל"צ.
התביעה מצביעה על כך שבמקביל להפסקה הסלולרית של נאשם 1, נאשם 2 נכנס להפסקה סלולרית בין השעות 13:58 ועד 15:14 בטלפון 050-XXXX549 ובטלפון האחר 050-XXXX070 בין השעות 13:32 ועד 15:08 (ת/256).
את ההפסקה הסלולרית שלו מפסיק נאשם 1 בעת שנאשם 2 עדיין אינו משתמש במכשיריו וניסיונות של נאשם 1 לחייג לנאשם 2 החל משעה 14:51:26 (ת/256) מספר פעמים לשני מכשיריו של האחרון, לא צולחים, והוא מנסה לאתרו בטלפון הקווי של החנות בהרצליה (ת/71א, ת/79, ת/80).
לשיטת המאשימה, ניסיונות נאשם 1 להשיג את נאשם 2 מעידים מחד גיסא על רצונו לדווח לו על המעשה ומאידך גיסא מלמדים כי נאשם 1, לכאורה עובד החנות, אף אינו יודע את מספר הטלפון שלה.
כל אלה, כך נטען, מחזקים הראיות כנגד נאשם 1.
נאשם 2 מתקשר כיעד ראשון לאחר הפסקתו הסלולרית לנאשם 1 בשעה 15:08 לשיחה קצרה בת 16 שניות. לאחר אותה שיחה נאשם 1 נכנס לאתרי חדשות ולאתר הרדיו כדי לעקוב אחרי דיווחים על הפעלת המטען.
לאחר שיחות נוספות בין השניים הם נפגשים בגני תקווה, מקום מגוריו של נאשם 2 (ת/256, ת/230, ת/229, האחרונים חוות דעת באשר לטלפונים של נאשם 2) ואף האחרון אישר את המפגש, אם כי כמפגש תמים בעדותו (עמ' 1915 מש' 25 לפרוט'). מפגש זה נמשך כ-20 דקות ואח"כ נפרדו הנאשמים זה מזה.
התביעה מצביעה על כך שמעט אחרי המפגש, כ-40 דקות לפני שליחת הודעות האיומים לבן בסט וצנעני הנאשם 1 מתכתב עם גיסו צוגי באשר לאפשרות לאתר מקור הודעה הנשלחת ממכשיר סלולרי לא חכם (ת/79). בו ביום בעת שהותו בראשון לציון מקום שליחת ההודעות האיום מקבל נאשם 1 דו"ח תנועה על "השחתת לוחית זיהוי" (ת/224) בנסיעתו באופנועו (עדות עורך הדו"ח ערן נוביק, עמ' 1371 לפרוט') בצומת הרחובות הרצל-הכרמל בראשל"צ. נאשם 1 בחקירתו בדבר האירועים המפורטים לעיל (ת/61) שתק.
מסכת הראיות המפורטות בסעיף זה קושרות את נאשם 1 בשרשרת החוליות הארוכה לפגיעה, בין היתר, במרגלית צנעני – אלא שהמאשימה מבקשת ללמוד מהן גם על שותפותו של נאשם 2 למעשה. הן בשל הקשר הטלפוני והפגישה שקיימו השניים אחרי הפיגוע, הן בשל ההפסקה הסלולרית המקבילה אך בעיקר בשל המניע שהיה לנאשם 2 לפגוע במרגלית צנעני.
אין חולק שמניע אף שהוא לא יסוד נדרש ביסודות עבירה יכול וצריך לשמש במקום מתאים כראיה נסיבתית משמעותית במסכת עובדות הקושרות נאשם למעשה (ראו ע"פ 2094/15 שמואל אטיאס נ' מדינת ישראל (01.09.16) (פסקה 66)).
לנאשם 1, כך מסכימה התביעה, לא היה מניע לפגוע במרגלית צנעני – לא כך לנאשם 2 ולצורך כך הציגה התביעה שורת ראיות שהיא סבורה שמצביעות על המניע שהיה לנאשם 2 לאיים על מרגלית צנעני ובן בסט כדי "לשכנעם" להשמיע את שיריו ברדיו ובעיקר בתכניתה של מרגלית צנעני.
הנאשם 2 בתשובתו לאישום, כך בעדותו בבית המשפט (עמ' 1930, 1914, 1929, 1928 ועוד) אישר כי עסק בהקלטת שירים, כזמר וכי היה מעוניין לקדם את שיריו ולהכניסם ל"פלייליסט" של מרב המקומות המיועדים לכך.
באו בפנינו ראיות רבות כי תחנת הרדיו "רדיו לב המדינה 91FM" מהווה תחנת רדיו חשובה לקידומם של זמרים כפי שהעיד העיתונאי בוקי נאה (עמ' 1457, 1461 לפרוט'), כך גם העיד העורך המוזיקלי עופר ויינשטיין והתייחס אף לתכניתה של המתלוננת "פה זה לא אירופה" ואחרים. אף נאשם 2 בריאיון שנתן לכתב ערוץ 11 דני דגן (ת/180) אמר כי "אם אתה לא מושמע בתחנה הזאת, מצבך על הקרשים...זו תחנה...מובילה של הזמר המזרחי...".
העד בוקי נאה ואחרים עמדו בפנינו על כך שזמרים ומקורביהם פעלו ופועלים בדרכים שונות לקדם השמעת שיריהם בתחנה – בין היתר על דרך איומים למיניהם (עמ' 160 לפרוט').
להוכחת הקשר של נאשם 2 לעולם המוסיקלי ורצונו להשתלב ולשלב את שיריו בתכנית רדיו עמדה התביעה באמצעות עדים רבים על מאמציו של הנאשם 2 לקדם את שיריו ועל קשריו עם דמויות מעולם זה, ביניהם אלי כהן (אליקו), אבי בן בסט, ליאור פרחי, ארי שמאי (עד הגנה מעמ' 2177 לפרוט') ישראל בונדק שהעיד (עמ' 1470 ואילך) כי סייע לנאשם 2 בפועלו בעניין זה. העד האחרון אף אישר בעמ' 1475 מש' 14 כי יכול שאמר כי מרגלית צנעני לא משמיעה בתכניתה את נאשם 2. באמרתו בחקירה ת/255 שהוגשה לבית המשפט במסגרת בקשת התביעה להעדיפה לתוכנה לצורך סעיף 10.א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") והננו נעתרים לבקשה זו בשל ההיגיון הפנימי שבה, היעדר רצון לפגוע בנאשם 2 שעולה ממנה, עמד על האינטנסיביות והאובססיביות של נאשם 2 להשמעת שיריו ברדיו ולפרסומו בתחום זה.
במסגרת הראיות שבאו בפנינו על הלחץ הכבד שהפעיל נאשם 2 על דמויות בעולם הרדיו להשמיע את שיריו הופנינו לשיחות טלפון שהוקלטו בין נאשם 2 לאבי בן בסט, בין היתר שיחה 1786 (מעמדה 703) בו עקב דרישתו של נאשם 2 מבן בסט לגרום לכך שהשדר ליאור פרחי ישמיע את שיריו אמר הנאשם 2 "...אחר כך בסוף...אני אחטוף עצבים וכאילו אני אכפכף אותו, מה אני צריך".
בין מאמציו של נאשם 2 לקבל דריסת רגל לשיריו בתוכניות הרדיו, אף הגיע מדי פעם פיזית לתחנה (עמ' 2081 ש' 28 לעדותו של נאשם 2 ועוד) ואף התקיימה פגישה משולשת בינו לבין בן בסט והגב' צנעני – פגישה קצרה וחפוזה.
באשר לשירים אשר משמיעה מרגלית צנעני בתכניתה על פי עדותה (עמ' 1572) הפלייליסט נקבע במשותף על ידה ועל ידי העורך המוזיקלי עופר ויינשטיין והאחרון מאשר את הדברים בעדותו (עמ' 1556 מש' 32), אך עולה מדברי ויינשטיין שבסופו של דבר הקובעת היא מרגלית צנעני "...זו תכנית אישית שלה, היא כוכבת ומה שהיא מבקשת אני יכול להשמיע לה...אבל היא מחליטה...". ויינשטיין גם אישר בעדותו כי זמרים המכירים את הכוכבת גם פונים אליה ישירות וזה מקובל.
לדברי העדה (עמ' 1571 מש' 33) "...אני מבינה שאני מואזנת...עובדה שאני נמצאת שם יום יום ועובדה שכל מי שמחשיב את עצמו לזמר משחר לפתחה של תחנת הרדיו וגם לפתחה של תכנית הרדיו שלי כדי להיות מושמע בה".
בעניינו של נאשם 2 העידה המתלוננת כי הנאשם 2 התקשר אליה שבועיים שלושה לפני האירוע וביקש ממנה להשמיע אותו בתכניתה (עמ' 1578 לפרוט') והיא לא דחתה אותו – בוודאי לא במפורש.
על רקע הדברים המפורטים לעיל הציגה התביעה ראיות לכך שמרגלית צנעני לא השמיעה את שיריו של הנאשם 2 בתוכניתה כפי שהודה הוא עצמו בפנינו בעדותו (עמ' 2092 ש' 30 לפרוט'). ת/206 – פלטי אקו"ם לימים שבין 01.10.16 עד יום 24.02.17 שהוגש באמצעות העדות טלי הר אבן ואורלי פרויד מאיה, מצביעים על כך שאף שיר של נאשם 2 לא הושמע בתכנית "פה זה לא אירופה" ולו פעם אחת, אם כי הושמע בתכניות אחרות (כעדות אבי בן בסט בעמ' 1606 ש' 21 לפרוט'), בפלייליסט אוטומטי.
יצוין שת/206 הינה ראיה העומדת בתנאי סעיף 36(א) לפקודת הראיות כרשומה מוסדית כפי שהעידו על כך העדות המצוינות לעיל ובעיקר הגב' אורלי פרויד מאיה.
אף מרגלית צנעני בעדותה (עמ' 1580) אמרה כי קודם לפיצוץ לא השמיעה שירים של נאשם 2.
נאשם 2 בנוסף על אמירתו בפנינו כמובא לעיל שלא הושמע על-ידי המתלוננת, אישר זאת בשיחה 191, בריאיון טלוויזיוני לדני דגן ובאמרתו בתחקירו (ת/86 עמ' 16 מש' 14).
ביום 13.01.17 שודרה בתכנית "יומן שישי" בערוץ 11 בטלוויזיה כתבה על ידי העד דני דגן אשר ראיין בה את נאשם 2. בריאיון ובחומר הקשור אליו (ת/180, ת/180א) אמרות נאשם של נאשם 2. באמרותיו אלה נאשם 2 עמד על האפשרות שהפיגוע ברכבה של צנעני היה משום איום כלפיה "יכול להיות שיש אנשים שרוצים להעביר מסר למישהו, אתה מבין? פשוט קצת התעוררות..." (מונה 1:00:35). קודם לכן (מונה 57:42 לכתבה) נתן נאשם 2 למעשה מעין רקע חברתי "אבל יש שדרני רדיו שהם צריכים להבין... הם צריכים לזכור מאיפה הם באו היא ... הייתה פעם זועקת לשמיים על אפליה שלא משמיעים אותה ... והיום ... היא... שכחה מאיפה היא באה...".
כן אמר (מונה 15:00) "אז אתה לא מצפה שאותו זמר יפעיל לחץ ויפגע במישהו...מתישהו זה יקרה..." וכן במקום אחר "מי שלא משמיעים אותו זה עושה לו איזה תסכול...זה פוגע באגו שלו, זה מעליב, פוגע...בכל זאת המון אנשים שמים הון תועפות של כסף... המון המון הוצאות".
לאחר הפגיעה שהתרחשה במכונית הביואיק של המתלוננת ואחרי שנאשם 2 נעצר השמיעה היא בתכניתה שיר של נאשם 2, בתכניתה ביום 15.02.17 בסמוך לשעה 13:50.
המתלוננת לא ידעה להסביר בבירור את החלטתה לעשיית כן בעדותה בפנינו (עמ' 1579-1580 לעדותה).
הנאשם 2 שמע את השידור ותוך כדי השמעת השיר התקשר לנאשם 1 (שיחה 1687 עמדה 703) ובישר לו על כך.

אישום רביעי – התרחשויות וראיות ביום האירוע:

ביום 17.02.17 בשעה 09:07 נראה נאשם 1 נעצר ויוצא ממכונית המיקרה השכורה ליד רכבו של נפגע העבירה קובי מוסא, מכונית מרצדס שחורה מ.ר 18-100-11 אשר חנתה בסמוך לשעה 08:56 במגרש החניה שליד אצטדיון הכדורגל ברמת השרון (דו"ח עוקב 5026 ת/118א). העוקב ראה את הנאשם 1 נעצר ליד דלת נהג המרצדס, רוכן לעבר חלקו התחתון של הרכב ועוזב את המקום בדרכו אל רכב המיקרה. הנאשם 1 נעצר מיד ובמקום על ידי הבלשים.
על רכב המיקרה הורכבה לוחית זיהוי שמספרה 33-486-20 (דו"ח עוקב ת/118א ומוצגים ת/97 ו-ת/115 המתעדים הורדת לוחית הרישוי המזויפת על ידי שוטרים), במכונית יחד עם מפתח הרכב שהיה מחובר למתנע כשהרכב עובד, היה משדר להפעלת המטען והמטען נתפס מתחת לרכבו של קובי מוסא – על אלו העידו בפנינו הבלש שחר סרבגילי שהגיע למקום בעקבות דיווח על העיקוב. הנאשם 1 עטה על צווארו חם צוואר ועל ידו כפפה שנפלו ממנו בעת מעצרו (עמ' 31 ש' 1 לפרוט'). דברים דומים העיד מפקדו של סברגילי רס"ר קובי חזן (עמ' 214 ש' 17 לפרוט') – לדברי נאשם 1 עת נעצר – רק טייל במקום.
בעקבות מעצרו של נאשם 1 בזירה כאשר הוא נראה למעשה מניח את המטען נתפסו מוצגים שונים וחשיבותם לראיות התביעה רבה.
בראש ובראשונה מטען החבלה ששימש בסיס לחוות דעת מומחה החבלה (ת/146, ת/147, ת/158, ת/159 תמונות המטען), המשדר והמקלט שנתפסו במטען ובמיקרה כאשר הם מקודדים בהתאמה והביאו, בין היתר, לחוות הדעת של אבנר ולר באשר להתאמה האלקטרונית.
במקום נתפסו שתי כפפות שנפלו מידיו של נאשם 1 (עדות סברגילי) מאוחר יותר התגלה על הכפפות חומר נפיץ פלסטי מסוג RDX נמצא גם במטען. אף דנ"א של נאשם 1 נמצא על הכפפות וכן על המשדר שנתפס במיקרה (חוות דעת של העד נפתלי עינות ת/248, ת/249).
כלל הממצאים, המוצגים והראיות המפורטים לעיל מלמדים בנסיבות בהן הנאשם 1 נראה מתכופף מתחת לרכב קובי מוסא קשר ברור חד משמעי בינו לבין מטען החבלה, אף אם הוא קשר נסיבתי ואף אם הוא נשען על "החזקה התכופה". טענות ההגנה באשר לשאלה היכן ומי בדיוק תפס את הכפפות ואת מפתחות הרכב, הינן טענות סרק. יצוין כבר עתה בהינתן ממצאי הדנ"א. המטען נמצא מונח על הקרקע ולא מוצמד לרכבו של הקרבן, אף שהיה מוצמד אליו מגנט (ת/146, ת/147 ועדותו של המומחה אורן בירנבאום) על פי עדות בירנבאום באשר לקטלניותו של המטען ובו חומרי נפץ פלסטי ו-TNT, אין עוררין (ראה עמ' 950 מש' 16 לפרוט' ועוד).

האם נאשם 1 עבד בחנותו של נאשם 2?

מחלוקת עיקשת ננטשה בין הצדדים באשר לסוגיה שבכותרת.
התייחסנו לעיל לדו"חות העיקוב ולממצאי האזנות הסתר בפרקים נפרדים עולה בבירור מהללו ששהותו של נאשם 1 בחנותו של נאשם 2 הייתה שהות מינימלית וספורדית, בדרך כלל לתקופות זמן קצרות הנמדדות לפעמים בדקות, לעתים רחוקות מעבר לכך, בעיקר נראה מסתודד עם נאשם 2 (ראו לשם הדוגמה דו"חות עוקבים ת/117, ת/121, ת/117ב).
בסרטונים שהוגשו ממצלמות האבטחה של חנות נאשם 2 (ת/198ב ודו"חות צפייה ת/66, ת/214, ת/47, ת/215, ת/223), ואלו הוצגו כמפורט לעיל על ידי התביעה, הנאשם 1 לא נראה עובד בחנות וכאשר הוא מנסה למכור ללקוח בקופה ברור בעליל שאין הוא יודע לעשות זאת והוא משחרר את הקונה כלל ללא תשלום – סרטי האבטחה של החנות מוכרים להגנה ובקלות יכולה הייתה היא להציג בפנינו קטעי צילום המוכיחים שהמצב העובדתי שונה.
ת/48 הינה אמרתו בחקירה של רואה החשבון של נאשם 2 שהוגשה בהסכמה. שמונה עובדים כלל רואה החשבון כעובדי החנות, איש מהם אינו נאשם 1. נאשם 2 באמרתו ת/87 התייחס והפנה את החוקרים לדיווחיו של רואה החשבון והצביע על כך שהוא מדווח על כל עובדיו. כך גם אמר בעדותו בפנינו בעמ' 1925, 1926 לפרוט'. בהמשך עדותו (בחקירה הנגדית) נסוג מאמירה זאת ואמר בעמ' 1948, כי שילם לנאשם 1 "בשחור". אין עסקינן בשכר פעוט אלא על פי עדות נאשם 2 שילם נאשם 1 משכורות של 10,000 ₪ ולעתים 15,000 ₪ (עמ' 1949 לפרוט') השכר הגבוה בין עובדי החנות.
דרור סימן טוב, עובד מעובדי חנות הנאשם 2 והעיד על עובדי החנות, סדר עבודתם וימי עבודתם. הוא עצמו עבד בימים א-ה משעה 17:00 עד 21:00 עת הסגירה.
חיים "אופניים" היה שליח, עוזיאל בוכריס עובד קבוע בשעות הבוקר שגם ביצע את השליחויות באותן שעות. בימי ו עבדה בחנות קיילה ועוזיאל ביצע משלוחים בימי שישי.
משנשאל על עבודתו של נאשם 1 בחנות אמר "בד"כ הייתי לבד. אם היה בא... היה בא לבקר את בעל הבית.
ש. אם הוא היה בא לבקר ובעל הבית לא נמצא?
ת. אז הוא היה נשאר כמה דקות והולך, אם לא הייתה עבודה" (עמ' 307 ש' 12 לפרוט'). בהמשך אמר שלא ראה את נאשם 1 מעולם מבצע משלוחים וכך אמר גם בעמ' 310 ש' 31 לעדותו.
עוזיאל בוכריס – עוזי – גם הוא עובד בחנות הנאשם 2. לעדותו עבד בחנות כל ימות השבוע מ-07:00 בבוקר עת נפתחה החנות עד השעה 17:00. לדבריו, הוא ודרור היו העובדים העיקריים בחנות על כל משימותיה – מכירה, סידור ומשלוחים. בדוכן הפרחים עבדה מיטל בן אמנון.
בעדותו בבית המשפט הוכרז העד כעוין לתביעה על פי סעיף 179 לחסד"פ ואמרותיו הוגשו לפי סעיף 10.א לפקודת הראיות – באמרותיו ת/104א-ד סיפר כי נאשם 1 לא עבד בחנות, הגיע לשוחח ולהיפגש עם נאשם 2, כשהיו משוחחים היו משאירים את הטלפונים הסלולריים בדלפק. בנוסף אמר שנאשם 2 אמר לו לומר, אם ישאל כי נאשם 1 עובד בחנות (אמרה שאישר בעדותו עמ' 281 ש' 5 לפרוט') כפי שאישר על דוכן העדים בעמ' 292 ש' 10 נאשם 1 "היה בא מתי שרוצה" ולא במועדים קבועים. ההגנה הפנתה בסיכומיה לאמירות של עדי תביעה המחזקות לשיטתה את יחסי עובד-מעביד של הנאשמים וייאמר על כך שמדובר ב"ניסיון בלתי צליח" בעליל. לדוגמה אמירות כמו "חלק מהפעמים היה עוזר" (פרוט' עמ' 306 משו' 28) או "הם היו עוזרים לנו בחנות שיש לחץ" שנאמרו על יד העובד דרור סימן טוב לגבי נאשם 1 וגיסו צוגי עד התביעה רק מוכיחות את האבסורד שבטענה בהינתן שצוגי רק ליווה את נאשם 1 בימי שישי.
במסגרת ראיות ההגנה העיד אבי ברש, העד אמר כי עבד אצל הנאשם 2 מתחילת שנת 2016 וכי נאשם 1 החל לעבוד בחנות מספר חודשים אחריו. שמו של עובד זה עלה לראשונה עת העיד ואף נאשם 2 בעדותו לא סיפר על קיומו. אף תוכן עדותו של העד ברש לימד כי העד לא התמצא בקורות החנות, סדר העבודה והתפקידים בה (עמ' 2165 ש' 5 לפרוט' ועוד). משנשאל העד בחקירתו הנגדית איך ייתכן שהוא לא נראה עובד בחנות בפברואר 2017 במצלמות, נזכר לספר שבאותה תקופה בדיוק היה בחופשה. אותה חופשה אינה מופיעה בת לוש העבודה שהציג. אף פלטי התקשורת אינם מצביעים על שיחות טלפון בין העד למעסיקו הנטען .
עד הגנה נוסף להוכחת הטענה כי נאשם 1 עבד בחנות הוא טל שרון, עובד במסעדה סמוכה לחנותו של נאשם 2, ולמעשה במעט שהיה בחנות הירקות לא ניתן לייחס לעדותו כל משקל כפי שהודה בעצמו (עמ' 2183 ש' 24 לפרוט').
העדה קיילה מוגו עבדה בחנות בימי שישי, אך עדותה בעיקרה אינה מידיעה אישית כפי שאמרה בעצמה בעמ' 2209 ש' 7 לפרוט'. כל שידעה על מה שקורה בחנות "דיברתי איתם כל השבוע, גם שלא הייתי בחנות". אמינותם של דבריה על בואה לחנות מספר פעמים בשבוע, על כך שראתה את נאשם 1 שם, מוקשים בעיני הן בשל תוכנם והן בשל סתירתם לעדותו של אבי ברש ובעיקר לנצפה במצלמות האבטחה של החנות.

קשרים בין הנאשמים על רקע מקצועי אחר?
בין הדברים המעטים עליהם השיב נאשם 2 בחקירותיו המשטרתיות לבד מנושאים שאינם רלוונטיים לחקירה סיפר הנאשם 2 כי הקים חברה בשם "טוקיו נכסים" (ת/87ב עמ' 88 ש' 18 לתמליל). באותה אמרה אמר שלחברה לא היו עובדים או משרד. החברה לא קשרה חוזים או עסקאות עם איש והיא בתחילתה (ת/87ב עמ' 89 ש' 14) – למעשה כפי שאמר הנאשם באמרה "רעיונות" בלבד.
כן אישר הנאשם 2 בעדותו בפנינו (עמ' 1993 ש' 10 לפרוט') שטרם נערכה בשם החברה כל עסקה. מכריו כמו אבי בן בסט, ישראל בונדק, ידעו על כך שפתח בתחילה חנות פרחים ואח"כ חנות ירקות, אך לא שמעו על חברה עסקית. בנסיבות אלה ובהינתן שאף עד ההגנה מומי עמר העיד רק על כך שהיו דיבורים על רעיון לא ממשי לעסקה בקשר למגרש ברמת גן ברור בעליל שלנאשם 1 לא היה חלק בכל עסקי נדל"ן של נאשם 2, אם היו, כפי שאמר נאשם 1 באמרתו (ת/28ב עמ' 22 ש' 23) כי הועסק על ידי נאשם 1 רק בחנות הירקות (ראה גם עמ' 29 ש' 8).
אין בליבי שמץ של ספק ספיקא, התביעה הוכיחה חד משמעית כמפורט לעיל כי הנאשם 1 לא היה עובדו, או שותפו של נאשם 2 לא בחנות הירקות ולא בכל עיסוק חוקי אחר.

פרשת ההגנה וראיותיה

בידוע שאמרות נאשמים הן ראיותיה של התביעה ומשכך יש להתייחס אליהן בבחינת "הסדר הנכון" במקומן הראוי.
בפרשה שבפנינו בהינתן המעט שאמרו הנאשמים בחקירותיהם המשטרתיות ובשל נוחות והנגישות לקורא בחרתי לבחנן כאן. במהלך בחינת ראיות התביעה באה התייחסות לאמירות של הנאשמים בחקירה ואף להתבטאויותיהם על דוכן העדים, ככל שהעידו וכאן תיערך ההשלמה הנדרשת.
נאשם 1 בחקירתו המשטרתית למעט לאמרות אליהן התייחסתי לעיל ובהן הודאות הקשורות בחיפוש ובתפיסה בדירת האמל"ח לא השיב לשאלות החוקרים, לא מסר גרסה ושמר על זכות השתיקה. בנושאים מסוימים שלא היו קשורים לחקירה שוחח נאשם 1 עם חוקריו, אך כאשר נתבקש להתייחס לנטען נגדו, מילא פיו מים.
לשם הדוגמא אפנה ל-ת/18א עמ' 52 ו-66 ל-ת/63א עמ' 10 ש' 20 לתמליל.
אף בבית המשפט בחר הנאשם 1 לנצל את זכותו על פי סעיף 162 לחסד"פ – הוא הסכים להעיד רק במסגרת שאלת קבילות הודאותיו אליהן התייחסתי לעיל והודיע מפורשות שלא יעיד בחקירה ראשית ולא ישיב בחקירה נגדית לשאלות אחרות. אף עדים להגנתו לא ביקש להביא, בסופו של יום. על משמעות עובדות אלה אתייחס בהמשך הדברים.
עם זאת אציין כאן כי ב"כ נאשם 2 בסיכומיו טען כי אי העדתו של נאשם 1 על דוכן העדים הוא פרי מחדלה של התביעה או קנוניה בינה לבין נאשם 1, אם הבנתי נכון את הטיעון, אבהיר, רק הנאשם מחליט על רצונו להעיד או לא, אין לתביעה בעניין זה מילה. כל טיעון אחר אין בו ממש.
נאשם 2 אף הוא בחקירתו המשטרתית דיבר רק על מה שחפץ לדבר כאשר ברור שהמטרה היא לא לשתף פעולה עם החוקרים בכל הקשור לחשדות במיוחסים לו, כך עשה לגבי מעורבותו במעשים וכך עשה משנשאל על מעורבותו של נאשם 1.
בת/85ב עמ' 2 ש' 10 אמר לגובה האמרה "לענייננו תחשוב שאני לא קיים, בזה נגמר הסיפור...אני אומר לך שאני לא קיים".
על עניינים שאינם קשורים לפרשה דיבר (ת/35א עמ' 21) בחקירה בה הוטחו בו החשדות שמר על שתיקה, ת/12א. כן באמרתו ת/85ב, ת/7.
ב-ת/87 בה נשאל על אירועי אישום שלישי הקשור לזמרת מרגלית צנעני הסכים להתייחס לריאיון בערוץ 11 וקשריו עם תחנת הרדיו ותו לא.
כן שמר נאשם 2 על זכות השתיקה משנשאל על קשריו עם נאשם 1 ועוד ב-ת/8, ת/9, ת/10א, ת/11א, ת/12, ת/206 ו-ת/259.
עם זאת ב-ת/87 התייחס לעובדי חנותו בהרצליה, אך הקפיד לא להשיב לשאלות הקשורות לעבודתו של נאשם 1 בחנות, אף באשר ליתר העובדים בחנותו קימץ נאשם 2 בתשובותיו (ת/87ב עמ' 90 ש' 11).
שלא כנאשם 1, נאשם 2 העיד בפנינו בבית המשפט ואף זימן עדי הגנה אליהם התייחסתי ואתייחס להלן.
בעדותו בבית המשפט נשאל הנאשם 2 מדוע בחר למעשה לשמור על זכות השתיקה בחקירתו השיב שהחוקרים חזרו על שאלות זהות שוב ושוב (עמ' 1918 לפרוט'), בחינת חקירתו של הנאשם 2 על דוכן העדים תלמד כי לגופו של עניין הנאשם 2 לא ממש מסר עדות.
רבות מתשובותיו היו לא לעניין שנשאל עליו, במקרים רבים חזר וטען והשיב על דרך של הטחת עלבונות וטענות נגד המשטרה, התביעה ואף התובע החוקר אותו בחקירה נגדית, ולשם הדוגמה אפנה לעמ' 1993 לפרוט', עמ' 2003 לפרוט', 2020, 2102, 2048 ועוד ועוד.
בעמ' 2003 השיב הנאשם 2 כך לשאלת התובע "מה לא הגיוני, אתה מפרשן פה דברים ישראבלוף. שלוש שנים אני פה. אתה שקרן ותחמן. זה מה שאתה עושה פה".
באופן כבוש כמובן לאור אי שיתוף הפעולה בחקירותיו המשטרתיות ותשובתו לכתב האישום כדי להסביר את שיחות הטלפון בינו לבין נאשם 1 ואופן ההתנהלות ביניהם אמר נאשם 2 כי נאשם 1 היה שותפו וחברו לכלל מעשיו ובהם גביית חובות, בוררויות, עסקי נדל"ן, בנוסף לעבודתו בחנות הירקות.
בעמ' 2011 ש' 4 לפרוט' אף אמר ביחס לקשר עם נאשם 1 "למה עובד מעביד? שותף שלי, למה עובד מעביד...". משנשאל על ידי בית המשפט לדוגמאות לא השיב תשובות שיש בהן תוכן של ממש (עמ' 2005 ש' 20 לפרוט').
נאשם 2 העיד עדים להגנתו. העד עורך הדין ארי שמאי העוסק גם בשדרנות רדיו העיד שהשמיע את שירי הנאשם 2, אך מעולם לא אוים על ידו.
פנחס מוהבן הוא ספק התותים של נאשם 2 ממנו רכשם, הלה העיד על כך שנאשם 1 היה רוכש ממנו תותים תמיד שילם במזומן ובזמן, לא היו ביניהם כל סכסוכים על רקע זה ובכלל. באולם זיהה את נאשם 1 בנסיבות שאינן בעלות משקל ממשי.
העד אבי ראובני הועד אף הוא להוכחת העובדה שנאשם 2 עסק בקניית ומכירת תותי שדה. משנשאל על ידי ההגנה באשר לכך שנאשם 1 עסק בכך אישר כי הוא היה מגיע לעתים עם נאשם 2 לרכשם.
עד הגנה נוסף היה איש המשטרה לשעבר סבג. הלה קיבץ עדויות מפי השמועה וביקש בכנותו את הקובץ "חוות דעת" כי נקבלה כראיה לשאלת חשיבות המצלמות באצטדיון, לא נעשה כך.
לעדותו של עד ההגנה מומי עמר התייחסתי בנפרד וכן לעדים נוספים שהועדו כדי להוכיח שנאשם 1 עבד בחנות הפרי והשפע של נאשם 2.
עד ההגנה חנוך עצמון, בעל סופר בראש העין, ששמו עלה במהלך הדיונים בפנינו הפתיע בגרסה שונה לחלוטין מזו שמסר בחקירתו (מעמ' 2186 לפרוט') ולפיה הנאשמים מדי יום סיפקו לו תותים אף שהוא קונה "שאר ירקות" ופירות בשוק הסיטונאי וממקורות אחרים (עמ' 2187 ש' 34 לפרוט').
לא האמנתי לעדותו של נאשם 2 על דוכן העדים, עדותו הייתה בעיקרה כבושה, לא אמינה, וכחנית ולעומתית ולא סייעה להגנתו בדבר, כך גם עדי הגנה שהעיד לא זכו בעיקרם לאמוני.

דיון נוסף
עמדתי לעיל בפתח הכרעת הדין על כך שעיקר ראיותיה של התביעה בפרשה הנוכחית הינן ראיות נסיבתיות.
בע"פ 3263/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל (19.03.17) עמד בית המשפט העליון על טיבן של ראיות מסוג זה:
"כפי שכבר צוין, על אף הקושי הטמון בראיות נסיבתיות אשר אין בהן כדי להוכיח באופן ישיר את הטעון הוכחה, בית משפט זה הטעים לא אחת כי כוחן אינו נופל מזה של ראיות ישירות, וכי ניתן לבסס הרשעה בפלילים בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד (ראו: ע"פ 21362/04 קייס נגד מדינת ישראל, פסקה 23 (28.05.07)); ע"פ 6427/10 דגון נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (06.08.13) (להלן: עניין דגון); ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף, פסקאות 96-97 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (21.01.15) (להלן: עניין קריאף); ע"פ 8808/14 פחימה נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (10.01.17) (להלן: עניין פחימה).
בניתוחן של ראיות נסיבתיות, נוהגת הפסיקה בניתוח 'תלת שלבי', בו בתחילה, נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשית עליה ממצא עובדתי; לאחר מכן, נבחנת מסכת הראיות כולה, לצורך קביעה אם משקלן המצטבר של הראיות מוביל למסקנה המפלילה; ולבסוף, מועבר הנטל 'הטקטי' אל הנאשם, להציע הסבר שעלול לשלול את המסקנה המפלילה האמורה (עניין קריאף, בפסקה 97; ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל, פסקאות 73-75 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (06.09.16) (להלן: עניין חדאד)). בהקשר זה, בהחלט ייתכן כי יהיה הסבר סביר בלתי מפליל לכל אחת מן הראיות הנסיבתיות כשהיא ניצבת לבדה; אך הצטברותן יחדיו תביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה (ראו עניין חג'בי, 792; ע"פ 6073/11 סגל נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (11.06.12)).
בעניין המבחן התלת שלבי הערתי אך לאחרונה כי, כשלעצמי, סבורני כי יש מקום לבחון מעבר מהמבחן התלת שלבי, למבחן דו-שלבי, המשלב את השלב השני והשלישי, כפי שהציע השופט נ' הנדל בעניין קריאף (ראו עמדתי זו בעניין פחימה, בפסקה 42). מבחן דו שלבי אינו משנה את מהות הבחינה אלא את המבנה שלה; אך יש בו כדי להפחית את החשש כי הנטל 'הטקטי' המועבר לכתפי הנאשם יהפוך לנטל מהותי ולא ראוי (ראו עניין קריאף, בפסקאות 1-4 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל). בעניין זה לא נטענו טענות בפנינו, ואין מקום להכריע בו במסגרת ההליך דנא. בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא, התרחיש החלופי הוא בעל משקל 'עצמאי' במובן זה שיש בו כדי להשפיע גם על ניתוח אמרותיו של המנוח, ויש לבחון אותו, אם כן, גם ביחס אליהן".

בע"פ 4039/19 דניאל נחמני נ' מדינת ישראל (17.03.21) הוסיף בית המשפט העליון את האמירה הבאה באשר לבחינת ראיות נסיבתיות:

"על רקע מכלול ראייתי זה, אחזור על דברים שציינתי בעניין שוורץ:
"בית המשפט בוחן בסוף הדרך את סל הראיות כמכלול, כל ראיה כשלעצמה וכן הראיות בהצטברותן [...] הצטברות ראיות שכל אחת מהן כשלעצמה אינה מעבר לכל ספק סביר, מגדילה את הסתברות מסקנתן. הדגש הוא על הצטברות ראייתית, שבתורה מובילה להסתברות ראייתית (שם; בפסקאות 58-59; ההדגשות במקור)".

בחינת הראיות שבאו בפנינו בכל האישומים נגד נאשם 1 תלמד באופן חד משמעי שבחינת סל הראיות נגדו מובילה להסתברות ראייתית ברורה עד אשר דיון בה נראה על פניו אף מיותר.
הצטברו נגד נאשם 1 ראיות חד משמעיות שבחינת כל אחת מהן מובילה למסקנה על פיה יש לקבוע שניתן להשתית עליה ממצא עובדתי.
העובדה שנאשם 1 לפני כל פעולה נגד מי מהמתלוננים עורך אחריו מחקר אינטרנטי ואחר הפעולה בוחן במרשתת את תוצאותיה וההד לה – היא ראיה נסיבתית משמעותית שניתן ממנה לקבוע עובדה מפלילה נגד הנאשם 1.
הדמיון בין מערכת ההפעלה והייזום של מטעני החבלה שנמצאו בדירת האמל"ח ובזירה בה נתפס נאשם 1 "על חם" למטען שברכב צנעני ובזירות שמיר היא ראיה נסיבתית על פיה נקבעת עובדה מפלילה נגד הנאשם 1.
ההתאמה בין הדנ"א של הנאשם 1 לזה שנמצא בחם צוואר ועל הכפפות היא ראיה נסיבתית עוצמתית המוכיחה את העובדה שלנאשם 1 גישה לדירת האמל"ח והדברים שבה מקורם בו, ולראיה נסיבתית זו נוספות הראיות הישירות מפיה של קטרין אשת הנאשם 1. כן הדנ"א שעל הכפפות ששייך לנאשם 1 ועליהן גם שרידי חומר נפץ פלסטי הן ראיות נסיבתיות חד משמעיות לקשר שלו למטען החבלה שבאצטדיון.
ההשבתות הסלולריות של נאשם 1 במקביל לביצוע כל ארבע הנחות המטען על מפתנם של המתלוננים היא ראיה נסיבתית שניתן להשתית עליה ממצא עובדתי מרשיע וכן באשר ליתר הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל.

שתיקתו של הנאשם 1 בחקירתו בכל עת שנשאל על מעשיו ועל הקשר של להנחת המטענים, כך אף "הימנעות הנאשם מלהעיד..." כאמור בסעיף 162(א) לחסד"פ מחזקת עד מאוד את הראיות נגדו.

מעבר לשתיקה היוצרת חיזוק ראייתי כאשר עסקינן בבחינת האפקט של ראיות נסיבתיות משמועבר אל הנאשם "הנטל הטקטי" להציע הסבר שעשוי לשלול את המסקנה המפלילה והוא דוחה את העברת הנטל ולא מנסה לא בחקירתו ולא בעדות בבית המשפט, ליתן הסבר מביא לכך שכל אחת מאותן ראיות נסיבתיות אלה שמשקלן משמעותי ואלה שמשקלן פחות צריכה להביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה (ראה ע"פ 6073/11 סגל נ' מדינת ישראל פסקה 21 (11.06.12).

בא כוחו של נאשם 1 ביקש בדרך שניהל את הגנתו של הנאשם ובסיכומיו לערער את היסודות עליהן ניצבות כל אחת מהראיות הנסיבתיות, בין היתר ולשם הדוגמא האם ראה עוקב זה או אחר את הנאשם 1 נוהג על אופנועו או מכוניתו ומספרו מוסווה או מוסתר או מוחלף, או בדרך של טענה שחיפוש או תפיסה זו או אחרת, כניסה לטלפון סלולרי וכיוצ"ב נעשו שלא על פי צו תקף, האם נתפסה ראיה דיגיטלית (מצלמות אבטחה) זו או אחרת על פי צו בית משפט או הסכמת הבעלים – האם נתפס כלל החומר המצולם, מדוע לא נבחנו מצלמות אלה או אחרות, אך ניסיונות אלה לא היה בהן כדי לפגוע כהוא זה באפשרות לבסס ממצא עובדתי על כל אחת מאותן ראיות נסיבתיות.

ייאמר מעבר לכך. בחינת כל אחד מארבעת האישומים הראשונים הקשורים בנאשם 1 תלמד כי בסיטואציה בה נאשם 1 אינו מרים את הנטל הטקטי האמור יש די ראיות נסיבתיות חד משמעיות כנגד נאשם זה, אף אם לא יביא בית המשפט "בחשבון" את כלל הנסיבות המפלילות ואסביר:
לאישום הרביעי – די בכך שנאשם 1 נתפס במקום הנחת המטען לאחר שהוא מתכופף לצד מכונית המרצדס של קרבן העבירה קובי מוסא, על צרור מפתחותיה של מכונית המיקרה משדר ובמטען מקלט תואם בקודו והמספר שעל מכונית המיקרה מזויף כדי להרשיעו בהנחת המטען, כאשר לנאשם 1 אין הסבר לשהותו שם והמסקנה המתחייבת שהיה שם רק לצורך הנחת המטען. אפשר להתעלם לצורך הרשעה מכלל הראיות האחרות שבדו"חות הע יקוב, ההאזנה הטלפונית, מחקרי התקשורת, העובדה שהממצאים מדו"חות העיקוב והאזנות הסתר שבפועל לא עבד בחנות הירקות. ראיית הדנ"א, הזהות בחומר הנפץ הפלסטי ויתר הראיות.
לאישום השלישי בנסיבות בהן הנאשם 1 אינו מסביר את חיפושיו במרשתת לפני הפיצוץ ברכבה של מרגלית צנעני ואחריו, יחד עם הדמיון הרב בין מטען החבלה ומערכת הפעלתו ליתר המטענים לרבות זה שנמצא בדירת האמל"ח, עם ההפסקה הסלולרית המקבילה שערך די באלה להרשעתו בדין אף בהתעלם מההודעות המאיימות.
לאישומים הראשון והשני – דהיינו הנחת והפעלת המטענים הפירוטכניים הדומים עד מאוד יחד עם חוות דעתו של המומחה ולר באשר לאמצעי ההפעלה האלקטרוני והראיות שאופנועו של הנאשם 1 ורכב הטריוס שלו כאשר מספרי הרישוי שלהם מוסווים סובבו בזירות עובר לפיצוצים די בהם להעביר את הנטל דהיינו שנאשם 1 יסבירם ואי הסבר מחייב הרשעה בשל העדר תרחיש סביר או אף קלוש אחר, זאת אף אם לא זוהה הנאשם 1 ספציפית בזירות או אם אין זיהוי ודאי של האופנוע והטריוס כזהים לרכבי הנאשם 1.
לאישומים ראשון ושני הפגיעות ברכבו וביתו של שמיר אף בהתעלם מהראיה הנסיבתית של דמיון כלי הרכב המיוחסים לנאשם 1 שסובבו לידם עובר לביצוע העבירות די ראיות נסיבתיות במחקרי התקשורת הלא מוסברים על ידי נאשם זה, עם הדמיון במטענים ומערכת ההפעלה להעביר נטל ההסבר עליו, נטל שלא הורם כאמור.

אכן כטענת בא כוחו של נאשם 1 לא נמצא קיומו של כל מניע לנאשם 1 לבצע את המיוחס לו באישומים ראשון עד רביעי, אך מניע הוא ראיה או נסיבה ככל אחרת. אין חולק שאינו יסוד מיסודות העבירה שחובה להוכיחו ומשכך העדר ראיית "מניע" אין בה כדי לגרוע מהוכחת ביצועה בראיות אחרות, בוודאי ראיות כה חזקות וכה חד משמעיות המונחות לפתחו של נאשם 1 בתיקנו (ראו שוב ע"פ 3834/20 אליהו קלפון נ' מדינת ישראל (29.07.21) פסקה 24 לחוות דעתה של כב' השופט וילנר):

"כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה לא הוכח מניע לביצוע העבירה, ומכל מקום, כי יש בכך כדי להשפיע על הרשעתו. כלל הוא כי לא קיימת חובה להתחקות אחר המניע בעת בחינת יסודותיה של העבירה "שהרי קיומו או העדרו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין האחריות הפלילית" (ראו: ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 235 (1984)). אמנם, נקבע כי במחקרים בהם מתבססת התשתית הראייתית על ראיות נסיבתיות בלבד, עשוי היעדרו של מניע נראה-לעין לעורר ספק באשמתו של נאשם, ואולם נקבע גם כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו ולפי שיקול דעתו של בית המשפט, וכי במקרים בהם יתר הראיות הנסיבתיות הן מוצקות, לא יהיה בהעדר המניע כדי לערערן (ראו: ע"פ 8948/12 נמר נ' מדינת ישראל, פסקה 50 (01.06.16); ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (01.12.04)) ".

אינני מקבל את טענתו של נאשם 1 כי המוצג ת/81 שנערך על ידי רס"מ סרגיי אלבין בדבר ההשוואה בין לכידות מסך מתוך סרטוני האבטחה לבין תמונות אחרות מציגות אי דמיון, אין זה כך.
אכן לכאורה נראה בצילום אליו מפנה הסנגור בסיכומיו (עמ' 9 פסקה 36) שיש הבדל בין פנסי המכונית (מרובע מול אליפסה), אך הסימנים הייחודיים גוברים באופן ברור על הנראה בצורת הפנסים – בהינתן שבתמונה אחת הפנסים כבויים ובאחרת דולקים.
ההגנה רשאית הייתה לסתור את חוות הדעת ההשוואתית באמצעות חוות דעת נוגדת אך בחרה מטעמים השמורים עמה שלא לעשות כן.
כן אינני מקבל הטענה על אי הדמיון הנטען בין הגרסאות המושוות.

באשר לטענת ההגנה כי החקירה לא בוצעה על פי הנחיות פרקליט המדינה 7.14 בדבר אופן תפיסת חומרי מחשב, חיפוש בהם ותיעודם, ייאמר שבעת שנערכה החקירה בתיק הנוכחי ההנחיות טרם נכנסו לתוקף (תוקפן עד יום 15.11.20) ובכל מקרה שוכנעתי כי כל הפעולות הקשורות להשגת הראיות הדיגיטליות והטלפוניות נערכו תוך הקפדה על הדין וכפוף לצווים תקפים של בית המשפט, ובדרך ששמרה על אותנטיות הנקלט בהם – ולכן הן קבילות ומשקלן רב.
באשר לכלל הראיה הטובה ביותר אליו הפנתה ההגנה הרי שכלל זה בעידן הראיות הדיגיטליות שינה פניו ותוקפו (ע"פ 4481/14 ג'סי בראונלי נ' מדינת ישראל מפסקה 9 (16.11.16)), שם נאמר בין היתר כי " בהיעדר חשש לאמינות ההעתק לא יהיה באי הבאת המסמך המקורי כשלעצמו כדי לכרסם בתשתית הראייתית של בעל הדין העושה בו שימוש".
אפנה בהקשר זה אף לספרו "על דיני הראיות" של יאיר ואקי כרך ב' עמ' 1097-1122
ולהבחנה בין "עותק" ל"העתק" שם.
כל המוצגים הדיגיטליים שהוגשו לתיקנו תוקפו בעדויות מתאימות ובהיותם עותקים להבדיל מהעתקים, הרי הוגש לנו מקורם.

כך נאמר על ידי המחבר בעמ' 1110:

"מן הראוי כי בשלב זה אייחד כמה מילים לדון בהבחנה בין: מקור, עותק והעתק, תוך אימוץ הבחנתו של יהונתן קלינגר בעניין זה. מקור הוא המסמך הראשוני בצורתו הטהורה ביותר הנושא את המאפיינים הטכנולוגיים של הקובץ. המקור הוא המסמך שממנו ניתן ליצור עותקים. עותק הוא שכפול של המקור. בהתאם להגדרתו של קלינגר, זהו: הביטוי המקובע של המקור. הקיבוע של מקור כלשהו יוצר עותקים; כל אחד מהעותקים הוא מקורי באותה מידה ויש בו כדי לשמש כראיה. עותק של קובץ מחשב מסוגל לבצע כל מה שקובץ המקורי יכול, כיוון שזה לא עבר תהליך כלשהו. ולכן, כל עותק של קובץ הוא מקורי ".
ובהמשך בעמ' 1121:
"על כן, עמדתי היא כי יש להכיר בחזקה ראייתית בדבר אמיתותו של מידע המצוי בנתוני המסגרת, אך זאת – בתלות בסוג הקובץ. אם מדובר בפורמט מוכר שאמינותו, מאפייניו והיישומים המתאימים ביותר לצפייה בו חצו את תחומי הידע האישי אל תחומי ה"ידיעה השיפוטית", הרי שעמדתי היא שהמידע שבנתוני המסגרת שמכיל הקובץ ייהנה מחזקת תקינות, ולא תידרש העדתו של מומחה דווקא לשם הגשתו. לפני צד המבקש לסתור אותה חזקה תהיה פתוחה הדרך לעשות כן על ידי העדת האדם בעל הידיעה האישית בדבר ההתרחשות שאותה מתאר המידע".

על האפשרות לקבל סרטונים כראיה קבילה לתוכנם עמדה הפסיקה זה מכבר, ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל שצוין לעיל. הגשת כל הקבצים לוותה בעדויות ודו"חות שוטרים אשר ביצעו את הורדת הקבצים והעברתם לראיות שאין טעם וצורך לפרטן.

לאישום החמישי משנדחתה טענתו של נאשם 1 שהודאותיו בהחזקת המוצגים שנתפסו בה, לרבות המטען בארון המטבח, לרבות אקדח התופי די לצורך ה"דבר מה" הראייתי בעדות אשתו קטרין (אמרותיה בחקירה), בעדות בתה של בעלת הבית לעניין נתינת הרשות להיכנס לדירה ונתינת המפתח, והרבה מעבר לכך ממצאי בדיקת הדנ"א.
כאמור, אף ללא עשיית שימוש בהודאה, די בראיית הדנ"א שעל חם הצוואר שבתוך המזוודה השחורה, או טביעות האצבע שנמצאו על מוצגים נוספים בתוספת התוצאה המשפטית של היעדר עדות הנאשם על פי סעיף 162 לחסד"פ לצורך ההרשעה בדין.

ובחזרה לאישומים ראשון ושני – משנקבע חד משמעית שהמטען בארון המטבח, מטען שהכין והחזיק הנאשם 1 על אמצעי הפעלתו מרחוק – הדמיון בהללו למטענים האחרים – בהינתן חוות הדעת המצוינות בפירוט הראיות בעיקר זאת של ולר על הממצא הסטטיסטי אותו ציין של קידוד המתאים 1:1,000,000, בהינתן חיפושיו במרשתת של נאשם 1 אחר מאיר שמיר כבר טרם הפעלת המטען הראשון ואחריו, בתוספת עשיית שימוש בהיעדר הסבר הנאשם ובסעיף 162 לחסד"פ – לפנינו ראיות רבות מספור לצורך הרשעתו בהם.

עמדתי לעיל על הראיות הברורות והחזקות נגד נאשם 1 לאישום הרביעי. הנאשם 1 נתפס בכף בזירת הנחת המטען ובהצטרף הראיות שפורטו. לעומתו נאשם 2 לא היה בזירה, נאשם 2 לא היה בהפסקה סלולרית, נאשם 2 לא ערך חיפושים במרשתת אחר קובי מוסא או קבוצת הכדורגל ניר רמת השרון.
אין ראיה כי נאשם 2 אחז או אף ראה את המטענים שהטמין נאשם 1, כך גם נאשם 2 לא נצפה על ידי יחידת העיקוב החל מיום תחילתו ביום 01.02.17 באצטדיון הכדורגל.
התביעה מבקשת מבית המשפט ללמוד על שותפותו במעשה בצוותא חדא עם נאשם 1 משיחות הסתר שהואזנו לטלפונים של שני הנאשמים. כמפורט בפרק המיועד לכך עולה שבמשך ימי העיקוב וההאזנה מנהלים ביניהם הנאשמים שיחות שכפי שעמדתי על כך לעיל הן שיחות בין הנאשמים בשפת קוד – הנאשמים אינם נוקטים בשמותיהם של אנשים ומשוחחים על דמויות מבלי לנקוב בזהותם. על חלקן של אותן שיחות עמדתי לעיל, וראוי להתייחס אליהן ואחרות – בחלקן – שוב.
ביום 01.02.17 בשעה 10:46 לאחר שנאשם 1 מסיים את ההפסקה הסלולרית בה היה נתון (בשעה 10:20 אומרת קטרין לנאשם 2 שנאשם 1 יצא את ביתו ללא הטלפון הסלולרי, שיחה 259) הוא מדבר בשיחה 256 עם נאשם 2, שם אומר נאשם 2 לנאשם 1 כי היה "אצל החבר הזה". בהמשך מתקיימות בין השניים שיחות לתאם פגישה בחנות ואכן נאשם 1 מגיע לשם בשעה 11:52 והשניים נפגשים בחניון סמוך לחנות לזמן קצר.
למחרת 02.02.17, יום שבו נאשם 1 אינו מגיע לחנות כלל, בשיחה 307 מתאמים השניים פגישה פרונטלית בגני תקווה ונאשם 2 שואל את נאשם 1 "זה כבר מסודר נכון?"
ביום 05.02.17 כבר בשעה 07:56 בשיחה 344 מברר נאשם 2 עם נאשם 1 "מה קורה עם התותים", ה"יש תותים בשטח" ותשובת נאשם 2 היא "היה יבש", "לא עשו קטיף בגלל הקור" – השניים מסכמים מפגש בחנות, נאשם 1 מגיע לשם לזמן קצר ועוזב, נכנס להפסקה סלולרית ונראה על ידי העיקוב בשטח האצטדיון (ת/136) ואח"כ על פי דו"ח עוקב ת/121 חוזר לחנות. באותו יום נאשם 1 אינו עובד בחנות, רק מגיע לשם לגיחות קצרות כאשר ביניהן הוא בהפסקות סלולריות. בשעה 17:04 מתקיימת בין השניים שיחה 362 (עמדה 704) שם מדווח נאשם 2 לנאשם 1 "הבחור שלך הגיע בלי המשאית" בהינתן שנאשם 1 אינו בחנות ברור הוא כי השניים מדברים בשפת קוד כששניהם יודעים על מה הם משוחחים, דהיינו על כך שנאשם 1 בתצפיות על קובי מוסא.
ביום 06.02.17 בשעה 17:17 מתקיימת בין השניים שיחה 400 (עמדה 704) אליה התייחסתי לעיל ובה מדברים השניים על כסף של התותים וברור בעליל מהראיות שנסקרו עד כאן כי אין מדובר בתשלום על תותים, אלא על תשלום עבור עניין אחר לחלוטין. פנחס ספק התותים, כפי שהעיד בעצמו כעד הגנה לא צריך היה לשלם לנאשם 2 דבר.
בשעה 15:03 בשיחה 393 מספר נאשם 2 לנאשם 1 כי למחרת הוא "משחרר לו כסף" וזאת לאחר מספר שיחות שמנהל נאשם 2 עם אותו אלמוני חבר מפתח תקווה, ונאשם 2 אומר שיגיע בערב כדי לעשות סגירה כשברור בעליל שאין הכוונה לסגירת החנות.
באותו יום על פי דו"חות העוקבים הנאשם 1 בפעילות אינטנסיבית באצטדיון ונאשם 2 משוחח עמו רק כאשר נאשם 1 חובר לטלפון שלו בשעה 22:56 (שיחה 408 עמדה 704) ואז נאשם 1 מדווח לנאשם 2 כי "...הייתי בעבודה היום, עוד פעם העובד שלך דפק ברז, הוא בא לעבודה בלי האוטו". בסיום השיחה שואל נאשם 2 את נאשם 1 "אתה מחר תלך להביא תותים בבוקר מוקדם?" ונאשם 1 אומר "בטח".
ביום 07.02.17 בבוקר נאשם 2 ולא נאשם 1 נוסע לרכוש תותים בקדימה ואילו נאשם 1 נסע לחנות בהרצליה, הגיע לשם בשעה 09:23 (דו"ח עוקב ת/132), נכנס להפסקה סלולרית בהשארת הטלפון בחנות ועשה דרכו ל"עבודתו" – שכונת מגוריו של קובי מוסא לערוך עליו תצפיות (ת/116, ת/132 דו"חות עוקבים) ועורך בדיקות באינטרנט אחרי הקרבן וקבוצת הכדורגל בה הוא משחק. אח"כ על פי דו"ח עוקב ת/132 הוא מבצע סיור ברחוב החרושת סמוך לאצטדיון ברמת השרון, בו ביום נפגע נאשם 1 בתאונת דרכים.
כאמור לאחר הפגיעה בתאונה תוך שנאשם 2 מגלה דאגה לנאשם 1 ומצבו הוא מאיץ בו "לסיים את העבודה" (שיחה 1432 מיום 12.02.17) "אני צריך להעיף אותו מהר משם" ואח"כ "כפרה עליך דחוף לי מאוד, הבן זונה הזה אין לי כבר כוח בשבילו". שיחה זאת מוסווית כאילו השניים משוחחים על עובדי החנות עוזי ודרור, אך הקשר הדברים מלמד שאין זה כך, אלא עסקינן בהסבר על עבודה אחרת שהשניים קשורים בה.
בשיחה 1513 (עמדה 703) שמתקיימת למחרת, 13.02.17, בשעה 17:40 מספר נאשם 2 לנאשם 1 כי "כן. הוא אומר...שלוחצים עליי כבר...הוא אומר לי לוחצים עליי בן אדם שמה השכירות כבר התחילה, אתה מבין?" ובהמשך "הוא אמר לי.. הוא אמר לי אבנר כפרה, לוחצים עליי בספר תורה אתמול הוא התקשר אליי אמר ..." ועוד "...אמרתי לו אל תדאג, כמה זמן עבר מהשכירות אמרתי לו כולה שבועיים... תן לי מעכשיו שמונה ימים...".
ונאשם 1 משיב באלה המילים "ברור אמרת לו שאני קצת מתעכב בגלל הרגל?" ברור שהשניים אינם מדברים על שכירות, ברור שהשניים מדברים על עיכוב בעבודה של נאשם 1 וברור שהעיכוב נגרם על ידי נאשם 1 בעבודה בה הוא שותף עם נאשם 2 – בשל רגלו הפגועה.
נאשם 2 בחקירתו בבית המשפט משנשאל על עניין השכירות בעניינה שוחח עם נאשם 1 השיב כדרכו (עמ' 2005 לפרוט' ש' 1) "תשמע אתה מתעסק בדקויות, זו בושה לאינטליגנציה של הפרקליטות. אני תמיד פותח עסקים".
למחרת ביום 14.02.17 בשעות הערב מתקיימת שיחה 1617, השיחה בה מבטיח נאשם 2 לנאשם 1 להביא לו למחרת את הכסף של חלוקת התותים אליה התייחסתי לעיל וזאת לאחר שהוא אומר לו ש"'ההוא' שולח לנו ת'ניירת מחר...".
ביום 15.02.17 מתקיימות בין הנאשמים שיחות בהן נאשם 2 מעדכן את נאשם 1 במפגשים שקיים בפתח תקווה וכי יביא לו דבר מה מהמפגש, אין בשיחות אזכור שמו של האדם השותף למפגש, אך עולה בהן בפירוש ששני הנאשמים יודעים במי מדובר, הקוד ברור להם כשמשתמשים במונחים כמו "החבר מרמת גן", "החבר מפתח תקווה", "ההוא" או "הבחור שלנו".
ביום 16.02.17 בשעה 17:48 מתנהלת שיחה 679 (עמדה 704) אותה ציטטתי לעיל ובה נאשם 1 מדווח לנאשם 2 על כך שניסה ארבע פעמים לבצע משלוח גדול לגברת כלשהי, אלא שברור מתוכן השיחה מפעילות הנאשם 1 באותו יום על פי דו"חות העיקוב שפורטו באופן חד משמעי כי השניים משוחחים בשיחת קוד על פעילותו של נאשם 1 בהקשרו של קובי מוסא:
שיחה זאת מעל כולן מלמדת באופן חד משמעי שהשניים כאחד שותפים במהלך שמטרתו להשלים משימתם של נאשם 1 ונאשם 2 להניח מטען במכוניתו של קובי מוסא ואין אפשרות אחרת, כך בוודאי כאשר אין לשני הנאשמים – נאשם 1 ששתק ונאשם 2 שלא דיבר לעניין, הסבר לכך בבית המשפט על תוצאתו המשפטית.
בעקבות שיחה אחרונה זו מתנהלת בין שני הנאשמים שיחות 1027 ו-1829 (עמדה 703) אף אותן ציטטתי לעיל המחזקות באופן ברור שהן שיחות קוד על פעילותו של נאשם 1 במהלך היום אף שהקוד התחלף במקום משלוח לגברת משוחחים "כאילו" על מפגש עם עורך דין, עסקה וחוזה והקמת מבנה רב קומות. מטרת השיחות ברורה – על נאשם 1 להשלים במהירות את "העסקה", "רק שיגמור לנו את העסקה בשטח הזה".
למחרת בבוקר מניח נאשם 1 את המטען תחת רכבו של קובי מוסא ונתפס בכף, כאמור.
ניסיון ההגנה להצביע על כך שיש אמירות בודדות של המילה "תותים" בשיחות המצביעות כי הכוונה בשימוש בהן היה אכן לתותי שדה כעולה למשל מעדותה של אשת נאשם 1 קטרין (עמ' 1756 משו' 26 לפרוט') כי ביקשה מבעלה פעם אחת להביא לה תותים רק מוכיחה את הטענה, כך גם הטענה בדבר משלוח מחנותו של נאשם 2 כפי הנטען לשכנים של קובי מוסא מוטי בן חמו ואי תפיסת מצלמות ביתו.

ראיות נגד הנאשמים – אישום 3:

ראיות התביעה נגד נאשם 1 בעניין הפיצוץ ברכבה של מרגלית צנעני, ראיות נסיבתיות קיימות בשפע, הן ראיות מהסוג שהתביעה קוראת להן בסיכומיה ראיות רוחביות והן ראיות מיוחדות לאישום זה.
הוכח באופן חד משמעי כי שני המסרונים שנשלחו אל אבי בן בסט ואל המתלוננת נשלחו על ידי טלפון שהנאשם 1 החזיק בו, זמן קצר לאחר הפיצוץ וזמן קצר לאחר שנועץ עם גיסו צוגי באפשרות לאתר את השולח מטלפון נוקיה ישן – ראיה זאת כשלעצמה היא ראיה בעלת משקל כבד. נוסיף לאלה את החיפוש שעשה הנאשם 1 באינטרנט אחר צנעני ותחנות הרדיו, את ראיות הרוחב הקשורות במטענים האחרים והעדויות וחוות דעת מומחי החבלה ואמצעי ההפעלה האלקטרוניים של המטען יחד עם ממצאי החיפוש בדירת האמל"ח והודאות הנאשם 1. לאלה יש להוסיף את שיתוף הפעולה המוגבל של הנאשם 1 בחקירתו ובעיקר את התוספת הראייתית העולה מסעיף 162 לחסד"פ.
נראה שהראיות לכך שנאשם 1 הכין, הניח והפעיל את המטען הן חד משמעיות. מה הראיות הקושרות את נאשם 2 למעשה?
התביעה הוכיחה כפי שפורט לעיל שלנאשם 2 היה מניע מבוסס וחזק להשפיע על מרגלית צנעני ותחנת השידור בה עבדה להשמיע את שיריו. התביעה הוכיחה שנאשם 2 היה חדור מטרה ואובססיבי לעניין זה ופעל להשגת המטרה בכל דרך אפשרית, אך מניע חזק ככל שלא יהיה אין בו די לבדו כדי לשכנע שנאשם 2 היה שותף למעשה.
התביעה ביקשה להוסיף למניע עובדות וראיות שעל פי שיטתה מחייבים את המסקנה שנאשם 2 היה בסוד המעשה, שותף לו ואף הגורם "המניע" או "המזמין" לביצועו.
הראשון שבהם העובדה שלנאשם 1 – שביצע את המעשה – לא היה כל מניע לאיים על מרגלית צנעני או לפגוע בה, נראה שעובדה זאת אינה במחלוקת.
השני, שנאשם 1 ונאשם 2 פעלו יחדיו במסגרת האישום הרביעי להניח מטען ברכבו של קובי מוסא. אירוע זה, כך לדעת המאשימה, אינו יכול לעמוד במנותק מאירועי האישום השלישי, שהתרחש קודם לכן.
בנוסף מפנה התביעה לריאיון הטלוויזיוני שהשתתף בו נאשם 2 ובו עמד על המניעים האפשריים לביצוע המעשה.
כן מצביעה התביעה כמפורט לעיל על ההפסקה הסלולרית המקבילה של שני הנאשמים, על כך שהשיחה הראשונה לאחר הפיצוץ התנהלה בין שניהם, כאשר נאשם 1 מחפש שוב ושוב טלפונית את נאשם 2, על המפגש אחר כך ביישוב מגוריו של נאשם 2, ובעקבותיהם המסרונים המרשיעים. אף ההתנהלות של שני הנאשמים זה עם זה שנאשם 1 מוצג כעובד בחנות הירקות של נאשם 2 עובדה שהבעתי דעתי שאין בה ממש, יש בה להוסיף בבחינת שקרי נאשם.
אין ספק, תחושת הבטן השיפוטית והמצפון השיפוטי מפנים חשד כבד כלפי נאשם 2 כי השתתף בפגיעה בצנעני. השאלה היא אם הציגה התביעה די ראיות להוכחת הנטען:
שלא כמוכח בפרשת קובי מוסא אין קשר טלפוני אינטנסיבי בין שני הנאשמים לפני הנחת המטען ברכב המתלוננת, התביעה לא הציגה ולו שיחה טלפונית אחת אשר נטען בה שהשניים עוסקים בסוגיה, אם כי אפשר שלא היו האזנות לנאשמים בשלב זה. שלא כנאשם 1, נאשם 2 אינו עורך חיפושים אינטרנטיים אחרי המתלוננת, תחנת הרדיו או כל אדם או גוף אחר. ההפסקה הסלולרית המקבילה של השניים הנטענת היא חד פעמית ובת פחות משעה ואפשר בהחלט שהיא מקרית. יתרה מכך, אין התביעה טוענת כי נאשם 2 נטל חלק מעשי בפעולה ולכן העובדה שהוא לא עושה שימוש לזמן לא ארוך בטלפון חסרת משקל ראייתי.
הנאשם 1 מיד עם תום ההפסקה הסלולרית החל משעה 14:51 מנסה להתקשר לנאשם 2 – מדוע יעשה כן אם תיאמו ביניהם הפסקה סלולרית, וממילא ההפסקות הסלולריות של השניים אינן חופפות, אלא בחלקן.
התביעה מבקשת ללמוד ראיה מכך שנאשם 2 מתקשר לאחר ההפסקה הסלולרית שהוא עורך לנאשם 1 ומה הפלא בכך – בוודאי קיימת אפשרות שראה שחברו מנסה להשיגו שוב ושוב ולכן השיב לו בשיחה טלפונית, תוכן השיחה הרי לא ידוע.
אף ההאזנה לשיחה שבה מתקשר נאשם 2 לנאשם 1 ובה הוא מבשר לו על השמעת שירו בתכניתה של מרגלית צנעני אינה מוסיפה ראייתית, לבד משמחתו הטבעית של נאשם 2 בכך ומנגד תגובתו הלא חד משמעית והלא ברורה של נאשם 1 לה.
נכון, ייקבע בהכרעת הדין הנוכחית כי נאשם 2 היה שותף מלא לניסיון הפעלת המטען נגד קובי מוסא, אך עדות שיטה או מעשה דומה הנלמדים מאירוע דומה אחד מעוררת קושי של ממש. ייאמר שאותן ראיות רוחב שביקשה התביעה להסתמך עליהם לאישום השלישי לרבות חיפושים באינטרנט אחר הקרבנות המצויות במחקרי התקשורת, ההשוואות שחוות הדעת החבלתיים והאלקטרוניים נכונים אף באישומים הראשון והשני ושם התביעה עצמה לא מצאה שיש די ראיות להאשים את נאשם 2 בקשר אליהן על אף הראיות הרבות המצטרפות להם, בעניינו של נאשם 1.
בעניין הריאיון הטלוויזיוני לערוץ 11, ניתן לפרשו גם לזכות נאשם 2 באמירה שלו אכן היה מעורב במעשה היה נמנע מלשתף פעולה עם הכתב, או מפנה החשד לכיוונים אחרים. העובדה שקשר המעשה לזמר המזרחי דווקא אינה פועלת לרעתו ראייתית לשיטתי.
אף שקרי נאשם יחד עם מניע ויהיה חזק ככל שלא יהיה ספק אם די בהם כראיות נסיבתיות להעביר אל נאשם 2 את הצורך להסביר, שאין לו יד במעשה.
אכן ישאל השואל מה לו לחברו הטוב, לשותפו של נאשם 2 למעשה באישום הרביעי ולקשירת הקשר שיפעיל מטען כלפי מרגלית צנעני שאין לו עמה דבר. שאלה במקומה, ייאמר שאף לא סביר לומר שנאשם 1 ביצע את המעשה כ"מתנה" או כמחווה לנאשם 2 מבלי שיאמר לו שכך הוא עושה, ולא ישתפו במעשה. אך הוא שאמרתי עסקינן בהיגיון, בתחושת בטן, אך ראיה אין בכך ואף עבירת קשירת הקשר לא תוסיף למסקנה זו . בהודעות ה-SMS ששלח נאשם 1 למתלוננת ולבן בסט אין כל תוכן המקשר את נאשם 2 למעשה, למעט תוכן כללי היכול להתאים לאנשים רבים מתחום תעשיית הזמר ולא מפליא הדבר שאף מרגלית צנעני אף שחשדה שנאשם 2 אחראי למעשה, אף אם לא הודתה בכך, לא ידעה שכך הדבר.
נכון העובדה שלאחר שנשלחו הודעות קשות לבן בסט וצנעני, לא נשלחו נוספות, הקושרות גורם אחר לבד מהנאשמים למעשה. יש בה תוספת ראייתית מסוימת, אך אין די באלו, כאמור.
בעניינו של נאשם 2 באישום זה נכון לצטט הדברים הבאים:

"משמעותו של רף ההוכחה 'מעבר לספק סביר' אינה כי יש לבחון ביחס לכל ראיה בנפרד האם ביכולתה לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם העומד לדין, אלא כי על בית המשפט מוטל לבחון את הצטברותן של הראיות יחדיו, ולקבוע האם יש בהן יחד כדי להביא למסקנה חד-משמעית לפיה הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום" (ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 19 (30.12.19)).

זיכויו של נאשם 2 בפרשת צנעני הוא על חוט השערה מחמת הספק הסביר בלבד, כאמור. ההתלבטות בענין זה לא היתה פשוטה והמטוטלת נעה אנה ואנה אך בסופו של יום התקשיתי להגיע למסקנה חד משמעית במידה הנדרשת שנאשם 2 אכן היה שותף למעשה שמיוחס לו באישום זה.

מחדלי חקירה

ההגנה על שתי זרועותיה טענה למחדלי חקירה שונים ובהם אי תפיסת מחשבי מצלמות אבטחה (D.V.R) במקומות שונים רלוונטיים, אי תפיסת רשימת לקוחותיו של נאשם 2 וגביית הודעותיהם, אי חקירה יסודית בעניין חברת הנדל"ן "טוקיו ישראל" של נאשם 2, אי תפיסת מכשיר הטלפון של עד התביעה שלומי עסיס מנהל קבוצת הכדורגל של רמת השרון או לפחות תכתובת הוואטסאפ במכשירו, אי חקירתו של מאמן הקבוצה חיים שאבו ואחרים.
ההלכה הנוהגת היא שככל שקיימים מחדלי חקירה "ההלכה היא שאין במחדלים כשלעצם כדי להביא לזיכויו של נאשם ועל בית המשפט לבחון את המחדל בחקירה מעלה חשש כי הגנת הנאשם קופחה ואם על אף המחדל הונחה תשתית ראייתית מספיקה להוכחת האשמה" (ע"פ 9284/17 חורש נ' מדינת ישראל (05.03.20).
בתיק שבפנינו נערכה חקירה רבת פרטים ומקיפה ביותר, בהחלט אפשר שנקודות מסוימות קופחו, אך וכך אומר בפירוש, לא קופחה הגנתם של הנאשמים. ייאמר שבכל אותן נקודות אליהן הפנתה ההגנה לא היו מחדלים, בוודאי לא מחדלים שלא נתנו לריפוי ותיקון, למשל בעניין עדותו של שלומי עסיס הרי נחקר והועד, באשר למצלמות האבטחה אין הצדקה וצורך כאשר עסקינן בראיות דיגיטליות לתפוס את המכשירים עצמם כאשר ניתן ליטול מהם באופן בטוח ואמין את תוכנם. עסקינן במצלמות אבטחה של אזרחים שאין להם כל קשר ועניין בחקירה, ומשכך טענה סתמית כי סרטוני אבטחה שהורדו ממצלמותיהן אפשר ואינם מעידים על המצוי במצלמה הינה טענה מרוחקת המעוררת חשש רחוק ולא משמעותי עד כדי זניחה.
בעניין רשימת לקוחותיו של נאשם 2 לרבות אלה שלהם נעשו משלוחים על ידי נאשם 1 כפי הנטען, הרי לא הייתה כל מניעה שההגנה תציג הרשימה או תזמן לקוחות שיעידו לעניין זה. דווקא העובדה שההגנה לא מצאה להעיד לקוח שנאשם 1 ביצע בעבורו שליחות אומרת דרשני. הוא הדבר בעניינה של חברת הנדל"ן של נאשם 2 הנטענת, עסקינן בחומר ומידע שבידי ההגנה והיא ככל שהיה בה ממש יכולה הייתה להעיד לגביה עדים בפנינו.

לאחרונה ציין בית המשפט העליון את הנכון לעשות בסוגיית מחדלי חקירה:
"לא נעלמה מעיניי טענת המערער בנוגע למה שמהווה, לשיטתו, "מחדלי חקירה". טענות בדבר "מחדלי חקירה" נהנות מפופולריות רבה לאחר שקנו אחיזה במשפטנו...לכך אשיב כי חקירה פלילית איננה "תכנית כבקשתך" וכי לנאשם אין זכות קנויה באשר לקופן שבו המשטרה מכלכלת את צעדיה ומקצה את משאביה החקירתיים. כפי שהבהיר השופט י' עמית בע"פ 2796/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (08.02.18).

"בכל תיק קיימות אינסוף פעולות שניתן לבצע בכיווני חקירה שונים, כך שהמלאכה מרובה, והפועלים אינם עצלים אך המשאבים מוגבלים. שיקול הדעת מסור לגורמים שמנהלים את החקירה, אך האחריות הכבדה המוטלת עליהם מחייבת אותם לעשות מאמץ ניכר כדי לרדת לחקר האמת ולהימנע מקיבעון מחשבתי".

מחדלי חקירה מהם זכאי הנאשם להיבנות הם בגדר רשימה מוגבלת ומצומצמת של מחדלים חמורים, שעיקרם עי-נקיטת פעולה חקירתית מתבקשת באופן אשר מטיל ספק רציני בראיות שבאות להפיל את הנאשם". \
(ע"פ 9306/20 מארין ברגות נ' מדינת ישראל (29.04.21)).

ב"כ של נאשם 2 הרחיק לכת לטעמי ובסיכומיו לעניין האישום הרביעי המיוחס למרשו טען לבידוי ראיות ושיבוש הליכים על ידי החוקרים בדרך של "העלמת ממצאי וידאו" (עמ' 20 לסיכומים פסקאות 26, 31 ואחרות), די ואומר שאין בדברים אלה ממש ולא נמצאו להם ראיות כלל ועיקר. אף הסתירות שמצאה ההגנה בין עדותם של הבלש חזן והחבלן בירנבאום אינן בעלות משקל משמעותי לכלל הראיות הקשורות לנאשם 1 והקושרות אותו למעשה במעמד תפיסתו במקום אירוע אישום רביעי ואין בהן כדי לפגום בהן.

עוד טענה ההגנה כי המשטרה בחקירתה לא העמיקה חקר בעניין מעורבותו במעשים של שניר עמירה בעל האופנוע שמספר לוחית הזיהוי שלו נראתה במצלמות, אך לא הושוותה ולא נערכו לגביו מחקרי תקשורת או חיפוש (למרות שיש ברשותו חליפה ועניבה כהים, כך ההגנה) וכך גם בעניינם של עדי התביעה אלי אברהמי, ערן בן משה ואייל זארה בעניין לוחית הזיהוי של האופנוע ואחרים, אין באלה כדי להחליש את הראיות שכן הוצגו כנגד הנאשם כפי הנראות בסרטי האבטחה שהוגשו ותוצריהם על פי חוות הדעת ההשוואתית – בית המשפט התרשם מעדויותיהם של שניר אמירה והאחרים והאמין לגרסתם שאין להם חלק במעשים.

נאמר בע"פ 3510/16 עמאר אבו דקה נ' מדינת ישראל (17.07.10) לעניין מידת ההוכחה בפלילים והספק הסביר:
"כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי אינה ודאות מוחלטת, אלא שכנוע מעבר לספק סביר. ספק זה מתגבש כאשר ההסתברות לחפות העולה מן הראיות היא ממשית ואינה אך בגדר אפשרות תאורטית רחוקה (ראו, למשל, ע"פ 107/08 אלמהדי ע'ית נ' מדינת ישראל, בפסקה 17 והאסמכתאות שם (03.02.10); בע"פ 3834/10 והבה נ' מדינת ישראל (06.03.13)). קיומו של ספק סביר, ככל שהוא נוגע לראיות נסיבתיות מפלילות, כבענייננו, "משמע כי ניתן להסיק מן הראיות הנסיבתיות הסבר אפשרי אחר השולל אחריות פלילית" (ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף, בפסקה 99 והאסמכתאות שם (21.01.15) (להלן: עניין קריאף)). משכך, עשוי בית המשפט לשלול את קיומו של ספק סביר באמצעות "שלילת הסברים המתיישבים עם חפותו של הנאשם" (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נד(4) 653, 662 (2000)). ובלשון אחר, באמצעות "...אלימינציה של אפשרויות חלופיות לראיה או ממצא והוכחת המסקנה הסופית כאפשרות היחידה המתקבלת על הדעת, כאשר בסופו של תהליך בית המשפט שואל אם קיים תרחיש מזכה" (ע"פ 5459/09 שוורץ נ' מדינת ישראל, בפסקה 57 (20.07.05); וראו גם עניין קריאף, בפסקה 102): יודגש, כי "ספק סביר עשוי לעלות מהראיות הנסיבתיות מקום שניתן להסיק מהן מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם, שההסתברות לאפשרות קיומה היא מהותית, ואינה זניחה או דמיונית. לאפשרות כזו צריכה להיות אחיזה סבירה בחומר הראיות, ועליה לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (28.05.07) (ההדגשות הוספו – ג'.ק))".
למעט בעניינו של נאשם 2 לאישום השלישי הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן הראיות שנצברו בתיק זה והחיזוקים להם, מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשמים מעבר לכל ספק סביר. ובמילים אחרות, על אף כי ישנן ראיות שמעוררות שאלות אין בהן כאמור כדי לבסס ספק סביר.

בע"פ 6080/20 פלוני נ' מדינת ישראל (21.07.21) הפנה בית המשפט העליון לציטוט הבא המתאים בענייננו:

"להמחשת הדברים ראו גם את דבריו של השופט זילברטל בעניין דגון:
אין להלום את האפשרות שהצטברות כל הנתונים יחדיו עדיין תאפשר למערער ליהנות מקיומו של ספק בגרסת התביעה. גם אם כל אחד מחלקי התצרף כשלעצמו עשוי היה בדוחק רב להתקבל על הדעת כאפשרי ולו מחמת הספק, הצטברותם יחד של החלקים אינה מותירה מקום לספק. אל לנו, מרוב עצים, להיכשל מראות את היער. גם אם נותר ספק שמא בפנינו 'עץ' זה או אחר, אין ספק כי בפנינו משתרע 'יער'" (ע"פ 6427/10 דגון נ' מדינת ישראל, פסקה 45 (ההדגשות במקור) (06.08.13))".

למעט בעניין חלקו של נאשם 2 באישום השלישי לא עולה כל ספק בוודאי לא סביר באשמתם של שני הנאשמים.
העבירות:

נראה שאין להרחיב בבחינת העבירות אף שהתביעה עשתה כן בסיכומיה, אין בפנינו סוגיה היוצרת כל קושי לעבירת ניסיון הרצח. על פי סעיף 305 לחוק העונשין המיוחסת לנאשמים באישום הרביעי נראה שלא יכולה להיות מחלוקת לא ליסוד העובדתי בוודאי לא ליסוד הנפשי כי מי שמטמין מטען חבלה שבו TNT וחומר נפץ פלסטי יכול ומתכוון לרצוח את מי שיפגע ממנו.
ליתר העבירות להגדרת נשק נקבע בחיקוק כי נשק הוא "כלי שסוגל לירות...פצצה...שבכוחם להמית אדם...". סעיף 144(ג)(1) לחוק ואף על פי סעיף 144(ג)(3) "תחמושת, פצצה...או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו...", באו בפנינו חוות דעת של מומחי החבלה שקבעו שעובדה זאת מתקיימת לכלל המטענים ואף ההגנה ככל שטענה לעניין זה טענה בקול ענות חלושה.
קביעות אלה נכונות לכל העבירות הקשורות בנשק, ייצור (144(ב2) לחוק העונשין), נשיאה (144(ב) לחוק) והחזקה (על פי סעיף 144(א) לחוק).
לעניין האישום השלישי המסרונים ששלח נאשם 1 למרגלית צנעני ולמנהל תחנת הרדיו מעידים על תוכנם המאיים ומטיל האימה שמטרתו להניע אדם לעשות מעשה.

אציע אפוא לחבריי להרכב להרשיע את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 אציע להרשיעו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.
באשר לאישום השלישי הפגיעה ברכבה של הגב' מרגלית צנעני, אציע לחבריי לזכות את נאשם 2 מאישום זה מחמת הספק הסביר הקיים בראיות לאשמתו.

רענן בן-יוסף, שופט
אב"ד

השופט צ' קאפח:
אני מצטרף לחוות דעת חברי אב"ד כב' השופט בן יוסף כי יש להרשיע את בן דוד בכל האישומים המיוחסים לו, לזכות את הררי מהאישום השלישי מחמת הספק ולהרשיעו באישום הרביעי.

עם זאת ברצוני להתייחס לשני האישומים בעניינו של נאשם 2 אבנר הררי:

1. אף אני סבור שיש לזכותו, ולו מן הספק, מהטעמים שהצביע עליהם השופט בן יוסף, בפרטי האישום השלישי - הנחת המטען במכוניתה של הגב' מרגלית צנעני.

א. אין מחלוקת כי אין בנמצא ראיה ישירה הקושרת את הררי להנחת המטען על ידי נאשם 1 אבישי בן דוד.
אף הגב' צנעני לא יכלה להצביע על זהות מי שירצה לפגוע בה. סכסוכים אין לה. היא מכירה ומוקירה את הררי ולא הצביעה עליו כמבצע העבירה.
יודגש כי יש ליתן לדברי הגב' צנעני משקל לא משמעותי משני טעמים עיקריים: א. דבריה ותחושותיה מהווים חלק מהמארג הראייתי לכאן או לכאן ואינם מהווים תחליף לראיות של ממש. ב. האפשרות שאמרה את אשר אמרה בחששה פן יבולע לה.
ב. העד ברוך (בוקי) נאה, אשר אף הוא הגיש תכנית רדיו באותה תחנה , סיפר כי ספג איומים בוטים ביותר בנוסח " המאפיה": "כדאי לך שלא תעשה טעות ... שמו לי ראש של דג על הדלת של הבית, ראש תרנגולת, כמו בסרטים, היו מפנצ'רים לי את האופנוע" (עמ' 1458 לפרוטוקול). משמעם של דברים – היו גורמים נוספים שאיימו על המגישים והתנכלו להם לאחר ששירים מטעמם לא הושמעו. על חשיבות השמעת השירים בתחנה זו, "לב המדינה", בהיבט הכלכלי והאמנותי, עמדו העדים השונים.

ג. על פי עדות הגב' צנעני, הררי התקשר אליה כשבועיים שלושה לפני האירוע וביקש ממנה להשמיע את שיריו בתכניתה. היא לא עשתה כן הגם שלא דחתה אותו במפורש.
בהנחה שהררי הפעיל את בן דוד כפי האירוע באישום הרביעי (הנחת המטען במכונית קובי מוסא), כפי שיפורט להלן, מצופה היה אפוא כי יפעל בעניינה של הגב' צנעני, באותו דפוס פעולה מול בן דוד, של שיחות טלפון ומפגשים טרם הוצאת הנחת המטען לפועל.

ראיות מעין אלה לא הובאו בפנינו. יש לזכור כי חלפה תקופה קצרה ביותר מיום הנחת המטען 10.1.17 במכונית הגב' צנעני, איתור מכשיר הטלפון (ממנו נשלחו המסרונים המאיימים) בדירת בן דוד ביום 25.1.17 ותחילת המעקב הסמוי ביום 1.2.21 אז תועדו הררי ובן דוד.
על פי מחקרי התקשורת, האינטראקציות הראשונות בין השניים התרחשו לאחר הנחת המטען הן באותו יום והן ביום 30.1.17 כאשר השניים נסעו ביום 30.1.17 לפגישה בסופר של חנוך עצמון בראש העין (ת/ 256 ובהתאמה ת/229 ות/230) - פגישה שנייה, לאחר פגישה קודמת ,"גישור", ביום 17.1.17 בה נטלו חלק מנהל התחנה, הררי וחנוך עצמון ובה לא נכח בן דוד.

ד. התביעה מנסה ללמוד מההפסקה הסלולרית, בו זמנית, של שני המכשירים כי הררי היה מעורב בהנחת המטען למתלוננת. אני מצטרף בסוגיה זו לדעת חברי כי אין כל ראיה לאינטראקציה בין הררי לבן דוד בימים ובשעות שקדמו להנחת המטען, בגדרה ומטבע הדברים יסכמו השניים על הנחת המטען, המועד והשעה והפסקה סלולרית הכל כמפורט לעיל. יש לזכור כי בפרשת הנחת המטען במכונית קובי מוסא לא הייתה הפסקה סלולרית של המכשירים מזה ומזה.
הנה כי כן אין דפוס פעולה זהה.
קושי נוסף עולה מעיתוי משלוח המסרונים המאיימים. אלה נשלחו ביום הנחת המטען בשעות אחר הצהריים לאחר שבן דוד נועץ בגיסו אשר להתקנת סים ללא בעלים בטלפון נוקיה ישן על מנת להקשות על זרועות האכיפה.
כאן עולה קושי, אם אכן שליחת המסרונים הייתה חלק מהתכנית הפלילית של בן דוד והררי מדוע המסרונים לא נשלחו בתכוף להפעלת המטען אלא רק מספר שעות לאחר מכן. ניתן להשיב כי הרעיון אודות המסרונים בא לעולם במהלך המפגש בין הררי לבין בן דוד על מנת לעבות את המסר שבהנחת המטען. כך או כך, יש פנים לכאן ולכאן.

ה. יש עוד לזכור כי לשיטת התביעה, בן דוד שימש איש ביצוע גם של אחרים. ראה לעניין זה, שני האישומים הנוגעים לאיש העסקים מאיר שמיר שם נטען כי בן דוד פעל בשליחות אלמונים .

סוף דבר – למרות המניע, אי השמעת שיריו של הררי, והאינטראקציה המחשידה למכביר בין השניים לאחר הנחת והפעלת מטען, אין כלל הראיות באישום השלישי עולות כדי הוכחה מעבר לכל ספק סביר, אף אם במקרה זה מצוי הררי במרחק פסע מהרשעה וזיכויו הינו "על חוט השערה".

2. האישום הרביעי - פרשת הנחת המטען במכונית קובי מוסא

הנחת המוצא הינה כי אין די בשיח טלפוני אפוף קודים, מפגשים אשר תועדו ובהם מסתודדים הררי ובן דוד תוך שמירה על מרחק ממכשירי הטלפון, ואי אמירת אמת כדי לכרוך את הררי עם בן דוד אשר נתפס בכף עת הניח המטען במכונית קובי מוסא . אין בנמצא ולו ראשית מניע לפגוע בקובי מוסא, כך מכל מקום על פי עדותו, ואפשר שכל אלה נועדו לתכלית עבריינית אחרת.

הקושי מתעצם, כאמור לעיל, שעה שעל פי כתב האישום עצמו פעל בן דוד גם כאיש ביצוע של אחרים.

עם זאת ולאחר שבחנתי את הראיות, אני רואה להצטרף לחוות דעת השופט בן יוסף כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד באישום זה, קרי, הסיורים המקדימים והשיחות בקודים.
בנדון זה אין לאל ידי לקבל טענות הסניגור כי קובי מוסא לא נמצא באצטדיון בשעת הסיורים המקדימים ומשכך אין ראיה שהררי קשור לסיורים בסביבות האיצטדיון. על כך יש להשיב כי אחרית הדבר- הנחת המטען מתחת למכונית קובי מוסא מלמדת כי זו הייתה תכלית סיוריו של בן דוד במקום כמו גם הסיורים סביב ביתו של קובי מוסא.
די בשיחות בקודים עליהן הצביע השופט בן יוסף ובהסתודדויות , בתכוף לסיורים של בן דוד כדי להקים מארג ראיות נסיבתיות אשר לא ניתן לגביו הסבר מזכה.

א. ביום 01.02.17 לאחר השעה 10:10 הגיע בן דוד לחניון באצטדיון ברמת השרון (שם מחנה קובי מוסא את מכוניתו בהגיעו לאימון). בשעה 10:46 מתקשר בן דוד להררי (שיחה 256 עמדת האזנה 704) והם מתאמים פגישה ביניהם. ולאחר מכן, בשעה 11:52 בן דוד מגיע לחנות בהרצליה שם מסתודדים השניים בחניון הסמוך לחנות. (ת/117 + לוח צילומים ת/117א).
ב. ביום 05.02.17 מגיע בן דוד לחנות של הררי בהרצליה, נוסע משם בחלוף שעה לערך לאצטדיון ברמת השרון, שם הוא מתצפת בשעה 10:14 בכניסה לאצטדיון ובחלוף שעה ורבע הוא מגיע שוב לחנות של הררי ונפגש עמו. השניים שהו יחדיו כשלוש שעות. אותה שעה לוחית הרישוי של האופנוע של בן דוד הייתה מורמת. (ראה דו"חות עיקוב ת/121 ו-ת/136 ).

ג. ביום 06.02.17 מת ועד בן דוד מגיע לחנות בהרצליה בסמוך לשעה 19:03, יוצא עם רכבו כעבור 20 דקות מן החניון , כאשר לוחית הרישוי מכוסה, ומשעה 19:56 עד 20:02 שוהה ליד האצטדיון ברמת השרון –(ת/125 ).

ד. ביום 07.02.17 בשעה 09:15 מגיע בן דוד לחנות נפגש עם הררי ,עוזב בחלוף מספר דקות ומשם עושה דרכו לביתו של קובי מוסא ולאצטדיון (ת/132).לאחר מכן, נפגע בן דוד בתאונת דרכים וחלה הפוגה בפעילותו.

ה. כך הם פני הדברים גם ביום 16.02.17,יממה לפני הנחת המטען, כאשר השניים שוהים יחדיו לסירוגין משעות הצהריים ועד הערב ובין לבין מבצע בן דוד תצפיות סמוך לביתו של קובי מוסא ובאצטדיון (ת/123).

ו. לאלה יש להוסיף כאמור לעיל את השיחות בקודים ואת הקשרן אשר פורטו ע"י חברי השופט בן יוסף. לזכור ולהזכיר כי השניים אף לא נצרכו לשיחות רבות, כמנגנון דיווח או מתן הנחיות לפי שהשניים נפגשו פנים אל פנים פעמים רבות, תוך הקפדה על שמירת מרחק מהטלפונים הסלולארים ומעין צופיה. אף לא נדרשה היערכות מיוחדת למפגשים הן משום שנטען כי בן דוד נמצא בחנות של הררי באצטלא של עובד והן משום שהמרחק הגיאוגרפי מהחנות בהרצליה למקום מגורי קובי מוסא או לאצטדיון הינו מהלך דקות ספורות של נסיעה.

בחוות דעתי לא נדרשתי לראיות המפלילות את בן דוד בקשר לאישום הרביעי. אלה נסקרו בהרחבה בחוות דעת השופט בן יוסף. התייחסתי אך ורק לקשר הקרוב בן הררי לבן דוד בסמיכות זמנים מיידית לסיורים של בן דוד סמוך לביתו של קובי מוסא ובאצטדיון שם הונח המטען בסופו של יום מתחת למכוניתו של קובי מוסא.

ציון קאפח, שופט

השופטת א' קלמן-ברום:
הנני מסכימה עם חוות דעתם של עמיתיי באשר להרשעתו של נאשם מס' 1 בכל האישומים המיוחסים לו, ומסכימה שיש להרשיע את נאשם מס' 2 באישום הרביעי ולזכותו מחמת הספק בסעיפים המפורטים באישום השלישי לכתב האישום.
חוות דעתו של חברי, אב בית הדין, מפורטת ומנומקת ואין מקום לחזור על הדברים. אשמתו של נאשם מס' 1 הוכחה באמצעות ראיות ישירות שקשרו אותו ללא כל ספק לביצוע העבירות. בנוסף, הודה במהלך העימות עם אשתו קטרין שדירת המסתור שהכילה אמל"ח וציוד מפליל נוסף שייכת לו.
הקושי היה בהוכחת אשמתו של נאשם 2, אשמתו הוכחה בראיות נסיבתיות.
במהלך שמיעת ההוכחות הצטיירה דמותו של נאשם 2 כנאשם מתוחכם, זהיר, נעזר בתחבולות ושפת סתרים על מנת לטשטש את עקבותיו בביצוע העבירות. הנאשם לא שיתף פעולה עם חוקריו ולא סיפק גרסאות מזכות שנתנו מענה סביר לקשר ה"עיסקי" בינו לבין נאשם מס' 1.
בזכות עבודתה המאומצת של המאשימה ומשטרת ישראל, שכללה האזנות, תצפיות, פיענוח צילומים ממצלמות האבטחה, פיענוח הקודים בשיחותיהם המוסוות של הנאשמים, שוכנעתי מעבר לספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום מס' 4.
אציין בקצרה מס' נקודות בולטות במיוחד, מבלי להמעיט באמירות והראיות הרבות האחרות שפורטו בחוות דעתו אב בית הדין.
הנאשם מס' 1 היה בקשר גם עם גורמים אחרים לביצוע מעשים פליליים. באשר לפעילות המתוארת באישום הרביעי, הפגיעה בקורבן קובי מוסא, מקבץ הראיות, השיחות ופיענוחם התצלומים והמעקבים שפורטו בחוות דעתו של אב בין הדין, שכנעוני מעבר לכל ספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירות המיוחסות לו באישום הרביעי.
המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק שהנאשם מס' 1 לא נמנה על עובדי חנות הירקות של הנאשם מס' 2.
הנאשם מס' 1 נהג להופיע בחנות על מנת לפגוש את הנאשם מס' 2, לשוחח עימו, לתכנן ולדווח על פעילותו העבריינית.
העובדה שלא נמנה על עובדי החנות נלמדת מכלול ראיות שהוצגו ובכללם עדות רואה החשבון, ומהעובדה שלא קיבל שכר. הסברו הדחוק של נאשם מס' 2 ששולם לו במזומן בכדי להימנע מעיקולים וחובות לביטוח לאומי, הופרך בהאזנה לשיחת טלפון שבה נאשם מס'1 מספר על ביקור מעקלים מביטוח לאומי ונאשם מס' 2 נשמע מופתע מכך.
בדוחות הצפייה לא נראה הנאשם מס' 1 עובד פעיל בחנות. הגעתו לחנות מדי פעם, בשעות לא קבועות, וזאת במטרה לפגוש את נאשם מס' 2.
הנאשמים נצפו יוצאים להסתודדויות מחוץ לחנות, תוך שנהגו להשאיר את הטלפון הסלולרי בחנות. הנאשם מס' 1 הקפיד במהלך פעילותו העבריינית על הפסקה סלולרית תוך השארת הטלפון בביתו או בחנותו של הנאשם מס' 2.
הוקלטו, במסגרת האזנת הסתר שיחות טלפון בין הנאשמים, מהן עולה שנאשם מס' 1 עדכן בסיום הפעילות את נאשם מס' 2 על תוצאות פעולותיו בזירת האירוע. כך למשל בעוד שנאשם אחד נצפה באצטדיון ברמת השרון, העדכון שקבל הנאשם מס' 2 בטלפון היה "אצל החבר הזה" תוך שנקבעה פגישה בין השניים לשיחה שאינה מתאימה לשיחת טלפון, פגישה דחופה קצרה בגני תקוה מקום מגוריו של נאשם מס' 2. פגישה זו תמוהה במיוחד לאור העובדה שלמחרת הגיע נאשם מס' 1 לחנות. לא ניתן כל הסבר לשיחה הדחופה שלא ניתן לבצעה בטלפון ולכך שהנאשם מס' 1 הטריח עצמו בנסיעה מראשון לציון לגני תקוה.
דפוס הפעולה חזר על עצמו, פגישה בחנות, הכנה לפעילות העבריינית על ידי הסתרת לוחות הזיהוי הפסקה סלולרית, תוך השארת הטלפון בחנות או בבית, ודיווח לאחר הפעולה תוך שימוש בקודים מעולם חנות הירקות, כמו שימוש חוזר בקוד "תותים".
לדוגמא, בשיחה בין השנים שנערכת בעת שנאשם מס' 1 נצפה באצטדיון אומר נאשם מס' 1: "הבחור שלך בא בלי המשאית". אמירה זו נאמרת שעה שנאשם מס' 2 נפרד מנאשם מס' 1 אשר יצא לפעולות מבצעית. כלומר נאשם מס' 2 יודע שנאשם מס' 1 לא בחנות, ברור שהדיווח "הבחור שלך... " אינו מתייחס לדיווח על עובדים בחנות, אלא עדכון לגבי הגעת הקורבן ללא רכב.
בהמשך השיחה נשאל נאשם מס' 1 על ידי נאשם מס' 2 אם הוא "בדרכו לשם", הכוונה, בדרכו לחנות, הוכחה נוספת לכך שנאשם מס' 2 יודע היטב שנאשם מס' 1 מדווח משטח הפעילות הפלילית ולא מהחנות.
השיחות סביב החוב הכספי והאמוציות שעולות מהן משכנעות כשלעצמן שאין מדובר ב"חובות" של ספק תותים, סביר יותר שהשימוש במהלך השיחה בקודים נועד להסתיר דיבור על העברת כספים לביצוע פעילות פלילית.
גם בשיחות אלה השתמשו הנאשמים במושגים ושמות מעולם המסחר בחנות הירקות, כך למשל עולה בשיחה טענות קשות נגד "פנחס" ספק התותים מקדימה, שחייב כספים לנאשם מס' 1, אשר התבטא נגד חייב הכספים: "זה הדד ליין שלו האחרון, אם הוא לא יביא את הכסף של התותים הבן זונה הזה, נגמר הסרט שלו...".
ברור שהצדדים לא משוחחים על פנחס, ספק התותים, הוכח המובן מאליו שספק התותים אינו חייב כסף ההפך הוא הנכון לספק משלמים עבור התותים. בשיחות שהוקלטו בין נאשם מס' 2 ופנחס נשמע זה משוחח עם פנחס בנעימים. לא הוזכר חוב שלו לנאשמים, נאשם מס' 2 נשמע מבקש הנחה על כמות תותים שמבקש לרכוש. אין קשר בין פנחס לבין נאשם מס' 1, ולהסרת כל ספק העדות של פנחס שכנעה שלא היה חייב כספים לנאשמים.
אם נותר ספק ספיקא, ולא נותר, הרי שזה הוסר בהאזנה לשיחת העדכון של נאשם אחד לאחר שנצפה באצטדיון ברכב הטריוס כשלוחיות הזיהוי מטושטשות. לאחר ששב לביתו מהפעילות באצטדיון, מדווח לנאשם מס' 2 בשיחה מס' 408 : "הייתי בעבודה היום, עוד פעם העובד שלך דפק ברז, הוא בא לעבודה בלי אוטו".
נאשם מס' 2 מסכם את השיחה במילים מחר תלך להביא תותים.
אלא שלמחרת היה זה הנאשם מס' 2 שנסע להביא תותים, בלי שהתקיימה כל שיחת תיאום אחרת, משמע, האמירה להביא תותים כפי שעלתה גם משיחות אחרות הינה קוד מסווה לפעילות העבריינית.
למחרת נאשם מס' 1 לא נצפה מביא תותים, אלא נצפה מגיע שוב לזמן קצר לחנות לבצע את ההכנות לפעילות העבריינית. משם יצא למקום מגוריו של הקורבן, כשהוא מחפש את ביתו. החיפושים אחריו גם עלו מהטלפון של נאשם מס' 1, כשחיפש פרטים על הקורבן באינטרנט.
באשר לזיכויו של הנאשם מס' 2 מאישום מס' 3, הנחת מטען נפץ ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני, אני מצטרפת, לא ללא היסוס, לדעתם של חבריי שיש לזכות את הנאשם מס' 2 מחמת הספק.
שיתוף הפעולה בין השניים, ההבנה ששררה ביניהם, כפי שעולה מהשיחות המוצפנות הקשורות לאישום מס' 4, דפוס הפעולה שכלל דיווחים שוטפים של נאשם מס' 1 לנאשם מס' 2 לאחר הפעילות העבריינית, הפסקה סלולרית הדדית של השניים, ניסיונותיו החוזרים ונשנים של נאשם מס' 1 להשיג את נאשם מס' 2 בטלפון לאחר הנחת המטען, שיחת הטלפון הקצרה שבוצעה ביניהם לאחר הטמנת המטען, הפגישה שהוכחשה על ידי הנאשמים בגני תקווה לאחר הנחת המטען והוכחה באמצעות מחקרי התקשורת והמניע שהוכח שהיה לנאשם מס' 2, רצונו העז שלא לומר האובססיבי להשמעת שיריו וקידומם בתוכנית של הקורבן מרגלית צנעני, פעילותו האינטנסיבית לקידום מעמדו והשמעת שיריו בתחנת הרדיו המדוברת, התנהגותו והתבטאויותיו של נאשם מס' 2 לאחר המקרה, העדר הוכחה למניע אישי של נאשם מס' 1 לפגוע בקורבן והעדר הוכחה לקשר עם גורם מזמין אחר, כל אלה מסיטים את המטוטלת לכיוון הרשעתו של נאשם מס' 2. מנגד, אין ראיה לגבי תוכן השיחות, בדומה לשיחות שהיו סביב הפעילות לפגיעה בקובי מוסא. לא הובאו ראיות שקדמו להנחת המטען המצביעות על תכנון משותף, תיאום ביצוע לפני ובסמוך להנחת המטען. העדר הוכחה ישירה שכזו מעוררת ספק שמטה את הכף, חרף קיומן של הראיות האחרות, לזיכויו של נאשם מס' 2 מאישום זה.
המסרונים המאיימים נשלחו לאחר הפגישה בין שני הנאשמים באזור ביתו של נאשם מס' 2, בנסיבות ניתן להניח שהמסרונים נשלחו בתיאום בין השניים, אולם גם עובדה זו לא הוכחה מעבר לכל ספק.
לפיכך, הנני מצטרפת לחבריי בהחלטה לזכות מחמת הספק את נאשם מס' 2 מסעיפי האישום המפורטים באישום השלישי.

אירית קלמן ברום, שופטת

סוף דבר
אשר על כן, על דעת כל חברי ההרכב, פה אחד, הננו מרשיעים את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 הננו מרשיעים אותו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.
באשר לאישום השלישי הפגיעה ברכבה של הגב' מרגלית צנעני, הננו מזכים את הנאשם 2 מאישום זה מחמת הספק הסביר הקיים בראיות לאשמתו.

ניתנה והודעה היום ג' תשרי תשפ"ב, 09/09/2021 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט
ציון קאפח, שופט
אירית קלמן ברום, שופטת
אב"ד