הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 7341-10-18

מספר בקשה:3
לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקשת:

פרוטרום תעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פנחס רובין

נגד

המשיב:
המבקש בתנ"ג 7341-10-18

פרופ' עומר דקל
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר שחר ולר

המשיב: עמית עידו
המבקש בתנ"ג 10488-10-18 ע"י ב"כ עוה"ד יעקב שפיגלמן

החלטה

לפני בקשה למחיקת אחת מהבקשות לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, שהגישו פרופ' עומר דקל תנ"ג 7341-10-18 (להלן: "בקשת דקל") ומר עמית עידו תנ"ג 10488-10-18 (להלן: "בקשת עידו" ).

המבקשת אינה מביעה דעה איזה מבקשות הגילוי והעיון למחוק וכל אחד מהמשיבים עומד על כך שיש להעדיף את הבקשה שהגיש על פני הבקשה האחרת .

רקע

ביום 2.10.2018 אישר דירקטוריון המבקשת תשלום בונוס חד פעמי למר אורי יהודאי (להלן: "מר יהודאי") שהיה נשיא ומנהל העסקי ם הראשי של המבקשת.

בקשת דקל המהווה שלב מקדים של גילוי ועיון בטרם תקיפת ההחלטה לתשלום הבונוס למר יהודאי במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, הוגשה ביום 3.10.2018 שעה 23:17. מאחר והגשת בקשת דקל הייתה לאחר שעות העבודה (17:00) הבקשה נקלטה במערכת ביום 4.10.2018 שעה 7:00 ונותבה אל כבוד השופטת רות רונן.

בקשת עידו המהווה אף היא שלב מקדים של גילוי ועיון בטרם תקיפת ההחלטה לתשלום הבונוס למר יהודאי במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, הוגשה ביום 4.10.2018 שעה 16:10, נקלטה במערכת באותו היום ובאותה השעה ונותבה אל המותב כאן.

דיון

אין חולק, ששתי הבקשות לגילוי ועיון במסמכים, אינן יכולות להתקיים זו לצד זו, לפי שאין להטיל על המבקשת להתגונן באותו עניין בשני הליכים משפטיים שונים , ואין להאריך בטעמים לכך. מכאן, מתעוררת השאלה איזו מהבקשות יש להעדיף ולברר ואיזו מהן יש למחוק.

בע"א 3293/17, 6859/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' שלומי טלמור, טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח' (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין רבקה"), דן בית המשפט בתחרות בין בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי הוראות סעיף 198א לחוק החברות, לבין שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת וכך קבע (פסקה 3 לפסק הדין של כבוד השופט נ' הנדל):

"...כפי שיוסבר להלן, דעתי היא כי הכלל הראוי לצורך הכרעה בין תובעים פוטנציאליים בתביעה נגזרת הוא כי עדיפות תינתן לראשון בזמן, אשר בקשתו מניחה תשתית ראייתית ראשונית לעמידה בתנאים לאישור תביעה נגזרת. לצורך כלל זה אין הבדל בין בקשה לגילוי מסמכים לבין בקשה לאישור תביעה נגזרת, כך שבקשה לגילוי מסמכים העומדת ברף הנדרש תהיה עדיפה אף על בקשה מאוחרת לאישור תביעה נגזרת. כמו כן, בקשה מאוחרת תיסוג בפני בקשה מוקדמת אשר עומדת ברף הנדרש של תשתית ראייתית ראשונית, אלא אם הבקשה המאוחרת תורמת לאיכות התביעה בכך שהיא מוסיפה נדבך משמעותי נוסף. ההכרעה בתחרות העיתוי שונה מהכרעה בתחרות האיכות. הראשונה עניינה בבחינה טכנית. האחרונה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר ייבחן את התרומה הייחודית של הבקשה המאוחרת במכלול הנסיבות. על בית המשפט לשקול הן שיקולים הנוגעים לניהול ההליך הקונקרטי והצלחתו, והן מדיניות שיפוטית כללית, שעניינה שיקולים הנוגעים להוגנות ומערך התמריצים הניצב הפני תובעים פוטנציאליים בתביעות עתידיות ".

בקשת דקל הוגשה ראשונה בזמן (גם אם מדובר בפער זמנים קצר מאוד) ועל כן, ובהתאם להלכה שנקבעה בעניין רבקה, על מר עמית עידו להוכיח שבקשת עידו תורמת לאיכות התביעה בכך שהיא מוסיפה נדבך משמעותי נוסף. כאן, ראיתי להוסיף, כי בנסיבות ה קונקרטיות, יש מקום להקל בהוכחת הנדבך המשמעותי הנוסף הנדרש להעדפת בקשת עידו משום שמדובר בפער זמנים קצר ביותר, ולמעשה באופן פורמאלי מדובר בבקשות שהוגשו באותו יום עבודה (4.10.2018) מבלי שיש משמעות אופרטיבית כלשהי להגשת הבקשה המוקדמת. על אלה, ראיתי לקבל את טענתו של מר עמית עידו, לפיה תקיפת החלטת הדירקטוריון של המבקשת מיום 2.10.2018 להעניק למר יהודאי בונוס, בהליך שהוגש בשעה 23:17 בלילה, כאשר ידוע שקליטת הבקשה תתבצע רק למחרת, מעוררת חשש שמדובר בניסיון לתפוס מקום ראשון בתור ולחסום אחרים מהגיש בקשה דומה. כך, במיוחד נוכח הגשת הבקשה מיום 8.10.2018 לצירוף מבקשת נוספת, שיש בה כדי להעיד שאפשר ובקשת דקל צריכה תיקון או שינוי משום שאין להניח שפרופ' דקל הסכים לצרף מבקשת נוספת שתחלוק עמו בגמול, מקום שהיה סבור שאינו נזקק לצירוף המבוקש.

בעניין רבקה, התייחס בית המשפט לאופן בחינת איכות הבקשות, וכך קבע (שם, פסקה 8):

"הצגנו לעיל את הנימוקים להעדפת הראשון בזמן. אך ביסוד העניין עומדת טובת החברה. אם זהו היסוד, איכות שאיננה משמעותית, ופער שאינו גדול, אין בהם להצדיק את ביטול הבכורה למבקש הראשון. מסקנה זו נסובה גם סביב שיקולים מעשיים. אין זו מלאכה קלה לכמת פער בין טוב, למעט יותר טוב, וייתכן אף שלכל אחת מהבקשות יש יתרון אחר. על כן יש להוכיח כי הפער משמעותי, או למצער מדבר בעד עצמו בקול רם... אולם, במקרה בו אכן יש בבקשה המאוחרת תרומה ייחודית כגון נדבך משמעותי נוסף – העדפתה עשויה להתיישב עם טובת החברה...
...
המיקוד הוא בהיקף שיקול הדעת של בית המשפט. אף שהיקף זה רחב הוא, ישנם לגישתי שני עקרונות המנחים את בית המשפט בבואו להכריע האם להעדיף את הבקשה המאוחרת שהוגשה. העיקרון הראשון הוא טובת החברה במקרה הקונקרטי. משמעותו היא שעל בית המשפט לבחון האם ניהול ההליך על ידי המבקש המאוחר תקדם את טובת החברה באופן משמעותי, לעומת המבקש הראשון. המקרה הבודד אינו ניצב לבדו, ועל כן העיקרון השני המנחה את בית המשפט הוא המדיניות השיפוטית הכללית הרצויה, ומערך התמריצים שיעמוד בפני תובעים פוטנציאליים עתידיים. כאן יש לבחון האם העדפת מבקש מאוחר בנסיבות המקרה, הוגנת היא, ולא תפגע בעתיד בתמריצי בעלי מניות, דירקטורים, ונושים – לפעול לחשיפת עילת תביעה, כאשר הם יהיו הראשונים. עשויות להיות עלויות בלתי מבוטלות עבור תובע פוטנציאלי לצורך זיהוי עלית תביעה בלתי מנוצלת של חברה, שנוצרה מסיבות כאלו ואחרות. נקודת המוצא היא שלאחר הגשת הבקשה הראשונה, המידע עליו התבססה, כבר נחשף מעצם הגשת הבקשה, וכעת כל בקשה מאוחרת שתוגש, תכלול לכל הפחות את הנסיבות בגינן הוגשה הבקשה הראשונה, ואף יותר מכך. על כן, העדפת בקשות מאוחרות ללא הצדקה מספקת – ואף הייתי מוסיף, ללא הרגישות הנדרשת – תפגע בתמריצים להגיש את הבקשה הראשונה".

לטענת מר עמית עידו בקשת עידו גוברת בכל מישור אפשרי, לרבות במישור הכרונולוגי, והיא הבקשה היחידה העומדת בתנאי הסף שכן היא היחידה שהוגשה על ידי בעל מניות. מוסיף וטוען מר עמית עידו שבקשת עידו הינה הבקשה השלמה, המלאה והמעמיקה ביותר מבין השתיים והיחידה שהעמידה תשתית ראייתית ומשפטית מלאה ונכונה, והיא כוללת מספר נדבכים מהותיים שאין בבקשת דקל. לביסוס טענותיו אלה מצביע מר עמית עידו על רכיבים בבקשת עידו שלטענתו מהווים נדבכים מהותיים שאין למצוא בבקשת דקל:

בקשת דקל נסמכת על החזקה במניה אחת של המבקשת על ידי פרופ' דקל אשר ביום הגשת בקשת דקל חדל להיות בעל מניות במבקשת לאחר שהמבקשת הפכה להיות חברה פרטית בבעלות מלאה של International Flavors & Fragrances Inc ( IFF) והמניה שהייתה לו נמכרה ל IFF בתמורה שנקבעה בהסכם מיזוג. לעומת זאת, בקשת עידו נסמכת על החזקה משמעותית במניות המבקשת שהומרה למניות IFF בהן מחזיק מר איתן עידו ומכוחן הגיש את בקשת עידו, בטענה שהבונוס ששולם למר יהודאי נגרע מקופת המבקשת אותה רכשה IFF. בהקשר זה, מציין מר עמית עידו, כי ביום 8.10.2018 הגיש פרופ' דקל בקשה לתיקון בקשת דקל על דרך של צירוף בעל מניות נוסף. בהקשר זה, מוסיף מר עמית עידו וטוען לעניין הכרונולוגי, כי יש להתייחס לבקשת דקל כאילו הוגשה ביום הגשת בקשת התיקון. דהיינו בקשת עידו היא הבקשה הראשונה בזמן.

בקשת עידו כוללת חוות דעת מטעם אנטרופי ומסמך בדבר מדיניות התגמול של נושאי המשרה במבקשת. מסמכים אלה, אינם נכללים בבקשת דקל ועל נחיצות חוות הדעת ניתן ללמוד מכך שבבקשת דקל מבוקש לגלות ולעיין בחוות הדעת מטעם אנטרופי.

בבקשת עידו תוקף המבקש את עצם ההחלטה להעניק למר יהודאי בונוס ובנוסף תוקף הוא את גובה הבונוס בטענה שמדובר בבונוס החורג ממתחם הסבירות וההוגנות. הטענה אודות גובה הבונוס החריג, נעדרת מבקשת דקל.
לטענת פרופ' דקל, עידו ידע על הגשת בקשת דקל ולמרות זאת הגיש את בקשת עידו, תוך יצירת "תאונה משפטית" המחייבת את בית המשפט להקדיש זמן לבחירת הבקשה שתשמע. על כן, לטענת פרופ' דקל יש למחוק את בקשת עידו.

טענה זו של פרופ' דקל, אינה נראית לי. ראשית, מההלכה שנקבעה בעניין רבקה, עולה שאין פסול בעצם הגשת הבקשה המאוחרת, גם כאשר מגיש הבקשה המאוחרת ידע על קיומה של בקשה מוקדמת. לכך, נועדו כללי הבחירה בין הבקשות תוך הקניית יתרון יחסי לבקשה המוקדמת. שנית, אכן יש לשאוף לחיסכון בזמן שיפוטי, אולם נוכח תכלית ההגנה על החברה אין לעשות זאת על חשבון איכות הבקשות המוגשות לבית המשפט. דהיינו, מקום שהבקשה המאוחרת כוללת נדבך מהותי נוסף שיש בו כדי להגדיל את הסיכוי שהבקשה לאישור תביעה נגזרת תתקבל לטובת החברה, יש להעדיף את קיומה של הבקשה המאוחרת על פני השאיפה לחיסכון בזמן שיפוטי. שלישית, במקרה הקונקרטי כאן, הבקשה המאוחרת הוגשה בפער זמנים קצר מאוד של פחות מיממה, ובהתחשב בכך, ניתן לקבל את האמור בסעיף 4 לתצהירו של מר עמית עידו מיום 30.12.2018, לפיו גילה על קיומה של הבקשה המוקדמת לאחר ש כבר הכין את בקשתו. לציין, כי גם פרופ' דקל טען בתשובתו שמר עמית עידו "נערך עוד קודם לכן להגשת הבקשה" בהתייחסו להודעה מיום 4.10.2018 שעה 16:03, על השלמת המיזוג (שם, סעיף 64).

טענת פרופ' דקל, לפיה על-מנת להגיע למסקנה שיש למחוק את בקשת עידו אין כל צורך להשוות בין הבקשות ו די בכך שבקשת דקל, כשהיא לעצמה, עומדת ברף שנקבע בפסיקה להגשת בקשות לגילוי מסמכים, אינה נראית לי, נוכח ההלכה שנקבעה בעניין רבקה, לפיה יש להעדיף בקשה מאוחרת הכוללת נדבך משמעותי נוסף. מכך, מתחייבת השוואה בין הבקשות ואין די בכך שהבקשה המוקדמת עומדת ברף שנקבע בפסיקה לגילוי מסמכ ים.

בתשובתו לבקשת המבקשת לא התייחס פרופ' דקל למעמדו כבעל מניה , אולם אין חולק שפרופ' דקל אינו מחזיק עוד במניה של המבקשת.

על פי הוראות סעיף 194 (א) לחוק החברות, כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש תביעה נגזרת. מכאן, שמבקש שאינו בעל מניה אינו רשאי להגיש תב יעה נגזרת בשם החברה. במצב דברים זה, נראה כי בקשת דקל לגילוי ועיון במסמכי המבקשת היא חסרת תוחלת.

בתשובה לטענותיו של מר עמית עידו, טוען פרופ' דקל כי "בית המשפט העליון כבר קבע מפורשות כי לצורך הכרעה בין בקשות מתחרות אין להידרש לטענות מהסוג שמעלה עידו". לביסוס טענתו זו, מפנה פרופ' דקל לעניין רבקה. עיינתי בפסקה 7 לפסק הדין בעניין רבקה ועם כל הכבוד, לא מצאתי בהם את שמבקש פרופ' דקל למצוא בהם. לא יעלה על הדעת, שבהכרעה בין בקשות מתחרות יתעלם בית המשפט מכך שמגיש הבקשה לגילוי ועיון כלל אינו רשאי להגיש תביעה נגזרת. אדרבא, בהשוואה בין הבקשות בעניין זה נראה שמתקיים פער משמעותי בין הבקשות "המדבר בעד עצמו בקול רם".

בהקשר זה ובשלב זה, מקובלת עליי טענת פרופ' דקל לפיה המבקשת היא המשיבה המתאימה לבקשה לגילוי ועיון במסמכים המהווה שלב מקדים להגשת בקשה נגזרת לתקיפת החלטת דירקטוריון המבקשת להעניק למר יהודאי בונוס. אלא, שכפי שבואר לעיל, פרשנות פרופ' דקל להוראות סעיף 198א לחוק החברות, כאילו אין חובה שמגיש הבקשה יחזיק במניה לכל אורך ההליך, אינה נראית לי. העובדה שסעיף 198א מפנה לקיום הוראות סעיף 197 לחוק, בו ננקט המונח "תובע" אינו מאיין את הקבוע בסעיף 194 (א) לפיו רק בעל מניה או דירקטור רשאי להגיש תביעה נגזרת. ממילא, בעל מניה שהגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א ועוד קודם להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת חדל להיות בעל מניה, לא יוכל להגיש תביעה נגזרת ונמצא שההליך בו נקט לגילוי מסמכים היה הליך עקר. כך הוא גם כאן. אפילו תתקבל בקשתו לגילוי ועיון במסמכי המבקשת, נראה כי על פי הוראות סעיף 194 (א) לחוק החברות, לא יהיה רשאי פרופ' דקל להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המבקשת. לכך יש להוסיף, כי על פי שיטתו של פרופ' דקל צירוף מבקשת נוספת "לא ישנה את המצב המשפטי במאומה" (סעיף 54 א לתשובה). ממילא, גם הוספת מבקשת נוספת לא תרפא את הפגם האמור.

נוכח כל אלה, נראה כי במקרה המיוחד כאן, אף שהוגשה בפועל כ – 16 שעות אחרי בקשת דקל, יש להעדיף את בקשת עידו על פני בקשת דקל.

למעלה מן הצורך ומבלי להקדים את המאוחר, אוסיף, כי כאשר מדובר בבקשות לגילוי ועיון במסמכים, בהן נדרש להוכיח תשתית ראייתית ראשונית, אפשר שיש ליתן משקל לחוות דעת המתייחסת, בין היתר, להענקת הבונוס למר יהודאי, לסכום הבונוס ולאופן בו שולם.

סוף דבר

אני מורה על מחיקת הבקשה לגילוי מסמכים בתנ"ג 7341-10-18.
מזכירות בית המשפט תסגור את הבקשה האמורה.

המבקש בתנ"ג 7341-10-18 (פרופ' דקל) ישלם למבקש בתנ"ג 10488-10-18 (עמית עידו) את הוצאות הבקשה בסך 8,500 ₪, ובנוסף ישלם המבקש בתנ"ג 7341-10-18 למבקשת בבקשה כאן (פרוטרום בע"מ) את הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.