הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 64812-10-18

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקשים:

  1. Atamine Pty Ltd
  2. Link Traders (Aust) Pty Ltd
  3. Joshua Ehrlich

ע"י ב"כ עוה"ד רן בן ארי, ג'ין קלינהנדלר ומיכאל גינסבורג

נגד

המשיבים:

  1. ד"ר מיכאל הר-נוי
  2. ד"ר מיכאל בישופ
  3. ד"ר דרלין אנט רימלה

ע"י בא כח עוה"ד רון ברקמן, יאיר לדר ורועי ברקמן
4. אימיונובייטיב טרפיס בע"מ
5. אימיונוקר טרפיס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בנימין ברץ

החלטה

בבקשה לסעד זמני שלפני עתרו המבקשים למתן צווים זמניים במעמד צד אחד, כדלהלן:

לעכב ביצוע ההחלטות שקיבלו המשיבים בישיבת דירקטוריון משיבה 4 (להלן: "חברת האם"), ביום 17.10.2018 וביום 26.9.2018, לאור העובדה שהחלטות אלה התקבלו תוך הפרת הוראות תקנון חברת האם, בהתעלמות מזכות וטו אשר הופעלה כדין ותוך הפרת החלטת בית משפט מיום 16.7.2018, וכן להורות למשיבים להודיע לכל צד שלישי שנמסר לו אודות ההחלטות האמורות שמדובר בשלב זה בהחלטות מעוכבות ותחת בחינה שיפוטית. ההחלטות האמורות מביאות דה פקטו לריקון נכסיה של חברת האם, בכך שנקבע כי תוקם חברת בת חדשה בדלאוור ויינתן לה רישיון להשתמש במרבית נכסי חברת האם, וכן שיוענק שעבוד או משכון על מרבית נכסיה של חברת האם.

לאסור עם המשיבים וחברת האם ליתן רשיון כלשהו בטכנולוגיה ו/או בקניין הרוחני לרבות פטנטים (להלן: "הפטנטים") המהווים את נכסיה המהותיים של חברת האם, או להעביר את הנכסים האמורים או להתיר הטלת משכון או שעבוד עליהם או כל פעולה אחרת בהם ללא הסכמה מוקדמת של אחד הדירקטורים אשר מונו בחברת האם מטעם מבקשת 1.

לאסור על המשיבים וחברת האם להסכים או לנקוט צעד כלשהו בקשר עם, הטלה של שעבוד או משכון על הפטנטים שניתנה על ידי המשיבים במסגרת ישיבת דירקטוריון חברת האם מיום 17.10.2018 וזאת תוך הפרה של תקנון חברת האם, הפרה של החלטת בית המשפט מיום 16.7.2018 ותוך הפרת זכות הוטו של המבקשת 1, והכל עד שתוקפה של ההחלטה האמורה יוכרע על ידי בית המשפט.

לאסור על המשיבים וחברת האם להשתמש בכספים שהועברו לחברת האם מהמשיבה 5 (להלן: "חברת הבת") בדרך כלשהי שאינה עולה בקנה אחד עם לשונם הדווקנית של ההסכמים הבין חברתיים בין חברת האם לבין חברת הבת, לפני התיקון הנטען, והבלתי תקף, של ההסכמים האמורים, באופן חד צדדי על ידי משיב 1 (להלן: "ד"ר הר נוי") בישיבת דירקטוריון חברת האם ביום 26.9.2018 וזאת לפחות עד שתוקפו של התיקון האמור יוכרע על ידי בית המשפט. בהקשר זה נטען כי ד"ר הר נוי הודה שהוא השתמש בכספי חברת הבת לכיסוי ההוצאות המשפטיות שלו.

להורות למשיבים ולחברת האם למסור פירוט מדויק של כל השימושים אשר נעשו בכספי חברת הבת, החל מיום 16.7.2018.

בהחלטה מיום 25.10.2018 ניתן צו ארעי כמבוקש בסעיפים א, ב ו – ג.

המשיבים הגישו את תשובתם לבקשה ממנה עולה כי הם מתנגדים למתן הסעד הזמני.

בדיון שהתקיים ביום 12.11.2018 לאחר שבאי כח הצדדים נשמעו בהרחבה רבה, ניתנה החלטה לפיה הבקשה נדחית והצווים הארעיים מבוטלים, ונימוקים להחלטה יינתנו בימים הקרובים (שם, ע' 96).

להלן הנימוקים לדחיית הבקשה בתמצית:

הבקשה לסעד זמני הוגשה בטרם הוגשה תובענה עיקרית. בסעיף 2 לבקשה שהוגשה במעמד צד אחד, טענו המבקשים כי בכוונתם להגיש "תביעה למניעה ולהסרה של הקיפוח; תביעה אישית נגד המשיבים 1-3 ביחס לפעולות שננקטו על ידם שלא כדין,....; תביעה אישית נגד המשיב 1 על הצהרות מפורשות שניתנו (ליתר דיוק על ידי בא כוחו בשמו) במסגרת ההליך הקודם....". טענות לקיפוח בעלי המניות נטענו גם בסעיף 94 לבקשה. לא צויין בבקשה לסעד זמני כי בדעת המבקשים להגיש בקשת אישור להגשת תביעה נגזרת. ניתן היה להניח למק רא הבקשה לסעד ארעי, כי תוגש תובענה "רגילה". ביום 8.11.2018 לאחר מתן הצווים הארעיים הגישו המבקשים בקשה לאישור תביעה נגזרת. בכך יש משום חוסר תום לב בהצגת הדברים, לפי שבקשה לסעד זמני בתביעה נגזרת המחייבת הליך של אישור מוקדם על ידי בית המשפט להגיש תביעה בשם חברת האם , אינה זהה לבקשה לסעד זמני בתביעה אישית של המבקש ים. כך תביעה להסרת קיפוח אינה י כולה להיות מוגשת על ידי חברה או בשמה . לכך, יש להוסיף כי מבלי לקבוע את התנאים בהם יינתן סעד זמני במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, אין ספק שיש נפקות לכך שבקשה לסעד זמני מוגשת במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת. בכגון דא אין מקום להתנהלות מתחכמת. בעל דין צריך לפרש במפורש מה טיבה של התובענה שבדעתו להגיש שעה שהוא חורג מן הכלל ומגיש בקשה לסעד ארעי בלא התובענה העיקרית, בפרט מקום שמדובר בכוונה להגיש בקשת אישור שהיא כשלעצמה כידוע הליך מקדמי.

בעל דין חייב לנהוג בתום לב בנקיטת הליכים בבית המשפט לא כל שכן בעל דין המגיש בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד. די בהפרה של חובת תום הלב כדי להצדיק את דחיית הבקשה לסעד זמני, כאמור בתקנה 362 (ב) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

באשר לסיכויי התביעה. מבלי להתייחס לטענות לגופן, נראה כי בשלב זה שלאחר הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת טענות המבקשים אינן ברורות כל ל וכלל. בין היתר, משו ם שחלק גדול מהטענות שהועלו בבקשה התייחסו לפגיעה בזכויותיהם של בעלי המניות בחברת האם ובחברת הבת (סעיפים 28, 45, 58, 66, 67, 68, 69, 70, 75, 76, 89, 94, 95, 110) והנזק האישי הנטען אינו יכול לשמש בסיס לתביעה נגזרת בשם חברת האם. זאת ועוד, המבקש 3 בין בעצמו ובין באמצעות המבקשות 1 ו 2 אינם חדשים לתחום ההשקעות בחברות הזנק ומיזמים מסוג זה . משלא נשלל בשלב התקשרות, שלב ההשקעה, מתן זכות שימוש בקניין הרוחני שלא באופן בלבדי הרי שמשקיע מנוסה יכול לצפות , כי יכול וכך יעשה לרבות בדרך של העבר ת זכות שימוש שכזו לחברת בת . ציפיה שכזו מתבקשת ממי שערך בדיקת נאותות והכרה בטיבו של הקניין הרוחני אשר יכול שישמש בתחומים שונים. משכך דומני ומבלי לקבוע מסמרות, מוחלשת טענת הקיפוח לגופה וכך גם מוחלשת הטענה בדבר ריקון החברה מנכסיה . כאמור, ככל שהמבקשים טוענים לריקון דה פאקטו של זכויותיהם בחברה הרי שתביעה נגזרת אינה הכלי המתאים לבירור טענות אילו.

מאחר ואין חולק שהמיזם בו עוסקות חברת האם וחברת הבת, זקוק לגיוס כספים כדי להמשיך ולהתקיים, נראה כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא נגד מתן הסעד הזמני המבוקש, שלמצער יש בו כדי לדחות את האפשרות לגיוס כספים ואז קיים חשש להפסקת המיזם תוך שכל ההשקעה בו מצד שני הצדדים תרד לטמיון. מאידך הנזקים הנטענים בבקשה לסעד הארעי, דומה שהם ברי כימות כספי.

כאמור הבקשה נדחתה בביום 12.11.2018.

המבקשים ישלמו למשיבים 1- 3 את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1 8,650 ₪. כן ישלמו המבקשים למשיבות 4 ו – 5 את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1 1,200 ₪.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.