הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תא"ק 16363-09-19

מספר בקשה:17
לפני
כבוד ה שופט עודד מאור

המבקשים/ הנתבעים

  1. אלירם רבין
  2. KM-TEH Holdings 7 LLC
  3. KM TEH Management LLC
  4. גלעד ישראלי
  5. T.E.H-AC2 LLC

ע"י ב"כ עו"ד עידן אדלר רייס
נגד

המשיב/התובע
עמנואל קרוניץ
ע"י ב"כ עו"ד זאב שרף, שרון בן-חיים ודניאל מאור

החלטה
בבקשת הנתבעים להמרת סכום הערובה בעיקולים או לחילופין להקטנת סכום הערובה ולהארכת המועד להפקדת הערובה

בתיק זה הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים על הסכום של 10,779.123 ₪.

בין יתר הבקשות אותן הגישו הנתבעים היתה גם בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה. ביום 18.12.19, ולאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטה בבקשת רשות להתגונן, אותה יש לקרוא על מנת להבין את נסיבות העניין וטענות ההגנה (להלן: "ההחלטה בבר"ל").

מצאתי לנכון להזכיר את האמור בסעיף 16 להחלטה בבר"ל, ביחס לטענות ההגנה אותן העלו הנתבעים: "אני בדעה שטענות ההגנה של הנתבעים נמנות על אותם מקרים בהם מתברר, כבר בשלב זה, כי המדובר בהגנה קלושה, דחוקה והמצויה, לכל היותר, "באזור הדמדומים של הספק", שאך חוט השׂערה עומדת בין טענות ההגנה של הנתבעים לבין הגנת בדים".

בשים לב לאמור, ובמכלול הנסיבות, ניתנה רשות להתגונן בהפקדה של סכום של 2,000,000 ₪ על אף שהמדובר בטענות הגנה קלושות – וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידי ב"כ הנתבעים .

ביום 8.1.20, היינו - 11 ימים טרם ההפקדה, הגישו הנתבעים את הבקשה מושא החלטה זו "בקשה דחופה להמרת סכום הערובה בעיקולים או לחלופין להקטנת סכום הערובה ולהארכת המועד להפקדת ערובה" (להלן: "הבקשה להמרה הערובה ").

טענות הנתבעים במסגרת בקשתם המפורטת, היא כי העיקולים שהוטלו על נכסיהם בסכום של 1,999,999 ₪, יהוו חלופה להפקדת סכום הערובה שנקבעה בהחלטה בבר"ל; לחילופין, עתרו הנתבעים לצמצם את גובה הערובה שהוטלה ולהעמידה על סכום של 200,000 ₪, ולדחות את מועד ההפקדה בעוד 45 ימים "ממועד מתן ההחלטה"; ובכל מקרה – להאריך את המועד להפקדה בעוד 45 ימים, בשל הטענה כי הנתבעים עושים מאמצים לגייס את הערובה.

הגשת הבקשה להמרת הערובה, זמן קצר בסמוך למועד ההפקדה, מקשה הן על הצד השני והן על עבודתו השוטפת של בית המשפט. טענת הנתבעים שהטעם להגשת הבקשה במועד בה הוגשה, היא כי נדרשו לקבל הערכת שווי ביחס לדירת המגורים של הנתבע 4, ולהכין מסמכים, אולם הערכת השווי נינה כבר ביום 1.1.2020, וניתן היה, גם אם במאמץ מה, להגישה במעוד מועד, ככל שסברו הנתבעים שיש בבקשה טעם ענייני.

המשיב הגיש תשובה, אולם בשים לב למועד ההפקדה – ביקשתי את תגובתם המיידית של הנתבעים.
זו הוגשה במועד הקצר שקצבתי, אך הם ביקשו ארכה נוספת, ו זו אכן ניתנה להם עד היום בשעה 12:00.
עד מועד מתן החלטה זו לא הוגשה תגובה (משלימה) מטעם הנתבעים .

נפנה לדון בבקשת הנתבעים להמרת ערובה:
על פי הנטען בפרק הראשון לבקשה לערובה, הרי ככלל טרם ייקבע סכום הערובה כתנאי למתן רשות להתגונן, יש לבחון את מצבם הכלכלי של נתבעים על מנת שלא לחסום דרכם לבית המשפט.
ולעצם העניין - הנתבעים טוענים שמצבם הכלכלי לא מאפשר להם הפקדת ערובה במזומן עד ליום 19.1.20.

יש לבחון את יכולתו של נתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא תחסם דרכו של חסר יכולת להביא בפני בית המשפט את הגנתו. בתמיכה לטענה זו הפנו לפסקי דין של בית המשפט הע ליון, ואף הביאו ציטוט (חלקי) מהאמור ב-רע"א 3532/06 עזבון המנוח יוסף הבי נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 12.6.06).
מעניין לעיין דווקא במה שהנתבעים בחרו שלא לצטט מפס ק-דין יוסף הבי הנ"ל, מה שיכול להעמיד את הדברים על מכונם: "תקנה 210 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להתנות את מתן רשות להתגונן בתנאים שונים, על-פי ההלכה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו כאשר תצהיר ההגנה "כמעט" לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר ההגנה לוקה בחוסר בהירות" (הטקסט המודגש – לא הופיע בבקשה – ע.מ.) .
ואידך זיל גמור.

במקרה שלפנינו קבעתי שהגנת הנתבעים קלושה, דחוקה, שאך חוט השערה עומד בינה לבין הגנת בדים, ועל כן נקבעה הערובה בסכום של 2,000,000 ₪ בלבד, כאשר התביעה עומדת על סכום שלמעלה מ- 10 מליון שקלים.
אם הדברים לא היו נהירים במסגרת ההחלטה בבר"ל אשוב ואדגיש: ברוב המקרים בהם נתבע מבקש רשות להתגונן מצויה הגנתו באחד משני צידיו של קו הגבול: האם בפניו הגנה אפשרית אם לאו. אולם יש מקרים המצויים על קו הגבול, באזור שבין ה"לבן" לבין ה"שחור", אזור הדמדומים של הספק. "אלה הם המקרים שבהם היה 'כמעט' בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט... אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בית-המשפט עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" ... בסיכום, בדרך-כלל אם הנתבע מראה הגנה אפשרית, לא יחסום בית-המשפט את דרכו לבירור העניין על-ידי הטלת תנאים או ערובות, עם זאת סיכויי ההצלחה של הנתבע הם שיקול חשוב אם להתנות את הרשות בתנאים או בערובות ... לעניין זה יודגש שאין לסכל את מטרת התקנה על-ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. לערכאה הדיונית שיקול-דעת רחב בעניין זה, ובדרך-כלל אין בית-משפט שלערעור מתערב בשיקול-דעתה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל" (ראו: ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (פ"ד נט(3) 41).

זה המקרה שלפני. הגנה כה דחוקה שכמעט ניתן היה לדחותה. אולם תחת זאת נעשה חסד עם הנתבעים, ונקבע סכום ערובה של 2 מליון שקלים.

יתר על כן, הנתבעים לא טענו עובר למתן ההחלטה בבר"ל כי מצבם הכלכלי דחוק, או כזה שלא מאפשר להם להעמיד סכום נכבד.
נהפוך הוא.
במסגרת התנגדותם של הנתבעים לסעד זמני שהוגש (צו מרווה), אך בחודש נובמבר 2019, טענו הנתבעים והציגו מצגים כי המדובר בנתבעים עתירי ממון וכמי שבבעלותם נכסים בשווי של מליונים רבים של דולרים:
כך בסעיף 22 לתשובתם לבקשה לסעד זמני: "לא יכולה להיות מחלוקת שנכסי המשיבים [הם הנתבעים כאן – ע.מ.] עולים על סכום התביעה... או בסעיף 23 לתגובה כי הנתבעות הזרות "מחזיקות בנכסים בהיקף של כ- 260 מליון דולר ... מתוכם שווי נקי של כ- 120 מליון דולר... מתוך סכום זה חלקם של המשיבים [הנתבעים] מוערך בעשרות מליוני דולרים (סכום שעולה בהרבה על סכום התביעה) ".

כך גם הצהיר מר אלירם רבין (הנתבע 3) בסעיף 44 לתצהירו, וכאשר מר רבין הלין כי טענות התובע ביחס להכבדה לביצוע פסק הדין, כאילו הנתבעים מתמודדים עם קשיים כלכליים ממשיים, היא "טענה סתמית שלא נתמכת ולא מבוססת על בדל של ראיה" (סעיף 42 לתצהירו), והמשיך הרגיע בתצהירו באופן ברור: "ויודגש, לא יכולה להיות מחלוקת שנכסי המשיבים [הנתבעים] יספיקו לכיסוי סכום פסק הדין ככל שחלילה יינתן".

לא זו אף זו. הנתבעים ציינו כי פעילותם העסקית היא בארצות הברית, שם הם מחזיקים דירות מגורים, שם הם מתפרנסים ומשלמים מסים, והם מחלקים את זמנם בין ישראל לבין ארצות הברית.

הנתבעים חזרו הדגישו שהחברות הזרות מעסיקות מאות עובדים בארצות הברית, מנהלות שם את עסקיהן ואת חשבונותיהן (ראו סעיף 44 להתנגדות לצו מניעה זמני).

במצב דברים זה של הנתבעים, בהנתן המצג שהציגו ביחס ליכולותיהם הכלכליות האיתנות והמוצקות, כשהם הודפים כל טענה של התובע ביחס לקשיים כלכליים (בין של החברות ובין של הנתבעים 2,3 באופן אישי), ורק בהסתמך על מצג זה, ניתנה ההחלטה המורה על הפקדת סכום מידתי, בשים לב לטענות ההגנה הקלושות ולסכום התביעה.

והנה כעת, 11 ימים בלבד טרם ההפקדה, מוגשת בקשה לפיה מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם ("באופן זמני") את הפקדת הסכום שנקבע כתנאי לרשות להתגונן.

בבקשה הנוכחית להמרת הערובה, הוגשו תצהירים חדשים על ידי הנתבעים 1 ו- 4 בדבר מצבם הכלכלי.
כך, מר רבין מצהיר עתה שבחודשים האחרונים הוא לא מקבל שכר מחברת הניהול (ראו סעיף 9 לתצהירו), וחשבון הבנק שלו נמצא ביתרת חובה, הוא גם נאלץ לקבל עזרה כלכלית משמעותית מבני משפחה לאור המצב הכלכלי (ראו סעיף 15 לתצהיר מר רבין).

אני מתקשה להבין כיצד זה השתנה המצב העובדתי ממועד הגשת ההתנגדות לסעד הזמני ועד היום. העובדות הנטענות כעת, אינן עולות בקנה אחד עם העובדות שנטענו בהתנגדות ובמסגרת התצהיר בבקשה הקודמת.
כיצד זה שאך לפני זמן קצר נטען שמצבם הכלכלי של הנתבעים איתן והם עתירי ממון ונכסים (שחלקם בהם לכל הפחות עשרות מליוני דולרים) בחודש נובמבר 2019, טרם מתן רשות להתגונן, הפכו הם לחסרי כל ונתמכים בבני משפחה, בחודש ינואר 2020, לאחר הדיון בבקשתם למתן רשות להתגונן.

לא ניתן לומר שמצבם הכלכלי של הנתבעים לא נבחן עובר למתן ההחלטה בדבר ההפקדה. נהפוך הוא. הרי בשל טענותיהם והצהרותיהם של הנתבעים נקבעה הערובה, בסכום מידתי ושקול כנגד איזון מול סכום התביעה.
באותו שלב, לא העלו הנתבעים כל טענה בדבר העדר יכולת לעמוד בכל סכום הפקדה. הרי הם חזרו והצהירו, חזרו וטענו בלהט – שיכולותיהם הכלכליות כה איתנות, שאין כל חשש שיעמדו בתשלום כל סכום פסק הדין (להזכיר – המדובר בסכום של 10 מליון שקלים).

הנתבעים מסבירים את השינוי בגרסתם כי המדובר במצב "תזרימי" זמני. זאת אין בידי לקבל.

ראוי להעיר, שגם הפעם בחרו הנתבעים שלא לצרף תדפיס חשבון /חשבונות הבנק שלהם בארצות הברית, שם לטענתם (בתגובה לסעד זמנו) שהם מנהלים החשבונות שלהם, ולשם מועבר שכרם. לעומת זאת, בבקשה הנוכחית, בחרו להציג רק את הנכסים בישראל, כאשר ממילא טענו שאין להם נכסים בארץ.

אני מקבל את עמדת התובע כי גם בבקשה זו לא פירטו הנתבעים את נכסיהם, שהם בארצות הברית ; לא התייחסו לאפשרות לקבל הלוואות על נכסיהם (לרבות על המניות), וגם המסמכים שהוג שו ביחס לנכסים בישראל – הוגשו בחסר של ממש (ראו תשובת התובע סעיף 38 ואילך).

המרת הערובה בסכום העיקול "בסכום נקי של 1,999,999 ₪".
המדובר בטענה שטוב היה לולא נטענה.
העיקול הוטל להבטיח את ביצוע פסק הדין (מלוא סכום התביעה) ולא כתנאי לרשות להתגונן.

מכל מקום, הטענה כי שווי הנכסים שעוקל עומד על כשני מליון שקלים אינה עולה בקנה אחד עם העובדות אותן אני למד אך מעיון במסמכים שצורפו:
נטען שעל פי הערכת שווי של שהגישו ניתן ללמוד ששווי זכויות הנתבע 4, גלעד ישראלי, הוא 1,425,000 ₪.
בכבוד הראוי, הערכת השווי לוקה בחסר:
המדובר בשווי למימוש מרצון ולא במכר במסגרת הליך שיפוטי, מה שמשפיע על השווי.
לא ברור לי כיצד חושב התחשיב של הזכויות, כאשר הוא משמעותית עולה על הנתונים והתחשיבים אותם מציין השמאי עצמו בעצמו בסעיף 7 להערכת השווי שלו .
העיקר העיקר חסר בהכרת השווי: המדובר בדירת מגורים של הנתבע, אשתו וילדיו. שווי זכויותיו במכירת דירה תפוסה נמוך משמעותית.
השמאי בוחר שלא להתייחס לשווי הזכויות כדירה תפוסה.
רק אזכיר כי עיקול על דירת מגורים ומימושה בבא העת הוא הליך יקר וקשה מאד, וכפוף למתן דיור חלוף והגנת בית המגורים.

זאת ועוד; הרי המשכנתא על דירה עומדת על הסכום של 700,000 ₪ בלבד.
שוויה של הדירה – לפי הערכת שווי זו - הוא למעלה משלושה מליון וחצי שקלים. במצב זה יוכל הנתבע לבקש משכנתא מדרגה שנייה (לכל הפחות בסכום שווי חלקו שלו בנכס), כך שיוכל לעמוד בסכום ההפקדה.

אשר הפוליסות שעוקלו – הרי חלק מ ן הסכומים הם מוגנים ושאינם ניתנים לעיקול, ולכן לא ניתן להביאם בחשבון.

המשמעות המעשית היא שסכומם הכולל של הנכסים שנתפסו בצו העיקול אינו ידוע, ולבטח אין הם יכולים להוות חלופה להפקדה ערובה שנקבעה בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. יש להצר על כך שהנתבעים העלו טענות שאינן מדוייקות.

על כן – גם הבקשה להמרת סכום הערובה בעיקולים – נדחית.

לסיכום:
דינה של הבקשה להמרת הערובה על כל ראשיה להדחות.
טרם ההחלטה בבר"ל הנתבעים הציגו מצג ברור וחד שמעי כי הם עתירי וממון ונכסים . עתה, לאחר מתן ההחלטה, מציגים הנתבעים מצג הפוך לחלוטין, וזאת בלא גיבוי של ממש בנתונים אובייקטיביים.

הנתבעים גם לא הבהירו מה עשו על מנת לעמוד בהפקדה במועד , ומדוע אין הם יכולים להעזר גם בצדדים שלישיים על מנת לעמוד בה, כמו כן, לא ברור מה הם מתכוונים לעשות במשך 45 ימים הנוספים אותם הם מבקשים כארכה.

אני מחייב את הנתבעים בהוצאות התובע בגין בקשה זו, בסכום כולל של 7,500 ₪.

הרבה לפנים משורת הדין, אני מאריך המועד להפקדה עד ליום 23.1.2020 שעה 12:00.

ההחלטה ניתנה בשעה 16:15.
ניתנה היום, כ"ב טבת תש"פ, 19 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.