הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 7842-01-18

לפני
כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

מבקש

אורן רייש
ע"י ב"כ עו"ד יונתן רפפורט, עו"ד אדם לוין ועו"ד רועי ביטון

נגד

משיבה
Pay Pal Pte. Ltd
ע"י ב"כ עו"ד דוד זילר, עו"ד אפרי ברקוביץ ועו"ד ספיר חלימה

פסק דין

בקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

רקע וטענות המבקש

המשיבה (להלן: "פיי-פאל" או "PayPal" ) הינה חברה המספקת שירותי תשלום מקוונים, המאפשרים לבצע עסקאות במרשתת ומציעה ללקוחותיה שירותי המרת מטבע לצורך ביצוע עסקאות המשולמות במטבע חוץ בתמורה לעמלת המרה. לקוחות המשיבה רשאים לבחור באופן ביצוע הרכישות במט"ח: המרה לשקלים באמצעות המשיבה, ואזי בעל חשבון PayPal מחויב בסכום שקלי ועמלת ההמרה עומדת על שיעור של 2.5%; או באמצעות חברת כרטיסי האשראי של הלקוח, ואזי עמלת המרה משולמת לחברת כרטיסי האשראי בהתאם לתעריפה ; או חיוב חשבון המט"ח של הלקוח, שמייתר את העמלה לחלוטין.

עניינה של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, בטענה שהמשיבה שינתה את ההגדרות ברירת מחדל שהגדירו בעלי חשבונות PayPal באופן הבא: בחשבונות בהם קבעו הלקוחות, כברירת המחדל , המרה ממט"ח לשקל חדש באמצעות חברת כרטיסי האשראי, שונו ההגדרות כך, שההמרה תבוצע באמצעות המשיבה. כן נטען , כי המשיבה חייבה את לקוחותיה בעמלות המרה כל אימת שבוטלו עסקאות והתקבלו החזרים בג ינן, וזאת בניגוד לברירת המחדל שקבועה בחשבונם לפני השינוי. המשיבה טענה כי פיצתה לקוחות שפנו אליה בעניין זה, אך היא לא יזמה את הפיצוי.

המבקש הוא בעל חשבון פיי-פאל ובעל חשבון מט"ח בבנק הפועלים. המבקש בחר לשלם בעסקאות מט"ח, כך שחברת כרטיסי האשראי שלו תגבה את התשלום מחשבון המט"ח שבבעלותו, ללא הצורך בתשלום עמלות המרה לאותה חברה או למשיבה.

המבקש חויב בעמלות המרת מט"ח בגין עסקאות מט"ח שביצע. העמלות נגבו בשקלים אף-על-פי שביקש כי חברת כרטיסי האשראי תגבה את התשלום מחשבון המט"ח שבבעלותו. המבקש דרש לקבל מהמשיבה החזר בגין עמלות המרה אלו, והמשיבה פיצתה אותו בסכום השווה לחמישה דולר ארה"ב.

מספר חודשים לאחר מכן חויב המבקש בשנית בעמלות המרה בגין עסקאות מט"ח שנגבו בשקלים. המבקש פנה אל המשיבה כדי לבדוק מדוע התקלה חוזרת על עצמה, ולטענתו נמסר לו כי מדובר בתקלה רוחבית וידועה.

עילות התביעה עליהן התבססה בקשת האישור: חוסר תום לב בניהול משא -ומתן ובקיום חוזה – הפרת הוראות 12, 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, עוולת הרשלנות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

הסעדים המבוקשים הם פיצוי חברי הקבוצה בסכום בו התעשרה המשיבה שלא כדין ובגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהגותה הפסולה ; לחלופין, הוראה על כל סעד אחר שיש בו לפצות את חברי הקבוצה בגין נזקיה ; צו שיורה למשיבה לחדול מהמשך גביית עמלה בעבור שירותי המרת מטבע וליידע את לקוחותיה בדבר עמלת המט"ח.

המבקש העמיד את תביעתו האישית על סך של כ-26 ₪, אך לא אמד את הנזק הממוני שנגרם לכלל חברי הקבוצה בהעדר נתונים בדבר מספר הלקוחות מהם נגבו כספים שלא כדין.

טענות המשיבה

בתשובתה לבקשת האישור טענה המשיבה, כי במהלך ביצוע רכישה ובטרם אישורה, המערכת מאפשרת ללקוחות, במצג התשלום, לבחור בין שתי אפשרויות: האחת – המרה באמצעות המשיבה, והאחרת – המרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי של בעל החשבון. אם בעל החשבון בוחר בהמרה באמצעות מערכות המשיבה, מוצגים ללקוח שער ההמרה שיחול על העסקה, עמלת ההמרה בה יחויב וסכום החיוב השקלי. כן ניתנת לו, במהלך התשלום, האפשרות לבחור שלא לבצע את ההמרה באמצעות פיי-פאל. כאשר בעל החשבון בוחר באפשרות השנייה, שער ההמרה שיחול אינו מופיע בעת הרכישה, שכן הוא נקבע על-פי השער בעת הדיווח על העסקה לחברת כרטיסי האשראי.

לגרסת המשיבה, נוסף לאפשרות הבחירה שניתנת ללקוחות בעת התשלום קיימת גם אפשרות לקבוע ברירת מחדל בחשבון, כך שבעלי החשבון יוכלו לבחור את אופן ביצוע המרת הכספים ולשנותה בכל עת.

עוד טענה המשיבה, כי שינוי ברירת המחדל לבעלי חשבונות, כך שההמרה תתבצע באמצעות מערכותיה ולא באמצעות חברות כרטיסי האשראי – אינו שינוי מהותי, שכן בעת התשלום קיימת אפשרות לבחור את אופן ביצוע ההמרה. ודוק: במצג התשלום ניתנת האפשרות לבצע את התשלום שלא באמצעות פיי-פאל.

המשיבה הוסיפה עוד, כי בהתאם לסעיף 4 להסכם המשתמש, היא אינה חייבת לאפשר המרה שלא באמצעותה, שכן, על פי ברירת המחדל, ההמרה תתבצע באמצעותה וייתכן שיינתנו אפשרויות המרה אחרות בעת ביצוע התשלום.

עוד נטען, כי בסמוך לאחר ביצוע הרכישה, מקבל בעל החשבון הודעת דוא"ל המציינת, כי התבצעה המרת מט"ח באמצעות מערכות המשיבה ובגדרה מפורטים פרטי העסקה, לרבות שער ההמרה ועמלת ההמרה.

על כל האמור לעיל הוסיפה המשיבה, כי על ההליך דנן חלה תניית דין זר, לפיה הדין הסינגפורי יחול על כל תביעה או מחלוקת כנגד המשיבה, והמבקש לא טען ולא הוכיח כי עומדת לו עילת תביעה על פי דין זה.

הסדר הפשרה

ביום 11.6.2019 התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור, בגדרו הוצע לצדדים לפנות להליך גישור. לאחר הידברות הודיעו הצדדים, ביום 30.1.2020, כי הגיעו להסדר פשרה, שאלו עיקריו:

14.1 הגדרת הקבוצה: "[...] כל בעלי חשבון PayPal שרשום בישראל, ואשר במהלך התקופה שבין שבע השנים שקדמו להגשת התובענה ובקשת האישור (קרי מיום 03.01.2011) ועד למועד מתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה זה, הייתה בחשבונם ברירת מחדל של המרה שלא באמצעות PayPal שהתעדכנה לברירת מחדל של המרה באמצעות PayPal ו/או שחויבו בעמלת המרה במסגרת ביטולי רכישות כאשר לפני כן הייתה בחשבונם ברירת מחדל של המרה שלא באמצעות PayPal שהתעדכנה [...]" (סעיף 4 להסכם).

14.2 המשיבה התחייבה כי לא יאוחר משבעים ימי ם מהמועד שבו יהפוך פסק-דין זה חלוט (להלן: המועד הקובע), תשלם המשיבה סך כולל של 800,000 ₪ כפיצוי לחברי הקבוצה. לדעת הצדדים, סכום זה משקף את הסיכונים ו את הסיכויים הכרוכים בהמשך ניהול בקשת האישור, את טענות המבקש וטענות ההגנה של המשיבה. עוד הוסכם כי בשל הקושי באיתור חברי הקבוצה ובקביעת סכום הנזק המגיע לכל אחד מהם, ישולם סכום הפשרה כתרומה לקרן לניהול כספים הנפסקים כסעד ו לחלוקתם אשר הוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת תוך 70 יום מיום שפסק דין זה יהפוך חלוט.

14.3 הצדדים סבורים כי בנסיבות העניין לא נדרש למנות בודק בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, היות ותנאי הסכם הפשרה נובעים מתוך הערכת הסיכויים והסיכונים בניהול ההליך המשפטי, ובשים לב להיות הקבוצה הנטענת מצומצמת, כך שעלויות מינוי בודק והשקעת המשאבים הכרוכים בכך אינן מצדיקות זאת.

בהתאם להחלטתי מיום 2.2.20, פורסמה הודעה על הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע–2010, והועברה לקבלת עמדתם של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ושל הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
ביום 12.3.2020 הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה בכל הנוגע לבקשה לאישור הסדר הפשרה, לחיוב או לשלילה.

ביום 15.6.20 נדון הסדר הפשרה והצדדים התבקשו ליתן הבהרות לעניין אופן החישוב של אומדן הנזק.

אישור הסדר הפשרה

לאחר עיון בהסכם הפשרה, עמדת היועץ המשפטי לממשלה ושקילת ההבהרות שנתקבלו בדיון, אני סבורה כי הסדר הפשרה הוגן, ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. לכאורה התובענה שאישורה התבקש עומדת בתנאים הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

לעניין סכום הפיצוי, נתוני המשיבה מורים כי במהלך התקופות בהן עודכנה ברירת המחדל, פרק זמן של למעלה משנתיים וחצי, ביצעו כמיליון בעלי חשבונות ישראלים רכישה שכללה גבייה של עמלת המרת מטבע באמצעות מערכות המשיבה. בטרם עדכון ברירת המחדל, ביצעו כ-6% בלבד מבעלי החשבונות בישראל המרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי. המשיבה טענה כי נכון למחצית שנת 2019 פחות מ-0.5% – קרי: 5,000 בעלי חשבונות – בחרו מראש באפשרות של המרה באמצעות חברת כרטי סי האשראי כברירת המחדל בחשבונם ואילו המבקש טען כי מדובר ב-3%, כלומר 30,000 בעלי חשבונות ישראלים.

גב' דלפין ויטק, יועצת משפטית לפיי-פאל, הצהירה כי לפי נתוני החברה, בתקופה שמנובמבר 2016 עד ינואר 2017, וכן מאפריל 2017 עד ספטמבר 2019, היו כמיליון חשבונות פיי-פאל ישראליים ש בהם נעשתה רכישה בגינה נגבתה עמלת המרה על ידי פיי-פאל (סעיף 4.1 לתצהירה). כן הצהירה (סעיף 4.2):

Pursuant to PayPal's data, in October 2016, approximately 6% of Israeli PayPal account holders who made a purchase performed their currency conversion through a credit card. Pursuant to PayPal's data, […] at approximately the halfway point of 2019, less than 0.5% of Israeli PayPal account holders did this by virtue of the choice of the default in their account.

במהלך הדיון מיום 15.6.20 הובהר, כי אומנם ב-6% מחשבונותיהם של הלקוחות הישראלים בוצעה המרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי, ואולם רק כחצי אחוז מבעלי החשבונות הגדירו מראש שההמרה תבוצע באופן הזה. ב"כ המשיבה גם הדגיש, כי התובענה שאישורה נתבקש נוגעת ללקוחות שבחרו מראש לבצע את ההמרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון). לצורך הערכת הנזק הובא בחשבון הנתון של 3% ממיליון בעלי חשבונות פיי-פאל. כך שלפי ההערכה, רק 30,000 בעלי חשבונות הגדירו מראש כי ברצונם לבצע את ההמרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי.

הפשרה מבוססת גם על ההנחה כי כ-25% מאותם בעלי החשבונות שבחרו כברירת מחדל המרה באמצעות כרטיסי אשראי, שמו לב לשינוי מלכתחילה, בעוד המשיבה טענה כי כלל בעלי החשבונות שמו לב לשינוי. בהקשר זה יצוין כי המשיבה טענה שהעובדה שההמרה מבוצעת באמצעות פיי-פאל נמסרה לבעלי החשבונות גם במהלך התשלום וגם לאחר מכן, ולכן סבירה ההנחה ש-25% מהלקוחות הבחינו שההמרה אינה באמצעות חברת כרטיסי האשראי. יתר הלקוחות נוכחו באופן ההמרה, רק לאחר שקיבלו הודעת דוא"ל בדבר פרטי ההמרה. המשיבה טענה בתשובתה, כי כאשר המרת מטבע התבצעה באמצעות פיי-פאל, ניתנה ללקוחות, בזמן ביצוע העסקה, אפשרות לבחור אם לבצע את ההמרה כך או באמצעות חברת כרטיסי האשראי. מנגד בתגובה לתשובה עמד המבקש על כך שהמצג הראשון שמוצג ללקוח אינו מיידע אותו כי ברירת המחדל שהגדיר מראש שונתה ובכדי להגיע למצג השני, יש ללחוץ על הקישור "הצג אפשרויות המרה", ורק אז נפתח אותו מצג בו מוצגות שתי אפשרויות ההמרה. לא מן הנמנע, כי הלקוחות שידעו מהי ברירת המחדל בה בחרו, ולא ביקשו לשנותה, לא הקישו על הקישור "הצג אפשרויות המרה", בעוד חלקם האחר, הקיש ובחר את אופן ההמרה לפי ראות עיניו. בנסיבות העניין ההנחה ש-25% מאותם לקוחות הבחינו והקישו על הקישור נראית לי סבירה לצורך הפשרה. בבואם להעריך את סכום הפיצוי יצאו הצדדים מנקודת ההנחה שאחרי הפעם הראשונה, שמו אותם לקוחות לב למחדל הנטען ויכלו לפעול לתקנו.

אשר לנזק המוערך, עמדת המשיבה היא כי רכישה ממוצעת של לקוחות ישראלים הכוללת המרה לשקלים עומדת על סכום של 35 דולר לערך לכל היותר (סעיף 4.3 לתצהיר ויטק). המשיבה גובה עמלת ההמרה בשיעור של 2.5% ולכן מדובר לטענתה בנזק בסך של 3 ₪ לכל בעל חשבון רלוונטי. המבקש טען מנגד, כי הנזק מוערך לדידו בסך של 35 ₪ לכל בעל חשבון, וזאת בהתאם לנזקו האישי של המבקש. לצורך התחשיב נתקבלה עמדתו של המבקש בסוגיה. בהקשר זה יצוין, כי אומנם לקוח בעל מט"ח בחשבונו יכול לשלם באמצעותו ללא המרה, אך יש לזכור כי גם חברות האשראי גובות עמלה, וייתכן בשיעור גבוה מזה שגובה פיי-פאל, מלקוחות שאין להם אופציה של מט"ח בחשבונם.

הצדדים אמדו את גובה הנזק באמצעות החישוב הבא: 3% ממיליון בעלי חשבונות פיי-פאל בתקופה הרלוונטית X 0.75 (בהנחה ש -25% מבעלי החשבונות שהגדירו מראש את אופן ההמרה באמצעות חברת כרטיסי האשראי שמו לב שההמרה אינה לפי מה שביקשו) X 35 ₪ (סכום הנזק המוערך) = 787,700 ₪ (35 ₪×0.75×3%×1,000,000). החישוב מבטא את שקלול ההערכות משפטיות בדבר סיכוייו של כל צד, בראי העובדה שלא ניתן לזהות באופן ודאי את כל חברי הקבוצה. סכום הפיצוי המוסכם בסך 800 אלף השקלים שיועבר לקרן, מקובל עלי כסביר בהתחשב בסיכויים ובסיכונים של ניהול ההליך.

בנסיבות העניין שלפניי, אני סבורה כי אין צורך במינוי בודק. אין מדובר בהסדר כספי מורכב אשר יש בו להצדיק מינוי כזה.

אשר לעתיד, הובהר (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5 –6), כי בקשת האישור הוגשה בשל שתי תקלות שהתרחשו אצל המשיבה ואשר תוקנו. ב"כ המשיבה הבהיר (שם, שורות 1 –2) כי כיום, כל מי שמבצע תשלום רואה בדיוק כיצד מבוצעת ההמרה.

פסק-הדין ייחשב לפיכך מעשה בית דין כלפי החברים בקבוצה בעילות התביעה ובסעדים שפורטו לעיל. לעניין זה הובהר (עמ' 6 לפרוטוקול), כי מעשה בית דין חל על השינוי באפיון שנעשה בנובמבר 2016 ובאפריל 2017, ומובהר כי מעשה בית הדין יחול על תקלות אלו, של שינוי האפיון בלבד.

הצדדים המליצו כי המשיבה תישא בשכר טרחת באי כוח המבקש בסך של 160,000 בתוספת מע"מ כדין, והגמול למבקש יעמוד על סך של 24,000 ₪. בנוסף הוסכם כי המשיבות יישאו בהחזר הוצאות של המבקש עבור תרגום בסך של 5,000 ₪.

לאחר ששקלתי את השיקולים המנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות – ובין השאר התועלת שהביא ההליך, הטרחה שטרחו המבקש ובאי -כוחו וחשיבותה הציבורית של הסוגיה – אני מוצאת לאשר את סכום הגמול למבקש. סכום ההוצאות ישולם כנגד הצגת חשבונית. אשר לשכר הטרחה, אני סבורה שיש להעמידו על 16% מסכום הפשרה, היינו 128,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. מחצית מהגמול ומשכר הטרחה ישולמו תוך 70 יום מהיום בו פסק-דין זה יהפוך חלוט. יתרת הגמול ושכר הטרחה ישולמו, בתוך 14 יום מיום שיובא לפני ביהמ"ש אישור על ביצוע העברת סכום הפשרה לקרן לניהול כספים הנפסקים כסעד ו לחלוקתם אשר הוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות.

סיכום

הריני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק-דין זה.

הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשניים מהעיתונים היומיים הנפוצים בישראל. יש להמציא עותק הפרסום לתיק בית המשפט. גודל המודעה לא יפחת משישית עמוד.

הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי-כוחו ישולמו בהתאם לקבוע לעיל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין ליועץ המשפטי לממשלה.

ניתן היום, י"ג תמוז תש"פ, 05 יולי 2020, בהעדר הצדדים.