הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 66806-01-19

לפני
כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

המבקשת

מרגלית גבאי
ע"י ב"כ עו"ד טל לביא
מרחוב י.ד ברקוביץ 4, תל אביב
טל': 03-XXXX933; פקס: 03-XXXX933

נגד

המשיבה

קרביץ ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ארנון לנדה
מרח' מונטיפיורי 41, תל-אביב
טל': 03-XXXX551; פקס: 03-XXXX495

החלטה
לפניי בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק" ו-"הבקשה להסתלקות", בהתאמה).
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה ביום 27.1.2019 על ידי הגב' מרגלית גבאי (להלן: "המבקשת"), ועניינה בטענת המבקשת כי קרביץ ישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לא מילאה אחר הוראות תקנה 34 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013, שעה שלא פרסמה באתר האינטרנט שלה את הסדרי הנגישות שקיימים בסניפיה. בכך, הפרה המשיבה לטענת המבקשת את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון", "תקנות השוויון" ו-"בקשת האישור").
במסגרת דיון שהתקיים לפניי אוחד הדיון בהליך דנא ביחד עם 48 בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות בגין עילות זהות ודומות כנגד משיבים שונים (ראו החלטה מיום 6.10.2019), כאשר ניתנה לצדדים אפשרות להוסיף ולנהל הליכי משא ומתן ככל שישנם כאלה. דיון בבקשה המאוחדת התקיים ביום 14.1.2020 שם פרסו הצדדים את המחלוקת ביניהם, ובסופו של הדיון ניתנה לצדדים שהות נוספת להמשיך ולנהל הליכי משא ומתן ביניהם.
ביום 20.7.2020 הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת. במסגרת בקשת ההסתלקות ציינה המשיבה כי לאחר ובעקבות הגשת ההליך דנא ביצעה המשיבה את ההתאמות הרלוונטיות והמבוקשות באתר האינטרנט שלה, והצהירה כי נכון למועד הגשת בקשת ההסתלקות הסדרי הנגישות שלה פורסמו בהתאם להוראות הדין.
בנוסף, התחייבה המשיבה להמשיך לקיים את הוראות חוק השוויון ותקנות השוויון בכל הנוגע לפרסום הסדרי הנגישות הקיימים בסניפיה באתר האינטרנט שלה וכן בערוץ הפרסום העיקרי שלה גם בעתיד.
לאור דברים אלה, הוסכם בין הצדדים כי מבלי שמי מהצדדים מודה בטענות רעהו, כי נוכח האמור לעיל אין עוד צורך בהמשך ניהול התובענה ובקשת האישור, וכי בפעולותיה של המשיבה כמפורט לעיל נעשה לציבור שירות טוב ומועיל ועל כן המבקשת סבורה כי יהא זה נכון וצודק ליישב את המחלוקת בדרך של הסדר הסתלקות כפי שיפורט להלן.
המשיבה הסכימה להסתלקות המבקשת בכפוף לכך שהמבקשת מוותרת ויתור סופי ומוחלט על כל טענותיה בתביעה ובבקשת האישור כנגד המשיבה או מי מטעמה ומסכימה כי בית המשפט יסלק את בקשת האישור ויורה על דחיית התביעה האישית. בנוסף, הוסכם כי המבקשת ובא כוחה מתחייבים שלא לקחת חלק בכל הליך נוסף הנוגע לעילות התביעה נשואות בקשת האישור.
עוד הוסכם בין הצדדים כי בכפוף לאישור הסדר ההסתלקות יישאו המשיבות בגמול למבקש בסך של 5,000 ש"ח ובשכר טרחת בא כוחו בסך כולל של 25,000 ש"ח כולל מע"מ כדין.
בהחלטותיי הקודמות בבקשות לאישור הסתלקות מתוגמלת בתיקים שהדיון בהם אוחד עם התיק דנן הרחבתי באשר לסוגיית ההסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית, הוראות הדין והפסיקה בדבר הליך אישור בקשה שכזו, התנאים בהם נדרשת המבקשת לעמוד, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה מעין זו לרבות בכל הנוגע לאישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת (ראו החלטות בתיק מיום 28.11.2019 ו-16.1.2020, בפסקאות 8-10).
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות וכן את בקשת ההסתלקות, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאשרה אך כפי שיפורט להלן, תוך הפחתת הגמול ושכר הטרחה שייפסקו למבקשת ובא כוחה. אבאר מדוע.
סוגיה פסיקת גמול ושכר טרחה בהליכים כגון ההליך דנא נדונה לאחרונה על ידי לאחרונה בעניין ת"צ 22696-05-20 ברזילי נ' קליית יבגי בע"מ, פסקאות 7-8 וההפניות שם (1.7.2020). באותו עניין עמדתי על כך שבשורת מקרים דומים שנדונו בפני מותב זה, מצאתי להורות על פסיקת גמול ושכר טרחה בסכומים הנמוכים יותר מהמבוקש במסגרת הליך זה, וזאת בשים לב למבחנים שנקבעו בהלכת מרקיט לעניין השאלה אם בקשת האישור גילתה עילת תביעה, ולו לכאורה, ולשאלה האם יש בהסתלקות וההסכמות שהושגו במסגרתה כדי להביא תועלת קונקרטית לחברי הקבוצה, ודברים אלה יפים גם בענייננו.
לאור דברים אלה, מצאתי כי יהא זה ראוי לפסוק למבקשת גמול בגובה 2,000 ש"ח, ולבא כוח המבקשת שכר טרחה בגובה של 20,000 ש"ח כולל מע"מ, וזאת בשים לב לעובדה כי אין מדובר בתביעת סרק נעדרת כל עילה, ונוכח התועלת הקונקרטית – גם אם מדובר בתועלת לא משמעותית – שצמחה לחברי הקבוצה. מסקנות אלה נלמדות מאופיו של המתווה המוסכם בין הצדדים בדבר פרסום הסדרי הנגישות, והתחייבויותיה של המשיבה לפרסם את הסדרי הנגישות בסניפיה בהתאם להוראות הדין גם בעתיד.
נוסף על האמור, בנסיבות דנן, משאין בהסתלקות המבוקשת משום מעשה בית דין ומשעה שאינני סבור שיש צורך לבצע פעולות כלשהן לשם איתור מבקש ובא כוח מייצג חלופיים במקרה הנוכחי, במסגרת שיקול הדעת שנתון לי בדין אני פוטר את הצדדים מפרסום מודעות בדבר הגשת בקשת ההסתלקות (ראו ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.2013); עניין הר-עוז, פסקאות 27-28).
סוף דבר
אני נותן לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, תוקף של פסק דין.
כל ההתחייבויות של כל אחד מן הצדדים, כפי שאלה פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד של פסק דין זה.
אני מחייב את המשיבות לשלם למבקש גמול בסכום של 2,000 ש"ח וכן לשלם לבא כוח המבקשת שכר טרחה בסכום של 20,000 ש"ח כולל מע"מ כנגד חשבונית מס כדין. סכומים אלה ישולמו לב"כ המבקשת בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. הכל כמפורט בבקשת ההסתלקות.
אני מורה בזאת על דחיית תביעתה האישית של המבקשת ועל מחיקת בקשת האישור.
ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.