הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 64250-03-18

לפני
כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקש

ניר דינס
ע"י ב"כ עו"ד דורון נור

נגד

המשיבה

ש. שלמה (ניהול ציים) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יואל פרייליך

פסק דין

לפניי הודעת המבקש, במסגרתה מבקש הוא למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") שהגיש כנגד המשיבה.
רקע עובדתי
ביום 28.3.2018 הגיש המבקש את בקשת האישור כנגד המשיבה, שהינה חברה להשכרת כלי רכב. את בקשת האישור ביסס המבקש על שתי עילות תביעה שונות: הראשונה- חיוב יתר בגין חריגת קילומטראז', והשניה- חיוב יתר בגין עלות תיקונים.
במסגרת העילה הראשונה טען המבקש, כי בהסכמי השכירות הנחתמים מול המשיבה מופיע תנאי, לפיו ככל שמספר הקילומטרים שנסע הצרכן ברכב ששכר מהמשיבה יעלה על מספר הקילומטרים הקבוע בהסכם עמה, ייאלץ הצרכן לשאת בתשלום נוסף בגין כל קילומטר. לטענת המבקש, בחישוב הקילומטרים "העודפים" לא הופחתו קילומטרים שנסע הרכב לפני שנשכר על ידי המבקש, קילומטרים שנסע לצורך טיפולים, וקילומטרים שנסע הרכב מביתו של המבקש, שם הוחזר הרכב, ועד למגרש המשיבה. לטענת המבקש, מדובר בהטעיה אסורה על פי הוראות חוג הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.
במסגרת העילה השניה טען המבקש, כי כחלק מהסכם השכירות, המשיבה זכאית לחייב את צרכניה בגין עלות תיקונים של נזקים ברכב, בהם נשאה. אלא שלטענת המבקש, הסכומים אותם גובה המשיבה גבוהים מהסכומים בהם נשאה בפועל, תוך שהיא מטעה את לקוחותיה ומתעשרת על חשבונם שלא כדין.
ביום 21.10.2018 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה דחתה את טענות המבקש וטענה, בין היתר, כי עילת התביעה הראשונה מופרכת ועומדת בניגוד להסכם מפורש שנחתם בין הצדדים בנוגע למנגנון החיוב, לפיו הצרכן יחויב בעלות הנסיעה לטיפולים. כמו כן, טענה המשיבה, כי המבקש לא חויב בעלות הקילומטרים שנסע הרכב לפני שנשכר על ידו או לאחר שהוחזר על ידו, בניגוד לנטען בבקשת האישור, וכפי שהיה ידוע למבקש עובר להגשת בקשת האישור.
באשר לעילה השניה טענה המשיבה, כי מדובר בעילה שכבר הוגשה בגינה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, אשר במסגרתה הוגש הסדר פשרה הממתין לאישור בית המשפט.
בדיון שהתקיים בפני ביום 23.12.2018 נשמעו טענות הצדדים, ובסיומו נקבע כי על המבקש להודיע עמדתו באשר להמשך ניהול הבקשה, כאשר בהיעדר הודעה, תימחק בקשת האישור.
לאחר הדיון הודיע המבקש כי הצדדים מצויים במו"מ לסיום ההליך, ומשכך ביקש מספר ארכות להודיע עמדתו באשר להמשך ניוהל ההליך.
ביום 25.2.2019 הגיש המבקש את ההודעה דנן, במסגרתה הודיע כי הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, וכי הוא מבקש כי בקשת האישור תימחק ללא צו להוצאות.
טענות הצדדים
לטענת המבקש, לאור המלצת בית המשפט בדיון מיום 23.12.2018, החליט הוא לוותר על תביעתו ועל כן מבקש הוא למחוק אותה. לטענתו, הוא מודע לקשיים שמעוררת בקשתו, כפי שצויינו על ידי בית המשפט, אולם הוא מבקש שלא לחייבו בהוצאות, או לחייבו בהוצאות סמליות בלבד, בשל העובדה שהבקשה למחיקת בקשת האישור מוגשת בשלב מוקדם יחסית, ושלהערכתו, אם היה מתקיים הליך הוכחות לא הייתה המשיבה מוכיחה את טענותיה.
מנגד, טוענת המשיבה, כי בקשת האישור נאמדה על ידי המבקש בסכום אסטרונומי של 27,300,000 ₪, כאשר כאמור, היא נשענה על שתי עילות נפרדות. בנסיבות אלה נאלצה המשיבה לשאת בשכ"ט באי כוחה בסך של 128,700 ₪.
לטענת המשיבה, בקשת האישור הוגשה באופן חסר בסיס לחלוטין, ללא ביצוע בדיקות מינימאליות הנדרשות ממי שמתיימר להגיש תביעה ייצוגית, במיוחד כאשר מדובר במי שהינו עו"ד במקצועו, ותוך חוסר אכפתיות משווע באשר לעלויות הנגרמות למשיבה ולמערכת כולה.
המשיבה, שבה על טענתה, לפיה המבקש ידע עובר להגשת בקשת האישור כי אינו מחויב ביתר בגין חריגה מהקילומטרים שהוסכמו בין הצדדים, בכל הנוגע לקילומטרים שלפני מסירת הרכב למבקש או לאחר החזרתו למשיבה. כמו כן, טוענת המשיבה, כי המבקש "ניפח" את סכום תביעתו בגין החריגה מהקילומטראז' המותר בגין נסיעה לטיפולים פי עשרה, וזאת מבלי שהציג כל אסמכתא לתמיכה בטענתו, לפיה אין לחייבו בגין נסיעות אלה.
בנוסף, טענה המשיבה, כי המבקש הסתיר מבית המשפט את העובדה כי בנוגע לעילה השנייה כבר הוגשה בקשת אישור הממתינה לאישור הסדר פשרה, או למצער לא בדק כמתחייב את פנקס התובענות הייצוגיות. כמו כן, המבקש לא טרח לפנות אל המשיבה עובר להגשת בקשת האישור, ולו היה פונה עליה, היה מגלה בנקל את דבר קיומה של בקשת האישור המקבילה. המבקש אף הסתיר מבית המשפט כי הסכים למנגנון החיוב בנוגע לעלות תיקון נזקים.
לטענת המשיבה, הודעת המבקש דנן מהווה הודאה כי פתיחת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. בנסיבות המפורטות לעיל, ובפרט שעה שבמסגרת ההליך הסתיר המבקש עובדות מבית המשפט ואף ניפח באופן מלאכותי את תביעתו, אין מנוס מלקבוע שהתנהל בחוסר תום לב, ולהטיל עליו הוצאות משמעותיות.
מכל מקום, טוענת המשיבה, על התביעה להידחות, ולא להימחק, לכל הפחות בכל הנוגע לעילה הראשונה, וממילא לא קיים הליך של "מחיקה" בתובנעה ייצוגית.
המבקש הגיש תגובתו לתשובת המשיבה, במסגרתה טען, כי אין כל בסיס לטענה כי בקשת האישור הוגשה בחוסר תום לב, ואין כל ספק כי בקשת האישור הינה בקשה מבוססת, אלא שקיימת תובענה נוספת בעניין, שבמסגרתה הוגש הסדר פשרה לאישור בית המשפט.
באשר לטענת המשיבה, לפיה לא בוצעה פנייה מקדימה עובר להגשת בקשת האישור, טוען המבקש, כי לפי פסיקת בתי המשפט אין כל חובה לבצע פנייה מקדימה בתובענה שאינה כנגד רשות .
עוד טוען המבקש, כי המשיבה לא צירפה כל אסמכתא לכך כי לא חייבה אותו בגין הקילומטרים שנסע הרכב בטרם נשכר על ידו, אלא אך מסמך פנימי שלה, אולם לאור הספק באשר ליכולתו של המבקש להוכיח את טענותיו לעניין זה, החליט הוא שלא להמשיך בתובענה.
באשר לעילה השנייה, טוען המבקש, כי כידוע לא ניתן לאתר כיום באופן סביר תובענות ייצוגיות קודמות דרך פנקס התובענות הייצוגיות, ואילו במאגר המשפטי עליו מנוי המבקש חיפוש תחת שם המשיבה לא מעלה את התובענה הייצוגית הקודמת שהוגשה כנגד המשיבה, כך שלא ניתן לטעון לרשלנות מצידו של המבקש.
לטענת המבקש, בהתאם לפסיקה, כאשר הוגשה בטעות תובענה ייצוגית, לאחר שהוגשה תובענה אחרת באותו עניין, אין מקום לחייב את המבקש בהוצאות, או לחלופין יש לחייבו בהוצאות סמליות. עוד טוען המבקש לעניין זה, כי בהתאם לפסיקה, על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות במסגרת הליך של תובענה ייצוגית.

דיון והכרעה
ראשית אציין, כי חרף בקשתו של המבקש להורות על "מחיקת בקשת האישור" מדובר למעשה בבקשה להסתלקות מבקשת האישור.
משכך, מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה יש מקום להורות על דחיית תביעתו האישית של המבקש כלפי המשיבה בכל הנוגע לעילה הראשונה. שעה שעילת התביעה השנייה תלויה ועומדת בפני בית המשפט במסגרת בקשת האישור המקבילה, איני מורה על דחיית עילה זו של המבקש כלפי המשיבה.
באשר לסוגיית ההוצאות, מגמת בית המשפט העליון היא כי יש להימנע מהרתעת תובעים ייצוגיים מהגשת תובענות ייצוגיות, מחשש שלא תוגשנה אף תובענות ראויות. לעניין זה נקבע בע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 22.1.2015) (להלן: " עניין אי. אר. אמ"), כי:
"מכשיר התובענה הייצוגית הוא מכשיר דיוני בו אמורים להיות מיוצגים האינטרסים של הציבור הרחב. על הגנת אינטרסים אלו אמון בית המשפט. במסגרת השאיפה לשמר ולקדם את השימוש במכשיר התובענה הייצוגית, על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה... ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, אני סבור כי יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים".
בעניין אי. אר. אמ התקיים דיון נוסף, דנ"א 944/15 פלאפון תקשורת בע" נ' אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ (פורסם בנבו, 29.3.2015), במסגרתו נקבע כי אין לראות בהחלטה המובאת לעיל משום הלכה חדשה, לפיה בכל מקרה בו הוגשת תובענה ייצוגית בתום לב ונדחתה, יש מקום לפטור את המבקש מהוצאות המשיב על מנת להימנע מהרתעת תובעים יצוגיים פוטנציאליים. עוד נקבע, כי:
"הנכון הוא שבית משפט זה קרא לנהוג במתינות בבוא בית המשפט לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה... התובענה הייצוגית היא כלי דיוני חשוב... אכן יש להישמר מפני ניצולו לרעה של ההליך להגשת תביעות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי "כיס עמוק" המוגשות בחוסר תום לב. אחת הדרכים היא, כאמור, השתת הוצאות ריאליות על תובע ייצוגי שבקשתו נדחתה.
ואכן, בפועל, נפסקות בערכאות השונות הוצאות כנגד תובעים שבקשתם לאישור תובענה כייצוגית נדחתה, או בעת בקשתם להסתלקות מן התובענה הייצוגית, כאשר אומדן ההוצאות נגזר בין היתר מנקודת הזמן בהליך בו הוחלט להסתלק מבקשת האישור; קלישות העילה לרבות בפן הראייתי; השקעת המשאבים שנאלץ הצד הנתבע להשקיע והרצון שלא לעודד תביעות סרק על ידי פסיקת הוצאות בשיעור הולם.
בעניין האיזונים השונים בפסיקת הוצאות זו, ראויים בעיניי דבריה של כב' השופטת ד"ר מ. אגמון-גונן במסגרת: ת.צ (ת"א) 33648-09-10 מוחיילוב נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 19.09.2011):
"מנסיבות אלה, אישור הסתלקות ללא צו להוצאות כלל, אינו תומך במוסד התובענות הייצוגיות אלא להפך. ראשית, ששכר הטרחה הגבוה שנדרשות הנתבעות כמו חברת פרטנר שלפניי להוציא, מתחייב מעצם הגשת התובענה גם אם בקדם הראשון מסתלק התובע או התובעים מהתביעה. כיוון שתובענה ייצוגית עלולה להביא לנזק כלכלי אדיר, חייבות החברות להתגונן בצורה מעמיקה וראויה ודבר שנדרש כדי להגיש כתב תשובה רציני. שכר טרחה זה מגולגל בדרך זו או אחרת לכלל הלקוחות ובכך יש פגיעה ראשונה בכלל הציבור.
פגיעה שנייה בהגשת תביעות סרק נובעת מהעובדה שהצפת בתי המשפט בתביעות כאלה, אם לא ייפסקו הוצאות לפחות במקרים בהם על פניו מדובר בתביעה כאמור, גורמת לכך שקשה לבור את המוץ מן התבן, היינו קשה למצוא את התובענות הראויות שכן בתי המשפט מוצפים בתובענות ייצוגיות. מעבר לכך, הדבר גורם לפיחות במעמד התובענה הייצוגית וזוהי פגיעה קשה במוסד חשוב זה".

[עוד בעניין זה ראו: ת.צ (ת"א) 7206-04-13 מריאנה נ' עיריית בת ים (פורסם בנבו, 2.3.2015); ת.צ (י-ם) 13841-06-13 ח'לדון נגם נ' חברת ארומה ישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 26. 2.2014); ת.צ (מרכז) 4354-03-08 י. ענבר אחזקות בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ( פורסם בנבו, 11.1.2010); ת.צ (ת"א) 2520-01-10 בן סימון נ' דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ (פורסם בנבו, 31.1.2014) – הסכום שנפסק בהליך זה, בסך של 120,000 ₪, הופחת במסגרת ע"א 2053/14 ‏עדנה בן סימון נ' דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ (פורסם בנבו, 18.7.2016) לסך של 60,000 ₪].
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בנסיבות העניין שבפני יש מקום להטיל הוצאות על המבקש. לעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה היה על המבקש, בפרט בהיותו עו"ד במקצועו, לבדוק עובר להגשת בקשת האישור האם קיימת תובענה ייצוגית דומה, באמצעות בדיקה בפנקס התובענות הייצוגיות ובמאגרים המשפטיים, או באמצעות פנייה מקדימה למשיבה, וזאת לא עשה.
יובהר, כי במסגרת תגובתו לתשובה שהגישה המשיבה לבקשת האישור ציין המבקש כי מצא במאגר משפטי הליכי ביניים שהתקיימו במסגרת בקשת האישור המקבילה, אך לא ניתן היה להבין מתוכם כי מדובר בתובענה ייצוגית באותו עניין. בנסיבות אלה, סבורתני כי היה על המבקש, שהינו כאמור עורך דין במקצועו, לחקור ולדרוש ולערוך בירור מקיף, לרבות באמצעות פנייה אל המשיבה, בטרם הגשת בקשת האישור.
הגשת בקשת האישור בעילה שכבר הוגשה בגינה בקשת אישור קודמת גרמה להגדלת סכום התביעה, לעלויות נוספות בהן נאלצה המשיבה לשאת לשם הגנתה, וכן להקצאת משאבים נוספים על ידי מערכת המשפט, אשר ניתן היה לחסוך בהם. אף המבקש מכיר בכך כי בנסיבות אלה יש מקום לפסיקת הוצאות סמליות, כפי שעולה מתגובתו לתשובת המשיבה.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה שהמבקש הסתלק מבקשת האישור לאחר הדיון הראשון, ובהתחשב בנסיבות אשר הביאו המבקש לבקש להסתלק מהבקשה, מצאתי לחייבו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית תימחק. תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה בגין העילה הראשונה תידחה. כאמור לעיל, שעה שעילת התביעה השנייה תלויה ועומדת בפני בית המשפט במסגרת בקשת האישור המקבילה, איני מורה על דחיית עילה זו של המבקש כלפי המשיבה.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.