הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 62112-09-17

לפני:
כבוד ה שופטת מיכל אגמון-גונן

המבקשים (בבקשת האישור):

  1. אודי לדרגור
  2. עו"ד שלמה בן חיים
  3. נתן כהן

ע"י ב"כ עוה"ד חגי קלעי ואוהד רוזן ממשרד קלעי רוזן ושות' וכן עו"ד גלעד הלר

נגד

המשיבים (בבקשת האישור):

  1. ח.ש בקרנה בשר הכפר בע"מ
  2. אלון חזן
  3. שמואל שטראוס
  4. ש.ח. שינוע בע"מ
  5. א.ד.י. שיווק וסחר בבקר בע"מ
  6. י.ש.י. בקר בע"מ
  7. יהודה שטראוס

ע"י ב"כ עוה"ד יניב אביטן, אבי קורונל ונופר חיון

החלטה

לפניי שתי בקשות במסגרת התובענה הייצוגית והבקשה לאשרה כייצוגית, שעניינה אופו השחיטה של בעלי חיים ע"י המשיבות. המבקשים טוענים כי המשיבות גרמו לצרכני המוצרים לצרוך שלא ביודעין בשר שנשחט בניגוד לדיני רווחת בעלי החיים בישראל, ותוך גרימת כאב ומצוקה קשים לבעלי החיים וכן תוך פגיעה בדיני הכשרות. הבקשה הראשונה היא לסילו ק התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה על הסף, והשנייה, בקשה לתיקון התובענה ובקשת האישור על דרך הוספת משיבים (המשיבים 7-3).

1. השתלשלות העניינים
המבקשים, מר אודי לדרגור, עו"ד שלמה בן חיים ומר נתן כהן הינם צרכני בשר. בבקשת האישור המאוחדת נטען כי מר לדרגור הינו שף חובב וכי עו"ד בן חיים ומר כהן הינם אנשים שומרי תורה ומצוות, המקפידים לשמור דיני כשרות.

המשיבה 1, חברת ח.ש. "בקרנה בשר הכפר בע"מ", ח.פ. 514216902 (להלן: בקרנה או המשיבה 1). המשיבה 1 מצויה בבעלות מלאה של החברות א.ד.י שיווק וסחר בבקר בע"מ, ח.פ. 5135057547 (להלן: "חברת א.ד.י."), ו- י.ש.י בקר בע"מ, ח.פ. 512065608 (להלן: "חברת י.ש.י בקר").

המשיב 2, מר אלון חזן הינו מנהל חברת א.ד.י ומחזיק ב-50% ממניותיה. חברת א.ד.י. הינה בבעלות משותפת של מר אלון חזן ושל מר דוד חזן.

המשיב 3, מר שמואל שטראוס הינו מנהל חברת י.ש.י בקר ומחזיק ב- 50% ממניותיה. חברת י.ש.י בקר הינה בבעלות משותפת של מר שמואל שטראוס ומר יהודה שטראוס (העתק דו"חות רשם החברות צורפו כנספח 4 לבקשת האישור המאוחדת).

ביום 28.9.17 הגיש מר לדרגור תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית במסגרת ת"צ 62112-09-17, במסגרתה טען, בין היתר, כי המשיבים גרמו נזק לצרכנים של מוצרי המשחטה, בכך שגרמו לצרכני המוצרים לצרוך שלא ביודעין בשר שנשחט בניגוד לדיני רווחת בעלי החיים בישראל, ותוך גרימת כאב ומצוקה קשים לבעלי החיים. לבקשה צורפו סרטונים שנטען כי צולמו בשטח המשחטה, ואשר בהתבסס על המופיע בהם, כך נטען בבקשה, פורסם תחקיר של עמותת "אנונימוס" בדבר התנאים במשחטה.

כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 7.11.17, הגישו עו"ד שלמה בן חיים ומר נתן כהן תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית במסגרת ת"צ 15338-11-17. השניים ציינו בבקשה כי הינם אנשים דתיים, שומרי תורה ומצוות, וטענו טענות דומות לאלה שהועלו בבקשת לדרגור, וכן טענות נוספות, לרבות פגיעה בכשרות המוצרים ופגיעה באיכות המוצרים ובטיחותם. אף לבקשה זו צורפו סרטונים אשר נטען כי צולמו בשטח המשחטה ע"י עובד לשעבר ופורסמו במסגרת תחקיר של עמותת "קירות שקופים". כמו כן, צורפו לבקשה זו שלוש חוות דעת של רב ושוחט מוסמך, של וטרינר בכיר ושל מומחה בתחום הסקרים.

לאחר שהמבקשים הגישו בקשה לאיחוד התובענות, הורה כב' סגן הנשיא השופט חאלד כבוב בהחלטתו מיום 2.1.18 על איחוד שתי בקשות האישור. עוד נקבע כי בקשת אישור משותפת מטעם שני המבקשים תוגש בתוך30 ימים, וכי תשובת המשיבים לבקשה המשותפת תוגש 30 ימים לאחר מכן. ביום 19.3.18 הוגשה הבקשה המאוחדת לאישור התובענה כייצוגית כנגד חברת בקרנה (אשר כונתה בבקשה "בית המטבחיים חיפה").

ביום 30.5.18 הגישו המשיבים בקשה לסילוק תובענה על הסף (להלן: בקשת הסילוק), וביום 16.9.18 הגישו המבקשים בקשה לתיקון בקשת האישור על דרך הוספת נתבעים וטענות שונות לבקשת האישור (להלן: בקשת התיקון). אלה הבקשות נשוא החלטה זו.

2. בקשת האישור
כדי להבהיר את הבקשות וטיעוני הצדדים, אימוד בתמצית על בקשת האישור.

2.א. הגדרת הקבוצה בבקשת האישור
המבקשים עתרו להגדיר את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה באופן הבא:
"כל מי שרכש ו/או צרך מוצרי בשר בקר ו/או כבש שמקורם בשחיטה בבית המטבחיים חיפה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תביעה זו ועד למועד מתן פסק דין בתובענה".

לחילופין, נתבקש בית המשפט להגדיר שלוש קבוצות אשר בשמן תנוהל התובענה, כדלקמן:

קבוצה ראשונה:
"כל מי שרכש ו/או צרך מוצרי בשר בקר ו/או כבש שמקורם בשחיטה בבית המטבחיים חיפה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תביעה זו ועד למועד מתן פסק דין תובענה, ואשר נגרמו ו/או ייגרמו לו כאב ו/או כעס ו/או תסכול ו/או גועל ו/או תחושת פגיעה ו/או רמיה ו/או בגידה ו/או עגמת נפש משנודעה ו/או תיוודע לו התנהלות בית המטבחיים כלפי בעלי החיים במסגרתו".

קבוצה שניה:
"כל מי שרכש ו/או צרך מוצרים כשרים של בשר בקר ו/או כבש שמקורם בשחיטה בבית המטבחיים חיפה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תביעה זו ועד למועד מתן פסק דין בתובענה ואשר כשרות המוצר היתה בעלת חשיבות עבורו בעת רכישת ו/או צריכת המוצרים".

קבוצה שלישית:
"כל מי שרכש ו/או צרך מוצרים כשרים של בשר בקר ו/או כבש שמקורם בשחיטה בבית המטבחיים חיפה במהלך 7 השנים שקדמו להגשת תביעה זו ועד למועד מתן פסק דין בתובענה ואשר נגרמו ו/או ייגרמו לו כאב ו/או כעס ו/או תסכול ו/או גועל ו/או תחושת פגיעה ו/או רמיה ו/או בגידה ו/או עגמת נפש משנודע ו/או ייוודע לו כי התנהלות בית המטבחיים פוגעת ו/או עשויה לפגוע באיכות המוצרים ובטיחותם ."

לבקשה צורפו סרטוני ווידאו אשר נטען כי צולמו בשטח מפעל בקרנה וכן חוות דעת מומחים שונים: ד"ר משה רפלוביץ', מנכ"ל ו-וטרינר ראשי באיגוד ערים לשירותים ווטרינריים דן, הרב אבי זרקי, שוחט מוסמך ומסמיך שוחטים, ורב בתל אביב ופרופ' ברוך מבורך, נשיא מכון המחקר "מאגר מוחות". כמו כן צורפו (נספח 8) פרסומים מאתר האינטרנט ומדף הפייסבוק של בקרנה בהם מצויין כי בקרנה משווקת מוצרי בשר איכותיים.

המבקשים עמדו בהרחבה בבקשתם (בפרק ג') על הנורמות החלות על בתי מטבחיים (ובין היתר חוק צער בעלי - חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד- 1994, להלן: חוק צער בעלי חיים ונהלי השירותים הווטרינריים) ועל ההפרות של נורמות אלו אשר בוצעו ע"י המשיבים בשלבים השונים של הטיפול בבעלי החיים בבית המטבחיים (פריקה, הובלה וכו'). כמו כן עמדו המבקשים על הפגיעה בכשרות המוצרים, באיסור ההלכתי בדבר צער בעלי חיים ובאיכות ובטיחות הבשר, הנובעים מן הפרקטיקות הפסולות והפוגעניות הנוהגות, לטענתם, אצל המשיבה 1.

2.ב. עילות התביעה
אשר לעילות התביעה (ראו בפרק ה' לבקשת האישור המאוחדת), הבקשה בוססה על העילות הבאות:
1. פגיעה באוטונומיה של הפרט, בחופש הרצון ובחופש הבחירה, כמפורט:
א. פגיעה באוטונומיה של הצרכנים המאמינים כי הם רוכשים בשר שיוצר על פי דין ותוך גרימת הסבל המינימלי וההכרחי לבעלי החיים בלבד (כמתחייב בדין), כאשר מתברר להם כי רכשו ואכלו בשר שיוצר תוך התעללות קשה, מיותרת ואסורה;
ב. פגיעה באוטונומיה של צרכנים שומרי הכשרות, אשר סברו כי הם רוכשים מוצר כשר, ובדיעבד התברר כי אין הדבר כך;
ג. פגיעה באוטונומיה של הצרכנים , שסברו כי הם רוכשים מוצר מוקפד ואיכותי, כאשר התברר כי באופן הייצור הקלוקל יש גם כדי לפגום משמעותית באיכות ובטיחות המוצרים.

2. רשלנות (סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). לטענת המבקשים, המשיבים התרשלו כלפי המבקשים, זאת באמצעות שורת הפרות ארוכה של הוראות החוק, הנחיות וסטנדרטים מחייבים ומקובלים.

3. הפרת איסור ההטעיה וחובת הגילוי (מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, סעיפים 2(א), 2(ב) ו- 4(א); להלן: חוק הגנת הצרכן). בתובענה ובבקשת האישור נטען כי בקרנה מפרה שורה הוראות דין בנושא זה, בין היתר מכיוון שבעצם שיווק מוצרי בשר למאכל אדם, גלומים התחייבות ומצג כי הם מיוצרים בהתאם להוראות הדין, מה שאינו כן, ובנוסף, בקרנה מסתירה מהצרכנים את התנהלותה, מטעה אותם, ופועלת כלפיהם בחוסר תום לב וגורמת להם לרכוש מוצרים שאילו ידעו את האמת לגבי אופן ייצורם, היו נמנעים מלרוכשם.

4. עשיית עושר ולא במשפט (מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979). המשיבים עשו עושר ולא במשפט על גבם של המבקשים ושל חברי הקבוצה שכן באופן בו נוהגת בקרנה היא חוסכת בעלויות ניכרות על חשבון קיום הוראות הדין ועל חשבון ציפיות הלקוחות. אילו ידעו חברי הקבוצה את האמת לגבי אופן הטיפול בבעלי החיים היו נמנעים מלרכוש את מוצרי בקרנה. דהיינו, בקרנה השיגה רווחים ממכירת מוצרים שאותם לא הייתה מוכרת אלמלא ההטעיה.

5. הפרת חובה חקוקה (מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין)- המשיבים הפרו חובה חקוקה בין היתר בהפרת הוראות הדין העוסקות בצער בעלי חיים: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי החיים), התשנ"ד- 1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים), תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הובלת בהמות), התשס"ו- 2006 (להלן: תקנות הובלת בהמות ); תקנות מחלות בעלי חיים (שחיטת בהמות), התשכ"ד- 1964; הפרת הוראות השירותים הווטרינריים; הפרת כללים בינלאומיים; הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן והפרת דינים הנוגעים לכשרות (ובפרט סעיפים 4, 5 לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג- 1983 וסעיפים 2, 6, 7 לתקנות איסור הונאה בכשרות (תעודת הכשר, התשמ"ט- 1988).

6. הפרת דיני המכר והחוזים והפרת חובת תום הלב- באופן טיפולה בבעלי החיים פעלה בקרנה שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת, בניגוד לסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים). בעצם הסתרת מידע מהותי באשר לאופן בו מיוצר הבשר, למעשה כפתה בקרנה על הצרכנים לשתף פעולה, ולתמוך בכספם בפרקטיקות האסורות הנהוגות במסגרתה, וביצעה הטעיה, בניגוד לסעיף 15 לחוק החוזים, באמצעות הצגת מצג שווא באשר לעמידתה בהוראות הדין ובנורמות המקובלות. כמו כן, בקרנה פעלה בניגוד לחובתה לספק את המוצר בבינוניות, בהתאם לסעיף 45 לחוק החוזים ובניגוד לתקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים), שכן פעילות בלתי חוקית, הגורמת לסבל רב לבעלי חיים ללא כל מטרה או הצדק היא פעילות הנוגדת את תקנת הציבור. בנוסף, בקרנה הפרה אף את הוראות סעיף 11 חוק המכר, התשכ"ח- 1968, שעניינו אי התאמה בממכר, שכן המוצרים שנמכרו שונים, פגומים ונחותים בסוגם ובאיכותם ביחס להסכמות בין רוכש הבשר למוכר.

7. אחריות נושאי משרה בתאגיד - כמו כן עמדו המבקשים על אחריות נושאי המשרה בתאגיד (המשיבים 2-3) וחלקם בהפרות הדין שאירעו בבקרנה. בהקשר זה נטען כי בקרנה מצויה בניהולם של המשיבים 2-3 המשמשים כדירקטורים היחידים בה, וכן הינם גם בעלים של בקרנה, באשר כל אחד מהם מחזיק ב 50% מכל אחת מן החברות שהן בעלות מניותיו. בנסיבות אלה, כך נטען, מוטלת על המשיבים 2 ו- 3 אחריות להפרות הדין שנעשו בבקרנה מוכח שורת הוראות חוק מפורשות.

3. הבקשה מטעם המשיבים לסילוק בקשת האישור על הסף
3.1. טיעוני הצדדים בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף
3.1.א. טיעוני המשיבים (בבקשה מיום 30.5.18 ובתגובות מיום 3.12.18 ו- 4.6.19)
המשיבים העלו מספר טענות לתמיכה בבקשתם לסילוק התובענה הייצוגית על הסף. ראשית, טענו להיעדר עילה ויריבות- המשיבים טענו בבקשתם כי הם אינם בעלי הדין הנכונים. נטען כי המשיבה 1 עוסקת בשיווק וממכר בשר לאיטליזים, סופרים ורשתות, יבוא וממכר בקר ומפעילה מפעל לפירוק ואריזת בשר, וכי היא אינה מפעילה את בית המטבחיים בחיפה או כל בית מטבחיים אחר, אינה עוסקת בשחיטת בקר או צאן, לא בבית המטבחיים בחיפה ולא באחר, אינה שוכרת את המקום בו מתנהל בית המטבחיים ואינה מחזיקה בו, אין לה רישיון או היתר לבצע שחיטה והיא אינה מעסיקה עובדים העוסקים בשחיטה. אותו "עובד" שעל פי הנטען תיעד את האירועים העומדים בבסיס התביעה לא הועסק כלל ע"י המשיבה 1. מהגדרת המבקשים בבקשת האישור את הקבוצות בשמן מוגשת התובענה ואת הסעדים הנתבעים עולה כי אין בהם כל טענה או סעד המופנים כלפי מי מהמשיבים. כלל הטענות והסעדים המבוקשים מופנים ומתייחסים לבית המטבחיים עצמו ולבעליו. היות והמשיבים אינם בעלים ואינם מחזיקים של בית המטבחיים ברור כי לא ניתן יהיה בסופו של יום, גם אם תתקבל בקשת האישור במלואה, ליתן סעד כנגד המשיבים, ולפיכך הם אינם אמורים להיות צד להליך ואין כל תועלת בצירופם.

טענה שנייה שהעלו הייתה של היעדר עילה אישית למבקשים- לטענתם, המבקשים בבקשת האישור נעדרי עילה אישית שכן איש מהמבקשים לא העלה טענה לפיה הוא רכש את הבשר שעומד בבסיס עילת התביעה בהסתמך על מצג, מעשה או מחדל של המשיבים עצמם. אליבא ד'מבקשים עצמם הבשר שנרכש על ידם ומהווה את זכות העמידה שלהם כתובעים ייצוגיים לא נרכש כשהוא נושא עדות כלשהיא הקושרת אותו עם המשיבה 1, שכן לטענת המשיבים עצמם הבשר נרכש כשהוא אינו ארוז ואינו נושא כל סימן המקשר אותו למי מהמשיבים. לפיכך לא הוכחה כל יריבות עם המשיבה 1 ועם נושאי המשרה בה.

3.1.ב. טיעוני המבקשים (בתגובתם מיום 16.9.18)
לטענת המבקשים יש לדחות את בקשת הסילוק של התובענה הייצוגית על הסף, שכן רק במקרים נדירים ידון בית המשפט בבקשה לסילוק על הסף המוגשת בתוך הליך לאישור תובענה כייצוגית שהוא עצמו הליך מקדמי. עוד נטען כי בבקשת הסילוק נמנעו המשיבים מלנקוב בשמה של אותה חברה "עלומה" אשר עוסקת בשחיטה בבית המטבחיים בחיפה, אולם בתשובה שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון במסגרת בג"צ 8020/17 תנו לחיות לחיות נ' מנהל השירותים הווטרינריים (צורפה כנספחים 1-2 לתגובה לבקשת הסילוק), חשפו המשיבים כי החברה הנוספת, העוסקת בביצוע שחיטה, הינה חברת ש.ח. שינוע בע"מ, ח.פ. 513996082 (להלן: ש.ח. שינוע), אשר בהתאם לדו"חות רשם החברות הינה בבעלות חברות בקרנה, א.ד.י. ו- י.ש.י. דהיינו: חברת בקרנה וחברת ח.ש. שינוע הינן חברות אחיות, המצויות באותה בעלות בדיוק ומנוהלות ע"י אותם מנהלים, שהם מר חזן ומר שטראוס. פעילותן של שתי החברות, כך נטען, שלובה זו בזו ומבוצעת על ידי אותם מנהלים בדיוק. משכך, גם אם אכן קיימת חלוקה פורמלית כלשהי ביניהן בביצוע הפעילות (עניין שלא הוכח(, אין לכך כל משמעות לענייננו מבחינת עילות התביעה באשר שתי החברות פעלו בצוותא חדא כמעוולות (בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין) וכשותפות בניהול והפעלת בית המטבחיים ומכירת מוצריו, תוך הפרת הדין והטעיית הצרכן, ושתיהן אחראיות ביחד ולחוד לפיצוי לחברי הקבוצה בגין נזקיהם. שתי החברות, כך נטען, אחראיות ביחד על הליך הייצור: המשיבה 1 רוכשת את בעלי החיים לפני השחיטה, מעבירה אותו לשחיטה בידי ש.ח. שינוע, ולאחר השחיטה ממשיכה בפירוקו, אריזתו, שינועו ושיווקו של הבשר, לרבות בפרסומים לציבור. היות והנהלת שתי החברות זהה היא, משמעות הדבר היא שלכל הפחות המשיבה 1 ידעה (מכוח הידיעה של מנהליה) על ההפרות המבוצעות בית המטבחיים, ומשכך, ממילא מתקיימת עילת הרשלנות על ידה.

בנסיבות אלה, הכך טוענים המבקשים, הפרדה בין החברות (וודאי מנקודת מבטו של הצרכן) הינה מלאכותית ושגויה. המבקשים הפנו לע"פ 99/14 מדינת ישראל נ' מליסרון בע"מ (פורסם בנבו, 2014), שם נקבע, לטענתם, כי כאשר אדם הינו בעל תפקיד בשתי חברות המצויות בקשרי בעלות ביניהן, הרי שגם אם הוא פועל בכובעו מטעם החברה האחת לטובת החברה האחרת, הרי שהוא פועל בשם שתי החברות, ושתי החברות נושאות באחריות למעשיו.

עוד נטען כי ככל שהדבר נוגע לאחריות המנהלים אין כל משמעות להפרדה בין החברות, וכי היות ושתי החברות חבות יחד, ספק אם יש צורך להעמיק בבירור טיב מערכת היחסים שבין השתיים, ואולם אפילו אם יש לעשות כן אזי המדובר בשאלה עובדתית מובהקת שיש צורך לבררה לאחר הליך גילוי מסמכים וחקירות עדים ואין להכריע בה בשלב של מחיקה על הסף. לטענת המבקשים,
חברת בקרנה היא אשר שיווקה את הבשר לצרכנים ופרסמה אותו בשמה, באתר האינטרנט שלה, תוך שמציגה אותו כלפי הצרכנים כמוצר שלה, ותוך הצגת שלל מצגים בכל הנוגע לאיכותו, להיותו מיוצר על פי כל הנהלים ותוך שמירה על רווחת בעלי החיים. אף אם אינה עוסקת בשחיטה, היא המוכרת לצרכן והיא האחראית כלפי הצרכן בגין המוצרים ובגין ההטעיה הגלומה במצגיה, כאשר סעיפים 6 ו- 7 לחוק הגנת הצרכן מחילים את האחריות בגין ההטעיה על המפרסם והמשווק (ולא רק על היצרן או היבואן). בשל מצגיה הכוזבים, חברת בקרנה היא אחראית כלפי הצרכן גם בגין הפרת העילות החוזיות ודיני המכר.

המבקשים טוענים כי נוכח אחריותה האמורה של חברת בקרנה, קמה מאליה האחריות האישית של מנהליה מר חזן ומר שטראוס, וזאת בין היתר מכוח סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן ומכוח סעיף 15 לחוק איסור הונאה בכשרות, המטילים עליהם חבות ישירה בגין הפרת הוראות החוק. כמו כן, כך נטען, חברת בקרנה נהנית מהגדלת התפוקה והמכירות, הנובעים מביצוע העבודה באופן מהיר על חשבון רווחת בעלי החיים, כמו גם מן העובדה שהצרכנים סוברים, בטעות, כי הבשר עומד בסטנדרטים המחייבים ולפיכך ברי כי המבקשים מתעשרים שלא כדין כתוצאה מאופן הייצור המחפיר כמתואר ועליהם להשיב התעשרות בלתי צודקת זו.

בנוסף, טוענים המבקשים כי היות וחברת בקרנה ידעה אודות הליך השחיטה הפסול, והסתירה אותו מלקוחותיה, הרי שמתקיימת ההתרשלות הדרושה במסגרת עילת הרשלנות.

לטענתם, על בית המשפט לתת דעתו לאופן המתחכם והלא ישיר בו הציגו המשיבים את העובדות במסגרת בקשת הסילוק, כאשר טענו להיעדר קשר לפעילות השחיטה אולם הסתירו את זהות החברה המבצעת, את היותה בבעלותם המלאה ובניהולם וכן את הקשר ההדוק בין החברות במסגרת תהליך הייצור עד השיווק, ויש לזקוף לחובתם את חוסר תום לבם.

3.2. סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית
נפסק לא אחת כי ככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה. זאת, מן הטעם שהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא כשלעצמו הליך מקדמי, כאשר פיצולו לשני תתי-הליכים עלול לגרום לסרבול יתר. במסגרת הדיון בבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית, בוחן בית המשפט ממילא את הסיכויים שהתביעה תתקבל, כך שאם בקשת האישור אינה עומדת בתנאים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות, הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור.

וראה הדברים שנאמרו ע"י כב' המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין, ברע"א 7096/11 עופר קומם נ' שמואל רוזובסקי, פסקה 8 (פורסם בנבו, 2012):
"בדיון בסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הבדילה הפסיקה בין בקשה לסילוק על הסף של התובענה בשל עילות הקיימות ביחס לכל תובענה (תק' 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), לבין בקשה לסילוק על הסף בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית .....".

ואולם לכלל זה קיים חריג והוא במקרים בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום שאז עשוי בית המשפט לסלקה על הסף עוד בטרם דיון בבקשת האישור לגופה. יפים העניין זה דברים שנאמרו מפי כב' השופט חנן מלצר בעניין רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' עובדיה קדמי, פסקה 5 (פורסם בנבו, 2009):
"כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר – כדוגמאות בלבד – מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק). המקרה שלפנינו, והמחלוקת עתירת ההיקף שהתגלעה בין הצדדים, אינם נופלים בגדר החריג הצר האמור."

המקרה שבנדון אינו בא בגדר אחד המקרים בהם מוצדק לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה. אין המדובר במצב בו קריאת בקשת האישור על פניה מלמדת כי המדובר בבקשת סרק נעדרת בסיס או יסוד באופן ברור וחד משמעי. כלל הטענות המועלות ע"י המשיבים- האם הוכחו תנאי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות (ובין היתר האם הוכח קיומה של קבוצה והאם הוכחו עילת תביעה ויריבות בין מי מהמשיבים למבקשים); האם ראוי להרים את מסך ההתאגדות, האם ראוי לייחס אחריות אישית למי מהמשיבים 2,3 ו- 7 ועוד- דורשות בחינה לעומק של ראיות הצדדים ושמיעת עדויותיהם, ודינן להתברר במסגרת הדיון בבקשת האישור. בשלב תיקון כתבי בית דין בתובענה ייצוגית אין בית המשפט נדרש לבחון לגופה את בקשת האישור ולהכריע בה.

בנסיבות אלה אין מקום להיעתר לבקשת הסילוק והיא נדחית .

4. הבקשה לתיקון התובענה ובקשת האישור
בבקשה לצירוף נתבעים (אשר במהותה הינה בקשה לתיקון בקשת האישור וכתב התביעה) אשר הוגשה ביום 16.9.18, עתרו המבקשים לצרף את חברת ח.ש. שינוע (המשיבה 4), ואת מנהליה חברת א.ד.י שיווק (משיבה 5) וחברת סחר י.ש.י (משיבה 6), וכן את מר יהודה שטראוס (משיב 7) שהינו בעלים במשותף עם שמואל שטראוס בחברת י.ש.י בקר, כנתבעים נוספים בתביעה. נטען כי בקרנה וח.ש. שינוע הינן חברות אחיות המצויות שתיהן בבעלות מלאה וזהה של חברות א.ד.י שיווק ו-י.ש.י בקר, וכי שמואל ויהודה שטראוס כמו גם אלון חזן הינם בעלים של חברות אלה באמצעות א.ד.י שיווק ו-י.ש.י בקר. עוד נטען כי למנהלי החברות, משיבים 1-3 ו- 5-7 אחריות ישירה ושילוחית לנזק שנגרם לחברי הקבוצה.

המבקשים צירפו לבקשתם מיום 16.9.18 תרשים בעלויות וניהול של בית המטבחיים (עמ' 4):כמו כן צורף לבקשה דו"ח רשם החברות (נספח 2 לבקשה) ממנו עולה כי חברת ש.ח. שינוע הינה בבעלות י.ש.י בקר ו- א.ד.י. שיווק.

בנוסף להוספת נתבעים, עתרו המבקשים כי בית המשפט יתיר תיקון הטענות המועלות בבקשת האישור, באופן שישקף כדבעי את חלוקת האחריות בין המשיבים, וזאת לנוכח העובדות החדשות אשר נודעו. לבקשה צורף נוסח בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגיית (נספח 7), כאשר השינויים אותם ביקשו המבקשים לבצע סומנו ב"עקוב אחר שינויים".

בין יתר השינויים שהוכנסו התווספו טענות כנגד אחריותם של המשיבים שצירופם מתבקש מכוח תקנה 4(ב) לתקנות הובלת בהמות אשר לטענת המבקשים קובעת חזקה כי משגיח על המשלוח חב באופן אישי בגין הפרות דין שאירוע במהלך המשלוח (סעיף 43 לבקשת האישור המתוקנת); מכוח סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן העוסק באחריות מעביד, מרשה ונושא משרה בתאגיד; מכוח סעיף 17ב(ב) לחוק צער עלי חיים העוסק בחובת נושא משרה בתאגיד לפקח ולמנוע ביצוע עבירות בידי התאגיד או אחד מעובדיו; מכוח סעיף 15 לחוק איסור הונאה בכשרות המטיל חבות על נושאי משרה, אשר עליהם הנטל להוכיח כי העבירה נעשתה שלא בידיעתם וכי נקטו בכל האמצעים הסבירים לשמירת החוק וכן מכוח סעיף 16 לחוק זה המטיל אחריות על המעסיק למעשי עובדיו (סעיפים 288-290 לבקשת האישור המתוקנת). נטען אפוא כי יש לייחס לנושאי המשרה ולחברי הדירקטוריון של בקרנה אחריות ישירה של לנזקים שנגרמו לצרכנים (סעיפים 293-294 לבקשה המתוקנת).

4.1 טיעוני הצדדים בבקשת התיקון
4.1.א. טיעוני המבקשים (בבקשה מיום 16.9.18 ובתגובותיהם מיום 8.1.19 ו- 20.6.19)
לטענת המבקשים, המשיבים שצירופם מתבקש, הינם חלק מאשכול חברות הפועלות יחדיו בתהליך ייצור הבשר - המשיבה 1, חברת ח.ש. בקרנה יחד עם משיבה 4, ש.ח. שינוע, מפעילות ביחד את קו הייצור של הבקר המשווק ע"י בקרנה ואמונות על האריזה והשיווק של מוצרי הבקר. כמו כן, כלל החברות באשכול נשלטות ע"י אותם נושאי משרה ובעלי מניות, הם המשיבים 2-3 ומר שטראוס שצירופו מתבקש. משכך, חברת ש.ח. שינוע ומנהליה הם בעלי דין דרושים במסגרת הליך זה. לטענת המבקשים, הגשת תובענה נוספת אשר ש.ח. שינוע ומנהליה הם הנתבעים בה, בגין אותה מסכת עובדתית הנדונה בנדון, תגרום להארכת ולסיבוך ההליך, ואף עלולה להביא להכרעות סותרות, ולפיכך הדרך הנכונה היא לצרפם להליך דנא.

עוד טוענים המבקשים כי היעדר המידע, באשר למשיבים הראויים, נובע מהתנהלות המשיבים עצמם – לטענת המבקשים, הם רכשו את הבשר באיטליזים, כאשר הוא אינו ארוז, ועל כן אין להם ידיעה באשר לכיתוב על האריזה. בהיעדר מידע על האריזה, ובהינתן שכל הפרסומים והמצגים בדבר אופן הייצור, הטיפול בבעלי החיים, האיכות, הכשרות וכל יתר המצגים השיווקיים נעשים בשמה של המשיבה 1 ברור לחלוטין כי הצרכן זכאי להניח כי המשיבה 1 היא יצרן הבשר, ונושאת באחריות מלאה כלפיו באשר לייצור הבשר ואמיתות המצגים שהציגה.

עוד טוענים המבקשים כי התיקון דרוש להכרעה בשאלות שבמחלוקת – לטענתם, בהתאם לתקנות 22 ו- 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקסד"א") רשאי בית המשפט לצרף נתבע בכל שלב משלבי הדיון, ובלבד שיש בכך כדי לאפשר את ההכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. חברת ש.ח. שינוע ובעלי התפקידים בה, אשר נושאים באחריות אישית להפרות הדין במסגרת השחיטה, הם בעלי דין דרושים להליך נוכח אחריותם בהפרת הנורמות המחייבות בכל הנוגע לטיפול ברווחת בעלי החיים ולאופן ייצור בשר למאכל, וכן חברת ש.ח. שינוע נדרשת כצד חיוני בתיק לצורך הבירור העובדתי, ובין היתר נדרש כי תמסור גרסתה באשר לממצאים החמורים אשר אותרו, תמסור מסמכים הנדרשים לצורך תיקון הליקויים שהיא נדרשת לבצע, וכן נדרש כי בית המשפט ייתן צווים כנגדה אשר יבטיחו כי ייצור הבשר מכאן ואילך ייעשה בהתאם לנורמות המחייבות על פי כל דין.

המבקשים הפנו לעניין זה לרע"א 3721/15 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' חגי שור, שם, לטענתם, המשיבה בבקשת אישור ניסתה להסתתר תחת המבנה התאגידי של אשכול חברות ושימוש במותג כשם כללי על מנת למנוע זיהוי של מלוא המעוולים ולהכביד על בירור התובענה, ובית המשפט קבע כי כאשר שמו של התאגיד המייצר והמשווק של המוצר אינו מופיע על האריזה הרי שאין זה ראוי להתיש את הצרכן ולגרום לו להתרוצץ במבוך האחזקות של אשכול התאגידים על מנת לגלות מי מתוכם הוא התאגיד המייצר את המוצר.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי ניתן לייחס לנושאי המשרה בחברות אחריות אישית לעוולות שבוצעו- סעיף 6 לחוק הגנת הצרכן מאפשר להטיל אחריות ישירה גם על יצרן המוצר, היבואן, האורז והמעצב, וכן ניתן להטיל אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד בגין העוולות הנטענות בבקשת האישור וזאת מכוח סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן, סעיף 17(ב)(ב) לחוק צער בעלי חיים וסעיף 15 לחוק איסור הונאה בכשרות, הקובעים כולם אחריות ישירה ומפורשת של נושא משרה בתאגיד בגין עוולות שבוצעו על ידי התאגיד בנסיבות של ההליך הנוכחי.

המבקשים מוסיפים כי השלב המקדמי בו הוגשה הבקשה תומך בקבלתה – לטענתם, הבקשה להוספת נתבעים הוגשה בשלב מקדמי, עוד טרם הגשת תשובה לבקשת האישור, ובטרם התקיימו הליכים מהותיים בתיק או ניתנו החלטות מהותיות ועל כן יש מקום לקבלה. המשיבים טוענים כי בתי המשפט הכירו שוב ושוב בפערי המידע המובנים בין צדדים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמחייבים התייחסות הולמת בקביעת ההסדרים הדיוניים בהליך. הפסיקה נוקטת הלכה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, מה גם שהמשיבים שמבוקש צירופם דרושים לניהול ההליך ואי צירופם עלול להקשות על בירור האמת. השלב הנוכחי אינו שלב ההחלטה בבקשת האישור אלא שלב מקדמי, בבקשה שכל תכליתה להבטיח שכל בעלי הדין הרלוונטיים ייכללו במסגרת ההליך. עוד נטען כי העובדה שב"כ המשיבים 1-3 מייצג בהליך בנדון גם את משיבים 4-7 מעידה על הקשר בין כלל בעלי הדין.

לטענת המבקשים, מקומן של טענות המשיבים להתברר בשלב הדיון בבקשת האישור - כלל טענות המשיבים בתגובתם הינן טענות משפטיות ועובדתיות שאין מקום לבררן במסגרת שלב טרום מקדמי זה, וכי לא נגרם למשיבים 4-7 נזק מהצירוף היות וטרם הגישו כתב תשובה וטרם השקיעו משאבים כלשהם. כמו כן נטען כי המבקשים הינם תמי לב וכי דווקא המשיבים הם שנהגו בחוסר תום לב וניסו להסתתר תחת מבנה תאגידי של אשכול חברות ושימוש במותג כשם כללי על מנת למנוע זיהוי של מלוא המעוולים ולהכביד על בירור התובענה.

4.1.ב טיעוני המשיבים (בתגובותיהם מיום 3.12.18 ומיום 4.6.19)
חברת ש.ח. שינוע היא בעלת הדין הרלוונטית היחידה בתובענה - המשיבים טענו בתגובתם כי אין להם התנגדות לצירופה של משיבה 4 וכי היא בעלת הדין הנכונה היחידה לבירור הבקשה לאישור התובענה, ובלבד שיתר בעלי הדין יסולקו ממנה, שכן הליך השחיטה מבוצע במשיבה 4, על כלל ההכנות והשלבים המקדימים לו (ראו תגובתם מיום 4.6.19, סעיפים 26, 28-29, 33ד').

התיקון המבוקש הינו תיקון מהותי ואינו שולי - המדובר בבקשה להוספת ארבעה צדדים נוספים, תוך הוספת טענות עובדתיות ומשפטיות נוספות וחדשות אשר לא בא זיכרן בבקשת האישור עצמה, דבר המעיד כי בקשתהאישור לבדה אינה מקימה עילת תביעה. אין המדובר בתיקון שולי או מינורי של בקשת האישור אלא בבקשה לתיקון משמעותי אשר למעשה משנה מהותית את הבקשה המקורית לאישור. ראוי במצב זה לסלק בקשת האישור וככל שיחפצו המבקשים יוכלו להגישה בשנית כאשר היא מנוסחת כראוי.

התנהלותם הפסולה של המבקשים די בה להביא לדחיית הבקשה - המבקשים הגישו את בקשת האישור טרם זמנה ומבלי שעשו כל ניסיון לוודא מי הם המשיבים הנכונים בהליך. היו בידי המבקשים כל הכלים והמידע לשם ביצוע בירור כאמור, שהרי לשיטת המבקשים הבקשה לאישור מבוססת בעיקרה על מידע שניתן בידיהם על ידי ״עובד״ שעבד בבית המטבחיים, ולפיכך יכלו הם לעיין בתלוש השכר של אותו עובד ולדלות משם את פרטי המעסיק - הוא הבעלים של בית המטבחיים. כמו כן יכלו המבקשים, לדלות מידע מהותי זה מחבריהם לדרך - ארגון ״קירות שקופים״ ועמותת ״אנונימוס״, שני ארגונים המכירים את בית המטבחיים והעומדים בראשו על רקע הליכים שהתנהלו ומתנהלים בין העמותות למשיבים. בנוסף, היה בידיהם להפנות מכתב לבית המטבחיים ובו דרישה לקבל את הפרטים המהותיים הנדרשים לשם פתיחת הליך דראקוני דוגמת ההליך שבפנינו. הגשת בקשת האישור בצורה של טלאי על טלאי יוצרת הארכה וסירבול של ההליך. ממילא בקשת האישור המתוקנת שמבוקש להגיש הינה בקשה חדשה ולפיכך ראוי להורות על מחיקת הבקשה הקיימת כאשר למבקשים תישמר הזכות להגיש בקשת אישור חדשה לאחר שיבחנו את העובדות לאשורן. המשיבים הוסיפו וטענו כי בעלת הדין היחידה שעשויה להיות רלוונטית הינה המשיבה 4, ש.ח. שינוע, אשר היא ולא המשיבה 1 מבצעת את הליך השחיטה על כלל ההכנות והשלבים המקדימים לו.

הרמת מסך – לטענתם, ביחס לחברת י.ש.י מתבקשת הרמת מסך כפולה של מסך ההתאגדות: האחת - הרמת מסך החברה המנהלת ומחזיקה בבית המטבחיים וייחוס המעשים והעוולות לשתי החברות המחזיקות בה; השניה- הרמת מסך של שתי חברות אלו וייחוס המעשים לגופים או לאנשים העומדים מאחוריהן (כאשר מר שמואל שטראוס אף לא משמש כבעל מניות אלא כמנהל משותף בלבד). לטענת המשיבים, המבקשים לא טרחו לציין מה המקור החוקי והמשפטי להרמת מסך כפולה שכזו, והרמת מסך שכזו אינה מתאפשרת במקרים כגון ההמקרה הנדון, והינה בניגוד לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: חוק החברות). חברה זו הינה אישיות משפטית נפרדת, והיותה בעלת מניות במשיבה 4 אינה יכולה כשלעצמה להקים חיוב או יריבות כלשהיא. האמור נכון, כך צוין, אף בהתייחס לחברת א.ד.י. שיווק ולחברת בקרנה. אשר לבעלי המניות ונושאי המשרה בחברות שצירופן מתבקש ציינו המשיבים כי על מנת להורות על צירופם של אלה, על המבקשים לעמוד בנטל הוכחת התנאים הדרושים לאישורה של תובענה ייצוגית, אשר קבועים בסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), ואולם המבקשים לא עמדו בכך: חברת ש.ח. שינוע הינה היחידה שניתן להגדירה כ"עוסק" בחוק הגנת הצרכן, שכן היא יצרנית הבשר נשוא התובענה ואמונה על הליכי השחיטה והתהליכים הנלווים, מה גם שהגדרת חברה כ"עוסק" אינה מחילה באופן אוטומאטי הגדרה זו כלפי נושאי המשרה בה, וייחוס הגדרת "עוסק" לנושא משרה בחברה הוא חריג ולא בנקל יתאפשר.

בנוסף, טוענים המשיבים, כי דוקטרינת הרמת מסך תכליתה לאפשר ייחוס חוב של חברה לבעלי מניותיה כדי להקנות רשת ביטחון לנושי החברה מקום בו החברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה עקב ניצול מסך ההתאגדות ולא סתם עקב התנהלות עסקית כושלת. דוקטרינה זו אינה מהווה מקור משפטי לייחוס אחריות נזיקית או חוזית לבעלי מניות של חברה ובוודאי שאינה ישימה בנדון שכן חברות בקרנה וש.ח. שינוע הינן חברות פעילות העומדות בהתחייבויותיהן ואין כל טענה לניצול לרעה של מסך ההתאגדות.

לא ניתן לייחס אחריות לחברות או לנושאי המשרה מכוח הוראות החוק שצוינו בבקשת האישור- לטענת המשיבים, אין כל מקום לייחוס אחריות לחברות המבוקשות ולנושאי המשרה בהן מכוח הוראות הדין שציינו המבקשים: אשר לסעיף 15 לחוק איסור הונאה בכשרות נטען כי הוא מאפשר ייחוס אחריות לנושאי משרה בלבד ולא לחברות המשמשות כחברות מנהלות; אשר לסעיף 25 לחוק הגנת הצרכן נטען כי הוא עוסק באחריות נושא משרה לביצוע עבירה ע"י מי מעובדי התאגיד, ואינו יכול לשמש מקור להטלת חבות על חברות במסגרת תביעה אזרחית. אשר לחוק צער בעלי חיים צויין כי סעיף 22 לחוק זה מסייג שהוראותיו החוק לא יחולו על המתת בעלי חיים שנעשתה לצורכי מאכל אדם.
משאין כל בסיס נורמטיבי להטלת אחריות אישית על החברות או על נושאי המשרה הרי שאין להתיר צירוף הנתבעים המבוקש (הטענות שנטענו הובאו בהרחבה לעיל במסגרת הדיון בבקשה לסילוק על הסף).

4.1.ג. תגובת המבקשים לטענות המשיבים
בתגובה לטענות המשיבים טענו המבקשים כי יש לדחות את הטענה כי ניתן היה להבין מי מבין החברות באשכול היא היצרנית באמצעות עיון בתלוש השכר של העובד, שכן צרכנים אינם אמורים לעיין בתלושי שכר ודי להם להסתמך על מצגים ופרסומים פומביים היוצרים חבות משפטית כלפי הצרכן. בנוסף, שם משלם המשכורת אינו יכול ללמד דבר על המבנה התאגידי המורכב במסגרתו בחרו המשיבים לפעול. היות וניתן לייחס אחריות אישית לנושאי המשרה השונים בחברות מכוח הוראות חוק שונות, אזי כלל אין צורך להידרש בהליך הנוכחי לדוקטרינת הרמת מסך, ואולם אפילו היה צורך הרי שבנסיבות שבנדון מוצדק השימוש בהרמת מסך וזאת בשל העירוב הרב שבין החברות ופעולתן ושימוש בשם מותג אחד.

עוד טוענים המבקשים בתגובה כי בירור החבות של המשיבים 1-3, כמו גם הטענות בעניין הרמת מסך - עניינן בדיון בבקשת האישור עצמה, שככן הדבר מחייב בירור עובדתי, שאין מקומו במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב טענות וסילוק על הסף.

4.2. על תיקון כתבי טענות
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מקנה לבית המשפט סמכות להתיר לבעלי הדין לתקן את כתבי הטענות שהגישו, וקובעת כי:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

תקנה 92 לתקסד"א חלה בשינויים המחויבים גם בהתייחס לתובענות ייצוגיות, וזאת מכוח תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. בעת שבית המשפט דן בבקשה לתיקון תובענה "רגילה" (להבדיל מתובענה ייצוגית), עליו לבחון את האינטרסים הבאים ולאזן ביניהם: הראשון - אינטרס המבקש בתיקון לשם בירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה ושאם לא יותר לו לבררה, עלולה להיחסם זכותו לבירורה; השני – עניינו של המשיב שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; השלישי – אינטרס הציבור בניצול יעיל של זמנו של בית המשפט והכרעה בשאלות השנויות במחלוקת (רא ו הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט עוזי פוגלמן בבר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, פורסם בנבו, 2012, בפסקה 7 לפסק הדין, להלן: עניין אינסלר).

כדי לאזן בין האינטרסים הללו, על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים: א. האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות השנויות במחלוקת. ככל שהתיקון נראה ככזה שיסייע בהכרעה במחלוקת- יטה בית המשפט להתירו והכל במטרה להעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית ולהגיע לבירור האמת . ומנגד, ככל שלא גלומה במידע שהוספתו או מחיקתו מתבקשת תועלת לליבון המחלוקות בין הצדדים - תפחת הנכונות להתיר התיקון המבוקש; ב. מועד הגשת בקשת התיקון (מידת האיחור) והסיבה לו (הטעם בשלו המידע לא הובא במסגרת המקורית)- ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, תגבר הנטייה להתיר את התיקון, כאשר את פגיעת היריב ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות; לעומת זאת ככל שהוגשה בקשת התיקון בשלב מתקדם של ההליך, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לה. כמו כן יבחן בית המשפט את ההסבר למועד העלאת הטענה במועד מאוחר. העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה - הניתנת לסתירה - כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת; שכן אם מדובר בעובדה מהותית, היה מקום להעלותה מלכתחילה; ג. האם התיקון עלול לפגוע בצד שכנגד - בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות או יקנה למבקש התיקון יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך. בכלל זה עשוי בית המשפט לשקול אם דחיית בקשת התיקון חוסמת את הדרך להעלות את הטענה בפורום אחר, ואם אינטרס היריב בהכרעה מהירה בסכסוך מטה את הכף לדחות את בקשת התיקון; ד. האם בקשת התיקון הוגשה שלא בתום לב (ראו: עניין אינסלר פסקאות 8-9 לפסק הדין).

4.3. תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית
בעניין אינסלר עומד בית המשפט על כך שכשמדובר בתובענות ייצוגיות יש לאזן בין האינטרסים באופן שונה מאשר בתובענה שאינה ייצוגית, וליתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית. על בית המשפט להקנות משקל רב יותר לאינטרס הציבור בבירור ובהכרעה בתובענות ייצוגיות המגלות עילה. זאת משום שבעוד שבתובענה רגילה כל בעל דין מייצג את האינטרס שלו-עצמו והמשקל שניתן לאינטרס הציבור מוגבל יותר, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית המבקש ובא כוחו מייצגים את אינטרס חברי הקבוצה (שקולם אינו נשמע באופן ישיר בהליך) ובנוסף את אינטרס הציבור במימוש תכליותיו של מוסד התובענה הייצוגית (פיסקה 13).

בהמשך עומד בית המשפט בהרחבה על איזון האינטרסים בבקשה לתיקון בקשת אישור.

אשר לשיקול הראשון (האינטרס להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין) - נפסק בעניין אינסלר כי כשמדובר בתובענה ייצוגית, אין מדובר רק באינטרס של חברי הקבוצה, אלא גם באינטרס הציבור בבירור המחלוקת ובהשגת תוצאה יעילה. לפיכך, מקום שהתיקון נדרש לשם כך, תיטה הכף להתירו. מנגד, ככל שהתיקון נוגע לשאלה שאינה נחזית ככזו שעשויה לסייע לבירור הפלוגתות – תיטה הכף שלא להתירו. כאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב מקדמי של ההליך, מוצדק לאמץ אמת-מידה ליברלית, וזאת בשל הקושי להעריך את תרומתו של התיקון לבירור השאלה השנויה במחלוקת בטרם נערך בירור מקיף של בקשת האישור. לצורך שיקול זה די אפוא בכך שבית המשפט ייווכח כי על-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק וכי יש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת (ראו: עניין אינסלר, פסקה 14).

אשר לשיקול השני (הסיבה לשיהוי בהעלאת הטענה או העובדה שמבוקש להוסיפה והעיתוי בו מוגשת בקשת התיקון) – נפסק כי מאפייניו המיוחדים של הליך התובענה הייצוגית משליכים על האיזון הראוי גם ביחס לשיקול זה: מאפיין ראשון נוגע לפער המידע האינהרנטי בין התובע לבין הגורם הנתבע - בתובענה ייצוגית המידע שבידי התובע הינו מידע בנוגע למקרה הקונקרטי שלו, וככלל, אין בידיו מידע מקיף ומהימן בשאלה אם הגורם הנתבע פועל באופן זהה ביחס לכל חברי הקבוצה, כמה זמן הוא נוהג כך, מה גודלה של הקבוצה וכו'. עיקר המידע הרלוונטי מצוי בידי הגורם הנתבע, ולא אחת התובע הייצוגי למד על אודות התשתית העובדתית המלאה מתשובת הנתבע לבקשת האישור. או אז מתעורר הצורך להתייחס לעובדות ולראיות חדשות שנתגלו לתובע מתשובת הנתבע, ולעיתים פותח הדבר חזית דיונית חדשה. הדרך הראויה להוספת טענות וראיות חדשות היא להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור. מאפיין שני נוגע לחובה לפרוש את התשתית העובדתית והראייתית המלאה כבר בשלב בקשת האישור. בקשת האישור נדרשת לכלול את התשתית העובדתית המלאה ואת הראיות התומכות בה כבר במועד הגשתה, ולפני הליכי גילוי כלשהם. בשונה מתביעה "רגילה" (שבה שלב הראיות מתקיים בתום שלב קדם המשפט ולאחר שמוצו הליכי הגילוי למיניהם), דרך המלך להוספת ראיות וטענות עובדתיות שלא נטענו מלכתחילה בבקשת האישור אך דרושות לשם הכרעה בה, היא לבקש לתקן את בקשת האישור. שילוב שני המאפיינים הללו מגביר מראש את ההסתברות שהתובע הייצוגי יידרש להוסיף ראיות וטענות עובדתיות חדשות שלא הובאו בבקשת האישור, ושלשם כך יבקש לתקנה. מאפיינים אלה מטים את כף המאזניים להקל בבקשת תיקון, ובלבד שעל-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק שהוגשה על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי-מבוססת (ראו: עניין אינסלר, פסקאות 15-17).

אשר לשיקול השלישי, הנוגע לפגיעה שהתיקון יסב לבעל הדין היריב נפסק כי כאשר התיקון עלול לגרום נזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות – אין להרשות את התיקון, ואילו כאשר הנזק ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות תיטה הכף להתיר את התיקון (עניין אינסלר, פסקה 18).

אשר לשיקול הרביעי (בחינת תום ליבו של מבקש התיקון) נפסק כי תום הלב הדיוני פירושו כי התובע נדרש מלכתחילה לבסס את בקשת האישור על בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין, ולפיכך, הגשת בקשה לאישור מבלי לערוך בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית עלולה כשלעצמה להוליך למסקנה כי יש יסוד סביר להניח שהתובע הייצוגי ובא כוחו לא ייצגו את הקבוצה בתום לב. ככל שבקשת האישור חסרה תשתית מספקת, יש להבחין בין שני מצבים עיקריים: כשבקשת האישור חסרת יסוד על-פני הדברים, ותיקונה לא ישנה זאת אין טעם להתיר את התיקון, ואולם כשבקשת האישור נעדרת תשתית מספיקה, אך אין לומר עליה שהיא חסרת כל יסוד עשוי בית המשפט לבחון אפשרות להחליף את מבקש האישור ובא כוחו תוך מתן אפשרות לתקן את בקשת האישור (עניין אינסלר, פסקה 19).

4.4 יישום השיקולים במקרה שלפניי
לאחר שעיינתי בנוסח הבקשה המתוקן ובטיעוני הצדדים, סבורני כי יש בצירוף המבוקש כדי לאפשר הכרעה יעילה בטענות המבקש, אני רואה לנכון להיעתר לבקשה לתיקון בקשת האישור.

4.4.א. השיקול הראשון- האינטרס להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין
המבקשים תיארו בתרשים הזרימה שהובא לעיל את אשכול הבעלויות והניהול של החברות. המבקשים טענו כי לשתי החברות - המשיבה 1 והמשיבה 4 - חלק בתהליך ייצור ושיווק הבשר, וכי כל אחת מהחברות אחראית לשלבים מסוימים בתהליך ייצור הבשר. המבקשים פירטו את סעיפי החוק המבססים לטענתם את חבותם של כל אחד ואחד מהמשיבים הן באופן אישי (אחריות נושאי משרה בתאגיד), הן מכוח עילה של הרמת מסך (ראו לעיל). המשיבים כאמור מכחישים כי למשיבה 1 היה חלק בהליך ייצור הבשר.

יש להדגיש כי המבקשים צירפו פרסומים מאתר האינטרנט ומדף הפייסבוק של המשיבה 1- בקרנה- המפרסמת את מוצרי הבשר כמוצרים שלה וכן מפרסמת את טיב התהליך שבו מגודל ומפוקח הבקר (נספח 8 לבקשת האישור המאוחדת). בפרסומים אלה נאמר:
"בקרנה משווקת בשר טרי ואיכותי מוות הגידול הטובות בארץ, תוך הקפדה על הזנת הבקר ורווחתו...אנו משווקים לרשתות המזון, איטליזים, ולמסעדות מובחרות בארץ"; "שיווק בשר טרי מובחר מהשטח לנתח"; "מוצרי "בקרנה בשר הכפר" מקורם בפרות, עגלים וכבשים שגודלו וטופחו בארץ בחוות גידול. הבקר גדל בתנאי האיכות המשובחים ביותר פיקוח ווטרינרי קפדני והזנת מזון משובח...הקפדה יתירה זו נשמרת לאורך כל התהליך...".

המשיבים לא התייחסו כלל לפרסומים אלה בטענותיהם. יש בפרסומים לתמוך ולו לכאורה בטענת המבקשים באשר לחלקה של משיבה 1 בשיווק המוצרים ובפרסומים שבוצעו לצרכנים.

בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בהתייחס לשאלת חלקה (ככל שאכן קיים) של משיבה 1 בתהליך ייצור הבשר נשוא התובענה. עם זאת, על פניו, בשלב זה ומשצורפו פרסומים של מוצרי הבשר באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק של משיבה 1, חברת בקרנה, שם הם מופיעים במוצרים של משיבה 1 עצמה, יש בכך להצביע ולו לכאורה על חלקה בהליך ייצור הבשר ועל היות בעלת דין נחוצה לבירור התובענה.

יש לזכור כי מצויים אנו בשלב הדין המקדמי, הדיון בבקשת האישור, שמטרתו להביא לכך כי כלל בעלי הדין הרלוונטיים (או שעל פני הדברים הינם רלוונטיים), יהיו חלק מההליך, כך שלבית המשפט יתאפשר להכריע במחלוקת בכללותה ובשלמותה.

הטענות העובדתיות של הצדדים הנוגעות לתהליך ייצור המוצר, השחיטה, האריזה והשיווק והמחלוקת העובדתית בעניין זה, ראויות לבירור במסגרת הדיון בבקשת האישור, ואולם על מנת שניתן יהיה לברר טענות אלה כדבעי, כמו גם את הטענת בעניין הרמת מסך וייחוס אחריות אישית לנושאי משרה בתאגיד, יש לצרף לתביעה את משיבה 4, כמו גם את בעליה - משיבים 5 ו- 6 (חברות א.ד.י ו- י.ש.י), וכן את הבעלים של י.ש.י בקר- משיב 7, מר יהודה שטראוס. צירופם של אלה כנתבעים הינו דרוש לצורך הכרעה יעילה ושלמה בתובענה, ויסייע לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת.

אוסיף ואציין, כי בקשת התיקון הוגשה בשלב מקדמי של ההליך, עוד טרם הוגשה תגובת המשיבים ולפיכך כאמור, ראוי לאמץ אמת-מידה ליברלית ביחס אליה, מה גם שעל-פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק. קיים יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת. לפיכך, שיקול זה תומך בהיעתרות לבקשת הצירוף.

4.4.ב. השיקול השני - הסיבה לשיהוי בהעלאת הטענה או העובדה שמבוקש להוסיפה והעיתוי בו מוגשת בקשת התיקון
כאמור לעיל, שלא כמו בתובענה רגילה, המידע שבידי התובע בתובענה הייצוגית הוא מצומצם, ולא אחת הוא למד על התשתית העובדתית המלאה מתשובת הנתבע לבקשת האישור; או אז מתעורר הצורך להתייחס לעובדות חדשות ולראיות חדשות אשר התגלו לתובע מתשובת הנתבע. הדרך הראויה לעשות זאת היא להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור. ברי כי אין בכך כדי לגרוע מחובתו של התובע הייצוגי להגיש את בקשת האישור לאחר בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית, ואין להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי מבוססת. עם זאת, שלילת האפשרות לתקן בקשה לשם הוספת עובדות שניתן היה לגלות אותן בשקידה סבירה לפני הגשת בקשת האישור, אך הן דרושות להכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת – עלולה לפגוע באינטרס הקבוצה ובאינטרס הציבור באופן בלתי מידתי.

איני רואה לנכון לקבל טענת המשיבים כי היה על המבקשים לברר, טרם הגשת בקשת האישור, מול עמותות "אנונימוס" ו"קירות שקופים" אודות מבנה הבעלות וההחזקה של החברות. בשלב זה לא הוכח קשר בין המבקשים לארגונים אלה, כך שלא ניתן בהכרח לקבוע כי המבקשים ידעו או היה עליהם לדעת על המאבק שניהלו ארגונים אלה במי מהמבקשים. אשר לטענה כי היה על המבקשים לעיין בתלוש השכר של העובד אשר חשף בפניהם את הנעשה בבית המטבחיים ולעמוד על הגורם משלם השכר- אף טענה זו איני רואה לנכון לקבל שכן שם משלם המשכורת בתלוש השכר של העובד, כשלעצמו, אין בו כדי ללמד על המבנה התאגידי של אשכול החברות ועל הבעלויות והניהול שלהן.
אינטרס חברי הקבוצה וכן אינטרס הציבור תומכים בהתרת התיקון.

4.4.ג. השיקול השלישי - הפגיעה שהתיקון יסב לבעל הדין היריב
הבקשה בנדון הוגשה בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם הוגש כתב תשובה ע"י מי מהמשיבים, ולא שוכנעתי כי התיקון עלול לגרום למי מהמשיבים נזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות.

4.4.ד. השיקול הרביעי: בחינת תום ליבו של מבקש התיקון
כאמור לעיל, איני סבורה שבקשת האישור חסרת יסוד על-פני הדברים וכי תיקונה לא ישנה זאת (שאז כאמור ייטה בית המשפט שלא להתיר התיקון), והדברים פורטו לעיל במסגרת הדיון בשיקול השני. איני סבורה כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב, וכי התביעה אינה אלא "כסות" ומסווה לתביעתם של ארגוני בעלי חיים (כפי שמנסים המשיבים לצייר זאת). טענה זו לא הוכחה בשלב זה, ואולם אף אם ארגוני בעלי חיים עומדים מאחורי התביעה, אין בכך כשלעצמו, כדי להביא לקביעה כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב.

4.5 הרמת מסך וייחוס אחריות במסגרת תובענה ייצוגית
אשר לטענת המשיבים כי המבקשים מעוניינים לערוך הרמת מסך כפולה - כאמור לעיל, המבקשים טוענים כי יש לייחס אחריות אישית לבעלי התפקיד באשכול החברות אף מבלי להידרש לדוקטרינת הרמת המסך, אולם לטענתם אף הרמת מסך מתבקשת בנסיבות המקרה. המשיבים טוענים לעומת זאת, כי לא ניתן לבצע הרמת מסך בנדון, כך שממילא אין תכלית בצירוף הגורמים שצירופם מתבקש. השאלה האם ניתן לתבוע בעלי מניות בחברה מכוח עילה של הרמת מסך במסגרת תובענה ייצוגית זכתה להתייחסות מספר פעמים בפסיקה והתשובה שניתנה עליה הינה בחיוב.

כך לדוגמא בבש"א (מחוזי ירושלים) 7933/07 עו"ד שלמה גן צבי נ' מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ (פורסם בנבו, 23.07.2008) נסב הדיון אודות השאלה האם לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות אפשר להגיש תובענה ייצוגית רק נגד התאגיד, או שמא גם נגד האורגן. באותו עניין המבקשים הגישו נגד המשיבים, בעלים ומנהלים של אטליז, בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית בטענה כי המשיבים הציגו באטליז מוצרי בשר כמוצרים כשרים הנמצאים בפיקוח הרבנות, בשעה שלא היה הדבר כך. המשיבים עתרו למחיקת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית על הסף בטענה כי מעשה ההטעיה בוצע ע"י אורגן של התאגיד שהוא "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, הנושא בשל כך בחבות אישית.

כב' השופט יצחק ענבר דחה את בקשת המשיבים למחיקה על הסף של בקשת אישור התובענה הייצוגית שהגישו המבקשים, ופסק (פסקה 6 לפסק דינו), כי:
"פרט 1 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשת תובענה ייצוגית גם נגד האורגן הנושא בחבות אישית בשל פעולותיו, כאשר גם הוא ייראה לצורך זה כ"עוסק". ...................

יסוד הטלתה של אחריות אישית על אורגן הוא בעקרון השוויון, הקובע כי אדם אשר ביצע עוולה ישא בתוצאות הכרוכות באותה עוולה. הטלת אחריות אישית אף מקדמת מטרות של צדק, הגינות ויעילות כלכלית...תכליות אלו אינן נעצרות על מפתנה של התובענה הייצוגית. אדרבא, סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות מלמדנו, כי מטרותיו של החוק הן, בין היתר, לקדם את אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, לקדם מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין, ולקדם ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות. רואים אנו, כי תכליותיה של הטלת אחריות אישית מתיישבות יפה עם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות. פרשנות, שלפיה לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית צרכנית נגד אורגן של תאגיד על אף שהוא נושא באחריות אישית, חותרת תחת תכליות אלו. פרשנות זו אף אינה מתיישבת עם המגמה הכללית להתאים את סדרי הדין להוראות החוק המהותי ...... בתובענה הייצוגית הצרכנית, המוגשת בגדרו של פרט 1 לתוספת השנייה, אין כל מאפיין המצדיק את צמצום מעגל הנתבעים לתאגידים דווקא, תוך הותרתם של האורגנים הנושאים בחבות אישית פטורים בלא כלום. .... הנה כי כן, עקרון השוויון ותכליותיה של הטלת אחריות אישית, כמו גם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, תומכים כולם באפשרות להגיש תובענה ייצוגית צרכנית לא רק נגד התאגיד שעוול, אלא גם נגד האורגנים הנושאים בחבות אישית. לא נותר אלא לבחון, האם לשונו של חוק תובענות ייצוגיות מאפשרת את הגשמתן של תכליות אלו. 10. עיון בפרט 1 לתוספת השנייה מלמד, כי אין בו דבר השולל את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד האורגן. פרט 1 אמנם מאפשר הגשתה של "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין בינו לבין לקוח...", אך כאשר אורגן של תאגיד נושא בחבות אישית בשל אותן פעולות שבעטיין חויב התאגיד, יש לראות גם את האורגן כ"עוסק". טעמו של דבר הוא שהטלתה של חבות אישית על האורגן יוצרת, למעשה, הרמת מסך ומונעת מהאורגן להסתתר תחת מסך ההתאגדות. ... כך גם בענייננו: הטלת אחריות אישית על האורגן בגין הטעייתם של הלקוחות, או בגין עוולה אחרת שביצע כלפיהם, למעשה מרימה את מסך ההתאגדות ויוצרת זהות בין האורגן לבין התאגיד, באופן שגם האורגן – ולא רק התאגיד – נראה כמי שמכר נכס או נתן שירות דרך עיסוק, היינו, כ"עוסק". המסקנה היא, אפוא, כי התובענה נגדו תראה כ"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח", כמשמעה בפרט 1 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות".

בקשת רשות ערעור שהוגשה נדחתה (רע"א 7955/08 יואב בכבוד נ' עו"ד שלמה גן צבי, פורסם בנבו, 2009).
בת"צ (מחוזי מרכז) 6892-08-08 פנחס שלזינגר נ' הלמן-אלדובי קופות גמל בע"מ (פורסם בנבו, 19.02.2009) התייחסה כב' השופטת אסתר שטמר לשאלה ז ו וקבעה (בפסקה 4), כי:
"תובענה ייצוגית אינה מצומצמת נגד החברה, למרות האמור בפרט 2 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. כשם שבחוקים אחרים השמוש במלה "חברה" אינו מוציא את אפשרות הרמת המסך נגדה, כך גם בחוק תובענות ייצוגיות. ניתן לתבוע את נושאי המשרה הן מכח הרמת מסך, הן מכח אחריותם האישית של נושאי המשרה, שבעצמם ניהלו את כספי העמיתים ועל מומחיותם הושתתה פעולת החברה".

לאחרונה בת"צ (כלכלית) 47119-12-15 לאוניד אפרימוב נ' יו אס ג'י קפיטל ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2019) דנה כב' השופטת רות רונן בעילה של הרמת מסך במסגרת תובענה ייצוגית, וקבעה כי האפשרות קיימת אולם יש להשתמש בה בזהירות רבה (פסקה 72 לפסק דינה) . בנסיבות אותו מקרה נקבע כי המבקש לא עמד בנטל ולא הוכיח כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות.

אני סבורה גם כן, בדומה לפסקי דין אלו, כי אין מניעה לדון במסגרת תובענה ייצוגית בעילות של הטלת אחריות אישית על אורגן בתאגיד וכן בעילה של הרמת מסך, ולפיכך אין בנימוק זה משום טעם ראוי שלא לצרף המשיבה 4, כמו בעליה המשיבות 5 ו-6 וכן את המשיב 7, לתביעה שבנדון. ברי כי הדיון לגופו אין מקומו בשלב המקדמי בו אנו מצויים אלא בשלב הדיון בבקשת האישור.
5. סוף דבר
א. הבקשה לסילוק התובענה ובקשת האישור על הסף - נדחית.
ב. אני נעתרת לבקשה להוספת נתבעים ולתיקון בקשת האישור כמבוקש בבקשה ובהתאם לבקשת האישור המתוקנת אשר צורפה כנספח 7 לבקשה מיום 16.9.18.
ג. המבקשים יגישו תוך 10 ימים את בקשת האישור המתוקנת והמזכירות תסרוק הבקשה המתוקנת לתיקיית כתבי טענות. כתבי טענות מתוקנים יוגשו במועדים הקבועים בתקנות.
ד. המשיבים (כולם יחד) ישלמו הוצאות המבקשים (כולם) ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 שקלים.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.