הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 60359-09-14

לפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקשת
עינת יעיש כהן
ע"י ב"כ עוה"ד אבי רוקח, חנן בראונשטיין וגיל צומן

נגד

משיבה
JAMES RICHARDSON PROPRIETARY LTD.
ע"י ב"כ עוה"ד הלנה ביילין, נתי אגמון ולידר קופרשמידט

החלטה

בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבה, ג'יימס ריצ'רדסון פרופריאטרי לימיטד ( להלן – המשיבה) גובה מלקוחותיה, המשלמים במזומן במטבע חוץ שאינו דולר ארצות הברית, כספים ביתר, עת היא מבצעת המרה של מטבע חוץ במעמד התשלום.
המשיבה מפעילה חנויות פטורות ממכס במעברי הגבול השונים ובמטוסים ובכללם חנות הדיוטי פרי בנמל התעופה בן גוריון ( להלן – דיוטי פרי).
במסגרת תיקון 11 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981 ( להלן – תיקון 11 ו- חוק הגנת הצרכן), המשיבה קיבלה פטור מהצגת מחירם הכולל של מוצריה בשקלים והיא רשאית להציג את מוצריה במטבע אחר ( להלן – הפטור).
פטור זה מעוגן בסעיף 17 ז(ב) לחוק הגנת הצרכן וחל גם על יתר החנויות הפועלות בנמל התעופה.
המשיבה מציגה את מחירי מוצריה בדולר ארצות הברית ( להלן – המחיר הנקוב - דולר). התשלום בחנות הוא בדולרים. לחלופין, לקוח המבקש לשלם על מוצר בשקלים, המשיבה ממירה את המחיר הנקוב לשקלים לפי שער החליפין היציג.
ככל שלקוח מבקש לשלם במטבע חוץ שאינו דולר, המשיבה מחשבת את מחיר המוצר בדולרים דרך המרה של מטבע החוץ לשקלים לפי שערי חליפין של קניה ומכירה.
הצדדים חלוקים באשר לאופן ההמרה שמבצעת המשיבה בעת תשלום במטבע חוץ שאינו דולר.
נקודת המוצא למחלוקת היא הפרשנות שיש לתת לפטור שקיבלה המשיבה ותחולתו ביחס לתשלום במטבע חוץ, שאינו המחיר הנקוב – דהיינו, מטבע שאינו דולר.

תמצית טענות המבקשת
לקוחות המשיבה המשלמים במטבע חוץ שאינו דולר משלמים באופן סמוי וללא ידיעתם עמלת המרה בגובה של כ- 5% עבור המוצר אותו הם רוכשים. המשיבה מחשבת את מחיר המוצר בדולר תוך שהיא מבצעת המרות מיותרות לפי שערי קניה ומכירה, באופן שפועל לרעת הלקוח ומעשיר את קופתה. זאת, מבלי שהלקוח מודע לאופן ההמרה ולאי הכדאיות שבתשלום באמצעות מטבע חוץ שאינו דולר ולכך שכספו " שווה" פחות אצל המשיבה.
פעולות ההמרה שמבצעת המשיבה ביחס לתשלום במטבע חוץ שאינו דולר, נוגדות את הוראות חוק הגנת הצרכן. הפטור שניתן למשיבה מתייחס לאופן הצגת המחירים בלבד. סעיף 17 ז(ב) לחוק הגנת הצרכן מחייב אותה לבצע המרה של מטבע חוץ לפי שקל יציג בלבד.
ניתן ללמוד על אופן ביצוע התשלום וההמרה הנכונים והמותאמים להוראות הדין, מיתר החנויות הפועלות בנמל התעופה.
באותן חנויות, כאשר לקוח מבקש לשלם במטבע חוץ שאינו דולר, מתבצעת המרה של מטבע החוץ לדולר לפי שערי מטבעות יציגים מצטלבים, קיזוז שווי המוצר בדולרים מהסכום המומר וחישוב העודף ללקוח.
המשיבה נוקטת בשיטת המרה שונה ומבצעת המרה על דרך השקל ומוסיפה שלב נוסף של המרה לפי שערי קניה ומכירה: בשלב הראשון, מתבצעת המרה של מטבע החוץ לשקלים - לפי שער קניה נמוך ( להלן – המרה ראשונה); בשלב השני, מתבצעת המרה של הסכום המומר לדולרים - לפי שער מכירה גבוה ( להלן – המרה שנייה); בשלב השלישי, מבוצע קיזוז של שווי המוצר בדולרים וחישוב העודף ללקוח.
ההמרה הראשונה שמבצעת המשיבה לפי שער קניה היא בניגוד לדין, המחייב לבצע המרה לשקל לפי שער יציג. פעולת ההמרה השנייה, מנוגדת לדין ולמעשה - מיותרת.
לאחר ביצוע ההמרה הראשונה, ממטבע החוץ ( שאינו דולר) לשקלים לפי שער קניה נמוך, המשיבה מחזיקה בידה באופן רעיוני מטבע שקלי שבאמצעותו הייתה צריכה לבצע את תחשיב רכישת המוצר. המשיבה מבצעת המרה נוספת של הסכום שהומר לשקלים לדולרים לפי שער מכירה גבוה ורק אז מקזזת את שווי המוצר ומחשבת את העודף ללקוח. אין הצדקה או טעם להמרה הנוספת שמבצעת המשיבה.
הפטור הקבוע בסעיף 17 ז(ב) לחוק הגנת הצרכן נוגע אך להצגת מחיר המוצר ולא לאופן שיש לחשבו. החובה בדין היא, שהמחיר בשקלים ייקבע לפי שערו היציג של אותו מטבע.
ההמרה הכפולה, שמבצעת המשיבה, גורמת לאובדן של כ- 5% בערכו של הסכום, מיותרת ואסורה. הדרך לביצוע התשלום במטבע חוץ שאינו דולר היא בדרך של המרת מטבע החוץ בו מתבצע התשלום לשקלים לפי שער יציג, המרת מחיר המוצר לשקלים לפי שער יציג דולרי ואז חישוב העודף שצריך להשיב ללקוח.
פעולות ההמרה שמבצעת המשיבה מובילות לכך, שברכישת מוצר בתשלום של מטבע חוץ שאינו דולר, המשיבה מבצעת עסקה פיננסית מוסווית של המרת מטבע, בגדרה משלם הלקוח מבלי שהוא מודע לכך " עמלת המרה" בשיעור של כ- 5%. המשיבה מפיקה רווחים מעצם ביצוע המרת המטבע.
לטענת המבקשת, לו היה לקוח המשיבה פונה לדוכן המרת מטבע קודם לרכישת המוצר, היה נדרש לבצע המרה אחת בלבד – ממטבע החוץ לשקלים ורוכש את המוצר אצל המשיבה. זאת, מבלי להידרש לכל פעולת המרה נוספת.
המשיבה פועלת בניגוד להוראות הדין שעה שלא מבוצע על ידה גילוי נאות ביחס לשערי כלל המטבעות המתקבלים אצלה ובדבר גובה העמלה הנגבית בעת תשלום במטבע חוץ שאינו דולר. עסקת ההמרה לא מקבלת ביטוי בקבלה וכל שניתן ללמוד מהקבלה הוא, שניתן שטר דולרי עבור מוצר שערכו בשווי דולרי – בעוד שהעסקה בפועל אינה דומה וכוללת בתוכה רכיבים נוספים.
על המשיבה ליידע את לקוחותיה בצורה גלויה וברורה, שתשלום עבור המוצר באמצעות מטבע חוץ שאינו דולר כרוך ב"עמלה" של כ- 5%, ולאפשר ללקוחותיה לבצע תשלום באמצעי אחר.
המשיבה מטעה את לקוחותיה ולא מיידעת אותם, שהם משלמים סכום גבוה יותר עבור המוצר כאשר הם משלמים במטבע חוץ שאינו דולר.
לטענת המבקשת, עניינה של התובענה בשתי עילות נפרדות: עילה אחת נוגעת לחוקיות גביית עמלת ההמרה והעילה השנייה נוגעת לאי הגילוי בדבר אופן פעולת ההמרה וגביית העמלה. דהיינו, גם אם יימצא שהמשיבה רשאית לבצע את פעולת ההמרה באופן שהיא מבצעת אותה כיום, המרה זו כפופה לחובות גילוי נאות כלפי הלקוחות.
פעולות המשיבה אינן כדין ועולות כדי הפרה של חובת תום הלב ושל הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 וחוק חוזים אחידים, תשמ"ג - 1982. בנוסף, פועלת המשיבה בניגוד לחובות תום הלב החלים עליה ומפרה חובת גילוי של פרטים מהותיים לעסקת רכישת המוצר.
הסעדים המבוקשים הם: צו הצהרתי לפיו, המשיבה פעלה בניגוד לדין בכך שביצעה עסקת המרת מטבעות בניגוד לדין, בדרך מקפחת ומבלי ליידע את לקוחותיה בעניין; צו עשה המורה לנתבעת לפעול בהתאם לדין. כמו כן, מבוקש סעד של פיצוי כספי בגין נזק ממוני ולא ממוני, שנגרם לחברי הקבוצה בשל אי מילוי המשיבה אחר הוראות הדין.
תמצית טענות המשיבה
לטענת המשיבה, עניינה של התובענה מצטמצם למחלוקת בין הצדדים בשאלה - האם כאשר מבוצע תשלום במטבע חוץ שאינו דולר, מחויבת המשיבה על פי דין לבצע המרה לפי שערי המרה יציגים בלבד. לטענת המשיבה, יש להשיב לשאלה זו - בשלילה.
הוראת הפטור הקבועה בתיקון 11 מאפשרת למשיבה להציג את מחיר המוצר במטבע חוץ מסוים, לבחירתה. הבחירה במטבע חוץ מסוים תוך שימוש בפטור אינה מקימה חובה לקבלת תשלום בכל מטבע חוץ.
הגם שמחירי המוצרים בחנות המשיבה מוצגים ונקובים בדולר, צרכן המבקש לשלם במטבע ישראלי, רשאי לעשות כן ועל פי הוראת תיקון 11 , המרת כספו למחיר הנקוב בדולר, נעשית לפי השער היציג לאותו יום. רק במקרה בו הצרכן מבקש לשלם באמצעות מטבע ישראלי, קמה חובה על פי דין, לבצע המרה לשקלים לפי שער יציג דולר - שקל.
למקרא הוראות הדין כפשוטן מתחייבת המסקנה, שהמשיבה אינה מוגבלת לאופן המרה כלשהו במקרים בהם הצרכן מבקש לשלם במטבע חוץ שאינו דולר. הוראת הפטור בסעיף 17 ז(ב) מגבילה את המשיבה אך ורק לגבי המרה בין המטבע שנבחר על ידה כמטבע הנקוב ( דולר) לבין השקל.
הוראת הפטור קובעת הסדר שלילי ביחס לאופן בו על המשיבה להמיר את כל יתר מטבעות החוץ המשולמים לה למחיר הנקוב המוצג.
בכל הנוגע להמרת מטבע חוץ שאינו דולר לא חלה על המשיבה כל מגבלה חוקית והיא רשאית לגבות כל תשלום שהוא עבור פעולת ההמרה בין מטבעות, בין אם על דרך של גביית עמלה, שימוש בשער חליפין ( יציג, מכירה או קניה) או בכל דרך אחרת שהיא מוצאת לנכון – בהתאם לשיקוליה העסקיים.
הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת מרחיבה את החיוב הספציפי והמפורש הקבוע בפטור ומחילה אותו על תשלום באמצעות כל מטבע חוץ שהוא. פרשנות המבקשת עומדת בסתירה חזיתית לתכליתו של תיקון 11 ובסתירה ללשונם המפורשת של סעיף 17 ז(ב) והוראות התוספת לחוק הנוגעת לו.
דרך ההמרה המבוצעת על ידי המשיבה היא הדרך המקובלת והנהוגה לביצוע המרה בין שני מטבעות חוץ. המרת אמצעי התשלום במטבע חוץ שאינו דולר מחייבת המרה למטבע הנקוב ( דולר), דרך השקל וזאת בהיעדר שער המרה ישיר בין שני המטבעות ( מטבע התשלום ומטבע המחיר הנקוב). המשיבה נדרשת לבצע פעולה של קניית מטבע החוץ באמצעותו נעשה התשלום תמורת שקלים לפי שער קניה ( של אותו מטבע חוץ כנגד השקל) וזאת על מנת להמירו למטבע המחיר הנקוב, בדרך של מכירת דולר תמורת שקלים ( לפי שער מכירה דולר – שקל).
על אף שאין עליה כל מגבלה, המשיבה בחרה שהתשלום באמצעות מטבע חוץ יומר למטבע הנקוב בהתאם לסטנדרט חיצוני אובייקטיבי – שערי המכירה והקניה של בנק לאומי לישראל בע"מ. על ידי שימוש בשערי המרה השקולים לביצוע אותה המרה בבנקים השונים או בדוכני ההמרה, המשיבה אדישה מבחינה כלכלית לבחירתם של אלו מלקוחותיה המעוניינים מטעמיהם לשלם במטבע חוץ שאינו מטבע המחיר הנקוב.
המבקשת מפרשת את החוק באופן שלפיו, המשיבה מחויבת לספק שירותי המרת מטבע חוץ ללא עלות. פרשנות זו - בלתי סבירה.
היות שמדובר בשירות הניתן ללקוחות מסוימים המבקשים זאת והיות שמדובר בשירות המטיל מעמסה כלכלית וסיכון בשל החשיפה לתנודתיות בשערי המטבעות, המשיבה מבצעת את ההמרה לפי שערי קניה ומכירה - בדיוק באופן בו דוכני המרת המטבעות ברחבי נמל התעופה היו מבצעים את ההמרה. שערי ההמרה נועדו לוודא, שכאשר המשיבה תבקש לבצע את הפעולה ההפוכה ולהמיר חזרה את מטבע התשלום לדולר היא לא תינזק מבחירתו של הצרכן לשלם במטבע חוץ אחר.
פרשנות המבקשת מובילה לתוצאה אבסורדית ומשוללת הגיון המחייבת את המשיבה למכור בהפסד ולספק שירות המרת מטבע הכרוך מטבעו בעלות – בחינם. אין מקור לכך בדין.
המקרה של לקוח המבקש לשלם במטבע חוץ שאינו דולר שקול למקרה בו צרכן מבקש לשלם באמצעות מטבע חוץ בכל חנות אחרת אשר לא ניתן לה פטור לפי תיקון 11, כך שמחיר המוצרים המוצגים בה ונקובים בה הם בשקלים. במקרה כזה אין על החנות כל מגבלה חוקית להמיר את מטבע התשלום ל"מטבע העסקה" (ובהשוואה למשיבה – מטבע המחיר הנקוב) לפי שער כלשהו והיא רשאית לבצע כל המרה שתחפוץ.
החנויות האחרות בנמל התעופה, אשר לשיטת המבקשת ממירות מטבעות לפי שערים יציגים כביכול, משקללות את עלות ההמרה ומגלמות את עלות המרת מטבע חוץ במחירי המוצרים על דרך ייקור רוחבי והעלאת מחירי כל המוצרים לכלל לקוחותיהן. המשיבה אינה נוהגת כך ואינה סבורה שלקוחות שאינם מבקשים או נזקקים לשירותי המרת מטבעות, ייאלצו לסבסד את אלו שמבקשים לשלם במטבע חוץ שאינו דולר. המחירים האטרקטיביים שבחנות המשיבה מבוססים על כך, שהם אינם משקללים עלות המרה כלשהי ורק מי שמבקש שירות זה נושא בעלותו.
תשלום במזומן במטבע חוץ שאינו מטבע המחיר הנקוב מחייב, מטבע הדברים, את המרתו למטבע המחיר הנקוב ובמעמד הקניה ניתן גילוי מספק לצרכנים.
טענות בדבר הטעיה אינן יכולות לעמוד. אין בנמצא צרכנים, שאינם מודעים להמרה המבוצעת ברכישת מוצרים שאינם במחיר שקלי.
חזקה על הנוסעים היוצאים לחו"ל, שהם מודעים ורגישים לעלויות הכרוכות בהמרות מטבע ולא ניתן לטעון ברצינות שהוטעו בשל העובדה, שביקשו לשלם במטבע חוץ שאינו דולר בחנות כאשר כל מחיריה נקובים בדולרים.
תקנון המשיבה מציג בצורה מפורטת ומפורשת את מדיניות המשיבה לרכישה באמצעות מטבע חוץ שאינו דולר, ואת פעולת ההמרה שמבצעת המשיבה.
דיון
התנאים לאישור תובענה ייצוגית
בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית המשפט נדרש להכריע בשאלה, האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון מספר תנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 ( להלן – חוק תובענות ייצוגיות).
סעיף 3( א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, שתנאי להגשת תובענה ייצוגיות הוא קיומה של עילת תובענה הנמנית על העילות המוזכרות בתוספת השנייה לחוק.
בקשת האישור הוגשה לפי פרט 1 בתוספת השנייה ואין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה.
סעיף 4 לחוק מתייחס לקיומה של עילת תביעה אישית. המשיבה העלתה טענות בדבר היעדר קיומה של עילת תביעה אישית משום, שהמבקשת לא הונעה ממניעים כלכליים ורציונאליים, שעה שברכישותיה בחרה מלכתחילה להשתמש במטבע יקר ולא משתלם ומשום שבזמן אמת ביצעה בירור בעניין. במצב דברים זה בוודאי שהמבקשת אינה יכולה לטעון שהוטעתה.
טענות המשיבה נדחות. המבקשת היא לקוחה של המשיבה, שרכשה בזמנים הרלוונטיים לבקשת האישור מוצר מחנות המשיבה ושילמה במטבע חוץ שאינו דולר. עילות התביעה והנסיבות הרלוונטיות לבקשת האישור מתייחסות גם למבקשת ומקימות לה, לכאורה, עילת תביעה אישית. לאור הסוגיות שמעוררת בקשת האישור, שבמרכזה עומד חוק הגנת הצרכן, מניעיה הכלכליים והרציונאליים של המבקשת אינם רלוונטיים. סוגיית ההטעיה אף היא מצויה במחלוקת ואין לקבוע בשלב זה, שהמשיבה לא הוטעתה.
סעיף 8( א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מקנה לבית המשפט שיקול דעת, האם לאשר את הגשת התובענה הייצוגית בהתקיים מספר תנאים נוספים:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב."
לצורך הדיון בענייננו, נודעת חשיבות מרכזית לתנאים המנויים בסעיפים 8(1) ו-8(2).
האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה, שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. לצורך מענה לשאלה זו יש לבחון מספר שאלות משנה.
תיקון 11 לחוק הגנת הצרכן
נקודת המוצא לדיון היא סעיף 17 ז(ב) לחוק הגנת הצרכן, לפיו קיבלה המשיבה, בדומה ליתר החנויות בנמל התעופה, פטור מהצגת מחירם הכולל של מוצריה בשקלים והיא רשאית להציג את מוצריה במטבע אחר. וזו לשון הסעיף:
(ב) על אף האמור בסעיפים 17 ב(ב)(1), 17ג ו-17ד, הצגה, פרסום ונקיבה של מחירו הכולל של נכס או של שירות, כמפורט בחלק ב' של התוספת הראשונה, יכול שיהיה במטבע חוץ, ובלבד שמחירו במטבע ישראלי ייקבע לפי שער החליפין הקבוע בה.
טענת המשיבה היא , שכאשר מבוצע תשלום במטבע חוץ שאינו דולר, אין עליה חובה בדין לבצע המרה לפי שער יציג. הוראת הפטור בסעיף 17 ז(ב) קובעת הסדר שלילי ביחס לאופן בו עליה להמיר את יתר מטבעות החוץ ( שאינם דולר), המשולמים לה והיא רשאית לגבות תשלום עבור פעולת ההמרה בין המטבעות על ידי שימוש בשער חליפין של קניה ומכירה.
המבקשת טוענת, שהפטור הקבוע בסעיף 17 ז(ב) נוגע אך ורק להצגת מחיר המוצר ולא לאופן שיש לחשבו ולקובעו ולא ניתן לקרוא בסעיף זה הסדר שלילי המאפשר למשיבה לבצע מספר המרות לפי שערי קניה ומכירה. בפרט, כשהחובה בדין היא, שהמחיר בשקלים ייקבע לפי שערו היציג של המטבע בו מתבצע התשלום.
המבקשת נסמכת, בין היתר, על השוואת המשיבה לחנויות אחרות הפועלות בנמל התעופה ובכלל זה החנות א.ל.מ מוצרי חשמל, סטימצקי וסקאל, בכל הנוגע לאופן גביית התשלום מלקוח המבקש לשלם על מוצר במטבע חוץ שאינו דולר. המבקשת טוענת, שיש ללמוד מאותן חנויות על אופן ביצוע ההמרה הנדרש על פי דין.
לצורך השוואה בין אופן ביצוע התשלום וההמרות שמבצעת המשיבה לבין האופן שבו אלה מתבצעים על ידי יתר החנויות, נרכשו באותן חנויות ובחנות המשיבה מוצר בעלות זהה של 4$ בהפרש של מספר דקות האחת מהשנייה. בכל המקרים בוצע התשלום באמצעות שטר של 10 €.
לטענת המבקשת וכפי שמשתקף בקבלות לתשלום ( נספח 8 לבקשת האישור), בביצוע התשלום על ידי יתר החנויות בוצעה המרה של 10 € לסך של 13.35$ ( לפי יחס המרה דולר/אירו 0.746) ואילו אצל המשיבה בוצעה המרה של 10 € אירו לסך של 12.572$ ( יחס המרה דולר/אירו של 0.786). דהיינו, הפרש של כ- 5% בין המשיבה לשאר החנויות.
המבקשת מסיקה מהקבלות לתשלום, שאותן חנויות ( להוציא המשיבה) מבצעות המרה של מטבע החוץ שבאמצעותו מבוצע התשלום לשערו היציג של השקל ומקזזות מהסכום המומר את העודף שיש להשיב לצרכן. בשונה מכך, המשיבה מבצעת המרה של מטבע החוץ לשער שקלי לפי שער מכירה נמוך, לאחר מכן המרה נוספת של שקל לדולר לפי שער קניה גבוה ומהסכום שהומר משקלים לדולרים מקזזת את שווי המוצר.
אופן ביצוע התשלום וההמרה על ידי יתר החנויות כפי שמשתקף בקבלות
שלב 1 – המרה של אירו לדולר לפי שערי מטבעות יציגים מצטלבים.
שלב 2 – ביצוע קיזוז של שווי המוצר בדולר וחישוב העודף ללקוח
אופן ביצוע התשלום וההמרה על ידי יתר המשיבה כפי שמשתקף בקבלה
שלב 1 – המרה של אירו לשקלים לפי שער קניה אירו/שקל.
שלב 2 – המרה לדולרים לפי שער מכירה שקל/דולר.
שלב 3 – ביצוע קיזוז שווי המוצרים בדולרים וחישוב העודף ללקוח.

יוצא אפוא, שיחס ההמרה הנוהג בחנויות בנמל התעופה, משקף יחס של שערים יציגים מצטלבים בין אירו לדולר ואילו אצל המשיבה יחס ההמרה משקף שיטת המרה לפיה, המשיבה מבצעת המרה בין אירו לשקל לפי שער קניה ולאחר מכן מבוצעת המרה משקלים לדולר לפי שער מכירה.
המשיבה אינה מתכחשת לאופן החישוב או להמרה האמורה המבוצעת על ידה וטוענת, שתי טענות עיקריות: הראשונה – אופן המרת אמצעי תשלום שאינו דולר נעשה בדרך היחידה המקובלת להמרת מטבע חוץ; השנייה - אופן ביצוע התשלום ואופן ההמרה של אמצעי תשלום שאינו דולר, נעשו כדין.

הדרך המקובלת להמרת מטבע חוץ
לטענת המשיבה, בהסתמך על הוראת התוספת הראשונה לחוק, הקובעת, שהשער היציג של מטבע חוץ פלוני הוא השער היציג שמפרסם בנק ישראל ובהיעדר שער המרה ישיר בין מטבע חוץ שאינו דולר למטבע חוץ דולר, היא מחויבת לבצע המרה דרך השקל לפי שערי קניה ומכירה.
השערים היציגים של מטבעות חוץ שמפרסם בנק ישראל מוצגים ביחס למטבע המקומי – השקל. ניתן להבין את טענת המשיבה לפיה, היא מבצעת המרה לפי שער קניה ומכירה של הדולר, שכן, לכאורה, אין גורם רשמי הקובע שער יציג של יחס בין הדולר והאירו. אך אין בטענה זו כדי לשכנע, שקיים טעם בביצוע המרה דרך השקל או שהמשיבה מחויבת לבצע המרה דרך השקל לפי שערי קניה ומכירה.
המרה דרך מטבע נוסף נדרשת כאשר לא ניתן לבצע המרה בין שני מטבעות. לא כך הוא הדבר בענייננו, כשמדובר בשני מטבעות ( דולר ואירו) מצטלבים, הנסחרים כמעט בכל העולם. שני המטבעות נסחרים בישראל ולכל אחד מהם יש שער יציג מול השקל וכך גם שער יציג ביניהם, הגם שהוא לא מפורסם באופן רשמי על ידי בנק ישראל.
לאור העובדה, שמחירי המוצרים בחנות המשיבה נקובים בדולר, קיימת אפשרות לבצע המרה ישירה של אירו - דולר שהוא שער מכירה נפוץ, אולי הנפוץ בעולם. זאת, מבלי להידרש להמרה דרך השקל.
המרה בדרך זו, אף אם לשיטת המשיבה - לפי שערי קניה ומכירה, מייתרת את " תחנת הביניים" שעושה המשיבה בהמרה דרך השקל. זהו האופן בו יתר החנויות במתחם נמל התעופה מבצעות את ההמרה.
לחלופין, קיימת אפשרות לבצע המרה ישירה של האירו מול השקל. בנק ישראל מפרסם שער יציג בין האירו לשקל וממילא המשיבה מבצעת זאת במסגרת ההמרה הראשונה. גם כאן קיימת אפשרות לבצע המרה ישירה בין האירו לשקל מבלי לבצע " תחנת ביניים" דרך הדולר. בפרט, כאשר סעיף 17 ז(ב) קובע, שמחיר המוצר במטבע ישראלי ייקבע לפי שער החליפין של המטבע.
לטענת המשיבה, שירות המרת המטבע לצורך רכישת מוצר במטבע שאינו דולר, ניתן ללקוחות המבקשים זאת. היות שמדובר בשירות המטיל מעמסה על המשיבה כמו גם סיכון בשל חשיפתה לתנודתיות בשערי המטבעות, המשיבה מבקשת לא להינזק מכך ועל כן מבצעת את ההמרה " בדיוק באופן בו דוכני ההמרה ברחבי נתב"ג היו מבצעים את ההמרה לצרכן – לפי שערי קניה ומכירה".
המשיבה טוענת, ששערי ההמרה נועדו לוודא, שכאשר היא תבקש לבצע את הפעולה ההפוכה ולהמיר חזרה את מטבע התשלום לדולר היא לא תינזק מבחירתו של הצרכן לשלם במטבע חוץ אחר. במצב דברים זה סבורה המשיבה, שההמרה המבוצעת על ידה שקולה למצב בו חלפן כספים יבצע המרה של הכספים והיא אדישה מבחינה כלכלית לבחירתם של אלו מלקוחותיה המעוניינים מטעמיהם לשלם במטבע חוץ שאינו דולר.
גם באשר לטענה זו לא השכילה המשיבה להציג הסבר שיניח את הדעת.
טול לדוגמא מקרה בו לקוח המשיבה מבקש לרכוש נכון ליום 30.1.2018 מוצר שמחירו הנקוב 5$ שווה ערך ל- 16.95 ₪ ( לפי שער דולר יציג 3.39 נכון ליום 30.1.2018). הלקוח מבקש לשלם על המוצר באמצעות שטר של 20 €.
כאפשרות ראשונה, יפנה הלקוח לחלפן כספים בנמל התעופה ויבקש להמיר את שטר האירו לדולרים או לשקלים. במידה וימיר את שטר האירו לשקלים ייוותרו בידיו 82.2 ₪ ( לפי שער קניה מזומן אחיד 4.11 נכון ליום 30.1.2018); במידה וימיר את שטר האירו לדולרים ייוותרו בידו 22.6$ לערך ( לפי הערכת שער קניה 1.13 בהתאם לשער יציג אירו-דולר של 1.239 נכון ליום 30.1.2018).
עם הסכום המומר יפנה הלקוח למשיבה, וירכוש את המוצר לפי הערך הנקוב.
אם הלקוח ישלם בעד המוצר בשקלים, ייוותרו בידו 65.25 ₪ (82.2-16.95). אם הלקוח ישלם בעד המוצר בדולרים ייוותרו בידו 17.6$ (22.6-5).
כאפשרות שנייה, יפנה הלקוח לרכישת מוצר בשווי 5$ בחנויות שבנמל התעופה ( להוציא המשיבה). לצורך ביצוע התשלום, אותן חנויות מבצעות את ההמרה הבאה: המרה של 20 € לדולר לפי שער יציג כך שלאחר מכן, רעיונית, בידי החנות ייוותרו 24.78$ ולאחר קיזוז 5$ של מחיר המוצר, היו נותרים בידי הלקוח 19.78$.
ניתן לראות, שבהשוואה לחלפן הכספים שמבצע המרת כספים לפי שערי קניה ומכירה, החנויות ( להוציא המשיבה) פועלות לפי שער יציג, המיטיב עם הלקוח, כאשר הפער בין ביצוע פעולת ההמרה אצל חלפן הכספים לבין יתר החנויות נע בין 0.54$ ( כשמבוצעת אצל חלפן הכספים המרה לשקלים) לבין 2.18$ ( כשמבוצעת אצל חלפן הכספים המרה לדולרים).
פער זה משקף סכומים שיכול היה הלקוח לחסוך אם היה פונה ישירות לחנויות שבנמל התעופה מבלי לבצע המרה אצל חלפן הכספים.
כאפשרות שלישית, יפנה הלקוח לרכישת המוצר אצל המשיבה באמצעות שטר האירו. המשיבה תבצע שתי המרות: המרה ראשונה של שטר האירו לשקלים לפי שער קניה, שלאחריה ייוותרו ( רעיונית) בידי המשיבה 82.2 ₪. לאחר מכן תבצע המשיבה המרה נוספת משקלים לדולרים לפי שער מכירה, שלאחריה ייוותרו ( רעיונית) בידיה 23.55$, מהם תקזז את מחיר המוצר, וייוותרו בידי הלקוח 18.55$.
כבר בשלב זה ניתן לראות, שלעומת יתר החנויות, בהן נותר הלקוח לאחר פעולות ההמרה וביצוע התשלום, עם יתרה של 19.78$. אצל המשיבה, אותו לקוח ייוותר עם 18.55$ לאחר פעולות ההמרה וביצוע התשלום. מדובר בפער של 1.23$ המשקפים את ההפסד שנוצר ללקוח בפעולות ההמרה שמבצעת המשיבה לעומת יתר החנויות.
ניתן לראות שבהשוואה לחלפן הכספים, פעולת ההמרה שמבצעת המשיבה מיטיבה עם הלקוח רק ככל שהיה מבצע אצל חלפן הכספים המרה לדולרים, שהרי אז היה הפער עומד על 0.95$, שזה הסכום שמשקף את ההפסד שנוצר ללקוח בעצם הפנייה לחלפן כספים לביצוע המרת השטר לדולר, על פני התשלום למשיבה.
עם זאת, ככל שהלקוח היה מבצע אצל חלפן הכספים המרה של שטר האירו לשקלים ופונה לתשלום אצל המשיבה, היו נותרים בידו 65.25 ₪. בעוד שבפעולות ההמרה שמבצעת המשיבה, נותר בידי הלקוח 18.55$ שהם שווי ערך ל – 62.88 ₪ שנותרו אצל הלקוח, ולמעשה יש פער של 2.37 ₪ שהוא סכום המשקף את ההפסד שנוצר ללקוח בעצם ביצוע המרה אצל המשיבה במקום לפנות לחלפן הכספים.
הדוגמא ממחישה - אף אם נלך בדרכה של המשיבה ונבצע המרה לפי שערי קניה ומכירה בהיעדר שער יציג, שעדיין אין טעם בהמרה הנוספת אותה היא מבצעת.
טענת המשיבה לפיה, שימוש בשערי המרה של קניה ומכירה נועדו לוודא שלא תינזק מבחירתו של הצרכן לשלם במטבח חוץ, היא טענה חסרת בסיס. מלכתחילה קיימת אפשרות לבצע המרה אחת ישירה בין האירו לדולר והיא לא נדרשת לבצע פעולה הפוכה, אלא פעולה יחידה כפי שמבצעות יתר החנויות.
אף אם הייתה פועלת על דרך של המרת המטבע מאירו לשקלים לפי שער קניה באופן שהיה בידיה רעיונית 82.2 ₪ ומסכום זה מקזזת את שווי המוצר בשקלים לפי שער דולר יציג היו נותרים בידיו 65.25 ₪, כאשר בהשוואה להמרה שמבצעת המשיבה בפועל כיום היו נותרים בידי הלקוח 62.88 ₪. דהיינו, שוב, פער של 2.37 ₪ שהא הסכום שיכול היה הלקוח לחסוך. בהיבט אחר, סכום זה משקף את ההפסד שנגרם ללקוח כתוצאה מההמרה על דרך השקל אצל המשיבה.
לטענת המשיבה, ההשוואה שמבצעת המבקשת בין חנות הדיוטי פרי ליתר החנויות בנמל התעופה היא בבחינת הודאה בכך, שהחנויות האחרות מעלות את המחיר כדי לגלם את עלות ההמרה במחיר המוצר.
ככל שיתר החנויות בנמל התעופה מגלמות את עלות ההמרה במחיר המוצר, מדובר בהעלאה רוחבית ומפורשת של מחיר המוצרים וללא קשר למטבע בו משולם המוצר. במצב זה, השוואת המחירים על ידי הצרכן נעשית ביחס למחיר הכולל של אותו מוצר, ביחס למחיר הכולל של אותו מוצר בארץ ועלות ההמרה, ככל שקיימת, כלל לא רלוונטית. לא כך הדבר לגבי המשיבה, שקובעת מחיר שונה לאותו מוצר, בהתאם למטבע בו מבקש הלקוח לשלם.
לאור האמור, טענת המשיבה לפיה היא חייבת לבצע המרה דרך השקל – נדחית.

אופן חישוב מחיר המוצר ופעולות ההמרה שמבצעת המשיבה – האם כדין
המשיבה סבורה, שיש לצמצם את המחלוקת שבסיס בקשת האישור לשאלה - האם כאשר מבוצע תשלום במטבע חוץ שאינו דולר, מחויבת המשיבה, על פי דין, למחיר המוצר לפי שערי המרה יציגים בלבד. התשובה לשאלה זו, לטענת המשיבה היא – בשלילה. לטענת המשיבה, הוראת הפטור בסעיף 17 ז(ב) קובעת הסדר שלילי לגביה.
טענות המשיבה, נדחות.
בית המשפט העליון הכיר בקיומו של הסדר שלילי, מקום בו כאשר מהעניינים שהמחוקק הסדיר במפורש בחוק משתמע בעליל ובמכוון, הסדר שונה ביחס לעניינים שלא נכללו תחת כנפי ההסדר שבחוק וכאשר הכוונה להגביל ולצמצם את הוראות החוק משתמעת, לפי שורת ההיגיון, מן ההקשר בו נבחנת האפשרות לקיומו של הסדר שלילי ( ע"א 9333/02 מנהל מס ערך מוסף טבריה נ' חוסיין, מיום 12.5.2010).
עיון בפרוטוקולים של ועדת הכלכלה, שגיבשה את תיקון 11 לחוק הגנת הצרכן, שופך אור על מטרות תיקון 11, תכליותיו ועל הנוסח שהתגבש בסופו של יום לכדי התיקון הסופי שהתקבל:
"קודם כל אני מאוד אוהב לראות כך את המחיר, כך אני יודע שלא עובדים עלי, ושהספרדים לא משלמים פחות ממני מה שבדרך כלל נכון כי בחו"ל הכל חצי מחיר. יש גם עניין של זכות לפרסם ולומר זה שווה ערך בדולרים או במטבע אחר....
אין מניעה להצמיד בחוזה למטבע כל שהוא או למדד או למדד ערי הבניה, החוק אינו אוסר את זה, וזה זכותו לעשות כך בחוזה. לכן הקבלן יכול לומר לך זה המחיר היום לשקלים אני מצמיד אותו לשער מט"ח, או למדד או למדד ערכי הבניה וזה בסדר. אני גם לא רואה פסול אם הוא אומר לו זה שווה ערך ל- 500,000$ אבל המחיר הקובע יהיה בשקלים...
כאן יהיה פח ייקוש ויש על זה גם תביעה ייצוגית נגד הדיוטי פרי, כי מה שקורה הוא ששער הדולר משתנה מיום ליום, יום אחד הוא למעלה יום אחד הוא למטה שאתה דורש להצמיד מחיר ואתה דורש להציג מחיר, אתה בעצם מכשיל את המוכרים כי הם מפרסמים מחיר בשקלים שהוא אינו נכון. הרבה פעמים, כשמפרסמים מחיר בדולרים, גם לא ברור, וזו תביעה ייצוגית נגד הדיוטי פרי, הם לקחו שער מאד גבוה, וכשאמרו להם שהשער היציג מאד גבוה, הם אמרו אנחנו לא הולכים לפי השער היציג, אנחנו הולכים לפי שער שהוא 7 נקודות מעל היציג. זה פשוט פתח לכל מיני הטעיות...
מה שאתה אומר זה נכון, אבל זו לא הנקודה, כי הוא קודם כל חייב לציין מחיר בשקלים, דבר שני המחיר בשקלים מחייב אותו לקבוע מחיר דולרי. המחיר הדולרי הוא אינדיקציה, הוא לא יכול לבוא ולומר לך, מאתמול היה פיחות של שני אחוז, אני לא מכבד את המחיר בשקלים....
אני מבקשת להתייחס למה שנאמר על שירותי תעופה. כמו שאמר אדוני היו"ר, וזה הפתרון, אף אחד לא מונע מאף אחד לכתוב את המחיר גם בדולרים. הבעיה היא לגבי הצרכן הישראלי, שלא כולם בקיאים בנושא של דולרים ועושים את ההמרות. המטרה שלנו היא להקל על צרכן...
את כל הדברים האלה הייתי משאיר כרגע ביכולת של דולריזציה או מטבע אחר, כי אחרת יש לי פחד שכל אחד יקח תוצר של ביטחון ובסוף אנחנו נשלם יותר..." (פרוטוקולים/כלכלה/864 מישיבת ועדת הכלכלה, יום רביעי ט' תמוז התש"ס (12 ליולי 2000), שעה 09:00, הדגשות הוספו).
ובהמשך הדיונים:
"מטרת חוק הגנת הצרכן שאדם ידע אם הוא באמת קנה אצלך מאתיים דולר כשלמעשה זה עלה 210 דולרים...
האינטרס של המשרד הוא להגן על האיש שמגיע אליך. לדעתי האישית זה צריך להיות בשקלים, אבל הסכמתי לקבל את עמדת היועצים המשפטיים מאחר שמדובר ב-דיוטי פרי, וכפי שאמר חבר הכנסת פורז אנשים מגיעים לשם ומרגישים שהם בחו"ל. בחלק הזה של שער יציג, בשום אופן אני לא אוותר כי חובה שהאיש שקונה, שידע מה הוא קונה. נכון שחלק יודעים, אבל הרבה לא יודעים...
אני רוצה להסביר את ההגיון של שער יציג. הנורמה היא שהצגת מחירים בארץ היא בשקלים. זה המטבע בארץ. זה לא אומר שאי אפשר לעשות עסקאות במטבעות אחרים, אבל הצגת המחירים היא בשקלים...
בא ה-דיוטי פרי ובאה רשות שדות התעופה והם אומרים שההסכם בינינו לבין ה-דיוטי פרי כולו מתומחר בדולרים כי רשות שדות התעופה בכלל את כל האגרות גובה בדולרים. יש גם אגרות שקבועות בחוק והן בדולרים. הדולר שם הוא יציג. הם אומרים שאם נכניס כאן את הנושא הזה של הצגת מחירים בשקלים, זה מזעזע את כל המערכת והם יצטרכו לעשות את כל התמחור ואת כל החוזים מחדש, ובזה אנחנו לא מעוניינים. לכן הסכמנו ליצור כאן חריג לכלל. אם לא היינו יוצרים את החריג לכלל, לא מתעוררת הבעיה הזאת כי המחיר מופיע בשקלים, אתה משלם בשקלים ואין בעיה של שער המרה. ברגע שהסכמת ליצירת חריג ולקביעת הצגת המחיר בדולרים, מתעוררת הבעיה של שער המרה...
נכון. זו הכוונה. כל הנימוק לחריגה זו מערכת ההסכמים שבין ה-דיוטי פרי לבין רשות שדות התעופה. מערכת ההסכמים הזו אמנם מתנהלת בדולרים אבל היא צמודה לשער היציג. אמרנו שאם זה הנימוק, אנחנו נותנים את הפטור אבל הפטור הזה ילך לפי עיקרון. זאת אומרת, כשה-דיוטי פרי משלם לרשות שדות התעופה לפי שער יציג, כשהוא מוכר לך, הוא ימכור לך באותו שער.
זה ממילא בשיקול דעת. ההצעה שלנו היא לקבוע את שער ההמרה המחייב בתוספת. כלומר, יהיה כתוב שחנויות ה-דיוטי פרי פטורות מהצגת המחיר בשקלים, הן יכולות להציג בדולרים, אבל בכפוף לזה שכל מכירה שהם יבצעו, שער ההמרה יהיה שער יציג..." (פרוטוקולים/כלכלה/4301 פרוטוקול מס' 394 מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום ב', ט' בטבת התשס"ב, 24.12.2001, בשעה 11:30 , הדגשות הוספו).
ועדת הכלכלה שדנה בגיבוש תיקון 11 עמדה על תכלית התיקון ועל הצורך לאפשר פטור מהצגת המחיר בשקלים לגורמים מסוימים במשק ובכלל זה המשיבה. זאת, בכפוף לכך שהמחיר ייקבע לפי שווי שקלי, לפי שער יציג, והמחיר הנקוב הוא בבחינת אינדיקציה למחיר השקלי.
במקרה שבפנינו, ניתן להבין מה עבר במחשבתו של המחוקק שעה שנחקקה הוראת הפטור. המחוקק נתן דעתו לסוגיית שער ההמרה בצורה ברורה וניכר, שלאחר העלאת הסתייגויות שונות בעניין ודיון באפשרות שההמרה תיעשה לפי שער המרה של מכירה, הוחלט, שהשער יהיה השער היציג:
"רבותי, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שניה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק הגנת הצרכן ( תיקון מס' 11). כבר בפעמים קודמות הסברתי לכם, שהדיונים על הצעות חוק בכנסת משמשים אחר כך כלי לפרשנות בידי בתי המשפט, ולכן יש חובה לקרוא את הדברים...
לדעתי, הצעת חוק זו היא מהחשובות ביותר שהובאו ונדונו בכנסת בשנים האחרונות בתחום הגנת הצרכן, והיא מבטאת את המגמה הדומיננטית בדיני הגנת הצרכן, של איסור הטעיית הצרכן והטלת חובת גילוי נאות על העוסק...
באופן חריג הצעת החוק מאפשרת הצגת המחיר בדולרים, אני אומר במטבע חוץ, לאו דווקא בדולרים, ולא במטבע ישראלי, על שירותים המפורטים בתוספת לחוק, ועיקרם השירותים שנותנות רשות שדות התעופה ורשות הנמלים והרכבות, לגבי כניסה ויציאה של נוסעים מישראל, או לגבי הסעה ושינוע של טובין לישראל, או הוצאת טובין ממנה, במחסן המכירה ליוצאים מישראל, זהו הדיוטי פרי...
אנחנו חשבנו שהדיוטי פרי, לפחות לשיטתי, זו אווירת חוץ לארץ, ולכן המחיר יהיה במטבע חוץ. המחיר הכולל שיוצג או יפורסם יהיה בהתאם לשער החליפין הקבוע, כשלעניין זה מבחין החוק בין שני שערי חליפין: השער היציג ושער המכירה, שהוא שער המכירה להעברות והמחאות. שכר זה גבוה מהשער היציג, אך נמוך משער המכירה למזומנים.
ביחס למכירת טובין במחסן למכירה ליוצאים מישראל, הדיוטי פרי, נקבע כי שער המכירה יהיה השער היציג וכי המועד הקובע לצורך המרת השער יציג לשקלים חדשים יהיה מועד עשיית העסקה....
לגבי עניין שער החליפין במכירות הדיוטי פרי, יש לחבר הכנסת ברונפמן ולי הסתייגות. חשבנו ועדיין אנחנו חושבים, שמן הראוי לאפשר גם שם להמיר את מטבע החוץ לפי שער המכירה ולא לפי השער היציג. כי אם אנחנו מדברים על מטבע חוץ אמיתי, זה צריך להיות שער המכירה...
ההסתייגות של חברי הכנסת ר' ברונפמן וא' פורז לסעיף 5 לא נתקבלה." (הצעת חוק הגנת הצרכן ( תיקון מס' 11), התשס"ב -2002 מס' 2563 ו-2856 'דברי הכנסת', מושב שני, חוב' י"ז, עמ' 4818 וחוב' כ"ה, עמ' 6997; נספחות, פרוטוקול הישיבה המאתיים ושמונה של הכנסת החמש עשרה יום שני, כ' באדר התשס"ב, 4 במרס 2002, בעמ' 45).
עוד עולה מהפרוטוקולים, שלא הייתה כוונה להגדיר מטבע חוץ מסוים והדגש הושם על כך, שהמחיר במטבע שקלי - אחיד והמחיר הנקוב במטבע חוץ, יהא אשר יהא, שווה ערך לפי שער החליפין היציג של אותו מטבע חוץ.
לאורך הדיונים בוועדת הכלכלה, ההתייחסות הייתה למטבע חוץ כלשהו, ולא הייתה הבחנה האם מדובר בדולר או באירו או במטבע פלוני אחר והשימוש בדולר נעשה לצורכי נוחות, כפי שהבחירה של המשיבה נעשתה, ככל הנראה, לצורכי נוחות. הסעיף אינו מתייחס למטבע חוץ ספציפי ויכולה הייתה המשיבה לבחור גם מטבע חוץ נוסף אחר. עיקרם של הדברים כפי שעלה לאורך הישיבות הוא, שהמחיר יהיה המחיר הכולל בשקלים.
המשיבה טוענת, שהפרשנות שמציעה המבקשת לסעיף 17 ז(ב) לפיה, תיקון 11 מחייב להמיר כל מטבע חוץ למחיר הנקוב לפי שער יציג, חותרת תחת תכלית התיקון לעודד שימוש במטבע ישראלי על חשבון מטבע זר. לשיטתה, בהתאם לרציונל העומד בתכלית התיקון, ככל שלקוח מעוניין לשלם במטבע שהוא לא מטבע שקלי ולא המטבע הנקוב, צריכה להיות מבוצעת המרה בין מטבע החוץ בו הוא משלם למטבע הנקוב, וזאת דרך השקל.
נדמה, שפרשנות המשיבה היא זו החותרת תחת תכלית התיקון. אופן החישוב שנעשה על ידי המשיבה, מבלי שזו מציינת את עלות ההמרה בגין תשלום במטבע חוץ שהוא לא המטבע הנקוב, מעודדת לקוחות לשלם במטבע חוץ ולא במטבע שקלי. בהיעדר ידיעה על העמלה הנגבית מהם בעת תשלום במטבע חוץ שאינו דולר, עלולים לקוחות המשיבה לסבור, שהמחיר אותו הם משלמים הוא המחיר הנקוב בלבד, ללא תוספת תשלום בגין ההמרה. על אפשרות זו ניתן ללמוד מדברי ההסבר לתיקון לחוק:
"הצעה זו באה לשחרר את המשק מהתלות וההיזקקות למטבעות אחרים, ובעיקר למטבע הדולר של ארה"ב כמייצג ערך של סחורות ושירותים במשק, ולמנוע את התופעה, העלולה להטעות את הצרכן, של נקיבת מחיר בדולרים היוצרת אשליה של מחיר זול ממה שהוא באמת." ( הצעת חוק 2856, ו' באדר ב' התש"ס 13.3.2000 בעמ' 318).
יתרה מכך, אופן ההמרה שמבצעת המשיבה בהמתבסס על תשלום במטבע הדולר, אותו היא מגדירה כ"מטבע העסקה", אף הוא סותר את תכלית התיקון. ככל שלקוחות מעוניינים לשלם במטבע חוץ שמצטלב עם השקל ויש לו שער יציג, אין מקום לבצע המרה לדולר. הרציונל הוא לבצע המרה של אותו מטבע לשקלים ולבצע את העסקה בשקלים.
זאת ועוד, הכלל לגבי הסדר שלילי הוא, שיש להבחין בין מצב שבו השתיקה היא רצונית ומכוונת, לעומת מקרים בהם היא מקרית ובלתי מכוונת. הייתה השתיקה מכוונת, כי אז יש בה משום הסדר שלילי ואין בה משום חסר או ליקוי.
עיון בפרוטוקולים של ועדת הכלכלה שגיבשה את תיקון 11 מעלה, שהיעדר ניסוח מפורש בדבר מטבע חוץ מקורו בכך, שהוועדה התייחסה בעיקר למהותם של דברים, תוך שהיא מותירה לעצמה, "מרחב תמרון" בעניין הניסוח:
"לא נבזבז את כל הבוקר על קביעת הניסוח. לא אכפת לי שיהיו תקנות שיסמיכו את השר להוציא עוד דברים מתוקף כי יכול להיות שלא חשבנו על משהו, או על דברים שקורים לנו כבר עכשיו כמו סיפור המקרקעין." (פרוטוקולים/כלכלה/864 מישיבת ועדת הכלכלה, יום רביעי ט' תמוז התש"ס (12 ליולי 2000), שעה 09:00 ).
אף מבלי להידרש להוראה מפורשת של המחוקק במסגרת הוראת הפטור, עיון בתכלית החוק מוביל למסקנה, שאין לקבל אפשרות בה המחיר המוצג הנקוב יהיה מחיר שונה מהמחיר הכולל שמשלם הלקוח במעמד התשלום בקופה, ככל שמבקשים לשלם במטבע חוץ שאינו דולר. המחיר הכולל נותר בעינו לפי כל שער יציג. האדם הסביר רואה לנגד עיניו, עת הוא רוכש מוצר, מחיר מסויים ואין זה משנה באיזה מטבע הוא משלם. סביר להניח, שהלקוח עורך המרה לפי שער יציג של המטבע בו הוא מחזיק ומעריך את עלות המוצר באותו מטבע שהוא מחזיק.
את הפטור הקבוע בסעיף 17 ז יש לקרוא לצד יתר סעיפי חוק הגנת הצרכן כמכלול, תוך שמירה על תכליתו של החוק. בהתאם לכך נראה, שהמחוקק שם לנגד עיניו את המחיר הכולל אותו נדרש הצרכן לשלם.
סעיף 17 ד לחוק הגנת הצרכן קובע, כדלהלן: "לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי."
הפטור הקבוע בסעיף 17 ז(ב) מחריג את סעיף 17 ד וקובע ש"הצגה, פרסום ונקיבה של מחירו הכולל" יכול שיהיה במטבע חוץ. עם זאת, הפטור אינו מחריג את סעיף 17 א הקובע, ש"המחיר הכולל" הוא: " מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק, לרבות... כל תשלום אחר הנלווה לרכישת אותו נכס או שירות, בלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה."
המחיר הכולל שנדרש הצרכן לשלם הוא המחיר כולל עלות ההמרה. לא בכדי קבע המחוקק במסגרת הפטור הקבוע בסעיף 17 ז: "ובלבד שמחירו במטבע ישראלי ייקבע לפי שער החליפין הקבוע בה".
מחיר המוצר במעמד התשלום בקופה אמור להיות שווה ערך למחיר המוצר במטבע הנקוב בהתאם לשער היציג. מחיר זה אינו משתנה בהתאם למטבע בו יתבצע התשלום. המשיבה יוצרת הבחנה בין המטבע הנקוב למטבע בו מבוצעת העסקה. הבחנה זו אינה קיימת בחוק ו אין בה כדי לשנות את המחיר הכולל שנדרש הלקוח לשלם. המחיר הכולל הוא המחיר הנקוב לפי שווי בשקלים. אין איסור על הצגת המחיר בכל מטבע חוץ וגם לא איסור על הצגת מספר מטבעות חוץ במקביל, אלא שהדבר צריך להיות לפי השער היציג בשווי השקלי. בין אם המחיר הוא בדולר בין אם באירו או בכל מטבע אחר - ערך המטבע יכול להשתנות אך ערך המוצר לא יכול להשתנות בהתאם למטבע החוץ בו משלמים.
אם נפרש את שתיקת המחוקק כהסדר שלילי, כטענת המשיבה, משמעות הדבר היא פגיעה בעקרונות ובתכליות חוק הגנת צרכן.
טענת המשיבה לפיה, היא מבצעת פעולת המרה בדומה לדוכני ההמרה הגובים עמלה על פעולת ההמרה - נדחית.
לקוח הרוכש מוצר בחנות המשיבה אינו רוכש מטבע ואינו מבצע עסקה לרכישת מטבעות. הלקוח רוכש מוצר. אין מקום לגבות ממנו תשלום על המרת מטבעות בשערי מכירה וקניה, אלא את שווי המוצר בהתאם לשווי השקל לפי שער יציג. עסקת המרת מטבע המוסווית בתוך עסקת רכישת המוצר היא עסקה שאינה כדאית עבור הלקוח. הלקוח מעוניין לבצע רכישת מוצר אצל המשיבה ותחת זאת נראה, שהוא מקבל עסקת המרת מטבע בנוסף לעסקת רכישת המוצר. כאמור לעיל, ככל שהיה מבצע את עסקת המרת המטבע לבדה, היה נותר בידו סכום כסף גדול יותר.
אי יידוע והיעדר הסכמה של הלקוחות
עילה נוספת העולה בבקשת האישור היא עילת ההטעיה. לטענת המבקשת, בהיעדר יידוע וגילוי ברור ומפורש של פעולות ההמרה והעמלות הכרוכות בהן, המשיבה מטעה את לקוחותיה לחשוב שמחיר המוצר הוא שווה ערך למחיר הכולל הסופי שמשלמים במעמד התשלום, והסכמתם לשלם את עמלת ההמרה, אינה הסכמה מדעת.
לטענת המשיבה, היא מפרסמת באתר האינטרנט תקנון שמציג בצורה מפורטת ומפורשת את מדיניותה באשר לרכישה במזומן באמצעות מטבע חוץ שאינו דולר ואת פעולת ההמרה שהיא מבצעת. בתקנון מצוין, שההצלבה נעשית דרך השקל:
"תשלום במזומן במט"ח ( שאינו דולרי) – הלקוח יכול לשלם במזומן במט"ח שאינו דולר אמריקאי ( אנו מקבלים את מרבית המט"ח הסחירים). במקרה כזה, יומרו קניותיו של הלקוח לדולרים אמריקאיים על פי שע"ח הצולבים של המט"חים השונים לבין הדולר, כאשר ההצלבה מחושבת דרך השקל ( כל זאת ללא עמלת המרה כפי שהמקובל בבנקים או בדלפקי חלפנות)."
בנוסף, בחנות המשיבה קיים שילוט המציין את שער הדולר ושער האירו לפיהם מתורגם המחיר הנקוב על המוצרים.
בתקנון ובשילוט אין כדי לפטור את המשיבה מחובותיה. תקנון המשיבה עלול להטעות את לקוחותיה לסבור, שההמרה המבוצעת לפי יחס המרה של שערים יציגים בין המטבעות – ולא כך הדבר.
המשיבה הציגה בחנות שער של הדולר ולצידו שער של אירו (לא נכתב בשלט האם מדובר בשער יציג או אחר, נספח 2 לסיכומי המשיבה). המשיבה פועלת לפי שערי המרה יציגים וגם לפי שערי המרה של קניה ומכירה. הצגת שערים שונים, חלקם יציגים חלקם שערי קניה ומכירה, עלול ה להטעות את הלקוח שיכול לסבור , שגם השער המוצג לגבי מטבע החוץ הוא שער יציג. אי ציון סוג השער כשלעצמו על גבי השילוט אף הוא עלול להטעות.
סעיף 2( א) לחוק הגנת הצרכן אוסר על " עוסק" לעשות כל מעשה או מחדל העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה – כאשר האיסור אינו חל רק על הטעיה בפועל, אלא משתרע גם על עשיית דבר העלול להטעות. בית המשפט העליון דן לא פעם בשאלה מהי הטעיה צרכנית. ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, קבע בית המשפט העליון שהטעיה לצרכי חוק הגנת הצרכן היא הצהרה כוזבת, אשר נוצרת בהתקיים פער בין הדברים שנאמרו או הוסתרו לבין המציאות. הטעיה צרכנית יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל על דרך של אי גילוי פרטים שיש חובה לגלותם ( פסקה 8 לפסק הדין).
תכלית איסור ההטעיה הצרכנית הקבועה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן פורשה בהצעת החוק ובפסיקה ככזו, שמטרתה לתת מידע מלא ככל האפשר על העסקה שמתעתד הצרכן לעשות ולאפשר בחירה מושכלת ומימוש זכויות הצרכן ( דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 434).
ככל שהמשיבה חפצה לגבות מחיר גבוה יותר על המוצר מלקוחות המשלמים במטבע חוץ שאינו דולרי, היה עליה להציג מחיר זה במפורש (ככל שהדין מאפשר זאת).
לקוחות המשיבה לא הגיעו לחנות כדי לבצע המרת כספים, כי אם לרכוש מוצר. ניתן להניח, שלא היו מודעים לעובדה, שמתבצעות המרות כספים משתנות בהתאם למטבע הרכישה, ברקע העסקה. הצרכן הסביר אינו יכול לדעת ולעמוד על הבחנה שמבצעת המשיבה בין תשלום במטבע הדולר לבין מטבעות אחרים ואינו יכול לכלכל את צעדיו, בהתאם.
לאור האמור עד כה נראה, שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שתוכרענה לטובת הקבוצה, בעילות של הפרת חובה חקוקה על פי חוק הגנת הצרכן וכן – התנהלות בחוסר תום לב והטעיה על פי דיני החוזים וחוק הגנת הצרכן. התנהלות המשיבה עולה, לכאורה, כדי עשיית עושר ולא במשפט.
האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין
התנהלות המשיבה משקפת דפוס פעולה נרחב כלפי קבוצת נפגעים אפשרית בהיקף המצדיק אישור להגשת תובענה ייצוגית. מדובר במחלוקת שתוצאותיה רלבנטיות ללקוחות המשיבה - כלל הציבור בישראל אשר פוקד את חנות המש יבה מידי יום. המחלוקות העולות בבקשת האישור מצריכות בירור לגבי התנהלות המשיבה ב עבר, עם השפעה אפשרית לגבי העתיד. מדובר במקרה קלאסי בו תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, שהרי שוויין הנמוך של התביעות האישיות מהווה תמריץ שלילי להגשתן.

עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב
התנאים הנוספים הקבועים בסעיפים 8( א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות מבקשים להבטיח, שייצוג עניינם של חברי הקבוצה יבוצע בתום לב ובדרך הולמת על ידי המבקשת ובאי כוחה. נראה, שהמבקש ת ובא י כוח ה ניהלו עד כה את ההליך בצורה הולמת ושבכוחם לנהל את התובענה בדרך ראויה ונכונה. ניתן לקבוע, שההליך ינוהל לטובת חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב.

סוף דבר
מהטעמים האמורים, בקשת האישור מתקבלת, וזאת בהתאם למפורט להלן:
עילות התביעה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרת חובה חקוקה על פי חוק הגנת הצרכן וכן – התנהלות בחוסר תום לב והטעיה על פי דיני החוזים וחוק הגנת הצרכן; עשיית עושר ולא במשפט.
הגדרת הקבוצה: כלל לקוחות המשיבה אשר ביצעו רכישת מוצרים בחנות בנמל התעופה ושילמו באמצעות מטבע חוץ (שאינו דולר ארצות הברית), בשבע השנים, שקדמו להגשת בקשת האישור.
הסעדים הנתבעים: צו הצהרתי לפיו, המשיבה ביצעה עסקת המרת מטבעות בניגוד לדין, בדרך מקפחת ומבלי ליידע את לקוחותיה בעניין; צו עשה המורה לנתבעת לפעול בהתאם לדין. כמו כן, מבוקש סעד של פיצוי כספי בגין נזק ממוני ולא ממוני, שנגרם לחברי הקבוצה בשל אי קיום הוראות הדין והטעייתם .
התובעת המייצגת: עינת יעיש כהן.
באי כוח מייצגית: עוה"ד אבי רוקח, חנן בראונשטיין וגיל צומן.
הוראות נוספות:
באי כוח הצדדים יפרסמו הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגיות, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14( א) לחוק תובענות ייצוגיות בהתאם להחלטה זו וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות.
נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויוגש לאישור תוך 14 ימים מהיום. גודל האותיות לא יפחת מ- 3 מילימטרים. המשיבה תישא בעלויות הפרסום. ההודעה תפורסם בעיתונים: "הארץ" ו- "גלובס".
עותק ההודעה, לאחר פרסומה, יישלח על ידי ב"כ המבקשת למנהל בתי המשפט.
המשיבה תשלם לב"כ המבקשת שכר טרחה חלקי בסך של 58,500 ₪, בהתאם לסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ‏ט"ז שבט, תשע"ח, ‏1 פברואר, 2018, במעמד הצדדים.