הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 5874-12-16

מספר בקשה:19
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקש

יהודה תורג'מן
ע"י ב"כ עו"ד בן חיים

נגד

משיבות

1.תומר יבוא ושווק מוצרי מזון (1983) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מור
2.בד"ץ "בית יוסף" בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד באך ו/או ב"כ עו"ד רודין

פסק דין

לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") המוגשת מטעם המבקש והמשיבות (להלן: "בקשת ההסתלקות").

במוקד ההליך - מוצר מסוג "קונפיטורה פרופה בטעם תות" (להלן: "המוצר").
לטענת המבקש, המשיבות הפרו את הוראות הדין, עת הציגו מצג מטעה לעניין כשרותו של המוצר
בעוד שבפועל לא ניתן לו אישור כשרות של הרבנות הראשית.

רקע

המבקש (להלן: "המבקש"), הוא צרכן המנהל אורח חיים דתי תוך הקפדה על כשרות.

המשיבה 1 ייבאה לישראל מוצר מסוג "קונפיטורה פרופה בטעם תות" (לעיל ולהלן: "המוצר").

המשיבה 2 נותנת שירותי השגחת כשרות מהדרין.

ביום 4.12.2016, הגיש המבקש כנגד המשיבות תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור").

ליבת בקשת האישור נעוצה בטענת המבקש, לפיה המשיבות הפרו הוראות את הדין בהצגת מצג מטעה, על פיו ניתן למוצר אישור כשרות מטעם הרבנות, בעוד שבפועל לא היה כך היה.

המבקש רכש את המוצר וצרך אותו תוך הסתמכות על חותמת הכשרות. לאחר הרכישה, בעקבות בדיקה ברשומות הרבנות הראשית, התברר לו כי עוד קודם לרכישה, לא הופיע המוצר ברשימת המוצרים המותרים לייבוא וכי לא ניתן לו אישור כשרות.

נוכח האמור, נטען כי המשיבות הפרו את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; את חוק איסור הונאה בכשרות; עשו עושר ולא במשפט; התרשלו לפי ס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרו חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודת הנזיקין; והפרו חובת תום הלב.

חברי הקבוצה הוגדרו: "ציבור שומרי הכשרות אשר צרכו את המוצר המיובא מסוג "קונפיטורת תות שדה" מסוג "fruppa" ע"י מעשה הטעייה ו/או הונאה ו/או רשלנות של המשיבות בין התאריכים שאינם ידועים למבקש בשלב זה."

הסעד שנתבקש בבקשת האישור היה צו עשה להפסקת שיווק המוצר; צו עשה להסרתו מהחנויות; צו עשה לפרסום אזהרה לעניין רכישת המוצר; וכן פיצוי כספי אישי על סך 1,015.5 ₪, ולכלל הקבוצה על סך 6,093,000 ₪.

המשיבה 1, טענה בתשובתה, בין היתר, כי המוצר שנרכש על ידי המבקש הוא מוצר כשר, הנושא את כשרות המשיבה 2. לדבריה, כמות המוצר שיובאה לישראל מאותה האצווה עמדה על 984 יחידות מוצר בלבד, ובתיאום עם משיבה 2, יחידות אלו נאספו מהחנויות. מכל מקום, המוצר אינו משווק ומיובא עוד על ידה.

המשיבה 2 דחתה בתשובתה את טענת המבקש. היא הבהירה כי המוצר שנרכש הוא כשר למהדרין בהשגחתה שלה.

המשיבה 2 תארה את נסיבות המקרה:
בחודש פברואר 2016 , נשלח הרב המשגיח מטעם המשיבה 2 לבדיקת התותים המיועדים לייצור ריבת תות בהתאם להנחיות כשרות שניתנו לו. המשגיח אישר את כשר ותו של משטח אחד בלבד של החומר הגולמי לייצור, כאשר שאר המשטחים לא אושרו בשל כמות נג יעות גבוהה מהתקן שקבעה המשיבה 2. נוכח האמור, הוחלט לא לאשר את המשטח בשלב זה, בשל הכמות המועטה שיוצרה ומסיבות מנהליות. לפיכך, ועל אף שהמוצר הוכשר ועבר את כל תהליך הכשרות הנדרש, לא הונפק, מסיבות מנהליות, אישור כשרות עבורו.

בנובמבר 2016 נודע למשיבה 2 כי המוצר שווק בישראל. מבדיקה שערכה התגלה, כי המשיבה 1 טענה כי המוצר האמור נארז בטעות ושווק בשגגה, לפני קבלת אישור כשרות רשמי. המשיבה 1 נתבקשה להסיר המוצר מהמדפים באופן מיידי, וכך אכן נעשה. מחמת זאת, סברה המשיבה 2 כי אין צורך בפרסום כל שהו לציבור באופן העלול להטעות, שכן המוצר כאמור, הוגדר הלכתית ככשר ומטעמים מנהליים בלבד לא הותר שיווקו.

בדיונים שנערכו בבית המשפט, שבו והבהירו המשיבות כי המוצר האמור כשר בהשגחת המשיבה 2.

המשיבות ציינו כי היעדר השלמת תהליך אישור הכשרות מול הרבנות הראשית מקורו בסכסוך מסחרי בין משיבה 1 למשיבה 2. ומכל מקום, יחידות המוצר שהוצאו לשיווק נבעו עקב תקלה פנימית אצל המשיבה 1.

המשיבות הדגישו כי לא נגרם כל נזק, שכן, כאמור, מרבית יחידות המוצר נאספו מהמדפים. יחד עם זאת, הוסכם כי בקשת האישור אכן סייעה לחשוף את התקלה ולהביא לאיסוף המוצר מהמדפים.

ב-3.7.2019 ניתנה החלטת בית המשפט, אשר הפנתה את הצדדים להליך גישור, אצל כב' השופט (בדימ') ד"ר עדי זרנקין. הליך זה סייע לצדדים להגיע להסכמה עקרונית שהיוותה את הבסיס לבקשת ההסתלקות.

בקשת ההסתלקות
בעקבות האמור לעיל, ולאחר שהצדדים באו בדברים, הוסכם כדלקמן:

המבקש יסתלק מבקשת האישור ותביעתו האישית תידחה;

המשיבה 2 מתחייבת כי להבא תעדכן את הציבור במקרה של תקלה במערך הכשרות, עם היוודע דבר התקלה;

בעקבות ההליך דנא, מינתה המשיבה 1 עובד המועסק על ידה, במטרה שיהיה אחראי על היבטי הכשרות. כך, משמש עובד זה בתפקידו זה שנים מספר, תוך שנעזר בייעוץ מקצועי חיצוני;

כמו כן, המשיבה 1 תתרום מוצרים בשווי כולל של 15,000 ₪, לעמותות הפועלות להזנת נזקקים ומעוטי יכולת: עמותת לתת; ועמותת פתחון לב. התרומה תארך על פני שנה ממועד אישור בית המשפט לבקשת ההסתלקות, חלוקת התרומה בין העמותות תהא על פי שיקול דעת המשיבה 1.

בנוסף, הצדדים מבקשים לאשר גמול על סך של 1,000 ₪ למבקש; ושכר טרחה לבא כוחו על סך של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ.

כמו כן, בנסיבות העניין, מבקשים הצדדים לפטור אותם מפרסום ומשלוח הודעה אודות הגשת הודעת הסתלקות, בכלל, וממינוי תובע או ב"כ מייצג חלופי, בפרט.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, מצאתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות מוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות:

סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...".

סעיף 16(ד) לחוק קובע:
"אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור;

הנה כי כן, הליך ההסתלקות מורכב משני שלבים:
בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:
בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת ההסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה. ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן כי בית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן כי בית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של בקשת האישור בטענה, כי המשיבות הפרו את הוראות הדין, עת הציגו מצג מטעה לעניין כשרותו של מוצר, בעוד שבפועל לא ניתן לו אישור כשרות מידי הרבנות הראשית.

בהינתן כי המשיבה 2 הצהירה כי המוצר כשר, וכן התחייבה כי לעתיד תעדכן את הציבור במקרה של תקלה דומה במערך הכשרות, מיד עם גילויה; ובשים לב כי בעקבות ההליך דנא מונה גורם אחראי אצל משיבה 1 לפיקוח על היבטי הכשרות של מוצריה, נראה כי הושגה מטרתו העיקרית של ההליך, הלה מוצה ומתייתר הצורך בהמשך בירורו.

קבלת בקשת ההסתלקות בשלב זה תייתר את הצורך בניהול ההליכים, תחסוך טרחה ועלויות משמעותיות לצדדים ותפחית מהעומס המוטל על בית המשפט.

לאור האמור, נחה דעתי כי ההסדר מהווה פתרון הוגן, הולם וראוי לסיום המחלוקת.

על כן, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.

גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש סך כולל של 1,000 ₪; וכן שכר טרחה לבא כוחו על סך של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ.

דיון
סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.

קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

זה מכבר, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").
מספרן ההולך וגדל של תובענות ייצוגיות אשר הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת, והחשש מפני תביעות סרק הביא את המחוקק לתקן בשנת 2016 את סעיף 16 לחוק. על פי התיקון, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, במסגרת בקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, ומהי התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (סעיף 25 לפסה"ד בעניין סונול).

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון בעניין סונול, כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת:
"הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים מתאימים." (סעיף 26 לפסה"ד בעניין סונול, ההדגשה במקור, ע.ב).

ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג, שכן משהגיע התובע הייצוגי להסכמה, אין עוד מי שישמיע את קולם של חברי הקבוצה שההסדר אינו משרת את עניינם (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת.
פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא כוח המייצג, האופן בו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו לבין אלה שנפסקו בסופו של יום לטובת חברי הקבוצה (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

וכך סוכמו עיקרי הדברים:
"ניתן לסכם ולומר, כי שומה על בית משפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק" (סעיף 31 לפסה"ד בענין סונול).

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את הדברים, ראיתי לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה.

באשר לקיומה של עילת תביעה – נראה כי מדובר בבקשת אישור, אשר לכאורה, גילתה עילת תביעה.

על פני הדברים, אכן המוצר שווק כמוצר כשר למרות שבאופן פורמאלי לא ניתן לו אישור כשרות כנדרש.

כך, המשיבות, הגם שדבקו בעמדתן לפיה המוצר כשר, הודו בקיומה של תקלה פנימית, אשר הביאה לכך שתהליך הכשרות מול הרבנות הראשית לא הושלם כנדרש.

בנוסף, בעקבות הגשת בקשת האישור, והפניית תשומת הלב לסוגייה, פעלה המשיבה 1 למינוי גורם אחראי מטעמה, בכל הנוגע להיבטי הכשרות במוצריה.

עוד יש לייחס משמעות לכך שבמסגרת בקשת ההסתלקות (הגם שמבלי להודות בטענות המבקש), התחייבה המשיבה 2 לעדכן להבא במקרה של תקלה במערך הכשרות.

בכך, יש כדי ללמד על קיומה של עילת תביעה, לכאורה.

באשר לתועלת- נראה כי ההליך הניב תועלת.

בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

כאמור בבקשת ההסתלקות, במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, המשיבה 2 התחייבה לעדכן הציבור במקרה של תקלה במערך הכשרות.

כמו כן, בעקבות ההליך דנא, מונה גורם מטעם המשיבה 1 שיפעל לריכוז היבטי הכשרות של מוצריה.

מעבר לכך, המשיבה 1 התחייבה להרים תרומה בשווי 15,000 ₪ לעמותות נזקקות.

בכך, יש כדי להסדיר הסוגיה שהועלתה בבקשת האישור וכן, כדי ללמד על התועלת שהביא ההליך לחברי הקבוצה בפרט, ולציבור בכלל, באופן הצופה פני עתיד.

בהינתן כי מרבית הסעדים שנתבעו בבקשת האישור הוסדרו במסגרת בקשת ההסתלקות, בשים לב לקיומה של עילת תביעה לכאורה, בהתחשב בהסדרה העתידית שהשיגה בקשת האישור, נוכח עבודת ההכנה של המבקש ובא כוחו, לאור התועלת שתהא לציבור ולחברי הקבוצה בגין בקשת ההסתלקות, נוכח התרומה הצפויה לטובת הציבור, וכן החיסכון במשאבי המערכת השיפוטית יש מקום לאשר גמול ושכר טרחה.

בהתחשב בנסיבות העניין, נראה כי שיעור הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות, הינו שיעור סביר, התואם לתוצאות תובענה זו.
על כן, הריני נעתרת לבקשת הצדדים לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה.

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורתני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום. מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מקדמי, בטרם נערך דיון מהותי בבקשה לאישור. פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבות. לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור. ההיפך הוא הנכון – על פני הדברים, נוכח מינוי גורם אחראי לריכוז מערך הכשרות אצל המשיבה 1, ובשים לב לתועלת בה זכו חברי הקבוצה והציבור בכללותו, כאמור, מצטייר כי בקשת ההסתלקות הינה במקומה, באשר אין עוד מקום לניהול הליך זה.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקש ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ומורה על מחיקת בקשת האישור.

התביעה האישית של המבקש, נדחית.

המשיבות תשלמנה למבקש גמול על סך של 1,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו על סך של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ.

הגמול ומחצית משכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום.

יתרת שכר הטרחה תשולם לאחר הודעת עדכון, הכוללת הצגת אסמכתאות, המעידות כי בוצעו התחייבויות המשיבות, בכל הנוגע לעדכון הציבור במקרה של תקלה במערך הכשרות בעתיד על ידי משיבה 2; וכן לעניין מינוי גורם מפקח להיבטי הכשרות במערך המוצרים של המשיבה 1.

ב"כ המבקש ימציא העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק ייסגר.

ניתן היום, י"ד תמוז תש"פ, 06 יולי 2020, בהעדר הצדדים.