הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 56547-04-18

לפני
כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

תובעים

  1. ארז נמרוד
  2. אביבה נמרוד

ע"י ב"כ עו"ד רם דקל ועו"ד אוהד אנטמן

נגד

נתבעים
יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שמואל אוסלנדר, עו"ד יעקב מוסקונה ועו"ד גל פייגל

פסק דין

בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור), בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

טענות המבקשים בתמצית

בקשת האישור הוגשה בטענה כי ברכב בנזין מדגם "שברולט טראוורס" (להלן: הרכב), המיובא על ידי המשיבה (המייבאת לישראל כלי רכב מתוצרת General Motors ו -Isuzu Motors) קיימת רמה חריגה של קרינה אלקטרומגנטית.

המבקשים, אשר החזיקו בעבר ברכב, טענו כי שיעורי הקרינה בו חוצים באופן ניכר את הרף המומלץ שנקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה, והמשיבה נמנעה מהבאת נתון זה לידיעת הציבור.

מבקש 1 טען, כי הוא נוהג לערוך בדיקות קרינה בביתו ובמקום עבודתו. לטענתו, לאחר רכישת הרכב ביצע בתוכו שתי מדידות על -ידי מודדים מוסמכים, והממצאים העידו על רמות קרינה גבוהות מהרף העליון המומלץ.

לטענת המבקשים, המידע על רמת הקרינה ברכב הוא מהותי, ובכוחו להפחית מערכו באופן ממשי. נטען, כי רוכשי הרכב היו נמנעים מהרכישה לוּ ידעו אודות רמות הקרינה הגבוהות, או לפחות שילמו יותר ממה שהיו מסכימים לשלם. המבקשים אמדו את הפיצוי המגיע להם על סך של עשרה אחוזים מערך הרכב לכל אחד מבעלי הרכב כפיצוי בגין ירידת הערך. יש לציין, כי רכבם של המבקשים נמכר זה מכבר. נזק נוסף מתבטא לשיטת המבקשים בעוגמת נפש, בפגיעה באוטונומיה ובתחושות קשות אחרות כמו פחד וכעס, ובגינו תבעו אלף ש"ח לכל חבר בקבוצה. עם זאת הדגישו שאינם מלינים על נזקים לבריאות.

בקשת האישור נסמכה על חוות דעתו של ד"ר אהוד נאמן, שבין השאר ניהל את אגף קרינה מייננת ובלתי מייננת במשרד להגנת הסביבה. כן צורפו לה (כנספחים 5, 6 ו-14) שלושה דוחות על מדידת קרינה.

טענות המשיבה בתמצית

בתשובתה לבקשת האישור טענה המשיבה כי אין בבקשה כל ממש ודינה להידחות. המשיבה עמדה על כך שלא קיים תקן בין-לאומי או ישראלי הקובע את רמות החשיפה המותרת לשדות אלקטרומגנטיים בכלי רכב. כל שפורסם, בשנים 1998 ו-2010, הוא הנחיות והמלצות של הוועדה הבין-לאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת (ICNIRP) בדבר המגבלה של דרגות החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית ממתקני חשמל, ובעקבות זאת פורסמה גם המלצתו של המשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה הבהיר באתר המרשתת שלו כי "[...] כלי רכב אינם חייבים בהיתר לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו –2006, והמשרד אינו מפקח על יבוא ומכירה של כלי רכב מן ההיבט של קרינה[...]".

נטען, כי הגם שאמות המידה שעליהן המליצה הוועדה הבין-לאומית אינן מחייבות, אימצה אותן יצרנית הרכב, ג'נרל מוטורס. היצרנית גיבשה נוהל מפורט לבדיקת עמידתם של כלי הרכב מתוצרתה באותן אמות מידה. הרכב עבר אצלה בדיקות קפדניות על-פי אמות המידה והנוהל, ונמצא בבירור כי הערכים שנמדדו בו נמוכים בהרבה מהערכים המרביים עליהם מומלץ בנוהל. טענות אלה נתמכו בתצהיר מהנדס מטעם ג'נרל מוטורס.

הרכב יובא לישראל לפי האסדרה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הדורשת עמידה קפדנית ב"דרישות החובה". במקרה של רכב מתוצרת ארצות-הברית נדרשים אישורים של היצרנית ושל משרד התחבורה האמריקני כי הרכב עומד בדרישות התקינה הפדרלית – תקן "FMVSS" – ורשאי לנסוע בכבישי ארצות-הברית.

למשיבה לא היו נתונים על רמת הקרינה הבלתי מייננת ברכב, ובכלל, ייבוא כלי רכב אינו מצריך הספקת נתונים כאלה.

בשנת 2010 כינס המשרד להגנת הסביבה ועדת מומחים ממלכתית-ציבורית לעניין שדות אלקטרומגנטיים מרשת החשמל. הוועדה פרסמה גם את עמדתה בכל הנוגע לחשיפה לשדות מגנטיים בכלי רכב היברידיים. זו צורפה (כנספח ט) לחוות הדעת מטעם המבקשים. באותה עמדה נקבעה נוסחה לחישוב רמת הקרינה הממוצעת בכלי רכב, על-פי הנחה מחמירה של שהייה ברכב משך 18 שעות שבועיות בממוצע. בנוסחה זו יש להציב את נתוני מדידת הקרינה בנקודה המוקרנת ביותר בכלי הרכב. הוועדה קבעה שלוש דרגות לסיווג הקרינה הממוצעת בכלי הרכב הנבדק: אם הקרינה הממוצעת המחושבת לפי הנוסחה נמוכה מ-4 מיליגאוס, דרגת הקרינה נמוכה; אם התוצאה היא בין 4 ל-7 מיליגאוס – הדרגה בינונית; אם התוצאה גבוהה מ -7 מיליגאוס – גבוהה.

באפריל 2018, טרם הגשת בקשת האישור, פורסמה טיוטה להערות לנוהל המשרד להגנת הסביבה "נוהל מדידת שדות מגנטיים בתחום תדרי ה-ELF ברכבים" (נספח 7 לתשובה לבקשת האישור). הטיוטה אימצה את הנוסחה שהוצעה בעמדתה של ועדת המומחים הממלכתית. המדידות מטעם המבקשים לא נערכו לפי הנוסחה והמומחה מטעמם לא ערך את חישוביו לפיה. לפיכך, נטען כי הנתונים לא שיקפו מאום מפני שהיו גולמיים ולא הוצבו בנוסחה. הצבת הנתונים מהמדידות שערכו שני הצדדים בנוסחה לימדה כי הקרינה הממוצעת נופלת מ-4 מיליגאוס בכולן. בעניין זה הפנתה המשיבה לחוות דעתו של פרופ' יוסף ריבק, מומחה לרפואה תעסוקתית וסביבתית, לבריאות הציבור ולמִנהל רפואי (נספח לתשובתה לבקשת האישור).

המשיבה טוענת כי לא הפרה חובת גילוי, ומכל מקום, לא חלה עליה חובה לגלות נתונים שלא ידעה. על סמך הנתונים שהתקבלו במדידות שנערכו ברכב מטעמה, מטעם המבקשים ומטעם היצרנית, סבורה המשיבה כי אין בו רמה חריגה של קרינה. משכך טענה כי לא הופרה חובה שבחוק כלפי המבקשים, שלא הוסתר מהם מידע מהותי והקרינה ברכב אינה משום פגם שבכוחו להפחית את שוויו.

התגובה לתשובה לבקשת האישור

בתגובה לתשובה חזרו המבקשים על טענתם, כי רמת הקרינה ברכב חורגת במידה ניכרת מרמת הקרינה המרבית עליה המליץ המשרד להגנת הסביבה. כן נטען, כי טיוטת נוהל מדידת הקרינה שפרסם המשרד, עליה הסתמכה המשיבה, אינה מחייבת.

נטען כי שדות מגנטיים בכלי רכב אינם תחום מומחיותו של הפרופ' ריבק. לתגובתם צירפו חוות דעת משלימה של המומחה מטעמם אשר סבר כי חוות הדעת של הפרופ' ריבק אינה משקפת את המצב לאשורו, וכי רמות הקרינה ברכב חורגות בהרבה מהמלצתו של ארגון הבריאות העולמי.

המשיבה, שלדעתה תגובת המבקשים כללה טענות שלא הועלו בבקשת האישור, הגישה בקשה למחוק אותן. טרם ניתנה החלטה בבקשתה.

עמדת המאסדרים ותגובות הצדדים

בדיון המקדמי הראשון, התבקשה עמדת משרדי הבריאות, התחבורה והגנת הסביבה בשאלה אם רמת הקרינה היא עניין מהותי שהיה על המשיבה לגלות לרוכשים את הרכב. על פי עמדתם:

כלי הרכב המיובאים מארצות-הברית עומדים בכל הדרישות הבין-לאומיות שעניינן בטיחות וזיהום הסביבה.

ב) כלי רכב אינם טעונים היתר מכוח חוק הקרינה הבלתי מייננת, ואין למדינה סמכות לחייב את יצרני הרכב או את היבואנים בהיתרים או במדידות קרינה נוסף על הדרישות הבין-לאומיות.

ג) עם זה המדינה סבורה כי רמת קרינה בלתי מייננת היא עניין מהותי בעסקה שבכוחו להשפיע על ההחלטה לקנות את כלי הרכב. על כן, על העוסק מוטלת החובה ליידע את הצרכן אם קיימת קרינה כזאת, בייחוד כאשר היא "גבוהה מהמומלץ". אם רמת הקרינה חורגת מהערכים המומלצים והעוסק לא גילה זאת לצרכן, ייתכן שאפשר לראות בכך הטעיה בדבר "השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם" (סעיף 2(א)(4) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א –1981).

ד) ארגון הבריאות העולמי קבע, כי שדה מגנטי של רשת החשמל הוא גורם אפשרי לסרטן, ולכן הומלץ על רף חשיפה ממוצע ליום של 4 מיליגאוס קרינה ועל 1,000 מיליגאוס לכל היותר בחשיפה לזמן קצר. ראש האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה בחן את דוחות בדיקת הקרינה של הרכב ומצא כי החשיפה הממוצעת היומית שנמדדה עומדת בהמלצת המשרד – עד 4 מיליגאוס. עם זאת, באחד מאזורי הרכב נמצאה רמת קרינה ברמה של כמה עשרות מיליגאוס, שלדבריו גבוהה יחסית לכלי רכב שאינם היברידיים.

המבקשים הגיעו למסקנה כי עמדה זו תומכת בטענותיהם. לעומתם טוענת המשיבה כי רמת הקרינה ברכב עומדת גם ברף שנקבע בהמלצות וגם בסטנדרד הבין-לאומי, לפי הנוסחה שקבע המשרד להגנת הסביבה. הואיל וכך סברה, שלא חלה עליה חובת גילוי, ומה גם שלא קיימת חובה למדוד את רמות הקרינה ברכב, ועל כן היא גם לא הייתה ערה להן. אשר לרמת הקרינה הגבוהה ביותר שנמדדה בנקודה אחת בלבד ברכב ובמצב אחד בלבד, של 110 מיליגאוס, ה "גבוהה יחסית" כלשונו של ראש האגף – הרף המותר לחשיפה קצרה הוא עד 1,000 מיליגאוס, ולפי עמדת משרד הבריאות – עד 2,000 מיליגאוס. רמת הקרינה של 110 מיליגאוס נמדדה רק ברצפת הרכב, על-יד המושב הימני, כאשר הרכב עומד מותנע ובכל מקרה נוסע אשר יושב ליד הנהג אינו שוהה ברכב 18 שעות בשבוע. לדידי המשיבה, הרכב עומד בכל ההמלצות והתקנים בארץ ומחוץ לה, ולא קיימת הטעייה של איש.

הסתלקות מבקשת האישור

בהתאם להחלטתי מיום 6.1.2020 הופנו הצדדים, בהסכמתם, לגישור לפני סגן הנשיאה (בדימוס) יצחק ענבר. המגשר בחן את טענות הצדדים ואת החומר הדרוש לעניין, והמליץ למבקשים להסתלק מן הבקשה ומן התובענה.

בבקשה דנן נטען, כי להשקפתו של המגשר אומנם בקשת האישור הייתה מנומקת ומפורטת כשהוגשה, ובין השאר נתמכה בחוות דעתו של מומחה. ואולם לימים, כשהתקבלה חוות הדעת מטעם המשיבה ועמדת המאסדרים, התחוור שרמת הקרינה ברכב עומדת ברף שנקבע בהמלצות ובסטנדרד הבין-לאומי, בהתאם לנוסחה שקבע המשרד להגנת הסביבה. המאסדרים טרחו להבהיר שאין מידע על רמת הסיכון של רמות הקרינה הרגעיות שנמדדו ברכב, וכי עולה ממכלול הדברים שאין בהן להפר שום דין או תקן. מנגד לא ראה המגשר מניעה שייפסק למבקשים החזר הוצאות מדוד. זאת, לפי שהמבקשים לא ידעו את הנתונים שפורטו לעיל כאשר פתחו בהליך – במיוחד את עמדתם של המאסדרים – ולמען לא תסוכל האפשרות שיוגשו בעתיד בקשות לאישור תובענ ה ייצוגית המגלות עילה לכאורה. כן הביא המגשר בחשבון את ההשקעה בבקשת האישור ואת הערך החברתי הטמון בבירור הסוגיה הנידונה.

הצדדים שוכנעו שאין טעם בהמשך ההליכים. בעקבות זאת הוגשה בקשת ההסתלקות המוסכמת שלפניי, על פיה, בקשת האישור תימחק ותביעתם האישית של המבקשים נגד המשיבה תידחה.

המבקשים התחייבו לוותר באופן סופי ומוחלט על כל טענה, זכות, דרישה או תביעה, שלהם או של מי מטעמם נגד המשיבה או מי מטעמה, הכרוכות בתובענה ובבקשת האישור ובעניינים הנידונים בהן. הם ובאי-כוחם נתנו את דברתם שלא יהיו מעורבים, בין במישרין, בין בעקיפין, בכל בקשה או תובענה אחרת נגד המשיבה או מי מטעמה הקשורה בנושא שעליו בקשת האישור סבה. לבסוף התחייבו שלא יעבירו חומר הקשור להליך לאחרים.

בהמלצת המגשר הציעו הצדדים כי המשיבה תישא בהוצאות המבקשים ושכ"ט באי כוחם בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ (הסכום כולל את הוצאות חוות דעת המומחה מטעם המבקשים). הצדדים סבורים, כי עמדת המאסדרים בנושא שבמחלוקת לא הייתה נהירה עד כה, כך שהבהרתה לציבור – בעקבות בדיקה – היא בבחינת תועלת מוחשית שבאה בזכות ההליך.

על יסוד נימוקי המגשר והצדדים שפורטו לעיל, אני מוצאת לנכון לאשר את ההסתלקות. בנסיבות העניין איני רואה טעם בהחלפת המבקשים או באי-כוחם. יובהר כי אין באישורו של הסדר ההסתלקות כדי לקבוע ממצא פוזיטיבי כלשהו. אשר לבקשת הצדדים לפטור אותם מהחובה לפרסם את דבר ההסתלקות, אני סבורה כי יש במקרה דנא טעם בפרסום בשל חשיבות הבהרת הסוגיה לציבור (בדיוק מאותו הטעם שהצדיק שכר טרחה לב"כ המבקש).

אשר לגמול למבקשים ולשכר הטרחה לבאי-כוחם – שקלתי את השיקולים המפורטים בסעיפים 22(ב) ו -23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, לרבות התועלת שהביא ההליך, ואני מקבלת את המלצת הצדדים.

סוף דבר

נמצא לאשר את הבקשה להסתלק מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
נדחית התביעה האישית.

פרסום החלטתי לאשר את ההסתלקות יבוצע על חשבון המשיבה בעיתון יומי נפוץ ולא יפחת משמינית עמוד. נוסח המודעה יובא לאישורי תוך 14 יום מהיום.

המשיבה תשא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המבקשים בסך כולל של 40,950 ₪ שישולמו בתוך 14 יום לאחר הפרסום כמפורט בסע' 26 לעיל.

המזכירות תשלח את פסק-הדין ליועץ המשפטי לממשלה.

ניתן היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.