הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 5474-01-15

לפני
כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט

מבקשת
המרכז הישראלי לכירורגיה גינקולוגית ומיילדותית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יחזקאל סיבק ו/או גלי עציון

נגד

משיבה
פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ממשרד עו"ד חיים צדוק ושות'

פסק דין
בקשה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, היא הבקשה דנא.

רקע להליך והבקשה לאישור הסדר פשרה
1. הבקשה שהגישה המבקשת לאשר את התובענה הייצוגית היא על בסיס הטענה כי פריים ליס ניהול ציי רכב בע"מ (להלן: "המשיבה" או " פריים ליס") גובה שלא כדין מלקוחותיה, החוכרים ממנה רכב במה שמכונה "ליסינג", סכומי כסף ביתר בקשר עם נסיעותיהם בכביש אגרה מספר 6 (להלן: "כביש 6") וכן גובה שלא כדין "דמי טיפול" בקשר עם התשלום לכביש 6 ובקשר עם דו"חות חניה שמקבלים לקוחותיה, כל זאת בחוסר תום לב, עשיית עושר שלא במשפט ובניגוד להוראות הסכם החכירה.

2. בתיק זה שמעתי ראיות בשלב המקדמי בו נבחנה הש אלה האם לאשר את התובענה הייצוגית; לאחר הראיות וסיכומי הצדדים אשרתי למבקשת לנהל את התובענה כייצוגית בהחלטה מיום 19.3.17 . על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור ( רע"א 3500/17) לבית המשפט העליון וזו הותלתה מאחר שהצדדים החלו בהדברות בנסיון להגיע לפשרה. המגעים אכן הבשילו בהמשך והשתכללו להסדר הפשרה שהוצג לאישורי במסגרת הבקשה דנא. ההליכים בבית המשפט העליון ' ממתינים' לעדכון של הצדדים " בנוגע להליך אישור הסדר הפשרה" (החלטת כב' השופטת ענת ברון מיום 14.8.18).

3. במסגרת ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית, קבעתי שתי קבוצות שאת קווי הזיהוי שלהן התוויתי בהחלטה וכן נקבעו השאלות המשותפות לכל קבוצה. כך נקבע כי השאלות המשותפ ות לגבי חברי הקבוצה הראשונה הן – האם המשיבה גבתה מחברי הקבוצה תשלום עבור אגרת נסיעה בכביש 6 על פי תעריף "מזדמן" שלא כדין והעבירה לכביש 6 תשלום נמוך מזה שגבתה, קרי, לפי תעריף מנוי וידאו ואת הפער גבתה לעצמה, והאם חברי הקבוצה זכאים להחזר אותו פער. ולגבי הקבוצה השנייה היו השאלות המשותפות – האם היתה המשיבה זכאית לגבות מחברי הקבוצה עמלה ללא הסבת התשלום על שמם ו/או ללא הוצאת דרישת תשלום ללקוחות כדי לאפשר להם לשלם את אגרת הנסיעה בכביש 6 ללא תוספת עמלה, והאם חברי הקבוצה זכאים להחזר העמלה. עוד אשרתי במסגרת ההחלטה את עילות התביעה שיעמדו לבירור - הפרת סעיף 8.2 להסכם; הפרת חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט.

4. כאמור, לאחר שנשמעו הוכחות, ולאחר שהבקשה אושרה בחלקה, ו גם לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת המשיבה (שערערה) לעכב את ביצוע החלטת האישור, החל משא ומתן בין הצדדים שבסיומו הגיעו להסכמות שהועלו על הכתב והובאו במסגרת הבקשה לאישור הסדר פשרה, ואלה עיקרי ההסדר:
א. הקבוצה – בהסדר הפשרה קבעו הצדדים כי הוא יחול על שתי קבוצות כפי שנקבע בהחלטת האישור, אלא שהקבוצות הוגדרו בהסדר הפשרה בשינוי מהחלטת האישור:
הקבוצה הראשונה – כל לקוח של המשיבה ששילם עמלה עבור דמי טיפול בגין נסיעה בכביש 6, בלי שהוצאה לו דרישת תשלום על ידי המשיבה לתשלום אגרת כביש אגרה ביחס לנסיעות שבין ינואר 2008 ועד אפריל 2009 ועד בכלל.
הקבוצה השנייה – כל לקוח של המשיבה שלא היה רשום כמנוי בכביש 6, אשר שילם למשיבה בגין נסיעה בכביש 6 אגרה בגובה "מחיר מזדמן", כאשר המשיבה שילמה לכביש 6 מחיר של מנוי וידאו ביחס לתקופה של 7 שנים קודם למועד הגשת בקשת האישור.
ב. ההטבות לחברי הקבוצה הראשונה - חברי הקבוצה יהיו זכאים להשבה של עד 45 ₪ בגין כל חיוב שחויבו בנסיעות שביצעו בתקופה שבין ינואר 2008 עד סוף אפריל 2009. השבת ההחזר לחברי הקבוצה שהם לקוחות המשיבה תעשה בדרכים המפורטות בהודעה על הסדר הפשרה בסעיפים 17.1.2- 17.1.3 להודעה על ההסדר, וההטבה לחברי הקבוצה שאינם לקוחות כמפורט בסעיף 17.1.4 להודעה על ההסדר; כמו כן מפורט בסעיפים 17.1.5 – 17.1.9 להודעה על ההסדר , דרכי מימוש הזכאות, ופרטים שונים אשר להטבות.
ג. חברי הקבוצה השנייה יהיו זכאים להטבה בשיעור 50% מההפרש שבין תעריף לקוח מזדמן ששולם על ידם לבין תעריף מנוי וידאו, בגין כל אחת מהנסיעות שביצע החל מיום 4.1.08 ועד ליום הגשת התביעה, אופן ההחזר יהיה בדרך המפורטת לגבי השבת ההחזר לחברי הקבוצה הראשונה.
ד. ככל שחברי הקבוצות לא יממשו את הזכות בתוך פרק הזמן שנקבע, וככל שמימוש הזכות בתוך התקופה יהיה נמוך מ-50% משוויו הכספי של ההסכם, תשלים המשיבה את ביצוע ההסכם ועד ל- 50% ממנו בדרך של תרומה כמפורט בסעיף 18 להודעה על הסדר הפשרה.
ד. מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, בכפוף למילוי כל התחייבויות המשיבה, מהווה מעשה בי-דין בגין העילות שאושרו בהחלטה לאישור התובענה הייצוגית, ולא תעמוד למי מחברי הקבוצות המוגדרות בהסדר הפשרה כל טענה או זכות כלפי המשיבה.
ה. אשר לגמול המבקשת המייצגת - הצדדים המליצו לבית המשפט כי למבקשת ישולם גמול מיוחד בסך של 13,000 ש"ח בתוספת מע"מ ולעניין שכ"ט ב"כ המבקשת הומלץ כי הוא יעמוד על סך 187,000 ₪ בצירוף מע"מ.

5. ביום 1.8.2018 הוריתי לפרסם את הבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן הוריתי להעביר עותק ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר פרסום בקשת האישור ולאחר חלוף הזמן שנקבע להגשת התנגדויות ו/או בקשות החרגה, לא הוגשה כל התנגדות מטעם מי מחברי איזו מהקבוצות וגם לא נתקבלה כל בקשה מטעם מי מחברי הקבוצה שלא להמנות עליה לעניין הסדר הפשרה. ובחלוף זמן ארוך, ולאחר שניתנו ארכות מספר הגיש היועץ המשפטי את עמדתו ובה התנגדות לאישור ההסדר במתכונתו.

6. ואלה הנקודות עליהם עמד היועץ המשפטי במסגרת ההתנגדות:
א. הסדר הפשרה המוצע אינו מתיישב עם האינטרסים של חברי הקבוצה ולא עם תכליות החוק, שהעיקריות שבהן אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו וסעד הולם לנפגעים מההפרה.
ב. ההסדר כולל פיצוי חלקי ורק לחלק מחברי הקבוצה. לעמדתו אישר בית משפט בהחלטה כי הקבוצה כוללת את לקוחות המשיבה ב- 7 שנים עובר להגשת התובענה ואילו במסגרת ההסדר וללא הסבר צמצמו הצדדים את התקופה לכשנה וחצי בלבד (ינואר 2008 עד אפריל 2009), דבר המביא לצמצום בהיקף חברי הקבוצה.
ג. היועץ המשפטי סבור כי יש להעדיף פיצוי כספי אישי לחברי הקבוצה ומאחר שנראה לו כי איתור חברי הקבוצה בענייננו מעשי ואינו כרוך בעלויות בלתי סבירות יש להעדיף פיצוי ישיר לחברי הקבוצה.
ד. ההטבה המוצעת אינה פיצוי כספי ולפי היועץ המשפטי הפיצוי הכספי הוא הדרך המועדפת בהתאם לחוק ולפסיקה. ועוד הוא סבור כי מדובר בפיצוי ב'שיטת הקופונים' שלא רק שמקהה את ההרתעה הרי שמדובר בהטבה לא מבוטלת למשיבה, ואינה משקפת את סכום הפיצוי שצריך להיות בפועל. גם הסיכוי שחברי הקבוצה יממשו את הפיצוי אינו ברור. ועל כן סבר כי יש להורות על השבה כספית של הכספים שנגבו שלא כדין מחברי הקבוצה.
ד. במסגרת עמדתו ציין היועץ המשפטי כי גובה הפיצוי או השווי של ההסדר המוצע לא הובהר ולא ניתן, אפוא, לבדוק בתום התקופה את אחוז המימוש. ועוד סבור היועץ המשפטי כי בידי המשיבה פרטים של חברי הקבוצה ועל כן יש לידע את חברי הקבוצה באופן ישיר ולא להסתפק בדרך הפרסום .
ה. את עמדתו אשר לגמול ו לשכר הטרחה סבר היועץ המשפטי כי יש לתת רק לאחר שיוגש דיווח על היקף הפיצוי שניתן לחברי הקבוצה בפועל ובהתאם לחשב אחוזים ממנו.

7. בתגובתם המשותפת התייחסו הצדדים להתנגדות היועץ המשפטי. במסגרת התגובה, ציינו הצדדים כי ההסדר התגבש לאחר שנשקלו כל השיקולים האפשריים, וכי ההסדר אליו הגיעו משקף את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בניהול התובענה, ואף הזכירו את ההליך הערעורי שהותלה כדי לאפשר לצדדים לסיים את ההליך בהסכמה. עוד הדגישו כי חרף חלוף הזמן והפרסומים לא התקבלה ולו הסתייגות אחת ממי מחברי הקבוצה. לא רק זאת אלא שהצדדים גם התייחסו פרטנית לנקודות שעלו בתגובת היועץ המשפטי.
כך הבהירו כי צמצום תחולת ההסדר על קבוצה מצומצמת מזו שנקבע בהחלטה, בכך שהתקופה הרלוונטית לחברי הקבוצה היא החל מינואר 2008 ועד אפריל 2009, נעשה שכן הוצג למבקשת כי חוזי ההתקשרות עודכנו ב-2008 ומאז כללו במפורש בתנאי ההתקשרות את החובה שיש ללקוח להתקשר ישירות עם כביש 6 חרף העובדה שמדובר ברכב 'ליסינג', וכי ככל שלא יעשו כן והמשיבה תיאלץ לטפל ולשלם במקומם יחוייבו בנוסף גם בדמי טיפול. כך גם הובהר כי אופי הפיצוי המוצע מתאים ללקוחות המשיבה ואינו מהווה הסדר קופונים, ובהחלט תאלץ המשיבה לשלם ספקים חיצוניים לפי ניצול של הלקוחות את ההטבה המוצעת. לא רק זה אלא שהצדדים סבור כי מדובר בפיצוי שימושי ויעיל לחברי הקבוצה, והם רשאים לבחור במספר חלופות כמוצע.
עוד ציינו כי היקף ההסדר ועלותו הוצגו במסמך חסוי לעיון בית משפט, מאחר שמדובר בסודות מסחריים.

8. לאחר שנתקבלה תגובת הצדדים לעמדת היועץ המשפטי פניתי לצדדים כפי שניתן לראות בהחלטה מיום 28.4.19 ובקשתי לקבל עמדת הצדדים "בטרם תנתן החלטתי בבקשת אישור הסדר הפשרה... לשאלה מדוע השלמת ביצוע ההסדר יהיה רק עד 50% מהשווי הכספי..." וכן הצעתי להם "לשפר" את ההטבות לקבוצה.
בעמדת הצדדים לבקשת ההבהרה השיבו הצדדים כי כל השיקולים האפשריים נשקלו "לפני ולפנים" וכי לטעמם ההסדר משקף בצורה ראויה את הסיכונים והסיכויים, וחזרו על כך כי גם חברי הקבוצה מקבלים את ההסדר שכן איש מהם לא פנה לחריג עצמו מתחולת הסדר הפשרה, ובצד זה נעתרו לפניית בית המשפט והבהרתם כללה הארכת מועד של אפשרות המימוש מ-12 חודשים ל-18 חודשים וגם כי כעבור 12 חודשים תוסיף המשיבה הודעה, שלישית במספר, לחברי הקבוצות, בדבר ההסדר ומימושו. כן הוסכם כי כעבור 12 חודשים תדווח המשיבה לבית המשפט על היקף המימוש.

9. לאחר ההבהרה שהגישו הצדדים לתיק, זימנתי שוב את ב"כ הצדדים לדיון קצר כדי לבקש את התייחסותם לסוגיות שונות שהעליתי ושאת עמדתם רציתי לשמוע בטרם החלטה. ביום 8.9.19 התקיים לפני דיון, בו שאלתי שאלות שכאמור סברתי כי יש מקום לאפשר לצדדים להבהיר את ההסכמות השונות; כך למשל שבו הצדדים והדגישו בתשובה לשאלתי, בעניין קיצור תחולת ההסדר לגבי הקבוצה הראשונה לתקופה של כשנה וחצי, כי "התאריך לא נזרק סתם, אלא מבטא את המועד האמיתי שבו שונה ההסכם מול הלקוחות" (פרוטוקול עמ' 91). והוסיפו וחידדו כי ממילא אין מעשה בי-דין כלפי מי שבידיו הסכם "ישן" מהתקופה עובר לשינוי והיה יכול להשתייך לקבוצה לולא קיצור התקופה. עוד שבו והדגישו כי ממילא ההסכם שונה בפועל ועל כן כל הסכם שהוא הבסיס לתובענה, ככל שקיים עדיין, ממילא הוא פרטני, מאחר שכאמור שונה לנוסח אחר. כמו כן המשיבה התחייבה להעביר במעטפה סגורה לעיוני בלבד את סכום ההטבה (ואכן כך עשתה ימים ספורים לאחר הדיון). בעניין מימוש ההטבה הובהר לי כי אין מדובר בעניין של מה בכך אלא שהמשיבה מעסיקה "עובדת ייעודית שרק אחראית על הדבר הזה בחברה שזה משרה מלאה וזה לא דבר של מה בכך להאריך בעוד חצי שנה ..." (עמ' 92) והגם שכך האריכה המשיבה את התקופה "חרף העלות הכספית הבלתי מבוטלת". המשיבה גם סבורה כי המימוש יהיה מעל חמישים אחוז מאחר שמדובר בלקוחות שהן חברות ליסינג עסקיות "שבכל החברות הללו יש קצין רכב שממונה על הדברים האלה ומעודכן..." ולכן המימוש הכה רלוונטי ללקוחות המשיבה יהיה באופן מקסימאלי וזו "לא ציפייה בעלמא" (עמ' 93). גם לעניין התרומה של היתרה שלא תמומש הבהירו הצדדים כי מאחר שהמשיבה עוסקת גם במכירת רכב משומש הרי שהיתרה שתיוותר תשמש לתרומת כלי רכב לעמותה בעלת מטרות חברתיות שתיבחר בהסכמה על ידי הצדדים ובאישור בית המשפט, מטרה ראויה ומנגישה את ההטבה מיידית לעמותה, שכן הכוונה לכלי רכב שנועד לסייע לאוכלוסיות מוגבלות את האפשרות להגיע למקומות שמטרות העמותה מציבות בפניהם.

ולהכרעתי
10. לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, נתתי דעתי לתנאים המפורטים בהסדר, לרבות ההטבות לחברי הקבוצות כהגדרת ן בבקשה דנא , ולאחר ששקלתי את הטענות השונות ואת ההבהרות הן אלה ש בכתב וגם את אלו שהובאו בפני בדיון שהתקיים לאחר שעיינתי בעמדת היועץ המשפטי, בתגובת הצדדים לעמדתו ובהבהרות שבקשתי, ולאחר שגם נתתי דעתי להיקף ההסדר כאמור במעטפה הסגורה שהוגשה לעיוני, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאשר הסדר הפשרה עם השינויים שנזכרו בהחלטה זו, הן לעניין תקופת המימוש (18 חודשים) והן כי ההסדר יחול גם על כל כבישי האגרה.

11. אשר לעמדת היועמ"ש, אני סבורה כי הסדר הפשרה סביר בנסיבות ובודאי שאינו הסדר חריג. אומר כי עמדת נציגי היועץ המשפטי, היא עמדה שנקודת המוצא שלה היא למעשה כי התובענה התקבלה. אך לא היא! הסדרי פשרה מתגבשים על פי ההבנה כי כל צד מעריך את הסיכונים והסיכויים ובמקרה דנא, ניהלו הצדדים מגעים זמן ארוך, כשהליך ערעורי על ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית תלוי ועומד כשהובאו לעיון המבקשת כל המסמכים, הסכומים והחוזים אני סבורה כי לא מדובר בהערכת סיכונים באופן תיאורטי אלא כזה שנעשה בקפדנות ובשים לב לנתונים ולמסמכים שקבלה המבקשת. אינני מקבלת אפוא את עמדת היועץ כי ההסדר גורע מזכויות חברי הקבוצה שלעמדתו כבר זכאים להטבות הללו מכוח פסק דין, הגם שכאמור לא רק שמדובר בהחלטה שבשלב זה רק אישרה את התובענה הייצוגית הרי שיש להוסיף את ההליך הערעורי שטרם הוכרע. ובעת מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה הבאתי בשיקולי כי מדובר בשלב ביניים ובתובענה שטרם הוכרעה.
לציין כי נתתי דעתי להשגות המפורטות של נציגי היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם לתגובות המנומקות של באי כוח שני הצדדים, להבהרות ולהסברים שקבלתי בדיון אליו הזמנתי את הצדדים לאחר ההבהרות בכתב שנמסרו לפי החלטתי , כן נתתי דעתי לשיפור של ההצעה וראיתי לאשר את ההסדר תוך שאני סבורה כי הוא סביר בנסיבות וכי הוא בהחלט מגשים את תכליות חוק התובענות הייצוגיות.
רק לציין כי לא מצאתי פסול ביידוע חברי הקבוצות בדרך של פירסום ההטבה בדרך הקבועה בחוק תובענות ייצוגיות, שבעתיים כך כשהמשיבה ציינה כי בחלוף שנה תפרסם ההודעה פעם נוספת .
גם מבחינת ההטבה הגלומה בהסדר הפשרה השתכנעתי כי מדובר בהטבה ראויה, מתאימה וסבירה בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצות שהם לקוחות חברת ליסינג, וכך שכנעו אותי ב"כ הצדדים במהלך הדיון כי ההטבה רלוונטית לחברי הקבוצות ותמומש באופן המירבי.

12. לכל הטעמים שלעיל אלה אוסיף כי סברתי שהשאלות במסגרת בקשת האישור ודרך הוכחתן תחייב השקעת עבודה ובצידה הוצאות לא מבוטלות וגם משכך ראיתי כי הפשרה אליה הגיעו הצדדים היא הדרך הראויה וההוגנת לסיום ההליך כמו גם סברתי כי התוחלת שבניהול ההליך דנא אינה מצדיקה ניהול הליך משפטי יקר.

13. אני מקבלת את עמדת הצדדים כי אין צורך למנות 'בודק' בתיק זה מחמת שלא התרשמתי כי ההסדר, יישומו והנסיבות מעלות שאלות שבמומחיות, ולטעמי אינן מצריכות מינוי בעל תפקיד שעלויותיו רק יכבידו על ההליך.

14. לעניין הגמול ושכר טרחת עו"ד – ראיתי לקבל את המלצת הצדדים, ולאשר את הגמול לתובעת המיי צגת ואת שכ"ט לב"כ. אני סבורה כי התובענה העלתה סוגיה שראוי היה לדון בה, כפי שהתייחסתי לכך במסגרת החלטת האישור, וכן אני סבורה כי ב"כ התובעת המייצגת טרחו ועמלו הן בהעלאת הסוגיה, הן בדרך הבירור והן בהביאם התובענה לסיום בהסדר פשרה, כמו כן עוד נכונה לב"כ המבקשת עבודה במסגרת המעקב לביצוע הסדר הפשרה, ובדיווח לבית משפט, על כן הגמול ושכר הטרחה המומלצים על ידי הצדדים סבירים בעיני ולא ראיתי להתערב בהם.

סוף דבר
15. הסדר הפשרה ראוי וסביר, ומשהשתכנעתי כי סיום ההליך בדרך של הסדר פשרה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ראיתי לאשר אותו, בתיקון קל של תוספת תקופת מימוש ההטבה וכן כי הוא יחול על כל כבישי האגרה.

16. עם מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה – מהווה פסק הדין סילוק וויתור של המבקשת ושל חברי שתי הקבוצות כמוגדר בפסק דין זה, כלפי המשיבה, ופסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי המבקשת וכלפי חברי הקבוצות כהגדרתם בהסדר הפשרה, בקשר לטענות ו לעילות שפורטו בהסדר הפשרה.

17. הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבה, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות ב שני עיתונים יומיים נפוצים בנוסח שבנספח 3 להסכם הפשרה.
ב"כ המבקשת ידווח לבית משפט על יישום הסדר הפשרה, הכל בהתאם לאמור בהסדר הפשרה.
ת"פ למעקב- 1.11.20.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 א וקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה