הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 541-05-16

לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש
אריה לופו
ע"י ב"כ עוה"ד ענבר פדלון וטלי לופו

נגד

המשיבה
בלדי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד מואסי

פסק דין

בפני בקשת המבקש, מר אריה לופו (להלן: "המבקש") לאישור תובענה כייצוגית כנגד חברת 'בלאדי בע"מ' ח.פ 514350024 (להלן: "המשיבה"), אשר עניינה שיווק רצועות תפוחי אדמה קפואים וארוזים בשקיות, על ידי המשיבה, בלא שיצוין על גבי האריזה כי המדובר בתפוחי אדמה שעברו טיגון מסוים מראש וזאת בניגוד לתקן הישראלי החל בעניין (להלן: "בקשת האישור").
רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית
ביום 11.07.2017 הגישה המבקש תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") כנגד המשיבה.
כעולה מבקשת האישור, המשיבה, הנמנית על החברות הגדולות בארץ בתחום המזון, משווקת בין יתר מוצריה גם רצועות תפוחי אדמה קפואות הארוזות בשקיות פלסטיק, כאשר על האריזות נכתב "צ'יפס רגיל" במשקל 800 גרם (להלן: " הצ'יפס" או "המוצר").
לטענת המבקש, אשר הצהיר כי הוא ואשתו נמנעים מאכילת מאכלים מטוגנים משיקולי בריאות, הוא רכש את הצ'יפס לצורך הכנתו בתנור, זאת לאחר שבשם המוצר לא נרשם כי מדובר במוצר מטוגן. דא עקא, לאחר אפיית הצ'יפס בתנור, הבחין המבקש כי מדובר בתפוחי אדמה שמנוניים ואו אז פנה לבחון עם זכוכית מגדלת את האותיות הקטנות שעל גבי אריזת הצ'יפס. מעיון באותיות הקטנות גילה המבקש כי המוצר מכיל שמן חמניות, וכי למעשה מדובר בתפוחי אדמה שעברו טיגון. עם גילוי עניין הטיגון, הפסיק המבקש לצרוך מן המוצר, תוך שהוא חש אכזבה רבה ועוגמת נפש באשר לנעשה.
נטען, כי בהתאם לסעיף 107.1 לתקן ישראלי 1203 (רצועות תפוחי אדמה מטוגנות וקפואות), אשר הינו בחלקו תקן מחייב בהתאם לצו הגנת הצרכן סימון ואריזה של מוצרי מזון – תשנ"ט 1998 (להלן: "תקן 1203"), על המשיבה לציין את העובדה שמדובר בתפוחי אדמה מטוגנים כבר בשם המוצר: "תפוחי אדמה מטוגנים וקפואים" או "טוגני תפוחי אדמה מוקפאים". עניין זה נלמד לטענת המבקש גם מסעיפים 3.3 ו- 4.2 לתקן ישראלי 1145 (להלן: "תקן 1145").
בנוסף נטען כי המשיבה הפרה גם את הוראות סעיפים 3.6 ו-3.9 לתקן ישראלי 1145 בכך שסימון רכיבי המוצר אינו ברור וקריא וכי גודל האותיות הקטנות במוצר קטן מ-1.5 מילימטר לאות.
עילות התביעה להן טען המבקש הן הפרת חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); התרשלות ביישום תקני סימון מזון בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין; עבירה על איסור הטעיה, איסור על הפעלת השפעה בלתי הוגנת והפרת חובת גילוי בהתאם לסעיפים 2-4 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); התעשרות לא הוגנת על חשבון הצרכנים כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979 והפרת חובת תום הלב במשא ומתן בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.
הקבוצה הנפגעת מהתנהלות המשיבה הוגדרה בבקשה לאישור כ"כל הצרכנים, אשר רכשו את מוצריה של המשיבה (המיוצרים והמשווקים על-ידה) המתכנים בשם "צ'יפס רגיל/אמריקאי", אשר לא סומנו בשמם וכינויים בהתאם לדין, דהיינו "תפוחי אדמה מטוגנים ומוקפאים או "טוגני תפוחי אדמה מוקפאים", כאשר עובדת היותם של המוצרים מטוגנים הוסתרה משם המוצר וזאת בניגוד לתקן 1203, ("רצועות תפוחי אדמה מטוגנות וקפואות") ובניגוד לתקן 1145. וכל זאת במהלך 7 השנים האחרונות" (ההדגשות במקור –ד"ח)
לאור האמור, דורש המבקש כי יינתן כנגד המשיבה צו עשה לתיקון מחדליה, לרבות הסרת המוצר באריזתו הנוכחית מהמדפים, צו הצהרתי לפיו הפרה המשיבה את הוראות החוק הרלוונטיות ופיצוי על נזקי העבר.
המבקש טוען לנזק ממוני על בסיס כישלון תמורה מלא, וזאת נוכח ההבדל שבין צפייתו למוצר באיכות מסוימת, לבין המוצר שסופק בפועל. אי לכך העמיד המבקש את נזקו הממוני על מלוא מחיר המוצר, בסך של 10 ₪.
עוד טען המבקש לנזק לא ממוני, שכן בעקבות הגילוי כי מדובר בצ'יפס מטוגן סבל המבקש מעוגמת נפש ובמידה רבה מאיבוד אמון במשווקי המזון. כן נטען לפגיעה באוטונומיה בכך שנמנע מהמבקש זכותו לבחור להכניס לגופו רק מוצרי מזון הנחשבים בעיניו לבריאותיים, כמו גם כי היעדר המידע בדבר טיגון הצ'יפס פגע ביכולתו לבחור בחירה צרכני מושכלת. המבקש לא כימת את נזקו הלא ממני ולא ננקב סכום.
המבקש ציין כי אין בידיעתו נתונים על מספר חברי הקבוצה, וזאת בהיעדר גישה לנותני ודוחות המכירה של המשיבה. עם זאת, על דרך האומדנה בלבד הועמד נזקה של הקבוצה על הסך הכולל של 2,700,000 ₪. לא הובהר בבקשת האישור כיצד העריך המבקש את נזקה של הקבוצה על סכום זה דווקא.
המבקש צירף לבקשת האישור תצלום של המוצר.

תגובת המשיבה לבקשת האישור
ביום 19.07.2017 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת האישור, במסגרתה ביקשה לדחות את בקשת האישור בשל היותה תביעת סרק.
לטענת המשיבה, המבקש נמנע במכוון להציג את חזית המוצר, אולם בחזית המוצר נרשם בכתב ברור ובולט כי מדובר ב"טוגני תפוחי אדמה קפואים", כך שבקשת האישור בעניין זה הוגשה בחוסר תום לב של ממש. אשר לעניין הכיתוב באותיות הקטנות בגודלן מ-1.5 מילימטר לאות, נטען כי מדובר בפגם טכני אשר תוקן עוד קודם לבקשת האישור – בחודש 03/2016, ומכל מקום הרי שמשדובר במוצר הנמכר בכמויות מזעריות ומצומצמות. נוכח זאת, הרי שעסקינן בזוטי דברים.
כמו כן, טענת המבקש כי לא הצליח לקרוא את האותיות הקטנות שעל גבי המוצר במעמד הרכישה, פועלת דווקא לחובתו, שכן קשה להניח כי אדם ירכוש מוצר שהוא לא בטוח האם מוצר זה מתאים לצרכיו. המשיבה אף הביעה תמיהה מדוע המבקש לא ביקש להחזיר את המוצר למקום רכישתו, לאחר שנתחוור לו כי מדובר במוצר המכיל שמן, ועל כן לא ניתן אף לטעון לכישלון תמורה.
זאת ועוד, המבקש לא צירף אסמכתא בדבר רכישת המוצר ולא פירט באלו נסיבות נרכש המוצר או מהיכן נרכש, כמו גם לא הובאה כל אסמכתא לעניין הנזק הנטען. נוכח זאת, הרי שהתביעה דנן חסרה את רכיב העילה האישית.
נוסף על האמור נטען כי התובענה אינה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית שכן קיים קושי באיתור חברי הקבוצה, כאשר מנגד המבקש אינו מציע כל דרך לאתרם, וכי קיימים חברי קבוצה אשר מצאו את המוצר מתאים עבורם, כך שאין בענייננו קבוצה הומוגנית. בנוסף, המבקש לא הוכיח כלל את נזקו הגופני הנטען וכן לא הוכיח את נזקה של הקבוצה.
בסופה של התגובה, הלינה המשיבה כנגד היעדר פניה מוקדמת אליה טרם הגשת בקשת האישור.
תגובת המבקש המשלימה
במסגרת תגובה זו יצא המבקש כנגד טענות המשיבה בדבר עמידתה בהוראות הדין. כעולה מתגובתו הרי שטענות המשיבה משל המוצר מושא הבקשה נשא מאז ומעולם את הכיתוב "טוגני תפוחי אדמה", הרי שמדובר בהטעיה. המוצר אליו מתכוונת המשיבה ואשר תצלום שלו צורף כנספח א' לתגובתה, אינו המוצר מושא הבקשה, אלא מוצר אחר לגמרי, המכונה "מר תפודי", ואשר נמכר בזמנים הרלוונטיים לתובענה, במקביל למוצר דנן.
זאת ועוד, לאחר הגשת בקשת האישור שינתה המשיבה את תיקון אריזת המוצר, כך שכעת הוסף הכיתוב "טוגני תפוחי אדמה", וכמו כן תוקן גודל האותיות המינימלי אשר הופיע ברכיבי המוצר.
בכל הנוגע לטענה בדבר העדר פניה מוקדמת, נטען כי אין כיום בחוק הוראה להקדים פניה לנתבע בתובענה ייצוגית, וכי אף עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שזו הובאה במסגרת ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (פורסם בנבו, 26.11.2014) ( להלן: "עניין פסטה נונה"), מתנגדות להחלת חובת פניה מוקדמת לנתבעים בתובענות ייצוגיות, וזאת על מנת שלא לפגוע בתמריץ של תובעים פוטנציאלים להשקיע משאבים לאיתור הפרות דין או לטיפול בהם, ומן הצד השני על מנת שלא לפגוע בהרתעתן של נתבעות מפני הפרת הדין, אשר יידעו כי גם כאשר הן מפירות את הדין החל, לכל היותר הן צפויות לקבל פניה מוקדמת שבעקבותיה תתוקן ההפרה. עוד הפנה המבקש לעמדת המועצה לצרכנות שהובאה אף היא בעניין פסטה נונה, שם הוסיפה המועצה לצרכנות על עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי החלת חובת פניה מוקדמות בתובענה ייצוגית תהווה למעשה גלגול האחריות והקצאת המשאבים של בדיקת התאמת מוצרים להוראות הדין, מכתפיהן של חברות לכתפי הצרכנים, כאשר הצרכנים יוותרו למעשה ללא גמול, לאחר שבעקבות עבודתם יתוקנו הליקויים.
אשר לטענה בדבר אי הוכחת קניה טען המבקש כי צרכן סביר אינו נוהג לשמור חשבוניות קניה של טובין ומוצרי צריכה שונים, וכי אין הכרח בצירוף חשבונית קניה לעניין המוצר, שכן עצם אחיזת הצרכן במוצר מהווה ראיה למערכת היחסים החוזית שבינו לבין היצרן. כמו כן נטען כי מכל מקום על פי פרט 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד עוסק בין אם התובע הייצוגי התקשר בעסקה עם העוסק ובין אם לאו.
ביום 12.11.2017 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים. במסגרת הדיון לא נערכו חקירות והצדדים הסכימו לבוא בדברים בניסיון לגבש הסכמה . משהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח, הגישו הצדדים סיכומים בכתב .כבר עתה יוער כי במסגרת הדיון הציגה באת כוח המבקש הן את המוצר מושא הבקשה והן את המוצר לאחר תיקון האריזה.
המבקש בסיכומיו חזר על טענותיו דלעיל, תוך שמוסיף כי עצם הימצאות שמן במוצר אינו מעיד בהכרח כי המוצר טוגן. עוד הלין המבקש על התנהלותה הפרוצדורלית של המשיבה, העיכוב הרב בהגשת תגובותיה השונות והיעדר שיתוף הפעולה עמה. לבסוף נטען כי אף לאחר התיקון שערכה המשיבה באריזת המוצר, הרי שגודל הכתב של רכיבי המוצר נותר קטן מהגודל המינימאלי המחייב, וכן כי הכיתוב שהוסף "טוגני תפוחי אדמה מוקפאים" אינו מופיע בסמוך לשם המוצר.
המשיבה בסיכומיה טענה כי המבקש לא הוכיח כי רכש את המוצר "ציפס קלאסי 300 גרם" והסתפק בצילום אריזתו בלבד (כזכור, אין מדובר במוצר מושא הבקשה אלא במוצר לאחר תיקון האריזה שהוצג בדיון שבפני –ד "ח), וכי אף המוצר מושא הבקשה לא נרכש על ידי המבקש, אלא המבקש צילם את אריזת המוצר בלבד, מבלי לעשות בה כל שימוש. בהמשך נטען, בניגוד לדבריה הקודמים, כי המשיב רכש רק את המוצר המכונה "ציפס קלאסי 300 גרם", אשר הוצג בדיון, ועל כן יש להתייחס רק למוצר זה כמוצר מושא הבקשה.
לאור קו טיעונים זה, ועל אף שהמוצר מושא בקשת האישור אינו "ציפס קלאסי" במשקל 300 גרם, אלא כזכור מוצר אשר כונה" ציפס רגיל" במשקל 800 גרם, המשיכה המשיבה לטעון אך ורק לגבי המוצר "ציפס קלאסי" במשקל 300 גרם (להלן: "המוצר המתוקן"). המשיבה צירפה לסיכומיה דו"ח מכירות של המוצר המתוקן ממנה עולה לדידה כי מדובר בכמות מכירות קטנה יחסית, שאין בה להצדיק ניהול הליך של תובענה ייצוגית, וטענה כי כיום המוצר המתוקן נמכר באריזות חדשות תחת השם "מר תפודי", העונות על כל הוראות הדין.
המשיב בסיכומי התשובה לסיכומי המשיבה, עמד על כך שהמשיבה בסיכומיה נמנע מלדון בטיעונים המשפטים העולים מבקשת האישור, ועל כך יש לראות בה כמי שמקבלת את טיעוני המבקש. כמו כן עמד המבקש על הבלבול שיצרה המשיבה בין המוצר מושא הבקשה לבין המוצר המתוקן וזאת לטענתו מתוך כוונה להטעות את ביתה משפט.
דיון והכרעה
הפן הנורמטיבי
התנאים אותם יש לבחון לצורך אישור תובענה כתובענה ייצוגיות מנויים בסעיפים 3 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. וכך קובעות הוראות חוק אלו:
(א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21 , "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים.
(ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה.
(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
תנאי נוסף אותו יש לבחון קבוע בסעיף 4 שעניינו מי הם הרשאים להגיש תובענה ייצוגית. וכך נקבע בעניין תובעים מייצגים פרטיים, שאינם רשות ציבורית או ארגון בעל מטרה ציבורית:
4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;
...
...
(ב) לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק –
בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) – די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק;
על אף הדרישה לעילת תביעה אישית כאמור בסעיף זה, קובעות הוראות סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות כי "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג"
מעיון בפסיקה עולה כי ככלל, העדיפו בתי המשפט לנקוט בגישה המקלה לעניין עילת תביעה אישית של תובע ייצוגי, וזאת לאור האפשרות לאתר תובע ייצוגי חלופי. ראו לעניין דברי השופטת (בדימוס) ע. ארבל במסגרת ע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (פורסם בנבו, 12.03.2014):
"לכך יש להוסיף כי על פי חוק תובענות ייצוגיות התנאי, שהיה קיים בעבר, לפיו נדרשת עילת תביעה אישית אינו הכרחי לשם אישור תובענה ייצוגית. כיום, כאשר לתובע אין עילת תביעה אישית, מורה החוק לבית המשפט להחליף את התובע המייצג במקום לדחות את התובענה מקום בו מתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה"
(ר' עוד: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 05.07.2012); ע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (פורסם בנבו, 06.05.2009); רע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' יצחק פינקלשטיין, [פורסם בנבו] פסקה 4 (2011)). לביקורת על הצורך בעילת תביעה אישית ראו רז לבנת, תובענה ייצוגית בלי תובע (פורסם בנבו, 2012)).
כן ראו דברי בית המשפט העליון במסגרת רע"א 2458/10, 9321/11 פופיק נ' פזגז בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (2012), כי אין מניעה לדון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית עוד טרם הוחלף התובע המייצג, במצבים של העדר עילת תביעה אישית:
"סבור אני כי אין מניעה לדון בבקשה לאישור ההסדר עוד בטרם הוחלף התובע המייצג בהליך. סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, קובע כי בית המשפט רשאי להורות על החלפתו של תובע מייצג במסגרת החלטה על אישור תובענה ייצוגית. זאת, אם נמצא כי מתקיימים התנאים המצדיקים אישור של תובענה ייצוגית, אך התובע המייצג אינו מתאים לנהל את ההליך. כלומר, זהותו של התובע הייצוגי אינה בעלת משקל מכריע לצורך ההחלטה בדבר אישור תובענה כייצוגית."
לעניין רף ההוכחה הנדרש בשלב מקדמי זה, כפי שאלו אף מוצאים ביטוי בסעיפי החוק השונים כאמור לעיל, אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים (ר' ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (פורסם בנבו, 22.09.2014)):
"על מנת שבית המשפט יאשר את ניהול התביעה כייצוגית על המבקשים לנהלה להניח כבר בשלב בקשת האישור תשתית עובדתית ומשפטית ראשונית לכך שמתקיימים התנאים המצטברים הקבועים לעניין זה בחוק ובראשם דבר קיומה לכאורה של עילת תביעה ואפשרות סבירה כי התובענה תוכרע בסופו של יום לטובת הקבוצה (לעניין תנאים אלה וליתר התנאים הנדרשים ראו סעיפים 3,4 ו- 8 לחוק) ... הלכה היא כי התשתית הלכאורית שעל המבקש להציג לביסוס בקשת האישור אינה נבחנית על-פי אמות המידה ועל-פי הכללים המקלים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה. הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר ולפיהם לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי - עובדתי ומשפטי - התומך בתביעתו. עוד נפסק כי על מנת שבית המשפט ישתכנע כי קיימת לכאורה אפשרות סבירה ש"שאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" עליו "להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים." (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999)). הלכה זו נשתרשה עוד טרם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות (ראו: רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (26.4.2010) והאסמכתאות המופיעות שם), והיא נותרה בעינה ועומדת איתן על רגליה גם לאחר חקיקת החוק. לאחרונה, שב בית משפט זה ונדרש לסוגיית הנטל הראשוני המוטל על מי המבקש לנהל הליך ייצוגי וקבע כי: "...מן הראוי לטעמי למנוע מצבים שבהם כל מאן דהוא החפץ לנהל תובענה ייצוגית יוכל לעשות כן גם מבלי שצלח את חובתו לבסס בראיות לכאורה את עילת התביעה. הקלה מעבר לנדרש באשר לרף הראייתי בו צריך לעמוד התובע הייצוגי עלולה לגרור תוצאות שלהן השלכות מערכתיות בלתי רצויות, הן על מערכת המשפט והן על המשק וחיי המסחר והכלכלה. משכך, שומה על בתי המשפט להקפיד על כך שרק תביעה שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לביסוס עילתה, יתאפשר ניהולה כתובענה ייצוגית במסגרת ההליך העיקרי." [ההדגשה אינה במקור - א.ח] (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, [פורסם בנבו] חוות דעתו של השופט י' דנציגר (11.4.2013) (להלן: עניין מגדל)).
דברים באותה רוח ציינה שם גם השופטת ד' ברק-ארז בקובעה:
"במישור העקרוני.. הבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים... יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני – נטל שיש לתת לו משמעות,
מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה." (עניין מגדל, פסקה 59 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז)".
(להרחבה נוספת ר': רע"א 212/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 2012); רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, נה(5) 276 (2001); רע"א 3814/14 חוגלה קימברלי שיווק בע"מ נ' עו"ד מיה גד מסטיי (פורסם בנבו, 06.07.2015)
מן הכלל אל הפרט
להלן נבחן האם מתקיימים בעניינו התנאים המפורטים לעיל, לאישור התובענה כייצוגית.
ראשית כל, אין ספק כי התביעה דנן חוסה תחת סוג התביעות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית, וזאת על פי התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. כך, על פי סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק זה ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד "עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". בעניינו, אין צורך להכביר מילים כי המשיבה הינה "עוסק" או על כי המבקש הינו "לקוח" על פי חוק הגנת הצרכן.
האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי קבוצה והאם יש אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובתם;
העילה הראשית העולה מבקשת האישור הינה הפרת חובה חקוקה, כאשר נטען כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 107.1 לתקן ישראלי 1203 הקובעות בין היתר כי שם המוצר יהא "תפוחי אדמה מטוגנים ומוקפאים" או "טוגני תפוחי אדמה מוקפאים", וכן הפרה את סעיף 3.9 לתקן 1145 הקובעות כי גודל האותיות המינימלי הינו 1.5 מילימטר לאות, עניין עליו לא הקפידה המשיבה בציון רכיבי המוצר על גבי אריזתו.
איסור הפרת חובה חקוקה קבוע בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, והוא מורכב ממספר תנאים מצטברים שיש להוכיח על מנת להראות על קיום עוולה מכוחו:
קיומה של חובה מכוח חיקוק המוטלת על המזיק
המזיק הפר את החובה המוטלת עליו
החיקוק נועד, לפי פירושו הנכון, לטובתו או להגנתו של אדם אחר
הנזק הוא מהסוג אליו התכוון החיקוק
קיומה של חובה מכוח חיקוק
בנסיבות העניין שלפני הרי שעל פני הדברים המשיבה מחויבת לתקן 1203, שהינו תקן ישראלי רשמי ועל כן מחייב מכוח חוק התקנים תשי"ג -1953 (להלן: "חוק התקנים"), כמו גם לתקן 1145, שהינו תקן ישראלי מחייב מכוח צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998. חובת המשיבה לפעול בהתאם לתקנים אלו אף אינה שנויה למעשה במחלוקת, אלא שטענות המשיבה התמקדו בשאלת הפרת החיקוק ובשאלת הנזק.
האם הופרה החובה המוטלת על המזיק
לאורך ההליך התכחשה המשיבה להפרת תקן 1203, שעניינו כאמור כינוי המוצר כ"תפוחי אדמה מטוגנים מוקפאים" או "טוגני תפוחי אדמה מוקפאים", והודתה למעשה רק בהפרת תקן 1145, לגביו נטען כי מדובר במוצר ששווק בכמות מזערית, שהורד מהמדפים עם גילוי התקלה וכן שעניין גודל האותיות תוקן עוד קודם להגשת בקשת האישור.
בענייננו, סבורני כי הוכחה טענת המבקש בנוגע להפרת תקן 1203. ודוק, המשיבה לא הכחישה כי מדובר במוצר שעבר טיגון כלשהו, כאשר מנגד, במסגרת בקשת האישור, הגיש המבקש צילום של המוצר, ממנו עולה בבירור כי מדובר ברצועות תפוחי אדמה הארוזים באריזה שקופה לחלוטין, כאשר הכיתוב היחידי על גבי האריזה הינו כיתוב בצורת ריבוע קטן באחת מפינות האריזה, כאשר שם המוצר הינו "צ'יפס רגיל", ומלבד פרטים טכניים כגון רכיבי המוצר, תוקפו, וכיוצא באלו, אין בנמצא אזכור לכך שמדובר בטוגנים בהתאם לדרישות תקן 1203. שקית המוצר המקורית אף הוצגה בדיון שנערך בפני בנוכחות הצדדים ובהמשך, בהתאם להחלטתי מיום 28.02.2018 צורפה פיזית לתיק.
לעומת זאת, כאמור לעיל, טענות המשיבה כי פעלה בהתאם לדין נסובות בכלל על מוצר אחר, שתצלום שלו צורף לתגובת המשיבה לבקשת האישור, המכונה "מר תפודי". המשיבה בתגובתה מתעלמת, מסיבה לא ברורה, מטענות המבקש בעניין המוצר מושא הבקשה. זאת ועוד, לאחר שבמסגרת הדיון שבפני העמיד המבקש את המשיבה על טעותה, ביכרה המשיבה בסיכומיה להתייחס שוב למוצר אחר, שאינו המוצר מושא הבקשה, הפעם למוצר המתוקן שהציג המבקש במסגרת הדיון. בנסיבות אלו, משאריזת המוצר הלוקה בחסר הוצגה בפני, ומשלא הובאה כל טענה לסתור מטעם המשיבה, הרי שאין מנוס מקביעה כי המשיבה הפרה לכאורה את תקן 1203 בכך שלא כתבה על אריזת המוצר כי המדובר ב"תפוחי אדמה מטוגנים" או ב"טוגני תפוחי אדמה".
הטענה להפרת תקן 1145 תידון בהמשך פסק הדין.
האם החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר
אשר לשאלת מטרת החיקוק, הרי שמטרתם הכללית של תקנות והסדרים בתחומים סימון מזון הינם בין היתר מתן מידע מלא ועדכני לצרכן, אשר יאפשר לו לבחור בחירה מושכלת ומודעת האם לרכוש מוצר מסוים. על תכליות אלו עמד בהרחבה כב' השופט (בדימוס) י. ענבר במסגרת ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (פורסם בנבו, 26.11.2014):
"קשה להפריז במספרם של המקורות הפורמאליים המסדירים סימון מוצרי מזון: פקודת בריאות הציבור ( מזון) [ נוסח חדש], תשמ"ג-1983 והתקנות שהותקנו מכוחה; חוק הפיקוח על מוצרים ושירותים, תשי"ח-1958 והצווים שהוצאו מכוחו; תקנים רשמיים בתחום המזון לפי חוק התקנים, תשי"ג-1953; צו הגנת הצרכן ( סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998. תכליותיהן העיקריות של הוראות דין אלו הן שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו באמצעות אספקת מידע, אשר יאפשר לצרכן לבחור את המוצרים המתאימים לו ולהימנע ממוצרים המסכנים אותו, או שאינו מעוניין בהם מסיבה אחרת כלשהי. תכלית עיקרית נוספת היא לעודד תחרות הוגנת ושוויונית, באמצעות חיוב היצרנים השונים להציג מוצרים דומים באופן שיקל על הצרכן להשוות ביניהם ולבחור באחד מהם בצורה מושכלת".
עוד בעניין זה ראו: ת"צ (מחוזי ת"א) 44422-08-10 זויה לזרוב נ' JAMES RICHARDSON PROPRIETARY LTD פסקה 12 (פורסם בנבו, 22.9.2011); תצ (מרכז) 15361-12-12 זאב גרוס נ' ג. ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ פסקה 19 (פורסם בנבו, 05.05.2014); ת"צ 52703-05-16 עזרא ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (פורסם בנבו, 24.01.2018) (להלן: " עניין טומין").
נוסף על האמור, בסעיף 8 לחוק התקנים, מפורטים מטרות התקנים התקפים מכוח חוק זה. וכך נכתב, בין היתר:
8(א) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שפורסמה ברשומות על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי ( להלן – תקן רשמי), אם נוכח כי הדבר דרוש להשגת אחת המטרות המפורטות בפסקאות (1) עד (6), ובלבד שאם התקן אינו תקן בין-לאומי, יחווה הממונה לשר את דעתו המנומקת בכתב כי אין תקן בין-לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן:
(1) שמירה על בריאות הציבור;
(5) הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים;
מן האמור עולה אפוא, כי על פי פירושו הנכון, מטרת ותכלית תקן 1203 הינה להגן על הניזוק - הוא המבקש בענייננו.
כעת נעבור לבחינת השלב הרביעי שיש לבחון בעוולת הפרת חובה חקוקה, הוא שלב בחינת הנזק שנגרם למבקש. ראשית תבחן הטענה לנזק לא ממוני ולאחר מכן נתייחס לטענה בדבר נזק ממוני.
הטענה לנזק לא ממוני בגין פגיעה באטונומיה
בהתאם לסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, ניתן במסגרת תובענה ייצוגית לפסוק פיצויים בנזק שאינו נזק ממון: בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה, וכן לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, למעט בתביעה כמפורט בפרט 9 בתוספת השנייה, ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון.
נזקים לא ממוניים ניתן לחלק באופן קטגורי לנזקים שיצרו אצל הניזוק תחושות שליליות קלות באופן יחסי, כגון אובדן הנאה, נוחות, או עוגמת נפש ולנזקים שיצרו אצל הניזוק תחושות שליליות חזקות יותר, כגון כעס, תסכול וגועל, וזאת כתוצאה מפגיעה באוטונומיה (ר' גם: ד"ר אלעד אופיר תובענות ייצוגיות בישראל 109-110 [2017]) (להלן: אופיר ).
בעבר, נזקים לא ממוניים לא הוכרו בישראל כנזקים ברי פיצוי, בין היתר מפני קשיי הערכה וכימות, אולם מגמה זו השתנתה לראשונה בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985), אזי הוכר ראש נזק זה ונקבע כי לא קשיי כימות הנזק, הם אלו שיובילו לשלילתו. בהמשך, במסגרת ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", פ"ד נג(4) 526 (1999) הוכר ראש נזק עצמאי בגין פגיעה באוטונומיה בלבד, בסיטואציה בה בוצעה בחולה פרוצדורה רפואית, מבלי שניתנה הסכמה מדעת של החולה עובר לטיפול.
פגיעה באוטונומיה בהקשר של תובענות ייצוגיות בתחום הצרכני הוכרה לראשונה במסגרת ע"א 1338/97 תנובה נ' ראבי תופיק ואח' תק-על 2003(2) 1522 (להלן: "עניין תנובה הראשון"), כאשר נקבע כי לצרכנים זכות להחליט מה ייכנס לפיהם וגופם, ומחדל שנובע מאי גילוי פרטים בהקשר זה מקים כשלעצמו נזק מסוג פגיעה באוטונומיה. יחד עם זאת, ההכרה בפגיעה באוטונומיה בתחום זה התייחסה למקרים בהם התעוררו אצל הניזוק תחושות שליליות ותחושות גועל, כאשר נקבע כי אין מקום להכרה בראש נזק זה בכל מקרה של סטייה מהוראות תקן זה או אחר, גם בתחום המזון, במקרים בהם הנזקים בגין סטיות אלו הינם דבר של מה בכך. וכך נקבע:
"הנזק שטוען לו ראבי הוא נזק לא ממוני: תחושות שליליות ותחושות של גועל. הנזק הלא ממוני לו טוען התובע, מאופיין בתחושת הגועל הנובעת מכך שמדובר בסיליקון, על כל המטען האסוציאטיבי המלווה חומר זה. לדעתי , נזק מסוג זה הוא לכאורה נזק בר- פיצוי. הטעיה בדבר תכולת החלב במקרה זה היא, לכאורה, בגדר פגיעה באוטונומיה של הפרט. אנו עוסקים במוצר מזון. זכותם של צרכנים היא לקבוע מה יכניסו לפיהם ולגופם וממה יימנעו . מי שרוצה, למשל, לצרוך רק מזון כשר, ויסתבר לו בדיעבד שהמזון שהוצג תוך הטעיה איננו כזה, יחוש תחושת גועל ופגיעה באוטונומיה שלו. כך יחוש גם מי שצורך רק מזון אורגני והסתבר לו בדיעבד שמזון שפורסם כמזון אורגני איננו כזה. מי שמבקש לקנות חלב דל שומן דווקא, לא יסכין עם כך שימכרו לו תוך הטעיה חלב שבו אחוז השומן גבוה, ולהפך".
ובהמשך:
"כוחם של דברים אלה יפה לדעתי אף לענייננו . החדרת תוספת של סיליקון לחלב בניגוד לתקן היא פגיעה באוטונומיה של הפרט. עם זאת, אין להבין מדברי שכל מקרה של סטייה מהוראות תקן או דיווח לא נכון על תכולתו של מזון תצדיק תביעה. עשויים להיות מקרים לא מעטים בהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק - לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדר .de minimis "
53. בהמשך, בפסק הדין השני שעסק בעניין תנובה במסגרת ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פס' 36 (פורסם בנבו, 04.12.2011)) (להלן: "עניין תנובה השני"), נקבע כי הגם שניתן לומר שבעצם אי גילוי מידע לצרכן קמה פגיעה באוטונומיה ׁ(וגם זאת לאחר שעברנו את המשוכה של בזוטי דברים – ר' פסקה 29 לעניין תנובה השני), הרי שעדיין פיצוי יינתן רק למי שנגרם לו נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות שליליות:
"ראש הנזק הנתבע בענייננו נוגע לנזק לא ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה. לגבי ראש נזק זה נפסק כי אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי גילוי המידע הרלבנטי לבין בחירתו של הניזוק (ראו: עניין דעקה, 567-570; ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו(4) 746, 760 (2002); ע"א 9936/07 בן דוד נ' ד"ר ענטבי, פסקה 11 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל (22.2.2011) ; ע"א 9817/02 וינשטיין נ' ד"ר ברגמן, פסקה 18 (טרם פורסם, 16.6.2005). לביקורת על פסק הדין בעניין דעקה ראו אסף יעקב " גילוי נאות והסכמה מדעת" עיוני משפט לא 609 (2009) ). הרציונלים שהנחו בהקשר זה את בית המשפט בעניין דעקה ובעניינים אחרים הנוגעים לרשלנות רפואית ישימים בה במידה גם לגבי פגיעה באוטונומיה הנגרמת כתוצאה מעוולה צרכנית שמבצע עוסק המטעה את הצרכן. אכן, באי הגילוי עצמו טמונה שלילת כוח הבחירה מן הצרכן. ובענייננו, באי פירוט הסיליקון כאחד מרכיביו של המוצר שללה תנובה מן הצרכנים את האפשרות לבחור ולהחליט באופן מושכל האם הם מעוניינים לרכוש ולצרוך אותו. די בכך על מנת להוכיח כי הפגיעה באוטונומיה נגרמה. שאלה אחרת היא השאלה האם די בכך כדי לבסס זכות לפיצוי או שמא יש להוסיף ולהראות כי נגרם לתובע גם נזק תוצאתי המתבטא בתחושות שליליות בשל כך שחופש הבחירה נשלל ממנו".
ובהמשך:
"באותם המקרים אשר בהם יעלה בידי המזיק להוכיח כי אף שבהתנהגותו שלל מן התובע או מחברי הקבוצה את כוח הבחירה, נותרו אלה שווי נפש ואדישים לכך, כי אז ניתן לקבוע שהם אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה משום שלאמיתו של דבר ואף שכוח הבחירה נשלל מהם לא נגרם להם כתוצאה מכך נזק לא ממוני. מגישתי זו לפיה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק, נובעת מסקנה נוספת והיא - כי אין מקום לפצל את הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה מן הפיצוי בגין עוגמת נפש ותחושות שליליות שנגרמו לנפגע בגין אותה פגיעה".
הלכה זו התחדדה במסגרת ע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (פורסם בנבו, 12.03.2014) (להלן: " עניין סלומון") ובמסגרת ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: " עניין פריניר") אשר ניתנו שניהם באותה השנה.
במסגרת עניין סלומון נדונה תובענה ייצוגית שהוגשה בגין הימצאותו של קדיום, חומר המצוי באופן טבעי באדמה והמסוכן לבריאות בצריכה מעל לשיעור מסוים, במחית גזר לתינוקות, המשווקת בצנצנות והמיוצרת על חברת 'גרבר'. כבוד השופט י. עמית, בדעת רוב, קובע כי משהקדיום לא הוחדר למחית הגזר בכוונה תחילה ובאופן אקטיבי אלא מדובר בחומר המצוי בטבע, ובין היתר בירקות שורש מסוימים, כמו גם לא הוכח כי כמות הקדיום במחית הגזר עמדה בניגוד להוראות תקן כלשהו או כי גרמה לסיכון בריאותי, ומשהתחושות השליליות הנטענות שחוו התובעים הייצוגיים נשענו על מידע מוטעה שפורסם בתקשורת, הרי שמדובר על עוצמת פגיעה ברף הנמוך, אשר יחד עם העובדה כי מדובר בנזק לא ממוני נטען הקשה לכימות, ניתן לומר כי מדובר בזוטי דברים. זאת, להבדיל מנסיבות המקרה בעניין תנובה, שם הוחדר הסיליקון לחלב במודע ובכוונה תחילה על מנת לחסוך בעלויות, כאשר לא נשללה הטענה לסיכון בריאותי עקב הוספת הסיליקון לחלב. וכך נכתב:
"נוכח ההבדלים הבולטים בין פרשת תנובה לענייננו, ניתן היה לעצור כאן את הילוכנו ולומר כי בנסיבות המקרה דנן, אין להכיר בתביעה, למרות הפגם באי גילוי לצרכן על עצם הימצאות קדמיום במחית הגזר. זאת, הן משום שלא מדובר בתוסף שהוחדר באופן אקטיבי למוצר, הן מאחר שלא נסתרה הטענה כי החומר נמצא גם בטבע, הן מאחר שלא הוכח כי הכמות עומדת בניגוד לתקן, והן מאחר שלא הוכח כי הכמות בצריכה הנתונה גרמה לסיכון בריאותי... ככל שהמערערים חוו תחושות שליליות לזמן קצר, הרי שתחושות אלה נבעו בעיקר מהפרסום שנתברר בדיעבד כבלתי נכון. למעשה, ניתן לומר כי התובענה הוגשה על בסיס עובדתי שנתברר, בדיעבד, כשגוי. על רקע כל אלה, בהתחשב בכך שענייננו בפגיעה, אם בכלל, בעוצמה ברף נמוך, ובהתחשב בכך שבנזק לא ממוני של פגיעה באוטונומיה עסקינן, נזק שמלכתחילה אינו קל לכימות ויש בו היבט אינדיבידואלי-סובייקטיבי בעל משקל, ניתן להגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה מדובר בפגיעה שעשויה להיחשב כזוטי דברים"
מכל מקום נקבע ע"י כב' השופט י. עמית, כי גם אם נגרמה פגיעה באוטונומיה של בצרכנים בעקבות גילוי הקדיום במחית הגזר, עליהם להוכיח את קיומו של נזק תוצאתי סובייקטיבי, המתבטא בתחושות שליליות של כעס, תסכול וכיוצא בזה:
"מאחר שבפגיעה באוטונומיה עסקינן, אכן פטורים המערערים מלהוכיח את הקשר הסיבתי במובן של "סיבתיות ההחלטה", קרי, האם היו נמנעים מלרכוש את המוצר אילולא ההטעיה. אולם אין הם פטורים מלהוכיח את רכיב הנזק, וזאת, בניגוד למה שעשוי להשתמע מפסק דינו של בית משפט קמא. מכאן חשיבות השאלה אם אכן סבלו המערערים נזק עקב הפגיעה באוטונומיה, והאם יש בכלל צורך להוכיח נזק, או שמא עצם שלילת זכות הבחירה של הנפגע די בה כדי להקים את ראש הנזק של הפגיעה באוטונומיה? ... בעניין תנובה ב' נשללה הגישה האובייקטיבית המזהה את הנזק עם עצם שלילת כוח הבחירה, ועל דעת כל חברי ההרכב נפסק כי לא סגי בשלילת זכות הבחירה בלבד על מנת להוכיח נזק, ועל התובע הייצוגי להראות כי נגרם לו גם נזק תוצאתי-סובייקטיבי המתבטא בתחושות שליליות כמו כעס, תסכול, עלבון וכיוצא באלה בשל שלילת חופש הבחירה.
...
סיכומו של דבר, שאף אם הימצאות הקדמיום בריכוז המדובר עולה כשלעצמה כדי הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, ואף אם יש בכך משום פגיעה באוטונומיה של המערערים, הרי משלא סבלו נזק תוצאתי-סובייקטיבי, דין ערעורם בנקודה זו להידחות".
כן נקבע ,כי גם אם יש מקום להניח שתחושות שליליות יכולות להתגבש לא רק כאשר מדובר בחומר המצוי במוצר כלשהו בכמות מסוכנת, הרי שבנסיבות העניין, היות ותחושות החרדה של התובעים הייצוגים התגבשו נוכח פרסום שהתגלה כמוטעה, יש בגילוי הטעות כדי להשפיע על עוצמת הפגיעה ולהפוך אותה לזניחה.
כמה חודשים לאחר מכן נדון עניין פריניר, שם נתבעה חברת פריניר על ששיווקה מוצרי רסק עגבניות ככשרים לפסח, על אף שבפועל היה בהם חשש חמץ. סיבת הגשת התובענה היתה התראה לציבור הרחב שפרסמה הרבנות האזורית לפני חג הפסח בעניין זה. בית המשפט העליון עמד בהרחבה על המגמות בפסיקה בעניין פגיעה באוטונומיה בתובענה ייצוגית, וקבע כי רק מי שצרך בפועל את מוצרי פריניר בחג הפסח, ונודע לו בדיעבד על קיומו של חשש חמץ, יש להכיר בפגיעה באוטונומיה בעניינו. הבסיס לקביעה זו מקורו במסקנה כי אין די בעצם הפגיעה באוטונומיה כדי לבסס את קיומו של נזק בר-פיצוי בתובענה ייצוגית אלא יש צורך ב"דבר מה נוסף".
עוד נקבע שם כי :
"דומה כי הגישה הרווחת כיום בפסיקת בית משפט זה היא כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר "הפגיעה באוטונומיה" מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד, והתחושות השליליות שנלוות אליה הן: שוליות, חלשות בעוצמתן, ולא משמעותיות ... אין מקום להכיר ב"פגיעה באוטונומיה" שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי ".
כמו כן, בהמשך פסק הדין נפסק:
"למען הסר ספק אבהיר בסיום תת-פרק זה כי אין להבין מדברי שלעיל כי אין מקום להכיר ב"פגיעה באוטונומיה", כנזק בר-פיצוי, בכל מצב שבו הטענה בדבר שלילת כוח הבחירה של הצרכן מתייחסת לעצם הרכישה של מוצר, בעקבות אי-הגילוי, או ההטעיה מצד העוסק, כאשר התחושות השליליות הנובעות מאותה פגיעה נוגעות רק לכעס ולאובדן האמון בעוסק בעקבות התנהלותו העוולתית. דעתי היא כי הכרה בפגיעה כאמור היא, אמנם, אפשרית – אולם רק במקרים חריגים, למשל: כאשר בעקבות ההטעיה נמנעה מהצרכן אפשרות מעשית לרכוש מוצר חליפי".
להרחבה נוספת בעניין זה ראו : יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט, "הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית ", עיוני משפט לז 7, 38-42 (2014); עניין טומין, עמ' 19-21; אופיר, עמ' 115-132.
לסיכומו של דבר ניתן לומר כי כיום, על פי ההלכות המותוות בשנים האחרונות מבית המשפט העליון, אין לפסוק פיצוי במסגרת תובענה ייצוגית צרכנית בגין פגיעה באוטונומיה של הצרכן במשמעות של שלילת חופש הבחירה, ופיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה יפסק רק אם יוכח נזק תוצאתי בדמות תחושות שליליות משמעותיות.
בענייננו אנו, גם אם לא נקבע כי עסקינן באופן מובהק בזוטי דברים, ואף אם נצא מנקודת הנחה כי אכן נגרמה למבקש פגיעה באוטונומיה כטענתו, הרי שסבורני כי אין היא עולה כדי גרימת נזק בר פיצוי, וזאת בהתאם להלכה הרווחת בפסיקה הישראלית, כפי שנסקרה לעיל.
כך, במסגרת בקשת האישור מתאר המבקש את נזקו הלא ממוני בשתי פסקאות כלליות וקצרות (פסקה 26 ופסקה 39), בזו הלשון:
"בנוסף נגרם למבקש נזק שאינו ממוני. בעקבות גילוי העובדות הנכונות המבקש סבל עוגמת נפש ובמידה רבה הוא גם איבד אמון במשווקי מזון. עוגמת הנפש נבעה מכך שהמבקש סבור כי הוטעה בעניין חשוב במיוחד לעניין מהותו של המוצר".
ובהמשך:
"אין ספק כי גם במקרה דנן מדובר בפגיעה באוטונומיה של ציבור הצרכנים. הפגיעה מתמצת בזכותו הבסיסית של אדם על גופו, לבחור להכניס לגופו אך ורק מוצרי מזון הנחשבים בריאותיים בעיני עצמו, והסתרת מידע זה מן הצרכן שוללת ממנו את הזכות לבחור את המוצרים הנכונים לו".
בין לבין מציין המבקש כי פסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה אינה אמורה להיות מותנית בכך שלחופש הבחירה אשר נשלל מן התובע נלווה נזק אחר (ר' פסקה 38 לבקשת האישור).
יוער, כי גם במסגרת תצהירו חזר המבקש על תיאור זה של נזקו הממוני.
אלא מאי, כפי שנסקר בהרחבה לעיל, ובניגוד לנטען על ידי המבקש, הפסיקה כיום לא מכירה בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בלבד במובן של שלילת חופש הבחירה של הצרכן, אלא אם נלוות לה נזק תוצאתי בדמות תחושות שליליות משמעותיות.
ובכן, תחושות שליליות משמעותיות אפילו לא נטענו על ידי המבקש, פרט לאמירה כללית במסגרת תצהירו כי "חש כמי שהולך שולל" (פסקה 16 לתצהיר המבקש אשר צורף לבקשת האישור), ונראה כי עיקר הנזק הממוני לו טוען המבקש בלאקוניות, מתמצה בעצם הפגיעה בחופש הבחירה שלו. בנסיבות אלו אין לי אלא לקבוע כי אין מקום להכיר בנזק הלא ממוני לו טוען התובע.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אעיר, כי לטעמי ממילא יהיה קשה להלום כי בנסיבות המקרה יכולה להתקבל טענה של נזק תוצאתי שמקורו בתחושות שליליות משמעותיות. זאת, בשים לב כי רכיב השמן היה כתוב על המוצר במפורש, לרבות העובדה שהוא מהווה 4% בלבד מכלל רכיבי המוצר, ואין המדובר בחומר שהוחדר למוצר תוך הסתרת עובדה זו, כמו גם אין המדובר בחומר שיש חשש כי מהווה סיכון בריאותי לציבור, אף לא אם המדובר בפעולת טיגון מסוימת (מכל מקום, הדבר לא הוכח), להבדיל למשל מפרשת הסיליקון בחלב, כאמור בעניין תנובה. כמו כן, אין המדובר במוצר המתיימר להיות בעל תכונות מסוימות, כאשר בפועל מדובר בתכונות הפוכות/מנוגדות, כגון מוצר כשר לפסח אשר מתברר בדיעבד כי הינו בגדר חשש חמץ כאמור בפרשת פריניר.
בנוסף, המשיבה ציינה על גבי אריזת המוצר שמדובר ב" צ'יפס רגיל". זהו למעשה שם המוצר הכתוב בהבלטה. אומנם, כיום ניתן למצוא את מי שיכנה אפיית רצועות תפוחי אדמה בתנור כ"צ'יפס אפוי", אולם אין ספק שהמילה "צ'יפס" מוכרת ומזוהה במיוחד כתפוחי אדמה מטוגנים דווקא.
לעניין זה גם ראה את ההגדרה המילונית של המילה "צ'יפס" (מילון אבן שושן – מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, כרך חמישי (משה אזר עורך ראשי, 2010) (להלן: " מילון אבן שושן"):
צִ'יפְּס – [אנגלית: (potato) chips] בעברית: טֻגָּנִים.
המילה טֻגָּנִים, אם יתהה הקורא, מוגדרת במיליון אבן שושן כך (בניקוד חסר):
טֻגָּנִים- פרוסות או רצועות של תפוחי אדמה מטוגנים.
אשר על כן, הגם שהמילה "טוגנים" או "מטוגנים" לא צוינה במפורש על גבי האריזה, הרי שמבחינת מטרת יידוע הצרכנים, אין לשלול כי המסר הועבר גם על ידי כיתוב המילה "צ'יפס".
חיזוק לדעתי מוצא אני בעניין טומין, שם נתבעה יצרנית תבלינים על כי לא צירפה לאריזת מוצריה טבלת ערכים תזונתית, בניגוד לתקן הישראלי העוסק בסימון מוצרי מזון. בנסיבות אותו מקרה טען התובע הייצוגי כי הוספת טבלת הערכים התזונתיים מנעה ממנו לדעת כמה נתרן יש במוצר, וכמי שמקפיד לטענתו שלא לצרוך נתרן בכמויות גדולות, גרם לו הדבר נזק. זאת, על אף שיצרנית התבלינים ציינה את הימצאותו של נתרן ברשימת רכיבי המוצר. כב' השופט ר. אגמון-גונן דחתה את טענת התובע הייצוגי דשם לנזק, תוך שהיא קובעת את הדברים הבאים, היפים גם לעניינו בשינויים המחייבים:
"סבורני כי במצב דברים זה, ענייננו בפגיעה שאינה מצדיקה פיצוי, שכן קשה להלום כי הידיעה על הימצאות נתרן בשיעור כלשהו במוצר, גורמת מניה וביה לנזק לא ממוני, שעה שמוסכם על הכל כי הכמות שנצרכה אינה טומנת בחובה סיכון כלשהו. אמנם, יכולים להיות מצבים קיצוניים שבהם הטעייה לגבי מרכיביו של מוצר אכילה, גם כשאין בהם נזק בריאותי, עשויה להיות בעלת חשיבות מיוחדת לצרכן מהיבטים שונים, למשל מבחינה ערכית, מבחינת השקפת עולמו, או עקב קיומה של העדפה מוגדרת למוצר בעל מרכיבים מסוימים לצורך השגת תכלית ספציפית. כך למשל, הצגת מוצר אכילה ככשר למרות שאינו כשר, או הצגת מזון אורגני אף שאינו כזה, או הצגת מוצר כדל-שומן בעוד שלמעשה הוא רב-שומן, וכפי שהבהירה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעניין תנובה הראשון, עמ' 697):
"הרי אין פגיעה באוטונומיה של הפרט הכרוכה בפגיעה באמונתו ובמרקם ערכיו והשקפת עולמו של אדם, כפי שמתבטא, למשל, באשר לצריכת מזון כשר, כפגיעה בזכות הצרכן להניח כי מוצר מזון כלשהו שהוא צורך מכיל יסודות נתונים ולא אחרים, במצב שבו אין לו מראש העדפה מוגדרת לצריכת מוצר מזון בעל מאפיינים מסוימים ומקום שאין במרכיבי המזון הנתונים כדי להזיק".
כך גם במקרה שלפניי; המדובר בתערובת תיבול, שעל גביה צוינו מרכיביה, ובכלל זאת מלח ים. הפגיעה שנגרמת לצרכן המגלה, בדיעבד, את אחוז הנתרן המדויק במוצר, שממילא אינה כזו הטומנת סיכון בריאותי, היא מינורית ביותר. זאת ועוד. לנוכח העובדה שרכיב מלח הים ( כמו גם רכיב הסולפיטים) צוין במפורש על גבי המוצר, יכול היה המבקש לרכוש מוצר חליפי, שאינו מכיל מלח, במעמד הרכישה, ומכל מקום, להימנע מרכישת המוצר נשוא התובענה ככל שאי פירוט טבלת הערכים התזונתיים הינה משמעותית בעיניו"
לסיכומו של עניין זה, שעה שהמבקש לא הוכיח את נזקו הלא ממני בגין הפגיעה הנטענת באוטונומיה, וזאת בהתאם לרף הנדרש לכך בפסיקה, דין טענה זו להידחות.
הטענה לנזק לא ממוני בגין גרימת חוסר נוחות
נוסף על טענת הפגיעה באוטונומיה, טען המבקש, בקצרה ובאופן לאקוני למדי, לנזק לא ממוני נוסף בדמות חוסר נוחות (ר' פסקה 43 לבקשת האישור): "הסתרת המידע פגעה בין היתר גם בנוחות המבקש, בכך שנמנע ממנו מידע שהיה חשוב לו ביותר לצורך החלטה צרכנית מושכלת".
טענות לנזק לא ממוני בגין אי נוחות עולות מעת לעת במסגרת תובענות ייצוגיות צרכניות, וזאת בהתאם להגדרת המושג "נזק" בסעיף 2 לפקודת הנזיקין: ""נזק" – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב..". כך למשל, במסגרת ת"צ (מרכז) 51324-03-14 עזרא יהודה נ' Hewlett-Packard Company (פורסם בנבו, 16.05.2017) (להלן: " עניין עזרא יהודה") הכיר כב' השופט גרוסקופף בנזקים בגין אי נוחות שנגרמו לציבור הצרכנים הישראלי, אשר רכשו מחסניות דיו HP ללא סימון בעברית, בניגוד לדין.
יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שבפני, סבורני כי גם בטענת חוסר הנוחות אין להושיע את המבקש, שעה שטענה זו נטענת בעלמא, ללא פירוט, ולאור נימוקי דלעיל, כאשר בנסיבות המקרה קשה להלום כיצד נפגעה נוחות המבקש באופן המצדיק ניהול תובענה ייצוגית, שעה שרכיבי המוצר נכתבו במפורש על גבי האריזה. זאת, להבדיל מנסיבות המקרה בעניין עזרא יהודה, שם לא הופיע כלל הכיתוב שהיה צריך להופיע על פי הדין.
ייתכן, שבטענתו הלאקונית ל"חוסר נוחות" מכוון המבקש לכך שנפגעה יכולתו של המבקש להשוות בין מוצרים ולרכוש מוצר המתאים יותר לתפיסת עולמו. זאת, שכן מיד מתחת לאותה הערה כללית בדבר חוסר נוחות, הפנה המבקש לפסיקות העוסקות בהשוואה בין מוצרים (ר' פסקאות 44-46 לבקשת האישור).
דא עקא, ככל ולכך התכוון המבקש, הרי שגם בזאת אין די, שכן המבקש לא הוכיח אלו מוצרים בשוק תפוחי האדמה הקפואים חלופים למוצר, והאם קיימ ות רצועות תפוחי אדמה קפואות להכנה ביתית שאינן מכילות שמן או שלא עברו טיגון כלשהו (ר' והשווה: תצ (חי') 38449-04-11 טל שטיין נ' יוניליוור ישראל מזון בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.2014).
הפרת תקן 1145 בעניין גודל האותיות
בכל הנוגע להפרת חובה חקוקה בעניין גודל האותיות של רכיבי המוצר שהוטבעו על האריזה, אשר נטען כי הם קטנות מ -1.5 מילימטר כפי שקובע תקן 1145, ולנזקים שנגרמו למבקש עקב כך, לא מצאתי לקבל טענה זו.
ראשית, ממדידת המוצר המקורי שצורף לבקשת האישור עולה כי גודל האותיות במוצר הינו מילימטר אחד לכל הפחות. בנסיבות העניין אינני סבור כי ניתן להניח באופן סביר כי ככל והמערער אכן לא הצליח לקרוא את גודל האותיות שהינן מילימטר אחד לפחות אלא באמצעות זכוכיות מגדלת (ר' פסקה 27 לבקשת האישור), תוספת של חצי מילמטר (!) היא זו שהייתה מאפשרת לו לקרוא את רכיבי המוצר בצורה נאותה. מכל מקום, טענה בדבר חצי מילימטר לכאן או לכאן סבורני שהינה עולה באופן די מובהק כדי זוטי דברים בנסיבות העניין, אשר אינו מתאים לניהול תובענה ייצוגית (להרחבה נוספת בעניין זוטי דברים בתובענה ייצוגית צרכנית ר': בש"א ( י-ם) 7810/09 סלמה ארד נ' שופרסל בע"מ (פורסם בנבו, 02.10.2011). אין בכך כמובן, כדי לתת גושפנקא לחריגות מהתקן הרלוונטי בעניין גודל אות, אולם עניין זה צריך לדעתי להיאכף על ידי הרגלוטור, ולא בדרך של תובענה יצוגית ( עוד בעניין זה ראו גם ע"א 7488/16 שולמית זליגמן ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח ואח' (טרם פורסם, 31.5.18 - סעיפים 52-49 לפסק הדין )(להלן: "עניין זליגמן") ; ת"צ (מחוזי מרכז) 5567-06-08 תמי בר נ' עטרת תעשיות 1996 בע"מ, פס' 39(פורסם בנבו, 20.12.2010) ; אביאל פלינט וחגי וניצקי "תובענות ייצוגיות" (2017),235 .
שנית, מכל מקום וכאמור לעיל, המבקש לא הוכיח שנגרם לו נזק בר פיצוי בגין פגיעה זו באוטונומיה, ואי לכך, דין טענה זו להידחות בכל מקרה.
הטענה לנזק ממוני
בנסיבות העניין שבפני אין אף מקום להכיר בטענה לנזק ממוני. הדרישה לפיצוי בגין נזק ממוני שעניינו עלות המוצר הינה למעשה בקשה לפיצוי השבה. ברם, באופן עקרוני, מקום בו נדרשו פיצויי השבה בגין נזק ממוני עבור מוצר צריכה כלשהו, הרי שראשית יש להשיב לצד השני את אותו המוצר בגינו נדרש הפיצוי. כאשר מדובר במוצר שנצטרך על ידי הניזוק, ובפרט מזון, דבר זה לכאורה אינו בר ביצוע.
עניין זה עמד לבחינה בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת עניין פרי-ניר, שם נקבע כי רק במקרים חריגים תוכר הדרישה לנזק ממוני בגין מוצר צריכה שלא ניתן להשיבו:
"יחד עם זאת, אני מוצא לנכון להעיר כאן כי לא בכל מקרה שבו לקוח צרך מוצר בעקבות מעשה הטעיה, לכאורה, מצד עוסק – יהיה הצרכן זכאי להשבת הסכום ששילם בעד המוצר – כולו, או חלקו. הדבר אפשרי, לטעמי, רק במקרים חריגים ביותר – כגון זה שלפנינו – שבהם תכונותיו של המוצר שנצרך בפועל ( בעקבות הטעיה מצד העוסק ותוך הסתמכותו על מצג מטעה) שונות באופן מהותי מתכונותיו של המוצר שהצרכן התכוון לצרוך, עד כי מתקיים למעשה מעין " כשלון תמורה מלא". בסיטואציה כזו השבה היא, כמובן, בלתי אפשרית ועל אף זאת הצרכן יהיה זכאי לפיצוי בגין מחיר המוצר. הדבר דומה למקרה שבו מי שרכש רכב פגום, למשל, מבלי שהמוכר גילה לו את דבר הפגם עשה תאונת דרכים ברכב בשל הפגם והרכב ניזוק total loss. הרוכש יוכל עדיין לבטל את העיסקה ולתבוע מהמוכר שהטעה אותו כי יחזיר לו את מלוא התמורה, אף שאין בידו להשיב למוכר את הרכב. השוו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' עמ' 643-642 (תשע"א-2011) ועיינו גם: ע"א 607/83 אהרן נ' קרסנטי, פ"ד מב(1) 397 (1988)".
ביישום לענייננו, משהמבקש צרך את המוצר, קרי, פתח את האריזה והשתמש ברצועות תפוחי האדמה שבתוכו, ומשלא פעל להשבת המוצר, כאשר מן הצד השני ובהתאם לכל האמור לעיל, אינני סבור כי ניתן לומר שתכונותיו של המוצר שנצרך בפועל שונות באופן כה מהותי מתכונותיו של המוצר אותו התכוון המבקש לצרוך עד כדי "כישלון תמורה מלא", הרי שגם דין הטענה לנזק ממוני להידחות.
ר' לעניין זה אף את קביעותיה של כבוד השופטת ר. אג מון-גונן במסגרת עניין טומין, בנסיבות הדומות לענייננו, שם עסק פסק הדין בצריכת תערובת תיבול על ידי התובע הייצוגי:
"כאמור, הנזק הממוני לו טען המבקש כתוצאה מהפרת החובה החקוקה משקף מחצית מעלות המוצר. פיצוי בגין ראש נזק זה אינו אפשרי בענייננו מהטעם שהמוצר נשוא התובענה נצרך על ידי המבקש ולא נטען לגביו להשבה או החזרה. בהתאם לכך, לא ניתן להעניק לגבי מוצר זה סעד של השבה וגם לא סעד של השבה חלקית, מאחר שהמבקש צרך את המוצר והפיק ממנו את מלוא ההנאה והתועלת ( ראו: עניין תנובה הראשון; עניין סלומון; ת"צ ( ב"ש) 21624-12-13 יורם פרי נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 39 (15.12.16))".
לסיכומו של הדיון בשאלת הפרת עילת חובה חקוקה על ידי המשיבה, הרי שבהתאם לאמור לעיל, משאין בסופו של דבר נזק הנגרם למבקש, ממוני ושלא ממוני, דינה של עילה זו להידחות.

בחינתן של עילות תביעה נוספות
בנוסף לעילת הפרת חובה חקוקה, שהינה העילה המרכזית להגשת הבקשה, הועלו בבקשת האישור עילות תביעה נוספות- עילות ההטעיה והפרת חובת גילוי בהתאם לסעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן.
מבלי לעמוד בשלב זה על המאפיינים של עילת ההטעיה הצרכנית ושל אי חובת גילוי פרטיים מהותיים לצרכן, כמו גם על היחס ביניהם (להרחבה בעניין זה ר': סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב 436 (2012)), די לומר כי אחד התנאים בלעדיהם אין לצורך הכרה בעילות ההטעיה הצרכנית והפרת חובת גילוי הינו קיומו של נזק. אשר על כן, משלא הוכרה בענייננו בכל מקרה הטענה לנזק ממוני ושלא ממוני בגין הימצאות השמן במוצר, אין עוד מקום לדון בעילות אלו.
יחד עם האמור לעיל ובבחינת למעלה מן הצורך, אעיר כי ספק בעיני אם אכן מתקיימת בנסיבות העניין הטעיה .
משהגעתי עד כאן, הרי שהדיון ביתר התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מתייתר.
למעלה מן הצורך, מצאתי להעיר כי ספק בעיני האם אישור תובענה ייצוגית הינה כלל הדרך היעילה וההוגנת להכריע בתובענה. ודוק, המבקש בבקשת האישור כלל בהגדרת הקבוצה את כלל הצרכנים אשר צרכו את המוצר בשבע השנים האחרונות, מבלי לערוך כל אבחנה ביניהם.
דא עקא, סבורני כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שבפני, יש צרוך לערוך הבחנה מהותית למצער בין שני קבוצות צרכנים- אלו שמבקשים להימנע מצריכת שמן, או לכל הפחות מצריכת שמן במוצר מושא הבקשה, ואילו שממילא אופן הכנת המוצר על ידם היא באמצעות טיגון בשמן.
אין צורך להכביר מילים, והדבר הוזכר גם לעיל, כי נכון יהיה לצאת מנקודת הנחה שצרכנים רבים שקונים צ'יפס קפוא מטגנים אותו, ומן הידועות כי זוהי צורת האכילה היותר מוכרת, או אחת מהמוכרות, של המאכל "ציפס" (ר' גם הגדרת המילה צ'יפס במילון אבן שושן לעיל). משכך, גם לו היה ניתן להכיר בהתגבשותו של נזק מסוג הנזק לו טוען המבקש, הרי שיש להוציא מגדרם של חברי הקבוצה את כל מי שנוהג לצרוך את המוצר באופן מטוגן. משבענייננו לא הוצעה כל דרך להבדיל בין חברי הקבוצה, כמו גם למצער לא הוצגה כל חוות דעת המפלחת את צרכני הצ'יפס הקפוא לפי צורת ההכנה באחוזים, הרי שיש קושי משמעותי באישור התובענה גם בפרמטר זה. זאת, לצד העובדה כי גם בין אלו שמקפידים לאפות את הצ'יפס הקפוא שהם קונים, על פני טיגון, קיימת חוסר הומ וגניות בעייתית, שכן לא מן הנמנע כי יש מי מבניהם שהידיעה על הימצאות השמן במוצר או הליך הטיגון המסוים שלכאורה עבר המוצר, אינה מפריעה לו , הם לא היו טורחים להגיש תובענה ייצוגית על כך והוא מבחינתם עניין " פעוט וקל ערך" ( ר' גם עניין זליגמן לעיל – סעיפים 52-49 לפסה"ד).

סוף דבר
לאור כל האמור ליל, בקשת האישור נדחית בזאת. כן נדחית, בהתאם, התובענה עצמה.
אשר לסוגיית ההוצאות. ברגיל, משנדחית בקשת אישור יש מקום להטיל הוצאות על הצד שבקשתו נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין, לאור התנהלותה הבעייתית בלשון המעטה של המשיבה במקרה דנן, ובכלל זאת הגשת תגובות באיחור ניכר, התייחסות לא עניינית למוצר מושא בקשת האישור ולטענות בגינו באופן שהקשה על ניהול ההליך , ובכלל זאת מסירת דוחות לא רלוונטיים המתייחסים למוצרים אחרים ואי תיקון אריזת המוצר כדין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
נוכח האמור, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ח, 31 מאי 2018, בהעדר הצדדים.