הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 50829-02-17

לפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקשים

  1. אלכסנדר ויאזמנסקי
  2. רימה ויאזמנסקי

ע"י ב"כ עוה"ד עמוס אילן ומיכאל פטרמן

נגד
משיבים

  1. כרמל - אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ
  2. בנק אגוד לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יואב הירש וגלית פליישר

החלטה
בקשת הסתלקות מוסכמת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית אושרה בהחלטה נפרדת ונותרה להכרעה שאלת הגמול למבקשים ושכר הטרחה לבאי כוחם.
ביום 23.2.2017 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבים: כרמל אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ ובנק אגוד לישראל בע"מ (להלן יחד – הבנק) הפרו את הוראות סעיף 9א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הבנקאות), המטיל חובה על תאגיד בנקאי להגיש בקשה למחיקת שעבוד, משכנתה או משכון שנרשמו כבטוחה להלוואה, משנפרעה ההלוואה. חרף הורא ות החוק, הבנק לא פעל מיוזמתו ועל חשבונו למחיקת שעבודים והערות אזהרה על מקרקעין ועל זכויות אחרות , שרשם במרשמים השונים כבטוחה לפירעון הלוואה ולא עשה כן, אף כאשר הגישו המבקשים בקשה לביטול הרישום (להלן – בקשת האישור).
ביום 11.7.2017 הוגשה בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף בה נטען, שבקשת האישור כבר נדונה והוסדרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אחרת, שהוגשה נגד שישה בנקים אחרים, ת"צ 30919-04-10 ארן נ' בנק הפועלים (להלן – עניין ארן).
בעניין ארן, המעלה סוגיות וטענות דומות עד זהות לאלו העולות בבקשת האישור דנן, התבקשה עמדתו המקצועית של המפקח על הבנקים (להלן – המפקח או הרגולטור ). ביום 31.8.2015, לאחר דין ודברים בין הבנקים למפקח, הפנה המפקח מכתבי דרישה לבנקים, בהם נדרשו הבנקים לפעול למחיקת השעבודים בהתאם להוראות סעיף 9 א לחוק הבנקאות ולטייב את הנתונים במרשמים החל ממועד חקיקתו של סעיף 9 א. מועד סיום הטיוב נקבע ליום 31.12.2016 ( להלן – מכתב הדרישה מטעם המפקח). בעקבות מעורבות המפקח בסוגיה האמורה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (פסק דינה של כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ, מיום 14.12.2016).
בהסדר הפשרה בעניין ארן התחייבו הבנקים לפעול לפי סעיף 9 א לחוק הבנקאות, למחיקת משכונות ומשכנתאות אשר החיובים שלשמם נרשמו – נפרע. זאת, בהתאם ובכפוף להוראות המפקח במכתבו מיום 31.8. 2015 ובהתאם להוראות עתידיות שתינתנה על ידו, בשים לב לכך, שהסמכות למחוק את השעבודים נתונה בידי רשם המשכונות ולשכת רישום המקרקעין. עוד נקבע, שהבנקים ישלימו התחייבות זאת עד למועד שייקבע על ידי המפקח. בכל הנוגע להלוואות שתיפרענה לאחר שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט, התחייבו הבנקים לפעול, ככל שנדרש, לביטול המשכונות והמשכנתאות שנרשמו לטובתם ולוודא מחיקתם, בהתאם לעמדת המפקח. בנוסף, הבנקים נטלו על עצמם ליידע את ציבור לקוחותיהם בדבר זכויותיהם בקשר עם מחיקת שעבודים על ידי עדכונם בדבר הסדר הפשרה באמצעות הודעות דואר אלקטרוני או קישור באתר המרשתת של הבנק, שיופיע למשך 6 חודשים וכן, פרסום קבוע באתר המרשתת הכולל הסבר קצר בנוגע למחיקת שעבודים לפי סעיף 9 א לחוק הבנקאות.
בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף טען הבנק, שעקרונותיו של הסדר הפשרה שנקבע בעניין ארן הוחלו על כלל הבנקים לרבות בנק אגוד, הגם שלא היה צד להליכים המשפטיים וזאת, מכוח הוראות הרגולטור. בנק אגוד פעל ופועל בהתאם להוראות המפקח, החל ממועד מכתב הדרישה מטעם המפקח.
בתשובה לבקשה לסילוק על הסף טענו המבקשים, שהבנק מודה בטענות נגדו; שפסק הדין בעניין ארן אינו חל על הבנק ובפועל, הוא אינו פועל לפי הנחיות המפקח כפי שהותוו במכתבו משנת 2015.
לאחר דיון מקדמי ובהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר הסתלקות במסגרתו הוסכם, שההוראות האופרטיביות שנקבעו בהסדר הפשרה בעניין ארן יחולו על הבנק באופן שהבנק יפעל לעדכן את לקוחותיו בדבר הוראות המפקח בעניין מחיקת שעבודים באמצעות קישור שיופיע באתר המרשתת של הבנק למשך 6 חודשים.
בנוסף, כיוון שהבנק ממילא פעל להסדרת העילה האישית של המבקשים והוא פועל להסדרת הנושא כלפי יתר לקוחותיו בהתאם להוראות המפקח וללוח הזמנים שנקבע על ידו, הוסכם, שאין טעם בניהול בקשת האישור והמבקשים יסתלקו מהבקשה (להלן – בקשת ההסתלקות).
ההסתלקות אושרה בפסק דין ו נותר להכריע בשאלת הגמול ושכר הטרחה.
הצדדים הגישו טיעונים בכתב לעניין זה.

תמצית טענות המבקשים
לטענת המבקשים, יש לפסוק להם גמול בסך של 43,500 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם בסך שלא יפחת מ- 120,000 ₪.
בשנת 2012 המבקשים נטלו הלוואה מובטחת במשכנתה ופרעו אותה שנה לאחר מכן. אף על פי כן, הבנק לא מחק את רישום המשכנתה בגין ההלוואה שנפרעה, למרות פניותיהם של המבקשים לבנק ולמרות שבמקביל התנהלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין דומה נגד בנקים אחרים (עניין ארן).
בקשת האישור הוגשה לאור העובדה, שחרף הוראת המפקח וחרף הסדר הפשרה בעניין ארן, הבנק לא פעל למחיקת השעבוד, לא ביוזמתו וגם לא לאחר פניית המבקשים בבקשה למחיקת הרישום , והשעבוד נותר על כנו עד להגשת בקשת האישור.
עוד טוענים המבקשים, שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה, יוחלו על הבנק כל ההוראות האופרטיביות שנקבעו בהסדר הפשרה בעניין ארן, חרף העובדה שהבנק אינו צד לו. הוסכם, שהבנק יחויב לעדכן את לקוחותיו בדבר ההוראות לגבי מחיקת השעבודים, באופן זהה לנוסח שבו מעדכנים הבנקים האחרים את לקוחותיהם. עוד הוסכם, שהבנק יפעל להסדרת מחיקת השעבודים כלפי כל לקוחותיו בהתאם להוראות המפקח על הבנקים ובהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידו.
לטענת המבקשים, בקשת אישור נועדה למנוע קיפוח זכויות של לקוחות הבנק ולהשוות את זכויותיהם לזכויות לקוחות הבנקים האחרים. השוואת זכויותיהם של לקוחות הבנק ללקוחות בנקים אחרים ומניעת קיפוח כאמור הם בעלי חשיבות ציבורית משמעותית וגם בכך יש להשפיע לחיוב על גובהו של שכר הטרחה הנפסק בהליך, בהתאם לסעיפים 22(ב)(3) ו-23(ב)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות).
המבקשים הגישו בקשה לאישור, השיבו לבקשה לסילוק על הסף, קיימו דיון בפני בית המשפט וניהלו משא ומתן לפשרה, שהביא להסדר הטוב ביותר שניתן היה להשיג לרווחת חברי הקבוצה. כל זאת באמצעות שני משרדי עורכי דין שעמלו יחדיו על התובענה. בהתחשב בסיום המהיר והיעיל של ההליך ובפעולות שביצעו המבקשים ובאי כוחם, הם זכאים לגמול ושכר טרחה.
במסגרת הסדר הפשרה בעניין ארן אושר גמול בסך של 43,500 ₪ לכל אחד מהמבקשים וכן שכר טרחה כולל של 1,598,810 ₪, לפי חלוקה מוסכמת בין באי הכוח המייצגים. "הסיבה היחידה", שהבנק לא שילם גמול ושכר טרחה היא , משום שלא היה צד להסדר הפשרה בעניין ארן ואין לאפשר לו "לחמוק מלשלם גמול ושכר טרחה ראוי".
תמצית טענות המשיבים
בקשת האישור והסדר ההסתלקות לא הביאו לשינוי המצב הקיים.
הבנק פעל ופועל למחיקת שעבודים לפי סעיף 9א לחוק הבנקאות בהתאם להוראות הפיקוח ובהתאם להוראות הסדר הפשרה שנקבעו בעניין ארן ומקיים הוראות אלה ככתבן וכלשונן וזאת, זמן רב בטרם נולדה בקשת האישור דנן וללא קשר אליה.
המבקשים מנסים לצייר עצמם כמי שבזכותם נערך שינוי בפעילות הבנק, כמי שאילולא פעולתם, הוראות המפקח על הבנקים לא היו מוחלות על הבנק ואלמלא התערבותם היה הבנק ממשיך להתנהל "ככל העולה על רוחו". לא כך הם הדברים. בקשת האישור רובה ככולה מבוססת על הליך קודם שהסתיים. אין פערי מידע שהתבררו בעקבות בקשת האישור; המצב הקיים לא השתנה בעקבות בקשת האישור ולא נפסק כל פיצוי לחברי הקבוצה. הרגולטור הוא אשר התווה לבנק דרך פעולה ולוחות זמנים ומכוח הוראותיו פועל הבנק בקשר עם מחיקת השעבודים.
הסכמת הבנק במסגרת הסדר ההסתלקות להוסיף קישור לעדכון הנוגע למחיקת השעבודים כפי שנהגו בנקים אחרים במסגרת הסדר הפשרה בעניין ארן אינה מוסיפה לציבור או ללקוחות הבנק דבר שלא היה ידוע וקיים. לא בכדי, המפקח על הבנקים לא מצא לנכון לחייב את כלל הבנקים לעשות כן.
בבקשת האישור נתבקשו סעדים הצהרתיים בלבד והתקיימה ישיבה מקדמית אחת. לצורך השוואה, בעניין ארן התנהלו הליכים במשך 6 שנים שכללו למעלה מ- 20 ישיבות גישור ו- 16 ישיבות בית המשפט ביניהן נוהלו דיוני הוכחות והוגשו טיוטות הסכמי פשרה.
באשר לעילת התביעה האישית, הבנק פעל בקשר למחיקת השעבודים עם פניית המבקשים, בטרם הוגשה בקשת האישור וללא קשר אליה, הגם שהמחיקה בפועל נעשתה לאחר שהבקשה הוגשה.
דיון
העקרונות המנחים לפסיקת גמול ושכר שכר טרחה קבועים בחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, העוסק בקביעת הגמול, מורה כדלהלן:
"(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית."
סעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ממשיך וקובע לעניין שכר הטרחה, כדלהלן :
"(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית."
ככל שמדובר בהסתלקות, הוראת סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובעת, שבטרם יאשר בית המשפט טובת הנאה למבקש או לבא כוחו, עליו לשקול, האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה וכן את התועלת שהביאה בקשת האישור לחברי הקבוצה.
בנוסף, בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, (מיום 5.8.2018, להלן – עניין מרקיט), דן בית המשפט בסוגיית תוקפם של "הסדרי הסתלקות מתוגמלת" וקבע, שככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור. במקרים מתאימים וכחריג לכלל, ניתן לפסוק גמול ושכר טרחה על יסוד השיקולים הקבועים בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות וכן על יסוד "שיקולי רוחב", במסגרתם על בית המשפט לשקול, בין היתר, את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו ואת אינטרס הקבוצה והציבור הרחב.
בקשת האישור על רקע הטענות לאי מחיקת רישום שעבוד תוך המועד שנקבע בחוק הבנקאות מגלה עילת תביעה לכאורה, של הפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק הבנקאות.
יחד עם זאת, יש להביא בחשבון, שבקשת האישור ובקשת ההסתלקות נסמכות על הוראות המפקח ועל הסדר הפשרה בעניין ארן. המבקשים טוענים , שבקשת האישור הוגשה לאור העובדה, שחרף הוראת המפקח וחרף הסדר הפשרה, הבנק לא פעל למחיקת רישום השעבוד לא ביוזמתו וגם לא לאחר פניית המבקשים והשעבוד נותר על כנו עד להגשת בקשת האישור.
המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכאורית להוכחת טענותיהם.
מהתצהיר מטעם הבנק עולה, שהבנק פועל למחיקת רישומי שעבוד בהתאם להנחיות המפקח ופעל כך החל ממועד מכתב הדרישה מטעם המפקח בשנת 2015. עוד עולה מהתצהיר, שהמבקשים פנו לבנק במהלך חודש פברואר 2017 והודיעו , שקיבלו לידיהם את שטרי סילוק המשכנתה.
ביום 16.2.2017 הועברו שטרי הסילוק לסניף אשדוד ובהמשך, בעקבות בקשת המבקשים, הועברו שטרי הסילוק ללשכת רישום המקרקעין. ביום 23.2.2017 הוגשה בקשת האישור.
המבקשים לא השכילו לשכנע, שבקשת האישור הביאה תועלת לחברי הקבוצה.
בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (מיום 23.5.2012) קבע בית המשפט, שבמסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהכרעתו לעניין הגמול ושכר הטרחה:
"שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית" (פסקה 2 להחלטה).
המבקשים עמדו על כך, שעניינה של בקשת האישור הוא בהשוואת זכויותיהם של לקוחות הבנק ללקוחות הבנקים האחרים. אלא , שהשוואת זכויות כאמור נעשתה על ידי הבנק מכוח פעולותיו לפי הנחיות המפקח ועוד קודם לבקשת האישור. מכאן , שבקשת האישור לא הייתה חיונית ולא הוסיפה על פעולותיו של הבנק.
לטענת המבקשים , הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, יוחלו מעתה ואילך על הבנק כל ההוראות האופרטיביות שנקבעו בהסדר הפשרה בעניין ארן, שהבנק אינו צד לו. המבקשים מציגים תמונה חלקית של הדברים. הסכמת הבנק להחיל על עצמו את ההוראות האופרטיביות שנקבעו בהסדר הפשרה בעניין ארן לעניין מחיקת רישומי שעבודים במסגרת ההסתלקות המוסכמת אינה מעגנת או קובעת הסכמות חדשות, אלא מהוות אשרור של פעולות הבנק למחיקת רישומים בהתאם להנחיות המפקח.
בבקשת האישור עתרו המבקשים לצווי עשה ואין בקשה למתן סעדים כספיים. בקשת האישור מתייחסת לסעדים שממילא הבנק פועל לתתם במסגרת הנחיות המפקח כבר משנת 2015 ועוד בטרם הוגשה בקשת האישור. בקשת האישור לא הביאה לשינוי במדיניותו או לפעילות אחרת שיש בה כדי להיטיב עם חברי הקבוצה הנטענת. כפי שעלה בתצהיר מטעם הבנק ומנוסח בקשת ההסתלקות:
"כיוון שהבנק כבר ממילא פעל להסדרת העילה האישית של המבקשים והוא פועל להסדר הנושא כלפי יתר לקוחותיו, בהתאם להוראות הרגולטור ובהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידו..." ( סעיף 8 לבקשת ההסתלקות).
התוספת היחידה שהבנק נטל על עצמו מעבר לחובתו להמשיך ולפעול על פי הנחיות המפקח, היא יידוע לקוחותיו בדבר הוראת הרגולטור בעניין מחיקת שעבודים באמצעות קישור באתר המרשתת של הבנק למשך 6 חודשים, כאמור בהסכם הפשרה שחל על יתר הבנקים.
בהקשר זה יש לציין, שלא כל תועלת מצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה:
"בהתאם לתיקון לחוק, בבואו להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה אגב הסתלקות מההליך הייצוגי, שומה על בית משפט לבחון ראשית אם "התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה". קרי: על בית משפט לוודא כי אין עסקינן בתביעת סרק, אלא בתובענה שלכתחילה עמדה ביסודה עילת תביעה לכאורה ואולם לאחר הגשתה התברר כי אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך. שנית, על בית משפט לתת דעתו ל"תועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה"; ויושם לב כי המחוקק שם את הדגש על עניינם של חברי הקבוצה (להבדיל מתועלת ציבורית כללית, או השגת אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות. אין זאת אלא ששומה על הערכאה הדיונית להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה (כדוגמת תיקון הפרת חוק שבפועל לא הסבה נזק של ממש לקבוצה גם קודם לתיקון). אחת השאלות שיש לבחון בהקשר זה, היא אם אמנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה." (עניין מרקיט, פסקה 25, הדגשה הוספה).
באשר לשיקולי הרוחב, יש להידרש לטענה שהעלו המבקשים בדבר טיבם ומהותם של הגמול ושכר הטרחה, לשיטתם: "הגשת התובענה נגד בנק אגוד הייתה הכרחית שכן הבנק לא היה צד לתובענה הראשונה ופסק הדין שם לא חל לגביו. הבנק בענייננו 'ניצל' מהתובענה הראשונה אך ורק בשל העובדה כי באי הכוח באותו עניין לא איתרו תובע ייצוגי מתאים נגד בנק זה. זו הסיבה היחידה שהבנק לא היה צד להליך וזו הסיבה היחידה שהוא לא שילם את הגמול ושכר הטרחה (המשמעותי מאוד) שנפסק באותו עניין. מקריות זו, אין בה כדי לזכות את הבנק 'פרס' ואין בכך לאפשר לבנק לחמוק מלשלם גמול ושכר טרחה ראוי. הבנק בענייננו חויב במסגרת פסק הדין במלוא ההוראות האופרטיביות שנפסקו בתובענה הראשונה. על כן עליו לשלם גמול ושכר טרחה שייגזר מהתובענה הראשונה..." (הדגש ה הוספה).
גמול ושכר טרחה נפסקים בהתאם לעקרונות ולשיקולים שהתווה המחוקק בסעיפים 22, 23 ו - 16 לחוק תובענות ייצוגיות וכפי שנקבע בפסיק ה. גמול ושכר טרחה אינם סנקציה ואינם התכלית לניהול תובענה ייצוגית, אף שהם מהווים חלק ממערכת התמריצים להגשת תובענה ייצוגית, שראוי לנהלה. עניינה של בקשת האישור הוא בקיום הוראות הדין הנוגעות למחיקת רישום שעבודים, כאשר גמול ושכר טרחה ניתנים עבור עבודתם של תובע מייצג ובא כוחו, הפועלים להביא את הבנק לקיום הוראות הדין.
בנסיבות העניין, גם אלמלא הייתה מוגשת בקשת האישור, היה הבנק פועל ליישום הוראות הדין והרגולטור , כפי שעשה כבר משנת 2015.
לאור כל האמור, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה.
כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.