הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 50777-02-18

לפני
כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

מבקשים

  1. משה ציגלר
  2. מתניה שמיר
  3. יונתן טליה
  4. אברהם כהן

ע"י ב"כ עוה"ד רם דקל ו/או אוהד אנטמן ו/או
רפאל כץ, רם דקל – משרד עורכי דין
שדרות רוטשילד 22, תל אביב, 6688218
טלפון: 03-XXXX999; פקס: 03-XXXX998

נגד

משיבים
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרון לובצקי הס ו/או יניב הולצמן
עמית, פולק, מטלון ושות', עו"ד
רחוב ראול ולנברג 18, בניין D, תל אביב 6971915
טלפון:03-XXXX000; פקס: 03-XXXX001

2. בנק הפועלים בע"מ (אגף משכן)
ע"י ב"כ י.לוינסון ושות', עורכי דין
עו"ד ע' אקרמן-שוורץ או עו"ד ע' שחר או
עו"ד ג' לוינסון או עו"ד מ' בן לולו
מרחוב הרב צירלסון 2, תל אביב 6230206
טלפון: 03-XXXX070; פקס: 03-XXXX068

3. בנק לאומי למשכנתאות בערבון מוגבל
ע"י ב"כ עוה"ד דרום קדם ו/או אלון מגן ו/או אח'
ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', עורכי דין
מדרך אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 525060
טלפון: 03-XXXX100; פקס: 03-XXXX111

4. בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעל מושקוביץ ו/או אורן פכטהולד
ממשרד וקסלר, ברגמן ושות', עורכי דין.
מרחוב יהודה הלוי 23 (מגדל דיסקונט), תל אביב 6129601
טלפון: 03-XXXX393; פקס: 03-XXXX394

החלטה
פתח דבר
לפניי שלוש בקשות נפרדות לגילוי ועיון במסמכים אשר הוגשו על ידי המבקשים 4-1 (להלן: "המבקשים"). כל בקשה הופנתה כנגד משיב אחר, מלבד המשיב 3, בנק לאומי בע"מ, שכלפיו לא הוגשה בקשה כאמור (בהתאם לכך, המשיבים 3-1 יקראו להלן: "המשיבים").
את בקשות גילוי המסמכים מבקשים המבקשים הן מכח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הן מכח תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות").
בקשות הגילוי ועיון במסמכים הוגשו במסגרת תובענה ייצוגית אשר עיקרה בטענות לאפלייה שנעשית על ידי המשיבים, בין לקוחות המבקשים לממש את זכאותם להלוואות לצורכי דיור המסובדסדות על ידי המדינה, לבין לקוחות שבוחרים שלא לממש או שאינם זכאים להלוואה שכזאת.
כחלק מסיוע המוענק לאוכלוסיית זכאים, אשר זכאותם נקבעת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק, מעניקה המדינה סבסוד להלוואות לרכישת דירה (להלן: "הלוואת זכאות" או "הלוואה מוכוונת"). הלוואות הזכאות מתאפיינות בריבית עדיפה וקבועה, וגם בסיוע נוסף, כמפורט בין היתר, בחוק הלוואות לדיור, התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הלוואות לדיור"). זאת, בשונה מהלוואה "רגילה" הניתנת על ידי תאגיד בנקאי ואינה כפופה לאותן הגבלות שנקבעו על ידי המאסדר (להלן: "הלוואה חופשית").
כאשר לווה פונה למשיבים בבקשה לקבלת הלוואה, במרבית המקרים מוצע לו תמהיל המורכב מכמה מסלולי הלוואה שונים, קרי, ריכוז של מספר הלוואות שונות (להלן: "תמהילי הלוואה"). כפי שעולה מטענות הצדדים, עקב הגבלת סכום הלוואת הזכות [ראו סעיף 2(א) לחוק הלוואות לדיור], כאשר לווה מבקש לממש את זכאותו להלוואת זכאות, במרבית המקרים הוא נדרש לרכוש הלוואה נוספת על מנת לקבל את מלוא הסכום הנדרש עבורו (להלן: "הלוואה משלימה"). כך, לווה המבקש לרכוש הלוואת זכאות, בעצם מקבל תמהיל של מספר הלוואות שונות אשר ביניהן גם הלוואת הזכאות [לעניין הגדרות אלו, ראו: צו הבנקאות (פירעון מוקדם של הלוואה לדיור), התשס"ב-2002].
המשיבים הם תאגידים בנקאיים העוסקים, בין היתר, בהעמדת הלוואות לדיור – משכנתאות. המבקשים, הם לקוחות אשר בזמנים שונים פנו בבקשה לקבל הלוואה מהמשיבים, כל מבקש ממשיב נפרד. במהלך המשא ומתן בין המבקשים למשיבים, בחנו המבקשים אפשרות למימוש זכאותם להלוואה המסובסדת על ידי המדינה, בתנאים עדיפים. לאחר משא ומתן בין הצדדים, שלושה מתוך ארבעת המבקשים בחרו לממש את זכאותם, אולם, לטענת המבקשים, תנאי ההלוואה שהוצעו להם הורעו עקב בחירתם.
למבקשים שתי טענות מרכזיות במסגרת בקשתם לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"): ראשית, כי המשיבים מונעים מלווים פוטנציאלים לממש את זכאותם להלוואת זכאות; ושנית, כי בהלוואות בהן בחר הלווה לממש את זכאותו העלו המשיבים את הריבית בהלוואה המשלימה, באופן שונה מהאופן בו היו נוהגים אילו היה מדובר בתמהיל שאינו כולל הלוואת זכאות.
אומנם, אין מחלוקת כי בקשות המבקשים נפרדות, ולכל בקשה תשתית עובדתית נפרדת, אך ניתן לומר ביחס לכלל הבקשות כי כאשר פנו המבקשים למשיבים בבקשה לקבל הלוואה לדיור, קיבלו מספר הצעות למסלולי הלוואה שונים. כאשר המבקשים, כל מבקש בנפרד, ביקשו להשתמש בזכאותם להלוואה בתנאים עדיפים, הריבית בהלוואה המשלימה היתה גבוהה מהריבית שהוצעה בתמהיל ההלוואה שלא כלל את רכיב הזכאות.
סלע המחלוקת בין הצדדים הוא השאלה האם הדבר נעשה כחלק ממדיניות הבנק במקרה בו לקוחות משתמשים בזכאותם להלוואת זכאות, או שמא מדובר בתוצאה נקודתית אשר הושפעה מנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה.
אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ונתתי דעתי לטיעוניהם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות לגילוי ועיון במסמכים להידחות. אבאר מדוע.
סקירת הבקשות השונות
מכיוון שלפניי שלוש בקשות נפרדות אשר לכל אחת מהן תשתית עובדתית שונה, אציג בתמצית את העובדות שאינן במחלוקת ורלוונטיות עבור שלוש הבקשות מושא החלטה זו.

בקשת גילוי המסמכים שהוגשה כנגד המשיב 1
המבקש 1, מר משה ציגלר (להלן: "ציגלר") פנה למשיב 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "דיסקונט"), במטרה לקבל הלוואה לצורכי דיור.
ביום 3.10.2017 ניתן לציגלר אישור עקרוני מדיסקונט ובו תמהיל הלוואה שכלל רכיב זכאות. ביום 16.10.2017 קיבל ציגלר אישור עקרוני שני, שלא כלל את רכיב הזכאות. אין מחלוקת בין הצדדים כי שיעורי הריבית בהצעת דיסקונט השנייה, שכאמור לא הכילה רכיב זכאות, היו נמוכים יותר, ואכן זו ההצעה אותה בחר ציגלר לקחת.
יש להוסיף כי במהלך המשא ומתן עם דיסקונט נעזר ציגלר בשירותי חברת ייעוץ למשכנתאות בשם מתן יעוץ משכנתאות (להלן: "מתן") אשר ליוותה אותו בתהליך למול דיסקונט.
ביום 10.12.2017 שלחה סגנית המפקחת על הבנקים, הגב' עודדה פרץ, מכתב בו נכתב כי הובאו לידיעת הפיקוח על הבנקים מספר מקרים בהם בנקים הציעו לכאורה שיעורי ריבית גבוהים יותר להלוואות זכאות, לעומת הלוואות זהות שניתנו ממקורות הבנק בלבד [ראו נספח 9 לתשובת דיסקונט לבקשת האישור מיום 12.9.2018] (להלן: "מכתב סגנית המפקחת").
כפי שעולה מכתבי טענות הצדדים בהליך בקשת האישור, דיסקונט הפיץ מכתב חידוד נהלים בנושא הלוואות זכאות ביום 17.1.2017 וביום 18.12.2017 [ראו נספחים 8, ו-10 לתשובת דיסקונט לבקשת האישור מיום 12.9.2018] – היינו, נשלחו מכתבי חידוד נהלים בנושא לפני ואחרי מכתבה של סגנית המפקחת.
בקשת גילוי המסמכים שהוגשה כנגד המשיב 2
ביום 26.9.2017 פנה המבקש 2, מר מתניה שמיר (להלן: "שמיר"), אל המשיב 2, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"), לקבל הלוואה עבור בנייה עצמית של נכס. ביום 23.11.2017 ניתן לשמיר אישור עקרוני מבנק הפועלים לקבלת ההלוואה, כאשר אישור זה לא כלל רכיב זכאות [נספח 8 לבקשת האישור מיום 22.2.2018].
ביום 23.11.2017 ניתן לשמיר אישור עקרוני נוסף מבנק הפועלים, אשר כלל רכיב זכאות ובו הריביות היו גבוהות יותר בחלק מרכיבי תמהיל ההלוואה [נספח 9 לבקשת האישור מיום 22.2.2018]. לבסוף, בחר שמיר ליטול את ההלוואה שכללה את רכיב הזכאות.
יצוין כי גם שמיר לוו על ידי חברת מתן במהלך המשא ומתן עם בנק הפועלים.
בקשת גילוי המסמכים שהוגשה כנגד המשיב 4
ביום 3.10.2017 ניתן על ידי המשיב 4, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק המזרחי") אישור עקרוני להלוואה לרכישת נכס למבקש 4, מר אברהם כהן (להלן: "כהן") [נספח 12 לבקשת האישור מיום 22.2.2018]. בתמהיל הלוואה זו לא נכלל רכיב זכאות.
ביום 28.11.2017 ניתן לכהן אישור עקרוני נוסף, אשר כלל רכיב זכאות [נספח 13 לבקשת האישור מיום 22.2.2018]. הלוואה זו, שכללה את רכיב הזכאות הכילה ריביות גבוהות יותר על ההלוואה המשלימה.
יש לחדד כי הפער בין שתי הצעות הבנק לעיל, הוא 2 ש"ח לחודש, סך המהווה 365 שקלים המחולקים על פני כ-30 שנים.
ביום 25.12.2017 הוצע לכהן אישור זכאות נוסף, שלישי במספר, ובו הוגדל רכיב הזכאות אולם לא נעשה שינוי בריביות במסלולי ההלוואה המשלימה [נספח 21 לתשובת בנק המזרחי לבקשת האישור מיום 12.9.2018]. יש לציין כי אישור עקרוני זה לא צורף לבקשת המבקשים או לבקשת האישור מטעמם.
לבסוף, בחר כהן לרכוש את ההלוואה בהתאם לאישור העקרוני השלישי, שכאמור כלל את רכיב הזכאות.
כמו כן, יש לציין כי גם בנק המזרחי שלח מספר ריענוני נהלים בנושא הלוואות זכאות לעובדיו, בימים 1.1.2017, 23.8.2017 ו-11.12.2017 [ראו נספחים 4-3 לתשובת בנק המזרחי לבקשת האישור מיום 12.9.2018] – היינו, נשלחו מספר ריענוני נהלים, לפני ואחרי מכתבה של סגנית המפקחת.
תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), המשיבים 4-1 מנהיגים מדיניות לפיה, במקרה בו לקוח מבקש לממש את הלוואת הזכאות, מועלית ללקוח הריבית בהלוואה המשלימה. ודוק, לטענת המבקשים, גם כאשר מתקיימים תנאים זהים, מוצע ללווה ריבית גבוהה יותר בתמהיל הכולל הלוואת זכאות מאשר בתמהיל הכולל הלוואות חופשיות בלבד, וזאת עקב בחירתו לעשות שימוש בזכאותו.
שנית, טוענים המבקשים כי המשיבים מונעים בדרכים שונות מלקוחותיהם לרכוש הלוואת זכאות, ובכך מובילים אותם לוותר על זכאותם ולקחת הלוואות חופשיות בלבד. זאת, לטענת המבקשים, מכיוון שאחוז הרווחיות של המשיבים גבוה יותר בעסקאות של הלוואות חופשיות מאשר בהלוואות זכאות.
בבקשה לגילוי ועיון במסמכים טוענים המבקשים כי פנו לשלושת המשיבים בבקשה לקבלת מסמכים שלטענתם רלוונטיים ונדרשים לבקשת האישור, וכן כי המסמכים מצויים בידיהם של המשיבים, ומשאלה סירבו לספק את המסמכים, הגישו את הבקשה דנן.
מנגד, לטענת המשיבים 4-1, אין כל מדיניות כמתואר וניתן יחס זהה לחלוטין להלוואת זכאות ולהלוואה חופשית. יותר מכך, המשיבים טוענים כי ישנם מקרים בהם לקוחותיהם כלל לא יודעים על זכאותם אלא כאשר המשיבים מציינים זאת בפניהם.
בנוסף, טוענים המשיבים כי אין הבדל ברווחיות שלהם בין עסקה המכילה הלוואת זכאות לעסקה ללא רכיב זה, ולכן אין להם כל תמריץ כלכלי להניע את לקוחותיהם ממימוש זכאותם.
בבקשה לגילוי ועיון במסמכים טוענים המשיבים טענות שונות הנוגעות לתשתית העובדתית הנפרדת בבסיס כל בקשה, אולם, בתמצית, ניתן לפרט כי טוענים המשיבים שקיים שוני מהותי בין ההצעות שניתנו למשיבים ומשכך הן אינן זהות ולא ניתנות להשוואה; המבקשים לא העמידו תשתית ראייתית כנדרש; המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים; וקיים חיסיון בנקאי כמו גם סודות מסחריים המונעים את חשיפת המסמכים.
דיון והכרעה
בראשית דברי אציין, כפי שגם אמרתי לצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.7.2020, כי לו היה נידון תיק זה לפניי, ספק אם הייתי מנהל אותו במסגרת של תובענה ייצוגית אחת ולא באופן נפרד. זאת, בעיקר בשים לב לטענות השונות המתבססות על התשתית העובדתית הנפרדת בכל בקשה. אולם, במצב דברים זה, תוך שקילת משך ההליכים, מצאתי כי אין מקום לעשות שינוי במסגרת ההליך כעת, והדיון יעשה באופן מאוחד.
סלע המחלוקת בין הצדדים הוא האם מדובר במדיניות הננקטת על ידי כלל המשיבים, או שמא, במקרים בודדים בלבד, בהתאם לנסיבותיו הפרטיות של כל מקרה. היינו, עיקר הדיון יתמקד בשאלה האם ההפרות להם טוענים המבקשים נעשו כחלק ממדיניות בה נקטו המשיבים, או שמא מדובר ב"צבר טעויות" והאם קיימת קבוצת נפגעים [ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2018) (להלן: " עניין גרסט")].
המסגרת הנורמטיבית – בקשה לגילוי ועיון במסמכים
הסמכות הנתונה לבית המשפט ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים קבועה בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, הקובעת כדלהלן:
"4 (ב) לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:
(1)   המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;
(2)   המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק."
התקנה האמורה קובעת כי לבית המשפט תהא סמכות ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: (1) המסמכים שגילוים מתבקש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית; (2) המבקשים העמידו תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) ל חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), היינו, תשתית ראייתית ראשונית הדרושה לאישור תובענה ייצוגית.
בנוסף, מעבר לדרישות המנויות בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, על המבקשים לעמוד בתנאים החלים על הליכי גילוי המסמכים באופן כללי, ובהם כי המידע רלוונטי; נמצא בידי המשיבים; יביא לייעול ופישוט ההליך; וכי הדבר לא יטיל עול בלתי סביר על המשיבים [ראו: רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פס' 17 (פורסם בנבו, 16.04.2018) (להלן: "עניין תגר"); ת"צ (ת"א) 43013-08-15 רייך נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 26.3.2017)].
כך קבעה לעניין זה כב' השופטת ברון בעניין תגר [פס' 17]:
"כתנאי לכך שבית המשפט ייעתר לבקשה לגילוי מסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שומה על המבקש להראות תחילה כי המידע שמבוקש על ידו אכן רלוונטי לדיון בבקשת האישור וכי יש בו כדי להאיר סוגיות הנוגעות להתקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית (עניין  יפעת, בעמ' 519). בנוסף, כשמבקש הצו הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור – כבענייננו – עליו להראות שהעמיד תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. לשון אחר, על המבקש להראות כי הראיות שהובאו על ידו מבססות, ולו לכאורה, אפשרות כי בקשתו לאישור התובענה כייצוגית תתקבל. בצד האמור, המבקש נדרש לעמוד בתנאים ובמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים. בתוך כך עליו להראות כי המידע או המסמכים נמצאים בידי בעל הדין שצו לגילוי מופנה אליו; כי מתן הצו יביא לפישוט וייעול ההליכים; וכי הדבר לא יטיל עול בלתי סביר על בעל הדין שכלפיו הצו יופנה (עניין  תנובה, פסקה 11 והאסמכתאות ש ם.)" [ההדגשות אינן במקור – ח.כ.]
[ראו לעניין זה גם: רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זילכה (פורסם בנבו, 29.3.2016) ; רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.2019)]
כחלק מהבחינה האם הועמדה תשתית ראייתית ראשונית, לאחרונה נעשה בעניין גרסט , דיון מעמיק בדרישה לקיומה של קבוצת נפגעים – במישור המהותי ובמישור הראייתי. במישור המהותי, נעשתה הבחנה בין "מדיניות מפרה" לבין "צבר טעויות" – כך, נקבע כי מדיניות מפרה מבססת קיומה של קבוצה, בעוד שבמקרה של צבר טעויות, יש להוסיף ולהראות כי לגבי הקבוצה מתעוררות שאלות משותפות וכי יהא זה הוגן ויעיל לנהל את הדיון במסגרת של תובענה ייצוגית.
במישור הראייתי, נקבע כי המבקש נדרש להראות כי בנסיבות העניין קיימת קבוצת נפגעים ועניינה מתאים להתברר במסגרת הליך ייצוגי.
בנוסף, נדונה השאלה האם יש להעביר את נטל ההוכחה בעניין זה לכתפיהם של המשיבים, ונקבע כי חרף הקשיים בדבר, אין להעביר את הנטל אלא במקרים חריגים בהם הונחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של קבוצה.
דברים אלו נקבעו ביחס לתשתית הראייתית הנדרשת לצורך אישור התובענה כייצוגית. אולם, בהתאם לקביעת בית המשפט העליון ברע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פס' 15 (פורסם בנבו, 12.08.2019) (להלן: "עניין כרמי"), דברים אלו יפים, בשינויים המחייבים, גם לעניין בקשה לגילוי ועיון במסמכים מכח תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. כך נקבע כי גם בבקשה לגילוי ועיון במסמכים יש להעמיד תשתית ראייתית ראשונית. אולם, הנטל שהמבקש המייצג נדרש לעמוד בו נמוך מזה שנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית. ודוק, אין מניעה כי המבקש ישתמש בכלי של גילוי ועיון במסמכים כדי לנסות ולעמוד בנטל הראשוני הנדרש במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אך הוא עדיין נדרש לעמוד ברף ראשוני, גם אם מופחת.
לבסוף, בהתאם להלכה הפסוקה, תקנה 4 לתקנות תובענות ייצוגיות מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב. בעניין זה נקבע כי קיימת זכות גילוי ועיון במסמכים בשלב המקדמי בתובענה ייצוגית, אולם, זכות זו תינתן במשורה, בזהירות הנדרשת ובצמצום, נוכח הנזק שעלול להיגרם למשיבים ובהתחשב במקדמיות ההליכים [ראו לדוגמה: רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס (פורסם בנבו, 3.6.2003); רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר, פס' 8 (פורסם בנבו, 29.12.2020)].
אם כך, החלטתו של בית המשפט אם ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים מכח תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות תתקבל תוך איזון בין הנזק שעלול לקרות למשיבים, לבין הרצון לאזן את פערי הכוחות בין הצדדים בהליך מסוג זה. זאת בין היתר, באמצעות הדרישה לתשתית ראייתית ראשונית.
מן הכלל את הפרט
המבקשים כללו בבקשתם קשת רחבה ביותר של מסמכים, וזאת אף לאחר הודעת הצדדים מיום 11.3.2020 לפיה היו מוכנים המבקשים לוותר על בקשתם בנוגע למסמכים המסומנים א.4-א.6., בהתאם לכך, המסמכים המבוקשים, בתמצית, הם כדלהלן:
כל ההסכמים שבין המשיבים למדינת ישראל, ובכלל זה הסכמי המסגרת לשנת 2004 ו-2008 (יש לציין כי המבקשים קיבלו מהמדינה את המסמכים הללו, אולם אלו היו מושחרים וחסרים, ולכן כעת, מבקשים הם את המסמכים המלאים, ללא השחרות);
נוסח החישוב או מנגנון ההתחשבנות בין המדינה למשיבים על פי הסכמי המסגרת;
"תסריט שיחה" או כל הנחייה אחרת שנתנו המשיבים לעובדיהם המטפלים בהלוואת משכנתא;
נהלי המשיבים או הנחיות עבודה פנימיות בעניין העמדת הלוואת זכאות והלוואות משלימות;
התכתבויות אצל המשיבים ופרוטוקולים שהתקיימו בנושא או בתגובה למכתב שנשלח על ידי סגנית המפקח על הבנקים ביום 10.12.2017 (מכתב סגנית המפקחת);
פרוטוקולים של דיונים, התכתבויות והנחיות פנימיות הנוגעות לתחשיב המרווח [תחשיב הרווח למשיבים מהעסקה – ח.כ.] למשיבים בהלוואות הכוללות רכיב זכאות;
תסריט מלא ותרשים זרימה של כל מסכי ממשק המחשוב לבנקאי המשכנתאות אצל המשיבים [ראו את בקשות גילוי ועיון המסמכים שהוגשו על ידי המבקשים כלפי המשיבים 3-1 בימים 27.5.2019, 13.6.2019, 28.6.2019].
בנוסף, התבקשו קבוצת מסמכים נוספת אשר לא סומנה והיא: מכתבי תשובה, ככל שנשלחו, למכתב סגנית המפקחת.
כפי שציינתי לעיל, התשתית הראייתית אותה הניחו המבקשים מורכבת מארבע ראיות מרכזיות:
ראשית, שכל אחד מהמבקשים, בנסיבותיו שלו, קיבל מספר הצעות מהמשיבים, כאשר ההצעה שכללה את הלוואת הזכאות בתמהיל ההלוואה הייתה בעלת ריבית גבוהה יותר בהלוואה המשלימה. משכך, היו מבקשים שבחרו לקחת את הלוואת הזכאות למרות זאת והיו שבחרו לוותר על זכאותם.
שנית, הוא מכתב סגנית המפקחת על הבנקים מיום 10.12.2017 בו נכתב כי הובא לידיעת הפיקוח על הבנקים כי לכאורה בנקים הציעו שיעורי ריבית גבוהים יותר להלוואות משלימות מלהלוואות חופשיות. בהתאם לכך, נכתב כי אין לשנות לרעה את שיעורי הריבית המוצעת מקרה בו לקוח עושה שימוש בזכאותו להלוואה מסובסדת. זאת, ככל שמדובר בהלוואה בעלת מאפייני סיכון דומים. ודוק, המכתב לא ציין כי קיימת הפרה ולא התייחס למשיבים באופן פרטני, אולם צוין כי נעשו פניות בנושא [ראו נספח 4 לבקשת האישור].
שלישית, מתארים המבקשים גם כתבה בעיתון "ממון" בעניין זה [ראו לדוגמה נספח 3 לבקשת האישור].
רביעית, המבקשים מציגים צילומי מסך לכאורה מהממשק בו משתמשים בנקאי ההלוואות במשיבים 1 ו-4. בהתאם לצילומי המסך, נראה כי הבנקאים חשופים לרווחיות העסקה, וכי הרווחיות בתמהיל הכולל רכיב זכאות נמוכה יותר מעסקה הכוללת תמהיל שאינו מכיל את רכיב הזכאות [ראו את תגובת המבקשים לתשובות המשיבים מיום 31.1.2019]. יודגש כי הוצג הממשק אצל המשיבים 1, ו-4 בלבד.
בתשובה לטענות המבקשים, התייחסו המבקשים לתשתית הראייתית שהוצגה ובין היתר, הציגו את העובדות הבאות שאינן במחלוקת:
ראשית, ציינו המשיבים כי המבקשים 2, ו-4 ניצלו את זכאותם ורכשו הלוואת זכאות. כמו כן, פורטו נסיבותיו השונות של כל מבקש.
שנית, שלושה מתוך ארבעת המבקשים (המבקשים 3-1), קיבלו ייעוץ וליווי מקצועי מחברת מתן במהלך המשא ומתן עם המשיבים.
שלישית, כלל המשיבים פירטו את תמהיל ההלוואות שהוצע למבקשים בכל אישור עקרוני שניתן למשיבים והראו כי מדובר בתמהיל שונה, בעל ריביות שונות, תקופות שונות ולעיתים אף סכומים שונים. כך לדוגמה נראה בתשובת בנק הפועלים כי התמהיל בכל אישור עקרוני שניתן על ידי הבנק הורכב ממספר מסלולים שונים, הסכום בכל מסלול היה שונה, תקופת ההלוואה שונה, הריבית עבור כל רכיב בתמהיל ההלוואה שונה, וסכום כלל התמהיל שונה (במקרה זה 800,000 ש"ח ו-870,000 ש"ח) [ראו לדוגמה את תשובת בנק הפועלים מיום 12.9.2018].
רביעית, האישורים העקרוניים שניתנו למבקשים, תקפים ל-12 יום בלבד, מכח סעיף 4ג' להוראה 451 להוראות ניהול בנקאי תקין, שעניינה נהלים למתן הלוואות לדיור (יצוין כי הוראה זו היתה תקפה עד ליום 12.2.2018, החל ממועד זה תוקף האישור הוא 24 יום). כיוון שבין ההצעות הרלוונטיות לעניינם של כלל המבקשים עבר זמן ארוך מזמן זה, ההצעה הקודמת בזמן לא היתה תקפה בעת מתן ההצעה החדשה.
בהתאם לכך, בבחינת התשתית הראייתי שהונחה על ידי המבקשים, מצאתי כי בקשות המבקשים שונות ביותר, כל אחת בעלת תשתית עובדתית שונה והמבקשים לא עמדו בנטל הראייתי הראשוני בשלב זה להראות כי אכן קיימת קבוצה, כנדרש כנדרש בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
כך התקופה בין האישורים העקרוניים שניתנו למבקשים 2 ו-4 הייתה כחודשיים, בעוד שבמקרה של המבקש 1 התקופה הייתה כשבועיים בלבד. שוני זה משמעותי ביותר שכן הדבר יכול להוות אינדיקציה למשא ומתן מתמשך בין הצדדים שיש בו כדי ללמד אודות השינוי בתנאי ההלוואה.
כמו כן, המבקשים 1 ו-2 קיבלו ייעוץ מקצועי וליווי מחברת מתן. מצאתי כי יש לתת משקל רב לעובדה זו שכן היא מייצרת שוני מהותי בין המבקשים, לפחות בכל הנוגע לגילוי מידע וכוח המיקוח למול המשיבים.
בנוסף, לא מצאתי כי מכתב סגנית המפקחת מלמד במידה מספקת אודות הפרה כלשהי הנעשתה על ידי המשיבים. בעניין זה יש להדגיש כי לא צוין במכתב אודות הפרה מסוימת בכלל ולא הפרה על ידי המשיבים בפרט.
ולבסוף, כפי שתואר לעיל, קיימים הבדלים מהותיים בין האישורים העקרוניים השונים שניתנו לכל מבקש, לכן מצאתי כי אין בהבדל בין האישורים שניתנו לכל מבקש כדי ללמד אודות אפלייה, כפי שנטען על ידי המבקשים.
בהתאם לכל האמור לעיל, מצאתי כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת על מנת להראות כי אכן בענייננו מתקיימת קבוצה של אנשים אשר נפגעו בדרך דומה ובנסיבות דומות, אף לא ברף הנמוך הנדרש בשלב זה [ראו עניין כרמי, פס' 15].
יש להדגיש כי אין במסקנה זו כדי להשפיע בכל צורה על בקשת האישור התלויה ועומדת, וקביעתי נעשית בהתאם לדרישות תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות בלבד. יש לציין כי גם אין במסקנה זו כדי לעודד או להרתיע את המבקשים מהגשת בקשות נוספות ככל שתוצג תשתית ראייתית רחבה יותר.
במצב דברים זה, אין אני נדרש לדון בשאלה האם התקיים התנאי הנוסף הקבוע בתקנה 4(ב) למתן הצו, שהוא כאמור בחינת הרלוונטיות של המסמכים לאישורה של בקשת האישור. אך גם אילו הייתי נדרש לשאלה זו, הייתי מגיע לאותה מסקנה וזאת משני טעמים חלופיים. אפרט.
ראשית, לטענת המשיבים כלל המסמכים שהתבקשו על ידי המבקשים עוסקים בנהלים פנימיים ודרכי עבודה, כמו גם במערכת ההסכמית הנפרדת של כל משיב למול המדינה. מסמכים אלו מקנים לכל משיב בנפרד את יתרונותיו וייחודיותו אל מול מתחריו, ולכן נטען כי חל עליהם חיסיון שכן מדובר בסודות מסחריים כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות").
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי", בקובעו כדלהלן: " מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
בהתאם להגדרה זו, מקובלת עליי טענת המשיבים כי המסמכים המבוקשים, מוגנים על ידי סוד מסחרי [ראו לדוגמה: ת"א (מחוזי ת"א) 2117-07 גאמידה מדאקויפ בע"מ נ'Fisher Scientific Company L.L.C, , פס' 11 (פורסם בנבו, 05.12.2012)].
לעניין זה יש להדגיש כי חיסיון זה הוא חיסיון יחסי, כך שאין ליתן צו גילוי מסמכים שעלול לפגוע בסוד מסחרי בטרם מבקש הגילוי הניח תשתית ראייתית ראשונית לטענותיו כנדרש [רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן – ישראל בע"מ, נח(1) 97 (2003); ת"א (כלכלית) 39827-01-16 יצחקי-בר נ' יצחקי, פס' 53 (פורסם בנבו, 23.04.2020) (להלן: "עניין יצחקי")].
היקף התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת תעשה תוך התחשבות בקיום החיסיון, ולכן המבקש יידרש להעמיד תשתית ראייתית רחבה יותר מהתשתית הנדרשת מקום בו לא היה מתקיים חיסיון כאמור [רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, נו(4) 865 (2002); ת"א (מחוזי ת"א) 4995-12-18 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' כימיקלים לישראל בע"מ, פס' 18 (פורסם בנבו, 14.04.2019)].
שיקול נוסף המשפיע על קביעת היקף התשתית הראייתית הנדרשת הוא הימצאותם של מתחרים עסקיים בהליך. בעניין זה מצאתי כי על אף שהמבקש אינו מתחרה של המשיבים, גילוי סודות מסחריים במסגרת ההליך, כאשר כלל המשיבים הם מתחרים עסקיים, מחייבת את החמרת היקף התשתית הראייתית הנדרשת לשם חשיפתם של סודות מסחריים במסגרת ההליך [ראו בשינויים המחייבים: ת"א (ת"א) 4995-12-18 כימיקלים לישראל בע"מ נ' יבמ ישראל בע"מ, פס' 17 (פורסם בנבו, 29.1.2020); רע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית, פס' 11-10 (פורסם בנבו, 24.01.2017)].
במצב דברים זה בו לא מצאתי כי המבקשים עמדו בתשתית הראייתית הראשונית הנדרשת בבקשת הגילוי, קל וחומר שאין המבקשים עומדים ברף המוגבר הנדרש עקב הגנת הסוד המסחרי החלה בנסיבות המקרה דנן.
שנית, למעלה ולמעלה מן הצורך ולחילופין, מצאתי כי היות שהמבקשים לא עמדו בתנאי הסף של העמדת תשתית ראייתית ראשונית, אין להידרש לבחינת רלוונטיות המסמכים. אנמק.
בעניין גילת עמדתי על כך שדרישת התשתית הראייתית נבחנת בשני אופנים [ה"פ (כלכלית) 23126-06-13 מרקעי תקשורת בע"מ נ' גילת רשתות לווין בע"מ, פס' 25 (פורסם בנבו, 28.11.2013)]. הראשון, כתנאי "בלעדיו אין" ההכרחי לבקשה לגילוי מסמכים. השני, כשיקול אותו יש לשקול אל מול טענת סודות מסחריים לחיסויו של מסמך.
בהתאם לכך, קבעתי בעבר כדלהלן:"לאור היעדר קיומה של תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התביעה הנגזרת, לא מצאתי להתייחס ליתר התנאים הנדרשים להתקיים לשם גילוי לפי סעיף 198א" [ראו: ת"א (כלכלית) 49690-02-16 ג'יג'יני נ' כלכלית ירושלים בע"מ, פס' 45 (פורסם בנבו, 11.06.2017)].
כך, בנסיבות המקרה דנן, אף אם אקבל את טענות המבקשים לעניין רלוונטיות המסמכים המבוקשים, דין הבקשה להידחות היות שלא הוצגה תשתית ראייתית כנדרש.
בנוסף לכל האמור לעיל, מקובלת עלי טענת המשיבים כי מסמכים רבים המבוקשים על ידי המבקשים אינם נמצאים בידיהם ונדרש להכינם תוך עיבוד נתונים וריכוז מסמכים שהתקבלו במשך שנים. כידוע, הדבר אינו הולם את הדרישה בפסיקה כי המסמכים יהיו "כפי שהם", ומביא להכבדה על המבקשים ומשכך, התחזקה מסקנתי אף מטעם זה [ראו: רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פס' 11 (פורסם בנבו, 15.10.2008)].
לבסוף, בבואי להכריע בבקשות המבקשים שקלתי גם את התנהלות המבקשים בהליך. בעשותי כן מצאתי כי הימנעות מגילוי מלוא התשתית העובדתית אשר הייתה בנמצא בעת הגשת הבקשה לבית המשפט מעוררת קושי רב בהיענות לה. כך, בבקשת הגילוי שהוגשה כנגד בנק המזרחי, וגם בבקשת האישור שהוגשה, לא צוין כי המבקש 4 קיבל למעשה שלושה אישורים עקרוניים [ראו את תשובת בנק המזרחי לבקשת הגיליוי מיום 5.9.2019].
לסיכום, לאחר שבחנתי את היקף הגילוי שהתבקש על ידי המבקשים ואת טענותיהם ואת התשתית הראייתית שהוצגה לעניין זה על ידי הצדדים, לא מצאתי כי המבקשים העמידו תשתית ראייתית מספקת להראות כי אכן קיימת קבוצה של אנשים אשר נפגעו בדרך דומה ובנסיבות דומות.
סוף דבר
הבקשות לגילוי ועיון במסמכים נדחות.
אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות בסך כולל של 3,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים בבקשות הגילוי.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.