הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 41639-08-13

לפני:
כב' השופט הבכיר יהודה פרגו

המבקשים/התובעים:

1.סיון לנגר
2. דבורית דרעי
3. יעקב דרעי
4. אורן בניטה
5. דביר לנגר
6.תועלת לציבור
7. דניאל אופנהיים
8. מנשה דלל
כולם ע"י ב"כ עוה"ד דביר לנגר מקיבוץ גשר הזיו

- נ ג ד –

המשיבים/הנתבעים:

1.בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עונ"ד פנחס רובין ו/או עופר פליישר
ו/או אהוד כצנלסון ו/או ליאור שרעבי

2.בנק לאומי לישראל בע"מ
3. בנק מזרחי טפחות בע"מ
4. בנק איגוד לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרון לובצקי ו/או שחר הרון
ממשרד נשיץ, ברנדס ושות'

5. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
6. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
7. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פנינה מור-גלוזמן ו/או
ברוריה שריר-הראל ממשרד ב. לוינבוק ושות'

8. בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יאיר שילה ו/או ד"ר נטליה סטרחוב קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות'

9. בנק אוצר החייל בע"מ
10. חברת דואר ישראל בע"מ
11. חברת בנק הדואר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי או אביאל פלינט
ממשרד לוי, מי-דן ושות'

12. ישראכרט בע"מ
13. פועלים אספרס בע"מ
ע"י ב"כ ממשרד אגמון ושות'

14. לאומי קארד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יחיאל כשר או דנה אלמלח-כהן ממשרד פרופ' יובל לוי ושות'
פסק - דין
1. פתח דבר

בפני ארבע בקשות להתיר הגשות תובענות ייצוגיות נגד כמעט כל הבנקים וחברות האשראי בישראל - סה"כ 14 משיבים/נתבעים (להלן: " הבקשות").

עניינן של "בקשות"/תביעות אלו , בטענות אותן מעלים המבקשים בנושאי "עמלת הפרש המרה", "הפרשי שער" ו"עלות השירות" במטבע זר , אשר נטען שהם נגבים שלא כדין וללא פירוט של אותם עמלות בעת ביצוע עסקאות מט"ח.

היות וב"בקשות"/תביעות אלו נושאים רבים משותפים לכל המשיבים/הנתבעים, אוחדו ה"בקשות"/התביעות למסגרת דיונית אחת , הגם שהם מכילים נושאים וטענות ייחודיות המתייחסות בנפרד לכל אחד מהמשיבים/הנתבעים.

בפסק הדין תהיה התייחסות לכלל הנושאים והטענות שהועלו על ידי המשיבים.

ייאמר כבר עתה; אין כל ממש ב"בקשות" אלו.

לצערי, בפני מקרה בולט של "בקשות" להתיר הגשת תובענות ייצוגיות שהוגשו כלאחר יד וללא כל בסיס עובדתי ומשפטי המצדיק את הדבר.

קשה לי להבין, כיצד הוגשו "בקשות" בהיקף כה גדול - תביעות בסכום של מיליארדים רבים - נגד 14 בנקים, חברות אשראי ומנהליהם , המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל, ו הממונה על ההגבלים העסקיים, ללא בדיקה מעמיקה של העובדות וההוראות המחייבות עם מומחים עתירי ידע וניסיון בהתנהלות המסחר במטבע חוץ .

אומנם המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל, ו הממונה על ההגבלים העסקיים צורפו ל"בקשות" אלו כמשיבים פורמליים בלבד, אולם גם במעמד זה, היה עליהם להשיב לטענות המופנות כלפיהם, בוודאי כאשר במהלך הדיון גם נטען להיעדר פיקוח נאות על ידם.

ביום 25.11.2013 נמחקו המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל, והממונה על ההגבלים העסקיים בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט לבקשה משותפת של הצדדים.

ביום 26.1.2014 אישר כב' השופט יצחק ענבר את בקשת המבקשים להסתלקותם מהתביעה נגד המנכ"לים של הבנקים.
ה"בקשות" עברו שינוים ותיקונים לא מעטים ; היות ומלכתחילה הן הוגש ו שלא כהלכה והמבקשים נדרשו לתקנן.

בהתחשב שעסקינן ב"בקשות" להגשת תובענות ייצוגיות, בעניינן של "בקשות" אלו ובהיקפן, גילה בית המשפט אורך רוח כלפי המבקשים עת התיר להם מדי פעם לתקן ולהוסיף על בקשותיהם המקוריות, לרבות תוספות של מסמכים, גם לאחר הגשת כתבי תשובה של המבקשים. דא עקא, שלא היה בתיקונים ותוספות אלו כדי להוכיח את הנטען ב"בקשות".

אחד המבקשים בתיקים אלו, הוא עו"ד דביר לנגר, אשר גם הגיש את התצהיר המרכזי התומך אותם.

עו"ד דביר לנגר, הוא גם "בא כוח מייצג – עורך דין" של המבקשים בכל התיקים/ה" בקשות".

ביום 27.3.2017 השמיעו המבקשים את הראיות.

העידו העדים: דני אופנהיים מנשה דלל גב' מאשה נאור מ"תועלת לציבור, עו"ד דביר לנגר ומומחה המבקשים ד"ר מיכאל שראל.

עד מהרה התברר, שעדי התביעה – לרבות עו"ד דביר לנגר ומומחה התובעים ד"ר מיכאל שראל – הם חסרי ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות המסחר במטבע חוץ וההוראות המחייבות בנדון.

הוא הדין, בהתייחס לחוות הדעת המשותפת אותה הגישו ד"ר גדעון שני – ד"ר לביולוגיה ורו"ח אריה ראובך, אשר חוות דעתם בוקרה והופרכה, בחוות דעת מומחי המשיבים.

עו"ד דביר לנגר אומנם ויתר על העדתם , אולם אין בכך כדי לגרוע מדברי הביקורת שנכתבה על חוות דעת אלו.

בדברי הסיכום הוסיפו וטענו המשיבים בנק לאומי לישראל, בנק מזרחי טפחות ובנק איגוד לישראל:

"התברר גם כי עו"ד לנגר לא גילה שלמומחים מטעמו בחווה"ד הראשונה שהגיש יש קשרים כספיים איתו ונגיעה אישית – כך, ד"ר גידי שני, הינו לא רק חבר ילדות של לנגר אלא אף עו"ד לנגר טיפל בכספיו של שני, ושני נתן תצהיר לתמיכה בלנגר בתביעת גולדצוייג [...] עו"ד לנגר הסתיר שראובך (המומחה השני שחתם על חווה"ד הראשונה), הוא רוה"ח של לנגר, וכמובן בעל נגיעה אישית". (סעיף 116 לסיכומי בנק לאומי ובנק איגוד, סעיף 115 לסיכומי בנק מזרחי).
מנגד העמידו הנתבעים/המשיבים שורה ארוכה של עדים ומומחים מהשורה הראשונה בעלי ידע מומחיות וניסיון רב שנים בנושאים הנדונים, אשר הגישו תצהירים וחוות דעת לבית המשפט.

מר עמוס פיש – במסגרת תפקידיו בבנק הפועלים היה סוחר (דילר) בחדר העסקאות של הבנק, כמנהל דסק חברות בחדר העסקאות של הבנק וכנציג חדר העסקאות באגף העסקי של הבנק (תפקיד אותו מילא בעת הגשת תצהירו).

מר יצחק אליאש – מנהל חדר עסקות מט"ח ונגזרים של בנק לאומי האחראי על נושא המסחר במט"ח הן מול עושי שוק אחרים והן מול לקוחות הבנק.

מר עדי שחף – סגן מנהל החטיבה הפיננסית של בנק מזרחי טפחות ומי שהיה מנהל סקטור של הבנק ואחראי על נושא המסחר במט"ח בחדר העסקאות שלה בנק, הן בשוק הבין בנקאי והן מול לקוחות הבנק להם אושרה גישה ישירה לחדר העסקאות.

הגב' לבנת מזרחי-רינסקי – ראש ענף עסקות של בנק איגוד לישראל, האחראית על נושא המחסר במט"ח הן בשוק הבין בנקאי והן מול לקוחות הבנק להם אושרה גישה ישירה לחדר העסקאות.

מר קובי צעירי – מנהל דסק לקוחות בחדר העסקאות של בנק דיסקונט לישראל.

מר דניאל יוחאי – אשר ב-20 השנים האחרונות מבצע פעולות במט"ח של לקוחות בנק דיסקונט לישראל ועורך הדרכות מטעם הבנק לעובדי הבנק בנוגע לפעולות במט"ח.

גב' שרון שפירא – עובדת בנק דיסקונט בתחום ניירות ערך.

גב' מרלין ויינשטיין – עובדת בנק דיסקונט מבצעת פעולות במט"ח של לקוחות הבנק.

מר משה ניר - מנהל חדר העסקאות במט"ח בנק מרכנתיל דיסקונט.

מר דרור זקש – מנהל עסקי מרחבי ב בנק הבינלאומי לישראל אשר במסגרת תפקידיו הרבים בבנק, היה דילר בכיר בחדר עסקאות מט"ח של הבנק, מנהל דסק שקל-מט"ח מנהל דסק אופציות וסגן מנהל החדר, בהמשך מנהל חדר העסקאות, מנהל החטיבה הפיננסית ומנהל פיתוח עסקי מרחבי.
מר מיכאל (מיקי) אלה – סגן בכיר למנהל אגף בנקאות קמעונאית לבנק יהב אשר ריכז את נושא העמלות הבנקאיות.

מר בני לוין – מנהל תחום כספים בחברת הדואר.

מר גלעד קהת – מ לאומי קארד.

מר משה בודנשטיין – מ ישראכרט ומפועלים אקספרס אשר הגישו תצהיר בנושאים נוספים הקשורים לבקשות.

בנוסף, הגישו המשיבים את חוות הדעת של המומחים, בארי טאף, פרופ' דן גלאי, פרופ' אבנר קלעי ורו"ח יוסי בהיר, אשר תקצר היריעה מלפרט את ניסיונם ומומחיותם הגדולה בנושאים הנדונים (ראה פירוט בחוות הדעת).

בתצהירים המפורטים ובחוות הדעת המקיפות והמעמיקות של המומחים, מוסברת התנהלות המסחר במטבע חוץ ; יש בהם התייחסות לכל אחת מטענות התביעה ולנאמר בתצהירו של עו"ד דביר לנגר וב חוות הדעת של ד"ר מיכאל שראל; וחוות דעתם המשותפת של ד"ר גדעון שני - ד"ר לביולוגיה - ורו"ח אריה ראובך. מודגשת בהם, הנחות היסוד והמסקנות השגויות לחלוטין של כל אחת מהטענות שבבסיס "הבקשות"/התביעות. ניתן ללמוד מהם, עד כמה עו"ד דביר לנגר ולד"ר מיכאל שראל, חסרי ידע, ניסיון והבנה מספקת את המסחר במט"ח.

נוכח האמור בתצהירים וחוות דעת המשיבים, סברתי לתומי שהמבקשים יבדקו פעם נוספת את טענותיהם ו יעשו אחת משתיים: או שיחזרו בהם מ"הבקשות", או שיעבו ויוסיפו חוות דעת נוספות של מומחים בעלי ידע ומומחיות בתחום המסחר במט"ח, כפי שהתחייב היה שייעשה מלכתחילה.

דא עקא, שהדבר לא נעשה.

נוכח הפער הגדול בין תצהירי המבקשים וחוות הדעת התומכות בהם, ובין תצהירי וחוות דעת מומחי המשיבים בדבר התנהלות המסחר במט"ח, בפתח עדותו וחקירתו של ד"ר מיכאל שראל על חוות דעתו, מצאתי לנכון לומר את הדברים הבאים:

"כב' השופט: ... אנחנו במסגרת התביעה הנוכחית שמונחת בפניי אנחנו לא עוסקים ברצוי, ולא בשאיפות לב, ולא אם היית יושב בוועדה שצריכה לתקן מה היית אומר בוועדה, לא, זה לא התיק שבפני. התיק שבפני הוא, האם מה שנעשה עד היום עונה על הכללים, על כללי הבנקאות או הכללים הנכונים שיצאו על ידי הרגולטור, ... לא שינויים אני לא עוסק בשינוים, כלומר, בתביעה הנוכחית, אני אבדוק את מה שהיה בשוק, שוק המט"ח עד לתאריך מסוים פעל לפי הכללים של הרגולטור, נקודה. אוקי, הכללים והפסיקה שהייתה עד היום בנושא הזה, לא מעבר לזה..." (עמ' 47)

דא עקא, שד"ר מיכאל שראל ועו"ד דביר לנגר המשיכו לדבוק בהנחות היסוד השגויות שלהם, על אף שהם התקשו להסביר אותן ולעמוד מאחוריהן במהלך עדותם.

חקירתם של עדי המבקשים על ידי עורכי הדין המייצגים את המשיבים, הבליטה את העדר הידע הניסיון וההבנה המספקת שלהם את המסחר במט"ח, והפריכה לחלוטין את הנחות היסוד העובדתיות והמשפטיות כשבבסיס ה"בקשות", תצהירי המבקשים ובעיקר את תצהירו ועדותו של עו"ד דביר לנגר וחוות דעתו ועדותו של ד"ר מיכאל שראל.

עם סיום העדות של העדים דני אופנהיים, מנשה דלל, מאשה נאור, ד"ר מיכאל שראל ועו"ד דביר לנגר , החליט עו"ד דביר לנגר – כ" בא כוח מייצג – עורך דין " - לוותר על העדתם
של שאר עדי התביעה, לרבות את עדותם של ד"ר גדעון שני - ד"ר לביולוגיה - ורו"ח אריה ראובך אשר הגישו חוות דעת משותפת.

סברתי לתומי, שהוא עושה כן מתוך הבנה והכרה שהנחות היסוד עליהן מבוססות "בקשות" אלו, הן שגויות לחלוטין.

שאחרת;

מדוע ויתר על העדת העדים והמומחים הנוספים של המבקשים ?

מדוע בתום עדותו של בארי טאף – במסגרת פרשת ההגנה – ויתר עו"ד דביר לנגר על עדות שאר העדים – המצהירים והמומחים – של המשיבים?

וויתור זה על חקירת עדי המשיבים על תצהיריהם וחוות הדעת משמעו, שהאמור בהם, הוא ראייה לכל דבר ועניין; וכי עסקינן בראיות אשר לא נסתרו, של עדים ומומחים בעלי ידע, מומחיות וניסיון רב במסחר במטבע חוץ, בשונה מהמבקשים, מ עו"ד דביר לנגר ומד"ר שראל שהוכח בפני שהם חסרי ידע, ניסיון והבנה מספקת את המסחר במט"ח , לרבות המסחר הבין בנקאי וה התנהלות חדר עסקאות, המסביר את מסקנותיהם השגויות לחלוטין.

עדותו הברורה והמקצועית של בארי טאף - שחזרה אימתה והוסיפה על חוות דעתו - היא זו שכנראה הביאה את עו"ד דביר לנגר לידי הבנה והכרה , שלא יעלה בידו להוכיח את הנטען ב"בקשות".

כשהבין עו"ד דביר לנגר את הדבר, הוא ניסה - פעם נוספת - לערוך "מקצה שיפורים" ל"בקשות" אשר כבר תוקנו על ידו בעבר.

בשלב בו נמצא כבר הדיון, לא אפשרתי את הדבר.

סברתי, כפי שאני סבור גם כיום, שיש לשים קץ ל"ניסוי וטעיה" של עו"ד דביר לנגר, ל טרדה הנגרמת למשיבים הרבים – הבנקים וחברות האשראי בישראל – שנדרשו כבר בעבר לתקן את כתבי טענותיהם ולהגיש בקשות שונות לבית המשפט הקשורות לכתבי הטענות החדשים המתוקנים שהוגשו על ידי המבקשים, עקב ביצוע תיקונים והוספות של נושאים, מסמכים וטענות, ללא קבלת היתר לכך.

הוסף לכך, שגם לא התרשמתי שיש דבר מה נוסף שיכול לשנות את העובדות והמצב המשפטי כפי שהוצג בצורה נהירה וברורה בתצהירי העדים ובחוות דעת מומחי המשיבים; וכי מתן היתר נוסף ל"מקצה שיפורים" יהיה בו כדי לשנות את המצב העובדתי והמשפטי, בוודאי כאשר אפשרתי כבר בעבר "מקצה שיפורים" כזה.

עו"ד דביר לנגר, גם לא הציג בפני בית המשפט, דבר מה מהותי היכול לשנות את הדבר.

על רקע האמור, אמר בית המשפט את הדברים הבאים:

"כב' השופט: ...אתה לא יכול עכשיו להכניס דברים חדשים. החוק לא מרשה את זה, התקנות לא מרשות את זה. אתה לא יכול עכשיו להביא דברים. אומר אוקי , בוא נתחיל נעשה את זה כמו שבנושא של ניסוי וטעיה. אני כל פעם אוסיף, אני אלמד, אנסה זה לא עובד, אני אלך הלאה, אני אנסה משהו אחר, זה לא עובד, אני אנסה משהו אחר. יש כתבי טענות ומסמכים שצורפו לכתבי טענות והחלטה של בית המשפט העליון ברורה מאוד בעניין הזה. לא לתת להוסיף. ולא לתת שום דבר. לדון על בסיס הבקשה שהוגשה. אצלך זה היה פעמיים...פעמיים אפשרתי את הגשת המסמכים. פעמיים...הם רצו לפטור את עצמם מתשובות, לא נתנו פטור, הם הגישו כתבי תשובות לבקשות לאישור התובענות הייצוגיות. מסמכים. נתתי להוסיף מסמכים. עלו טענות מסוימות שהם אמרו ראה נא, ההחלטה שלך של בית המשפט הייתה... וזה נכון. על פי החלטת בית המשפט, על פי הדין, אי אפשר לתקן ככה בקשות. ואמרו אתה בית המשפט נתת החלטה, ובהחלטה אתה אמרת שאת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית המקוצרת,... הוא יגיש רק על פי הבקשה המקורית. ועל כן בבקשה החדשה הוא כבר הגיש דברים אחרים וחדשים ... קיבלתי בקשות מכל הכיוונים, תמחק את הסעיף הזה, ותמחק את הסעיף הזה ותוציא את הסעיף הזה ותוציא את הסעיף הזה, ותוציא את הסעיף הזה. ואני אמרתי די. בוא ניקח, בואו ניקח בבקשה את הבקשה הזו, וזו תהי ה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ואמרת, אני רוצה את כל המסמכים משם להביא הנה, אמרתי לך לא, תבדוק מה אתה רוצה משם. תגיש חזרה תיק מוצגים מלא של כל המוצגים, של כל הטענות שלך, של כל הדברים שלך מחדש. תגיש. תעשה. הכל מחדש. די.

אז היום אתה רוצה עוד פעם להכניס מסמכים ואני אתחיל בומרנג של דברים? לא. נקודה. פשוט לא. פשוט לא. שהולכים ומגישים תיק כזה גדול, כזה גדול באמת, מול כל הבנקים בישראל... ומול כל חברות האשראי וכל הדברים האלה, זה מחייב היערכות כמו שצריך עם הדברים האלה. לא עכשיו אני לומד את זה, איך אומרים, את אותו ניסוי וטעיה צריך ללמוד לפני שמגישים את הבקשה. אז אתה אומר לי בישיבה הקודמת, אתמול, במהלך הזמן למדתי. אבל אי אפשר ללמוד על כל החבורה הזו. אני לא אתן לך להתפרש מעבר לבקשות, לבקשה האחרונה שאתה הגשת. לא אתן לך.
עו"ד לנגר: אוקי.
כב' השופט: אני לא אתן לך להוסיף כרגע כל מיני דברים שלא הגשת אותם כמוצגים.
עו"ד לנגר: בסדר, אז," (עמ' 549-548)

לבקשת עו"ד דביר לנגר, התקיימה הפסקה בדיון.

עם תום ההפסקה, ביקש עו"ד דביר לנגר למחוק את ה"בקשות":

"עו"ד לנגר: ...אני לא רוצה ולא מעוניין להטריח לא את כבודו, לא את חבריי שאני כל הזמן כיבדתי אותם ברמה המהותית וגם יש בינינו תקשורת אני חושב יחסית חברית, לפחות עם רוב חבריי. ואני לא רוצה להמשיך בהליך. אני לא רוצה להמשיך בהליך. אני מבקש להגיש בקשה.
כב' השופט: בקשת הסתלקות. מחיקה.
עו"ד לנגר: בקשה למחיקה, כן, ושתינתן החלטה בעניין הזה.
...
עו"ד לנגר: אני בהליך הזה לא יכול להמשיך. אני לא יכול להוכיח את הטענות שלי, לא בתנאים בסטנדרטים הנדרשים. אני לא יכול להוכיח בסטנדרטים הנדרשים, זה הכל, ואני לא רוצה להטריח.
עו"ד פטכהולד: תבהיר לבית המשפט רק שאתה רוצה להגיש הליך חדש.

כב' השופט: לא לא, אני אדחה את הבקשה. לא להגיש הליך, אנחנו נמצאים כבר בשלב מאוד מתקדם של ההליך. זאת אומרת, אני אדחה את הבקשה. זאת אומרת, זה ברור שאני אדחה את הבקשה. אנחנו נמצאים בהליך מאוד מאוד מתקדם, זה לא למחוק את הבקשה בכדי לאפשר הגשת הליך חדש. זה ברור.
...
כב' השופט: ... אתה רוצ ה להגיש בקשה בכתב אז תגיש בקשה בכתב.
עו"ד לנגר: אני רוצה לשקול את הצעדים שלי, אני לא רוצה להטריח אף אחד בשלב הזה.
עו"ד גלוזמן: מה זאת אומרת? חברי אומר לשקול את הצעדים שלי, אנחנו,
עו"ד לנגר: אני רוצה להגיש בקשה לרדת מהעץ. זה מה שאני רוצה להגיש בקשה בכתב. בוודאי." (עמ' 554-553)

דע עקא, שעד מהרה הסתבר, שמה שעמד מאחורי בקשה זו של עו"ד דביר לנגר למחוק את ה"בקשות"/תביעות, היה רצונו להגיש בקשות חדשות. קרי, לעקוף את החלטות בית המשפט אשר לא אפשרו לו עוד לערוך "מקצה שיפורים" על דרך של "ניסוי וטעייה". את זאת לא הייתי נכון לקבל. ב וודאי, לאחר ההליכים שהתקיימו עד כה, לרבות שמיעת ראיות התביעה וחלק מראיות ההגנה.

"כב' השופט: ...אני אתן לך הסבר. אתה בבקשה למתן אישור להגשת תובענה ייצוגית. אנחנו כבר דנו בבקשה, ...יש בה חוות דעת, נחקרו עדים, נשמעו עדים, ואני אחליט בה על סמך מה שיש לי עכשיו. אני לא אתחיל את כל הסאגה הזו מלכתחילה. אם אתה חושב להתחיל את כל הסאגה הזו בפרק ב',
עו"ד מושקוביץ: הוא הצהיר את זה.
עו"ד גלוזמן: הוא הצהיר את זה בחוץ.
עו"ד לנגר: אדוני, אני מבקש אם כך לתת פסק דין לגופו של דבר ואני מבקש אין לי שום סיבה לערער על החלטה של אדוני."
...
עו"ד לנגר: אז אני מבקש להגיש סיכומים אדוני." (עמ' 555)
...

עו"ד לנגר: אדוני, האם אני יוכל לנצל את היומיים הנותרים שלי לחקור את העדים הנוספים?
כב' השופט: לא, היום הדיון, העדים פה שם, זה לא תוכנית כבקשתך. רשמתי את ההערה שלך, אתה רוצה להגיש סיכומים בכתב על סמך מה שקיים היום בבית המשפט, זה בסדר. זה בסדר. אבל מבחינתי פרשת ראיות הסתיימה. ... נתתי את הימים, פרשת ראיות הסתיימה. נקודה. זאת אומרת יש לי את התצהיר של העד שלך, את חקירות העדים של העד שלו, יש את הת צהירים שלהם, יש את חוות הדעת שלהם, יש הכל. כי מבחינתי זה נגמר.
אתה יכול להגיש סיכומים, אני רק אומר שהשלב שאתה הגעת הוא לא שלב של הסתלקות לפני. כי אנחנו כבר שמענו ראיות, כי הם עומדים על כך שיינתן פסק דין. הם אומרים אני לא רוצה להתחיל את הסאגה הזו מחדש, אני עבדתי, לא אני, הם. הם עבדו, הגישו חוות דעת,
עו"ד לנגר: זה הבנתי אדוני.
כב' השופט: העמידו אותם לחקירה את העדים, עד אחד גם היה היום בחקירה, עדים אחרים יכלו להגיע היום, אדוני הודיע שלא רוצה, לא יבואו, כן יבואו. אינני יודע...אבל מבחינתי אני אומר לך שלא תהיה מופתע, אני אדון לגוף העניין. זאת אומרת, אלו הראיות שאתה הבאת, אלו הראיות שהם הביאו ואני אתן פסק דין. פשוט מאוד. אני אתן פסק דין.
עו"ד לנגר: בסדר." (עמ' 556)

זה השלב בו החליט עו"ד דביר לנגר לוותר על חקירתם של עדי הגנה נוספים ביניהם עדים מצהירים ומומחים על חוות דעתם.

כל שביקש עו"ד דביר לנגר, לאפשר לו להגיש דברי סיכום בכתב.

הצדדים הגישו דברי סיכום בכתב.

בדברי הסיכום, חזר עו"ד דביר לנגר לטעון את טענותיו בהתעלם מכך שהנחות היסוד עליהן מבוססות ה"בקשות"/תביעות, לרבות תצהירו, עדותו, חוות הדעת של ד"ר שראל ועדותו בבית המשפט הופרכו לחלוטין, כדי כך שכבר במהלך הדיון הוא ביקש למחוק את "הבקשות"/התביעות משום שהגיע למסקנה שאין הוא יכול להוכיח אות ם.

בדברי הסיכום, הוא אף חזר לטעון באותם נושאים אשר נאסר עליו לטעון בהם - בשל "הרחבת חזית" - וחזר להסתמך על מסמכים אשר הצגתם לא הותרה במהלך הדיון.

בדברי הסיכום, הוא אף העביר ביקורת והתעמת עם האמור בתצהירים ובחוות דעת המומחים, על אף שוויתר על חקירתם .

מנגד, דברי הסיכום שהוגשו על ידי המשיבים היו מהותיים וענייניים.

דברי סיכום אלו, תארו את התנהלות המסחר במטבע חוץ לאשורו; את התנהלותן התקינה תחת עינו המפקחת של הרגולטור ובהתאמה להוראות ה"חוק" "כללי הבנקאות" ו"הוראות המפקח על הבנקים".

דברי סיכום אלו, הדגישו והבליטו פעם נוספת, עד כמה הנחות היסוד - העובדתיות והמשפטיות - שבבסיס ה"בקשות", בתצהירו ועדותו של עו"ד דביר לנגר ובחוות דעתו של ד"ר מיכאל שראל, הן שגויות לחלוטין.

בדברי סיכום אלו, יש גם התייחסות לאותן " הרחבות חזית" שנטענו בסיכומיו של עו"ד דביר לנגר, על מנת להצביע על כך, שגם אם היו נטענות מלכתחילה, לא היה בהן כדי לשנות דבר ולתמוך את הנטען ב"בקשות".

בדברי התשובה של עו"ד דביר לנגר לא מצאתי מענה משכנע כלשהו לטיעוני המשיבים בדברי הסיכום. יש בהן חזרה על הנטען ב"בקשות" ובדברי הסיכום, ללא התמודדות עניינית עם המצב העובדתי והמשפטי לאשורו ועם הראיות שנשמעו בבית המשפט .

דברי התשובה רק הוכיחו פעם נוספת, עד כמה עו"ד דביר לנגר הינו חסר ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות המסחר במטבע חוץ ואת הבנת "הוראות החוק ", "כללי הבנקאות" ו"הוראות המפקח על הבנקים".

2. דיון

בסעיף 10(4א) לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 קבע המחוקק בצורה מפורשת , שמותר לבנק לעסוק ב" קנייה ומכירה של מטבע חוץ".

חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 קובע לאמור (להלן: " חוק הבנקאות"):

"גילוי נאות
"5. (א) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בכללים חובה על תאגידים בנקאיים, לפי הפירוט והדרך שנקבעו בהם –
(1) לגלות ללקוחותיהם כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו;
(2) לציין פרטים מסויימים בכל פרסום שלהם בדבר שירותיהם;
(3) ליתן ללקוחותיהם, במועדים קבועים, דו"חות על שירותים הניתנים להם ולציין בהם פרטים מסויימים;
(4) (נמחקה)
...
5א (א) מבלי לגרוע מהוראות סעיף 5, תאגיד בנקאי ימסור ללקוחותיו מידע בכתב על סכומי העמלות או על שיעור העמלות שהוא גובה בעד כל שירות שנתן ללקוח; המידע יימסר בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג).
(ב) מידע כאמור בסעיף קטן (א), שאינו מתייחס ללקוח מסוים, יוצג במקום בולט לעין בכל סניפיו של התאגיד הבנקאי.
...
פרק ב'2: פיקוח על עמלות
9ט. (א) הנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, יקבע, בכללים, רשימה של שירותים שבעדם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלות מלקוחותיו, ואופן חישובן של העמלות שניתן לגבות בעד שירותים אלה (בפרק זה – התעריפון המלא); הנגיד רשאי לקבוע סוגי שירותים שעליהם לא יחולו הוראות סעיף קטן זה והוראות סעיף 9י.
(ב) הנגיד רשאי לקבוע בכללים תעריפונים מצומצמים מתוך התעריפון המלא, לגבי סוגי שירותים בנקאיים או סוגי לקוחות (בפרק זה – תעריפונים מצומצמים).
(ג) תאגיד בנקאי יידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא, סכומי עמלות שהוא גובה בעד השירותים הכלולים בו, או שיעורן, וכן יעשה כאמור לגבי התעריפון המצומצם החל עליו, אם נקבע, והכל בדרך שיקבע הנגיד בכללים.
(ד) בקביעת הכללים לפי סעיף זה, יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרה להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום, וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור.
...
9י. תאגיד בנקאי לא יגבה מלקוחותיו עמלה אלא בעד שירות הכלול בתעריפון המלא ובהתאם להוראותיו, או בעד שירות שאושר בהתאם להוראות סעיף 9ט(ה), ולגבי סוגים של לקוחות שנקבעו לפי סעיף 9ט(ב) – בעד שירות הכלול בתעריפון המצומצם החל לגבי סוג לקוחות כאמור ובהתאם להוראותיו.

בהתאם להוראות חוק זה נקבעו התעריפון והעמלות.

"כללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992
פרק ו': גילוי עמלות, עלות שירות ושערי מטבע
...
26א. (א) בעת מתן שירות יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח את עלות השירות, ככל שזו ידועה בעת מתן השירות, כמפורט להלן:

(1) נכח הלקוח בסניף התאגיד הבנקאי בעת קבלת השירות, ימסור התאגיד הבנקאי ללקוח מסמך המפרט את השירות שיבוצע ואת עלותו, ויחתים אותו עליו טרם ביצוע השירות;

(2) ביקש הלקוח לקבל שירות באמצעות הטלפון, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח בעל פה את עלות השירות טרם ביצועו; נשלח ללקוח מסמך המפרט את פרטי השירות שנתבקש, תפורט גם עלות השירות;
(3) ביקש הלקוח לקבל שירות באמצעות מסוף מחשב או אמצעי אחר בעל צד המשמש לתקשורת מקוונת, לרבות טלפון סלולרי, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח על גבי הצג את עלות השירות טרם ביצועו, ויבקש את הסכמתו למתן השירות;
(4) ביצע התאגיד הבנקאי ביזמתו או ביזמת צד שלישי פעולה הכרוכה בעמלה ונשלחה ללקוח הודעה על ביצוע הפעולה, תכלול ההודעה גם את מהות העמלה, שיעורה, סכומה ודרך חישובה;
(5) לענין סעיף זה, "עלות שירות" – מהות העמלה או תשלום אחר הקשור לשירות, לרבות עמלות או הוצאות הנגבות באמצעות התאגיד הבנקאי בעבור צד שלישי, שיעורן, סכומיהן, דרך חישובן ומועדי תשלומן; היה השירות שירות מתמשך – גם עמלה בשל ביטול השירות, לרבות עמלת מינימום הנגבית בשל הפסקת שירות לפני תום התקופה שבשלה שולמה עמלה.
ב. המפקח רשאי לפטור מהוראות סעיף זה שירות בנקאי בעל מאפיינים מיוחדים, אשר קיום הוראות סעיף זה בידי התאגיד הבנקאי כלול לפגוע באופן מהותי בזמינותו או באיכותו של השירות, וכן לפטור מהוראותיו שירות כאמור בסעיף 33(4).
...
28. בכל מקום בסניף של תאגיד בנקאי שבו מבוצעות עיסקאות קנייה או מכירה של מטבע חוץ, יוצג במקום בולט לעין לוח שבו יפורטו שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות; המידע האמור יפורט גם באתר באינטרנט של התאגיד הבנקאי."

הוכח בפני, שכל המשיבים, פעלו כדין, הן באשר ל"קנייה או מכירה של מטבע חוץ" והן באשר להצגתם " במקום בולט לעין" בבנק וגם באינטרנט של "שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות" כדי לאפשר לרוכש/קונה המט"ח לכלכל את צעדיו בטרם ביצוע הפעולה.

לא עלה בידי התובעים/המבקשים להוכיח שלא כך הם פני הדברים.

על כן, ולא בכדי, למרות שיש מעקב צמוד ויום יומי של הרגולטור על פעולות המשיבים, הוא לא מצא להתערב ו/או להעיר למשיבים על התנהלותם.

הייתכן שאם היה פגם כלשהו בהתנהלות כל הבנקים וחברות האשראי הנתבעות, הרגולטורים לא היו מתערבים ??
בע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ אומר כב' השופט סלים ג'ובראן בהסכמת כב' השופטים יורם דנציגר וניל הנדל:

"28. על חשיבותה הפרשנית של עמדת הגורם המאסדר עמד בית משפט זה ברע"א 8014/09 דיקלה חברה לביטוח בע"מ נ' חיים פרידמן (21.4.2011) באותו עניין טען התובע הייצוגי, שהיה מבוטח אצל הנתבעות – חברות ביטוח (המבקשות בבקשת רשות הערעור), כי הנתבעות חייבו אותו חיוב יתר במסגרת תשלומי פוליסת הביטוח ששילם להן. בבית המשפט המחוזי אושרה הבקשה לניהול תובענה ייצוגית. בית משפט זה (מפי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ) קיבל את בקשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את התובענה הייצוגית מן הטעם כי הואיל והגבייה נעשתה תחת פיקוח הדוק של הגורם המאסדר – הוא המפקח על הביטוח – הרי שאין לקבל את התובענה הייצוגית נגד המבקשות. בדומה, במקרה שלפנינו, הגורם הרגולטורי הרלבנטי הוא משרד התקשורת, אשר אישר למשיבות לאורך השנים להמשיך בחיוב בו הן נוהגות בשיחות המתבצעות בחו"ל. המשיבות הציגו בכתביהן התכתבויות רבות עם משרד התקשורת, קובע הרישיון, המעידות על עמדתו המפורשת כי הן רשאיות לחייב בגין שירותי נדידה על-פי יחידת זמן אויר בת דקה שלמה. לעמדתו של משרד התקשורת מצאתי לייחס משקל בשאלת הפרשנות של הוראות הרישיון, ובפרט מכיוון שלמשרד התקשורת ישנה הסמכות לבצע תיקונים בהוראות אלה, וזו לא נוצלה לשם שינוי הדין המצוי."

בע"א 3955/04 עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ אומר כב' השופט אליקים רובינשטיין (כתוארו אז) בהסכמת כב' השופטים, הנשיא אהרון ברק ואליעזר ריבלין (כתוארו אז):

...המחוקק הקנה למפקח תפקיד בבירור פניות הציבור בדבר עסקים עם תאגידים בנקאיים (סעיף 16 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח)). יוזכר, כי המפקח על הבנקים מתמנה בהתאם לסעיף 5(א) לפקודת הבנקאות, 1941, ו"בידיו יהיו הפיקוח הכללי והביקורת על כל תאגיד בנקאי..." (שם). בסופו של דבר בשירות ציבורי בהיקף נרחב עסקינן, ואת המפקח על הבנקים יש לראות, לעניין זה, כזרוע של הציבור, האמונה על האינטרס הציבורי ביציבותם של הבנקים מזה – ועל אי פגיעה בציבור על ידי ניצול לרעה של כוח הבנקים מזה."

לציין, שב"בקשות"/"תביעות" הראשונ ות שהוגש ו, היו 3 משיבים/נתבעים נוספים:

" הנתבעות 1. המפקח על הבנקים
הפורמאליות: 2. נגיד בנק ישראל
3. הממונה על הגבלים עסקיים"

נטען כלפיהם, שהם המפקחים על פעילות הבנקים.

משיבים אלו, נמחקו מן ה"בקשות" ואין הם עוד צד להליכים הנדונים עתה בפני.

בעדותו התבקש עו"ד דביר לנגר להסביר את הדבר :

"ש: האם מאז שטענת את הטענה הזאת כלפי נגיד בנק ישראל ועד היום נעשה שינוי כלשהו בכללי העמלות או בהוראות הרגולציה שרלוונטי לבקשת האישור?
ת: לא אבל הטענה,
ש: לא. לא רק רציתי לדעת,
ת: הטענה הייתה שגויה, הטענה שגויה ולכן הבקשה תוקנה,
...
ת: למעשה אצל (השופט, י.פ.) ענבר פעם אחת, כן, אצל ענבר פעם אחת, הוא נתן לי ב-26 לינואר אפשרות לתקן וכבר אז זה טופל ובוודאי שבבקשה המקוצרת אני לא טוען שהבעיה היא הנגיד,
ש: תכף,
ת: אני טוען שהבעיה היא שאתם לא עושים את מה שצריך.
ש: אוקי.
ת: וגם לא המפקח, לא המפקח גם זאת לא הטענה,
ש: עו"ד לנגר,
ת: כן.
ש: הבנת שאתה שגית ומחקת את הנגיד,
ת: נכון.
...

ש: ואני מציעה לך הצעה אחרת, אני אומרת שאתה מחקת את בנק ישראל כצד לבקשה מכיוון שאתה הבנת באיחור קל, הבנת שהטענה הזאת מחלישה את עילת התביעה שלך נגד הבנקים,
ת: לא, לא, קיבלתי טלפון,...
ת: מהיועץ, מהמשפטי, היא אמרה לי אל, מה אתה מערב אותנו אנחנו לא צד לעניין, מחקתי אותם, זה הכל. זה עד כדי כך פשוט.
ש: אבל למה? יש לך פה טענה מאוד מהותית, מה שינה את דעתך? ...
...
ש: טענת טענה, ראית, לא בחצי משפט, טענה מאוד ברורה, מאוד נחרצת שבנק ישראל חולל מחדל בכך שהוא לא מחייב את הבנקים לגלות את עמלת הייקור שלך אז ני שואלת אם יש לך טענה כל כך מהותית וכל כך נחרצת למה מחקת אותם?
ת: היועצת המשפטית, התובעת, מי שנציג של המפקח הבנקים אמרה לי תשמע אנחנו לא מקומנו בהליך הזה, זה לא מקובל, בבקשה תמחק אותנו, מחקתי, זה עד כדי כך,
...
כב' השופט: ..., אני רוצה להבין את הטענה שלך,...
...
כב' השופט: יש רגולטור, יש בנק ישראל,
עד: כן.
כב' השופט: הם המפקחים.
עד: נכון.
כב' השופט: ... אז לא כל כך ירדתי לסוף דעתך למה מחקת אותם. הטענה היא טענה אז מה היה שגוי ולמה מחקת אותם?
עד: לא, אני הסברתי במפורש,...
עד: שלא הייתה סיבה עניינית לגופן של הטענות בזמנו, בזמנו אם אתה שואל אותי היום האם יש לי טענה כלפי בנק ישראל, אין לי טענה כלפי בנק ישראל היום. בזמנו היה לי טענות כלליות ביניהם מה שהיא, זאת ספציפית שמה שהיא פירטה, חזרתי בי מהטענה הזאת ובקשה תוקנה.
...

עד: למה מחקתי כי אולי זה קשה להבין אבל באמת אני האמנתי שהיא בתום לב מתקשרת, היא מייצגת גוף ציבורי,
כב' השופט: כן. מה זה קשור?
עד: כי זה גם, אני לא הייתי גובה כסף מבנק ישראל בסופו של יום,
כב' השופט: למה?
עד: בשביל הציבור. בנק ישראל הוא רשות, הוא מיוצג על ידי גוף ציבורי, אני חשבתי שהטענות העיקריות שלי הן נגד, תראה אני גם רציתי בזמנו,
כב' השופט: אבל אין פה, תראה, תראה, הטענות שלהם שהם פה, לפחות הטענה, הטענות המרכזיות שהם פועלות על פי הנחיות בנק ישראל על פי הנחיות המפקח על הבנקים שהוא הרגולטור.
עד: אני פניתי למפקח על הבנקים,
כב' השופט: סליחה.
עד: כן, אני פניתי.
כב' השופט: הם טוענים שהם פועלים על פי זה.
עד: נכון. נכון.
כב' השופט: אז אם הם פועלים על פי זה, אם יתברר שהם פועלים על פי זה אז כל התביעה שלך הלכה אבל אתה טוען,
עד: נכון, אבל הם לא פועלים לפי זה.
...
ש: ואני אומרת לך שוב, אני מציעה לך שוב שאתה מחקת את בנק ישראל ומחקת את הטענה כפי שהיא נטענה כי הבנת שזה מחליש את העילה שלך כלפי הבנקים, במקום זה אתה עכשיו מבקש צו עשה נגד בנק ישראל ובדרך העקיפה שיבוא ובעצם יאפשר את אכיפת הטענות שלכם או ייתן להם תוקף או ייתן הנחיות בקשר אליהן בדיוק, רק רגע, בדיוק בגלל שעד היום הוא לא עשה את זה. פשוט בדרך העקיפה,
...
ת: לא, אני מבקש מבנק ישראל לעמוד פה כי אני חושב שהטענות שלי הן הולמות במאה אחוז את מה שהוא היה דורש מכם אילו היה יודע ומבין את הדברים כמו שאנחנו,
כב' השופט: כלומר אתה אומר שגם בנק ישראל והרגולטור, המפקח על הבנקים לא מבינים.
עד: לא.
כב' השופט: ולכן הם צריכים אותך שאתה תביא אותם הנה בכדי שהם יבינו,
עד: לא, לא.
כב' השופט: לא, הם יבינו איך כל הבנקים בישראל נוהגים.
עד: לא, כבודו.
כב' השופט: ואיך כל המשק נוהג ואיך,
עד: הם מבינים טוב מאוד.
כב' השופט: כל הזה הם צריכים את עו"ד לנגר שהוא יתייצב פה והוא יסביר להם את הדברים האלה.
עד: לא, אני טוען שאם בנק ישראל יידרש לעומק הדברים,
כב' השופט: אז הוא לא נדרש לעומק הדברים בנק ישראל, הוא לא מבין,
עד: הוא לא מודע, הוא לא מודע,
כב' השופט: הוא לא מודע.
עד: לא, לא, הוא לא מודע לזה שעמלות בהפרשי המרה שהוא עצמו הגדיר,
כב' השופט: כן.
עד: בדוחות הכספיים והוא עצמו," (עמ' 410-403)

לצערי, גם ד"ר מיכאל שראל היה שותף לדעתו של עו"ד דביר לנגר, ביתר חריפות ונחרצות:

"ש: כן. האם אתה יודע האם עמלות מאושרות על ידי הפיקוח על הבנקים, הנחיות כלליות?
ת: כן, זאת אומרת יש את ההוראות הכלליות של העמלות, מה יכולה להיות עמלה, באיזה סכומים, כמה עמלות בכל אחד מהתחומים, מטבע חוץ,
ש: מאשרים גם את הסכום?
ת: יש חלק מהעמלות שאני יודע שנמצאות בפיקוח.
ש: וחלק אחר?
ת: חלק אחר לא, זאת אומרת יש הוראות כלליות למשל לגבי מספר העמלות בחלק מהתחומים, בחלק מהתחומים יש פיקוח על המחיר של העמלות.
ש: היית אומר שהפיקוח של הבנקים על עמלות התעריפון הוא פיקוח רציני, פיקוח הדוק?
ת: כנראה שלא, כי שוב, אם זה היה עובד בצורה מושלמת אז לא היינו מגיעים למצב הזה פה.
...
כב' השופט: סליחה, יש פיקוח של המפקח על הבנקים?
העד: יש פיקוח של המפקח על הבנקים.
כב' השופט: יפה.
ש: גם על תחום המט"ח?
ת: גם על תחום המט"ח.
כב' השופט: יפה.
ש: גם על תחום המרת המטח?
ת: גם על תחום המרת המטח.
ש: מה שאנחנו מדברים פה היום בבית המשפט זה דברים שהם לא זרים לפיקוח על הבנקים, הוא מכיר את הדברים?
ת: שוב, אני לא יכול לדבר בשמו.
כב' השופט: בוא אני אשאל אחרת.
ת: אני ברור לי שאם חלק מזה לא היה נעשה בצורה רשלנית לא היינו מגיעים למקום הזה.
כב' השופט: ...מר שראל, האם יכול להיות לדעתך שהמפקח על הבנקים לא יודע שלוקחים עמלות על המרת מט"ח?
ת: יכול להיות שהוא לא יודע, יכול להיות שהוא יודע ולא רצה,
כב' השופט: זה תשובה, ...כן ולא זה לא תשובה.
העד: לא, אני אסביר את האפשרויות שאני רואה כנגד, אם אני בוחן את הסוגיה הזאת, השאלה מצוינת אבל היא לא, התשובה היא לא כן ולא, זאת אומרת יש כמה אפשרויות. אפשרות אחת זה שהוא לא יודע, אפשרות שניה שהוא יודע אבל הוא לא בטוח והוא היה רוצה אולי להיות יותר בטוח וחוקר את זה.
כב' השופט: אתה יוצא מתוך הנחה שהמפקח על הבנקים מעולם לא קנה מט"ח? כי אין אדם בישראל שקונה מטח ולא יודע שיש עמלה. בייחוד אדם שמבין כמו המפקח על הבנקים. אז אתה מבקש ממני, פשוט אני רוצה להבין את התזה, אתה מבקש ממני,
...
העד: אז אני עונה, לפי התיאוריה הזאת זה אומר שאף פעם לא יכול להיות שיש איזושהי טעות של המפקח על הבנקים בתחום עמלות.
...

העד: אז זה ברור שיכולות להיות טעויות.
כב' השופט: ...תראה, אתה כבר מדבר על שיעור עמלה, אני מדבר על עמלה, אתה רוצה שאני אקבל כתזה שהמפקח על הבנקים, אני פשוט רוצה להבין את התזה שלך, אתה רוצה שאני אקבל כתזה שהמפקח על הבנקים לא יודע שיש שער יציג, שער קניה, שער מכירה ועמלה.
...
העד: הוא יודע שיש עמלות אבל זה לא אומר שהוא מפקח עליהם בצורה המושלמת." (עמ' 5 7-54)

אין לי אלא להצטער על דבריו אלו של ד"ר מיכאל שראל, המוכיחים פעם נוספת, את חוסר הידע, הניסיון וההבנה המספקת שלו את המסחר במט"ח, כדי כך, שעל מנת להגן על ה"תזה" שלו, הוא הרחיק לכת וטען כלפי "המפקח על הבנקים", שהפיקוח על הבנקים אינו רציני, כדבריו: "אם זה היה עובד בצורה מושלמת אז לא היינו מגיעים למצבם פה" או "יכול להיות שהוא לא יודע, יכול להיות שהוא יודע ולא רצה" או "שהוא יודע אבל הוא לא בטוח והוא היה רוצה אולי להיות יותר בטוח וחוקר את זה". או ש"הוא יודע שיש עמלות אבל זה לא אומר שהוא מפקח עליהם בצורה המושלמת".

האמנם??

ואם כך הדבר, מדוע נמחקה התביעה נגד המפקח על הבנקים ושאר הרגולטורים ?

אפילו עו"ד דביר לנגר לא הרחיק לכת בהתייחסו ל מפקח על הבנקים כפי שעושה זאת ד"ר מיכאל שראל.

אין לי אלא לחזור ולומר, שלעדי התביעה – לרבות עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל – אין ידע, ניסיון והבנה מספקת את המסחר במט"ח וההוראות המחייבות בנדון ; וכי כל הפאזל העובדתי והתזה המשפטית אותם הרכיבו ויישמו השניים יחדיו , הם שגויים לחלוטין ואינם תואמים, את אופן התנהלות המסחר במט"ח, את ה" חוק" "כללי הבנקאות" ו"הוראות המפקח על הבנקים".

בעדותו נשאל והשיב ד"ר מיכאל שראל:

"ש: אני עברתי על קורות החיים שלך אני רוצה לברר מספר עניינים לפני שמתחילים לדבר על חוות דעתך, אתה מדבר, שאתה עוסק בתחום של צמיחה כלכלית.
ת: רק בכלכלה בינלאומי, והנושא של התזה היה צמיחה כלכלית.
ש: מקרו כלכלה, המאמרים שמופיעים בקורות החיים שצרפת עוסקים בסוגיות דומות של מקרו כלכלה,
ת: בהקשר הרחב, זאת אומרת לא רק כלכלה כל מה שקשור גם בניהול כלכליים, בחשבונאות לאומית, מדיניות מיסים, לא בנקאות במובן במסחר במט"ח. כללי יותר.
ש: פשוט מקרו כלכלה, זה גם היה עיקר העיסוק שלך, במשרד האוצר בתפקידים השונים שמילאת? פיתוח סוגיות מקרו כלכליות סוגיות בינלאומיות,
ת: נכון.
ש: נכון. במשרד האוצר אין לך דף עסקאות, לא מוכרים או קונים מטח ולא עוסקים במחלקת המטח של בנק ישראל נכון?
ת: נכון. עבדתי גם בחברת הראל,
ש: תיכף נגיע להראל, אגב בנק ישראל גם שם התמחתה בתחזיות מקרו כלכליות, תחזיות, קשרים עם פלשתינים לא עבדת שם במחלקת המטח.
ת: נכון, אבל עסקתי גם בתחזיות מקרו ובמסגרת התחזיות מקרו צריך הכרות מאוד מעמיקה עם חשבונאות לאומית למשל.
ש: לא במסחר במטח, כמו שאנחנו מדברים עליו כאן, מסחר בין בנקאי לא עסקת בזה פועל.
ת: לא עסקתי במסחר עצמו עסקתי בשוק המטח, בשוק המטח זה חלק מרכזי שלמדנו כלכלה וגם של מדיניות הומניטרית.
...
ש: לא עבדת כדילר בבנק מסחרי? עבדת כדילר?
ת: עבדתי מול דילר, לא כדילר.
ש: מה זה עבדת מול דילר?
ת: ביקשת ציטוטים, הייתי איתו בקשר טלפוני לעיתים קרובות.
ש: פעם עשית עסקת קניה מול בנק כמו שאני עשיתי?
ת: לא. לא עשיתי לחיצה על הכפתור.
ש: אוקי. אז לא עשית, לא עבדת במחלקות מסחר, לא עבדת במחלקות מטח של בנקים מסחריים, אנחנו יכולים לסכם את זה לפחות?
ת: אני חושב שאני הכרתי את זה די לעומק, כי,
ש: אני שואל אם עבדת,
כב' השופט: עבדת הוא שואל.
העד: לא עבדתי.
כב' השופט: לא עבד.
...
ש: זאת אומרת דילר עשה את זה, לא אתה?
ת: כן. בזמן אמת בטלפון.
ש: אוקי, אז לא עשית את זה,
ת: עשיתי את זה באמצעות הדילר לא באופן ישיר.
ש: באמצעות הדילר דרך הבנק? הבנק עשה את זה עבורך.
ת: הדילר.
...
ש: אתה עשית בעצמך כאדם פרטי עסקה בשוק הבין בנקאי,
ת: באמצעות רויטרס,
כב' השופט: תקשיב טוב,
העד: לא, לא עשיתי.
...
העד: הבנתי, לא עשיתי את זה באופן אישי.
כב' השופט: הו, זה השאלה שלו.
העד: כי פעולות קניה ומכירה בשוק הבין בנקאי,
כב' השופט: שאלה מאוד ברור,
עו"ד פליישר: כן, פעולות מכירה וקניה בשוק הבין בנקאי הישראלי מיועדות אך ורק לבנקים או לעובדי השוק עצמם, נכון? לא לאנשים פרטיים כמוך?
ת: בשוק הבין בנקאי כן,
...
ש: אתה לא רואה חשבון מוסמך נכון?
כב' השופט: מהו?
עו"ד פליישר: אתה לא רואה חשבון מוסמך נכון?
ת: אני לא רואה חשבון מוסמך.
ש: אתה לא עוסק ביעוץ חשבונאי או בחינה חשבונית,
ת: לא.
...
ש: זה יהיה נכון אם נגיד שזו הפעם הראשונה שאתה נותן חוות דעת מומחה לבית המשפט?
ת: כן." (עמ' 54-48)

היות ולד"ר מיכאל שראל אין ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות המסחר במט"ח ו"בחדר עסקאות", אין פלא שהוא גם לא הכיר את המושג "בוקס" וגם לא הבין שההסתמכות שלו על תמונת מסך של "דה-מרקר", ברגע מסוים, אינה יכולה ללמד דבר לענייננו:

"ש: אז עכשיו אני רוצה להגיד לך ד"ר שראל ששום דבר ממה שאמרת כאן הוא לא נכון. לא ההבנה שלך של המסך הזה, לא האופן שבו מתנהל המסחר הבין בנקאי ולא מה שעולה למעלה. שום דבר ממה שאמרת. אתה קראת את התצהירים של מנהלי חדרי עסקאות של הבנקים? אתה בדקת מה שהם אומרים, מה שהם מסבירים על המסך הזה? אתה ראית את מה שהם אומרים? הם אומרים שהמסך הזה הוא מסך אינדוקטיבי וששום עסקה לא נעשית על פיו. אתה מודע לדבר הזה?
ת: שום עסקה לא חייבת להיעשות על פיו.
ש: לא יכולה להיעשות לפי המסך הזה, לא יכולה להיעשות.
ת: באותו רגע שבא,
ש: אני שואלת אותך אם קראת את ההסבר,
ת: קראתי,
ש: אם טרחת לבדוק את מה שמנהלי חדרי העסקאות של הבנקים האם הם התבלבלו לגמרי והם לא יודעים איך מתבצע המסחר הבין בנקאי, או שאתה אולי טועה מאחר שלא היית מעולם בחדר עסקאות של הבנקים?
ת: הייתי בחדרי עסקאות, לא של בנקים, אבל ראיתי את המסכים האלה. ראיתי את המסכים האלה בגופים מוסדיים.
ש: המסכים האלה קיימים, אלה בכלל לא מסכים שמתבצעת לפיהם שום עסקה.
ת: היא לא חייבת להתבצע עסקה.

ש: לא יכולה להתבצע לפיהם שום עסקה.
ת: יכולה להתבצע.
ש: לא, זה לא נכון.
ת: באותו רגע ממש שרואים את המסך הזה,
ש: אני אסביר לך אתה יודע מה זה הבוקס?
ת: אם בנק ירצה לקנות דולר ב-3.8098 הוא יוכל לקנות אותו. הוא יוכל לקנות אותו, זה המשמעות של המסך הזה.
ש: ד"ר שראל, שמעת על המונח הבוקס? בוקס, אתה יודע מה זה?
ת: כן.
ש: מה זה בוקס?
ת: בוקס זה בעצם הרמה השניה שהיא מעבר לרמה הראשונה שמוצגת פה, וכל אחד אומר כמה הוא מוכן לקנות ולמכור בכל עת.
ש: בוקס זה לא מה שאתה אמרת. בוקס זה המתווכים שקיימים בחדר העסקאות וזה אחד הדרכים שהבנקים מבצעים עסקאות בהם. כלומר אם בנק רוצה לבצע הוא בכלל לא מסתכל על המסך הזה, הוא פונה אחת הדרכים שלו היא הבוקס, הוא פונה למתווך ואומר תשיג לי שער. עכשיו בנק הפועלים פונה ומבקש שער לעסקה של 10 מיליון דולר הוא פונה ומקבל דרך המתווך, באמצעות הבוקס. בוקס זה שם של, אבל המכשיר הזה נראה, אם היית, כמו מה הוא נראה?
ת: בערך 80% מהעסקאות הן לא דרך המתווכים.
ש: אני שואלת אותך כמו מה הוא נראה הבוקס? ראית את הבוקס?
ת: לא, לא ראיתי. אני לא חושב שראיתי מה שאת מתארת".
(עמ' 143-142)

ד"ר מיכאל שראל אף לא הכיר את סעיף 28 ל" כללי הבנקאות", שהוא בלב ה"בקשות":

"עו"ד פליישר: אני רוצה להפנות אותך לכלל 28 לכללי הבנקאות שירות ללקוח, גילוי נאות במסירת מסמכים.
העד: סליחה?
ש: כלל 28 לכללי הבנקאות שירות ללקוח, גילוי נאות במסירת מסמכים תשנ"ב-1992. מכיר את הכלל הזה?
עו"ד לנגר: אין לו את זה.
העד: אין.
ש: אני אתן לך עותק. אל תחפש בחוות דעתך כי זה לא מופיע שם.
כב' השופט: תראה לו.
ש: עוד שניה אדוני, אני מקריא לך רגע, אתה לא מכיר את הכלל הזה, נכון?
ת: תגיד לי אותו ואז אני אגיד לך אם אני זוכר. אני לא זוכר את המספר.
ש: כלל 28 שכותרתו מחיר מטבע חוץ אתה מכיר אותו?
ת: לא.
ש: לא מכיר אותו?
ת: שוב, בוא תקריא לי אותו. אני עברתי על הרבה מאוד הוראות והרבה מאוד כללים חשבונאיים לצערי לא, זה לא בא לידי ביטוי כי אני לא יכול לצטט אבל עברתי על המון,"
(עמ' 102-101)

הוא הדין בנוגע לעו"ד דביר לנגר, שגם לו אין כל מומחיות וניסיון בנושאים הנדונים:

"עו"ד לובצקי: ...תאמר לי עו"ד לנגר אתה רואה חשבון גם בהשכלתך?
עד: אני בוגר תואר שני במנהל עסקים.
ש: אני שאלתי אם אתה רואה חשבון?
ת: אני למדתי חשבונאות,
...
כב' השופט: האם אתה רואה חשבון?
עו"ד לנגר: לא." (עמ' 318)
...
"ש: אתה מציג טבלאות בתצהיר שלך זה הטבלה בסעיף 82 ושהיא אותה טבל ה,
ת: של ד"ר שראל בחוות דעת סעיף 82?
ש: לא, לא בתצהיר שלך.
ת: אה, בתצהיר שלי. כן. בוא נראה סעיף 82, איזה תצהיר ארוך.
ש: זו אותה טבלה שבעמוד 23 לחוות דעת שראל?
ת: בהחלט יתכן שיש פה הקבלות אני עשיתי הרבה קאט אנד פייסט אם זאת השאלה שלך.
ש: אני שואל אם זו אותה טבלה,
ת: אני לא, מה, לאיזה, תפני אותי לסעיף.
ש: הטבלה שמופיעה ב-82 והטבל ה אצל שראל בעמוד 23.
ת: רגע, איפה החוות דעת של שראל? הנה. בחוות דעת עמוד 23, כן, רגע בוא נראה, הנה, כן מה שזה,
כב' השופט: זה סעיף 82?
עד: נכון.
עו"ד לובצקי: כן.
עד: נכון מה שאנחנו רואים בעמוד 23,
ש: אני שואלת אם זו אותה טבלה?
ת: יש פה חלק מהעמודות הן אותם בסיס נתונים, אותן עסקאות כאשר עיבדתי את הטבלה בצורה כזאת שהיא תשקף את מה שאני מנסה להראות.

ש: מה זה עיבדת? מה אתה עשית קאט אנד פייסט,
ת: בתצהיר, בתצהיר,
ש: בין התצהיר לחוות הדעת?
ת: כן, אני ערכתי את זה בצורה שזה ישקף משהו שרציתי להביע בתצהיר.
ש: וחוות הדעת איך ערכת?
ת: בחוות הדעת ערכתי את זה בצורה מלאה, את הכותרת להגדרה של הפרשי שער שזה מופיע במקום אחד ככה ובמקום אחד,
...
ש: הבנתי. אז ככה ערכת את חוות הדעת.
ת: כן." (עמ' 344-343)

...
"ש: אתה מחובר, אתה יושב בחדר עסקאות, אתה מחובר,
ת: אני יושב, אני יושב מול הפקידה כאשר לימיני יש לפ טופ,
...
ת: יש לפ טופ שמצטט את השער במסחר הרציף כפי ש,
ש: איפה הנתונים האלה למסחר,
ת: מדה מרקר, כן, כן מהאתר של דה מרקר.
ש: אוקי. אז דה מרקר לא המסחר, לא חדר עסקאות של אחד הבנקים,
...
ש: מה הקשר של דה מרקר למסחר הבין בנקאי, כל התיאוריה הזאתי אתה בנית על איזה שהוא אתר של דה מרקר נכון?
ת: ראשית כל לא, לא מה פתאום אני עשיתי גם עסקאות, את ראית,
ש: לא, כל, תסכים איתי שכל הדוגמאות בנספח ב',
ת: נו.
ש: שאתה מציג את השער הבין בנקאי זה לא השער ממסכי רוייטרס זה השער כפי שדה מרקר מפרסם אותו.
ת: כן אבל אני," (עמ' 346-345)
...

עו"ד לובצקי: כן. תאמר לי בבקשה, אתה עשית פעם מסחר בחדר עסקאות של הבנק?
עד: חדר עסקאות של בנק לא.
ש: לא. ישבת שם פעם?
ת: לא.
ש: לא. יש לך מושג מה האמצעים של הבנק לבצע עסקאות?
ת: א' אתם הצגתם את,
ש: לא, לך שאתה כתבת את הבקשה לאישור, יש לך מושג?
ת: אני, אני, מכיר קצת איך הם פועלים אבל אין, אני לא מתיימר לדעת, לא. מה שרלוונטי," (עמ' 37 6-375)
"...
ש: אני שואלת האם יכול להיות זה שאתה פשוט לא, כף רגלך לא דרכה מעולם בחדר עסקאות בגלל זה אולי הייתה הטעות שלך לחשוב שהם מתווכים חסרי סיכון?
ת: לא, כי ה, כי החשיבה שלי זה מהבנה שלי, לא." (עמ' 37 8)
...
עו"ד לובצקי: כן. אז הבנו שאתה לא ישבת בחדר עסקאות אתה לא יודע איך מתבצעות העסקאות,
כב' השופט: לא הוא לא יודע. הוא גם לא יודע."
...
עו"ד לובצקי: ד"ר גדעון שני החבר ילדות שלך הוא ישב, ושלקח את החוות הדעת,
עד: אבל הוא לא מומחה, הוא לא מעיד...
...
ת: באמת, חבר ילדות...
ש: גדעון שני שנתן לך חוות דעת בתחילת הדרך פה, למעשה עד היום בבוקר חוות הדעת הייתה בתיק, הוא ישב אי פעם בחדר עסקאות?
ת: הוא עשה מסחר בשווקים הפיננסיים,
ש: הוא ישב בחדר עסקאות של בנקים?
ת: לא, לא, ...
ש: הוא ד"ר לביולוגיה נכון?
ת: הוא ד"ר לביולוגיה MBA אצל ד"ר לוי, MBA מירושלים".
(עמ' 384-383)
בעדותו אישר ד"ר מיכאל שראל שקטעים מחוות דעתו, הועתקו מעו"ד דביר לנגר :

"ש: את המידע בנוגע לשערי המט"ח שאני מניח שהוצאו מאתרי אינטרנט כאלה ואחרים, בדקת בעצמך?
ת: זה במסגרת המסמכים שמופיעים בחוות הדעת, שמצוינים בחוות הדעת, זה חלק מהמסמכים האלה כמו שאמרתי עו"ד לנגר העביר לי, ואני בדקתי איתו שהמסמכים נאמנים והוא העיד על כך שהמסמכים נאמנים.
ש: בדקת בעצמך מה היו השערים בימים שבהם יש חישובים, יש בחוות דעתך,
כב' השופט: לא, לא שמעתי.
ת: לא, כל החומרים שהעביר לי עו"ד לנגר, אוקי, עיינתי בהם, בחנתי אותם ושאלתי אותו באופן ספציפי אם כולם אמינים והוא יכול להעיד שכולם נכונים ואמינים.
ש: זאת אומרת, אם עו"ד לנגר טעה בחישובים שהוא ערך והמספרים שהוא הציב אתה בעצם כשלת אחריו?
ת: לא, אם זה חישובים שנובעים מתוך הדוחות עצמם והם מופיעים בחוות הדעת אז אני עשיתי אותם, אחרי שבדקתי אותם מאוד ביסודיות ואת רובם עשיתי בעצמי.
ש: אבל את המספרים עצמם אם אני אראה לך שטעית במספר כזה או אחר לא בדקת בעצמך?
ת: אם עשיתי הכפלה של שני מספרים אני מניח שהאחריות היא שלי.
ש: אני מדבר על המספרים עצמם. הוצאתם שער מרויטרס ביום מסוים או מדה מרקר ביום אחר?
ת: אם זה צילום מסך ומופיע כנספח, אז קיבלתי את זה מעורך דין לנגר.
כב' השופט: כן.
העד: כעיבודים שלהם אז האחריות היא שלי.
ש: נקודה באמת בקשר לכתיבת חוות הדעת שלך והקשר מול עו"ד לנגר, מתי עורך דין לנגר פנה אליך לראשונה לבקש חוות דעת?
ת: אני לא זוכר בדיוק. לפני פחות משנה אני חושב, או לפני כשנה.
עו"ד לנגר: קיבלתי היתר". (עמ' 65-64)
...
"ש: האם חוות הדעת הזאת היא חוות דעת שלך, אין עוד אנשים שעומדים מאחורי הקלעים או יועצי סתרים שייעצו לך ולא סיפרת לנו, זה אתה.
ת: לא. זה אני.
...
ש: תסתכל באופן ספציפי בסעיף 110, דוגמת הקרטון בסעיף 110, זו פסקה שהעתקת כמעט מילה במילה מתוך תשובה לתגובה שעורך דין לנגר הגיש בינואר 2015,
כב' השופט: איזה סעיף?
עו"ד פליישר: 110.
ת: יכול להיות.
ש: העתקת מילה במילה מה שעורך דין לנגר כתב בעצמו.
ת: כן.
ש: אלה לא מילים שלך.
ת: זה נראה לי משפט שממצה את זה בצורה טובה אז למה לא להשתמש בו, זאת אומרת אין פה זכויות יוצרים.
ש: זאת אומרת עו"ד לנגר ניסח את הסעיף הזה?
ת: שוב, אני מקבל כל מילה פה, זה רציונל מושלם ואין לי כל סיבה לא להשתמש בזה.
ש: מאה אחוז.
ש: סעיפים 104, 105, גם הם זהים וגם הם נוסחו על ידי דביר לנגר?
ת: מה הבעיה?
ש: אני שואל אותך כן או לא.
ת: כן.
כב' השופט: זה לא, תן לי אותו רגע. אני רוצה לשאול שאלה בסדר, תעצור רגע, בסדר? אני מצטער.
העד: זה לא מחקר אקדמי שאני מקבל עליו משהו על מקוריות."
(עמ' 67-66)
...

"ש: זאת אומרת כל הנתונים פה בטבלה זה נתונים שאני צריך לשאול את עו"ד לנגר לא אותך?
ת: לגבי המקור הראשוני שלהם או לגבי האמינות שלהם כן.
עו"ד שילה: מאה אחוז, תודה רבה. זהו.
כב' השופט: עוד שאלה אחת נוספת, תראה, אתה אומר קיבלתי מלנגר, הנחתי שזה נכון, אתה מגיש חוות דעת כלכלית לבית המשפט. אתה בעצמך לא אמתה את הנתונים האלה?
העד: לא, אני לא יכול. יש פה כמות אדירה של מסמכים שלפי, גם לפי הצורה שעו"ד לנגר הציג לי את זה, אוקי, בתור עו"ד, אני הבנתי שאני לא חייב לבדוק את האמינות של כל אחד ולקבל את העדות שלו שהם מהימנים. אז מהבחינה הזו גם הסתמכתי על חוות הדעת שלו כעורך דין, שאני לא חייב לאמת באופן פרטני את כל אחד ואחד מהמסמכים.
כב' השופט: ואולי הוא לא גזר נכונה את הנתונים?
עו"ד לנגר: אני רוצה לומר משהו.
כב' השופט: לא לא, תודה. אתה לא יכול לומר כלום.
העד: זאת אומרת אם הוא לא היה עורך דין אולי הייתי צריך לעשות את זה, אבל מכיוון שהוא עורך דין,
כב' השופט: אבל הוא לא כלכלן.
עו"ד לנגר: אני,
העד: לא, מבחינת האמיתות של המסמכים וזה שהוא יכול לתת לי אישור, אני סמכתי על החוות דעת שלו בתור עורך דין.
כב' השופט: טוב. אוקי." (עמ' 237-236)
...
"עו"ד פליישר: ד"ר שראל בוא נתקדם. אני מפנה אותך לסעיף 30 לחוות דעתך יש שם טבלה ארוכה ומסורבלת שהעתקת מעו"ד לנגר, נכון?
ת: בסעיף 30?
ש: כן. זה בעמ' 10.
ת: כן, זה שתי המשוואות.
ש: כן, שתי משוואות, בדיוק.
ת: כן.
ש: גם אותן עו"ד לנגר חיבר ואתה העתקת לחוות דעתך?
ת: נכון, זה כתוב בצורה מושלמת." (עמ' 89-88)

כבר נאמר שלעו"ד דביר לנגר אין ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות המסחר במטבע חוץ.

דא עקא, שעל תצהירו של עו"ד דביר לנגר, לרבות מסד הנתונים אותם הוא העתיק/גזר מ"דה-מרקר", ביסס ד"ר מיכאל שראל את חוות דעתו מבלי לתת משקל לכך, שה"שערים" במסחר הבין בנקאי משתנים מרגע לרגע ועמם החישובים, התוצאות ומסקנות חוות הדעת, וכי "דה-מרקר" גם אינו המקור ממנו יש ללמוד את הנתונים במסחר הבין בנקאי.

אין להתפלא, שבשל העדר ידע, ניסיון והבנה מספקת בנושאים הנדונים, הניחו עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל הנחות יסוד שגויות לחלוטין, אותן גם הציבו בנוסחאות חשבונאיות שהן ו תוצאותיהן שגויות לחלוטין. בהתאם אף יצרו המבקשים קונסטרוקציות משפטיות שאינן תואמות את הוראות ה"חוק", "כללי הבנקאות" ו"הוראות המפקח על הבנקים".

די בנאמר עד כה, כדי לדחות את ה"בקשות".

אתייחס בכל זאת לטענות והמסקנות המרכזיות של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל עליהן מבוססות "בקשות" אלו.

טענות ומסקנות אלו, קיבלו מענה והתייחסות נרחבת בתצהירי עדי המשיבים ובחוות הדעת של המשיבים.

התייחסות נוספת מצויה בדברי הסיכום של המשיבים.

כל אלה מלמדים, על התנהלותם התקינה של המשיבים, התואמת את הוראות ה"חוק" "כללי הבנקאות ו "הוראות המפקח על הבנקים", מוכיחים ומבליטים את העדר הידע, הניסיון וההבנה המספקת של עו"ד דביר לנגר ו ד"ר מיכאל שראל את התנהלות המסחר במטבע חוץ ועד כמה הנחת היסוד ומסקנותיהם שגויות לחלוטין.

בדברי הסיכום כותב עו"ד דביר לנגר:

" פתח דבר

בפרק א' נעסוק בעמלת הפרשי המרה (נספח ז' להוראות; ח"ד, נס' 1), ונראה כי בנק ישראל מכיר בעמלה זו כאחת מ" 2 עמלות" בגדר "עמלת חליפין" המפורטת בתעריפון המלא, אותה המשיבים נדרשים לפרט בתעריפוניהם כ"...אחוז" (כללי העמלות) אם בכוונתם להשית עמלה זו על לקוחותיהם. עמלת הפרשי המרה היא מבין ה"עמלות שנגבות מלקוחות" (ס' 67 להוראות; תג' לאומי, נס' 5), ולכן המשיבים חייבים לפרטה בתעריפוניהם (כבסיס חוזי לגבייתה) ולגלותה במסמכי הגילוי המועברים ללקוח. בפרק ב' נטען כי, אף אם לרגע נתעלם מקביעת המאסדר ש"עמלות מהפרשי המרה" הן "עמלה", החיוב בהפרשי שער מהווה "תשלום", חלק מ"עלות שירות" (מנקודת ראות הלקוח) (כלל 26א לכללי הגילוי; ס' 88ה6 לחוק הדואר), ולכן על המשיבים לספק גילוי לגבי התשלום – בכל מצג/תדפיס המועבר ללקוח. נסכם בפרק ג', אשר יעסוק במגוון סוגיות הקשורות לנושא שבנדון".

דא עקא שכל הנחות היסוד, עליהן מרחיב עו"ד דביר לנגר בהמשך, הן שגויות לחלוטין.

כפועל יוצא, גם המסקנות העובדתיות והמשפטיות וקריאתו והבנתו את הוראות ה"חוק" ו "כללי הבנקאות" ו"הוראות המפקח על הבנקים" הם שגויים לחלוטין.

בפרק א' לדברי הסיכום, שהוא הפרק המרכזי בהם כותב עו"ד דביר לנגר:

"פרק א: עמלת הפרשי המרה

א.1. המאסדר מכיר ב"עמלות מהפרשי המרה" כעמלה בגדר חוק הבנקאות וכללי העמלות".

1. לפי סעיף 9י לחוק הבנקאות, "תאגיד בנקאי לא יגבה מלקוחותיו עמלה אלא בעד שירות הכלול בתעריפון המלא ובהתאם להוראותיו...". בהתאם לכך, תאגיד בנקאי רשאי לגבות עמלה מלקוחותיו אם, ורק אם: (א) התעריפון המלא מתיר גבייתה ו-(ב) תעריפון התאגיד הבנקאי מפרט את העמלה בהתאם להוראות התעריפון המלא.

2. התעריפון המלא, המופיע בכללי העמלות, מפרט בחלק 5 ( מטבע חוץ), בנוגע לעסקת חליפין, כך:

שירות
מחיר
מועד גביה
הערות
חלק 5 – מטבע חוץ
כללים תשס"ח-2008
(1)
עמלת חליפין
לפי פירוט שיקבע התאגיד הבנקאי, ובלבד שלא יעלה על 2 עמלות ... אחוז (מינימום, מקסימום)

כללים תשס"ח-2008
(2)
הפקדת מזומן לחשבון מטבע חוץ או משיכת מזומן מחשבון מטבע חוץ
פירוט הפרשי השער

3. המבקשים טוענים כי המאסדר מכיר ב"עמלות מהפרשי המרה" כעמלה שהמשיבים רשאים לגבות מלקוחותיהם מכוח חלק 5 לתעריפון המלא, כאחת מ" 2 עמלות" שהותרו בגדר פרט 1 ("עמלת חליפין"), ובתנאי כמובן, שיפרטו את העמלה בתעריפוניהם כשיעור ("...אחוז"). (לגבי חברות האשראי, נטען שעמלות מהפרשי המרה הן אחת מ" 3 עמלות" המפורטות בחלק 6 לתעריפון המלא)...

4. לגבי "עמלות מהפרשי המרה" שבנדון, בסעיף " 67. עמלות" להוראות הדיווח לציבור, המאסדר קבע כך 2 :

א. בסעיף זה יש לכלול עמלות בגין מתן שירותים בלבד, כמפורט בביאור לדוגמה בתוספת, למעט עמלות שהוכרו כהתאמת תשואה ונכללו בהכנסות ריבית בהתאם לסעיף 10 א. בהוראות הדיווח לציבור.
ד. בנספח ז' כלולות הבהרות לגבי הסיווג בביאור של עמלות שנגבות מלקוחות".

5. יודגש, נספח ז' עוסק ב"עמלות שנגבות מלקוחות".
...

"א.2. עמלת הפרשי המרה

11. לאחר שהובהר כי המאסדר מתייחס לעמלת הפרשי המרה כאחת ה"עמלות שנגבות מלקוחות" ומכיר בהיותה מפורטת בחלק 5 לתעריפון המלא, נבקש להידרש למהותה. בנספח ז' להוראות, המאסדר מציין כך:

"עמלות מהפרשי המרה – הכנסות מהפרשי שערים בגין פעילות המרת מט"ח שהתאגיד הבנקאי מבצע עבור הלקוח".

12. כלומר, ככל שנוצרת לבנק הכנסה ( וללקוח הוצאה) מהפרשי שערים, בגין עסקת החליפין עצמה, ההכנסה וההוצאה נחשבים ל"עמלה" בנקאית לכל דבר ועניין. בענייננו, "הפרשי השער" מתייחסים להפרש בין שער העסקה מול הלקוח ( שקובעים המשיבים) לבין שער החליפין בשוק הבין הבנקאי. הפרשי השער שבענייננו קיימים בנקודת זמן נתונה, וניתנים למדידה מדויקת בזמן העסקה. היות והמשיבים בעלי אפשרות לקבוע מראש את ההכנסה ( שתיווצר להם) ואת ההוצאה ( שתיווצר ללקוח), בעת מתן השירות, המאסדר הגדיר ש"הכנסות מהפרשי שערים" הן עמלה בנקאית לכל דבר ועניין, ושעמלה זו תפורט בתעריפון הבנק כשיעור, אחוז, משווי הנכס שרוכש הלקוח, בעת מתן השירות".

בהמשך מפרט עו"ד דביר לנגר, את האופן בו הוא מחשב את " ההכנסות מהפרשי שערים", כאשר "בסיס המדידה" שהוא מאמץ לעצמו , שגוי לחלוטין:

"א.4. בסיס המדידה: "בשווי הוגן דרך רווח והפסד" ולא לפי " עלות היסטורית"

"18. בענייננו, שיטת העלות ההיסטורית אינה רלוונטית ( ואינה מיושמת). בקצרה, ההכנסות ( וההוצאות) נמדדות לפי ההפרש בין מחיר העסקה לשווי ההוגן של המט"ח במועד העסקה, ולא בשיטת העלות היסטורית ... ".
...
23. ... בעסקת חליפין של מט"ח, העלות של המטבע המועבר ללקוח נמדדת לפי שווי הוגן, בעת מתן השירות; עלות זו נמדדת לפי נתוני שוק נצפים במועד העסקה. בהתאם לזאת, בנק לאומי מציין בדוחותיו כי "הכנסות מעמלות בגין מתן שירותים נזקפות לרווח והפסד עם מתן השירות" (ס' 64 לח"ד שראל); בגדר " עמלות", בנק לאומי כולל " הפרשי המרה" (ח"ד, נס' 71)."
...
25. נקודת אמצע בשוק כמשקפת שווי הוגן. יודגש שהשימוש בנתונים נצפים (רמה 1) כדי לשקף "שווי הוגן" אינו גורע במאומה מהטענה, שכאשר המדובר בנכסים הנסחרים בשוק פעיל, נקודת האמצע בשוק הפעיל עשויה לשקף באופן המיטבי את שווי עסקת החליפין. לגבי זאת, כך נטען: "הדרך הנאותה לחשב את עמלת החליפין בפעולות "שער מיידי" היא לפי שווי עסקת החליפין היינו, בייחס לנקודת האמצע במסחר הרציף בשבריר השנייה שהפעולה מבוצעת (ס' 10-13 לבק'-1, דגשים במקור). בבסיס ח"ד שצורפה לבקשות (לרבות כל טבלאות ההשוואה בח"ד), עמדה ההנחה שבפעולות "שער מיידי" נקודת האמצע בשוק היא המיטבית לשערוך שווי עסקת החליפין:

תעריפוני הבנקים אינם מגדירים את ערך העסקה לפיו יחושב שיעור (אחוז) עמלת הפעולה. מן הבחינה הכלכלית ועל מנת שהלקוח המצוי יוכל להשוות בין העלויות בבנקים השונים, עמלת הפעולה אמורה להיקבע לפי נקודת האמצע במסחר הרציף או לפי השער היציג, לפי העניין וכמפורט להלן, שכן שערים אלה משקפים את ערכו הכלכלי של מטבע החוץ בצורה המיטבית, מן הבחינה הכלכלית, מסחרית וחשבונאית. (ח"ד, ס' 28. א.3, דגשים הוספו ).
...
27. השער היציג כמשקף שווי הוגן. לגבי "שער בהזמנה", נטען שהשער היציג, משקף את "ערכו האמיתי של מטבע החוץ... במקרה של פעולות המרה על בסיס 'שער בהזמנה' "(ס' 21 בקש'- 1 ; בהרחבה בבקש'- 3) ...

28. לסיכום, במקרה של עסקאות המרה בעתיד (כגון עסקאות בכרטיסי אשראי), לפי "שער הזמנה", היות והשער היציג משקף שווי הוגן, כך נאמר: "יובהר כי 'עמלת הפרשי המרה', על פי המפקח, קרויה 'עמלת הפרשי שער' על ידי המבקשים" (בקש'- 3 , ה"ש 3). יודגש שגם הבנקים מבצעים המרת מט"ח ללקוחותיהם לפי "שער בהזמנה" ( כאשר הלקוחות מבקשים המרה בעתיד), כך למשל, בעסקאות שהוצגו בח"ד (ס' 94 , ח"ד; נס' ג' לח"ד)."

בהמשך, על בסיס הנחות יסוד אלו הוא מנסה להתמודד עם חוות דעת מומחי המשיבים/הנתבעים ומסכם:

"76. לסיכום, כתנאי לגביית עמלת הפרשי המרה, המשיבים חייבים לפרט את העמלה בתעריפוניהם, כשיעור ("... אחוז"), כמפורט בכללי העמלות. בנוגע לגילוי הנדרש מכוח כללי הגילוי, אין כל קושי לספק גילוי נאות, כנדרש לפי כלל 26א(א)(ה) וחוק הדואר, לגבי שיעור וסכום העמלה בתדפיס/צג הגילוי.

א.11 סיכום ביניים

77. עד כה הובהר שעמלת הפרשי המרה היא עמלה המצוינת בחלק 5 לתעריפון המלא, אחת מ"2 עמלות" (או "3 עמלות" במקרה של חברות האשראי, פרט 7 לחלק 6 (טרם תיקון – 2015, נס' 12 לח"ד) שהמאסדר התיר למשיבים לגבות. אולם, למרות ההיתר שניתן, המשיבים אינם מפרטים את עמלת הפרשי ההמרה בתעריפוניהם... ומשכך המשיבים נעדרים הבסיס התעריפוני/חוזי להשית על לקוחותיהם את החיוב בעמלה זו, תוך הפרה של סעיף 9י לחוק הבנקאות והוראות התעריפון המלא...

78. בנוסף לכך, המשיבים אינם מפרטים את עמלת הפרשי ההמרה במסגרת תדפיסי/צגי הגילוי המועברים ללקוח בעת או טרם מתן השירות... תוך הפרה של סעיף 5א לחוק הבנקאות וכלל 26א, המחייבים גילוי של כל "עמלה" באמצעות מידע בכתב או צג, לפי העניין".

על בסיס הנחות יסוד אלו, ממשיך עו"ד דביר לנגר ומגיע למסקנות המופיעות בפרק ב' שכותרתו: " עלות השירות – כל תשלום אחר הקשור בשרות " ובפרק ג', ג.1. שכותרתו: "כלל 28 לכללי הגילוי והוראה 470 אינם פוטרים את המשיבים מחוק הבנקאות, כללי העמלות או כלל 26א".

הנתונים, הנחות היסוד והמסקנות המשפטיות בחוות הדעת של ד"ר מיכאל שראל דומות , בהיותם מבוססים על תצהירו של עו"ד דביר לנגר.

בפתח חוות דעתו כותב ד"ר מיכאל שראל:

"וזאת חוות דעתי:

1. בין היתר, חוות דעת זו תעסוק במספר סוגיות ונושאים, כמפורט להלן:
א. מהו שוויה של עסקת חליפין?
ב. מהי העלות האמיתית של שירות החליפין?
ג. איזה מידע נדרש ללקוחות הבנקים כדי שיוכלו להשוות את כל העלויות בהן הם נאלצים לשאת במסגרת שירות החליפין שמספקים הבנקים ו/או חברות כרטיסי האשראי?
ד. האם באספקת שירות החליפין נוטל על עצמו הבנק סיכון?
ה. האם פעולת החליפין מייצרת הכנסה לבנק בין אם הבנק מתכסה בשוק הבין בנקאי ובין אם הבנק אינו מתכסה?
ו. האם המהות הכלכלית של התעריפון המלא – יצירת מבנה עמלות אחיד – באה לידי ביטוי כנדרש בתעריפי הבנקים?

א. תמצית חוות הדעת

2. מן הבחינה הכלכלית, שווי עסקת החליפין צריך להמדד בהתאם לשווי ההוגן של המטבעות המוחלפים. השווי ההוגן נקבע בצורה המיטבית באמצעות שוקי המטבע השונים, המתואמים בינהם ( להלן – השוק הבין בנקאי) (פרק ב).

3. לפיכך, שווי עסקת החליפין המדויק ביותר, מן הבחינה הכלכלית, ימדד לפי נקודת האמצע בשוק הבין בנקאי, כפול יחידות המטבע המוחלפות.

4. מנקודת ראות הלקוח, כל עלות חיצונית לשווי הכלכלי של פעולת החליפין, בה הלקוח נאלץ לשאת, היא עלות המושתת עליו על ידי הבנק שבאמצעותו הוא ביצע את הפעולה הכלכלית.

5. העלות שהלקוח נושא בעת ביצוע פעולת חליפין נובעת משלושה סעיפים. העלות המשמעותית ביותר היא העלות בגין הפרשי שער (בין השער המצוטט בשוק הבין בנקאי לבין שער העסקה המוצע ללקוח); בנוסף, הלקוח נאלץ לשאת בעמלת פעולה (אותה אכנה עמלת תעריפון); לבסוף, הלקוח נושא בעלות הנובעת מהמרווח בשוק הבין הבנקאי (עלות זו זניחה לעומת הקודמות)(פרקים ב –ג).

6. כדי לאפשר ללקוח השוואה של עלות השירות, נדרש לייצג כל אחד מרכיבי העלות השונים, או לפחות סכום רכיבים אלו, כשיעור (%) משווי עסקת החליפין. (פרק ד).

7. לגבי עמלת התעריפון (עמלת הפעולה אותה הבנקים מכנים 'עמלת חליפין'), כאמור, ראוי ששיעור העמלה יתייחס לנקודת האמצע בשוק הבין בנקאי בעת מתן השירות...

8. כאמור, הן עמלת הפעולה והן החיוב בגין הפרשי שער הם חיצוניים לשווי עסקת החליפין שבוצעה, ולפיכך נדרש ללקוח מידע לגבי קיומם במידה והמטרה היא לספק ללקוח מידע בדבר העלות הכלכלית של השירות. בהתאם לגילויים השונים המועברים ללקוחות, בעת ולאחר מתן השירות, הגעתי למסקנה שכיום הלקוחות אינם מקבלים את המידע הנדרש כדי להשוות בין ספקי השירות השונים, משום שהלקוחות אינם מקבלים גילוי של הפרשי השער הכרוכים בפעולת החליפין, והפרשי השער הם הרכיב המשמעותי ביותר בעלות השירות (כ 80%-85% מעלות השירות ). (פרק ח). מן הבחינה הכלכלית ומן הבחינה הפרקטית, כל ניסיון להשוואת עלות השירות על בסיס המסמכים/המצגים הניתנים הוא חסר תוחלת. (פרק ז ו –יח).

9. מן הבחינה הכלכלית, הפרשי שער מייצגים חיוב באופן של ניכיון מערך העסקה. מן בחינה הכלכלית והחשבונאית, החיוב בגין הפרשי שער נמדד ונזקף לדוחות רווח והפסד עם מתן השירות ומשכך מדווח כעמלה. לפיכך, הן מצבת ההון של הבנק והן זו של הלקוח משתנות עם מתן השירות; ההון של הבנק גדל בערך הפרשי השער שחייב ואילו הונו של הלקוח קטן בהפרשי השער שחויב – זאת לפי תקינה חשבונאית בינלאומית המיושמת על ידי הבנקים. (פרק ו).
10. מן הבחינה הכלכלית, קיים מצב של ארביטראז' טהור בין השער המוצע ללקוח לבין השער המצוטט ( והזמין) בשוק הבין בנקאי – כלומר קיימת לבנק אפשרות להפקת רווח ללא סיכון באמצעות פעולת כיסוי בשוק הבין בנקאי, שוק נזיל, עמוק, יעיל, רציף וזמין. (פרקים טו –טז).

11. כדי לספק שירות חליפין, מתוקף מצב של ארביטראז', הבנק אינו נדרש להחזיק פוזיציה במטבע חוץ. בהינתן קו אשראי מתאים ותוכנת מחשב מתאימה, כל אדם במדינת ישראל יכול לספק מענה לכל פעולות החליפין המבוצעות במדינת ישראל מבלי לשאת בהפסד ולו על פעולת חליפין אחת – ומבלי להחזיק במטבע חוץ. (פרקים יא ו –יד).

12. אבהיר שהבנקים הפועלים, לאומי, מזרחי, דיסקונט והבינלאומי אינם מצטטים את שער החליפין לפיו תבוצע פעולת החליפין טרם ביצוע פעולה מקוונת בניירות ערך זרים (הכרוכה בפעולת המרה). (פרק י).

13. המרווח בין שערים מצוטטים – הפרשי שער – שונה במהותו מ"מרווח פיננסי" או "מרווח בנקאי". המרווח הפיננסי מתייחס להבדל בין עלות הכסף לבנק (ריבית שהבנק משלם על פיקדונות או בגין אג"ח שהבנק הנפיק) לבין התשואה שהבנק מפיק כתוצאה מהלוואות או הרווחים שהבנק מפיק כתוצאה ממכירת סחורה המוחזקת בסיכון. לעומת זאת, המרווח הקיים בגין הפרשי שער קיים ללא תלות במיומנות הבנק ו/או כתוצאה מהחזקת סחורה בסיכון.

המרווח בגין הפרשי השער קיים בעת הפעולה, נזקף לדוחות רווח והפסד עם מתן השירות, ואינו תלוי בשום אופן במיומנות הבנק ו/או בביצועה של פעולת כיסוי בשוק הבין בנקאי. (פרקים יב, טו ו –טז). ככל שהבנק בוחר (משיקולים כלכליים-מסחריים פנימיים) לשמר פוזיציה במט"ח, הדבר אינו משליך או סותר את העובדה שהלקוח חויב בהפרשי שער בעת מתן השירות עצמו (ובהתאמה נוצרה לבנק הכנסה בערך של הפרשי השער עם מתן השירות עצמו).

14. הבנק עשוי לבחור שלא להתכסות על פעולות חליפין המבוצעות על ידי לקוחותיו, וזאת משיקולים מסחריים פנימיים. ייתכן והבנק ירוויח ו/או יפסיד ככל שהבנק בחר להגדיל או להקטין חשיפתו למטבע חוץ (חשיפתו למט"ח תשתנה במידה והבנק אינו מתכסה על פעולות ההמרה של לקוחותיו), אך פעילות המט"ח שהבנק בוחר לעשות אינה קשורה לאספקת שירות החליפין – אותה הבנק מבצע ללא סיכון; מן הבחינה הכלכלית, הבנק אינו זקוק להחזיק "פוזיציה" במטבע חוץ כדי לספק את שירות החליפין, והחזקת הפוזיציה נובעת משיקולים מסחריים פנימיים. (פרקים יג –יד).

15. כאשר שירות החליפין ניתן "ללא עמלה" (ראו תעריפון בנק הדואר), הלקוח עדיין מחויב ומשלם הפרשי שער. לא מצאתי הבדל עקרוני-מהותי בין העמלה המכונה 'עמלת חליפין' לבין החיוב בגין הפרשי שער; שניהם סוגים של חיוב בגין אותו השירות, שירות החליפין; מן הבחינה הכלכלית, ההפרדה בין שיעור עמלת הפעולה לבין שיעור הפרשי השער היא לא רלוונטית, ולראיה בנק הדואר אינו מחייב בעמלת פעולה, אך לצד זאת, בנק הדואר גובה הפרשי שער בשיעור כפול מהשיעור המקובל בקרב הבנקים. אף מבחינת ההיגיון הפשוט, קשה לתאר שבנק הדואר מספק את שירות החליפין בחינם, למרות הפטור מעמלת הפעולה הנקובה.(פרק כב).

16. מן הבחינה הכלכלית, חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ וחברת פייפאל פי.טי.אי. בע"מ (הפועלת בישראל) מפרטות את הפרמטרים הכלכליים הנדרשים לשם השוואה בין ספקי שירות שונים באופן המאפשר בחירה מושכלת של הספק המיטבי. כא"ל עושה זאת באמצעות השימוש בשער היציג שנקבע לאותו היום לביצוע עסקאות ההמרה; לעומת זאת, פייפאל משקפת (בתעריפון) את שיעור הפרשי השער שהיא גובה. מן הבחינה הכלכלית, שתי השיטות הן קבילות להצגת המידע הנדרש ללקוח לשם השוואת עלות השירות. (יצוין שגם לאומי קארד בע"מ משתמשת בשער היציג לשם חישוב שווי עסקת ההמרה והעמלה הכרוכה בפעולה – אך רק ללקוחותיה המועדפים). (פרקים יז –יח)."

בהמשך חוות הדעת מופיע פירוט הסבר של טיעונים אלו .

דא עקא, שהנחות יסוד אלו - אותן הניחו עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל - הן שגויות לחלוטין.

הנחת היסוד של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, ש"הפרשי השער" הם "עמלה" – היא הנחה שגויה לחלוטין .

הנחת היסוד של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל שהמסחר בין הבנק לבין הלקוח מתנהל כמסחר קמעונאי ללא כל סיכון, כאשר על כל רכישת מט"ח של הבנק יש עסקה נגדית של לקוח ובכך מתכסה הבנק על כל עסקה של רכישת מט"ח היא "הנחת יסוד" שגויה לחלוטין.

הבנקים הם " עושי שוק" ולא מתווכים בעסקאות מט"ח הרוכשים מט"ח לעסקה ספציפית.

הרכישה אינה רכישה ספציפית ללקוח מסוים על פי דרישתו.

הבנקים רוכשים מלאי מט"ח במיליונים, כדי שיהיה זמין בכל עת לכל דורש.

ברכישת מט"ח זו על ידי הבנקים יש סיכונים רבים , שאחד מהם היא ירידת ערך המט"ח באופן שלא יכסה את עלות רכישתו ומכירתו מאוחר יותר ללקוחות; ומאובדן הרווח שיכול היה הבנק להפיק אם היה משקיע כספי רכישת המט"ח באפיק השקעה אחר.

דווקא הלקוח הוא זה היכול לכלכל את צעדיו כך, שהוא ירכוש את המט"ח במחיר התואם את יום רכישת המט"ח על ידו בשער הנמוך ביותר, שאינו תואם בהכרח ובדרך כלל, את מחיר רכישת המט"ח על ידי הבנק.

יש אי הבנה מוחלטת של עו"ד דביר לנגר ו ד"ר מיכאל שראל בנושא המסחר הבין בנקאי ; ובמרווח בין מחירי הבנק בעסקאותיו בשוק הבין בנקאי ובמרכיביהם, שאינם יכולים להיות זהים לשערי החליפין המוצעים על ידי הבנק. אי הבנה הנובעת בין השאר , בשל אי הכרתם וידיעתם כיצד מתנהל המסחר הבין בנקאי בחדר העסקאות ובכלל .
הם גם לא השכילו להבין, שלמסחר הבין בנקאי והמרווחים בין מחירי הבנקים השונים בעסקאותיהם השונות , אין כל רלוונטיות לצורך קבלת ההחלטה של הלקוח היכן וממי לקנות את המט"ח. השניים לא היו ערים להשפעה שיש לתנודות המהירות, כמעט כל רגע, בשערים אלו במסחר והסתמכו על נתונים שפורסמו " דה-מרקר" נכונים לרגע מסוים, כאשר "דה-מרקר" כלל אינו המקור ממנו יש לשאוב את הנתונים כדי להגיע למסקנות כלשהן.
לא ברורות ולא מבוסס ות הנחות היסוד הנוספות המופיעות בחוות הדעת של ד"ר מיכאל שראל, שאינן מוכרות כלל במסחר הבין בנקאי ושאינן ניתנות כלל לחישוב בעת ביצוע עסקת רכישת מט"ח על ידי לקוח, ובכלל: "מן הבחינה הכלכלית, שווי עסקת החליפין צריך להמדד בהתאם לשווי ההוגן של המטבעות המוחלפים". וכי "השווי ההוגן נקבע בצורה המיטבית באמצעות שוקי המטבע השונים, המתואמים בינהם" (להלן - השוק הבין בנקאי). וכי "... שווי עסקת החליפין המדויק ביותר, מן הבחינה הכלכלית, ימדד לפי נקודת האמצע בשוק הבין בנקאי, כפול יחידות המטבע המוחלפות." וכי "...כל עלות חיצונית לשווי הכלכלי של פעולת החליפין, בה הלקוח נאלץ לשאת, היא עלות המושתת עליו על ידי הבנק שבאמצעותו הוא ביצע את הפעולה הכלכלית."

מדובר בהנחות יסוד, שגויות לחלוטין.

ה"שווי הוגן" ו"שווי עסקת החליפין" ודרך החישוב אותו יצרו השניים, הם ווירטואליים בלבד, פרי המצאתם, שאינם ניתנים כלל לחישוב , שאינם קיימים במציאות ובמסחר הבין בנקאי וגם לא מוכרים ב "חוק", ב"כללי הבנקאות" ו"בהוראות המפקח על הבנקים".

לא בכדי, לא הצליחו עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל במהלך עדותם בבית המשפט , להסביר דרך חישוב זו.

בקלות רבה, הדפו והפריכו עדי המשיבים בתצהיריהם ומומחי המשיבים בחוות דעתם הנחות יסוד שגויות אלו ואת דרך החישוב פרי יצירתם של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל והוכיחו עד כמה, היא שגויה, בלתי אפשרית ובלתי ניתנת כלל לחישוב וליישום.

היות ובחוות דעת מומחי המשיבים- כולם בעלי ידע מומחיות וניסיון רב בנושאים הנדונים - מפורטים עקרי הדברים המופיעים גם בתצהירים של העדים האחרים . א צטט - ובהרחבה - את הנאמר בחוות דעת אלו. אוסיף עלי הם מדברי העדים המצהירים הנוספי ם, ככל שיידרש הדבר.

מומחה המשיבים - בארי טאף - הוא מומחה בעל ידע, מומחיות וניסיון רב שנים, במסחר במטבע חוץ.

בפתח חוות דעתו, הוא מתאר את אופן התנהלות המסחר במטבע חוץ.

במהלך סקירה זו , הוא מתייחס גם להנחות היסוד השגויות והתלושות מהמציאות של ד"ר מיכאל שראל; וכפועל יוצא, גם לאלו של עו"ד דביר לנגר:

"2. תמצית חוות הדעת

* הבנקים הגדולים בישראל הינם עושי שוק לכל דבר ועני ן, ואינם מתווכים. עובדה זו ברורה מאופי פעילותם והמציאות בשוק, ומוכרת הן על ידי המשתתפים האחרים בשוק והן על ידי הרשויות והפיקוח על הבנקים. בתור עושי שוק, ובניגוד מוחלט למתווכים ("ברוקר" בלועזית), הבנקים הינם צד נגדי לעסקה (PRINCIPALׂ), קובעים מחירים, ונושאים בסיכונים רבים בקשירת עסקאות המרת מטבע, זאת הן מול בנקים אחרים והן מול לקוחות.

* המרווחים השונים שקיימים במסחר, במחירים החלים בשוק הבין-בנקאי ובמחירים החלים בין הבנקי ם ללקוחות, אינם מ הווים עמלות . מרווחים אלה הינם משתנים כלכליים שבעזרתם הבנקים מייצרים את השרות העיקרי שלהם כעושי שוק: נזילות.

* שערי החליפין (קניה ומכירה) המוצעים ע"י הבנק ללקוחותיו, אינם השערים החלים בעסקאותיו בשוק הבין בנקאי. אין זהות בין שערים אלה.

מבחינה זו, השוק הבין בנקאי כמוהו כ"שוק סיטונאי" בו סוחרים הבנקים במלאי המטבעות שלהם במחירים סיטונאיים, ואילו השוק בו מנהלים הבנקים עסקאות עם לקוחותיהם, הוא השוק הקמעונאי, בו מתמחר כל בנק את עסקאותיו בהתאם לשיקוליו בעסקאות אלה, וביניהם, כאמור, נטרול סיכונים ויצירת רווח.

המרווח בין מחירים החלים בשוק הבין בנקאי לבין המחירים שהבנקים קובעים לעסקאות מול לקוחותיהם, נועד גם הוא לשקלל את הסיכון שיש לבנקים במסגרת המסחר במט"ח ואת שיעור הרווחיות לו הם שואפים.

כידוע, קיים גם מרווח בין שער קניה לשער מכירה ללקוח, בעסקאות בין הבנק ללקוחותיו. שערים אלה המהווים את מחירי העסקאות בין הבנק ללקוח, וממילא גם המרווח ביניהם, ידועים ללקוח. מבלי לגרוע מכך שלמיטב ידיעתי והבנתי ולפי חוו"ד יועציהם המשפטיים של הבנקים המשיבים, לא חלה על בנק חובה לגלות ללקוח את רווחיו ו/או את מרווח הסיכון והרווח שלו, יובהר, כי ממילא אין אפשרות להציג ללקוח "מרווח", בין מחיר העסקה שלו לבין מחיר עסקה נגדית הפוכה של הבנק בשוק הבין בנקאי. זאת משום שאין ביצוע של עסקה - מול - עסקה ע"י הבנקים . לכן, בעת ביצוע עסקה עם לקוח, בנק עושה שוק, שכמפורט להלן מנהל פוזיציה, לא יודע ולא יכול לדעת, אם מטבע שרכש או מכר בעסקה כזו, נרכש או יימכר בשוק הבין בנקאי ו/או בעסקאות אחרות מול לקוחות אחרים, והוא גם לא יודע ולא יכול לדעת, מתי ובאיזה מחיר נרכש או יימכר. בנוסף, הפוזיציה של הבנק, נובעת לא רק מעסקאות המרה, אלא גם מעסקאות בשוק הכסף, בשוק הנגזרות או פעולות אחרות של הבנק.

אקדים ואציין, כי המרווח בו מתיימרת לעסוק חוו"ד ד"ר שראל, הוא המרווח בין המחירים בשוק הבין בנקאי למחירים בעסקאות שבין הבנק ללקוחותיו. בפועל, ד"ר שראל מבקש למעשה לחלץ את מרכיב הסיכון והריווח של הבנק בכל עסקה מול לקוח ולגלותו, כביכול, ללקוח.

אולם, מאחר שד"ר שראל יודע היטב, כי לא ניתן לחלץ ולגלות ללקוח מרכיב כזה, אז במקום להתייחס לשער של עסקה הפוכה שביצע הבנק בפועל בשוק הבין בנקאי – שאינה בנמצא, הוא מתייחס למיני ''שערים" אחרים שאינם מייצגים שום עסקה בפועל של הבנק, וממילא אינם מייצגים ריווח בפועל של הבנק.

בהתאם, "מרווח" בין שער שצוטט על ידי בנק בשוק הבין בנקאי לב ין שער עסקה ללקוח, לו קורא ד"ר שראל בחוות דעתו - "הפרש שער", בוודאי אינו מייצג מרווח בין שער בו סחר הבנק בפועל בשוק הבין בנקאי לבין שער העסקה ללקוח. זאת בין היתר, משום ששער שצוטט בשוק הבין בנקאי אינו מייצג בהכרח עסקה כלשהי שנעשתה על ידי הבנק בשער זה.

כך גם לגבי "מרווח" אותו מכנה ד"ר שראל "מחצית המרווח הבין בנקאי", בין שער שציטט בנק בשוק הבין בנקאי לבין "נקודת אמצע" כביכול בשוק הבין-בנקאי (שנמדדת בחוו"ד ד"ר שראל, פעם אחת לפי האמצע בין שני השערים התחרותיים ביותר בשוק הב ין בנקאי ופעם אחת לפי האמצע בין שער קניה ומכירה המצוטטים ע"י אותו בנק עצמו). גם "שער אמצע" זה לפיו נמדד "מרווח" נוסף זה בחוו"ד ד"ר שראל, אינו מייצג שער בו סחר הבנק, ו/או עסקה בפועל של הבנק.

באותו אופן, ההפרש בין "שער בהזמנה" לב ין השער היציג, המוגדר בחוו"ד שראל כ"הפרש שער" מסוג נוסף, חסר משמעות אף הוא. למותר לציין, כי השער היציג לא מייצג עסקה נגדית לעסקה בשער הזמנה שביצע הבנק.

עניינה האמיתי של חוו"ד ד"ר שראל הוא, אם כן, במרווח בין מחירי הבנק בעסקאותיו בשוק הבין בנקאי למחירי עסקאותיו מול לקוחותיו, שאינו ניתן לאיתור וגילוי פר עסקה ספציפית של לקוח, ושאותו מנסה ד"ר שראל להחליף ב"מרווחים" וירטואליים אחרים.

* כל הנתונים הנחוצים ללקוחות הבנקים כדי לקבל החלטה מושכל ת עם איזה בנק לבצע עסקאות, גלויים וידועים ללקוח לפני קשירת העסקה : שערי חליפין ועמלת חליפין. גובה המרווחים אינו רלוונטי ללקוח.

* החל משנת 1995, קיים בישראל שוק דו-צדדי רציף במט"ח, זהה לשווקים בכל המדינות המפותחות בעולם, אם כי בהיקף קטן יותר. כמו בכל השווקים המפותחים, הבנקים המסחריים הינם עושי שוק וממלאים תפקיד מרכזי ונחוץ ביותר במסחר.

* בתור עושי שוק, הבנקים מצטטים מחירים באופן רציף בימי ושעות המסחר, קונים ומוכרים כצד נגדי (principal), מנהלים מלאי של מט"ח ("position" or " book") ומנהלים את כל הסיכונים הכרוכים בפעילות זו- סיכוני אשראי, סיכון שוק (סיכון שער החליפין וריבית), סיכון סליקה וסיכונים עסקיים אחרים.

* הסיכון לו חשוף הבנק קיים תמיד, ונובע, בין השאר, מכך שהוא חייב לבצע עסקאות מול לקוחותיו לפי ביקושים והיצעים שלהם, ובזמן הנבחר על ידם, ומהפער האפשרי, למשל - בין נתוני העסקאות שהוא מבצע עם לקוחות לפי ביקושים והיצעים שלהם לבין הפוזיציה שלו; בין השערים בהם רכש את המטבעות, לבין השערים בהם הוא יכול למכור אותם ללקוחות; בין השערים בהם הוא רוכש עתה מטבעות מלקוחות לשערים בהם יצליח למכור מטבעות אלה אח''כ; בין השיקולים שהיו רלוונטיים לקביעת המחיר בשוק הבי ן בנקאי עת נרכשו או בעת שיימכרו מטבעות אלה, לשיקולים הרלוונטיים לקביעת המחיר בעת ביצוע העסקה עתה, ועוד.

* מעמדם של הבנקים כעושי שוק מוכר על ידי הרשויות ופעילותם כעושי שוק נתונה לפיקוח.

* הבנקים מחויבים לנהל פוזיציות כפועל יוצא מתפקידם כעושי שוק. שוק המט"ח הוא שוק תנודתי מאוד עם קצב שינויים מהיר ביותר. עשיית שוק גורמת בהכרח לחוסר התאמה (mismatch) מבחינת מטבע, סכום, תאריכים ועוד. לבנקים אין כל אפשרות מעשית לקשור "עסקה כנגד עסקה", ועל כן הבנקים חשופים לסיכון שוק גבוה, אותו הם חייבים לנהל באמצעות ניהול מלאי (פוזיציה), שימוש בנגזרות, ופעולות בנקאיות אחרות, למשל בשוק הכסף. כך בארץ וכך נוהגים גם בנקים אחרים הפועלים כעושי שוק במדינות אחרות.

* המרווחים בין מחירים שקיימים בשוק הבין בנקאי, לבין המחירים שהבנקים קובעים לעסקאות מול לקוחותיהם, אינם מהווים עמלה. הם אינם וודאיים, אינם קבועים, אינם בטוחים ולחלוטין תלויים בהתפתחויות בשוק . המרווחים ביו המחיר בשוק הבין בנקאי לבין מחיר העסקה ללקוח משמשים את הבנקים ליצירת רווחים וניטרול סיכונים.

* אם הבנק היה מספק ללקוחות מידע על המרווחים השונים. לדעתי היה בכך אף כדי להביא לטעות והטעיה. הבנק עם המרווח הנמוך ביותר אינו בהכרח מציע את העסקה הטובה ביותר ללקוח. הצגת המרווחים השונים, שהם כאמור מידע לגמרי לא רלוונטי ללקוח, יכולה רק לבלבל ואולי אף להטעות אותו. למיטב ידיעתי והיכרותי עם התחום, גם מצד בנק ישראל אין כל ציפי ה או דרישה כי הבנקים ימסרו מידע כזה. כמו כן. לא ידוע לי על דרישה כזאת באף שוק מט"ח בעולם המפותח.

* כאשר לקוח החליט לבצע עסקת המרת מטבע, מרווח ה-bid-offer אינו רלוונטי כלל להחלטה מול מי לבצע את העסקה. כל מה שנחוץ ללקוח בעת קבלת ההחלטה עם מי לבצע את העסקה הוא שער החליפין לעסקה הרלוונטית לו ועמלת החליפין, ואלו גלויים לכל לקוח. הלקוח, ולא משנה מי הוא, מעונין בתמורה נטו שהוא מקבל/משלם, ולא במרכיבים השונים או גורמים אחרים. תמורה נטו זו נקבעת על ידי שער העסקה ועמלת החליפין בלבד.

* מבנה השוק בישראל: 16 בנקים, 4 בנקים זרים, 3 ברוקרים, ומאות מוסדות פיננסיים אחרים. לקוחות יכולים לבקש ולקבל ואף עושים זאת לעיתים בפועל הצעות ממספר בנקים בו זמנית ; מתנהל מו"מ על שערים ועמלות; ומידע רב זמין לציבור.

* הנחות היסוד של ד"ר שראל מוטעות לחלוטין, ונעדרות ביסוס עובדתי. הקביעות שלו תיאורטיות בלבד ותלושות מן המציאות הכלכלית, העסקית והתפעולית. לכן, לעניות דעתי, מסקנותיו איכן נכונות, ואת חלקן ניתן להגדיר כדמיוניות ממש."
(ההדגשות שלי, י.פ.)

בהמשך חוות דעתו מרחיב ומסביר בארי טאף את הנאמר:

"ב. שוק המט"ח בישראל

4. מבנה ותפקוד שוק המט"ח בישראל דומים מאוד לאלה של השוק הבינלאומי כמתואר לעיל, אבל בהיקף קטן בהרבה (המסחר במט''ח בישראל מהווה כ 0.1% מהמסחר הגלובלי במט"ח, ראה איור מס' 1). המסחר הסיטונאי מתקיים בין הבנקים בערוצים שונים ומגוונים, בין היתר, באמצעות הטלפון בעל פה ובאמצעות מערכות תקשורת אלקטרוניות לצורך קשירת עסקאות שונות. בנוסף, שלושה ברוקרים ("הבוקס") פועלים בשוק השקל/מט"ח, כאשר כמו ברוקרים בחו"ל, הם אינם צד לעסקה בשום אופן אלא רק מפגישים בין מוכרים וקונים. אין נתונים מדויקים על חלקו של כל ערוץ, למיטב ידיעתי, לפחות 10% או קצת יותר מהעסקאות נקשרות בעזרת ברוקר, והשאר מתחלקות בין הערוצים האחרים.
...
6. המבנה דומה לזה של כל שוק פיננסי מעבר לדלפק. השוק מאפשר להציג ביקושים והיצעים למטבעות חוץ באמצעות מכירה וקניה בשוק, לנהל סיכונים, לבצע עסקאות ופעולות אחרות כמו תשלומים, ולאזן את חשיפתם לסיכוני שוק. סוגים שונים של משתתפים נחוצים לקיום השוק: תשתיות תקשורת, סליקה ומחשוב ; משטר כלכלי ומשפטי תומך ; מפקחים ועוד. עם זאת, הבנקים נמצאים במרכז השוק, כגורם היסודי והחיוני ביותר. למעשה, כל הזרמים עוברים דרכם, וכך פועל גם השוק בישראל.

ג. תפקיד הבנקים בשוק המט"ח בישראל

7. תפקיד הבנקים בשוק המט"ח בישראל הוא לפעול כעושי שוק בהמרות מט"ח שקל, בדיוק כמו בנקים בשוק הבינלאומי בלונדון או בניו יורק. הבנקים מצטטים מחירים באופן רציף בימי ושעות המסחר, קונים ומוכרים כצד נגדי (principal), מנהלים מלאי של מט"ח (book or position"") ומנהלים את כל הסיכונים הכרוכים בפעילות זו - סיכוני אשראי, סיכון שוק (סיכון שער החליפין וריבית), סיכון סליקה, וסיכונים עסקיים אחרים.

יצויין, שבאופן טבעי מרבית הפעילות של הבנקים הישראליים מתרכזת בשוק השקל- מט"ח, בו יש להם יתרון ברור. עם זאת, הס מספקים שירותים דומים גם במטבעות אחרים, במה שמכונה "שוק מט"ח - מט"ח": המרות ועסקאות אחרות בין מטבעות זרים, עם או בלי קשר לשקלים.

8. גם בנקים שאינם עושי שוק מול בנקים אחרים נושאים בסיכונים רבים, שכן הם פועלים בשוק הבין בנקאי (אם כי כלקוח ולא כעושי שוק כאמור). גם בנקים אלו הינם עושי שוק מול הלקוחות שלהם. הם אינם מתווכים אלא מהווים צד נגדי לכל העסקאות, הן מול בנקים אחרים והן מול לקוחות. לכן, גם בנקים אלו חשופים לאותם סיכונים, כאשר ההבדל הינו אולי בהיקף אבל לא בעיקרון. המרווח בין השערים בשוק הבין בנקאי בהם סוחר הבנק לבין שער העסקה בינו לבין הלקוח, והמרווח בין שער קניה של הבנק לשער המכירה שלו ממלאים את אותם תפקידים - ניטרול סיכונים ויצירת רווחים.

9. הדרך שבה פועלים הבנקים אינה משאירה ספק ביחס לעובדה שהם מהווים עושי שוק ולא מתווכים, הן במסחר עם בנקים אחרים והן במסחר מול לקוחות, על כל המשתמע מכך. ראשית, הבנקים מצטטים שערי חליפין באופן רציף, מבלי שיש להם בו זמנית עסקה נגדית, וזאת הן בשוק הבין בנקאי והן מול הלקוחות.
הבנקים קובעים את המחיר (שע"ח) בעצמם, על סמך שיקולים פנימיים וחיצוניים, לרבות לפי מצב הפוזיציה שלהם, ולוקחים על עצמם את התוצאות של ציטוט המחיר - רווח או הפסד, סיכונים וחשיפות, וזאת הן בשוק הבין בנקאי והן מול לקוחות. הבנקים מנהלים "מלאי" של מט"ח, בין אם הוא נמצא בעודף או בגרעון, המורכב הן מעסקאות בשוק הבין בנקאי והן מעסקאות מול לקוחות. אין ספק שהם הצד הנגדי ( principal) בכל עסקה שהם קושרים, עם עושה שוק אחר או עם לקוח. כל התנועות הכספיות, זיכויים וחיובים, מבוצעות מול הבנק, ועוברות בחשבונות הבנק. כמו כן, הבנקים חשופים לסיכוני שער החליפין, הן בשוק הבין בנקאי והן בעסקאות מול לקוחותיהם.
...
11. הבנקים מחויבים לנהל פוזיציות כפועל יוצא מתפקידם כעושי שוק. כפי שראינו, תפקיד הבנקים לצטט מחירי קניה ומכירה של מט"ח ("two-way market " ) ללקוחות ולעושי שוק אחרים. כדי לעשות זאת, הם חייבים מלאי (או תחליף בצורה של אפשרות בטוחה להשיג את המטבע הדרוש). אחד הכלים לנהל את הפוזיציות ואת הסיכונים הנובעים מהן הוא שימוש בנגזרות כדי לגדר סיכון או ליצור את הפוזיציה הרצויה.

12. חשוב להדגיש את העובדה שהמציאות מחייבת את הבנקים לפעול כעושי שוק ולקבל על עצמם את הסיכונים הכרוכים בכך: עסקית וגם מעשית אין להם שום אפשרות לפעול אחרת. שוק המטי"ח הוא שוק תנודתי מאוד עם קצב שינויים מהיר ביותר. עם זאת, הבנקים מספקים ללקוחות מענה לצרכיהם. כאשר לקוח פונה לבנק בבקשה לקנות או למכור מט"ח, הבנק נענה לדרישת הלקוח ומבצע עסקה בהתאם לצורכי הלקוח. מעבר לפרמטרים האחרים הרלוונטיים להחלטה אם ומתי על הבנק לבצע עסקה בשוק הבין בנקאי (כמו למשל, מצב הפוזיציה של הבנק), לבנק אין זמן לחפש, לאתר ולבצע עסקה נגדית באותו מטבע בדיוק ובאותו סכום (דבר שממילא היה גורם לבנק עלויות נוספות, בלתי יעיל וגם לא נעשה ע"י בנקים בשווקים במדינות אחרות), כך שהוא "נאלץ" לפעול כעושה שוק.
13. גם ביחס לעסקאות קטנות וקמעוניות הבנק אינו יכול למצוא עסקה נגדית כנגד כל עסקה ועסקה: הוצאות החיפוש, הניהול ועלויות העסקה בסכומים קטנים הופכים את הדבר לבלתי אפשרי עסקת מינימום בשוק הבין-בנקאי הינה בסך מיליון דולר. לכן הבנק מצטט מחיר ומבצע עסקה, מבלי "להתכסות" כנגד כל עסקה ועסקה, והוא לא יכול, בכל מקרה, לנהוג אחרת. יתכן שלקוחות יבצעו מול הבנק מאות עסקאות עד שיווצר סכום שמצדיק פניה לשוק הבין בנקאי. כאשר מוסיפים לכך את הזמן שלוקח לאסוף ולעבד את המידע מהסניפים, ברור שנוצרים פערים משמעותיים בעיתוי ובזמן, שחושפים את הבנק לסיכון גבוה בשוק תנודתי כמו שוק המט"ח. לכן, הוא "צובר" את העסקאות, מנהל פוזיציה כפי שהוא רואה לנכון, כאשר המרווח בין שע"ח קניה לשע"ח מכירה נועד, בראש ובראשונה, להגן עליו מפני הסיכון והעלות, ובשאיפה גם לייצר לו רווח ראוי.

14. כמו כן, ברור שהבנק פועל בתור צד (principal) ולא כסוכן: כל הכספים בעסקת המרה משולמים ל/מתקבלים מהבנק שאתו נקשרה העסקה. כל עסקה משפיעה באופן ישיר על מלאי הנכסים של הבנק. בכל הפעילות שלהם בשוק המט"ח הבנקים נושאים בסיכונים רבים.
...
27. על מנת לספק את הנזילות הדרושה, עושה שוק בד''כ ינהל מלאי של הנכס הנסחר, או לכל הפחות אפשרות מובטחת ללוות אותו בעת הצורך. מצב המלאי שלו- ה"פוזיציה" שלו - קובע את החשיפה שלו לסיכון שוק: רווחים או הפסדים כתוצאה משינויים בערך הנכס, ובמקרה של שוק מט"ח, כתוצאה משינויים בשערי חליפין. יצויין, כי מאחר שקניית מטבע אחד תמיד מבוצעת כנגד מכירת מטבע אחר, עושי שוק במט"ח נמצאים תמיד ב''לונג" על מטבע אחד (מצב של עודף) וב"שורט" (מצב של חסר) על מטבע אחר. בנוסף לרווח או הפסד הנובעים משינוים בשע"ח, יהיו הכנסות או הוצאות הנובעות ממימון המלאי (CARRY); עלויות גידור אם הוא משתמש במכשירי גידור כדי לנהל סיכונים, וכן עלות ההון שהוא חייב להחזיק כנגד הפוזיציה.
בצד ההכנסות יהיה לו בעיקר את ה"מרווח'' או ההפרש בין מחיר (שע"ח) הקנייה שלו למחיר (שע"ח) הקנייה שלו למחיר (שע"ח) המכירה - ה- "bid-offer spread" שצריך לפצות אותו על הסיכונים שהוא נוטל ולהניב עבורו רווח ראוי.
...
31. ברור שלעושה שוק יש תפקיד כלכלי: הוא חייב לאסוף מידע, להעריך את ההשפעה של גורמים כלכליים ואחרים, ועל סמך גורמים אלו ואחרים להציע מחיר לנכס, במקרה זה, שער חליפין. בכך, בניגוד למתווך, הוא נושא בסיכונים רבים. הסיכון של בנק בפעילות במט"ח מחייב גם אחזקת הון מזערי כנגד סיכונים אלו. הסטנדרט הבינלאומי להלימות הון נקבע על ידי ה- ( BCBS ) Basel Committee on Banking Supervision ומיישמים בהתאמו ת מסוימות לכל המדינות המפותחות כולל ישראל. בהגדרת דרישות ההון כנגד נכס סיכון, ה- BCBS כמובן כולל מט"ח ועשיית שוק :...

34. כלומר, גם התקנות הבינלאומיות וגם הפיקוח בישראל מכירים ומסדירים את הסיכונים השונים הנובעים באופן ישיר מתפקיד הבנקים כעושי שוק בשוק המט"ח בישראל: סיכון שוק (שע"ח), אשראי, סליקה ועוד.

35. האמור לעיל נכון גם לגבי התנהלותם של הבנקים הקטנים יותר (כגון בנק יהב), אשר אמנם היקף עסקי המט"ח מצומצם יותר לעומת אלו של הבנקים הגדולים, אך אין הם מהווים מתווכים, אלא מחזיקים פוזיציה במט"ח, חשופים לסיכונים הנובעים משינויים במטבע ובפרט מהווים הצד השני לעסקה מול לקוח או מול בנק אחר.

ה. ההבדל בין עושה שוק (market-maker) ומתווך (broker)
36. למרות ששני הגופים עוסקים בקשירת עסקאות, ישנם הבדלים חשובים ומשמעותיים ביניהם מבחינה כלכלית, משפטית, פיקוחית ועסקית. "ברוקר'' בשוק הבין-בנקאי הינו מתווך טהור. כלומר ברוקר סוחר אך ורק במידע, ולא בנכסים עצמם. בשוק המט"ח מדובר במידע אודות קיום היצע ו/או ביקוש במטבע מסוים תמורת מטבע אחר, בכמות ובתנאים מסוימים (ובשלב מסוים זהות הצדדים). התפקיד היחיד של הברוקר הוא להפגיש בין שני צדדי העסקה; ברגע שהוא עשה זאת, לא רק שתפקידו מסתיים והוא יוצא לגמרי מהתמונה, אלא שאסור לו לעשות מעבר לכך. ברור מאליו שברוקר לא מחזיק מלאי, הוא אינו יכול (ואסור לו) להציע עסקה בהיעדר צד שני, והכי חשוב, הוא אינו נושא בסיכון פיננסי כלשהוא.

37. לעומת הברוקר, עושה שוק הינו תמיד צד בעסקה, פועל בשם עצמו, קובע את מחיר הנכס, מייצר ומספק נזילות, בד"כ מחזיק מלאי של נכסים שכמובן מופיעים במאזן שלו, והכי חשוב, נושא במלוא הסיכונים, פיננסיים ואחרים, הקשורים לנכס ולשוק בו הוא פעיל. בשפה המקובלת, ברוקר הוא agent, גוף שפועל בשם גורם אחר, בעוד שעושה שוק הוא בהכרח principal גורם שפועל בשם עצמו.

39. ההבדל הכלכלי והעסקי בין עושה שוק לבין ברוקר, ברור ומוכר הן בשוק והן על ידי רשויות הפיקוח השונות. כתוצאה מהבדל זה, מלאכת עושה השוק מורכבת הרבה יותר מזו של הברוקר. עושה השוק חייב לנהל מערכת מתוחכמת וקשרים רבים כדי לנהל מלאי, לממן את המלאי, לעקוב אחרי התפתחויות כדי לקבוע נכון מחירים ומרווחים ולנהל סיכונים. רווחי עושה השוק מהמרווח, הינם תוצאה של הנזילות שהוא מספק, גילוי המחיר שהוא מספק והסיכון שהוא לוקח על עצמו במקום המשתתפים האחרים. לעומתו, לברוקר עבודה פשוטה הרבה יותר, המסתכמת בהעברת מידע בין גופים שאיתם הוא בקשר. תמורת התפקיד המצומצם הזה הברוקר מקבל עמלה. ההבדל מוצג היטב באיור מס' 3.
...
41. לסיכום, מבחינה כלכלית ומעשית, הבנקים בישראל משמשים כ"עושי שוק" במט"ח, על כל המשתמע מכך. עובדה זו מובנת ומוכרת היטב על ידי כל המשתתפים האחרים ב מסחר, כולל רשויות הפיקוח.
...
ו. מרווח המכירה-קניה בשוק המט"ח בישראל אינו עמלה

43. מרווחי מ כירה-קניה (הן מרווח בין שער קניה לשער מכירה ללקוחות הבנק והן מרווח בין שערי קניה/מכירה ללקוחות הבנק לבין שערי עסקאות שמבצע הבנק בשוק הבין בנקאי) ב שוק המט"ח אינם עמלה, אלא הינם מרווחים המיועדים, בין היתר, לנטרל סיכונים הכרוכים בתפקיד הבנקים - "לעשות שוק" בשוק מט"ח שקל. כאמור, בנוסף לנטרול סיכונים מגלמים המרווחים שאיפה לגיטימית של עושי השוק, לייצר לעצמם רווח במסגרת עשייתם בשוק המט"ח. בתמצית, המרווח נועד, אם כן, לשקלל הן כיסוי סיכונים והן רווח מקווה.

44. עמלה, להבדיל ממרווח מהסוג הנדון, הינה קודם כל בסכום או בשיעור קבוע. כאשר עסקה בוצעה, הסוחר/סוכן יודע בדיוק כמה הוא יקבל, והדבר אינו תלוי כלל בהמשך המסחר. בניגוד מוחלט לכך, הרווחים מהמרווח אינם ודאיים כלל: הבנק יכול לקבל את כל המרווח, חלקו, או להפסיד מהעסקה, הכל תלוי בנקודה ההתחלתית שלו (המלאי שלו), ההתפתחויות בשוק, והיכולת שלו לנהל את הפוזיציה שלו. המרווח מושפע ממגוון רחב של גורמים כלכליים, והוא מתואם חיובית עם הסיכון בשוק - וזוהי הפונקציה הכלכלית שלו. ישנם מקרים שבהם עושה השוק מוותר בכלל על המרווח, ומוכן למכור ולקנות במחיר זהה. בממוצע הבנק לא יקבל את מלוא המרווח: ברגע שהוא קושר עסקה, עצם קשירת העסקה מהווה מידע שיביא אותו לשנות את הציטוטים שלו כך שיצמצמו את המרווח ההתחלתי, כמו בדוגמה הבאה:...

45. העובדה שהמרווח שיקבל הבנק בפועל אינו ודאי, אלא משתנה בהתאם לתנאי השוק, ויכול להיות גדול או קטן מהמרווח המצוטט ללקוח, אפס, או אפילו שלילי (כלומר הפסד לבנק) ממחיש היטב שהמרווח אינו עמלה אלא רווח (או הפסד) שנוצרו כתוצאה מפעילות הבנק כעושה שוק במט"ח.

46. במקרה של המרווח בין השערים בשוק הבין-בנקאי לבין השערים המצוטטים ללקוחות, ברור שלא מדובר בעמלה אלא בהכנסה שנוצרה תוך כדי פעילות הבנק כעושה שוק ו-principal מול הלקוח . כפי שראינו לעיל, גודל עסקה מזערי בשוק הבין-בנקאי הוא מיליון דולר ויותר. מאחר ועפ "י הגדרה העסקאות מול לקוחות בד"כ הרבה יותר קטנות, הבנק מבצע אותן על ידי לקיחת פוזיציה ואינו מבצע כנגדן עסקאות Back to Back בשוק הבין-בנקאי.

47. גם אם הבנק אינו משתתף בשוק הבין-בנקאי כעושה שוק, המרווח בין השערים בשוק הבין-בנקאי לבין השערים ללקוחות אינו עמלה אלה מרווח שזהה לכל דבר וענין למרווחים שקיימים בין שוק סיטונאי לשוק קמעונאי, ללא קשר לנשוא המסחר. בכל מסחר, יש מרווח בין המחירים, המבטא מגוון רחב של עלויות וסיכונים שקיימים בהיקף גדול יותר במסחר קמעונאי מאשר במסחר סיטונאי...

48. יודגש, כי בדרך כלל שע"ח תקף בשוק הבין-בנקאי רק לשניות ספורות! לכן, גם בנק שרק מבצע עסקאות עם לקוחות על ידי "כיסוי" בשוק הבין-בנקאי חשוף לסיכון שוק גדול, ובמובן זה אינו שונה במאומה מעושה שוק רגיל. כבר בשל קיום הסיכון הזה ברור למה המרווחים השונים אינם מהווים "עמלה" בשום צורה שהיא.

ז. צרכי המידע של לקוחות הבנקים

49. כאשר לקוח החליט שברצונו לבצע עסקת המרת מטבע, מרווח ה-bid-offer או המרווח בין השער ללקוח לבין "השער המצוטט בשוק הבין בנקאי" (סע' 1 לבקשה לאישור המקוצרת, להלן אתייחס למרווחים אלו כ"מרווח") אינו רלוונטי בכלל להחלטה מול מי לבצע את העסקה.

50. ראשית אבקש להעיר הערה מקדמית לטענת המבקשים לגבי קיומו של שער "בין-בנקאי", כדלקמן: בכל רגע נתון הבנקים המשמשים כעושי שוק מצטטים במערכות המסחר השונות שערי קניה ומכירה אינדיקטיביים לעסקאות לסך של 1 מליון דולר ארה"ב. לכל בנק מוצגים שורה של שערים כאלה על ידי הבנקים עושי השוק השונים המשתנים בתדירות גבוהה יחסית, לרבות מרגע לרגע. אם הבנק מעוניין לבצע עסקה, באפשרותו לפנות לאחד מעושי השוק האחרים ולקבל מחיר עדכני לביצוע עסקה כאמור. באופן זה כל בנק יכול לבצע עסקה ברגע נתון בכל אחת מהדרכים שעומדות בפניו.

51. הציטוטים השונים אשר מפרסמים עושי השוק השונים במערכות מידע שונות, כמו רויטרס, הם אינדיקטיביים בלבד ואינם מלמדים על השער בו בוצעה ו/או תבוצע עסקה בפועל על ידי בנק כזה או אחר ובוודאי שאינם נכונים לכל עסקה באשר היא. לפיכך קיימים שורה של שערים בשוק בכל רגע נתון - שער המצוטט על ידי עושה שוק כזה או אחר; השער האינדיקטיבי המפורסם במערכת השונות; השערים המצוטטים על ידי המתווכים ושערי העסקאות שבוצעו בפועל בין בנקים בשוק הבין בנקאי שאינם גלויים (נתוני העסקאות שמבצע כל בנק בשוק הבין בנקאי בפועל אינם מתפרסמים, ולמיטב ידיעתי ולפי חוו"ד משפטית, הינם בגדר סוד מסחרי). כבר בשל כך הטענה של המבקשים אינה נכונה ביסודה.

52. ואולם, העיקר - אותו הפרש או מרווח שמנסים המבקשים לטעון כי על הבנקים לגלות, כלל אינו רלוונטי ללקוח לצורך ביצוע העסקה. כל מה שנחוץ ללקוח לצורך קבלת ההחלטה עם מי לבצע את העסקה הוא שער החליפין לעסקה שאותה הוא רוצה לבצע ועמלת החליפין. זה ברור ופשוט. הלקוח, ולא משנה מי הוא, מעונין בתמורה נטו שהוא מקבל/משלם, ולא במרכיבים השונים או גורמים אחרים המרכיבים את אותה תמורה ו/או המשפיעים עליה. תמורה נטו זו מורכבת משער העיסקה ומעמלות. ..
...
ח. האם גילוי של גובה המרווח בשוק המט"ח רלוונטי ללקוח

57. ככפי שראינו בסעיף הקודם, כל מה שנחוץ ללקוח כדי לקבל החלטה נכונה ומושכלת בעת קשירת עסקת המרה הוא שע"ח המוצע לו ועמלת החליפין. עם הנתונים האלו, הלקוח יכול באופן פשוט וברור לחשב את עלות העסקה בבנק עבורו, להשוות אותה לבנקים אחרים, ולקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו. לגובה המרווח אין כל חשיבות ללקוח: הדבר היחיד שחשוב לו זה העלות/תמורה נטו בסופו של דבר. אין לו כל צורך במידע על גובה המרווחים, שהם "תשומות" (ביחד עם גורמים רבים נוספים), והשפעתם, אם בכלל, כבר גלומה בשער שמוצע לו.

58. הדבר אינו שונה מכל תחום מסחר אחר. צרכן שקונה מוצר, נניח ארון, מעונין רק באיכות המוצר ומחירו. כאשר הוא בוחר בין שני מוכרים של מוצר זהה, הוא יקבל את ההחלטה אך ורק על בסיס המחיר הסופי שהוא יידרש לשלם, ואין לו כל ענין במרכיבים של המחיר. הלקוח אינו מתחשב במחיר העצים או המסמרים, עלויות העבודה ושכר דירה, יעילות ניהול המלאי או הוצאות המימון של כל מוכר ומוכר או ברווח שכל אחד מהמוכרים יפיק מהעסקה. ההחלטה תתקבל עפ"י המחיר הסופי הנמוך יותר, ללא כל חשיבות למרכיבים השונים העומדים בבסיס המחיר הסופי. אין ספק שה"מרווחים " בין מחיר העצים והמסמרים ששילם הנגר בשוק הסיטונאי, לבין מחיר העץ והמסמר הגלום במחיר המוצר המוגמר, לגמרי לא חשובים לו.

59. גם במקרה של עסקת המרה מול בנק, כל בר דעת, לקוח פרטי או מוסד מתוחכם, יקבל את החלטתו על בסיס העלות/תמורה נטו. השע"ח שהבנק מציע יכ ול להיות מושפע מגורמים רבים: כמובן הפוזיציה של הבנק ומצבה בכל רגע נתון, סחירות המטבע בשוק, הערכתו לגבי התפתחויות בשוק, מידע לגבי זרמים צפוים לבנק, אירועים כלכליים ברחבי העולם, וכן מגורמים נוספים: כגון: מכלול היחסים שלו עם הלקוח, רצון להגדיל את פלח השוק
שלו וכד'.

60. הראיה הטובה ביותר לכך נמצאת אולי באופי הפעילות של הברוקרים בשוק. הברוקרים, כזכור הינם מתווכים טהורים, כל תפקידם הוא להפגיש בין בנקים לצורך קשירת עסקאות. הבנקים, יש להניח, משתתפים מתוחכמים ביותר, והם ידרשו כל מידע הנחוץ להם כדי לקשור עסקאות טובות מבחינתם. עובדה פשוטה היא, שגם בשוק הבין-בנקאי (וגם במערכות אלקטרוניות למסחר) העסקאות נקשרות על סמך שערי החליפין הרלוונטיים, ללא כל קשר למרווח, אבל אין כזה דבר שבנק יסחור בשע''ח פחות טוב לו בגלל מרווח מצומצם יותר, בדיוק כמו כל לקוח פרטי.

61. מה שברור מעל לכל ספק זה, ששער החליפין וגובה עמלת החליפין, המסופקים ללקוח ע"י הבנק, ידועים וגלויים לכל, וממלאים באופן מוחלט את הגילוי שעל הבנקים לספק.

62. אבל לא זו בלבד: אם הבנק היה מספק ללקוחות מידע על המרווחים השונים, לדעתי היה בכך אף כדי להביא לטעות והטעיה. כפי שראינו בסעיף הקודם (דוגמאות בלוח 1) הבנק עם המרווח הנמוך ביותר אינו בהכרח מציע את העסקה הטובה ביותר ללקוח. הצגת המרווחים השונים, שהם כאמור מידע לגמרי לא רלוונטי ללקוח, יכולה רק לבלבל ואולי אף להטעות אותו. משול הדבר לחנות שבמקום להציג בפני הצרכן רק את מחיר המלפפון (הדבר היחיד שחשוב לו) מציגה גם המרווח בין החקלאי לאיגוד המגדלים, בין איגוד המגדלים לבין הסיטונאי, בין הסיטונאי לרשת, ובין הרשת לחנות.
המידע הזה אינו מוסיף דבר, אין ללקוח כלים להבין אותו, ואין לו צורך להבין אותו, והוא עלול רק להקשות עליו או אף להטעות אותו. למיטב ידיעתי והיכרותי עם התחום, גם מצד בנק ישראל אין כל ציפיה או דרישה כי הבנקים ימסרו מידע כזה. כמו כן, לא ידוע לי על דרישה כזאת באף שוק מט"ח בעולם המפותח.

63. בנוסף, אין כל אפשרות פרקטית להציג מרווחים ללקוחות. הקושי העיקרי הוא שאי אפשר לקבוע יחס חד ערכי בין עסקה ספציפית למרווח ש"קשור" אליה - מכיוון שהקשר הזה אינו קיים במציאות. ראשית, כפי שראינו, הבנקים אינם קושרים עסקה Back to Back" " לכל עסקה, גם אם הדבר אפשרי - וברור שזה בלתי אפשרי כבר משום שעסקה מיזערית בשוק הבין-בנקאי הינה מיליון דולר (ועסקה נפוצה יותר 5 מיליון דולר), בעוד שהבנקים קושרים מול לקוחות עסקאות בסכומים נמוכים הרבה יותר. שנית, יש פערים בזמן באיסוף ועיבוד המידע בתוך הבנק, שהינם פערים משמעותיים מאוד בשוק הבין-בנקאי במט"ח שבו ציטוט "תקף" למספר שניות בלבד. שלישית, ואולי החשוב ביותר, עסקה בודדת מהווה רק מרכיב אחד בפעילות הבנק בשוק המט"ח, כאשר הדבר שכן קובע את הפעילות שלו זה הפוזיציה הכללית שלו במטבע. הפוזיצה מושפעת מגורמים רבים, כולל פעילות אחרת בבנק (אשראי ו/או פקדונות במט"ח), פעילות נוסטרו, וכד'. לכך יש להוסיף את שציינתי לעיל, קרי: את העובדה כי קיימים שורה של שערים בעסקאות בין הבנקים,
חלקם משקפים עסקאות בפועל וחלקם אינדיקטיביי ם, ולא ברור לאיזה שער בדיוק רוצים המבקשים להשוות את השער ללקוח ומה ההגיון להשוות דווקא לשער כזה או אחר. מכל הסיבות האלו, אפוא, אין שום אפשרות לבנק "לגלות" מרווח ששייך לעסקת המרה ספציפית ואין כל משמעות למרווח ביחס לעסקה ספציפית כזאת או אחרת". (ההדגשות שלי, י.פ.)

בחוות דעתו של בארי טאף, יש התייחסות להנחות יסוד שגויות נוספות של ד"ר מיכאל שראל:

"ט. התייחסות נוספת לחוות הדעת של ד"ר מיכאל שראל

64. קשה מאוד להגיב לחוות דעתו של ד"ר שראל. הנחות היסוד שלו מוטעות לחלוטין, ללא כל ביסוס עובדתי והן לא תואמות את התפיסות והעקרונות הבסיסיים של שוק המט"ח המוכרים לי משנים של עיסוק אינטנסיבי בנושא זה בבנק ישראל ובמסגרות אחרות. הקביעות שלו נסמכות על מבנים תיאורטיים מסורבלים, תלושים מן המציאות הכלכלית, העסקית והתפעולית, וכפועל יוצא, מסקנותיו אינן נכונות, ואת חלקן ניתן להגדיר, בכל הכבוד, כדמיוניות". על כן , אין כל טעם להפריך אותן אחת אחת, ואתייחס בחוות דעתי רק למסקנות העיקריות שלו ולחלק מהנקודות הבולטות בחוות דעתו. למעשה, כל הטענות בחוו''ד ד"ר שראל כבר הופרכו לחלוטין בגוף חוות הדעת שלי לעיל.

65. ברצוני לציין כבר בראשית הדברים, שישנם שיבושים רבים וטעויות בולטות כשימוש במונחים ובהגדרות בחוות דעתו של ד"ר שראל. שימוש לא נכון במונחים בסיסיים מקשה על ניסוח מענה הולם לטענות רבות שהועלו בה. דוגמה לכך היא השימוש שעושה ד"ר שראל במונח "הפרש שער" - מונח חשבונאי מדויק וידוע, שמשמעותו המקובלת היא-שינוי בערך של נכס בשל שינוי בשע"ח, במקום בו הוא מתכוון ומתייחס ל"מרווח מכירה- קניה". דוגמה בולטת אף יותר היא השימוש במונח "שער יציג", מונח המוכר גם לקהל הרחב, ומשמעו שער סטטיסטי שבנק ישראל מפרסם פעם ביום- לצורך תיאור מה שהוא מכנה "שער האמצע", ביטוי שגם הוא הוצג בצורה לא נכונה בחוות דעתו.

66. כך למשל טוען ד"ר שראל בסעיף 2 לחוות דעתו כי: "מן הבחינה הכלכלית, שווי עסקת החליפין צריך להמדד בהתאם לשווי ההוגן של המטבעות המוחלפים. השווי ההוגן נקבע בצורה המיטבית באמצעות שוקי המטבע השונים, המתואמים ביניהם (להלן – השוק הבין בנקאי (פרק ב).

מדובר בטענה שגויה לחלוטין השווי הכלכלי של נכס הוא ערך המימוש, כלומר התמורה שהתקבלה עבור הנכס. אין כל משמעות למחיר תיאורטי של עסקה אחרת שאינו זמין ללקוח או שאינו בר השגה (עסקה בשוק הבין-בנקאי).

67. עוד טוען ד"ר שראל כי "לפיכך, שווי עסקת החליפין המדויק ביותר, מן הבחינה הכלכלית, ימדד לפי נקודת האמצע בשוק הבין בנקאי, כפול יחידות המטבע המוחלפות" (סעיף 3 לחוות דעתו). לא נכון. כעולה כבר מהמפורט לעיל, לא כך נמדד "שווי עסקה", בנוסף לאמור בסעיף 66 לעיל אין כל רלוונטיות ל"נקודת האמצע". זהו שער שאינו קיים ואין לו שום משמעות מעבר למשמעות הסטטיסטית. השערים היחידים שקיימים בשוק ה ם שערי -bid and offer - אין עסקאות ב"אמצע". יתר על כן, ה"אמצע" הסטטיסטי עלול, מעצם טבעו, להיות מעוות לחלוטין: לדוגמה, בנק שחסר לו מט"ח ומעוניין דווקא לקנות מט"ח ולא למכור, יצטט BID גבוה (אטרקטיבי) אבל ASK מאוד גבוה, כדי להרתיע קוני מט"ח. בנקים אחרים יבינו שזהו ציטוט "מחוץ לשוק" ושהבנק אינו מעונין כלל למכור מט"ח. התוצאה תהיה "אמצע" מוטה וחסר משמעות.

68. גם הטענה כי ''מנקודת ראות הלקוח, כל עלות חיצונית לשווי הכלכלי של פעולת החליפין, בה הלקוח נאלץ לשאת, היא עלות המושתת עליו על ידי הבנק שבאמצעותו הוא ביצע את הפעולה הכלכלית" (סעיף 4 לחוות דעתו של ד"ר שראל) . שגויה. בכלל זה, לא ברור מה זה "עלות חיצונית''. עלות העסקה נמסרת במדויק ללקוח: השער שהוא קיבל בתוספת עמלת חליפין. אין "עלויות חיצוניות" או "עלויות נסתרות''.
69. כך גם הטענה בסעיף 5 לחוות דעתו של ד"ר שראל כי "העלות שהלקוח נושא בעת ביצוע פעולת חליפין נובעת משלושה סעיפים. העלות המשמעותית ביותר היא העלות בגין הפרשי שער (בין השער המצוטט בשוק הבין בנקאי לבין שער העסקה המוצע ללקוח;) בנוסף, הלקוח נאלץ לשאת בעמלת פעולה ( אותה אכנה עמלת תעריפון;) לבסוף, הלקוח נושא בעלות הנובעת מהמרווח בשוק הבין הבנקאי (עלות זו זניחה לעומת הקודמות.) (פרקים ב-ג.)" לא נכון. מה שמכונה בטעות ''הפרשי שער" - המרווח בין המחיר בשוק הבינבנקאי למחיר בשוק הקמעונאי -הוא תוצאה של מחירים שונים בשווקים שונים למוצר שונה (ברי לכל כי המרה של $700 בסניף אינו דומה לעסקה של מיליון דולר בין עושי שוק). הלקוח אינו נושא בעלות זאת, כפי שמתואר בהרחבה ובפרוט בחוות הדעת המלאה לעיל.

70. כך גם הטענה כי "כדי לאפשר ללקוח השוואה של עלות השירות, נדרש לייצג כל אחד מרכיבי העלות השונים, או לפחות סכום רכיבים אלו ,כשיעור) % (משווי עסקת החליפין (פרק ד)" (סעיף 6 לחוות דעת ד"ר שראל).

71. הטענה אינה נכונה. כל מה שנחוץ ללקוח כדי לקבל החלטה מושכלת עם איזה בנק לסחור הוא שע''ח הרלוונטי המוצע ללקוח על ידי הבנק ועמלת החליפין, כפי שמתואר בהרחבה ובפרוטרוט בחוות הדעת לעיל. אי אפשר ואין כל משמעות להצגת הרכיבים השונים, וכפי שציינתי לעיל, הדבר אף עלול להטעות. לשיטת המומחה מטעם המבקשים ביחס לאופן בו יש כביכול להציג ללקוח עסקאות המרת מט''ח, אין שום בסיס בספרות המקצועית או בפרקטיקה הקיימת.

72. בתוך כל ההנחות המוטעות הנ "ל, יש בלבו ל מוחלט וסתירות בין השערים והנתונים אליהם מתייחס ד"ר שראל לבין הנחותיו.

א. כך למשל, מתייחס ד"ר שראל אל "הפרש שער" בעסקה לפי "שער מיידי'', כאל ההפרש בין שער העסקה ללקוח לבין ''השער המצוטט בשוק הבין בנקאי'' (ס' 28(ב) לחוות דעתו). בנוסף, לטענת ד"ר שראל, להפרש זה מתווספת, כביכול, עלות של מחצית המרווח בין השערים התחרותיים ביותר שצוטטו בשוק הבין בנקאי. מחצית "המרווח הבין בנקאי, ככינויו בחוו"ד ד"ר שראל, מסמנת, לשיטתו, את "נקודת האמצע" בשוק הבין בנקאי, כביכול. השגיאה בטיעון זה בולטת על פניה:

1) בניגוד להגדרותיו לעיל, בטבלאות בעמ' 23,22 לחוות דעתו, בהן הוא מנסה להציג את הפרטים שיש לגלות, לטענתו (להלך : "ט בלאות הגילוי בחוו"ד שראל''), מציג ד"ר שראל את "הפרש השער" כהפרש בין שער העסקה ללקוח לבין "נקודת האמצע" במסחר הבין בנקאי, ולא כהפרש בין שער העסקה ללקוח לבין השער המצוטט ע"י הבנק בשוק הבין בנקאי.

2) בסתירה להגדרות בחוו"ד שראל, נקודת האמצע בטבלאות הגילוי בחוו"ד שראל, היא לא נקודת אמצע בין "השערים התחרותיים ביותר", אלא נקודת האמצע בין השערים המצוטטים ע"י כל בנק המצוינים בטבלאות.

כלומר, מהטבלאות שמטרתן להציג השוואה בין עלויות שירות עולה, שנקודת האמצע במסחר הבין בנקאי שונה ביחס לכל בנק, ולא מדובר בנקודת אמצע זהה/נקודת אמצע בין שני השערים התחרותיים ביותר בשוק הבין בנקאי.

3) גם אם "נקודת האמצע" של ד"ר שראל, הייתה נמדדת לפי "השערים התחרותיים ביותר'' מדובר בנקודה שאין לה כל משמעות, שלא מלמדת שום דבר על עסקה שבנק כזה או אחר יבצע או יכול לבצע. ברור שהבנקים לא סוחרים בנקודת אמצע זו והיא לא מלמדת כלום על "הפרשי שער" המגולמים בעסקה, כביכול.

אזכיר שוב, כי הבנקים רוכשים ומוכרים מט"ח במסחר הבין בנקאי בשערים הרלוונטיים והטובים ביותר מבחינתם ומול הבנקים הרלוונטיים מבחינתם. גם אם אפשר היה לדבר על השער התחרותי ביותר המתפרסם בשוק הבין בנקאי ברגע מסוים, הוא לא מלמד כלום על השער שבו הבנק יבצע עסקה בפועל.

4) יש סתירה בין הגדרת הפרשי שער בחוו"ד ד"ר שראל, לבין המשמעות שהוא מייחס להפרשים אלה. כאמור, ד"ר שראל מגדיר "הפרש שער", כהפרש בין שער מצוטט בשוק הבין בנקאי לשער עסקה ללקוח, שלו הוא גם מוסיף, כאמור, מחצית "מרווח בין בנקאי". כעולה מחוו"ד ד"ר שראל, הוא כמובן מודע לכך, שאף אחד מהפרשים אלה לא משקף מחירים בהם ביצע הבנק עסקה הפוכה ו/או עסקה כלשהי בפועל, וממילא לא משקף הכנסה לבנק או הוצאה ללקוח.

בסתירה לעובדה זו. כל הקביעות בחוו"ד שראל, ובראשן הקביעה לפיה הפרשי שער כהגדרתם על ידו מהווים - "עמלה" ששולמה לבנק, מתבססות על ההנחה שמדובר בהפרשים ששולמו על ידי הלקוח לבנק, וכן מהווים הכנסה לבנק והוצאה ללקוח.
בנוסף לכל האמור לעיל מתעלם ד"ר שראל גם מכך, שלמעט מקרים חריגים לקוחות הבנק גם אינם יכולים לסחור בשוק הבין בנקאי ואינם סוחרים בו.

5) ד"ר שראל טוען, כי הלקוח לא יכול, כביכול, להשוות בזמן אמת, את שערי החליפין ועמלת החליפין בבנקים השונים, כדי להחליט לפי נתונים פשוטים אלה שהוא כן משלם, איפה כדאי לו לבצע המרה. הטענה לא נכונה כמובן, כי מדובר בהשוואת מחירים פשוטה וזמינה, בנוסף, הטענה גם אבסורדית במיוחד, לאור העובדה שהגילוי הנדרש בטבלאות חוו"ד ד"ר שראל דורש בירורים וחישובים מורכבים, שמעבר לכך שהם מיותרים ולא רלוונטיים ללקוח לחלוטין (ואף עשויים להטעותו כאמור), הם בוודאי לא יכולים להיעשות בזמן אמת. כך, לפי הטבלאות לצורך גילוי ללקוח, יש לבצע את הפעולות הבאות - לחשב את "עלות" פעולת ההמרה ללקוח, ע"י חיבור ההפרש בין "נקודת "אמצע" במסחר הבין בנקאי לבין שער הקניה/מכירה ללקוח בבנק, כפול מספר המטבעות שהומרו, בצירוף סכום עמלת החליפין, ואז לחשב "שיעור" " עלות" זו ע"י חישוב האחוז של סכום העלות מסכום העסקה לו זו הייתה מתבצעת לפי "נקודת האמצע" בטבלאות, ולהציגו כ"מרווח כולל". לא ברור איך השוואת מחירים גלויים וזמינים לא אפשרית לפני ולצורך בחירת הבנק הממיר, ואילו שורת הבירורים, הפעולות והחישובים שמציע שראל כן אפשרית, כביכול, בזמן אמת. זאת ועוד.

ד"ר שראל טוען בחוות דעתו, שהשוואת מחירים סופיים ללקוח מתעלמת, כביכול, ממימד הזמן, בעוד שהגילוי המורכב שהוא מציע פותר מגבלה זו. האומנם? עיון בטבלאות מלמד, כי בדיקת העלות הכוללת לפי שיעור, תלויה אף היא בזמן בו היא נעשית, והבנק בעל "עלות השירות" הזולה/היקרה ביותר, עשוי להשתנות מרגע לרגע, כך שמטרת ההשוואה לא ישימה מלכתחילה.

6) ההשוואה עליה מדבר ד"ר שראל אבסורדית במיוחד גם לפי שיטתו. שכן, אם שער האמצע במסחר הבין בנקאי באותו רגע, הוא שער הנכון לכל הבנקים, בגלל שהוא נגזר מהשערים התחרותיים ביותר, ואם המטרה היא השוואת הפרש בין שער זה לשער העסקה ברגע מסוים, כמייצג, כביכול, הפרש בין עלות כוללת ללקוח בבנקים השונים (הנחות שהן שגויות כאמור), אז ממילא ההבדל בשער העסקה בין בנק לבנק, יבטא גם את ההבדל ב"הפרשי השער" ביניהם, לפי שיטת שראל, ללא צורך בפירוק לרכיבים וגילויים, אותו אבסורד קיים גם אם מתייחסים לכך שבסתירה לשיטה הנ"ל, טבלאות שראל כוללות נקודות אמצע שונות לצד כל בנק, לרבות ביחס לעסקאות המרה מאותו תאריך, מה שלא מתיישב עם הגדרתו למחצית המרווח הבין בנקאי. גם לפי שיטה זו מטרת ההשוואה לא ברורה, שכן, אם נקודת האמצע שונה, ממילא אין נקודת מוצא אחידה ואין אפשרות להשוואת עלויות.

ב. לצד הגדרותיו והנחותיו הנ"ל מתייחס ד"ר שראל ל"הפרש שער" מסוג נוסף, כביכול, בעסקה ב"שער הזמנה", שהינו, לשיטתו, הפרש בין שער הזמנה לשער היציג, שלטענתו, מהווה אף הוא "עמלה", כביכול. ד"ר שראל לא מציין מה הרציונאל להבחנה בין שני סוגי "הפרשי שער", כביכול, לפי שיטתו. כך או אחרת, הגדרה נוספת זו והטענות לגביה מופרכות אף הן מאותם טעמים. ההפרש בין שער בהזמנה בו מתבצעת עסקה עם לקוח הבנק, לביו השער היציג לא מבטא כל ריווח קיים לבנק ו/או כל תשלום של הלקוח. לבנק אין עסקה הפוכה לעסקה עם הלקוח רק בשער יציג, וללקוח, למותר לציין, אין עסקה מקבילה כזאת (שאם הייתה קיימת, היה מן הסתם בוחר בה). מדובר גם כאן, בהפרש חסר משמעות שאינו רלוונטי ללקוח. בנוסף, לא ברור איך הבנק יכול לגלות בזמן ביצוע העסקה את ההפרש בין שער העסקה, שעדיין לא ידוע, ואת ההפרש בינו לבין השער היציג, שגם הוא לא ידוע.

73. טענה נוספת שמעלה ד"ר שראל בפרק י"ב לחוות דעתו, הינה כי לבנקים אין כל סיכון באספקה של שירות החליפין, וזאת "נוכח מצב של ארביטראז' טהור בין הפרשי השער", כאשר לטענתו "הבנקים יכולים להתכסות על כל פעולת חליפין, ככל שרק ירצו, ומשכך כל סיכון שהם בוחרים לקחת על עצמם בהקשר לפעילותם במטבע חוץ - הוא פרי בחירתם מתוקף שיקולים מסחריים פנימיים". זאת, טוען ד"ר שראל, יכולים הבנקים לעשות למשל באמצעות שימוש ב"שירותיו" של Interactive Broker (IB), והוא אף מצרף לחוות דעתו "צילומי מסך" מתוך מערכת כאמור.

74. גם טענה זו אינה נכונה. הדגשתי לעיל, כי פרקטית, אין לבנקים אפשרות לבצע עסקה כנגד כל עסקה ולנטרל סיכון. עוד אוסיף, כי IB, כשמו, הוא "ברוקר". ככזה, הוא אינו מתחייב לעשות שוק או להציג עסקות כל פעם שבנק ישראלי ירצה "להתכסות" מולו, ואין לו כל מחויבות הדדית או אחרת לעשיית עסקה מולו. כל שהוא עושה, הינו להציג על גבי הפלטפורמה שלו ציטוטים של אחרים - תוך גביית עמלה בגין כך.

חשוב להבין, כי הבנקים ככלל לא יהיו מעוניינים לקשור עסקות בהיקף גדול בו ה ם פועלים בשוק הבין בנקאי, מול גוף כמו IB שאינו בנק ואינו מפוקח ברמה של בנק. מניסיוני אציין, כי גם רשויות הפיקוח בוודאי לא היו מרוצות (בלשון המעטה) לו היה בנק קושר עסקות בהיקף גדול מול גוף מעין כזה.

מסיבות אלה בדיוק, הבנקים מחויבים לפעול בשוק הבין-בנקאי ממש, זאת לעומת השוק בו פועל IB שאינו שוק בין-בנקאי ( ולראייה, למיטב הבנתי, וכפי שאושר לי ע"י יועציהם המשפטיים של הבנקים, כעולה מתצהיר עו"ד דביר לנגר, עו"ד לנגר סחר בו בעצמו על אף שאינו בנק כמובן).

לזאת יש להוסיף, כי כלל לא ברור אם לבנק ישראלי יש "קו אשראי" לעבוד מול גוף כמו IB או מוכנים לעבוד מולו, ולהיפך.

כמו כן יש לזכור את העלויות הכרוכות בביצוע עסקאות מול גוף כמו IB, מהן התעלם ד"ר שראל בחוות דעתו.

75. עוד טענה של ד"ר שראל היא טענה, כי – "לגבי עמלת התעריפון (עמלת הפעולה אותה הבנקים מכנים "עמלת חליפין") כאמור ראוי ששיעור העמלה יתייחס לנקודת האמצע בשוק הבין בנקאי בעת מתן השירות. מצאתי שבנק מזרחי מחשב עמלה זו כנגד ערך הפעולה לאחר הוספת הפרשי שער; מצג זה שגוי מן הבחינה הכלכלית. לצד זאת, מצאתי שבנק הפועלים משערך את עמלת הפעולה כשיעור מנקודת האמצע שקבע הבנק בתום יום המסחר הקודם; מן הבחינה הכלכלית אף שיטתו של בנק הפועלים לחישוב עמלת הפעולה אינה מדויקת".(פרק ה).
76. הטענה לא נכונה. ראו ס' 66 לעיל. למותר לציין כי סכום מחושב לפי "נקודת האמצע" בשוק הבין בנקאי, שהינה כאמור "נקודת סתם" שאינה משקפת אף שער שלפיו התבצעה עסקה בפועל, אינו בגדר סכום העסקה בפועל, ולא ברור איך ומדוע נכון ו/או צריך לחשב עמלה לפיו."

גם פרופ' דן גלאי בחוות דעתו , מצביע על הנחות יסוד שגויות לחלוטין אשר בבסיס "בקשות" התובעים וחוות דעתו של ד"ר מיכאל שראל .

אי הבנת ד"ר מיכאל שראל את משמעותו של "מרווח בין-בנקאי" וכי הוא אינו "עמלה".

הוא נועד לנטרל סיכון ולהניב לבנק רווח, הגם שלעתים מהרווח זה אין בו די כדי לכסות הפסדים תוצאת שינויים בשער המט"ח.

"הבנק הינו עושה שוק ולא מתווך", כטענת המבקשים וד"ר מיכאל שראל.

הבנק לא מתכסה בו זמנית על כל רכישת מט"ח עבור לקוח ו"לא מבצע עסקאות הפוכות בו זמנית לעסקאות המרה עם לקוחותיו" – כטענת המבקשים וד"ר מיכאל שראל.

הבנק רוכש ומחזיק אצלו מלאי של מטבע חוץ, כדי שיוכל לסחור בו על פי " שער החליפין" שנקבע ואין כל קשר בין רכישה זו לבין רכישת מט"ח על ידי לקוח בסניף הבנק.

הפרכת הנחות שגויות אלו, שהן הבסיס ל"בקשות" ולחוות הדעת של ד"ר מיכאל שראל, מקעקעות ומפריכות אותן לחלוטין.

בחוות דעתו כותב פרופ' דן גלאי:

"טענות המבקשים

1. הטענה הבסיסית של המבקשים היא, שהבנק ושאר הבנקים המשיבים בבקשה, "אינם מספקים גילוי נאות, ואף מטעים את לקוחותיהם בנוגע לעלויות הכרוכות בשירותי ההמרה אותם הם מספקים" (ס' 11 לבקשה).

2. לפי טענת המבקשים, עלויות שירות הכרוכות בפעולת המרה של לקוח בבנק כוללות, כביכול, שלושה מרכיבים - האחד - "עמלת חליפין" ה חלה על לקוח בהתאם לתעריפון הבנק; השני - הפרש בי ן השער בו קונים הבנקים מטבע חו ץ " בשוק הבין-בנקאי (להלן: "השער הבין-בנקאי"), לבין השער בו הם מוכרים את המט"ח ללקוח (להלן: 'שער העסקה')" אותו מכנים המבקשים - "הפרש שער", ובו הם רואים "עמלה". למען הנוחות התייחסתי בחוות דעתי להלן להפרש השער כהגדרתו זו בבקשה, מבלי לגרוע מכך שאין במסגרת המסחר במט"ח מונח בעל משמעות ידועה או מקובלת כמו זו המוגדרת ע"י המבקשים ;

השלישי "מרווח בין בנקאי - מרווח שהינו, לטענת המבקשים, מחצית המרווח בין השערים "התחרותיים ביותר" המצוטטים ע"י הבנקים בשוק הבין בנקאי בכל רגע נתון, ומהווה, כך לפי הטענה, תשלום נוסף של הלקוח "מבחינה כלכלית" בגין פעולת ההמרה. בנקודת האמצע/"שער" האמצע בין שני השערים התחרותיים ביותר כאמור, המסמנת את מחצית המרווח האמור, רואים המבקשים את ה"שער היציג". (ס' 15 לבקשה, ס' 5 לחוו"ד מטעם המבקשים).

3. טענות אלה מבוססות על הנחת יסוד של המבקשים, לפיה בבצעו עסקת המרה מול לקוח, הבנק פועל למעשה כ"מתווך" של הלקוח, פונה לשוק הבין בנקאי ו"מתכסה" בו, "בו זמנית" עם ביצוע הפעולה עבור הלקוח, באמצעות פעולה הפוכה באותו סכום, מה שה ופך את עסקת ההמרה שלו מול הלקוח ל"פעולה נטולת סיכון", להבדיל מפעולה של עושה שוק, אשר לא כמו מתווך, מחזיק סחורה בסיכון (ס' 67 לבקשה).

4. בס' 16, 97, 98 לבקשה ובס' 7, 20-23 לחווה"ד מטעם המבקשים מפורטת , לרבות באמצעות טבלאות (להלן: "טבלאות המבקשים"), שיטת הגילוי הנדרשת, לדעת המבקשים, על מנת שהלקוח ידע, כביכול, מהן עלויות השירות הנלוות לעסקת המרה במט" ח וכיצד להשוות בין עלויות אלה בבנקים השונים.

5. בכל הכבוד, אני חולק על הטענות והנחות היסוד הנ"ל שעליהן הן נסמכות, שהינן, כמפורט בחוות דעתי להלן, טענות והנחות יסוד שגויות.

המסחר במט"ח בשוק הבין בנקאי בישראל

6. המסחר בשוק הבין בנקאי בישראל מתנהל בעיקר בין בנקים, ובמסגרתו נסחר השקל כנגד הדולר, אירו, לירה שטרלינג, ין ומספר מטבעות נוספים (להלן : "השוק הבין בנקאי").

7. יוער, כי המסחר במטבע חוץ במסגרת שוק המטבע העולמי נעשה אף הוא בעיקר בין בנקים (בנקים מסחריים ובנקים מרכזיים). בדרך כלל באמצעות החלפת מטבע של מדינה אחת בזה של אחרת.

8. במסגרת המסחר בשוק הבין בנקאי, הבנקים הסוחרים בשוק זה מציעים את השער הרלוונטי ביותר מבחינתם ברגע נתון, שב ו הם מוכנים לקנות ( BID), ואת השער הרלוונטי ביותר מבחינתם ברגע נתון, שבו הם מוכנים למכור (ASK)' מטבע אחד כנגד הא חר, ובדרך זו הם מבצעים עסקאות רכישה ומכירה של מטבעות שונים. באופן טבעי, השער לקנייה שמציעים בנקים בשוק הבין בנקאי יהיה נמוך, ככלל, מהשער למכירה שיוצע על ידם באותו רגע נתון.

9. ככלל, שערי קניה ומכירה שמצטטים הבנקים השו נים בשוק הבין בנקאי ברגע נתון אינם בהכרח זהים, מאחר שהם נגזרים מהנתונים הרלוונטיים לכל בנק ומשיקוליו של כל בנק, ביחס לעצם הצורך בביצוע עסקה בכיוון כזה או אחר ברגע נתון, וביחס לשערים המיטביים לציטוט ולמסחר מבחינתו, באותו רגע.

10. לפי הידוע לי וכפי שאושר לי ע"י הבנק, שערי הקניה והמכירה הנקבעים ומצוטטים על ידי הבנק בשוק הבין בנקאי וההחלטה אם לבצע עסקה בשוק הבין בנקאי ברגע נתון ובאיזה שער לבצע אותה, מושפעים מגורמים שונים הרלוונטיים מבחינת הבנק, שהראשון מביניהם הוא הפוזיציה של הבנק.

11. פוזיציה של בנק נוצרת בכל רגע נתון כתוצאה מסך העסקאות שבוצעו מול לקוחות ובנקים, בסוגי העסקאות השונות. לבנק יש בכל רגע נתון מלאי נתון של מטבעות, המושפע מסך כל העסקאות שביצע באותם מטבעות בשוק הבין בנקאי ובמסגרת עסקאות עם לקוחותיו. מלאי זה יכול להתבטא, למשל, בכך שהבנק יהיה ביום מסוים במצב בו מלאי הדולרים שברשותו ושהוא צפו י לקבל במסגרת עסקאות שבוצעו, מביא לכך שהוא ביתרת זכות בדולרים, היינו ב -Long, או במצב בו מלאי הדולרים שברשותו ו/או שהוא צפוי להוציא מרשות ו במסגרת עסקאות שבוצעו, מביא לכך שהוא ביתרת חובה בדולרים, היינו ב Short. ההחלטה אם ואילו עסקאות לבצע בשוק הבין בנקאי ברגע נתון ובאילו שערים מ ושפעת, בראש ובראשונה, ממצב הפוזיציה של בנק ומהאופן בו הוא בוחר לנהל אותה, לרבות בהתחשב במגבלות שהוא בוחר להטיל על עצמו ביחס להיקף החשיפה לסיכונים.

12. נפח העסקאות בשוק הבין בנקאי וסכומן הוא גבוה במיוחד, כמתחייב מזהות הגורמים העיקריים המשתתפים במסחר. הסכום המקובל לעסקה הוא בין 1 ל -5 מיליון דולר לעסקה.

13. למעט מקרים חריגים, לקוחות הבנקים אינם יכולים לסחור בשוק הבין בנקאי ואינם סוחרים בו.

14. הבנקים הסוחרים בשוק הבין בנקאי מצטטים ביניהם שערים המיועדים למסחר, המשתנים בתדירות גבוהה יחסית, לרבות מרגע לרגע.

15. הבנקים מוסרים לפרסום, במערכות מידע שונות, כמו רו ייטרס, שערים המבוססים על ציטוטיהם בשוק הבין בנקאי. שערים אלה הם שערי אינדיקציה בלבד, שאינם מלמדים על השער בו בוצעה ו/או תבוצע עסקה בפועל ע"י בנק כזה או אחר. מדובר בשערים שגם לא תמיד מתעדכנים בכל רגע נתון .

16. שערי הקניה והמכירה בהם מבצעים הבנקים עסקאות בשוק הבין בנקאי בפועל ושאר נתוני עסקאות אלה, אינם מתפרסמים, ולמי שאינו סוחר בשוק הבין בנקאי אין גישה לשערים אלה ו/או לנתוני העסקאות האחרים.
17. הבנק, כמו בנקים אחרים המצטטים מחירים וסוחרים במט"ח, משפיע באמצעות המחירים שאותם הוא מצטט ושבהם הוא סוחר, על המחירים בשוק המט"ח בישראל.

18. במסגרת השוק הבין בנקאי בישראל מתפרסם ע"י בנק ישראל, מידי יום, אחת ליום, גם "השער היציג" ביחס לכל מטבע זר מול השקל. השער היציג נקבע פעם אחת ביום בו מתנהל מסחר (לא חר השעה 15:15 בימים שני - חמישי, לאחר 12:15 בימי שישי שאינם חגים), ע"' בנק ישראל, והוא מבוסס על ממוצע ציטוטי שערי הקנייה והמכירה במסחר הבין בנקאי, מפרסמים הבנקים בישראל ושאותם דגם ובנק ישראל (להלן: "שער יציג"). השער היציג לא מבוסס על עסקאות בפועל. ככלל, מהווה השער היציג בסיס/נקודת התייחסות בחוזים צמודי מט"ח.

19. בפועל, בנקים קובעים שתי רצועות מחירים, אתת לשוק הבין בנקאי בו פועלים, ככלל, רק בנקים, והשנייה ללקוחותיהם.

20. ניתן להקביל את עסקאות הרכישה והמכירה של הבנק בשוק הבין בנקאי לעסקאות בשוק סיטונאי, ואת עסקאות המכירה והרכישה של הבנק מול לקוחותיו, לעסקאות בשוק קמעונאי.

עסקאות המרה ביו הבנק ללקוחותיו

21. בנקים, וכך גם הבנק, רוכשים ומוכרים מטבע אחד תמורת מטבע אחר, מלקוחותיהם המבקשים למכור או לרכוש מט"ח אצלם.

22. לצורך ביצוע עסקאות המרה עם לקוחותיהם, נדרשים בנקים, וכך גם הבנק, לקבוע את מחיר י הקניה והמכירה של כל מטבע. שערים אלה נקבעים ברצף לאורך יום המסחר, ו עשויים להשתנות בתדירות גבוהה. השער שבנקים מצטטים ללקוחותיהם - "שער החליפין", מכונה בבקשה "שער העסקה".

23. לפי הידוע לי, ו כפי שאושר לי גם ע"י הבנק ביחס לא ופן קביעת שעריו, בנקים קובעים את מחירי הקניה והמכירה שלהם מול לקוחותיהם, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים מבחינתם, אשר שיקול מרכזי המונח בבסיסם הוא, השאיפה לנטרל סיכון ולייצר רווח.

24. לפי מה שנמסר לי ע"י הבנק, קביעת שער העסקה ללקות נעשית על ידו בשני שלבים. בשלב הראשון קובע הבנק את נקודת האמצע הנכונה והרצויה מבחינתו, במרווח שבין שער הקניה לבין שער המכירה שיצוטט ללקוח, ובשלב השני, הבנק מוסיף לאותו מספר, מרווח סימטרי דו צדדי, שנועד לנטרל סיכון ולהניב רווח לבנק, כ ך שמספר האמצע בצירוף המר ווח = שער העסקה ללקוח.

25. לפי הידוע לי, וכפי שאושר לי גם ע"י הבנק ביחס לאופן קביעת שערי העסקה שלו, קביעת שערי עסקה ללקות נעשית בהתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים - מצב הפוזיציה בה נמצא הבנק בכל רגע נתון ; מצב/מחירי השוק (ציטוטי בנקים אחרים ללקוחותיהם והערכות הבנק לגבי המגמות והשינויים הצפ ויים בשער החליפין); מצב הנזילות של המטבע בשוק, כלומר : סחירות המטבע בשוק. כשסחירות המטבע נמוכה, הבנק מתייחס אל עסקה בו, כבע לת סיכון גבוה יותר והשער מושפע בהתאם ; אירועים כלכליים שונים ברחבי העולם עשויים אף הם להשפי ע על שער המטבע, דוגמת פיגוע (כמו קריסת מגדלי התאומים), משבר כלכלי בארה"ב (כמו משבר הסב-פר יים) וכיוב'.

26. שערי החליפין (קניה ומכירה) המוצעים ע"י בנקים ללקוחותיהם, אינם השערים החלים בעסקאותיהם בשוק הבין בנקאי (וכפי שאושר לי ע"י הבנק, השערים בעסקאותיו עם לקוחותיו אינם, כמובן, שערים בהם הבנק מוכר ורוכש מטבעות בשוק הבין-בנקאי). אין זהות בין שערים אלה. זהו ככלל המצב גם בשוק הבין בנקאי בישראל וגם בשוק הבין בנקאי בחו"ל.

27. כאמור, מבחינה זו, השוק הבין בנקאי מהווה "שוק סיטונאי" בו סוחר הבנק במלאי המטבע שלו במחירים סיטונאיים, ואילו השוק בו מתנהלות העסקאות בין הבנק ללקוחותיו, הוא השוק הקמעונאי, בו מתמחר הבנק את עסקאותיו בהתאם לשיקוליו בעסקאות אלה, וביניהם, כאמור, נטרול סיכונים ויצירת רווח.

28. לפי הידוע לי, וכפי שאושר לי ע"י הבנק ביחס לאופן בו הוא מתנהל, בתוך כך, מרווח בין מחירים החלים בשוק הבין בנקאי לבין המחירים שהבנק קובע לעסקאות מול לקוחותיו, נועד אף הוא לשקלל את הסיכון שיש לבנק במסגרת המסחר במט"ח ואת שיעור ה רווחיות לו הוא שואף.

29. לפי הידוע לי, וכפי שאושר לי ע"י הבנק לגבי האופן בו הוא מתנהל, בהתאם, המרווח בי ן שער הקניה והמכירה בעסקה מול לקוח יהיה, ככלל, גדול יותר מהמרווח בין שער קניה לשער מכירה המצוטטים בשוק הבין בנקאי.

30. פערים בין שער המצוטט בשוק הבין בנקאי לבין שער חליפין בעסקה מול הלקוח הינם דבר ידוע ומקובל בכל העולם, וגם בארצות אחרות יש הבחנה ציטוט הניתן ע"' בנק לבנקים אחרים המבקשים ציטוט, לבין ציטוט הניתן ללקוחות שאינם בנקים המבקשים מבנק ציטוט.

31. הבנק יכול להחליט אם לשנות את גודל המרווחים או להשאיר אותם קבועים, ל פי מדיניותו. הבנק, ככל עושה שוק, רשאי לשנות את מרווחיו במקרים ספציפיים לפי שיקול דעתו והוא יכול גם לבחור שלא לשנות את המרווחים באחוזים מנקודת האמצע. כך פועלים גם עושי שוק בשווקים אחרים בכל העולם.

32. בכל אופן, לפי הידוע לי, וכפי שאושר לי ע"י הבנק לגבי האופן בו הוא מתנהל, בעסקאות המרה בין בנק ללקוחותיו, לא חלים מחירי השוק הבין בנקאי, אלא חלים מחירי עסקאות המרה בבנק. מדובר בשני "שווקים" שונים, שמחיריהם ש ונים.

33. להבנתי, המבקשים רוצים לגלות למעשה, מרכיב מתוך המרווח הגלום במחיר העסקה ללקוח – את הריווח הנובע מההפרש בין מחיר עסקה בין הבנק ללקוח לבין המחיר בו ביצע הבנק עסקה הפוכה בשוק הבין בנקאי. על סמך ההנחה בדבר קיומה של עסקה הפוכה כזאת, מנסים המבקשים לבודד ולזהות, כביכול, הפרש בין שער מצוטט המתפרסם במסחר הבין בנקאי, לבין שער העסקה ללקוח, ברגע נתון, כהפרש המבטא ריווח קונקרטי בפועל של הבנק עבור אותה עסקה.

34. כעולה כבר מהאמור לעיל, הניסיון למדוד הפרש בין שער בו הבנק רכש או מכר מטבע בעסקה ספציפית מול לקוח, לבין השער בו מכר או רכש את אותו מטבע בשוק הבין בנ קאי, הוא ניסיון שגוי ובלתי אפשרי. זאת, בין היתר, משום שבנ יגוד להנחת המבקשים, כאמור, עסקאות הבנק בשוק הבין בנקאי לא מתבצעות גב אל גב לעסקא ות הבנק מול לקוחותיו. בהתאם, בידוד וזיהוי כאמור אינו אפשרי. כאמור, בהיותו של המסחר הבין בנקאי מסתר במלא י גלובאלי ולפי פוזיציה, ולא מסחר של עסקה כנגד עסקה. בעת ביצוע עסקה עם לקוח, בנק המנהל פוזיציה, לא יודע ולא יכול לדעת, האם מטבע שמכר או רכש בעסקה כזו, נרכש או יימכר בשוק הבין בנקאי ו/או במ סגרת עסקאות אחרות מול לקוחות אחרים, והוא לא יודע ולא יכול לדעת, בכל מקרה, מתי ובאיזה מחיר נרכש או יימכר מטבע זה.
...
38. בנוסף, כפי שנמסר לי ע"י הבנק, בעוד שעסקאות בשוק הבין בנקאי מנוהלות ע"י חדר העסקאות של הבנק, העסקאות במט"ח - מט"י מתנהלות בסניפים, כך שבעת ביצוע עסקאות בשוק הבין בנקאי ברגע נתון, הדילר בחדר העסקאות של הבנק אינו יודע איל ו עסקאות מתבצעות בסנ יפים באותו רגע נתון, על השלכותיהן ביחס לפוזיציה של הבנק ולשערים הרלוונטיים למסחר. הוא יודע על עסקאות אלה והשלכותיהן רק בדיעבד, לאחר שכבר בוצעו. כך שיתכן שפוזיציית הבנק משתנה ובחדר העסקאות עדיין לא מודעים לכך.
...

"הבנק הינו עושה שוק ולא מתוו ך

45. כפי שניתן להבין כבר מהאמור עד כה, הנחת המבקשים לעיל, כי הבנק פ ועל כמתווך שגויה מעיקרה.

46. המבקשים והמומחים מטעמם מתייחסים לבנקים כאילו תפקידם הבלעדי הוא תיווך ומנסים לאיין את הסיכונים בהם נושא הבנק. נקודת המוצא שלהם שגויה ומטעה.

47. הבנק פועל בעסקאות המרה כעושה שוק (market maker) ולא כמתווך (broker). ההבדל בין שני אלה הוא משמעותי.

48. ברוקר או מתווך לא לוקח כל סיכון ואינו הבעלים של הסחורה המסחרית. ברוקר ומתווך מפגיש ב ין הקונה למוכר ומסכם ביניהם את המחיר, תוך שהוא זוכה לעמלה מביצוע המפגש.

49. עושה שוק, לעומת זאת, מקבל בעלות על הסחורה ונושא בסיכון של שינוי בשווי הסחורה. הוא קונה מ-א', מחזיק בסחורה זמן שאינו קבוע, ומוכר ל-ב' כאשר ב ' מגיע לשוק ומעוניין לקנות את הסחורה. בענייננו, הבנק פועל כעושה שוק במסגרת המסחר במט"ח , הנושא בסיכון של שינוי בערך מטבע החוץ.
...
60. טענת המבקשים לפיה כאשר לקוח מבקש מהבנק לקנות או לרכוש מט"ח, הוא כביכול "מבקש מהבנק לפעול כמתווך ונאמן, לפנות לשוק הבין-בנקאי, ולרכוש (או למכור) למען הלקוח-מט"ח" (ס' 67 לבקשה), היא, אם כן, טענה שגויה לחלוטין. די אם יוזכר, כי המטבעות הנמכרים ע"י הבנק ללקוח ו/או הנרכשים על ידו מלקוח, במסגרת עסקת המרה, אינם בשום מקרה, תוצר של רכישה א ו מכירה בשוק הבין בנקאי בהתאם לבקשת אותו לקוח. כאמור, הבנק סוחר, הן בשוק הבין בנקאי והן מול לקוחותיו, מתוך מלאי המצוי ברשותו ותוך ניהול הפוזיציה בה הוא נמצא, ולא ניתן לזהות בין מטבע מ סוים שמכר ללקוחות לבין מטבע מסוים שרכש בשוק הבין בנקאי.
...
64. כאמור, לפי הנחות היסוד בס' 67 לבקשה, הבנק "מתכסה בשוק הבין-בנקאי בו זמנית עם ביצוע הפעולה בעבור הלקוח. כלומר. באותה עת שהבנק מוכר ללקוחות מט"ח, הבנק רוכש מט"ח באותו סכום בשוק הבין-בנקאי". כן נטען, כי - "היכן שהבנק ביצע פעולה הפוכה לזו שביצע עבור הלקוח, כנגד צד ג', פעולה המאפסת את חשיפתו, מחויב הבנק בגילוי נאות של ההפרש בין הפעולות" (ס' 74 לבקשה).

65. מדובר בעוד טענה שגויה. כעולה כבר מהאמור עד כה, הבנק אינו מבצע "עסקאות הפוכות" לעסקאות ההמרה שלו עם לקוחותיו וא ינו "מתכסה" כנגדן בשוק הבין בנקאי "בו זמנית".

66. כאמור, הבנק מנהל פוזיציה, ומבצע עסקאות בשוק הבין בנקאי בהתאם לפוזיציה שלו ולצרכיו, ואילו עסקאות עם לקוחותיו הוא מבצע לפי הביקושים וההיצעים שלהם. בהתאם, הראייה של הבנק לעניין זה היא בהכרח ראייה גלובאלית, ולא ראייה בראי עסקה ספציפית כזו או אחרת.

67. כמתחייב מכך וכנגזר משיטת המסחר ומאפייניו, כפי שתוארו לעיל, אין בהכרח זה ות או מתאם בין סוגי והיקפי העסקאות המתבצעות ע"י הבנק בשוק הבין בנקאי ברגע ו/או ביום נתון, לבין אלה המתבצעות בין הבנק ללקוחותיו.

68. מעבר לכך שהנחה בדבר עסקאות הפוכות אינה תואמת את שיטת המסחר בפועל, הבנק גם אינו יכול, אף לו רצה, לבצע עסקאות הפוכות סימולטנית. כאמור, עסקאות ההמרה מול לקוחות מתבצעות במהירות, הבנק לא יודע כמובן לצפות אותן ו/או את נתוניהן מראש וחדר עסקאות המבצע את העסקאות בשוק הבין בנקאי, כלל לא יודע בזמן אמת, כאמור, איל ו עסקאות המרה התבצעו בסניפים.

כך, בהתייחס לטבלאות החישוב והנתונים המופיעים בחוות דעתם של ד"ר מיכאל שראל ד"ר גדעון שני -ד"ר לביולוגיה - ורו"ח אריה ראובך, מסביר פרופ' דן גלאי, עד כמה הן שגויות, עקב העדר ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות ה מסחר במט"ח.

מסכם פרופ' דן גלאי:

"77. כך או אחרת, השער היציג/שער האמצע במסחר הבין בנקאי שאליו מתייחסים המומחים מטעם המבקשים אינו שער בו בוצעה פעילות ואינו משקף גם שער אמצע של ציטוטי הבנקים האחרים. שער האמצע אליו מתייחסים המומ חים מצד המבקשים הוא שער מלאכותי, פיקטיבי, שאינו משקף מחיר עסקאות בפועל. לא מתקיים מסחר בשער כזה, הבנק לא מוכר ולא קונה לפי שער כזה, וגם אף לקוח אינו יכול לבצע עסקה בשער כזה. לא ברור, אם כן, איך יתכן ש"שער יציג"/"אמצע" זה ישמש בסיס לאומדן הפרשי שער המהווים, כביכול, חלק מ"עלות" ללקוח.

78. כמו הפרש השער, כהגדרתו בס ' 15 לבקשה ו-5 מחווה"ד המצורפת אליה, גם ההפרש בין השער היציג הפיקטיבי הנ"ל לבין שער העסקה אינו באמת מייצג עלות רלוונטית כלשהי שהלקוח נושא בה, וזאת, בין אם מדובר בשער יציג המייצג הפרש בין שני שערים תחרותיים ביותר במסחר הבין בנקאי ברגע נתון ובין אם מדובר בהפרש בין שערי קניה ומכירה הנמסרים ע" י ה בנק לפרסום במסחר הבין בנקאי.
...
86. אם המטרה היא לאפשר ללקוח להשוות את עלות העסקה עבורו, הרי שההשוואה היחידה הרלו ונטית היא השוואה בין שערי עסקאות ההמרה בבנקים השונים, שהינם שערים גלויים המצוטטים ומתפרסמים בכל רגע נתון, ובין שיעורי עמלות החליפין, שאף הם שיעורים ידועים וגלו יים המופיעים בתעריפוני הבנק.

87. מאחר שמדובר בעסקת המרה של הלקוח בבנק. ולא בעסקת המרה של הלקוח בשוק הבין בנקאי, הר י שמלכתחילה הנתונים היחידים היכולים להיות רלוונטיים הם המחירים של עסקאות המרה בבנק מול מחירי עסקאות המרה בבנקים א חרים, ו לא מחירי עסקאות של הבנק ושל בנקים אחרים בשוק הבין בנקאי.

88. בהתאם, ברור כשמש, שאף אם ניתן היה לדעת מה השער בו קנה או מכר כל בנק בשוק הבין בנקאי את המטבע נשוא עסקת המרה, בכל רגע נתון, אין ולא היה בנתונים אלה כדי לתרום ללקוח מידע כלשהו על עלות ההמרה שלו, אלא לכל היותר, היו נתונים אלה מאפשרים לו להשוות ולדעת איזה בנק מרוויח יותר ביחס להמרת אותו מטבע באותו רגע.
89. יתר על כן, ההשוואה עליה מדברים מומחי המבקשים היא מופרכת ואבסורדית במיוחד, לפי שיטתם. שכן, אם שער האמצע במסחר הבין בנקאי באותו רגע - השער היציג הפיקטיבי של המבקשים, הוא אותו שער הנכון לכל הבנקים, מאחר שהוא נגזר, כביכול, מהשערים התחרותיים ביותר, ואם המטרה היא השוואת ההפרש בין שער יציג זה לשער בעסקה ברגע נתון, כמייצג הפרש בין מחירי עסקאות בפועל, כביכול, אזי ממילא ההבדל בשער העסקה בין בנק לבנק, יבטא גם את ההבדל ב"הפרשי השער" ביניהם, לפי שיטת המבקשים וההבדל בין ס ה"כ עלויות שער העסקה ועמלת החליפין בין בנק לבנק, יבטא את אותו הבדל ב"עלות שירות" שהמבקשים מחפשים, ללא צורך בפירוק לרכיבים וגילויים.

90. מטרת ההשוואה של מומחי המבקשים ברורה עוד פחות לאחר שמתברר, שבניגוד להגדרותיהם, נקודת האמצע בטבלאותיהם, אינה אותה נקודה לכל בנק.

91. כאמור, השוואת ההבדל בשערי העסקה ללק וח בין הבנקים, שהינו הבדל גלוי, תלמד את הלקוח איזה בנק יותר "יקר" והיא ההשוואה היחידה שיש בה טעם מבחינת הלקוח.

92. המטרה הנטענת של הגילוי הנטען, כמו רכיביה, הינה, אם כן, לא רלוונטית ושגויה.

93. מעבר לאמור עד כה, ומבלי לגרוע ממנו, שיטת הגילוי הנטענת גם איננה ניתנת ליישום מכמה וכמה סיבות.

94. ראשית, כבר מכיוון שהיא מתעלמת מקצב המסחר וממשך הזמן הנדרש לביצוע עסקת המרה. כפי שהוזכר לעיל, מדובר בעסקאות מהירות ביותר, משום שהנתונים הרלוונטיים ביחס אליהן דינאמיים ומשתנים במהירות רבה.

95. משמעות תוכן הגילוי ומתכונתו, לפי שיטת המבקשים הינה, למעשה, כי בעת ביצוע כל עסקת המרה של לקות בבנק, על הבנק לבצע שורה של פעולות, בירורים וחישובים, כדי להציג בפני הלקוח, כביכול, עלות שירות כוללת של ההמרה. במשך זמן חישוב "העלות הכוללת" ללקוח והצגתה, כבר השתנו, קרוב לוודאי, הנתונים העיקריים הרלבנטיים, כך שהנתונים ו"העלות הכוללת" שהוצגו לו, כבר אינם נכונים.

96. שנית, מטרתה המוצהרת של השיטה היא, כביכול - מתן אפשרות ללקוח להשוות "עלויות שירות בין בנקים" ולהחליט באיזה בנק כדאי לו לה מיר. לפי השיטה הנטענת על הלקוח להיות ערוך לקבל ברגע ביצוע עסקה את נתוני הרכיבים הנ"ל ביחס לכל הבנקים, להשוות ביניהם ולקבל החלטתו על סמך השוואה זו, שברור כי אינה יכולה להיעשות בזמן ההחלטה הנדרש לביצוע עסקת המרה, ובטרם ישתנו כל הנתונים מחדש. ראו למשל, טבלאות המבקשים בס ' 21 ו -22 ל חוו"ד מומחיהם, מהן נלמד, כי בטבלה א', הבנק השני והשלישי בעלי עלות השירות היותר זולה, כביכול, לפי חישובי המבקשים, הם בנק מזרחי ובבנק הבינלאומי, בהתאמה, בעוד שבטבלה ב ' הבנקים השני והשליש י לענ יין זה הינם, בנק הפועלים ובנק מזרחי, בהתאמה, כלומר, לפי שיטת המבקשים וחיש וביהם, הבנק בעל "עלות השירות" הזולה ביותר, עשוי להשתנות מרגע לרגע, כך שמטרת ההשוואה אינה ישימה מלכתחילה.

97. מכל האמור לעיל, גם ברור שטענות המומחים מטעם המבקשים, כיצד צריך לדעתם להציג ללקוח "מחיר אמיתי" וזאת "העלות" כביכול של העסקה, אינן נכונות, אינן מבוססות על פרקטיקת המסחר, אינן קיימות בשום מקום אחר בעולם למיטב ידיעתי. ולבסוף, גם אינן ישימות.
...
116. אין בסיס בספרות המקצועית או בפרקטיקה הקיימת במקומות אחרים בעולם, להצעת מומחי המבקשים, ביחס לאופן בו יש להציג ללקוח עסקאות המרת מט "ח.

לסיכום
לדעתי, אין כל מקום לבקשה ואין בסיס לטענות המושמעות בה, לרבות בחוות דעת המומחים המצורפת אליה.

117. די במתן מצג המלא הניתן ע"י הבנק ללקוח על מחירי הקניה והמכירה של המט"ח שלפיהם הוא יכול לבצע עסקאות המרה בבנק ועל שיעור עמלת החליפין שעליו לשלם בנוסף למחיר זה, על מנת שהלקוח ידע את מלוא העלות של עסקת ההמרה עבורו.

118. אין בסיס בספרות המקצועית או בפרקטיקה הקיימת במקומות אחרים בעולם, להצעת מומחי המבקשים והמבקשים, על הסתירות הכלולות בה, ביחס לאופן בו על בנק להציג ללקוחותי ו עסקה במט"ח. "

התייחסות דומה מצויה בחוות דעתו של פרופ' אבנר קלעי:

"3. מטבע חוץ הוא מוצר הנסחר בשוק. בנק הסוחר בשוק זה, בדומה לסוחר בכל שוק אחר, ישרוד, מן הבחינה הכלכלית, אך ורק באם המחיר אותו ישלם בעבור המוצר נמוך מהמחיר אותו יקבל ממכירתו. מן הבחינה הכלכלית, סוחר ימשיך ויפעל בשוק אך ורק באם הפער בין מחיר רכישת המוצר לבין המחיר בו צפוי המוצר להימכר יכסה (בין היתר) את עלויות המסחר.

4. מן הבחינה הכלכלית ברור לחלוטין כי אין לראות בהכנסה הנובעת מפערי מחיר אלה כעמלה. מן הבחינה הכלכלית ברור מעל לכל ספק, כי התקבול הצפוי בגין פער המחירים איננו עמלה. עמלה שונה דרמטית, מן הבחינה הכלכלית, מתקבול צפוי בגין מסחר בשוק מטבע החוץ. התקבול הצפוי לסוחר בגין פער מחירי המוצר (קרי, מטבע החוץ) תלוי בתוצאות המסחר. בזמן ביצוע העסקה לא ידוע אם הסוחר אשר קנה והחזיק את המלאי ירוויח או יפסיד. בניגוד חד, התקבול בגין עמלה אינו תלוי תוצאות. עמלת תיווך של 1000 שקל מכניסה 1000 שקל למתווך בין אם רוכשים/מוכרים הרוויחו או הפסידו."
...

"21. יצוין, כי כל בנק ישאף, מן הבחינה הכלכלית, לשמור בסודי סודות את הפוזיציה אותה הוא מחזיק. לו ידעו הסוחרים עם בנק הפועלים (לדוגמא), כי הפוזיציה אותה הוא מחזיק עצימת דולרים, היו מסיקים כי נטייתו תהיה לשלוח ציטוטים אשר יובילו למכירות - קרי, להקטנת מלאי הדולרים שבבעלותו. הסוחרים מנגד, מן הבחינה הכלכלית, סביר להניח, היו מנצלים את האינפורמציה ומייקרים את תהליך מכירת הדולרים של בנק הפועלים. אחזקות שונות של בנקים יובילו לפערי מחירים שונים. אכן, סקירה של שוק מטבע החוץ הישראלי מגלה הבדלים בין פערי המחיר של הבנקים שונים. על קביעה זו אין חילוקי דעות בין המומחים. כמפורט להלן, גם העדות האמפירית המוצגת בחוות הדעת של ד"ר שני ומר ראובך מלמדת על שונות בפערי המחירים של הבנקים.
...

25. חוות הדעת של ד"ר שני ומר ראובך. סעיף 3 בחוות דעתם של ד"ר גדעון שני ומר אריה ראובך מטיב לתאר את טענתם בקליפת אגוז: "חוות דעת זו ממוקדת לסוגיה אחת בלבד והיא: סוגיית המידע (או הגילוי הנאות) הנדרש כדי שלקוחות הבנקים יידעו ויוכלו להשוות את כל העלויות הקשורות בשירות המרת מטבע החוץ שניתן להם (להלן "עלות השרות הכוללת"), וזאת כבסיס לקיומה של תחרות בתחום זה."

26. את חוות דעתם מסכמים ד"ר שני ומר ראובך בסעיפים 84-92 בעמוד 19. בסעיף 87 הם כותבים "סקירת מסמכי הגילוי של הבנקים העלתה כי שום בנק אינו מספק את המידע הנדרש ללקוח כדי להעריך את עלות השירות הכוללת ו/או להבין את המרכיבים הגלומים בעלות זו." עוד הם מוסיפים בסעיף 89 "כלומר, היות ואין הבנקים מספקים פירוט לגבי הפרשי השער והמרווח הבין-בנקאי המגולמים בפעולת ההמרה, אין לקוחותיהם מקבלים את המידע הנדרש לשם הערכת עלות השירות שקיבלו." ד"ר שני ומר ראובך מוסיפים ומלינים על העדר יכולת ההשוואה של הלקוחות בסעיף 90 "ללא מידע לגבי כלל העלויות הקשורות בשירות ההמרה, מובן כי אין לקוחות הבנקים יכולים לערוך השוואה לגבי כדאיות השירות שקיבלו ו/או לדעת את עלותו האמיתית".

27. יאמר מיד, מן הבחינה הכלכלית אין כל יסוד למסקנותיהם של ד"ר שני ומר ראובך, כי ללקוחות הבנק אין יכולת השוואה באשר לעלות המוצר אותו הם רוכשים. מן הבחינה הכלכלית ההיפך הגמור הוא הנכון. כמודגם להלן ללקוחות הבנק יכולת השוואה הן לגבי עלות המוצר והן לגבי מרכיביו.

28. נניח ונקבל את טענתם של ד"ר שני ומר ראובך, כי לקוחות הבנק אינם יכולים לפלח את מחיר המוצר לערך אמצע מרווח המחירים ולתוספת בגין המרווח (קרי, הפרשי השער). עדיין יכול לקוח לסקור את מחירי המוצר הסופי המוצעים לו בבנקים השונים. לצורך זה יפה טבלה א' בסעיף 21 של חוות דעתם של ד"ר שני ומר ראובך. העמודה תחת הכותרת "תמורה כוללת מט"י" מפרטת את העלות השקלית הכוללת ללקוח הרוכש $700 ב - 16.1.2014 בשישה בנקים ישראליים - הפועלים, לאומי, מזרחי, דיסקונט, הבינלאומי, ואיגוד. הלקוח יכול להשוות ולבחור בזול מבינהם.

29. את העלות הכוללת ללקוח ניתן לחשב על סמך הנתונים אותם מספק הבנק - ועל כך אין מחלוקת בין המומחים. לקוח אשר ביסס את השוואותיו על עלות המוצר הכוללת ובחר בבנק דיסקונט בחר במוצר הזול ביותר. הוא עשה זאת מבלי לדעת את מרכיבי מחיר המוצר - קרי, מהם הפרשי השער הנגבים ומהי עמלת שער החליפין. מן הבחינה הכלכלית ידיעת מחירם של כל אחד מהמרכיבים בנפרד אינה רלבנטית להחלטתו. כל שירצה הלקוח הוא לרכוש את המוצר במחיר הזול ביותר.

30. משול הדבר לרוצה לרכוש בקבוק חלב סטנדרטי. מן הבחינה הכלכלית סביר להניח כי יבחר הרוכש לקנות בחנות המציעה את בקבוק החלב הזול ביותר ולא יתעניין בתמחור מרכיבי הבקבוק (במידה ונאמד תמחור הבקבוק לחוד מתמחור החלב הכלול בו). מן הבחינה הכלכלית לא נצפה כי לקוח יבחר לקנות בקבוק מלא חלב במחיר גבוה יותר רק משום שתמחור הבקבוק המכיל את החלב נמוך יותר. מן הבחינה הכלכלית סביר להניח כי הוא יבחר בחלופה עם מחיר מוצר כולל נמוך יותר. "

בחוות דעתו הוא אף מסביר, את החשיבות בשמירה על פרטים מוכמנים בעת ביצוע עסקאות רכש מטבע זר , המאפשר לבנק לרכוש את המט"ח בשער נמוך במסחר הבין בנקאי, וכי הדבר המביא עמו תועלת ללקוח, באפשרות להציע ולמכור לו את המט"ח בסכ ום נמוך יותר - בהתאם ל"שער החליפין" המתפרסם – אותו הוא יכול להשוות עם " שער החליפין" של בנק אחר (הנוקט באותה דרך) ולבצע את עסקת המט"ח הכדאית לו.
בחוות דעתו, חוזר רו"ח יוסי בהיר על שנאמר על ידי קודמיו ועד כמה "אין כל אחיזה במציאות" להנחות היסוד של עו"ד דביר לנגר ושל ד"ר מיכאל שראל, שעל בסיסן הוגשו "הבקשות"/התביעות הנדונות עתה בפני :

"4. הבנקים משמשים כעושי שוק בתחום המט"ח ממחצית שנת 1994.

5. תפקיד עושי שוק Market Makers)) לצטט במהלך כל שעות המסחר שערי קנייה ומכירה של דולר מול השקל, וליטול את הצד השני בעסקה, כנגד יוזמי העסקה Market Takers)); שהם לקוחות הבנק או עושי שוק אחרים, מסחר בשיטה כזו מאפשר קיום מסחר רציף ומשוכלל בין הבנקים לבין הלקוחות ובין הבנקים לבין עצמם.

6. עושה השוק מנהל פוזיציה עצמית (יתרה) במט"ח אליה מתנקזות כלל העסקאות במט"ח שמבצע הבנק, הן במסחר מול עושי השוק והן במסחר מול לקוחותיו. פוזיציה זו יוצרת לבנק סיכון לשינוי שערי החליפין. הבנק איננו מתווך חסר סיכון בשוק המט"ח ואינו "מתכסה", בעסקה נגדית מול צד ג', כנגד עסקאות שהוא מבצע עם הלקוחות. העסקאות מול הלקוחות מצטברות או נגרעות, לפי העניין מהפוזיציה של הבנק. בכל רגע נתון, הבנק חשוף לסיכונים הכרוכים בשינויים בשערי המטבעות על המלאי המט"ח (הפוזיציה הקיימת).

7. כחלק מתהליך עשיית השוק הבנק מצטט, בכל עת, שערי קניה ושערי מכירה למטבע חוץ. מחירי הקניה והמכירה של המט"ח והפער בינהם מגלמים, בין היתר, את הסיכונים הנובעים מניהול הפוזיציה במט"ח.

8. לא ניתן להציג את "הרווח" של הבנק על המחיר המוצע ללקוחות בגין כל עסקה ועסקה או את ההפרש בין מחיר הקניה או רכישה לבין המחיר שבו הבנק מתכסה בשוק הבין-בנקאי, וזאת מאחר שכאמור, הבנק אינו מתכסה כנגד כל עסקה ועסקה, אלא מנהל בפוזיציה, ואף אינו בהכרח מרוויח תמיד מעסקת המט"ח.

9. מבחינה כלכלית המרווח בין שער מכירה לשער קניה או כל חלק ממרווח זה, לרבות ההפרש בין שער עסקה עם לקוח לבין השערים המוצגים בשוק הבין-בנקאי, בעת ביצוע העסקה עם הלקוח, אינו מהווה עמלה. בניגוד לעמלה, המרווחים/ההפרשים אינם יוצרים לבנק הכנסה ודאית, שכן אלו אינם וודאיים ונועדו לכסות, בין היתר, את סיכוני הבנק ומהותם הכלכלית שונה לחלוטין מזו של עמלה.

10. גודל ואופי הפוזיציה והמדיניות של כל בנק, מביאים לכך שהשערים המצוטטים על-ידי הבנקים השונים אינם זהים זה לזה, וכך גם שער האמצע, אותו ניתן לחשב בקלות ממחירי הקניה והמכירה.

11. טענתם של המבקשים והמומחים מטעמם כי ללקוח אין כלים כדי להשוות את העלויות לרכישת/מכירת מט"ח בבנקים איננה נכונה. כל הנתונים גלויים וזמינים. על מנת לקבל החלטה מושכלת באיזה בנק לבצע עסקת המרה יש לחשב את התמורה הכספית הכוללת של העסקה על בסיס שער חליפין ועמלת החליפין. מידע על גובה המרווח של הבנק (כפי שחושב על ידי המבקשים), מעבר לעמלת החליפין, אינו רלוונטי ללקוח לגבי קבלת החלטה על ביצוע עסקה בשוק המט"ח.
...
20. מרווחי הקניה-מכירה של שערי החליפין מספקים הכנסה לעושי השוק. בנוסף, המרווח מספק הגנה לעושי השוק בפני תזוזות בשערי החליפין וכן מפני סיכונים נוספים הכרוכים בעסקאות המט"ח המורכבות יותר ( SPOT, FPRWARD, נגזרות מט"ח וכיו"ב).
...
25. עשרות מיליארדי דולרים בחודש שמחליפים ידיים בשוק זה יוצרים לבנקים הכנסות (לא בהכרח רווחים...) הנובעות, בין היתר, ממרווחי השערים בין שערי הקניה לשערי המכירה. החשיפה לשינוי שער החליפין על מלאי מטבע החוץ שנצבר אצל עושי השוק (הפוזיציה), עשוי להניב רווחים או הפסדים בהתאם לתנודות שערי החליפין והפוזיציות שמנהלים הבנקים.

פרק ב' – פעילותם של הבנקים בשוק המט"ח כרוכה בנטילת סיכונים והבנקים אינם מתווכים נטולי סיכון

26. בכותרת של פרק ה.4. של הבקשה טוענים המבקשים "בנוגע להמרה של
מט"ח, הלקוח למעשה מבקש מהבנק שיספק שירות של קניה ו/או מכירה של מט"ח. במהות הדבר, הלקוח מבקש מהבנק לפעול כמתווך ונאמן, לפנות לשוק הבין בנקאי, ולרכוש (או למכור) למען הלקוח - מט"ח. יובהר כי הבנק אינו נוטל שום סיכון בגין ביצוע פעולת התיווך כאמור, אלא פועל כמתווך בלבד, ומתכסה בשוק הבין-בנקאי בו זמנית עם ביצוע הפעולה בעבור הלקוח. כלומר, באותה עת שהבנק מוכר ללקוחו מט"ח, הבנק רוכש מט"ח באותו הסכום בשוק הבין-בנקאי. זו אינה אלא פעולה נטולת סיכון, ולא פעולה של עושה שוק כלל ועיקר: ע ושה שוק מחזיק סחורה בסיכון.

27. לתיאור זה של המבקשים אין כל אחיזה במציאות. הבנקים אינם "מתווך ונאמן" ש"אינו נוטל שום סיכון" אלא עושי שוק הנוטלים סיכון. יצוין כי גם שני-ראובך מסתייגים מקביעה זו ומציינים בחוות דעתם כי הבנקים אינם מתכסים מיד על עיסקת מט"ח שבוצעה.
...
27.3 חשוב להדגיש, כי הבנק אינו "מתכסה", בעסקה נגדית מול צד ג', כנגד עסקאות שהוא מבצע עם הלקוחות. העסקאות מול הלקוחות מצטברות או נגרעות, לפי העניין מהפוזיציה של הבנק. בכל רגע נתון הבנק חשוף לסיכונים הכרוכים בשינויים בשערי המטבעות על המלאי המט"ח (הפוזיציה הקיימת).

בנק עושה שוק אינו יכול להתכסות בשוק הבין-בנקאי בגין כל עסקה קטנה שביצע מול לקוח, גם לו רצה בכך הבנק. עסקה "רגילה" בשוק הבין-בנקאי הינה בסכום של מיליוני דולרים.

28. מניסיוני אני יכול לומר, שהשערים המצוטטים על-ידי הבנקים השונים אינם זהים זה לזה, וכך גם שער האמצע, אותו ניתן לחשב בקלות ממחירי הקניה והמכירה, משתנה מבנק לבנק. קל לאמת את הנתונים, מידי יום, על ידי עיון בשערים המצוטטים על ידי כל בנק לציבור הרחב. אם, לכאורה, פעילות הבנקים בתחום המט"ח הינה פעילות תיווך בלבד ללא סיכון, הרי ששער האמצע של כל הבנקים היה אמור להיות זהה, היות ולכל הבנקים היה מקור אחד ממנו היו קונים או לו היו מוכרים מט"ח. העובדה ששערי האמצע שונים מבנק לבנק מעידה אף היא שטענות המבקשים אינן נכונות והבנק אינו "מתווך ונאמן" חסר סיכון.

29. מאחר שהבנק עושה שוק ומנהל פוזיציה, ובניגוד גמור לנטען בבקשה, לא ניתן לצבוע את אותו מרווח או הפרשי שער, כפי שמכנים אותם המבקשים, כלומר ההפרש בין השער הבין-בנקאי לבין שער העסקה עם הלקוח. הבנק אינו מתכסה כנגד כל עסקה ועסקה וברובן המוחלט של העסקאות לא ניתן להצביע על עסקת "כיסוי" כנגד עסקה שבוצעה מול לקוח. מכאן שלא ניתן כלל להצביע על השער שכנגדו התכסה הבנק מול צד ג'.

30. מכאן גם ברור כי מבחינה כלכלית ההפרש בין השער בו מבצע הלקוח את העסקה מול הבנק לבין השער שבו "מתכסה הבנק", אינו עמלה ואינו יכול להוות עמלה. כאמור, לא ניתן להצביע על ההפרש הנטען ולא ניתן לצבוע את עסקת הכיסוי שביצע הבנק, אם ביצע מול עסקה ספציפית של לקוח. לפיכך לא ניתן לחשב את רווחי הבנק כנגד עסקה ספציפית עם הלקוח ובחינת רווחי הבנק (או הפסדיו) הינה רק ברמת הפוזיציה הכוללת של הבנק.
...
לעומת זאת הינה סכום מדויק שניתן לאפיון ולכימות מראש, העמלה יוצרת הכנסה ודאית לבנק, הכנסה שאינה תלויה במשתנים נוספים פרט לגובה העמלה. מאפייני העמלה שונים בתכלית השינוי מאותו מרווח או "הפרשי שער" כפי שקוראים להם המבקשים.

31. באופן דומה, גם המרווח בין שער מכירה לשער קניה או כל חלק ממרווח זה, לרבות ההפרש בין שער עסקה עם לקוח לבין השערים המוצגים בשוק הבין-בנקאי, בעת ביצוע העסקה עם הלקוח, אינו מהווה מבחינה כלכלית עמלה. בניגוד לעמלה, המרווחים/ההפרשים אינם יוצרים לבנק הכנסה ודאית. רווחים/הפרשים אלו אינם ידועים מראש ונועדו לכסות, בין היתר, את סיכוני הבנק ומהותם הכלכלית שונה לחלוטין מזו של עמלה.

מובן גם כי השערים המצוטטים בשוק הבין-בנקאי, בעת ביצוע עסקה עם לקוח, אינם שערים שבהם הבנק בהכרח מבצע עסקאות. ציטוטים של כל אחד מהבנקים מהווים את השערים שבהם כל בנק מוכן לבצע עסקה.

32. בבוא לקוח לבצע עסקה במטבע חוץ, הוא צריך שני נתונים בלבד על מנת להחליט האם לבצעה אם לאו, ואם כן באיזה בנק לבצע. הנתונים הם: שער החליפין הרלוונטי (שער קניה או שער מכירה לפי הענין) ושיעור עמלת החליפין הנגבה בגין שירות ההמרה.

שני נתונים זמינים אלה מאפשרים ללקוח קבלת תמונה מלאה בדבר עלות ביצוע העסקה, ובאמצעותם הוא יכול להשוות בין הבנקים השונים. כל נתון אחר איננו דרוש ללקוח לצורך קבלת החלטות באשר לעסקאות מט"ח.
...
37. אחזור ואדגיש, כי מן הפן הכלכלי, על מנת לקבל החלטה מושכלת באיזה בנק לבצע עסקת המרה יש לחשב את התמורה הכספית הכוללת של העסקה על בסיס שער החליפין ועמלת החליפין. מידע על גובה המרווח של הבנק, מעבר לעמלת החליפין, על פי חישובי המבקשים, אינו רלוונטי ללקוח לגבי קבלת החלטה על ביצוע עסקה בשוק המט"ח".

הארכתי בציטוט הכתוב חוות דעת המומחים, כדי להאיר נכונה את התנהלות המסחר במטבע חוץ; וכדי להצביע עד כמה שגויות הנחות היסוד עליהן מבוססות " בקשות"/תביעות אלו , ועד כמה עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, חסרי ידע, ניסיון והבנה מספקת את התנהלות המסחר במטבע חוץ ובמסחר הבין בנקאי בחדר העסקאות.

ניתן להמשיך ולהביא עוד ועוד ציטוטים מתצהירי התשובה של העדים הנוספים, החוזרים כולם על הנאמר בחוות דעת המומחים.

צא ולמד;

הבנקים הגדולים בישראל הינם "עושי שוק" ואינם מתווכים במט"ח - כפי שסוברים המבקשים.

"המרווחים" השונים שקיימים במסחר במט"ח, במחירים החלים בשוק הבין בנקאי ובמחירים בין הבנקים ללקוחות, אינם מהווים עמלה. הם משקללים, בין השאר, את הסיכון שיש לבנקים במסגרת המסחר במט"ח ואת שיעור הרווחיות לו הם שואפים.

אין זהות, וגם לא יכולה להיות זהות, בין שער החליפין (קנייה ומכירה) המוצעים על ידי הבנק ללקוחותיו לבין השערים החלים בעסקאותיו בשוק הבין בנקאי.

לא חלה כל חובה על הבנק לגלות ללקוחותיו את רווחיו או את מרווח הסיכון והרווח שלו ואין לו גם כל משמעות ו/או השפעה על עסקת מכר מסוימת של מט"ח ללקוח .

הבנק אינו רוכש מט"ח לעסקה מסוימת ואינו מתכסה או עושה עסקה נגדית הפוכה עבור רכישת מט"ח לעסקה מסוימת.

הבנק רוכש מט"ח במיליונים בשוק הבין בנקאי בחדר העסקאות ולא עבור עסקה מסוימת.

מכאן, שעסקה מסוימת במט"ח, לא ניתנת לחילוץ וייחוס מכלל רכישת המט"ח אותם מבצע הבנק, כפי טענת וסברת עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל.

כל הנתונים והמידע הנחוץ ללקוחות הבנק כדי לקבל החלטה מושכלת עם איזה בנק לבצע עסקאות, גלויים וידועים ללקוח בטרם ביצוע עסקת המט"ח.

אין מחלוקת ש"שערי החליפין" של כל הבנקים וחברות האשראי גלויים וידועים לציבור ומאפשרים לכל לקוח לכלכל את צעדיו ולבצע את עסקת המט"ח הכדאית לו.

אילו הייתה מתקבלת ה"תזה" של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, היה יוצר הדבר אי וודאות והיעדר יכולת ללקוח לכלכל את צעדיו ואת כדאיות עסקת המט"ח. שהרי, על פי "תזה" זו, היה צריך להמתין לביצוע העסקה הנגדית של הבנק בשוק המט"ח, ורק אז ניתן היה לדעת מהו "שער החליפין" בו בוצעה העסקה. אז כבר לא ניתן היה לעשות דבר, היות והעסקה הייתה כבר עשויה.

היות והשערים במסחר הבין בנקאי משתנים בכל רגע, גם לא ניתן היה להשוות את ה"שער" בין הבנקים השונים, שכן אחרי רגע, כבר היה "שער" אחר.

אם הייתה מתקבלת ה"תזה" של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, גם לא הייתה אחידות של רוכשי המט"ח באותו בנק, ברגע נתון, בשל התנודות המהירות במסחר הבין בנקאי.

בת.א. 1200/06 אלבז נגד בנק לאומי לישראל עמדה כבר כב' השופטת רות רונן על כך, ש"מרווח אינו עמלה":

"מרווח אינו עמלה – כלל 26 לכללי הגילוי

60. המבקש מפנה לכלל 26(א) לכללי הגילוי הנאות, שקבע במועד הגשת הבקשה כי על הבנק להציג מידע על סכומי עמלות, שיעורן ותשלומים אחרים הקושרים לשירות. הוא מפנה גם לכלל 26(ד) לכללים, שנוסחו במועד הגשת הבקשה חייב את הבנק להודיע ללקוח שחוייב בעמלה על מהות העמלה, שיעורה, סכומה ודרך חישובה.
המבקש טען בתביעה ובבקשה כי על הבנק חלה חובת גילוי משום שהרווח שהוא מרוויח הוא "עמלה סמויה" (ר' למשל ס' 104-103 לבקשה)

61. אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי ישנו הבדל בין עמלה לבין מרווח, וכי ככלל הבנק איננו חייב לגלות ללקוח מה הרווח הצפוי שלו מעסקה שהוא עורך עם הלקוח, אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת המורה לו לעשות כן.
...

המרווח תלוי במיומנות של הבנק וביכולת שלו להגן על עצמו. המרווח נגזר בין היתר מהדרך בה בחר הבנק לנהל את מערכת הסיכונים וגידור החשיפות שלו במגזרי ההצמדה השונים שלו, בהתאם לשיקול דעתו של הבנק.

במקרים מסוימים, עלול בנק להפסיד מעסקאות שהוא עורך, אם לא הצליח לגדר את החשיפה שלו (כאמור, זה עלול לקרות, וקורה בפועל גם במוצרים מובנים). במקרה כזה של הפסד – לבנק אין "מרווח", אם כי הלקוח נדרש בכל זאת לשלם לבנק עמלה על השירות שהוא נותן לו.

62. עמלה לעומת זאת היא תשלום שנדרש הלקוח לשלם לבנק עבור שירות מסוים, מוגדר מראש, שהלקוח מקבל מהבנק. עמלה נגבית בכל מקרה על ידי הבנק, בגין פעילות או שירות מסוימים, בין אם הבנק הרוויח מהעסקה ובין אם הוא הפסיד ממנה. עמלה נגבית במועד ובשיעור שנקבעו מראש, והיא משולמת על ידי הלקוח בסכום זה, ללא קשר לעסקת הכיסוי שהבנק עורך, אם בכלל.
תשלום עמלה איננו קשור אם כן לשימוש שהבנק עושה בכסף. בנק עשוי לגבות עמלה בשיעור שהוא גבוה יותר ממחיר העלות של השירות שבגינו היא משולמת (לדוגמא – כאשר לקוח משלם לבנק "עמלת שורה" הוא איננו יודע מהי העלות לבנק של רישום שורה במסמכי הבנק. הוא יודע רק את מחירה של "עמלת שורה", ולא בהכרח המחיר הזה זהה לעלות). זאת ועוד, ברישומי הבנק נרשמת עמלה על חשבון הכנסות תפעוליות, בעוד מרווחי הבנק נרשמים בספריו על חשבון הכנסות מימוניות.

63. ככלל, הלקוח איננו מודע למרווח שהבנק עתיד להרוויח מהעסקה עמו. ככלל, הבנק אינו חייב לגלות מידע זה, שאיננו רלוונטי ללקוח. כך למשל, כאשר לקוח מפקיד בבנק כסף בפיקדון צמוד מדד ונושא ריבית, הוא איננו מתעניין בשאלה באיזה אופן הבנק עתיד להשתמש בכסף הזה, האם הוא ילווה אותו לצד שלישי בתנאים טובים הרבה יותר מתנאי הפיקדון שלו, או ישתמש בו בשימוש אחר. מבחינת הלקוח, כפי שהובהר לעיל, השאלה החשובה לו היא מהם התנאים אותם הבנק מבטיח לו, והאם הוא מעוניין להשקיע את כספו בתנאים אלה. בנוסף, אין זה רצוי בעיני כי השאלה האם הבנק יהיה חייב לגלות ללקוח מידע מסוים, יהיה קשור לשאלה האם הבנק התקשר בעסקת כיסוי לגידור סיכוניו, ומהי עסקת הכיסוי הזו.
כך בת.א. 1542/07 איתן עמית נגד בנק הפועלים אומר כב' השופט חאלד כבוב:

א. ... טענתם של המבקשים היא כי המרווח שגובים המשיבים עבור עסקאות מט"ח מהווה למעשה עמלה, וכי גם בעמלה זו הופלו קרנות הנאמנות לרעה אל מול לקוחות פרטיים אחרים של המשיבים.
...
זאת ועוד, מעבר לצורך אציין כי מצאתי שיש לקבל את טענתם של המשיבים כי מרווח אינו מהווה "עמלה", כלשון סעיף 69(ב) לחוק השקעות משותפות בנאמנות, ועל כן, אין אפשרות לטעון להפליה במרווח שניתן לקרנות נאמנות אל מול לקוחות אחרים. די שאצטט לעניין זה את עמדת הרשות לניירות ערך כפי שהוגשה לי על ידי המשיבים 4-1 ביום 8.9.2014.
התייחסות זו של הרשות לפרשנות סעיף 69(ב) לחוק אף מסבירה בצורה ממצה למה לא ניתן לראות במרווח כ"עמלה" לצורך הסעיף (הדבר נכון לגבי נוסחו הנוכחי של הסעיף כמו גם הקודם כיוון שהדגש אינו אל מנגנון המכרז שהוסף לסעיף בנוסחו החדש, אלא בתפקיד שממלא חבר הבורסה בעסקאות מט"ח): "מרווח הנותר בידי עושה שוק בעסקאות באג"ח ובידי בנק בעסקאות מט"ח – סגל הרשות לא יראה במרווח הנותר בידי עושה שוק או בנק, כתוצאה מביצוע עסקה באג"ח או במט"ח, עמלה המשולמת לצורך ביצוע העסקה, מכיוון שהגורם המהווה צד נגדי לעסקה מול לקוח, מזין מחיר קניה ומכירה במהלך כל שעות המסחר וככזה פעולתו הינה במתן ציטוטים בשוק פעיל ולא כנותן שירותי ביצוע עסקאות . במקרה כזה, אין צורך ואף אין אפשרות לערוך מכרז לצורך התקשרות עם עושה השוק או הבנק כאמור בסעיף 69 לחוק, ולכן מנהל קרן לא נדרש לשאת במרווח זה באמצעיו והדבר לא יהווה הפרה של הוראות הסעיף."

בדברי הסיכום הפנה עו"ד דביר לנגר להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"צ 39292-04-13 קלינגהופר נגד PAY PAL .

ההחלטה שניתנה בתיק זה, ניתנה על בסיס מערכת עובדות ומצב משפטי שונים לחלוטין מאלה הנדונים עתה בפני.

PAY PAL אינו בנק . לא חלה עליו הרגולציה הבנקאית ואין הוא נוטל חלק במסחר הבין בנקאי .

בעניין PAY PAL , תנאי עסקאות מכר המט"ח, שונים לחלוטין , מאלו שנדונים בפני .

בעניין PAY PAL , בחוזה בין הצדדים היה מוסכם על תשלום עמלה, לרבות בעסקאות מט"ח.

בהחלטתו כותב בין השאר כב' השופט עופר גרוסקופף:

"5. המבקש מחזיק בשני חשבונות אצל המשיבה: האחד משנת 2004, משמש אותו לצרכיו האישיים (להלן: "החשבון האישי"), והשני משנת 2011, המוגדר על ידי המשיבה כחשבון "עסקי", משמש את המבקש לצרכי הרכב רוק בשם "early Rise" בו הוא חבר (להלן: "החשבון העסקי").

במסגרת חשבונו העסקי מכר המבקש מוצרים שונים הקשורים לפעילות להקת " early Rise" באמצעות האינטרנט. בעבור כל עסקה במסגרתה מכר המבקש מוצר הוא שילם למשיבה עמלה בסך 3.4% מסכום הכסף שהתקבל בחשבון בתוספת עמלה קבועה בסך 1.20 ₪ (להלן: "עמלת הפקדה"). המבקש אינו מלין על עמלה זו. כמו כן בעת שנרשם לשירותי פייפאל בחר המבקש לנהל את חשבונו העסקי בדולר ארה"ב. לפיכך כל אימת שהועבר כסף לחשבון המבקש במטבע שאינו דולר ביצעה המשיבה המרה של הכספים וגבתה בגין כך עמלת המרה בסך 2.5% מהתשלום. גם על עמלה זו המבקש אינו מלין....

36. ... טענת המבקש בהקשר זה היא כי בין אם כפיית ההמרה נעשתה כדין ובין אם לאו, ההוראה בהסכם המשתמש בעת הגשת התובענה אפשרה לפייפאל לחייב את המשתמש בעמלת המרה בשיעור 2.5%...".
צא ולמד;

הוצגו בפני ראיות ברורות וחד-משמעותיות על פיהן, " שערי החליפין" - לקנייה ומכירה - המפורסמים על ידי הבנקים, אשר על פיהם מתבצעות עסקאות במט"ח, אינם כוללים "עמלה" כלשהי ;

כל הנחות הייסוד - אותן הניחו עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל - שעל פיהן הוגשו " בקשות"/תביעות אלו, הן שגויות לחלוטין. הן תוצאת היעדר הידע, הניסיון וההבנה המספקת שלהם את התנהלות המסחר במטבע חוץ.

בכך למעשה, קרסה והתמוטטה כ ליל כל התזה המשפטית אותה בנה וביסס עו"ד דביר לנגר על הוראות סעיפים 9ט(ד), 9י' ואח' ל" חוק הבנקאות", סעיפים 26, 26א', 28 ל" כללי הבנקאות", "הוראות המפקח על הבנקים", "התעריפון" וכללי הדיווח החשבונאי.

מדובר בניסיון עקר ושגוי לקרוא ולהבין אותם בצורה שגויה, או להוסיף עליהם את מה שאין בהם.

בסעיף 28 ל" כללי הבנקאות" נדרש הבנק להציג " במקום בולט לעין לוח שבו יפורטו שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות".

אין מחלוקת כי כך נעשה.

"שערי חליפין" - לקנייה ומכירה של מט"ח - אינם וגם לא אמורים לבטא, את ה"שער היציג".

ה"שער היציג" נועד לתת אינדיקציה בלבד ולא לבטא את "שער החליפין".

זו גם עמדתו של בנק ישראל בפרסום לציבור:

"השערים היציגים הם שערי חליפין של מטבעות חוץ במונחי שקלים. השער היציג של מטבע חוץ מסוים הוא אינדיקטור לשער החליפין של אותו מטבע בשוק מטבע החוץ; הוא מבוסס על ממוצע שערי הקנייה והמכירה שמפרסמים הבנקים, ואינו משקף בהכרח שערים של עסקאות שבוצעו.

אין לשערים היציגים מעמד רשמי מחייב על פי דין, ואין הם מתפרסמים ב"רשומות". עיקר השימוש בהם הוא לצורכי שיערוך וכשערים שאליהם מתייחסים חוזים. עם זאת צדדים בעסקה הצמודה למטבע חוץ רשאים לבצעה בכל שער חליפין המוסכם ביניהם. השער היציג לא יחול על עסקה כזאת, אלא אם כן הסכימו הצדדים על כך במפורש.

מדינות שונות, שבהן מתקיים מסחר דו-צדדי בשוק מטבע החוץ, נוהגות אף הן לפרסם שער "יציג" כולל הבנק המרכזי האירופאי (ECB) והבנק המרכזי של שוויץ (SNB).

בנק ישראל מחשב את השערים היציגים פעם אחת ביום, בימי העבודה במטבע חוץ בלבד, ומוסר אותם לידיעת הציבור כשירות מידע גרידא..."
(נספח 6 לתשובת בנק לאומי ל" בקשה המקוצרת")

אין מי שאינו יודע שעסקת רכש או מכר של מט"ח, מתבצעת ב"שערי חליפין", השונים מן השער היציג.

בדברי הסיכום מפנה עו"ד דביר לנגר לסעיפים 5(א) ו-9(ט)(י) ל"חוק הבנקאות (שירות ללקוח)", שעניינם " גילוי נאות" של "שירותים שבעדם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלות מלקוחותיו באופן חישובן של העמלות שניתן לגבות בעד שירותים אלה"; וכי " תאגיד בנקאי יידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא".

לסעיפים אלו, אין תחולה על הנושאים הנדונים בפני.

כבר נאמר:

"המרווחים" השונים שקיימים במסחר במט"ח, במחירים החלים בשוק הבין בנקאי ובמחירים בין הבנקים ללקוחות, אינם מהווים עמלה. הם משקללים, בין השאר, את הסיכון שיש לבנקים במסגרת המסחר במט"ח ואת שיעור הרווחיות לו הם שואפים.

לא חלה כל חובה על הבנק לגלות ללקוחותיו את רווחיו או את מרווח הסיכון והרווח שלו ואין לו גם כל משמעות ו/או השפעה על עסקת מכר מסוימת של מט"ח ללקוח.

הבנק אינו רוכש מט"ח לעסקה מסוימת ואינו מתכסה או עושה עסקה נגדית הפוכה עבור רכישת מט"ח לעסקה מסוימת.

הבנק רוכש מט"ח במיליונים בשוק הבין בנקאי בחדר העסקאות ולא עבור עסקה מסוימת.

מכאן, שעסקה מסוימת במט"ח, לא ניתנת לחילוץ וייחוס מכלל רכישת המט"ח אותם מבצע הבנק, כפי טענת וסברת עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל.

"עמלת החליפין" המופיעה ב "כללי הבנקאות (שרות ללקוח) (עמלות)", היא אחרת לחלוטין ואינה קשורה כלל לנושאים הנדונים בפני.

בדברי הסיכום של בנק הפועלים נאמר:

"48. בהקשרים אלה ראוי לציין, כי לא ניתן לקבל את ההיקש שהמבקשים מתיימרים לעשות מהוראות הסעיף השני בחלק החמישי לתעריפון הסטטוטורי העוסק בשירותי "הפקדה" או "משיכה". המדובר בעניינים שונים בתכלית מ-"מכירה" או "קנייה" של מטבע חוץ (עסקאות החליפין נשוא בקשת האישור). במקרה בו הלקוח מושך מזומן מחשבון מטבע חוץ, המדובר במשיכה של מטבע חוץ ש כבר נמצא בבעלותו של הלקוח. במקרה כזה, רשאי הבנק לגבות מהלקוח עמלה שתחושב לפי "הפרשי השער" שבין מט"ח "דיגיטלי" (שבחשבון הבנק) לבין מט"ח "פיזי" (שטרות מזומנים) – וזהו "מחירה" של הפעולה. אין כל קשר בין ,הפרשי השער" הללו (אליהם התייחס בנק ישראל, כאמור לעיל) ל-"הפרשי השער" עליהם מלינים המבקשים."

בדברי הסיכום של בנק לאומי נאמר:

"43. "עמלה" היא תשלום שנדרש לקוח לשלם לבנק בעד קבלת שירות מהבנק, בשיעור אשר נקבע מראש ופורסם על ידי הבנק מבעוד מועד בהתאם להוראות הדין [ראו פירוש המונח "עמלה" במילון אבן-שושן והגדרת המונח "עמלה בנקאית" במילון מונחים כלכלי-פיננסי, מתוך אתר בנק ישראל – נספח 2 לתג' הבנק]. שיעור העמלה מיוחס לעלות מתן השירות, והיא נגבית ללא קשר לתוצאות עסקת ההמרה, וגם במקרה שהעסקה תתברר בסופו של דבר כהפסדית עבור הבנק. בעד השירות נשוא ענייננו גובה הבנק עמלת חליפין בהתאם לתעריפון [ נספח 3 לתג' הבנק]. למותר לציין, כי טענת המבקשים, כאילו הבנק אינו רשאי לגבות "עמלת חליפין" זאת משום שכביכול מדובר בעסקאות רכישה ומכירה ולא "חליפין", מופרכת. תמורת אותן "רכישה"/"מכירה" משולם סכום במטבע אחר (מט"ח או ₪), והרי לנו עסקת חליפין בין מטבעות, בגינה רשאי הבנק גם רשאי לגבות העמלה."

בדברי הסיכום של בנק איגוד נאמר:

"88. בסע' 1-2 ו-51-65 לסיכומים מנסים המבקשים להסתמך על פריט 1 לחלק 5 לתעריפון האחיד ("עמלת חליפין") וללמוד מפריט זה כי "הפרשי השער" הם "עמלה". אלא שגם כאן טועים המבקשים בהבנת הדין. בניגוד לטענתם, אף אחת מ-"2 העמלות" המנויות ב"עמלת החליפין", אינה "הפרשי השער" הנטענים. למעשה, הדברים פשוטים – 2 העמלות המנ ויות שם, כפי שפרסם המשיב בתעריפון הינן: "ממט"ח לשקלים ולהיפך" וכן "ממט"ח למט"ח". כמוסבר לעיל, בנק ישראל לא סבר בשום שלב כי על הבנקים לגלות את אותם "הפרשי שער" מומצאים על ידי המבקשים וממילא לא הורה לבנקים לגלותם".
...
90. עוד נציין, כי ניסיון המבקשים להיבנות מהעמלה המנויה בפריט 2 לחלק 5 לתעריפון האחיד (סע' 2 לסיכומים) אף הוא מופרך - כאן מנסים המבקשים "לגייס לעזרתם", תוך עיוות מושגים ובלבול, נושא אחר לחלוטין שעוסק בהפרשי שער במובן שונה לחלוטין ממנה שעסקה בו התובענה עד עתה. כך, העמלה בפריט 2 עוסקת בהפרשי שער בין שער מזומן לשער המחאות, ואין לה כל רלוונטיות להפרש השער שבו עוסקת התובענה דנא - שהם כאמור הפרש נטען בין "השער הבין-בנקאי" לבין השער שבו מבוצעת העסקה עם הלקוח."

בדברי הסיכום של בנק דיסקונט נאמר:

"ה.(3). "הפרשי השער/המרה" להם טוענים המבקשים שונים במהותם מעמלה

74. לא בכדי "עמלת הפרשי השער/המרה" לה טוענים המבקשים, לא קיימת בתעריפון שקבע הנגיד בכללי הבנקאות (עמלות), שכן עמלה הינה תשלום קבוע וידוע מראש אשר הנגיד אישר בכללי הבנקאות (עמלות) לגבות אותה, והוא זה שקבע את שמה; שיעורה/סכומה נקבעים מראש בתעריפון הבנק, והיא נגבית בעבור הפעולות התפעוליות הנלוות לצורך מתן המוצר/שירות. מאידך, כפי שהראנו לעיל, בהתאם לדין, מטבע חוץ הינו "מוצר" ושער החליפין הינו " המחיר", אותו קובע כל בנק לעצמו, על פי שיקוליו, צרכיו השונים, ועל פי הפוזיציה בה הוא מצוי, באופן שמטבעו הוא תנודתי (סעיפים 28-31 תצהיר צעירי, סעיף 30 חוות דעת בהיר).
75. יתרה מזו, להבדיל מעמלה שנקבעה בתעריפון העמלות, הרי שאותה "עמלת הפרשי שער"/"המרה" כפי שהוגדרה על ידי המבקשים, בהכרח אינה ידועה מראש, אינה קבועה ומשתנה מעסקה לעסקה , שכן "ההפרש" לו טוענים המבקשים תלוי בגורמים שמטבעם משתנים ותנודתיים (שהרי אותה עמלה נטענת היא ההפרש בין " שער האמצע המיטבי הווירטואלי" באותה נקודת זמן, ו-שער החליפין המצוטט ללקוח על ידי כל בנק). שני גורמים אלה משתנים בקביעות ועל כן אותה עמלה, משתנה אף היא, בכל רגע נתון. היינו, אותם "הפרשי שער/המרה" כהגדרת המבקשים לעולם לא יהיו סכום קבוע מראש ו/או אחוז (%) קבוע מראש (שכן הציטוטים של שערי החליפין הינם תנודתיים ומשתנים מדי שניה), ועל כן בהכרח לא יכולים להיות עמלה.

76. מעל לכל, כפי שהוסבר לעיל, ההפרש בין שער הקניה לבין שער המכירה של הבנק נועד להגן על הבנק מפני הסיכון בו הוא מצוי כמו גם להפיק לבנק הכנסה אותה הוא זכאי להפיק בהתאם לחוק הבנקאות (רישוי), ולא תשלום בעבור פעולות התפעוליות.

77. הנה כי כן, "הפרשי ההמרה/שער" כהגדרת המבקשים שונים באופן מהותי מהעמלה הבנקאית."
...
ה.(5)(1). עמלת הפרשי שער/המרה אינה "עמלת חליפין"

84. בכל הכבוד, לא ניתן לקבל את הטענה, כאילו, נשתכחה מליבו ועיניו של הנגיד, עמלה בשם "עמלת הפרשי שער/המרה" וכי בעת שכתב הנגיד "עמלת חליפין" הוא התכוון, למעשה, לשתי עמלות שונות (גם בשם וגם במהות): האחת, בשם "עמלת פעולה" (שהיא עמלת החליפין), ועמלה נוספת, סמויה מן העין, בשם "עמלת הפרשי שער/המרה" (כהגדרתה על ידי המבקשים).

85. לא רק שהנגיד לא ציין כל עמלה בשם "עמלת הפרשי שער/המרה" בתעריפון שבכללי הבנקאות (עמלות), ולא רק ש"עמלת הפרשי השער/המרה" לה טוענים המשיבים שונה מהותית מ"עמלת החליפין", אלא שהנגיד הורה באופן ברור לפרט שתי "עמלות חליפין" (בדיוק כפי שהבנק יישם: מט"י – מט"ח ו-מט"ח – מט"ח), ולא לפצל את עמלת החליפין לשתי עמלות שונות.
86. אילו ביקש הנגיד להתקין עמלה בשם "עמלת הפרשי שער/המרה" הרי שהוא היה נוקב בשמה באופן מפורש בתעריפון, ואף היה מורה כיצד לחשב אותה, בוודאי כאשר לצורך חישובה, כך לטענת המבקשים, נזקקים לחישובים שאף אותם יש להגדיר שכן הם אינם מוצאים ביטויים בתעריפון או בכללי הבנקאות ("שער אמצע מיטבי בשוק הבין בנקאי" ו-"שווי הוגן"), זאת ועוד, הנגיד קבע כי לעמלת החליפין תהיה הגבלה בדמות "עמלת מינימום" ו"עמלת מקסימום", הגבלה שלא מתאימה לעמלה שכל כולה מבוססת על "הפרש" תנודתי (ביו ה"שווי ההוגן" לשער החליפין שקבע הבנק).

87. הנגיד לא נקט במונח "עמלת הפרשי שער/המרה", ואף לא במונח "שער אמצע מיטבי בשוק הבין בנקאי" ואף לא במונח "שווי הוגן" ועל כן ברור כי אין יסוד לטענות המבקשים בעניין זה.

88. בהקשר זה יש לדחות את ניסיונם של המבקשים לבסס את טענתם השגויה גם על נוסח פרט 2 בחלק 5 לתעריפון בכללי הבנקאות (עמלות) במסגרתו קבע הנגיד כי "המחיר" (גובה העמלה) בגין שירות של "הפקדת מזומן לחשבון מטבע חוץ או משיכת מזומן מחשבון מטבע חוץ" יהיה בגובה "פירוט הפרשי השער". פרט 2 לחלק 5 לתעריפון הבנק עוסק בפעולה של משיכה/הפקדה במזומן בחשבון מט"ח. כפי שעולה בברור מתוספת ג' ו-ד' לתיקון לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) (תיקון) התשנ"ג-1993, (נספח 4 לתגובת הבנק). בניגוד לטענת המבקשים, הנגיד קבע כי העמלה שתגבה עבור שירות "במזומן" תהיה בגובה ההפרש בין שער החליפין "למזומן" לבין "שער החליפין להעברות/המחאות".

89. לא רק שעובדה זו שומטת כליל את ניסיון המבקשים לפרש את המונח "הפרשי שער" במסגרת התעריפון שקבע הנגיד, אלא שהיא מעידה כי כאשר הנגיד רצה להשתמש במונח "הפרשי שער" לצורך חישוב "מחיר" של עמלה הוא עשה זאת באופן ברור, ואף ציין כיצד לעשות כן. היעדרה של הוראה זהה במסגרת "עמלת החליפין" מעידה אף היא, כי טענות המבקשים אינן מבוססות וזאת בלשון המעטה."

כל הנאמר מתיישב עם הוראות החוק והכללים.

בדברי הסיכום של שאר המשיבים/הנתבעים יש חזרה על הנאמר ולשם הקיצור לא אצטט את הכתוב בדברי סיכום אלו.
במהלך הדיון ובדברי הסיכום, הפנה עו"ד דביר לנגר לתיקון לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות) בשנת תשע"ה-2015, מיום 21.1.2015.

"תיקון" זה, אין בו כדי לשנות דבר בנושאים הנדונים בפני.

ראשית, מדובר בתיקון מיום 21.1.2015, אשר נחקק לאחר הגשת ה"בקשות"/התביעות נשוא הדיון.

שנית, התיקון אינו חל על הבנקים אלא רק על חברות האשראי, בעקבות הרגולציה השונה של חברות האשראי מהרגולציה של הבנקים.

אם סבור היה הרגולטור – " המפקח על הבנקים" – שיש התנהלות בלתי תקינה כלשהי של הבנקים, הוא היה מחיל את ה"תיקון" גם עליהם.

שלישית, מדובר ב" תיקון", שעל אף שפורסם ביום 21.1.2015, תחולתו נדחתה ליום 1.4.2015 ולאחר מכן נדחתה ליום 1.7.2015.

אם היה סבור הרגולטור שחברות האשראי, עליהן חל ה" תיקון," פועלות שלא כהלכה, הוא היה מחיל את ה"תיקון" באופן מידי ולא דוחה אותו בשישה חודשים. הוא היה מחיל אותו גם על הבנקים.

רביעית, והעיקר, עניינו שונה מהנושא הנדון בפני.

ה"תיקון" דן באופן חישוב העמלה על עסקאות במט"ח אותן גובות חברות האשראי, כאשר ב"תיקון" דלעיל נאמר : ה"עמלה תחושב לפי השער היציג לפי סכום ההמרה במטבע המקורי שלפיו בוצעה העסקה: בהעדר שער יציג תחושב העמלה לפי סכום החיוב במטבע ההמרה של הסולק הבינלאומי".

אין ב"תיקון" זה אמירה כלשהי , ש"שערי החליפין" הם ה"שער היציג".

אין ב"תיקון" זה אמירה כלשהי , ש"שערי החליפין", כוללים " עמלה".

בדברי הסיכום של בנק לאומי ובנק איגוד נאמר:

"89. לגבי העמלות המנויות בחלק 6 לתעריפון האחיד, שעל התיקון משנת 2014 להן מבוססת הטענה הנ"ל (סע' 3 סיפא לסיכומים), הרי שאלה עוסקות בכלל בכרטיסי האשראי, ומכאן שלא ניתן ללמוד מפרק זה דבר על העמלות המנויות בחלק 5, וביניהן עמלת החליפין. נוסיף, כי ממילא אין עוד צורך "לנחש", כפי שעושים המבקשים, למה התכוון מחוקק המשנה בנוסח התעריפון קודם לתיקון משנת 2014 בפריט 7 לחלק 6 -במילים "לפי פירוט שיקבע התאגיד הבנקאי, ובלבד שלא יעלה על 3 עמלות"; זאת שכן מחוקק המשנה שב ותיקן את פריט 7 [כללי בנקאות (שירות ללקוח) (עמלות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015], ופירט בדיוק את העמלות שהוא מתיר לחברות כרטיסי האשראי לגבות תחת פריט זה: אף אחת מ-2 עמלות אלה אינה "הפרשי השער", אלא רחוק מכך - "עסקאות בדולר או באירו" ו-"עסקאות במטבע אחר". הווה אומר, כל התיזה שבנו המבקשים על כך ש"עמלת החליפין" והעמלה בפריט 7 לחלק 6 כוללת "הפרשי שער", נסתרה לחלוטין."

בדברי הסיכום של לאומי קארד נאמר:

"39. האמור עולה גם מהודעה לעיתונות שפרסם בנק ישראל ביום 1.2.2015 אודות התיקון בכללי העמלות, שם הובהר, בין היתר, מהות התיקון בהקשר עמלות הנגבות ממחזיקי כרטיס אשראי. וכך נכתב לגבי התיקון בכללים הנוגע לעסקאות במט"ח ומשיכות בחו"ל:....
...
"על מנת לפשט ולהקל על הלקוחות את ההשוואה בין העמלות הנגבות מהם בגין ביצוע עסקאות ומשיכות במטבע חוץ באמצעות כרטיסי חיוב, נקבעו כללים חדשים לאופן חישוב עמלות אלה. כך למשל, נקבע שההמרה תחושב לפי שער יציג ובגין המרה אחת בלבד ממטבע החוץ לשקל. מועד הכניסה לתוקף של התיקון – 01.04.2015" (ויוער כי בסופו של יום כניסת התיקון לתוקף, בהקשר האמור, נדחתה אף למועד מאוחר יותר – ליולי 2015 – הח"מ).

אכן, אף מתיאור הדברים על ידי בנק ישראל עולה בבירור כי תיקון כללי העמלות הינו בגדר שינוי המצב הקיים לענין חישוב עמלת המרת מט"ח."

עמדתם של "ישראכרט" ו"פועלים אקספרס" דומה.
הוא הדין באשר לניסיונותיו של עו"ד דביר לנגר ללמוד דבר מה לענייננו מ"התקן החשבונאי" והדו"חות אותם מגישים הבנקים.

מדובר בטענה שהיא "הרחבת חזית", אשר לא הותר לעו"ד דביר לנגר להעלותה.

בהחלטת בית המשפט שניתנה ב דיון שהתקיים ביום 29.3.2016, נאמר:

"הן תיק זה והבקשה המונחת בפניי אינה עוסקת בדוחות הכספיים של הבנקים וכיצד יש לערוך את הדוחות הכספיים של הבנקים. התיק הנדון בפניי עניינו במידע אשר צריך לתת לציבור בעת רכישת מטבע חוץ, זו הבקשה המונחת בפניי. אין לי כל כוונה להיכנס לשאלה כיצד יש לערוך את הדוחות החשבונאיים של הבנקים או כל המוסדות האחרים עומדות לדיון בפניי, ועל כן לא אתיר כל שאלות בנושא זה."

דא עקא, שבדברי הסיכום, התעלם עו"ד דביר לנגר מהחלטה ברורה זו, כמו גם בנושאים נוספים בהם הרחיב חזית בטיעוניו, על אף שהדבר לא הותר לו.

בהחלטתי מיום 10.8.2016 החלטתי למחוק את דברי הסיכום של המבקשים והוריתי להם להגיש דברי סיכום חדשים שאינם מכילים "הרחבות חזית", ביניהם את נושא "התקן החשבונאי" ודו"חות הבנקים.

בהחלטתי זו נאמר בין השאר:

"במהלך שמיעת הראיות ניסו המבקשים להתייחס לנושאים ומסמכים אשר חרגו ו/או לא הופיעו בבקשות לאישור התובענות הייצוגיות ואף ניסו לצרף מסמכים אשר לא צורפו כנספחים לתיק המוצגים שהוגש לבית המשפט על ידי המבקשים. זאת, על אף החלטותיו הברורות של בית המשפט (המצוטטות לעיל), שלא התירו זאת. כך וכדוגמא, דחה בית המשפט את ניסיון המבקשים לדון ולהסתמך על הדו"חות החשבונאיים והכספיים של הבנקים, אשר לא היו חלק מכתבי הטענות, הוא הדין באשר לכללים חשבונאים, שלא הייתה להם התייחסות בכתבי הטענות והם לא צורפו כנספחים לבקשות לאישור התובענות הייצוגיות."

לצערי, בדברי הסיכום החדשים, חזר לטעון עו"ד דביר לנגר בנושאים אלו.

לכאורה, לא היה מקום כלל להתייחס לאותם נושאים.

התייחסותי לאותם נושאים, נועדה להצביע על כך, שגם אם היו נטענים מלכתחילה ב" בקשות"/בתביעות, אין בהם כדי לסייע למבקשים.

בדברי הסיכום של בנק הפועלים יש התייחסות לנושא "התקן החשבונאי" והדו"חות המוגשים על ידי הבנקים:

"11. דוגמה מייצגת (עגומה) ל"שיטת עבודה" זו של המבקשים מקופלת בניסיונם לייסד את תביעתם, בשלב מתקדם מאוד של ההליך, על בסיס חדש לגמרי (שאף הוא, בפני עצמו, משענת קנה רצוץ) – טיעון "התקינה החשבונאית". כך, בשלב מאוחר מאוד ראו המבקשים להטיל את יהבם דווקא על הכללים החשבונאיים הנוגעים לאופן הטכני שבו נערכים דוחותיהם הכספיים של תאגידים בנקאיים...
ועל מה נסמך ניסיון נפסד זה של המבקשים למצוא "בסיס", חשבונאי חדש לבקשתם? ובכן: על לא כלום. מבקשי האישור לא הביאו כל חוות דעת באשר לכללי הדיווח החשבונאי החלים על תאגידים בנקאיים; מבקשי האישור לא מצאו להסביר מה בין כללי דיווח חשבונאי (המיועדים לשימושם של קוראי דוחות כספיים; ויישומם הוא תקופתי ונקודתי) ובין כללי הגילוי הבנקאיים (המיועדים ללקוחות הבנקים, ויישומם הוא רציף ומתמשך); הפרשנות אותה הציעו מבקשי האישור לכללי הדיווח החשבונאי ממילא נתבררה לשגויה מיסודה; ..."
...
53.3 שלישית, כללי הדיווח החשבונאי נועדו ליישום במועד עריכתם של דוחות כספיים ולשימושם של קוראי הדוחות. הניסיון ללמוד מכללים אלה היקש לעניין חובות גילוי רציפות (להבדיל מדיווח חשבונאי תקופתי) עבור לקוחות המבצעים עסקאות מט"ח קמעונאיות (להבדיל מציבור קוראי דוחות, ככל שישנם) רחוק מלהיות מוצלח, והמבקשים לא הסבירו על מה הוא נסמך (מלבד משאלת לב שלהם). כידוע, כל מושג ועניין יש לפרש על פי הקשרו ולא ניתן להקיש או "לקפץ" ממקור נורמטיבי אחד למקור נורמטיבי אחר שאינו עוסק באותו עניין ואינו מיועד לשרת אותה תכלית.

53.4 רביעית, יוזכר שוב, כי המושג "עמלת הפרשי שער" הוא מושג אשר "הומצא" על ידי המבקש (ראו ההפניה בה"ש 2 לעיל) וכי הוא, כמו גם המושג "עמלת הפרשי המרה" כלל אינם מופיעים בכללי הבנקאות או בכללי הגילוי הנאות בהקשרים של עסקאות קניית/מכירת מט"ח. לכן, אין בכלל אפשרות לפרש את ההוראות העוסקות ביחסי הבנק אל מול הלקוח על בסיס פירושים כלשהם של המושגים האמורים.

53.5 וחמישית, וכפי שהסבירו המשיבים ארוכות, בהקשרים החשבונאיים נדרשים לעיתים תאגידים בנקאיים להציג עמלות בביאור שונה מזה המוקדש לעמלות, ולהיפך (קרי – להציג במסגרת הביאור העוסק בעמלות הכנסות שאין מקורן בעמלות כלל). שיטת הצגה זו, הנובעת מצרכיהם של קוראי הדוחות הכספיים (להבדיל מאלה של לקוחות הבנק), גוזרת למשל, כי הכנסות משירות תיקי אשראי או שירות סינדיקציה מסווגות בדוחות כ"עמלות" (הגם שאין מחלוקת שאין המדובר בעמלות תעריפון) ואילו עמלת הקצאת אשראי או עמלת עריכת מסמכים אינן מוצגות כעמלות בדוחות (הגם שאין חולק שבעמלות מדובר). הדיווח החשבונאי, אם כן, אינו מעיד על מהות ההכנסה; תכליתו להקל על קריאת דוחות ולייצר סטנדרטיזציה של דיווח חשבונאי מטעמים שונים שאינם קשורים כלל ועיקר לחובות הגילוי של הבנק כלפי הלקוח; וודאי שהוא אינו יכול לשמש בסיס להגדרתם של "הפרשי שער" כ"עמלה" בהיעדר כל ראיה תומכת. גם טיעון זה לא נסתר כמלוא הנימה על ידי מי מהמבקשים ו/או ע"י ד"ר שראל מטעמם.

בדברי הסיכום של בנק לאומי נאמר:

"91. הסיווג החשבונאי של המונח "הפרשי המרה" בדו"חות הכספיים של המשיב אינו מעיד על מהותם ובוודאי לא על היותם "עמלה" (סע' 5-12 לסיכומי המבקשים). וזאת משורה של נימוקים שנפרט להל ן:
...
אין מחלוקת כי סיווגים חשבונאיים עניינם האופן בו על הבנק לכתוב את הדוחות הכספיים והם אינם עוסקים ביחסי בנק לקוח. מכאן, שהניסיון להסיק מתוך הוראות הנוגעות לדוחות הכספיים כי אותם "הפרשי שער" מחו יבים בגילוי, אינו מתיישב עם כוונת המאסדר; כאמור, העובדה כי בנק ישראל לא הורה לבנקים לגלותם במפורש, אלא רק את שערי הקניה והמכירה [ס' 28 לכללי גילוי נאות], מעיד כי הפרשנות שמנסים המבקשים למצוא באותם כללים חשבונאיים אינה מתיישבת עם כוונת המאסדר וכי הוא אינו רואה באותם "הפרשי שער" משום עמלה.
- זאת ועוד. סיווג הכנסה כזאת או אחרת לסעיף כזה או אחר בדו"ח הרווח וההפסד של הבנק אינו מעיד על מהותה של ההכנסה, ובוודאי שאין בכוחו כדי לשנות את מהותה של ההכנסה. ובפרט, הסיווג החשבונאי של "הפרשי המרה" לסעיף "עמלות" תחת "הכנסות שאינן מריבית" בדו"ח הרווח וההפסד של הבנק, אינו מעיד כי הכנסות אלה מ"הפרשי המרה" הן בבחינת "עמלות". לעניין זה נפנה להערות שבתחתית נספח ז' להוראות הדיווח לציבור אליו מפנים המבקשים (נספח 1 לבקשה), ולסעיף 67 המצוי ב"חלק ג' - דוח רווח והפסד" (בעמ' 664-10 ) (נוסחו צורף כנספח 5 לתג' הבנק), העוסק ב ביאור "עמלות" (אליו צורף נספח ז' הנ"ל), המלמדים כי הסיווג החשבונאי לחוד והמהות המשפטית לחוד. כך, הורה המפקח על הבנקים שלא לכלול הכנסות מעמלות מסויימות במסגרת סעיף "עמלות" בדוחות הכספיים, על אף שמדובר בעמלות באופן המובהק ביותר, והן כלולות בתעריפון האחיד, ומנגד הכנסות שאינן עמלות (קרי, אינן מופיעות בתעריפון) דווקא הוכנסו לסעיף "עמלות". ונדגים:

"עמלת הקצאת אשראי" (המופיעה בפריט 1 לחלק 3 לתעריפון האחיד) סווגה תחת "הכנסות מאשראי לציבור" המצוי תחת "הכנסות ריבית" בדו"ח רווח והפסד, ולא בסעיף ''עמלות" [ראו עמלות נוספות שהוחרגו מסעיף "עמלות" בסעיף 10 א להוראות הדיווח לציבור, עמ' 661-15 שם]. ברי, כי על אף סיווג זה לא ניתן לומר ש"עמלת הקצאת אשראי" אינה עמלה עוד, ממש כשם שאין משמעו של הסיווג כי עמלה זאת הפכה לפתע ל"ריבית". והדברים ברורים. עוד לדוגמה, הכנסות משירותי ניהול, תפעול ונאמנות לגופים מוסדיים נכללות בסעיף "עמלות" [סע' 67 (ז) להוראות הדיווח לציבור], על אף שברור, כי שכר נאמנות אינו עמלה במהותו.
...
- עוד נוסיף למעלה מן הצורך, כי בסעיף "הפרשי המרה" בביאור "עמלות" אליו מפנים המבקשים, כלל לא מדווחים "הפרשי השער" כהגדרת המבקשים - ההפרש בין שער העסקה לשער "בין בנקאי" כלשהו - שכן כאמור מדובר במונח שהומצא לראשונה בבקשה לאישור, ממילא אינו מונח מוכר בשוק המט"ח, ובוודאי שאינו בא לידי ביטוי בדו"חות הכספיים. נעיר, כי דיווח על עסקאות המרה בדו"חות הכספיים של המשיב נעשה הן בסעיף "הפרשי המרה" הנ"ל והן בסעיף "הפרשי שער, נטו", המצוי תחת "הכנסות מימון שאינן מריבית" בדו"ח הרווח וההפסד, ולצורך חישובו נעשה שיערוך בדיעבד של העסקאות לפי השער היציג של המטבע הרלוונטי. ראו סע' 28-30 לתצהיר מר אליאש מטעם המשיב, עליו כזכור כלל לא נחקר.

92. האמור לעיל נכון גם לגבי "תקן 21" - שוב נדגיש כי מדובר בתקינה חשבונאית שפשרה לא הובהר אך בוודאי שאין לה רלוונטיות ביחסי בנק-לקוח; לגבי תקינה זו לא נטען כמעט דבר וחצי דבר בבקשה לאישור ואף הגשתה לא לוותה בחוו"ד רואה חשבון שיכול להסביר ולפרש את משמעותם של אותם 'התקנים החשבונאיים' עליהם נסמכים המבקשים בסיכומים (וכאמור שראל אישר כי אינו רואה חשבון - עמ' 46 ש' 18-21). לעניין זה נוסיף, כי כאמור בחקירת ד"ר שראל, תקן 21 ממילא בוטל, והעובדה כי ד"ר שראל כלל לא היה מודע לכך מעידה לכשעצמה עד כמה דלה הבנתו בתחום זה (ראו ע' 160 ש' 2-7)."

תמים דעים אני עם דברי הסבר אלו, אשר חזרו על עצמם בסיכומי משיבים נוספים.

לציין, שבמהלך הדיון כבר הפניתי את תשומת לבו של עו"ד דביר לנגר, כי לא ניתן ללמוד מדו"חות אלו דבר מה לנושאים הנדונים בפני.
לטענת עו"ד דביר לנגר, הבנקים "אינם מצטטים שער חליפין "טרם" פעולה מקוונת של רכישה או מכירת ניע"ז",

טענה זו, מצביעה פעם נוספת על אי ידיעתו והבנתו את התנהלות המסחר במט"ח ובניירות ערך זרים.

בדברי הסיכום של בנק לאומי נאמר:

"101. הטענה כי המשיבים אינם מצטטים את שערי החליפין "טרם" פעולה בניירות ערד זרים באינטרנט משוללת יסוד - נסביר, כי ככל שבחרו הלקוחות לבצע עסקאות רכישה/מכירה של ניירות ערך זרים באינטרנט כנגד החשבון השקלי ולא חשבון במט"ח, והדבר ככלל אינו מקובל, הרי שמדובר בשתי עסקאות נפרדות – אחת בניירות הערך הזרים ושנייה עסקת חליפין. לכך נוסיף, כי סליקה כספית של תמורת עסקאות בניירות ערך זרים מתבצעת במועד עתידי (ככלל בין 1+ T ל בין 3 + T בהתאם לכללי הבורסה הרלוונטית בחו"ל). בהתאם, רק במועד עתידי זה מתבצעת עסקת החליפין - רכישת מט"ח לצורך רכישת ניירות הערך הזרים או מכירת מט"ח בעקבות מכירת ניירות ערך זרים, לפי העניין. כבר מדברים אלה ברי, כי "טרם, א ו בעת' ביצוע הפעולה" בניירות ערך זרים (במועד T) לא ניתן לדעת מה יהיה שער החליפין בו תבוצע עסקת החליפין, שהיא עסקה נפרדת כאמור מהעסקה בני"ע שאינה מתבצעת באותו מועד, וזה ייקבע רק במועד הסליקה וביצוע ההמרה בפועל. ממילא, הבנק אינו יכול 'לצטט' את השער בטרם ביצוע הפעולה, כטענת המבקשים, ואף אינו נדרש לצטטו, שכן אינו ידוע. ראו לעניין זה תצהיר מר אליאש (סע' 31-33). די בכך כדי לדחות טענה משוללת יסוד זאת מכל וכל. ראו לעניין זה גם חקירתו של שראל, המאשר כי לא ניתן לדעת בעת העסקה מה יהיה שער הדולר [27/3 , ע' 130]."

התייחסות נכונה זו, מצויה גם בדברי הסיכום של משיבים נוספים, ונותנת מענה נכון ומדויק לטענה חסרת בסיס זו של עו"ד דביר לנגר.

הוכח בפני, שלא הייתה כל הפרה של המשיבים את הוראות סעיפים 26א' ו-28 ל"כללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992" אשר צוטטו בעמ' 15-14 לפסק הדין.

בדברי הסיכום של בנק איגוד נאמר:

"כללי גילוי נאות מחייבים גילוי של שערי הקנייה והמכירה בלבד ולא כל דבר אחר

14. חובות הגילוי של הבנקים נקבעו בשתי הוראות דין שהתקין מחוקק המשנה - כללי גילוי נאות הקובעים את חובות הגילוי של הבנקים בכל הקשור לפעילות המט"ח וכללי הבנקאות (עמלות), המפרטים אילו עמלות הבנקים רשאים לגבות, ואשר מכילים את פרוט העמלות הנהוגות בבנקים. למותר לציין, כי בכללים אלו (ואף בכל מקור בדין אחר) לא נקבע כי על הבנקים לגלות את אותה "עמלת הפרשי שער", כטענת המבקשים.

15. כך, בסעיף 28 לכללי גילוי נאות, אשר כותרתו "מחיר מטבע חוץ", נקבע במפורש, כי בקשר עם ביצוע עסקאות קניה ומכירה של מטבע חוץ, על הבנק לגלות ללקוח את שערי החליפין לקנייה ולמכירה של מטבע חוץ, עבור עסקאות במזומנים ועסקאות העברות והמחאות, וזאת בלבד. הווה אומר - כללי גילוי נאות אינם קובעים חובה "לפרק" את שערי הקניה והמכירה לתתי-רכיבים כלשהם, כיצד נקבעו השערים, ובפרט אינם קובעים חובה לגלות "הפרשים" כאלו או אחרים בין השערים המוצגים לבין "השער המצוטט בשוק הבין בנקאי", תהא הגדרתו אשר תהא, כטענת המבקשים. זאת, על אף שאין מחלוקת בדבר מידת היכרותו של מתקין הכללים, נגיד בנק ישראל, את שוק המט"ח בכלל ואת פעילותם של הבנקים בשוק זה בפרט. לו היה הנגיד סבור, שאותם "הפרשי שער" נחוצים ללקוח בצורה כלשהי, בוודאי לצורך השוואה בין בנקים, היה מורה במפורש לגלותם במסגרת אותו סעיף 28 הנ"ל, שהוא הסעיף הרלוונטי ביותר לענייננו ועוסק באופן ישיר במסחר המט"ח ובחובות הגילוי בכל הקשור להמרה. אולם זאת כאמור לא עשה.

16. התעריפון האחיד אשר צורף כאמור לכללי הבנקאות (עמלות) אינו קובע כי על הבנק לפרט את ההפרש בין שערי הקניה והמכירה של מטבעות חוץ ולא את אותם "הפרשי השער", שהמציאו המבקשים. ושוב לא ניתן להטיל ספק כי בנק ישראל הכיר היטב את האופן שבו פועלים הבנקים בשוק המט"ח, ומובן כי לו היה סבור כי הבנקים גובים "עמלת הפרשי שער", הרי שהיה מציינה בתעריפון האחיד.
"הפרשי השער" כטענת המבקשים אינם נחוצים ללקוח לצורך השוואה בין הבנקים ואינם רלוונטיים עבורו

17. עוד נדגיש, כי על מנת להשוות בין עלויות המרת מט"ח בבנקים השונים, על הלקוח לקבל שני נתונים בלבד - שער החליפין לפיו תבוצע העסקה וכן שיעור עמלת החליפין. ואלה בלבד. כל נתון אחר, ובפרט אותם "הפרשי שער", כלשון המבקשים, אינם רלוונטיים ואינם נחוצים לו כלל וכלל לצורך השוואה זו. באמצעות נתונים אלה יכול הלקוח לדעת בקלות את העלות הסופית של העסקה בבנקים השונים, והוא אינו נדרש לשם ההשוואה לבחון את רווחיו של הבנק, וזאת בדומה לכל מוצר או שירות אחר שרוכש הלקוח מעוסק כזה או אחר, שלא נדרש לפרט מהו הרווח הצפוי לו כתוצאה מן העסקה. ר' דוגמאות בחוו"ד טאף סע' 52 ואילך.

18. מסביר זאת מר בארי טאף בחוות דעתו (סע' 49-63): "... כפי שראינו בסעיף הקודם, כל מה שנחוץ ללקוח כדי לקבל החלטה נכונה ומושכלת בעת קשירת עסקת המרה הוא שע"ח המוצע לו ועמלת החליפין. עם הנתונים האלו, הלקוח יכול באופן פשוט וברור לחשב את עלות העסקה בבנק עבורו, להשוות אותה לבנקים אחרים, ולקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו. לגובה המרווח אין כל חשיבות ללקוח: הדבר הי חיד שחשוב לו זה העלות/תמורה נטו בסופו של דבר. אין לו כל צורך במידע על גובה המרווחים, שהם "תשומות" (ביחד עם גורמים רבים נוספים), והשפעתם, אם בכלל, כבר גלומה בשער שמוצע לו". מר טאף ממשיך ומסביר, כי מסירת אותו מרווח אם בכלל יש בו כדי להטעות את הלקוחות: "כפי שראינו בסעיף הקודם (דוגמאות בלוח 1) הבנק עם המרווח הנמוך ביותר אינו בהכרח מציע את העסקה הטובה ביותר ללקוח.

הצגת המרווחים השונים, שהם כאמור מידע לגמרי לא רלוונטי ללקוח, יכולה רק לבלבל ואולי אף להטעות אותו. משול הדבר לחנות שבמקום להציג בפני הצרכן רק את מחיר המלפפון (הדבר היחיד שחשוב לו) מציגה גם המרווח בין החקלאי לאיגוד המגדלים, בין איגוד המגדלים לבין הסיטונאי, בין הסיטונאי לרשת, ובין הרשת לחנות. המידע הזה אינו מוסיף דבר, אין ללקוח כלים להבין אותו, ואין לו צורך להבין אותו, והוא עלול רק להקשות עליו או אף להטעות אותו. למיטב ידיעתי והיכרותי עם התחום, גם מצד בנק ישראל אין כל ציפיה או דרישה כי הבנקים ימסרו מידע כזה. כמו כן, לא ידוע לי על דרישה כזאת באף שוק מט"ח בעולם המפותח" (סע' 62 לחוו"ד טאף).

19. לא בכדי, אפוא, נאלץ עו"ד לנגר להודות בחקירתו, כי לקוחות הבנקים ברובם כלל אינם מכירים את המסחר הבין בנקאי, או יודעים על קיומו של 'שער מיטבי' בשוק הבין בנקאי, ומסירת המידע לגבי הפרשי השערים בין השער ללקוח לבין השער הבין בנקאי הינו מידע חסר פשר עבור הלקוח הרגיל [28/3, ע' 194].

20. כפי שעוד מסביר מר טאף, הרי שממילא אין כל אפשרות פרקטית להציג את אותו המרווח בי ן השער ללקוח לשער בין בנקאי כלשהו: "בנוסף, אין כל אפשרות פרקטית להציג מרווחים ללקוחות. הקושי העיקרי הוא שאי אפשר לקבוע יחס חד ערכי בין עסקה ספציפית למרוו ח ש"קשור" אליה - מכיוון שהקשר הזה אינו קיים במציאות" (סע' 63 לחוו"ד טאף). ראו גם סעיפים 32-38 לחוו"ד מר יוסי בהיר. "

בדברי הסיכום של הבנק הבינלאומי נאמר:

"49. לנגר, לנוחותו, מתעלם מהכשל הראשוני הזה - הע דר זכר לעמלה נשוא טענתו, בכללי העמלות ובתעריפון הקבוע בהם, שחורץ את גורל בקשת האישור, ולא מנסה כלל להתמודד עמו.

ד.3. התיזה עומדת בסתירה לכללים המשפטיים הברורים החלים, לרבות כלל 28 שאין מפורש ממנו

50. ס' 5א לחוק הבנקאות קובע, חובת מסירת מידע בקשר עם העמלות שגובה הבנק מלקוחותיו, בדרכים ובמועדים המצוינים בו. ס' 26 א לכללי הבנקאות קובע את החובה לגלות ללקוח את השירות ואת עלותו, בדרכים הקבועות בו. בחוזר בנק ישראל (נספח ג' לתגובת הבנק) נקבע, כי לגבי לקוחות המבצעים עסקאות חליפין במט''ח ישירות מול חדר העסקאות של הבנק וללקוחות תושבי חוץ, פטור הבנק מחובת קיום פסקאות (1) עד (3) של ס' 26 א. כבר מכותרת פרק ו' של כללי הבנקאות-"גילוי עמלות, עלות שירות ושערי מטבע", הקובע הוראות מפורטות ביחס לדרכי הגילוי של שירות ועלותו, ברור, כי הכללים מבחינים בין גילוי עמלות ועלות שירות לבין גילוי שערי מטבע , בנוסף, הוראת ס' 28 לכללי הבנקאות קובעת מפורשות, כי -"בכל מקום בסניף של תאגיד בנקאי שבו מבוצעות עסקאות קנייה או מכירה של מטבע חוץ, יוצג במקום בולט לעין לוח שבו יפורטו שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות". גם מהוראת כלל 28 ברור, אפוא, שהגילוי הנדרש ביחס לפעולות המרה, מסתכם בגילוי שערי החליפין לקניה ומכירה ללקוח. הא ותו לא. אין זכר לשערים בשוק הבין בנקאי ובוודאי לא לשער מצוטט/שער יציג . הבנק לא נדרש לגלות בעסקת המרה מול לקוח, את המרווח בין המחיר שמשלם הלקוח לבנק למחיר שמשלם הבנק בשוק הבין בנקאי, והוא בוודאי לא נדרש לגלות "מרווחים מדומים" המבוססים על שערים, כמו ה"מצוטט" והיציג, שכאמור, לא משקפים עסקה כלשהי ולא מבטאים רווח/הפס ד/עלות כלשהי, לבנק/ללקוח.

51. כעולה מכללי העמלות ומכללי הבנקאות, חובת הגילוי של הבנק ביחס לעסקת המרה מתמצית, אם כן, בשניים - עמלת החליפין, כהגדרתה לעיל, לפי התעריפון המלא, ושערי החליפין לפי כלל 28.
52. לא למותר לציין, כי בקשת האישור, כמו גם חוו"ד שראל, מתעלמות לחלוטין מקיומו של כלל 28. שראל המתיימר לשמש "מומחה" בתחום כלל לא הכיר את כלל 28 (פ רוט' 27.3 ע ' 95 ש' 21-22). לנגר טען אומנם בחקירתו כי הוא מכיר את הכלל, אך העיד באופן סתמי וללא כל הסבר אמיתי, כי בחר להתעלם ממנו, משום שלשיטתו הוא אינו סותר, כביכול, את הנטען על ידו (פרו' 28.3 ע' 201 ש' 1-13). התעקשותו של לנגר, כי על אף האמור בכלל 28 חלה על הבנק חובה, כביכול, לגלות שערים חסרי משמעות ומרווחים מדומים (ר ' פרק ג.1 לסיכומיו), רק מלמדת שוב על מופרכות הנטען בבקשה. אם לא די בכך, כדי ללמד על מופרכות הנטען בהיבט זה, ר' גם עדותו בע ' 217 לפרוט' 28.3 ש ' 9-18, בה טען - כי השערים שהורה הנגיד לפרסם בכלל 28 כוללים כביכול למעשה עמלה סמויה! לשמוע ולא להאמין! (ר' גם פרוט' 28.3 בע' 218 ש ' 4-8 ).

53. זה המקום להדגיש, כי מטבע הדברים, בבקשת אישור יש לבחון את המצב הקיים והמצוי, ולא את המצב לפי "הצעות" "שיפור וייעול", יציר כפי המבקש, ובמילות כב' ביהמ"ש - " ... אנחנו במסגרת התביעה הנוכחית שמונחת בפניי אנחנו לא עוסקים ברצוי, ולא בשאיפות לב.... זה לא התיק שבפני, התיק שבפני הוא, האם מה שנעשה עד היום עונה על הכללים, על כללי הבנקאות או הכללים הנכונים שיצאו על ידי הרגולטור,.. אני לא עוסק בשינויים'' (פרטו' 27.3 ע' 40 ש' 20 - ע' 41 ש' 10. ראו גם, דברי כב' ביהמ"ש שם, בע ' 29 ש ' 15-22, ובע ' 62 ש' 14-17). עוד על כך שמדובר בניסיון שקוף ופסול לשנות את הקיים, ר' פליטת הפה של שראל בע' 101 ש ' 20-21, שם הבהיר, כמשיח לפי תומו, כי הכל - "אם השיטה תותאם במלואה למה שאני טוען...".

54. ניתן לומר, כי עדויות לנגר ושראל אך חידדו את מה שעולה מבקשת האישור, על גלגוליה, היינו - את העובדה שמדובר, בין היתר, בהליך המבוסס, רובו ככולו, על הניסיון להביא את ביהמ"ש לשמש בתפקיד רגולטור הקובע חובות גילוי, מקום בו המחוקק והרגולטור בחרו שלא להטילן, מה גם שהחובות הנטענות מופרכות ובלתי ישימות אף לגופן (ראו בהיבט זה גם עניין אלבז לעיל בפסקה 43).

בדברי הסיכום של בנק מרכנתיל דיסקונט נאמר:

"ג.(2). הנגיד קבע כי הגילוי שנדרש הינו "שער החליפין" בו מוכן הבנק לקנות/למכור ללקוח

17. בפרק ו', לכללי הבנקאות (גילוי נאות) שכותרתו: " גילוי עמלות, עלות שירות ושערי מטבע", העוסק בהיקף הגילוי אשר על הבנק ליתן ללקוחותיו, הסדיר נגיד בנק ישראל באופן ספציפי את היקף "הגילוי" שעל הבנק ליתן ביחס ל" שערי המטבע" בעסקאות של קניה או מכירה של מט"ח.

18. בכלל 28 שכותרתו "מחיר מטבע חוץ" קבע הנגיד כי "בכל מקום בסניף של תאגיד בנקאי שבו מבוצעות עיסקאות קנייה או מכירה של מטבע חוץ, יוצג במקום בולט לע ין לוח ש בו יפורטו שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות" (להלן: "כלל 28").

19. יוצא מהאמור, כי בניגוד לטענת המבקשים, הנגיד קבע באופן ספציפי כי הגילוי הנדרש בעסקאות קניה/מכירה של מט"ח ביחס לשערי המטבע, הוא "מחיר" המטבע ואף הוסיף וקבע כי המחיר הוא "שער החליפין" המוצג ללקוח על ידי הבנק, בהתאם לסוג העסקה (שטרי כסף/העברות המחאות).

20. העובדה שהבנק חויב לגלות כ"מחיר מטבע חוץ" את "שער החליפין" בהתאם לסוג העסקה, כמו גם העובדה כי קיימים שני שערים שונים - שער נפרד לקניה ושער נפרד למכירה, היינו שהבנק מחויב להציג ללקוח 4 שערים נפרדים ( שער מכירה ושער קניה עבור עסקת מזומן ושער קניה ושער מכירה להעברות והמחאות), והכל בידיעה כי לכל בנק יש "שער חליפין" שונה (המבוסס על שיקולים מסחריים עצמאיים שלו), שומטת את הקרקע תחת התיזה העומדת בבסיס התביעה ולפיה, קיים שער "מיטבי" אחיד אותו על כל הבנקים להציג ללקוחותיהם - הן עבור קניה והן עבור מכירה.

21. יתרה מכך, אין בכללי הבנקאות (גילוי נאות) ולו קצה של אזכור לקיומו של אותו שער וירטואלי (אחיד) שנוצר לצורך ההליך כאן על ידי המבקשים אותו "שער מיטבי במסחר הבין בנקאי", כמו גם אין כל אזכור לקיומו של "השווי ההוגן" של מט"ח בשוק הבין בנקאי, (מונחים העומדים ביסוד טענות המבקשים תוך הרחבת חזית אסורה). העובדה כי מונחים אלו אינם מצויים בכללי הבנקאות, שומטת את הקרקע תחת הבקשה כולה. היעדרם שומט את הקרקע תחת הטענה כי לגישת הנגיד, לשער "מיטבי" (שכלל אינו קיים) בשוק הבין בנקאי יש תפקיד כלשהו בכל הקשור לגילוי הניתן ללקוח, וממילא כי אין יסוד לטענה כי למט"ח יש "שווי הוגן" (כהגדרת מונח זה על ידי המבקשים).

22. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט הנכבד (עמודים 204-206 פרוטוקול 28.3.2016):

" ... כב' השופט:... הוא אומר לו בכל מקום בסניף וזה לא בשביל, לא פרסומת, זה לא בשביל פלקט ... כלומר הוא בא ואומר זה המידע שאתה צריך לתת ללקוח, זה המידע שאתה צרי ך לתת ללקוח וזה נותנים את המידע הזה עכשיו אתה בא ואומר לא, אתה תיתן לו גם את כל החישובים של העמלות, של כל זאת אומרת אתה וזה, וזה הוא לא אומר ... "

23. על אף הסדרה ברורה זו של הנגיד באשר להיקף הגילוי שיש ליתן ללקוח, באופן תמוה, לא ניתן למצוא בבקשת האישור כמו גם בחוות הדעת של ד"ר שראל כל אזכור, שלא לומר התייחסות, לכלל ברור זה אשר שומט את הבסיס מתחת לבקשת האישור.

24. כאשר מדובר בנושא שמצוי בלב ליבה של בקשת האישור, לא ניתן לסבור כי מדובר בהשמטה מקרית, ויש להניח כי הדבר נעשה במכוון. אלא שבאופן מפתיע, ד"ר שראל, שמתיימר להיות מומחה בתחום טען בחקירתו כי הוא לא מכיר את כלל 28 (?!) ((ש: כלל 28 שכותרתו מחיר מטבע חוץ אתה מכיר אותו? ת: לא. ..." ולאחר מכן ניסה לטעון כי הכלל אינו סותר את טענתו – עמודים 95-96 לפרוטוקול 27.2.2016). ברור שמי שמעיד על עצמו שהוא לא מכיר את " הכלל" (ב-ה הידיעה) הרלוונטי להיקף הגילוי הנדרש בעסקאות במט"ח, לא ניתן להסתמך על חוות דעתו. כך או כך, יש בעובדה זו להסביר מדוע הטענות בחוות דעתו של ד"ר שראל והתוצאה אליה היא חותרת, עומדות בניגוד לדין הקיים ומנותקות כליל הימנו (עמוד 133 שורות 17-18, 27.3.2016).
25. בעוד שד"ר שראל התעלם בחוות דעתו מן הדין הקיים מאחר שהוא לא הכיר אותו, הרי שבניגוד לכך, בחקירתו הנגדית של עו"ד לנגר עלה, כי ההתעלמות בבקשת האישור מלב העניין היתה מכוונת, ונבעה, כך לגישתו, מהטעם, כי כלל 28 חוקק בשנת 1992 ואילו "רפורמת העמלות" היתה בשנת 2008, ועל כן לגישתו, אין לכלל זה כל רלוונטיות. נראה כי אין צורך לומר, כי מקום בו כלל 28 לא בוטל, הרי שהוא שריר וקיים והעובדה כי המבקשים בחרו להתעלם הימנו, שומטת כליל את הקרקע תחת בקשת האישור. לא בכדי, לא ידע עו"ד לנגר להסביר כיצד בעוד הוא מבקש לבטל במחי יד את כלל 28, הרי שבניגוד אליו – הנגיד – בחר שלא לבטלו (עמ' 200-203 לפרוטוקול 28.3.2016).
...
26. הנה כי כן, אין ולא יכול להיות כי הן בא כוח המבקשים והן המומחה מטעמם, הודו כי בקשת האישור לא מתייחסת לדין הקיים ( כל אחד משיקוליו שלו), ודי בכך לדחותה.

ג.(3). הנגיד קבע כי בגין קניה/מכירה של מט"ח הבנק רשאי לגבות עמלת חליפין

27. לצד האמור, בכללי הבנקאות (עמלות) קבע הנגיד כי בגין שרות קניה/מכירה של מט"ח הבנק זכאי ל"עמלת חליפין " שתוצג כאחוז מהעסקה בכפוף לעמלת מינימום ועמלת מקסימום), לפי פירוט שיקבע התאגיד הבנקאי, ובלבד שלא יעלה על 2 עמלות.

28. בהתאם לכללי הבנקאות פירט הבנק בתעריפון, כי עמלת החליפין הינה בגין פעולת מט"י – מט"ח ובגין פעולת – מט"ח – מט"ח (ולא עמלה נפרדת בעבור כל סוג מטבע, כגון אירו, דולר, וכד') (נספח 5 לתצהיר משה ניר)."

תמים דעים אני עם דברי הסבר אלו, אשר חזרו על עצמם בסיכומי משיבים נוספים.

האמור אף מצא את ביטויו בצורה מפורשת, בחוזר מס' ח-2254-06 מיום 5.1.2010 של מר רוני חזקיהו המפקח על הבנקים:

"לכבוד
התאגידים הבנקאיים

הנדון: גילוי עלות השירות בעת מתן שירותים בניירות ערך ובמטבע חוץ

בהתאם לסעיף 26א(ב) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 (להלן – הכללים), הריני לקבוע כלהלן –

1. תאגיד בנקאי יהיה פטור מחובת קיום פסקאות (1) עד (3) בסעיף 26א לכללים במקרים ובתנאים המפורטים להלן –
...
(ב) לגבי לקוחות הפועלים באופן ישיר מול חדר העסקאות של התאגיד הבנקאי וללקוחות שהם תושבי חוץ -
(1) עסקאות בניירות ערך כאמור בסעיף (א) לעיל;
(2) עסקאות במטבע חוץ, כמפורט להלן:
א. חליפין;
ב. העברת מטבע חוץ לחוץ לארץ ומחוץ לארץ;
ג. העברת מטבע חוץ בארץ ומבנק אחר בארץ;
ד. ימי ערך.

(3) עסקאות עתידיות, עסקאות אופציה, וכדומה."

ללמדך, פעם נוספת, שאין "עמלות מהפרשי המרה" - כפי שסבורים עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל - שאחרת, היה המפקח על הבנקים מורה לגלותן במסגרת ה"גילוי הנאות" של " עלות השירות" אשר בסעיף 26א ל"כללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) בוודאי כאשר "עמלה" - כשהיא קיימת - מנויה ב"עלות השירות" כהגדרתה בסעיף זה.

בענייננו, אין "עמלה" ועל כן אין מה להודיע על פי דרישת סעיף 26א.

"חוזר" זה בא רק להבהיר, את מה שהיה ברור כבר קודם.

בדברי הסיכום של כל אחד מהמשיבים , יש התייחסות נוספת לטענות שהופנו באופן ישיר לכל אחת מהם .

הגם שלנוכח כל שנאמר דלעיל ומסקנתי שיש לדחות את ה"בקשות" מכל אחד מהנימוקים החילופיים והמצטברים דלעיל , אביא בכל זאת את התייחסותם של משיבים אלו, לאותן טענות שהופנו באופן ישיר כלפיהם.

בדברי הסיכום של בנק הפועלים נאמר:

"ח. על פירכת הטענות ה"עובדתיות" בקשר עם בנק הפועלים

57. במסגרת סיכומיהם מעלים המבקשים מספר טענות פרטניות ביחס לבנק הפועלים: לעניין נוסחם של תדפיסי העסקאות במט"ח שמופקים ללקוחות הבנק (ראו בסעיף 64 שם), לעניין הנתונים המופיעים באתר המרשתת של הבנק (סעיף 97 ופרק ג.8 שם) ולעניין הנתונים המפורסמים בסניפיו (פרק ג.9 שם).

58. כל אותן טענות פרטניות הועלו ללא תימוכין בתצהיר, וממילא אין להן על מה שתסמוכנה (ראו בסעיף 17 לעיל). המבקש היחיד שאחד לכאורה בעילת תביעה כנגד הבנק – מר סיוון לנגר – נמנע מלהעמיד עצמו לחקירה נגדית כך שגם בשלב ההוכחות הטענה לא נתמכה בראיות (ראו בסעיף 17 – 14 לעיל). דינה של טענה שלא נתמכה בתצהיר – להידחות; ומנגד, דינן של כל הטענות העובדתיות שבתצהירו של מר עמוס פיש מטעם הבנק (שלא נסתר) ושבחוות דעת פרופ' קלעי – להתקבל. ואף על פי כן, ולמעלה מהנדרש, רואה בנק הפועלים לאחוז את השור בקרניו ולהתייחס גם לאותן טענות "עובדתיות" שהופרחו בסיכומי המבקשים ללא תימוכין בתצהיר.

ח.1. לעניין נוסח תדפיסי העסקאות על הבנק

59. בסעיף 64 לסיכומיהם טוענים המבקשים, כי מתוך לשונם של תדפיסי העסקאות במט"ח שמפיק בנק הפועלים ניתן להקיש ש"הפרשי השער" הם עמלה עצמאית. בתדפיסי העסקה, מסבירים המבקשים, נאמר שהעמלות והניכויים "מגולמים בסכום העסקה", אך עמלת החליפין מוצגת בהמשכם של התדפיסים בנפרד ולא כחלק מסכום העסקה הכולל; ומכאן – לשיטת המבקשים – שבסכום העסקה "מגולמת" לכאורה עמלה אחרת שאינה עמלת החליפין, היא "עמלת הפרשי השער" המיומרת.

60. המדובר, בכל הכבוד, בטענה תמוהה המיוסדת על מה שנראה כטעות בהבנת הנקרא אצל המבקשים שכן יש לקרוא את הדברים כפשוטם: הלקוח שביצע את עסקת המט"ח המתוארת בתדפיס ביקש כי הניכוי/העמלה שתיגבה ממנו (במקרה דנן "עמלת החליפין") תיגבה במסגרת במועד וכחלק מהתשלום הכולל בעסקה ולא בנפרד ממנו, ממקור אחר או במועד אחר (כפי שניתן לעשות במקרים מסוימים). כך פשוט וקל. ועוד.

60.1 עמלת החליפין היא עמלה. על כך אין חולק. וממילא, אם העמלות והניכויים "מגולמים בסכום העסקה", פשיטא שעמלת החליפין (המותרת בגבייה אליבא דמבקשים) אף היא מגולמת בסכום העסקה. אחרת הרי לא יכול להיות לפי פשוטו של מקרא.

60.2 עיון בתדפיס העסקה שצורף באופן חלקי כנספח 44 לבקשת האישור המתוקנת מעלה, כי העמלות והניכויים (לרבות עמלת החליפין) מגולמים גם מגולמים ב"סכום לחייב" (הוא אותו סכום כולל שהלקוח ישלם עבור העסקה). העובדה שבהמשך התדפיס צוין בנפרד רכיב עמלת החליפין (כשהוא "מפולח" מתוך התמורה הכוללת) אין משמעו שעמלת החליפין אינה מגולמת ב"סכום לחיוב" (וחשבון אריתמטי פשוט מוכיח זאת).

60.3 בהמשכו של התדפיס – שלא צורף לכתבי טענותיהם של המבקשים (הגם שצורף כנספח ג' לתצהירו של מר עמוס פיש מטעם הבנק) – מובהר יפה, כי שער העסקה הוא "שער חליפין מסוים במטבע חוץ המצוטט לבקשת לקוח ותקף לזמן הציטוט בלבד", דהיינו – מחיר המטבע נקבע על ידי הבנק ומשתנה כל העת לפי שיקוליו, ואין בו כל "עמלה".

61. לאמור: ה"היקש" אותו מנסים המבקשים למשוך מתוך לשונו של תדפיס עסקאות המט"ח של בנק הפועלים אינו מתיישב עם לשונו של התדפיס, עם האריתמטיקה הפשוטה של הנתונים שבתדפיס או עם המלל בהמשכו של התדפיס (שלא צורף לבקשת האישור). ראו לעניין זה גם פרק ה' לתגובת בנק הפועלים המקוצרת.

ח.2 לעניין שיעור ההנחה על עמלת החליפין

62. בסעיף 97 לסיכומיהם מלינים המבקשים על כך שבנק הפועלים מציג ללקוחותיו הנחה בשיעור של 50% בעמלת חליפין, הגם שהנחה זו "בעלת משמעות מיזערית ביחס לעלות השירות הכוללת".

63. נקדים ונבהיר: המדובר בטענה מרחיבת חזית שלא הופיעה בבקשת האישור המקוצרת וכבר לפיכך דינה להידחות.

64. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יובהר, כי גם כאן עסקינן בטענה תמוהה.

64.1 ראשית, המידע שבנק הפועלים מציג ללקוחותיו הינו מידע נכון ומדויק מבחינה עובדתית ולא נטען או הוכח אחרת בסעיף 97 הנ"ל. באופן ספציפי ובהתייחס לאמור בתדפיס שצורף כנספח 44 לבקשת האישור, הרי שהאמור בו, בדבר הנחה בשיעור של 50% שניתנה ללקוח ביחס לעמלת החליפין הוא דיווח נכון ומדויק גם כן. לפיכך לא יכולה להיות כל טענה להטעיה.

64.2 שנית, ממילא אין בנמצא בעל עילת תביעה (מופרכת) כזו, אשר הצהיר כי "הוטעה" כתוצאה מהאופן בו מוצגת ההנחה ללקוח ו/או כי נגרם לו נזק כלשהו והעמיד עצמו לחקירה נגדית. וטוב שכך.

64.3 שלישית, עמלת החליפין נקבעת כאחוז מהיקף העסקה הכולל. ככל שהיקף העסקה גדול יותר – כך גם סכומה הכולל של עמלת החליפין גדל, וההנחה על עמלה הופכת משמעותית יותר. די להעיף מבט בנספח 44 לבקשת האישור המתוקנת כדי לראות שעמלת החליפין יכולה לעמוד על כמה מאות ₪, וממילא – שהנחה של 50% בגינה עשויה להיות משמעותית למדי (וודאי שלא "בעלת משמעות מזערית").

64.4 ורביעית, ועם כל הכבוד, הבנק רשאי לתת ללקוחותיו כל הנחה שהוא רואה לנכון – גדולה כקטנה, משמעותית כזניחה. הרעיון לפיו בנק הפועלים מחויב להבטיח ללקוחותיו הנחות בעלות משמעות דרמטית כיחס מסכום העסקה כולו אין לו שום יסוד, והוא קלוט מן האוויר.

65. אין אפוא כל הטעיה בנתוני ההנחה נשוא טענת המבקשים. גם בהקשר זה טוענים המבקשים טענות שאין בהן ולא כלום.

ח.3. לעניין התיבה "שער מיידי מהמסחר הרציף"

66. בפרק ג.8 לסיכומי המבקשים נטען, כי בנק הפועלים "מטעה" את לקוחותיו בכך שבאתר האינטרנט של הבנק מופיע – לצד מחיר מכירה/קניית מט"ח – המלל "שער מיידי מהמסחר הרציף" ואולם הלקוח "אינו זוכה לכל גילוי באשר לשערים במסחר הרציף, כל שכן לסחור לפי שערים אלה".

67. וגם זו, עם כל הכבוד הראוי, טענה תמוהה שמוטב היה אלמלא נטענה.

67.1 ראשית, אין בבקשת האישור כל ראיה (אף לא טענה בתצהיר) לכך שמי מבין המבקשים ביצע פעולה באתר האינטרנט של הבנק במסגרתה, ובעקבות המלל הנ"ל, הוטעה לחשוב, כי השער המצוטט לו הינו שער "במסחר הבין-בנקאי". בלית מי ש"הוטעה" ודאי שלא ניתן לקבוע כי יש "הטעיה".

67.2 שנית, לא ברור על מה נסמכים המבקשים בזכותם את הדיבור "המסחר הרציף" עם המסחר בשוק הבין-בנקאי. המסחר הרציף הוא המסחר בשערים משתנים מהלך יום העסקים הבנקאי (להבדיל מהמסחר ב"שערי הזמנה"; על ההבדל בין אלה ראו בסעיף 38 לתגובת בנק הפועלים המקוצרת, וכן בה"ש 23 שם), ובינו לבין המסחר בשוק הבין-בנקאי אין דבר וחצי דבר (ראו גם בסעיף 23 לתצהירו של המצהיר מטעם הבנק – שלא נסתר). ודוק! הביטוי "מסחר בין בנק אי" (או כל ביטוי דומה) כלל אינו מוצג ללקוח שם. הכיצד בנסיבות אלה תהיה הטעיה?!

67.3 שלישית, הנחת המבקשים כאילו הלקוח הסביר עשוי לסבור בשוגג כי "המסחר הרציף" הוא המסחר הבין-בנקאי מוקשית היא עד מאוד. הרי גם לשיטת המבקשים הלקוח הסביר של הבנק כלל אינו יודע מהו "שער בין-בנקאי" ו/או מהו "מסחר בין-בנקאי"! ומיהו בכלל שקובע מהו השער במסחר הבין-בנקאי (הרי אפילו המבקשים אינם יודעים כיצד להגדיר שער זה; ראו בפרק ד.1 לעיל).

67.4 רביעית, וגם אם נניח שלקוחות הבנק מכירים את השוק הבין-בנקאי במט"ח ובקיאים ברזיו (ולא היא), פשיטא שהם אינם מצפים שהבנק יציע להם – הלקוחות הקמעונאיים – מחיר סיטונאי. כשם שאדם הרוכש לעצמו עגבנייה בשוק אינו מצפה לקבל את אותו המחיר שניתן לרוכל, כך גם לקוחות הבנק אינם מצפים, בשום אופן, לקבל – עבור עסקת מט"ח קטנה – את המחיר הניתן למי שרוכש באבחה את אחת מיליונים של דולרים (וזאת גם מסר המצהיר מטעם הבנק; וראו שוב בפרק ד.4 לעיל).
...
68. "המחסר הרציף", אם כן, אינו המסחר הבין-בנקאי; ההשוואה בין המונחים אינה מובנת; וודאי שאין באמור באתר האינטרנט של בנק הפועל ים כדי להטעות מאן דהוא לסבור שהמחירים המוצעים לו הם מחירים "סיטונאיים" – ואף אין לקוח אחד מטעם הבנק שהצהיר כי הוא הוטעה לסבור כך וכי אלמלא "ההטעיה" לא היה מתקשר בעסקה. ליתר הרחבה ראו פרק יא' לתגובת בנק הפועלים המקוצרת.

ח.4. לעניין הטענה בדבר הצגת שערי החליפין בסניפים ובעיתונות

69. בפרק ג.9 לסיכומי המבקשים מובאת טענה כללית ומעורפלת כאילו "שערי החליפין המוצגים בציבור הרחב – באמצעות לוחות בסניפים, בעיתונות ובאינטרנט – אינם בהכרח משקפים את הפרשי השער אשר גובים המשיבים בפועל".

70. לטענה זו (שגם היא מרחיבה חזית, כאמור בתגובת בנק הפועלים) לא הובא ולו בדל של ראיה ואין כל מקרה שהוצג בפני בית המשפט בו הוצג ללקוח שער קניה/מכירה מסוים אך בפועל בוצעה העסקה לפי שער אחר. הטענה פשוט קלוטה מהאוויר ואינה נתמכת בדבר (וגם זאת הובהר כבר בפרק י"ב לתגובת בנק הפועלים).

71. מבלי לגרוע מכך, הרי שהטענה גם לא לגמרי ברורה. ככל שהמבקשים מכוונים לשערי ההזמנה המתפרסמים באתר האינטרנט של הבנק, הרי שאלה – כטבעם של שערי הזמנה – משקפים את הנתונים של סוף יום המסחר ותו לא (ראו בסעיף 26 מעלה). אלו נתונים היפים לשעתם, ולקוחות הבנק כמובן שאינם מצפים (ואינם רשאים לצפות) לבצע עסקאות במט"ח לפי שערי הזמנה של יום האתמול.

72. ממילא, וכפי שהמבקשים מודים, לפי כל עסקה למכירה / קניה של מט"ח מוצגים ללקוח פרטי העסקה, לרבות מחיר העסקה ועמלת החליפין בגינה. ככל שלקוח כלשהו טעה לסבור, משום מה, שהוא רשאי לבצע עסקה על בסיס שער ההזמנה של יום האתמול, הרי שטעותו (ככל שתיתכן כזו) מובהרת לו על אתר ועוד קודם להתקשרותו בעסקה, כך שקשר סיבתי – אין. להרחבה ראו בפרק יב' לתגובת בנק הפועלים.
ט. על פירכת הטענות ה"הגבליות" שבבקשת האישור

73. בפרק ג.11 לסיכומיהם טוענים המבקשים, כי המשיבים "מפרים את חוק ההגבלים העסקיים". טענה זו של המבקשים מהווה המשך הרחבת חזית מצדם (ולפיכך גם הוגשה בקשה להורות על מחיקתה ביום 25.9.2016, בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 1.9.2016).

74. כך או כך, הטענה גם אינה לגמרי ברורה: בתחילתו של פרק ג.11 לסיכומי המבקשים נטען, כי המשיבים מפרים את חוק ההגבלים העסקיים "באמצעות העדר פירוט (בתעריפוניהם)... לגבי העלות הנובעת מהפרשי שער"; אך בהמשך אותו פרק נטען כי הפרת החוק נעוצה דווקא בתיאום של "הפרשי השער" הסודיים שנגבים מלקוחות המשיבים.

75. תהא טענת המבקשים בקשר עם חוק ההגבלים העסקיים אשר תהא, בכל מקרה אין לה תקומה:

75.1 ראשית, למבקשים ניתנה הזדמנות פז לחקור שורה ארוכה של מצהירים מטעם המשיבים, וכך היו יכולים "להוכיח" קבל עם ועדה את טענותיהם ההגבליות. אלא שהמבקשים ויתרו על הזדמנות זו – כך ממילא לא נו תר דבר גם מטענותיהם "ההגבליות".

זאת ועוד: הגם שהממונה על ההגבלים העסקיים נמנה כמשיב בבקשת האישור (בגלגול מוקדם שלה), שמו נמחק מההליך בהסכמה, לפי בקשתו-הוא (ראו בבקשה מיום 24.11.2013). ופשיטא הרי שאילו סבר הממונה שתחת אפו מתנהל לו הגבל עסקי רחב ממדים – היה הוא נוטל חלק בהליך שבכותרת. אך לא כך – ולא בכדי.

75.2 שנית, הטענה בדבר הגבל עסקי נוכח "העדר פירוט (בתעריפוניהם)... לגבי העלות הנובעת מהפרשי שער) "מניחה שהמשיבים מחויבים בדיווח של "הפרשי השער" – וכי "חובת" דיווח זו מופרת תמיד ובאורח "מ תואם". אלא שכפי שכבר הוסבר – חובת דיווח על "הפרשי שער" – אין; הפרה רוחבית של חובות הגילוי והדיווח ללקוחות – אין; וממילא גם הגבל עסקי – אין.

75.3 שלישית, הטענה לפיה המשיבים (ובמיוחד בנק הפועלים ובנק לאומי) "מתאמים" ביניהם את "הפרשי השער" נסתרת כבר מתוך נספחי בקשת האישור. כך למשל, בנספח 11 לבקשת האישור המתוקנת מובאת טבלה שערכו המבקשים, מתוכה עולה שלשיטת המבקשים עצמם ישנו פער משמעותי בין "הפרשי השער" הנגבים מלקוחות בנק הפועלים ובין אלה הנגבים מלקוחות בנק לאומי. הכיצד אפוא נתונים אלה מלמדים על "תיאום"? למבקשים לבדם פתרונים.

75.4 ורביעית, כעולה מנספחים שצורפו לבקשת האישור המתוקנת, ישנה שונות ברורה בשערי הקניה ו/או המכירה בין הבנקים וכל בנק סוחר עם לקוחותיו בשערים אחרים. אם שערי הקניה והמכירה שונים, והתחרות גלויה וברורה, איזה "תיאום", מתקיים כאן?! אם כן – עניין לנו לא רק בהרחבת חזית אלא גם במלל רב שאין מאחוריו כל תוכן. המבקשים לא הרימו את הנטל להוכחת טענתם – לא בכלל וודאי לא ברמה הגבוהה הנדרשת להוכחת טענות מסוגן של טענות "הגבליות".

מענה זה של בנק הפועלים מקובל עלי.

היות וחלק מטענות אלו חוזרות על עצמן כלפי המשיבים הנוספים; והיות והמענה של המשיבים האחרים לטענות אלו דומה ומקובל עלי, לא אחזור ואצטט את תשובותיהם, אלא רק דברים נוספים המייחדים אותם או שנטענו באופן ייחודי כלפיהם.

בדברי הסיכום של בנק יהב נאמר:

"2. ראשית, לעצם הענין: בנק יהב איננו 'שחקן' בחדר העסקאות הבין-בנקאי. את רזרבות המט"ח שלו הוא רכש מבנק הפועלים, במחיר הגבוה (כמובן) מהמחיר בו בנק הפועלים רכש את המט"ח שנמכר לבנק יהב. על כן, כבר מלכתחילה –

  • כל טיעון 'המחיר ההוגן', כביכול של המבקשים – כלל לא יכול להתייחס לבנק יהב;
  • ובנק יהב נושא בסיכונים שבנקים אחרים לא נשאו בהם;

ודוק: עו"ד לנגר בחקירתו הודה למעשה בשונות זו של בנק יהב, כאשר הוא העיד:

"בנק יהב שונה במובן הזה שאין לו אפשרות תיאורטית להתכסות בשוק הבין בנקאי" (עמ' 223 לפרוט' מיום 28.3.16, ש' 14-13).

ובית משפט נכבד זה השלים את המסקנה המתבקשת מכך, בציינו: "אם אין לו אפשרות להתכסות אז הסיכון שלו הוא יותר גדול" (שם, ש' 16).

אכן, בחצי חיוך היינו יכולים לומר, שבנק יהב יכול היה להסכים לקבלת הבקשה והתביעה, שכן יתכן והוא היה מרוויח ממנה, כלקוח של בנק הפועלים, וככזה חבר בקבוצה הנטענת על ידי המבקשים. אך הבנק יודע כי אין ממש בטענות המבקשים, ולכן הוא מציג את הדברים כהווייתם.

3. שנית, לעצם העניין: בנק יהב מגלה ללקוחותיו את כל המידע הרלוונטי להם לביצוע עסקאות מט"ח. הנתונים 'החסרים' כביכול – לשיטת המבקשים – כלל אינם רלוונטיים להחלטת לקוח.

...
ד. בנק יהב מגלה ללקוחותיו את כל המידע הרלוונטי

ד(1) העובדות הרלוונטיות לגבי בנק יהב

21. את טיעוננו בענין זה נפתח בעובדות, כפי שאלה פורטו בתצהירו של מר אלה. ככתוב שם, הבנק מפרסם תעריפון, ובו מופיעה "טבלת הפרשי שערים לביצוע עסקות". כפי שניתן לראות מהטבלה, הבנק מפרט את המושג "הפרשי השער" ביחס לכל פעולה ופעולה שבה, כך שאין כל ספק מה היא משמעות המושג בכל מקרה הקונקרטי. וכך הדבר מוסבר בתעריפון הבנק:

א. בתחילתו יש הסבר על שיטת החישוב העקרונית של עמלת הפרשי השער –
"הפרשי שער: הפרש במט"י בין שני שערים של מט"ח כל שהוא, מוכפל בסכום המט"ח".

ב. בהמשך התעריפון יש קונקרטיזציה, המסבירה באילו שערים יהיה מדובר ברמה המופשטת, בזו הלשון:

"הפקדת מזומן לחשבון ההפרש בין שער
מטבע חוץ או משיכת מזומן הקניה של בנקנוטים
מחשבון מטבע חוץ-הפרשי לשער הקניה של
שער הפקדת מזומן העברות".

ג. ולמניעת כל ספק, התעריפון גם נותן טבלה ברמה קונקרטית לגמרי, לביצוע עסקאות שונות במט"ח הכולל מרכיב מזומן, כך:
...
כל אלה כשלעצמם מונעים כל טעות או אי-הבנה מצד הלקוח; אשר בכל מקרה, ובנוסף לכך, מקבל את פירוט העסקה ועלויותיה – לפני השלמתה/ביצועה בפועל.

22. המבקשים טענו כי המשיבים אינם מצטטים שערי חליפין לפני ביצוע פעולה מקוונת במט"ח. כפי הוכח על ידי בנק יהב, ככל שהדברים אמורים בבנק זה טענה זו מקורה באי-הבנה בסיסית, והיא ראויה לדחיה:

א. פעילות באינטרנט אינה כוללת מטבע הדברים פעילות במזומן, ולכן אין בה עמלת הפרשי שער;

ב. כאמור בתצהירו של מר אלה (ס' 15), פעולות מט"ח באינטרנט הן תמיד ב"שער הזמנה" (שער סוף יום העסקים), ולכן לא ניתן לדעת את השער המדויק (אלא אומדן מקורב בלבד). ענין זה מוסבר היטב באתר האינטרנט, באותיות קידוש הלבנה. כך הדבר מוצג, כבר במסך הראשון באינטרנט שהלקוח נכנס אליו לצורך ביצוע פעילות מטח (ראו צילום מסך בראשית העמ' הבא)."

טיעונים אלו הוכחו. התנהלות זו היא בהתאם להוראות ה"חוק" ו"כללי הבנקאות" ו" הוראות המפקח על הבנקים".

כלפי "בנק הדואר" נטען להפרה של הוראות סעיף 88ה6 ל" חוק הדואר תשמ"ו-1986":

"(א) בלי לגרוע מהוראות סעיף 88ה5, החברה תמסור ללקוחותיה מידע בכתב על התשלום שהיא גובה בעד כל שירות כספי הניתן ללקוח."

כבר נאמר, שהנחת היסוד של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, שקיימת "עמלת הפרשי המרה", הינה שגויה לחלוטין . "עמלה" כזו לא קיימת.

בדברי הסיכום ש ל בנק הדואר נאמר:

"4. כשל נוסף ואינהרנטי בבקשה נעוץ בניסיון המבקש לטעון כי בנק הדואר הינו תאגיד בנקאי שכללי הבנקאות ועמדת המפקח על הבנקים מחייבים אותו. בכך טועה המבקש טעות מרה שכן כפי שהוכח ונטען בידי בנק הדואר - הוא אינו תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). לכן, הוא אינו כפוף להוראות המפקח על הבנקים. בנק הדואר הוא תאגיד סטטוטורי שהוקם כשירות בנקאי בבעלות המדינה, וכפוף אך ורק להוראות הקבועות בחוק הדואר, התשמ"ו - 1986 (להלן "חוק הדואר"), לתקנות שהותקנו מכוחו ולהנחיות משרד התקשורת. במילים אחרות, בנק הדואר כפוף לתשתית נורמטיבית אחרת, לרגולטור אחר ולכללים אחרים.

לפיכך, כל אותם תילי תילין של טענות המבקש אודות הנחיות המפקח על הבנקים והוראות חוק הבנקאות, פשוט אינן רלוונטיות לענייננו, ולא ברור מדוע המבקש הקדיש את מרבית הבקשה ואת מרבית סיכומיו לתיאור התנהלות הבנקים השונים והוראות המפקח על הבנקים. הוראות אלה אינן חלות על בנק הדואר, אינן מחייבות אותו ולא ניתן לגזור מהן יש מאין חובות כנגד בנק הדואר.

לא בכדי, ככל שתהפוך ותהפוך בסיכומים, לא תמצא ולו אסמכתא אחת לרפואה שבה נקבע כי כללי הבנקאות והוראות המפקח על הבנקים מחייבים את בנק הדואר. לא בכדי לא תמצא בבקשה ובסיכומים הפניות להוראות שקובעות כך ו/או לכללים של המאסדר של בנק הדואר - משרד התקשורת - הרואות בפער הכספי שבין שער קנית המט"ח שמשלם הלקוח לבין שערו היציג של הדולר כפי שנטען בבקשה "עמלה" או עמלה נסתרת.
משאין כל כלל שכזה החל על בנק הדואר, פשיטא שלא ניתן יש מאין לקבוע שמדובר בעמלה, כל שכן עמלה נסתרת, שכן על המבקש- וודאי בתובענה ייצוגית על חצי מיליארד ₪ - להצביע על מקור נורמטיבי שחל על בנק הדואר, שקובע כלל שכזה ושהופר.

המבקש לא הצביע על מקור שכזה והסעיפים המצוטטים על ידו בבקשתו מתוך חוק הדואר התשמ"ו-1986 (סעיפים 52-60) אינם תומכים בטענותיו, שכן כל שנקבע בהם הוא שעל בנק הדואר למסור ללקוחותיו מידע בכתב על התשלום שהוא גובה בעד כל שירות כספי הניתן ללקוח. מידע שכזה בכתב נמסר גם נמסר לכל לקוח וגם למבקש: הן שער הקניה של המט"ח, הן שער המכירה של המט"ח, הן עמלת ההעברה לחשבון בנק בחו"ל (וראה במיוחד לעניין זה, נספח 30 לבקשה, עמ' 21 לפרוטוקול מיום 27.3.16 ש' 10-23 בעמ' 22 ש' 1-8 וכן בקשה מס' 93 שכותרתה הודעה מטעם המשיבות מיום 29.3.16 אליה צורפה תמונת התעריפון המוצג בפני לקוחות המשיבות בסניפיה שהמבקש עצמו הודעה שעיין בו עובר לעסקה).

5. בנסיבות אלה, אין כל בסיס משפטי או עובדתי לטענות כנגד בנק הדואר. בנק הדואר לא הטעה את לקוחותיו, לא הסתיר מהם מידע, לא הפר חובה חקוקה אלא מכר להם לבקשתם מט"ח בשער קניה שלו שהיה ידוע ומפורסם, שהיה ידוע למבקש שהוא גבוה משערו היציג של הדולר ולכן אין כאן כל הפרה, כל הטעיה ו/או אבק של הטעיה.

6. די בכך שהלקוחות ידעו מהו שער הקניה של המט"ח המוצע על ידי בנק הדואר - כפי שוודאי ידעו או היו יכולים לדעת על שערי קניה המוצעים ע"י עוסקים אחרים בתחום- כדי לאפשר להם לבצע השוואה מושכלת בין שער זה לשערי קניה אחרים שמוצעים ע"י גורמים אחרים העוסקים בהמרת מט"ח.

7. הטענה שלצד זאת, הייתה מוטלת חובה - שלא נמצא לה כל מקור נורמטיבי בחוק הדואר - לפרט במדויק את אחוז ההפרש שבין שער הקניה המוצע ללקוחות לבין השער שבו רוכש בנק הדואר את המט"ח ו/או את אחוז ההפרש בין שער זה לשער היציג של הדולר, היא טענה בלתי מבוססת, שלא נתמכת בכל מקור נורמטיבי ושלא ניתן להחילה, יש מאין, על בנק הדואר. ממילא, המבקש לא הרים את הנטל להסביר במה היה מידע זח מסייע בידיו יותר מהמידע שהיה מצוי בפניו והוא השער שבו מוכן בנק הדואר למכור לו מט"ח לצד שערו היציג של הדולר ולצד שערי קניה של עוסקים אחרים בתחום.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שעל פי הפסיקה אין כל חובה לגלות את מרווחי הקנייה והמכירה ללקוח בכל הנוגע למוצרים פיננסיים ומכירת מט"ח הינה מכירת מוצר פיננסי.

8. יתרה מכך, היות ועל פי הודאת המבקש עצמו הוא ידע שהמרת מט"ח נעשית על פי שערי קנייה ומכירה ולא על פי השער היציג הרי שניתן להיווכח בכך גם באתר האינטרנט לפני בואו לסניף הדואר; גם בסניף הדואר עצמו במסכי התצוגה; גם מהתעריפון של בנק הדואר התלוי בכך סניף ; ג ם מפקיד הדואר; וגם בחשבונית העסקה שאותה ביצע.

9. בנסיבות אלה לא הוכח קיומה גם קיומה של קבוצה שכן המבקש לא הצביע ולו על אדם בודד אחד שלא ידע שההמרה מתבצעת בהתאם לשערי הקנייה והמכירה של בנק הדואר, לא ידע שהם שונים מהשער היציג, לא ראה זאת באתר האינטרנט ו/או במסכי התצוגה ו/או בתעריפון ו/או בחשבונית העסקה. לכן, ברור גם שהמבקש כשל מלהוכיח קיומה של קבוצת נפגעים, וגם מן הטעם הזה דין בקשתו להידחות."

...
46. ...בנק הדואר אינו פועל בחלל ריק אלא מכוח חוק הדואר ורישיון שניתן לחברת הדואר ע''י משרד התקשורת ובו מפורטים השירותים שהוא רשאי להעניק והמוצרים שהוא רשאי למכור. לו היה שמץ של בסיס בטענה שהרווח של בנק הדואר או המרווח בין שערי הקניה והמכירה מהשער היציג הינם עמלה שאת שיעורה חייב הבנק לפרסם היה הדבר מוצא ביטוי בהוראות אלה והייתה מוטלת על הבנק החובה לפרסם את אותו מרווח ולכנות אותו עמלה.

47. ...אלא שלא אלה הם פני הדברים. אין כל הוראה שכזו בחוק הדואר, בתקנות או ברישיון. ההיפך- ברישיון בנק הדואר צוין במפורש, בסימן 8 שענינו שירותי עזר שרשאי הבנק ליתן, תחת סעיף 8.11 שעוסק במכירת או קנית מטבע חוץ במזומן, כי בעל הרשיון יפרסם, בכל יום, את שערי החליפין של מטבע החוץ ביחס לשקל החדש. הא-ותו לא. זו החובה היחידה שהוטלה על בנק הדואר וחובה זו לא הופרה ולא נטען שהיא הופרה.

לא ניתן אפוא להחיל על בנק הדואר חקיקה נסתרת שאין לה זכר בהוראות החוק, התקנות או הרישיון.

בעניין זה נציין, כי רישיון חברת הדואר הינו מסמך פומבי שמפורסם באתר משרד התקשורת שהינו גוף ציבורי רשמי ולפיכך ניתן להפנות אליו כאסמכתא בגדרי הסיכומים. בית המשפט העליון נוהג לעשות זאת כדבר שבשגרה בפסקי דינו."

הנאמר, נכון ומקובל עלי.

הוכח בפני, שכל שנדרש מבנק הדואר נעשה, לרבות מתן מידע על "שערי החליפין".

בהתייחסו לחבר ות האשראי המשיבות – ישראכרט, לאומי קארד ופועלים אקספרס - מפנה עו"ד דביר לנגר להוראה 470 ל "הוראות ניהול בנקאי תקין".

בדברי הסיכום של לאומי קארד נאמר:

"23. סבורים אנו שהדברים שאמרנו לעיל הינם נכונים בכל מקרה. ברם, ככל שאמורים הדברים בחברות כרטיסי האשראי, הרי הם ברורים לחלוטין.

זאת משום שבעניינ ן של חברות כרטיסי האשראי הרגולטור כן התערב וקבע בפועל, בהוראה מפורשת וספציפית, את מרחב הלגיטימיות לעניין שערי המרה וכן את היקף הגילוי הנדרש בהקשר זה.

כוונתנו, כמובן, להוראה 470 להוראות ניהול בנקאי תקין, פסקה 16, הקובעת כדלקמן:

"המרת עסקאות שנסלקו במט"ח לשקלים, תעשה על פי סכום החיוב של הסולק הבינלאומי בגין העסקה. לפי השער של מטבע החיוב, או על פי סכום העסקה במטבע המקורי בו בוצעה לפי השער של מטבע העסקה, סמוך ככל הניתן למועד הסליקה ובלבד ששערים אלו ומנגנון ההמרה יהיו עקביים. אם בחר המנפיק להשתמש בשער המרה שאינו השער היציג, עליו להעמידו לרשות הלקוחות לפחות שנה לאחור (לדוגמא באתר האינטרנט של המנפיק)."

24. בהוראה 470 להוראות ניהול בנקאי תקין, קבע הרגולטור שתי קביעות ברורות ומכריעות לעניינה של הבקשה דנן:

הראשונה - כי אין כל חובה להשתמש בשער היציג דווקא כשער ההמרה וכי ניתן בהחלט לבחור "להשתמש בשער המרה שאינו השער היציג".

השנייה - קביעה ברורה מהן ההשלכות, במישור חובת הגילוי, הכרוכות בבחירת שער המרה שאינו השער היציג, לאמור: " ... עליו להעמידו לרשות הלקוחות לפחות שנה לאחור (לדוגמא באתר האינטרנט של המנפיק)."
אין ולא יכול להיות חולק כי לאומי קארד קיימה במלואה את הוראת הרגולטור: היא השתמשה בשער המרה שאינו השער היציג והיא העמידה לרשות הלקוחות את השער כפי שהיה בעבר כנדרש בהוראה.

ומשברי שלאומי קארד קיימה במלואה את ההוראה שציטטנו לעיל, ברי באותה המידה שדין הבקשה דנן להידחות !

הוראת המפקח: יישום של הוראות החקיקה ולא גריעה מהן

25. המבקשים, בניסיון נואש להתמודד עם האמור לעיל, קוראים תיגר על עצם תוקפה של הוראה 470 ומציינים כי הוראה זו מצויה במדרג נורמטיבי נמוך בחקיקה וככזו, אין בה כדי לפטור את חברות כרטיסי האשראי מעמידה בהוראות החוק לענין הגילוי הנדרש מהן בהתאם לכלל 26 א או כללי העמלות (וראה, סעיף 94 לסיכומים).

26. אכן, מקובל עלינו דבר קיומו של מדרג נורמטיבי וכי אין רשות מנהלית, בכירה ככל שתהא (והמפקח על הבנקים הינו רשות בכירה בהחלט בתחום פעילותו), מוסמכת לפעול אלא בתחום הסמכות המוקנה לה בדין. ברם, אין במושכלת יסוד זו כדי לסייע למבקשים בנסיבות דנן.

27. סמכותו של המפקח על הבנקים קנויה לו מכוח חוק הבנקאות סעיף 5(ג1) לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ''א-1981, להורות לתאגידים בנקאיים כיצד לפעול, לרבות לעני ן יישום הוראות הדין החלות עליהם. הוראה זו היא המקימה אף את סמכות המפקח להתקין הוראות הניהול הבנקאי כבענייננו.

יתר על כן, פקודת הבנקאות מורה כי התקנת הוראות המפקח על הבנקים דורשת את אישור נגיד בנק ישראל, והאמור מבטיח את העדר הסתירה הנטענת בין הוראות הניהול של המפקח לבי ן כללי הבנקאות (וגם משום כך, ההנחה שהוראות ניהול בנקאי תקין הינן בעלות מעמד נמוך לעומת כללי הבנקאות הינה אף היא הנחה שאינה מבוססת).

ודוק ; הוראות היישום הנקבעות על ידי המפקח אינן אמורות להיות דווקא "מחמירות" או "מקלות" ביחס לכללים, אלא לשקף את עמדת הרגולטור לגבי האופן בו ראוי לקיים את הוראות החוק ולקדם את האינטרסים שהרגולטור אמון על קידומם.

28. כך היא בדיוק הוראת ניהול בנקאי תקין 470: אין היא קובעת הסדר מנוגד להוראות חוק הבנקאות או הסותר את כללי הבנקאות, אלא עניינה ביישום ספציפי של אותן הוראות באופן הנכון והראוי, כפי שהוא להשקפתו הלגיטימית של המפקח על הבנקים באותה העת...."
...
31. יתר על כן, שער העברות והמחאות של הבנקים (הוא השער בו עשתה לאומי קארד שימוש) הינו שער מקובל וידוע, ואף בפסיקה הובהר, גם אם בהקשר אחר, כי "ככלל, המרות מט "ח לש"ח מבוצעות ללקוחות הבנקים לפי שערי קנייה/מכירה ולא לפי שערים יציגים." (ת"א 1174/00 חיים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, עמ' 22 (פורסם בנבו, 22.7.2009)).

32. זאת ועוד, אף בהסבר המובא באתר בנק ישראל לגבי מהו שער חליפין יציג
... אין בכדי להועיל למבקשים.

וכך צוין באתר בנק ישראל אודות שער החליפין היציג :

"אין לשערים היציגים מעמד רשמי מחייב על פי דין, ואין הם מתפרסמים ב"רשומות". עיקר השימוש בהם הוא לצורכי שיערוך וכשערים שאליהם מתייחסים חוזים. עם זאת צדדים בעסקה הצמודה למטבע חוץ רשאים לבצעה בכל שער חליפין המוסכם ביניהם.
השער היציג לא יחול על עסקה כזאת, אלא אם כן הסכימו הצדדים על כך במפורש".

33. בדומה לכך, גם בסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיום 4.1.2015 שעסקה במנגנוני המרת מטבע חוץ בעסקאות כרטיסי אשראי בחו"ל, הובהר כי:

"המרות מטבע נעשות על-פי שער חליפין, דהיינו המחיר של מטבע אחד במונחי מטבע אחר, למשל המחיר של דולר בשקלים חדשים. בנק ישראל מחשב אחת ליום את השערים היציגים של מטבעות בשקלים. ... למעשה, השער היציג הוא אינדיקציה לשער החליפין בשוק המט"ח בזמן קביעתו. השער היציג אינו מחייב בנקים או כל גורם אחר בשוק, וה ם יכולים לקבוע שער חליפין אחר לצורכיהם." (עמ' 2 ).

טיעונים זהים, מופיעים בדברי הסיכום של ישראכרט ופועלים אקספרס, ואין צורך לחזור עליהן בשנית.

תמים דעים אני לחלוטין, שהוראות המפקח על הבנקים, ביניהן הוראה 470, לרבות בנוסח שהיה תקף בעת הגשת התובענות הייצוגיות כמצוטט לעיל , חייב את חברות האשראי לנהוג על פיהן; וכי אין כל סתירה בין הוראה 470 לבין הוראות ה"חוק" ו"כללי הבנקאות"; וכי כל פרוש אחר שנותן עו"ד דביר לנגר, הוא שגוי לחלוטין.

כפי שכבר נאמר, התיקון לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות) בשנת תשע"ה-2015, מיום 21.1.2015 לא שינה דבר לענייננו.

ראה הדיון בנושא זה בעמ' 106-105 לפסק הדין.

הנה כי כן, לא הוכחה עילת תביעה כלשהי נגד "הבנקים" ו"חברות האשראי" בנושאי "בקשות"/תביעות אלו , ואף לא ראשית ראייה כזו.

בחרתי לדון ראשית בטענות לגופן ולהותיר לסוף פסק הדין את הדיון בטענות הנוספות של המשיבים, לאי התקיימות התנאים להגשת תובענה ייצוגית הקבועים ב" חוק תובענות ייצוגיות".

לטענת המשיבים, ב"בקשות"/בתביעות אין פירוט של הנזק הנטען.

עיון ב"בקשות"/בתביעות מצביע על כך , שבכל אחת מהם מופיע פרק ובו מפורט הנזק הנטען , על פי השקפת המבקשים ובדרך החישוב שנעשתה על ידי עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל.

לפירוט נזק זה, בין אם הוא מספק בין אם לאו, אין כל חשיבות לענייננו , היות והוא מבוסס על הנח ות יסוד שגויות לחלוטין ובהתאם גם תוצאות חישוב הנזק הנטען .

תמים דעים אני עם המשיבים/הנתבעים שבענייננו - על פי הנטען על ידי המבקשים - אין אפשרות לדון בתביעות המבקשים במסגרת תביעה ייצוגית.

ב"חוק תובענות ייצוגיות – תשס"ו-2006 נאמר:

"מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי

4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;
...

( ב) לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק –

(1) בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) – די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק;
...
אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט

8. (א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

בענייננו כאמור,

אין זהות, וגם לא יכולה להיות זהות, בין שער החליפין (קנייה ומכירה) המוצעים על ידי הבנק ללקוחותיו לבין השערים החלים בעסקאותיו בשוק הבין בנקאי.

לא חלה כל חובה על הבנק לגלות ללקוחותיו את רווחיו או את מרווח הסיכון והרווח שלו ואין לו גם כל משמעות ו/או השפעה על עסקת מכר מסוימת של מט"ח ללקוח.

הבנק אינו רוכש מט"ח לעסקה מסוימת ואינו מתכסה או עושה עסקה נגדית הפוכה עבור רכישת מט"ח לעסקה מסוימת.

הבנק רוכש מט"ח במיליונים בשוק הבין בנקאי בחדר העסקאות ולא עבור עסקה מסוימת.

מכאן, שעסקה מסוימת במט"ח, לא ניתנת לחילוץ וייחוס מכלל רכישת המט"ח אותם מבצע הבנק, כפי טענת וסברת עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל.
קרי, לא רק שהנחות היסוד בבסיס התחשיב של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל הן שגויות לחלוטין , הרי שגם אם הן היו נכונות - והן לא - היה צריך לבודד כל עסקת מט"ח שנעשתה, שאת מספרן לא ניתן כלל למנות, על מנת לחלץ את ה"נתון" לחישוב כל עסקה ועסקה בנפרד.

לא רק שהדבר בלתי אפשרי, הוא גם אינו יוצר אחידות הומגנית ואינטרסים זהים בין רוכשי מטבע החוץ אותם מתיימרים המבקשים לייצג ובין עסקאות המט"ח שנעשו .

קרי, עסקינן בקבוצות שונות - ולא אחידות - של מבצעי עסקאות מט"ח ובעסקאות שונות - ולא אחידות - של עסקאות במט"ח.

הוסף לכך את שכבר נאמר, שאילו הייתה מתקבלת ה"תזה" של עו"ד דביר לנגר ו ד"ר מיכאל שראל, היה יוצר הדבר אי וודאות והיעדר יכולת ללקוח לכלכל את צעדיו ואת כדאיות עסקת המט"ח. שהרי, על פי "תזה" זו, היה צריך להמתין לביצוע העסקה הנגדית של הבנק בשוק המט"ח, ורק אז ניתן היה לדעת מהו "שער החליפין" בו בוצעה העסקה. אז כבר לא ניתן היה לעשות דבר, היות והעסקה הייתה כבר עשויה.

היות והשערים במסחר הבין בנקאי משתנים בכל רגע, גם לא ניתן היה להשוות את ה"שער" בין הבנקים השונים, שכן אחרי רגע, כבר היה "שער" אחר וכל החישוב היה משתנה .

אם הייתה מתקבלת ה"תזה" של עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, גם לא הייתה אחידות של רוכשי המט"ח באותו בנק, ברגע נתון, בשל התנודות המהירות במסחר הבין בנקאי.

דרך חישוב זו, גם נוגדת את האינטרס האישי של הלקוח מבצע עסקת רכש המט"ח, אשר עקב אי הוודאות באשר ל" שער החליפין" עד לביצוע "העסקה הנגדית", אין הוא יודע כמה הוא נדרש לשלם. היות וה"שער" במסחר הבין בנקאי משתנה בכל רגע, בסופו של יום יתכן – וזו אפשרות ברמת סבירות קיימת – שהוא יישלם מחיר גבוה יותר עבור רכישת המט"ח מהמחיר/"שער החליפין" הידוע במועד שבו הוא בקש לבצע את עסקת הרכש. אז, הוא כבר לא יוכל יותר לסגת מעסקת הרכש היות והיא כבר עשויה ויהיה עליו לשלם מחיר אחר.

צא ולמד, שבשיטת החישוב השגויה אותה מציעים עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל כל עסקה עומדת בפני עצמה ותוצאתה שונה. אין זהות אינטרסים בין חברי הקבוצה אותם מתיימרים המבקשים לייצג ויתכנו אף מקרים לא מעטים של ניגוד אינטרסים כזה.

קרי, לא ניתן לומר ש" תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

הוסף לכך את הנטען על ידי בנק לאומי:

"105. הדברים מתחדדים במיוחד לאור העובדה כי כנגד בנק לאומי כלל אין מבקש בעל עילה אישית. נזכיר כי מר יורם קטן שטען לעילה אישית כנגד בנק לאומי, החליט להסתלק מהבקשה לאישור [בקשה 58] וכך נותרה הבקשה מול בנק לאומי ללא מבקש בעל עילה אישית כנגד המשיב. עוד יודגש, כי בשום שלב לא הודיעו המבקשים כי הם מתקנים את התובענה באופן שהמבקשת מולם תהיה "תועלת לציבור".

הוסף לכך את הנטען על ידי בנק איגוד:

"כנגד בנק איגוד כלל אין מבקש בעל עילה אישית ומעולם, לא היה כזה ומולו ניצבת כביכול "תועלת לציבור".

הוסף לכך את הנטען על ידי בנק פועלים אקספרס:

"מצהיר דלל כי ברשותו שני כרטיסי אשראי בלבד – כרטיסו האחד של ישראכרט, וכרטיסו השני של חברת כ.א.ל, אשר אינה נמנית עם המשיבים בבקשה... כלומר אין חולק כי דלל אינו בעל תביעה אישית נגד פועלים אקספרס".

וכי:
"מבלי להתייחס לטענת הגב' נאור (התמוהה לכשעצמה) לגבי לאומי קארד הרי שאין מחלוקת כי אף יו"ר העמותה לא טענה כי העמותה משמשת כמבקשת מול פועלים אקספרס".

האם "תועלת לציבור" יכולה להיות "תובע מייצג" בתיקים אלו?

בסעיף 4 ל" חוק תובענות ייצוגיות" נאמר:

"מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי

4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
...
(3) ארגון בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין מעו ררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי, בנסיבות העניין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1) ואולם, המועצה הישראלית לצרכנות כהגדרתה בחוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ח-2008, תהיה רשאית להגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, אף אם אין קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1)."

בסעיף 2 ל "חוק תובענות ייצוגיות" נאמר:

"2. בחוק זה –

"ארגון" - תאגיד, למעט תאגיד שהוקם על פי דין, או הקדש, הקיים ופועל באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות לקידום מטרה ציבורית, אחת או יותר, ושנכסיו והכנסותיו משמשים להשגת המטרות הציבוריות בלבד, ובלבד שפעילותו אינה מטעם מפלגה או גוף פוליטי אחר או בזיקה למפלגה או לגוף כאמור או לשם קידום מטרותיהם;"

בדברי הסיכום של בנק לאומי נאמר:

"105. ...
למען הסר ספק יובהר, כי בכל מקרה תועלת לציבור אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות בסע' 4(א)( 3), כפי שהוקשחו לאחרונה בפסיקת כב' בית המשפט העליון, לפיה יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה בפרשנות הסע', באשר נקודת המוצא של החוק היא שיש להעדיף תובע בעל עילה אישית או רשות ציבורית ולא "ארגון" כדוגמת העמותה כאן. בהתאם, יישום ההלכה שנקבע בפס"ד זה מעלה, כי אין לאפשר לתועלת לציבור לשמש כתובעת ייצוגית. כך ראשית, תועלת לציבור אינה עומדת בהגדרת "ארגון" כהגדרתו בסע' 2 לחוק, שכן אינה "תאגיד אשר פועל באופן סדיר וממשי, כי פעילותו צברה כברת דרך כלשהי ובוצעה במשך שנה לפחות, כי מטרת פעילותו היא מטרה ציבורית, וכי נכסיו והכנסותיו משמשים באופן בלעדי להשגת המטרה הציבורית" (שם, פסקה 36) לעניין זה יצויין, כי הגב' מאשה נאור נציגת העמותה העידה, כי אין לעמותה כל נסיון במט"ח [ 28/3 ע' 13 ש' 23-21]; "ש: הבנתי, כלומר לעמותת תועלת לציבור אין שום ניסיון בפעילות מט"ח מול אחד מהבנקים כאן המשיבים בבקשה לאישור? נאור: אין אין".

בחקירתה, ניתן היה לראות כי היא אינה מבינה כלל את עילת התביעה [פרו' 28/3 ע' 15-16], ואף לא טרחה לברר עילתה תחילה מול הבנקים בפניה מוקדמת [ע' 44]. למעשה הגב' נאור כלל לא טרחה לחתום על תצהיר חדש ביחד עם הגשת הבקשה המקוצרת שהינה שונה מהותית מהבקשה המקורית [28/33 ע' 14]. נאור אף הודתה כי אין לה מושג מהו השער המיטבי ומה היא עמלת הייקור המוזכרים בבקשה ובתצהירה.

106. גם ביתר תנאי סע' 4(א)(3) לחוק לא עומדת תועלת לציבור, שכן תחום המט"ח אינו בתחום אחת המטרות הציבוריות שבו עוסקת העמותה (ראו לעיל), ובנוסף לא עלה בידי העמותה להראות כי קיים קושי להגיש את הבקשה לאישור בידי אדם בעל עילת תביעה אישית. כך, "הניסיונות" שעשתה העמותה לאתר אדם כאמור לא עמדו בדרישות הכמות ולא בדרישות האיכות ובוודאי שלא מדובר ב"שקידה סבירה" כפי שנקבע בפסיקה.

בעניין זה יודגש, כי למעשה העמותה כלל לא ניסתה לאתר אדם בעל עילת תביעה אישית כנגד בנק לאומי, שכן במועד "ניסיונותיה" היה מר קטן, שטען לעילה אישית כנגד לאומי, מבקש בבקשה לאישור. מבלי לגרוע מהאמור, העמותה פרסמה פרסום אחד בלבד בשפה העברית, וגם לשון המודעה שפרסמה היה לאקוני וחסר כל פירוט, עד כי בוודאי שאינו עומד בהוראות הפסיקה הנ"ל.

107. למעשה מחקירתה של גב' נאור, יו"ר העמותה, עלה כי הסיבה היחידה שהתובענה הוגשה על ידי עמותה היה על מנת להתחמק מכל תשלום הוצאות, אם יוטל: ראו דבריו של כב' השופט [ 28/3 ע' 32 ש' 2-7 ]: "כב' השופט: אבל היא אמרה לך בצורה מאוד, מאוד ברורה, הם פוחדים שאם הם יפסידו הם ישלמו הון תועפות של כסף. היא אמרה לך את זה בצורה מפורשת... אז מה אם העמותה יכולה להיות קדימה אז הם שולחים את העמותה קדימה אבל ... היא אמרה לך את זה בצורה מפורשת... (ראו גם עמ' 25 לפרוט' 28/3, וכן – עמ' 36 ש' 10 - ע' 37 ש' 1: "ש: גם שם העמותה היא זאת שהגישה כי לא רציתם, נאור: כן. ש: לשאת בהוצאות? נאור: כן". ברי אפוא כי ניסיון אמיתי לאתר תובע לא נעשה."

טיעונים אלו חזרו בדברי הסיכום של המשיבים הנוספים.

לא שוכנעתי שיש לאפשר ל"תועלת לציבור", להיות במעמד של "ארגון" "מבקש/ תובע ייצוגי".

בסעיף 3 לתצהירה מיום 3.7.2014 כותבת הגב' נאור:

"3. מזה שנים ובהקשרים שונים, העמותה מייצגת ותומכת באוכלוסייה מוחלשת אשר אין באפשרותה הכלים המשפטיים ו/או המשאבים הפיננסים הנדרשים לשם קידום עניינה בצורה המיטבית".

מבצעי עסקאות במט"ח, אינם נמנים עליהם.

עסקאות מט"ח, אינם במסגרת מטרתו ועיסוקיו של "תועלת לציבור".

בעדותה בבית המשפט נשאלה והשיבה הגב' נאור:

"ש: ... כלומר לעמותת תועלת לציבור אין שום ניסיון בפעילות מט"ח מול אחד מהבנקים כאן המשיבים בבקשה לאישור?
ת: אין, אין." (עמ' 282-281)

...
"כב' השופט: את לא עשית אף פעם עסקה בבנק, את רק עשית בצ'יינג' אז הוא בא ואומר לך מה שאת אומרת עכשיו זה את לא יודעת באופן אישי משום שאת אף פעם לא עשית.
עדה: אם זה עובדה זה רק נובע מניסיון,
כב' השופט: רק מניסיון.
עדה: אז כן, אז לא.
כב' השופט: לא.
עדה: אז זה לא." (עמ' 303)

בדברי התשובה של עו"ד דביר לנגר, לא מצאתי מענה לטענת המשיבים, שביצוע עסקאות בתחום מטבע חוץ, אינו בתחום המטרות הציבוריות שבו עוסקת " תועלת לציבור".

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות:

"31. פרשנותו של סעיף 4( א)(3) לחוק טרם נדונה בפסיקתו של בית משפט זה, אך נדונה בעבר על ידי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) בת"צ ( כלכלית) 2484-09-12 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן (18.2.2013), ( להלן: עניין הצלחה). בית המשפט המחוזי קבע כי כדי שארגון יוכל להגיש תובענה ייצוגית עליו להוכיח כי קיימת עילת תביעה לכאורה, כי קיים קושי לאתר תובע בעל עילת תביעה אישית וכי הוא ארגון ראוי כשלעצמו.

לגבי פרשנות המונח " קושי", בית המשפט עמד על כך שדרישה זו מעידה כי המחוקק לא ביקש לפתוח שער רחב יתר על המידה להגשת תובענות ייצוגיות בידי ארגונים. ואולם נקבע כי לצד זאת אין מקום לאמץ גישה מצמצמת ודווקנית אשר עלולה לרוקן מתוכן את תכלית החוק בכך שלא יתאפשר לארגונים להגיש תובענות ייצוגיות כלל. על רקע זה הוחלט שהמונח " קושי" ייבחן " בהתאם לכל עניין ונסיבותיו" [פסקה 68], כאשר באותו מקרה אף הוסף כי " על הארגון המבקש הנטל להוכיח כי פעל בשקידה סבירה לאתר בעל עילת תביעה" [פסקה 64], וכי פעילות האיתור תיבחן הן בהיבט של " כמות" והן בהיבט של " איכות" [פסקה 77]. יוער כי בגדר הדיון ציין בית המשפט בנוסף כי " יש לזכור, תובענה ייצוגית היא אמנם אוסף של תובענות אישיות, אך באותה העת יש לה גם מעמד של תובענה ציבורית. על כן, מקום בו קיים אינטרס ציבורי בתביעה, הדבר יכול להביא להקלה מסוימת בתנאים הפרוצדוראליים להגשתה" [פסקה 34].

32. גישתי העקרונית היא שיש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה בשאלת פרשנות סעיף 4( א)(3) לחוק. הסרת החסמים הפרוצדוראליים באופן בלתי זהיר, שיאפשר לארגונים להגיש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות ללא מגבלות, עלולה להגדיל את היקף התופעה של הגשת תביעות סרק, גם במקרים שבהם לכאורה לא קיימת בעיה ממשית להגיש את אותן הבקשות בידי תובעים בעלי עילת תביעה אישית [ לדיון בחשש הכללי מתביעות סרק ראו למשל: אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית 9 (2014), (להלן: תובענות ייצוגיות – פרספקטיבה אמפירית)].
חשש נוסף הוא שהסרת החסמים תתמרץ גורמים מסוימים להתאגד אך ורק כדי להקל על עצמם להגיש תובעות ייצוגיות. כפי שאפרט בהמשך, הפרשנות המצמצמת מתחייבת גם מקריאת הוראות חוק תובענות ייצוגיות עצמן. בהקשר זה, הוראות סעיף 4 לחוק מציבות מספר משוכות משמעויות אותן נדרשים ארגונים לעבור כדי שיותר להם להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ואשר יש בהן כדי ללמד על רצונו של המחוקק להגביל את כוחם ולאפשר להם להגיש תובענות ייצוגיות רק במקרים שאכן מתאימים לכך.

זאת ועוד, מסקנה זו נובעת גם מההיסטוריה החקיקתית של סעיף 4 לחוק, כאשר ניכר שהמחוקק ביקש אמנם לפתוח את השער להגשת תובענות ייצוגיות גם לארגונים, אך עם זאת לא נטש לגמרי את המודל אשר נהג בשיטת המשפט הישראלית טרם חקיקת החוק, שבו הגורם המגיש את התובענה הייצוגית נדרש להיות חבר בקבוצה הנפגעת [ ראו: סטיבן גולדשטיין " הערות על חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006" עלי משפט ו 7, 18-16 (2007)].
...
33. נקודת המוצא בחוק היא שישנה העדפה לכך שמגיש התובענה הייצוגית יהיה " תובע בעל עילת תביעה אישית" או " רשות ציבורית" ולא " ארגון". מסקנה זו נלמדת מקריאת סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות בו קבע המחוקק סדר עדיפויות מובהק בין שלושת הגורמים. ראשית, סעיף 4( א)(3) לחוק קובע כי ככל שניתן להגיש את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בידי תובע בעל עילת תביעה אישית לא תוגש הבקשה בידי ארגון. שנית, ניכר שבאותו האופן המחוקק מבכר את האפשרות כי התובענה הייצוגית תוגש בידי " רשות ציבורית" לפי סעיף 4( א)(2) לחוק, כאשר מסקנה זו נלמדת מהסמכות הרחבה שנמסרה לרשויות אלה. ודוק, שלושת הגופים המוגדרים " רשות ציבורית" רשאים להגיש תובענות ייצוגיות בתחומים מסוימים, נוכח ההכרה שבתחומים אלו עלול להתעורר קושי בהגשת התובענה בדרכים אחרות. המחוקק ראה בריכוז האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות בנושאים אלו בידי הרשויות הציבוריות משום יתרון, לאור הידע הנצבר אצלן, כוח האדם שלהן והעובדה כי עיתים הן בעלות סמכויות מנהליות מקבילות כך שבידיהן ארגז כלים מגוון יותר לטיפול במעוולים.

העדפתו של המחוקק נלמדת בעיקר מהיקף הסמכות שנמסר לרשויות הציבוריות, כאשר אלה רשאיות להגיש תובענות ייצוגיות אף ללא צורך בהוכחת קושי בכך שהתובענה תוגש בידי תובע בעל עילת תביעה אישית. לשון החוק והסמכות הרחבה שניתנת לרשויות ציבוריות, מעידות על העדפה ברורה מצד המחוקק כי התובע בתובענות ייצוגיות יהיה " תובע בעל עילת תביעה אישית" או " רשות ציבורית". להעדפה זו יש משקל גם בבחינת כשירותו של ארגון המבקש לייצג בתובענה ייצוגית.

34. נקודת מוצא נוספת היא שאת המונח " ארגון" יש לפרש באופן צר: רק לפי הגדרתו בחוק תובענות ייצוגיות ולא לפי הגדרתו בחוקים אחרים. ודוק, במספר חוקים המופיעים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות מוכר מעמדם של ארגונים בהקשרים שונים תוך שלעיתים מוקנית להם זכות תביעה. כך לדוגמה סעיף 7( א) לחוק איסור הפליה קובע כי תאגיד העוסק בהגנה על זכויות יכול להגיש תביעה אזרחית בשל עוולה לפי החוק, גם כאשר העוולה בוצעה כלפי אדם בודד, ובלבד שאותו אדם הסכים לכך. השאלה המשפטית היא האם העובדה שארגון קיבל מעמד דרך "חוק חיצוני" פוטרת אותו מעמידה בתנאים הקבועים ביחס לארגונים בחוק תובענות ייצוגיות. לכאורה ניתן לטעון כי כניסתו של הארגון בנעלי התובע בעל עילת התביעה האישית נעשית דרך החוק החיצוני, ולא דרך הוראת סעיף 4( א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות. לפי גישה זו, הארגון נכנס בשערי חוק תובענות ייצוגיות כ"תובע בעל עילה" לפי סעיף 4( א)(1) לחוק, ולכן לא נדרש לעבור את המשוכות הניצבות בפני ארגון בסעיף 4( א)(3) לחוק [ ראו דיון בדעה זו במאמרו של פינק, תובענות ייצוגיות, בעמ' 166].

35. עמדתי כאמור היא שאין להקיש מהמעמד אותו קיבל ארגון מכוח חוקים חיצוניים לעניין מעמדו לצורך הגשת תובענה ייצוגית. ההוראות המעניקות מעמד לארגונים בחוקים חיצוניים לא חוקקו תוך בחינת מכלול ההיבטים הנדרשים לצורך הענקת מעמד לארגון כתובע ייצוגי. מעבר לכך, חוק תובענות ייצוגיות קובע משוכות ותנאים כלפי ארגונים אשר לא קיימים בחוקים החיצוניים, כגון הדרישה לפעילות סדירה וממשית במשך שנה לפחות.

לא למותר לציין כי גם הבנת הרקע לחקיקת חוק תובענות ייצוגיות מובילה למסקנה דומה, כאשר יש לזכור שהמחוקק ביקש לרכז את מכלול ההיבטים הדיוניים הקשורים להגשת תובענה ייצוגית תחת חוק אחד [ראו בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות: "מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות"; ובתזכיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005]. לפיכך מובן כי אימוץ פרשנות המאפשרת לארגון לקבל מעמד מכוח חוקים חיצוניים לצורך הגשת תובענה ייצוגית, יוביל למעשה לביזורם של אותם ההיבטים הדיונים שבכוונת מכוון רוכזו תחת כנפי חוק תובענות ייצוגיות, בניגוד לכוונת המחוקק.
36. המשוכה הראשונה הניצבת בפני ארגון המבקש להגיש תובענה ייצוגית חלף תובע בעל עילת תביעה אישית קבועה בסעיף 2 לחוק. סעיף זה מגדיר מהו " ארגון" לעניין סעיף 4( א)(3) לחוק, ובתוך כך קובע מספר תנאים בהם נדרש הארגון לעמוד. בפרט, הסעיף קובע שעל הארגון להוכיח כי הוא תאגיד אשר פועל באופן סדיר וממשי, כי פעילותו צברה כברת דרך כלשהי ובוצעה במשך שנה לפחות, כי מטרת פעילותו היא מטרה ציבורית, וכי נכסיו והכנסותיו משמשים באופן בלעדי להשגת המטרה הציבורית. כפי שצוין לעיל, תנאים מקדמיים אלו הקבועים בסעיף ההגדרות לחוק תובענות ייצוגיות מעידים כי המחוקק ביקש לפתוח את השער להגשת תובענות ייצוגיות אך ורק לארגונים פעילים שהוכיחו את עצמם בתחום פעילותם, אשר אופיים הוא ציבורי במובהק, ואשר לא התאגדו אך ורק לצורך הגשת התובענה הייצוגית.

37. בהנחה שארגון המבקש להגיש תובענה ייצוגית צלח את המשוכה שנקבעה בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, המשוכה הבאה שניצבת בפניו היא הוכחת קיומם של שני התנאים המרכזיים לעניין כשירותו, הם התנאים הקבועים במסגרת סעיף 4( א)(3) לחוק. ראשית, על הארגון המבקש להוכיח כי התובענה היא בתחום אחת מהמטרות הציבוריות שבו הוא עוסק. גם הגבלה זו מעידה על רצונו של המחוקק לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בידי ארגונים במשורה, באופן שיבטיח כי הארגון אמנם מתאים לנהל את התובענה הייצוגית בשם הקבוצה, בין היתר בשל בקיאותו ומומחיותו בתחומה.

שנית, וזהו ככל הנראה התנאי המהווה את המשוכה העיקרית הניצבת בפני הארגון המבקש, הארגון נדרש לשכנע את בית המשפט כי קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם בעל עילת תביעה אישית. תנאי זה מלמד על העדפה ברורה מצד המחוקק להגשת תובענה ייצוגית שלא בידי ארגון, אלא בידי תובע בעל עילת תביעה אישית, הניזוק הישיר עצמו. זאת מתוך הבנה כי יש ערך בכך שהניזוק הישיר הוא שעומד על זכויותיו.

38. לעניין דרישת החוק להוכיח קושי במציאת תובע בעל עילת תביעה אישית, בעיקרו של דבר מקובלת עלי הגישה הפרשנית שלפיה את המונח " קושי" יש לפרש בכל עניין לפי נסיבותיו. עם זאת, ובלי לטעת מסמרות, ניתן לחשוב על מספר אינדיקציות שעשויות להעיד על קיומו של קושי כאמור. כך, ניתן לחשוב שבעיה של חסרון כיס בקרב תובעים פוטנציאליים עלולה להצביע על קושי. ברי כי ככל שעלות הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נחזית להיות גבוהה יותר, גובר החשש כי לא יימצא תובע בעל עילת תביעה אישית אשר יסכים לפתוח בהליך. חשש זה רלבנטי למשל במצבים שבהם קבוצת הניזוקים " מוחלשת" וחבריה אינם בעלי אמצעים כלכליים מספיקים, ובפרט כאשר יש לתמוך את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בחוות דעת שעלותה ניכרת. בנוסף, ניתן לחשוב על תחומים או מצבים שבהם הניזוקים הישירים אינם מודעים לעצם הפגיעה בהם בשל פערי ידע או היעדר יכולת להבין את הפגיעה. במצבים אלו, כאשר הניזוקים הישירים מתקשים לאמוד את הפגיעה בהם, עלול להימצא קושי בשכנועם להגיש תובענה ייצוגית בשמם. חסמים תרבותיים עלולים אף הם להקשות לעתים על מציאת תובע בעל עילת תביעה אישית, והם רלבנטיים למצבים המאופיינים בקיומו של פער תרבותי המרתיע תובעים בעלי עילת תביעה אישית לפנות אל הערכאות [ ראו בשינויים המתחייבים: יובל אלבשן " נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט" עלי משפט ג 497, 510 (2004)].

39. יודגש כי נטל ההוכחה לעניין הוכחת הקושי במציאת תובע בעל עילת תביעה אישית מוטל על הארגון המבקש. בהקשר זה מקובלת עלי גישתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בעניין הצלחה לפיה על הארגון המבקש להוכיח כי הוא פעל " בשקידה סבירה" לצורך איתור תובע בעל עילת תביעה אישית, וזאת הן במובן " הכמותי" והן במובן " האיכותי".
אף לשיטתי, אין מקום לקבל טענה כי קיים קושי למצוא תובע בעל עילת תביעה אישית, מקום שטענה כאמור לא גובתה בניסיון אמיתי למצוא תובע.

הנחת הבסיס הינה שעל הארגון להוכיח שהוא פעל כדי לאתר תובע שיעמוד בתנאי סעיף 4( א)(1) לחוק, וזאת, אף שאין לשלול מראש אפשרות לקיומם של מצבים חריגים שבהם בית המשפט עשוי להשתכנע כי קיים קושי למצוא תובע בעל עילת תביעה אישית, גם מבלי שנעשה ניסיון לפנות ישירות לתובעים פוטנציאליים. בהקשר זה, אפשר ובית המשפט ישתכנע כי ישנו קושי אינהרנטי או שקיימים נתונים מיוחדים, מוצקים ומשכנעים אחרים הנובעים מנסיבות המקרה, אשר די בהם כדי להוביל למסקנה כי קיים קושי למצוא תובע לפי סעיף 4( א)(1) לחוק.

40. לבסוף יש לציין כי גם אם הארגון לא עבר את המשוכות הקבועות בסעיף 4( א)(3) לחוק אין משמעות הדבר בהכרח כי דין הבקשה לאישור להימחק או להידחות. יש לזכור כי חוק תובענות ייצוגיות קובע כי ככל שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית עומדת במבחנים הנדרשים, אזי בית המשפט יכול לאשרה גם במקרה שבו הגורם המבקש אינו עומד בתנאים הנדרשים ממנו לפי סעיף 4 לחוק. כך, סעיף 8( ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט יוכל לאשר את התובענה " אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת", וסעיף 8( ג)(2) לחוק קובע כי: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן ( א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4( א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". במילים אחרות, קביעה שלפיה ארגון אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 4( א)(3) לחוק אינה שוללת מניה וביה את התובענה עצמה, וניתן להמשיך לבררה בדרך של החלפת הגורם המבקש. כך למשל, אם הארגון לא עמד בתנאי החוק מכיוון שקיים תובע בעל עילת תביעה אישית – אפשר להחליף את הארגון באותו התובע ולהמשיך בבירור התובענה. באותו האופן, אם הארגון לא עמד בתנאי החוק מכיוון שלמשל מטרתו הציבורית שונה מתחום התובענה – אפשר והוא יוחלף בארגון אחר שתחום התובענה הולם את מטרותיו [ לדיון נרחב יותר בעניין זה ראו פסקה 32 בעניין הצלחה].

41. הנה כי כן, לסיכומו של פרק זה, על הארגון המבקש להגיש תובענה ייצוגית חלף תובע בעל עילת תביעה אישית, לעמוד בתנאים המצטברים הבאים:
א. ראשית, על הארגון להוכיח שהוא עומד בתנאי סעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, ובתוך כך שהוא תאגיד פעיל ומוּכח, הפועל באופן סדיר וממשי, במשך שנה לפחות, ושמטרת פעילותו היא במובהק מטרה ציבורית;

ב. שנית, על הארגון להוכיח שהתובענה היא בתחום אחת ממטרותיו הציבוריות;

ג. ושלישית, על הארגון להוכיח כי קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם בעל עילת תביעה אישית, כאשר המונח " קושי" ייבחן בהתאם למקרה ולנסיבותיו, ובשים לב למספר אינדיקציות שצוינו לעיל אשר אינן מהוות רשימה סגורה. ככלל הוכחת תנאי זה תדרוש הצגת נתונים לפיהם הארגון פעל " בשקידה סבירה" לצורך איתור תובע בעל עילת תביעה אישית, וזאת הן במובן הכמותי והן במובן האיכותי; אך זאת בכפוף להיתכנותם של מצבים חריגים, בהם ישוכנע בית המשפט כי ישנו קושי אינהרנטי או שקיימים נתונים מיוחדים, מוצקים ומשכנעים אחרים הנובעים מנסיבות המקרה, אשר די בהם כשלעצמם כדי ללמד על קושי במציאת תובע בעל עילת תביעה אישית."

בענייננו, הנושאים הנדונים אינם בתחום מטרותיה הציבוריות של "תועלת לציבור".

בענייננו, אם הייתה עילת תביעה כלשהי, לא היה כל קושי לאתר "תובע ייצוגי " בעל עילת תביעה אישית.

בסעיף 5 לתצהירה מיום 3.7.2014 מתייחסת הגב' מאשה נאור לפרסומים מיום 22.5.2014 ו-29.5.2014 ובעדותה בעמ' 293 לפרסומים נוספים ביום 1.10 וביום 3.10.

למעט מנשה דלל, לא הייתה היענות לפרסומים אלו.

גם כאשר עלה מאוחר יותר בידי הגב' מאשה נאור להשיג תדפיס חודשי בודד של הגב' ליליה כנטר ב- לאומי קארד, היא כותבת בסעיף 4 לתצהירה מיום 28.9.2014: "הגב' כנטר לא הביעה עניין לשמש כמבקשת בבקשה לאישור".

בעדותה מסבירה הגב' מאשה נאור כי אי ההיענות לפרסומים שנעשו, עקב החשש שאם יידחו ה"בקשות"/התביעות, יוטלו הוצאות על ה "מבקשים"/התובעים. על כן גם היא עצמה וחברי העמותה, לא היו מוכנים להיות "מבקשים/תובעים" ב"בקשות"/בתביעות אלו (עמ' 299, 300 לפרוט').

לא שוכנעתי כי כך הם פני הדברים.

הרבה יותר סביר בעיני, ש לא הייתה היענות לפרסומים אלו היות וברי לכל - ש "שער החליפין" אינו ה"שער היציג" ושניהם מפורסמים וידועים ביצוע עסקאות במט"ח.

זאת ועוד;

יש לי ספק אם "תועלת לציבור" יכולה לנהל את עניינם של "חברי קבוצה" בתובענה ייצוגית, " בדרך הולמת".

הוצג בפני דו"ח שנערך ביום 28.9.2016 על ידי משרד המשפטים רשות התאגידים המתאר " את הליקויים החמורים שהתגלו בתפקוד העמותה ובהתנהלותה". וכי: "כפי שפורט לעיל בהרחבה – העמותה פועלת בניגוד לחוק, פועלת בניגוד למטרותיה המאושרות" .

דו"ח זה הוגש לבית המשפט ביום 6.1.2017.

ביום 16.1.2017 הגיבו והתנגדו המבקשים להגשת הדו"ח.

לא מצאתי בדברי תגובה של המבקשים דבר מה הסותר את הדו"ח.
כל שנאמר בדברי התגובה של עו"ד דביר לנגר:

ש"הראייה אינה מסייעת לחקר האמת"; ש"כל תכלית הבקשה להצגת ראייה היא ניסיון להטיל דופי בבעל דין ללא ששמורה לבעל הדין הזדמנות להפריך את הטענות העובדתיות הנטענות כנגדו באמצעות הליך סדור כנדרש; וכי אף אם נניח שבית המשפט הנכבד יקבע שגם מבקש -4 (בעילה אישית) וגם המבקשים האחרים (בעילת ההגבלים העסקיים) וגם העמותה, כולם, אינם ראוים לייצג כנגד בנק יהב, הרי שעדיין יש לאשר את הבקשה לאישור, תוך הוראה כי יאותר תובע מייצג חלופי. סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הוא חד משמעי בענין זה".

עו"ד דביר לנגר הוא עורך הדין המייצג בתיק זה את " תועלת לציבור".

אם היה ברשותו דבר מה הסותר את הנאמר, יש להניח שהוא היה מוצג בפני בית המשפט.

בהחלטת בית המשפט מיום 18.1.2017 נאמר:

"ככל שאדרש לראייה הנוספת אשר מבקשים את הוספתה אתייחס לכך בפסק הדין".

יש חשיבות רבה לדו"ח זה , היות ועולה ממנו ספק אם " תועלת לציבור" יכולה להיות "מבקש/תובע ייצוגי", ב"בקשות"/בתביעות דנן .

אומנם ניתנה אפשרות לעמותה " לחתום על התחייבות לתיקון ליקויים בליווי גורם מלווה מטעם רשם העמותות על חשבון העמותה", אולם, כל עוד לא הוצג כי הדבר נעשה, הספק נותר על כנו.

כפי שכבר נאמר, בידי עו"ד דביר לנגר – המייצג בתיקים דנן את "תועלת לציבור" – הייתה אפשרות להסיר ספק זה, והוא לא עשה כן.

היות ולגוף העניין - בנושאי ה" בקשות"/התביעות דנן - אין כל עילת תביעה נגד מי מהמשיבים, אין כל צורך לבדוק את הדבר לעומק, או בשל ספק זה, לחפש ל"בקשות"/לתביעות אלו , "תובע ייצוגי" אחר , במקום "תועלת לציבור".
לטענת המשיבים, עו"ד דביר לנגר, אינו יכול להיות "מבקש/תובע ייצוגי". בוודאי, עת לקח על עצמו תפקיד כפול: "מבקש/תובע ייצוגי " ו-"בא כוח מייצג – עורך דין" המייצג את המבקשים ב" בקשות"/התביעות.

בדברי הסיכום, מפנים המשיבים לאמירות בית המשפט על עו"ד דביר לנגר שנאמרו בת"א 6080-09-10 (שלום חיפה) דן גולדצוייג נגד דביר לנגר ואח', ובת"צ 31169-06-14 אמיר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ.

לא אצטט את הנאמר בפסקי דין אלה . אסתפק בכך שאומר, שבנאמר בהם יש כדי להטיל ספק בדבר יכולתו להיות " מבקש/תובע ייצוגי" בתיקים הנדונים עתה בפני.

הוסף לכך, שעו"ד דביר לנגר גם אינו יכול לקחת על עצמו, את התפקיד הכפול של "מבקש/תובע ייצוגי " ושל "עורך הדין" המייצג את ה"מבקשים/התובעים הייצוגיים".

בסעיף 2 ל" חוק תובענות ייצוגיות", הוגדר מעמדו של " בא כוח מייצג":

"2. בחוק זה –
...
"בא כוח מייצג" - עורך דין, המייצג מבקש או תובע מייצג, בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, לפי הענין;"

לא בכדי עשה המחוקק הפרדה, בין " בא כוח מייצג -עורך דין", ובין " מבקש או תובע מייצג".

עמדה על כך כב' השופטת ענת ברון בת"צ 2728-07 עו"ד צבי שילה ואח' נ' ספרינט מוטורס בע"מ ואח':
"14. בטרם אחתום את פסק הדין אני מוצאת לנכון להוסיף ולהתייחס לנושא הלימות הייצוג בבקשת האישור, הגם שבנסיבות המקרה הדברים נאמרים למעלה מן הצורך. בקשת האישור הוגשה על ידי ג'קובסון ועו"ד שילה, כאשר במסגרתה ביקש עו"ד שילה כי בית המשפט יאפשר לו לחבוש לראשו שני כובעים: הן לשמש כתובע מייצג והן להתמנות לתפקיד בא כוח מייצג בתובענה ייצוגית נגד המשיבות. במסגרת דיון מקדמי שנערך בבקשת האישור ציינתי כי מצב דברים זה לכאורה אינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות – שעה שהחוק מעניק מעמד עצמאי ותפקיד נפרד לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג.
עו"ד שילה קיבל את הערת בית המשפט ונטל את שירותיו של עורך שייצג את הקבוצה, ואולם עמדתו נותרה כי אין כל פסול בכך שהוא זה שימלא בעצמו את שני התפקידים (ראו בעמ' 9 לפרוטוקול יום 8/7/09, ש' 7-5); לנוכח דבריו מצאתי לנכון להקדיש מספר מילים לסוגיה.

בניגוד לתובענה רגילה, חוק תובענות ייצוגיות מורה כי תובענה ייצוגית תנוהל הן על ידי תובע מייצג והן על ידי בא כוח מייצג: התובע המייצג הוא בעל עילת התביעה האישית המשמשת יסוד לתובענה הייצוגית כולה (ראו סעיף 4 לחוק), ובא הכוח המייצג הוא בעל המקצוע האמון על ייצוג האינטרסים של כלל חברי הקבוצה (ראו סעיף 17 לחוק). החוק לא רק קובע תפקידים שונים לתובע מייצג ולבא כוח מייצג – אלא אף מחייב כי כל אחד מהם יאושר באופן פרטני על ידי בית המשפט (ראו סעיף 8 לחוק), מאפשר הסתלקות של רק אחד מהם מההליך (ראו סעיף 16 לחוק), ומורה לפסוק שכר שונה לכל אחד (גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא הכוח המייצג, ראו סעיפים 23-22 לחוק).

ודוק: הדרישה כי תובענה ייצוגית תנוהל הן על ידי תובע מייצג והן על ידי בא כוח מייצג אינה פורמאלית גרידא. היא נחוצה על מנת להגן על עניינה של הקבוצה, ובכדי להבטיח כי חבריה לא ייפגעו מניגוד עניינים שעלול להתעורר בין טובתו של התובע המייצג לבין טובת הקבוצה. כך, למשל, במקרה שבו עולה הצעת פשרה או הסתלקות הרצויה לתובע המייצג אך פוגעת בעניינה של הקבוצה. או כאשר לפי שיקול דעתו של בא הכוח המייצג רצוי להוסיף תובעים מייצגים על מנת לחזק את התובענה – דבר שאינו רצוי לתובע המייצג הקיים [ראו דברי כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף בת"צ 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (5/4/12)]. דעה דומה הביע גם כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני, שבשתי החלטות שונות ציין כי אין זה ראוי שעורך דין ישמש גם כתובע המייצג וגם כבא כוחו בתובענה ייצוגית. לדבריו הקושי שבמצב כזה הופך למוחשי לא רק במצב של ניגוד עניינים, אלא אפילו במצב שבו התובע המייצג נחקר על תצהיר שניתן בתמיכה לבקשת אישור – ובה בעת מעלה התנגדויות משפטיות לשאלות שנשאל, כבא כוח הקבוצה.

גם מטעם זה ראוי אפוא כי בא הכוח המייצג יהיה גורם עצמאי ובלתי תלוי בתובע המייצג, על מנת שיפעל כראוי לטובת הקבוצה [ראו: ת.א. (ת"א) 1437/09 פלד נ' אול יו ניד בע"מ [פורסם בנבו] (11/6/12); ת.א. (ת"א) גולדברג נ' אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ [פורסם בנבו] (29/4/12)].

לנוכח האמור, דומה שככלל חוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר לאדם אחד לשמש הן כתובע מייצג והן כבא כוח מייצג, גם אם הלה הוא עורך דין בהכשרתו. "

יכול אני להוסיף ולחזק את האמור בכך, שלא אחת התרשמתי מאופן הניהול של עו"ד דביר לנגר את התיקים, בהתנגשות אינטרסים זו.

קרי, אין אני יכול לומר בוודאות, ש"קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת על ידי עו"ד דביר לנגר, כ-"כמבקש/תובע ייצוגי" וכ-"בא כוח מייצג – עורך דין", כדרישת סעיף 8(א)(3) ל חוק תובענות ייצוגיות; בוודאי לא בתפקיד כפול זה.

למותר לציין, שאם הייתי סבור שקיימת עילת תביעה כלשהי, הייתי מאפשר החלפת "מבקש/תובע ייצוגי" במקום שדרוש לכך , ו כן את האפשרות להעמיד "בא כוח מייצג – עורך דין " אחר.

משלא נמצאה עילה כזו בנושאי ה"בקשות"/התביעות, אין צורך בכך.

3. סוף דבר

אני דוחה את ה"בקשות" ואיני מתיר הגשת תובענות ייצוגיות בנושאי "בקשות" אלו.

לא הוכח בפני וגם לא מצאתי, שיש עילת תביעה בנושאי ה"בקשות" ו/או שקיים סיכוי כלשהו שתוכחנה עילות תביעה כאלו.

הליכים רבים מאוד התקיימו בתיקים אלו.

הוצאות רבות נגרמו למשיבים, כדי להתגונן מפני הבקשות.

הגם שחלק מהמשיבים היו מיוצגים על ידי משרד עורך דין אחד, נוכח הטענות שנטענו כלפי כל אחד מהם בנפרד, לא היה מנוס מהגשת כתבי תשובה נפרדים, נתמכים בתצהירים של מצהירים שונים, והוגשו דברי סיכום נפרדים אשר יש בהם התייחסות פרטנית כלפי כל אחת מהטענות שהופנו כלפי כל אחד מן המשיבים, הגם שההתייחסות לשאר הנושאים, הייתה זהה.

המשיבים אף נדרשו לדווח על תביעות עתק אלו.

המבקשים - באמצעות עו"ד דביר לנגר - לא עשו כדי להקטין הוצאות אלו.

הגם שכבר עם הגשת כתבי התשובה, התצהירים וחוות דעת המומחים, העמידו המשיבים את המבקשים על הנחות היסוד השגויות שלהם באשר להתנהלות המסחר במטבע חוץ והמסחר הבין בנקאי ובחדר העסקאות, עמדו המבקשים על כך שההליך יסתיים בפסק דין; וגם כאשר במהלך הדיון התברר – לעו"ד דביר לנגר שייצג אותם - להם שלא יעלה בידם, להוכיח את הנטען ב"בקשות" .

בפתח פסק הדין כבר נאמר: שקשה לי להבין כיצד הוגשו " בקשות" בהיקף כה גדול - תביעות בסכום של מיליארדים רבים - נגד 14 בנקים, חברות אשראי ומנהליהם, המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל, ו הממונה על ההגבלים העסקיים, ללא בדיקה מעמיקה של העובדות וההוראות המחייבות; וכי הייתי מצפה, שכאשר מוגשות "בקשות"/תביעות בסדר גודל כזה ובנושאים כה עקרוניים, ש טרם הגשת ה"בקשות"/תביעות אלו ולפני שהם מטילים דופי בהתנהלות המשיבים דלעיל , יבדקו המבקשים את הדבר עם מומחים עתירי ידע וניסיון בתחום הסחר במט"ח.

ברי, שלהתנהלות זו של המבקשים, ראוי שיינתן ביטוי בפסיקת הוצאות.

נוכח כל הנאמר, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד ובכל תיק בנפרד, לשלם לכל אחד מהמשיבים בתיקים אלו ( למעט ל בנק אוצר לחייל), את הוצאותיהם לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪

ער אני לכך, שפסיקת הוצאות זו , בוודאי אינה מכסה את הוצאות המשיבים, וראוי היה אף לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר בצורה משמעותית.

החלטתי להסתפק בסכום זה, בהתחשב בכך שהמבקשים (למעט "תועלת לציבור") הם אנשים פרטיים, חסרי ידע והבנה בהתנהלות המסחר במטבע חוץ, אשר נתנו את אמונם בעו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, בסוברם שיש להם את הידע והניסיון בתחום זה, מה שהביא אותם גם להאמין, שיש סיכוי לתביעתם.

ב"תשובה (מאוחדת) לתגובות המשיבים בבקשות לאישור" שהוגשה ביום 26.1.2015 על ידי עו"ד דביר לנגר נאמר:

"416. עוד יצויין כי כאשר היועץ המשפטי של בנק אוצר החייל פנה ישירות לבא כוח המבקשים בבקשה כי תשמר לבנק הזכות להגיש תגובה רק בהמשך ההליך, תוך חיסכון בעלויות מבחינת הבנק, המבקשים נעתרו מיידית וללא תנאי לבקשת הבנק. משכך, נחסכה מבנק אוצר החייל הטרחה בהגשת תשובה בשלב זה, וקיימת לבנק זה האפשרות להגיש תשובה בשלב מאוחר יותר (ככל שהדבר תלוי במבקשים כמובן)".

בהתחשב בכך ש-בנק אוצר לחייל לא הגיש כתב תשובה ו לא התייצב לדיונים שהתקיימו בבית המשפט, אני מחליט שלא לפסוק ל זכותו הוצאות כלשהן.

ניתנה היום, יי"ד אדר תשע"ח, 01 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.