הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 3878-11-17

מספר בקשה:4
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקש

עומר מוכתר
ע"י ב"כ עו"ד אדטו

נגד

משיבה

פרשמרקט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אללוף

פסק דין

לפני בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מטעם המבקש והמשיבה (להלן: "בקשת ההסתלקות").

עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – קיומו של שילוט שגוי, אשר הטעה את הצרכנים בדבר משקלו המדוייק של המוצר, וכפועל יוצא, בדבר מחירו.

רקע
המבקש (להלן: "המבקש"), הגיש ביום 2.11.2017 תובענה ובקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור"), כנגד המשיבה (להלן: "המשיבה").

בבקשת האישור צוין כי המבקש הוא אזרח מדינת ישראל, אשר רכש מוצר מסוג בננת נקניק סלמי (להלן: "המוצר"), המשווק על ידי המשיבה; המשיבה – חברה פרטית המחזיקה בבעלותה רשת קמעונאית של סופרמרקטים ומרכולים.

בבסיס התובענה ובקשת האישור, טענת המבקש לפיה המשיבה הפרה את דיני הגנת הצרכן, עת פרסמה בשלט שבסופר שבבעלותה, כי המוצר הינו במשקל 500 ג', במחיר 14.90 ₪ ליחידה, בעוד שבפועל, היה משקלו - כפי שצוין על גבי האריזה - 400 ג', במחיר זהה. על פי הנטען, המשיבה פעלה כך במטרה להעלות את אחוז המכירה ולשווק את המוצר "במחיר מציאה".

המבקש עצמו רכש את המוצר פעמים רבות ולא שם לב להטעיה. עם גילויו, הפנה תשומת לב עובדי המשיבה במקום, אך ללא הועיל. גם בביקורים נוספים שערך, גילה כי השלט לא שונה.

בהתאם לכך, טען המבקש כי המשיבה הטעתה את ציבור הצרכנים לפי ס' 2 , 4(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרה חובה חקוקה לפי ס' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; עשתה עושר ולא במשפט; והפרה חובת תום הלב בהתאם לס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

הסעד שנתבקש בבקשת האישור היה מתן פיצוי על הנזק הממוני ושאינו ממוני שנגרם, למבקש על סך 400 ₪ ולחברי הקבוצה, על סך 3,980,000 ₪.

בתשובתה מיום 15.4.2018, טענה המשיבה, בין היתר, כי במהלך חודשים ספטמבר-אוקטובר 2017 הופיעה בשלט שהוצב בסמוך למוצר - בסניף הנבדק בלבד - שגיאה ביחס למשקל המוצר המתואר, זאת, בשל טעות אנוש שארעה על ידי הגורם האמון על השילוט. עם זאת, המשקל צוין במדויק על גבי המוצר עצמו ובחשבונית התשלום. מיד בהיוודע דבר השגיאה הוסר השלט וחודדו נהלי השילוט בכלל הסניפים. מכל מקום, המחיר ששילם המבקש היה המחיר הנכון ביחס למשקל.

לא התקיימה אינדיקציה לקבלת תלונה בזמן אמת, ובאם הייתה כזו היא הייתה מטופלת ללא שיהוי. כמו כן, לא הוכח כי קיים שילוט שגוי בסניפים אחרים של המשיבה.

לטענת המשיבה, אין המדובר במדיניות גורפת של כיתוב שגוי במטרה להטעות הלקוחות, אלא לכל היותר טעות נקודתית. המשיבה פועלת על פי חוק ומשקיעה משאבים לצורך פיקוח, הדרכות ורענון נהלים.

בקשת ההסתלקות
בבקשת ההסתלקות צוין כי הצדדים באו בדברים, אשר הובילו להסדר על פיו, המבקש יסתלק מהבקשה לאישור ותביעתו האישית תידחה, ללא הוצאות.

כמו כן, נוכח הטרחה שטרחו המבקש ובא כוחה בהגשת הבקשה לאישור, תשלם המשיבה למבקש גמול בסך של 1,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחה על סך של 7,500 ₪, בצירוף מע"מ.

בהינתן כי ההליך נמצא בראשיתו, וכי לא הושקעו בו משאבים שיפוטיים רבים; נוכח העובדה כי איש מחברי הקבוצה לא שינה מצבו לרעה וכי אין פגיעה באינטרסים של אלו בגין ההסתלקות, מבקשים המבקש והמשיבה לקבל את בקשת ההסתלקות, להורות על דחיית התביעה האישית של המבקש כנגד המשיבה, ולאשר את תשלום הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוחו.

כמו כן, בנסיבות העניין, ולאור העובדה כי אין בהסתלקות כדי ליצור מעשה בי-דין, מבקשים הצדדים לפטור אותם מפרסום בעיתונות אודות הגשת הודעת הסתלקות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, נחה דעתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות מוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות:

סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...".

סעיף 16(ד) לחוק קובע:
"אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור;

הנה כי כן, הליך ההסתלקות מורכב משני שלבים:

בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:

בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם. (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה. ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן כי בית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן כי בית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של הבקשה לאישור בטענה, כי המשיבה הטעתה, לכאורה, את חברי הקבוצה לחשוב כי הם יוכלו לרכוש מוצר במשקל אחר ובמחיר משתלם.

המשיבה הכחישה טענות אלו בתשובתה, וטענה כי המדובר היה בשגיאה נקודתית, אשר טופלה עת התגלתה. מכל מקום, לעמדתה, המחיר ששולם בפועל, היה המחיר הנכון ביחס למשקל בפועל. על כן, לא התקיימה כל הטעייה לצרכנים.

משהוגשה בקשה זו בטרם התקיים ולו דיון מקדמי, אין בידי לקבוע מסמרות באשר לטענות הצדדים. על פניו נראה כי אכן הבקשה הראתה עילה. עם זאת נוכח הודעת הצדדים כי תוקן הנדרש, ולאור הסכמת הצדדים , נראה כי הושגה מטרתה העיקרית של הבקשה, מוצה ההליך ומתייתר הצורך בהמשך בירורו.

לאור האמור, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.

גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 1,000 ₪; וכן תשלם לב"כ המבקש שכר טרחה בסך של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ.

סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.

קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

לאחרונה, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").

מספרן ההולך וגדל של תובענות ייצוגיות אשר הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת, והחשש מפני תביעות סרק הביא את המחוקק לתקן בשנת 2016 את סעיף 16 לחוק. על פי התיקון, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, במסגרת בקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, ומהי התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (סעיף 25 לפסה"ד בעניין סונול).

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון בעניין סונול, כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת:
"הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים מתאימים." (סעיף 26 לפסה"ד בעניין סונול, ההדגשה במקור, ע.ב).

ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג, שכן משהגיע התובע הייצוגי להסכמה, אין עוד מי שישמיע את קולם של חברי הקבוצה שההסדר אינו משרת את עניינם (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא כוח המייצג, האופן בו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו לבין אלה שנפסקו בסופו של יום לטובת חברי הקבוצה (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

וכך סוכמו עיקרי הדברים:
"ניתן לסכם ולומר, כי שומה על בית משפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק" (סעיף 31 לפסה"ד בענין סונול).

מן הכלל אל הפרט
באשר לעילת התביעה-
בקשת ההסתלקות הוגשה בשלב מקדמי בטרם התקיים ולו דיון מקדמי ובטרם התבררו טענות הצדדים.

על פני הדברים וכפי שעולה מכתבי הטענות, כמו גם מבקשה זו, המשיבה אכן הציבה שילוט בלתי מדוייק (הגם שלשיטתה הייתה זו שגיאה נקודתית), ובכך יש כדי להצביע על קיומה של עילת תביעה.

באשר לתועלת שהביא ההליך לחברי הקבוצה-
בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלבנטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

בענייננו, במסגרת הסדר ההסתלקות, לא התחייבה המשיבה לביצוע כל פעולה עתידית. עם זאת, בתשובתה, ציינה המשיבה כי כבר תיקנה את הטעון תיקון וכי חידדה נהליה לעניין זה. בכך יש כדי להצביע על כך שהבקשה הביאה תועלת מסוימת לחברי הקבוצה ולציבור בכלל.

עוד יש להביא בחשבון את חשיבות הסוגיה שהועלתה במסגרת ההליך וכן את הטרחה בניהול ההליך ובסיומו.

משכך, ובהתחשב בנסיבות העניין, נראה כי שיעור הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות, הינו שיעור סביר, התואם לתוצאות ההליך. נוכח האמור, הריני נעתרת לבקשת הצדדים לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה.

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום. מדובר בבקשה שהוגשה לפני דיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבה. לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקש ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור.

הריני מורה על מחיקת הבקשה לאישור ועל דחיית התביעה האישית של המבקש.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 1,000 ₪; וכן תשלם לב"כ המבקש שכר טרחה בסך של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ.

הגמול ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום.

יתרת שכר הטרחה מותנית בהמצאת אישור נתמך באסמכתא, כי המשיבה אכן תיקנה את הנדרש וחידדה נהליה בעניין, כפי שצויין במסגרת בקשה זו.

ב"כ המבקש ימציא העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

הדיון הקבוע יבוטל. התיק ייסגר.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ט, 31 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.