הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 36362-05-19

מספר בקשה:13
לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקש

ג'ורג' פישר
ע"י ב"כ עו"ד אורי רונן ו/או ע"י עו"ד אריה שטרן

נגד

משיבה

יאיר השחר- חניונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רועי גאליס ו/או ע"י עו"ד שגיא כהן

פסק דין

לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") המוגשת מטעם המבקש והמשיבה (להלן: "בקשת ההסתלקות ").

במוקד ההליך – טענה כי המשיבה הפרה את הוראות הדין, עת לא מנעה עישון והחזקת מוצרי עישון בחניוניה.

רקע
ביום 16.5.2019 הגיש המבקש (להלן: "המבקש") כנגד המשיבה (להלן: "המשיבה") תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור").

ליבת הבקשה נעוצה בטענה, כי המשיבה, המחזיקה בחניונים ציבוריים, לא פיקחה ולא עשתה כל הניתן למניעת עישון והחזקת מוצרי עישון בחניוניה, ובכלל זאת לא הציבה שלטים המורים על איסור העישון במקומות אלו, ואף הציבה מאפרות בשטחי החניונים כמי שמעודדת דווקא את העישון בתחומה.

המבקש, בעל שיעור נכות של 100%, ואשר סובל מרגישות יתר לאוויר מזוהם, נחשף לעישון שעה שעשה שימוש בחניוני המשיבה.

לתימוכין בבקשת האישור, צורף דו"ח חקירה שערך חוקר פרטי מטעם המבקש ועל פיו, במסגרת בדיקות במועדים שונים ובחניונים שונים שערך, נראה כי המשיבה לא פיקחה ולא מנעה עישון בחניונים, לרבות אי הצבת שילוט ומאידך הציבה מאפרות בחלק בלתי מבוטל של החניונים ואף נמצא בשניים מהמקרים, כי עובדי המשיבה עישנו בעצמם בשטח החניון.

נוכח האמור, טען המבקש כי המשיבה הפרה הוראות חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: "חוק העישון"), וכן הפרה חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968; התרשלה בהתאם לס' 35-36 לפקודת הנזיקין

הסעד שהתבקש בבקשת האישור היה מתן צו עשה להתקנת שילוט האוסר עישון בחניוני המשיבה, איסור על הצבת מאפרות, ופעילות ככל הנדרש למניעת עישון והחזקת מוצרי עישון בחניונים; וכן מתן פיצוי אישי למבקש על סך של 100 ₪, ופיצוי לכלל חברי הקבוצה על סך של 49,200,000 ₪.

המשיבה הכחישה בתשובתה טענות המבקש, ובכלל זאת, הוכחת קיומם של עילת תביעה אישית ונזק. כן נטען להיעדרה של תשתית ראייתית ראויה.

לגופו של ענין, טענה המשיבה כי היא פועלת ככל יכולתה למניעת עישון בהתאם להוראות הדין. מיד לאחר קבלת בקשת האישור פעלה המשיבה להחלפת השילוט הישן בחניוניה ולהתקנת שילוט חדש. לטענתה, היא אינה מציבה מאפרות בחניונים. במקביל, מונו עובדים מטעם המשיבה לטובת הפעלת מערך פיקוח ואכיפה למניעת העישון.

המבקש, בתגובה לתשובה לבקשת האישור, ציין בין היתר כי המשיבה למעשה מודה כי הפרה את הוראות חוק העישון.

בדיון שנערך ביום 15.3.2021, המליץ בית המשפט לצדדים לפנות להליך גישור והצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט.

כפועל יוצא, פנו הצדדים לגישור בפני עו"ד אמיר שרף, והגיעו להסכמות בדבר הסתלקות מתוגמלת כמפורט להלן.

בקשת ההסתלקות
במסגרת בקשת ההסתלקות הוסכם כי:
המשיבה פעלה ופועלת כמיטב יכולתה לאכיפת חוק העישון ובכוונתה להמשיך ולעשות כן.
הותקנו שלטים חדשים בדבר איסור העישון, כאמור לעיל.
לא יוצבו מאפרות בחניונים.
יתבצע רענון נהלים ועובדי המשיבה יפעלו לאכיפת חוק העישון.

בהינתן כי הושגו מטרות התובענה וכי האינטרס הציבורי יצא נשכר, הוסכם כי אין מקום להמשיך בניהול בקשת האישור והתובענה דנא. על כן, המבקש יסתלק מבקשת האישור, זו תימחק ותביעתו האישית תידחה.

כמו כן, הצדדים מבקשים לאשר גמול על סך של 10,000 ₪ למבקש; וכן שכר טרחה לבאי כוח המבקש על סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ; המשיבה תישא בעלות הגישור.

בנוסף, מבוקש פטור מתשלום יתרת האגרה.

בנסיבות העניין, מבקשים הצדדים לפטור אותם מאיתור מבקש חלופי וכן מפרסום ומשלוח הודעה אודות הגשת הודעת הסתלקות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, מצאתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות המוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורכב משני שלבים:

בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:

בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת ההסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה. ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן כי בית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן כי בית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של בקשת האישור בטענה, כי המשיבה הפרה את הוראות הדין, עת לא מנעה ולא פיקחה אחר העישון המתקיים בחניוניה.

המשיבה טענה כי היא מפקחת ופועלת כמיטב יכולתה וכי לאחר הגשת בקשת האישור החליפה את השילוט בשטחה וכן מינתה עובדים מטעמה לצורך הפעלת מערך פיקוח ואכיפה.

בהינתן האמור, נראה כי הושגה מטרתו העיקרית של ההליך ומתייתר הצורך בהמשך בירורו.

קבלת בקשת ההסתלקות בשלב זה תייתר את הצורך בניהול ההליכים, תחסוך טרחה ועלויות משמעותיות לצדדים ותפחית מהעומס המוטל על בית המשפט.

לאור האמור, נחה דעתי כי ההסדר מהווה פתרון הוגן, הולם וראוי לסיום המחלוקת.

על כן, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.
גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת.

דיון
סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.

קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

זה מכבר, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").

בעניין סונול נקבע כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת. ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את הדברים, ראיתי לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה.

כאמור בבקשת האישור, המבקש טען כי המשיבה הפרה הוראות הדין, כשלא מנעה את העישון ואת החזקת מוצרי העישון ברחבי החניונים שבהחזקתה.

המשיבה טענה כי היא פועלת ופעלה כמיטב יכולתה. מעבר לכך, ציינה כי בעקבות בקשת האישור החליפה את השילוט במקום, וכן נמנעה מהצבת מאפרות ומינתה מקרב עובדיה מערך פיקוח ואכיפה למניעת העישון.

בהינתן כי בקשת האישור טרם הוכרעה ומצויה בחיתוליה, אין מקום לקבוע מסמרות לעניין זה.

עם זאת, על פני הדברים, וכפי שעולה מהתצהיר ומדו"ח החוקר שצורפו לבקשה, נראה, כי הבקשה גילתה עילת תביעה לכאורה. מעבר לכך, העובדה כי בעקבות הגשת בקשת האישור, נקטה המשיבה בפעולות למניעת העישון בחניונים, מלמדת כשלעצמה כי מדובר בבקשה שהיה בה ממש.

נוסף על כך, נראה כי ההליך הניב תועלת.

בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלבנטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

ראשית, ההליך הציף סוגיה בעלת חשיבות לחברי הקבוצה, כמו גם לציבור בכללותו.

מעבר לכך, וכאמור בבקשת הסתלקות, במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ציינה המשיבה כי פעלה ותפעל לטובת אכיפת חוק העישון בחניוניה; כי התקינה שילוט חדש במקום; וכי תחדד הנהלים בקרב עובדיה.

בכל אלו, יש כדי להסדיר סוגיות שהועלו בבקשת האישור ולהביא תועלת לחברי הקבוצה.

בשים לב לקיומה של עילת תביעה לכאורה, בהתחשב בהסדרה העתידית שהשיגה בקשת האישור, נוכח עבודת ההכנה של המבקש ובאי כוחו, ולאור התועלת שתהא לציבור ולחברי הקבוצה בגין בקשת ההסתלקות, וכן החיסכון במשאבי המערכת השיפוטית, יש מקום לאשר גמול ושכר טרחה.

בהתחשב בנסיבות העניין, נראה כי שיעור הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות, הינו שיעור סביר, התואם לתוצאות תובענה זו.

על כן, הריני נעתרת לבקשת הצדדים לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה.

לעניין תשלום יתרת האגרה – בהינתן כי ההסכמות בין הצדדים הושגו בעקבות הליך גישור אליו הופנו על ידי בית המשפט, בשלב מוקדם של ההליך; ובשים לב לכך שהמבקש הינו נכה בשיעור 100% אשר נקט בהליך לטובת כלל הציבור, מצאתי לנכון לקבוע כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצ דיקים מתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה , ומשכך ניתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה.

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורתני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום. מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מקדמי, בטרם נערך דיון מהותי בבקשה לאישור, פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבה. לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור. ההיפך הוא הנכון – על פני הדברים, נוכח התחייבות המשיבה באשר להסדרה העתידית; בשים לב לתועלת בה זכו חברי הקבוצה והציבור בכללותו; ובהינתן כי אין מניעה מידי מבקשים אחרים להגיש בקשת אישור בנושא הנדון, מצטייר כי בקשת ההסתלקות הינה במקומה, באשר אין מקום לניהול הליך זה.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקש ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ומורה על מחיקת בקשת האישור.

התביעה האישית של המבקש, נדחית.

המבקש יהא פטור מתשלום יתרת האגרה, כאמור לעיל.

המשיבה תשלם למבקש גמול על סך של 10,000 ₪; כמו כן תשלם המשיבה שכר טרחה לבאי כוחו של המבקש על סך של 70,000 ₪, בתוספת מע"מ, וכן תישא בעלות הליך הגישור.

הגמול, מחצית שכר הטרחה וכן תשלום עבור הליך הגישור, ישולמו בתוך 30 יום.

יתרת שכר הטרחה תשולם לאחר הודעת עדכון, הכוללת הצגת אסמכתאות, המעידות כי בוצעו התחייבויות המשיבה, הן לעניין הצבת השילוט והפסקת הצבת מאפרות בחניונים; והן לעניין חידוד נהליה, כאמור.

ב"כ המבקש ימציאו העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ב' אב תשפ"א, 11 יולי 2021, בהעדר הצדדים.