הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 33971-04-20

בקשה מס' 12
לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשת
המבקש להצטרף
שיר צוק
דימיטרי זיננקו
ע"י ב"כ עו"ד טל ספיר

נגד

המשיבה
AIR EUROPA LINEAS AEREAS
ע"י הנציגה המורשית עו"ד שירלי קציר

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
לפניי בקשת המבקשת מיום 28.1.21 להתיר לה לתקן את התובענה הייצוגית ואת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית שהוגשה בגדרה (להלן: " הבקשה").
המבקשת הגישה ביום 26.4.20 בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). לטענתה, בתמצית, התובענה הייצוגית עוסקת ב"הפרה שיטתית של הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה, או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012 [...] הפרה שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת של הנתבעת המנצלת את התפרצות נגיף הקורונה בישראל ובעולם בכדי להחזיק כספים לא לה בהיקפים עצומים" (ר' סעיף 1).
לטענת המבקשת, הפרת החוק השיטתית נעשית על ידי המשיבה באופן הבא: המשיבה מכרה ללקוחותיה במועדים שונים כרטיסי טיסה לקווי תעופה שונים שהיא מפעילה מישראל לרחבי העולם, ולמרות ביטול גורף של טיסותיה אלו בתקופה שקדמה להגשת התובענה בימי הקורונה, בחרה היא כעניין שבמדיניות שלא להשיב את תמורת הכרטיסים לרוכשי הכרטיסים ולמבקשת ואפילו לא ליידע אותם כי עומדת להם הזכות החוקית לבחור בין "השבת תמורה או כרטיס חלופי לפי בחירת הנוסע" ובמקום זאת כופה על נוסעיה לקבל אך ורק שוברי זיכוי שניתנים למימוש בעת רכישת כרטיס חלופי שניתן לממשו עד ליום 31.3.21.
ישיבת קדם משפט נקבעה והתקיימה בתיק ביום 4.4.21.
עוד קודם לקיום ישיבת קדם המשפט, ביום 28.1.21, הגישה המבקשת את הבקשה מושא החלטה זו. לדבריה, בתמצית, ביום 13.7.20, כשלושה חודשים לאחר הגשת התובענה, תוקן חוק שירותי תעופה באופן רטרואקטיבי ואף תוקן סעיף 3(א)(2) שבו ונקבע כי חברות התעופה מחויבות להשיב את התמורה בעד כרטיסי הטיסה ששילמו להן נוסעיהם ואשר טיסותיהם בוטלו על ידן – בתקופה שמיום 1.3.20 ועד ליום 31.8.20 – בתוך 90 ימים מהמועד הנקוב בכרטיס או עד ליום 14.8.20, לפי המאוחר. כן נטען כי ביום 13.8.20, כארבעה חודשים לאחר הגשת התובענה, תוקן החוק פעם נוספת באופן רטרואקטיבי ושוב תוקן אותו סעיף ונקבע שחברות התעופה שהגישו לרשות התעופה האזרחית הודעה על "ירידה של 70% בהכנסות" – והמשיבה ביניהן – מחויבות להשיב את התמורה בעד כרטיסי הטיסה בתוך 90 ימים מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או עד ליום 1.10.20. לטענת המבקשת, תיקון זה אינו רלוונטי למשיבה משום שהיא לא הגישה הודעה לרשות התעופה האזרחית.
עוד נטען כי ביום 14.12.20 תוקן החוק פעם נוספת ונקבעה בו חובת השבה בת 30 ימים מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה – ביחס לטיסות שמועד המראתן מ־1.12.20 (ר' נספח א).
המבקשת טוענת כי המשיבה השיבה לה את התמורה רק ביום 16.9.20, כחודש ימים לאחר המועד האחרון להשבתה על פי החוק בנוסחו המתוקן, ומכאן ברור כי נכון ליום 15.8.20 המשיבה הפרה את הוראות החוק אף בנוסחו המתוקן ואין בעובדת התשלום לשנות מדבר זה (ר' סעיפים
5–6 והאישור על ביצוע ההחזר שצורף כנספח לתצהיר המבקשת).
בגדרי סעיף 13 פירטה המבקשת את האופן בו מבוקש לתקן את כתב התביעה ואת בקשת האישור, בין היתר כדלקמן:
תיקון תיאור הוראות החוק (סעיפים 35–37 לבקשת האישור).
תיקון תיאור הפרות החוק (סעיפים 41–55 וכן פרק "הפרת חובה חקוקה" בבקשת האישור).
הגדרת הקבוצה (סעיף 96 לבקשת האישור).
תיקון צו עשה (במקום סעיפים 100–102 לבקשת האישור).
תיקון סכום התביעה של המבקשת (סעיף 103 לבקשת האישור).
תיקון גודל הקבוצה (סעיף 107 לבקשת האישור).
לטענת המבקשת בתמצית, אין בתיקון המבוקש משום "הודאה" בנכונות טענות המשיבה בבקשת הסילוק על הסף והתיקון המבוקש נחוץ כדי לשקף בתובענה ובבקשת האישור את התיקונים שבוצעו בחוק לאחר הגשת התובענה ואת השינוי בסכום התביעה של המבקשת – " שהוא תוצאה מתבקשת נוכח השבת התשלום למבקשת גם אם באיחור ניכר ביחס למועד הקבוע בחוק שירותי תעופה" (ר' סעיף 9).
המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. לדבריה בקצירת האומר, בקשת התיקון מוצגת כבקשה לתיקון "נקודתי" אלא שעיון בה מלמד כי מדובר הלכה למעשה בבקשה לבירור תביעה ייצוגית חדשה לחלוטין – " שינוי בקשת האישור מן המסד ועד הטפחות" (ר' סעיפים 1–2).
לטענת המשיבה, למעלה מחצי שנה לאחר כניסתה לתוקף של הוראת השעה לא טרחה המבקשת לעדכן את בית המשפט בשינוי המהותי שחל בדין בקשר עם הנסיבות הרלוונטיות לבקשת האישור, ורק לאחר שהיא נאלצה להגיש בקשה לסילוק נוכח התחולה הרטרואקטיבית של הוראת השעה עומדת המבקשת על המשך ניהול ההליך כמו שהוא וכי משעה שהבינה המבקשת כי אפסו סיכוייה, " פנתה כמוצא אחרון בבקשה לתקן את הוראות החוק והעילות העומדות בבסיס בקשת האישור שהוגשה טרם זמנה ובתוך כך להחליף למעשה את בקשת האישור כפי שהוגשה במקור בבקשה חדשה לגמרי".
לטענת המשיבה, התנהלות המבקשת לוקה בחוסר תום לב קיצוני, עומדת בניגוד להוראות הדין וההלכה, אין להתיר את בקשת התיקון משום שמדובר למעשה "בתביעה חדשה לחלוטין" המבקשת לתקן חלק ניכר מבקשת האישור (כמפורט בסעיף 20 על סעיפי המשנה שבו, בתשובה). עוד ציינה המשיבה כי נוסח בקשת האישור המתוקנת לא צורף לבקשה.
המבקשת בתגובתה בדעה כי לידת בקשת התיקון "נעוצה בלמעלה מחמישה תיקוני חקיקה שבוצעו בחוק שירותי תעופה במהלך שנת 2020" ותיקונים אלו מצדיקים את בקשת התיקון המבוקשת משום שיהיה בכך לסייע בבירור השאלות שבמחלוקת. לשיטתה, המשיבה לא השיבה לה את התמורה עד לתום המועד הנקוב בחוק (14.8.20) ובכך הפרה את הוראותיו אף בנוסחו המתוקן, וההצדקה להגשת התובענה בענייננו לא חלפה ונעלמה.
לא מצאתי לחזור על יתר טיעוני הצדדים בכתבי הטענות, לרבות על ההלכה הנוהגת בתיקון כתבי טענות בהליך של תובענה ייצוגית.
ביום 4.4.21 התקיים דיון בבקשה, כאשר עיקרו התקיים בהליך מקביל שהדיון בו אוחד עם תיק זה – ת"צ 16494-04-20 ליבנה-אנוליק נ' Air Portugal ( ר' בקשה מס' 10 שם ; פרוטוקול הדיון, עמודים 1–4). בפרוטוקול בגדרי בקשה זו שב ב"כ המבקשת על הטיעון שטען בת"צ ליבנה-אנוליק לעיל וב"כ המשיבה חזרה על האמור בתשובתה שבכתבי הטענות ולא מצאה להוסיף על הטיעון שבכתב, בשים לב לדיון שהתקיים בת"צ ליבנה-אנוליק. לא מצאתי לשוב ולפרט את טיעוני הצדדים, המקבלים ביטוי בפרוטוקולי הדיון.
בהחלטת בית המשפט עם תום הדיון נקבע כי ב"כ המבקשת יודיע לבית המשפט ולעמיתיו בתוך 20 ימים האם הוא מקבל את המלצת בית המשפט וזאת מבלי לקבוע מסמרות או ליצור הסתמכות כלשהי, לפיה תוגש על ידי המבקשת בקשה לאישור חדשה וככל שתהא הסכמה שכזו יבוא הדיון בתיק זה לידי סיום ותינתן למשיבה, כמו גם למבקשת לאחר מכן, הזכות להתייחס בכתב לסוגיית ההוצאות. ככל שהמבקשת תודיע שאינה מקבלת את המלצת בית המשפט, נקבע כי בא כוחה ימציא בתוך 20 ימים טיוטה של בקשת האישור המתוקנת אותה הוא יבקש להגיש, ותינתן למשיבה הזכות להגיב לה.
ביום 3.6.21 המציא ב"כ המבקשת את טיוטת הבקשה המתוקנת, כאשר אליה אף נספח תצהיר של מר דימיטרי זיננקו מיום 27.5.21 אשר מבקש להצטרף כמבקש מס' 2 לבקשה המתוקנת. בהתאם להחלטה מיום 5.6.21 נתבקשה התייחסות המשיבה עד ליום 6.7.21.
ביום 24.6.21 הגישה המבקשת הודעת עדכון ובקשה לפסיקת הוצאות. לטענתה, העובדה שלאחר הגשת בקשת האישור והמועד הקבוע בחוק טרחה המשיבה להשיב למבקשת באופן חד־צדדי את הסכומים אשר שולמו לה על ידי המבקשת, וכך אף עשתה ביום 18.6.21 ביחס למר זיננקו שנתבקש צירופו כמבקש נוסף, מלמדים כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב ורצונה הוא לסכל את התובענה הייצוגית המוצדקת. לשיטת המבקשת, המשיבה אינה יכולה להיבנות מהתנהלותה ואין לאפשר לה לעשות כן, והשבת הכספים אינה יכולה לפגוע בעילת התביעה המוצדקת של המבקשת או של מר זיננקו (או של כל חבר אחר בקבוצה). בנסיבות אלה נתבקש בית המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ולפסוק לב"כ המבקשת שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל וכן לפסוק הוצאות למבקשת ולמר זיננקו, אשר קיבלו בחזרה את כספם מהמשיבה רק לאחר שנקטו בהליך המשפטי.
המשיבה בתגובתה לטיוטה המתוקנת שהוגשה במסגרת בקשת התיקון בדעה כי עיון בזו מלמד "שהתיקון המבוקש [...] מהווה למעשה בקשה לבירור תביעה ייצוגית חדשה לחלוטין". לדבריה הוראות הדין עליה הושתתה בקשת האישור בוטלו ואינן רלוונטיות עוד לחברי הקבוצה הנטענת, וזאת בין היתר ביחס לשאלת מועד ההחזר, אופן ההחזר, ההטבות להן זכאי הנוסע ובנסיבות אלה ברור כי הדיון בטענות המתבססות על הוראות דין חסרות תוקף מתייתר ומכאן שיש להורות על סילוק בקשת האישור על הסף. לשיטתה אין הצדקה להמשך ניהולו של ההליך "אשר כאמור הוגש על בסיס הוראות דין שונות וחסרות תוקף".
בגדרי פרק ב לתגובה (סעיפים 9–17) התייחסה המשיבה לרקע לבקשת התיקון ובגדרי פרק ג (סעיפים 19–22) התייחסה היא באופן מפורט "לכשלי הטיוטה המתוקנת". לדבריה בתמצית, הטיוטה המתוקנת אינה מתייחסת לשינויים בדין החל (ר' בהרחבה סעיף 19), הוספו טענות עובדתיות בתצהיר ובנספחיו מבלי לסמנן בטיוטה המתוקנת (ר' סעיף 20), במסגרת הטיוטה המתוקנת נכללו טענות לא רלוונטיות לעניין ההטבות והיידוע (ר' סעיף 21), והסעדים שנותרו במסגרת הטיוטה המתוקנת אינם רלוונטיים (ר' סעיף 22). המשיבה בדעה כי יש לדחות את בקשת התיקון, בין היתר לפי שבקשת האישור הנוכחית "מבוססת על הוראות שאינן בנות תוקף ובהתאם תיקונה מחייב שינוי הבקשה מן היסוד" ומשתכלית בקשת התיקון היא "לברוא, הלכה למעשה בקשת אישור חדשה" מתבקש בית המשפט לדחות את בקשת התיקון במלואה (ר' סעיפים 23 ו־25).
המבקשת בתגובתה לתשובת המשיבה מציינת בין היתר כי השאלה העומדת לפתחו של בית המשפט במסגרת בקשת התיקון היא " מי יהא זה שיישא בתוצאות התנהלותה המפרה של המשיבה" וכי עניינה של התובענה הייצוגית בהפרה יסודית ומתמשכת של הוראות חוק שירותי תעופה והפרה של חובת ההשבה המעוגנת בחוק זה. לשיטתה מדובר "בתובענה פשוטה מאין כמותה" שאף לאחר שינוי המועדים שנקבעו בחוק לא בוטלה חובת ההשבה והמשיבה בדרך של "השבה חד צדדית ומאוחרת של כספי התמורה למבקשת" מנסה לסכל את התובענה הייצוגית.
לטענת המבקשת מתקיימים במקרה דנן כל המבחנים אשר נקבעו בבר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (ר' סעיף 13) ולשיטתה, לנוכח האינטרס הציבורי המגולם בהליך הייצוגי יש לנקוט בגישה ליברלית ולהתיר לתקן את בקשת ה אישור, שאינה בקשת סרק. לדבריה, אף לאחר התיקון יהא מדובר באותה תביעה המושתתת על אותה עילה בדיוק של הפרת חובת ההשבה ועל אותה מסגרת עובדתית.
עוד יצוין כי המשיבה הגישה תשובה נוספת ביום 21.7.21 והמבקשת השיבה לה ביום 4.8.21. לא מצאתי לפרט את האמור בכתבי טענות אלה.

המסגרת המשפטית על קצה המזלג
בבר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (פורסם בנבו, 22.11.12) נפסק בין היתר:
תקנה 92 לתקנות סדר הדין – שחלה, בשינויים המחויבים, גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענה ייצוגית ( תקנה 19 ל תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; להלן: תקנות תובענות ייצוגיות) – מקנה שיקול דעת לבית המשפט להתיר תיקון של כתב טענות בכל עת. לשם כך על בית המשפט לאזן בין שלושה אינטרסים: האחד, אינטרס מבקש התיקון בבירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה, ושאם לא יותר לו לבררה עלולה להיחסם זכות גישתו לערכאות השיפוט לצורך בירורה; השני, אינטרס המשיב שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; השלישי, אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט ובכך שבתי המשפט ידונו ויכריעו בשאלות השנויות במחלוקת.

כן נקבע בפרשת אינסלר לעיל כי כדי לאזן כראוי בין האינטרסים שצוינו מעלה, על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים:
האחד, האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. ככל שהתיקון נראה ככזה שעשוי לסייע בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כך יטה בית המשפט להתירו. מנגד, ככל שהמידע שהוספתו או מחיקתו מתבקשת בתיקון נראה ככזה שלא גלומה בו תועלת לליבון אי-ההסכמות שבין הצדדים – כך גובר משקלם של האינטרסים המתחרים. בבסיסו של שיקול זה עומדת השאיפה להעמיד לדיון את הפלוגתה האמיתית שבין הצדדים ולחתור לבירור האמת (ע"א 351/61 זדרוביץ' נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז 481, 486 (1962); להלן: עניין זדרוביץ'). שיקול שני נוגע לאיחור בהעלאת הטענה – סיבתו ומידתו. העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה – הניתנת לסתירה – כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת; שכן אם מדובר בעובדה מהותית, מדוע היא לא הועלתה מלכתחילה? כמו כן יתייחס בית המשפט למועד הגשת בקשת התיקון: ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להתיר את התיקון; וככל שבקשת התיקון מוגשת בשיהוי ובשלב מאוחר של ההליך, כך תגבר הנטייה שלא להיעתר לה. שיקול שלישי הוא אם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב. בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992) (להלן: עניין אגמון); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)) או יקנה למבקשו יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקה ט"ז ([פורסם בנבו], 25.9.2008)). בכלל זה עשוי בית המשפט לשקול אם דחיית בקשת התיקון חוסמת את הדרך להעלות את הטענה בפורום אחר, ואם אינטרס היריב בהכרעה מהירה בסכסוך מטה את הכף לדחות את בקשת התיקון. שאלה רביעית היא האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. ההחלטה בבקשת התיקון תיגזר מאיזון ראוי בין מכלול השיקולים האמורים, שאף אחד מהם אינו קונקלוסיבי (ראו רע"א 735/02 בר נ' מגבר יועצים בע"מ, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 25.4.2002); רע"א 3385/08 הנ"ל, בפסקה ט"ז; שלמה לוין 'תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד' 139-138 [פורסם בנבו] (מהדורה שניה, 2008)).

על רקע השיקולים שפורטו מעלה הובהר בפרשת אינסלר כי " ...התגבש בפסיקתנו הכלל שלפיו בעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו בשלב מוקדם של ההליך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב, ומרפאים את הפגיעה ביריב באמצעות פסיקת הוצאות לטובתו (ראו, בין רבים: עניין זדרוביץ'; ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב.נ.ת. ושות' חב' לביצוע, ניהול ותיכנון פרויקטים בע"מ, פ"ד מד(4) 532, 540 (1990); עניין אגמון; רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ נ' נטפים בע"מ, פסקה 9 ([פורסם בנבו], 7.8.2012))...".
(ר' גם רע"א 4289/19 ליבוביץ נ' הוט מובייל (פורסם בנבו, 17.12.19); רע"א 9181/18 רוקח נ' פרטנר (פורסם בנבו, 16.12.19)).

דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את טיוטת בקשת האישור שהובאה לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת התיקון להתקבל.
לא למותר לציין כי הלכה פסוקה היא שכאשר בעל דין מבקש לתקן כתב טענות, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב (ר' ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214) וכך גם מציין א' גורן בספרו, כי ככל שיש בתיקון המבוקש לקדם את בירורן של השאלות השנויות במחלוקת, על בית המשפט לנקוט בגישה ליברלית בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב טענות (ר' סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 13 (2020), עמודים 351–352).
תקנה 92 לתקסד"א–התשמ"ד, שחלה בשינויים המחויבים גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענה ייצוגית (ר' תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות), מקנה לבית המשפט שיקול דעת להתיר תיקון של כתבי טענות בכל עת. לשם כך על בית המשפט לאזן בין שלושה אינטרסים. הראשון, אינטרס מבקש התיקון בבירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה; השני, אינטרס המשיבה שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; והשלישי, אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט ושתינתן הכרעה לגבי מלוא השאלות שבמחלוקת. על מנת לאזן כראוי בין האינטרסים הנ"ל, על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים (ר' פרשת אינסלר לעיל) .
בהתאם להלכה שנפסקה בפרשת אינסלר לעיל, ועל רקע ארבעת המבחנים שהותוו בפסק דין זה, מצאתי שלא מתקיים טעם של ממש לדחות את הבקשה.
סבורני כי התיקון המבוקש בכתב התביעה ובבקשת האישור, ואף על דרך צירוף מבקשים נוספים, הוא תיקון אשר דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקתו ויהא בו אף לסייע בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים.
גם אם אקבל את טענת המשיבה כי בקשת התיקון טומנת בחובה עילת תביעה חדשה, הרי שאין בכך לשלול אותה באופן קטגורי, ואין בכך כדי לסתום את הגולל על עצם בחינת הבקשה. לעניין זה ראו גורן לעיל, עמוד 354:
אפילו יש בתיקון מסוים משום הוספת 'עילה חדשה' גם אז אין בעובדה זו, כשלעצמה, משום שלילתה של זכות התיקון. במקרה כזה, הקריטריונים לבחינת הבקשה לתיקון חמורים יותר ובקשה לתיקון, שבה עותרים להוספת 'עילה חדשה' גורם חשוב בשיקולי בית המשפט הוא השיהוי בהגשתה.

(ר' ת"צ (ת"א) 39355-06-19 הייט נ' אירפורט סיטי (פורסם בנבו, 25.10.21)).
כפי שנפסק בפרשת הייט לעיל, והדברים נכונים אף בענייננו אנו, גם טעמים של "יעילות שיפוטית ושמירת האינטרס הציבורי" מצדיקים מתן היתר להוספת "עילה חדשה". ודוק, "הואיל ואין בדחיית בקשת התיקון כדי להציב מחסום בפני המבקשים מלהגיש בקשת אישור נוספת ולבקש לדון בשתי הבקשות במאוחד, או לחלופין למחוק את בקשת האישור הקיימת ולהגיש תחתיה בקשת אישור חדשה ומתוקנת, הרי שדווקא דחיית בקשת התיקון היא שעשויה להוביל להשחתת זמן שיפוטי יקר" (ר' תנ"ג (כלכלית ת"א ) 9167-02-14 כוהני נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 28.10.14)).
זאת ועוד, איני סבור כי הגשת הבקשה לוקה בשיהוי ניכר או כזה שנעדר הסבר מניח את הדעת. הרקע לשינוי, כפי שהובהר על ידי המבקשת, הוא השינוי במצב החקיקתי אשר אירע לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. על כל פנים, סבורני כי עצם הגשת הבקשה לא לוקה לגופה בשיהוי ניכר, וזאת בשים לב לעובדה שהבקשה מושא ההחלטה הוגשה ביום 28.1.21, בעוד שהבקשה לאישור הוגשה ביום 26.4.20.
אף לא מצאתי כי התיקון המבוקש עלול לפגוע במשיבה או לגרום לה לעיוות דין או קיפוח זכויות, בשים לב לעובדה כי תעמוד לה הזכות להגיש כתב תשובה מתוקן בגדרו תטען את כל טענותיה, וזכותה לפסיקת הוצאות נשמרת.
איני סבור כי עלה בידי המשיבה להוכיח שבקשת האישור הוגשה בחוסר תום לב. לא מצאתי בשלב זה כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות המבקשת, המצדיק את דחיית בקשת התיקון.
בסופו של יום אף באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המשיבה להראות שהתובענה הייצוגית ובקשת האישור שמבוקש לתקנן הוגשו בחופזה ובלא לערוך בירור מעמיק קודם להגשתן.
אכן, על רקע השינוי בחוק שירותי תעופה והוראות השעה, התיקון המבוקש הוא לכאורה מקיף ואינו נקודתי גרידא. ברם אולם, בסופו של יום כאשר עסקינן "בהליך ייצוגי ראוי על פניו ויש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת", נטיית בית המשפט היא להיעתר לבקשת התיקון (ר' פרשת אינסלר, פסקאות 12–14; רע"א 3361/18 סבח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.10.19), פסקה 6).
כפי שנפסק בפרשת אינסלר לעיל, ולדברים אף משקל ותוקף בענייננו אנו, הרי ש" בבקשה לאישור תובענה ייצוגית המבקש ובא כוחו מייצגים את אינטרס חברי הקבוצה (שקולם הישיר נפקד מן ההליך) ובנוסף את אינטרס הציבור במימוש תכליותיו החשובות של מוסד התובענה הייצוגית. לכן, בעוד שבהליך רגיל דחיית בקשה לתיקון פוגעת בעיקר באינטרס מבקש התיקון, כשמדובר בתובענה ייצוגית דחייה של בקשת תיקון פוגעת הן באינטרס חברי הקבוצה והן באינטרס הציבור. הואיל ולמוסד התובענה הייצוגית תכליות חברתיות חשובות, שומה על בית המשפט להקנות משקל רב יותר לאינטרס הציבור בבירור ובהכרעה סוגיות ציבוריות המגלות עילה" (שם, פסקה 13).
בענייננו אנו, לכאורה ומבלי לטעת מסמרות, מדובר בתובענה ייצוגית ובבקשה לאישורה ככזו המעלים סוגיה–טענה מהותית בקשר להתנהלותה של המשיבה הנוגעת כנטען להפרה שיטתית של הוראות חוק שירותי תעופה. המדובר בשאלה עקרונית – שהיא במרכז בקשת האישור המקורית, כמו גם בלב ליבה של בקשת האישור המתוקנת – כאשר אינטרס הציבור בבירורה ובהכרעה בה ברור.
לא מצאתי בגדרי החלטתי זו להידרש למשמעות העובדה כי תמורת כרטיס הטיסה הושבה למבקשים או למי מהם, וזאת בהיבט העילה האישית. טענות הצדדים בנושא נשמרות.

סוף דבר
הלכה היא כי לערכאה דיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך – בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים. בהתאם, הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים שעניינן אופן ניהול ההליך אלא במקרים חריגים שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ר' רע"א 4841/18 פרטנר תקשורת נ' כרמי (פורסם בנבו, 12.8.19), פסקה 12; רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג נ' זילברג (פורסם בנבו, 22.11.18), פסקה 14; פרשת רוקח לעיל).
אשר על כן ובהינתן כל האמור , מצאתי להיעתר לבקשה.
בעת הזו לא מצאתי לפסוק הוצאות בבקשה זו, וזכויות הצדדים לטעון בעניין נשמרות להם.
תובענה ייצוגית מתוקנת, כמו גם בקשה מתוקנת לאישורה, יוגשו בתוך 30 ימים מהיום.
המשיבה תגיש את תשובתה בהתאם למועדים הקבועים בתקנות.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, 04 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.