הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 30301-06-15

לפני
כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקש
אספי יוסף
ע"י ב"כ עוה"ד תומר אפלדורף וסלעית קולר

נגד
משיבה
בזק בינלאומי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אייל בליזובסקי

החלטה
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבה, בזק בינלאומי בע"מ (להלן – בזק או המשיבה), מפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן או החוק) באשר אינה מוסרת ללקוחותיה הודעה בכתב בדבר העלאת המחיר בתום המועד בעסקה לתקופה קצובה, וגובה מלקוחותיה תשלומים ביתר (להלן – בקשת האישור).
רקע
המשיבה, חברת תקשורת ישראלית המספקת ללקוחותיה מגוון רחב של שירותים , בין היתר שירותי חיבור לאינטרנט וטלפוניה, נוה גת להתקשר עם לקוחותיה ב"עסקאות לתקופה קצובה".
החל משנת 2011 ובמשך מספר שנים המבקש התקשר עם המשיבה בעסקאות לקבלת שירותי אינטרנט ל"תקופה קצובה", במסגרתן ניתנה למבקש הטבת תעריף מוזל במשך התקופה הקצובה, שבסיומה עלה מחיר השירות לתעריף גבוה יותר. כך, בחודש דצמבר 2013 התקשר המבקש עם המשיבה בעסקה לתקופה קצובה. בהתאם לתנאי העסקה, עלות השירותים עמדה על סך של 28.89 ₪ לחודש למשך 12 חודשים. בסיום התקופה האמורה (דצמבר 2014), עלה מחיר השירותים לסך של 59.89 ₪ לחודש .
במוקד בקשת האישור טענת המבקש לפיה, לאורך כל תקופת ההתקשרות עם המשיבה ובפרט בסמוך למועד סיום התקופה הקצובה והעלאת מחיר העסקה, בדצמבר 2014, לא קיבל הודעה בדבר השינוי הצפוי בעלות העסקה. התברר למבקש, שהודעות וחשבוניות בדבר העסקאות בהן התקשר עם המשיבה ובכלל זה ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה והעלאת מחיר העסקה (להלן – הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה) נשלחו לתיבת דואר אלקטרוני אישית שהקצתה המשיבה למבקש (להלן – התיבה האישית).
המחלוקת בין הצדדים לבקשת האישור מתמקדת בשאלת אופן משלוח ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה. היינו, האם משלוח ההודעה לתיבה האישית שהקצתה המשיבה למבקש, כמו גם ליתר לקוחותיה, הוא – כדין, והאם יש בו כדי למלא אחר חובות המשיבה לקבלת הסכמת הצרכן להמשך ההתקשרות ביניהם, כנדרש בחוק הגנת הצרכן.
תמצית טענות המבקש
על המשיבה מוטלת חובה להודיע ללקוחותיה בכתב על סיום תקופת ההטבה בטרם תהא רשאית להעלות מחירים עבור השירות אותו היא מספקת בעסקאות קצובות. בפועל, היא "מודיעה" על העלאת המחיר באמצעות שליחת הודעה בדבר סיום ההטבה לתיבה האישית של הלקוח.
התיבה האישית אליה נשלחת ההודעה בדבר סיום ההטבה היא תיבת דואר אלקטרוני שפתחה המשיבה למבקש וליתר לקוחותיה במועד ההתקשרות, באופן חד צדדי. המשיבה משתמשת בתיבה האישית לצורך משלוח הודעות, חשבוניות ועדכונים אותם היא מחויבת למסור על פי דין ללקוחותיה ובכלל זה הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה (יחד להלן – תכתובות בזק).
חלף האפשרות לשלוח תכתובות בזק למענם הרשום של הלקוחות או לכתובת דואר אלקטרוני בה הם עושים שימוש, המשיבה שולחת אותן לתיבת האישית. זאת, מבלי לברר עם אותם לקוחות, לאן הם מעוניינים לקבל תכתובות אלה; מבלי שאלה נתנו הסכמתם לפתיחתה של התיבה האישית או את הסכמתם לכך, שהתכתובות תישלחנה לתיבה האישית, והם אף אינם עושים בה שימוש אחר. משכך, משלוח תכתובות בזק ובכלל זה הודעה בדבר סיום ההטבה לתיבת האישית , שהקצתה המשיבה למבקש ולחברי הקבוצה שייצוגם מבוקש, מבלי שנשאלו האם הם מעוניינים לקבל את ההודעות לתיבה האישית, אינה מהווה מסירת הודעה בכתב כמחויב על פי חוק הגנת הצרכן.
לטענת המבקש, בקשת האישור אינה עוסקת בשאלה מי מהלקוחות זכר "מעצמו" שתקופת ההטבה עומדת להסתיים. זכותה של המשיבה להעלות את המחיר במסגרת ההתקשרות, מותנית בכך, שתישלח ללקוח הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה, כדין. בהיעדר שליחת הודעה כאמור, אין לה זכות חוזית להעלות את המחיר – זאת, גם אם הלקוח זכר שהיא עשויה לשלוח לו הודעה כדין ולהעלות את מחיר העסקה בעקבות זאת. האיסור המוטל על המשיבה מוחלט, אינו מסויג ואינו תלוי בשאלה עד כמה הלקוח "מתוחכם" וזוכר את פרטי העסקה.
באתר האינטרנט של המשיבה מצוי "הסכם התקשרות לשירותי אינטרנט" (להלן – הסכם התקשרות) ה קובע, בין היתר, בסעיף 14 של ההסכם כי "...הלקוח נותן בזאת הסכמתו, כי כתובת הדואר האלקטרוני שהקצתה עבורו החברה ו/או כל כתובת דואר אלקטרוני אחרת ו/או מספר טלפון שמסר לה ישמש את החברה, על פי שיקול דעתה הבלעדי, לצורך משלוח כל הודעה על פי הסכם זה ו/או כפי שנדרש על פי כל דין, לרבות הודעות בדבר עדכון תעריפי השירות, חשבונות תקופתיים ...". אלא שלטענת המבקש, ההסכם מעולם לא נמסר לו ולמיטב זכרונו, אף לא הודע לו על קיומו בזמן שיחת המכירה או לאחר מכן. לטענתו, יש יסוד סביר להניח, שהדבר נעשה גם ליתר לקוחות המשיבה. בנסיבות אלו, ההסכם כלל אינו מהווה חלק מההסכמה החוזית ותנאי ההסכם אינם מחייבים את המבקש או את יתר חברי הקבוצה. עוד מוסיף המבקש , שסעיף 14 להסכם מהווה תנאי מקפח, הנותן יתרון בלתי הוגן למשיבה.
הנפקות של אי מתן הודעה בהתאם לדין היא איסור העלאת המחיר ללקוח ובהתאם, קיומה של זכות לכל לקוח שהועלה לו המחיר – להשבה ולפיצוי עקב התשלום העודף ששילם למשיבה.
בהינתן שהמשיבה לא מסרה הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה כנדרש בדין ותחת זאת , גבתה תעריפים גבוהים יותר מלקוחותיה קיימות למבקש וליתר חברי הקבוצה עילות התביעה הבאות: הפרת חוזה; עוולה בנזיקין של רשלנות או הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן; הטעיה והפרת חובת הגילוי כלפי הצרכן בהתאם לסעיפים 2,5, 13א ו- 31(א) לחוק הגנת הצרכן; חוסר תום לב בעת ביצוע חוזה; או עשיית עושר ולא במשפט.
על פי בקשת האישור, הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תכלול: "כל לקוח של המשיבה אשר המשיבה התקשרה עמו בהסכם לתקופה קצובה, כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, ואשר בחלוף התקופה הקצובה גבתה ממנו המשיבה מחיר גבוה יותר עבור השירותים המסופקים לו על פי ההסכם, וזאת מבלי שקיבל על כך הודעה מראש ובכתב בהתאם להוראות סעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן, ובכלל זה אם קיבל אך ורק הודעה כאמור לתיבת דואר אלקטרוני שנפתחה עבורו על ידי המשיבה – וזאת מבלי שהלקוח נתן את הסכמתו המפורשת לכך שהודעות כאמור תישלחנה לתיבה האמורה; וזאת בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה דנן ועד מועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה".
המבקש עותר לסעד כספי בגין נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים. באשר לנזק הממוני טוען המבקש, שהוא וחברי הקבוצה זכאים להשבת הסכומים שהמשיבה גבתה מהם ביתר, לאחר תום תקופת ההטבה המוסכמת. הסכום לו הם זכאים הוא כגובה ההפרש בין המחיר עבור השירות במהלך תקופת ההטבה לבין המחיר שנגבה מהם לאחר סיומה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום גביית הכספים ועד להשבתם בפועל. באשר לנזקים הלא ממוניים נטען, שהמשיבה גרמה לחלק מחברי הקבוצה רגשות שליליים כתוצאה מכך שגילו כי גבתה מהם מחיר גבוה יותר עבור השירותים שסופקו להם וזאת, מבלי שנמסרה להם הודעה על כך מראש ומבלי שניתנה להם האפשרות לבחור, בסמוך לסיום התקופה הקבוצה, אם ברצונם לקבל את השירות בתנאים החדשים. יתר על כן, ללקוחות רבים נגרמו נזקים לא ממוניים נוספים, לרבות בגין טרחה ואבדן זמן הכרוכים בביטול העסקה בדיעבד. לקוחות אלו זכאים לפיצויים בגין הנזקים הלא ממנויים שנגרמו להם. עוד עותר המבקש לסעד הצהרתי לפיו, המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה על פי סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן בכך, שלא מסרה הודעה בכתב כמתחייב על פי דין ובכך, שמסרה הודעה כאמור לתיבת דואר אלקטרוני אישית שנפתחה על ידה, מבלי שהלקוח נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת הודעות לתיבה האמורה. נוסף על כך, ע ותר המבקש לקבלת צו מניעה, האוסר על המשיבה לגבות מלקוחותיה מחיר גבוה יותר עם סיום תקופת העסקה הקצובה אם לא נמסרה להם הודעה בכתב, במועדים הקבועים לכך בדין, בהתאם להוראות סעיף 13א לחוק, לכתובת פיסית או תיבת דואר אלקטרוני פעילה, בהתאם להסכמה מפורשת עם הלקוח, באשר לאופן שבו יקבל הודעה כאמור.
תמצית טענות המשיבה
לקוחות המשיבה מיודעים בכל דרך אפשרית בדבר תקופת ההטבה, התנאים בסיומה ומועד סיומה: בשיחת ההצטרפות הטלפונית של הלקוח לשירותי המשיבה; במכתב הצטרפות שנשלח ללקוח לאחר השיחה הטלפונית; בכל חשבונית חודשית ובהודעת תזכורת שנשלחת כחודשיים לפני סיום תקופת ההטבה.
בהתאם לנהלי המשיבה, כל נציג שירות מונחה ליידע את הלקוח במועד שיחת ההתקשרות על פרטי העסקה, על מועד סיום תקופת ההטבה (ככל שישנה כזו), ועל המחיר שייגבה בסיום תקופת ההטבה. מאחר שכל חבילה כוללת תיבת דואר אלקטרוני אישית בנפח כזה או אחר (בהתאם לתנאי החבילה) אותה מקצה המשיבה ללקוח, הרי שבמסגרת שיחת ההתקשרות מיידעים נציגי השירות את הלקוח על הקצאת התיבה האישית. באותו הקשר מונחים נציגי השירות לברר עם הלקוח לאן ובאיזה אופן ההוא מעוניין לקבל את תכתובות בזק הנשלחות אליו מהמשיבה (להלן – שיחת הצטרפות).
בהתאם להנחיות משרד התקשורת, מחויב כל ספק אינטרנט ובכלל זה המשיבה, להקצות ללקוחות, כחלק בלתי נפרד מהשירות , תיבת דואר אלקטרוני. משכך, התיבה האישית מהווה חלק אינהרנטי ובלתי נפר ד מהשירות שהמשיבה מעניקה ללקוח. במסגרת שיחת ההתקשרות מעודכן הלקוח על התיבה ועל השימוש שנעשה בה.
בהמשך לשיחת ההתקשרות נשלח לכל לקוח, לאחר הצטרפותו לשירות, מכתב הצטרפות (להלן – מכתב הצטרפות) לו מצורף הסכם ההתקשרות (להלן – מסמכי ההצטרפות). במכתב ההצטרפות מצוין במפורש מחיר החבילה; מועד סיום תקופת ההטבה (ככל שישנה) והמחיר שייגבה בסיום תקופת ההטבה. במכתב ההצטרפות אף מצוין מפורשות, שתיבת הדואר האישית שהוקצתה ללקוח תשמש את המשיבה לצורך משלוח הודעות שוטפות וחשבוניות, אלא אם ביקש הלקוח לעדכן כתובת אחרת. לטענת המשיבה, ככל שהדברים לא הוסדרו מראש בשיחת ההצטרפות ועל פי נהלי המשיבה , אם לקוח מסוים מתנגד למשלוח הודעות וחשבוניות לתיבה האישית, כל שעליו לעשות הוא לפנות למשיבה ולבקש לשנות את הכתובת למשלוח תכתובות בזק. לפיכך, גם אלמלא הלקוח עיין בהסכם ההתקשרות המצורף למכתב ההצטרפות, הוא מודע לתנאי האמור המצוין במכתב עצמו ומהווה את עיקרי ההתקשרות הקבועים בהסכם ההתקשרות. כאשר מדובר בעדכון שירות ללקוח קיים, מכתב ההצטרפות נשלח בדרך שהוסכמה בין הצדדים.
בכל חשבונית וחשבונית שנשלחת ללקוח מדי חודש בחודשו מצוין מפורשות מתי נעשתה ההצטרפות לחבילה הספציפית וכן מצוין מפורשות מועד סיום תקופת ההטבה, על מנת שהלקוח יוכל לבחור, אם רצונו בכך, ליצור קשר עם המשיבה לקראת סיום התקופה.
לקראת סיום תקופת ההטבה נשלחת לתיבה האישית של הלקוח או בכל דרך אחרת שהלקוח סיכם עליה עם המשיבה, הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה ובה מצוין, בין היתר, המחיר שייגבה בסיומה.
כפועל יוצא של כל צורות היידוע האמורות, כל לקוח מודע היטב (ולכל הפחות, צריך להיות מודע) לתנאי ההתקשרות, למועד סיום תקופת ההטבה ולמחיר שייגבה בסיומה. אין כל יסוד ל"הנחות" המבקש אודות כך, שהלקוחות לא יודעים על קיומה של התיבה האישית ושאינם עושים בה שימוש. לתיבה האישית חשיבות רבה מבחינת הלקוחות. הראיה לכך היא שלקוחות רבים, שהם חלק מהקבוצה הנטענת, אכן עושים בה שימוש.
על חשיבותה של התיבה האישית ניתן ללמוד מקביעת משרד התקשורת שהחליט, לאחר שימוע שערך ובעקבות הצעת חוק פרטית שהוגשה בעניין, שספק אינטרנט יהיה מחויב לאפשר ללקוח להמשיך להשתמש בתיבת הדואר האלקטרוני שסופקה לו בעת ההתקשרות, גם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. כפי שהובהר בהצעת החוק ובהחלטת משרד התקשורת, החלטה זו התקבלה בשל העובדה, שקיומה של תיבת הדואר האלקטרוני היוותה חסם לתחרות ומנעה מעבר של לקוחות בין ספקי אינטרנט.
קביעה זו של משרד התקשורת מלמדת, כי לא רק שקיימים לקוחות שעושים שימוש בתיבת הדואר האלקטרוני שהוקצתה להם, אלא שמספרם הצדיק שינוי חקיקה על מנת לעודד את התחרות בשוק האינטרנט. בהתאם לכך, לקוחות רבים מבקשים מהמשיבה להותיר אצלם את תיבת הדואר האלקטרוני שסופקה להם, אף כשהם עוברים לספק אחר.
בנסיבות העניין, למבקש לא קיימת עילה אישית וכך גם לא ניתן לאתר קבוצת נפגעים שניתן לנהל בגינה תובענה ייצוגית.
השאלה, האם ללקוח יש עילת תביעה נגד המשיבה, אם לאו, היא בהכרח שאלה שתלויה בנסיבותיה של המערכת החוזית הספציפית שבין המשיבה לבין אותו לקוח, המצריכה בירור פרטני אודות ההתקשרות בין הצדדים, הפרטים שהוסכמו בה, וידיעתו הסובייקטיבית של כל לקוח. קיים קושי להוכיח קיומה של קבוצה לאור הצורך בבירור פרטני וידני על כל לקוח ולקוח ו"לנפות" מהקבוצה הנטענת, לקוחות שביקשו מהמשיבה שההודעות תישלחנה אליהם לכתובת דואר אלקטרוני שונה מזו של התיבה האישית – ללקוחות אלה ודאי לא יכולה להיות עילת תביעה , ורק על מנת לנפות קבוצה רחבה זו של לקוחות , תידרש בחינה פרטנית של מאות אלפי לקוחות. לאחר מכן, לגבי יתר הלקוחות שלא ביקשו שההודעות תישלחנה אליהם לתיבה האישית, יהיה צורך לברר מה הוסכם (ומה לא הוסכם) במועד ההתקשרות או לאחר מכן; האם הלקוח היה מודע לתנאי ההתקש רות; האם ידע על מועד סיום ההטבה והאם ידע על הקצאת התיבה האישית.

דיון
המסגרת הנורמטיבית שעניינה עדכון בדבר סיום תקופת ההטבה
בקשת האישור עוסקת בתנאים שקבע המחוקק לגבי "עסקה לתקופה קצובה" כהגדרתה בסעיף 13א(א) לחוק הגנת הצרכן ובכלל זה , חובתו של עוסק להודיע לצרכן ב"תקופת ההודעה" ( תקופה החלה בין שישים הימים שלפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות לבין שלושים הימים שלפני אותו מועד, להלן – תקופת ההודעה), על מועד סיום העסקה או ההתחייבות, כפי ש נקבע בסעיף 13א(ב) לחוק הגנת הצרכן:
(ב) בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב), יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה:
(1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב, או במסמך לפי הוראות סעיף 14ג(ב);
(2) בכל חשבונית, או קבלה או הודעת תשלום, הנשלחת לצרכן בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות, ובלבד שאם נשלחת לצרכן אחת מאלה יותר מאשר פעם בחודש, תחול הוראה זו אחת לחודש בלבד; המועד האמור יצוין בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות;
(3) במסרון למספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק, אם מסר – 21 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות, ואם חל מועד מסירת ההודעה לפי פסקה זו בשבת או בחג – ביום שלאחר השבת או החג; ואולם לעניין עוסק המנוי בפרט 2 לתוספת השנייה, אם מספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק חסום לשירות קבלת מסרונים, יודיע העוסק לצרכן במועד האמור על מועד סיום העסקה או ההתחייבות בשיחת טלפון או בהודעה קולית.
סעיף 13א(ב)(3) הוסף במסגרת תיקון מס' 44 לחוק בשנת 2016, לאחר שהוגשה בקשת האישור.
לצד החובה הקבועה בסעיף 13א(ב), נקבע בסעיף 13א(ג)(1) כי ל"תנאי בחוזה הקובע כי ההתקשרות בין הצדדים תימשך לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, לא יהיה תוקף, ויראו כאילו נקבע בחוזה שהוא בטל באותו מועד". עם זאת, סעיף 13א(ד) קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 13א(ג)(1) לגבי טובין ושירותים מסוימים המפורטים בתוספת השלישית וכן לגבי עסקאות (כהגדרתן בסעיף 13א(א)(2) ו-13א(א)(3)) לתקופה מסוימת לרכישת טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנת בהן הטבה:
(ד) הוראות סעיף קטן (ג)(1) לא יחולו על –
(1) טובין או שירותים או סוגים של טובין או שירותים, המפורטים בתוספת השלישית, ובלבד שהעוסק הודיע בכתב לצרכן, במהלך תקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההתחייבות; העוסק יפרט בהודעה את תנאי העסקה ויציין בה במפורש כי ההתקשרות ביניהם תימשך לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות אלא אם כן יודיע הצרכן כי ברצונו לסיימה, וכי זכותו של הצרכן לסיים את ההתקשרות בכל עת; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת השלישית, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות או תנאים נוספים שיחולו לגבי טובין או שירותים המפורטים באותה תוספת;
(2) עסקה כאמור בפסקאות (2) או (3) שבהגדרה "עסקה לתקופה קצובה", ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(א) סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות ננקבו באופן ברור ומפורט במסמך בכתב שנמסר לצרכן בעת ההתקשרות בין העוסק לצרכן, ויכול שיצוין במסמך כאמור שהסכומים שננקבו יוצמדו למדד כהגדרתו בסעיף 31(ב)(3); ואולם אם התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות נקבעים בידי הממשלה או בידי שר, יציין העוסק בהודעה את מחיר העסקה במועד מתן ההודעה, וכן כי המחיר ייקבע כאמור;
(ב) ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה; ואולם לא תהיה חובה לתת הודעה כאמור, אם מועד סיום העסקה או ההתחייבות חל לא יאוחר מארבעה חודשים ממועד ההתקשרות בעסקה, והצרכן יהיה רשאי להודיע על סיום ההתקשרות בינו לבין העוסק, לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות, בלי שיחויב בתשלום כלשהו בשל סיום ההתקשרות. (הדגשות הוספו).
סעיף 13א(ה) לחוק קובע , כי " נטל ההוכחה כי הצרכן הסכים להאריך את ההתקשרות בינו לבין העוסק הוא על העוסק.". סעיף 13א(ד)(2) קובע חריג לסעיף 13א(ג)(1) לגבי עסקות מסוימות (כהגדרתן בסעיף 13א(א)(2) ו- 13א(א)(3)) וזאת בכפוף לשני תנאים מצטברים: הראשון, ש"סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה או ההתחייבות ננקבו באופן ברור ומפורט במסמך בכתב שנמסר לצרכן בעת ההתקשרות בין העוסק לצרכן" (סעיף 13א(ד)(2)(א)); השני, ש"ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה..."(סעיף 13א(ד)(2)(ב)). מכאן, שכדי שעוסק יוכל להמשיך את ההתקשרות עם צרכן לאחר מועד סיום התקופה הקצובה מוטלת עליו החובה ליידע את הצרכן מראש על העלויות שיידרש לשאת בהן לאחר תום התקופה הקצובה ו כן, למסור לצרכן הודעה לפי סעיף 13א(ב), בדבר סיום תקופת ההטבה במסגרתה עליו לפרט את תנאי העסקה החדשים (להלן, בהתאמה – התנאי הראשון ו- התנאי השני).
בקשת האישור מתמקדת בתנאי השני. לטענת המבקש, הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה לא נשלחה כדין, כיוון שנשלחה לתיבה האישית, שהמשיבה הקצתה לו, חרף העובדה שלא עשה בה שימוש ולא ביקש או הסכים שהמשיבה תישלח תכתובות בזק לתיבה זו. לשיטתו, משלא נשלחה לו הודעה כדין, הרי שלא ניתן לקבוע שנתן הסכמתו להמשך ההתקשרות עם המשיבה ולתנאי העסקה במחיר גבוה יותר.
המבקש סבור, שיש להחיל כלפיו וכלפי יתר חברי הקבוצה את העקרונות שקבע בית המשפט העליון ברע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ (מיום, 3.6.2015; להלן – עניין רוזנברג), אשר נסיבותיו דומות לענייננו. מר רוזנברג התקשר עם בזק לקבלת שירות גישה לאינטרנט למשך שנה במחיר הטבה, שבסיומה עתיד היה מחיר השירות לעלות לתעריף גבוה יותר. תנאי העסקה בין בזק לבין מר רוזנברג נקבעו בשיחת הצטרפות טלפונית, שלאחריה נשלח למר רוזנברג מכתב הצטרפות ובו צוינה כתובת דואר אלקטרוני, שבזק הקצתה לו ( התיבה האישית). החשבוניות נשלחו ל מענו הרשום של מר רוזנברג במשך 4 חודשים. בחשבונית האחרונה שנשלחה למענו הרשום נכתב, שהחל מהחודש שלאחר מכן תישלחנה החשבוניות בגין השירות לתיבת האישית. החל מאותו מועד נשלחו החשבוניות, כמו גם ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה , לתיבה האישית של מר רוזנברג ולא נשלחו עוד למענו הרשום. בדומה למבקש בענייננו, מר רוזנברג טען, שלא ראה את החשבוניות או את ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה שנשלחו לתיבה האישית שלו; לא הסכים לפתיחתה של אותה תיבה אישית ולא הסכים למשלוח תכתובות בזק לאותה תיבה.
עניינו של מר רוזנברג שהחל בבית המשפט לתביעות קטנות הגיע לפתחו של בית המשפט העליון, שם קבעה כב' השופטת ד' ברק-ארז, ששליחת הודעה לתיבה האישית שהקצתה בזק עבור מר רוזנברג, באופן חד צדדי ושאינה משמשת אותו בפועל, אינה עומדת בדרישות סעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן (התנאי השני):
"המשך ההתקשרות במחיר הגבוה יותר מחייב מסירת "הודעה" בכתב. עוד קודם שנפנה לדינים הספציפיים החלים בתחום דיני הצרכנות, יש לחזור ולהזכיר כי סעיף 60 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), שכותרתו היא "דרך ומועד למסירת הודעה", קובע בסעיף קטן (א) כי 'הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך המקובלת בנסיבות הענין'. אם כן, יש לפתוח בשאלה מהי מסירת הודעה בדרך מקובלת. בהיעדר הוכחה מיוחדת אחרת, סביר לומר שמשלוח הודעה בדרך מקובלת הוא משלוח הודעה לכתובת שידוע כי הצד השני לחוזה נוהג לעשות בה שימוש או הודיע על כך שהיא משמשת אותו לצורך ההתקשרות. כתובת כזו עשויה להיות, במקרה הרגיל, כתובת מגוריו של האדם, מספר פקס שהוא בחר לעצמו או כתובת דואר אלקטרוני שהוא בחר לעצמו. לעומת זאת, משלוח הודעה אינו יכול להיחשב מקובל כאשר מדובר בכתובת שלצד השני אין זיקה אליה. כתובת דואר אלקטרוני שנבחרה על-ידי צד אחד לעסקה עבור משנהו אינה עומדת בדרישה למסירת הודעה בדרך מקובלת, אלא אם כן הוא העדיף חלופה זו, קרי נשאל האם היה רוצה שיפתחו עבורו כתובת דואר אלקטרוני כאמור ושאליה יישלחו ההודעות או שמא הוא מעדיף שימוש בכתובת דואר אלקטרוני אחרת. זוהי גם הפרשנות המתבקשת להוראות חוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן קובע חובת יידוע קוגנטית על סיומה של העסקה. ברי כי הודעה כזו צריכה להישלח למקום בו הצרכן מקבל את ההודעה בפועל. ניתן ללמוד על הדברים גם מסעיף 13ב לחוק הגנת הצרכן, המסדיר את הסוגיה של משלוח חשבוניות (בנסיבות שאליהן מתייחס אותו סעיף) לכתובת דואר אלקטרוני של הצרכן רק כאשר זה נתן הסכמה מפורשת מראש לכך." (פסקה 33, הדגשות הוספו).
המבקש סבור, שיש לגזור הלכה מעניין רוזנברג לענייננו. לטענתו, המשיבה רשאית לשלוח הודעות מקדימות בטרם העלאת מחיר אך ורק לכתובת שהוסכמה במפורש עם הלקוח. בהתאם לקביעת בית המשפט בעניין רוזנברג, הודעה שנשלחה לתיבת האישית שהוקצתה לו, שהוא אינו עושה בה שימוש ושלא נתן את הסכמתו לקבלת תכתובות בזק באמצעותה, אינה מהווה "הודעה כדין".
לטענת המשיבה, פסק הדין בעניין רוזנברג ניתן על רקע נסיבותיו הייחודיות של המקרה. שם סברה כב' השופטת ד' ברק-ארז, על יסוד קביעות בתי המשפט בערכאות קודמות , שבתיעוד שיחת ההתקשרות בין מר רוזנברג ל בין בזק לא הייתה התייחסות להסכם ההתקשרות ולא הוכח, שהסכם ההת קשרות נשלח לעיונו של מר רוזנברג. לכן ובהתאם לכך קבעה, שיש לקבל את גרסתו העובדתית הספציפית של מר רוזנברג לפיה, הוא לא ידע על תום תקופת ההטבה ולא היה מודע לקיומה של התיבה האישית.
המשיבה עומדת על ההבחנה שבין עניין רוזנברג לענייננו, תוך ניסיון להעמיד תשתית ראייתית עובדתית לכך, שהיא מיידעת את לקוחותיה ובכלל זה המבקש, בדבר תנאי העסקה; מועד סיום ההטבה; פתיחת התיבה האישית וכן, לאופן משלוח תכתובות בזק לתיבה האישית. כל זאת כב ר במועד שיחת ההצטרפות הטלפונית. לאחר מכן נשלחים ללקוחות מסמכי הצטרפות הכוללים את מכתב ההצטרפות והסכם ההתקשרות המפרטים את תנאי העסקה ומציינים באופן מפורש, שהתיבה האישית תשמש לצורך משלוח תכתובות בזק, אלא אם הלקוח ביקש (במעמד שיחת ההצטרפות) לעדכן כתובת אחרת. המשיבה, לטענתה, מנהלת מדיניות לפיה, כבר במסגרת שיחת ההצטרפות, נציגיה פועלים על פי נוהל מסודר שענייננו, בין היתר, יידוע הלקוח בדבר הקצאת התיבה האישית ובחירת הלקוח את אופן קבלת תכתובות בזק באופן הרצוי לו. בנסיבות אלה סבורה המשיבה, שלא ניתן להסיק דבר מפסק הדין בעניין רוזנברג, שאינו דומה לנסיבותיו של המבקש, לא כל שכן ל נסיבות יתר חברי הקבוצה הנטענת. גם אם בית המשפט העליון סבר בעניינו של מר רוזנברג, שיש לקבל את טענותיו העובדתיות אודות כך , שלא הסכים לקבלת תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית שהוקצתה לו, לא ניתן להניח הנחה עובדתית שכזו לגבי כלל לקוחות המשיבה.
המשיבה עומדת על כך, שבמקרה דנן, המבקש ידע על קיומה של התיבה האישית ואף עשה בה שימוש. המבקש עודכן לגבי התיבה האישית ולאופן משלוח תכתובות בזק אליה, הן בשיחת ההתקשרות והן במכתבי ההצטרפות שנשלחו אליו. המשיבה מוסיפה וטוענת , שלאורך שנות התקשרותו של המבקש עימה, עדכן המבקש מידי שנה את תקופת ההטבה סמוך למועד סיומה. לפיכך טוענת המשיבה, שיש להחיל את ההלכה שנקבעה ברע"א 7810/13 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בן דוד (מיום 1.9.2014; להלן – עניין בן דוד) לפיה, ככל שלקוח מודע לתנאי העסקה ולסיום תקופת ההטבה או אמור היה לדעת עליהם ועמדה בפניו האפשרות למנוע את המשכה של העסקה, לא תקום לו עילת תביעה.
טוענת המשיבה, בין משום שעמדה בתנאים הקבועים בסעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן ובין משום שהמבקש ידע את תנאי העסקה, בהתאם לנתונים שמסרה לו, היא פעלה כדין, ויש לקבוע שניתנה הסכמתו של המבקש להמשך ההתקשרות.
בהתאם לטענות שהעלו הצדדים יש להידרש לשתי שאלות עיקריות: הראשונה היא , האם נשלחה למבקש הודעה כדין. זאת, בשים לב לכך, שההודעה נשלחה לתיבה האישית שהמשיבה הקצתה לו והמבקש טוען , שכלל לא ידע שתכתוב ות בזק תישלחנה לאותה תיבה אישית; השנייה היא , האם בנסיבות העניין, ידע המבקש על נתוני העסקה החדשים ועל סיום תקופת ההטבה באופן שיכול היה למונעה אילו רצה בכך. לאחר מענה על שתי שאלות אלה, יש לבחון , האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
התנאים לאישור תובענה ייצוגית
בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית המשפט, הנדרש להכריע בשאלה האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו כתובענה ייצוגית, בוחן התקיימותם של מספר תנאים:
סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) קובע, שלא תוגש תובענה ייצוגית אלא "בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". בקשת האישור הוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות הקובע את האפשרות להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". המשיבה היא בבחינת "עוסק" על פי חוק הגנת הצרכן והיא נוהגת להתקשר עם לקוחותיה בעסקאות למתן שירותי טלפוניה ואינטרנט.
סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות קובע תנאי נוסף שענייננו, קיומה של עילת תביעה אישית.
המשיבה טוענת, שהמבקש נעדר עילת תביעה אישית ולא העמיד תשתית עובדתית מינימאלית להוכחת טענותיו. לטענתה, בניגוד לנטען בבקשת האישור, המבקש לא הצטרף לשירותי בזק בשנת 2014 אלא כבר בשנת 2011. במועד הצטרפותו בשנת 2011 (אשר לא הוזכר ה על ידי המבקש בבקשת האישור ), סוכם עמו על הצטרפותו לשירותי האינטרנט של בזק ובהתאם נשלחו אליו מכתב ההצטרפות והסכם ההתקשרות. המשיבה סבורה, כי טענות המבקש לפיהן, הוא אינו זוכר האם נאמר לו על העלאת המחיר או על דבר קיומו של ההסכם, אך למיטב זכרונו ההסכם לא נמסר לידו, אינן יכולות לבסס עילה בתובענה ייצוגית.

המשיבה מוסיפה וטוענת, שבהינתן שעל פי נהליה, כל לקוח מיודע על תנאי העסקה ועל הקצאת התיבה האישית ונשאל על אופן קבלת תכתובות בזק הרצוי לו ; ובהינתן העובדה , שבתיעוד השיחה עם המבקש צוין על ידי נציג המשיבה , שהלקוח "מודע לכל הפרטים"; ובהינתן שהמבקש מודה , שהוא לא זוכר מה סוכם עמו בשיחת ההצטרפות בשנת 2011, ולא הניח תשתית ראייתית נוגדת לכך, הרי שהמבקש לא הניח תשתית מינימאלית להוכחת טענותיו.
המשיבה סבורה, שמהתנהלות המבקש לאורך שנות ההתקשרות עימה ניתן לראות, שהיה מודע היטב לתקופת ההטבה ול מועד סיומה והראיה לכך היא , שלקראת סיום תקופת ההטבה, המבקש פנה ביוזמתו למשיבה ועדכן את חבילת הגלישה שלו. כך היה בשנת 2012 כאשר המבקש עדכן לחבילת גלישה שכוללת הטבה של 12 חודשים, המסתיימת בחודש אוקטובר 2013. ובהתאם, בחודש ספטמבר 2013, נשלחה לתיבה האישית של המבקש הודעת תזכורת על מועד סיום ההטבה. כך בחודש אוקטובר 2013, במועד שבו מסתיימת ההטבה, פנה המבקש למשיבה בבקשה להתנתק מהשירות ולבסוף עדכן את החבילה. על יסוד אלה טוענת המשיבה, שהמבקש לא פנה דווקא במועדים אלה בשל "צירוף מקרים פלאי כלשהו", אלא מאחר שידע היטב, שבמועד זה מסתיימת ההטבה וידיעתו זו מבוססת על הודעות שקיבל לתיבה האישית.
עוד טוענת המשיבה, שבשיחה טלפונית שניהל המבקש עם המשיבה, לאחר שהתוודע, כפי הנטען על ידו , לקיומה של התיבה אישית, דרש במסגרת אותה שיחה לקבל פיצוי, והוסכם , ש יוענק לו תעריף שימור זול למשך תקופה של שנה, כפיצוי בגין טענותיו. על כן טוענת המשיבה, כי משקיבל על עצמו את הפיצוי האמור, אף "ככל שלמבקש הייתה עילת תביעה (והדבר מוכחש) הוא ויתר עליה תמורת הפיצוי שהוצע לו, ובכך נסתם הגולל על טענותיו בעניין, והוא אינו יכול 'לחיותן מחדש', רק משום שהוא עיין בפסק הדין בעניין רוזנברג, והחליט שמוטב להגיש תובענה ייצוגית בעניין" (תשובת המשיבה לבקשת האישור, פסקה 78).
טענות המשיבה רבות ויש בהן טעם של ממש , אולם, היא לא הניחה תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיה, ככל שהן נוגעות להסכמת המבקש לקבלת תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית. בתיעוד שיחת ההצטרפות עם המבקש (שתועדה על ידי נציג המשיבה בזמן אמת) באשר למידע שנמסר לו, נרשם בתיאור המידע: " hot-12 – מבצע תוספת 10 אלירן מול הלקוח מודע לפרטים, מודע לסינון תכנים, אין טל נייח. " (נספח 2 לתשובת המשיבה לבקשה לאישור). לא ניתן לקבוע על פי תיעוד זה, שבמסגרת שיחת ההצטרפות נמסר למבקש מידע בדבר התיבה האישית ולא ניתן להסיק, שהמבקש הסכים לקבל תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית. כך גם אין שום תר שומת של המשיבה על פיה ניתן לקבוע, שנמסר למבקש מידע בדבר המשך העסקה תוך העלאת מחירים. המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית אחרת שניתן ללמוד ממנה, שבשיחת ההצטרפות עם המבקש, עדכנה את המבקש בדבר קיומה של התיבה האישית לשם תישלחנה תכתובות בזק או ביררה עמו אם הוא מעוניין לקבל את אותן תכתובות בתיבה האישית או בכתובת דואר אחרת. לצד זאת נראה, שבעוד שמכתב ההצטרפות הראשון נשלח למענו הרשום של המבקש, יתר מכתבי ההצטרפות נשלחו לתיבת האישית של המבקש.
המשיבה טוענת, שהמבקש עשה שימוש בתיבת הדואר האישית וידע על סיום תקופת ההטבה מהודעות שנשלחו לתיבה האישית. מנגד טען המבקש, שעשה לעצמו תזכורות ביומן בדבר מועד סיום תקופת העסקה וידיעתו על מועד סיום ההטבה אינה מבוססת על מילוי חובתה של המשיבה לעדכן אותו:
"ש. אתה אומר שבדצמבר 2014 התקשרת עם בזק, סעיף 6 לתצהירך, בעסקה לתקופה קצובה ובחלוף שנה המחיר... זה נכון?
ת. כן.
ש. אתה גם אומר שאתה לא זוכר אם בשיחת ההצטרפות נאמר לך שהמחיר יעלה תוך שנה?
ת. נכון.
ש. אתה גם אומר שלא קיבלת הודעה על תום תקופת ההתחייבות ולמעשה התחלת להיות מחויב בינואר 2015 בתעריף גבוה יותר?
ת. נכון.
ש. משהו פה לא מסתדר לי במועדים...?
ת. אתה אומר שיש בלבול בתאריכים בתצהיר? כנראה שזה התחיל בדצמבר 2013 והמחיר עלה בדצמבר 2014 ואז בינואר שמתי לב, אפילו אחרי כי שמתי לב לזה אחרי כמה חודשים.
ש. אתה גם אומר בתצהירך שלא קיבלת חשבוניות חודשיות?
ת. נכון.
ש. אני אומר לך שהתחלת להיות לקוח של בזק באוקטובר 2011, מה אתה אומר?
ת. נכון.
ש. מדוע את העובדה הזו לא ציינת בתצהירך?
ת. בתצהיר אמרתי שעשיתי איתם הסכם וזה ההסכם הרלוונטי, היו הסכמים קודמים.
...
ש. אני אומר לך שהצטרפת למשיבה באוקטובר 2011 ושמקץ שנה שונתה ביוזמתך החבילה לחבילה מוזלת יותר לאחר שהתחלת להיות מחויב בסכום גבוה יותר, זה היה ב- 2012. ושוב, בריטואל קבוע בדיוק בדצמבר 2013 שוב שונתה החבילה שלך ושילמת מחיר נמוך. תאשר לי שאתה הוא זה שיזמת את השינויים האלה בחבילות עם בזק.
ת. בשנים הקודמות.
ש. בשנים 2013, 2012?
ת. מאשר. זה לא רלוונטי למקרה כי בזק בינלאומי חייבת להודיע לי. אם אני זכרתי בשנים קודמות לעדכן את החבילה זה לא גורע מהחובה של בזק להודיע לי שאני צריך לעדכן את החבילה. בשנים קודמות זכרתי.
...
ש. סיפרת לעורך הדין שהיית מנוי בשנים קודמות?
ת. לא זוכר.
ש. סיפרת לעורך הדין שבשנים קודמות זכרת?
ת. אני לא זוכר אם סיפרתי לעורך הדין אם בשנים קודמות זכרתי לעדכן את המחיר.
ש. בזק הגישה תשובה בה כתבה שקיבלת חשבוניות, מכתבים על ההצטרפות שלך, מכתבים על תום תקופת ההטבה ושזו הסיבה שבגינה פנית בדיוק בחלוף שנה או לעיין בעזיבה או לעדכן את החבילה. אחרי שקראת את כל הדברים האלה מדוע לא הגשת תשובה שבה אמרת את מה שאמרת כאן לראשונה שאתה לא זכרת את הדברים האלה מתוך המכתבים שבזק שלחה והגיעו אליך אלא מתוך הזכרון שלך.
ת. אני לא מבין את השאלה.
ש. בזק בינלאומי טוענת ששיקרת כי לא גילית את כל האמת שאתה מנוי מ- 2011, שלא גילית שבדיוק בתום שנה פנית לעדכן את החבילה ולשלם את המחיר המוזל בגלל שזכרת ולא בגלל שקיבלת מכתב..., שעשית בדיוק את אותו דבר שנה לאחר מכן ב- 2013...,?
ת. בתצהירי התשובה אני מתייעץ עם עורך הדין ומה שרלוונטי...
ש. לא רלוונטי שבזק אומרת בתצהיר שלה שידעת לפנות אליה בגלל שקיבלת מכתב מבזק?
...
ש. בסעיף 7 לתצהירך אתה אומר שאתה לא זוכר שדבר העלאת המחיר נאמר לך בשיחת ההצטרפות דצמבר 2013, אם לא זכרת פרט כל כך חשוב מן הסתם אתה גם לא זוכר מה נאמר לך בשיחה משנת 2011, נכון?
ת. כנראה שאני לא זוכר את השיחה במדויק.
ש. אם זכרת לפנות בדיוק לאחר שנה, מ- 2011 ולעדכן את תנאי החבילה, אמרו לך או לא אמרו לך?
ת. כנראה שאמרו לי בשיחה מ- 2011 כי זכרתי. בשיחה מ- 2013 כנראה שאמרו לי, אני לא חושב שזה הנושא פה אם נאמר לי שהמחיר יעלה או לא.
...
ש. מפנה למכתב ההצטרפות הראשון שקיבלת ב-2011 נספח 3 לתשובה, קיבלת את המכתב הזה?
ת. אני משער שכן.
ש. איך קיבלת את המכתב הזה?
ת. לכתובת שרשומה עליו.
ש. אם אני אומר לך שקיבלת את זה לתיבת הדואר האלקטרוני של בזק בינלאומי?
ת. לא.
ש. קראת את מכתב ההצטרפות הזה?
ת. יכול להיות שעברתי עליו.
ש. ולא ראית שהקצו לך תיבת דואר אלקטרוני אליה אמורים להישלח כל ההודעות?
ת. זה נראה לי מכתב הצטרפות סטנדרטי, לא התעמקי בו.
ש. תאשר לי שקיבלת עוד מכתבי הצטרפות כאלה גם בשנת 2012, גם ב- 2013?
ת. ייתכן.
ש. קיבלת אותם לתיבת הדואר האלקטרוני שבזק הקצתה לך?
ת. לא.
ש. אז איך קיבלת?
ת. בכתובת הדואר ישראל.
...
ש. מפנה לנספח 15 של בזק שזה מכתב ההודעה על סיום תקופת ההטבה של החבילה מ- 2012 שעתידה להשתנות בדיוק ביום 22.10.2013 שאז תשלם עוד תוספת של כמה עשרות שקלים. אני אומר לך שההודעה הזו נשלחה אליך בדואר אלקטרוני, אתה מכחיש את זה?
ת. נכון.
ש. מקץ חודשיים פנית למוקד השירות ואז עודכנה החבילה, נספח 12, ושם טענת ששלחת ב- 22.10.2013 הודעה מאתר נתק, שלחת הודעה כזו, איך ידעת לשלוח את זה בדיוק בתאריך.
ת. אני משתדל לקבוע תזכורת ביומן, בהתאם לטכנולוגיה אותה עת, אולי באאוטלוק או ביומן אחר.
...
ש. למה את העובדה הזו שאתה טורח לציין באיזה שהוא יומן את מועד פקיעת החבילה לא ציינת בתצהיר ולא במענה לשאלות הקודמות שלי?
ת. מה שחשוב בימינו זה החובה של בזק בינלאומי לעדכן אותי ולא החובה שלי לזכור. הרי המחוקק קבע שבעסקאות כאלה של שנה קשה ללקוח לזכור לכן זו חובת הספק.
ש. בזק מילאה את החובה הזו, עובדה שהיא שלחה לך מכתבים על תום תקופת ההטבה שאתה טוען שלא קיבלת ואני אומר לך שאתה משקר משום שיכול בתשובה שלך לכתוב שזכרת בגלל שכתבת לך תזכורת אבל אתה בחרת לא להשיב על זה אפילו לא במילה אחת?
ת. אני לא הבנתי את השאלה שלך, זו הצהרה." (עמ' 21-16 לפרוטוקול).
המשיבה עומדת על הסתירות העולות מעדות המבקש ביחס לטענותיו ומציינת, שעדותו לא מתיישבת עם טענותיו לכך, שמרגע ההצטרפות ואילך נשלחות כל תכתובות בזק "כברירת מחדל" לתיבה האישית. לטענתה, הודאת המבקש בחקירתו הנגדית, שקיבל מכתבי הצטרפות בכל השנים , לרבות בשנים 201 3-2012, מחלישה את טענותיו ומחזקת את טענותיה , שקיבלה את הסכמתו במועד שיחת ההצטרפות למשלוח תכתובות בזק לתיבה האישית ושעשה שימוש בתיבה זו.
עוד מוסיפה המשיבה, שאם נכונה טענת המבקש בחקירתו הנגדית לפיה, קיבל את מכתבי ההצטרפות לשנים 2013-2012 במענו הרשום, חזקה שלשם קיבל את יתר ההודעות השוטפות כמו חשבוניות וכן את ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה שכן, הודעות אלה ממוכנות ואוטומטיות ולא ייתכן , שרק מכתבי הצטרפות יישלחו בדואר רגיל בעוד שחשבוניות והודעות בדבר סיום ההטבה לא תישלחנה לשם.

בבחינת התשתית הראייתית שהניחו הצדדים נראה, שמכתב ההצטרפות הראשון נשלח למענו הרשום של המבקש ואילו יתר מכתבי ההצטרפות נשלחו לתיבה האישית של המבקש (נספחים 4-3 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). המבקש אף ציין, שעיין באופן לא מעמיק במכתב ההצטרפות הראשון שנשלח אליו (עמ' 20 לפרוטוקול).
המבקש טוען, שהחובה הקוגנטית למתן הודעה בכתב לכתובת שבחר הלקוח, כתנאי להעלאת מחיר העסקה, מוטלת כולה לפתחו של ספק השירות , ולא קיימת חובה על הלקוח לפנות לספק השירות ולוודאי עימו לאיזו כתובת הוא שולח אליו חשבוניות והודעות. עוד טוען המבקש, שאין כל רלוונטיות למכתבי ההצטרפות ולהודעות בדבר סיום ההטבה ש"שנשלחו" לתיבה האישית מבלי שנתן הסכמתו למשלוח באופן זה, מבלי שהוא עושה שימוש בתיבה זו ומבלי שהמ שיבה קיבלה לידיה אישור מסירה בדבר קבלת ההודעות על ידי המבקש.
סעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, הקובע חריג המאפשר את הארכת ההתקשרות לאחר מועד סיום העסקה, קובע כאמור שני תנאים מצטברים. בקשת האישור מתמקדת בתנאי השני שעניינו מתן הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה . מבלי לקבוע מסמרות ומעיון בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו, ניתן להניח, שהימנעות המבקש מלדון בקיומו של התנאי הראשון נובעת מכך, שקיבל למענו הרשום סמוך למועד ההצטרפות בשנת 2011 את מכתב ההצטרפות הכולל את פרטי העסקה, את תקופת ההתחייבות וכן את סכומי התשלומים שיחולו לאחר מועד סיום העסקה. המבקש אף ידע מידי שנה , שתקופת ההטבה עומדת להסתיים ופעל לעדכון החבילה סמוך לסיום התקופה הקצובה.
בנסיבות אלה, עולה שאלת היחס שבין שני התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן . זאת, בהתייחס לעקרונות שהתווה בית המשפט העליון באשר לתנאים אלה בשני פסקי הדין שהציגו הצדדים לתמיכה בטענותיהם (עניין רוזנברג ועניין בן דוד).
בעניין בן דוד ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית, שעניינה ביחסים שבין בזק ללקוח בנסיבות התקשרות דומות לאלה ש בענייננו ולאלה שבעניין רוזנברג. בית המשפט המחוזי דן בשאלה - האם יש לראות בהתקשרות שבין מר בן דוד לבזק "עסקה לתקופה קצובה" אם לאו והאם הייתה זכאית בזק לחייב את מר בן דוד בתעריף גבוה מזה שנקבע עימו בשיחת ההתקשרות, לאחר שהסתיימה תקופת העסקה הקצובה (ת"צ 15961-03-11 בן דוד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, מיום 6.1.2014).
באותו עניין (בן דוד - מחוזי) טענה בזק, שיש להחיל על ההתקשרות את התנאים הקבועים בסעיף 13א(ד)(2) ושהיא מילאה אחר תנאים אלה. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי, ש"לא הוכח במידה הדרושה לצורך הליך זה שההודעה הראשונה נמסרת לכלל לקוחות המשיבה באותו מועד שבו הם מתקשרים עמה, ולפיכך התנאי הראשון (סעיף 13א(ד)(2)(א) לא התקיים." (פסקה 7). לצד זאת נקבע, כי "בחשבוניות שנשלחו בשלושת החודשים שקדמו לפקיעת תוקף ההטבה צוין מועד סיומה של ההתחייבות, לפי סעיף 13א(ב)(2) לחוק הגנת הצרכן ... ואולם המבקש קובל על כך שההודעה השנייה לא נשלחה בגפה, כי אם צורפה לחשבונית הטלפון והופיעה לחוד בעמוד האחרון שלה. בשלב זה אין צורך להכריע אם עובדה זו מקימה את התנאי השני... עדותו של המבקש בהקשר זה, שלפיה לא קיבל את ההודעות הראשונה והשנייה..., ושאפילו קיבל את ההודעה השנייה לא היה נתקל בה משום שהסתתרה, כביכול, אי-שם בעמוד הרביעי של החשבונית... לא העלתה ולא הורידה – ולו בשל דבריו בסוף חקירתו הנגדית, שבהם הודה כי ממילא בחר שלא לעיין בחשבוניות ששלחה אליו המשיבה... אם כך היה אין לו להלין אלא על עצמו... עם זאת אציין כי ייתכן שחברים בקבוצה אשר מצאו לנכון לעיין בחשבוניות שקיבלו בדואר אלקטרוני פסחו בבלי דעת על העמוד ה אחרון, שבו הופיעה ההודעה." (פסקאות 9-8). לבסוף נקבע, שיש לקבל את בקשת האישור וזאת משום שהתנאי הראשון הקבוע בסעיף 13א(ד)(2)( א) לחוק הגנת הצרכן, לא התקיים.
בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על דחיית בקשת האישור שם . זאת, נוכח ידיעתו של הלקוח את פרטי תנאי העסקה:
"העניין סובב סביב התקשרות של המשיב (בן דוד) עם המבקשת (בזק) לקבלת תשתית חיבור לאינטרנט. כל זאת במסגרת מבצע שהוצע על ידי המבקשת ואשר על פיו משלם הצרכן סכום מוקטן עבור השירותים בשנה הראשונה. המשיב העלה טענות מטענות שונות בכל הנוגע להתקשרות בינו לבין המבקשת, טענות שנתבססו בעיקר על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. בית משפט קמא ראה לנכון בסופו של יום לבסס הכרעתו על נימוק שנוגע להתקשרות המקורית ולמועד בו ניתנה הודעה על ידי המבקשת למשיב לגבי תנאי העסקה. בחנו את הטענה והגענו לכלל מסקנה כי בית המשפט נתן פרשנות מצומצמת ובלתי תכליתית. ברור מן החומר כי המשיב ידע על תנאי העסקה, או למצער אמור היה לדעת עליהם, ועמדה בפניו האפשרות למנוע את המשכה של העסקה מעבר לשנה הראשונה, בה היה מדובר, כאמור במבצע..." (עניין בן דוד, פסקה 2, הדגשות הוספו).
לצד קביעת בית המשפט העליון בעניין בן דוד, בעניין רוזנברג קבע בית המשפט העליון, שידיעת הצרכן את תנאי ההתקשרות, אינה מייתרת את הטענה לפיה, תנאי להעלאת המחיר לצרכן הוא משלוח הודעה בכתב בתקופה הסמוכה לכך:
"קביעתו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוססת על כך שהמבקש, צרכן 'חרד לזכויותיו', היה צריך לפנות ולברר מה יהיה המחיר בתום תקופת ההטבה, בנסיבות שבהן ידע באופן עקרוני מתי היא אמורה להסתיים. במובן זה, פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אינו מבוסס רק על קביעות עובדתיות אלא גם על עמדה נורמטיבית לפיה צרכן "מתוחכם" אינו זכאי ליהנות מן ההגנה המיוחדת שבחוק המתנה את המשך ההתקשרות במתן הודעה בכתב בתקופה שנקבעה בחוק – בסמוך לסיום תקופת ההתקשרות המקורית. אני סבורה כי אין לקבל עמדה זו, בשים לב לכך שמלכתחילה זוהי הגנה שלא ניתן להתנות עליה לפי הוראות הדין. הגנה שעליה לא ניתן להתנות מלכתחילה, לא ניתן גם לראותה כלא חלה בדיעבד רק בשל כך שהצרכן הוא "מתוחכם" או "היה צריך לדעת" בשל התנהלותו בעבר. ככל שהצרכן הוא מתוחכם, החברה המתקשרת עמו היא מתוחכמת יותר, ומכל מקום, ניתן לצפות ממנה שתעמוד בדרישות הדין ביחס לכלל צרכניה. יתרה מכך, באופן טבעי צרכנים מתוחכמים הם אלה שיפנו בדרך כלל לבית המשפט, וכאשר יקדמו את עניינם הדבר עשוי לשרת גם את עניינם של כלל הצרכנים, מתוחכמים ולא מתוחכמים כאחד." (פסקה 30, הדגשות הוספו).
המסקנה העולה מקביעות בית המשפט העליוןבעניין בן דוד ובעניין רוזנברג היא, שהתנאים המצטברים שבסעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן מגבשים יחד אצל הצרכן "ידיעה" בדבר תנאי העסקה ובדבר העלאת המחיר בתום תקופת העסקה, על מנת ש יוכל לכלכל את צעדיו מול העוסק ולבחור אם להמשיך בהתקשרות למשך תקופה נוספת, אם למונעה.
המחלוקת בין הצדדים במקרה דנן מתמקדת בתנאי השני, שעניינו משלוח ההודעה בדבר סיום העסקה וביתר פירוט בשאלה - האם משלוח ההודעה לתיבה האישית, היא כדין לצורך קיום חובותיה על פי סעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן. פסק הדין בעניין רוזנברג עומד על האופן שבו ניתן יהיה לקבוע, שהודעה נמסרה ללקוח כדין ותולה את האפשרות לקיומה של מסירה, ב מתן הסכמה של הלקוח לאופן קבלת ההודעות. לצד זאת, פסק דין בן דוד עומד על כך, שידיעה של פרטי העסקה, בין בפועל ובין אם היה על הלקוח לדעת את פרטי העסקה, מאפשרת הארכה של תקופת ההתקשרות. המבקש משליך יהבו על פסק הדין בעניין רוזנברג בעוד המשיבה משליכה יהבה על פסק הדין בעניין בן דוד. אלא ש אין לנתק את פסקי הדין האחד מהשני וקריאה משולבת של שני הם היא שמגבשת את הפרשנות התכליתית של סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן שעניינו, איזון פערי המידע בין העוסק לבין הצרכן על מנת שהצרכן יוכל לשקול את צעדיו ביחסיו עם העוסק. כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון מס' 24 לחוק הגנת הצרכן ,שעניינו בעסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים:
"הצעת החוק המתפרסמת בזה באה לקבוע כללים חדשים שעניינם הגבלת תוקפן של התקשרויות בין עוסקים לצרכנים. כיום עוסקים שונים מבטיחים לצרכנים, בעת ביצוע עסקה, תנאים מסוימים שעיקרם הנחה או הטבה אחרת (להלן – הטבה) לצרכן עם ביצוע העסקה. ההטבה כרוכה בתנאי שלפיו הצרכן יהיה קשור בחוזה לתקופה מסוימת, מוגדרת או בלתי מוגדרת; כמו כן, פעמים רבות, צרכן מסכים להתקשר עם עוסק בעסקה לתקופה מוגבלת והוא אינו מודע לכך שהחוזה כולל הוראה שלפיה ההתקשרות תוארך אוטומטית בתום אותה תקופה. מטבע הדברים, רוב רובם של הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה או מועד סיום ההטבה שבשלה התקשרו בעסקה, ולפיכך אינם מודעים למועד סיום החוזה או ההטבה. כך העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים שהם לעתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק הוא היה יכול להשיג תנאים משופרים. כדי להגביר את התחרות בין עוסקים והן את מודעות הצרכנים לעסקאות שבהן הם מתקשרים, מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק), ולקבוע בו כי על העוסק להביא לידיעת הצרכן את המועד שבו תסתיים התחייבותו לפי החוזה שביניהם, או את המועד שבו תסתיים ההטבה הכלולה בחוזה, או את המועד שבו נפסקת ההשפעה בין המחירים המשולמים בהתחייבויות קשורות של הצרכן כלפי אותו עוסק... מידע זה, מחד גיסא קל לעוסקים לגלותו, ומאידך גיסא הוא מאפשר לצרכן לשקול את צעדיו..." (הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) (עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים), התשס"ח – 2008. הכנסת 202, כ"ב בשבט תשס"ח, 29,1,2008, הדגשות הוספו).
קריאה משולבת של שני פסקי הדין האמורים מעלה, שעל מנת להוכיח, שלקוח נתן הסכמתו להמשך ההתקשרות (כנדרש בסעיף 13א(ה) לחוק ), על המשיבה להוכיח, שהלקוח הסכים לקבל תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית. מתן הסכמה כאמור יוצרת "הגנה" על העוסק, אשר אינו יכול לבדוק באופן פרטני עבור כל לקוח, האם קרא את פרטי העסקה או את פרטי החשבונית או את ההודעות הנשלחות אליו. עצם קיומה של הסכמה ל גבי אופן קבלת תכתובות בזק מקימה חזקה שעל הצרכן לדעת את פרטי העסקה וכפועל יוצא, שנתן הסכמתו להמשך ההתקשרות (אלא אם פנה וביקש להפסיקה).
המבקש עומד על כך, שידיעתו בדבר תנאי העסקה אינה רלוונטית והוא יוצא מנקודת הנחה , שמשלוח ההודעה בדבר סיום ההטבה (התנאי השני) נעשה שלא כדין באופן המייתר את השאלה, האם ידע את תנאי העסקה. לטענתו, אף אם מדובר בצרכן "מתוחכם", הרי שבהיעדר מסירת הודעה כדין אין נפקות לשאלת "הידיעה" של תנאי העסקה. המבקש סבור, שעניינו דומה לזה של מר רוזנברג ומבקש ללמוד גזרה שווה מההבחנה שקבעה כב' השופטת ד' ברק-ארז בין עניין בן דוד לעניין רוזנברג, על רקע העובדה שב עניין בן דוד, משלוח ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה נעשה למענו הרשום של מר בן דוד, וזאת להבדיל מענייננו של המבקש (ושל מר רוזנברג) אשר ההודעה בדבר סיום ההטבה נשלחה לתיבה האישית שלו:
"צודק המבקש בטענתו כי עניינו אינו דומה לזה שנדון בעניין בן דוד. באותו מקרה לא אושרה תובענה ייצוגית שהוגשה בגין הארכתה של תקופת ההתקשרות על בסיס הקביעה שהתובע הייצוגי "ידע או צריך היה לדעת" על הארכת ההתקשרות. אולם, הדברים התייחסו למצב שבו הצרכן קיבל הודעה למענו הרשום, וטענותיו התמקדו במתכונתה של ההודעה (צירופה לחשבונית, מיקומה בה וכולי). לעומת זאת, בענייננו, אין חולק כי בזק שלחה את ההודעה האמורה לכתובת דואר אלקטרוני שהיא פתחה עבור המבקש, עובדה המעוררת שאלות שונות באשר לפרשנות הדין, ולאחר מכן באשר לתנאי ההסכמה בין המבקש למשיבה ותוקפם." (עניין רוזנברג, פסקה 31).
המבקש אינו יכול להישען על ההבחנה עליה הצביעה כב' השופטת ד' ברק-ארז, שכן נסיבות עניינו שונות מאלו של מר רוזנברג. פסק הדין בעניין רוזנברג נקבע על יסוד ההנחה , שמר רוזנברג לא קיבל את ההודעה בדבר סיום ההטבה שנשלח ה אליו לתיבה האישית . לעומת זאת, בענייננו, מוצגת תמונה שונה באשר ל"ידיעתו" של המבקש את תנאי העסקה ובכלל זה ידיעתו על השימוש שנעשה בתיבה האישית.
המבקש העיד , ש קיבל העתק ממכתבי ההצטרפות בכל השנים, לרבות בשנים 201 3-2012, ובשנים אלה אף עדכן את החבילה סמוך למועד סיומה ( עמ' 18, 20 לפרוטוקול). המבקש העיד, שאת מכתבי ההצטרפות קיבל למענו הרשום ( עמ' 20 לפרוטוקול). אלא ש מהראיות שהניחה המשיבה עולה, שלמעט מכתב ההצטרפות הראשון, יתר מכתבי ההצטרפות נשלחו לתיבה האישית שהוקצתה לו. אכן יש לתמוה, כיצד מתיישבת עדותו על כך , שלא עשה כל שימוש בתיבה האישית שלו עם הראיות שהניחה המשיבה לפיהן, מכתבי ההצטרפות בעת עדכון כל חבילה מידי שנה נשלחו לתיבה ה אישית ולא למענו הרשום של הלקוח. המבקש עדכן את חבילת ההתקשרות מידי שנה (בשנים 2012 ו-2013) סמוך לסיומה, זאת חרף טענתו, שלא קיבל הודעות בדבר סיום החבילה . ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה, קבע לעצמו תזכורת ביומן לעדכון החבילה . אלא שכל אלה מעמידים את המבקש כ"צרכן מתוחכם" אשר קיבל את מכתב ההצטרפות הראשון, עיין בו והיה מודע לתנאי העסקה ובהתאם לידיעתו זו, פעל לעדכון החבילה מדי שנה.
מאופן ההתקשרות בענייננו עולה, ש"ידיעת" הלקוח את תנאי העסקה מתג בשת וקמה מכוח השיחה הטלפונית וממסמכי ההצטרפות הנשלחים (או אמורים להישלח) ללקוח. בהתאם נראה, שעל מנת שתתגבש "ידיעה" כנדרש בדין, נדרשת הסכמה של הלקוח באשר לאופן קבלת תכתובות בזק.
המבקש טוען, שמעולם לא ביקש ולא הסכים שחשבוניות והודעות תישלחנה אליו לתיבה האישית. עוד טוען המבקש, שהנטל רובץ לפתחה של המשיבה להראות שביקש או הסכים באופן פוזיטיבי, שתכתובות בזק תישלחנה לתיבה האישית, נטל , ש לטענתו, המשיבה לא עמדה בו.
התשתית העובדתית שהניחו הצדדים מעלה קושי לאמת את טענות המבקש : ידיעתו בדבר תנאי העסקה, אופן התנהלותו , כאשר מידי שנה פעל לעדכ ון החבילה, לצד הסתירה שבין עדותו, שקיבל את מכתבי ההצטרפות למענו הרשום , בעוד שהמשיבה הראתה , שלמעט המכתב הראשון , יתר מכתבי ההצטרפות נשלחו לתיב ה האישית – כל אלה מעלים קושי להכריע בשאלה , האם כטענתו, לא נתן הסכמ ה לקבלת תכתובות בזק לתיבה האישית שלו. עם זאת, המשיבה אף היא לא הניחה תשתית ראייתית להסכמה מפורשת של המבקש לקבל ת תכתובות בזק לתיבה האישית, ולא הובאה ראיה מפורשת ש"מודעות" המבקש לתנאי העסקה , נבעה משימוש שנעשה בתיבה האישית.
לאור האמור ובמאזן בין הצדדים נראה , שהמבקש הניח תשתית ראייתית לאפשרות , שקיימת עילת תביעה אישית הנוגעת לאי התקיימות התנאי השני הקבוע בסעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, שעניינו משלוח הודעה כדין. אלא, שלצד עילת התביעה האישית ש ל המבקש, אין להתעלם מכך, שהמבקש התנהל כצרכן באופן רשלני וייתכן , שהוא עצמו מנע את התקיימותו של התנאי השני על רקע התעלמותו ממכתב ההצטרפות שנשלח אליו וכן , מעצם הימנעותו לברר עם המשיבה מדוע במשך תקופה ממושכת לא קיבל לידיו חשבוניות.
המבקש טוען, שלא קיבל חשבוניות או הודעות בדבר סיום ההטבה. אלא, שמעולם לא הלין בפני המשיבה על כך , שלא קיבל חשבונית ותחת זאת בדק את חיוביו לפי פירוט כרטיס האשראי. במצב דברים זה, אף מבלי להתעמק בסתירות שהתגלו בדברי המבקש, שהעיד שקיבל לידיו את יתר מסמכי ההצטרפות בדואר בעוד שבפועל נראה , שמכתבי ההצטרפות המאוחרים נשלחו לתיבה האישית, ייתכן שממילא המבקש לא היה מעיין בהודעה בדבר סיום ההטבה.
בפני המבקש עמדה האפשרות לעיין במכתב ההצטרפות. כך גם יכול היה להתעדכן באופן שוטף בדבר התשלומים אותם הוא מבצע עבור שירותי בזק ולוודא, שהמשיבה אינה חורגת מתנאי העסקה שנקבעו והוסכמו במועד ההתקשרות. העובדה , שהמבקש התייחס בזלזול למכתבי ההצטרפות שנשלחו אליו ולפי עדותו לא עיין בהם או לא "התעמק" בהם , כי הם "סטנדרטיים" (עמ' 20 לפרוטוקול) , לצד העובדה , שבמשך שנות התקשרותו עם המשיבה, לא ביקש לקבל לידיו חשבוניות והתעלם מכך שלא קיבל חשבוניות, פועלת לחובתו.
בחקיקת חוק הגנת הצרכן ביקש המחוקק לצמצם את פערי הכוחות וחוסר השוויון בעמדות המיקוח של הצרכנים מול עוסקים, באופן היוצר איזון בין הצרכן היחיד לבין עוסקים. המחוקק פועל להבניית צרכנות נבונה ובתוך כך מטיל על עוסקים לא מעט חובות. עם זאת , לצד זכויותיו של הצרכן יש עליו חובות. חובות אלה אמנם אינן כתובות בהכרח עלי ספר אולם, נגזרות לצורך גיבוש זכויותיו של הצרכן בבואו לממש ן מול העוסק. אולם, ישאל השואל, מה הועילו חכמים בתקנתם, שעה שדווקא הצרכן הוא שאינו נותן ביטוי או מייחס משמעות לקביעות המחוקק אשר נתן לו כלים ואינו עושה בהם שימוש. אי עמידה בהתנהגו ת סטנדרטית של התנהגות הנדרשת מצרכן, מעידה על "רשלנות צרכנית", שאין בה כדי ללמד על האיזון שביקש המחוקק ליצור.
משעה שהמבקש לא קרא את מכתב ההצטרפות, לא עיין בחשבוניות שנשלחו אליו ולא דאג לקבל לידיו חשבוניות, אין לו להלין אלא על עצמו. המבקש טוען ש"לרבים מהלקוחות אין כל עניין מיוחד בקבלת החשבוניות ועיון בהן". לכאורה, עולה מטענה זו, כי התנהגותו משקפת את התנהלותו של הצרכן הסביר. אף על פי כן, המבקש לא הניח תשתית להוכחת טענה זו ולא ניתן להסיק , שאכן התנהגותו היא כשל ה"צרכן הסביר". מעבר לכך , יש בטענה זו משום ניסיון להסרת אחריות מוחלטת מהמבקש, כצרכן ולכלקוח , שאחראי לניהול התקשרותו מול המשיבה.
מצופה מצרכן, שיגלה אחריות בנוגע לחיובים בחשבונו ויבדוק את חיוביו מידי פרק זמן סביר. צרכן שאינו מקבל חשבוניות משך תקופה ארוכה, מעלה כאפשרות, שהוא זונח טענות אשר עלולות לצמוח לו, שהרי אין הוא מחזיק באסמכתאות הנדרשות לצורך הוכחת טענותיו. נראה, שקיים זמן סביר שבמהלכו צרכן אמור לבדוק חשבוניות, ומבלי לקבוע מסמ רות מה ייחשב כזמן סביר, הרי שאי-תשומת לב לחשבוניות משך מספר שנים , כבעניינו של המבקש , חורגת מזמן זה , ש הרי המבקש הבין שתקופת העסקה הקצובה היא בת שנה אחת.
על אף האמור יודגש, כי התנהלותו "הרשלנית" של המבקש כצרכן בנסיבות האמורות, אינה שומטת את הקרקע תחת קיומה של עילת תביעה ולכל הפחות , ככל שמדובר בעילת תביעה של "הפרת חובה חקוקה" ביחס לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, שהרי נטל הראיה להוכיח , שהצרכן הסכים להאריך את ההתקשרות , רובץ לפתחה של המשיבה (סעיף 13א(ה) לחוק). המשיבה מבקשת להוכיח את הסכמת המשך ההתקשרות עם צרכניה על דרך הוכחת התנאים המצטברים בסעיף 13א(ד)(2). המשיבה אמנם הצליחה להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומו של התנאי הראשון באשר למבקש, אולם לא השכילה להוכיח, שהמבקש נתן הסכמה פוזיטיבית לאופן קבלת ההודעה בדבר סיום ההטבה באמצעות התיבה האישית באופן המקיים את התנאי השני. לא כל שכן, לא הצליחה המשיבה להניח תשתית ראייתית כאמור לגבי יתר חברי הקבוצה באופן שניתן לומר שהיא מקבלת הסכמה מכלל לקוחותיה להמשך ההתקשרות.
המבקש הספציפי הוא צרכן שידע את תנאי העסקה. עם זאת עולה השאלה – האם יתר חברי הקבוצה ידעו את תנאי העסקה על מנת שניתן יהיה לקבוע לגביהם , שהסכימו או יכולים היו לתת את הסכמתם להמשך ההתקשרות עם המשיבה. המשיבה מתייחסת לידיעתו הסובייקטיבית של המבקש כמו גם לידיעתו הסובייקטיבית של כל לקוח וטוענת, כי השאלה האם ללקוח יש עילת תביעה אם לא ו, היא בהכרח שאלה שתלויה בנסיבותיה של המערכת החוזית הספצי פית שבין המשיבה לבין אותו לקוח, המצריכה בירור פרטני אודות ההתקשרות בין הצדדים, הפרטים שהוסכמו בה וידיעתו הסובייקטיבית של כל מנוי.
טענות המשיבה בעניין זה נדח ות - קודם לטענות בדבר ידיעה סובייקטיבית שיכולה לפגוע בעילת התביעה האישית של כל לקוח, מוטלת על המשיבה חובה להוכיח , שהיא מקיימת מנגנון של קבלת הסכמת הלקוחות להמשך ההתקשרות בעסקאות בהן הם מתקשרים עימה. המבקש הניח תשתית ראייתית לכאורית לטענותיו באשר לתופעה שעניינה משלוח תכתובות בזק לתיבה האישית שנפתחה על ידי המשיבה באופן חד צדדי, מבלי ליידע את הלקוח ומבלי לקבל את הסכמתו המפורשת לכך, שישלחו אליו תכתובות בזק לתיבה האישית. המחלוקת בדבר סוגיית ההסכמה ושאלת טיבם ומהותם של מס מכי ההצטרפות ואופן שליחתם צריכה להתברר כדבעי, אך די בתשתית הראייתית שהניח המבקש בעניינ נו על מנת לברר, האם בנסיבות העניין, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות המצדיקים את ניהול התובענה כייצוגית.
סעיף 8(א) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לאשר את הגשת התובענה כייצוגית בהתקיים מספר תנאים:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
לצורך הדיון בענייננו, נודעת חשיבות מרכזית לתנאי המנוי בסעיף 8(א)(1) . בקשת האישור מעוררת שאלות שעניינן בחינת המנגנון אותו מקיימת המשיבה לצורך קבלת הסכמה רחבה מלקוחותיה להמשך ההתקשרות עימה. הסכמה כאמור מבוססת על ידיעת תנאי העסקה וזו (הידיעה) כרוכה בהתקיימות התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 13א(ד)(2) ובנסיבות דנן, בין היתר במשלוח תנאי העסקה כמצוות החוק. לפיכך, ענייננו הוא בפרשנות הדין ותנאי ההסכמה באופן החל על כלל חברי הקבוצה הנטענת, ולא על מקרה פרטני. על כן יש לברר, האם קיימות שאלות משותפות הנוגעות לקבוצה שלמה של לקוחות בנוגע לשליחת ההודעה בדבר סיום תקופת ההטבה לתיבת האישית שמקצה המשיבה ללקוחותיה.
מדיניות בזק באשר לאופן משלוח חשבוניות והודעות
נוהל בזק לשיחת ההצטרפות לשירותי האינטרנט
מסירת הודעה בדבר סיום הטבה בדרך אשר ניתן יהיה לגזור ממנה קיומה של הסכמה של הלקוח להמשך התקשרות בעסקה לתקופה קצובה, כרוכה בהוכחת הסכמה של הלקוח לאופן משלוח ההודעה. בנסיבות ענייננו, הקצאת התיבה האישית היא שירות שהמשיבה מחויבת לתת כשירות נלווה למתן גישה לאינטרנט, אולם הלקוח אינו חייב לעשות בה שימוש. לפיכך, שליחת הודעה לתיבה האישית תיחשב כ"הודעה כדין" ככל שהלקוח נשאל, האם היה רוצה שיפתחו עבורו כתובת דואר אלקטרוני שאליה תישלחנה תכתובות בזק או שמא הוא מעדיף שימוש בכתובת דואר אלקטרוני אחרת (עניין רוזנברג, פסקה 33).
לטענת המשיבה, היא מנהלת מדיניות שבה, כבר במסגרת שיחת ההצטרפות פועלים נציגי השירות על פי נוהל מסודר שעניינו הצגת תנאי העסקה והשירותים ובכלל זה שירותי הדואר האלקטרוני. בהתאם לנוהל האמור, נציגי השירות מונחים ליידע את הלקוח במועד שיחת ההתקשרות על פרטי החבילה שאליה הוא מצורף ולהבהיר ללקוח את משך תקופת ההטבה; התעריף שייגבה במהלך תקופת ההטבה; והתעריף שייגבה בתום תקופת ההטבה. בהתאם, ומאחר שכל חבילה כוללת הקצאת תיבת דואר אלקטרוני בנפח כזה או אחר (בהתאם לתנאי החבילה), נציגי השירות מיידעים את הלקוח על כך , שהוא מקבל תיבת דואר אלקטרוני במסגרת השירות ומקבל ים את הסכמתו לקבלת תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית. הלקוח יכול לבחור , האם לקבל תכתובות באמצעות מענו הרשום או בדואר אלקטרוני וכן לעדכן כתובת דואר אלקטרוני לבחירתו.
חלק מהלקוחות מבקשים מפורשות, שתכתובות בזק תישלחנה למענם הרשום, חלק מסכימים לשליחה בדואר אלקטרוני וחלקם מבקשים לעדכן כתובת דואר אלקטרוני פרטית שלהם. בהתאם לבקשת הלקוח, כל תכתובות בזק, לרבות חשבוניות והודעת התזכורת על מועד סיום ההטבה, נשלחים לכתובת שביקש הלקוח לעדכן (להלן – נוהל ההצטרפות).
המשיבה צירפה לבקשתה (פסקה 49) כמו גם לסיכומיה (פסקה 47) צילום מסך של מה שלטענתה הוא נוהל ההצטרפות:

המשיבה אף צירפה לבקשתה "העתק מספר דוגמאות לפרטי חבילות שהנציג מחויב לעבור עליהם עם הלקוח" (נספח 8 לתשובת המשיבה לבקשת האישור) וכן "רישומי שיחות עם לקוחות שביקשו לעדכן תיבת דואר אלקטרוני פרטית או שהדברים יישלחו בדואר רגיל" (נספח 9 לתשובת המשיבה לבקשת האישור).
נוסף על כך, המשיבה הציגה נתונים לפיהם: מבין 792,645 לקוחותיה נכון לחודש ספטמבר 2016: 167,319 לקוחות קיבלו תכתובות בזק למענם הרשום; 279,122 לקוחות קיבלו תכתובות בזק לתיבת דואר אלקטרוני שאינה של בזק; ו- 346,204 לקוחות קיבלו תכתובות בזק לתיבת הדואר האלקטרוני שהוקצתה להם על ידי המשיבה.
המשיבה מבקשת ללמוד מראיות אלה, שנציגיה מונחים לנהל שיחה עם הלקוחות אודות הכתובת המועדפת על יהם לק בלת תכתובות בזק ולקוחות רבים העדיפו לקבל את תכתובות בזק למענם הרשום או לכתובת דואר אלקטרוני פרטית אותה עדכנו מול נציגי המשיבה. לטענת המשיבה, נתוני הפילוח לגבי אופן משלוח תכתובות בזק ללקוחותיה, מצביעים על כך, שהתיזה העומדת בבסיס בקשת האישור לפיה, המשיבה אינה נוהגת לשלוח ל לקוחותיה הודעות וחשבוניות למען הרשום או לכתובת דואר אלקטרוני שבה הם עושים שימוש בפועל – "קרסה". נתונים אלה מוכיחים, לטענתה, שבמסגרת נוהל שיחת הצטרפות של לקו ח חדש או בשיחה עם לקוח קיים המעדכן את חבילת ההתקשרות , בוחר הלקוח את הכתובת בה הוא מעוניין לקבל את תכתובות בזק. הנתון לפיו מאות אלפי לקוחות מקבלים, לפי בחירתם, תכתובות בזק למענם הרשום או לתיבות דואר אלקטרוני פרטיות ולא לתיבה האישית שהמשיבה הקצתה להם, מעיד על כך, שהמשיבה מעמידה בפני לקוחותיה את הבחירה , להיכן ירצו לקבל הודעות וחשבוניות. לכן , לטענתה, לקוח שקיבל תכתובות בזק לתיבה האישית נתן הסכמתו לכך, והייתה לו אפשרות, כפי שנהגו מאות אלפי לקוחות, לבחור כתובת אחרת אליה תישלחנה התכתובות.
לא ניתן להסיק את אשר טוענת המשיבה. העתק צילום המסך שצירפה המשיבה מתייחס באופן ספציפי לשליחת דואר אלקטרוני ולא לנוהל שיחת התקשרות וצירוף לקוחות. כך כפי שניתן לראות ברובריקת החיפוש בה נכתב (לצורך חיפוש בנהלי המשיבה): "תיעוד כתובת מייל מהלקוח". כך גם לא ניתן להסיק בהכרח שהנוהל האמור של "תיעוד כתובת מייל מהלקוח" מהווה חלק בלתי נפרד מנוהל שיחת ההצטרפות. הנוהל שהוצג מבחין בין סוגים שונים של לקוחות: "גיוס אינטרנט"; "גיוס 014"; "קיימים באינטרנט/014". היינו, קיימת הבחנה בין לקוחות מצטרפים ("גיוס") לבין לקוחות "קיימים", ויש הבחנה נוספת בין לקוחות שירותי אינטרנט לבין לקוחות שירותי הטלפוניה (014). עוד קובע הנוהל, כי באשר ל"גיוס אינטרנט" היינו, לקוחות המצטרפים לשירותי האינטרנט שמציעה המשיבה – "מצורפת חשבונית במייל כברירת מחדל באופן אוטומטי". לצד זאת, באשר ל"גיוס 014" היינו לקוחות המצטרפים לשירותי הטלפוניה שמציעה המשיבה – "חשבונית במייל אינה מצורפת אוטומטית". בניגוד לטענת המשיבה, הנוהל האמור מעלה אפשרות לפיה, בשיחת "גיוס " לקוחות המצטרפים לשירותי האינטרנט, כיוון שברירת המחדל היא צירוף חשבונית בדואר אלקטרוני, נציגי השירות כלל אינם שואלים את הלקוחות לאיזו כתובת הם מעוניינים שתישלחנה תכתובות בזק. כיוון שברירת המחדל לגבי לקוחות אינטרנט היא , שהם מקבלים תכתובות בזק לדואר אלקטרוני, ייתכן שבמסגרת שיחת ההצטרפות לא יעברו איתם על קיומה של התיבה, והדבר "יתפספס". מסקנה כאמור מתבקשת על רקע ברירת המחדל של "גיוס 014" שבה החשבוניות אינן נשלחות לדואר אלקטרוני באופן אוטומטי ולפיכך, הנציג נדרש לבדוק מול הלקוח המצטרף האם הוא מעוניין לקבל תכתובות בזק בדואר אלקטרוני וככל שהלקוח מעוניין בכך , ממשיך הנציג ומברר עם הלקוח באיזו כתובת דואר אלקטרוני הוא מעוניין לקבל את תכתובות בזק.
הואיל והמשיבה לא צירפה נוהל לגבי "שיחת גיוס אינטרנט", לא ניתן לדעת מהם פרטי המידע שמעבירים נציגי המשיבה ללקוחות ובכלל זה, האם הם מפנים ללקוחות שאלה מפורשת באשר להסכמתם לקבל תכתובות לתיבה האישית או באיזו כתובת הם מעוניינים לקבל את תכתובות בזק.
לפיכך, אף אם קיים נוהל במסגרתו מבררים נציגי המשיבה עם הלקוח לאן הוא מעוניין לקבל את תכתובות בזק, לא ניתן לקבוע שנוהל זה הוא נוהל ההצטרפות המתנהל בשיחת ההצטרפות. כמו כן ואף ככל שיש לראות בנוהל האמור כנוהל הצטרפות המתנהל בשיחת ההצטרפות, סביר שנוהל זה מתקיים ביחס ללקוחות המצטרפים לשירותי 014, בעוד שלגבי קבוצת הלקוחות המצטרפים לשירותי האינטרנט, מתקיימת ברירת מחדל של צירוף החשבונית לדואר האלקטרוני, כאשר, ככל הנראה , מדובר בתיבה האישית שהוקצתה ללקוח.
תיעוד רישום השיחות שהציגה המשיבה (נספח 9 לתשובת המשיבה לבקשת האישור) והעתקי דוגמאות לפרטי חבילות שהנציג מחויב לעבור עליהם עם הלקוח (נספח 8 לתשובת המשיבה לבקשת האישור) אין בהם כדי לסייע למשיבה.
בשלב זה, המבקש הניח תשתית ראייתית שיש בה כדי להטיל ספק באשר לאופן יישום מדיניות זו לגבי קבוצת "גיוס אינטרנט" כנטען על ידי המשיבה. כך גם לא ניתן לדעת מתי אימצה המשיבה את נוהל ההצטרפות ומתי החלה ליישמו בפועל. המשיבה לא השכילה להוכיח שנוהל ההצטרפות לו היא טוענת, הכולל בירור עם הלקוח וקבלת הסכמה מפורשת לאופן משלוח תכתובות בזק לתיבה האישית מיושם באופן גורף על כלל הלקוחות ולחלופין, קיימת אפשרות כי מדיניות זו לא מיושמת כנדרש. בנוסף, לא מן הנמנע , כי נוהל זה , אף אם קיים כיום אצל המשיבה, לא היה קיים במועד הצטרפותו של המבקש ורק במועד מאוחר יותר (ואולי אף לאחר שהוגשה בקשת האישור) - גובש אצל המשיבה. באופן דומה, הנתונים עליהם מצביעה המשיבה, אינם מפורטים ולא ניתן לדעת, מתי החלה ליישם את הנוהל, ולא ניתן לדעת כמה מבין הלקוחות המפורטים הם לקוחות "גיוס אינטרנט" וכמה מהם לקוחות "גיוס 014".
שעה שבפערי המידע בין המשיבה לבין לקוחותיה ידה על העליונה והיא זו המחזיקה במידע אשר יכול לתמוך בטענותיה, התשתית הראייתית שהניחה המשיבה אינה מספיקה לצורך הוכחת טענותיה בדבר קיום מדיניות סדורה בעת שיחת ההצטרפות לצורך קבלת הסכמת הלקוחות לאופן משלוח תכתובות בזק. בהיעדר נתונים כאמור לא ניתן להסיק, שהמשיבה אכן מקבלת את הסכמת לקוחותיה למשלוח תכתובות בזק לתיבה האישית.

מסמכי ההצטרפות
לטענת המשיבה, בעת צירוף לקוח חדש למערכות המחשוב של בזק, מועברים פרטי הלקוח באופן אוטומטי למוקד בזק. לאחר קבלת הנתונים ממערכות המחשוב, המוקד שולף את כל הפניות האוטומטיות שהתקבלו ושולח אותם כקובץ מחשב לבית דפוס חיצוני, אשר דואג להדפיס מכתב בהתאם לפרטי הלקוח ולשלוח את המכתב המתאים בדואר לכל לקוח ולקוח בהתאם לחבילה אליה בחר להצטרף – זהו כאמור מכתב ההצטרפות שאליו מצורף הסכם ההתקשרות. במכתב ההצטרפות ובהסכם ההתקשרות מצוין מפורשות , שתיבת הדואר אלקטרוני שמסופקת במסגרת ההסכם כחלק אינטגרלי משירות הגישה לאינטרנט, תשמש לשליחת הודעות והעדכונים שונים. עוד טוענת המשיבה, שמכתב ההצטרפות משקף את שיחת ההצטרפות אשר נוהלה בהתאם לנוהל ההצטרפות וקיימת הלימה מלאה בין האמור במכתב ההצטרפות לעניין הכתובת למשלוח הודעות לבין מה שמוסכם עם הלקוח בעל פה בעת שיחת ההצטרפות ובכלל זה הסכמה בדבר אופן קבלת תכתובות מבזק. באופן דומה, כאשר מדובר בעדכון שירות ללקוח קיים, מכתב ההצטרפות נשלח בדרך שהוסכמה בין הצדדים.
פעולת משלוח מסמכי ההצטרפות ללקוחות מתחייבת מכוח חוק הגנת הצרכן, כאמצעי הגנה ללקוחות, תוך הקניית הזכות לביטול העסקה לאחר קבלת המסמכים האמורים. חזקה על כל לקוח, שהוא מעיין במסמכי ההצטרפות ושוקל את צעדיו בהתאם. בהקשר זה טוענת המשיבה , כי ה סכם ההתקשרות – שהמבקש טוען שלא היה מודע לקיומו – מפורסם באתר האינטרנט של המשיבה. משכך, חזקה על הלקוח שהסכים לקבל את הדואר ואת כל ההודעות שהמשיבה שלחה אליו לתיבה האישית שהוקצתה לו במסגרת תנאי השירות, אלא אם ביקש לשנות פרטים אלה, בין במהלך שיחת ההצטרפות ובין במועד מאוחר יותר לאחר שעיין במסמכי ההצטרפות.
טענות המשיבה בעניין זה נדחות.
מכתב ההצטרפות שנשלח למבקש כולל פרטים אישיים של הלקוח, ובכלל זה התייחסות לתיבה האישית שהקצתה המשיבה ללקוח (נספחים 4-3 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). אף על פי כן, המכתב אינו מבהיר ללקוח באופן מפורש , שהתיבה האישית שהוקצתה לו תשמש באופן בלעדי את המשיבה לצורך התקשרותה עם המבקש. מכתב ההצטרפות שנשלח למבקש בעת הצטרפותו לשירותי האינטרנט של בזק בשנת 2011 מפרט, בין היתר , את הפרטים הבאים:
"להלן נתוניך להתחברות לשירות:
שם משתמש שלך להתחברות: ******
סיסמת הגלישה הסודית שלך: ******
כתובת הדואר האלקטרוני שלך: ******@bezeqint.net
את הכתובת, הסיסמה ושם המשתמש יש להקליד באותיות קטנות, ברציפות וללא רווחים.
מטעמי בטיחות רצוי לשנות את סיסמת הגלישה מפעם לפעם באמצעות שירות On-line באתר הבית שלנו שכתובתו www.bezeqint.net."
בהמשך המכתב מצוין:
"פרטיך כפי שנתקבלו בעת התקשרותך או כתובת הדואר האלקטרוני שלך בבזק בינלאומי ישמשו את החברה ככתובת למשלוח הודעות ועדכונים בקשר עם המנוי שברשותך ולמשלוח חומר פרסומי ו/או שיווקי."
הפסקה האמורה, בה נתלית המשיבה, היא פסקה גנרית אחידה שאינה מבחינה בין לקוחות שנתנו את הסכמתם לקבל תכתובות בזק במענם הרשום לבין אלה שביקשו לקבל תכתובות בזק באמצעות דואר אלקטרוני ובכלל זה, באמצעות התיבה האישית שהוקצתה להם. התיבה האישית תוקצה ללקוח על ידי המשיבה וכתובתה תירשם במכתב ההצטרפות, בין אם הסכים לקבל תכתובות בזק באמצעותה ובין אם לאו. יתרה מכך, מכתב ההצטרפות אינו מתייחס לחשבוניות ואינו מפרט איזה סוג של הודעות תישלחנה לתיבה האישית . מכאן, שהידיעה על קיומה של התיבה האישית אליה נשלחות הודעות ועדכונים אין משמעה מודעות לכך, שתכתובות בזק כגון חשבוניות או הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה תישלחנה דווקא לתיבה זו, לא כל שכן, אין במודעות כאמור כדי להוות הסכמה לכך, בפרט, ככל שהסכמה כאמור לא נתקבלה מראש במסגרת שיחת ההצטרפות. ראו והשוו - עניין רוזנברג:
"המבקש לא נתן הסכמה כלשהי לתנאי שעניינו משלוח הודעות לכתובת הדואר האלקטרוני הייעודית. הצעה וקיבול אלה גיבשו את תנאי ההתקשרות המחייבים... המכתב שנשלח למבקש לאחר שיחה זו, ושעליו מבקשת המשיבה להתבסס, לא יכול להוסיף תניות לאותה הסכמה מבלי שהמבקש הסכים לכך, שכן צריך היה להביא תניות אלו לידיעת הצד המתקשר עובר או בעת עריכת ההתקשרות... ברי כי צדדים רשאים לעדכן ולהוסיף תניות בשלב מאוחר יותר, אך הדבר ייעשה בהסכמה ולא באופן חד צדדי, ודאי כאשר מדובר בפערים כה גדולים בין הצדדים לחוזה. דומה כי ראוי לציין את המובן מאליו – כאשר נכרת חוזה, יש להביא את כלל התניות בו לעיון הצד השני עובר להתקשרות." (פסקה 34).
מתוך הפסקה האמורה, המורה על הקצאת התיבה האישית , לא ניתן לדעת אילו פרטים מסר הלקוח בעת שיחת ההצטרפות ולא ניתן לדעת האם נתן הסכמתו לקבלת תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית. לפיכך, מכתב ההצטרפות עצמו אינו משקף את תוכן השיחה ואינו מהווה אסמכתה כזו או אחרת לקבלת הסכמת הלקוח בדבר אופן משלוח תכתובות בזק.
ניסיונה של המשיבה להיתלות בהסכם ההתקשרות אף הוא אינו יכול סייע לה. הצדדים פרשו את טענותיהם באשר להסכם ההתקשרות ובפרט לגבי סעיף 14, שעניינו מתן הסכמה של הלקוח לקבלת תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית.
וכלשון הסעיף:
"מען הצדדים לצורך משלוח הודעות לפי הסכם זה הוא כמפורט במכתב ההתקשרות או בטופס ההזמנה, או כל מען אחר בארץ עליו יודיע בכתב צד אחד למשנהו. הלקוח נותן בזאת הסכמתו, כי כתובת הדואר אלקטרוני שהקצתה עבורו החברה ו/או כל כתובת דואר אלקטרוני אחר ו/או מספר טלפון שמסר לה ישמש את החברה, על פי שיקול דעתה הבלעדי, לצורך משלוח כל הודעה על פי הסכם זה ו/או כפי שנדרש על פי כל דין, לרבות הודעות בדבר עדכון תעריפי השירות, חשבונות תקופתיים; כל הודעה שתשלח החברה ללקוח תחשב כאילו הגיעה ללקוח: שלושה ימים ממועד משלוחה, אם נשלחה בדואר; ואם נמסרה באמצעות הדואר אלקטרוני, בפקס, או בכל אמצעי אלקטרוני אחר – בעת קבלת אישור מסירתה או העברתה, לפי העניין..." (נספח 6 לבקשת האישור, הדגשה הוספה).
לטענת המבקש, הסכם ההתקשרות מעולם לא נמסר לו ולמיטב זכרונו, אף לא הודע לו על קיומו בזמן שיחת המכירה או לאחר מכן. בנסיבות אלו, טוען המבקש, ההסכם כלל אינו מהווה חלק מההסכמה החוזית ותנאי ההסכם אינם מחייבים אותו. עוד מוסיף המבקש, כי המשיבה אינה יכולה להסתמך על הוראות ההסכם, באשר הוראת סעיף 14 מהווה תנאי מקפח, הנותן לה יתרון בלתי הוגן .
לא מצאתי להידרש לטיבו ומהותו של הסכם ההתקשרות ובכלל זה לסעיף 14 להסכם ולו מהטעם, שהמשיבה לא הניחה כל אסמכתה לכך, ש ההסכם נשלח למבקש, לא כל שכן שקיבל או שהיה מודע לתוכנו. חרף העובדה, שנשלחו למבקש ארבעה מכתבי הצטרפות ובכלל זה מכתבי הצטרפות שנשלחו בעת עדכוני חבילות, המשיבה לא הציגה כל ראיה לצירוף הסכם התקשרות אף לא לאחד מהם. כך, לא השכילה המשיבה להוכיח , שהסכם ההתקשרות נשלח ללקוחות יחד עם מכתב ההצטרפות. המשיבה צירפה לתשובתה לבקשת האישור "העתק דוגמה למכתב הצטרפות הכולל את הסכם ההתקשרות" (נספח 5 לתשובת המשיבה לבקשת האישור) אולם, דוגמה זו אינה שייכת למבקש ולא הניחה תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיה, שכך היא נוהגת לגבי כל לקוחותיה ולגבי כל מכתב הצטרפות הנשלח ללקוח.
אין די בכך, שבאתר המשיבה מופיע נוסחו של הסכם התקשרות כלשהו, שאליו מפנה מכתב הצטרפות ה כולל נוסח מעורפל ל גבי השימוש בכתובת דואר אלקטרוני ייעודית, על מנת לקבוע, שהמבקש הסכים לכך ש תכתובות בזק תישלח נה אליו בדרך זו . בהקשר זה עמדה כב' השופטת ד' ברק -ארז בעניין רוזנברג על ההבחנה בין "ידיעה" שעניינה בתנאי העסקה ל "ידיעה" בדבר אופן משלוח תכתובות בזק:
"ההצעה של המשיבה ניתנה למבקש בשיחת הטלפון, ובה גם התבצע הקיבול שלה. לא הוכח כי בהצעה נאמר שההודעה הנדרשת באשר לעליית המחיר תישלח לכתובת הדואר האלקטרוני שנפתחה עבור המבקש. אכן, כפי שנקבע, המבקש הסכים לתנאי העסקה מבחינת המחיר שנקבע בה ותקופתה. אולם, המבקש לא נתן הסכמה כלשהי לתנאי שעניינו משלוח הודעות לכתובת הדואר האלקטרוני הייעודית..." (פסקה 34).
סיכום עד כאן:
המשיבה אמנם מציגה אפשרות בדבר קיומה של מדיניות ומבקשת ללמוד ממדיניות זו על קיומה של הסכמה מצד הלקוח . אולם בשלב זה המבקש הניח תשתית ראייתית שיש בה כדי להטיל ספק בדבר יישומה של מדיניות זו בפועל באופן גורף על כלל לקוחות המשיבה.
על המשיבה הנטל להוכיח, שהיא מקיימת מדיניות שעל פיה ניתן יהיה לקבוע חזקה שאינה תלויה בידיעתו הספציפית של כל לקוח ולקוח את תנאי העסקה. משלא הצליחה המשיבה להוכיח מדיניות של הסכמה למשלוח הודעות במסגרת שיחת ההתקשרות, ומשלא העמידה תשתית ראייתית לשליחת הסכם ההתקשרות הרי שלא הצליחה לבסס את קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 13א(ד)(2) הפוטרים אותה מהוראת סעיף 13א(ג)(1). במאזן הדברים, בשלב זה, המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בדבר הסכמה כנדרש בסעיף 13ה לחוק.
קיומה של קבוצה
המבקש סבור, שיש ללמוד על קיומה של קבוצה מעניינו של מר רוזנברג וכן על דרך הצגת מקרה נטען נוסף בעניין תביעתה של עורכת הדין מעיין פרנקוביץ (להלן – גב' פרנקוביץ) אשר הגישה אף היא, בדומה למר רוזנברג , תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד בזק, והעלתה טענות דומות בדבר היעדר הסכמה למשלוח תכתובות בזק באמצעות התיבה האישית (ת"ק 30313-10-14 פרנקוביץ נ' בזק, להלן – עניין פרנקוביץ).
לטענת המבקש, ענייניהם של מר רוזנברג ושל גב' פרנקוביץ דומים לעניינו של המבקש ומלמד על אופן התנהלות שיטתית של המשיבה מול לקוחותיה המצביעה על כך, שהמשיבה אינה מקבלת את הסכמת הלקוחות למשלוח תכתובות בזק לתיבה האישית.
לבקשת האישור דנן צורף תצהיר מטעמה של גב' פרנקוביץ בו נאמר, שרק בעקבות ההליך שניהלה בבית המשפט לתביעות קטנות למדה על כך, שנפתחה לה תיבת דואר אלקטרוני , שאליה נשלחו תכתוב ות בזק ובכלל זה חשבוניות. זאת, מבלי שידעה על כך או שנתנה הסכמתה לכך.
על רקע ענייניהם של מר רוזנברג ושל גב' פרנקוביץ טוען המבקש, כי לו המשיבה הייתה פועלת בהתאם לנוהל ההצטרפות לו היא טוענת במסגרת ההליך דנן חזקה , שנציגי השירות היו פועלים לפיו גם ביחס לגב' פרנקוביץ ולמר רוזנברג ואף היה בידיה של המשיבה להציג תיעוד של עדכון הכתובות או פעולות אחרות שנעשו על ידה בהתאם לנוהל. אלא , שתיעוד כאמור אינו קיים ומכאן, שנוהל ההצטרפות , לו טוענת המשיבה, לא היה קיים ולכל הפחות לא יושם בעניינם כמו גם בעניינו של המבקש.
המשיבה מנגד טענה, שלא ניתן ללמוד על קיומה של קבוצה מעניינם של מר רוזנברג וגב' פרנקוביץ, בשים לב לנסיבות של אותם מקרים במובחן מעניינו של המבקש. כך, בעניין רוזנברג, בית המשפט העליון עמד על כך, שלא נקבע ממצא פוזיטיבי על ידי בית משפט השלום בעני ינו של מר רוזנברג לכך, שראה את ה סכם ההתקשרות . כך גם לא ניתן ללמוד מעניינה של גב' פרנקוביץ, שהרי תביעתה נדחתה על ידי בית המשפט. באשר לעניין פרנקוביץ הוסיפה המשיבה וטענה , כי גב' פרנקוביץ "שכחה" לציין במסגרת התצהיר שהגישה בהליך דנן, באופן העולה כדי ניסיון להטעות את בית המשפט, שתביעתה בעניין פרנקוביץ נדחתה ולא נמחקה. כך שקיים מעשה בית דין אודות טענותיה והיא לא יכולה להימנות על חברי הקבוצה הנטענת (כמו גם מר רוזנברג, שגם בעניינו ניתן פסק דין).
טענות המשיבה נדחות.
ענייניהם של מר רוזנברג ושל וגב' פרנקובי ץ הובאו לצורך הפרכת טענות המשיבה בדבר קיומו של נוהל ההצטרפות ולצורך הפרכת טענות המשיבה בדבר קבלת הסכמת הלקוחות לאופן משלוח תכתובות בזק במועד ההתקשרות. הן בעניין רוזנברג והן בעניין פרנקוביץ, לא דן בית המשפט בשאלת נוהל ההצטרפות האמור, שעלה לראשונה במסגרת ההליך דנן.
זאת ועוד, עיון בנספחים שהוגשו על ידי הצדדים ובכלל זה במכתבי ההצטרפות שנשלחו לאורך שנות ההתקשרות למבקש, למר רוזנברג ולגב' פרנקוביץ' מעלה, שמכתבי ההצטרפות שונים בנוסחם ובכלל זה בנוסח הנוגע לאופן משלוח תכתובות בזק. במכתבי ההצטרפות שנשלחו למבקש ניתן למצוא את הנוסח שלהלן:
"פרטיך כפי שנתקבלו בעת התקשרותך או כתובת הדואר האלקטרוני שלך בבזק בינלאומי ישמשו את החברה ככתובת למשלוח הודעות ועדכונים בקשר עם המנוי שברשותך ולמשלוח חומר פרסומי ו/או שיווקי. נוסח זה התקבל במכתבי ההצטרפות שנשלחו למבקש. " (להלן – נוסח א', הדגשה הוספה).
לעומת זאת, בחלק ממכתבי ההצטרפות שנשלחו לגב' פרנקוביץ כמו גם במכתב ההצטרפות שנשלח למר רוזנברג ניתן למצוא נוסח אחר, אף הוא נוסח גנרי:
"לידיעתך כתובת הדואר האלקטרוני שלך בבזק בינלאומי תשמש את החברה ככתובת למשלוח הודעות ועדכונים בקשר עם המנוי שברשותך ולמשלוח חומר פרסומי ו/או שיווקי." (להלן – נוסח ב').
יצוין, כי במכתב הצטרפות אחר שנשלח לגב' פרנקוביץ בשנת 2014, הנוסחים האמורים לא מופיעים בו ואין התייחסות לאופן משלוח תכתובות בזק (נספח 17 לכתב ההגנה המתוקן שהגישה בזק בעניינה של גב' פרנקוביץ, שהוגש על ידי המבקש בעניינו במסגרת ההודעה על צירוף כתבי הטענות בהליך ת"ק 30313-10-14 פרנקוביץ נ' בזק).
יצוין, שמכתב ההצטרפות הנוגע למועד הצטרפותה של גב' פרנקוביץ לחבילה למ שך תקופה של 12 חודשים בשנת 2010 נושא תאריך משלוח של 30.10.2014 (נספח 4 לכתב ההגנה המתוקן שהגישה בזק בעניינה של גב' פרנקוביץ). אין זה ברור כיצד ייתכן, שמכתב הצטרפות שעניינו בחבילה לשנת 2010 נושא תאריך משנת 2014. עניין זה שלעצמו מעלה תהיות, אך משהצדדים לא העלו טענות בעניין, לא מצאתי להידרש לסוגיה מעבר לנדרש.
הנוסחים השונים של מכתבי ההצטרפות, הנבחנים האחד מהשני באשר למשפט "פרטיך כפי שנתקבלו בעת התקשרותך", אינם עולים בקנה אחד עם טענת המשיבה לכך, ש"קיימת גם הלימה מלאה בין האמור במכתב ההצטרפות לעניין הכתובת למשלוח הודעות לבין מה שמסוכם עם הלקוח בעל פה בעת שיחת ההצטרפות. במילים אחרות – מכתב ההצטרפות משקף בהקשר זה את אשר דובר בו בשיחה על פי נהלי המשיבה." (פסקה 81 לסיכומי המשיבה).
הנוסח הגנרי של מכתבי ההצטרפות והשוני ביניהם מעלים, שהמשיבה אינה מבחינה בלקוח שמעדכן במסגרת שיחת ההצטרפות כתובת דואר אלקטרוני שונה מזו של התיבה האישית: בין אם הלקוח ביקש לעדכן כתובת אחרת במקום כתובת הדואר האלקטרוני שהוקצתה לו ובין אם לאו, במכתב ההצטרפות ובהסכם ההתקשרות, ההתייחסות לתיבה האישית שהקצתה המשיבה תהיה אחידה , מבלי לתת ביטוי לעדכון הדואר האלקטרוני שביצע הלקוח ואין כל נוסח מיוחד או פרטני ללקוח שעדכן כתובת דואר אלקטרוני שונה. לשון אחרת, נוסח מכתב ההצטרפות והסכם ההתקשרות יהיו זהים, בין אם הלקוח עדכן כתובת דואר אלקטרוני אחרת ובין אם לאו. לפיכך, המשיבה אינה יכולה להיבנות ממסמכי ההצטרפות לצורך הוכחת טענותיה בדבר הסכמה גורפת של לקוחותיה מבלי להוכיח קיומה של הסכמה מפורשת אחרת.
עניינם של מר רוזנברג ושל גב' פרנקוביץ מניח תשתית עובדתית לכאורית בדבר האפשרות, שהמשיבה שולחת ללקוחותיה תכתובות בזק לתיבה האישית שהקצתה להם, מבלי לקבל הסכמתם לכך ומבלי ליידע אותם כנדרש בדבר קיומה של תיבה זו. שליחת הודעה בנסיבות אלה היא לכאורה שלא כדין ודי בתשתית העובדתית שהניח המבקש בעניינו לצד ענייניהם של מר רוזנברג וגב' פרנקוביץ כדי לגבש קיומה של קבוצה.
אין להוציא מכלל אפשרות, שנוהל ההצטר פות לו טוענת המשיבה לא הופעל ולחלופין, לא יושם באופן שוטף. כך גם לא ניתן להוציא מכלל אפשרות, שנוהל ההצטרפות גובש במועד מאוחר לבקשת האישור. בהקשר זה העידו עדים מטעמה של המשיבה, שאינם יודעים מתי גובש נוהל ההצטרפות.
על פי הנתונים שבזק הציגה, מבין 792,645 לקוחותיה נכון לחודש ספטמבר 2016, 346,204 לקוחות קיבלו תכתובות בזק לתיבה האישית. מבין אלה יש להפחית לקוחות אשר נתנו הסכמה מפורשת למשלוח תכתובות בזק בדואר אלקטרוני. זאת, תחת ההנחה, שאדם שנתן הסכמה מפורשת לקבלת תכתובות בזק בדואר אלקטרוני יבהיר ולחלופין יברר את כתובת הדואר האלקטרוני אליה הוא מעוניין שתישלחנה תכתובות בזק. יודגש, כי בשלב זה לא הונחה תשתית ראייתית לכך, שמסמכי ההצטרפות מהווים אסמכתה לקיומה של הסכמה מפורשת.
עילות התביעה והסעדים הנתבעים
המבקש עותר לקבלת סעד כספי של השבת ההפרש בין המחיר עבור השירות במהלך תקופת ההטבה לבין המחיר שנגבה מהלקוחות וכן פיצוי כספי בגין נזקים לא ממוניים של רגשות שליליים ונזקים לא ממוניים נוספים, לרבות בגין טרחה ואבדן זמן הכרוכים בביטול העסקה בדיעבד.
סבורני, שיש לאשר את הסעד בגין הנזקים הממוניים בלבד . בנסיבות העניין ועל רקע אופן ההתקשרות שבענייננו , הנזקים הלא ממוניים של תחושת כעס בדבר אי הבחירה והאפשרות להצטרף לחברה אחרת, שנגרמו לכאורה לחברי הקבוצה, נבלעים בנזק הממוני של תשלום ביתר . בלעדי הנזק הממוני הנובע מאי מסירת ההודעה לא מתקיימת אפשרות לקיומו של נזק לא ממוני. בנסיבות העניין, אין מקום לתת כפל פיצוי בגין נזקים הנבלעים האחד בשני באופן שיש לראות בהם נזק אחד משולב.
לטענת המבקש, התשתית העובדתית שהניח מקימה לו וליתר חברי הקבוצה עילות תביעה בגין: הפרת חוזה; עוולה בנזיקין של רשלנות או הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן; הטעיה והפרת חובת הגילוי כלפי הצרכן בהתאם לסעיפים 2, 5, 13א ו- 31(א) לחוק הגנת הצרכן; חוסר תום לב בעת ביצוע חוזה; או עשיית עושר ולא במשפט.
מבין העילות המנויות ובשים לב לאמור לעיל יש לאשר את בקשת האישור בעילה של הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן וכן בעילה בגין עשיית עושר ולא במשפט.
המבקש הניח תשתית ראייתית לאפשרות , שהמ שיבה הפרה את הוראות סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן והתעשרה על חשבון לקוחותיה בעצם גביית יתר, שנעשתה שלא כדין על רקע הפרה לכאורה של הוראות סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן.
טענת המבקש ככל שהיא נוגעת לעילת התביעה בגין הפרת חוזה, נדחית. המבקש לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענותיו החוזיות ותחת זאת ציין כבר בבקשת האישור , שאינו זוכר לפרטים את שיחת ההתקשרות: "יובהר כי המבקש אינו זוכר אם דבר העלאת המחיר נאמר לו בשיחת ההתקשרות אם לאו (וידיעתו על כך כיום מבוססת על שיחה מאוחרת שקיים עם נציגת השירות, כמפורט להלן)..." (פסקה 11 לבקשת האישור). בהיעדר זיכרון בדבר פרטי השיחה, לא ניתן לדעת האם במסגרת שיחת ההתקשרות צוין בפני המבקש דבר משלוח תכתובות בזק לתיבה, אם לאו והאם נתן הסכמתו למשלוח כאמור. ככל שטענותיו של המבקש בעניין זה נוגעות להיבט החוזי, הרי שלא הניח תשתית ראייתית מינימאלית ממנה ניתן ללמוד על ההסכמות החוזיות בין הצדדים.
יתר עילות התביעה, רשלנות, הטעיה, הפרת חובת גילוי וחוסר תום לב, נדחות אף הן. המבקש לא הניח תשתית ראייתית ומשפטית רלוונטית להוכחת יסודות עילות התביעה האמורות. זאת בפרט לאור התשתית הראייתית שהניחה המשיבה לפיה, קיימת קבוצה רחבה של לקוחות אשר מקבלים תכתובות בזק במענם הרשום או בכתובת דואר אלקטרוני אחרת מזו של התיבה האישית.
עילת התביעה האישית של המבקש ביחס ליתר חברי הקבוצה
בשים לב לעילות התביעה ולסעדים הנתבעים המאושרים, יש לבחון את מעמדו של המבקש ביחס לחברי הקבוצה.
הגדרת הקבוצה כוללת לקוחות ש לא קיבלו הודעה בדבר סיום תקופת ההטבה בהתאם להוראות סעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן ומבלי שנתנו למשיבה הסכמה מפורשת לקבלת הודעות ועדכונים באמצעות דואר אלקטרוני. ניתן לקבל את הטענה שהמבקש אף הוא לא נתן הסכמתו לקבלת תכתובות בזק בדואר אלקטרוני. אף על פי כן, המבקש בענייננו מצטייר כצרכן מתוחכם ואקטיבי, הפועל למימוש זכויותיו כפי שאף עולה משיחותיו עם נציגי המשיבה, מתזכורות שביצע לעצמו , חרף העובדה שלא עיין במכתב ההצטרפות או בחשבוניות והתוודע לעלויות ששילם דרך בדיקת חיובי כרטיס האשראי (עמ' 17 לפרוטוקול). לפיכך, נראה שממילא, באופן התנהלותו כצרכן, ייתכן שהמבקש לא היה מתוודע להודעה בדבר סיום החבילה.
בהתקשרותו עם המשיבה ובמסגרת שיחתו הטלפונית עם נציגת שירות של המשיבה עמד על רצונו לקבל זיכוי בגין חיובי היתר. לאחר דין ודברים הסכים לכך, שכפיצוי ולצורך הסכמתו להמשך ההתקשרות עם המשיבה, יוסיף לקבל את ההטבה שניתנה לו במסגרת תקופת העסקה הקודמת, למשך שנה נוספת. באותה שיחה אף עדכן את כתובת הדואר האלקטרוני לקבלת תכתובות בזק, כך שהחשבוניות תועברנה לכתובת הדואר האלקטרוני האישית שלו. יתרה מכך, באותה שיחה, המשיבה אף הציעה למבקש לעבור לחבילה קבועה, בעלות תוספת של עשרה שקלים על מנת למנוע אפשרות שהמחיר יעלה מבלי שהמבקש י צטרך לעדכן אות החבילה.
בזהירות הנדרשת ובשים לב לכך, שסעיף 13א(ה) לחוק הגנת הצרכן מתייחס להסכמת הצרכן להארכת ההתקשרות, הרי שהמבקש בענייננו נתן הסכמה כאמור במסגרת שיחת הטלפון עם נציגת השירות של בזק אשר במסגרתה האריך את התקשרותו עם המשיבה לשנה נוספת (תמלול השיחה צורף כנספח 2 לבקשת האישור). מעבר לדיון בהתנהלותו הצרכנית של המבקש, הרי שלמבקש לא נגרם נזק וה וא קיבל פיצוי כספי עוד קודם להגשת בקשת האישור ובמנותק ממנה. הפיצוי שניתן למבקש על ידי המשיבה נעשה במסגרת ההתקשרות ביניהם לצורך קבלת הסכמה להמש ך ההתקשרות. המבקש שקל את צעדיו והמשיך להתקשר עם המשיבה במחיר נמוך יותר. במצב זה ויתר על טענותיו ולא ניתן לומר כי נותר לו נזק ראוי לפיצוי .
משאלו פני הדברים, והמבקש לא הוכיח כי מתקיימים לגביו כל רכיבי עילת התביעה יש לקבוע, כי המבקש לא הוכיח עילת תביעה אישית ולא נותר לו נזק הראוי לפיצוי . בהעדר עילת תביעה אישית אין המבקש יכול וראוי עוד לעמוד בראש חברי הקבוצה ולייצגם.
העדר עילת התביעה האישית אינה מוליכה בהכרח לדחיית בקשת האישור ובהתאם להוראת סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות. משמצא בית המשפט כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק, אך למבקש לא עומדת עילת תביעה אישית, "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג".
יתר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות
בשים לב לקביעה בעניינו של המבקש, יתר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים אף הם. בקשת האישור מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לכלל חברי הקבוצה ושאלות אלה קשורות זו בזו. התנהלות המשיבה משקפת דפוס פעולה רחב כלפי קבוצת נפגעים אפשרית בהיקף המצדיק ניהול תובענה ייצוגית. מדובר במחלוקת שתוצאותיה רלוונטיות לחלק לא מבוטל של לקוחות המשיבה, שלא נתנו הסכמה מפורשת לקבלת תכתובות בזק באמצעות דואר אלקטרוני.
ייצוג המבקש עד כה מעיד על כך, שחברי הקבוצה מיוצגים בדרך הולמת ונראה, שבכוחו של בא כוח הקבוצה לנהל את התובענה לטובת חברי הקבוצה בתום לב (סעיפים 8(א)(3) ו- 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות).
סוף דבר
בקשת האישור מתקבלת, בהתאם למפורט להלן:
עילות התביעה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרת חובה חקוקה ביחס לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן וכן עשיית עושר ולא במשפט.
הגדרת הקבוצה: כל לקוח של המשיבה אשר המשיבה התקשרה עמו בהסכם לתקופה קצובה, כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, ואשר בחלוף התקופה הקצובה גבתה ממנו המשיבה מחיר גבוה יותר עבור השירותים המסופקים לו על פי ההסכם, וזאת מבלי שקיבל על כך הודעה מראש ובכתב בהתאם להוראות סעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן ומבלי שנתן למשיבה הסכמה לקבלת הודעות ועדכונים באמצעות דואר אלקטרוני; וזאת בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור ועד היום, 25.7.2019.

הסעדים הנתבעים: סעד כספי בגין נזק ממוני אשר יחושב כגובה ההפרש בין המחיר עבור השירות במהלך תקופת ההטבה לבין המחיר שנגבה מהם לאחר סיומה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום גביית הכספים ועד להשבתם בפועל; סעד הצהרתי לפיו, המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה על פי סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן בכך, שלא מסרה הודעה בכתב כמתחייב על פי דין ובכך, שמסרה הודעה כאמור לתיבת דואר אלקטרוני אישית שנפתחה על ידה, מבלי שהלקוח נתן את הסכמתו לקבלת הודעות לתיבה האמורה.
התובע המייצג: בהתאם לאמור לעיל, על בא כוח המבקש להגיש בקשה למינוי תובע ייצוגי חלופי תוך 60 ימים מהיום.
באי הכוח המייצגים: עוה"ד תומר אפלדורף וסלעית קולר.
באי כוח הצדדים יפרסמו הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגיות, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות בהתאם להחלטה זו וכן הבהרה בדבר זכותו של כל חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות.
נוסח ההודעה יתואם בין באי כוח הצדדים ויוגש לאישור תוך 14 ימים מהיום. גודל האותיות לא יפחת מ- 2 מילימטרים. בזק תישא בעלויות הפרסום. ההודעה תפורסם בעיתונים: "הארץ" ו- "גלובס".
בהתאם לסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, המשיבה תשלם לבאי הכוח המייצגים שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה, בסך כולל של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, תוך 30 ימים מהיום.
כתב תביעה, בהתאם לאמור בהחלטה זו , יוגש עד ליום 1.12. 2019 או תוך 30 ימים מיום אישור זהותו של תובע ייצוגי חלופי, לפי המאוחר.

ניתנה היום, ‏כ"ב תמוז, תשע"ט, ‏25 יולי, 2019, בהעדר הצדדים.