הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 29940-07-15

לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המבקשות

  1. מורן נוה
  2. אורית לוגסי
  3. אורטל כהן
  4. יפעת טורק

ע"י ב"כ עו"ד אמיר ישראלי

נגד

המשיבות

1. שופרסל בע"מ-ניתן פסק דין
ע"י ב"כ עו"ד אגמון, רוזנברג ושות'
2. תומר יבוא ושווק מוצרי מזון (1983) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יואב אוסישקין
3. מוצרים טבעיים בית יצחק (1993) בע"מ- ניתן פסק דין
4. מוצרים טבעיים בית יצחק (ייצור 2004) בע"מ- ניתן פסק דין
ע"י ב"כ עו"ד ב. נאור
5. גרין פילד מזון בע"מ - ניתן פסק דין
ע"י ב"כ עו"ד יריב דן
6. מכוורת יד-מרדכי שטראוס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ע. אטיאס
7. נטורפוד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דקל קרבר
8. דנשר (1963) בע"מ - ניתן פסק דין.
ע"י ב"כ עו"ד חגי אשלגי

פסק דין (חלקי)

מונחית בפניי בקשה מוסכמת להסתלקותן של המבקשת 1, הגב' מורן נוה (להלן: "המבקשת 1"), המבקשת 2, הגב' אורית לוגסי (להלן: "המבקשת 2"), המבקשת 3 הגב' אורטל כהן (להלן: "המבקשת 3") והמבקשת 4 הגב' יפעת טורק (להלן: "המבקשת 4") (כולן יחד יכונו בהתאמה: "המבקשות") מבקשתן לא ישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה 7, נטורפוד בע"מ (להלן: "המשיבה 7") וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות") ותקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע 2010 (להלן: "התקנות")

רקע עובדתי בקצירת האומר
המבקשות הן צרכניות מהשורה של המוצרים המכונים "מעדני פרי". המשיבות הן חברות בע"מ המשווקות ו/או מייצרות ו/או מייבאות מוצרים המכונים "מעדן פרי" . לטענת המבקשות, מוצרי "מעדן פרי" המשווקים על ידי המשיבות לא עומדים בהוראות תקן ישראלי 34, אשר חל על מוצרים מסוג "מעדן פרי".
סעיף 104.1 לתקן 34 קובע כי מעדן פרי הוא "מוצר מוצק למחצה, המיוצר על ידי בישול פרי ממין אחד או ממספר מיני פירות, בתוספת אפשרית של פקטין בלבד כחומר קרישה". "פרי" מוגדר בסעיף 103.1 לתקן 34 כ: "תוצרת חקלאית המכונה 'פרי' בשפת היום יום (לא תמיד כהגדרתו הבוטנית), לדוגמא הדלועיים (למעט מלונים ואבטיחים) אינם נחשבים פרי לצורך תקן זה".
כמו כן בהתאם לאמור בסעיפים 2(ב) ו-2(ג) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט 1998 כדי שמוצר יסומן כ"מעדן פרי" עליו לעמוד בהגדרה הקבועה בסעיף 104 לתקן 34, וכן בסעיפים 105-106 לתקן שעניינם חומרי מוצא ותוספות, סעיף 202 לתקן שעניינו תכולת הפרי וסעיף 203 שעניינו כלל המוצקים הנמסים. באשר סעיף 104 לתקן, הרי שהוא קובע מדרג מבחינת מוצרי המוצא המותרים לשימוש. בעניינו, מעדן פרי יכול להיות מיוצר מפירות בלבד. מכאן כי חל איסור להוסיף למוצר "מעדן פרי" מיץ פירות או רכז פירות.
כמו כן טענו המבקשות כי בהתאם לאמור בסעיף 105 לתקן 34, הרי שככל שאכן נעשה שימוש ברכז פרי יש לגלות את שמו של הרכז בשם המוצר.
לטענת המבקשות, המוצרים המשווקים על ידי המשיבות לא עומדים בהוראות תקן 34. לביסוס טענתם צרפו המבקשות לבקשת האישור חוות דעת מומחה של טכנולוג מזון מוסמך. על פי האמור בחוות הדעת המוצרים המשווקים מכילים כ-50% רכז, מפרי אחר, נחות יותר כאשר לרוב המדובר ברכז תפוחים אשר נחשב זול.
על פי האמור בחוות הדעת שצורפה לבקשת האישור, המדובר בניסיון לחסוך עלויות תוך הטעיית ציבור הצרכנים בעיקר לאור העובדה שנעשה שימוש בעיקר ברכז זול במיוחד כרכז תפוחים ובכמויות גבוהות.
לטענת המבקשות המדובר בהפרה היורדת לשורש ההליך, ובניסיון מצד המשיבות לייצר מוצרים נחותים תוך חיסכון כספי ניכר. המשותף לכל המוצרים הוא שחומר הגלם הנדרש לייצור המוצרים הוא יקר ולכן המשיבות בחרו להוזיל את עלויות הייצור תוך שימוש בחומרי גלם זולים כגון רכז תפוחים ומיץ לימון. המבקשות מציינות כי אין הכרח שכך יהיו הדברים וכדוגמא נותנים את המוצר אשר מיוצר על ידי חברת א. סיימן סחר אשר מייבאת ומשווקת מוצרים מסדרת סנט דלפור העתק תמונות המוצר צורף נספח 7.
עוד טענו המבקשים כי בהתאם לסעיף 8.3.1.1. לתקן ישראלי 1145 תכולת הרכיב תסומן כאשר הרכיב צוין בשם של מוצר מזון או כאשר שם מוצר המזון מתקשר בדרך כלל בעיני הצרכן לרכיב.
באשר למוצרים המיוצרים על ידי המשיבה 7 נטען כי לעניין המוצר "מעדן משמש" המשיבה 7 הפרה את חובתה מכוח הוראות סעיף 8.3 לתקן ישראלי 1145 המורה כי יש לציין את אחוז הרכיב הכלול בשם המוצר ברשימת הרכיבים. ואילו לעניין המוצר "מעדן דומדמניות שחורות" נטען כי במוצר זה בחרה המשיבה 7 לציין כי הרכיב דומדמניות שחורות מהווה 45% מהמוצר, אך הוא מצויין כרכיב הראשון. לטענת המבקשות מיץ התפוחים נדרש להיות הרכיב הראשון שכן הוא מהווה כלל הנראה 54% מתחולת המוצר.
עוד נטען כי המשיבה 7 הפרה את הוראת סעיף 107.3 לתקן 34 הקובע את החובה לציין את תכולת הסוכר במוצריה.
יצוין בשולי הדברים כי ביום 4.2.2018 ניתן פסק דין באשר להסתלקות המבקשות מבקשת האישור לעניין המשיבה 8 וביום 21.12.2015 ניתן פסק דין באשר להסתלקות המבקשות מבקשת האישור לעניין המשיב 5. כמו כן ביום 28.7.2019 ניתן פסק דין באשר להסתלקות המבקשות מבקשת האישור לעניין המשיב 1. כמו כן ביום 3.10.2019 ניתן פסק דין באשר להסתלקות המבקשות מבקשת האישור לעניין המשיבות 3 ו-4.
לטענת המבקשות נגרם להן נזק שכן הן לא העלו על דעתם כי מדובר במוצרים נחותים. המבקשות ממעטות לעיין ברשימת הרכיבים של המוצר והן הניחו כי המדובר במוצרים העולים בקנה אחד עם דרישות התקן. לטענתן הן הסתמכו על שם המוצר, האיורים של הפרי על גבי אריזתו וסברו כי מדובר במוצר המכיל 100% פרי.
המבקשות העריכו במסגרת בקשת האישור את נזקם האישי אשר מורכב מנזק ממוני ונזק שאינו ממוני. המבקשת 2 אשר נטען כי רכשה את מוצרי המשיבה 7, העריכה את נזקה האישי בסך כולל של 58.5 ₪ אשר מורכב מנזק ממוני ונזק שאינו ממוני. באשר לנזק ממוני טענה המבקשת 2 לנזק ממוני 18.5 ₪ בגין רכישת המוצרים, כאשר סכום זה מהווה 50% מעלות כל אחד מן המוצרים שנרכשו.
בנוסף לקיומם של נזקים ממוניים, כלל המבקשות טענו לקיומו של נזק בלתי ממוני בשיעור של 40 ₪ וזאת בשל עוגמת הנפש עקב גילוי ההטעיה ופגיעה באוטונומיה.
באשר לנזק לחברי הקבוצה הרי שהוא הועמד על סך של 5,000,000 ₪ על דרך האומדנה.
באשר לחברי הקבוצה הרי שבמסגרת בקשת האישור בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה כ: "כל צרכן אשר רכש מוצרי 'מעדן פרי' המיוצרים ו/או משווקים ו/או מיובאים בידי המשיבות".
לטענת המבקשות עילות התביעה הן בין היתר: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), לעניין זה נטען כי המשיבות הפרו את סעיף 9 לחוק התקנים 1953 הקובע חובת שמירה על תקן רשמי, כאשר תקן 34 הוא תקן רשמי, וזאת לאור הוראות סעיפים 2(ב)-2(ג) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מזון). כמו נטען להפרה של תקן 1145 אשר אף הוא תקן רשמי וזאת מכוח סעיף 2(א) לצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), עוד נטען להתעשרות המנוגדת לדין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וכן להפרה של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) 1973. לעניין זה נטען כי פניות המשיבות באמצעות המצגים על גבי אריזת המוצר עולה כדי הצעה לכריתת הסכם ומשכך חלות על המשיבות החובות הקבועות בחוק החוזים ובראשן חובת תום הלב.
ביום 4.4.2016 הגישה המשיבה 7 תשובה מטעמה לבקשת האישור . בפתח תשובתה טוענת המשיבה 7 כי יש להורות על דחיית בקשת האישור על הסף וזאת בהיעדרה של פנייה מוקדמת. לטענת המשיבה 7 מה שעומד מאחורי הגשת הבקשה הינם אינטרסים אישיים. לטענת המשיבה 7 אף נפסק כי במקרים מסוימים קיימת חובה לפנות לצד שכנגד בפנייה מוקדמת טרם הגשת בקשה לאישור ייצוגית.
באם המבקשות היו פונות למשיבה טרם הגשת בקשת האישור הרי שהמשיבה הייתה בוחנת את הטענות ופועלת באחת משתי הדרכים. או שהייתה משתכנעת כי יש בטענות המבקשות ובהתאם הייתה פועלת לתקן את הטעון תיקון או לחילופין הייתה מגיעה למסקנה כי טענת המבקשות שגויה ולכל הפחות הייתה מציגה את טיעוניה בפני המבקשות כך שטענות אלו יהיו בפניהן, עובר להגשת ההליך הייצוגי.
אולם המבקשות בחרו שלא לפנות בפנייה מוקדמת משום שידעו כי באמצעות פנייה מוקדמת יתכן והעניין היה מוסדר ובכך הייתה יורדת האפשרות להגיש את בקשת האישור ובהתאם להפיק רווחים. לאור התנהגותם חסרת תום הלב לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(א)(3)-(4) לחוק תובענות ייצוגיות. עוד נטען כי סיכוי התביעה אינם גבוהים וגם מן הטעם הזה יש להורות על דחיית הבקשה על הסף.
עוד נטען כי התובענה אינה מתאימה להליך של תובענה ייצוגית, שכן אין היא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק.
כך לעניין שאלת עילת תביעה אישית, ראשית יצוין כי טענות לעניין מוצרי המשיבה 7 נקנו על ידי המבקשת 2 בלבד. מכאן שאין למשיבה כל עניין למול המבקשות 1, 3 ו-4 אשר על פי הודעתן לא רכשו את מוצרי המשיבה 7.
באשר למבקשת 2 הרי שהיא לא צירפה כל הוכחה כי אכן רכשה וצרכה את מוצרי המשיבה. יתרה מכך, יש לדחות את טענות המבקשת 2 לעניין הוספת רכז פרי למוצר שכן המדובר בפעולה בסיסית שבלעדיה לא ניתן לייצר את המוצר כך שיהיה ראוי למאכל אדם. עוד נטען כי יש לדחות את טענות המבקשת 2 לעניין מוצרי סן דלפור שכן גם הם מכילים רכז תפוחים ומיץ לימון וכי לעניין תקן מס' 34 המדובר בתקן אשר עובר פרומה וכלל לא בטוח כי למוצר נשוא ההליך קשר לתקן זה לאחר השינויים שיחולו בו. המשיבה 7 צירפה חוות דעת מטעמה כנספח א'.
באשר לטענותיה של המבקשת 2 הרי שהיא מציינת במסגרת תצהירה כי היא רכשה וצרכה את המוצר "מעדן משמש". מכאן, שהיא (וזה אף נכון ליתר המבקשות) לא צרכה את המוצר "מעדן דומדמניות שחורות" ולא ברור מדוע הוא נכלל בבקשת האישור.
לטענת המשיבה 7 תצהירה של המבקשת 2 רווי סתירות. היא מתייחסת לכלל מוצרי בקשת האישור בעוד צרכה רק מוצר אחד. כמו כן, מדבריה שלה עולה כי לא הוטעתה שכן רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי נודעו לה הוראות התקן הרלוונטי.
עוד טענה המשיבה 7 כי המבקשת 2 הודתה כי צרכה את המוצר, לא ביקשה להחליפו במוצר אחר ולא השליכה אותו לפח. מה גם שבמסגרת תצהירה המבקשת 2 לא הביאה כל אסמכתא לפיה המוצר המכונה "קונפיטורה" או "ריבה" הוא בהכרח זול יותר.
עוד טענה המשיבה 7 כי יש לדחות את טענת המבקשות לעניין קיומה של הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וזאת לאור האמור לעיל וכן לאור העובדה שהיה בידי המבקשות האפשרות לבחון את רשימת הרכיבים שעל גבי המוצר ובכך היו מונעות "הטעיה" נטענת על ידן. עוד נטען כי במקרה בו קיימת בעיה בהגדרת הקבוצה לא ניתן יהיה להוכיח את עילת ההטעיה ולעניין זה מפנה המשיבה 7 לפסק הדין ת"א 2687/06 כהן נתנאל נ' רדיוס שידורים בע"מ (פורסם בנבו, 21.5.2009).
עוד נטען על ידי המשיבה 7 כי יש לדחות את הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט שכן משעה שאין בנמצא הפרת תקן ואין הטעיה צרכנית לא ניתן לבסס את הטענה לעניין עשיית עושר ולא במשפט. כל מי שרכש את המוצר רכש מוצר איכותי אשר כל המידע בעניינו היה גלוי ולכן אין פה כל עשיית עושר. כמו כן טענה המשיבה 7 כי יש לדחות את טענות המבקשת 2 לעניין נזק ממוני ושאינו ממוני. באשר לנזק הממוני הרי שלא הוצג כל הסבר בדבר חישוב הסכום. באשר לנזק הבלתי ממוני הרי שבניגוד לנטען על ידי המבקשת 2 הרי המקרה שלפנינו אינו דומה לע"א 1338/97 תנובה נ' ראבי, פד נז(1) 672,682.
שם היה מדובר בחומר אשר לא היה רשום ברשימת הרכיבים. בעניינו אין המדובר בהכנת דבר מה לגוף המבקשת או חברי הקבוצה אלא ברכיב "מיץ תפוחים" אשר צוין על גבי האריזה של המוצר.
ביום 15.8.2016 הגישו המבקשות תגובה מטעמם לתשובת המשיב ה 7. במסגרת תגובתם חזרו המבקשות על עי קר טענותיהם במסגרת בקשת האישור. המבקשות ציינו במסגרת תגובתם כי הם אינן חולקות על טענות המשיבות כי אין בשימוש ברכז פרי כדי להוות הפרה של תקן 34, אך לטענתם יש בכך כדי לחזק את הטענה כי יש לכנות את מעדני הפרי של המשיבות בשם הפרי + רכז הפרי ממנו הם מיוצרים.
לעניין זה, סעיף 107.1 לתקן קובע כאמור כי: "שם המוצר- שם המוצר יסומן לפי מינו כמפורט בסעיף 104, בתוספת ציון שם הפרי או הפירות לפי סדר תכולה יורד". מכאן אם יש לראות כרכז פרי כ"פרי" בהתאם לעמדת המשיבות הרי שלאור סעיף 107.1 לתקן שם המוצר חייב להיות "מעדן פרי" בתוספת "שם הפרי או הפירות".
באשר לאזכור שם רכז הפרי שנעשה בו שימוש בשם המוצר, הרי שיש לדחות את טענת המשיבות לעניין הטעיה של הצרכן. ראשית, לפי פרשנות המשיבות כי "רכז פרי"="פרי", הרי שסעיף 107.1 לתקן כאמור קובע חובה לציין את שם רכז הפרי במוצר. שנית, המדובר בטענה שנטענה בעלמא. שלישית, עצם העובדה שרכיב מסוים אינו משפיע על הטעם הוא עדיין משפיע על תכולת המוצר, טיבו ואיכותו.
עוד נטען כי גם אם כוונת המשיבות הייתה לציין כי מדובר במעדן פרי שטעמו מושפע רק מסוג פרי אחד, המצוי במוצר בכמות מסוימת, שכולל גם רכיבי פרי שאין בהם כדי להשפיע על הטעם של המוצר הרי שניתן היה להתייחס על גבי האריזה לטעמו של המוצר ואין להימנע מאזכור שם רכז הפרי בשם המוצר.
באשר לטענות המשיבה 7 נטען כי היא הפרה את ההוראות הנוגעות לחובת סימון רכיבי המוצר באחוזים והמעוגנות בת"י 1145. על המשיבה 7 היה לציין את שיעור הפרי ורכז הפרי, שלטענתה מהווה פרי לצורך ייצור המוצר, באחוזים וזאת לא נעשה. עוד נטען כי במסגרת תשובתה המשיבה 7 אינה מתכחשת להפרה הנוגעת לאי סימון ומעשה אף מודה בכך.
לטענת המבקשות לא צריכה להיות מחלוקת כי ההוראה האמורה בת"י 1145 מחייבת את המשיבה 7 לציין את אחוז הרכיב הכלול בשם המוצר (הפרי ורכז הפרי) ברשימת הרכיבים, כפי שסומן על ידי יתר המשיבות. כאמור הוראה זו הופרה על ידי המשיבה 7 לעניין המוצר "מעדן משמש".
ביום 15.8.2019 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה 7.
הצדדים הביאו בפני בית המשפט את ההסכמות שגובשו ביניהם במסגרת הסדר ההסתלקות כדלקמן:
על גבי אריזת המוצרים, ברשימת הרכיבים, יופיע שיעור הפרי הכלול בשם המוצר באחוזים ל-100.
המשיבה 7 תוסיף את הכיתוב "מכיל רכז ומיץ פרי" בקדמת האריזה במקום בולט.
שיווק המוצרים עם התווית החדשה יחל עם סיום המלאי הקיים. כאשר הוסכם כי המשיבה 7 רשאית להתחיל בשיווקם קודם לכן.
הצדדים אף הביאו לאישורו של בית המשפט את הסכמתם כי המשיבה 7 תישא בהוצאות כדלקמן: סך של 500 ₪ ישולם כגמול למבקשת 2, וכן סך כולל של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ, ישולם לבא כוח המבקשת. התשלום יתבצע בתוך 21 ימי עסקים מיום מתן פסק הדין.
בית המשפט אף נתבקש לפטור את הצדדים מההליכים הקבועים בסעיף 16(ד)(1) לעניין מינוי תובע חילופי וכן להורות כי אין מקום לפרסום בקשת ההסתלקות והעברתה לעיון היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע 2010.
ביום 24.9.2019 התבקשו הצדדים להבהיר מדוע לא תתווסף התייחסות לתכולת הסוכר במוצרי המשיבה 7 וזאת בשים לב לטענה כי המשיבה 7 הפרה לכאורה את הוראות סעי ף 107.3 לתקן 34 לעניין ציון תכולת הסוכר במוצר. כמו כן התבקשו הצדדים להבהיר מדוע לא תצורף לבקשה המוסכמת להסתלקות העתק מהתווית המתוקנת של מוצרי המשיבה 7 וזאת לאור טענות המבקשות בדבר הפרות לכאורה מצד המשיבה 7 של הוראות התקן הרלוונטיות.
ביום 27.11.2019 הגישה המשיבה 7 העתק מהתווית המתוקנת לאישורו של בית המשפט במסגרתה באו לידי ביטוי התחייבות המשיבה 7 במסגרת הסדר ההסתלקות וכן ההבהרות אשר התבקשו במסגרת החלטתי מיום 24.9.2019.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת הצדדים, מצאתי את ההסדר ההסתלקות אשר גובש במסגרת הליך הגישור כסביר והולם, ומכאן שאני מאשר את בקשת ההסתלקות. ואפרט.
בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קבע המחוקק תנאים לאישור הסתלקות צדדים מתובענה ייצוגית או מבקשה לאישורה, כהאי לישנא:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה".
יוער, כי ס"ק 1 וס"ק 2 הוספו לחוק התובענות הייצוגיות במסגרת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10 ), התשע"ו -2016, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק של הגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טרחה וגמול תובע בהיקפים נמוכים למדי, חלף לנהל הליך שלם, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית.
כך נכתב בדברי ההסדר להצעת חוק זו (הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016, פורסם ברשומות ביום 30.05.2016):
"סעיף 16 לחוק מתנה הסתלקות מתובענה ייצוגית או קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות כאמור באישור בית המשפט. במקרים רבים הנתבע מסכים לתת לתובע טובת הנאה כדי לחסוך מעצמו את ניהול ההליך; בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, כרוכות בעלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת ושל הציבור . לפיכך מוצע לקבוע כי בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה לתובע המייצג או בא כוחו יידרש בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. עוד מוצע לקבוע כי אם בקשת ההסתלקות מוגשת לפני שהתובענה אושרה כייצוגית, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקוליו אם לאשר טובת הנאה כאמור, גם אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה" .
דומה, כי במסגרת תיקון זה ביקש המחוקק לאמץ את גישתם של בתי המשפט לעניין אי אישור בקשת הסתלקות "מתוגמלת" במצב בו התובענה אינה מגלה עילה ראויה, תוך התווית קריטריונים ברורים שעל בית המשפט לבחון בב קשות אלו. ראו לעניין זה דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 4714/13 מרון דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (פורסם בנבו, 2013):
"לעניין זה נפסק, כי "אף שהחוק מותיר פתח לפסוק גמול לתובע גם אם לא זכה בתובענה, בהתקיים הצדקה מיוחדת לכך, אין מקום לפסוק גמול לתובע מייצג או שכר טרחה לבא כוחו כאשר התביעה שהוגשה אינה ראויה, וכאשר אין לקבוצה או לציבור ענין לעודדה" (עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים, [פורסם בנבו] פיסקה 20 (27.12.2010); וראו גם, ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 259 (2001)). בהקשר זה הובעה הדעה בספרות המשפטית, כי אין מקום לפסוק גמול למבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית (או שכר טרחה לבא-כוחו), כשמדובר בהליך שסיכוייו היו קלושים (ראו, אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 89-87 (תשע"א) (להלן – קלמנט)); כן ראו, ע"א 1384/11 ז'טלני נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (‏30.1.2013) (להלן – עניין ז'טלני)). זאת, על מנת שלא לתמרץ את הגשתן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות מסוג זה".
למעשה, עניין התועלת המתקבלת במסגרת בקשת הסתלקות היוותה עוד קודם לכן אבן בוחן בעת אישור גמול ושכר טרחה בבקשות כגון דא, וראו דבריו של פרופ' א. קלמנט במאמרו בעניין זה כי "כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנפגע ולפיצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע" ( א. קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 88 (תשע"א)). יחד עם זאת נקצב שיעור הגמול ושכר הטרחה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בתועלת הספציפית המתקבלת בכל מקרה ומקרה (ר' עוד: ת"צ 11784-12-11 דורפמן נ' טיב טעם רשתות בע"מ (פורסם בנבו, 13.06.2012); ת"צ 39068-11-12‏ ‏ דרור אביטל נ' זוגלובק שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 24.03.2013); ת"צ 48191-11-13 בירגר נ' מי עדן ייצור (2007) בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 17.08.2014); ת"צ 27043-06-14 ברוך חזן נ' יעד חברה לדלק בע"מ (פורסם בנבו, 09.12.2014); ת "צ 15843-01-15 סנקוב נ' ארד הרצל בע"מ (פורסם בנבו, 01.03.2015); ת"צ 13306-06-14 ציון נ' יפאורה - תבורי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 10.03.2015).
בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 5.8.18) (להלן: " פס"ד מרקיט") דן בית המשפט העליון בהרחבה בסוגיית תוקפם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת. בית המשפט התייחס לסכנות הגלומות בהסדרי הסתלקות מתוגמלת (ר' סעיף 22 לפסק הדין), בחן את הסדרי ההסתלקות בראי החקיקה והפסיקה (ר' סעיפים 23–25), קבע קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסדר הסתלקות מתוגמלת (ר' סעיפים 26–31). בית המשפט (כב' השופטת ע' ברון) סיכם את הדברים באומרו כי " שומה על בית המשפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק [...] ואולם לא מדובר באריתמטיקה ואין "נוסחאות בית ספר" לעניין זה. בסופו של יום ההכרעה בנדון מסורה לערכאה הדיונית בהתאם לשיקול דעתה בנסיבות המקרה הקונקרטי...". כב' השופט נ' סולברג בסיפת פסק הדין ציין, כי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מציין שני שיקולים שעל פיהם יכריע בית המשפט בבקשת תובע מייצג או בא כוח מייצג אם לאשר קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות (הסתלקות מתוגמלת): א- קיומה של עילת תביעה לכאורה; ב- תועלת לחברי הקבוצה, כאשר שני השיקולים הללו יפים לא רק לצורך החלטת בית המשפט בגדרי סעיף 16 לחוק אם לאשר הסתלקות אלא גם לגבי החלטת בית המשפט להורות על תשלום גמול לתובע המייצג וקביעת שכר הטרחה של בא כוח המייצג (ר' סעיפים 22 ו־23 לחוק).
בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות, בשים לב לעובדה כי המשיבות התחייבו במסגרת הבקשה המוסכמת לתקן את תווית המוצר מסוג "מעדן פרי" כך שמעתה יצוין על התווית כי המוצר מכיל גם רכז ומיצי פרי, הרי שטוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה בדבר הסתלקות המבקשות מבקשת האישור.
באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, הרי שעל פי האמור בבקשת האישור נראה לכאורה כי בשים לב להוראות הדין הרלוונטיות הרי שהמידע אשר נכלל בתוויות סימון המוצרים נשוא בקשת האישור לא היה מיטבי, הן לעניין שם המוצר והן לעניין פירוט שיעור הרכיבים במוצר.
כמו כן, יש בבקשת האישור כדי להביא לתועלת ציבורית שכן בעקבות הגשת בקשת האישור המשיב ה 7 התחייבה לתקן את תוויות המוצר "מעדן פרי" כך שמעתה עת הצרכן יבקש לרכוש את המוצר יוצג בפניו מלוא המידע הרלוונטי בדבר רכיבי המוצר ובכלל זה שיעור הפרי הכלול בשם המוצר על ג בי אריזות מוצרי המשיבה 7.
לאור האמור לעיל, ומשמצאתי את הסדר ההסתלקות אשר שגובש כסביר והולם, אני מאשר את בקשת ההסתלקות. לעניין המשיב ה 7 הבקשה לאישור תימחק וכן נדחית בזאת תביעתה האישית של המבקשת 2 כנגד המשיב ה 7.
באשר להסכמת הצדדים לעניין גובה הגמול למבקשת ושכר טרחת בא כוחה, הרי שאני מאשר את הסכמת הצדדים לעניין הגמול למבקשת 2 ושכר טרחת באות כוחה משהללו סבירים בעיני בנסיבות המקרה בשים לב לתועלת הציבורית שצמחה מן ההסתלקות בדבר התחייבות המשיבות לתיקון תווית האריזה ועדכון רשימת הרכיבים על גבי המוצרים.
כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי הצדדים השכילו לבוא בדין ובדברים ולסיים את ההליך במסגרת הידברות מחוץ לכתלי בית המשפט ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר. אשר על כן, מצאתי לאשר את הסכמת הצדדים לעניין תשלום גמול למבקשת 2 ושכר טרחה לבא כוחה.
לאור המפורט לעיל, משאין בהסתלקות המבקש ות משום מעשה בית דין ובהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לא מצאתי כי יש צורך באיתור תובעים חילופיים או בפרסום הודעת הסתלקות (להרחבה בעניין אי פרסומן של הסתלקויות בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ר': ת"צ (ת"א) דניאל מישורי נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2010) ת"צ (מרכז) 24356-04-10 בלהה הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2010).
סוף דבר
ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.
תביעת המבקשות ובמיוחד תביעתה האישית של המבקשת 2 כנגד המשיבה 7 נדחית.
הגמול ושכה"ט מאושרים כמפורט לעיל .
בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לאיתור מייצגים חילופיים כאמור בסעיף 16(ד)(1) לחוק. כפועל יוצא מכך נמחקת בקשת האישור.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים וכן למנהל מערכת בתי המשפט לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.