הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 29563-02-16

לפני
כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

מבקש

נורברטו שאול יבלושניק
ע"י ב"כ עו"ד מור

נגד

משיבה

י.ד. תעשיות עץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לנגה

פסק דין

לפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") מטעם המבקש והמשיבה (להלן: "בקשת ההסתלקות").

עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוא בטענת המבקש, להפרת הוראות הדין על ידי המשיבה, בכל הנוגע לתנאי ביטול העסקה וחיוב בתשלום, נוסף על דמי הביטול.

רקע
המבקש (להלן: "המבקש"), הגיש ביום 14.2.2016 תובענה ובקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (להלן בהתאמה: "התובענה" ו"בקשת האישור"), כנגד המשיבה (להלן: "המשיבה").

המשיבה היא חברה פרטית שעוסקת בייצור מטבחים במפעלה, ומשווקת תוצרתה בישראל בארבעה סניפים.

המבקש, התקשר עם המשיבה בעסקה לרכישת מטבח וכן תכנון ועיצוב המטבח.

בבסיס התובענה ובקשת האישור, טענת המבקש, לפיה המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: " החוק") וכן את תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א- 2010 (להלן: "תקנות הביטול"). זאת, כאשר החתימה לקוחותיה על מסמך בו הם מתחייבים במקרה של ביטול עסקה, לשלם דמי תכנון ודמי עיצוב, נוסף על דמי הביטול, וזאת בניגוד להוראות הדין ו/או תקנות הביטול.

המבקש טען כי הזמין מהמשיבה מטבח לדירתו. במעמד ההזמנה , במהלכה שילם על הזמנתו בעשרה תשלומים בני 2800 ₪, כל אחד, נתבקש לחתום על מסמך נושא כותרת "תנאים להזמנה" (להלן: " המסמך"), שנעשה בניגוד להוראות הדין.

לאחר כשבועיים ממועד ההזמנה, ביקש המבקש לבטל ההזמנה, ושלח מכתב בדואר, וכעבור יומיים אף שלח הודעת ביטול באמצעות מייל למנהל אצל המשיבה.

בתשובה, ענתה המשיבה כי ניתן לבטל, אך ורק לאחר תשלום של דמי עיצוב ותכנון. לאחר התכתבויות שונות שנערכו בין הצדדים, ביום 14.1.2016 פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל
על סך שווי ההמחאה השנייה שנדרש לשלם המבקש.

הקבוצה הוגדרה על ידי המבקש כ-"כל לקוחותיה של המשיבה, אשר הזמינו מטבחים החל מחקיקת תקנות הביטול מחודש 12/2010 ועד עתה, ולאחר מכן ביטלו את הזמנתם, והמשיבה לא קיימה את חובתה להחזיר את כספם בהתאם לדין וכתוצאה מכך נגרם להם עוול; נזק כלכלי ופגיעה באוטונומיה."

הסעד שנתבקש בבקשת האישור היה מתן פיצוי על הנזק הממוני ושאינו ממוני שנגרם לחברי הקבוצה, על סך 12,490,000 ₪; מתן צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות הדין; וכן צו עשה המורה למשיבה לתקן נוסח המסמך "תנאים להזמנה".

בתשובתה לבקשת האישור, מיום 12.9.2016, טענה המשיבה, בין היתר, כי פעלה כדין, גם אם התנהלותה כלפי המבקש לקתה בחסר.

המשיבה ציינה כי בנסיבות המתוארות בבקשת האישור אין תחולה להוראות הדין הנטענות.

לגופו של עניין, טענה המשיבה כי המדובר במסמך שנחתם על ידי המבקש ובהסכמתו. בהיעדר הסכמה כזו, לא הייתה המשיבה מתקשרת עימו בהסכם. הנושא לא הוסתר מהמבקש. המבקש ניסה להתנער מהעסקה, הואיל ומצא עסקה אחרת טובה יותר.

מכל מקום, המשיבה הבהירה כי המדובר במספר מצומצם של חברי קבוצה.
בקשת ההסתלקות
בבקשת ההסתלקות צוין, כי על מנת למנוע אי הבנות בעתיד, מסמכי ההזמנה מושא תביעת המבקש עודכנו על ידי המשיבה לאחר הגשת התובענה, בתיאום עם המועצה הישראלית לצרכנות, באופן שיסיר הישנות מקרים דומים.

בין הצדדים הוסכם כי המבקש יסתלק מבקשת האישור, זו תימחק, והתביעה האישית תידחה ללא צו להוצאות.

בנוסף, הוסכם כי הליך התביעה שהוגש כנגד המבקש בהוצאה לפועל, ונמשך בת.א. 52348-02-16 – יידחה (להלן: "תביעת המשיבה").

כמו כן, הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש גמול על סך 10,000 ₪ וכן שכר טרחה עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, זאת, תוך 30 יום ממועד מתן החלטת בית המשפט.

לאור נימוקי בקשת ההסתלקות, מבקשים הצדדים שלא להורות על איתור מבקש חליף, וכן לפטור אותם מפרסום בעיתונות אודות הגשת הודעת הסתלקות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתובענה, בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, נחה דעתי כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל.

המסגרת הדיונית
הליך ההסתלקות מוסדר בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות:

סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...".

סעיף 16(ד) לחוק קובע:
"אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פרסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור;

הנה כי כן, הליך ההסתלקות מורכב משני שלבים:

בשלב ראשון נדרש בית המשפט לבחון האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למסתלקים, בשלב שני, על בית המשפט להתייחס לסוגיית מינוי החליף וכן לסוגיית הפרסום בהתאם להוראות תקנה 11ב' לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע-2010 (להלן: "התקנות").

תכליתו של הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות היא להתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:

בצידו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות. בצידו האחר של המתרס- קיים החשש מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שמוכנים הנתבעים לשלם. (ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14), וכן אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא (2011)).

אם כן, בבואו לדון בבקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון את סיכויי בקשת האישור והתובענה. ככל שמדובר בבקשה בעלת סיכוי גבוה להתקבל, יתכן כי בית המשפט יורה על החלפת התובע המייצג ו/או באי כוחו. מאידך גיסא, ככל שמדובר בבקשה שהייתה מלכתחילה בקשת סרק, אשר ממילא לא היה מקום להגישה, יתכן כי בית המשפט לא ייעתר לפסיקת גמול למבקש והוצאות שכ"ט עו"ד לבאי כוחו.

אישור בקשת ההסתלקות
כאמור, עניינה של בקשת האישור בטענה, כי התנהלות המשיבה המחתימה את לקוחותיה על מסמך שבו הם מתחייבים, במקרה של ביטול עסקה על ידם, לשלם דמי תכנון ודמי עיצוב, בנוסף לדמי ביטול, הינה בניגוד להוראות שנקבעו בחוק הגנת ובתקנות הביטול.
המשיבה הכחישה טענות המבקש וטענה כי פעלה בהתאם להוראות הדין, מה גם שהמבקש אישר האמור במסמך בחתימתו וכי הדבר לא הוסתר ממנו.

כמו כן, טענה המשיבה כי סך הכל קיימים כ- 13 תובעים אפשריים העונים להגדרת הקבוצה הרלוונטית.

במסגרת בקשת ההסתלקות, צויין כי המשיבה כבר פעלה להסדרת מסמכי ההזמנה, על מנת למנוע הישנות מקרים כגון דא בעתיד.

סבורתני כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות.

מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלת קיומה של עילת תביעה, אשר לא הובררה דיה, נראה כי לא יהיה מקום לניהול התובענה כייצוגית ולו מחמת מספרם המצומצם של חברי הקבוצה הפוטנציאליים. כך, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24.4.2017 , הוגשה חוות דעת רואה חשבון מטעם המשיבה , אשר ממנה עולה כי מדובר בכ- 13 חברי קבוצה פוטנציאליים בלבד לתקופה של 38 חודשים.

נוכח האמור ומחמת העובדה כי המשיבה פעלה לתיקון מסמכי ההזמנה מושא התובענה, וזאת בהתייעצות ובתיאום עם המועצה הישראלית לצרכנות, נראה כי המשך בירור הבקשה אינו ההליך הנכון והיעיל בנסיבות העניין.

לאור האמור, הריני מקבלת את בקשת ההסתלקות.

גמול ושכר טרחה
כאמור לעיל, החוק קובע כי כל טובת הנאה בקשר להסתלקות טעונה אישור של בית המשפט.

בענייננו, מדובר בבקשת הסתלקות מתוגמלת, במסגרתה הוסכם כי המשיבה תשלם למבקש גמול על סך 10,000 ₪; ושכ"ט בסך של 40,000 ₪, בתוספת מע"מ. לצד זאת, הוסכם בין הצדדים, כי תביעת המשיבה כנגד המבקש תידחה.

דיון
סוגיה זו, של הסתלקות מתוגמלת, נדונה רבות בפסיקה והדעות לגביה נחלקו.
קיימת גישה המתנגדת לתגמול המסתלק ופסיקת שכר טרחה לבא כוחו, וזאת על מנת שלא לתמרץ הגשת תביעות סרק במטרה להגיע להסכמי הסתלקות. טעם אחר שבבסיס גישה זו, נעוץ בחשש כי תובעים יסתלקו מתביעות מבוססות לכאורה שראוי היה לבררן עד תומן (ת"צ (מחוזי חי') 4013-10-15 מלכה נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (6.1.16)).

מנגד, קיימת גישה הדוגלת במתן גמול ושכר טרחה, וזאת על מנת לתמרץ חיסכון בניהול הליכים משפטיים הכרוכים בהוצאות משפטיות ובזמן שיפוטי יקר (ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)).

זה מכבר, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר מסדיר סוגיה זו וקובע מהן אמות המידה לפסיקת הסכומים במסגרת בקשת הסתלקות מתוגמלת (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול בע"מ (5.8.18), להלן: " עניין סונול").

מספרן ההולך וגדל של תובענות ייצוגיות אשר הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת, והחשש מפני תביעות סרק הביא את המחוקק לתקן בשנת 2016 את סעיף 16 לחוק. על פי התיקון, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, במסגרת בקשת הסתלקות, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה, ומהי התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (סעיף 25 לפסה"ד בעניין סונול).

בסופו של יום, קבע בית המשפט העליון בעניין סונול, כי ככלל, אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו במסגרת בקשת הסתלקות, אולם יהיו מקרים חריגים, בהם בנסיבות המתאימות יהיה אפשרי להיעתר לבקשת הסתלקות מתוגמלת:
"הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להיעתר לבקשות בנדון רק במקרים מתאימים." (סעיף 26 לפסה"ד בעניין סונול, ההדגשה במקור, ע.ב).

ממשיך בית המשפט העליון וקובע, כי בבוא בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, עליו לשקול את שני השיקולים העיקריים שצוינו לעיל: עילת תביעה לכאורה ותועלת לחברי הקבוצה, כאשר על התועלת להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. כמו כן יש לבחון את הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה במסגרת בקשת ההסתלקות, וכן לבדוק את שאלת נחיצות ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקביל, על בית המשפט לבחון גם שיקולי רוחב, היינו כיצד ההכרעה בבקשת ההסתלקות תשפיע על מוסד התובענה הייצוגית, לרבות שימת לב לשאלת הנציג, שכן משהגיע התובע הייצוגי להסכמה, אין עוד מי שישמיע את קולם של חברי הקבוצה שההסדר אינו משרת את עניינם (סעיף 27 לפסה"ד בעניין סונול).

בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום בנסיבות המקרה הקונקרטי לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות. נקבע כי יש לעשות כן לאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תוך שהובהר, כי אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך ובניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא כוח המייצג, האופן בו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו לבין אלה שנפסקו בסופו של יום לטובת חברי הקבוצה (סעיף 29 לפסה"ד בעניין סונול).

לעניין שיעור הסכומים שיש לפסוק כגמול ושכר טרחה, נקבע, כי יש משמעות אף ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים, בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך וכן בהתאם למידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. המטרה היא "להשיא את התועלת לקבוצה מההליך הייצוגי, ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות בעלות ערך ציבורי" (סעיף 29 סיפא לפסה"ד בעניין סונול).

וכך סוכמו עיקרי הדברים:
"ניתן לסכם ולומר, כי שומה על בית משפט הדן בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה; תוך מודעות לסכנות הגלומות בהסדרים מסוג זה לקבוצה, לציבור ולמוסד התובענה הייצוגית; ובמטרה מצד אחד לקדם הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ומצד שני למנוע הליכי סרק" (סעיף 31 לפסה"ד בענין סונול).

מן הכלל אל הפרט
בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את הדברים מצאתי לנכון להיעתר, באופן חלקי , לבקשת הצדדים לעניין תשלום הגמול ושכר הטרחה.

באשר לעילת התביעה-
כאמור, המבקש טען כי המשיבה הפרה את הוראות הדין הרלוונטיות, לרבות הפרת תקנות הביטול, וכי התנאים המפרים המופיעים במסמך, הוסתרו מפניו.

משלא התבררה הבקשה, לא ניתן לקבוע אם עלה בידי המבקש להראות קיומה של עילת תביעה.

בהקשר זה ראוי לציין, כי המבקש צירף פסק דין שניתן ביום 20.1.2015 בבית משפט לתביעות קטנות (ת.ק 7526-09-14) במסגרתו נקבע כי המשיבה, בנסיבות דומות, אכן פעלה שלא כדין. חרף כך, אין בפסק דין זה כדי להביא למסקנה וודאית כי גם בענייננו קיימת עילת תביעה, שכן, המשיבה הראתה, כי בעקבות פסק הדין היא תיקנה את נוסח טופס ההזמנה שברשותה בהתאם לאמור בפסק הדין, ובכלל כך דאגה לציין את עלות העיצוב והתכנון בעמוד הראשון, וכן להבהיר ב תנאי ההזמנה כי בעת ביטול העסקה, תיגבה עלות זו.

מכל מקום, בשים לב לכך שבעקבות ההליך, פעלה המשיבה לביצוע שינוי נוסף במסמכי ההזמנה מטעמה, מצאתי כי ראוי לאפשר למבקש ל הנות מהספק.

באשר לתועלת שהביא ההליך לחברי הקבוצה-
בהתאם לפסיקה, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. אחת מאמות המידה העשויה לסייע בעניין זה היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה (ס' 26 לפסה"ד בעניין סונול, לעיל).

בענייננו, במסגרת הסדר ההסתלקות, הודיעה המשיבה כי בוצע תיקון נוסף במסמכי ההזמנה, וזאת כדי לוודא הישנות מקרים כאלו בעתיד.

בביצוע עדכון נוסף בטפסי ההזמנה של המשיבה, יש כדי להסב תועלת מסוימת לחברי הקבוצה ולציבור הצרכנים בכללותו ב מבט צופה פני עתיד, באופן המצדיק מתן גמול ושכר טרחה מסוימים למבקש ולבא כוחו.

מנגד, במקרה הנדון, קיימות נסיבות המצדיקות להפחית משיעור הגמול ושכר הטרחה המבוקשים. כך, יש משמעות לכך ש הצדדים נמנעו מלצרף לבקשת ההסתלקות את נוסח טופס ההזמנה העדכני ואף לא פרטו מהם השינויים שבוצעו בטפסי ההזמנה, כך שלא ניתן לדעת בבירור מהם השינויים שבוצעו בו בעקבות ההליך.

בנוסף, מעבר להצהרה בדבר שינוי טופס ההזמנה, לא הוסכם על כל פיצוי כספי לטובת חברי הקבוצה או הציבור.

המחדל האמור מתעצם על רקע מתן הטבה אישית למבקש, בדמות הסכמה לדחיית התביעה הכספית המתנהלת נגדו על ידי המשיבה, בהליך שהחל בלשכת ההוצאה לפועל והמשיך בת.א 52348-02-16.

הסכמה זו, לדחיית התביעה הכספית היא בגדר טובת הנאה אישית הניתנת לטובת המבקש, ולו בלבד, ללא כל תועלת נוספת למען חברי הקבוצה ו/או כלל הציבור.

נוכח האמור ובשים לב להלכה בעניין סונול, לפיה: "הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית", החלטתי בסופו של יום, לאשר מתן הגמול ושכר הטרחה , אך בשיעור מופחת מהשיעור עליו המליצו הצדדים בבקשת ההסתלקות.

בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני קובעת כי הגמול למבקש יעמוד 5,000 ₪; ואילו שכר הטרחה לבא כוח ו יעמוד על 20,000 ₪.

חליף ופרסום
הדעה הרווחת בפסיקה קובעת כי כאשר ההסתלקות היא לפני אישור בקשת האישור, ההחלטה האם להחליף את המבקש המסתלק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. היינו, בית המשפט רשאי לפעול למציאת מבקש תחת המבקש שהסתלק, אולם אין הוא חייב לעשות כן. לעומת זאת, כאשר בקשת ההסתלקות מוגשת לאחר אישור התובענה כייצוגית, בית המשפט חייב לפרסם הודעה על מנת לבחון את האפשרות להחליף את המבקש (ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

במקרה הנדון, סבורני כי אין הצדקה להטיל על הצדדים עלויות נוספות הכרוכות בפרסום.
מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מקדמי, בטרם נערך דיון בפניי בבקשה לאישור, פסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין ואינו מונע מאחרים להגיש תביעה כנגד המשיבה. לא מצאתי כי בקשת ההסתלקות פוגעת באינטרס כלשהו של חברי הקבוצה או הציבור.

מהטעמים האמורים, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקש ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.

סוף דבר
הריני מאשרת את הסתלקות המבקש מבקשת האישור ו מורה על מחיקת בקשת האישור .

התביעה האישית של המבקש - נדחית.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 5,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ.

ב"כ המבקש ימציא העתק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.